סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. שמעתי, מב. מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה
שיעור 1|Sep 21, 2020
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. שמעתי, מב. מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה
שיעור בוקר 21.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם, "שמעתי" מ"ב: מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה
ובכן, אנחנו מתחילים שנה חדשה, שנת 5781 תשפ"א, ונקווה מאוד שהשנה זו תהיה כבר שנת הפתיחה, הגילוי של הבורא לנבראים, כמו שהוא רוצה וכמו שאנחנו מאוד רוצים, שנסדר את הרצונות שלנו אליו כמו שהרצונות שלו אלינו וכך יתגלה הקשר בינינו.
אנחנו צריכים לראות יום יום עד כמה אנחנו יותר מגובשים, כי רק בחיבור בינינו תלוי גילוי הבורא לנברא. כי גילוי הבורא לנברא זה בעצם המטרה והעיקרון והמרכז של כל המאמצים שלנו ושל כל הבריאה, בשביל מה הבורא ברא את הכול, שבר, הסתיר את הכול ונתן לנו את זה בצורה השבורה ובהסתרה, כדי שאנחנו על ידי זה נלמד את התכונות שלו, הבחנות כאלה שנוכל להכיר אותו. וכשנהיה כבר מוכנים, מסוגלים לגלות אותו, זאת אומרת כשנהיה בוגרים, בהתאם לזה הוא יתגלה ונוכל נכון להבין ולקבל אותו ולהיות יחד עמו כשותפים בכל הבריאה. לשם זה אנחנו נצטרך עוד ללמוד, אבל באמת המצב הזה שנתחיל להרגיש את עצמנו יחד ואותו בינינו, המצב הזה הוא מתקרב ובא.
לכן המאמר הזה "אני לדודי ודודי לי", זאת אומרת אנחנו לבורא והבורא אלינו, זה מאמר שמסביר לנו הרבה מהדרך שלנו. נראה שבעל הסולם ממש כתב אותו בשבילנו. החברים שלנו חילקו אותו לקטעים יפים, טובים, קטנים, כדי שנוכל לתפוס אותם, לעבוד איתם וכך להתקדם, לבנות את עצמנו לפי מה שכתוב.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם. מתוך "שמעתי". מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה". קטע מספר 1.
"צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון], נעשה הצמצום." שלא תהיה בושה בנברא כשהוא יקבל את גילוי הבורא, יחס מהבורא, שהבורא יפתח לו את כל המציאות וזה יתגלה בתוך הרצון לקבל של האדם. כי עד כמה שהוא יקבל יותר לפי הרצון לקבל שלו בלי שום מעצורים, במידה הזאת הוא ירגיש מה שהוא מקבל אבל יתרחק ממי שהוא מקבל, כי הכול נמצא לפניו לפי הרצון לקבל שלו, והבורא אפילו לא ישים לב אליו. לכן שזה לא יקרה כך. אלא נכיר את הבורא, את המקור ונגיע למצב כמוהו, נהיה שווים לו, אז לפי זה נוכל ליהנות מאותו מצב מכל מה שיש לבורא. "ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו."
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
שהטוב והעונג הם נסתרים דווקא בזה שאנחנו מכירים את הבורא, ואז מקבלים ממנו את הטוב והעונג האמיתי שהוא התכוון. ולא שאנחנו מקבלים קצת משהו ללא קשר אליו ובזה אנחנו סותמים את עצמנו לגמרי. מטרת הבורא היא להביא את האדם, את הנברא לדרגתו, שיהיה כמו הבורא, לכן נקרא "אדם", הדומה לבורא.
שוב.
"צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון]," בושה, פשוט. אין מה לעשות, מי שמקבל הוא לא כמי שמשפיע, הוא מרגיש פער במצבים האלו כפגיעה אישית בו. הבורא לא רוצה שזה יקרה, לכן ברא בנו הזדמנות לקבל אך ורק במידה שאנחנו יכולים לעשות לו בזה נחת רוח. אז הוא עושה לנו טובה ואנחנו עושים לו טובה, ועל ידי זה אנחנו מתחברים. "נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו."
שאלה: במה הנברא קרוב לבורא ובמה הוא רחוק מהבורא?
תסביר את זה לפי דוגמת תינוק ואימא. במה הוא קרוב ובמה הוא רחוק? כלפי אימא אין דבר יותר חשוב מהתינוק, זה ברור לנו, בזה הוא קרוב מצידה של אימא. מצידו של התינוק הוא לא יודע אם הוא קרוב או רחוק, הוא לא יודע, עדיין אין לו שום הבחנות. אלא מה שהוא רוצה, הוא רוצה לקבל ממנה מה שהוא רוצה לפי הרצון לקבל. זה בדיוק המצב שאנחנו מתחילים את הדרך שלנו.
אנחנו מתחילים לשמוע מהמקובלים שיש כוח עליון שמתנהג איתנו כמו אימא ורוצה לגדל אותנו, ואז אנחנו צריכים לגדול. אבל לגדול זה על ידי זה שאנחנו מתאמצים להבין אותו, להרגיש אותו בכוחות הזדהות, השתוות, ובצורה כזאת אנחנו גדלים. זאת אומרת, לגדול ברוחניות זה לא כמו בגשמיות. בגשמיות אנחנו בעצמנו לא יודעים איך אבל אנחנו דומים לאנשים גדולים יותר ויותר, וכך גדלים, גדלים, גדלים. אבל ברוחניות אנחנו צריכים בעצמנו בתוכנו לפתח את דמות הבורא. לכן אנחנו נקראים על שם העתיד "אדם", הדומה לבורא. לכן בעבודה שלנו אנחנו צריכים סביבה, גן ילדים רוחני שנקרא קבוצה. שם אנחנו מתחילים לגדול ולבנות בינינו יחסים כמו שאנחנו חושבים שישנם בבורא. אני צריך להתייחס לחברים כמו שנראה לי שהבורא מתייחס אלינו. כך אני יותר ויותר לומד איך להידמות לבורא.
אם אנחנו עושים כך בעשירייה בצורה הדדית זה לזה, אנחנו בזה מכינים בנו תכונות שבהן אנחנו יכולים לזהות את הכוח עליון. האמת שאנחנו לא מחכים ומצפים שהבורא יבוא אלינו, הוא לא יבוא, הוא לא קיים מחוצה לנבראים, אלא אנחנו מתוכנו בונים את הדמות שלו, והדמות הזאת שאנחנו בונים מתגלה כבורא, כמנהל אותנו, כקודם וכן הלאה. אבל באמת, הכול תלוי בקשר בינינו, איך אנחנו במערכת שלנו שמקימים, בונים כזאת תכונה שנקראת "בורא", בוא וראה, בורא זה בוא וראה, זאת אומרת תבואו ותיראו ביניכם מה שעשיתם. אם אתם בונים רצונות לקבל שיהיו בקשר להשפיע זה לזה, אז בהתאם לאיך שהם יתקשרו זה לזה, עשרה רצונות לקבל, למערכת, להשפיע הדדית, אתם תגלו במערכת הזאת את חוק ההשפעה, תכונת ההשפעה שזה נקרא בורא. לכן הכול נסגר בתוך היחס בין החברים.
כל העבודה שלנו היא בקשר בינינו, והבורא בהתאם כשברא את הרצונות לקבל הוא נתן בתוך הרצון לקבל את כל התכונות שיתנגדו, שיכשילו אותנו, כדי שאנחנו נלמד על פני המאמצים שלנו להתחבר בצורה הדדית יפה, טובה, שאנחנו נלמד מהמאמצים בעד ונגד איך אנחנו מגיעים לבנות את דמות הבורא בנו, בינינו, ממש בינינו.
ועכשיו השאלה, אנחנו צריכים להתפלל לבורא, מה זה להתפלל לבורא? להתפלל לאותה המערכת שצריכה לקום בינינו וצריכה להראות את עצמה כמערכת שלמה, יפה, טובה, מלאה באהבה, לזה אנחנו מתפללים. מכאן ברור לנו שהבורא צריך להתגלות בלב של כל אחד, בלב הכללי בינינו וכן הלאה.
קצת יותר נכון לפרש את מה שמסבירים לנו מקובלים.
שאלה: על מה קורה הצמצום?
הצמצום הוא לפנינו, הוא על זה שנעשה חוק בטבע, תנאי. שרק אם אנחנו יכולים להיות משפיעים כמו הבורא אז הבורא יתגלה בנו, לפני זה לא נכיר אותו, זה נקרא "צמצום". תנאי מלמעלה, שיש לנו קשר עם הבורא, קשר ברור, זאת אומרת גלוי, אך ורק במידה שאנחנו יכולים לצמצם את היחס האגואיסטי שלנו אליו ובינינו, זה נקרא צמצום. זה צמצום מצידו, מצד הבורא. לאותו צמצום שמצד הבורא בדרך כלל אנחנו קוראים "הסתרה". ואז כנגד זה אנחנו עושים צמצום על הרצון לקבל שלנו. תמיד ברוחניות צריכה להיות פעולה כנגד פעולה. ולכן כמה שהבורא ניראה לנו שמצמצם את עצמו, כך אנחנו צריכים לצמצם את הרצון לקבל שלנו, ואז נתחיל להרגיש אותו דרך הצמצום.
שאלה: יש צורך בהרגשת הבושה כדי לבנות מסך?
בושה היא מתגלה בדרגות יותר גבוהות. בהתחלה אין שום בושה, בהתחלה אדם נמצא ברצון לקבל שלו ולא מרגיש בושה, כלום לא מרגיש מהבושה. לאט לאט הוא מתחיל מתוך הדרך שלו, מצבים שעובר, לגלות מה זו בושה. זה לא כמו שאצלנו בעולם שלנו.
שאלה: מה ההבדל בין נהמא דכסופא לבין בושה?
