שיעור ערב 07.04.2015 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם" אגרות, אגרת י"ג, עמוד 699
"ב"ה יום ועש"ק בא י' לחדש שבט תרפ"ה וורשה יע"א
כבוד היקר לי. .. נ"י לנצחיות.
קבלתי דבריך בלב מלא געגועים, כי תסתיר עצמך ממני, עכ"פ יש לך לדבר עמי מפי הכתב.
ומה שכתבת שתודיעני גלות מצרים אתמהא, "זיל קרי בי רב הוא". "ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", אז "וידע אלקים" עש"ה. ואם לא יהיה ידיעת השי"ת בגלות, אי אפשר לגאולה, וידיעת הגלות עצמו היא סבת הגאולה, ואיך תאמר להודיעני בשעת הגאולה?
והאמת יורה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק. אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו.
וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם. ואם לא תוכלו לעלות השמימה, הלא נתתי לפניכם מהלכים בארץ. ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל?
ומלבד מהסגולה הגדולה הטמונה בזה, שאין לי לפרשו. היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים. וכבר הארכתי בזה בכל מכתבי לחברים.
גם בקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה, ובחנוני נא מהיום, להבין ולשמוע אותי, על כל פנים במה שבידכם לעשות, כי אז "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב".
ול[רבי] תאמר שיעשה חשבון בעצמו. ומה היה חסר לו, אם היה בא עמי בחליפת דברים, ולמה יסתיר עצמו ממני, ואבקשו מאד שיתאמץ לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל ח"ו, ויתקשר באהבה אמיתית יחד, עד - "ועל כל פשעים תכסה אהבה". ויתבונן להשכיל בכל המכתבים שאני שולח לחברים "ולחם עצלות לא יאכל עוד".
איה המה הר'. .. והר'. .., לא שמעתי מהם שמץ דבר עד היום. ואמור להם, שעל כל פנים יחזיקו בשמלות רעיהם, ויתבוננו כל צרכם במכתבים שלהם, ולא ישכחו, כי השאלה הראשונה היא: "ציפית לישועה". ואם המה מצפים לישועה, היתכן שיאמרו, עבודה כזאת יסתגלו להם חפץ ה'. ואם הייתי צריך להציל את החיים של אחד מהם, מבני החברים, ודאי הייתי עמל ויגע יותר מכם. ומכל שכן חיי המלך כביכול. לפיכך הרבו מוהר ומתן למלכו של עולם, ואז תזכו בבת המלך ותשועת ה' כהרף עין.
יהודה"
אנחנו רואים וגם לומדים מכל המקורות של כתבי הקבלה, גם מהזוהר, שכדי לממש בצורה פרקטית את העלייה מהעולם הזה לעולם העליון יותר, שאנחנו מחויבים לעשות את זה, רק על ידי המימוש שלנו בקבוצה בחיבור בינינו. כך אנחנו לומדים שכנגד זה היתה גלות מצרים, לפני זה היתה גלות בבל הראשונה, זה עוד לא גלות אבל זה מצב בבבל, אחרי זה יציאת מצרים וחיבור, ואחרי זה עד שהגענו למצב של חיבור רוחני בגובה של בית המקדש הראשון, ונפילה. הכל צריך להתקיים בעולם הזה, כמו שאנחנו לומדים על שבירת הכלים בעולם הניקודים. ואחר כך באים שוב לבית המקדש השני, ושוב חורבן. ובזה אנחנו עשינו את כל ההתאמה אשר ירדה לנו מלמעלה למטה, כמו שאנחנו לומדים ב"עץ חיים", "תלמוד עשר הספירות", בכל המקורות של חכמת הקבלה.
ומה שנשאר לנו אחרי החורבנות הללו, זה רק לעלות מלמטה למעלה. ואת העליות האלה אנחנו לא יכולים לעשות אחרת, אלא אך ורק על ידי לעורר את המאור המחזיר למוטב, זה נקרא שאנחנו משתמשים בתורה, שמתאספים יחד ומתחברים. ואז בתוך הקבוצות שאנחנו עושים, אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. והמאור הוא זה שמשנה אותנו, מתקן אותנו, מחבר בינינו וכך אנחנו מתקדמים. וכך כל פעם מצד "שמאל", מצד אחד האגו שלנו גדל כל פעם, כמו שאנחנו רואים את זה בכל המהלכים האלה שעברו במדבר, ויחד עם זה מתגברים מעל זה ומושכים ל"ימין" את המאור המחזיר למוטב. וכך אנחנו מתקדמים שמאל, ימין. שמאל, ימין.
ואי אפשר בלי הגברת האגו שאנחנו נגלה את הנחיצות למאור. כמו שבעל הסולם כותב, שכבר בתוך הגלות אנחנו צריכים לקבל התרשמות מהגאולה העתידה. כמו שהוא אומר לנו במאמר "וזאת ליהודה", שכבר את כל הצורות של הגאולה של העולם הרוחני, אנחנו צריכים לראות כבר בגלות מבחינת הכלים, אבל הם עדיין לא מסודרים נכון, כי הם ללא אורות. השוני בין "גלות" ו"גאולה" הוא באות א' "אלופו של עולם", הבורא, האור. ולכן עלינו לממש את עצמנו בצורה כזאת שאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב על ידי חיבור בקבוצה. נראה לנו שזה דבר קל או שלא כל כך חשוב, ויש כאן בעיה של האגו שלנו שכל הזמן דוחה אותנו מזה, ואנחנו מוכנים להישאר בכל היחסים כמו בעולם הזה, שכאילו אנחנו לא כל כך צריכים להשקיע בחיבור בינינו, שאפשר להמתין ואנחנו בסדר גמור.
אבל כאן זו בעיה גדולה, שסך הכל המימוש הרוחני הוא יכול להיות רק על ידי המאור המחזיר למוטב, ואנחנו נמצאים במקום מיוחד שאנחנו יכולים למשוך את המאור אלינו רק לפי השתוות הצורה. השתוות הצורה יכולה להיות אם מניין גברים או נשים מתחברים ביניהם, משתדלים להתחבר כאילו הם אחד. אז האור העליון מאיר לחיבור הזה למרכז הקבוצה, וכל החברים מקבלים השפעה ממנו וכך הם גדלים. וזה עניין של היציאה ממצרים כשאנחנו מאוד רוצים לעבוד בצורה כזאת בחיבור בקבוצה, אז אנחנו מקבלים אישור לצאת. אם אנחנו יוצאים, אז אנחנו מגיעים לתנאים של חיבור, זה נקרא להיות בערבות הדדית סביב השנאה בינינו, סביב הר סיני, ומוכנים ללכת קדימה רק לחיבור. אלה בעצם השלבים שאנחנו צריכים לעשות.
