שיעור בוקר 31.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 17.04.2016

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/v3bwSZkc?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "תלמוד עשר הספירות', כרך ו', חלק ט"ו,

דף א' תרצ"ו, עמ' 1696, "בנין הנוקבא דז"א", אותיות י"ג – י"ד

אנחנו ממשיכים ללמוד כאן איך הרצון לקבל שהוא מלכות הכללית, גדל בעוצמתו ובצורתו להידמות לזעיר אנפין, שזה הבורא. הרצון לקבל זה המלכות, כל הבריאה, נוקבא, נקב, חיסרון, רצון שנברא, אנחנו בתוכו, וכל הרצון הזה הוא חייב להגיע להזדהות עם הזעיר אנפין, לקבל צורת הזעיר אנפין. כאן אנחנו לומדים איך שזה נעשה. זאת אומרת, החלק הזה מדבר בעצם על נקודת הבריאה הכי חשובה.

מה שלמדנו עד כה, למדנו על כל השתלשלות המערכת, ט' ספירות בעצם שלפני המלכות, איך שהן מסודרות לפי הפרצופים, עולמות, ספירות, כל מיני צמצומים, מסכים וכן הלאה. זו מערכת שהיא התייצבה לפני המלכות. זו מערכת שהיא פעלה על המלכות, עשתה ממלכות איזו הכנה, מילאה אותה, שברה אותה, פיזרה אותה, ועכשיו היא עובדת על מנת לעורר את המלכות לקום מהעפר.

זאת אומרת לקום מהמצב השבור שלה, כולו בעל מנת לקבל וכן הלאה. המערכת פועלת עליה, על המלכות, בכל מיני הארות קטנות, ומלכות מתעוררת ומתחילה בזה להתאסף ולהתאסף. כמה שהיא יכולה לאסוף את החלקים שלה, החלקים האלה מצטברים לנקודת המלכות שהיא נקראת כתר שלה, ונמצאת, הנקודה הזאת, למעלה מפרסא. ט' תחתונות השבורות של מלכות הן כל מה שנמצא למטה מפרסא. כל מה שיכול לעלות למטה מפרסא ללמעלה מפרסא, להצטרף לאותה נקודת המלכות, זה נקרא שהם מצטרפים לשכינה.

כי בסופו של דבר המלכות הזאת היא רצונה להידמות לזעיר אנפין עד כדי כך כדי להיות ראויה לקבל ממנו את כל הכוחות ואת כל האורות. ובזה שהיא תקבל מזעיר אנפין בעל מנת להשפיע לו, זה נקרא שכך הנברא מגיע להזדהות, להשתוות, לדבקות בבורא.

שאלה: כתוב פה מלמעלה למטה, או מלמעלה למטה?

כאן כבר מלמטה למעלה.

תלמיד: אני חשבתי שמקובלים כותבים ב"תלמוד עשר הספירות" רק מלמעלה למטה?

לא. בכרך ג', "תלמוד עשר הספירות", חלק ח', ב"הסתכלות פנימית" של בעל הסולם כתוב כך, "דע, כי העולמות וכל אשר בהם נבחנים בב' כוללים:" כולל "א', הוא עצם המציאות, שהיא מהותו של העולם, ושל הפרצוף, ושל הנשמה, כמו שנתחדשו ונתקנו מא"ס ב"ה, ונשתלשלו מלמעלה למטה, כל אחד למקומו הראוי לו." זאת אומרת, השתלשלות מלמעלה למטה של כל המערכת. "וכולל ב'" של כל הבריאה "הוא, הקיום של המציאות, דהיינו כלכלתן והתפתחותן בדרך מדרגה עד גמר הגדלתן התכליתי הנרצה, וכדומה. וההפרש שביניהם, הוא," בין שתי המערכות האלה, אחת עם המבנה והשניה לכלכל אותן, הוא "כי הכולל הא' להיותו מצד המאציל," מלמעלה למטה, "מא"ס ב"ה, הוא כולו טוב," זאת אומרת לא צריך תיקון. "וסימנך שהוא בא תמיד מלמעלה למטה. אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך שהוא בא תמיד ממטה למעלה, כי התחלתו בא מן התחתון, הצריך להקדים בחינת העלאת מ"ן, שפירושו מצות ומע"ט ותפלה."