לפי המילים זה כאילו אותו דבר. נהמא דכסופא זה הרגשת לחם ביזיון שאני מקבל משהו שלא מגיע לי ולפי זה אני צריך לפתח יחס למקור של הנהמא דכסופא שזה מצידי בושה. ואחר כך אני צריך לעבוד על זה שהבושה שלי תהפוך להיות לכבוד שאני דווקא מתגבר עליה ובזה פותח כלי לבורא להתגלות וליהנות ממני, אז הבושה הופכת להיות כבוד.
שאלה: "ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא". מה הסיבה ללחם ביזיון?
לחם ביזיון זה הרגשה בתוך האדם שמקבל משהו שלא מגיע לו, לא מגיע לו. מתחיל מזה שאני מרגיש שאני נברא, הבורא ברא אותי, ברא את כל העולם, ברא לי תנאים, הביא אותי לקבוצה שמשתוקקת למטרת הבריאה להביא אותי לנצחיות, לאין סוף, לדברים כאלה שבכלל לא חלמתי, אז בשביל זה אני מתחיל להרגיש בושה. ואז אני צריך לעשות פעולות כדי לכסות את הבושה.
כמו שאתה נגיד מקבל במסעדה בלי תשלום משהו שמאוד זקוק אז יש לך מזה בושה. ואז אנחנו חייבים להרגיש את היחס ההפוך שאנחנו צריכים לכסות את הבושה. אם אני נמצא בקבוצה זה יחסית קל לגלות בושה כלפי החברים. אני מתבייש כמה הם מצליחים ואני לא ואז זה עוזר לי להגיע למסך שאפילו אם אני מקבל, אז מקבל לטובת הקבוצה, לטובת החברים ודרכם לטובת הבורא.
שאלה: אני לא מרגיש את הבורא ואני לא מרגיש שאני מקבל מהבורא אז על מה יש לי לעשות צמצום?
יפה מאוד, אתה צודק. יפה מאוד, תעשה את כל הדברים האלה כלפי החברים כי "בתוך עמי אנוכי יושבת". הבורא, תאמין לי שהבורא נמצא בתוך החברים. ברגע שאתה מסדר כאלה יחסים עם החברים אז אתה תתחיל מתוך זה להגיע מאהבת הבריות לאהבת ה', אתה תתחיל להרגיש שיש לך יחס עימו גם כן. אבל בינתיים כמו אצלנו, במקום להכיר לנו את כל העולם כשאנחנו קטנים, אז מביאים אותנו לגן ילדים שאנחנו נתחיל שם להכיר את האנשים, חברים, איך לשחק איתם, מה לעשות איתם וכן הלאה. אחר כך לבית ספר. וכך אנחנו לאט לאט נכנסים לחברה של בוגרים. אותו דבר כאן.
תלמיד: גם מהחברים אני לא מרגיש שאני מקבל, גם מהם אני מרגיש יותר גדול.
בסדר, אבל שם אתה יכול להתחיל ממש לבנות את עצמך. כמו שכותב רב"ש במאמרים, תנסה לממש כל מאמר ומאמר שלו בחברה.
שאלה: נראה שיש שתי מערכות יחסים אצל האדם, אחת לבורא ואחת לנברא, לרצון לקבל שלו. איך מתפתח היחס באדם לרצון לקבל שלו ככל שהוא מתקרב לבורא?
כמה שאדם מתפתח הוא מתחיל להרגיש שהיחסים לחברה יותר חשובים מהיחסים לבורא. כי כול עוד הוא לא יבנה יחסים נכונים לחברה, הבורא לא יתגלה ולא יהיה לו שום קשר עם הבורא. על זה כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא נמצא בתוך הקבוצה. אתה מגיע לקבוצה, אתה מתחבר לקבוצה, אז אחרי זה אתה מתחיל לסדר את היחסים שלך עם הבורא.
שאלה: למה כדי שיהיה תיקון צריך לעשות צמצום?
התיקון הוא על הרצון לקבל שלנו שלא יהיה לנו חוסר השתוות הצורה, שאנחנו לא נהייה הפוכים. כי אנחנו נבראים והבורא הוא בורא. הוא המקור של כל התענוגים והמילויים ואני המקבל, הצרכן. כדי להביא את עצמי לדרגה כמו המקור אז ניתנה לי תורה. זאת אומרת שיטה איך לעלות את עצמי מדרגת המקבל, לדרגת המשפיע. אז כדי לבצע את זה אני משתמש באהבת הבורא אליי, שרוצה להשפיע. אם אני עוצר את עצמי מלקבל ומקבל ממנו רק כדי לעשות לו תענוג, זאת אומרת להשפיע לו, אז יוצא שהוא משפיע לי ואני בצורה כזאת, שמקבל ממנו בצורה מיוחדת דרך צמצום, מסך, אור חוזר, משפיע לו, ואז יוצא שאנחנו משפיעים זה לזה. הוא משפיע בצורה ישירה, כי הוא המקור, ואני משפיע בזה שאני מקבל אבל בכוונה להשפיע. אבל בסך הכל במהות הפעולה אני והוא נמצאים בהשתוות הצורה.
תלמיד: אבל אם אני הצרכן אז למה צריך לצמצם את מקור המילוי, מה אני צורך אם מקור המילוי מצומצם?
כדי לקבל ממנו רק בצורה שבזה אתה יכול להשפיע לו, אז אתה מצמצם אותו במידה שהכלי שלך עדיין לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז מה אתה מקבל?
כמה שאתה מסוגל. אני נמצא אצלך כאורח ואני אומר " לא לא, לא, זה אני אקח וזה אני לא רוצה לקבל". אבל אתה רוצה. "אני רוצה אבל אני לא יכול", כאורח ובעל הבית.
תלמיד: אבל כאילו מתי הוא פותח את עצמו לקבל?
במידה שיש לו בטוח כוונה בעל מנת להשפיע. יש לו בפנים צמצום, מסך, אור חוזר. ואפילו שהוא מקבל את התענוג זה כולו כדי להשפיע לבעל הבית. זאת אומרת הוא צריך לגלות את בעל הבית, הוא צריך להרגיש שהוא ממלא בזה את הכלים דהשפעה של בעל הבית, ואז הפעולה של הנברא ופעולה של הבורא היא אותו פעולה להשפיע זה לזה.
תלמיד: אז איפה קורה המילוי אם הכלי דקבלה שלך מצומצם?
אתה פותח אותם במידה שיש לך מסך ואור חוזר. במידה הזאת אתה פותח כלי דקבלה.
תלמיד: פשוט נשמע כאילו כל המילוי זה בכלל לא בך, אלא אתה ממלא אותו.
לא. אני ממלא אותו ביחס שלי. מה תיתן לו? אלא אני ממלא את עצמי בתענוגים, שבכוונה שלי את התענוגים האלה אני מקבל רק בשבילו, אז אני מרגיש בתענוגים האלה פי תר"כ פעמים יותר ממה שהכלים דקבלה שלי מקבלים. הכלים דקבלה שלי מקבלים נגיד קילו תענוג, מאכלים נגיד או משהו, קילו. אבל בכלים דהשפעה שלי, מפני שאני מקבל את זה מהבורא ומכוון את עצמי לבורא יש לי מזה פי תר"כ פעמים, עד כמה גודל הבורא לעומת גודל הנברא.
תלמיד: מה זה הפעולה שהוא כותב "כשמכינים את הכלים שיהיו בעל מנת להשפיע"?
כן. זה נקרא שאני צריך לעשות צמצום, אני צריך להגיד לבעל הבית "לא". כמו שאומר לנו בעל הסולם ב"פתיחה", שבעל הבית מפציר מספר פעמים ורק אחרי כל ההפצרות ברור לאורח שאם הוא יקבל הוא יקבל את זה רק לטובת בעל הבית אז הוא מתחיל לקבל.
תלמיד: אז במה הכנת הכלים?
זה נקרא הכנת הכלים.
תלמיד: בזה שהוא אומר לו לא?
כן, וודאי. שאנחנו נמצאים בצמצום ובמעמד ובודקים האם אפשר לקבל או לא. ואם אני אקבל ואכשל אני לא אקבל. ואז אני צריך לבנות מערכת שלמה שאני בטוח שאני לא אקבל לעצמי. המערכת הזאת נקראת ראש הפרצוף, שם אני מגלה כל מה שבעל הבית רוצה לתת לי ועושה חשבון, כן לקבל, לא, באיזו צורה, באיזו מידה, ורק אחרי זה אני מסכים ומקבל איזה חלק. וחלק קטן מאוד, כל האור הגדול שמגיע מהבורא לנברא נשאר כמקיף.
שאלה: מה המעשה הטוב שאני יכול לעשות לבורא ולמה הבורא צריך את הטוב הזה?
שאלה מאוד טובה. בשביל מה אני צריך להשפיע לבורא, בשביל מה הבורא צריך שאני אשפיע לו ומה בדיוק אני משפיע לו? אלה שאלות לא פשוטות אבל בינתיים נענה עליהן כך. אני יכול להשפיע לבורא בזה שאני מקבל רק כדי להידמות לו. אם אני מקבל כמו תינוק קטן שמוצץ ולא יודע ממי ומה זה מבטל אותי ויש כאן פשוט איזה גוף שמקבל מאימא מוצץ, בקבוק, או שהיא מאכילה אותו מהשד, אבל זה לא נקרא שהוא נמצא בכלל, אלא כולו נמצא בשליטה של אימא. אם אני עושה צמצום ואז אני אומר, "אני אקבל ממך בתנאי שאני יכול להגיב נכון, להיות בקשר איתך בצורה נכונה", ואז כבר היחס שלי לבורא הוא יחס בוגר.
