שיעור בוקר 01.02.22 הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"אמונה למעלה מהדעת" - קטעים נבחרים מן המקורות

שוב אנחנו נמצאים במאמץ משותף בינינו להתחבר ולגלות מה נקרא עניין "אמונה למעלה מהדעת", מה זה נקרא "להידמות לבורא", שכל אחד ירגיש דרך המאמץ של החברים, שהכוח הכללי של השפעה ואהבה מתגלה אליו עוד ועוד, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא". כמו שכתוב, "בתוך עמי אנכי יושבת", כך אנחנו מגלים את הבורא. אותו בעצמו אי אפשר, אין לנו בכלל כלים לזה, לא מסוגלים, מלבד בכלי שאנחנו בונים. והכלי שאנחנו בונים הוא במידת ההתחברות בינינו, כל אחד ואחד מאיתנו נמצא ברצון לקבל שלו אבל בהתחברות בינינו אנחנו בונים, עושים, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", את ההשפעה ההדדית, וכך מתוך המאמצים שלנו אנחנו יכולים לאתר, להרגיש ולגלות את תכונת ההשפעה. וכך הבורא יתגלה.

אי אפשר לעשות זאת בשום צורה אחרת, וכשהעניין הזה נגלה לפנינו, זה מצב גדול, מאוד, גבוה מאוד, מיוחד, כי בהחלט ממצב של הפכיות, מהאפס שבו אנחנו נמצאים אנחנו בונים את תכונת ההשפעה. ויחד כשמצרפים את תכונות ההשפעה האלו זו לזו, אנחנו בעצם מגלים צורה מהותית חדשה אחרת המגיעה אלינו מדרגה יותר גבוהה, שהיא מעלינו, הנקראת "בורא". בואו נתקדם ונראה מה לעשות. אבל שוב, כדאי להרגיש מה חדש לנו היום לעומת אתמול, מה אנחנו יכולים לייצב לפנינו כהישג חדש, כוח חדש, חיבור חדש וכך נתקדם.

קריין: אמונה למעלה מהדעת, קטע מס' 58.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

איך נוכל לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים, כמו שכתוב כאן, "בכלים של העליון", מצד העליון, זה יקרה בתנאי שארגיש את עצמי בשלמות בכל רגע בחיים מפני שאני נמצא בשליטת העליון. המצב הזה, המאמצים האלה מקדמים אותנו להיות עובר, והביטול הזה קיים לא רק במצב של עובר רוחני, אלא בכל רגע ורגע, בכל המדרגות ובין כל המדרגות.

כמו שהוא אומר, "ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע." כלומר, חשוב לי איך הבורא מרגיש ממני, שאוכל להתבטל, להתכלל בו ולהרגיש את השלמות שלו. זה בשבילי הבירור, האינדיקציה, המדד שאני מתבטל ונכלל בו. לכן כשאני לעצמי לא חשוב איך אני מרגיש, אני בכלל לא סופר את זה, אני בודק רק איך אני נמצא בהתבטלות כלפי החברים ודרכם בהתבטלות כלפי הבורא. ההבדל בין החברים לבורא הוא בכך, שהבורא הוא הסך הכול, הכולל, והחברים הם כאלה שאני צריך, יכול לבדוק כלפי כל אחד ואחד, איך אני מתבטל כדי להיות בסך הכול דבוק בבורא.

קריין: שוב קטע 58.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו." זה נקרא הדעת שלנו, לא להתחשב בזה, במה אנחנו מרגישים ומבינים, "אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

שאלה: כאשר הכוונה בעל מנת לקבל כבר איננה בעשירייה, האם הרצון לקבל הופך להיות משהו משותף?

אם אדם מתעלה למעלה מהרצון לעצמו - זה נקרא שהוא מבטל את הרצון הפרטי שלו - ומעביר אותו לחיבור עם החברים, בזה הוא כבר נקשר אליהם, ואם כך כל אחד עם האחרים, אז הם בונים חיבור שלם, ולפי מידת החיבור הם יכולים לגלות את הכוח האחד, היחיד והמיוחד שנמצא לפניהם, שייצב אותם ועכשיו הם יכולים לגלות אותו בחזרה ביחס אליו. זה בעצם כל העניין של השגת הבורא על ידי הנברא. הבורא בכוונה שבר את הכלי ואנחנו צריכים לתקן אותו. כדי לגלות, להכתיר, לכבד את הבורא ולעשות לו בזה נחת רוח, אנחנו עושים את החיבור בינינו.

שאלה: הזמנים הקשים והקושי שלנו דווקא לא מאפשרים להרבה חברים להמשיך להתקדם, אז מה זה אומר שהבורא ערב, במה מתבטאת הערבות שלו?

הבורא לא יכול לוותר על העבודה שלנו, כי בלי העבודה שלנו לא נהיה מסוגלים לגלות את כל הבריאה פי תר"ך פעמים, בעוצמה שאנחנו צריכים לגלות. לכן על זה אין ויתור, אלה חוקי הטבע, הבורא הוא בסך הכול החוק הכללי של כל המציאות. אני לא מבין מה זה נקרא שהחברים לא יכולים. לא יכולים, אז לא יכולים וממשיכים, ושוב ושוב, אין להעמיד תנאים לכוחות הטבע. אנחנו חושבים על הבורא, על היחסים שלנו איתו, כאילו אפשר לשנות משהו. האם אתה יכול לשנות את חוק החשמל, את חוק המשיכה של כל גוף לגוף אחר, את כל חוקי הפיזיקה? לא. אתם חייבים ללמוד אותם ולדעת איך להשתמש בהם למטרה שאתם קובעים. ברוחניות אנחנו אפילו לא קובעים מטרה לכן אנחנו לא טועים אם אנחנו נשמעים לכוחות הטבע. אנחנו רק צריכים חיבור.

כוחות החיבור נמצאים בכל הסביבה שלנו וכנגד זה יש כוחות פירוד ואנחנו צריכים לקבוע מה אנחנו רוצים, איך לחבר אותם למרות כוחות הפירוד. אז יהיו בידיים שלנו שני כוחות, גם כוח הפירוד שנקרא "האגו" שנמצא בדומם, צומח, חי ומדבר, בכל צורה שהיא, וגם כוח החיבור, במידה שאנחנו מחברים את כוחות הפירוד, בהתעלות מעליהם לדרגה יותר עליונה מהם, אז אנחנו כן יכולים להוציא מהם הֶספק גדול מאוד של עוצמה. וכך אנחנו מתקרבים לכלי הרוחני, מהרמה הגשמית לרמה הרוחנית, זה כלי שכבר יש בו כוחות חיבור שנקראים נרנח"י, ומתגלים תכונות ועקרונות חדשים, גדולים.

אבל כדי להיות בזה אנחנו צריכים לעבור איזה צמצום, מחסום, כל מיני כאלו הפרעות בדרך כדי לקפוץ לדרגה יותר עליונה. כמו שאנחנו לומדים, מי שלמד, בתהליכים בכימיה, בפיזיקה קוונטית, בכל מיני דברים, יש קפיצה, יש מצב שאנחנו אוגרים כוח עוד ועוד עד שהקפיצה הזו מתקיימת בנו, עלינו, על ידינו וכן הלאה. לכן אין לנו מה לחכות עד שכוחות הטבע ישתנו, הם לא ישתנו. "אני ה-ו-י-ה לא שניתי"¹ כך כתוב, אלא אנחנו צריכים להשתדל להכיר את הכוחות, החוקים הללו ולקיים אותם כמה שאפשר, ואז נראה עד כמה זה נכון, אוניברסלי, עד כמה זה נצחי ושלם.

