018_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/sources/BjZJBha8?page=258

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ד'

עכשיו אור המלכות עולה. מדוע לא מרשימו? זה כל העניין. בעצם היינו הך. מדוע הוא אומר ברל"ב שאור המלכות הוא עולה למעלה, קומת כתר? יען שלומדים מלכות מנחת רשימו, לכן מכנה אור המלכות. הלא קומת כתר.

עכשיו, כאן באות ב', בדף רל"ב, כתוב ככה.

ב) גם הוא באופן שני, מדוע מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא? כי בעלות אור שלה למעלה, שנזדכך המסך בבחינה ד׳, לא הניח בה במלכות, שום רשימו כלל, מדוע? הוא לא אומר. אבל הרשימו, שנשאר בכלי של היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות.

היינו, לאחר שנסתלק אור ממלכות, ואחר כך בא אור, נעשה זיווג על בחינה ג׳, הלא ובא אור לכלי דיסוד, ואחר כך כשנסתלק היסוד, היינו שרשימו מהיסוד היה מאיר לכלי דמלכות. אז אני שואל, מי היה מאיר לכלי דמלכות לאחר הסתלקות האור, מטרם שנעשה זיווג על יסוד? הוא לא אומר.

תסתכלו דף ר"כ. אות ו'. הוא אומר.

מלכות אינה מניחה רשימה מה כתוב?

ו) אבל אור ו המלכות, כאשר מסתלקת אינה מנחת רשימו בכלי שלה, למה? לפי שאין שום ספירה תחתיה לקבל הימנה. ואף על פי שעתיד להיות עולמות אחרים תחתיה שמקבלים ממנה, ז אין הוא מסוג שלהם ואין לה דביקות עמהם, כמו שיש דביקות אל היוד ספירות דכל עולם ועולם בפני עצמו.

תסתכלו אות ו' למטה. הוא מסביר, מה כתוב למעלה?

אבל אור ו המלכות, אינה מנחת רשימו. מדוע?

ו) כי הוא אור נקבה, שמקבלת לעצמה ואינה משפעת, אשר מטעם זה נמצאו ע"ס שלה מסיימות את המדרגה, כי הוא סוד או"ח בלבד, כנודע, ולכן אינה מנחת רשימה, משום שאין רשימה אלא השירים מהתפשטות אור ישר הנשאר שם, בכלים של המלכות אין אור ישר, רק אור חוזר, לכן אינה מנחת רשימה. וגם אין כאן הפסק באור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך, כי התחתון מוכרח לעליון אבל העליון אינו צריך אל התחתון.

אני רוצה מכאן להביא ראייה, מה שמאור המלכות עולה למעלה ואומרת רשימו.

תלמיד: ... של אור ישר.

רב"ש: מה שאור המלכות עולה, מה פירוש הדבר אור המלכות שעלה למעלה? אה. ואז אני אומר, שזה נשאר לה. אבל נק… רשימו ישר, זה לא מכנ… עוד הפעם. אינני אומר שלא נשאר מה שהיה לה, זה בלתי אפשרי. רק מה שאני מכנה רשימו אור ישר, זה היה לה.

לכן הוא מכנה זה אור המלכות, שהיה על קומת כתר. לכן הבטישה שהיה בשם ספירות הוא מכנה רשימו. ועל מלכות, אור חוזר. על זה אני שואל. שאנו אומרים מלכות עלתה לזעיר אנפין, מה הפירוש מלכות עלתה לזעיר אנפין? שהבחינה ד' אור ישר שנקרא מלכות, שעליה היה צמצום, עושה עכשיו זיווג על בחינה ג'. לא דזעיר אנפין דאור ישר.

זעיר אנפין דאור ישר זה לא כלי. אז אני צריך לומר, גם כאן אין רשימו.

תלמיד: גם על בחינה ג'.