מה אני מקבל מהבורא? יש הבדל לקבל בצורה ישירה, שאני מקבל משהו מהבורא, כמו נגיד חלב. ויחס אחר מהבורא שאני רוצה להידמות לבורא, אז אני מקבל כאילו אותו היחס, אותו חלב, אבל מקבל אותו בעטיפה של אור חוזר. ואז יוצא שעל ידי העטיפה הזאת אני הופך להיות דומה לבורא. אז גדל ממני אדם בדמות הבורא, כמו שכתוב "ויהיה שם ה' עלייך". המקובלים יותר ויותר ויותר מתאימים את עצמם לבורא עד שנעשים לגמרי לגמרי דומים לו לפי ההשפעה, לפי ההבנה, לפי ההשגה והכל ואז נכללים בו עד גמר התיקון. ויש עוד דברים.
שאלה: לפעמים זה נשמע כאילו אני זה שמבצע את הצמצום ולפעמים אנחנו אומרים שרק האור העליון יכול לעשות צמצום, אז מה העבודה שלי?
לבקש. אין לך שום דבר חוץ מלבקש. על כל פעולה ופעולה, אם אין לפני הפעולה הזאת פנייה לבורא ובקשה, הפעולה הזאת היא לא נכונה, רק נדמה לך שעשית. כל הפעולות שלנו הן סך הכל בתפילה, בבקשה. וכך זה כשאנחנו גדלים, אפילו כשאנחנו מבצעים פעולות גדולות מאוד במדרגות גדולות מאוד, שם אנחנו עוד יותר מגלים כמה שאנחנו תלויים בבורא, וכמה שאנחנו צריכים לקבל ממנו הדרכה, כוח, תיקון, הכול, "ה' יגמור בעדי", תמיד כך. ואנחנו לא מתביישים, כי מאיפה אנחנו יודעים מה זה נקרא בריאה, איך לעשות כל דבר? כי כל מדרגה שמתגלה מתגלה בהסתרה, זה חושך, אני לא יודע מה לעשות.
ואל תגיד "אבל אתה כבר עברת 120 מדרגות, מה זה בשבילך עוד אחת או שתיים, יש לך ניסיון". אין ניסיון. למה? כי ככול שתעלה למדרגה 120, כמו עם רבי שמעון, אתה תיפול בחזרה ועוד יותר עמוק כל פעם, לעומק כזה, לרצון לקבל כזה שלא היית בו, ואז אתה לא תדע שום דבר, החושך עוד יותר גרוע בין המדרגות, יותר ויותר. ואז אתה צריך תפילה כדי לעלות למדרגה עוד יותר עליונה, הכל זה רק על ידי קשר עם הבורא. אבל קשר עם הבורא מתגלה רק בתוך קשר עם הקבוצה, לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'" בכל מצב ומצב.
תלמיד: אז לפני כל פעולה כלפי הקבוצה אני צריך לבקש לצמצם את התענוג?
לא. לא לצמצם את התענוג. איזה תענוג יש כל כך לפנייך? בדרך כלל כל מצב ומצב מתחיל להיות מחושך, הבורא מסדר לנו את הדברים האלה בצורה כמה שיותר קרובה לתיקון. עוד נדבר על המדרגות עצמן, זה עוד יבוא.
שאלה: מה בדיוק אני צריך לצמצם בעשירייה?
אתה צריך להתייחס לעשירייה כמו לבורא, ממש אותו דבר.
שאלה: אנחנו יכולים להרגיש את הבורא מתוך יחסים של השפעה בינינו. איך אנחנו יכולים להגיע לעשירייה אחת כל הכלי העולמי?
לזה אנחנו נגיע לאט לאט, זאת שאלה שעוד לא בדרך, אני אוהב לברר את מה שנמצא אקטואלי לפנינו.
שאלה: אמרת שכל הפעולות הן בתפילה. מהי פעולה שבתפילה?
אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו לסדר קשר נכון בינינו כדי שנוכל לפנות אליו ובטוח הוא יענה לנו. הבורא מתגלה אם אנחנו מכינים את הכלי. אבל אנחנו לא יודעים כנראה איך להכין את הכלי. לכן אנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו לבנות את הכלי. שיעזור לנו מתוך הקשר בינינו, מתוך הכלי שלנו, לפנות אליו כך שהוא יענה. דברו בצורה ברורה כמה שיותר פשוטה לעניינים שלנו.
שאלה: האם יש הרבה פעולות בתוך התפילה?
כן. הכל זה בתפילה. מה זאת אומרת תפילה? פניה לבורא. כל הזמן אתה צריך להיות עם החברים בפניה לבורא. אנחנו אליו, הוא אלינו. אנחנו אליו, הוא אלינו. וכך אנחנו מתקנים את עצמנו. גם מתקנים את עצמנו בבקשה, שאנחנו יודעים איך לפנות, [וכדי לדעת] איך לפנות אנחנו צריכים לדעת אותו, להכיר אותו יותר, ולהבין איך שהוא עונה לנו. אולי הוא ענה, אבל אנחנו לא מרגישים שקבלנו תשובה וכן הלאה.
היחסים שלנו עם הבורא כל פעם מהקבוצה אליו וממנו אלינו, אנחנו כל פעם נמצאים בזה. זאת כל חכמת הקבלה. על ידי זה אנחנו גדלים. אבל בדרך אנחנו מגלים פרצופים, עולמות, בריאה שלימה. ואלה דברים גדולים מאוד. נראה לנו עכשיו שאני כביכול עם עוד איזה חבר כל הזמן נמצאים באיזו התקשרות. לא, זה כל העולם, אנחנו עוד לא יודעים עד כמה שזה עשיר.
שאלה: מה זה הרצון לקבל ברוחניות?
רצון ליהנות מהבורא.
שאלה: מה הוא אותו התענוג שאנחנו צריכים לעשות עליו צמצום? איך הוא מתבטא בעבודה שלנו בעשירייה?
כל מיני תענוגים, חוץ מהשפעה שלי מחוצה לי לקבוצה ולבורא. את כל יתר התענוגים אני צריך לשים בצד, לא להתייחס אליהם. זאת אומרת, אני מתייחס אליהם רק בתנאי שאני צריך [אותם] כדי להתקיים. זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח". שאני לא אתבייש שקבלתי אותם, זה יכול להיות משהו שנראה לאחרים שאני נהנה מהחיים, אבל יכול להיות שבשבילי זה הכרחי.
שאלה: האם אפשר לקבל דוגמה לאיזו הרגשה של תענוג בעשירייה שאנחנו מקבלים מהבורא וצריכים לעשות עליה צמצום? אחנו עובדים בעשירייה, יש לנו כל מיני הבחנות, אבל על מה לעשות צמצום? על דעת, על איזשהו אור, הרגשת חום, אהבה?
אני עושה צמצום כשאני מקבל מהעשירייה כל מיני דברים יפים, טובים, מתנות, לא חשוב מה, אבל אם אני לא יכול להשתמש בהם בפניה לבורא, בבקשה לבורא עבור העשירייה, אז אפילו שאני מקבל אותם, אני מקבל אותם בצורה שהיא לא נכונה. יש בזה הרבה דברים, אנחנו עוד נברר אותם. כי לפעמים אני חייב לקבל מפני שאין ברירה, אחרת אני אפגע בחבר.
תלמיד: כדי להרגיש תענוג או איזו הנאה במשהו, אנחנו בדרך כלל צריכים גם להרגיש הערכה כלפי ההרגשה הזאת שאנחנו מקבלים. למשל, זה שאני נמצא בעשירייה אני יכול להעריך את עצם זה שהבורא נתן לי עשירייה ולהרגיש בזה הרבה תענוג והודיה. אפשר לעשות צמצום גם על הודיה או על דברים כאלה?
קשה להגיד. אני לא רוצה לדבר על זה כי תתחילו לשחק בצדקנות ולא לקבל אחד מהשני, ולהראות את עצמכם כצנועים. לאט לאט נברר בדרך.
תלמיד: פשוט אנחנו לומדים תיאורטית על הפעולה הזאת. תיאורטית אולי זה ברור, אבל כשאנחנו מנסים לראות על מה לעבוד, אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו עושים צמצום, על איזו הרגשה.
אני חושב שבינתיים אין לנו שום צורך לעשות צמצום בקבוצה. בואו נתחיל לקבל זה מזה, וליהנות מזה שאנחנו נמצאים בקשר יפה, טוב ובטוח, ונרגיש שאין בינינו חשבון, אחרת רק נתרחק זה מזה. עדיין אין לנו קשר עד כדי כך שאנחנו יכולים להתחיל לבנות מעל הקשר תנאים ומסכים.
שאלה: האם זה משנה לבורא אם אנחנו מקבלים על מנת לקבל או על מנת להשפיע, או שזה תנאי שאנחנו מציבים לעצמנו כדי לא להרגיש בושה?
לא. התנאי הוא שזה חוק הטבע בכל העולמות, שאם אנחנו לא דומים לבורא אז אנחנו מרגישים כבריות, כחיות, אנחנו לא מתעלים מדרגת החי לדרגת המדבר. אם אנחנו לא מקבלים את התנאים האלה, אנחנו לא דומים לבורא. לפי הפעולה, לפי המחשבה, לפי התפיסה, לפי הגילוי, אנחנו נמצאים בעולם שנקרא "העולם המדומה", שהוא נמצא רק בדרגות דומם, צומח, חי. דרגת המדבר נסתרת מאתנו. אנחנו לא נקראים "אדם", אנחנו נקראים "חיות" שיש בהן רק הזדמנות, הכנה להגיע לדרגת אדם.
תלמיד: כתוב בטקסט שהבורא ברא את הנבראים כדי להנות להם, לתת להם תענוג.
אתה לא נקרא "נברא", אתה נקרא "חיה". "נברא" נקרא שיש לו רצון לקבל שפועל בהתאם לבורא. אתה לא נברא. אתה סתם קורא לדומם, צומח וחי "נבראים". הם לא נקראים "נבראים". בעולם הרוחני "נברא" נקרא מי שדומה לבורא. שבדרגות דומם, צומח וחי של הרצון לקבל שלו הוא מכין את עצמו כדי להיות בדרגה הד', דומה לבורא, בדרגת המדבר.
