שיעור בוקר 23.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 428, מאמר "החרות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 428, מאמר "החרות", כותרת "שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה".

שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה

"מהמתבאר מובן לנו היטב הכתוב: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"." כך כתוב בתורה. "כי אנו מוצאים כאן שתי יצירות שהם:

א. האדם לבד,

ב. ונפש חיה לבד.

והכתוב משמיענו, שמתחילה נברא האדם בבחינת עפר מהאדמה, דהיינו, קיבוץ מספר מסויים של פרודות, שבתוכם כלול עצמותו של האדם, דהיינו, ה"רצון לקבל" שלו. אשר כח הרצון לקבל הזה, שרוי בכל הפרודות שבמציאות, כמו שביארנו לעיל, שמהם נבראו ויצאו כל ד' הסוגים:

א. דומם

ב. צומח

ג. חי

ד. מדבר.

ובדבר הזה, אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה. וזה שמשמיענו הכתוב במילים: "עפר מן האדמה".

אולם, כבר נתבאר, שאין מציאות לכח הזה, שנקרא רצון לקבל, שיתקיים בלי התלבשות ופעולה בדברים הרצויים להתקבל. אשר פעולה זו נקראת "חיים", שלפי זה נמצא, שבטרם שהגיעו לו לאדם צורות קבלת ההנאה האנושית, השונות מצורות של שאר בריות - - - הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים, שהרי הרצון לקבל שלו, לא היה לו מקום שיתלבש, ויגלה שם פעולותיו שהם גילוי החיים כאמור.

וז"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים", שהוא כללות הצורות של קבלה, הראויות למין האדם. - "

שאלה: מהו יתרון האדם אם כל מה שקראנו הוא שאין יתרון לאדם?

בינתיים אין לאדם יתרון כלפי כל הנבראים, חוץ מזה, כמו שנלמד, הוא יכול לפנות לבורא ולבקש שכל, רגש, התפתחות, כדי להידמות לבורא. אבל בעצם האדם הוא אוסף של חומרים, חלבון, זה האדם.

תלמיד: בהמשך לזה הוא כותב שאת הפעולה שנקראת חיים אנחנו מקבלים רק אחרי שאנחנו מגיעים לעניין של לקבל את צורות ההנאה האנושיות?

כן, כשאנחנו רוצים להידמות לבורא, אז אנחנו מקבלים ממנו כוח, ואז הכוחות הטמונים בנו מתחילים להצטבר, להצטייר בצורה כזאת שאנחנו נעשים דומים לבורא. ומתוך ההצטברות הנכונה של היסודות שלנו אנחנו מתחילים להרגיש איפה אנחנו נמצאים, עם מי אנחנו בקשר, איך אנחנו צריכים לפעול כדי להשפיע על הבורא ולקבל את יתר השפעתו עלינו.

תלמיד: מה הן אותן צורות קבלת הנאה אנושיות שמהן אנחנו מתפתחים?

זו לא התפתחות, זו פשוט צורת הנאה בהמית, אין בזה יותר מזה. אנחנו נהנים מכל מיני דברים שמתעוררים בנו מהרצון לקבל שלנו שהבורא השתיל בנו מלכתחילה.

שאלה: בקטע האחרון כתוב "כללות צורות הקבלה", על מה מדובר?

שכל הנטיות, ההבחנות שבנו, מביאות אותנו כל פעם למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שאני אוסף אותן במודע לזה שזה עובר עלינו?

זה תלוי אם זו דרך תורה או דרך ייסורים. אם אתה רוצה לגדול, אז אתה מושך כוחות, אורות, ועל ידם אתה גדל. ואם אתה לא מגלה כוחות לגדול, אז או שנותנים לך ייסורים, או שאתה לא גדל, אתה נעשה כדומם, באותו מצב.

תלמיד: הדברים האלה שמגיעים לחיים שלנו היום שאנחנו רואים אותם כמו ייסורים, איך להשתמש בהם בשביל לבנות?