רב"ש: גם מלכות הזאת אין לו רק אור חוזר. וכתוב בפירוש רק ב… ... אינה משפעת לעצמו, לא יכולה לקבל, רק מה שנותן לה. מלכות לית לה מגרמיה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה. נקרא, נותנים לה, היא מקבלת, היא מעצמה הוא לא רוצה לקבל. מה זה אור הנקבה? ממטה למעלה, אני לא רוצה לקבל.

למדנו, עשר ספירות דסיומא, עשר ספירות של מטה מטבור דא"ק הראשון, אומרים יש שם רק אור חוזר. ולומדים יש שם הארת חכמה. מה זה מסיימת? אינה משפעת למטה, נכון. אבל לא כך הדיוק. אין משפעת לעצמה.

מה המלכות דטבור אומרת? אני לא רוצה לקבל. מדוע? אם יקבל יהיה על מנת לקבל. אם כן, היות שהיא לא רוצה לקבל מחמת הדבקות, מחמת השתוות הצורה, אז היא מקבלת הארת חכמה מכוח הדבקות, מכוח זה שהיא לא רוצה לקבל.

אם כן מה זה אור הנקבה? היא בחיסרון שאומר שאני לא יכול לקבל על מנת להשפיע. כל מה שאומר שאני לא רוצה לקבל, מכיר בחסרונה, יש לה הארת חכמה. נמצא, מקבלת ואינה משפעת לעצמו. מה זה משפעת לעצמו? למעלה מטבור, נקרא תוך.

מה הוא אומר? אני רוצה לקבל, אז הוא משפיע לעצמו, הוא ממשיך. מדוע הוא ממשיך? הוא אומר, אני רוצה לקבל, מדוע? משום שהוא רוצה להשפיע, הוא זכר, יש לו כוח השפעה. לכן הוא מקבל על מנת להשפיע.

מה המלכות המסיימת אומרת? אני נקבה, אני בחיסרון, אני לא יכול להשפיע. אם כן אני לא רוצה לקבל. מדוע? הוא רוצה בהשתוות הצורה. על ידי בחינה של השתוות הצורה, המכונה אור דחסדים, מאיר שם הארת חכמה. זה נקרא אור הנקבה. מקבלת, אבל לא אם אינה משפעת.

נמצא, כל זמן שאומרת איני רוצה, יש לה. כל זמן שהיא רוצה, כבר תכף נעשה שבירה. וזה נקרא אור הנקבה, לית לה מגרמיה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה. אז יש לה. רק מה? שהיא לא מרוויחה. מה זה מרוויחה, האישה, הנקבה? לשלם מחיר נקרא, שהיא יכולה לתת על מנת להשפיע.

אמרתי פעם משל, בן אדם נכנס לחנות של רהיטים ואומר לסוחר, אתה יודע, הארון הזה מוצא חן בעיניי. אם כן, מה אתה רוצה? שתיתן לי את זה. מדוע? תהנה אותי, תשפיע לי כסף, שזה היגיעה שלך. אתה תשפיע לי כסף, אז אני אראה אם כדאי בשביל ההשפעה שאתה נותן לי, אני אתן לך את הארון.

נמצא, איך הוא מקבל את הארון? רק בעל מנת להשפיע לבעל הבית. בחינם לא נותן. אם נמצא, אם אנחנו נקבה, הכוונה שהיא לא מרוויחה, לא יכולה לכוון על מנת להשפיע. לכן היא אומרת, אני לא רוצה. כל זמן שאומר אני לא רוצה, היא יכולה לקבל.

תלמיד: איזה רשימו...

רב"ש: אז לכן אני אומר, מה יש באור המלכות, שהוא אומר שיש הכאה באור המלכות? מקודם הייתי אוסר אור חוזר על קומת כתר, עכשיו אני אקבל קומת חכמה, אני לא רוצה. אני לא מכנה זה רשימה, אבל זה מציאות. איני אומר רשימה נקרא אור ישר, זה נקרא רשימה, נותן זה שם אחר. אבל זה כוח, לכן היא לא רוצה לקבל, לעשות דבר יותר קטן. זה שני דברים.