אנחנו צריכים להיות מאוד מרוצים מכך שאנחנו חיים בשלב מאוד מיוחד, שכל העולם נכנס להכרת המשבר שלו. זה לא שהמשבר עכשיו גדל, הוא לא גדל, הוא מתגלה יותר. זה כמו שבעל הסולם אומר שהשבירה כבר היתה, רק עכשיו אנחנו מגלים אותה, לעינינו היא מתגלה. עד כמה שאנחנו נמצאים בשנאה הדדית, בריחוק הדדי, עד כמה שלא אכפת לנו שום דבר וכך כל האנושות, עד כמה שלא אכפת לנו מהחיים, כי אנחנו לא רואים מה אפשר להשיג על ידי החיים שלנו, שזו ממש הזדמנות מאוד מיוחדת להגיע למימד העליון. ואם לא אז בשביל מה לי החיים? אז אני אלך להשתכר או לקבל סמים וכן הלאה.
יש מאמרים מאוד מיוחדים שמפרסמים עד כמה שהצעירים מכל העולם משתתפים בדאע"ש. זאת אומרת, אנשים מחפשים איזו מהות לחיים, והם לא יכולים למצוא. אנחנו חייבים בזה להתחבר, להביא את המאור המחזיר למוטב, לגלות את זה כלפי כל האנושות, לסלק בזה את האנטישמיות. הם מרגישים שנמצא אצלנו המפתח לאושר, אנחנו בעצמנו לא מכירים את האושר, אנחנו צריכים לגלות אותו ולגלות לכולם. וכך אנחנו נביא את העולם למצב הטוב ונעשה את הייעוד שלנו גם כלפי הבורא.
שאלה: אנחנו נפגשים עם הרבה אורחים, משפחה, חברים ודודים, ותמיד עולה השאלה על הדת. באחת הפעמים שמעתי אותך אומר שהמקובל מתנהג גם בגשמיות כהעתקה מהרוחניות, סיפרת איך רב"ש התנהג בפסח. האם מכאן ניתן ללמוד שמהאדם הראשון שגילה את השיטה, גם אז כבר היו החגים האלה בגשמיות כהעתקה, מהאדם הראשון, נח, עד אברהם וכן הלאה?
בגשמיות לא. בגשמיות לא היה עד אברהם. מאברהם והלאה זה התחיל, ולא לפני זה. כי עשרים דורות מאדם ועד אברהם זו היתה עביות שורש וא' לכן שם זה לא שייך לקיים משהו, רק מאברהם זה התחיל. לכן בקבוצה שהוא חיבר כבר אז היו הדברים האלה מתקיימים, ולכן כתוב ש"האבות קיימו את כל התורה כולה". כי החוקים שלנו שאחר כך התרחשו גם בהיסטוריה, בתהליך שהם עברו, הם קיימים כבר ברוחניות, ומי שמשיג אותם הוא כבר משיג אותם בשורש, וזה לא עניין של הזמן נניח בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, חורבן, ארבע גלויות ואחר כך ארבע גאולות.
זה היה כבר ידוע גם מקודם, אם אנחנו ניקח לדוגמה את הנביאים, אז הנביאים כותבים על זה עוד לפני שזה היה. הם אמרו שעוד מעט יהיה כך, ואחר כך עוד פעם כך וכן הלאה. כמו שאנחנו לומדים מ"תלמוד עשר הספירות", איך שהאורות יורדים דרך פרצופי האצילות ואיך שהם באים למלכות דאצילות, והארת האור דרך זעיר אנפין דאצילות למלכות דאצילות היא קובעת את כל המצבים של המלכות, וכל מה שיש במלכות קורה גם בנשמות, בנו, בעולם שלנו בסופו של דבר. ולכן כשאנחנו לומדים את כל הדברים האלה שם אין מוקדם או מאוחר, אנחנו לומדים על כל המצבים, ואחר כך הם נפתחים בעולם שלנו לפי ציר הזמן.
אז אנחנו יודעים מה שקורה ומה שיקרה. וודאי שאלה שהיו בזמני אברהם ידעו מה שיקרה בבית המקדש הראשון, בית המקדש השני, ובגלויות. זה הכל התחיל משאלת אברהם "במה אדע כי אירשנה", זאת אומרת איך מגיעים לגמר התיקון, אז הכל נפתח.
שאלה: אני מבינה שמי שרוצה להתחבר איתי בקבוצות, זה בסדר, זה בסופו של דבר יקרה.
זה לא יקרה בסופו של דבר. זה לא יקרה מעצמו אף פעם. אלא שיהיו לנו מכות שהם יחייבו אותנו להתחבר, אם אנחנו לא נתחבר לפני המכות האלה בעצמנו על ידי המאמצים.
תלמידה: אני מניחה שהאנשים שנמצאים איתי בקבוצה עושים מאמצים והם רוצים. אבל מה קורה בחוץ, יש אנשים שאני ממש חייבת להתחבר אליהם והאנשים האלה חסומים, הם מאוד קרובים, ואני הייתי מאוד רוצה להתחבר. האם יש בכלל סיכוי שאפשר להתחבר לאחד שלא רוצה להתחבר בכלל?
זאת שאלה. אנחנו עכשיו יוצאים לכל מיני צורות הפצה. כל צורות ההפצה שאנחנו עושים, בעיתונות, באינטרנט, בכל מיני מקומות, בסופו של דבר עד שאנחנו לא מגיעים לקשר עם האדם לכמה דקות ומדברים איתו על לטובת החיבור, לא ייצא מזה שום דבר. כשאנחנו מתחילים להתקשר אליו פנים אל פנים במעגל ולדבר על כמה שאלות שהן קשורות לעתיד שלנו על ידי החיבור הוא מקבל מאיתנו משהו. הוא לא יודע מה, אבל כבר אנחנו הגענו איתו למגע, נכנסו בו, עכשיו הוא קשור אלינו. כל מה שיש לנו בכל זאת יעבוד גם דרכו, אנחנו מחדירים בו את הפוטנציאל הרוחני שלנו.