כדאי לכם שוב לעבור על דברי בעל הסולם ורב"ש. לא ציפיתי לשמוע מכם דברים כאלה.
שאלה: בחיבור בינינו בעשירייה, נניח שמגיעים למצב שמחוברים יחד, מתמוססים אחד בשני ואני לא צריך יותר שום דבר לעצמי, אלא רק רצון להשפיע לחבר. אז מה זה אומר כאן לצרף לעצמנו גם כלים דקבלה כדי להשפיע לבורא?
איך אתה יכול לתת לו אם לא תקבל ממנו? איך אתה יכול ומה אתה יכול לתת לבורא? קודם כל, אין בו כלים דקבלה, רק השפעה. איך אתה יכול מצידך לתת לו משהו? איפה יש לך כלים דהשפעה? אין לך אף פעם כלים דהשפעה ולא יהיו. אלא כלים דקבלה בכוונה על מנת להשפיע שכך אתה עובד איתם, הם נקראים כלים דהשפעה שלך. אתה אף פעם לא תוכל לשנות את עצמך מלקבל למשפיע בפעולה. בטיב הפעולה כן תוכל לעשות את זה.
תלמיד: אז איזה כלים אנחנו מצרפים כדי להשפיע לבורא?
איזה כלים יש לך חוץ מכלים דקבלה? חוץ מזה אין לך כלום. רק כוונה להשתמש בכלים דקבלה על מנת להשפיע, אז בזה אתה עושה השפעה לבורא. כמו שבעל הסולם נותן דוגמה עם חתן וכלה. שאם החתן הוא איש גדול ואם הוא לא נותן לכלה אלא מקבל ממנה, זה כאילו שנתן לה.
תלמיד: אבל איך אני בודק שבכלים האלה אני יכול להשתמש ובאלה אני לא יכול?
על ידי הצמצום, שאתה לא עושה שום דבר. ואחרי הצמצום אתה בודק כמה אני מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע. זו תהיה מערכת כזאת. אתה תבנה אותה יחד עם החברים ורק ביניכם, ואם זה יתקיים, תוכלו להפנות את זה לבורא.
שאלה: כשאתה אומר שעלי לבנות את התפילה ביחס לבורא, בשבילי הבורא זאת העשירייה. אבל לפעמים אני שומע שצריך לבנות תפילה דרך העשירייה כלפי הבורא.
זאת אומרת, דרך העשירייה לבורא, כך אני צריך להתקיים. אם אתה מכוון את עצמך לכתר של העשירייה, זה הבורא. כן. ככה זה.
תלמיד: מה זה כתר של העשירייה?
סך הכול, כל הכוונות, כל המחשבות, כל המטרות של כל עשירייה 'זה הכתר שלהם, ולזה אני רוצה להשפיע, למהות של העשירייה, למה שהיא רוצה להיות. אבל לא כדאי להתבלבל בזה עכשיו. גם השאלה היא יותר סכמתית. תנסו להגיע לזה דרך הרגש ולא דרך השכל. השכל יטעה אתכם.
שאלה: כשמתחילים לעבוד בעשירייה, פתאום מתעורר איזה רצון שיהיה לה טוב. אבל אז אתה פתאום מגלה שגם את זה אתה רוצה בגלל שאתה רוצה שלך יהיה טוב. איך לתקן את היחס?
תתכנס בתוך עשירייה יותר ויותר, ותנסה להיטמע בהם. ככה זה.
תלמיד: להיטמע בהם, הכוונה יותר לנסות להשפיע להם? כי מה עוד אפשר לעשות? אתה עושה את הדברים, מתעוררים הרגשות החיוביים, הרצונות באמת להשפיע, אבל אז משהו נופל בדרך ואתה מקבל שוב לעצמך.
אז שוב תתחיל, ושוב תתחיל, וכל פעם תיפול ותקום, תיפול ותקום, עד שמכל המאמצים האלו תגיע לצורה הנכונה.
תלמיד: ואיפה אני מכניס את הבורא פה?
בתוך עשירייה, "בתוך עמי אנוכי יושבת".
תלמיד: שזה קורה רק בשביל האיחוד שלו בתוכה?
לא רק "בשביל", אלא זה המבנה. זה המבנה של העשירייה, בתוכה נמצא הבורא. אם אני מתייחס לעשירייה סתם כמו לעשרה חברים, אז אני נמצא בכנופייה.
שאלה: אני חושד שהבורא תמיד עונה לנו, אז איך נכון להתקרב לכך שנוכל לפענח את התשובות שלו? האם אפשר לבקש ממנו?
בכל דבר אתה יכול לפנות אליו. עם כל דבר, אין שום בעיה.
קריין: קטע מס' 2, מתוך "שמעתי" מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".
"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאם כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."
נקרא שוב את הציטוט, והשאלה שלי לציטוט הזה, מה זה נקרא לבטל את עצמי כלפי הבורא? אז נשמע עוד פעם את הקטע ונחשוב על זה, מה זה נקרא לבטל את עצמי כלפי הבורא?
"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאם כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל.
שאלה: במה מתבטא ביטול האהבה העצמית שלי?
שאלה יפה. ביטול האהבה העצמית שלי מורגש בזה שאני מפסיק להרגיש את עצמי. מפסיק להרגיש את עצמי, ואז מתוך זה אני יכול להרגיש את החברים, ואת הבורא, את כל המציאות, את העולם. כי האהבה העצמית שלי לא מסתירה לי את כל המציאות.
מה שאינו כן, כל עוד לא ביטלתי את האהבה עצמית, אני לא רואה שום דבר חוץ מעצמי. אני מרגיש איכשהו עולם, חברים, קבוצה, מדמיין לעצמי מי זה הבורא, אבל כל זה נדמה לי. כי האהבה העצמית שלי מתלבשת עליהם, ואז כך אני מתאר אותם, דרך האהבה העצמית שלי, דרך האגו שלי. לכן אם אדם מבטל את האגו שלו, את האהבה העצמית שלו, הוא מתחיל לראות את המציאות כמו שהיא.
תלמיד: נשמע ממה שאתה אומר, שגם את פעולת הביטול הזאת אנחנו כביכול מקבלים מלמעלה.
כן, ודאי, אני לא יכול בעצמי לבטל את עצמי. אבל אני מבקש, מתפלל ואז אני מקבל פתאום כזה מצב, כוח מלמעלה פועל עלי, ומבטל את האגו שלי.
שאלה: אם אני מפסיק להרגיש את עצמי, אז איפה אני מרגיש את החברים, את הבורא?
בהם, אני מרגיש בהם.
תלמיד: מה זה אומר?
כי אני כבר לא מרגיש את זה בחשבון לעצמי, עד כמה שכן, ועד כמה שלא, אלא כך אני מרגיש אותם כביכול, כמו שהם.
תלמיד: מאיפה אני מרגיש אותם?
אתה מתחיל להרגיש את הרצון לקבל שלהם, ובו אתה מרגיש אותם. ואחר כך מתפתח בך רצון להשפיע אליהם, אתה רוצה לתת, להשפיע, ואז מתוך זה אתה רוצה להרגיש אותם אבל כבר ברצון להשפיע. זה נקרא כמין צמצום, מסך, אור חוזר, אתה נמשך אליהם, והרצון שלך כבר בודק מה אתה רוצה לתת להם. זה נקרא שאתה "עושה רצונך כרצונו".
תלמיד: בעצם הוא כותב בקטע שביטול אהבה עצמית, נקרא דביקות.
כן. זה כבר מתחיל להיות דבקות. כמה שאני מבטל את עצמי כלפי חבר, זה נקרא שאני כבר מגיע למצב שאני מתחיל להידבק בו.
תלמיד: בחבר או בבורא?
או בבורא, זה לא חשוב. בחבר זה יותר בטוח. עד כמה שנראה לכם שעם הבורא זה יותר טוב, יותר קל, ויותר נכון, זה לא נכון. עם החבר זה הרבה יותר בטוח ועובד.
תלמיד: כשאנחנו אומרים דביקות, שבעצם הבורא עושה הכול, עשה, עושה, יעשה לכל המעשים ובאמת, הבן אדם נמצא באיזו אקספרט פוינט כזו, שהוא רואה שהכול זה הוא. אז קודם כל הוא מגלה את זה מתוך החברים? זאת אומרת שהמערכת של העשירייה היא זאת שמנתבת לו את כל החיים?
כן. הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להגיע לבורא עם כלי חצי או רבע מתוקן. עם החברה אני יכול להתחיל ממש מאפס, ולאט לאט לתקן את עצמי בכל מיני כוונות, מעשים, מחשבות הדדיות למיניהן וכן הלאה. עד שאנחנו מגיעים כבעלי ניסיון דרך עליות וירידות, ויכוחים, למצב שבאמת יכולים מתוך זה לפנות לבורא. אנחנו צריכים להכין את הפנייה לבורא בין החברים, אחרת לא נוכל לפנות אליו.
שאלה: האהבה העצמית שלי מתלבשת על הרצון הכללי. האם זה מה שממשיך את השבירה?
לא, אין יותר שבירה. יש רק גילוי של הכלים השבורים יותר ויותר, בדיוק יותר ויותר, אז נראה שכאילו השבירה ממשיכה. היא לא ממשיכה, אלא היא הייתה גם קודם, רק היא לא נגלתה לפנינו, כי לא היינו יכולים לראות את זה. ככול שמתקדמים, זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אז מגלים יותר שבירה, בכל מיני אופנים, ומתוך זה כבר מגיעים לצורך זה בזה, וליותר חיבור בינינו עם הבורא.
