שיעור בוקר 26.12.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 485, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", עמוד 485, כותרת "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

נמשיך. צריכים בכל זאת לעבוד ולעבור על החומר, אנחנו צריכים לעבור על כל "כתבי בעל הסולם" וכל "כתבי רב"ש" עוד לפנינו, ובינתיים כך אנחנו מתפתחים.

קריין: "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

"אבות" הם אלו שלמדו והיו בחכמת הקבלה לפני אלפיים, שלושת אלפים שנה, עוד מאדם הראשון לפני 5800 שנה, ואחר כך אברהם לפני 3,500 שנה. מדובר על כל החכמים האלה שהיו מאז ואפילו עד זמנינו, והשאלה למה לא התגלתה חכמת הקבלה בצורה השלמה בכל הדורות האלה. רק עכשיו אנחנו מגיעים לדור האחרון אבל השיטה עצמה מתגלה לאט לאט במשך דורות. הדורות ההם היו מאוד מאוד מיוחדים, הם היו מוכנים לתת הכול כדי לגרום לתיקון העולם, אז למה זה לא הצליח להם? בואו נקרא.

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

שאלה: האבות לא עבדו ב"לשמה"?

כתוב שהאבות קיבלו את כל התורה כולה אבל מתוך זיכוך נשמתם ולא מתוך עבודתם. הדורות הראשונים, מתוך זה שהאור העליון השפיע עליהם, הם כביכול בעצמם כבר נכנסו לקיום על מנת להשפיע שזה נקרא קיום תורה ומצוות.

שאלה: איך עכשיו בדור האחרון צריך להתקיים התנאי הזה של שש מאות אלף אוהבים נאמנים שמשגיחים?

שש מאות אלף זה כמו שאנחנו אומרים עשר או אלף, זה מספר. אבל איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם? לא להתייחס. העיקר בשבילנו זה להקים את עצמנו בעשיריות, עשירייה זה פלוס מינוס עשרה, לא חשוב כמה, העיקר שנוכל להרגיש את עצמנו יחד בקבוצה לא כל כך גדולה וכך להתקדם.

תלמיד: אז מי צריך לקיים את תנאי הערבות שבעל הסולם מתאר כאן?

כל מי שנכנס לדרך שמביאה אותו לגילוי הבורא. בסך הכול המטרה שלנו היא אחת, לגלות את הבורא לפי חוק השתוות הצורה. זו השיטה, אחרת אתה לא יכול לגלות אותו. אתה תגלה איזו פסיכולוגיה, פילוסופיה, דתות למיניהן, אבל לגלות בצורה שאתה מגלה את הכוח שפועל ועם הכוח הזה אתה נעשה כאחד, בדבקות, אתה יכול רק בתנאי שאתה הולך ומממש את זה לפחות בעשירייה.

תלמיד: איך התנאי הזה צריך להתבטא בכלל האנושות או שהוא לא רלוונטי עבורם?

בכלל האנושות זה לא כל כך רלוונטי כי הם לא עובדים על השגה, הם עובדים על קבלה. הם צריכים להבין מתוך ההיסטוריה, מתוך מה שקורה, שאין ברירה, האנושות בכל זאת צריכה להיות מחוברת יחד אחרת היא מביאה את עצמה להשמדה. וכשהיא מטפלת בעצמה ומנסה איכשהו להתחבר, היא מוצאת שישנה שיטת החיבור, ושיטת החיבור היא שלמה, והיא נמצאת בקבוצה שנקראת נניח "בני ברוך", ואז אנשים מרגישים נטייה לזה לפי הרצונות שמתגלים בהם.

וכך אנחנו נצטרך לקבל אותם, לארגן וללמד אותם מה זה נקרא להיות יחד, מה זה נקרא התכללות זה בזה. שרק הפעולה הזאת של איזשהו חיבור, אפילו חיצון, תספיק כדי שאנחנו נוכל בטיפול שלנו בהם להעביר להם אור פנימי שהוא יתקן וימלא אותם. הם בעיקר מביאים בעביות שלהם עבודה בשבילנו ואנחנו מושכים על ידי העביות שלהם אורות נרנח"י וממלאים את כל הכלי. בלעדינו הם לא יכולים לקבל אפילו אור הנפש, אנחנו בלעדיהם לא יכולים לקבל יותר מנר"ן.

תלמיד: אז מהו אותו התיקון החיצון ובמה הוא שונה מהתיקון הפנימי של אותה אומה?

קבוצת מקובלים שהם עובדים כגלגלתא ועיניים הם צריכים להיות מחוברים לפי כל חוקי הטבע העליון. זאת אומרת, בהשפעה, במסירות נפש, ב"ואהבת לרעך כמוך" בצורה השלמה. ואומות העולם יצטרכו להתקרב לזה, כל אחד לפי זמנו, זאת אומרת, לפי הדרגה שלו בשכבת הרצונות, באותה מידה שזה מגיע לרצונות שלהם והאור העליון דוחף אותם גם להתחבר אלינו ואיתנו יחד לעשות עבודה משותפת.

