שיעור בוקר 08.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 77, דף ע"ז, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים", אותיות ק"ד – ק"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף ע"ז, עמוד 77, ב"הסתכלות פנימית", "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים". אנחנו בפרק ט', אות ק"ד.

אות ק"ד

כל הספירות דאו"ח הבאות בט"ס דאו"י,

עוברות דרך המלכות.

"והנה ענין התכללות הספירות, שביארנו למעלה בסדר עשר הספירות דאור ישר, אשר מכח שאין העדר ברוחני, וכל הארה העוברת במקום נשארת בכל שלימותה שם, אפילו אחר שנעתקה למקום שני, שמשום זה, נבחן ביציאת עשר ספירות דאור ישר, אשר כל עשר הספירות ישנן בכתר, ותשע בחכמה, ושמונה בבינה, וכו' (כנ"ל אות צ"ט בד"ה ומהמתבאר עש"ה), הרי מאותו הטעם נבחן כדבר הזה, גם בעשר הספירות דאור חוזר, שבהיות שכאן נעשית ספירת המלכות, לבחינת המקור אל האור החוזר הזה, הרי נבחן לנו בשביל זה, שכל בחינה של אור חוזר, המגיעה לספירות העליונות ממנה, מוכרחה לעבור מקומה של המלכות, שהרי המלכות, היא המוציאה את בחינת האור ההוא, מכח המסך שלה, המזדווג עם אור א"ס הפוגש במסך ההוא."

אות ק"ה

כשאו"ח דיסוד עובר דרך המלכות, משאיר

שורשו במלכות וכו' עד"ז.

"ולפיכך כשספירת היסוד מקבלת את האור החוזר שלה מהמלכות, הנה בהכרח שהאור הזה קיבלה המלכות מקודם זה, ע"י הזווג עם אור א"ס, ועבר דרך המלכות, ובא לספירת היסוד, ונמצא, שאור היסוד נמצא גם במלכות וגם ביסוד. ועד"ז בבחינת אור חוזר שמקבל ההוד, שבהכרח קנה מקומו דרך העברה, גם במלכות, וגם ביסוד, ויש עתה במלכות שלשה אורות, וביסוד שני אורות, ובהוד אור אחד. ועד"ז, בחינת אור חוזר האחרון שקיבל הכתר, שאז כבר נמצא במלכות, עשרה אורות דעשר הספירות דאור חוזר, וביסוד, תשעה אורות, ובהוד, שמונה אורות וכו' על דרך שנתבאר בעשר ספירות דאור ישר."

שאלה: מה שהוא מתאר פה, האם זה תיאור של עבודה מלמטה למעלה?

כן.

תלמיד: מה זה התכללות הספירות? איך זה קורה?

מה שלא נשיג לא נדע. אני לא יכול להסביר לך. השגה. אם אנחנו עובדים על הרצון לקבל לדמות אותו לרצון להשפיע, מה שאנחנו מגלים מלמעלה למטה, אז אנחנו לאט לאט מגיעים גם להשגת כול התהליך, איך המשפיע משפיע עלינו, איך העליון משפיע עלינו.

שאלה: הוא אומר "בחינת אור חוזר האחרון שקיבל הכתר, שאז כבר נמצא במלכות, עשרה אורות דעשר הספירות דאור חוזר" ולאט לאט זה מתחיל לרדת, עשר, תשע, שמונה. הרי האור צריך להתפשט על הכול, איך פתאום יש את החלוקה הזאת?

כי האור משפיע דרך כל הספירות, ובכל ספירה וספירה יש לו שם גם זיווגי דהכאה פרטיים, וכך הוא יורד לאט לאט. אנחנו לא מסבירים את זה כי אי אפשר להסביר, כי ייצאו לך אלף כרכים של "תלמוד עשר הספירות". אלא אור שיורד מכתר לחכמה, מחכמה לבינה, מה זה נקרא שהוא יורד? הוא עושה כל פעם זיווגי דהכאה, הוא בונה פרצופים, הוא בונה ירידות, וככה בתת מדרגות, בתת תת מדרגות הוא בונה את זה.

