שיעור הקבלה היומי١٥ سبتمبر ٢٠١٩(בוקר)
בעל הסולם. שישים ריבוא נשמות
١٥ سبتمبر ٢٠١٩
שיעור בוקר 15.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
בעל הסולם, עמ' 506. מאמר "ששים רבוא נשמות"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 506, מאמר "ששים רבוא נשמות".
אנחנו לומדים שצריכה להיות כוונה נכונה וכוונה שלמה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", שרק בצורה כזאת יכולים להיות מכוונים נכון, ואז לפי הכיוון שלנו, לפי ההשתוקקות, הנטייה שלנו, כך אנחנו נקבל מלמעלה את העזרה וגילוי האורות הקדושים שצריכים להתגלות לנבראים.
לכן בעבודה שלנו אנחנו צריכים לא רק לחשוב על השלב הקרוב אלינו, אלא בשביל מה הוא ולמה הוא ואיך שהוא משתלב עם כל יתר השלבים שעוד נמצאים לפנינו, אמנם הם יותר רחוקים ואי אפשר להגיע אליהם לפני שאנחנו מטפסים למדרגה הראשונה ושנייה וכן הלאה, אבל בכל זאת לתאר לעצמנו את כל המציאות הכללית ולראות אותה כאחד, כי זה הכול מערכת אחת, ה-ו-י-ה אחת ואנחנו חייבים לתאר את זה כמערכת אחת.
ואין פעולה, אפילו הקטנה ביותר שלנו, שהיא פועלת רק במישור שלנו, במסגרת הצרה שלנו שאנחנו מרגישים, אלא כל פעולה ופעולה עושה רושם בכל העולמות כמו שאנחנו לומדים, שאפילו מ"ן הקטן ביותר שמעלים התחתונים הוא עולה דרך כל הסולם עד מלכות דאין סוף, ומשם יורד המ"ד ואך ורק בצורה כזאת הכול נעשה.
לכן העבודה שלנו חייבת להיות עבודה בכל הכלי הכללי, בכל העולמות, בכל המדרגות, בכל הסולם, ולכן אנחנו צריכים לייצב את עצמנו מעכשיו והלאה בצורה כזאת שלפנינו אנחנו רואים את כל המציאות כמו שהעולם שמתגלה אלינו בצורה גלובלית, רוצים או לא רוצים, פתאום אנחנו מרגישים כמה שאנחנו שייכים לזה, תלויים בזה. ובכל חלקי האנושות מגלה את עצמה כמערכת אחת ובתלות הדדית. ומיום ליום המצבים שלנו שאנחנו עוברים רק מראים לנו עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה, שיש איזו פעולה או מעשה במקום אחד בכדור הארץ, פתאום וזה משפיע על כולם, על כל החלקים במקומות האחרים, אז בהתאם לזה גם בגשמיות, גם ברוחניות, אנחנו צריכים להיות ערים למערכת הכללית.
ונקווה שמתוך זה שנתחיל יותר ויותר להרגיש את המערכת הזאת, נרצה לגלות אותה, נרצה, נסכים לגלות את עצמנו כאחראים על כל המערכת הזאת, שהעולם בנוי בשבילנו, שאנחנו אחראים על שלום העולם, בערבות עליו וכולי, אז בהתאם לזה נתקדם יותר מהר ואת השלב הזה שעכשיו מגיע ומתקרב אלינו, אנחנו נקבל לטובתנו.
לכן בואו נלמד את המאמר של בעל הסולם "ששים רבוא נשמות".
ששים רבוא נשמות
"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.
ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים."
זאת אומרת, למרות שאנחנו לומדים על עולמות, פרצופים, ספירות, כל מיני מדרגות, חלוקה לפי דרגות העביות, רשימות, אורות נרנח"י וכן הלאה, הרבה מאוד הבחנות שהן כביכול כדי להבחין, להבדיל, להרחיק בין חלק לחלק, בין בחינה לבחינה ההבחנות אלו, למרות זאת הן כולן רצון אחד, כלי אחד, ה-ו-י-ה אחת. ודווקא מתוך זה שאנחנו מחלקים אותה לכל מיני חלקים, אנחנו רוצים לראות מזה לא את החלוקה אלא דווקא את החיבור והדדיות, תמיכה הדדית, חיבור הדדי, קשר הדדי, עד כמה שהתיקונים הפרטיים הם כולם יכולים להיות מתקבלים ונעשים מוצלחים אך ורק כשהם מכוונים לכלי הכללי.
ולכן אין ה-ו-י-ה אלא ה-ו-י-ה אחת, ורק עליה אנחנו צריכים לחשוב ולדאוג. למרות שהפעולות שלנו הן פעולות פרטיות קטנטנות, אבל כולן חייבות להיות מכוונות לתיקון, לשלום הה-ו-י-ה. "אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד." זאת אומרת לפי שאנחנו לא שלמים ואנחנו נבדלים ועדיין לא מחוברים, לא מתוקנים, אבל ברגע שאנחנו נתחיל להתקרב לחיבור ולתיקון, אנחנו גם נרגיש את המגמה הזאת שבעצם נמצאים אנחנו בה-ו-י-ה אחת, בנשמה אחת. "דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל," מעבודה שלנו ממטה למעלה, "ובכח התורה והמצווה", רק על ידי התיקונים שלנו שאנחנו עושים כדי לקרב את עצמנו שזה נקרא מצווה, "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול, ועל ידי מה אנחנו מתקרבים זה לזה, על ידי המאור המחזיר למוטב, שזה סך הכול סיכום של כל העבודה שלנו בתורה ומצוות, שמצוות זה ההתקרבות, ההתחברות בין כל החלקים השבורים, לדלג על הרצון, הדחייה שיש ביניהם, וכל זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, אז "נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."
זאת אומרת, אותו הרצון לקבל שהיה עבה ומהווה מחיצה בין כל החלקים השבורים, הוא הופך להיות דווקא הדבק, החיבור, ואז אנחנו פתאום מגלים את עצמנו בקשר פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיינו בשבירה.
"לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל".
בהתחלה "יצר האדם רע מנעוריו" וכולם באים מהשבירה ומתגלות רק רשימות שבורות בכל אחד ואחד, לכן בין כל אחד ואחד ישנה דחייה כלפי אחרים, וצריכים דרך גדולה ותיקונים רבים מלמעלה כדי לעורר, כדי שאנחנו נתחיל להרגיש צורך לחיבור ונזמין, נבקש את כוח החיבור. אז לאט לאט אנחנו באים לזה, זו העבודה שלנו בהדרגה.
"בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל".
כלומר בתחילה אנחנו לא מרגישים בכלל שייכות אחד אל השני ואפילו דחייה, וכל אחד בגאווה, בהתנשאות, בכל מיני כאלו סימנים של הרצון המקולקל רק מתייחס לשני, ודווקא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", שאנשים הקשים ביותר, ושקשה להם לחשוב על החיבור, שקשה להם להבין בשביל מה כל החיבור הזה, ובמשך שנים אפילו לא מסוגלים לקלוט את העיקרון הזה. ודווקא כשעובדים למרות זאת וממשיכים ללימוד, דרך כל מיני חלקים שכן מסוגלים איכשהו להתקשר אליהם עם חכמת הקבלה, אז מגיע אליהם המאור המחזיר למוטב והם מתחילים פתאום לגלות שהחיבור זה המטרה העיקרית והנטייה לחיבור זאת הפעולה העיקרית. ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים ליישום של מטרת חיינו.
"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח]."
שאלה: לא הבנתי מה שתי הבחינות בערך הגוף הגשמי שהוא מסביר, בחנה א' ובחינה ב'?
"לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד," נבדל, "ואינו מבין כי זהו כלל ישראל," שהנשמה שלו היא לא החלק שבו נמצא ולא שייך כאילו לאחרים ודואג לעצמו ולא יכול לדאוג לאחרים אלא ההיפך, מבודד את עצמו, מרחיק את עצמו, דואג לעצמו, שזה בצורה אינסטינקטיבית כך הרשימו שמתגלה עכשיו מחייב אותו. זה שלב אחד, בחינה אחת. "וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל." זאת אומרת שבזה שמטפל בעצמו ודוחה את הזולת, בזה הוא יותר ויותר כאילו מתקדם.
נראה לו שהוא מתקדם לתיקון שלו, וזה חלק, שלב בדרך שכל אחד צריך לעבור. רק השאלה עד כמה מהר האדם גומר את זה ומתחיל להבין שאין לו חלק, שהנשמה שלו זה הנשמה הכללית, ומתחיל לראות שכל החלקים שנמצאים כביכול באנשים אחרים הם רק בינתיים, זה שקר, זה הכול הנשמה שלו ואדם הראשון זה הוא ואין חוץ ממנו שום דבר ומה שנראה שיש משהו מחוצה לו זה חלקים שלו, רק שהוא צריך לתקן אותם, לקרב אותם, לחבר אותם.
וכולם כולם שהוא מגלה כבמערכת אחת, זה נקרא שגילה את הנשמה שלו. ואחרים? אין אחרים זה הכול חלקי הנשמה שלי, אין אנשים אחרים, אין נשמות אחרות, הכול נשמה אחת, ומה שנראה לי עכשיו שהכול מחולק למיליארדי חלקים, זה הכול פשוט סימנים של הכלי השבור.
תלמיד: זאת הייתה בחינה א'. ומה זה בחינה ב'?
"בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה," שזה האור הכללי "אלא בחלק הימנה," מה זה בחלק? "פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו," שחיבר את עצמו עם חלקים אחרים כי עושה את זה בהדרגה. "בבחינת השבתו אל הכלל." זאת אומרת בהתאם ליגיעה שלו שהוא כבר מתחיל להתקרב לאחרים בהתאם לזה הוא מזמין הארה מסוימת שמתקנת אותו. בלי שאדם משתוקק לחיבור הכללי לא מגיע אליו המאור המחזיר למוטב, כי כל המאור המחזיר למוטב בעצם מטרתו לחבר את החלקים השבורים.
אז לפי העלאת מ"ן, חיסרון, בקשה כל מיני פעולות, תפילות כל מה שאדם עושה כדי לחבר את החלקים האלה יחד, בהתאם לזה הוא מזמין את האור הנסתר בתוך החלקים האלה כאור אחד שהוא מתעורר אליו, כי הוא משתוקק למצב הזה, משתוקק לאור הזה. אז לפי מידת ההשתוקקות למצב הזה השלם עד כמה שמסוגל, זה נקרא שהוא מעלה מ"ן, שהוא נמשך לזה, אז במידה הזאת הוא מקבל תגובה מאותה הנשמה הכללית שרק היא קיימת. ואז בהתאם לזה שמאירה עליו הנשמה הכללית הזאת, האור הכללי הזה, במידה הזאת זה משפיע על המודעות שלו, על הרגש שלו וכך הוא נכלל יותר עם הכולל הזה.
תלמיד: אז לפי מה שתיארת עכשיו אני לא מבין למה הוא כותב "בערך הגוף הגשמי ב' בחינות."?
בערך הגוף הגשמי זאת אומרת בערך הרצון המקולקל שלנו. אלא מה אתה חושב שזה גוף? זה לא הבשר ודם.
תלמיד: ברור. אני אומר שזה נשמע עבודה רוחנית הבחינה ב' שדווקא מתקן ומשתוקק למאור המחזיר למוטב.
משתוקק לחיבור של החלקים שנראים לו שהם זרים לו. לכן הכלל ואהבת לרעך כמוך זה הכלל של הכול עבודה שלנו ואין אחרת. אנחנו צריכים לראות את התמונה הזאת כאחת פשוטה, שאני נמצא בתפיסה לא נכונה כאילו משקפיים שבורות ואני רואה המון חלקים שבורים ואני צריך להשתדל לכווץ אותם יחד, לחבר אותם יחד. במידת ההשתוקקות שלי לזה אני מעלה מ"ן וכך אני מקבל מהנשמה הזאת הכללית שאני משתוקק לראות אותה להרגיש אותה, להיות בה, אני מקבל ממנה את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", וכך מגיע להתקרב לתמונה הנכונה.