אני אומר, בחינה אחרונה נאבדת, גם כן הוא רוצה לומר נקרא רשימה. אני יודע שנשאר לי הרושם, על ידי זה שאור מקיף נותן להבין שלא כדאי להיות דוחה את האור, אבל כבר נחלשתי, אני יודע. אז זה נשאר לי שבחינה אחרונה נאבדת. גם מזה נשאר רושם. מה נשאר רושם? שאיבדתי הכוח הקודם. ואני עכשיו תלוי בשמות. אנחנו מדברים על בדיקה על חיוב, לא השלילי, לכן הוא לא מכנה את זה רשימו, אבל זה מציאותי.

אז צריכים להתחיל דף רנ"ח.

פרק ב', י"ב מיני אור חוזר

תמיד כלל, שאם כל מה שמדברים, מדברים ממלכות. שנכנסים בפרטים, מתבלבלים. אז אני יכול לומר שאני מדבר ממלכות שבכלי דבחינה ד', מלכות שנזדככה לבחינה ג׳, כבר אני מדבר מעשר ספירות שממלכות דבחינה ג׳, ובחינה ב׳ אני מו… אני מדבר ממלכות של בחינה ב'.

מדוע? אם אנו אומרים שיש זיווג דהכאה. על איזה בחינה היה זיווג דהכאה? מה זה זיווג דהכאה? יש צמצום, אסור לקבל. על איזה בחינה היה צמצום אסור לקבל? רק על מלכות שנקרא רצון לקבל, שנקרא ד' דאור ישר.

לכן יש כלל, כל המה שאנו מדברים, מדברים רק מבחינה ד' אור ישר. ובחינה ד' אור ישר יש בכל המדרגות, ואין הבחן בין מדרגה למדרגה. כמו שאנחנו נגיד שיש ראייה, שמיעה, ריח, דיבור, לקטן שבקטנים, לגדול שבגדולים, לטיפש שבטיפשים, לגאון שבגאונים. רק מה ההבדל? בהבדל הקומה. מה משמש ילד קטן מעשהו של הפיקחות שלו? לשחק במה?

כמו שאמרתי פעם, ילדות קטנות במה משחקים? בת שש, בבובה של סמרטוטים. מה משחקת, באה איזה ילדה, יכול לשחק, שנתבגרה, בגיל שמונה עשרה? אמרתי פעם אם יהיה. היא באה פעם ראתה מלראות את הבחורה שבגיל שמונה עשרה, היא נכנסת עם הבובה שלה ביד, מנשק אותה, אלא בחת... לא, תיכנסי.

מדוע? אבא, אתה קנית לי את זה. מדוע זה לא טוב? אם לא, אז מדוע קנית את זה? אתה לא מבין. שהייתה בת שש לא היה לך שכל, רק כל השכל שלה היה לסמרטוטים. עכשיו היא שמונה עשרה, מה אתה לוקח ילד, תינוק אחד, שאתה ... יכולים להבין איך תינוקת …את ביד. אבל סמרטוטים שימי, את מפגרת. אבל אותו שכל, אותו ראייה, שמיעה, דיבור היה שילדה בת שש או שמונה, אותו דבר גיל שמונה עשרה. רק מה? רק הקומה, הכוחות מתחלפים.

אם כן, כל מה שמדברים, מדברים רק ממלכות. על זה שאלתי, אם אומרים מלכות אין לו רק אור חוזר, על כל בחינה ובחינה אין לו יותר מאור חוזר, זה שאלתי מקודם.

בפרק ב' אומר שיש י"ב מיני אור חוזר. י"ב מיני.

או"ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו"מ, זה נראה אחר כך.