שאלה: מה זה נקרא לא להתחשב בתחושות שלי ולהיכנס בכלי של העליון? הרי התחושות זה כל מה שיש לנו.

לא, יש לנו מוח ולב, ואם הרצון לקבל שולט על הלב שלנו, אני לא כל כך רוצה לציית ללב אלא אני חייב לחשוב איך אני בכל זאת מכוון את עצמי נכון. הלב, שהוא רצון לקבל, משתוקק רק למילוי שכל פעם נראה לו בצורה אחרת, ואני לא יכול לשמוע בקולו כי הוא ייקח אותי מהר מאוד למוות. אלא אני צריך להגדיל מטרה אחרת לפני, לא למלא את הלב הבהמי שלי, זאת אומרת את כל הרצונות שלי, אלא להיות תחת השפעת הסביבה, השפעת החברה, השפעת הקבוצה, השפעת העשירייה כך שהם ישלטו עלי, ואז אני לא אשתוקק למה שהלב שלי רוצה אלא למה שהקבוצה רוצה. היא תוכל לשלוט עלי, ואז יחד, גם אני במקצת אתבטל כלפיהם, וזה מה שצריך בעיקר כמו שרב"ש כותב לנו, וגם כל אחד מהם יעשה מאמצים כאלה, וביחד נקבע מה זה נקרא "חברה", מה הם הערכים הנכונים של החברה, ועד כמה כולנו יכולים להשפיע אחד על האחר וכולנו יחד על כל אחד, כדי לקבוע שהערכים הגבוהים שאנחנו קובעים לעצמנו הם העיקר. ולכן החיבור בינינו, ההשתוקקות להתחבר, ההשתוקקות להשפיע זה על זה ולהיות תחת השפעת האחרים, זה בעצם דבר מאוד גדול, והוא תלוי בגודל החברה ובעוצמת החיבור בחברה.

לכן אנחנו צריכים לדאוג במשך היום לשיעור של מחר, האם יבואו מחר חברים לשיעור, האם כל הקבוצות יהיו בחיבור, האם נראה שעוד ועוד אנשים מצטרפים ורוצים להיכנס תחת השפעת הסביבה, כי בזה תלויה ההתקדמות הרוחנית שלנו. זו העבודה שלנו.

תלמיד: בכל רגע אני מרגיש איזו תחושה שצריך מעליה לייצב תחושה של העליון.

יכול להיות. אבל אני לא חושב שזה תמיד נכון להתחיל עכשיו לחטט במה שאני בדיוק מרגיש אלא לעבוד יותר על איך אני מבטל את עצמי כלפיי העשירייה, כי בתוך העשירייה נמצא הבורא. איך אני מתבטל כלפיהם, כי זו בעצם הצורה הנכונה.

שאלה: אם אני מתבטל בפני החברים ודרך החברים כלפיי הבורא האם זה קורה מיד, באותו זמן? או שקודם כל החברים בעשירייה מתבטלים זה כלפיי זה לפני שאנחנו מתבטלים כלפי הבורא?

יש כאן כמה שאלות. קודם כל אני צריך כל הזמן להשתדל להתבטל כלפיי החברים כמו במקרה של רבי יוסי בן קיסמא, שאומנם היה גדול, אבל בזה שהיה לו כלפיי מי להתבטל על אף שהם היו קטנים ממנו, הוא גדל. עד כדי כך שהוא אמר למי שהציע לו ללמד אנשים בעיר אחרת, "אני לא יכול לעזוב אותם כי בלעדיהם אני לא אהיה גדול", כלפיהם אני מתבטל וכולם משתדלים להיות מחוברים, ואיתם יחד אני באותה הסביבה, באותה האווירה, באותם התנאים שמאפשרים לי ללכת לקראת גילוי הבורא. זה מה שאנחנו צריכים.

לכן העיקר בשבילנו זה להיות בסביבה הנכונה, ואם היא לא נכונה אז לפחות היא בדרך, זה מה שיש לנו, ואנחנו צריכים כל הזמן להתבטל כלפיה עוד ועוד. וזה לא חשוב, כמו במקרה של יוסי בן קיסמא אם הסביבה גדולה, היא יכולה להיות קטנה, וגם לא אם זו סביבה שההישגים שלה גבוהים, אלא העיקר שיש איזו מידת חיבור ומידת ביטול. שהביטול של אחד כלפיי האחר הוא כדי שנתחבר יחד, וביחד נתבטל כלפיי הבורא. זו כל הטכניקה שלנו. אין לנו מה עוד לעשות, רק את זה. אם כל אחד מצליח להכניע את עצמו כלפיי העשירייה ובעשירייה כולנו מבוטלים זה כלפי זה, בזה אנחנו כבר נותנים מקום לאור העליון, לבורא לשרות בנו, למלא אותנו. ובמידה שאנחנו מסוגלים לקבל אותו נכון במידה הזאת נתחיל לגלות אותו. זו כל השיטה.

תלמיד: אם חבר אחד מתבטל בפני העשירייה זה מספיק כדי שכל העשירייה תתבטל בפני הבורא?

לא. לגמרי לא. אבל אם הם רואים את הדוגמה הזאת של ביטול החבר כלפי העשירייה, זה נותן להם דוגמה מה כל אחד צריך לעשות. וכך כל אחד צריך לבצע דוגמאות כאלה כלפיי האחרים ככל האפשר. ממש למעלה מהכוחות שלנו. ואפילו שאני לא רוצה להתבטל אני צריך להראות לכולם שאני כן רוצה, וכן מתבטל. לשחק. וכשאני עושה את זה כלפיי האחרים הם יקבלו את זה בצורה רצינית ואמיתית, ויראו שאני באמת מתבטל, וייקחו את זה כדוגמה ויעשו אותן הפעולות, ואני כבר אלמד מהפעולות שלהם. אני עושה כאילו, והם יעשו כמוני, ואני כבר אקבל את זה על עצמי בצורה אמיתית, "איש את רעהו יעזורו". יש בזה הרבה דברים עדינים ופנימיים שלא מורגשים בנו, אבל אם עושים את זה מתחילים להרגיש עד כמה זה עובד.

שאלה: אני מרגיש שהשתניתי כתוצאה מהשפעתה של העשירייה עליי, האם השינוי הזה יכול לאפשר התקרבות אל הבורא וגם שיחה איתו?

הבורא נמצא בתוך הסביבה, כלומר בתוך העשירייה. אם אתה מתייחס לעשירייה באמת בהשפעה, אז אתה מגיע למצב שאתה יכול להיכנס למגע עם הבורא, שזה כוח ששורה בתוך העשירייה, וכך תתחיל לגלות אותו לפי הכלל "בתוך עמי אנוכי יושבת". כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אפשר להגיע לאמונה מעל הדעת אם אני לא מתחשב בדעת? כי בקטע כתוב שלא צריך להתחשב בהרגשתנו וידיעתנו.

בכל מצב ומצב שאתה נמצא תצטרך לבטל את הרגש שלך ואת השכל שלך כלפיי העליון. כשאתה נמצא אפילו בדרגה רוחנית גבוהה מאוד, לא חשוב איזו, כדי לעלות לדרגה יותר עליונה, או במילים אחרות כדי להידבק בבורא כי הבורא הוא מדרגה יותר עליונה מאיתנו, אתה תצטרך לבטל את עצמך ורק בצורה כזאת אתה נדבק אליו. וכשאתה נדבק אליו כמו זירעון שנכנס לתוך הרחם אז אתה מתחיל להתפתח שם. אבל להתפתח בזה שאתה עוד ועוד מבטל את עצמך, עוד ועוד מבטל את עצמך.