תלמיד: יש תמיד מעבר בין הבחינות האלה או ברגע שבן אדם מתחיל לעבוד בבחינה ב' כלומר לתפוס את הנשמה הכללית ולמשוך את המאור המחזיר למוטב אז לא חוזרים לבחינה א' או שכל הזמן עוברים דרך שתיהן?
כל הזמן מגלים שבירה יותר עמוקה מינוס אחד, מינוס שתיים, מינוס שלוש בתנאי שכל השלבים האלו יכולים להשתוקק ולגלות חיבור באותה הנשמה אחת, שתיים, שלוש.
תלמיד: אז תמיד במינוסים חוזרים לבחינה הזאת שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד?
עוד יותר. זה גילוי השבירה.
שאלה: למה הוא מציין רק את ישראל שמעסיק את כלל הנשמה?
רק את ישראל?
תלמיד: הוא לא אומר, כל העולם מעסיק את הנשמה.
מי שמשתוקק לתיקון הנשמה, לחיבור הנשמה הוא נקרא "ישר א-ל", ישראל, אין דבר כזה אחר. מי שלא משתוקק לזה נקרא "גוי", עָם סתם. מי שמשתוקק לזה נקרא עם מיוחד "עם ה'" שמשתוקק לגלות את הבורא, כוח אחד אהבה, חיבור.
תלמיד: אז כל אומות העולם הם לא ישיגו את הבחינה הזאת?
מי שלא משתוקק לזה נקרא "אומות העולם". אם אתה משתוקק לזה, אם לפני רגע לא היית משתוקק לזה אז אתה נקרא "גוי", גוי זה נקרא "עם", יש גוי ויש גוי קדוש. ואם אתה עכשיו משתוקק לזה אז לפי ההשתוקקות שלך אתה נקרא "ישר א-ל" ישראל. הכול לפי כוונת האדם, ולא לפי הפיסיולוגיה שלך אתה נקרא ישראל או גוי, זה אך ורק לפי ההשתוקקות. בסופו של דבר כולם צריכים להגיע למצב שיהיו מכוונים לבורא.
שאלה: מה אנחנו לוקחים מהחלק הזה במאמר לבניית אותו ראש עולמי, אותו צוות שיבנה את הכנסים ואת כל המהלך הבא?
אנחנו צריכים לבנות קודם כל את המערכת שלנו שנגיד ארבעים חברים, לא יודע כמה, אני סתם זורק מספר, שהם נמצאים בניהול של הכלי העולמי, בחיבור של כל הכלים האלו, זה לא שייך לעשיריות פרטיות שישנן או לא, אלא אנשים שהם לפי הטבע שלהם, לפי הנטייה שלהם משתוקקים לחיבור, משתוקקים לראות בחיבור את כל באי בעולם ובמיוחד את כל בני ברוך שבעולם וצריכים להקים כזה בורד.
תלמיד: מה תפקידו?
תפקידו כל הזמן לדאוג לחיבור כזה, שאנחנו לא נדאג לעצמי כל אחד ולעשירייה שלנו שיש לנו לזה כבר איכשהו, אבל דאגה יום יומית שמעוררים אנחנו את עצמנו לעשירייה, אלא שאנחנו נרגיש שיש לפנינו תיקון של הנשמה הכללית. והנשמה הזאת הכללית התיקון שלה מתחלק לחלק ישראל שבה, אלה שמשתוקקים לגילוי הבורא דרך החיבור ביניהם ואלו שעוד לא משתוקקים שזה כל באי עולם ואנחנו צריכים גם לזה לדאוג וגם לזה לדאוג. אנחנו מגיעים לשלב שאי אפשר לא לחשוב לא לקבל בחשבון איכשהו את התיקון הכללי, כי איך שהעולם מתגלה לנו אנחנו כבר מבינים שאנחנו לא יכולים להיבדל מזה.
שאלה: מה ניתן להוסיף על התהליכים שקורים היום בשיעור בוקר בעשיריות?
זה בפרט צריכה לעבוד אותה קבוצה שנקראת "בורד עולמי" נגיד אני לא יודע איך לקרוא לזה, שהיא תדאג שגם חלק מהלימוד שלנו הוא יהיה שייך לתיקון של הכלי הכללי. כי בלי שאנחנו נחשוב על התיקון הכלי הכללי בצורה מעשית, לא סתם להגיד מילה אחת או שאנחנו למדנו את המאמר הזה "שישים ריבוא נשמות" כבר כמה פעמים, אלא שאנחנו ניקח בחשבון שבכל הפעולות שלנו הפרטיות אני לוקח בחשבון גם את המצב הזה הכללי, שהוא כבר נמצא באופק.
גם אני שקשור לעשירייה וגם העשיריות שלנו שקשורות נגיד במדינה מסוימת וגם הקשר צריך להיות בין המדינות והכול כלול לקשר בין בני ברוך העולמי שכולל בתוכו גם עשיריות, גם יחידים, גם כולם ושזה גם מכוון לזה שבסופו של דבר אנחנו מכינים את עצמנו שכל אומות העולם, כל באי העולם הם יצטרפו אלינו גם. ממש "סוף מעשה במחשבה תחילה". אבל שזה יהיה יותר ויותר מבורר בצורה רגשית, שכלית, לימודית.
תלמיד: בעיקר העבודה בכוונה לתאר את החיבור בעשירייה על בני ברוך בעולם?