אנחנו לא צריכים לפחד מזה שמתגלים כלים שבורים, שפתאום אתמול היה כל כך טוב, והיום אני שונא את הכול, ולא רוצה שום דבר, והחברים לא חברים, וכן הלאה. אנחנו לא צריכים להתפעל מזה, זה גילוי השבירה, זה דווקא טוב. מהעבודה של אתמול, מהעבודה הטובה של אתמול, אני קם למחרת, וממש הכול שבור, לא רוצה כלום, נמאס לי, לא רוצה שום דבר וכן הלאה. זה דווקא כן. לזה אנחנו קוראים "איש חסיד היה".
תלמיד: אז איך אנחנו מתחילים להשיג השתוות הצורה עם הבורא? אנחנו מרגישים בצורה אחת לגבי המציאות, ומה שנכנס לתוך המודעות שלנו, והבורא מתחיל, לוקח את השליטה שלנו על המציאות, ואז אנחנו פשוט יותר ויותר הולכים לכיוון של להיות שותפים שלו?
אני לא יכול להסביר לך בצורה הזאת, כמו שאתה אומר, חסרות כאן עוד הרבה הרבה הבחנות. טוב שאתה רץ, שאתה רוצה ככה כבר לנסח את הדבר, אבל עוד חסרים כאן דברים. זה יבוא, תמשיך. אני לא אומר אם מה שאמרת הוא נכון, או לא נכון, ולא הולך לתקן אותך, טוב שתברר את זה לבד.
שאלה: האם יכול להיות מצב שהרצון לקבל הוא שבור, יש כזאת תכנית פנימית שאומרת שלקבל זה רע ומורגש שזה עוצר את ההתקדמות?
ודאי שכן. הרצון לקבל ללא כוונה על מנת להשפיע זה דבר רע, דבר רע. אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל אך ורק כדי לחיות בדרגת חי, בדרגת בהמה. זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", זאת אומרת כמה שאני צריך כדי להתקיים. מעבר לזה אם אני משתמש בטבע שלי, ברצון לקבל שלי, אני חייב רק להפוך את זה בעל מנת להשפיע.
תלמיד: בפעולת חיבור עם העשירייה אני מרגיש תענוג, ומזה אני לא מרגיש טוב עם עצמי.
לא, למה? אם אני מתחבר עם החברים ונגיד אנחנו עושים יחד איזו סעודה, חיבור, ישיבה, ואני נהנה מזה, מותר לי ליהנות. כי אנחנו מכינים את הקשר בינינו כדי פעם להגיע להשפעה לבורא.
תלמיד: התשובה שלך מסדרת את הכול.
אני ממליץ לכם לשמוע לשמוע ולשמוע, לחשוב ולהתקשר ביניכם, ואז יהיה לכם ברור.
שאלה: מהי בדיוק העשירייה? זה לא יכול להיות הגופים האלה שנמצאים מולי, כי ברגע הבא אני יכול לשבת עם גופים אחרים ועדיין תהיה לי עשירייה. האם העשיריות הקבועות או הגופים הגשמיים מבלבלים אותנו לזהות מהי עשירייה, מהו הקונספט הזה?
הקונספט שלך על עשירייה הוא לגמרי לגמרי שקרי, לא נכון, הפוך. אתה צריך לקרוא הרבה חומר כדי שתבין מה זה נקרא אצלנו עשירייה, למה אנחנו מתכוונים. אז תבקש מחברים, הם יתנו לך מקורות שמהם אתה תוכל להבין למה אנחנו מתכוונים בשם "עשירייה". ולמה דווקא בעשירייה, ובעשירייה האישית שלי אני הולך להשיג את כל הדרגות עד גמר התיקון.
פשוט לפי מה שאמרת מרגישים שאתה לא יודע בכלל את התשתית הנכונה לעלייה רוחנית. אבל לא נורא, תבקש חומר וקדימה, תשיג את הכול.
שאלה: מה קורה לכל חצאי הכלים, וכל הכלים שהם לא ממש בשלים לקבל את האור? איזה נזק זה עושה לכלי הכללי?
אנחנו מחברים את כולם, כל הכלים, ומשתדלים להביא אותם לפעולה אחידה והאור העליון כבר מסדר את הכול.
שאלה: מה ההבדל בין צמצום לביטול עצמי?
אפשר להגיד שאין שום הבדל, או שאני מבטל את עצמי או שאני מצמצם את עצמי. יש הבדל ודאי בשימוש ברצון לקבל אולי, בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, או להשפיע על מנת להשפיע, בכל מיני מידות, אבל בעצם אלה מילים שלא אומרות כלום, בצורה מדויקת אי אפשר להגיד.
שאלה: האם כשאדם מתבטל לפני הבורא, נמצא בהכנעה גמורה לבורא, האם זאת הכנעה גמורה של האדם כלפי העשירייה?
אין תשובה. מאיפה אני יודע למה הוא מתכוון? לא. פשוט תמשיכו, תעשו, תתעסקו בזה, תתעסקו בזה שיהיה לכם ניסיון ואז תשאלו בצורה ברורה, ואנחנו נבין על מה מדובר.
שאלה: מי זה, מה זה, או איפה נמצא אותו חלק בתוך האדם שמבקש את הביטול?
ברצון לקבל. מה יש עוד באדם חוץ מרצון לקבל?
תלמיד: אז איך פתאום בתוך הרצון לקבל שהוא אגואיסטי מתעוררת בקשה לביטול?
מפני שבתוך הרצון לקבל מהשבירה ישנו ניצוץ מהאור, והניצוץ הזה פועל על הרצון לקבל וכך הרצון לקבל מתחיל לרצות לעבוד בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אבל מה הטריגר שפתאום מעורר את הרצון לקבל לבקש ביטול?
המאור המחזיר למוטב שמאיר עליו מרחוק, מבחוץ.
תלמיד: זה ברור שזה בא מבחוץ, מה עושה את השינוי הזה שגורם לאדם לבקש ביטול מהבורא?
כי האדם נמצא בסביבה והסביבה משפיעה עליו מבפנים, והאור העליון המחזיר למוטב משפיע מבחוץ, ואז בתוך האדם מתחילה להיות כבר בשלות יותר ויותר לעל מנת להשפיע.
תלמיד: והבקשה הזאת לביטול זאת בקשה פרטית או בקשה של העשירייה?
זאת בקשה פרטית שהיא נובעת מהקשר שלו עם העשירייה.
תלמיד: אבל זאת בקשה של האדם או בקשה של האדם בתוך העשירייה? אני לא מתפלסף, אני מנסה רק להבין.
בקשה של האדם שבתוך עשירייה, אם הוא מחוצה לעשירייה זה פלסף באמת.
שאלה: איך בפועל מגיעים להשתוות הצורה בעשירייה, איזו פעולה בדיוק צריך לעשות?
תדברו ביניכם, שזאת תהיה הדאגה שלכם ואז אתם תמצאו איך להגיע. בעשירייה אין מה לשאול, תשאלו את עצמכם, אחר כך תשאלו את הבורא ותסתדרו, זה הכול.
שאלה: אמרת שהבקשה לצמצום היא של חבר שנמצא בתוך העשירייה. האם השלב הבא הוא בקשה הדדית בעשירייה, אחד על השני?
בסדר, כן.
שאלה: האם אפשר להגיד, שהצורה המשותפת היא אפשרית רק אם יש ביטול עצמי של כל אחד ואחד בעשירייה?
פחות או יותר, אבל בכל זאת נכונות לזה לפחות שתהיה.
קריין: קטע מספר 3.
"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי." זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו ."
סדנה
בואו נעשה תרגיל, נגיד שהבורא נגלה לכולנו, לכל אחד ולכולם יחד, לכל העשיריות, מה אז הייתה ההתנהגות שלנו זה עם זה בתוך בני ברוך, וגם כן אפילו היחס שלנו לעולם? אם הבורא נגלה אבל נגלה לנו, לא לעולם, לשום דבר, רק לנו לבני ברוך, לעשיריות שלנו, לכל אדם שבעשיריות, אז במה היתה משתנה ההתנהגות שלנו?
*
אתם מדברים על מה היחס שלכם היה לבורא, אבל קודם יש לפניי חברים, קודם יש לפניי קבוצה, גם האנושות לא רחוקה ממני, איך הייתי מתייחס אליהם? על זה אני רוצה לשאול.
אם הבורא היה מתגלה, איזו צורת יחסים היינו קובעים בינינו בעשירייה ובינינו לבין האנושות, ומתוך זה אחר כך לבורא? לא יכול להיות יחס לבורא יותר טוב מאשר יחס לנבראים, אין דבר כזה. כותב על זה רב"ש, אפילו בעל הסולם נדמה לי. על זה תדברו. אם הבורא היה מתגלה, מה היה קורה לנו? איך היינו משתנים?
*
קריין: כותב בעל הסולם במאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".
"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
מכאן הייתי רוצה לעורר עוד דיון אחד קצר. נניח שאנחנו עכשיו נתחיל להתנהג בינינו, לא עם כל העולם, אבל בינינו, כאילו שהבורא נגלה בכל העוצמה שאנחנו רק יכולים לתאר לעצמינו, איך אנחנו יכולים אז לראות את היחסים בינינו, אם הבורא היה נגלה בצורה השלמה כמה שיותר? איזה יחסים בינינו היינו רואים?
*
האם המצב הזה שאנחנו מגלים בצורה כזאת זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? האם המצב שאנחנו מגלים, כשמדמיינים את הבורא שמתלבש בנו, שמלובש בנו ואנחנו לפי זה מתנהגים, זה נקרא שאנחנו מתנהגים באמונה למעלה מהדעת?
