שיעור בוקר 13.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1686

מאמר 195, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', "אסופת דרגות הסולם", עמוד 1686, מאמר 195, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

קצר ולעניין, אין כאן כל כך מה להוסיף.

תלמיד: הוא אומר פה "שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון." אפשר להסביר את זה?

הוא נכלל בגדלות דעליון וזה גורם לו גם כן עלייה.

תלמיד: איך נכללים בגדלות דעליון?

הוא עושה כל מיני פעולות שמצד אחד מורידות את ההכרה העצמית, ומצד אחר גם מגלות את החושך בעליון והוא רואה שהוא בעצמו לא מסוגל להגיע לאור.

תלמיד: הוא צריך לרצות לראות את העליון גדול, נכון?

כן.

תלמיד: אז למה שירצה להקטין את עצמו ולראות את העליון גדול?

זה היחס בין עליון לתחתון, בעצם תמיד אפשר לשמור את זה. ככל שהתחתון מגלה את העליון בגדלות, הגדלות הזו עוברת לתחתון ואז הוא גדל.

תלמיד: זה צריך להיות יחס קבוע של התחתון, לחפש כל הזמן?

לא, הוא לא יכול להחזיק את זה כל הזמן, זה נמצא בתנועה.

תלמיד: אז מה גורם לו כל הזמן לרצות לחפש שהעליון הוא גדול?

העליון משתנה והתחתון חייב ללכת אחריו כל הזמן ולהשתנות בעצמו. כי הכלים בהם העליון מגדל, הם האח"פ. פשוט אין יותר כלים וכך הם גדלים.

תלמיד: לפני הכנס אנחנו רואים שהרבה דברים עוברים זירוז, הרבה מהלכים קורים מהר מאוד. איך להביא לגדלות העליון את השינויים האלה? איך נצמדים לקצב הזה?

אם אנחנו שומרים על הקשר בינינו בכל התנאים שמקבלים מלמעלה, על ידי זה אנחנו גדלים והעליון גדל בעינינו.

תלמיד: הוא כותב פה "ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה." איך מגיעים לצער כזה דווקא, כדי שאחשוב כך?

הוא רואה את המצב בו הוא נמצא.

תלמיד: אז כשהוא כבר רואה, זה נקרא העלאת מ"ן?

כתוצאה מזה, יש לו העלאת מ"ן.

תלמיד: עליון ותחתון הן הבחנות של האדם בתוך עצמו על עצמו?

לא רק על עצמו, יש לנו עליון ותחתון ויכול להיות עלי עליון, שתי מדרגות לפחות.

תלמיד: אבל שתי המדרגות הקיימות או שיכולות להתקיים בו הן מצבים שלו?

לא, כך הוא מרגיש את העליון שלו.

תלמיד: אבל אמרת אתמול שהתחתון זה אתמול והעליון זה מחר.

כן, הם נמצאים בתנועות כאלה.

תלמיד: אז אלה המצבים שלו, המצב הבא, המצב הקודם, המצב הנמוך, המצב הגבוה?

לא. זה שהוא מרגיש אותם לא נקרא שהם שלו.

תלמיד: אז מה זה?

זה באמת העליון שלו, שנמצא באח"פ שלו.

תלמיד: בפועל מה זה? איך אדם עושה את ההבחנה הזאת, על מה הוא קובע שזה עליון שלו וזה תחתון שלו? אני מבין שיש רצונות שהם תחתון שירחיקו אותי מהמטרה, ויש רצונות שאולי יקרבו אותי למטרה, אולי לזה הכוונה?

נגיד, כן.

תלמיד: זאת אומרת שאדם עושה הבחנות בתוך הרצונות, ועל זה הוא קובע זה עליון וזה תחתון.

כן.

תלמיד: מי שעדיין לא נמצא בהשגה יכול לעשות זאת?

לא.

תלמיד: מדובר רק בבעלי השגה?

כן.

תלמיד: לאחר שכתב "נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון." הוא כותב "אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה." הוא ממשיך לכתוב שאז זה נעלם והוא מקבל טיפה טיפה ולא מסוגל לקבל את הכול. מהו היחס, מהי העבודה באותה נקודה כלפי עצמי, כלפי העשירייה?

כשאתה מבדיל בין שני המצבים, אתה לומד מזה מה נכון, וכך אתה בוחר ומתקדם.

