שיעור בוקר 08.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב',

חלק ו', עמ' 460, דף ת"ס, "עשר הספירות של עולם הנקודים",

"סדר סבה ומסובב", אותיות ל"ג-ל"ה, חלק ז', דף תפ"ה, אות א'

קריין: אנחנו קוראים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף ת"ס, עמוד 460, "עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב", אות ל"ג.

כאן הוא מסביר לנו כבר עניין העולם הנקודים גופיה. מהן הפעולות?

קריין: אות ל"ג.

אות ל"ג

"הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה."

עד כאן ברור, זו חלוקה שאנחנו יודעים.

"הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה." על עביות א' הוא עשה זיווג דהכאה. "כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות:" מתוך התחדשות העביות. "הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש.

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה."

תלמיד: הוא אומר פה, "כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע."

ודאי, איך יכול להיות שלא. אם יש רצון חדש, אז הוא חייב לממש אותו. עזוב את מה שכתוב כאן, בכלל, בכל מקום שמתחדש רצון גם בגשמיות וגם ברוחניות, בגשמיות על מנת לקבל, ברוחניות על מנת להשפיע, יש לך התחדשות העבודה. מי שמתחדש בו הרצון, מתוך זה הוא נדחף לבצע פעולה, החיסרון שלו מחייב אותו.

תלמיד: מה השלב הזה? איך זה מגיע לקטע של "מקום שנתחדש צורת עביות", איך העביות פתאום מתחדשת לי?

זה משהו אחר. העביות מתחדשת על ידי האור.

תלמיד: יש פה עניין שקשור לייאוש בתוך הסיפור? איך אני מגיע לעביות הזאת, אתה יכול להסביר לי?

לא, כאן לא מדובר עליך. כאן מדובר על כוחות הטבע שהם מתפתחים על ידי האבולוציה מלמעלה למטה, האבולוציה הרוחנית. ואתה כאן לא בעניין, עליך עדיין לא חושבים.

תלמיד: אני שואל כי זה התחיל עוד לפני, כשהוא אומר "ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון". מה זה הטעמים האלה? אני מבין שטעמים צריך להרגיש, צריך לטעום.

לא, על זה לא מדובר.

תלמיד: זאת אומרת, אני לא מעורב פה?

לא. עדיין אין בני אדם, עדיין אין אף אחד. עדיין אין מקום אפילו. רק עכשיו מתחיל להיות מקום לעולם האצילות ועולמות בי"ע דפרודא, אבל עדיין אין מקום לאדם, למערכת שנקראת "אדם". עדיין לא, חכה.

תלמיד: על איזו מערכת הוא מדבר פה?

מערכת העולמות, מערכת הקשר, מערכת הסדר, מערכת הכוחות שהם מתעצבים לאט לאט, כמו שאנחנו לומדים על היקום שלנו שמתעצב מיליארדי שנה, כדי בסופו של דבר להביא לחיים על פני כדור הארץ. לפני זה, מערכת כוחות מתעצבת ומתעצבת מלמעלה למטה לפי חוקים מוחלטים. אף אחד כאן לא בבחירה חופשית ולא בכלום, אלא שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, ואיך שהם ביניהם מתחילים להתקשר ולבנות מערכת יחסים.

תלמיד: ופתאום נכנס הקטע של מערכת האדם?

עוד לא, חכה, זה עוד רחוק.

תלמיד: זה רחוק מפה?

כן, מאוד. מכאן עד האדם זה יותר רחוק מאשר מכאן לצמצום ואין סוף.

תלמיד: זאת אומרת, הכול תוכנן למען האדם?

כן, ודאי. לפני שנוצר אדם, נוצר העולם. עולם זו מערכת העלמה על אור אין סוף, כדי שהאדם יהיה באווירה נכונה. שהאורות שמגיעים דרך ההעלמה הזאת בכל מיני צורות, האורות האלה ישפיעו על האדם ויתחילו לעורר אותו ולנענע אותו, לכוון אותו וכן הלאה. וכך יוכלו לעצב אותו עד שהוא בעצמו מגיע לדרגת הא-לוהים, לדרגת האור האינסופי שלפני כל העולמות.

