בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 30.5.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש ג', "המתפלל בעד חברו*"

1. אומרים שרק ע"י תפילה אנחנו יכולים להשיג את מה שרוצים, וכל העבודה שלנו היא בתפילה. מהי הבקשה? מצד השני אם אדם כל הזמן מתפלל ומבקש ומבקש על עצמו, אפילו שמבקש שייתנו לו רצון להשפיע וכוחות להשפיע, אבל הוא בכל זאת מבקש את זה עבור עצמו ומחובר לרצון לקבל שלו, לאגו שלו, יש כאן פיצול פנימי. מצד אחד הוא מבקש שיהיה לו כוח השפעה, ומצד שני הוא מבקש שיהיה לו דווקא כוח השפעה. האם התפילה הזאת אגואיסטית או לא?

2. דאי שהתפילה יכולה להיות רק בעד מישהו, כי אם בעד עצמו אז הוא נכנס לאגו עוד יותר גדול ומתרחק מהבורא, ולא יזכה לכך שהבורא יעזור לו ויאיר עליו. לכן *המתפלל עבור חברו זוכה תחילה*. כמה שאפשר להתכלל בחבר וכמה שאפשר יותר לבקש עבורו, עבור השני. כל אחד ככל שנכלל בשני ומתפלל עבורו זה גורם ליצירת הכלי, זה גורם למצב שכל הרצונות וכל המחשבות והכוונות של כל אחד ואחד יהיו מקושרים עם האחרים ובאמת יהיה כלי אחד.

*זמן מתן תורה - חג השבועות*

3. מהי התורה? זו הבנה וכוח איך אנחנו יכולים לעשות פעולות, אמצעים כדי להתעלות מעל הטבע שלנו שהוא כולו ע"מ לקבל לטבע שני שכולו בע"מ להשפיע. רק אנחנו לוקחים ע"מ לקבל שלנו ולאט לאט, בהדרגה, בפרוסות, יכולים לעבוד על הרצון לקבל ע"מ לקבל להפוך אותו לע"מ להשפיע. זה הרצון שלנו, הכוונה שלנו, המאמץ שלנו.

4. *וודאי שזה נגד הטבע שלי, וודאי שזה קשה, אבל לאט לאט לאט לאט אני יכול בכל זאת לתקן את הרצון לקבל ע"מ לקבל שלי, שיהיה בע"מ להשפיע. שלא אחשוב ב-100% על עצמי אלא ב-99% חושב על עצמי וב-1% על האחרים, בתוך האחרים נמצא גם הבורא. אח"כ 98%, 97% וכך לאט לאט אני מתעלה מעל עצמי וממש בונה סולם מדרגות כמה אני מסוגל לצאת מעצמי לחיבור עם הזולת*. לכן התחלנו לדבר על שהמתפלל בעד חברו זוכה תחילה. העיקר בשבילנו להדביק את עצמנו למה שמחוץ לנו, לקבוצה, לעשירייה, וכך נבין, נרגיש, נבצע את השורש של כל התיקונים.

5. אנחנו לא יכולים לשקול ולמדוד את זה בשום צורה. *אנחנו פשוט צריכים להשתדל להשתמש עד הסוף כמה שאפשר. אין בזה גבול, פשוט בכל ה-100% של כוחותיי אני רוצה להתרומם מעליי לתמוך בחברים, ויחד איתם אנחנו נדחפים יחד להגיע למצב של ע"מ להשפיע, עזרה הדדית, ערבות הדדית בסירה אחת*.
   
   כך אנחנו צריכים לעזור אחד לשני להיות למעלה מהאגו של כל אחד ומהאגו הכללי שלנו. כך אנחנו מתקדמים למצב שיכולים לעלות במשהו למעלה מהאגו שלנו. מצד אחד נרגיש במאבק הזה שאנחנו כולנו מחוברים בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, ומצד שני כמה אנחנו בכל זאת רוצים להתעלות מעליו בעזרה הדדית לאחרים, כל אחד לחברים, *ובזאת אנחנו דווקא מתחילים לבנות את העשירייה*.