ולכן חשוב לנו מאוד אותם אלפי מעגלים שאנחנו משתדלים לעשות בכל מקום בארץ. גם בכל העולם הקבוצות שלנו משתדלות כבר לעשות את זה. אבל בכל זאת אנחנו מדברים שהעיקר זה כאן בארץ ישראל. על ידי זה שאנחנו נבצע את הפעולות הללו, יש עוד הרבה גם באינטרנט, גם בכל דבר שאנחנו עושים, אבל אנחנו מדברים בעיקר על ההפצה בעיגולים שלנו, במעגלים, בשולחנות עגולים. אפילו אלו אנשים שלא רוצים להתחבר, לא חושבים על זה, לא באים, והם כאילו מזלזלים, הם ירגישו דרך אחרים שהדבר הזה הוא ממשי, יש בו משהו, ולכן פעם או פעמיים הוא לא ירצה, אבל אחר כך הוא יבוא בעצמו.
כך זה יעבוד, האור העליון ישפיע. כשאני לפני כמה שנים דיברתי על חכמת הקבלה, מי רצה לשמוע? כולם היו מפחדים מזה. היום זה כבר אחרת, רק אסור להתייאש. אנחנו נמצאים בנקודה כל כך רגישה בהיסטוריה שלנו, שאם אנחנו לא נבצע את מה שמוטל עלינו, אנחנו נגרום לכוחות הרעים לסובב את העולם שוב גם לאותה מטרה, אבל כבר לא בהמתקת האורות, אלא בדרך ייסורים.
תלמידה: בנושא של הכרת הרע. אנחנו מבינים ש"אין עוד מלבדו", ורב גם מלמד אותנו שאלה ציורים שאנחנו מקבלים. בכל זאת אני בשכונה שלי נתקלת באיזו חיה פצועה שאם אני לא אדאג לה היא תמות, או אני רואה איזו תמונה לא נעימה שמעוררת בי כל מיני מצבים. אז השאלה היא, אני מבינה שאני לא צריכה לתקן קלקולים שבאים מהבורא, יחד עם זאת, איך מתייחסים לקלקולים האלה שמתגלים לי?
אנחנו צריכים בעולם שלנו להתייחס אחד לשני, לדומם צומח וחי, וגם לבני אדם בצורה אנושית. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו מסוגלים, אנחנו צריכים לעזור להם, אבל עד גבול מסוים שמקובל בחברה האנושית. יש כאלה שחושבים, אני עכשיו עשרים וארבע שעות כפול שבעה ימים בשבוע אעבוד בבתי חולים, בכל מיני מקומות, אני אעזור לכולם, לא. באמת לא צריכים לתקן מה שהבורא מקלקל. הבורא עושה קלקולים שתהיה לנו יכולת, הזדמנות להתקשר בינינו. כך זה, אבל לא יותר מזה. כל העבודה שלנו האמיתית היא רק איך אנחנו נעשה בעולם שלנו כמה שיותר עיגולים שדרכם האור המקיף יבוא בקרבה לכל בני האדם.
תלמידה: השאלה היא איך אני צריכה להתייחס לתמונות האלה. נתתי דוגמה של חיה, אבל יכול להיות עוד הרבה דברים אחרים.
כמה שאת מסוגלת את צריכה לעזור. לקרוא למשטרה, למגן דוד, לכוחות וטרינריים, בצורה כזאת, לא יותר מזה, כמו שזה נהוג בעולם שלנו ברמה האנושית, בין בני אדם.
תלמידה: אין לזה משמעות מבחינת הבירורים שאני עושה?
אין לזה שום משמעות אחרת. אנחנו צריכים לדאוג בעיקר רק להביא את המאור המחזיר למוטב. אנחנו כמעבר, כמו שכותב עלינו בעל הסולם במאמר הערבות. אנחנו צריכים להיות מעבר של האור העליון לכל בני האדם שבעולם הזה. קודם כל לישראל ואחר כך לאחרים.
שאלה:, כתוב "אין עוד מלבדו". השאלה היא, האם אנחנו בורא, כי אין עוד מלבדו, הכל א-לוהות. אז אנחנו בעצם א-לוהות?
אנחנו נכללים ב"אין עוד מלבדו", רק עכשיו אנחנו נמצאים תחת ההסתרה ונדמה לנו שאנחנו קיימים בעצמנו, לבד, ובורא בכלל לא קיים ככוח העליון שבו אנחנו קיימים. זה כמו שדה, תכונה, הבורא אין לו צורה. אז אנחנו נמצאים בו, אבל בצורת ההסתרה. כל העבודה שלנו להסיר את ההסתרה ולאט לאט לגלות שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו. ואז באמת מגיעים למצב שמגלים ש"אין עוד מלבדו".
שאלה: לגבי "ואהבת לרעך כמוך". יצא לי לשבת במעגלים וכשאנשים מהקהל הרחב שומעים את זה, הם הרבה פעמים אומרים, אני בן אדם אוהב, מי שיאהב את עצמו אז הוא יוכל לאהוב אנשים אחרים. בינתיים אני צריך לעבוד על עצמי ולהיות שלם עם עצמי. הרבה פעמים אנשים לא מרגישים שלמים עם עצמם, עם העבר שלהם, עם החיים שלהם, אז אני לא יכול בינתיים כל כך לאהוב אחרים, רק שאני ארגיש באמת שלם עם עצמי אז אני יכול לאהוב אחרים. ואנחנו יודעים שבדרך שלנו אנחנו מסתכלים על זה הפוך, אנחנו קודם אוהבים את האחרים, אנחנו נמצאים בסביבה.
אנחנו אף פעם לא נוכל להגיע לסיפוק עצמי. ומה שהם אומרים זה סתם כך, כאילו אני חייב לבוא למצב שאני מספק לעצמי כל מה שאני רוצה, אז זה נקרא שאני אוהב את עצמי. אחרי זה אני אהיה פנוי לאהבת הזולת. זאת שטות ושקר. ובאמת זה לא נכון, אף פעם אנחנו לא ראינו את זה בהיסטוריה ואין דבר כזה. אין אפשרות כזאת שתתקיים, אלא אנחנו בסך הכל חייבים לעבוד ב"ואהבת לרעך כמוך" בכל מצב שיהיה.