קריין: אות ל"ד.

אות ל"ד

"הי' הוא תיקון הפרסא. נמשכת גם כן מהתחלקות הפרצוף דמ"ה וב"ן לב' פרצופין על הטבור, המושרש ובא מכח התחלקות הס"ג לטעמים ונקודות, כנ"ל באות ל"ג בסמוך. כי משורשם הם רק פרצוף אחד, כי הטעמים ונקודות של הס"ג, נמשכים מראש אחד, שהטעמים הם הכתר דגוף הס"ג והנקודות הם הט"ת דגוף ההוא. וע"כ גם המ"ה וב"ן הבאים מהמסך שלהם, אע"פ שיש להם ב' ראשים, נחשבים ג"כ לגוף אחד. ולכן התחלקות זו דומה לפרסא גו מעוהי דבר נש, שהפרסא הזו חוצה גוף אחד ועושה אותו כמו ב' גופים נבדלים. ומצד אחד דומה הגבול שבפרסא לבחי' הגבול דצפורני רגלים של הפרצוף, כי גם הוא עומד ומסיים את פרצוף העליון של מ"ה וב"ן, שהוא מיוחס לפרצוף ע"ב דס"ג ולטעמים, ונבחן לבחינת או"א דמ"ה וב"ן, שצפורני רגלים מסתיימים על הפרסא. ומצד הב' הוא נמצא באמצע הפרצוף, שהרי מצד השורש נמצאים הטעמים ונקודות רק פרצוף אחד. ובאופן שהאמצע והסיום מעורבים בה ביחד, ולפיכך מאירים בו ב' תיקונים: כח החיבור של ב' הפרצופים, שבזה נעזרת ע"י זווג ע"ב וס"ג השרשיים שאז גם הע"ב דס"ג וס"ג דס"ג נעשים לאחד, וה"ת יורדת מהעינים למתחת האותיות יה"ו, ואז אח"פ שבכל המדרגות חוזרים למדרגתם כבתחילה. כנודע. ותיקון ב' הוא העלמת הה"ת הקבועה, בראש הא'. שלא תגלה כחה בעת שהאח"פ שבים לראש. כי כלפי זה מבדלת להראש הא' הנמצא ממעל לה. כמו לפרצוף נבדל שאינו מקושר כלל עם ראש הב'."

מה אנחנו רואים כאן? יש לנו ראש א' של כל המערכת הזאת שהיא נקראת ישסו"ת שהוא עומד למעלה מטבור, הוא נמצא בקטנות, זו דרגת הבינה נקייה והוא שומר על זה. הוא יכול להעביר אורות דגדלות גם מלמעלה למטה, אבל לו זה לא שייך. הוא שומר על הקטנות שזה העיקר, ולכן מה שהוא מעביר זה אור החסדים. מבקשים אור החכמה, מעביר להם אור החכמה, הוא בעצמו לא נפגע בזה ולא נעשה בו שום שינוי. זה העניין של הה' תתאה שהישסו"ת שומר. שהוא לא מוותר על הצמצום ב', בשבילו זה מאוד חשוב. ואחר כך כשמלכות נשברת, תנה"י, אז הוא שומר על זה שכולם יחזרו בכל זאת לשמירת הצמצום ב'.

קריין: אות ל"ה.

אות ל"ה

"הי"א" זו פעולה י"א. "הי"א הוא תיקון גדלות וקטנות. והי"ב שהוא הורדת ה"ת למטה מיה"ו והמספיק להשבת פב"פ דחו"ב דנקודים. נמשכו, ע"י הזווג דע"ב וס"ג, ומכח ב' התיקונים שבפרסא. כנ"ל בסמוך.

הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים שהם הגוף האמיתי. נמשכת, מהארת היסוד דא"ק להראש דנקודים, את בחי' הנקודה דשורוק, שהיא נקודה בתוך ו'. ותשלום ביאור ענין הזה בחלק הז'."