את כל הייסורים נוכל לבדוק ולכוון להתפתחות שלנו. זה כמו שאבא נותן עונש לילד כדי לחייב את הילד לגדול נכון, כך אנחנו צריכים לראות, שאנחנו מקבלים מהבורא כל מיני סימנים, מכות, כדי לגדול. על זה כתוב "חוסך שבטו שונא בנו".

תלמיד: כלומר אנחנו מגיעים לכל מצב בכדי לגלות את גדלות הבורא, את האהבה שמאחדת את כל הבריות.

כן.

שאלה: אנחנו עושים היום פעולה משותפת, התחברנו עם קבוצת מוסקבה 3, יש לנו איחוד מאוד חזק פה, אנחנו מכינים בערב מפגש ומתכוננים אליו. זה כנס גדול שנקרא אחדות האזורים, עם אירופה המערבית, אורל, סיביר, קווקז, הוא יהיה בזום פעם בשבוע.

מדהים.

תלמיד: אנחנו רוצים לשאול על איך לראות את מצבו של העולם, ומהי תפילה עבור העולם. מובן שכל אחד מבין בצורה שלו, מבין מדעתו מה זה העולם, אבל המקובלים מכוונים אותנו למשהו, והיינו רוצים להבין מהו המבט של המקובלים על העולם. מהו המצב של שלום, ואיך להגיע לתפילה משותפת?

כל זה מאוד פשוט. שלום בא מהמילה שלמות, ולכן שלום הוא שלמות, מילוי מלא, וזה מה שהעולם צריך להשיג כאשר הוא מחובר בצורה מלאה וכולם משפיעים זה לזה בצורה חיובית. זה מצב השלום. כאשר הכול בתוך העולם נסגר בקשר ויש הבנה שרק מילוי הדדי אחד כלפי האחר יכול לספק לכולם את המצב האבסולוטי, אז מגיע השלום בעולם.

תלמיד: איך להבין שכולנו חייבים לעלות מעל דעתנו, ולהגיע למצב שהוא יהיה לטובת הבורא ולכך שגם כל המלחמות יתרחשו בתוכנו ולא בחוץ?

כן, זה נכון. מה לעשות? שוב פעם להתאסף כולם יחד ככל שניתן ולהתפלל לבורא, לבקש. אין דבר יותר חשוב ויותר עוצמתי ויותר משפיע מאשר התפילה.

שאלה: אנחנו בנינו את כל השאלות האלה יחד, אלו לא שאלות אישיות. היו לנו הרבה מפגשים ונולד שדה איכותי חדש. מהפרקטיקה אנחנו ראינו שאנחנו מבינים שאנחנו מוכרחים להיות בחיבור ואנחנו עושים זאת, אבל יש איזשהו קיר בלב.

זה נפלא, אתם מתחילים להרגיש איפה האגו שלכם נמצא באמת, אתם כבר רואים אותו, אתם כבר מרגישים אותו, אתם כבר קובעים אותו, עכשיו צריך רק לתפוס אותו כמו שתופסים נחש ולהוציא אותו מתוך הלב, ושום דבר חוץ מזה.

תלמיד: מה זה לתפוס את הנחש ולהוציא אותו מהלב?

זה כתוב בזוהר, שמי שתופס את הנחש הוא תופס את הנחש בזנב ולא בראש.

מה אני יכול להגיד לכם? זאת תנועה נפלאה מצדכם והיא תביא את השלום לעולם, צריך לעשות משהו יחד. אני מאוד שמח שתהיה לכם היום כזאת התאספות ואני גם מתכוון להשתתף, נתקדם יחד. כל ההצלה שלנו היא רק בחיבור, לא צריך שום דבר אחר, כל מה שמשיגים בעולם, מעבר מהעולם הזה לעולם היותר עליון, השגת גמר התיקון, כל זה רק בתוך החיבור.