אות ז) י"ב מיני או"ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם:

שואלים קושיה, מאור חוזר לאור חוזר, אין שום קושיות. היות שאור חוזר יש הרבה פירושים. כמו שאין קושיה, מדוע נקרא חמרא, חמור וחמרא יין, אין קושיה, זה משמעות אחר וזה משמעות אחרת, כמו כן אי אפשר לשאול קושיה מאור חוזר לאור חוזר. צריכים ... לדעת רק לפי עניין במה המדובר. אז הוא מתחיל לבאר.

הא', הוא או"ח הנדחה מבחי"ד בעת הסתכלות א', מה זה הסתכלות א'? מה זה בכלל הסתכלות? למדנו, אור החכמה נקרא אור עיניים. שאור הזה בא, נקרא הסתכלות. נמצא, איפה הוא מסתכל? הוא מסתכל, הוא רוצה להשפיע למלכות, אבל מטעם צמצום שהיה על כלי המלכות…

עוד דבר, אנו צריכים לזכור, כל מקום שכתוב מלכות, בדרך כלל הכוונה על מלכות דאור ישר. מה זה מלכות דאור ישר? מקבל על מנת לקבל. שאור מסתכל, אור החכמה בא למלכות, אבל היות ועל מקבל על מנת לקבל היה צמצום, הוא עשה מסך.

אז הוא אומר שהמסך מעכב על אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, כנודע. דיברנו עכשיו מפעולה אחת. אז הוא אומר, בפעולה הזאת יש להבחין ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי המלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ"ש בפרצוף הראשון דא"ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא"ס ב"ה שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א"ס ב"ה. ותדע, שהאו"ח הזה הוא כולל כל האו"מ, שבעולמות כולם.

מה כתוב כאן? קודם כל, יש כאן להבחין מה זה מלכות. מלכות לאחר צמצום הוא מכנה אותו בשם חשבון. אתה יודעים בטח, יש הויה ד' אותיות, י' ה' ו' ה', ד' אותיות. לפעמים הוא אומר החשבון של ד' אותיות, כמה זה? כ"ו. מתי שרוצים לדבר עם המלכות, הוא מרמז זה בבחינת חשבון.

מה החשבון הזה? מלכות דראש, שהיא המשיכה את האור, שהאור בא, עושה חשבון, כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה היא תקבל. וכמה שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, לא תקבל.

עוד דבר אנו צריכים לזכור, מה ההבדל בין מסך לצמצום. צמצום נקרא שלא מקבלים שום דבר, לא משתמשים בשום עביות. לכן למדנו אם אתם זוכרים, בזמן שהגוף דגלגלתא נגיד לדוגמה, הפסיקה לקבל, הפסיקה להשתמש עם כלי קבלה, מדוע? היות שהיא לא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, היא מפסקת מלקבל, למדנו חוזר לשורשה ועולה בפה דראש, מלכות דראש.

אם כן, אנו יודעים צמצום נקרא שלא משתמשים בכלי קבלה. מדוע? מפני שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. מה זה מסך? מסך נקרא על עביות, שהוא כן משתמש עם כלי דקבלה. כמה הוא משמש? כמה שהמסך רואה שיכול לכוון. נמצא מסך נקרא שכן משמש עם כלי קבלה.

משל, אנו אומרים ד' בחינות שבמסך, בחינה ד' שבמסך, פירוש הדבר, המסך הזה יכול לשמש מד' בחינות שבעביות, לכוון אותו בעל מנת להשפיע. או נגיד על דרך משל, היא המסך אומר שיכול לקבל על עשרים, על שמונים עושה הוא מעכב ודוחה אותו לאחוריו.

האור חוזר הזה הדוחה אותו לאחוריו, הוא מכנה אותו בשם אור מקיף. מה פירוש המילות אור מקיף? מקיף בדרך כלל יש לפעמים שתי משמעויות. אחת, שהוא עוד לא נכנס בכלי, אור מקיף אותו מבחוץ. מקיף הוא מלשון כותרת. אז הסברתי משל כך, אם יש כיתור על איזה עיר, הכיתור אז העיר נכנע ומקבלת את התנאים מה שמי שמכתיר אותה דורש. נמצא מקיף נכנס אחר כך בפנימיות העיר.

