שיעור צהריים 28.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תפילה - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

קריין: שיעור בנושא - תפילה, קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם", קטע מספר 13.

"כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. כי צריך שלא להראות בה עצבות.

א"כ, מי שבצער ובדוחק, שאינו יכול לשמוח בליבו, ומתוך דחקו, יש לו לבקש רחמים לפני מלך העליון. וא"כ, לא יתפלל תפילתו כלל, ולא ייכנס בעצבות משהו, שהרי אינו יכול לשמח את ליבו ולהיכנס לפניו בשמחה. מהו התיקון שיש לאדם הזה?

אלא כל השערים ננעלים ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים. ואין דמעה, אלא מתוך צער ועצבות. וכל אלו הממונים על השערים, שוברים עיקולי הדרכים והמנעולים, ומכניסים הדמעות האלו. והתפילה ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש."

("זוהר לעם". תרומה. מאמר "סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת", סעיפים 715-713)

יש כאן בעיה, מצד אחד אסור לבכות לפני הבורא, כשאנחנו פונים אליו צריכים להיות בשמחה כי יש לנו הזדמנות, שאנחנו קיבלנו רשות להתקרב אליו ולדבר עימו, לבקש ממנו, ומצד אחר איך זה להיות בלי צער? אז על מה אתה מבקש ומה זה נקרא "בקשה" אם אתה לא מביע צערך? וכאן אנחנו צריכים להבין שהשמחה צריכה להיות דווקא מתוך זה שיש לנו צער ויכולת מתוך הצער להתקרב לבורא.

ואז אנחנו באים אליו ובוכים ומבקשים וחוץ מזה נמצאים בשמחה פנימית כמו תינוק שבא לאימא ומבקש וודאי שאימא משתוקקת לראות אותו כמבקש, ואף על פי שהוא בוכה בצער אבל הוא נמצא בשמחה שיש לו אימא והוא יכול לבקש ממנה ולקבל ממנה מה שמבקש. לכן כתוב אסור להראות עצבות לבורא, אבל צריכים לבכות.

שאלה: אז השמחה היא שאנחנו בצער?

שמחה מתוך זה שיש לנו אל למי לפנות ואנחנו פונים ומרגישים שיש בפניה שלנו מגע עם הבורא.

תלמיד: אבל אני עדיין בעצבות?

אתה בעצבות מפני שהבורא הוא שנתן לך את הרגשת העצבות, מתוך זה שאתה יכול לפנות אליו, להתקרב אליו ולקבל מילוי, תיקון על עצבות.

תלמיד: האם מצב רצוי יותר זה לא להיות בשמחה, במצב רוח מרומם ומתוך זה לפנות אליו?

לא. תאר לעצמך את הבורא כמו שיש לך ילדים, תראה עד כמה אתה שמח מזה שהם למשל באים אליך ומבקשים משהו ואתה יכול לתת להם את זה. אז בלי צער מצידם שהם מרגישים שיש להם חיסרון, וגם שהם מרגישים שיש להם למי לפנות, וכרגע כשהם מחליטים, רצים אליך לבקש אז אין להם את זה עדיין, והם מגלים שיש להם למי לפנות, ואז אתה שמח מזה שהם מבקשים. והשמחה שלך דווקא מזה שיש להם צער מצד ראשון, ומצד שני יש לך במה לתקן את הצער. יש כאן שני דברים, כשהם מתחברים נכון אז השמחה המתפרצת.

תלמיד: ואיך הביטוי של השמחה המתפרצת? במה זה אמור לבוא לידי ביטוי באדם?

מ"ד, מיין דכורין, שהבורא יכול לענות לנברא ולהרגיע את הצער שלו והנברא שמח שהיה לו צער כי עכשיו הוא יכול לקבל מילוי מהבורא.

תלמיד: הצער של האדם מכוסה במצב של מ"ד?

כן, ודאי, זה הכלי שמתחיל להתמלא.

שאלה: בעבודה לפעמים אדם מרגיש כעס כי הוא לא יכול להצדיק את הבורא, והוא מרגיש כאילו הוא הקורבן פה והבורא עושה לו כל מיני דברים. וזה מעורר באדם כעס, והכעס הזה נותן לאדם כוח, כי הוא מרגיש שאין לו את הכוחות להתמודד עם הצער שלו. אז איך הוא יכול לשבור את המעגל הזה כדי שהוא באמת ירגיש את צער השכינה וייכנע לבורא כיוון שהכעס הזה הוא כאילו מחזיק אותו?

אבל זה משחק הבורא, הוא לא צריך לשכוח על זה שגם כעס וגם שמחה וגם פירוד וריחוק, וכל הדברים שיש לו, הכול מגיע בצורה מושלמת מהבורא כחבילה. ודווקא זה מגיע ככלי חדש שאתה מבין שגם החיסרון, גם המילוי, גם שמחה, גם צער, הכול מגיע מהבורא כדי לבנות אותך, כדי לגדל אותך. איך הילדים גדלים? יש להם צער יותר מובן על מה הם מצטערים, יש להם חוסר במילוי שהם מבינים יותר מה שחסר להם וכן הלאה.