כי בסופו של דבר בזה שאנחנו מקימים את הקשר בינינו, אנחנו מקימים רק גלגלתא ועיניים, רק כלים של ישראל, ישר-אל, קטנות, וכשהם מצטרפים אלינו אז ודאי שהם מביאים את הכלים דקבלה הגדולים שאין לנו כאלו גם בכמות וגם באיכות, ואז נצטרך איתם יחד לעבוד בלקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר שהתיקון שלהם, החיבור שלהם הוא חיצון יותר?

הוא חיצון כי אין להם כלים דגלגלתא ועיניים. כלים דגלגלתא עיניים זה אנחנו, כלים פנימיים. וכלים דאח"פ זה כלים דרצון לקבל, זה כלים חיצוניים.

תלמיד: והם לא צריכים להגיע "לשמה"?

כולם מגיעים, אבל תלוי באיזה אופן, באיזו צורה, באיזה סגנון. "לשמה" מגיעים על ידי קבלת האור העליון מלמעלה. האור העליון הזה מופיע בכלי, או על ידי העבודה של הכלי, או על ידי עבודת האחרים, שאז העבודה של הכלי גם נמצאת אבל בביטול כלפיהם. קודם כל צריכה להיות פעולת ביטול מאח"פ כלפי גלגלתא ועיניים. וזה יחסית יהיה קל כי באח"פ יתגלו החסרונות הגדולים מצמצום האורות ובגלגלתא עיניים יהיה אור החסדים, שלפחות הוא ימשוך את האנשים להצטרף אליו, לאור החסדים. אומנם הוא לא ממלא את הכלים דקבלה ממש, אבל לפחות הוא נותן איזו הארה לקיום. עוד נדבר על זה, זה אולי לא כל כך מובן בינתיים.

תלמיד: באופן מעשי מה הם צריכים לדעת כדי שזה יהיה "ואהבת לרעך כמוך" שלהם? מה הם צריכים לדעת? מה הם צריכים להרגיש, לבצע?

אין דרך אחרת להתקיים בעולם, אלא על ידי החיבור. את זה הם יצטרכו ללמוד על העצמות, על העור שלהם, וככה זה יהיה.

תלמיד: אבל בעל הסולם תיאר פה יפה איך בלתי אפשרי העיקרון הזה של החיבור כי עומד כנגדו האגו.

אבל בזמן שהאגו סובל ולא מתגאה, הוא רוצה רק כדי להתקיים. "תגיד לי מה לעשות, רק תן לי במשהו למלאות את הכלים שלי". ובצורה כזאת הם גם עוברים אותו דבר שאנחנו עברנו במקצת במצרים, רק בצורה פשוטה יותר, כי זה מתחלק על פני המון אנשים, על פני שטח גדול.

תלמיד: רק לסכם, המטרה של החיבור עבור העולם היא כדי שהם יוכלו לחיות.

עבור העולם כן, ודאי, זה יהיה בצורה כזאת. "אתה רוצה לחיות? תתחבר. אחרת לא יהיו לך חיים".

תלמיד: אין שום אידאל גבוה.

הם לא יכולים לקלוט. איפה ראית את זה באנושות? יש יחידים, יבואו כל מיני אנשים ויצטרפו אלינו כמו החברים שלנו מכל העולם. אבל הכניסה שלהם תהיה כמו בדיפוזיה, והעיקר זה כלים דקבלה.

אבל כלים דקבלה הם חשובים מאוד, כי דווקא בזכותם מגיעים לאורות הגדולים. אז נצטרך להתחבר עם כולם, ולעבוד עם כולם יחד. ככל האפשר לעבוד, להסביר, לסדר, זו תהיה התארגנות לכלי אחד גדול, וזו העבודה שלנו. במהרה בימינו, אמן.

שאלה: מה זה נקרא שהתורה לא יכולה להתמלא או להתקיים בכמות קטנה של אנשים?

אין מספיק רצונות. הרצון הוא כלי שבור של אדם הראשון, שהכלי הזה חייב להישבר סופית, להתערבב סופית, שכל הכלים של גלגלתא עיניים ואח"פ יתערבבו. ואחר כך שיסתדרו ביניהם על ידי האור העליון שמאיר עליהם, ממיין אותם ומסדר אותם. ואז כשהם מגיעים כך בהפרדה, מיון, כשהם מסתדרים בכל מיני פעולות כאלו, בהתאם לזה הם קמים לתיקונים ולומדים איך לתקן את עצמם.

יש עבודה גדולה לכל אדם ואדם שבעולם. לא חשוב אם זה אדם שחי עכשיו על העץ באמצע האוקיינוס עם הקופים יחד, זה בכל זאת בן אדם והוא יצטרך לממש את העבודה שלו בתוך הכלי דאדם הראשון. ההתכללות חייבת להיות שלימה, וכך זה מגיע לכולם.

תלמיד: אתה מתייחס גם לימינו? כלומר, אם כל האנושות ו"בני ברוך" לא יתחברו אז התורה לא תינתן?