תלמיד: הדבר הכי חשוב שיוצא מכאן הוא לקחת את החסרונות שקיימים בלב ולהעלותם, אבל זה בלתי אפשרי, זה מה שמבקשים אבל זה לא מתרחש.

צריך לקחת את הנחש שלנו, אם אתם כבר מרגישים שהוא יושב, ולמחוץ את ראשו באבן, זה מה שנאמר בספר הזוהר וזה התיקון של האגו.

שאלה: הרבה דברים מתרחשים, המון מצבים, קורים לנו ניסים במפגשים שלנו, לא האמנו שחיבור כזה יכול לקרות. אתה אומר שהנחש עומד ומפריע להרגיש את החיסרון ואת הצער של הזולת בתוך עצמי.

כן.

תלמיד: וזה מה שיעזור למצב בעולם לא להתדרדר. אבל גילינו שהבעיה היא בעצם להרגיש או למצוא את החיסרון הזה, לרצות אותו באמת.

להרגיש את האחר, זה הנחש הזה. להרגיש את האחר כמו את עצמי, "ואהבת לרעך כמוך" זוהי המשימה הכי חשובה שלנו, וכאן רואים איך האגו כולא אותנו, לאיזה צרות הוא גורם, רוסיה ואוקראינה, בלרוס פולין וכן הלאה, בכלל כל העולם בתוכו. כך נסתובב בינינו עד שנמצא את הפתרון, והפתרון הוא רק בזה שנבקש מהבורא שיסיר את כל המכשולים שיש בינינו ויחבר אותנו, רק הוא יכול לעשות את זה.

תלמיד: הכנס הוא בדרך כלל 100-200 איש, אבל אם אתה תשתתף, אז תהיה הרבה יותר השתתפות, אנחנו מאוד מחכים לך.

אני אשתתף, סיכמנו, ניפגש היום.

שאלה: האם "נשמת החיים", על פי מה שקראנו, זה הרצון לקבל?

לא, נשמת החיים זה המילוי.

שאלה: מה אמור להביא אדם שלומד קבלה לרצות לעזוב תענוג בהמי ולהתחבר לבורא?

תפילה לבורא שיעשה לו כך.

שאלה: מאיזו סיבה הוא ירצה את זה, מה יביא את אדם לגרום לו לעזוב את התענוג הבהמי, האם צריך שיקרה לו משהו?

לא, אבל אתה אומר שהוא רוצה לעזוב.

תלמיד: אבל הוא לא יכול.

אז שיתפלל.

שאלה: נראה כאילו הכל תלוי בייסורים.

לא, לא צריכים ייסורים. הייסורים יכולים להיות קטנים מאוד, דקירה קטנה מאוד והאדם אומר "אוי" וזה מספיק.

שאלה: נראה שהאדם צריך מצב של אתחול מחדש, כי הוא לא יזוז מעצמו, הוא ימשיך להתנהל כך עוד חודש, עוד שנה, לפעמים יהיה לו טוב לפעמים פחות, האם משהו צריך לקרות כדי שהוא יתעורר?

בטוח שהבורא נותן לו התעוררות ראשונה, ואז האדם פועל.

שאלה: האם אפשר לקבל עצה שתכוון מה לבקש ומה נכון לעשות כדי שלא תעבור שנה עוד שנה ונרגיש לא השגנו?

צריכים לממש את מה שכתוב, זה הכל, ולא לחשוב שהיום שיעבור יביא לנו פתרון למחר.

שאלה: על מה ללחוץ, על איזו נקודה?

על עצמך, על העצלות שלך, שאתה תרצה להתחבר עם אחרים, שאתה רוצה בצורה כזאת לבטל את האגו שלך. זהו, תעשה.

שאלה: בעל הסולם כותב "ובדבר הזה, אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה. וזה שמשמיענו הכתוב במילים: "עפר מן האדמה"." את זה אני מבין, אבל אז הוא כותב "אולם, כבר נתבאר, שאין מציאות לכח הזה, שנקרא רצון לקבל,". מה זאת אומרת "אין מציאות"? הרי אני חי, אני נושם, אני עובד

אתה נפעל על ידי הרצון לקבל שלך. אל תדאג, הוא לא בורח ממך.