ועל ידי הביטול הזה, כל פעם שאתה מבטל את עצמך אתה מגיע לשלב הראשון של קליטה בכוח העליון, זה נקרא "תשעה ירחי לידה". המצב שלך אז נקרא "עובר", כשהעובר מבוטל כלפיי העליון זאת הדרגה הרוחנית הראשונה שלנו. מה הוא העליון? העשירייה, אין כלפיי שום דבר מדרגה יותר עליונה אלא רק העשירייה. ואז כשאני מתבטל כלפיי העשירייה, הפנימיות שלה, שאני בזה רוצה להעלות את החברים שלי לדרגה גבוהה ככול האפשר, שאין לזה שיעור, אני יכול לדמיין את זה איך שאני מסוגל וזה תמיד יהיה נכון כי הכול תלוי רק בי.

כמו רבי יוסי בן קסמא, שהעריך את התלמידים שלו וראה אותם גבוהים מאוד וכלפיהם התבטל. אומנם הוא היה גדול מהם פי כמה וכמה, אבל בגלל שידע לעשות את זה אז גדל יחד איתם. כך אנחנו גדלים, וזה נקרא "תשעה ירחי לידה", השלב הרוחני הראשון. וככול שאנחנו יכולים להגדיל את חשיבות הקבוצה בעינינו כך אנחנו יכולים בעצמנו לגדול בה.

וכשאנחנו מסיימים את התהליך הזה, שזה תשע ספירות, תשעה חודשים, אז אנחנו נולדים כבר בדרגה יותר עליונה, בדרגת כתר נגיד, שאנחנו כבר נכנסים למצב הרוחני בצורה מוחשית. שאנחנו כבר נמצאים בעצמנו בחושים שלנו, לא שאנחנו מבטלים את כולם לגמרי, אלא יש בנו משהו, שאיתו אנחנו יכולים לאחוז, להרגיש שנמצאים כבר בכוח השפעה וקיימים בו. וזה הכול דרך הקבוצה שבה שורה הבורא. אנחנו צריכים להתקדם לזה, זה ממש נמצא לפנינו.

וודאי שהאגו שלנו רוצה לבטל את התמונות האלה בכוונה כדי שתהיה לנו עביות יותר גדולה במצב הרוחני, כי בלי עביות אנחנו לא יכולים להתקיים, מי אנחנו ללא עביות? אבל עם זה, כשאנחנו מבטלים את העביות שלנו, לא מוחקים אותה אלא מבטלים מהשימוש האגואיסטי, אז בזה אנחנו בונים את עצמנו כל פעם עוד ועוד בצורה רוחנית. ככול שאנחנו יותר עבים וככול שאנחנו מבטלים את העביות שלנו, העביות לא מסתלקת אלא אנחנו משתמשים בה בצורה כזאת על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, ומדמים את עצמנו לבורא, זה כבר אחרי הלידה. לפני הלידה אנחנו עוברים את כל המצבים האלה רק על ידי ביטול. וכשאנחנו רק מבטלים את עצמנו אנחנו עוברים בכל זאת מצבים כמו של עיבור, יניקה, מוחין, כמו כל הדברים האלה, רק בצורה של ביטול. אלה "תשעה ירחי לידה", עוד נלמד את זה.

למה אני מדבר על זה כך? כי אני רוצה שאנחנו נגיע ללימוד של "תלמוד עשר הספירות" בצורה שנעבור את השלבים האלה שמדובר עליהם בצורה רגשית, מוחשית. שלא נלמד אותו סתם כמו ספר פיזיקה, נזכור את כל הדברים האלה ונשחק איתם במוח. זה נקרא "חכם בלילה", שבאמת אין לו אור עליון אבל הוא חכם בזה שהוא עושה כל מיני פעולות במוח כדי ללמוד את זה. אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים להגיע לפעולות רוחניות אמיתיות. שאת מה שאנחנו נלמד נשתדל להעביר בתוך רגש ושכל, ולהמחיש את זה בצורה רוחנית בשינויים פנימיים רוחניים שבנו, אחרת אנחנו נפגום בלימוד של "תלמוד עשר הספירות".

יש כאלה שלומדים את זה מתוך השכל, אסור לנו לעשות את זה אחרת לא יצא מזה שום דבר, עוד נתגאה בזה שאנחנו יודעים יותר. אסור לנו להשתמש בשכל שלנו כדי לדמיין שאנחנו נמצאים בדרגות רוחניות, שכל ורגש צריכים להיות שקולים, הם עוזרים לנו לגלות מצבים רוחניים. על זה כתוב, "לא החכם למד", שצריכים להיות ממש כלים דהשפעה שבהם אנחנו נוכל לגלות וללמוד צורות רוחניות.

שאלה: במה תלויה ההצלחה של ביטול האדם כלפי העשירייה בכל מצב?

הסימן להצלחה בביטול האדם כלפי העשירייה הוא בזה שמרגיש שהוא ממש נמצא בידיים שלהם וזה משמח אותו, ולא שזה דווקא מוריד אותו ומצער אותו.

בהתחלה, בדרגות ההכנה, במקרים כאלה שאנחנו מרגישים שאנחנו כלום לעומת הסביבה, אז אנחנו מרגישים שאנחנו מבוטלים, שאנחנו אפס, מה יהיה איתנו. אבל אחר כך ככול שאנחנו מתקדמים עוד ועוד ומרגישים שאנחנו ממש אפס כלפי החברים, זאת תוצאה מהמאמצים שלנו, ואז אנחנו שמחים שאנחנו מבוטלים כלפיהם, וזה לא מונע מאיתנו להשתתף נכון בחברה.

שאלה: כשאני עובד בעשירייה, רוצה לבטל את עצמי, אבל רואה חבר שהולך לכיוון לא כל כך נכון, איך אני נוהג במקרה כזה? אני צריך באמת לבטל את עצמי ולא לומר כלום, או לנסות בדרך עדינה להזיז אותו מהכיוון שאליו הוא הולך?

לא, אתה צריך להשתדל להראות לו פעולות נכונות, אם אתה צודק ובטוח שאתה יודע לעשות פעולות נכונות ולא שאתה בעצמך טועה. ואחר כך אתה צריך לדבר עם חברים אחרים, ויחד איתם בלי לדבר עם החבר ההוא שיכול להיות שטועה להראות לו מה הפעולות הנכונות שצריכים לעשות. כך אתם צריכים לעבוד עימו.

להשתדל, להשתדל לשנות אותו, לשמוע, לראות מה הוא עושה, כי יכול להיות שמגיע אלינו לימוד מהשמיים, שאנחנו בכל זאת נשתדל לחיות עם חבר כזה ולא לזרוק אותו עד שהוא יראה שינויים לכיוון נכון. יכול להיות שנצטרך להפטר ממנו, אם הוא ממש בשום צורה לא רוצה לקבל את חוקי החברה שרב"ש כתב לנו בצורה הברורה ביותר.

צריכים לקחת שוב את מאמרי רב"ש וללמוד אותם יחד. לראות עד כמה כולם מבינים אותם נכון, מסכימים לקבל אותם וליישם אותם, ואף על פי שלא יכולים לקיים את כל מה שנדרש בכל זאת מקבלים את זה כתורה.

שאלה: לגבי העיקרון שאני צריך לבטל את עצמי כל הזמן כלפי העשירייה, אז בזמן שיש לנו אינטראקציה יש אפשרות לביטול. השאלה, איך אני מתבטל כלפיהם בזמן שאני נמצא בהכרחיות כמו עבודה ומשפחה, איך במצבים האלה אני מכניס אותם?