"תורה" זה נקרא האור הכללי המופיע מלמעלה על כל האנושות ומופיע גם עכשיו. כמו שכתוב "כבודו מלא עולם". אבל איך אנחנו נקבל, נממש את זה? זה תלוי עד כמה הרצון שלנו מלמטה מותאם לאור המגיע מלמעלה. אם אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו צריכים את האור הזה, מה אנחנו נעשה עימו, באיזו צורה נשתמש, נתקן את עצמנו, נמלא את עצמנו, נעזור לכל הנשמות שבעולם, אז האור נמצא. הוא לא צריך להגיע מאף מקום. בכך שאנחנו מושכים אותו על ידי הרצונות הנכונים זה נקרא שאנחנו "מגלים אותו". אבל הוא נמצא במנוחה מוחלטת בכל המציאות לפנינו.

שאלה: אנחנו יכולים איכשהו להקל עליהם את הדרך, או שבכל זאת הם יצטרכו להשפיע?

כולם יצטרכו להשפיע. כל אחד ואחד יצטרך לתת יגיעה שהוא חייב כדי לתקן את עצמו במשהו, זה ברור. אבל אנחנו יכולים לעשות מאמץ בהפצה, בכל מיני צורות ולהפיץ את זה לכל העולם ככל האפשר, בכל השפות, ובכל האופנים. בשירים, טקסטים, ווידיאו, אודיו. במה שאתם רוצים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, וכבר מעכשיו. רק שנעשה את זה בצורה נכונה. לכן תהיו מקושרים לארגון שלנו, תשאלו, תבררו, איך? מה? חלק מכם עושים עבודה נהדרת. מגיעים אליי חברים ומסבירים לי מה אתם עושים. אני בהתפעלות. אבל צריך עוד. העולם הוא הרבה יותר גדול ממה שאנחנו משתדלים להתרחב.

שאלה: לפני כמה דקות אמרת שאתה לא ממש מודאג מבחינה כמותית. נראה שיש פה סתירה, מה הכוונה כשכתוב פה שהתורה לא ניתנה לנביאים כי התורה לא יכולה להתגלות או להישמר בכמות קטנה של אנשים? האם הכמות כן חשובה או לא?

אני לא כל כך יודע להסביר את זה, כי בסך הכול יש לנו את אדם הראשון. זה שהוא מתחלק לשישים ריבוא נשמות, שש מאות אלף חלקים, ועוד חלקים וחלקים פרטיים ופרטיים, זה הכול חשבון. וברוחניות החשבונות האלה לא כל כך קיימים כי שם החשבון אחר. שם החשבון הוא לא בדיוק אחד פלוס אחד שווה שניים. ולכן אני לא יכול להסביר את הדברים האלה, אבל מה בעצם השאלה? מה מספר הנשמות שיהיו בסוף? נשמה אחת, כמו שהייתה נשמה אחת.

תלמיד: המאמר מתחיל בזה שהוא מדבר על 600,000. ואז אמרת שזה רק מספר, ולא לשים לב לזה באמת כמותית.

לא. 600,000 הם, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. שש ספירות של זעיר אנפין. חמש ועוד אחת הן שש. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. מלכות זה כבר לא שייך. שש הספירות האלה הן ספירות דזעיר אנפין. זה הפרצוף שמחבר את הבינה עם המלכות. ולכן אנחנו אומרים 6000 שנה. זה מספר שמכפיל את עצמו. אבל בעצם, זה לא עניין של שנים.

יותר טוב לא לחשוב על זה. המשיח יכול לבוא עכשיו. זאת אומרת, אור הכתר יכול לרדת דרך כל הספירות עד המלכות ולגמור עם כל התיקונים. הכול יכול להיות בכל רגע ורגע. לא לעשות שום חשבון.

שאלה: אמרת שאנשים ממעגלים חיצוניים לא יוכלו לזכות אפילו לאור הנפש בלעדינו. מה זה אומר שהם זוכים לאור הנפש? איך זה בכלל? אנשים יתאספו, ירגישו את זה בעשיריות, או באיזו תחושה כללית כזו שהם יקבלו? מהי בכלל אותה מדרגה?

אתה שואל אותי על דברים שלא עברתי. אני רק יכול לדמיין ממה שאיכשהו למדתי ואולי קצת הרגשתי. כל האנושות תתחיל להרגיש שהעולם משתנה. אתה מגיע היום לאיזה אי באוקיינוס השקט, יש ג'ונגלים וחיים קופים, ובכל זאת, אתה מגלה שם אנשים, ופתאום אחד מוציא פלאפון מהכיס, בעצם אין לו כיס, אז מהבגד שעליו. והשני משתמש באיזה עט והשלישי בעוד משהו. זאת אומרת, היום אנחנו נמצאים במצב שבו כולנו קשורים זה לזה, כולנו נמצאים בהתפתחות. אתה לא חייב לחיות במנהטן או במוסקבה ובעוד מקומות, לא חסרים בעולם מקומות תרבותיים כאלה, כדי להיות אדם השייך לזמננו. לכן אין שאלה האם אנחנו מוכנים או לא מוכנים. אנחנו מוכנים, ובהשגחה עליונה, להיות מחוברים יחד ואין כאן שום בעיה.