האנושות, ההתפתחות שלנו האנושית, הביאה אותנו למצב שהאגו שלנו, הטבע שלנו מראה לנו עד כמה אנחנו הורסים את עצמנו. אם אנחנו עכשיו לא נפעיל כוח חיובי כנגד הכוח השלילי שהאגו מתפתח, אז אנחנו נגיע להרס העולמי. זה לא נכון. זאת אומרת, מלכתחילה אנחנו כבר התפתחנו למצב שהאגו שלנו עכשיו זקוק רק לתיקון. אנחנו רואים את זה בכל העולם. במשבר הכללי העולמי, במשפחות, באדם עצמו, בין המדינות, בכל.
תלמידה: וזה בעצם ההסבר שאנחנו צריכים לתת לאנשים, לקהל הרחב, את מה שאתה אומר כרגע, לדבר על זה בתוך המעגל?
כן, האדם הזה עוד לא יודע, עד כמה הוא אגואיסט. מספיק לו כבר. על ידי ההתקדמות בזה הוא יביא לעצמו רק יותר ויותר צרות. אנחנו לא רואים בעולם שלנו שיש מישהו שמסופק ממה שקורה לו. ללכת ולמלא את האגו של האדם זה פשוט תהליך בלתי נגמר. כך אנחנו גם לומדים.
שאלה: לגבי חיבור, החיבור זה מקום רוחני שאנחנו צריכים להגיע ואנחנו עושים הרבה מאמצים בנושא הזה, כוונות, פעולות, הפצה וכולי. השאלה שלי, האם חיבור מחייב קשרי חברות בתוך הקבוצה. האם זה חלק מחיבור? זו שאלה שנשאלה היום במעגל שהיינו.
אני לא יודע מה זה קשרי חברות. אני יודע רק דבר אחד. בחיים האלה כדי להגיע למטרה, מטרת החיים, אני חייב לספק לי ולמשפחה שלי הכרחיות וכל היתר להשקיע בלמשיך "המאור המחזיר למוטב". זה נקרא "אין קמח אין תורה" "ואין תורה אין קמח". בצורה כזאת מאוזנת להיות.
לכן אני לא יודע חברות או לא חברות. אני יודע רק דבר אחד. בקשר שלי עם החברים והחברות שלנו בקבוצה תלוי העתיד הנצחי שלי. אני מגיע אליו או לא? זה הכל. אז מה זה שייך לחברות או לא חברות. הם בשבילי חלקי הנשמה שלי, עכשיו את רוצה להתחבר איתם כחברה, חברה, כיותר או פחות, זה עניינך. רק תביני שהקשר חייב להיות כחלקי נשמה.
שאלה: אני רוצה לשתף אותך ואת החברים במשהו שעבר עלי בזמן האחרון ובאמת איזה "לופ" שמראה לי כל יום מחדש איך הרצון לקבל או האגו שלי לוקח אותי לאן שהוא רוצה. אני רק משחקת בלהיות בחיבור.
לא דורשים מאיתנו יותר. ודאי שאנחנו נמצאים למטה ממחסום ואנחנו צריכים כאן לעשות פעולות כאילו שאנחנו מתחברים, כאילו שאנחנו אוהבים, כאילו. מהפעולות האלה, כאילו, כבר מספיק לנו כדי למשוך "המאור המחזיר למוטב". זה מספיק לנו. הוא מגיע כאור המקיף ולכן בטבע שלו הוא יכול גם להתלבש בנו ולהתחיל לתקן אותנו.
תלמידה: אבל אני הייתי בירידה, בתחושה שאולי מה שנקרא יותר מידי בשבילי כל הסיפור הזה.
בסדר.
תלמידה: והאגו אמר לי "את בירידה זה הכל טוב אז החברים ירימו אותך, זה בסדר גמור". אחרי התחושה הזו התעוררתי, תראי איזה יופי את מתחברת. זאת אומרת, מה שאני לא עושה, הוא אומר לי זה מצוין, את מצוינת. אבל אני כבר אמורה לדעת שהוא לא מוליך אותי למקום של החיבור, אז אני תלויה פה בחוסר הבנה מוחלט, אז מה, אני אמשיך לשחק כך איתו?
אני מבין את כל השיחות שלך עם האגו שלך. אבל מעשית, את צריכה לעסוק בחיבור בלבד. ואפילו שאין לך בראש שום דבר ובלב שום דבר, הכל ריק, ואפילו מגעיל, את צריכה בזה לעסוק, ובזה את דווקא מושכת את "המאור המחזיר למוטב". וכמה שיותר את נגד, בכאילו, בלב ובמוח, נגד זה, ועושה בכל זאת פעולות בעד, זה יותר עדיף, יותר חשוב, יותר מועיל. מה שמועיל פשוט, את נמצאת במעגל. מתחברת לכולם, הכל בסדר? יופי.
שאלה: יש המון עצב גם בארץ וגם בעולם. המון אנשים לבד. עד גיל ארבעים הם קוראים לעצמם נוער ואפילו לא מרגישים שונה בזה שהם לא נשואים. לאן זה מוביל?
העולם שלנו מאוד מסכן ואנשים מרגישים מאוד בודדים. כתוצאה מזה יש לנו טרור, מריחואנה, ייאוש, כדורים נגד דפרסיה, ועוד דברים גרועים יותר. ודאי שהכל תוצאה מהבדידות, מחוסר מילוי. לפני מאה שנה זה לא היה כך, אפילו לפני חמישים או שישים שנה זה לא היה כך. זה התחיל מקסימום לפני שלושים או ארבעים שנה. האם קודם לא היו יכולים לגדל מריחואנה או אופיום? אלא שלא היה צורך בזה, אנשים לא היו עד כדי כך מיואשים מהחיים.