הכרחיות היא הכרחיות, איתה אתה לא יכול לעשות שום דבר. אתה צריך לשים גבול ברור בין הכרחיות שנובעת מהקיום שלנו בעולם הזה, לבין הכרחיות שאתה קובע בדרכך למטרת הבריאה. שתי הצורות האלה, שני החלקים האלה מהחיים שלך לא צריכים כל כך להתנגש, אלא תשתדל שיהיה זמן לזה וזמן לזה.

בדרך כלל את הדברים ששייכים להתקדמות הרוחנית אני יכול לצרף כמעט לכל הפעולות שלי שבעולם הזה, אומנם הן לא יהיו רוחניות, אבל כך אני צריך להשתדל. כמו שכתוב בתורה, שאפילו בזמן שהאדם חורש, בזמן שעושה עבודות בשדה, בבית מלאכה, במעבדות, בכל דבר שאני עושה אני יכול במשהו לצרף את הכוונה הרוחנית שלי, או לפחות להיות עם הנטייה לרוחניות בכל המצבים הגשמיים. אפשר לעשות זאת בלי שום פגם בגשמיות. צריכים רק להשתדל לאבחן את הדברים האלה - איזו נטייה בלב יש לנו שכן נוכל לבצע את זה. אפשר, תנסו ותראו שאין שום התנגשות בין הכוונות הרוחניות שלנו לבין הפעולות הגשמיות שלנו.

שאלה: אני שומע לפעמים דעה כזו שאנחנו עושים מהעשירייה מעין אליל או אמצעי בינינו לבין הבורא. איך לענות לטענה הזו?

אני לא יודע מי שואל ותלוי איך אני אענה לו, אבל הייתי אומר שכך כתוב. תראה לי בכתבי מקובלים שהם בעל הסולם ורב"ש, ואולי יש עוד כאלו שמקובלים עלינו, שכתוב אחרת ממה שאנחנו עושים. אלא כל אחד יכול להוסיף פירושים משלו, זה עניינו, אנחנו מפרשים את זה כך.

העשירייה ודאי שהיא הופכת להיות למשהו קדוש, זאת אומרת מעליי, ואני משתחווה למבנה הנכון, המתוקן של העשירייה שאליו אני רוצה להגיע. אם מישהו אומר שאני עושה מזה פסל, אז שיהיה פסל, מה יש? מי אמר שזה לא טוב? כמה פסלים יש בעולם שלנו, בחיים שלנו לכל אחד ואחד, אז לי יש פסל משלי. הפסל הזה הוא שאני רוצה לבנות חברה שכולה פועלת מתוך חיבור ואהבה, האם זה פסל רע?

שאלה: רב"ש כותב שאתה צריך בכל מצב להרגיש שהוא בא מהבורא. איך מגיעים למצב כזה? אני שנים מנסה, זה נראה לי בלתי אפשרי.

זה בלתי אפשרי, אבל אם אתה מגיע לחיבור שלם עם העשירייה, אז אתה כבר נכלל בבורא, במידת מה, במידה שמתגלים לך רצונות לקבל. והבורא כבר ידאג לעורר בך רצונות לקבל יותר ויותר גדולים כדי שתוכל להידבק בעשירייה יותר, ואלו בעצם דרגות העלייה הרוחנית שלך. אז קדימה, הכול לפניך.

תלמיד: זה בעצם מצב רוחני?

זה שאתה מתבטל כלפי הסביבה, כלפי העשירייה ורוצה להתכלל בהם, זו רוחניות.

תלמיד: כשאתה מרגיש שכל מצב בא מהבורא, האם זה קורה רק במצב רוחני או שזה אפשרי במצב שלנו?

לא, זה יכול להיות סתם דמיון. אם זו תוצאה מזה שאתה דבוק בעשירייה ובתוך העשירייה אתה רוצה להגיע לכוח ההשפעה הכללי, אז יכול להיות שבזה אתה כבר תגלה את הבורא. זה עוד לפנייך.

שאלה: אתה מדבר על כוונות רוחניות ועל מעשים גשמיים. כדי שיהיה לי קל יותר, האם אני צריך לדעת שאני לפחות משתדל להגיע להשתוות הצורה כל הזמן ולקבל עליי את תכונות הבורא?

מה מזה שאלו מעשים גשמיים? מעשה גשמי או רוחני נקבע על ידי הכוונה, לקבל או להשפיע. זה לא נמדד בזה שאני נמצא במעלית ואני מעלה אותו לקומה של העולם העליון או מוריד אותו לקומת התחתון, הקומות האלה נקבעות אך ורק לפי מה שאני קובע, על ידי הכוונה שלי דלהשפיע. ככל שיש לי רצון שאיתו אני רוצה להשפיע יותר לזולת, כך אני נמצא בקומה רוחניות יותר גבוהה. תחשבו ואל תתבלבלו.

שאלה: שמעתי שבביטול הרצון לקבל למען הקבוצה אני מתחברת אליה. איך זה עובד?

במידת החיבור שלי לקבוצה כך אני עוברת לרוחניות. ככל שאני יכולה להתגבר על האגו שלי ולהתחבר עם העשירייה, זה קובע את הדרגה שלי ברוחניות.

תלמיד: איך נוצר הקשר הזה? איך הוא מעמיק עם הקבוצה?

הכול תלוי בעבודה שלי. ככל שאני מבין שאני נמצא בחיבור עם הקבוצה או בחוסר חיבור, לפי זה אני קובע מה אני חייב לעשות כדי להגיע לחיבור השלם. לכן כל חבר וחבר שנמצא לפניי אני רואה אותו כאמצעי, ומזה שאני מתחבר אליו אני עושה צעד קדימה כלפי הבורא. כשאני אשתדל להיות באיזו מידת קשר עם כמה חברים, אז בטוח שאני אגיע לגילוי של כוח ההשפעה והוא ייקרא בורא.

שאלה: לאחר השלב הראשוני של הביטול, איך מרגיש האדם שכבר נולד לרוחניות בעבודה הרוחנית?

הוא מרגיש שהוא נולד, שהוא נמצא בתכונת ההשפעה, וכך נולד ברוחניות.

שאלה: איך מרגישים או רואים בעשירייה שחברה מתבטלת? איך זה בא לידי ביטוי?

אנחנו לא יכולים להרגיש את זה. איך אני יודעת אם היא מתבטלת או לא מתבטלת ובכמה? גם אם בצורה חיצונית היא מסוגלת להראות לנו שהיא מתבטלת, אבל כמה בפנימיות היא מתבטלת אני לא יודעת. הכול תלוי בי, עד כמה אני עושה את זה ולא עד כמה החברות עושות את זה.

שאלה: האם להתבטל זה נקרא להכניע את עצמי כלפי העשירייה ולרצות להרגיש את החברות במקום את עצמי? איך אפשר לתת דוגמה כזאת לחברות אם זה דבר כל כך פנימי?

אנחנו צריכות להראות להן דוגמאות חיצוניות, כלומר מה שהן יכולות לראות - עד כמה אנחנו מוכנות לעזור זו לזו, להיות בתמיכה הדדית. יש על זה המון מאמרים מרב"ש שעל זה הוא כותב, ובכלל לא רק ממנו מכל המקובלים, עד כמה אנחנו צריכים להתחבר, להשתתף, לתמוך בחיבור בינינו, להבליט אותו ככל האפשר, וכך מתקדמים.

שאלה: אם מרגישים שאין שלמות בעבודה שלי, איך יכולים להיות מרוצים ממנה?

אנחנו לא צריכים לשים לב לחוסר שלמות או לשלמות בעבודה שלנו. קודם כל אנחנו לא יכולים למדוד את זה אף פעם. וכמו כן תראו לפי הדוגמה שבולטת לכולם, מתי התחתון הכי קרוב לעליון? כשהוא נמצא בתוכו כעובר. הוא נמצא בתוך העליון ונמצא בשליטה של העליון, בשליטה שלמה והעליון עושה עמו מה שהוא רוצה והתחתון מבטל את עצמו כלפי העליון וכך הוא מתפתח. אם לא יודע לבטל את עצמו, אז כבר מתחילים שיבושים עד שהעליון עושה פעולות שמוציא את התחתון ממנו. אז קורה לנו נפל, הוא נופל מדרגת העליון.