תלמיד: הלמידה שלי אמורה להגדיל את האמונה אפילו שיש מחלוקת. איך אני עושה זאת?

אתה צריך לבחור בין להיות באמונה, לבין להיות בהשגה.

תלמיד: מה הכוונה להיות בהשגה?

בהשגה, שאתה משיג את העליון.

תלמיד: לי לא ברור מה אתה אומר.

אז עוד מעט.

תלמיד: רב"ש כותב "שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות." מתי העליון מעלה את האח"פ שלו?

כשיש לו כלים, כשיש דרישה. כשהוא מעלה את האח"פ שלו ומי שנמצא, רואה את הגדלות שלו.

תלמיד: מהם התנאים ומה הדרישה?

התנאים פשוטים. לעליון יש כלי שהוא יכול למלא וכך להראות זאת לתחתון. ומתוך שהתחתון נכלל בעליון, הוא פשוט נכנס, נכלל בו.

תלמיד: מהו העליון הזה שהוא נכלל בו, מה הוא רואה? את החושך?

למה זה חושך?

תלמיד: מה זה להתכלל בעליון?

להתכלל בעליון נקרא, שהתחתון מבטל את הכלים שלו על מנת להיות בעליון.

תלמיד: אם הוא כבר רואה את הבורא בגדלות שלו והוא מאיר לו, אז איזו דרישה יש לו?

על זה אין לו דרישה.

תלמיד: אני שואל על שלב הדרישה.

נקרא שוב.

קריין: נקרא שוב מאמר 195, רב"ש ג', עמוד 1686.

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

תלמיד: רציתי לברר בעניין הבחירה. רב"ש מתאר תהליך שהאדם עובר שמביא אותו לידי בחירה - בחירה היא בדבקות, בלשמה. איזה כלים יש לאדם לבחור משהו אם את הכול מעביר אותו הבורא, אפילו הדבקות הוא אומר שזה סוג של סגולה, אז מה הבחירה של האדם?

הוא כותב "אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה."

תלמיד: במחלוקת הזאת האדם בוחר, זאת אומרת איזה כלי יש לו כדי לבחור במחלוקת? אז יש לו בעיקר חושך במצב הזה.

הוא מסכים להישאר בחושך, רק לא לחזור, ליפול לכלים שיקבל ברצון לקבל שלו.

תלמיד: אם כך הבורא שם לו את המחלוקת, הוא נותן לו את המאבק הפנימי הזה?

כן.

תלמיד: ומאיפה הוא מקבל את התשובה איך לבחור?

מעצמו, הוא רואה שבמצב אחד הוא נכלל בעליון ובמצב שני הוא ההיפך, מתרחק מהעליון.

תלמיד: הבורא נתן לו את ההתרחקות וההתקרבות הזאת?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הוא עדיין הולך מתוך כך שהוא מאמין שיש איזו הרגשה יותר טובה בלהשפיע.

כן.

תלמיד: איזו מין בחירה זאת?

בחירה בטעם לעומת ידיעה.

תלמיד: טעם זה אמונה וידיעה זו ידיעה, אנחנו צריכים ללכת דווקא בצד של אמונה. אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להגביר אמונה. האדם בוחר באמונה או שהוא זוכה באמונה?

הוא בוחר.

תלמיד: באמונה בוחרים?

איפה הוא כותב על זה?

תלמיד: כתוב, "נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון." הוא מתכוון להגדלת האמונה?

העיקר זה להביא את ההרגשה הבין ידיעה לאמונה לכלים של התחתון ואז הוא מעדיף להיות נגיד בדבקות וקטנות.

תלמיד: זה יהיה נכון לאדם בקש שהבורא ייתן לו את הנקודה הזאת שבה הוא יוכל להבחין בין הידיעה שלו לאמונה שלו?

כן.

תלמיד: הוא כותב שהפעולה היא לצמצם את השמאל דעליון.

כן.

תלמיד: מה זאת ההעדפה הזאת? מה צריך לעשות כדי שבאמת האדם יוכל להפעיל את המסך הזה?

לאדם יש הזדמנות לעבור מכלים רגילים לכלי אמונה, ובזה הוא משנה את הכיוון ההתפתחות שלו משמאל לימין, כך נראה.

תלמיד: הוא כותב שהעליון מסתיר את עצמו, שם קורית העבודה הזאת?