עכשיו, כמו שאת אומרת, עד גיל ארבעים הם לבד. זה נכון, כל אחד לבד בבית או באוטו או ברכבת, כולם לבד, כולם רק בתוך הפלאפונים שלהם. אבל זה רק בינתיים, עוד מעט זה יגמר. עוד מעט הרצון הזה להתקשר ולהגיד "מה נשמע" יגמר. אבל מה יהיה אז, את יודעת איזה עולם יהיה? מתוך הייאוש אנשים ייקחו סכינים ויתחילו לחתוך זה לזה את הגרון. אני אומר לך ברצינות. כשאין תגובה, לא שומעים ולא אומרים שום דבר, האדם ישתגע מחוסר תקשורת, כי העולם הזה בנוי כדי לדחוף אותנו לעולם העליון. לכן אנחנו נצטרך לעבוד על כך.
כבר עכשיו אנחנו צריכים לעבוד איתם ולהסביר להם שאת כל זה עשה, עושה ויעשה לנו הבורא, וזה במיוחד כדי שאנחנו נבין מהי התקשורת הנכונה בין בני אדם. יהיה אוכל, יהיה הכל, לא יחסר כלום מלבד קשר בין בני אדם, כי אף אחד גם לא יידע איך להשיג אותו. "אני לא יכול להתחתן, אין לי בזה שום עניין", אז תעשה ילדים, "איזה ילדים, אני לא מרגיש שזה חסר לי". 90% מהאנשים ישבו בלי עבודה, הם יקבלו הבטחת הכנסה טובה, יהיה להם הכל, שום דבר לא יחסר. מה הם יעשו? ישתגעו, יתחילו באמת להרוג זה את זה. זה מה שיהיה. לכן אנחנו צריכים להבין באיזו תקופה אנחנו חיים ומה עלינו לעשות.
תלמידה: מעגלים.
מעגלים, מעגלים ומעגלים.
תלמידה: עד לפני מספר שנים היו לי מלא חברים, הזמינו אותי לכל מקום, אבל פתאום נעלמו כל החברים. בשבת אני עם המשפחה, אבל בשנתיים האחרונות לא מזמינים אותנו, אין כלום. תמיד הייתי חברמנית, מלאת חיים, ואז חיפשתי חברים והגעתי לבני ברוך. אני רואה שהאנשים בחוץ מוקפים בחברים ומוזמנים לכל מקום, ורק אנחנו התנתקנו.
אלה שמתעסקים בקבלה?
תלמידה: כן.
נכון, זה ברור. אם תנסי להיכנס לחוגים אחרים, את תראי שלא יהיה לך שם שום עניין. מה לעשות? לארגן משהו יפה ונעים בחוגים שלך, בקבוצה שלך. למה אתם לא יכולים לארגן משהו טוב? הרי אתן יוצאות לפעולות, צריכים לעשות את זה קצת יותר חי.
תלמידה: העניין שאין לי שליטה לא על החברים ולא על הילדים. מאז שאני בקבלה מבזים אותי, רבים איתי בעבודה, במשפחה. על כל דבר קטן אומרים לי "לכי שבי במעגל".
קודם כל לא להתייאש. גם אני סבלתי. היו לי כאן הורים וקרובים, עד שהם עזבו את הארץ היה לי מאוד קשה איתם. זה היה לפני ארבעים שנה, אבל הייתי חייב להגיע, לבקר אותם ולעשות כל מיני פעולות.
קודם כל אנחנו ממליצים לא לעשות שום פעולות הפצה במקומות העבודה וגם במקום שבו אנחנו חיים. גם אלה וגם אלה נקראים קרובים, קרובים בעבודה וקרובים במשפחה. לא לבצע שם שום פעולות. אם יש לך קשר מסוים עם בני אדם, את מאוד צריכה להיזהר לא להכניס לקשר הזה את הקשר הרוחני. בדרך כלל זה מקלקל את זה.
לכן כדאי לך להתאפק עכשיו עד שהם ישכחו וזהו. אחר כך הם בעצמם יבואו אליך. אבל חוץ מזה עליך לחפש בחברה שלנו מענה לכל חיסרון. גם יציאה לטיולים, לפארקים, לעשות יחד ערב, חג, הכל. כמה שיותר. הקבוצה כאן היא גדולה וכבדה, אפשר לעשות את זה קצת יותר גמיש, קצת יותר לבבי. בקיצור, להשתדל, אחרת אי אפשר. בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לכולם נותנים דוגמה איך הקבוצות הנכונות, איך האנושות העתידה צריכה להתחבר, באילו קשרים, באילו חיבורים היא צריכה להיות. לכן בואו נשתדל לבנות את זה יפה.
זה לא פשוט. אנחנו החלוצים, ולא כתוב על דברים האלה דבר. בהרבה מקרים אנחנו ממש עושים את ההיסטוריה ובעצמנו "מגרדים" את התהליך. אנחנו כביכול כותבים נוסחאות כדי שלאחרים שיבואו אחרינו יהיה קל יותר ומובן יותר, ושיהיה משהו כתוב למדריכים שיעברו את זה. זה יהיה אחרת, אבל בינתיים אנחנו גם צריכים להתגאות, העבודה של החלוצים היא עבודה קשה.
שאלה: לקבוצת באר שבע ופתח תקווה ניתנה היום הזדמנות לצאת לפעילות הפצה בכלא ולהעביר שם סדנאות ומעגלים בנושא חכמת הקבלה ופסח. יצאנו לשם עם הכנות והרגשנו כאיש אחד בלב אחד. הרגשנו שנפתח עוד פתח, עוד ניצוץ גדול בקרב אנשים שנמצאים בכלא בתוך מתחם סגור. הם השתתפו במעגל, בסדנה, וכשהגיע הזמן לעזוב אחד מהם קם פתאום ואמר "לא, עצרו, אתם לא עוזבים". הם מאוד הודו לנו על כל העניין שנחשף בפניהם.
כלא זה מקום מאוד מיוחד כי אפשר לעשות שם הרבה עבודה. אני אפילו מקבל צ'קים ממנהלים של בתי כלא באמריקה, הם שולחים לי שלוש דולר, חמש דולר. אני לא יודע למה, כנראה שכך נהוג אצלם. כמובן שאני לא פודה אותם, הם שמורים בארכיון שלנו. אבל זה כתוצאה מהטיפול של החברים שלנו בארצות הברית, הם מטפלים בבתי כלא.
היו כבר כאלה שהשתחררו והשתתפו בכנסים שלנו באמריקה. לכן זה באמת מקום מאוד מיוחד, האנשים שם מבינים. האמת לפי דין תורה, אין דבר כזה כלא, אנחנו גם רואים שזה לא עוזר. אבל בין לבין, אם יש לנו הזדמנות לעבוד איתם, זה כדאי.