שאלה: הוא כותב שאין מציאות כזאת בכלל, אז לאגו אין מציאות בעולם הזה?

יש לו מציאות, ועוד איזו מציאות. אבל בעולם הזה הוא מאוד חלש, הוא רק כדי שאנחנו נתפתח בדרגה הראשונה, דרגת דומם.

שאלה: אז למה הוא כותב פה "הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים, שהרי הרצון לקבל שלו, לא היה לו מקום שיתלבש, ויגלה שם פעולותיו שהם גילוי החיים כאמור." מה הוא רוצה להגיד במשפט הזה?

הוא רוצה להגיד שאתה אגואיסט, אבל מאוד קטן.

שאלה: ואיך זה עוזר לי להתקדם רוחנית?

צריך להיות אגואיסט גדול.

שאלה: יותר גדול?

בטח.

שאלה: להיות עוד יותר גרוע ממה שאני היום?

בטח.

שאלה: מה זה משנה אם אני אהיה יותר גרוע ממה שאני היום?

שאתה תרצה לבלוע את כל העולם.

שאלה: ומה אז?

ואז יהיה לך עם מה להגיע לבורא ולהגיד "בחייך תתקן".

שאלה: מה זה נקרא "תיקון"? אני אדם רע, באמת רע, אגואיסט, אז מה נקרא אותו "תיקון" שמדובר עליו בזוהר?

תיקון בזה שאתה רוצה לאהוב את כולם, במקום לשנוא את כולם.

שאלה: אני רוצה לאהוב את כולם?

אתה לא רוצה, אבל אתה רוצה שינוי לאהוב את כולם.

שאלה: אבל אני לא רוצה לאהוב את כולם, זאת הבעיה שלי.

אז תבקש שינוי של הרצון שלך.

שאלה: איך עוד אני אבקש את השינוי הזה? כל החיים אני מבקש.

תבקש רצון לאהוב את כולם.

שאלה: ואז מה?

שוב ושוב.

שאלה: מה הדרך לעשות את זה?

לבקש.

שאלה: רק לבקש?

כן.

שאלה: כל הזמן אתה מדבר על חיבור, איך עושים חיבור בין החברים?

צריכים להתפלל.

שאלה: אתה אומר שחסרה תפילה?

כן. תארגן לזה חברים.

קריין: בטור א' כתוב "הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים, שהרי הרצון לקבל שלו, לא היה לו מקום שיתלבש, ויגלה שם פעולותיו שהם גילוי החיים כאמור."

נשאלה שאלה מה זה "גילוי חיים"?

גילוי חיים זה מקור החיים, כשהוא מגלה את האור שיוצא מהבורא, נכנס בו וממלא אותו. זה נקרא גילוי החיים.

שאלה: שמעתי שאמרת לפנות לבורא שוב ושוב. מה הפניות האלה בונות באדם?

אולי בונות בו רצון לפנות לבורא באמת.

תלמידה: ומה הן בונות בקשר בין האדם לבורא?

בונות קשר שהאדם נעשה מזה זקוק לבורא. הוא רואה את החברים שכולם משתדלים להתקשר לבורא, שלשם זה הם גם מתקשרים ביניהם כדי שמהחיבור ביניהם להתקשר לבורא - זה התנאי. בצורה כזאת הוא מגלה סוף סוף שמתקדם למקור החיים.

תלמידה: מה אפשר להוסיף לפניות החוזרות האלה כדי שהן יהיו יותר אפקטיביות, שיותר מהר הוא יפתח את הצינור הזה?

הכול רק לפי דוגמה שכל אחד נותן לשני ועל ידי זה אנחנו יחד מתחברים ופונים לבורא, מבקשים.