זאת אומרת, הוא ילד בכל מיני אופנים של הכלי הריק והכלי שהולך להתמלא. וזה מה שאנחנו צריכים להבין, שכאן הבורא מגדל אותנו. זה כמו שאנחנו משחקים עם הילד, אנחנו רוצים שיהיה לו יותר חיסרון, שהוא יבין מאיפה הוא מקבל את החיסרון ושיבין איך למלא אותו, כי הכלי נמדד בעצמו לפי גודל החיסרון, והמדרגה שלו נמדדת לפי גובה המילוי, אז יש כאן שני דברים מנוגדים.

תלמיד: אז מצד ראשון יש את הגוף הרוחני שנמצא בקשר ביני לבין חבריי בעשירייה, ומצד אחר יש את הגוף הפיזי שהוא מפעל כימי שבו תחושות ומחשבות משפיעים זה על זה ויוצרים דפוסים במוח לגבי איך שהגוף הפיזי מגיב ללימוד, ויש אי התאמה פה, זה כמו ספיראלה שמושכת אותך למטה.

כן.

שאלה: אנחנו מתפללים אפילו עם דמעות, בצורה מאורגנת מצדיקים את הבורא, אבל אנו רואים שיש שוני גדול בתגובה שאנחנו מקבלים. כתוצאה מהתפילה יש חברים שמרגישים יותר כוח והם יותר מתחייבים בעשירייה, אבל יש אנשים שזה מחליש אותם וההשתתפות שלהם היא לא אחידה, לא קבועה. מדוע זה קורה? כלומר מדוע השוני הזה או הגיוון הזה בתגובות של הבורא, האם אתה יכול להמליץ משהו?

זה כדי לבנות בנו כלי, חיסרון, ככל היותר גדול, ולכן אין מה להתייאש ואין מה לפחד מכל מיני צורות של שוני בין החיסרון למילוי, אלא את כל זה אנחנו צריכים.

קריין: קטע מספר 14.

"ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.

כתוב, ה' בַּצַר פְקָדוּךָ צָקוּן לַחַש, מוּסָרְךָ לָמוֹ. בצר פקדוך, פירושו, אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. [...] שכולם מתפללים בתפילות ובבקשות, ושופכים לפניו תפילות. מתי? [...] בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה שלו. אז הקב"ה עומד עליהם ברחמים, ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להיפרע מאויביהם, ומתמלא עליהם רחמים.

ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, ופרעה הקריב."

("זוהר לעם". בשלח. מאמר "ופרעה הקריב", סעיפים 67-65)

שאלה: האם ניתן להחשיב שהשמחה לא עולה בתחילת התפילה אלא לאחר רגעים מספר מרגע שקוראים בתפילה, כמו במקרה שאתה הסברת על הדמעות.

זה לוקח קצת זמן, זה דורש עיכוב מסוים ואז זה קורה.

על מה כתוב כאן? שהאדם שמוכן לצאת ממצרים, הוא לא יוצא לבד ולא בבת אחת, אלא הוא מגלה שפרעה, היצר הרע שלו לא נותן לו לצאת, רץ אחריו, רוצה להחזיק אותו בתוך האגו שלו, לא נותן לו להתקרב לבורא. ואז כשהוא מרגיש עד כמה שזה סוגר אותו גם קדימה, גם אחורה, מכל הצדדים, הוא מתחיל לצעוק לבורא, אז מתחיל להרגיש את עצמו שנמצא בגלות.

שאלה: אפשר להגיד שמהקטע כתוב כאן כשאנחנו לא נמצאים בלחץ אז אנחנו לא מתפללים לבורא?

גם, אבל תלוי באיזה לחץ.

תלמיד: האם עליי להתפלל לבורא כל הזמן אפילו אם אין לי מה להגיד לו?

אתה לא יכול לשקר לפניו, אבל אם יש לך מקום בלב, אז אתה צריך לפתח את החיסרון להשפיע לבורא ולראות את עצמך לפניו ככל האפשר יותר.

שאלה: כשעם ישראל יצאו ממצרים הם ברחו מפרעה או הלכו לבורא?

זאת שאלה מאוד מעניינת. כתוב "ופרעה הקריב" כמו שעכשיו קראנו, זאת אומרת, שפרעה לוחץ על האדם והאדם רוצה לברוח מהאגו שלו שהוא כבר מבין שכל הצרות שלו הן מהאגו, אז האגו של האדם שנקרא "פרעה" הוא מקרב אותו לבורא.

תלמיד: אני שואל כי כשאתה מרגיש איזו בעיה או סבל אפשר לפנות לבורא ולבקש תפתור אותי מזה, אני לא רוצה להרגיש את זה". זה משהו אחד. משהו אחר זה כשאתה מבקש, "אני רוצה להתעלות אליך, אני רוצה בכלל להיפטר מהטבע הזה ולא אכפת לי מה אני ארגיש."