*
איך אנחנו בפועל, כל אחד בתוך העשירייה שלו, פועל כך שכולנו נמצאים בהרגשת "אין עוד מלבדו"? איך אנחנו בפועל במשך כל היום, כל הלילה, כל הזמן, מחזיקים את עצמנו באין עוד מלבדו? ואז אנחנו נתחיל כל הזמן להרגיש, כל רגע ורגע, מתוך הרצון לקבל שמתעורר, מתוך המאמץ שלנו לחזק את כוח החיבור, את כוח האמונה, שאנחנו כל הזמן גדלים. איך אנחנו נייצב כל רגע ורגע בקיומנו בצורה כזאת, להיות באמונה למעלה מהדעת? עד כמה שמתגלה רצון לקבל, אנחנו נמצאים בכוח השפעה הדדית וממש מרגישים את עצמנו כביכול שהבורא כבר מלובש בנו.
*
אז מה חסר לנו, אם אנחנו נעשה יחסים כאלה בינינו, בכל עשירייה ועשירייה, שעל כל פשעים אנחנו נכסה אותם באהבה? מה שלא יהיה, לא אכפת לי איזה יחסים יש בינינו, פשוט לכסות אותם בחיבור, באהבה, וכל הזמן לדאוג רק לזה. והבורא ידאג לסכסך בינינו, ואנחנו נדאג לכסות את הפשעים האלה באהבה. עד שהמצב בשנאה ואהבה יהיה עד כדי כך גדול שהבורא יוכל שם להתגלות, בפער בין שני המצבים הללו.
אולי כך אנחנו צריכים להתקדם. למה בצורה כזאת שאנחנו כל הזמן רוצים לדמיין את הבורא שנמצא לפנינו, שאנחנו מייצבים אותו בינינו, שאנחנו לא רוצים להתנתק ממנו וכל הזמן מרגישים שהוא קיים בינינו ואנחנו דבוקים אליו, למה על פני הרצונות האגואיסטיים שלנו המצב הזה לא נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? מה עוד חסר?
*
אני לא יודע מה חסר לנו, אם אנחנו נתאר את המצב שאנחנו נמצאים בעולמו של הבורא, והוא מקיף אותנו, ועוטף אותנו, ומחזיק אותנו מכל הצדדים, ואין עוד מלבדו. ובכל מצב זה יהיה כטוב ומיטיב, ואנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, כדי שבאמת נימצא במצב כזה. ואז רק להחזיק באותו מצב ואין יותר.
ממנו אנחנו מתחילים לגדול כטיפת זרע בתוך הרחם. הבורא אז מסוגל להחזיק אותנו בפנים, כי הוא פרצוף עליון מאיתנו, תמיד פרצוף עליון כלפי תחתון נקרא "בורא", ואז אנחנו יכולים להיות בעליון. אם אנחנו מבטלים את כל הרע, שהוא לא קיים ואינו, וזה רק נדמה לנו, ואנחנו רוצים רק להיות שייכים לטוב, להשפעה, לאהבה, כבר אנחנו נמצאים בלגדל את עצמנו בעליון.
מה הבעיה? מה אנחנו צריכים לדרוש ממנו? רק שיעזור לנו, עד כמה שאנחנו צריכים, להתבטל, להתבטל, שאנחנו כל הזמן נמצאים במצב כאילו שהוא באמת קיים, ואנחנו קיימים בו. "כאילו", כי אנחנו לא רוצים שזה יתגלה, כי אז אנחנו נתפוס אותו ונתחיל לסחוט ממנו הכול, זאת תהיה כבר הרעלה, תקלה, הפלה, וכן הלאה.
אנחנו רוצים רק דבר פשוט, שייתן לנו כוח אמונה, בצורת השפעה. במידה שאנחנו יכולים להיות בלהשפיע, לתאר אותו כקיים ואנחנו בו, במידה הזאת בדיוק להחזיק את עצמנו. זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת. בינתיים. נעשה על זה כמה תרגילים.
איך אתם מממשים את המצב הראשון הזה להיכנס לעיבור בעליון, בבורא? זה כתוב כך, "ויתעבר ה' בי למעניכם"1, מה המשפט הזה אומר, "ויתעבר ה' בי למענכם"?
*
מה ההבדל אם אנחנו עושים מאמץ ומבקשים מהבורא שהוא יבטל את האגו שלנו וייתן לנו אפשרות להידבק בו, או שהוא עושה את זה מעצמו? מה ההבדל אם זה נעשה בהקדם תפילה, בקשה, מאמץ משלנו, או שהוא עושה את זה מעצמו?
*
איך אני מתאר את הבורא שעומד מאחורי כל חבר וחבר ורוצה לזהות בזה את הבורא עצמו, וכך לתקן את עצמי, לכוון את עצמי לבורא? כי בסך הכול זו הדמות שאני בונה, אם אפשר כך להגיד, דמות שאני בונה אחרי כל החברים, ואם אני מתייחס לכל חבר וחבר בצורה מתוקנת לעת עתה, כמה שאני מסוגל, אז בסך הכול אני מגלה את דמות הבורא אחריהם. איך אנחנו ממשים את זה בפועל?
*
קריין: ציטוט מספר 5.
"אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."
שאלה: מה זאת אומרת "הבורא מבין"? כתוב "ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים".
ככה אדם אומר, שאם הבורא עושה לי ככה, זאת אומרת הוא מבין שזה לטובתי כי הוא כולו רצון להשפיע, אז אני מקבל את זה, אפילו שזה לא נראה לי ברצון לקבל שלי, שזה טוב.
שאלה: מהי התפילה הנכונה שצריכה להיות לי עבור עצמי, ומהי התפילה הנכונה שצריכה להיות לי עבור העשירייה שלי?
התפילה הנכונה, בכל צורה שתהיה, שאני אמצא את עצמי שאני אתפקד בצורה נכונה, על זה אני מתפלל. זהו. זו הנטייה שלי, לזה אני אורג, משתוקק.
תלמיד: מה זה אומר לפעול נכון?
לפעול נכון, שאני רק את זה מבקש. תן לי אפשרות להבין, להרגיש, לבצע מה שאני צריך. אין לי כלום, לא יודע שום דבר, רק רוצה להיות טוב בעינייך.
תלמיד: ומה כלפי העשירייה?
כן, גם כלפי העשירייה, ודאי שזה הכול דרך העשירייה. אם אני לא מבטא את זה בעשירייה אז אני לא מבצע את זה כלפי הבורא.
תלמיד: אני רוצה שהעשירייה תתקדם, אבל אני לא רוצה להתפלל לא נכון לבורא, ואני חלק מאותה עשירייה אז אני לא רוצה להתפלל עבור עצמי, אני רוצה להתפלל עבורם. אבל אני רוצה שהם יתקדמו, אז מה אני צריך להגיד? אני רוצה שהחברים יתבטלו בפני הבורא, שהם ירגישו את הבורא?
לא. שהוא יעשה איתם מה שהוא מבין, מה שהוא חושב, שהאור העליון ישפיע עליהם כמו שצריך. אתה לא קובע שום דבר, אתה לא רוצה להגיד לו מה לעשות. אתה רק רוצה שהאור העליון יאיר על כולכם, כולל עליך, ואתה מושך אותו לזה, כי אתה המעבר, הצינור, ואתה רוצה שהחברים יקבלו צורה כזאת שהבורא ייהנה מהם. הבורא ייהנה מהם, במילים אחרות, שהם יהיו בצורה שלהם מותאמים לאור העליון.
שאלה: למה המאמצים להידבק בבורא מעל האגו זה לא מספיק כדי ללכת באמונה מעל הדעת?
זה בדיוק אותו דבר. המאמץ להידבק בבורא למעלה מהאגו זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת. האגו זה דעת והכוח להידבק אליו, לבורא, למעלה מהדעת זה להיות באמונה, בהשפעה.
שאלה: כשאני מתפלל עבור העשירייה, האם אני צריך לכלול בה גם תפילה ובקשה עבור הרב כמו על העליון?
לא צריך. אתה צריך להתפלל רק עבור הכלי שבו אתם מצפים שהבורא יתקן ויתגלה ויהיה לו מזה נחת רוח, וזה העשירייה.
שאלה: צורך ותענוג זה תלוי מה היחס שלי או מה היחס הכללי או שזה שילוב של התפיסות האלה.
צורך של מי? תענוג של מי?
תלמיד הגבול בין הצורך לתענוג זה תלוי ביחס הכללי, הפרטי או שילוב ביניהם?
מהחברה כולה, אבל אנחנו לא מדברים על זה.
שאלה: איך היחסים שלנו בעשירייה היו משתנים אם הבורא היה מתגלה בינינו?
זה מה שאתם צריכים לדמיין לעצמכם ולקיים בעצמכם מרגע זה והלאה. ובשום צורה אחרת לא יותר, לא חוץ מזה. רק ככה אתם צריכים להתנהג, כאילו הבורא נגלה ושורה וממלא את הכול ביניכם. וככה, 24 שעות ממש, שמרגע זה והלאה כך אתם מתנהגים.
תלמיד: אני מתאר את זה שהבורא מתגלה בינינו, ומתוך זה אני פועל כלפי החברים כל הזמן?
כן, וכך אתה מתנהג כלפי החברים. זה נקרא שאתה פועל למעלה מהאגו שלך שמקלקל לך את כל העולם, ואת הקבוצה ואת הבורא. בסך הכול אתה רוצה כאילו לתקן את האגו, כאילו שיש לך מכשיר ואתה עושה עליו איפוס, מסובב אותו לאפס. ואז אתה רואה את המדידה אחרת, נכונה, ללא שום קלקול של המכשיר שלך, של הרצון לקבל שלך. בצורה כזאת אתה רוצה לחיות.
שאלה: אני מתאר את זה ככה, שאני קודם כל צריך לחבר את הרצונות של החברים שיהיה לנו כלי לגילוי שלו.