6. ש: לגבי המתפלל בעד חברו אני מרגיש שצריך כל הזמן תזכורת?
   ר: וודאי, כי זה מחוץ לאגו שלי. מה פתאום שאני אבקש, אתפלל ואתעניין עבור חבר שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלי?
   ש: אז מאיפה התזכורת הקבועה..?
   ר: זה צריך להיות באוויר, מהמאמצים של כולם יחד.
   ש: מה עושים כשאין לי המחשבה הזאת?
   ר: *תתחילו לקבוע בכוח כל אחד לעצמו, וכך ההרגל נעשה טבע שני*.
   ש: בסעודה בהכנה בכל האוירה שהייתה זה קל..?
   ר: המקובלים מסבירים לך שאם תעשה מאמץ, אפילו שהוא לא ברצון שלך המקורי, אבל אם תעשה מאמץ יותר ויותר ויותר בכוח, אח"כ זה יבוא להרגל ואז תתחיל לחשוב על זה כאילו שזה ברצון שלך, שחסר לך.
   ש: איך יוצרים את החשמל הזה באויר שיחזיק קבוע?
   ר: *לפי המחשבות של כולם, כל אחד ואחד. זה נקרא ערבות הדדית. אם כל אחד חושב במשהו על כך הוא מייצר אווירה שכולנו מתחילים לחשוב שזה חסר להם. זה כוח החיבור, כוח הערבות*.
   ש: ומה התפילה בעד החברו..?
   ר: *שהבורא יטפל בחברים וייתן להם כוחות השפעה, כוחות חיבור שהם רוצים, ואני אהיה מחובר לכך בזאת שאני דוחף אותם, מטפל בהם, בכך שאני אחראי על החיבור שלהם*.

7. אנחנו יוצאים לאט לאט ע"י מאור המחזיר למוטב. אני אגואיסט ומתפלל בכל זאת עבור החברים. וודאי שהתפילה שלי היא שקרית אבל כך מתקדמים וזוכים לעזרה מלמעלה. אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולת השפעה, להתפלל על מישהו, לחשוב על מישהו, ודאי שלא יכולים. אבל זה נקרא *מלא לשמה מגיעים לשמה*.

8. קודם כל צריכים לאתר כמה אנחנו שבורים לחלקים. איפה אנחנו רואים זאת? אנחנו לא יכולים להתפלל עבור החבר, כמה אנחנו שוכחים על זה שחייבים להיות קודם כל בדאגה על חיבור העשירייה יחד. דווקא על כך אנחנו צריכים לדאוג. זה שאנחנו לא דואגים לכך רק אומר לנו באיזו שבירה אנחנו נמצאים, מה קורה לנו, ולשים לב על כך. זה מסביר לנו את עניין השבירה, כמה אנחנו שבורים.
   
   *אנחנו צריכים להשתוקק להגיע לבקשה אחת. מהי בעצם השבירה? שאנחנו לא יכולים להעלות בקשה, מ"ן, בקשה שלנו לבורא יחד כולנו*.

9. הכל תלוי בעוצמת הבקשה שלנו, ועוצמת הבקשה כולה תלויה בערבות בינינו, כמה אנחנו רוצים להיות בערבות, משתדלים להגיע לערבות. לא שאנחנו כבר נמצאים בערבות, בחיבור הדדי שכולנו כאחד, אבל אנחנו בהחלט רוצים חיבור כזה כמה שאפשר יותר ויותר. כך אנחנו מודדים את התיקון שלנו. *צריכים לחשוב על כך יותר ויותר. אתם תגלו כמה יש בזאת עמקות, וכלי שבור, כלי שלם, וכל התהליך, כל המדרגות שאנחנו צריכים לעלות עליהם*.

10. ש: מה מצפים מאיתנו?
    ר: *מצפים מאיתנו שנשתדל כמו ילד קטן שמשתדל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. ע"י השתדלות הזאת פתאום אנחנו מתחילים להרגיש שמתוך זה שלא הולך לנו, אבל דווקא ע"י שאני משתדל יותר ולא הולך לי, ועוד משתדל ולא הולך לי בבקשה, בחיבור, בכל מיני צורות שאנחנו לומדים יחד, מתוך כך אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו מתעורר, משהו נעשה בנו. אנחנו מקבלים הרגשות חדשות, מחשבות*, ומתחילים קצת להבין את הענין יותר, ויותר להרגיש אותו. כך אנחנו ממש מתקדמים ומתחילים להבין מה המערכת שאנחנו מפעילים, מה קורה כאן, למה בצורה כזאת אנחנו צריכים להתקדם?
    