הנמשל, האור הזה, שלא יכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע עכשיו, בסוף כל סוף, בהמשך הזמן, יקבלו אותו בעל מנת להשפיע. ואותו אור, שנקרא להיטיב לנבראיו, שקיבלו אותו בעל מנת לקבל, אותו האור צריך להאיר, יכולים לראות רק על תנאים בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, המסך הזה רק מכוח כשמדברים בראש, חילק לנו הבדל בין פנימי למקיף.

ואומר כאן, אם אנו מדברים בפרצוף ראשון לאחר הצמצום, שהמשיך את האור, הוא מקבל חלק. אז הוא שואל, מה היה אם לא היה מסך? היה שוב ממלא כל המציאות, הוא נקרא אין סוף. אם כן, במה נשתנה? שאני מכנה אותו עכשיו קו דק, מה שאין כן מקודם היה ממלא כל המציאות, הבדל רק באור הנדחה הזה, הנקרא אור מקיף. זה שאומר כאן.

הוא אומר כאן. אני לא יודע מה השאלה שלך, אני אסביר אותה. לכאורה מה הייתה הפעולה הראשונה שאור בא, קיבל אותו, לא קיבל אותו?

תלמיד: לא.

רב"ש: לא כך מדברים. שאור בא, עשיתי חשבון. טרם שעשיתי חשבון קיבלתי או לא קיבלתי? אין מה לדבר. רק שאור בא, אני צריך עכשיו לקבל אותו, אני אעשה חשבון. אם כן, מאיפה אני מתחיל לדבר? ממה שהמשכתי אותו, ממה שעשיתי חשבון. לפני כן לא קיבלתי. בשביל מה צריכים חשבון? לכן איפה אנחנו צריכים להתחיל לדבר? ממחשבה שעשה לו, אבל זה לא וזה כן. זה חילקתי, מזה מדברים. זה נדחה וזה אני אומר, אני אקבל.

מה ההבדל בין צמצום למסך שאמרתי פעם? אותו דבר כמו שאתה שואל עכשיו. אמרתי משל, היה איש אחד, שהיו מזמינים אותו לאיזה נשף, הוא שותה כמה בקבוקי יין ונפל לארץ, שיכור. והוא הוא, איך אומרים? וכולם מסתכלים עליו בשפלות, אז הוא בא לידי ביזיון. ואחר כך הלכו אנשים האלו והביאו אותו לבית, לגברת שלו. היא אומרת, קחי אותו איפה שלקחתם אותו.

מה הוא עושה בן אדם הזה? יותר אני לא הולך. אין ברירה, אני יכול להיות מבוזה כל כך, בפרט בבית לא נותנים להיכנס אחר כך, היא מפחדת מפני שיכור. יש לו עצה, לא ללכת. לכן מאז והלאה מזמינים אותו לאיזה נשף, הוא לא הולך.

בא אחד פיקח, שמע, תהיה כמו כל האנשים, הולכים, נשארים, כוס יין אחת אני יכול לשתות, או שתי כוסיות או לא? מדוע? אני לא רוצה בביזיון. אתה צודק. נמצא, מסך נקרא שהוא הולך ושותה שתיים, עד כאן. אז נשאלת השאלה, מה יותר קל? לא ללכת בכלל או ללכת באמצע? מה יותר, מה כאן דעתך? מה יותר קשה?

אם כן, אנו לומדים הרגשה ראשונה שלא לק… שיהיה בהשתוות הצורה, הייתה אצל בינה, ובינה היה לה כוח הזה. מדוע? בינה עוד לא נקרא כלי קבלה בפועל, בינה עוד נקראת שהדין ממה שקיבלה חכמה, הייתה מכוח עליון. לכן אם הוא אין לו כל כך ניצוצי קבלה, ממ, יכולים להתגבר. אבל כשבא למלכות, שיש לו כלי קבלה אמיתיים, תעמוד, אני לא יכול. לכן בינה יכולים להבין ומלכות לא, כל כך קשה.