תסתכלו על אפריקה, דרום אמריקה, אוקייניה, מה הן היו קודם, נדמה לנו שהן לא מוכנות במשהו? זו התרבות שלהן. ולכן כך אנחנו חושבים שהן עדיין ואולי לא מספיק מפותחות. כל אחד נמצא במקום שלו וכל אחד מוכן כבר, חוץ מחיבור, לקבל את השפע העליון. לפי ההתפתחות השכלית אין שום בעיה. כל הבעיה היא רק שאין הכנה נפשית להיות מחובר עם אחרים בלב, וזו בעיה התלויה בנו בלבד. את זה אנחנו צריכים לעזור לפתור.

תלמיד: אבל כדי שהם יוכלו להגיע לקשר הנפשי הזה ויגלו בכל זאת את אור הנפש שאתה מדבר עליו, הם צריכים מבחינה מתודית גם להתחבר לעשיריות או שהם פשוט צריכים להקשיב לנו?

אני לא חושב שהם צריכים להיות מאורגנים ממש בעשיריות, יכול להיות שכן אבל לא נראה לי. אל תשאל אותי על דברים כאלה, כי אם לא הייתה התלבשות במציאות דעולם הזה, אני לא יכול להגיד, זה יכול להיות אחרת לגמרי. אבל בטוח שאנחנו, כמו שבעל הסולם כותב, צריכים לפרסם את הידיעה הזאת וכמה שאפשר לעזור לכולם וזו העבודה שלנו. ואז נקבל גם את התפקיד להיות המקשר בין הבורא לכל האנושות. אין תפקיד יותר גבוה בעולם, אין, אנחנו יכולים כן לקבל את התפקיד הזה ולממש.

שאלה: עם ישראל היה מפוזר בין כל העמים אלפיים שנה, מה התועלת בתקופה כל כך ארוכה, מה הסיבה לזה?

הסיבה היא, שעל ידי הפיזור עם ישראל חדר לכול העמים ובין העמים והשאיר שם את התרבות, את החינוך, את הדת שלו, את כל חוקי הדת כי אחרת האנושות לא הייתה יכולה לקבל את זה. אם תחפור יותר פנימה, תראה כמה כל הדתות והאמונות שמספרן נניח 2000, יש יותר אבל נניח, גם הן בסופו של דבר צמחו ממה שאנחנו פיזרנו מחוכמת הקבלה, ממה שנפל החוצה. ולכן יש בזה תועלת גדולה. במאמר "שופרו של משיח" בעל הסולם כותב, שהדבר הזה מאוד קידם את כל האנושות ולכן אנחנו נמצאים היום על סף הגאולה. תקראו שם על הפיזור הזה בין כל העמים וכמה נתנו להם שם, ואפילו אם לא נתנו כי לא היו לנו ספרים, ברוח שלנו חדרנו לכל אומה ואומה והשארנו מה שצריך לאותה אומה, זה נקרא "התוצאה מהגלות".

תלמיד: אנשים החיים כאן מרגישים ניתוק בין החיים שלהם עכשיו לבין כל מה שהעם הזה עבר, כאילו אנשים מנותקים לגמרי מהעבר.

כנראה שכך צריך להיות, אנחנו צריכים עכשיו להתחיל את העבודה הזאת בדרגה אחרת לגמרי, אז היינו קשורים לחיצוניות, לכל מיני פעולות, תנועות, מילים, טקסטים, שירים, כל מיני דברים ששייכים לדת, זו מין תרבות. ועכשיו אנחנו צריכים לעסוק בצורה יותר פנימית, בפנימיות התורה ולא בחיצוניות התורה. אז מספיק נתנו לכל האנושות, כל מיני דתות, אמונות וכו', שאת השורשים שלהן אתה יכול בעצם למצוא בחוכמת הקבלה. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה ממש לממש את חוכמת הקבלה אצלנו ובמשהו לעורר את כולם גם להתקרב אליה כמקור הכוח העליון, האנרגיה העליונה שתחייה את כל האנושות.

שאלה: אילו תנאים נחוצים כדי שאח"פ יתבטלו בפני גלגלתא עיניים?

כשאח"פ רואה שאין לו ממה לקבל שום דבר, אפילו להחיות את עצמו הוא לא מסוגל אלא רק לבטל את עצמו ולהצטרף לגלגתא ועיניים, זה הכל. כול מה שהוא מסוגל לעשות זה לבטל את הרצון לקבל שלו, כי זה אצלו על מנת לקבל ואז הוא יוכל להתקשר לגלגתא עיניים כאילו שהוא לא נמצא ולהתחיל לקבל מגלגתא עיניים על ידי זה שהוא מבטל את עצמו, אור חסדים שיגיע אליו מגלגתא ועיניים.

ואז על ידי אור החסדים הוא יוכל לקדש את עצמו, לתקן את עצמו בעל מנת להשפיע במקצת ולאחר מכן בהתערבות שלו עם גלגלתא ועיניים לאט לאט הכלים שלו יתוקנו כי נכנסים גם אורות דחסדים בין הרצון לקבל, הם נותנים לכל הכלי הזה יכולת לקבל גם קצת מאור החכמה שבו יש כבר יסוד של אור דחסדים.