זאת אומרת, יש לנו את שני החלקים האלה במערכת. מערכת שבאה מלמעלה למטה, ואחר כך הפעלה מלמעלה למטה, שהיא כבר תלויה גם במה שקורה מלמטה למעלה, בהעלאת מ"ן.

"והנה בחלק זה" בחלק ח' של "תלמוד עשר הספירות", מתוך ט"ז חלקים, "והנה בחלק זה שלפנינו, נתבארו הע"ס והפרצופים של עולם אצילות, ונשמת אדה"ר, שהיא כללות כל הנשמות של באי עולם, רק" נתבררו "רק מבחינת הכולל הא' הנ"ל, דהיינו ממה שנתחדשו ונתקנו מלמעלה למטה מא"ס ב"ה. שהם כל פרצופי אצילות ומוחין הקבועים בהם בלי השתנות," זה מה שניתן מלמעלה למטה. "אשר זווגם לא פסיק לעלמין. וכן נשמת אדה"ר, מבחינת עצם המציאות שבו, דהיינו כמו שנברא מלמעלה למטה מא"ס ב"ה." עד כה זה כולל הא' שהוא אמר, שכולל הא' הוא כולו טוב. כך זה מגיע. "ולא ביארנו כאן מהכולל הב', כדי לברר מתחלה בחינת עצם המציאות באר היטב, ובע"ה בחלקים הבאים נבאר את הכולל הב'."

זאת אומרת, מה זה שאנחנו משתתפים ממטה למעלה. זאת אומרת מחלק ח' והלאה, יותר נכון מט' ועד סוף ט"ז, שמונת החלקים השניים ב"תלמוד עשר הספירות", הם כולם מדברים על איך התחתון מפעיל את המערכת. בשמונת החלקים הראשונים של תע"ס הוא מסביר לנו את המערכת מלמעלה למטה, ובשמונת חלקים הבאים, יותר נכון מחלק שמיני או תשיעי עד הסוף, עד חלק ט"ז, הוא מסביר לנו איך התחתונים, זאת אומרת הכלים השבורים, מפעילים את המערכת. כך בנוי התע"ס. כך חכמת הקבלה מדברת.

תלמיד: אני הבנתי שאנחנו לומדים את המערכת איך שהיא יורדת למציאות, ואנחנו צריכים בעצם להשיג את זה דרך עליה, דרך חיבור בינינו אנחנו חוזרים, וכאילו עושים את זה בחזרה לאחור.

כן, נכון.

תלמיד: למקובלים אין מה לספר על העבודה שלנו מלמטה למעלה, אנחנו צריכים להשיג את זה. הם רק מספרים איך המערכת בנויה מלמעלה למטה.

לא. הם גם מספרים מה קורה אם אנחנו מצליחים לעורר אותם ממטה למעלה. נניח כל המצוות, מצוות זה נקרא העלאת מ"ן, חסרונות שאנחנו מעלים ואז העליון פועל. וודאי שאנחנו לא פועלים, אנחנו לא יכולים לעשות במערכת שום דבר, חוץ מלהקדים את החיסרון שלנו לפני שהוא גדל ומופיע על ידי אתערותא דלעילא, מלמעלה. ואז הם מספרים לנו על זה.

אלא בשביל מה לנו כל הספרים, סתם לדעת את המערכת? לא. מה זה לדעת? אני צריך דווקא ללמוד, לא איך שהמערכת נמצאת במצב היכון, מוכן לפעולה, אלא איך אני על ידי כל מיני פעולות משלי, העלאת חסרונות משלי, מעורר אותה, ומה משתנה בה. זה העיקר. בזה אני מעורר עלי את האורות המקיפים.