    *כל זה בא כתוצאה מהיגיעה. את היגיעה הזאת אנחנו משתדלים כמה שיותר לעשות בצורה קולקטיבית, יחד, שכל אחד חושב על האחרים ולא חשוב איפה הוא נמצא, עובד, נמצא בבית, בכל מיני מקומות, לא חשוב איך ומה, אבל הוא כל הזמן משתדל להחזיר את עצמו לבקשה עבור הקשר בעשירייה*.

11. מפסח עד שבועות יש 50 יום, זה נקרא בדיקת הכלים, תיקון הכלים שלנו. אותן 50 ספירות, 49 פלוס 1, אנחנו בודקים את המצבים האלו שלנו. יש לנו 7 כפול 7, 49 מצבים. אנחנו אח"כ נרגיש אותם ונלמד אותם. כך אנחנו מגיעים ליום של קבלת התורה, קבלת האור העליון, קשר עם הבורא, זה הסמל של חג השבועות וכבר מאז והלאה אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו.

12. *אני צריך לדון חברי לכף זכות, שתמיד הוא נמצא בעבודה לפי הדרגה שלו בכמה שאפשר יותר, ב-100% ממלא את התפקיד שלו, ממלא את היכולת שלו להשתוקק ולהיות בנטייה לחיבור בינינו ולגלות את הבורא בתוך החיבור. אני צריך לקבל את החברים שלי בצורה שכך הם כולם נמצאים ואין באף אחד שום פגם אלא ב-100% כמה שכל אחד מסוגל, כל אחד לפי מצב שלו, הם מבצעים את התיקונים*.
    
    ש: אז זה התנאי הראשון לתפילה?
    ר: כן. *אח"כ אני בודק את עצמי האם אני באמת נעשה מקושר אליהם כמו שהם ביניהם? כמה אני ממלא את התפקיד שלי? כמה אם אני מזלזל בתפקיד שלי אז אני רואה בהם את הזלזול*, וכן הלאה.
    
    ש: ואז איזו בקשה מגיעה על הגילויים האלה?
    ר: *שהבורא יתקן אותי, כי אם אני רואה פגם בחבר זה פגם בי*. אני מתפלל שהבורא יתקן אותי שאני לא אראה פגם בחבר. במידה שאני מבקש תיקון מהבורא עליי אז אני ודאי שמגיע לפי התיקונים האלה למגע יותר הדוק עם החבר. יש כאן עבודה גם עם הבורא וגם עם החבר.

13. *יש לי ודאי כוונות עדיין אגואיסטיות, הבורא יתקן אותי ולא אני בעצמי. אבל מתי זה יקרה? כשאני אבקש*. אני חייב, זה נקרא מלא לשמה מגיעים לשמה. דרך הגברת האגו, דרך גילוי האגו אנחנו מגיעים לאמת. לכן *לא לעשות חשבונות, העיקר לא לעצור בתפילה, בבקשה*, וככל שהיא תהיה יותר מחוברת לקבוצה, רואים, מבינים, כן או לא, אבל בכל זאת מתקדמים.

14. אנחנו לא יכולים להתפלל עבור הבורא, הוא לא בעל חיסרון. אנחנו לא יכולים גם להתפלל בעד עצמנו כי זו ממש תפילה אגואיסטית. להתפלל נכון זה עבור חברים בלבד.

15. ש: זה בסדר אם אני לא מדבר במהלך הזומים של העשירייה...?
    ר: לא, אני חייב לבצע בכל זאת מה שקשור לסביבה, לעשירייה, לקבוצה שלנו. אני לא יכול לזלזל בזה למרות שקשה לי. יש אנשים שבאופי שלהם דווקא להיות בחיבורים כאלה ויש אנשים שמאוד סובלים מהחיבורים האלו שהקבוצה קובעת. אבל *אני חייב להשתתף בכל מה שהחברים קבעו. דווקא בזאת אני עושה תיקונים על עצמי. נראה לי שאני לא צריך את זה, אבל דווקא בגלל שיש לי התנגדות לכך, אני צריך את זה*.