תלמידה: אפילו שלא רואים את העבודה הפנימית של החברות צריך פשוט להאמין שהיא קיימת כל הזמן?

בטח שקיימת. תסתכלי עליהן, אני רואה על כולן שכל אחת במשהו זזה מיום ליום. אני אפילו רואה עליהן כמה הן משתנות לא פיזית אלא פנימית.

תלמידה: לי אין ראייה פנימית, אני לא רואה מה קורה לאנשים. אז במה להשתמש?

את צריכה פשוט מראש להאמין שככה זה ולכבד כל אחד ואחד.

שאלה: כל מה שאני מרגיש אני תמיד מרגיש את זה כשלי, ששייך לי. אין לי אפשרות להבדיל אם זה הרגש שלי, הרגשה שלי, או שזה שייך לחבר. איך להבין שאני מרגיש את רצונו של החבר?

אני חושב שזה לא עד כדי כך חשוב. העיקר שאתה מרגיש שיש את הרצון הזה ואתה רוצה לכוון אותו לבורא. אתה רוצה שהבורא ימלא את הרצון כדי שברצון הזה אתה תפגוש את הבורא. אחר כך אתה כבר תברר אם הרצון הזה הגיע אליך מהחברים או מלמעלה - מהבורא או ממך עצמך. הכול אחר כך.

תלמיד: אבל אני לא יכול לבקש עבור עצמי.

אל תדאג, תבקש. אם אתה רוצה להתקרב לבורא אתה יכול לבקש.

שאלה: דיברנו היום הרבה על אבות ובנים, אימהות ובנות. איך אנחנו יכולים להיות הורים טובים לעולם, לתחתונים שלנו, אם אנחנו עדיין תינוקות בעצמנו?

אבל ככה העולם בנוי. דאגה של האם והאב כלפי הילדים היא דאגה טבעית, אמיתית ולכן הם יכולים לבקש מהבורא והבורא שומע את הבקשות האלו. זה הטבע, כמו שאנחנו מתייחסים לילדים שלנו כך הבורא מתייחס אלינו.

שאלה: האדם שלומד כבר שנים ולא לוקח חלק אקטיבי אלא הוא מבחינה חיצונית עושה הכול. מגיע לשיעורים, מחמם את הכיסא, מסמן וי שהיה בשיעור, היה במפגש, אבל לא עושה את האנליזה איפה הוא היום לעומת אתמול, אין בו דו-שיח תמידי עם הבורא. הוא מרגיש שהוא מובל כמו גולם ואין לו כוח לשום יוזמה, לא פנימית, כלום. האם אדם כזה יכול להתקדם?

הוא מתקדם. הוא מגיע יום יום, הוא נכלל בכל מיני אירועים עם הקבוצה. הוא שומע שיעור בחצי אוזן, לא חשוב, בכמה כוחות שמתעוררים בו. לכן, זה חשוב והוא מתקדם. אסור לנו לזלזל באף אחד שקשור לכיוון לבורא ואנחנו צריכים לכבד אותו, להחזיק אותו, לקרב אותו.

קריין: טור ב' למעלה בעמוד 428 פסקה "וז"ש: "ויפח באפיו..."

"וז"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים", שהוא כללות הצורות של קבלה, הראויות למין האדם. - ומילת נשמת - היא מלשון "שמין" לו את הקרקע, שהוראתה כמו "ערך" (ומקור השם של נשמה תבין מהכתוב איוב ל"ג, "רוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני, ועי' פי' המלבי"ם שם) ונשמה היא מבנין נפעל, כמו השם, נפקד, נאשם, נאשמה.

ושיעור הכתוב הוא: "ויפח באפיו" כלומר, שהביא לתוך פנימיותו ותוכיותו נשמה, והערכה של חיים, שמשמעותו כל סכום הצורות הראויים להתקבל אל "הרצון לקבל" שלו כנ"ל. ואז, אותו הכח של הרצון לקבל שהיה צרור בפרודות שלו, מצא המקום שיוכל להתלבש ולפעול שם. דהיינו, באותן הצורות של קבלה שהשיג מהשי"ת. אשר פעולה זו, נקראת "חיים", כמבואר לעיל.