תלמידה: אנחנו צריכים להוות דוגמה ל-99, אבל בשביל זה אנחנו צריכים ללמוד המון.
במה אנחנו צריכים להיות דוגמה? אנחנו לא צריכים להיות דוגמה לכל הדברים המוצלחים בעולם, כמו לימוד באוניברסיטאות, חיי משפחה או בעבודה שלנו. אנחנו צריכים להיות דוגמה לזה שאנחנו יודעים איך למשוך המאור המחזיר למוטב, ולא דוגמה ליתר ההצלחות האנושיות.
תלמידה: יש לנו דוגמה מדהימה מקבוצת חיפה. השתתפנו בסוג של הפצה מאוד מיוחד, לא משכנו אנשים כדי שישבו במעגלים, אלא אנחנו שיחקנו את עצמנו במעגלים והעברנו להם את השמחה שלנו, את החיבור שלנו.
אני מקווה שצילמתם את זה, תעבירו לנו, זה משהו מיוחד.
תלמידה: אנחנו במצב שהכל צפוי והרשות נתונה, האם זה כדי שנפעל ונשנה את הדברים?
כן.
שאלה: אנחנו יודעים שהֶרגל נעשה טבע שני, ויחד עם זה שההרגל מוציא את האוויר מהמפרשים. איך ההרגל ייעשה טבע שני, בלי שיוציא מאיתנו את הטעם בדרך?
זה אף פעם לא יקרה, כי הכל מתגלגל על פני יצר הרע. יצר הרע כל הזמן גדל ואנחנו צריכים לגדול מעליו. לכן טבע שני יהיה, אבל כל פעם נצטרך להגדיל הטבע השני על פני הטבע הראשון שזה האגו. "בראתי יצר רע", כל הזמן יותר ויותר, ולמעלה ממנו צריכים לבנות יותר ויותר את יצר הטוב.
שאלה: בטקסט שקראנו קימת שאלה האם "ציפית לישועה", ואחר כך "ישועת ה' כהרף עין". מהי בעצם אותה ישועה שאנחנו צריכים לצפות לה, והאם היא כלי עבודה עבורנו, או אולי איזה רצון לקבל?
הישועה מגיעה לנו ככוח, אנחנו קוראים לזה אור, אבל זה ככוח השפעה שמתגלה בנו, ממלא אותנו, ועל ידי הכוח הזה אנחנו יכולים להתחבר עם החברים. אני מתחבר בעצם עם חלקי הנשמה שלי כי אני סך הכול נקודה, לכן אני צריך לחבר את כל חלקי הנשמה שלי, כמה שאפשר, לפחות עשרה אנשים במעגל, וכשאני מתחבר איתם, הם הופכים מעשרה לאחד. ערך האחד הזה כבר שווה ערך לאור. לכן כשהערך האחד שלי שווה לערך האור האחד, אני מתחיל להרגיש. זה נקרא גילוי הבורא.
"ציפית לישועה" זה נקרא כל פעם "ישועת ה' כהרף עין". כשאני כל הזמן משתדל לעבוד על החיבור ומצפה שהאור העליון ישפיע, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". וכשהאור העליון משפיע ומחבר בינינו, אז בתוך החיבור בינינו אני מגלה את העולם העליון, את הבורא. הכלי המשותף שלנו זה הכלי עצמו, והאור שמתגלה בו זה הבורא, "בוא וראה". כך אני מגלה.
בכל פעם כשאני עושה כך, אני נמצא בציפייה, זה נקרא "ציפית לישועה". "עסקת בתורה" נקרא שכל פעם אני מושך את המאור המחזיר למוטב. תורה זה המאור המחזיר למוטב. את האדם שמגיע למשפט אמת שואלים, "האם עסקת בתורה", "האם ציפית לישועה"? לעסוק בתורה נקרא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת האם עסקת בזה, האם פעלת בזה, האם משכת את המאור המחזיר למוטב על יצר הרע שלך וציפית שהוא יתקן אותך? זה כל מה שאנחנו עושים. לכן אם ישאלו אותך, יהיה לך מה לענות.
שאלה: אני רוצה לספר על דבר מיוחד שקורה בירושלים. לפני מספר חודשים הגיעו מנחים שלנו מכל הארץ למכללת דוד ילין בירושלים, זו המכללה להוראה בין הטובות בארץ, וקיימנו שם מעגלים בעשרות כיתות, זה היה ביום הזיכרון לרצח רבין. האנשים מאוד התרשמו. ראש המחלקה האקדמית הזמינה אותנו לפגישה ואפילו ביקשה שנעביר קורס אקדמאי לתלמידים, למורים לעתיד.
נכנסנו כמורים לכל דבר, כל החברים מקבוצת ירושלים מרצים בקורס אקדמאי, ונותנים מטלות. האנשים שם לא מפסיקים להתפעל מחכמת המעגל. זה דבר חדש ומרגש, זו פריצת דרך ענקית, והתגובות מדהימות. אני מקווה שנסיים בהצלחה ונמשיך בקו הזה.
בהצלחה. יופי, זאת דוגמה שאסור לנו לשבת בתוך הקבוצה ולהסתפק בהעברת המעגלים באיזה חוף, קניון או טיילת, אלא ממש להיכנס לכל המקומות האפשריים.
שאלה: אנחנו רואים שהעם שלנו מתחבר בזמן מצבים מאוד קשים.
זה לא נקרא שהעם מתחבר, זה נקרא שהעם מסתתר.
תלמידה: אבל בעת צרה משפחה מתחברת יחד.
גם זה מסתתר ולא מתחבר. חיבור נקרא כשאני רוצה לטובת הזולת. ומה שאת מספרת זה לא חיבור.
תלמידה: איך בכל זאת יוצרים מצב שאנשים ירצו להתחבר גם במצבים טובים? כשאנחנו במעגלים איתם, אנחנו נותנים להם הרגשה טובה, הכל טוב, אנחנו יוצרים כאילו מצב שהוא טוב בשבילם. אולי נעשה כמו פנצ'ר מאכרים, פעם הם היו זורקים מסמרים על הרצפה בשביל שתהייה להם עבודה?