לכן כל העבודה שלנו היא קודם כל בביטול של האדם כלפי העשירייה. זה צריך להיות בצורה הדדית בתוך העשירייה, "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו צריכים לקבוע את הרוח שלנו שתהיה כמה שיותר מתוך פנימיות הלב. אני רוצה להגיע ממש לביטול כלפי העשירייה בכל וכל. במילים, בפעולות, בכל העבודות שלנו, השתתפויות שלנו, בכמה שאפשר. רק בזה אני רואה את ההתקדמות שלי ברוחניות.

הבורא בשבילי עכשיו הוא לא מורגש. זאת אומרת לא קיים בחושים שלי אלא הקבוצה שקיימת לפני מעבירה לי את צורת הבורא, היחס של הבורא אליי. וכלפיו, כלפי הבורא הזה שזאת הקבוצה, אני חייב לבטל את עצמי ולאהוב כל אחד וכולם יחד כמו שהייתי מתאר שאני אוהב את הבורא. וודאי שאין כאן מקום לביקורת, חוץ מדבר אחד, האם אנחנו באמת נמצאים בחיבור ובהתקדמות לבורא כדי להתכלל בו ולהיות עובר בו? אני שואל.

שאלה: בעניין הקפיצה שדיברת בתחילת השיעור. אני מבינה מדברייך שצריך קפיצה, האם הקפיצה היא של האדם או הקפיצה היא של העשירייה ככלי לגילוי הבורא?

קפיצה כללית של העשירייה אבל ודאי שהיא נכללת מכל המאמצים של כל אחד ואחד.

שאלה: איך בעצם כולנו ביחד יכולים לעשות קפיצה קוונטית בהתקדמות שלנו?

קוונטית, אני חושב שהם מתכוונים לקפיצה מהעולם הזה לעולם העליון. ההבדל בין העולמות, כמו שכתוב, אין שוני בין העולמות אלא בשינוי השליטה. בעולם שלנו שולט רצון לקבל, בעולם העליון שולט רצון להשפיע. אתם רוצים לעשות קפיצה קוונטית כמו שאתם אומרים? בבקשה, תעשו. תתחברו יחד, תחזיקו את עצמכם יחד, תפנו לבורא כי אין לכם כוח לעשות קפיצה כזאת ושהוא יקפיץ אתכם. אם תבקשו חזק ויחד זה יקרה.

שאלה: האם יכולים לבצע את הקפיצה הזו ברוחניות אם אפילו אחד לא מוכן לזה?

אפילו שחלק מהעשירייה לא רוצה, או לא מסוגל, לא מבין, לא מרגיש בזה צורך, אתם יכולים בכל זאת לעשות את זה כי אז אתם צריכים על ידי ערבות הדדית לקחת את אלה שנמצאים, אתכם יחד. כמו קטנים שהגדולים לוקחים אותם על הידיים ויחד איתם עושים את העלייה. יכולים.

יש כל מיני צורות השתתפות בעשירייה. אפילו שלא מסוגלים, לא יכולים, גם לפי המצב, כאלה שנמצאים בנפילה, כאלה שנמצאים בעלייה וכן הלאה. אבל סך הכול, אם העשירייה רוצה, היא בכל רגע ורגע צריכה להיות מוכנה, מתקרבת לעשות את הקפיצה מגשמיות לרוחניות, להתאמץ. להתאמץ זה בחיבור ביניהם ובתפילה לבורא. ותפילה לבורא בעצם עושה כאן הכול.

שאלה: בזמן שאדם לא מרגיש איזו התנגדות בולטת לעשירייה או איזה מקרים בולטים להתבטל, אלא מרגיש דווקא זרימה, מה העבודה, מה צריך להשקיע?

יש לנו זרימה שהיא כמו איזה זרם חזק שיש לו הרבה גבורות. ויש זרימה שכמעט ולא מרגישים שיש בה איזה כוח. אנחנו צריכים להגדיל את חשיבות המטרה ואז אנחנו הופכים את הזרם החלש לזרם חזק שייקח אותנו קדימה.

תלמיד: האם להרגיש את מצבי בלי להתייחס למצבי האישי זה לקבל בעצם מהחברים ועל ידי זה להשפיע?

כן. זה בדיוק מה שצריכים. לא להביא בחשבון את מצבי הפרטי אלא המצב הכללי של הקבוצה, גם אותו אני מרגיש ובכלים שלי, אבל בכל זאת כך אני אתקדם.

שאלה: ציינת שצריך להתייחס לכל אחד ולכולם יחד באהבה. מה זה נקרא להתייחס לכולם יחד כשלכל אחד יש רצונות שונים ויחס שונה?

ודאי שכולנו מאוד שונים. ככול שנתקדם למטרה - וההתקדמות היא על ידי הגברת הרצון לקבל - אנחנו נהיה יותר שונים זה מזה. עם כל זה, אנחנו נרגיש עוד ועוד שיש לנו מטרה משותפת. דווקא על ידי השוני של כל אחד מאחרים הוא יוכל להשלים את האחרים לכלי אחד שלם שנקרא "עשירייה". אנחנו נסתכל כבר אחד על האחר בצורה בוגרת - אני שמח מזה שכולם שונים ממני, כי זו התגלות האמת והתגלות היכולת שלנו להיות בכלי אחד ובהשלמה הדדית.

שאלה: הרב"ש ב"סדר ישיבת התוועדות" כותב שאם בעשירייה החברים מקבלים החלטה היא צריכה להיות מקובלת על כולם, כולם צריכים להיות מרוצים. אם העשירייה קיבלה החלטה וחבר אחד לא מרוצה, אז מה צריך לעשות במצב כזה?

אתם צריכים קודם כל לברר אם כולם מרוצים או לא. ואם לא, לברר למה. אתם צריכים לטפל בכל אחד בצורה כזאת שהוא חלק מהכלי השלם.

נניח שלאדם יש בעיה ברגל, האם הוא לא יטפל בה? אם יש לו פצע ביד, הוא לא יטפל בו? איך אנחנו יכולים לעזוב את זה? אנחנו חייבים להביא לזה איזו תרופה. לכן אין כאן שום יכולת לעזוב ולהזניח את זה ולחשוב שמשהו יקרה אחר כך. או שאנחנו מחליטים שאנחנו לא יכולים לטפל יותר במקרה שלנו לכן נעשה זאת אחר כך, במשך היום או מחר, אבל אנחנו לא דוחים את זה לגמרי. עכשיו אנחנו לא יכולים, עוד לא התבררו התנאים, כשהם יתבררו יותר נטפל בהם. אבל זה צריך להיות בלב ובמוח שלנו ממש כמו מנורה אדומה שדולקת.

תלמיד: ומצד החבר שלא מרוצה, האם הוא צריך להתבטל בהחלטה כזאת?

הוא צריך לעזור לנו להבין אותו, והוא גם צריך לעזור לעצמו להבין את עצמו, מה קורה לו, למה לו, וכך אנחנו נתקדם להבנה הדדית.

שאלה: איזה מצב נעלה יותר, האם פחד להיות נבדל מהבורא וליפול אל תוך האגו, או שנאה כלפי האגו שלך בעשירייה?

אנחנו יכולים להיות גם בזה וגם בזה, אבל אם אנחנו מתקדמים נכון, אנחנו מתקדמים בקו האמצעי. אנחנו לא שונאים את האגו אלא רואים בו "עזר כנגדו" וכך מתקדמים.