ואז אורות דחכמה ממלאים את הכלים האלה במשהו, זה אור קטן מאוד, אבל בכל זאת זה כבר נותן להם מזון, הם מתחילים להשתנות, הם מתחילים לחיות, להתפתח כמו בצורת דומם כמו צומח אפילו אולי אפילו כמו חי. וכך כלים דקבלה נכללים בתוך כלים דהשפעה, נותנים לאורות יכולת להיכנס לשם ממש כמו מים שחודרים לתוך החול או לתוך הקרקע וכך לאט לאט נעשה תיקון.

שאלה: אני משתמש בדוגמה של נתת על האדם עם הקופים, מה אם אין לו פלאפון איך הוא לא יכול להתקדם?

אל תדאג האור העליון נכנס ומגיע לכל אחד ומשנה את כול אחד ואחד, גם אתה לפני כמה שנים ישבת על העץ ואכלת בננות והאור העליון השפיע עליך והגעת אלינו והיום אתה כבר יושב מול מחשב ולומד את חכמת הבורא.

אתה חושב שזה מרחק גדול בין מה שאתה היית לבין מה שהוא היה? לא. אתה תראה איך תוך כמה שנים איך אנשים משתנים בעולם, תראה מה קרה עם הסינים עם היפנים עם כל אדם ואדם. העיקר זה עד כמה שיוכל מהר להכניע את הראש שלו כדי לקבל את הצורה הנכונה.

שאלה: רשום "רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו". לְמה הכוונה לדאוג שלא יחסר שום צורך לחברו?

בצורה גשמית שיהיה לכל אחד מה שנקרא "אוכל נפש", שכל אחד צריך לקבל כך וכך קלוריות מאין ברירה, וכל היתר בצורה רוחנית לצורך התיקון.

שאלה: זה נחשב להשתוות הצורה בצורה פרקטית?

כן.

שאלה: הבורא כל כך עוצמתי ועם כל היכולות, האם יש קשר בין שבעים שנות האדם לצורך התיקון ולצורך שינוי ההרגלים שלו כדי לרכוש את תכונת ההשפעה?

לא, זה לא שייך אחד לשני, ברוחניות אין בכלל זמן שמשפיע על משהו.

שאלה: מה זה אומר להיות צדיק בלי תורה ובלי משה, ומה זה קבלת התורה?

צדיק זה נקרא אדם שמצדיק את הבורא ומוכן לקיים כל מה ששיטת התיקון דורשת ממנו.

שאלה: מדוע לא נאמר על איכות הרצון אלא רק על מספר מספיק של אנשים כדי לקבל אור התורה?

יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, אנחנו צריכים ללמוד את זה. אבל היום אנחנו לא צריכים כלום חוץ מלצרף את עצמנו לארגון הגדול ולהשתדל לקיים את החיבור.

שאלה: מה זה "נעשה ונשמע" בעבודה שלנו?

זה בדיוק "נעשה ונשמע". אנחנו צריכים להתחבר אלו עם אלו ככל האפשר בעשיריות ובתוך העשיריות צריכים לקבל את אור החסדים שיקדש את הקשר בינינו, שנקרא "נשמע", "שמיעה", או "אור הבינה".

שאלה: אם ברוב האנושות אין דרישה לאלוהות אז האם מה שאנחנו מעבירים להם אלה רק חיים טובים? מה חסר להם, מה הם צריכים, האם הם צריכים אידאה חדשה, רעיון חדש?

לא, באנושות כל אחד רוצה לחיות, רוצה לחיות טוב ולא רוצה לסבול, זה מה שאנחנו מביאים להם. חוץ מזה אנחנו מוסיפים למעלה מזה קשר לעולם העליון ונצחיות.

שאלה: מה נקרא מבחינתך הפצה טובה ומועילה?

שכל העולם יתחבר אלינו.

שאלה: מה חסר לכך שההפצה שלנו תיגע חזק בלב של הקהל?

שאנחנו נרצה שזה יקרה.

שאלה: האם אומות העולם צריכים לעבוד כלפינו כמו שאנחנו עובדים כלפי הבורא?

אני לא חושב, אני גם לא חושב שאתם יכולים להבין את זה נכון. אנחנו צריכים להרגיש יחד איתם שאנחנו נמצאים בעבודה משותפת, כל אחד לפי יכולתו, לפי שורש נשמה שלו. אני לא אשם בזה שהתחלתי לחפש את הבורא לפני שישים וחמש שנים, נניח, ואחר כך לאט לאט מצאתי. אני לא אשם בזה, ככה זה קרה. יש כאלה שלא חיפשו אותו ומצאו אותו רק עכשיו. זה לא תלוי בנו, זה משפטי הנשמות. אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מקיימים במה שניתן לנו לפנינו, וזו העבודה שלנו, על זה ישאלו את האדם.

שאלה: אם הבורא בחר בי למה אני לא מצליחה ליישם את התוכנית שלו?

מפני שהוא בחר בך אבל את לא מצליחה. כי צריכים לתת יותר יגיעה ולבדוק למה את לא מצליחה, ואת תראי איך הכל תלוי בגאווה שלך, בגאווה, שאת בכל זאת רוצה לעמוד על שלך ולא רוצה להתכופף ולעשות את מה שהבורא דורש.