לא. אתה צריך כך להתחיל כמו שעכשיו דיברתי. ככה אתה צריך להתחיל עכשיו להתנהג איתם. למה זו בעיה? אתה תדרוש מהם איזו התנהגות חדשה, אחרת, משהו? אתה צריך לעשות את זה. אפילו בלי לדבר איתם, בלי כלום. אתם יכולים לדבר אבל אפילו בלי לדבר איתם, אתה כך צריך להתחיל להתייחס אליהם, שהבורא נגלה, אתה רואה אותו אחרי כל חבר, אתה רואה אותו בין כולם, יש לך בכלל יחס לא לחברים אלא לבורא שנמצא בין כולם. אין עוד מלבדו.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להכין פניה לבורא בין החברים אחרת לא נוכל לפנות אליו, איך הבקשה הזאת צריכה להיות?
תתנהגו כמו שאני עכשיו אמרתי אחר כך אתם תוכלו להתחבר ביניכם ולפנות אליו.
שאלה: אתה אומר שהעולם הרוחני זה עולם של תכונות וכוחות ושמאחורי כל אחד נמצא בורא, איך אפשר לראות כוחות ותכונות?
אתה תנסה מה שאני עכשיו אמרתי ואז תתחיל לראות את העולם בצורה אחרת, לאט לאט, אבל תתנהג בצורה כזאת, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", תחילת הדרך, ואז תתחיל לגלות עולם חדש, כוחות, יחסים, מה עומד אחרי כל העולם הזה שהוא הכל העלמה, עולם זה העלמה של כוח עליון, אז תתחיל לגלות אחריו את התמונה האמיתית, אז נדבר, אני לא רוצה לקפוץ, אתה שואל מעצמך אבל אני מדבר כלפי כמה אלפים ואני צריך לדאוג שלא יתבלבלו.
שאלה: האם תוכל להסביר את המשפט האחרון של הקטע שקראנו?
אני אקרא לך את הכול "אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה." שלא חשוב לו, העיקר הוא יכול להשפיע ונסתר ממנו או מגולה, זה לא חשוב לו "אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים," זאת אומרת שיסתתר ממני, אני מסכים גם לזה. הבורא כל הזמן משחק איתנו, גילוי יותר, או פחות, בכל מיני אופנים, יש הרבה הבחנות בפנים ואחוריים לבורא שמתגלה ונסתר, והאדם צריך ללמוד מזה רק דבר אחד, אני צריך להתייחס לבורא למרות כל השינויים האלה בצורה אחידה, השפעה שלמה, זהו.
שאלה: בכל שיעור אתה נותן הנחיות אחרות, האם אנחנו צריכים לקבל משימה יומית פרקטית?
אני נותן לכם בכל שיעור ושיעור בעיה אחת, שאתם צריכים עם הבעיה הזאת לחיות עד מחר בבוקר. כי בשיעור הערב אנחנו רק מוסיפים כל מיני דברים טכניים, אני מתייחס רק לשיעורי בוקר ברצינות, שיעור ערב זה לימוד, ולכן אני מחשב את כל התהליך שאנחנו עוברים, כל התכנית שלי, תכנית הלימוד, תכנית העבודה, אני כולי חושב משיעור בוקר לשיעור בוקר, ומי שבא בערב זה טוב, הוא מקבל תוספת, אבל זה לא משנה לו משהו. לכן אתם צריכים עד מחר בבוקר להיות במה שאנחנו עכשיו לומדים, ולהשתדל לממש את זה בתוך הקבוצה עם הבורא.
שאלה: אתה יכול לנסח את הבעיה היומית שלנו שאנחנו צריכים להיות טרודים בה במהלך היום הזה?
אני לא רואה שזו בעיה קודם כל, אני רואה את זה כמתנה מלמעלה שהבורא נותן לנו, שהוא רוצה שאנחנו נתחיל להתייחס אליו מתוך החיבור בינינו, בדרגה יותר עליונה. אני רוצה להתנהג כאילו הבורא מגולה בעולם, במיוחד בקבוצה, וכך אני מתייחס לחברים, וכך אני מצפה שהחברים יתייחסו אליי.
זה נקרא שאנחנו רוצים להקים את מערכות הקשר בינינו כמערכות בינה, כמערכות אמונה למעלה ממערכות האגו שלנו שזה נקרא "דעת". וודאי שאנחנו נרגיש כל מיני צורות של התנגדות, התנגשות, הבורא יודע לסכסך כמו שאף אחד לא יודע. ולמרות שהיום אנחנו חושבים "זהו, אנחנו כבר נהיה כילדים טובים, כולנו לבנים, כולנו מחונכים וכן הלאה", אתם תראו מה שיהיה, אף אחד לא יוכל להיזכר במה שהוא שמע בבוקר, תהיה לו פתאום כזו שנאה ודרישות לאחרים שאם יראו לו את זה אחר כך מהצד הוא לא יאמין שזה הוא. אז אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג על שמירת הקבוצה, על שמירת הסירה, שאז אנחנו מתחילים לעבוד בערבות הדדית.
שאלה: מה לעשות שכבר תיארנו לעצמנו הרבה זמן שבכל מקום פועל הבורא, מאחורי כל חבר עומד הבורא, ואז יש הרגשה כזאת שזה מגיע, וכבר אין מקום להמשיך ולתאר את זה, מה לעשות אז, כשזה קצת התגלה?
אם זה כך, אז חכה שהבורא ישנה לך את התנאים כי בעצם העבודה הזאת, הגישה הזאת, היא עד גמר התיקון רק על פני כל ההפרעות שיותר ויותר מתגברות.
שאלה: בעצם התרגיל הזה כבר מזמן מובן, אבל הבעיה עם התרגיל הזה שאני כאילו מתנתק, וכשאני נזכר שוב פעם בתרגיל אז זה לא ברור מתי זה יהיה. איך לעשות כך שאני לא אתנתק, שכל הזמן אוסיף אבל שלא אתנתק מזה, במה זה תלוי?
אנחנו לא יכולים לקבוע לבורא את המצבים שאנחנו צריכים לעבור, ואם הוא מנתק אותי בכלל מהרגשת הרוחניות, ממציאות הרוחניות, מהקבוצה, מבלבל אותי, אפילו מוריד אותי לכל מיני מחשבות כאלו שהן רחוקות מאוד מרוחניות, אוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות, במיוחד מבלבל אותנו עם המין, אז אין לנו מה לעשות, אנחנו צריכים להסכים עם זה ולהבין שבזה הבורא מעורר מחדש את הרצון לקבל שעליו אנחנו נצטרך אחר כך לעבוד. בינתיים הוא מעורר בנו את זה, ואני צריך להכין את עצמי להיות בדבקות עם הקבוצה והבורא כמו שהיה קודם לפני ההפרעה הזאת, ולהיות מוכן לזה. אז כמה שאני יותר ויותר מתחזק בחברים, בהתאם לזה אני מכין את עצמי להפרעות יותר ויותר גדולות וכך אנחנו מתקדמים.
בוודאי שאתם תראו בדרך הרבה מאוד הפתעות, כאלו הפרעות, כאלו בעיות שלא חלמתם שזה בכלל יכול להיות. וזה סימן שאנחנו מתקדמים, ועלינו רק לחזק את זה את זה, ולהיות בזה בערבות הדדית.
תלמיד: כשאני שומע את הדברים שאתה אומר, אני בכל הכוח רוצה לקחת את העשירייה שלי קדימה, ואז מה שקורה שכמו שפרצופיהם שונים גם דעותיהם שונות, אז אני חושב משהו ומנסה ללכת קדימה, ואז פתאום אני מגלה שלכל אחד יש דעה טיפה שונה וזה מאוד קשה, זה עוצר אותי, זה שלא כולם הם כמוני. אני רוצה ללכת בכל הכוח קדימה, ואז פתאום אחד הולך טיפה ימינה, אחד טיפה שמאלה.
למה אתה מצפה בכלל, שכולם יחשבו כמוך, שכולם ירגישו כמוך, שכולם ירצו כמוך?
תלמיד: לא, שכולם ילכו לכיוון הבורא כמוני.
כל אחד מתאר את זה בצורה אחרת.
תלמיד: נכון, זה מה שקורה.
אז מה?
תלמיד: זה עוצר את הגלגלים.
מה אתה מבין בזה שזה עוצר את הגלגלים. אתה תעשה את העבודה שלך, אל תשאל על מה שיקרה, זה לא עניינך, תעשה את העבודה שלך כמה שאתה מסוגל לעשות אותה בצורה נקיה, בלי החשבונות האלו שאתה עכשיו אומר לנו, שאתה מצפה שהחברים יסתובבו כמוך, ואז תוכל לקחת אותם לכיס שלך וללכת קדימה. איזה אגו?
תלמיד: זה לא אגו, זה לנסות ללכת קדימה. יכול להיות שזה אגו אבל פשוט אני מנסה למצוא דרך ללכת קדימה.
הדרך ללכת קדימה היא שלמרות כל ההפרעות האלו אתה מתכופף, מתכופף והולך קדימה ולא שאתה משפיע עליהם כך שאתה צריך לכופף אותם.
תלמיד: בסדר.
נקווה שיהיה בסדר ואם לא זה מאוד לא בסדר.
תלמיד: יהיה בסדר.
אתה מבטיח לכולם?
תלמיד: כן, מבטיח והשיעור של היום זה משהו מיוחד, פשוט נותן המון כוח לעשות את הדברים.
טוב אנחנו מתחילים את השנה, מה אתה רוצה? זה חייב להיות.
שאלה: אמרת עכשיו לתאר כל הזמן את התמונה הזאת של הזיווג עם הבורא, וככל שנתאר את זה, בהתאם לזה יהיו יותר ויותר הפרעות שדוחות אותנו.
אבל אנחנו צריכים לתאר לעצמנו דבקות זה בזה, ואת הבורא בינינו ושאנחנו מחזיקים אותו יחד כולם, כך אני צריך להרגיש את החברה שלי, אפילו שהם לא נראים לי כך, אני כך מתאר את עצמי שאנחנו כך מרגישים את הבורא וממש בונים אותו, מצפים ממנו שהוא יחזק אותנו, אנחנו מחזקים אותו, וכולנו יחד.