קריין: קטע 59. אומר בעל הסולם.

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. 

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת. 

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. 

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

אני גם אקרא. קטע 59.

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. 

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים", ברצונות לקבל השונים שלו, "הנקרא להם, ולא יראו האמת", כי הוא מסתכל על העולם דרך הרצון לקבל שלו.

"ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא". בכל רגע ורגע בחיי אני רוצה להוציא תועלת לבורא, ואני צריך להבין שאם יש לי חשבון לעצמי זה חשבון של שקר. אין כזה חשבון בעולם לעשות משהו לטובת האדם, אלא לטובת האדם יכול להיות רק כשהוא מכוון לטובת הבורא. "הבורא" נקרא כל מה שנמצא מחוץ לאדם, מחוץ לרצון לקבל של האדם.

"נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד", דווקא בזה הוא עובר את הגבול הזה מעצמו לבורא. "שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב". 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

יש כאן בעצם תנאים שבעל הסולם מברר לנו ב"שמעתי" - איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו נתכלל בבורא, ניכנס בו, נרגיש את העולם דרך התכונות שלו ולא דרך תכונות הפוכות ממנו שהן התכונות שלנו מלכתחילה.

שאלה: הכתוב מדבר על מצב שאני צריך לרכוש, אבל במידת המאמץ שאני עושה אני לא תמיד יכול לעמוד בתנאי הזה שהכול נעשה על ידי הבורא והוא טוב ומיטיב. האם המאמץ שאני עושה כל הזמן כדי להימצא במחשבות האלה זה משהו שמביא אותי למציאות אחרת שאני כבר יכול לראות?

כן, זה מתוך המאמצים שאיתם אתה רוצה לראות בכל מקום את פעולת הבורא. זה יכול להגיע דרך חברים, דרך מישהו, משהו, אפילו דרך המנהל שלך בעבודה, דרך בני הבית שלך, ואתה רוצה לראות שזה לא מגיע מאנשים, או ממקרים בחיים, אלא זה מגיע מהבורא בלבד, כי "אין עוד מלבדו". כוח אחד פועל במציאות דרך כל מיני לבושים, ואת כל הלבושים האלה אתה צריך לחבר ולהביא למקור אחד ואז תתחיל לגלות אותו. הלבושים האלה לא נעלמים, הם יהיו יותר ויותר גדולים, שונים, אבל במאמץ לשייך אותם לבורא בלבד אתה תגלה אותו עוד ועוד.

בעבודה כזאת שאתה מגלה שהכול שייך לכוח אחד, אתה מגיע לדבקות בבורא, אתה מגיע להבנת הבורא, ובזה אתה בעצמך משתנה. "על כל הפשעים תכסה אהבה" משמעו, שאת כל ההפרעות אתה לא רואה כהפרעות אלא אתה רואה בהן תרגילים שהבורא נותן לך כדי לגלות אותו בכל מצב ומצב, ובמצבים יותר ויותר עדינים שבהם יותר קשה כל פעם לגלות אותו, אבל אתה משתדל לשייך לבורא כל מצב שנמצא לפניך, ודרך המצב הזה אתה צריך לפנות אליו בחזרה.

שאלה: כתוב שהאדם מביא את עצמו תחת השגחת האחד, וזה נכתב מאוד ברור, אבל מה זו אותה הרגשה של האחד, הכוח האחד?

"הכוח האחד" זה הבורא שמשפיע, מארגן ומסדר לנו את כל העולם. אומנם אנחנו רואים לפנינו עולם גדול, מאוד מורכב, ומשובח, זאת אומרת עם הרבה צורות מנוגדות למיניהן, והרבה מקרים, אבל בסך הכול אנו צריכים להביא אותו למושג אחד, "ה' אלוקינו ה' אחד", זה חייב להיות לפנינו כמטרה. וכל העולם שלנו, כל החיים שלנו נותנים לנו תרגילים כדי שנגיע לזה, ונפרש את זה בצורה שלמה.

שאלה: כתוב "עיניים להם ולא יראו", מה אנחנו לא רואים?

אנחנו לא רואים שבכל המציאות פועל כוח אחד.

תלמיד: "כוח אחד" זאת אומרת מציאות אחרת?

כשאתה רואה שפועל יש רק כוח אחד, בשבילך זה מתראה כמציאות אחרת "רוחנית", מה שנקרא.

תלמיד: והחברים נמצאים?

החברים נמצאים יחד איתי, כלולים באותו כוח אחד, ואז מגיעה מדרגה יותר עליונה, ושוב כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא נמצא ברצון לקבל מוגבר, וכל העולם יותר הרוס, ואנחנו מבינים שזאת הצורה, התמונה, שהבורא מציג לפנינו. כי באמת שום דבר לא משתנה, רק הבורא כאילו מסובב את הכפתור של הרצון לקבל, ואז הרצון לקבל מתראה בצורה יותר גדולה בכל אחד מאיתנו, ובכל העולם. וכל זה כדי שנגלה את איחודו, איחוד הבורא בכל המציאות בדרגה עוד יותר גדולה, על פני מצבים יותר מורכבים, ויותר מנוגדים.

תלמיד: איך יוצאים מהעיוורון הזה, מה"עיניים להם ולא יראו", מה אנחנו ממש עיוורים?

אפילו יותר מעיוורים, אנחנו לא מודעים לזה שאנחנו עיוורים, עיוור בכל זאת במשהו מרגיש שהוא עיוור, אנחנו לא מרגישים בכך, לכן אם אנחנו משתדלים על ידי כל מיני אמצעי עזר לחבר מאיתנו עשירייה, לקבוע בעשירייה כל מיני צורות, מנהגים כאילו שהבורא כבר שורה בנו, על ידי כל מיני דברים כאלו, ובעיקר על ידי התפילה, אנחנו מקרבים את עצמנו לבורא.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהעשירייה אלו המשקפיים החדשים שלנו?

ודאי, ולא רק משקפיים, העשירייה היא כל חמשת החושים הרוחניים שלנו. אם הייתי עכשיו נדבק אליה, ולא חשוב איך אני רואה אותה, כבר עכשיו הייתי נכנס למכשיר הרוחני. עוד אין לי מילים, אבל נמצא אותן, נמצא.

שאלה: סעיף 59 לא ברור לי. הוא אומר "האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה'". מה הדבר הזה, צריך לעשות מדיטציה כל היום?

הוא צריך לצייר לעצמו כל רגע ורגע בחייו, כמה הוא מרגיש שהוא נמצא באיזו מציאות, ויחד עם זה הוא צריך להרגיש, שהוא כבר נמצא באמונה שלמה בבורא, ובעצם הוא נמצא בהשפעה שלמה כלפי הבורא.

תלמיד: אפילו שאני לא מרגיש אותו?

איך אתה יכול להרגיש אותו אם עדיין לא הגעת לתכונה הזאת?

תלמיד: בגלל זה אני לא מבין מה הקטע אומר.

אתה לא יכול. איך אתה יכול? אתה מבין מה זה אדם? נניח שלאדם אין עיניים, הוא יכול לדרוש לראות? קודם הוא צריך לדרוש שיהיו לו עיניים, והעיניים יהיו בריאות, פקוחות, ואז הוא יראה את המציאות.

תלמיד: אבל אני צריך להשלות את עצמי? אני לא מבין מה זאת אומרת "לצייר לעצמו"?

אם אתה לא מגיע לתכונת האמונה, אתה לא רואה את המציאות העליונה.

תלמיד: נכון.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: אבל בעל הסולם אומר פה "צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה."

