שיעור בוקר 06.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 47. מאמר "גוף ונפש"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 47, מאמר "גוף ונפש". כותרת "הנגלה והנסתר".

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה". ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם.

אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי. ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

שאלה: איך האנושות אמורה לגלות דברים אם היא לא חוקרת את הנסתר?

מה זו חקירה?

תלמיד: כתוב ש"ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי". אז מה זו החקירה? כי אנחנו רואים שבעולם הזה כל ההתפתחות היא מתוך חקר. כל הטכנולוגיה, כל המדע, הרפואה, הכול מתוך לימוד, התבוננות וחקר.

אלו דברים שנגלים לנו, אבל מה לעשות עם אלו שלא נגלים? איך אנחנו יכולים לגשת אליהם?

תלמיד: כל המחקר פונה למה שלא ברור ולא ידוע וחוקרים אותו, הוא לא נגלה לנו.

הוא כותב כך, ש"כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים" אצלנו "בשם "נגלה"", וכל מה שלא יודעים עדיין איך לקבל, זה כביכול נסתר.

תלמיד: איך הוא יגלה את הנסתר אם הוא לא חוקר? כי כתוב "אין לחקור בנסתר".

כן. אבל תגלה את הנגלה ותחקור יותר ויותר, כי זה נגלה שמתגלה מלמעלה.

תלמיד: אם הוא כבר נגלה, אז מה אני צריך לחקור?

לא, אתה עוד לא יודע מה לעשות עימו. אבל אם אתה רואה שהוא נגלה לפניך, אז מותר לך לחקור ולעבוד עימו.

תלמיד: איך לחקור? איך לגשת לנגלה? מה כן לחקור בו?

כנראה שלפי ארבעה חושים. עם מה עוד אתה חוקר?

תלמיד: לא יודע.

ארבעה חושים. אין יותר.

תלמיד: ואם משהו נסתר?

את מה שנסתר אל תחקור, כי זה מביא אותך לדמיון. זו כבר פילוסופיה או דמיון ואין בזה שום דבר ממשי.

שאלה: מה הטעם בלחקור את הנגלה? מה זה נותן?

לעשות סדר במה שנגלה לנו.

תלמיד: אני מבין שכדי לעשות סדר אתה צריך לעלות למדרגה עוד יותר גבוהה.

כן.

תלמיד: אז מה הטעם בלחקור ולהתעסק במה שנגלה כשהפירוש שלו, ההבנה שלו מתגלה על ידי זה שאתה צריך לעלות עוד יותר למעלה? לכן לא ברור למה יש צורך להתעסק במה שנגלה, כי זה כבר מתוך השכל שלך, וזה גם לא נראה כפעולה מועילה.

אנחנו חייבים לחקור את הנגלה וממש באותה צורה לגשת לנסתר ולא לנסות אפילו לגלות את הנסתר. כי ברור שבנסתר אנחנו נטעה ואפילו לא נדע איפה ואיך, ובנגלה נוכל להשתמש.

תלמיד: איך משתמשים במה שנגלה?

מה שמתגלה לך מהטבע אם אתה מבין את זה, חוקר ומוצא את השורש של העניין, אז בבקשה, תמשיך.

תלמיד: איך מהחקר של הנגלה אני מוצא את השורש?

כמו תרופות למיניהן, דברים ששייכים לפיסיקה, לכימיה, לביולוגיה, כל הדברים האלה שאנחנו מוצאים מהמחקר על הנגלה.

שאלה: אומרים "אין לדיין אלא מה שעינו רואות". הבעיה היא מי זה הדיין. כי שני דיינים מסתכלים על אותו דבר שקורה במציאות, אחד אומר שזה טוב, האחר אומר שזה רע, אחד אומר שחור, האחר אומר לבן. נעזוב את הנסתר, אלא בנגלה, מה זה "אין לדיין אלא מה שעינו רואות"?

יש בתורה חוקים שצריכים לקיים אותם כדי להגיע לעמק השווה בין כל הדיינים.

תלמיד: מה זה אומר?

צריכים לחקור כל דיין ודיין ולראות האם הוא נמצא בכוח שכלי נכון ואנחנו יכולים לסמוך עליו.

תלמיד: אני מנסה לדבר על הרמה הכי בסיסית, הכי גשמית, הכי גלויה, לא על שום דבר נסתר. היום המציאות סביבנו היא כל כך מבלבלת, ואפילו על הדברים הכי פשוטים יש כל מיני פלפולים, אלה אומרים כך, ואחרים אומרים ממש הפוך. האם יש משהו בחכמה הזאת שאנחנו לומדים שיכול לעזור לכוון את האנושות להסתכל על הנגלה ללא הנסתר ולהבין מה שהם רואים?

לא. אתה לא יכול להפריד בין נגלה ונסתר. כי בכל נגלה שאתה הולך לחקור אותו אתה מיד נתקל בנסתר - מאיפה זה, למה זה, לפי איזה חוקים זה עובד.

תלמיד: זה אומר שהדיין שאנחנו מדברים עליו, אם אנחנו רוצים לסמוך עליו, חייב שתהיה לו איזו הבנה גם בעניין של הנסתר.

לא. לכן המקובלים נתנו לנו גבול ברור מאוד, שזה הנגלה וזה הנסתר.