העליון מסתיר את עצמו כדי לתת מקום לתחתון.

תלמיד: מה התחתון צריך לעשות? הוא כותב שהוא צריך להאמין שדווקא כן יש חיות והוא מתגבר על מה שהוא רואה שאין חיות בעליון. מה זה אומר, מה מצד האדם חסר, איזה שטח נפתח עכשיו שהוא צריך עליו לעבוד?

נפתחים לו כלים שהוא היה בהם ועכשיו נפתחים לו כלים שהוא נמצא בהם, אבל התנאים שהכלים האלו קיימים וקובעים הם תנאים אחרים. לא קרה קודם אף פעם שהעליון מעלה את האח"פ שלו.

קריין: "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים", מאמר 195 למי שמחפש, רב"ש ג', 1686.

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.

זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות.

ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות. ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד, וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

תלמיד: למה דווקא שיוצא גדלות בעליון כלפי התחתון נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, בין בחינת אמונה לידיעה? דווקא כשהאדם רואה את הגדלות שיש לתחתון מחלוקת בין אמונה לידיעה. צריך להיות הפוך, אם הוא רואה את הגדלות של העליון אז הוא רואה את הגדלות אז הוא כבר באמונה, הוא כבר מאמין שיש שם מישהו שיכול לפנות אליו ולבקש עזרה, אבל פה דווקא ברגע שרואה את הגדלות, יש מחלוקת בין אמונה לבין ידיעה.

מה ערך האמונה אצלו?

תלמיד: ככל שהוא מתגבר, בהתגברות שלו, הוא גם כותב, "ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים", הוא מבין שאין לו עדיין כלים להשפעה, אלא הוא עדיין בכלים דקבלה. והוא מצטער על זה שהעליון צריך להסתיר את עצמו, אבל בעצם ההסתרה נותנת לו את זה שהוא מעלה מ"ן לעליון., דווקא אחרי כל זה, שהוא מגלה שהתחתון יורד למטה ונותן לו את הגדלות שלו, דווקא שם היה מחלוקת אצל התחתון, בין אמונה לבין ידיעה, העליון כבר נותן לו איזה טעם, שהוא מבין שיש פה מישהו מלמעלה שרוצה לעזור לו, אבל למה דווקא פה פתאום יש מחלוקת אצל התחתון?

מחלוקת בין ידיעה לבין אמונה?

תלמיד: כן. למה דווקא ברגע שהוא רואה את גדלות העליון, יש בו מחלוקת. זה אומר שיש פה סתירה מסוימת.

שיש בעליון גדלות, אז לתחתון יש הזדמנות לשייך את עצמו לאותה גדלות שבעליון.

תלמיד: בכל זאת, למה יש לו מחלוקת? אם הוא כבר רואה את גדלות העליון, אז לא צריכה להיות מחלוקת. בהמשך הוא גם אומר שיש איזו השתוות בין ידיעה לבין אמונה.

מתוך זה יש בגדלות דעליון מקום לתחתון.

תלמיד: מה זה אומר שהעליון נותן מקום לתחתון?

הוא כותב על זה הלאה.

תלמיד: הוא אומר ש"העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה," אבל אני שואל, הכול לפני זה למה יש את המחלוקת הזאת בעצם?

בין ידיעה לבין אמונה?

תלמיד: כן, שהוא רואה כבר את גדלות העליון, למה בכל זאת יש מחלוקת? זה מה שלא מסתדר לי פה בקטע הזה.

עם איזה כלים הוא עובד?

תלמיד: הוא מבין שהוא עובד בכלים של קבלה כי עדיין אין לו כלים של השפעה.

אז איך הוא עובר אליהם?

תלמיד: איך הוא מעלה בכלל מ"ן אם הוא בהסתרה? מאיפה בא השינוי הזה שהוא פתאום מעלה מ"ן למשהו שהוא בכלל עדיין לא יודע אם הוא באמונה, אם הוא מגלה אותו? אין פה גילוי בכלל, אז איך הוא מעלה מ"ן?

כן, זאת שאלה.

תלמיד: קראנו את המאמר הקצר הזה שלוש פעמים, "עניין שיתף מדת הדין ברחמים". אמרת שאולי אנחנו מפספסים כאן משהו, מה אנחנו מפספסים בטקסט הקצר הזה?