כן. על ידי זה אנחנו מתקדמים. מאיפה יהיה לך רצון לאמונה, לכוח השפעה? מכך שתצייר לעצמך כאילו כבר זכית לאמונה שלמה בבורא. להשפעה שלמה בבורא.

תלמיד: זאת אומרת כל הזמן לחשוב בצורה כזאת?

כן. הבורא נמצא בדרגת הבינה, ואם אנחנו רוצים להגיע, ובמשהו להתקרב אליו, לראות, להרגיש ולהתקשר אליו, גם אנחנו צריכים להיות בדרגת הבינה.

תלמיד: זאת אומרת צריך לחשוב על זה?

ודאי, לחשוב, לצייר לעצמך מה זה נקרא. הוא אומר יותר "וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב." תתאר את זה, כאילו אתה נמצא במצב שאתה ממש מתמלא מהטוב ומיטיב של הבורא.

תלמיד: בעצם אתה לא לבד, אתה מתכוון שהעשירייה תעשה את זה?

יחד. כן. עד כמה שאפשר.

שאלה: לפעמים קשה לתאר שרצון לקבל גדול יכול להשתלב איכשהו עם ביטול השליטה של האדם. השלבים שבהם האדם משיג את זה, באיזו תכונה זה תלוי, ברגישות?

על המדרגות, השלבים, המצבים, הצעדים שבהם אנחנו מתקרבים לתכונת ההשפעה, אנחנו קוראים במאמרים. ואיך אנחנו נכנסים לתכונת ההשפעה, אנחנו יכולים גם לקרוא במאמרים וגם יכולים להבין אותם מחכמת הקבלה. חכמת הקבלה מתחילה מזה שאנחנו עוברים את הצמצום ויש בנו לפחות קצת כוח השפעה. כל חכמת הקבלה מדברת על ידי איזו חכמה אני יכול להיות מקבל מהבורא כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: יוצא שאפילו אם רגע אחד במהלך היום אני לא מתייחס לבורא כטוב ומיטיב, אז אני עדיין בשליטת הרבים, ואז אני לא יכול לראות אותו?

נכון. אבל זה קורה כך או כך, אנחנו לא צריכים לדאוג לזה.

תלמיד: לבטל את רשותו בפני הבורא ולהתבטל בפני העשירייה זה אותו הדבר?

לא. בעשירייה אני עושה מאמצים כדי להגיע למצב שאני אבטל את עצמי כלפי הבורא. הבורא זה השלם, זה כמו כתר, ואני עושה את כל המאמצים כלפי תשעת החברים שבעשירייה ואז אני מגיע למצב שאני מתבטל כלפי הכתר.

שאלה: אם חבר בעשירייה חולה ואנחנו רוצים להתפלל שיבריא, אבל המחלה שלו הגיעה מהבורא והוא טוב ומיטיב, אז מה צריכה להיות התפילה שלנו?

אתה רוצה להגיד, שאם הבורא נותן מחלה לאדם, אנחנו צריכים להוסיף, לזה אתה מתכוון?

שאלה: לא, אני אומר, שאם אני אבקש שהוא יהיה בריא, זה כאילו אני מבטל את מה שהבורא עשה?

אנחנו בכל דבר פועלים נגד הבורא. גם את הרצון לקבל ברא הבורא. הוא בעצמו אומר "בראתי יצר הרע". ואנחנו רוצים לבטל את הרצון לקבל בצורה כזאת, שנשתמש בו הפוך, בעל מנת להשפיע וזה נקרא "נצחוני בניי".

תלמיד: כלומר, אני צריך לראות בזה הזדמנות להתכנס או להתאחד ולבקש מהבורא שירפא אותו?

זה נקרא, "אשר ברא א-לוהים לעשות". אנחנו צריכים לעשות את העבודה הפוך ממה שהוא עשה. הוא ברא את היצר הרע ואנחנו צריכים לעבוד עליו כדי להפוך אותו ליצר הטוב ובזה אנחנו מגיעים מדרגת הנברא לדרגת הבורא.

שאלה: איך לעזור לחברים עוד יותר להיות בשיעור, עוד יותר לשמוע כל שאלה בהקשבה מלאה?

קודם כל להשתדל בעצמך וגם להתפלל עבורם, זה מאוד עוזר לכולם וגם לך. אותו הדבר אדם שמתפלל עבור האחרים, גם הוא זוכה, וגם לברר עם האחרים, איך אנחנו בכל זאת יכולים עוד יותר לעורר את עצמנו.

אנחנו נמצאים בהתפתחות הסופית של המציאות האגואיסטית שמתראה באגו שלנו, ולפי תפיסת המציאות שלמדנו - ואולי שוב צריכים לקרוא, שהמציאות שאנחנו רואים בכל חמשת החושים שלנו היא מתגלה בהם ובהם היא מצטיירת ומסתיימת כביכול.

מתחילתה ועד סופה, כל המציאות היא בחושים שלנו. החושים שלנו בינתיים אגואיסטיים ואנחנו צריכים לעשות כאן מאמץ כללי לכולנו, ולכל האנושות אפילו, והבורא יסדר תנאים כאלו שלא יהיה לנו לאן לברוח, ואז אנחנו נראה שהכול ישתנה בקרוב.

שאלה: מה קורה אם אין לנו התנגדות לא בשכל ולא ברגש לכך שהבורא הוא טוב ומיטיב ובאופן כללי בעשירייה אנחנו מצליחים להחזיק במצב הזה. מה אפשר להוסיף למצב, איך לחדד את הנקודה?

אנחנו צריכים לבדוק אם אנחנו הנבראים מרגישים באמת בכל החושים שלנו שהבורא הוא טוב ומיטיב לנבראים, או שאנחנו רק שומעים, אבל לא בודקים ולא יכולים להודות. זאת אומרת לא יכולים לבדוק אם אנחנו באמת מסכימים עם זה או לא.

תלמיד: אנחנו בודקים.

האם אתם מסכימים בכלים שלכם, ברצונות שלכם, במחשבות שלכם, שהוא ממש טוב ומיטיב? אתם לא מרמים את עצמכם?

תלמיד: אני רואה בכל מה שקורה, אפילו בכאב שסבלתי, שהכול היה לטובה ואז הכול מסתדר גם בראש גם בלב.

אם אתם יכולים לעשות כך בקבוצה, אז אתם מתקרבים לדרגת עיבור, שגם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים שאתם עוברים, אתם מסוגלים להרגיש את זה מהמקור הטוב ואתם כבר מתקרבים לעיבור, כאשר אתם מצדיקים את הבורא גם בטוב וגם ברע.

אבל אני שומע, שאתם אפילו לא מרגישים כל כך את הרע ולא שאתם מצדיקים גם את הרע. את זה עוד נעבור. אבל בכל זאת המצב ברור ולכן זה מצב טוב בפני עצמו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לאמת בעולם השקר שאנחנו נמצאים בו?

אם אנחנו בונים בינינו מצב כזה שהוא איכשהו רוחני, כאילו רוחני, אז אנחנו יכולים להתחיל לבדוק, למיין ולראות במצבים שלנו שקר או אמת, רוחניות או גשמיות. זה מה שאנחנו כן מסוגלים לאבחן.

שאלה: אנחנו צריכים ליחס כל רגע ורגע לבורא. הבירורים האלה הם ממש בירורים של שניות, אבל כל שאר הזמן אנחנו נמצאים בבהמיות?

למה אותם אתה לא מייחס לבורא, הרי הוא השולט?