כל ישראל ערבים זה לזה

"ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל? והרי מקרא מפורש "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו".

ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם."

זאת אומרת, ש"אין מקצת ברוחניות", חייבים להגיע למצב שכולם מצטרפים לתיקון וכל אחד מבצע במאה אחוז את התיקון שמוטל עליו משורש הבריאה שלו.

"וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם.

ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: "שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה אחת לקבלת התורה והמצוות, ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו.

וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.

ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.

וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם אחורנית."

זאת אומרת שאין לנו ברירה ואנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במערכת אחת וכל אחד גורם לאחר להיות יותר צדיק או יותר רשע, וכך אנחנו מגיעים לתיקון הכללי, אבל כולם נמצאים בערבות וכולם חייבים לקיים את כל מה שמוטל משורש הנשמה על כל אחד ואחד. זה נקרא שכולנו ערבים זה לזה. מי שמשתוקק לבורא, מי שמכוון לבורא גם מצד הטוב, גם מצד הרע. זה לא חשוב בדיוק, המוטיבציות האלו, הסיבות, אבל כולם צריכים להרגיש עד כמה אנחנו תלויים זה בזה.

לכן יש הרבה אנשים לידינו, שהם שונים, תלויים בנו בכל מיני דברים, אבל אנחנו צריכים לראות אותם שהם נמצאים יחד איתנו, ואין לנו ברירה אלא לטפל בכולם. לכן זה כמו במשפחה, לא חשוב אם חס ושלום יש ילד שיש לו בעיה פיזית או נפשית, אנחנו חייבים בכל זאת לטפל בו.

שאלה: כשאתה ומקובלים אחרים לפניך מדברים על הפצה והתפשטות של חכמת הקבלה בעולם, האם מדובר על מסר החיבור או על לימוד קבלה ממש?

לא, על המסר. ורק לאלו שהם שמעו את המסר ואחרי זה בכל זאת יש להם נטייה קצת יותר לדעת וללמוד, אז מעבירים להם קורסים. כמו שכבר מסודר אצלנו, המערכת קיימת.

שאלה: מה אנחנו צריכים להוסיף עכשיו להפצה שלנו כדי להצליח יותר?

אנחנו צריכים עוד הפצה ועוד הסבר לקהל הרחב, אבל בתנאי שאנחנו לא סתם מפזרים את הכוחות שלנו, אלא שאנחנו כבר מראש רואים אם זה כדאי או לא, ולשם אנחנו מפנים את הכוחות שלנו, הידיעות שלנו, הספרים, כל אמצעי המדיה האחרים שלנו, וודאי שהעיקר זה דרך האינטרנט וכך אנחנו נתקדם. בזה תלוי גם הגורל שלנו, כי אנחנו קיימים רק כדי למשוך את כל העולם לתיקון, אם אנחנו נצליח בזה יותר אז אנחנו נתקרב יותר לתיקון.

אנחנו לא יכולים לבודד את עצמנו מכל העולם, זה היה טוב בדורות הקודמים, שאז האדם יכול היה להתקדם ברוחניות ללא שום קשר לסביבה. היום בגלל שאנחנו נמצאים ב"דור האחרון" כמו שכותב לנו בעל הסולם, אז אין ברירה ואנחנו חייבים להיות קשורים לכולם ולדאוג לכולם כי בלעדיהם אנחנו נשארים באותו מקום, רק יחד, לא באותה שורה, כל אחד במקום שלו, אבל בכל זאת ההתקדמות חייבת להגיע לכולם.

שאלה: מה זה אומר להיות ערב, מלשון "ערבות"?

שאני אחראי על כולם. שיקרא את החומר על זה, עכשיו אני לא יכול להסביר, לחזור על כל המאמרים האלה שלמדנו? אם הוא שואל על כך, שילמד. או לפחות אם הוא נמצא בעשירייה שיפנה אליה וישאל.

אנחנו מתקדמים, החומר נעשה אולי יותר מורכב, הוא כולל בתוכו כל מיני דברים שאנחנו קראנו בכל מיני מקומות, אני לא מתכווןלהסביר את זה, בלתי אפשרי בצורה כזאת. אתם הגעתם לכיתה, נגיד, שישית או שביעית ואתם דורשים שאני אעביר לכם קרוא וכתוב מכיתה א' וחיבור מכיתה ב', זה לא ילך כך, מי שלא יודע נשאר ואחר כך נופל וזהו, איך יתקדם אחר כך זו לא בעיה שלי.

שאלה: אנחנו רואים על עצמנו ויודעים שבלי קבוצה אדם לא יכול לעשות תיקון ושום דבר. איזו קבוצה היא זו שתתמוך בעולם?

אנחנו נקרא עכשיו את הקטע האחרון במאמר, ויהיה לנו מובן.