לא. אנחנו לא מבקשים צרות על העם כדי שהוא ירצה להתחבר. זה לא העניין שלנו, הבורא לפי התכנית שלו עושה את מה שצריך. אנחנו רק צריכים לגרום להם טוב. מטעם האהבה שלנו אליהם אסור לנו אפילו לחשוב לכיוון שיהיה להם רע, כדי שהם יבואו אלינו אחר כך על ארבע ואנחנו נראה להם מלמעלה איך לעשות מעגלים. חלילה. שיהיה להם טוב, אפילו טוב גשמי, אנחנו נמתין שהבורא יקרב אותם בטוב.
תלמידה: האם יש דרך לגרום להם לרצות את החיבור בטוב?
כן. הדבר הזה הוא ויראלי, אם אנחנו נצליח לעשות משך הקיץ אלפי מעגלים, בכל מיני מקומות, אז דרך המעגלים האור יתפשט בכל יתר האנשים. אפילו אלה שהיו אצלנו פעם אחת ושכחו, בזה אנחנו כבר התקשרנו אליהם. אפילו שהאנשים שיהיו במעגלים ידברו עם כל מיני אנשים שהם איתם בקשר, ואפילו לא על המעגלים עצמם, הם כבר מעבירים את זה. האור מתפשט, אנחנו צריכים רק לפתוח את הדרך. זה נקרא אור להיות לגויים.
הם לא מבינים מה עושים, הם לא יודעים, אבל יש להם קצת מגע איתנו. כבר כמה שנים אנחנו רואים שככל שאנחנו מתחילים לדבר כאן בצורה מיוחדת, כעבור חודש מדברים על כך אנשים אחרים שלא קשורים אלינו, אפילו בעיתונות אנחנו רואים פה ושם שינוי סגנון. כך זה קורה.
אנחנו נמצאים בהשפעה גדולה מאוד על העם. אם נעשה כמו שתכננו לעשות משך הקיץ, אתם תראו שלקראת ראש השנה ישראל תיראה אחרת, ממש כך.
תנו לאור לעבוד. מלבד השפעת המאור המחזיר למוטב דרכנו, שום פעולה שלנו לא תעזור. אין כוח שיכול לעזור יותר בעולם, דיברתי על כך גם בתכנית הרדיו שלי.
אני מבקש לא לשכוח, פעולת החיבורים שלנו היא הפעולה הכי חשובה. קבלה זו שיטה מעשית, זה מה שנשאר לנו לעשות. חוץ מזה אין. גם אברהם עשה אותו דבר, גם המקובלים בכל הדורות נהגו כך, גם בעלי הזוהר היו יושבים, לומדים ומתחברים ביניהם, וכך רב"ש לימד אותנו בכל הכתבים שלו. לכן רק לצאת למעגלים ולדבר כמה שיותר עם אנשים. אבל לא סתם דיבורים, לא וויכוחים. אלא להושיב אותם במעגל, לעשות איתם איזו סדנה כך שהם ירגישו מבפנים שהנה, בא איזה כוח חדש, איזו הרגשה חדשה, משהו שמקשר, משהו חם, משהו שמבטל את הקרע בינינו, וההתנגשות בינינו נעלמת.
כשהם ירגישו כך, זהו, לא צריך להסביר כלום. רק ההרגשה הזאת צריכה להיות בהם. אחר כך להגיד רק דבר אחד, על ידי ההרגשה הזאת, על ידי הכוח הזה שאנחנו יכולים להוציא מהחיבור, אנחנו יכולים לתקן את כל העולם, ולפחות את כל העם שלנו. זה בידינו לעשות.
שאלה: אני למדתי הילינג ותת מודע. כשאני נכנסת לקבוצה, אני אוהבת לדמיין כמו שלמדתי, קרן אור שיוצאת מהלב ומחברת.
לא. אפילו לא רוצה לשמוע יותר. גם אני למדתי הרבה חכמות ואני אומר לך שאסור לנו לחבר את שיטת הקבלה לכל דבר אחר, כי כל השיטות מתבססות על האגו ואנחנו רוצים ללכת למעלה מהאגו. אמנם המילים מאוד דומות, אבל לא. נקודה.
שאלה: היינו יומיים בהפצה מדהימה בטבריה. ראינו הרבה אנשים, והם קיבלו את זה בצורה יפה. אבל הייתה הפרעה כל פעם שראיתי אנשים דתיים, ראיתי כמה ילדים יש להם וזה הייתה ההפרעה שלי. איפה השוויון אצל בורא, להם הוא נותן עשרה ולאחרים הוא לא נותן בכלל?
אני הייתי גר 10 שנים ברחובות באזור הדתי, אחר כך 20 שנה במרכז בני ברק והייתי מקבל קהל יום יום מבני ברק ומירושלים. אני מכיר אותם טוב מאוד. הם מכירים אותי. עד שנות התשעים, לא היה אדם בבני ברק שלא היה מכיר אותי. גם בגלל שאני הייתי כל הזמן עם הרב"ש וגם בגלל שאני הייתי מקבל קהל.
הייתי מעורב יחד איתם. מתוך ההיכרות שלי איתם, אני אומר לכם, בכל צורות ההפצה שלנו, אנחנו לא נוגעים בקהל הזה. יש להם מי שמטפל בהם, יש להם רבנים, פוסקים, מנהלים גדולים, גם לילדים, גם לנשים, גם לגברים. אנחנו לא צריכים לראות אותם וזהו. לא רואים. הם חיים את החיים שלהם, תעזבי אותם.
זו לא פעם ראשונה שאנחנו מדברים על כך שאנחנו מטפלים רק בקהל החילוני, הקהל הדתי עובר לידינו וזהו. זה שיש שם פחות ילדים או יותר ילדים, זה לא עניין שלנו. שיהיו. על זה לעשות חשבון? אני לא מבין איזו צורה אגואיסטית חדשה צומחת כאן פתאום.
יש לך עבודה במעגלים. את צריכה לאסוף אנשים שהם ראויים לזה, להביא אותם למעגל ולעבוד איתם. אם את רואה איש דתי, את אומרת "לא, זה לא בשבילך".