תלמיד: אני מבין שכל מה שאני מרגיש בשכל וברגש זה הכול מגיע מהבורא, יש לי דרך ארוכה עד לזה שאני אצדיק אותו, אבל אין לי במה להיאחז. מה זה בורא? תכונה. איך להדביק את עצמי אליו, כי תכונות הבהמיות שיש לי הן הרבה יותר גדולות מהתכונות שעדיין אין לי ואליהן אני שואף.

חסר לך לדעת את המקורות, אתה צריך יותר להשקיע בקריאת מאמרי הרב"ש ואז תראה עד כמה שזה מוסיף לך מקום לעבודה ולמחשבה.

שאלה: אנחנו יודעים שעם או בלי תפילה הבורא נותן לנו אך ורק את מה שנכון לתיקון שלנו. מה הטעם בתפילה, כי בכל זאת הבורא יתן לי את הדבר הכי טוב עבור התיקון שלי?

בלי תפילה אתה לא נמצא בהדדיות בקשר הדדי עם הבורא, שאתה פונה אליו והוא אליך, ואתה לא יכול להגיע לקשר הדדי כי אתה נמצא כמו כל חי. האדם נמצא בדרגת חי שהוא מתעלה למעלה מדרגת חי בכך שהוא פונה לבורא שלו ומבקש ודורש, מודה לבורא. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו פונים לבורא ולא חשוב כל כך איך ובאיזו צורה באיזה אופן, זה יבוא אחר כך.

אם התינוק בוכה אימא מבינה למה הוא בוכה, כך אנחנו נמצאים בתוך הבורא ואיך שנפנה כך נפנה אבל אנחנו חייבים לפנות, כל רגע ורגע שאנחנו לא פונים לבורא אנחנו מנותקים ממנו, ודאי שאנחנו מנותקים ממנו ולא שהוא מנותק מאיתנו, כך כתוב "השוכן בם בתוך טומאתם" לכן אנחנו מנותקים. אנחנו לא יכולים להשפיע לו וכל המטרה שלנו להיות בקשר הדדי "אני לדודי ודודי לי."

שאלה: מה זה בדיוק פניה לבורא, זו רק בקשה או הודיה, היא חייבת להיות אקטיבית או יכולה להיות גם מחשבה?

אנחנו נמצאים בקשר קבוע עם הבורא זה לא יכול להיות אחרת כי אנחנו סך הכול הנבראים שמקבלים את כל החיות, ההשפעה, ההזנה ממנו אבל אנחנו מדברים על קשר שאני על ידי הקשר הזה מתקשר עמו ודורש ממנו חידוש הקשר, שינוי הקשר. לכן הקשר הוא לא נמצא סתם כך אלא הקשר הופך להיות לתפילה ולכן אנחנו צריכים לדעת איך להתפלל, זאת אומרת איך לבקש מהבורא. בהתחלה אנחנו צריכים לשבח אותו שהוא ברא אותנו ומכל הבריות שהוא מייחס לנו חשיבות שאנחנו יכולים לשנות את כול המציאות ולהיות על ידי זה שותפים עמו. זאת אומרת, שוב אנחנו חוזרים עכשיו לתפילה.

שאלה: אמרת שצריך ללכת נגד הבורא ומצד שני אנחנו צריכים להצדיק אותו בכל, איך לעבוד עם שני המצבים האלה?

אנחנו נגד הבורא הולכים מתוך כך שהוא ברא רצון לקבל ואנחנו דורשים ממנו להיות רצון להשפיע, שאנחנו נהיה ברצון להשפיע, זה נקרא "נגד הבורא" ובצורה כזאת שאנחנו דורשים רצון להשפיע אנחנו מגיעים דווקא להשתוות עם הבורא עד שנכללים בו.

שאלה: אמרת שהבורא מתלבש דרך החברים מנהל בעבודה, במשפחה, בבני הבית וצריך לשייך גם את זה אליו. איך נכון לשייך את זה אליו? והאם גם לבני הזוג יש תפקיד מיוחד בתיקון הזה?

אם בני הזוג נמצאים בטיפול רוחני אז הם צריכים לראות גם ביניהם שיש קשר רוחני והבורא כמו שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם". אבל זה עוד לא עכשיו נקווה שאנחנו בהדרגה נתקרב לזה לקראת גמר התיקון. שעוד ועוד זוגות ירגישו כמה הם נפעלים על ידי כוח עליון וככל שהם יכולים לשנות את הקשר ביניהם על ידי פניה לכוח עליון. לא יכול להיות קשר בין גבר לאישה אלא רק על ידי השתתפות הבורא. עד שהם ילמדו איך להשפיע בצורה הדדית נכונה זה לזה. אחרת השנאה והאגו שגדל בכל אחד ואחד לא ייתן לעולם שלנו להיות מורכב מזוגות ויהיו רק יותר גירושין מחיבורים.

שאלה: איך מורגשת הדבקות בעשירייה? מה זה להידבק?

דבקות בעשירייה מורגשת בזה שמבינים יותר ומרגישים יותר את המצבים שאנחנו עוברים ומחפשים במצבים האלה נקודת הקשר שקושרת אותנו יחד ומשתדלים לפחות כמה פעמים ביום משיעור לשיעור להיות מקושרים כך שמרגישים יותר ויותר שהצלחה רוחנית היא תלויה בהצמדה שלנו במחשבות ורצונות בינינו, בדאגה הדדית.

שאלה: מה הבדיקה עצמית לביטול השלם?

הבדיקה העצמית לביטול השלם היא ככל שאני דואגת לחברים, זו בדיקה עצמית, ככל שברגש ובשכל אני ממש דואגת להם, נגיד כמו אימא לא נמצאת בבית אבל היא בבית משאירה את התינוק או כמה תינוקות ואז היא כל הזמן חושבת, יש לה מקום בראש שם היא כל הזמן חושבת מה קורה להם, איך הם. כך אנחנו צריכות להיות כל אחת כלפי העשירייה.

שאלה: האם רצון אישי לתיקון נחשב להשפעה?

לא. אם אני רוצה להגיע לתיקון זה לא נקרא שאני בכלל חושב על הפצה, על השפעה, זה סתם רצון שלי, יכול להיות רצון אגואיסטי. אני רוצה תיקון. זה לגמרי יכול להיות מנוגד לתיקון אלא בזה אני מגיע רק להגברת האגו שלי.

שאלה: איך העשירייה עוזרת לבטל את כוחי בכל דבר ולראות את האמת, איך מנהל הבורא את העולם בתכונה של טוב ומטיב?

העשירייה בדוגמה שלה צריכה לתת לי דוגמה ברורה ככל שאני צריכה לבטל את עצמי כלפי העשירייה. הם צריכים להראות לי כמה אני צריך לבטל את עצמי. דוגמאות, זה מה שנותן כל אחד, חוץ מתפילה. להתפלל על החבר ולתת לו דוגמה כזאת שלא תדחה אותו אלא תקרב אותו למעשה הנדרש ממנו.

שאלה: איך מנהל הבורא את העולם בתכונה של טוב ומטיב?

באהבה.

שאלה: האם אני חייב להצדיק רק מה שקורה בעשירייה או כל מה שקורה בחיים שלי?

בעצם, כל מה שקורה בחיים שלי, בכלל במה שאני מרגיש הבורא שולט בכל החושים שלי, בכל הרצונות שלי, וסך הכול מה שאני מרגיש בכל הרצונות האלה זה אחרי שזה עובר דרך המצב הכללי שנקרא בורא.

שאלה: איך מגיעים לביטול הנכון? מה השלבים?

קודם כל להגיע לביטול הנכון זה עם החברים, ואחר כך כלפי הקבוצה כולה וכלפי הקבוצה כולה לבורא, ולפי זה אנחנו מכינים את עצמנו להיות עובר רוחני.

(סוף השיעור)

---

1. אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי (מלאכי ג', ו')↩