למה ניתנה התורה לישראל

"ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות", הרצון לקבל ששולט על כולם, "לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'". זאת אומרת, מלכתחילה לא בטבע שלנו לצאת מהטבע ולעשות ההיפך ממנו. "ומתוך זכות אבות", מזה שהבורא נותן לכמה אנשים בעולם רצון מיוחד שיתעלו מעל הרצון שלהם שזה נגד הטבע, "עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות". היו כמה אנשים שקיבלו השראה כזאת מלמעלה, הם נקראים "אבות", ומשכו אחריהם עוד אנשים, כמו בסיפור על אברהם בבבל. ואז הגיעו למצב שבאמת נעשתה כמות גדולה של אנשים שיכולים להתקדם בעל מנת להשפיע, ביציאה מהגשמיות לרוחניות. "ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות". קבוצה קטנה התחברה סביב הרעיון הזה והתחילה לחיות לפי הרעיון הזה. "אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה". אנשים שהתחברו לפי הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך", ככל שיכלו הם התגבשו יותר ויותר, עד שגילו את הכוח הזה של השפעה ביניהם שנקרא גילוי התורה.

"אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה", ניקו את עצמם מכל האגו שלהם, "כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"", כל העמים.

שאלה: המאמר הזה עורר כמה שאלות. אנחנו אלה שלומדים אנחנו עם ישראל, וכאן מתעוררת האחריות והמשימה שמוטלת עלינו וגם הערבות. אבל למדנו לא מזמן את מאמר הרב"ש על "ג' תנאים בתפילה", שהתנאי השני הוא שעשית מה שיכולת לעשות וכל היתר הוא הסטרא אחרא.

השאלה היא, איפה אני צריך להימצא במחשבות, האם לחשוב על האחריות שלוחצת עלי, או על זה שמה שיכולתי לעשות כבר עשיתי וזהו?

מתי תגיד שעשית מה שיכולת וגמרת את העבודה שלך? איך אתה יכול לעשות את זה? אני שמסתכל על עצמי עוד לא התחלתי לעשות שום דבר, אמנם אני נמצא באותה דרך נגיד 40 שנה. איך אפשר להגיד שזהו, עשיתי? קודם כל לא עשיתי, עד גמר התיקון אי אפשר להגיד שום דבר, אחרי גמר התיקון נפתח משהו חדש.

הדרך הזאת היא התיקון של הנשמה, זה בסך הכול השלב הראשון כדי שניכנס לאחר מכן למשהו אחר. זו התקדמות, התפתחות נצחית, ללא זמן, למעלה מהזמן, הזמן לא קיים, המקום, המרחק, שום דבר לא קיים, ואז אנחנו נמצאים בממד אחר. עכשיו אנחנו צריכים להיכנס לממד הרוחני שהוא באמצע, שאנחנו קיימים בהרגשתנו גם בגופים שלנו וגם ברוחניות, זה מין מעבר. אחר כך אנחנו יוצאים מאותה הרגשת המציאות שאנחנו קיימים בגופים שלנו כאן בעולם הזה ובנשמה שלנו בעולם הרוחני, עוד לא גילינו את זה אבל נגלה.

אחר כך אנחנו מגיעים לסוף האלף השביעי שזה כבר "וחד חרוב". כלומר כל הגשמיות שאנחנו מבינים עכשיו, כל הדברים האלה הכול נחרב, נעלם מההרגשה שלנו, וכמו שאנחנו עכשיו רואים את היקום, הכוכבים, כדור הארץ, את עצמנו, הכול מתבטל, הכול נעלם, זה נקרא "חד חרוב". ואנחנו מגיעים, אני אפילו לא יכול להסביר משהו משם, לממד אחר, למציאות חדשה, למטריצה חדשה. זה לפנינו, אז קדימה.

תלמיד: יוצא שיש כאן בירור. אתה אמרת שחסרונות גדולים הולכים להתגלות באומות העולם ושאנחנו נצטרך להעביר להם אור חסדים דרך החיבור ביניהם.

דווקא בהתקשרות עם כול אומות העולם יהיו לנו כלים גדולים, רצונות גדולים, ועל הרצונות לקבל של אומות העולם אנחנו ניתן את הכוונות שלנו על מנת להשפיע, ואז יחד אנחנו פותחים את כול הנשמה הזאת בצורה השלמה.

תלמיד: יוצא שכשהחסרונות יתגלו אנחנו נוכל להעביר כבר דרישה מוכנה, מענה כלשהו, אבל עד שהם יתגלו יש כאן כאילו שתי גישות שונות.

כן, ודאי. עכשיו אנחנו בינתיים צריכים לפרסם להם את כול העניין הזה, ולעשות ככל האפשר יותר כדי לקצר את זמן התיקון.

קריין: שוב כותרת "למה ניתנה התורה לישראל".

למה ניתנה התורה לישראל

"ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים". כל העמים יצטרפו ונגמור את התיקון של כל הכלי דאדם הראשון. זה בעצם מה שכתוב בחכמת הקבלה, ומקובלים רואים את כל הדברים האלה בעולם העליון בצורה שלמה, מוגמרת.

שאלה: בתקופה המיוחדת הזאת שעוברת על האנושות, האם אנחנו צריכים לצאת לעבר האנושות או להתרכז בעבודה הפנימית?