שוב, אני רוצה כאן לדייק. לא שאני נגד, אבל יכול להיות שזה יהיה הפרעה לכל המעגל, כי איש כזה יכול להתחיל לדבר על השקפת העולם שלו, איך שזה כתוב בתורה ואתם מדברים בצורה אחרת ובשביל מה להיכנס לכל הדברים האלה? יותר טוב להגיד "זה מיועד לחילוניים", זה הכל. אנחנו מדברים איתם על אהבת ישראל, זה הכל. חוץ מזה הוא רואה ששם יושבים גם גברים גם נשים ביחד, אז הוא עובר ליד זה. אני נגד העבודה איתם, יש לי הרבה אסמכתות.
שאלה: כל הזמן מדברים על זה שהכל מ"אין עוד מלבדו" ושכל מה שמחוצה לי זה בעצם מצבים פנימיים שלי, ו"כל הפוסל במומו פוסל". אז עם הרע מחוצה לי, אני יכולה לעשות בירור פנימי, אני יודעת לעשות את זה יפה מאוד בשכל, אבל איך אני מתייחסת בלב למצב שאני מקבלת רע מהזולת?
יבוא ללב האור ויתקן.
שאלה: נניח שמישהו בא ומתנפל עלי בעבודה, קללות, דברים לא נעימים, מה הבירור שאני אמורה לעשות? אני אומרת "אוקיי, הוא טוב ומיטיב, אז אין רע". אבל זה יופי בשכל, בלב אני לא מצליחה להתחבר לזה.
אין תיקון חוץ מהאור. חוץ מהאור יש שני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב. את רוצה שיבוא הכוח הטוב ויתקן? תעשי פעולות בהתאם לזה. את לא עושה פעולות, אז יתגלה הרע עד שיחייב אותך לעשות פעולות לטוב.
שאלה: אילו פעולות?
את צריכה לבנות כאלה יחסים בתוך הקבוצה, שלמרות שאת נמצאת במרחק, בעבודה, בבית, עם הילדים, בתור לאיזה מקום, בכביש, הקבוצה כל הזמן תשמור עלייך ואת תרגישי שאת נמצאת תחת השפעת המאור המחזיר למוטב, שהוא מחזיק אותך. ולכן מי שיבוא וירצה לפגוע בך, הוא לא יוכל לעשות את זה. ואפילו לא יעשה, למרות שהייתה לו כוונה. ואפילו אם יעשה, תרגישי עד כמה שזה לא נוגע בך. את תהיי עטופה בכוח החיבור הזה, בכוח האור.
בקבוצה שנותנת לאדם את הרגשת הערבות, האדם מרגיש את עצמו כאילו הוא נמצא עטוף בשריון כזה, בכוח היפה והטוב. זה לא נוגע בו. ואנשים ירגישו את זה בך ולא יבואו לקלקל. אלא יהיו כאלה שהבורא יסדר אותם בכוונה, אבל זה כדי שתרגישי איפה שאת נמצאת, איפה הגבול, עד כמה שאת מגיבה לזה נכון.
שאלה: אני מאוד שמחה שאנחנו כולנו ביחד פה היום באווירה חגיגית ולבבית ומרגישים את החיבור בינינו. ואני רוצה להודות לבורא שבחר בנו וזכינו לעשות את העבודה הזאת עם כל האתגרים, זו זכות גדולה. איפה נמצאת ישראל בעולם היום, איפה אנחנו, מה איתנו?
כמו שאתם יודעים, אנחנו נמצאים במצב לא טוב. העולם אמנם עסוק בהרבה בעיות משלו, בכל מיני מקומות, אבל הם לא שוכחים אותנו. וזה מפני שאנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו. וכתוב בסוף ההקדמה לספר הזוהר, "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", זאת אומרת שהסיבה שיש מהומות, בעיות שמתגלות בעולם, היא בגלל ישראל ובשביל ישראל. כדי שאנחנו, ישראל, נִתקן, מה שלא הצלחנו לתקן קודם.
לכן מצד אחד אנחנו צריכים להבין שאם האנטישמיות עולה, אם ההתנפלות עלינו ממש עולה במספרים בכל מיני מקומות בעולם, ואנחנו רואים שזה כך, סימן שאנחנו עדיין לא הגענו למצב שאנחנו איכשהו מתקנים את זה, או לפחות עוצרים באיזו צורה. ולכן עלינו לקחת את זה בחשבון.
מצד שני יש לנו הצלחה גם בהפצה גם בהסבר, מתחילים בתהליך הזה בכל המקומות בעולם, במיוחד בקבוצות רוסיה, איטליה, צפון אמריקה. חוץ מישראל. וודאי שכדאי לנו להשקיע בזה כמה שיותר, כי בזה תלוי העתיד שלנו. נשתדל לעשות את זה, למרות שאתם רואים, סוף סוף כשאנחנו מתגלים, כמה שונאים יש לנו, כולל הנשיאים הידועים, ועוד אנשים שכביכול דרכם הבורא ממש רוצה לגלות את האור, ואם אנחנו לא מעבדים את האור נכון, הוא הופך לחושך. כביכול כל פעם מתגלה אנרגיה בכל המכונה הגדולה הזאת שנקראת "הנשמה הכללית". אם אנחנו לא מעבדים את האנרגיה הזו לחיבור בינינו, היא הופכת לריחוק בינינו ולשנאה כלפינו, ואנחנו הסיבה לריחוק. ואז יוצא שאת האור הרך והטוב, דרך התורה, אנחנו הופכים בעצמנו לדרך ייסורים.
והיום אנחנו נמצאים לפני יום השואה וזאת דוגמה. בשנות העשרים, בעל הסולם שהיה דיין בפולניה, והיה איש חשוב כל כך, רצה שיבואו כל היהודים מאירופה לארץ ישראל, והיה אפשר לעשות זאת, ובמקום זה זרקו אותו, עשו עליו חרם. וכל אותם שלושה וחצי מיליון יהודים שהוא עזב בפולניה, נשרפו. לכן אנחנו צריכים להבין שהכל אצלנו, הכל בידינו. ולכן היום אנחנו צריכים לראות שהעתיד שלנו ועתיד הילדים שלנו יהיה מובטח, וזה הכל בידינו.
לכן נשמח שיש לנו היום נשק איך להפוך את אותו האור שמתגלגל מלמעלה, במקום שיהיה חושך, שיהיה לאור. זה בידינו לעשות, ויחד נעשה.
(סוף השיעור)