הרב לייטמן: לא לא…

רב"ש: לא לא. למדנו חידוש, שמביא שם בפנים מסבירות, מדוע נקרא קו דק? פירוש יפה מאוד מאוד. למדנו, מקודם היה עיגול. מה זה עיגול ברוחניות? כמו בגשמיות, אין הבחן של מעלה מטה בחשיבות. כל המטה בחשיבות שנולד לנו, היות שרואים על כלי קבלה לא יכולים לקבל שום דבר, אז אנו אומרים, זה מטה בחשיבות. ומה שיכולים להשפיע, מקבלים יותר, אז למעלה בחשיבות.

אז אני יודע מה זה מעלה מה זה מטה. הקרוב למלכות, הקרוב לכלי קבלה, נקרא מטה. רחוק מכלי קבלה, נקרא מעלה בחשיבות. שאנו אומרים, בן אדם הזה, ביידיש הויכער מענטש, איש בעל קומה. כמה מטר יש לו? רק … קומה? עדין. מה זה עדין? לא דואג בשביל עצמו, דואג בשביל הכלל, בשביל זה, בשביל זה, בשביל זה.

אני רוצה לתת דוגמה, זה מעלה מטה ברוחניות. לאחר הצמצום, ששם הצמצום היה מחמת בחירה, לא מטעם מטה בחשיבות, אז הוא אומר, מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון. לכן אחר שנסתלק כל האור, שזה נקרא צמצום, חזר והמשיך האור מהכלים שנשארו מעולם הצמצום, מכונים כלים ריקניים, מכונים בשם עשר ספירות דעיגולים, ונשאר בהם רשימות. הרשימה שבמלכות, היא המשיכה את האור בחזרה.

שהמשיכה את האור, זה כבר פעולה שנייה בתחתון, אסור לקבל. אסור לקבל, כבר נעשה מטה בחשיבות. הנקרא זה מעלה מטה. אז הוא שואל מדוע נקרא דק? מעלה מטה אני מבין, שיש כאן מטה בחשיבות, אבל דק מה נקרא? יש תשובות.

הוא אומר חוק, מה שאנו רואים. אם אנחנו יכולים לומר יש קו ואין לו שום עביות באמצע, אין שום רוחב. יש דבר כזה? אם כן שהוא רוצה לומר, אפילו שהמשיכה בחינת ממעלה למטה, ואסור לקבל אותו, משיגים אותו? לא. נקרא דק.

מה זה דק? אין בו עובי, אין בו רוחב, לא יכולים להשיג אותו, שום דבר. אחר כך שעושה מסך, מה המסך נותן לנו? אור חוזר. על ידי זה מקבל הקו עובי של אור חוזר, שעל ידי זה כבר יכולים לקבל אותו.

נמצא, לפי זה מי עושה אותו רוחב הקו ש… לתפוס אותו? דווקא מסך ועביות. נמצא קו אין סוף. מדוע קו אין סוף? לפני שהמסך משיג אותו. שמסך משיג אותו, כבר מוגבל. כבר נקרא אין סוף, כבר נקרא עולם א"ק. זה הסברה יפה מאוד.

ח'. מהו הכותרת?

או"ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה של או"ח הראשון הנדחה ממלכות.

מה למדנו? שאור מקיף נקרא מה שדוחה אותו, את החלק שאומר שהוא לא יכול לקבל אותו. כאן יש לו קושיה. כפי שאנחנו לומדים, מה זה אור חוזר המלביש? מה שהוא מכוון על מנת להשפיע. מדוע נקרא זה אור? מילת אור, מה זה נקרא?