מזה שהמערכת בצורת "דום", אני לא מקבל אור מקיף. בזמן שאני לומד ואני רוצה להשתתף בעליות האלה, בשינויים האלה כמה שאפשר, שהם מספרים לי על השינויים שהם השיגו מתוך העבודה שלהם, מתוך העלאת מ"ן שלהם, ואני נכלל איתם, גם אני רוצה כך להיות, אז מהמערכת גם אלי כמו אליהם, מושפע אותו מאור כמו שעליהם. במידה מאוד קטנה, אבל אני נכלל אז עם אותם המקובלים, ונכלל באותו האור שהם קיבלו. כי לזה אין זמן, הכול נמצא. כך זה פועל.

וכאן אנחנו נמצאים בחלק החשוב שהוא בעצם מסכם לנו את כל התפתחות התחתונים, ואיך שהם משפיעים על המערכת. שזה פרצוף הנוקבא, בנין הנוקבא. איך החלקים השבורים של אדם הראשון בונים את עצמם שוב לפרצוף אדם הראשון, לנשמה אחת, לעשר ספירות שלמות. זה הכול. למלכות דאין סוף, לא חשוב איך לקרוא לזה. כמו שקראנו בזוהר ל"תנין הגדול".

זה מעניין, אני לא יכול להגיד, אני עוד לא מרגיש דבר כזה. אבל למה הם דווקא גילו שהמלכות, הרצון לקבל הגדול יש לו שורש, והענף שלו בעולמנו זה תנין. מה יש בתנין כל כך? אנחנו רואים שזו חיה מאוד חזקה, מאוד מיוחדת. היא דווקא נמצאת באותה הצורה במשך כל ההתפתחות האנושית. בכל ההתפתחות מדרגת חי, שהתחילה מלפני כמה מיליארדי שנה, כשהתחילו להתפתח הדגים וכל אלו, התנין מאז לא השתנה, הוא במשך כל הזמן נמצא כחיה שנמצאת ממש השולטת במים, במלכות. זו התמצית של המלכות.

אות י"ג

"נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר, כי היא למטה מן היסוד שלו," יש לנו פרצוף זעיר אנפין, ויש לנו מלכות, לא חשוב איך לקרוא לזה. מה שקורה כאן זה שמלכות יכולה להתלבש על זעיר אנפין (ראו שרטוט מס' 1). למטה זו מלכות דזעיר אנפין, ומלכות דמלכות, ולמעלה זו המלכות הכללית, וזעיר אנפין הכללי. מה שכאן קורה, זה שאין להארה של המלכות מפרצוף המלכות על מה להתלבש על זעיר אנפין.

זה מה שבעל הסולם אומר. "נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר", מלכות דזעיר אנפין לא נמצאת כזוג כלפי המלכות, למה? כי היא למטה מהיסוד שלו. "כי היא למטה מן היסוד שלו, לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור קומתו, ואז צריכה הוא לקבל ע"י," כדי לקבל ממישהו, צריך להיות למטה ממנו. זאת אומרת, כדי לקבל ממלכות דזעיר אנפין, מלכות צריכה להיות יותר למטה ממלכות דזעיר אנפין, והיא למטה מהיסוד שלו, "כי היא למטה מן היסוד שלו," כמו שהוא כותב. ולכן היא לא יכולה לקבל מהמלכות שלו. "לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור קומתו," מן היסוד, "ואז צריכה הוא", מלכות, לקבל ע"י," על ידי הזעיר אנפין. זאת אומרת, היא לא מסוגלת לקבל מאמא. "ואז המלכות שלה אין לה בן זוג," למלכות דזעיר אנפין אין בת זוג, ולמלכות דמלכות אין בן זוג. "ונתעלה עד היסוד שבה עצמה, ונכללין יחד שם בסוד הכללות, כנודע אצלינו, ואז תוכל לקבל מן היסוד של ז"א." אז המלכות הזאת מתחילה לקבל מיסוד דזעיר אנפין, אחר כך נראה למה ואיך, "ונמצא כי בבחי' זו יש בה פרצוף ט"ס עליונות שבה לבד," חוץ ממלכות, "כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה, ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה." זה מין פרצוף מיוחד.