תלמיד: יוצא שצריכים להיות לנו סבלנות והתמדה בעבודה הזאת. לגבי התמדה אני מבין, זה בקשה לבורא, אבל צריך גם סבלנות, כי הבורא כל הזמן יזרוק אותך מהתמונה הזאת, ייתן לך כאלה מצבים.
אתם צריכים לדבר על זה ביניכם כל הזמן, עד כמה שאתם צריכים להצטייד בסבלנות ובקביעות. כן, זה חשוב מאוד. זה כמו שהאימא נוהגת כלפי התינוק, מה לעשות, כמה פעמים היא קמה בלילה לתת לו אוכל ולרחוץ, ועוד ועוד לעשות. ראית את זה במשפחה, עד כמה שזה טיפול, טיפול וטיפול. אין מה לעשות, כך אנחנו, כל הזמן לחיות עם זה.
שאלה: קודם כל ממש מורגש שצריך להגיד בשם כל העשירייה, שהייתה סדנה מאוד חזקה, עוצמתית, עסיסית, היה מאוד ברור מה המאמץ שאתה מדבר עליו, להחזיק את עצמנו למעלה מהדעת. בקשר לערבות, כשהתחלת לחבר את המאמץ הזה לערבות בינינו, מה המחשבה היותר נכונה, לדמיין, לתאר על פני מה שאני רואה שהבורא קיים, להיות למעלה מהדעת, או לדאוג שהחברים יעשו את זה? האם אני חושב שהם כבר בזה, ואני צריך להצטרף אליהם, או שאני מחזיק אותם בזה?
ודאי שיותר טוב להחזיק את החברים כיותר גדולים ממני, שהם כבר נמצאים כל אחד, ואפילו כולנו יחד, באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, הם יכולים להיות דבוקים בבורא למרות כל ההפרעות שיש בהם, ואני רוצה להצטרף אליהם בזה, ולהיות גם כזה מוצלח, ואז אני אגלה שבאמת זה כך. שבאמת הם נמצאים בדבקות ביניהם עם הבורא, ואני לא, והבורא יפתח לי את העיניים לראות את זה, וזה מאוד יקדם אותי. ואז אני אצטרך להיות עוד יותר למעלה מהדעת כלפי החברים, לא בתוך הדעת שהבורא מגלה, אלא למעלה מהדעת, שאני הולך ומגלה. אנחנו נגיע לתרגילים האלו, הכול לפנינו. רק כל הזמן להיות בשיעור בוקר, ובמשך היום להשתדל לא לעזוב את המצב הזה.
שאלה: ממש לפני דקה אמרת, שכולנו מחזיקים ביחד בבורא. אם במצב כזה של ראש השנה, של השנה החדשה, עשינו את העבודה, וחברים הגיעו לשיעור אבל שלושה לא באו, זה כבר נחשב שלא עשינו את העבודה?
להצטער על זה שהם לא נמצאים, ולבקש מהבורא שהוא יצרף אותם, שייתן להם בפעם הבאה רצון להיות יחד אתכם. אני אומר לכם ברצינות, כל שיעור בוקר זה צעד רוחני קדימה, ומי שמפספס אותו, זה קשה אחר כך. הוא בעצמו לא יוכל לבנות את הכלים שלו, זה רק בצורה כזאת שאנחנו נמצאים יחד בקשר בינינו, מדברים, נמצאים בסדנה, רק בצורה כזאת אנחנו נתקדם. לכן אני מבקש, תעוררו את החברים, תנסו לסחוף אותם לשיעור.
תלמיד: אבל אלה שכן הגיעו?
זה בסדר, מי שבא, בא, אבל תשתדלו לסחוף את כולם, כמה שאפשר.
שאלה: בעבודה למעלה מהדעת יש או אפס או אחד, אין מצב ביניים?
לא יודע.
תלמיד: אני בעבודה שלי צריך לחיות את מצב אחד או להעביר את עצמי מאפס לאחד?
אני לא מבין לפי אתה סופר, אפס, אחד?
תלמיד: יש פה מצב של פירוד או מצב של חיבור, אין באמצע.
ודאי.
תלמיד: כי יש הרגשה שאני צריך לעשות משהו כדי לעבור מאפס לאחד, כאילו יש פעולות ביניים או שאני פשוט צריך לחיות את האחד וזהו?
לחיות את האחד, כל הזמן רק להימשך לאחד. יש על זה הסברים, "אין מקצת ברוחניות", כל מיני דברים כאלה. יש, אתה יכול לקרוא על זה.
שאלה: מה יותר חשוב עבורי להיות בדרך או לגלות את הבורא?
הכי חשוב זה למשוך את הקבוצה לבורא מצד אחד, ומצד שני, לפנות לבורא שיקדם את הקבוצה. זאת אומרת תמיד לעסוק בקבוצה, למשוך את הקבוצה לבורא או לדחוף את הקבוצה לבורא מצד אחד, מצד שני, למשוך או לדחוף את הבורא לקבוצה, ואני רק באמצע, אני עובד ה', אני משתדל מהצד לגרום לזה שהקבוצה והבורא יתחברו. הקבוצה זה הרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע. אני בעצמי זה הרצון לקבל שלי על מנת לקבל. אז אני מושך את הבורא לקבוצה, ומעלה את הקבוצה לבורא. זו בעצם העבודה שלי, ואני בצד. רק זה חשוב לי שיקרה.
שאלה: לפי מה שאמרת, לבורא יש מלא טריקים של הפרעות. הייתי בהמון תפילות בכנס, ולפני השיעור קמתי מוקדם והייתי מחוץ למחנה, הרגשתי שאני כל כך רחוק מקדושה שזה פשוט מפחיד. למה הבורא עושה את זה? אני ממש לא הייתי שם, בקושי נכנסתי לשיעור, והשיעור הזה הכניס אותי חזק מאוד שוב פעם לתמונה.
אז זה טוב, עכשיו אתה מבין למה היית מחוצה לנו, כדי להרגיש עד כמה שאתה נכנס מרחוק.
תלמיד: אבל מה שנוצר עכשיו זה החרדה הזו לבאות כי אני כאילו לא סומך על עצמי כשאני מרגיש שאני רחוק מקדושה. מה עושים עם החרדה הזו, מה יהיה בפעם הבאה?
מי סומך על האדם, כך כתוב, זה טוב מאוד שאתה כך מרגיש, מצוין. זו הרגשה טובה מאוד. היא לא נעימה והיא מעוררת פחד, אני מבין אותך, אבל אתה צריך כאן עכשיו דווקא להבין מהי אמונה למעלה מהדעת, לא אכפת לי מה אני מרגיש, שאני ארגיש "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".2
תלמיד: וזה יגדל, וזה עוד יותר ילך ויגדל.
כן, הקצוות הם יותר ויותר.
תלמיד: צריכה להיות הכנה לחרדה הזו?
לא יעזור כלום חוץ מלהיות בדבקות, כל רגע ורגע לחדש כדי להיות בדבקות.
תלמיד: בדבקות למה? לעשירייה, לבורא למעל הדעת?
לעשירייה ולבורא, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא".
תלמיד: אז זה מה ששומר עלינו, להשתדל לא לעזוב, פעם אמרת, לא לעזוב את היד של הבורא?
כן.
תלמיד: כל הזמן להיות בזה.
זה טוב, אני מאוד מרוצה. זה הבורא מכוון, באמת צריכים להודות לו שהוא התחיל להכניס אותנו למסלול הנכון ממש ישר אחרי ראש השנה, ויש לנו תקווה שזה ייגמר בזה שבאמת נוכל לעשות לו נחת רוח. אין לנו שום מטרה אחרת.
שאלה: אני נמצא בבירורים בטענות לבורא, איך אני יכול להוציא מזה את העשירייה, כי הרי בפועל הבורא זה העשירייה?
זה לא נכון, אתה תחבר את העשירייה עם הבורא יחד, ובצורה כזאת תעבוד. אל תנתק ביניהם אחרת אתה לא תחזיק את העשירייה בצורה נכונה, ואת הבורא בצורה נכונה. אתה צריך לחבר את העשירייה והבורא כאחד. הבורא סך הכול זה מי שכולל את העשירייה בתוכו.
שאלה: אני מרגיש כמה שהכנס עוצמתי אבל כמו שאר החברים שאולי גם הם מרגישים כך, הגוף שבור, ויש כבדות, כל הדברים האלה. האם זה נכון לבקש מהחברים כוחות?
כוחות אתה תמיד יכול לבקש גם מהחברים וגם מהבורא, זו לא בעיה, אתה רק צריך להבין שעל כל דבר אתה צריך גם לשלם, להשוות את המצבים. זאת אומרת איך אתה מגיע אליהם לבקש, זאת אומרת לקבל? כדי לקבל בצורה נכונה אתה צריך גם להשפיע.
תלמיד: מה בעצם אותו תשלום?
אני לא יודע, תשאל אותם מה הם רוצים. הם יגידו לך, אנחנו רוצים שאתה תתפלל עבורנו לבורא, אנחנו ניתן לך כוחות ואתה תתפלל עם הכוחות האלו לבורא, וזה צריך להיות היחס בין כולם לכולם. אבל יש לך חיסרון שהם יעזרו לך, שיתמכו בך, אז טוב מאוד, תראה להם איך עושים את זה שכל אחד ילמד מזה.
תלמיד: זאת אומרת זה לא פסול שאני מרגיש אפיסת כוחות?
לא, הפוך, זה יפה, זה הבורא מעורר בך את תחילת המדרגה חדשה, הכול מתחיל מחושך. מצוין, אני שמח לשמוע.
טוב חברים, אנחנו בעצם כמעט ומיצינו את השיעור נכון להיום, ונקווה מאוד שאתם תעשו תרגילים במשך היום, ומחר בבוקר נוכל ממש להמשיך אותו. לא לחזור אלא להמשיך.
(סוף השיעור)