אנחנו לא יודעים מה קורה שהפרצוף בוחר בדרך שלו, זה לא מובן, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מצב כזה, לכן אין הפתרון כל כך ברור לנו.

תלמיד: מה הכוונה שהפרצוף בוחר בדרך שלו?

לפי החוקים שאנחנו לומדים, אז כביכול מה שקורה לפרצוף, על ידי זה נקבע המצב הבא שלו. וכאן זה לא ברור, לא ידוע.

תלמיד: אז מה העבודה שלנו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהמאמר הזה על העבודה שלנו במצבנו?

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד, כי אנחנו עוד לא רואים אותו. אנחנו צריכים לראות את המצב כמו שהוא, ואז להבין על ידי איזה פעולות פנימיות שלנו נוכל להגיע למצב שעליו מדובר, ולהחליט.

תלמיד: ואיך להיות גם בדבקות וגם בקטנות?

אנחנו רואים שזה מה שקורה בעולם, שדווקא מי שנמצא בקטנות, בשבילו להיות בדבקות זה מצב עדיף.

תלמיד: והעליון לא רוצה שנהיה בגדלות, שנדרוש את הגדלות?

לא, העליון רוצה שאנחנו נגיע לגדלות, אבל כאן השאלה, האם אנחנו רוצים להיות בגדלות, או שכופים עלינו להיות בגדלות?

תלמיד: זה לא מובן לי, אנחנו מעדיפים להיות בקטנות, או שאנחנו צריכים דווקא להעדיף להיות בגדלות?

זאת השאלה. להיות בקטנות זה דבר טוב, ואז אתה לא דורש יותר, ומסתפק במועט. ולהיות בגדלות אז אתה מעורר את כלים דאח"פ שלך, כלים דקבלה, ואז השאלה, איך אתה יוצא מזה.

תלמיד: ומה המצב הרצוי בעיני הבורא, להיות בקטנות או להיות בגדלות?

להיות דבוק בעליון.

תלמיד: באיזה מצב, לא משנה קטנות או גדלות?

לא, ודאי שזה משנה.

תלמיד: אז מה רצוי בעיניו, שנהיה בקטנות ובדבקות איתו, או להיות בגדלות ובדבקות איתו?

אנחנו רואים אפילו מהחיים שלנו עד כמה המצבים האלה הם נמצאים במחלוקת. להיות קטן, מה טוב, או להיות גדול.

תלמיד: מיהו העליון כלפי האדם?

זה תמיד הבורא.

תלמיד: ומיהם החברים בדרך לבורא, איפה הם בדרך לעליון?

בדרך לעליון, מה כתוב כאן?

תלמיד: לא כתוב כאן על חברים, אבל העבודה שלנו היא עם החברים, בין החברים.

כן. נו?

תלמיד: אז מי זה העליון בשביל האדם, הבורא או החברים?

העליון כלפי האדם זה הבורא.

תלמיד: והחברים?

החברים הם הסובבים אותו באותה מדרגה.

תלמיד: אני רואה שיש פה מחלוקת בתוך התחתון בין לעשות נחת רוח לבורא בזה שהוא יקבל ממנו את החכמה, יקבל בכלים דקבלה מה שייתן לו נחת רוח, לבין להרוס את עצמו, להרוס את האמונה, שהוא יצא מגבולות האמונה, ואז הוא לא יוכל להיות דבוק בעליון. זאת אומרת, מצד אחד הוא חייב להישאר דבוק בעליון בזכות האמונה, ומצד שני הוא מרגיש שהבורא לוחץ אותו לקבל, והוא לא רוצה לאכזב את הבורא ולא לקבל ממנו. האם זאת המחלוקת שיש פה, שהתחתון מנסה לקבל לא יותר ממידת האמונה כדי שהאמונה לא תישבר בו?

השאלה שלך היא נכונה. אבל זה באמת כשאין לתחתון יותר מה לעשות, לא נשאר לו, אז על מה הוא הולך?

תלמיד: זה מרגיש כמו מצב דרמטי מאוד, שיש לחץ מאוד גדול, והוא נדבק בבורא, ומבקש ממנו שיחזיק לו את כוח המסך. נראה לי שמדובר פה על מסך דחיריק שהוא מחויב לקבל, אבל הוא מבקש עזרה מהבורא שזה יהיה אך ורק לנחת רוח לו. זאת אומרת, שזה יישאר במידת האמונה, שהאמונה לא תיהרס אצלו.