שרטוט מס' 1

אות י"ג

"נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר, כי היא למטה מן היסוד שלו, לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור קומתו, ואז צריכה הוא לקבל ע"י, ואז המלכות שלה אין לה בן זוג, ונתעלה עד היסוד שבה עצמה, ונכללין יחד שם בסוד הכללות, כנודע אצלינו, ואז תוכל לקבל מן היסוד של ז"א. ונמצא כי בבחי' זו יש בה פרצוף ט"ס עליונות שבה לבד, כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה, ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה."

לא להתבלבל, בסך הכול סתם כך מדברים המקובלים. אין מלכות שהופכת להיות ליסוד, שעולה ליסוד, נכללת שם וכן הלאה, אין דבר כזה. הכול נשאר במקום, אלא אנחנו מדברים רק על המידות, כמה כל אחד יכול להפעיל את עצמו.

צריכים להבין, שמלכות מלכתחילה נפסלה להיות כלי קבלה, אסור לעבוד עם המלכות, עוד בצמצום א'. מה אומר צמצום א'? שהרצון לקבל עכשיו פסול מלהיות כלי קבלה, נקודה. במה אפשר לעבוד? ב-ט' ראשונות, תכונות דלהשפיע, זה נקרא שמלכות עושה מסך ואור חוזר, וכמה שהיא מסוגלת להידמות ל-ט' ראשונות, בזה היא עובדת. אין כאן שום דבר חדש.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר כי היא למטה מהיסוד שלו וכו' העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז הכתר שלו גבוה מכתרה. לעיל אמר הטעם, למה שהנוקבא חסרה מכתר דז"א, מבחינת התלבשות תנה"י דאמא בז"א, כי הת"ת דאמא שממנה הכתר דז"א, נמצא למעלה משורש הנוקבא, וכמ"ש לעיל, כי הנוקבא היא בחינת הוד, ושורשה היא בנצח דאמא, ולא בת"ת, ע"ש. וכאן הרב מוסיף טעם על זה, מבחינת בנין פרצוף הנוקבא עצמה. כי בעת היותה צריכה לקבל מבחינת הז"א, אין לה קבלה לבחינת מלכות שלה, כי ז"א הוא ט"ס עד היסוד בלבד, וע"כ מוכרחת המלכות דנוקבא לעלות ולהתכלל ביסוד שלה כדי לקבל מיסוד דז"א, וע"כ נבחנת הנוקבא שהיא חסרה כלי דמלכות בעת שצריכה לקבל מן הז"א. ונודע, שבחוסר המלכות דכלים חסר הכתר דאורות, ומשום זה נבחנת לחסר הכתר דז"א. וזה אמרו "כי בבחינת זו יש בה פרצוף של ט"ס עליונות לבד, כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה" דהיינו כמבואר, שבבחינה זו שהיא צריכה לקבל מז"א נמצאת חסרה כלי דמלכות, וע"כ היא חסרה מכתר דאורות. כנודע בערך ההפוך מכלים לאורות. אמנם בעת שאינה צריכה לקבל מז"א, אלא שהיא יכולה לקבל מת"ת דאמא כמו הז"א, הנה אז גם המלכות שלה מקבלת הארה כמו שאר הספירות, וע"כ נשלמת אז גם באור הכתר."

אנחנו עוד לא מבינים מה קורה כאן.

קריין: השאלה נמצאת בדף א' תתנ"א, טור ב', שאלה קס"ט.

"קסט) מהי התליא, כיון שמלכות דנוקבא היא למטה מיסוד דז"א, ע"כ כתרו גדול מכתרה."

קריין: והתשובה נמצאת בדף א' תתס"ב, טור א' למטה, תשובה קס"ט.