16. ש: ערב איחוד אתמול?
    ר: ... *אני מאוד מודה לכל הנשים* שהשתתפו בהזדמנויות כאלה יחד, זה מאוד מאוד מועיל להתקדמות, לתיקון הנשמה. דווקא כתוצאה מחיבורים כאלו אתם תרגישו שיש ביניהם חום, הבנה, התקרבות הדדית, פנימיות מתחברת בכל אחד ואחד עם האחרים. זה נקרא קיום הערבות.

*מאמר השלום בעולם*

17. כל הפוסל במומו פוסל. ככל שאנחנו רואים את העולם לא מסודר, לא טוב, לא יפה, זה רק אומר כמה אנחנו בעצמנו לא מסודרים, לא מתוקנים. ודאי שיש לנו כאן מה לעשות, *וכל התיקונים שאנחנו רואים בעולם, מה שחסר לעולם, חסר אך ורק בתוך האדם*.. כל מה שאני רואה במקום השלמות, כל מיני צורות שהם חסרונות, אני רואה את זה מעצמי. לכן אם אני מתקן את עצמי, אני שוב אראה את האור הלבן ממלא כל המציאות. זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

18. *אתה לא יודע מה זה טוב ומה זה רע? או, זאת בעיה. אז מסבירים לך שאם אתה נמצא בקבוצה, כל מה שטוב לחברים נקרא טוב לך. כל מה שרע לחברים נקרא רע לך*.
    
    יש לפניך צורה ברורה מה זה טוב ומה זה רע. אם אתה לא יודע, תשאל את החברים. תאסוף אותם יחד ותשאל אותם: תגידו לי מה נקרא טוב ומה נקרא רע. אני אשתדל להיות בטוב, להשתתף בטוב, ואני אמנע את עצמי להשתתף ברע. תשאל אותם, אין שום בעיה, בצורה פשוטה.
    
    קודם תכיר את זה בתוך העשירייה. רק כשאתה עובד נכון בתוך העשירייה מותר לך לצאת מתוכה ולחשוב על העולם, אחרת אתה תתבלבל ותגרום רק רע לעצמך ולעולם. אדם חייב קודם לתקן את עצמו בעשירייה.

19. הבורא סובל או לא סובל שהעולם לא מתוקן? נו תגיד לי.. נכון, אז *אדם שרוצה להגיע לדבקות בבורא כל הזמן משתדל למדוד כמה הוא נמצא יחד עם הבורא בגישה, בהסתכלות, בהרגשה, ולכן הוא סובל עוד יותר. הסבל של המקובל יותר גדול מסבל של אדם רגיל, כי הכלי שלו יותר גדול, הוא סובל בגלל חוסר תיקון עבור כל הנבראים*.

20. חכמת הקבלה לא באה להסביר לנו מה שקורה בעולם. היא באה להסביר לנו איך אנחנו צריכים להשתנות, שיהיו לנו כלים לגלות את העולם ולהבין אותו. אבל זה במידה שיהיו לנו כלים. חסרים לנו כלים נכון להתחבר לכל המציאות. אתה צריך כלים של השפעה. אפילו כלים דקבלה אין לך כי כלים דקבלה יש לך במידת שורש בלבד. במידה שאתה רוכש כלים דהשפעה אז יבואו לך גם רצון במידת א׳ ב׳ ג׳ ד׳. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אז תוכל להיכנס לתוך הבריאה ולחקור אותה.

21. אל תגיד משהו רע על הבורא או על משהו, אלא יש לך בתפיסה שלך משהו לא בסדר. נראה לך שיש כאן מציאות לא מאוזנת, כוחות שלא פועלים לפי הצדק שנראה לך. אל תחשוב שזה באמת כך, אלא יכול להיות שחוסר האיזון הפנימי שלך כך מראה לך.

22. ש: לא ברור אם אני רואה מלמה וזוועות....?
    ר: לא הייתה מלחמה אם כולם היו מבינים איך שהם קיימים, לשם מה קיימים, ומה הצורך בקיום שלהם. המלחמה שמתרחשת היא כתוצאה מכך שאתה לא השתתפת בתיקונים.

23. ש: איך הבורא יפתח לנו פתח להפצה?
    ר: אם אנחנו נרצה ונצא לעולם הרחב כמה שאפשר ונתפלל אליו שיגלה לנו הזדמנויות להפצה, שנצליח בהפצה, אז זה יקרה. אבל *לפני שאנחנו עושים מאמץ, אין לו למי לעזור*.