אז הוא חייב ללכת על קבלה כי העליון לוחץ אותו במאה אחוז, הוא חייב להתקדם, וזה רק מחזק אצלו עוד יותר את האמונה. כלומר הוא מתפרץ בדרישה לאמונה מספיק חזקה כדי שתעמוד בדרישה של הבורא שהוא יקבל, כי הוא חייב להחזיק את שניהם ביחד.

מה אתם חושבים, אתם רוצים להגיד משהו?

תלמיד: אני חושב שמלכתחילה יש פה נקודת מפתח של התנאים, של ה-להיכנס למצב הזה, וזה גם קשור לכל ההמשך. בעל הסולם אומר שהמצב שהאדם נמצא בו, הוא שאין לו חיות, ככה הוא מתחיל. ואז באוטומט הוא אומר, אין לי כוח, ומרחם על עצמו, ואז הוא יוצא מזה, מתגבר, ואומר בעצם את המצב הזה העליון שולח לי, זה דבר ראשון. ופה נמצאת נקודת המפתח, הוא מצטער על זה שהעליון היה צריך להקטין את עצמו, ולא מצטער על עצמו. הוא לא רוצה להגיע למצב שהוא אומר פה לשון הרע על העליון, ולשני הדברים. שהוא מבין שהעליון נותן את זה לטובתו, ושהוא לא רוצה לדבר לשון הרע על העליון, הוא קורא לזה העלאת מ"ן.

אחר כך אם הוא מקבל כבר את גדלות העליון, זה יכול להעלים לו את המצב הזה, והוא חושש שעכשיו הוא יקבל את זה לעצמו. ולכן הוא אומר בדיוק מה שהחבר אמר, אני בוחר באמונה אפילו בקטנות, העיקר שתהיה אמונה, ולא חלילה לקבל את השפע הזה לעצמו, ושוב יפגום בעליון.

אבל למה הוא מצטער על העליון, למה הוא מפחד לדבר לשון הרע על העליון, ולא כואב את כאבו עצמו? איך הוא מגיע למצב שהוא מפחד על העליון, ולא על עצמו?

נו, ומה התשובה?

תלמיד: יוצא דווקא משהו הפוך. התחתון רוצה לעשות טוב לעליון, לא לעשות לו רע. הוא מעלה לו מ"ן, ויוצא שמ"ן נקרא לשון הרע. איך זה יכול להיות?

זה אתה כך סובבת את הכתוב.

תלמיד: כתוב במאמר שהמ"ן נקרא לשון הרע. אולי לא הבנתי נכון.

תלמיד: הנברא נמצא במצב שהוא איבד טעם בחיים, איבד חיות. איפה המקום שאנחנו מוצאים חיות? כי שם זו נקודת ההתחלה, נקודת החיפוש של הנברא.

הסתובבנו וחיפשנו, ומצאנו שיש מקום כזה ששם רואים שיש חיות, שלאנשים יש משהו שלי אין. ורב"ש מוביל אותנו מהמשפט הראשון עד המשפט האחרון שאומר, "ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד". כל המקום הזה של להגיע לבחינת ידיעה ואמונה נמצא פה בתהליך אחד שלם של בחירת סביבה, כי רק מהסביבה אני מקבל את הרגשת החיות, שיש לה משהו שלי אין.

כן.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שכלפיי הקטן, הסביבה שלי, העשירייה שלי היא העליון?

אני חושב שכן. למה יש שאלה על זה?

תלמיד: כי נשאלה פה שאלה, מאיפה אני מקבל, מה מושך אותי, במה אני מקנא, מה מגדל אותי.

אתה צריך להגיד שהסביבה שלך היא העליון שלך. ואתה צריך להיות דבוק בה, בסביבה.

תלמיד: האם דרך המקום של הסביבה, וההרגשה שלהם יש משהו שלי אין, דרכם אני מקבל?

אם אתה מתבטל כלפי הסביבה, אז אתה הולך לקבל הארה.

תלמיד: מורגש שכל מה שקורה עכשיו, כל החומר שאנחנו עוברים עליו, זה בקשר לכנס, ממש מורגש שנכנסה כבר השליטה של הכנס. אי אפשר לקרוא את זה בלי לחשוב על ההתכנסות שלנו ועל כל החברים שמגיעים מכל העולם.