לא רק בכוונה, מכל המחשבות האלה, מכל הכיוונים האלו, מכל המטרה הזאת יבואו כל מיני הפעלות שונות, גם בלימוד כמו שאנחנו חשבנו על זה. אתמול החלטנו שאנחנו היום לומדים לפחות שעה ראשונה בזה, אז יש לנו כבר שינוי בתהליך הלימודי, יש לנו שינוי בתהליך של הכנסים איטליה, בולגריה, יש לנו עוד כל מיני שינויים אולי. אנחנו צריכים לעשות את זה שוב. זה כמו תינוק שבחדר שלו הוא רץ וחושב שזה כל העולם, הוא לא מרגיש צורך למשהו אחר. פתאום הוא גדל ויוצא מהחדר שלו ומתחיל לחפש בכל מיני מקומות ולוקחים אותו לחצר, למגרש משחקים לכל מיני דברים בהתאם לגילו, ואז הוא מגלה את העולם יותר ויותר. כך אנחנו, לא שאנחנו בעצמנו אולי היינו נמשכים לזה אבל זה מתגלה, זה כמו שאימא סוחבת אותו לחצר במקום שהוא היה עד כה בחדר שלו.
תלמיד: אז מה היום צריכה להוסיף עשירייה לעבודה פנימית שלה?
את זה אנחנו צריכים לברר, אבל לקראת החיבור העולמי, לקראת הכלי אחד ונשמה אחת, שלא מספיק לנו להיות בינינו בקטנות אפילו בעשירייה הקטנה הזאת שעכשיו אני צריך לתאר עשירייה אמיתית ככל העולם, ככל המציאות, שעדיין קשה לי את זה אבל נתחיל לעכל את זה. כי זה צורה אמיתית ותמורת זה אנחנו נתחיל להרגיש כמה שאנחנו מתרחבים בהרגשה בהתקרבות לבורא.
תלמיד: וזה לא מחליף זה את זה, זה מתווסף?
כן. זה רק מתווסף. ולפעמים אתה יורד לדרגות של תינוק ולפעמים אתה עולה לדרגות של המבוגר וגם בכל מדרגה יש לך אותו דבר עיבור, יניקה, מוחין.
תלמיד: ובמה תלויה היכולת של העשירייה להוסיף לה את הדאגה גם לכלי הכללי?
עד כמה שהיא מתחברת. עד כמה שהיא עושה מאמצים גם בצורה גשמית, לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה המדומה שנראה לנו כגשמיות אבל שאפשר לעבוד. אין בעולם הזה בין העולם הרוחני רק במציאות הזאת המדומה אנחנו יכולים לעשות פעולות ללא מסכים, ללא כל מיני אבחנות רוחניות, ושהם ישפיעו עלינו. זה מין עזרה כזאת מלמעלה שנותנים לנו הזדמנות להשפיע. אחר כך אנחנו נראה בדיוק מהי המציאות הזאת, למה היא נקראת מדומה.
שאלה: מה המטרה של הבורד הזה?
המטרה של ה"בורד" הזה לדאוג, כמו שיש לכם עשיריות, ודיברנו שבעשיריות צריך להיות גם איש שאחראי על העלאת מ"ן, והאיש שאחראי על מסגרת העשירייה.
אנחנו צריכים כזה בורד שיהיו אנשים שהם אחראים על הפעולות הגשמיות, שמקרבות אותנו זה לזה, שאנחנו נרגיש את זה. שאנחנו מתקשרים לכל מיני חלקים של הכלי הכללי שלנו העולמי. שאנחנו נרגיש את הקשר בינינו, שאנחנו נטפל בהם, נפזר ביניהם חומר וכל מיני דברים, ושתהיה להם אפשרות לפנות ל"בורד" הזה, וכן הלאה.
הבורד הזה, אני חושב, הוא צריך להיות פחות או יותר מורכב מחצי נגיד של האנשים שנמצאים כאן, בקבוצה המרכזית של הכלי העולמי, בישראל, פתח תקווה, וחצי מכל העולם.
תלמיד: האם זה הגיוני שאחת המטרות תהיה, להגדיל את כמות האנשים בקבוצות שלנו?
זה משהו אחר, זה לא כל כך, הדאגה העיקרית של הבורד הזה, זה החיבור של כולנו לה-ו-י-ה אחד.
שאלה: אמרת שזה צריך להיות פרקטי ותכלס, איך אפשר לתאר את החיבור הזה לה-ו-י-ה אחת?
איך שיצטייר.
שאלה: נראה לי שצריך קודם כל, כבר לאסוף את הבורד, ויכול להיות שכל אחד מהבורד הזה צריך להיות קשור אישית לכמה חברים באירופה.
על זה נדבר, אני לא רוצה מיד להתחיל כאן ספקולציות האלה, ככה וככה לעשות, כן, לא, נראה, לאט, לאט, זה צריך להתייצב.
אבל זה שאנחנו מתחילים להרגיש נחיצות בזה. אז תתחילו לעבוד ותראו עד כמה שהדברים האלה הם דברים אקטואליים, זה לא מלאכותי, שאני מעורר את זה, ואז מאין ברירה אתם צריכים להצטרף לרעיון הזה, אלא זה לא רעיון, זו ההכרחיות שמתגלה.
קריין: אנחנו בשורה "והסימן".
"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח]."
זאת אומרת המטרה הקרובה, האמיתית, היא לבנות אותנו כגוף אחד, יותר נכון כראש אחד כלפי כל האנושות, שאנחנו כולנו נרגיש את עצמנו שייכים למוחא וליבא כאחד. ואחר כך נראה את השלבים הבאים.
שאלה: רשמתי קודם, "בלי שהאדם לא משתוקק לתיקון הנשמה הכללית לא מאיר עליו המאור המחזיר למוטב".
זה "סוף מעשה במחשבה תחילה"1, שאנחנו צריכים תמיד לראות עד כמה אנחנו קשורים לסוף. בלי זה העבודה שלנו כשהיא לא מכוונת למטרה הסופית, היא כאילו למה? למען מה? מה עושים? זאת אומרת אנחנו לא מכוונים את עצמנו בצורה נכונה להזדהות עם הבורא.