בזה הוא מסיים את החלק הזה, כולל "הסתכלות פנימית". באמת כל היתר זה בחלק ז'. אם כן נעבור כמה דפים ונלך לחלק ז'.

קריין: אז אנחנו בעמוד תפ"ה, חלק שביעי.

תלמוד עשר הספירות

חלק שביעי

עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו

אות א'

"* דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא, שם ב"ן הראשון, שיצא מן הארת העינים של א"ק הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק, שהוא בחינת הזכר. וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל."

* מבוא שערים שער ו' ח"ב פ"א.

זאת אומרת, יש לנו גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה עליון ב"ן עליון. יש לנו למטה התפשטות נקודות דס"ג ועולם הנקודים ושבירה, ביטול. ואז יוצא לנו ממצח דראש דס"ג עולם האצילות ועולמות בי"ע. ואז הוא אומר,

"* דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא," מאיפה כל הפרצופים האלה שיצאו אחר כך? "שם ב"ן הראשון," שזה אצילות, ב"ן השני שזה נקרא מ"ה החדש, "שיצא מן הארת העינים של א"ק" של הס"ג, א"ק זה ס"ג, "הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק," דס"ג, של א"ק זה ס"ג, כך הוא כותב. מה זה א"ק? א"ק זה חמישה פרצופים. יצא ממצח דס"ג, כלפי כל מה שנמצא למטה מטבור. מה שלמעלה מטבור, הס"ג הוא נציג של א"ק כלפיהם. אז מצח עביות דשורש צמצום ב', נקרא מצח דס"ג. "שהוא בחינת הזכר." עולם האצילות. "וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל."

זאת אומרת, בטוח שהמלכים האלה שנשברו ויוצאים עכשיו מתוך השרידים שלהם עולמות אבי"ע, ודאי שבכל אחד מהם יש לנו חלקי המלכות שנשברה.

קריין: אות א', "אור פנימי".

פירוש אור פנימי לאות א'

"המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' סוף פרק ג', עש"ה. שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, אע"פ שהם נקודות דס"ג.

והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג דא"ק, דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה וצריך. וע''כ נקראים בשם נקודות דס"ג.

המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות."

שאלה: סיימנו את החלק הקודם ושוב לא הסברנו מה המקור של ראש הא' של ישסו"ת ומה הקשר של האח"פ שלו עם ראש הב'? זה משהו שנשאר פתוח הרבה זמן, אף פעם לא עשינו בזה סדר.

אני מסכים אִתך שלא עשינו סדר. האמת שצריכים ללכת ל"שאלות ותשובות" ושם הוא מסביר את זה. אפילו מתוך החלק עצמו זה לא כל כך ברור. תאר לעצמך, יש לך זיווג, לא במלכות כדי להוליד פרצוף כמו שגלגלתא מולידה ע"ב, שזה עשר ספירות וזה עשר ספירות, אלא העליון מתחלק לשניים. כשהעליון מתחלק לשניים, יש לך כבר יחס לתחתון שהוא מחלק אותו גם בדוגמת העליון בעצמו.

ואז יש לך ישסו"ת שזה ז"ת דבינה, שזה ב' דהתלבשות. ויש לך א' דעביות, שזה כבר למטה מטבור, התפשטות הפרצוף. ולכן יש לך ראש ששייך לחלק שלמעלה מפרסא, בחלק ממסך שנמצא באמצע הפרצוף של הס"ג, וחלק למטה. ולכן כל הפרצופים מתחלקים לקטנות ולגדלות, לגלגלתא עיניים ואח"פ, לישסו"ת ולמה שלמטה ממנו, זו"ן. הכול כחלוקה מהצמצום ב'.

ומראש דס"ג שכך הוא התחלק ולכן כך הוא מנהל את התחתונים, זה כך יורד ופועל בתחתונים. בכל מקום, גם בעולם האצילות, בראש דאצילות, זה ברור שתמיד יש לך שערות רישא, שערות דיקנא, הכול, צמצום ב' מחלק את הפרצוף לשניים תמיד.

אנחנו עוד נדבר על זה, נלמד. תשאל ונברר את זה.

(סוף השיעור)