אתמול שלחו שיחה קצרה שהייתה איתך, ואמרת שם שאתה מרגיש שהבורא עושה את הכנס, שהוא מכנס אותנו, זה כמו נקודה פנימית שמושכת אליה את כל האנשים. גם אמרת שלכל המשתתפים צריך לתת צורה של דבקות, וכך אנחנו צריכים להתייחס לכנס. האם אנחנו צריכים להסתכל על הכנס כדיבור של העליון איתנו, למצוא דרך ההתכנסות שלנו את הקשר שלנו עם העליון, עם הבורא, שהוא עשה את כל ההתכנסות הזאת? גם אמרת שכדאי לדבר על זה, לנסות לראות איך כל החברים מחפשים את זה.

איך אנחנו מוצאים?

תלמיד: לפי מה שאני שומע עכשיו, אנחנו צריכים כמה שיותר להתבטל בתוך הכנס, להתמוסס בתוך הכנס, כדי למצוא את הכוח העליון שמלכתחילה בונה את הכנס הזה בינינו, הביא את כל האנשים ועורר את כל החברים.

כן.

תלמיד: למה משיגים העדפה בקטנות ודבקות על ידי צמצום כלים דהשפעה? אנחנו מדברים פה על צמצום ב', שיתוף מידת הדין והרחמים, זה מאוד שונה מצמצום א'.

מה העניין של צמצום ב'?

תלמיד: שהוא מצמצם כלים דהשפעה, בבינה.

כן.

תלמיד: אבל פה זה לא על המלכות, שיש אור חוזר, זה בהתחלה. בצמצום ב' אני מצמצם כלים דהשפעה. האם דווקא על ידי זה אני יכול לבחור בקטנות ודבקות, מה שהוא כותב פה?

מה אתם חושבים?

תלמיד: זה דווקא אמור להסתדר טוב, כי אנחנו מדברים על עבודה למעלה מהדעת. הוא לא מסתכל על הכלים שלו, לא עושה שום חשבון, אלא הוא רוצה להידבק רק לרוח של החברה ולהידבק בבורא. הוא לא רוצה לקבל כלום, אפילו לא טעם בהשפעה, שום דבר.

תלמיד: צמצום ב' דווקא מראה לנו שאנחנו צריכים ללכת בדרך של להשפיע על מנת להשפיע, זה צמצום על כלים דקבלה. צריך מאוד מאוד לדייק בזה. ואז כשאנחנו רוצים ללכת בדרך של להשפיע על מנת להשפיע, אנחנו כל הזמן בקטנות, ובגדלות זה רק לפי הצורך. לכן ידיעה ואמונה וכל המונחים האלה מסתדרים.

איך אנחנו בכלל מגיעים לשותפות עם הבורא, לדו שיח איתו? האם אנחנו בכלל יכולים לאחוז בזה או שעדיין מוקדם?

"שותפות" זה נקרא שיש לנו כלים משותפים, אז אנחנו נמצאים בשיתוף. איך זה יכול להיות כאן?

תלמיד: דרך קבוצה. רק דרכה אני יכול להיות בדו- שיח עם הבורא, רק בצורה כזאת. אני קודם צריך להכין את הכלי.

עוד דעות?

תלמיד: בהתחלה אמרת, החברים הם בדרגה שלך, הם לא עליון, עליון הוא הבורא. ואחר כך נדמה לי שאמרת, החברים הם כן העליון שלך, יש פה מעין סתירה. איפה העשירייה בכל מה שהוא מספר, האם אפשר לראות בעשירייה אח"פ דעליון? כי אם אדם לא מרגיש חיות וצריך ללכת למעלה מהדעת ולהצטער על כך שהוא לא רואה חברים גדולים וכל מה שהוא מספר במאמר, אני מרגיש שהעשירייה היא כלים דאח"פ של העליון. אפשר לראות זאת כך, זה נכון?

נראה ונבדוק.

תלמיד: הוא כותב שהנברא לא יכול לקבל את השפע בגלל הכלים דקבלה, ובזה הוא מצטער. זה נקרא "לשון הרע" על הבורא. אז הוא מעלה מ"ן, תפילה, ומקבל מצב שנקרא "מצב דחיריק", שהוא תיקון. התיקון הזה עושה שיתוף של מידת הדין במידת הרחמים, זאת אומרת בין ידיעה ואמונה, כי אלו סותרות זו את זו. ידיעה היא שאני יודע, רואה, שאני לא בדביקות עם הבורא, זה בא מהחכמה שלי. ואמונה זה הפוך, אני צריך לעבוד למעלה מהדעת, להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב, ואז לקבל שיתוף, חיבור ביניהן. כמו שהוא כותב בסוף "ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

מסכימים עמו? לא כל כך.