רק בתנאי שאני מתכוון לגמר התיקון בכל פעולה ופעולה שלי אפילו הכי קטנה, אני מזדהה עם הבורא. ודאי שלא דורשים זאת מאיתנו בצורה מבוררת, בולטת, כמו שמאדם מבוגר דורשים ומתינוק לא דורשים שהפעולות שלו הן יהיו מכוונות נכון, אבל אנחנו כבר צריכים לחשוב על זה.
תלמיד: ואיך מתקדמים לעבודה הזאת מתוך החיבור בעשירייה?
גם חיבור בעשירייה שאתה עושה, אתה צריך להבין שהחיבור הזה הוא הכרחי כדי להיות מחובר בעשירייה שלך ליתר העשיריות, ושכולם יתחברו לעשירייה אחת, וזה יהיה ראש לכל הכלי העולמי.
והתפקיד של הראש הזה יהיה, שהוא ינהל את הגוף, ודווקא כשיתפשט האור בגוף הזה, כשכל הנרנח"י יתגלה מהראש לגוף, מכוח לפועל, אז בזה אתה עושה ממש נחת רוח לבורא בדביקות השלמה.
תלמיד: זה ראש רוחני? על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים שה"בורד" הזה זה ראש?
לא, אנחנו מדברים על כל בני ברוך העולמי. שהוא צריך להיות ראש לכל הרצונות שהם לא שייכים לראש, אלא כן ירצו להתחבר או בצורה יפה, טובה, בדרך טובה או בדרך רעה, או באחישנה או בעתו,2 וכך יגיע כל העולם לתיקון. ואנחנו צריכים לראות את התיקון הזה כ"סוף מעשה במחשבה תחילה".
אלו דברים שאין לדלג עליהם.
קריין: "וז"ע ג' זמנים לאדם.
א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר]." זה שאדם מרגיש שיש לו איזו נטייה לרוחניות, למשהו, לחיבור עם האלוקות, עם מטרת החיים, מטרת הבריאה, אז מתחיל להשתוקק. ניצוץ הנשמה.
"ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא," כשהוא כבר מרגיש שהוא חלק מהרבה חלקים, ושיש כאן עניין של התחברות. שהוא בעצמו, כמו בתא אחד, לא מסוגל לתפוס שום דבר חוץ מההתעוררות, אבל לקבל מידע, ידיעה, הרגשה, הוא יכול רק באוסף של כאלו תאים יחד. "ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה." זאת אומרת, עדיין לא מחובר עם האחרים, עדיין לא מסוגל להיות ממש בתמיכה לזרים, למעלה מהזרות שיש בניהם, ואז נמצא עדיין בעבודה במאמצים האלו. אבל בכל זאת, מגלה בזה את הנשמה הפרטית שלו, לא כללות, נשמה כללית, אלא נשמה פרטית. "ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. ... .... ... ..."
זה כשכבר מתגלה לו הנשמה, זאת אומרת הכלי הכללי. שמתוך השגת החיבור שבכל החלקים האלו הוא מתחיל להבין, להרגיש את מציאות הכוח העליון שנקרא "הכולל".
שאלה: האם מה שתיארת עכשיו זה אותם אנשים שנמצאים בצמתים האלה של הרשת שתיארת אתמול?
אני לא השתמשתי במילה צמתים. אני לא יודע למה אתה מתכוון.
תלמיד: אתמול אמרת שיש רשת כזאת, ובכל תא יש צמתים שאחראיים על החיבור בין התאים. אז אני שואל האם מה שתיארת עכשיו זה לגבי אלה שמרגישים.
לא. זה לא כך עובד. קודם כל למה אתה חושב שזה קשור מאדם לאדם? אלו רצונות. אלו לא בני אדם שכל אדם ואדם נמצא כאיזו אישיות בתוך פינות הרשת, בתוך הצמתים. אלו רצונות שלנו שכשהם איכשהו מתחברים ביניהם יותר או פחות, הם מייצבים את הרשת.
אלו לא הגופים שלנו שמבדילים בינינו, גופים פיזיולוגים. זה הרצונות שלנו שהם מתחילים להתחבר לפי ההשתוות, לפי איזו צורת רצון שהם שייכים. זו רשת אחרת. זה לא בני אדם שמחזיקים את עצמם ככה בידיים כל אחד את השני. זו לא צורה גשמית.
תלמיד: כן. אני מבין שזה בכלל לא קשור לגשמיות. אבל אתה אומר שברשת הזאת שאתה מתאר, אותם הצמתים הם רצונות משותפים?
ודאי. אחרת מה זה נקרא "צומת"? צומת זה נקרא הצטלבות של כמה רצונות זרים שהגיעו להתחברות ביניהם, למען לספק את העברת השפע ממקום למקום כדי להשפיע נחת רוח לבורא שיתלבש בהם ויתגלה בהם. זה לא בני אדם, אלה הם הרצונות שלנו שכך מתגלים והם מתחילים להתחבר ביניהם לרשת ללא הגופים שלנו. זה לא שלכל אחד יוצאים רצונות. זה יתגלה, אתם תראו איך זה עובד. זה לגמרי לא שייך לגופים הביולוגים.
שאלה: בהתאמה, בהקבלה לש"ץ ולגבאי, הבורד הוא ש"ץ או גבאי?
גם זה וגם זה. הבורד צריך לטפל בקשר בין כל הקבוצות שלנו, בבודדים ובעשיריות ובכל מי שיש כדי לארגן אותם כך שהם יהיו כעשירייה אחת, ויש בהם אותה אינטגראליות כמו בעולם, כמו שאנחנו אומרים, שהעולם הוא מערכת אחת, אין יותר מה-ו-י-ה אחת, אז אנחנו צריכים לדאוג עכשיו באמת לה-ו-י-ה הזאת. אבל בינתיים הה-ו-י-ה שייכת לראש, למה שאיתו אנחנו יכולים לעבוד בפועל.
תלמיד: זה בהתאמה לאיזה מבנה רוחני פנימי או שזה לא קשור?