וזהו שסיים הכתוב: "ויהי האדם לנפש חיה", כלומר, כיוון שהתחיל הרצון לקבל לפעול על פי המדות של אותן צורות של קבלה - תיכף נגלה בו החיים והיה לנפש חיה. מה שאין כן בטרם שהשיג הצורות של קבלה, אף על פי שכבר הוטבע בו אותו הכח של "רצון לקבל" - מכל מקום נחשב עוד כגוף מת בלי חיים, משום שאין לו המקום להתראות, ולבוא לידי גילוי הפעולה, כמבואר.

וכפי שנתבאר לעיל אשר אע"פ שעיקרו של האדם הוא רק ה"רצון לקבל" מ"מ הוא מובן כמו חצי דבר להיותו מוכרח להתלבש באיזו מציאות המזדמנת לו, אשר ע"כ הוא ותמונת הקנין שמצייר הם יחד ממש דבר אחד, כי אין לו זכות קיום על רגע קטן זולתו כמבואר. ולפיכך בשעה שמכונת הגוף על היכנה ועל מלואה דהיינו עד אמצע שנותיו הרי "האגו" שלו עומד בכל קומתו המוטבע בו מלידתו שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל במדה גדולה וחזקה, דהיינו, שרוצה להשיג עשירות מרובה וכבוד גדול וכל המזדמן לנגד עיניו, והוא מטעם השלמות של ה"אגו" של האדם אשר הוא מושך לעצמו צורות של בנינים ומושגים שהוא מתלבש בהם ומתקיים על ידיהם, אולם כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה"אגו" שלו הולך וכבה לאט ויחד עם זה הולכים ומתנונים תמונות הקנינים שרוצה לקבל, כי מתחיל לותר על הרבה קנינים שחלם עליהם בנערותו וכן נעשה להולך ומותר על גדלות הקנינים כפי שני השקיעה של החיים, עד שבימי זקנה האמתיים שצלה של המיתה כבר מרחפת על כל קומתו, נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו שהוא ה"אגו" נכבה והלך לו ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו הבלתי מגולה לעינים, דהיינו בהתלבשות של איזה קנין, לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה.

והנה הוכחנו אשר הרצון לקבל עם תמונת החפץ שמצטייר לו להתקבל הם ממש דבר אחד, אשר גילויים שוה וקומתו שוה ושעור חייהם שוה, אולם יש כאן הבחן חשוב בצורת הויתור שאמרנו בימי שקיעת החיים, שהויתור הזה אינו מחמת שביעה כמו האדם שמוותר על דברי אכילה בשעת שביעתו אלא הם מחמת יאוש. כלומר שה"אגו" כשמתחיל למות בימי הירידה הוא עצמו מרגיש חולשתו ואת מיתתו, וע"כ הוא הולך ומתיאש ומוותר על חלומותיו ותקוותיו של ימי השחרות. והתבונן היטב בהבחן הויתור מחמת שביעה שאין זה גורם שום צער ולא יתכן לכנותו בשם מיתה חלקית, אלא כפועל שגמר פעולתו. אכן הויתור מחמת יאוש הוא מלא צער ומכאובים וע"כ יתכן לכנותו מיתה חלקית והבן זה היטב".

הוא כותב יפה, ממש.

שאלה: אם באמת עשירייה מצליחה להתחבר כך, והופכת להיות אדם, כאיש אחד בלב אחד, והיא מגלה מציאות נוספת, ובאותו מקום שהנקודה שבלב מרגישה שאין עוד מלבדו עדיין האדם צריך ללכת למציאות הרוחנית? הוא כבר לא צריך לחפש את העשירייה?