אתה חושב שזה סתם עובר כמו דרך איזה חומר? זה רצון. אז כל רצון צריך לקלוט, להתאים את עצמו אליו, לעשות איתו התחברות, הכאה, להעביר אותו הלאה, לבנות ראש, תוך, סוף בזה, ולהעביר אותו. ויוצא לך שאפילו מעבר מספירה לספירה אין שם כך מעבר, אלא רק על ידי פרצוף שבונים, כל ספירה וספירה בונה פרצוף כדי להתקשר לספירה שתחתיה.

תלמיד: האם יש זיווג דהכאה בכל ספירה?

ודאי שגם כן. אחרת איך האור יכול לעבור ממצב למצב, מרצון לרצון? הוא נותן לך סכמה כללית, אבל בפנים אתה צריך לדעת, ולמדנו את זה, שכל ספירה מתחלקת לספירות, והספירות האלה לעוד ספירות וככה עד אין קץ.

תלמיד: אז זה ממש יורד ויורד, ויש זיווג דהכאה, זיווג דהכאה, כל הזמן.

כן. פרצופים, פרצופים, פרצופים.

תלמיד: עבודה אין סוף.

כן.

שאלה: האם אפשר לראות את זה כמו שמדליקים נר מנר, שכאילו המלכות מעבירה ליסוד והמלכות לא ניזוקה וביסוד יש אור?

ודאי שלא ניזוקה. איך יכול להיות מזה שאני נותן ואז נעשה לי פחות? מזה שאני נותן אני קונה עוד יותר כלי בזה שאני נותן, כי אז אני נכלל ממי שאני נותן לו. אני צריך לפתח את אותו רצון לקבל שבו ולמלא אותו בי, ואחר כך אני נותן לו. זאת אומרת על ידי כל פעולת הנתינה על ידי זה אני גדל. כי אני לא יכול לתת לשני אם אני לא נכלל מהרצון שלו, ועל הרצון שלו אני עושה בי קודם כל זיווגי דהכאה, הכנות ואורות, מכין את הכול ואז אני מוסר לו. זאת אומרת אני כבר נכלל מזה שאני נותן לו. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹ וכך אנחנו כולנו גדלים, כולם על חשבון כולם. דווקא מתוך הנתינה אנחנו גדלים.

תלמיד: וזה קורה בכל ספירה. זאת אומרת, מהיסוד להוד אותו דבר?

אותו דבר. לא חשוב. כן. כל נתינה ונתינה לא חשוב לאיזה כיוון, מי שמשפיע הוא גדל.

שאלה: מדובר על עשרה אורות. אנחנו מכירים עשר ספירות וחמישה אורות נרנח"י, אז על איזה עשרה אורות מדובר?

לא, כי אין לנו יותר מנרנח"י, אבל זעיר אנפין אנחנו מחשיבים כספירה אחת, כאור אחד.

שאלה: למה הוא אומר פה שאותו אור עובר ממלכות ליסוד, מה הכוונה? למה יש את הפרט הזה?

זה אור חוזר שעולה ממלכות ליסוד. ככה זה עובד. אור חוזר עולה בחזרה. מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

שאלה: מדברים על אור חוזר. זה בעצם בן אדם שהוא כבר נמצא בהשגה. האם בן אדם שנמצא בהשגה מסתכל ב"תלמוד עשר הספירות" ולומד איך הוא צריך לפעול, או שכשהוא כבר נמצא בהשגה הוא מבין מתוך ההשגה שלו איך הוא צריך לפעול?

אדם שנמצא בהשגה הוא כבר מבין מה הוא צריך לעשות, מצד אחד. ומצד שני, הוא דווקא אז עוד יותר לומד "תלמוד עשר הספירות", כי "תלמוד עשר הספירות" הופך להיות בשבילו מדריך פרקטי.

שאלה: האור החוזר שהנברא מעלה הוא ממלא את הז"ת שבעגולים?

לא. הכול נעשה בתוך היושר. ורק מהיושר, מג"ר דיושר מתמלאים העגולים. אין קשר אחר בין היושר לעגולים. וגם זה בגלל שג' ספירות דיושר נמצאים בשלימות, הם מגיעים מלמעלה למטה. אז כמה שהתחתון יכול למלאות את ג' הספירות דיושר האלה, אז מהם מתמלאים העגולים.