תלמיד: בעניין השותפות עם הבורא, באמת בסוף המאמר הוא מסכם שיש ג' קווים ואז יש שלמות, בנקודה הזאת נמצא השיתוף. ונקודת הבחירה היא במאבק הפנימי הקיים אצל האדם, האם הוא מוכן ללכת עם הבורא למרות הטעם הרע שהוא חש בעבודה. זה צמצום ב' עליו דיברנו. ואז הוא מגיע לשליטה בשמאל של הבורא. נראה לי שאלה הנקודות אותן האדם בעבודה מנסה לברר בתוכו, שם נמצאת כל חיות העבודה ואז יוכל לזכות. אם הבורא ירצה הוא ייתן לו את השלמות הזאת ואז הוא באמת יוכל להיות שותף שלו, לשלוט על השמאל של הבורא הניתן לו כל הזמן.

כן. זאת אומרת, ככול שהוא מחזיק בשמאל, משם נובעת דרך התיקון.

תלמיד: לא לפחד להיות במגע עם השמאל הזה.

כן.

תלמיד: לדעתי הכול מתחיל מזה שהעליון מעלה את המלכות שהיא מידת הדין לעיניים. על ידי זה התחתון מרגיש חיסרון בעליון. התנאי למגע כלשהו עם הכלים דהשפעה הוא שהתחתון ירגיש את החיסרון של העליון.

כן.

תלמיד: איך אפשר להגיע להרגשה של חיסרון בעליון ולרצות להשפיע, לעשות משהו עבורו?

העליון לא מספק לך את הכלים. מה תעשה?

תלמיד: איזה כלים?

כלים דהשפעה.

תלמיד: אבל איך יכול להיות לי צורך בכלים דהשפעה אם העליון לא מראה לי את החיסרון שבו, שארצה לעשות משהו עבורו? מה זה להרגיש את אח"פ דעליון?

מה אתה מציע?

תלמיד: איך להרגיש את העליון?

כל התהליך שאנחנו לומדים הוא איך להגיע להרגשה נכונה של העליון. מה עליי לתקן בו כדי שאקבל ממנו את ההתכללות הנכונה.

תלמיד: אנחנו רואים שבסידורים האחרונים לכנס, יש הרבה מאוד הפרעות לחברים. גם לעשיריות שלמות בעולם קשה להגיע וזה במשהו פוגם בשלימות המלך, רואים כאילו את האחוריים. אם נסתכל על כל הכלי העולמי כפרצוף אחד יותר קל להבין את המאמר, הוא כאילו מדבר על זה. אם נסתכל רק על עצמנו בכלל לא נבין כלום.

אנחנו כבר מנוסים בכנסים, אנחנו פוגשים את החברים, הם באים מרחוק ומביאים כאילו את גדלות המלך כמעט בתוך הדעת מרוב שעשו מאמץ גדול והגיעו, ויש שמחה. בסוף הוא אומר שהאדם עושה פעולה כלשהי שבזכותה הוא קיים בתוך העליון, כמו שאמרת השבוע, הוא לא מתבטל לגמרי, הוא לא מוותר על החיסרון, כי יש חיסרון שלא מתמלא אף פעם. ויש לנו בעיה בכנס, כי לפעמים אנחנו יכולים מרוב שמחה והתפעלות לאבד את הנקודה שלא מתמלאת. אנחנו רוצים להגיע לזה בכנס, להיות כמו בשורות האחרונות שהוא כותב, שנוכל לשמוח עם החברים החוזרים הביתה ולא נבטל את המקום בו הידיעה כאילו מבטלת את האמונה. האם נכון להסתכל כך על התהליך?

יש בזה משהו. על התהליך אני לא יכול להגיד, אבל על חלק ממנו, כן.

תלמיד: אתה רואה שנוכל להיות כך בכנס, נוכל להגיע לנקודה שנחזיק שמחה גדולה עם תפילה גדולה, ועם זאת לא לאבד חסרון עם כל מילוי שמגיע?

כן.

(סוף השיעור)