האדם צריך להחזיק בסביבה שלו, להפוך את הסביבה לרוחנית, ואז הכול יהיה בסדר בחיים האלה ובעולם הבא, בעולם הזה ובעולם העליון. הכול יהיה בסדר באותה מידה שהוא מחזיק בסביבה הנכונה.

שאלה: המאמר מדבר על הדעיכה לכאורה של הרצון לקבל עם ההזדקנות הביולוגית. אבל בימינו נראה שדי מצליחים להמציא עוד ועוד התפעלויות.

זה לא חשוב, אדם מת בסופו של דבר? אתה מת, אז תירגע, כי עוד כ 20 שנה, בכל זאת תמות. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו, ואיך אנחנו משיגים דברים נצחיים.

תלמיד: כן, אבל לעומת תקופה שבה הוא כותב, היום, אתה יודע.

זה לא חשוב, איך אתה לא שומע? מה יקרה עוד 20 שנה?

שאלה: בשביל אדם רגיל, פשוט, איך ניתן להסביר לו איך הוא יכול להחיות את עצמו, איך הוא יכול להגדיל את הרצון לחיים?

זו אותה שיטה לכל האנשים.

תלמיד: איזה?

איזה? להתקשר עם הבורא. איך? דרך החברים.

תלמיד: איך להסביר את זה לקהל הרחב?

ללמוד את זה, זה לא משהו גבוה, להתקשר עם החברים זה קרוב אליהם, והבורא נמצא בתוך החברים.

תלמיד: אדם ירגיש בזה חידוש, טעם החיים?

כן הוא ירגיש עולם חדש.

תלמיד: כדי לא להזדקן, נגיד האדם לא רוצה להזדקן, הוא רוצה לחיות?

אז הוא רוצה, שירצה, אין לו שליטה על עצמו, על הזמן.

תלמיד: אבל למשל אתה כל הזמן נמצא על חוד החנית, תמיד יש לך תשומת לב.

בבקשה, מי מפריע להם.

תלמיד: כל האנשים ירצו להיות כמוך.

לעסוק בעבודה פנימית, חכמת הקבלה מאפשרת לך להיות כל הזמן בהתפתחות, מה שהשגת אתמול, היום תשיג, ואם לא היום אז מחר, אבל אתה כל הזמן משתוקק קדימה. אין דרך אחרת, ואין תרופה אחרת.

שאלה: כשחיפשת צורות הפצה, השקעת יותר במעשה או בתפילה כדי שהבורא ישלח צורות הפצה נכונות, הזדמנויות להפצה? היום יש המון הזדמנויות להפצה, איך למצוא את הנכונה?

בפעולות, צריך להשקיע בפעולות.

שאלה: כשמתגלה שנאה חזקה בין חברות והן רוצות להרוג, לרצוח, מה לעשות?

להרוג את עצמך.

שאלה: הטקסט מדבר על הרצון לקבל שמת, שאנחנו מתחילים למות, האם קורה אותו דבר גם עם הרצון להשפיע?

לא, הרצון להשפיע לא מת כי הוא נמצא בבורא, לא בתוך האדם. בנו יש רק רצון לקבל.

שאלה: לא ברור למה ויתור על רצון מתוך זה שהרצון התמלא ונכבה, נחשב יותר חיים מרצון שנכבה כי לא השיג את מה שהיה צריך להשיג? מה בעל הסולם רוצה ללמד אותנו בזה?

בעל הסולם אומר שנזדרז להשתמש ברצון כדי להשיג בו את מטרת הבריאה, זה הכול.

שאלה: איזו מערכת יחסים אני צריך לבנות עם האגו שלי שמצד אחד אני צריך לצמצם אותו, ומצד שני אני לא רוצה שהוא ימות, כדי שייתן לי את כוח הדירבון?

הוא לא ימות, הוא נצחי, אתה יכול לשנות רק את הצורה שלו. אל תדאג לאגו שלך, אל תדאג לו.

(סוף השיעור)