עוד נלמד את זה. בינתיים אלו דברים שאנחנו לא משתמשים בהם.

שאלה: כתוב שבמלכות אין אורות, אבל אור חוזר היא מקבלת ממלכות דאין סוף. האם זה שאין אורות, זה אומר שהיא מעבירה אורות ולא נשאר לה בעצמה שום אור?

במלכות אין אור ישר אלא רק אור חוזר.

שאלה: קודם אמרת שאת הקו האמצעי אי אפשר להבין בשכל, אבל הוא מזכיר פה זיווג דהכאה. אתה יכול להסביר מה זה זיווג דהכאה?

הוא מסביר לך את זה בדוגמה של אורח ובעל הבית. לך לשם ותקרא.

תלמיד: איך עושים בעשירייה זיווג דהכאה?

משם תלמד.

תלמיד: מאיפה?

מסיפור האורח ובעל הבית.

תלמיד: שם אפשר להבין את זה?

כן. אם אפילו את זה לא תבין, אז אני לא אוכל להסביר לך שום דבר.

אות ק"ו

ע"י ההתכללות האו"ח מדרך העברה,

נקבעו ע"ס בכל ספירה וספירה. בכתר

יש ט"ס דאו"י, וא' דאו"ח.

"ולפיכך יצא לנו, שיש עשר ספירות בכל ספירה וספירה מע"ס האמורות, דהיינו בצירוף עם האור החוזר, כלומר, שאור המלכות המקובל בכל ספירה וספירה, הוא המשלים לעשר ספירות, כי בכתר, יש תשע ספירות דאור ישר: כח"ב חג"ת נה"י, וספירה אחת דאו"ח, שהיא מלכות, להיותה המקבלת האחרונה מע"ס דאור חוזר, כנ"ל, ועל כן אין לו אלא אור אחד מאור חוזר."

תכף יהיה מובן יותר.

אות ק"ז

בחכמה ח' דאו"י, וב' דאו"ח.

בבינה ז' דאו"י, וג' דאו"ח.

"והחכמה, יש לה שמונה ספירות דאור ישר שהן: חו"ב חג"ת נה"י, וב' ספירות מאו"ח שהן: א' חלק עצמה שקיבלה מאור חוזר של המלכות, שהוא יסוד דאו"ח, והשניה היא חלק הכתר שעבר דרך בה, ושוב לא זז משם שהיא מלכות דאור חוזר, כנ"ל. והבינה, יש לה שבעה אורות דאור ישר, שהם: בינה חג"ת נה"י, וג' ספירות מאור חוזר שהן: הוד יסוד מלכות. הוד משל עצמה. יסוד מחלקה של החכמה שעבר דרכה. מלכות מחלק הכתר שעבר דרכה, דהיינו מבינה ולמעלה כנ"ל."

שאלה: אור חוזר זה אותו האור שהוא כמו אור ישר? הרי אלה כוונות שונות לחלוטין כביכול, של תפיסת האורות האלה. אבל האם זה אותו האור?

לא. זה לא יכול להיות אותו אור, לא יכול להיות אותו יחס. כי יחס הבורא לנברא זה אור ישר, ויחס האורח או הנברא לבורא זה אור חוזר. אלה שני אורות, שתי צורות היחס, שתי צורות ההשפעה, "השפעה" זה נקרא אור, והם שונים לגמרי.

אות ק"ח

בחסד ו' דאו"י, וד' דאו"ח. בגבורה ה'

דאו"י וה' דאו"ח. בת"ת ד' דאו"י ו' דאו"ח.