אז תחשוב מה חשוב לך, להתעלות למעלה מהאגו ולהיות משפיע לבורא, או להיפטר מכל הצרות הקטנטנות שלך.

שאלה: מה זה החיצים והקשת?

זה כל אותם הכאבים, הפחדים, החרדות שאנחנו מרגישים במצב שרוצים לברוח מפרעה, אבל עדיין אין לנו לזה כוחות מספיקים, וכדי לעזור לנו הבורא מגיע ומפחיד אותנו עם חיל פרעה שרץ אחרינו.

שאלה: איך להיות בחיבור בינינו כדי להתגבר על פרעה, המשרת הנאמן של הבורא, כדי שנוכל לפנות לבורא בשמחה וגאווה?

אי אפשר בבת אחת. לאט לאט אנחנו רוכשים את היחס הזה לרצון לקבל שלנו, ומתחילם להבין שדווקא הוא עוזר לנו לברוח ממצרים. ומה שהיה נראה לנו ככוח הרע הופך להיות לכוח הטוב, כמו שכותב כאן בעל הסולם, מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה, זאת אומרת לבורא? פרעה. כמו שכתוב "ופרעה הקריב".

שאלה: הים הסוער, מה זה מסמל? איך לעבור? מאיפה לקחת את האומץ?

נכון שזה ים סוער ולצאת ממצרים, משליטת הרצון לקבל, שאנחנו נולדנו בו וכבר רגילים אליו, זה לא פשוט. אבל דווקא הים הסוער וכל מה שקורה לנו שם ביציאה מהאגו שלנו ולרוץ קדימה, דווקא זה עוזר לנו לצאת ממצרים, מהרצון לקבל שלנו, ולהגיע לארץ המובטחת, לרצון שמובטח לנו, שזה רצון להשפיע. כך אנחנו עוברים מצד אחד, לצד האחר של הרצון לקבל של מצרים ולרצון להשפיע של ארץ ישראל.

שאלה: מה המשמעות שנחלקו המים של ים סוף, על ידי מה נחלקו, מדוע נחלקו?

המים נחלקו וכל אלו שבורחים מהמצרים, הם נקראים "עם ישראל". זאת אומרת שהם משתוקקים להגיע לבורא אז הם מוכנים להיכנס אפילו לתוך המים ולטבוע בתוך ים סוף, שזה יהיה הסוף שלהם, רק לא להישאר בשליטת האגו שלהם, בשליטת פרעה.

שאלה: אם אנחנו פונים לבורא בעצבות, הוא הופך הכול לשמחה, אז האם זה החסדים שלו שנותנים לנו את הכוח או ההשפעה שלו תמיד קיימת עבורנו?

זה החסדים.

תלמידה: האם זה החסדים שתמיד מחברים אותנו אל הבורא?

כן.

שאלה: יציאת מצרים הנוכחית, בדור האחרון, היא לא בעשירייה ולא בבני ברוך אלא בכל האנושות, האם זה במשהו שונה ממה שאתה מלמד אותנו?

למה שונה? לא, אין שום הבדל.

תלמיד: אותו עקרון

אותם החוקים.

שאלה: אני מבינה שהבריחה ממצרים זה בעצם הכרת הרע. זאת אומרת אני לא סובלת מצרות אישיות אלא אני ממש מרגישה שאני סובלת מהאגו. וזה מושך אותי באמת לצאת ממנו. השאלה, איך אני יכולה להימשך לתכונת ההשפעה כשאני לא סובלת מהאגו? כשאני לא מרגישה שאני עבד שלו?

אז אין לך ממה לברוח, אם את לא סובלת מהאגו שלך. לכן את חייבת להתקרב לחברות וחייבת להתחבר איתן ולראות עד כמה שאת לא מסוגלת, לא רוצה, ואז יהיה לך כוח לבכות ולפנות לבורא.

קריין: קטע מספר 15.

"וכרוז יוצא ואומר, אשריכם עם קדוש שעושים טוב, שגורמים ייחוד היסוד, שנקרא טוב, לפני הקב"ה. כמ"ש, והטוֹב בעיניך עשיתי. שקירב גאולה לתפילה, שבשעה ההיא שמגיעים לתהילות לאל עליון, שאז עולה הצבע ההוא, נצח, על ראש החדר, מתעורר הצדיק הזה, יסוד דז"א, להתחבר במקום שצריך, באהבה, בחביבות, בשמחה וברצון.

וכל האיברים, כל הספירות, מתחברים בחשק אחד אלו באלו, עליונים בתחתונים. וכל הנרות, כל המדרגות, מאירים ומתלהטים, וכולם נמצאים בחיבור אחד בצדיק הזה שנקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. וזה מחבר את כולם בחיבור אחד. אז הכול בלחש למעלה ולמטה, בנשיקין של רצון, והדבר נמצא בחיבור של החדר, כלומר בחיבוק. 

("זוהר לעם". תרומה. מאמר "שלושה צבעים בתוך שלהבת", סעיף 44)

(סוף השיעור)