כן. ודאי. אנחנו בונים בזה ומגלים בזה את הראש של הפרצוף הרוחני וכתוצאה מעבודת הראש יתגלה גם הגוף. מה זה "גוף"? שמכל באי העולם יתחילו לאט לאט להתקרב ולהשתייך אלינו גופים גדולים של אנשים. לא גופים, כי הם או לא מחוברים או כן מחוברים, ואז אנחנו נתחיל לגלות נטייה אלינו של ההמון מהאנושות.
תלמיד: מה התפקיד של הראש? מה זה "ראש"?
ראש נקרא "ישראל". דווקא התפקיד שלו הוא להיות ראש לכל ההמון הזה, לכל הגוף, והגוף צריך להבין שבלי הראש הוא לא יכול לתפקד והראש צריך להבין שכל העבודה שלו היא כדי לשרת את גוף.
תלמיד: "ראש" זה בני ברוך.
ראש זה בני ברוך.
תלמיד: בכללות.
כן.
תלמיד: והבורד?
והבורד זה מי שמארגן את הדברים האלה. הוא חלק מהראש. בסך הכול אנחנו לא יכולים כולם עכשיו סתם ככה [להיות בורד] אלא צריכים איזו מחלקה שתהיה אחראית על הדבר הזה.
תלמיד: אבל זה מה שאתה עושה בשיעורי בוקר, בעשיריות, במהלך היום כשאנחנו עובדים.
אני רק מלמד ופותח לכם את האופק החדש שנדרש מאיתנו ואתם צריכים לבצע את זה. זה בונה אתכם. אני לא עושה את זה. זה שאתה אומר שאת זה אני עושה זה לא טוב. אני בכלל לא שייך לבנייה הזאת. אני יכול להעביר ביקורת על עבודות כאלה של כל מיני חלקים של הבורד הכללי שלנו אבל לא שאני עושה את העבודה במקומכם. איפה ראית את זה? אני נכנס לעשירייה שלך?
תלמיד: לא.
לא. אז מה אתה אומר?
תלמיד: אבל הבורד הזה נכנס לעשיריות?
לא לעשיריות. הוא בעצמו רוצה לבנות את עצמו כעשירייה.
תלמיד: הוא מתפקד כעשירייה?
הוא רוצה לבנות מכולם עשירייה אחת. את זה אני לא אעשה. אני לא מסוגל ואין לי שום אפשרות להיכנס לזה. כמו שאני לא נכנס לחיים הרוחניים והפרטיים שלכם שיש לכם בעשיריות. אני נכנס? אני אפילו מתעניין? לא. לפעמים ככה מאוד מרחוק כשאני שומע אבל רק כך, לא יותר. אני לא יודע מה קורה בישיבות שלכם, במה אתם מתעסקים, איך אתם מתחברים כמה פעמים ביום, מה קורה בישיבות חברים. לא.
אם אני לפעמים מציץ קצת לישיבת חברים זה בשבילי. אני לא מנהל את הדברים האלה. אסור לי להיכנס לזה. אסור. זה החיים הפרטיים של כל אחד ואחד. אני לא יכול לתקן את זה, גם אם הייתה לי אפשרות. אין לי שום אפשרות לעשות את זה. האם יש לי אפשרות לחבר ביניכם כדי שאתה תתייחס יותר יפה לחבר זה או אחר וכן הלאה? איך? אני לא יכול.
מה שאני שנותן בשיעורים שלנו זה התעוררות כללית, חשיבות כללית. לא יותר מזה. אם אתם חושבים שהכול נגמר בזה, זה רע מאוד. לא תשיגו שום דבר. העיקר זאת היגיעה ביניכם שצריכה להיות כאחד ומכוונת כלפי הבורא כאחד. אותו הדבר הבורד הזה, הוא צריך להיות כמכוון את כולם יחד כלפי המטרה הסופית, ובמטרה הסופית בדרך אנחנו נצטרך גם לחבר בינינו ולפרסם את עצמנו כלפי כל העולם, ולחבר אלינו את כל העולם, לגרום להם שירצו להתחבר.
ופשוט, אני חושב שזה מפני שמגיע מצב שההשגחה צריכה להתגלות, או בדרך טובה או בדרך רעה. ולכן, בנקודה הזאת שיש כאן דרך תורה ודרך ייסורים, לכן מתגלה כאן ההכרחיות בעבודה שלנו כלפינו, כלפי כל "בני ברוך", ואחר כך כלפי כל העולם. העולם נעשה יותר ויותר קשור בעשירייה אחת גשמית, זאת אומרת, אגואיסטית, וצריכים לעבוד עליו.
ואנחנו נצטרך להתחבר לזה כמה שיותר מהר, כי יש לנו כנס באיטליה בעוד שבוע וכנס בבולגריה בעוד חודשיים. אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על זה בפועל.
שאלה: נניח שהעשירייה יודעת לקחת את מה ששמעה בשיעור בוקר ולעבוד בזה כדי להתגבש בינה לבין עצמה, האם התפקיד של הבורד הוא לחבר בין העשיריות ולא בתוך העשיריות?
ודאי שבין העשיריות. אבל, אפילו שאנחנו נחבר אלף עשיריות יחד, בכל זאת, כל עשירייה ועשירייה בהתאם לזה צריכה להתחבר ולהתחזק ולראות את עצמה כחלק מכל העשיריות, ושהיא משפיעה עליהן, קובעת, שזה יהיה דווקא צינור לכל יתר העשיריות. שהעשירייה הזאת מחברת את כל יתר העשיריות עם הבורא, זו עבודה דווקא בבירור פנימי, בזה תתחילו להרגיש איך שזה עובר דרככם.
שאלה: מה זה חיבור בין עשיריות, לתת להן מטרה אחת?
עד כמה שאתם מעוררים את כולם להיות מחוברים ביניכם, עד כמה שהאדם גם מבין ומרגיש שהוא לא מחובר סתם לכלי כללי הומוגני כזה שאין לו שום צורה, שיש כמה אלפי אנשים והוא מחובר אליהם, אלא יש כאן מבנה, יש כאן סטרוקטורה כזאת, שכולנו נמצאים בעשיריות, וכל העשיריות יש ביניהן חיבורים.