"קסט) יש הפרש ממ"ן דזכר למ"ן דנוקבא כי מ"ן דזכר הם רק מבחינת התכללות המלכות בו, דהיינו בחינת בנימין הנכלל ביוסף, כי הוא עצמו בחינת ט"ר, ולא בחינת מלכות ונוקבא. אבל מ"ן דנוקבא הם מבחינת עצמה, דהיינו רק ממלכות. ומזה הטעם אין המלכות יכולה לקבל המוחין של ע"ב דאמא דמזלא, אלא רק בהיותה באחור, דהיינו בלי זווג עם הז"א, כי הם בחינת מ"ן דזכר, כי אין בחי' מלכות עצמה במ"ן דדיקנא, רק בחי' יסוד דמלכות כי מזל ונקה היא רק בחינת יסוד דדיקנא, כנודע, וע"כ אינה ראויה להזדווג עם ז"א, כי אין לה בחינת מ"ן שלה. וע"כ היא חוזרת לנקודה ובאה בעי"מ דפב"פ, היוצאים על המ"ן דמלכות דאמא המלובשת בראש הז"א, כנודע, ואז יש לה מ"ן דנוקבא, וראויה לזווג עם ז"א. אמנם היא נבחנת בזה שהיא צריכה לז"א, והיא מקבלת ממנו, ואין שוים בכתר אחד.

ונמצא, שע"כ אינה יכולה להתקיים במוחין דאחור שתהיה שוה עמו בכתר אחד, משום שהמלכות שלה היא למטה מן היסוד דז"א, כלומר, שחסר לה בחי' המלכות דצמצום א', כמו שהיא נמצאת ביסוד דז"א, כי ביסוד דז"א נמצא בחינת המ"ן זכרים דצמצום א', כנ"ל. והיא צריכה להיות בבחינת מ"ן נקבות גם ביסוד שלה, דהיינו בחינת מלכות דצמצום א', ואז לא היו צריכים זה לזה אלא שהיו מזדווגים פב"פ בכתר אחד שוה. אמנם כיון שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה, כי היא למטה מהיסוד שלו, כלומר, שאינה יכולה להזדווג עם היסוד שלו משום ששורשה נגנז ברדל"א, וכל בחינת מ"ן שלה נמשך רק ממלכות של אמא, שהיא צמצום ב', אלא מתוך הכללות שמלכות זו דאמא מקבלת מן עטרא דגבורה דז"א, יש בה כח של הארת ג"ר, כנ"ל, ואז יכולה לקבל בחינת זווג דג"ר של נשמות מז"א, הרי היא צריכה אליו, והיא קטנה ממנו, ואינה יכולה לשמש עמו בכתר א'. כנ"ל. (אות י"ג)."

אות י"ד

"הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר א' כמותו, ומקבלת אורותיה מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלימה בכל י"ס, וזהו תכלית הגידול שלה."

זה לא המצב הסופי. אלא תכלית הגידול של המלכות היא שהיא מגיעה לכך שהיא מקבלת מאמא כמו זעיר אנפין. זאת אומרת שהם נעשים שווים ביניהם, היא מקבלת מאמא והוא מקבל מאמא. אבל אחר כך יש ביניהם זווג פנים בפנים וזה המצב הסופי.

פירוש אור פנימי לאות י"ד

"הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר אחד כמותו ומקבלת אורותיה מאמא. עצמה שלא ע"י ז"א דמיון או"א ותהיה שלמה בכל י"ס וזהו תכלית הגידול שלה. וכבר נתבאר, אשר בחי' זו הד' אינה נוהגת בזמן הזה בזו"ן הגדולים, אלא בזו"ן הקטנים בלבד, עש"ה. וכל עוד שהיא צריכה לקבל מז"א, היא חסרת המלכות שלה, כנ"ל. וז"ש, שרק ע"י קבלתה מאמא שלא ע"י ז"א היא נשלמת בי"ס. כי אז היא מקבלת האור גם אל המלכות שלה כנ"ל."

(סוף השיעור)