בא הוא ואומר לנו, הוא תולדה של או"ח הראשון הנדחה ממלכות. מה זה אור הנדחה? למדנו, זה שמונים אחוז אור, אור ממש, אור ישר. אנחנו נפרש את זה כאן. מתבלבלים, נכנה את אור ישר בשם שפע, ואור חוזר בשם מקבל את השפע. תבין יותר טוב. עכשיו, מה אור הנדחה, שהוא לא מקבל אותו? זה שפע.

בא ואומר לנו, תדע, או"ח המלביש לאור ישר, הלבשה נקרא מסך גבי רוחניות, אור חוזר הזה הוא תולדה של השפע. איזה שפע? שנדחה ממלכות. הבנת את הכותרת? עכשיו מפרש.

ח) ומין הב' של או"ח הכלול כאן, בפעולה ראשונה, הוא האו"ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע"ס דאו"י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו"ח הנדחה מן בחי"ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. זה שפע.

ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, שהוא לא רוצה לקבל אותו. זה פרישה, זה שלילי. אין שום דבר, אני לא רוצה לקבל. עוד הפעם. אור הנדחה זה שפע. כוח הפ… כלום לא רוצה לקבל.

אז הוא אומר כך, עוד הפעם.

ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, זאת אומרת, מן השפע, ומן הבחי"ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו"ח הזה הנולד מפאת הפרישה מן האור, הוא האוה"ח דמין הב', העולה ומלביש על ע"ס דאו"י, על השפע. וע"כ הוא נחשב לתולדה מן או"ח דמין הא' הנ"ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף כמבואר.

מה הוא אומר לנו כאן? קצת הסברה.

כאן משמע כך, בזמן שהוא עושה חשבון, הוא אומר, זה אני אקבל וזה לא. זה קצת קשה. אומרים, זה שאם אני לא רוצה לקבל את השפע הזו, למה? שרוצה בהשתוות הצורה. צריכים לומר, הוא מקבל אור מהשפע הזו, של אור הנדחה.

נכנה אור התענוג על דרך משל. שהפרישה הזאת, שהוא לא רוצה לקבל אותו, שדוחה אותו, הוא מקבל הארה מהשפע הזו. נגיד על דרך משל שהוא מקבל תענוג גדול, בזה שרוצה להשפיע לעליון. אז צריכים לומר, מכוח הזה שרוצה להשפיע לעליון, אז הוא רואה, כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע לעליון.

היות שהוא רואה, לעליון לא חסר שום דבר, אלא מה חסר לעליון? שיקבל ממנו את הטוב ועונג. היות שהוא רוצה ליהנות לעליון, לכן יש לו אור חוזר המלביש את העשרים אחוז. רק מה קשה לנו? אנו אומרים, אור חוזר מלפני השמונים אחוז, זה קצת קשה.

אז זה הולך ביחד. מה ביחד? הוא דוחה את האור, עושה חשבון. בזמן שהוא עושה חשבון שהוא לא רוצה לקבל את האור מטעם שרוצה להשפיע, ורוצה לקבל רק בעל מנת להשפיע, אז הוא מקבל כוח מזה שמשיג תענוג בזה שרוצה להשפיע, אז הוא בטוח, מה שהוא רוצה לקבל הוא משום שהוא רוצה להשפיע.

מקודם עושה חישוב, מה היה החישוב? שהוא לא רוצה לקבל, רק מה שיהיה על מנת להשפיע. אבל כאן איך מקבלים הכוחות? הכוחות הזה בא מזה, צריכים לומר, לא יכול, צריכים לומר מאיפה נעשה תולדה? בכוח הפרישה מהאור שלא מקבל אותו.

תלמיד: זה השמונים אחוז.

רב"ש: כן. על ידי זה הוא יכול לקבל אור המלביש בפנימיות. רוצה לא לקבל, עוד לזכור, כאן הכול בכוח. ואחר כך הוא מקבל את העשרים אחוז. נמצא שהכול בכוח, לומדים בהכול ביחד. מתי הוא מקבל בפועל? בגוף.