תלמיד אבל איפה החיבור בין עשיריות שיש להן מטרה אחת משותפת?
במטרה אחת, אין יותר מזה. אם יש מטרה משותפת, שם אנחנו מחוברים, לפי הכלל "כי בו ישמח לבנו.", שבסופו של דבר מתחברים בבורא.
תלמיד: זאת אומרת, אין חיבור של שתי עשיריות לעשירייה אחת, אלא כל עשירייה בפני עצמה ויש מטרה אחת.
כל עשירייה בפני עצמה. ואם יש להן מטרה משותפת, במטרה המשותפת הזאת הן מחוברות.
שאלה: וחוקי ההתקשרות בין העשיריות זה כמו חוקי ההתקשרות בין חברים?
כן, אותו כלל, לא יכול להיות חיבור אחר. "חיבור" זה נקרא כבר איזו מציאות בתוך הבורא.
תלמיד: כשאנחנו אומרים, נשמה פרטית, איפה זה בתוך המערכת, זה בעשירייה?
אני לא חושב על נשמה פרטית. ישנה הרגשה כזאת בכל עשירייה ועשירייה על נשמה פרטית, אבל זה כחלק מהכלל. עד כמה שהם יכולים לקלוט הארת הנשמה הכללית, אין יותר מזה. הוא כותב על כך, שחושב את עצמו שהוא חלק מהכלל, תתחילו להרגיש את זה מהמעשה.
קריין: "והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח]."
תלמיד: אם אפשר להוסיף משהו בעניין הבורד. אמרת "לדאוג לקשר בין כל קבוצה, ולדאוג לקשר בין כל הקבוצות בעולם לבני ברוך על ידי פעולות גשמיות". מהעבר המשותף שלנו בחיל האוויר, אנחנו מכירים דבר שנקרא "שליטה מרכזית". יש פירמידה שבחלק העליון שלה יש את המנהלים בכל התחומים, לא משנה אם זה חבר עם החומרים הכתובים, רב עם הלימוד שלו, או כמו ביצוע כל מיני פעולות.
בינתיים זה ככה, אבל אחר כך רק כוח העשירייה והתקשרות בין העשיריות, זה הקובע. כי בכוח העשירייה מתגלה לך מהות הבורא שהוא הקובע. כי עשירייה כבר מהווה מקור של כוח העליון. כשהם מתחברים, מבטלים את עצמם, אז בביטול ביניהם, מתוכם מתחיל להופיע כוח עליון. כשהעשירות מתחברות יש יותר כוח עליון שמתגלה מתוך החיבור שביניהן, רק בצורה כזאת זה עובד.
תלמיד: בהגשמת הרעיון מבחינה טכנית גשמית, על ידי זה שאנחנו כאילו מפה מורידים את כל המידע ומקבלים מכל השטח, מהקבוצות, מהבודדים פידבקים על המידע שירד, מה עשו אתו, מה המצב, מה קורה בקבוצות, איפה התפרק, איפה מתחבר, ומה הקשר בין קבוצה לקבוצה. ממש, כמו שאמרת, ארבעים איש, זה ממש יחידה שלימה בארץ ובחו"ל שתדאג לצורה הטכנית, כמו מפעל. אולי אפילו חלק מהאנשים בשכר או אולי חלק מהאנשים שכבר מקבלים שכר במפעל יעשו את זה, כמו קואורדינטורים.
אנחנו ניכנס לזה ונברר בדרך.
תלמיד: העברתי כבר לפני כמה שנים לחבר מסמך על שליטה מרכזית, אני אשלח אותו שוב.
ניקח זאת בחשבון. טוב מאוד. אני שמח מהרצון להשתתף בזה, זה צריך להיות לכל אחד ואחד.
שאלה: יש לנו היום ב"בני ברוך" הרבה מנגנונים שמתפקדים כסוג של דבק לכל הקבוצות בעולם. לדוגמא, צוות ישיבת חברים, צוותים ששולחים משימות יומיות, ועוד עוד. האם הארגון הזה אמור לקבל אותם או להיות נותן הפקודות שלהם? איך עלינו לראות את זה?
אני לא יכול להגיד עכשיו. יכול להיות שזה יכלול זה את זה במשהו. אבל יש המון מערכות ותתי מערכות ולכולם יש מקום. אני לא חושב שזה צריך להיות זה על חשבון זה, שאנחנו כאן הורסים משהו וכאן בונים משהו. אלא אנחנו צריכים לבנות עוד גג לעצמנו שאנחנו דואגים לפעולות שלנו במסגרת עולמית, והעיקר זה האידיאולוגיה.
אז ליד האידיאולוגיה צריכה להיות מערכת תקשורת, מערכת תרגומים וכן הלאה, זה ברור. אבל סך הכול המהות של המערכת הזאת, זה התקשורת שלנו, התקשרות בינינו כך, שנרגיש כ"כלל ופרט שווים", שאנחנו דואגים לכל בני ברוך העולמי, שהם ירגישו את עצמם כעשירייה אחת.
אז יש לנו כך, עשיריות פרטיות, יכולות להיות בכל שפה או בכל מדינה, ועשיריות יותר גדולות הכוללות את העשיריות הפרטיות, ועוד ועוד. ולמעלה מהכול, עשירייה אחת שזה בעצם מהותה של אותה המחלקה שאנחנו רוצים עכשיו להקים. זאת אומרת, עשירייה עליונה שנמצאת בפסגה של הפירמידה שלנו.
העשירייה הזאת, זה לא אותו בורד, אותו בורד רק דואג שאנחנו כולנו נרגיש את עצמנו שייכים לעשירייה אחת, אותו בורד רק מבצע את הפעולות, מכוון את תשומת הלב שלנו לחיבור מעל כל השפות, מעל כל ההבדלים, מעל כולם, אלא רק לפי כיוון הרצון שלנו לגלות את מלכנו.