"והחסד, יש לו שש ספירות דאור ישר שהן: חג"ת נה"י. וד' ספירות דאור חוזר, שהן מחסד ולמעלה דהיינו חלקה עצמה שהיא נצח, וחלקי הבינה והחכמה והכתר שהם הוד יסוד ומלכות, שעברו דרכה ונקבעו שם כנ"ל. ועד"ז הגבורה, יש לה חמש ספירות דאור ישר, שהן: גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. וחמש ספירות דאו"ח, שהן מגבורה ולמעלה, דהיינו ד' חלקי כחב"ח שהם: נצח, הוד, יסוד, ומלכות, שעברו דרכה, וחלקה עצמה, שהוא תפארת דאו"ח. והתפארת יש לו ארבע ספירות דאור ישר שהן: מתפארת ולמטה. ושש ספירות דאור חוזר, שהן מתפארת ולמעלה. דהיינו ה' חלקי כח"ב חו"ג, שהם תנהי"מ, שעברו דרכו, וחלקו עצמו שהוא גבורה דאו"ח."

אתם יכולים לפנות לארכיון שלנו ולראות שם מלא שרטוטים בקשר למשולשים האלה. כמה בהשפעה מלמעלה למטה יש אור ישר ואור חוזר, ובחזרה מהשפעה ממטה למעלה יש אור חוזר בכל ספירה וספירה. תמיד זה עשר בכל ספירה, אבל איזה חלק דאור ישר ואיזה חלק דאור חוזר זה תלוי בספירה עצמה איפה שהיא נמצאת, כמה היא מקבלת או מלמעלה או מלמטה, וכמה היא מעבירה לספירות שאחריה, או תחתיה או לפניה.

שאלה: איזו התפעלות וממה להתפעל בזמן לימוד התע"ס?

להתפעל מזה שאתה לומד על כלים רוחניים שנמצאים בך ובכלל בכולם, ואתה לומד איך הם נפעלים על ידי האור העליון, ומזה שאתה דרך הלימוד הזה נמצא בקשר עם הכוח העליון. מספיק לך את זה. לדעת שאתה נמצא בקשר עם הבורא על ידי זה שאתה שומע תע"ס, אפילו שלא מבין. היו כאלה תלמידים אצל בעל הסולם שלא הבינו בכלל עברית, והוא אמר "שישבו וידעו". ובאמת אחר כך הם ידעו, וגם לא דרך השפה, אלא מתוך זה שרצו מאוד לדעת. כי העיקר זה הרצון.

אם מתוך זה שאתה יודע עברית אתה לומד דרך השפה, זה דבר אחד. אבל הרבה יותר אם היית יושב ולא היית יודע את השפה, אלא משתוקק בכל זאת לקבל "על מה מדובר? מה קורה כאן?", משתוקק מאוד מחוסר שפה, היית מקבל יותר, כי הכול תלוי בחיסרון.

שאלה: יושר זה היחס של הנברא לבורא, עגולים זה של הבורא לנברא. מהו משולש?

אנחנו עוד לא למדנו. יש לך מלא ציורים, גם משולש, גם מלבן, כל הדברים. אל תשאלו מה שלא למדנו.

שאלה: למה בעל הסולם מדבר על הנרנח"י כמו אור ישר, ואור חוזר הוא כותב בשמות של מלכות, הוד, יסוד?

מלכות, הוד, יסוד על זה הוא אומר במקרה, מה שלמדנו עכשיו כמה אורות דאור ישר יש לנו וכמה אורות דאור חוזר יש לנו, באיזה מקום, באיזו ספירה זה מתחלק. בכל ספירה וספירה יש לך אורות דאור ישר ואורות דאור חזור, תלוי איפה הספירה הזאת נמצאת. זה הכול.

שאלה: מי מבצע את הזיווג בספירות, מלכות או הספירות בעצמן?

מלכות שנמצאת בכל ספירה וספירה היא מבצעת את הזיווג.

תלמיד: ואיזה חלק הספירות לוקחות בפרצופים שמלכות בונה איתן? מה החלק שלהן?

התכונות שמלכות משתמשת בהן מהספירות הן נכללות במלכות, ומלכות משתמשת בהן ועושה זיווגי דהכאה עליהן.

שאלה: האם האור פנימי לא כלול במלכות?

מלכות נשארת ריקה, יש לה רק אור חוזר. עוד נלמד על זה, וגם קראנו נדמה לי אתמול או שלשום.