תלמיד: ככל שהזמן עובר, ואני מדבר על השנים האחרונות, הנגלה נהיה יותר ויותר מבלבל, נסתר ומבולבל במציאות. פעם הדברים שהיו ברורים היום הם כבר ממש לא ברורים. דברים שידעת פעם שכך זה צריך להיות, היום אתה מסתכל על המציאות ושומע דעות לכל הכיוונים. אני מרגיש שחכמת הקבלה היא האמת, היא הבסיס לכול. ואני מנסה למצוא משהו בחכמה הזאת שאפשר לקחת ולהפעיל אותו על הדברים הפשוטים, בלי עולמות ופרצופים, אלא בעולם הזה שלנו, להסתכל עליו ולקבל איזו דרך, פנס כזה שיאיר לאדם שזו האמת, תלך לשם. מי הדיין הזה שאני יכול לסמוך עליו? מי הדיין הזה שאני יכול ללכת אליו ולשאול אותו היום?

כן, זה מבלבל מאוד.

שאלה: היום אנחנו במציאות כזאת שכל דבר יכול להיות לא ברור, שום דבר לא ברור, גם כל מה שנגלה. לא ברור מה זה גבר, מה זה אישה, לא ברור אם מה שאנחנו רואים בחדשות זה אמיתי, אם תמונה שאתה רואה היא אמיתית, לא ברור אם מי שאלים הוא באמת זה שתוקף או זה שנתקף ומי אשם, שום דבר לא ברור. על הכול אפשר להתווכח, אין שום אמת, אין שום דבר ללכת לפיו. למה זה קורה? למה אנחנו נכנסים לעולם כזה סוריאליסטי?

משום שהבורא, שבגימטרייה זה הטבע, רוצה להביא אותנו למצב שלגמרי לגמרי לא נמצא אמת ושקר, שחור ולבן, טוב ורע, ועוד.

תלמיד: בדיוק. התכונה המאפיינת היא ממש בלבול, חוסר דרך, חוסר התמצאות.

כן.

תלמיד: למה דווקא כך?

כדי שכולם ירגישו חוסר אונים בעולמנו, שלא יוכלו להבין איך הם קיימים, למה הם קיימים, בעיקר לאיזו מטרה הם קיימים. שכולם ירגישו שזה כך.

תלמיד: האם הבלבול הוא שלב הכרחי מקדים?

לתפילה לבורא. שאין ברירה, אלא כולם יצעקו לה' והוא יציל אותם.

תלמיד: זאת אומרת האדם צריך להתבלבל.

עד הסוף.

תלמיד: כי אנחנו רואים היום שזה קורה ברמה חברתית, עולמית.

עד הסוף. אין לנו שום עתיד אם לא נבין את ההווה, ואת הווה אנחנו לא יכולים להבין מפני שזה לא בכוחנו בכלל, אין לנו כלים לזה. זה לא שאנחנו מבולבלים, ואז אפשר כביכול לפתור את הבלבול הזה. אלא אנחנו לא מסוגלים להיות בלי כוח עליון ולסדר את עצמנו בעולם הזה.

תלמיד: כלומר הבלבול הוא לא כדי שנמצא בעצמנו סדר חדש, אלא כדי שנבין שאין לנו יכולת להבין איך לסדר את העולם.

כן. אין לנו יכולת להגיע למצב שאנחנו נשלוט בו, נבין אותו, נתפתח ממנו.

שאלה: מי שהולך בדרך, קורא את המקורות, לומד, איך הוא יודע את הגבול הפנימי שלו בין נגלה לנסתר? איך הוא קובע את הגבול הזה?

בינתיים אין לו, לכן הוא לא רואה, לא יודע.

תלמיד: מה הוא צריך להגיד, שהכול נסתר?

הוא לא צריך להגיד כלום. אם הוא לא יודע, אז הוא לא יודע אם יש גבול, אין גבול.

תלמיד: אבל צריך לקבוע איזשהו גבול בין זה לזה.

צריך שיהיו לך כוחות כאלה, אבל אם אין, אז אין.

שאלה: בעבודה בינינו כדאי לנו להתרכז יותר במאמצים, בפעולות הפרקטיות שאנחנו עושים במהלך היום. אם אני נגיד מתעסק עם ההרגשה, אני מרגיש את החברים בלב, חושב עליהם, אני לא יכול בוודאות לדעת איפה אני נמצא. איך העבודה יכולה להיות פרקטית באופן שזה לא יבלבל או יהיה בדמיון?

זה מה שאנחנו לומדים, לאט לאט להגיע למצב שיהיה לנו ברור איך לעשות מה שהבורא רוצה מאיתנו.

תלמיד: איך לגשת לחיבור בצורה שהיא נגלית, בצורה שהיא ממשית?

זו אותה שאלה ואותה תשובה.

שאלה: איך ללמוד בדרך נכונה? איך לדעת איזה שאלות לשאול?

לי אין מה לענות, לי אין תשובה. פשוט להמשיך ללמוד.

תלמיד: אם יש לי חיסרון, אז אני שואל אותך, ואני מקווה שאני או חבר בכלי יבין משהו מהשאלה הזו. אבל במאמר כתוב לא לפשפש במה שלא נגלה.

נמשיך ללמוד ונקווה שנלמד מזה משהו.

(סוף השיעור)