אנחנו צריכים להתרכז בעבודה הפנימית בינינו ובמידה קטנה יחסית לצאת החוצה ככל שכל אחד ואחד מסוגל, אבל העיקר זה ריכוז פנימה. בכל אדם ואדם יש תקופות כאלה שהוא יכול לתת יותר כוח פנימה, כוח לקבוצה וכוח מחוץ לקבוצה. צריכים להשתדל, העיקר לא להיות בטל.

שאלה: למה העולם כל כך שונא את ישראל?

מפני שזה מגיע אלינו, כמו כל המחשבות והרצונות, מלמעלה, מהבורא, כי כך הוא מנענע אותנו כדי שנקיים את תפקידנו. כתוב שברגע שניתנה תורה לישראל ירדה שנאה לאומות העולם, כי אנחנו מרגע זה והלאה התחלנו לזלזל בתפקיד שלנו להביא את כול העולם לתיקון. קיבלנו תורה, קיבלנו אמצעי לתיקון העולם, ובמידה שלא משתמשים באמצעי הזה במידה הזאת אומות העולם שונאים אותנו ובצדק.

תמיד: מה חסר לנו כדי להשלים את המשימה?

אנחנו צריכים להבין מה תפקידנו, שאנחנו אלה שצריכים להביא את כל העולם לתיקון. לכן כל העולם שונא אותנו וישנא יותר ויותר. כל עוד אנחנו לא ניגשים לתיקון בכל הכלי דאדם הראשון, אנחנו נרגיש את השנאה הזאת שהיא מתגברת עלינו.

היא מגיעה בגלים, כדי לתת לנו אפשרות בין הגלים ליישר את עצמינו ולעבוד ככל האפשר על התיקון. אבל אם אנחנו לא משתמשים נכון בתקופה הזאת, אז שוב מגיע גל של שואה, של טרור, של אנטישמיות, של פוגרומים וכן הלאה, איך אחרת? מה אתה חושב שאין עוד מלבדו, הבורא, צריך לעשות איתנו אם אנחנו לא הולכים לפי תכנית התיקון? אין ברירה.

תלמיד: זו באמת שאלה מאיפה למצוא את הכוחות לאהבה הזו, לאור הזה?

אתה לא צריך לאהוב, הבורא ייתן לך כוח אהבה. אתה צריך רק להבין מה חסר לך ואת זה לבקש. אתה לא יכול לייצר שום דבר, רק לקבל מלמעלה לפי בקשתך.

שאלה: כתוב כאן שעלינו להבין, להכריע ולהסכים להתרומם מהרצון לקבל. אני רוצה לשאול לגבי הכנס המתקרב שהנושא בכנס הוא להתרומם מעל עצמנו. מה זה אומר להתעלות מעל עצמנו, ואיך אנחנו מכינים את עצמנו לזה בשבועיים הקרובים?

להתרומם מעל האגו שלנו ככל האפשר לקראת החיבור בינינו, זה מה שאנחנו צריכים. הכנס הזה הוא כנס של חיבור כמו כל הכנסים בעצם, לכן אנחנו לא מדברים בכנס על הפצה, על כל מיני דברים, אלא קודם כל על החיבור בינינו. אחר כך נפזר מהחיבור בינינו כוחות של חיבור, השפעה, אהבה, כך שיצא מאיתנו אור לכל הכיוונים.

תלמיד: אולי תיתן לנו הכוונה איך אנחנו מכינים את עצמנו בשבועיים האלה, על מה לשים דגש במפגשים שלנו בעבודה היומיומית?

אני חושב שהעיקר לעשות איזו רביזיה, באיזה מצב נמצאות הקבוצות, נמצאים האנשים בתוך הקבוצות, עד כמה הם עובדים על החיבור ביניהם, וגם עד כמה הם עוסקים בהפצה, אבל העיקר הוא קודם כל החיבור בינינו וגם החיבור בין הקבוצות, כי לאט לאט התגלגלנו למצב הזה. קודם דיברנו רק על חיבור בתוך העשירייה, שהעיקר זה בתוך העשירייה, אבל עכשיו יש לנו כבר את המבנה הזה פחות או יותר, וישנה בעיה שאנחנו לא יכולים לחזק את העשירייה מבפנים אם לא נהיה קשורים לכל יתר העשיריות מסביב. לכן העבודה שלנו היא ללמוד את העשיריות ואת הקשר בין העשיריות, ולהרגיש בזה יותר ויותר איחוד. לפי זה הבורא מודד אותנו, שוקל אותנו ועומד למלא אותנו.

שאלה: כשאנחנו מתאחדים, איך זה משפיע על אומות העולם? האם זה עושה את הבחירה שלהם לקלה יותר? האם הם צריכים לבחור בנקודה הזאת?

נכון. מה שאנחנו מבצעים בינינו מתפזר בין כולם, יוצא החוצה ומשפיע על כל הקבוצות ועל כל האומות ועל כל האנושות, ככה זה עובד. אבל אם נעשה את זה בצורה עוד יותר מכוונת, אז ודאי שנראה שאנחנו מצליחים יותר.

(סוף השיעור)