שאלה: לגבי סעיף ק"ד, כשהאור חוזר של היסוד עובר דרך המלכות הוא משאיר שם את השורש שלו. מה זה אומר, איזה שורש? על מה מדובר?

אור שהיה נמצא באיזה רצון, הוא מייצב את הרצון, והרצון נשאר כמו שהאור ייצב אותו. ולכן ברוחניות כל המצבים הקודמים, אפילו אין סוף מיליארדי מיליארדי מצבים, הם כולם נשארים ומשלימים את כל הכלי הכללי הרוחני, עד שיהיה עגול, שלם. ולכן כל האורות נכנסים ובונים עוד ועוד פרצופים. גם מה שאנחנו עכשיו עושים, מזה נבנים עוד ועוד פרצופים בלי סוף. ובהתכללות הספירות קמה אחר כך מלכות דאין סוף וכל הכלי של הנשמה השלמה. ככה זה קורה, אין היעדר ברוחני.

שאלה: כתוב שכל ספירה כוללת עשר ספירות. האם זה אומר שכל ספירה כוללת עביות, מסך ואור חוזר?

אם המלכות עובדת עם הספירה הזאת, אז ודאי שהיא מוסיפה לספירה הזאת רצון, בהתאם לספירה, כדי להאיר מה שיש בספירה מאור ישר וכך לעשות גם באור חוזר. ואז מלכות מוסיפה לספירה עביות ואור חוזר, ואור ישר מאיר באור חוזר, והספירה הופכת להיות לספירה, לספיר, למאירה.

קריין: אות ק"ט.

אות ק"ט

בנצח, ג' דאו"י, וז' דאו"ח. בהוד ב' דאו"י

וח' דאו"ח. ויסוד ט' דאו"ח וא' דאו"י.

והמלכות ע"ס דאו"ח.

"והנצח, יש לו שלש ספירות דאור ישר, שהן מנצח ולמטה, שהן נצח הוד יסוד דאור ישר. ושבע ספירות דאור חוזר שהן מנצח ולמעלה, שהן ששה חלקי כח"ב חג"ת שעברו דרכה שהן גתנהי"מ, וחלקה עצמה, שהיא חסד דאו"ח. וההוד יש לו שתי ספירות דאור ישר: הוד, ויסוד ושמונה ספירות דאור חוזר שהן מהוד ולמעלה, שהן ז' חלקי כח"ב חג"ת ונצח, שעברו דרכו, שהן חג"ת נהי"מ דאו"ח, וחלקו עצמו שהוא בינה דאור חוזר. והיסוד יש לו ספירה אחת דאור ישר, ותשע ספירות דאור חוזר שהן מיסוד ולמעלה, שהן ח' חלקי כח"ב חג"ת נו"ה שעברו דרכו, שהם בינה חג"ת נהי"מ דאו"ח, וחלקו עצמו שהוא חכמה דאור חוזר."

שאלה: כשאומרים על מלכות שיש לה עשר ספירות דאור חוזר, זה אומר שהיא הכי משפיעה?

מלכות היא המשפיעה היחידה. בכל ספירה וספירה, מה שיש בכל ספירה, כשמלכות נכללת בכל ספירה, היא הופכת להיות משפיעה באותו אופן של הספירה, אבל היא המשפיעה, היא הכוח המשפיע. רק הספירה נותנת למלכות צביון, באיזו צורה היא יכולה להשפיע.

תלמיד: כתוב פה שיש בה עשר ספירות דאור חוזר, במלכות.

כן.

תלמיד: זה אומר שיש לה עשר צורות של השפעה, מה זה אומר עשר ספירות דאור חוזר?

כי היא משפיעה דרך עשר ספירות דאור חוזר לכתר, לכן היא נכללת מכל הספירות האלה.

שאלה: מהי הדרך הנכונה להשתוקק בזמן שלומדים תע"ס? אתה תמיד אומר לנו לא לשאוף לקבל את זה בשכל, אז לְמה אנחנו בעצם משתוקקים, עם מה אנחנו משתוקקים?