שאלה: אנחנו מדברים על מידת ההשתוקקות של הנשמה האחת של האדם הראשון, שהיא תעלה מ"ן. מהי אותה מידת ההשתוקקות ואיך היא יכולה להתבטא באדם בודד, בעשירייה, בקבוצה ככלל ובכלי העולמי?
לא קשה. היא צריכה להתבטא בזה שאנחנו מוכנים לוותר על האגו של כל אחד, ועל אגו של כל עשירייה, על אגו של כל השפות, כל שפה ושפה, על אגו של כל מדינה ומדינה או אומה ואומה, על כל האגואים האלו אנחנו מוכנים לוותר כדי להיות מחוברים בינינו, כדי באמת להיות יותר קרובים לבורא.
עכשיו הדרישה הזאת מתגלה. קודם לא היינו צריכים לקבל את זה בחשבון, אז היינו יכולים כמו ילדים לשחק בחדר שלנו ולא לדעת שיש עולם גדול, עכשיו אנחנו צריכים לדאוג לקני מידה יותר גדולים בחיבור שלנו. לקבל בחשבון את כל ההבדלים, את כל הדחפים, את מה שמבדיל בינינו כדי שעל פני כולם תכסה האהבה. וככה קני מידה האלו יותר ויותר יגדלו ויעלו ונצטרך לעבוד על זה, לכן אנחנו צריכים בורד.
תלמיד: אילו תכונות צריכות להיות לאנשים שייכנסו בהרכב הוועדה הזו?
אנשים שיש להם נטייה לזה, פשוט מאוד.
תלמיד: האם הועדה הרוחנית הזאת תכלול אנשים עם נשמות יותר קלות, יותר זכות, שקל להן יותר להתחבר, או שהן יהיו נשמות יותר עבות אבל הגיעו להכרחיות להתחבר?
אני עניתי על זה בשאלה הקודמת. מה הייתה השאלה הקודמת, תחזור עליה בבקשה.
תלמיד: האם קל או קשה להם התחבר, אבל הם כבר הגיעו לנחיצות.
לא זו בדיוק הייתה השאלה, אבל נניח. בקיצור, בבורד נמצאים אנשים שיש להם נטייה לראות את כולם כאחד, לראות את כולם מחוברים, דאגה. אנשים כאלו אנחנו צריכים, הם צריכים להרכיב את הבורד הזה.
שאלה: אנחנו עומדים בנקודה של איחוד אירופה ואנחנו מכינים את עצמנו לכנס בבולגריה. מה התפקיד שיש לבורד כזה באיחוד אירופה ובארגון נכון של הכנס?
זאת אומרת, איך בורד כזה שאנחנו בונים יקבל מקום בבניית הכנס? עדיין אין בורד, עדיין הכנס הזה מתארגן ונבנה על ידי כמה אנשים בודדים שרוצים לבנות כנס, הם גם לא כל כך רואים את עצמם מחוברים סביב העולם. לכן אנחנו צריכים להוסיף לכנס עצמו, לחיבור בינינו בתוך הכנס הזה, בתוך הכינוס הזה גם דאגה על חיבור של כל העולם, עד כמה שאנחנו רוצים בזה לחבק את כולם. זו העבודה שלנו שאנחנו צריכים עוד להוסיף.
זאת אומרת, לא מספיק לארגן את הכנס כמו יתר הכנסים שהיו עד כה, אלא אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מחברים גם לתוך הכנס הזה את כל הכלי העולמי ושכולם ידאגו ויהיו איתנו יחד. ובדאגה שלנו אנחנו לא דואגים רק לכנס, אלא אנחנו דואגים נניח על כל אירופה, וחוץ מכל אירופה גם על כל העולם. כך שבכל המעגלים האלו, עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול, אנחנו כבר רואים בעצם את ההתכללות שלנו עם כל העולם, עם כל הקבוצות, עם כל הכנס הזה, עם כל אירופה בפנים.
כך אנחנו צריכים לדאוג לחיבור בין כולם, ולא לתת לעצמנו לרדת למטרה של כל כנס וכנס שהייתה עד כה, שאנחנו מדברים על הכנס איך שאנחנו מתקיימים במקום ההוא, ואיך אנחנו מעבירים את השיעורים, את ערבי התרבות ועוד כל מיני כאלה דברים. עכשיו זה כבר משהו אחר, הדאגה חייבת להיות יותר עולמית, בוא נגיד לא עולמית, אלא אירופאית, שעל כל ההבדלים יכסה חיבור, אהבה שזה יהיה מורגש, זה כבר נטייה לחיבור העולם.
שאלה: בשיעור הקודם דיברנו על כך שיש לנו אנשים שאחראים על הקמפוסים, שאחראים על הפצה, וכעת יוצא שיש גוף שלישי. האם אנשים שעוסקים בקמפוסים והפצה יכולים לקחת חלק בוועדה כזאת או שהם צריכים להיות אנשים אחרים, נוספים?
אני לא יודע, לי נראה שזה יותר מדי להפיל על אדם גם את זה וגם את זה. אני לא יודע, זו כבר עבודה שלכם, קשה לי להגיד. אני לא מכיר את כל הנטיות של החברים, של כל אחד ואחד עד כמה שכל אחד ואחד הוא טוב בבניית קמפוסים ומערכות הלימוד ומערכות קשר בין הקבוצות. זה כבר משהו אחר במערכות בין הקבוצות, זה משהו אחר לגמרי, את זה אתם צריכים לברר. יש לכם עבודה, עבודה באמת גדולה מאוד. ולפי התקופה היא עבודה שצריכים כמה שיותר מהר לממש אותה.
שאלה: האם יש קשר בין תפילת רבים לבין ששים רבוא חלקי הנשמה?
כן. כי תפילת רבים, זאת אומרת רבים, זה עדיין לא אחד, זה כמו ששים רבוא נשמות, כך אנחנו צריכים לראות עצמנו עד שנגיע להיות כאחד ונגלה את האחד העליון.
טוב, מיצינו את העניין נכון להיום, אחרת אנחנו נתחיל להסתבך בדברים שעוד יתגלו לנו.
(סוף השיעור)