דווקא בגלל שאנחנו לומדים תע"ס ויש כאן הרבה שכל ואנחנו רוצים להשתדל להבין, ויותר טוב לא להבין מה שכתוב כאן, "לא החכם למד", אלא אנחנו רוצים לממש את זה ברצונות שלנו, "הלב מבין", שאני אבין ברצונות שלי, ברצון שלי, איך אני יכול לתפקד, לתת לבורא בחזרה דרך החברים, איך אני עושה את זה עם הרצונות שלי, עם הרצונות שלהם, איך אנחנו נכללים, איפה אנחנו עכשיו כשמדברים על ספירות דאור ישר, ספירות דאור חוזר.

נגיד אנחנו נמצאים בעשירייה, איפה כאן אור ישר, איפה כאן אור חוזר, איך אני משפיע דרך כל החברים, בהתכללות איתם לבורא, איך הבורא משפיע עלי דרך התכללות של החברים עד שזה מגיע אלי, שאני עושה מעצמי פעם מלכות ופעם כתר וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים לחשוב. וכשנלמד בשכל, מקסימום אנחנו נבין איזשהו סדר, כמה דאור ישר, כמה דאור חוזר, אבל זו צורה שטחית, זה לא ייתן לנו שום דבר.

שאלה: יוצא כך שככל שהאור הישר יורד יותר נמוך, כך יש יותר אור חוזר. כמה שיותר קרוב למלכות, כך יש יותר אור חוזר. יוצא שלעליונים יש הכול ולתחתונים אין כלום.

לא, כל הספירות מקבלות. כל ספירה וספירה מקבלת מה שמגיע לה, מה שהיא מסוגלת להשתתף עם כל יתר הספירות. כל ספירה לפי העביות שלה, לפי הזכות שלה, לפי כמה שהיא נכללת ממלכות ומכל יתר הספירות. אין כאן אחד על חשבון השני, אין דבר כזה ברוחניות.

שאלה: בכתר הוא מקבל תשע ספירות דאור ישר וספירה אחת דאור חוזר. נראה על פניו שגם המלכות צריכה לקבל תשע ספירות דאור חוזר אבל יסוד מקבל את זה.

שיהיה ככה בינתיים, לא חשוב, תראה אחר כך. אתה צודק, יש כאן שאלה, בדרך כלל כולם שואלים את זה.

שאלה: מה זאת אומרת שמלכות מוסיפה עביות לספירה?

מלכות, הרצון שלה, מתחבר עם הספירה ששם האור מאיר, ואז היא רוצה באור שמאיר עם הרצון שלה, להשפיע את זה חזרה לבעל הבית, לבורא. ככה זה.

שאלה: כשמסתכלים בכל ספירה וספירה יש איזשהו תמהיל של אור חוזר ואור ישר אבל רק במלכות יש את כל עשר האורות ובכל השאר יש איזשהו תמהיל קצת מזה וקצת מזה אבל אין את כל העשר. מה זה אומר?

יש בכל אחד ואחד, בכל ספירה וספירה יש לך.

תלמיד: יש עשר ספירות.

יש לך עשר ספירות.

תלמיד: קצת מזה וקצת מזה אבל לא את כל העשר.

למה?

תלמיד: למשל בתפארת יש לך תפארת נצח הוד יסוד של אור ישר וגבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות של אור חוזר. אבל אין להם את כל העשר, רק במלכות יש את כל העשר ובכתר יש את כל העשר. בכל השאר יש רק חלק, עשר אורות אבל רק חלק מכל העשר.

לא, אנחנו עוד מעט נקרא, אתה תראה איך שהוא מסכם את זה ויהיה לך בדיוק בכל ספירה עשר ספירות. רק ההבדל בין הספירות הוא עד כמה שכל ספירה וספירה מחלקת את כל עשר הספירות, כל העוגה, לחלק של אור ישר וחלק של אור חוזר. זה העניין. כי זה לא ספירות, זה מלכות שנכללת מכל הספירות וכך היא פועלת. פועלת רק המלכות, לא שהספירות פועלות. הן רק מביאות את אופן ההשפעה, חסד או גבורה, תפארת, נצח, הוד, אופן השפעה. אבל פועלת מלכות תמיד, רק מלכות.

בואו נעבור לחוק האהבה במערכת אדם הראשון.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