heb_t_rav_2010-07-08_lesson_otkrivaem-zohar_n28

השיעור התקיים בתאריך 04.07.10. התאריך שמצוין בנגן, 08.07.10, הוא תאריך כניסתו לארכיון מדיה.

פותחים הזוהר

(מאמר "שמיא וארקא", אות קנ"א - אות קנ"ט)

שיעור 28

תרגום מרוסית - שיעור וירטואלי 04.07.10- אחרי עריכה

בין ה- 23 ל- 25 ביולי יתקיים מגה קונגרס, את השיעורים שלנו נעביר בכל היבשות במשך שלושה ימים, כולל יום אחד שבו תעבדו בעצמכם, ויומיים, ביום הראשון וביום האחרון אנחנו נהיה יחד איתכם. קרוב למאה נציגים שלנו ייצאו לכל רחבי העולם כדי להיות אתכם ואנחנו פה נצפה יחד איתכם, נשמע ונתחבר יחד. לא צריך להירשם, פשוט תהיו אתנו.

אני מאוד ממליץ כמה שאפשר יותר להתחבר יחד, כי אתם בעצמכם מבינים שזה הדבר החשוב ביותר עבורנו. זה לא סתם שיש דבר כזה הנקרא "חכמת הקבלה" ושמספיק רק לשמוע על זה,ו שיש בורא וכוח עליון באופן תאורתי, אלא יש להשיג את זה ממש באופן פרקטי. חכמת הקבלה זה גילוי מעשי של הבורא בעולם הזה, ואסור לשכוח את זה. אי אפשר להקל בזה וכאילו אפשר פשוט להמשיך ככה לחיות, אלא כל הזמן, עכשיו ומיד לפתח בתוך עצמנו ולממַש את הגילוי של הבורא בחיינו.

את הרצון הזה אפשר לקבל רק מהסביבה, כשמתחברים ביחד מעוררים אחד את השני, ובצורה כזאת בכל אחד מאתנו מתעוררת דרישה גדולה לגילוי הבורא. ובסוף האדם עם הרצון הזה הממש מלא ושלם, שם באמת קורה גילוי הבורא, ולכן אנחנו חייבים להתחבר בינינו, כדי לנסות לחדור עם הרצון המשותף שלנו.

לכל אחד מאתנו יש היום נקודה בלב, רצון קטן מאוד לעולם העליון, אבל כדי לפתוח אותו אנחנו צריכים פוטנציאל גדול, כוח שיזיז את הרצונות שלנו וייתן כניסה לאור. אבל את הכוח הזה יכולים לקבל רק מהסובב אותנו, מהחברים שלנו. לכן חייבים להשתתף בפעולה כזאת כמו המגה קונגרס, איפה שאנחנו יכולים להתפעל מהרצונות של האחרים, כל אחד לוקח לעצמו את כל השאר ואנחנו נגלה בזה את הכניסה לאור אצלנו.

במהלך הקונגרס אעביר שיעורים מהמרכז שלנו בפתח תקווה, ומכאן נִראה ונִצפה ונִתקשר עם כל חברינו בכל היבשות. אני מבקש מכם, תכינו את עצמכם לפעולה הזאת, תארגנו סביבכם חברה אפילו קטנה של שניים, שלושה, בכל זאת זה הרבה יותר מאשר להישאר לבד.

אני מאחל לכולם הצלחה בכנס-קונגרס הזה. החיבור צריך להיות עצמתי מאוד. עוד כמה חיבורים כאלה ואנחנו יכולים ממש לפרוץ לעולם העליון. אנחנו ממש ראויים לזה עכשיו, וזה מוכן לנו, ורק תלוי ביגיעה שלנו לסיים את התהליך הזה.

ועכשיו המאמר "שמיים וארץ".

ואין שום דבר חוץ משמיים וארץ. "שמיים" זה תכונת הבורא, תכונת הבינה, תכונה של השפעה גמורה, וה"ארץ" זה תכונה שלנו, תכונת הנברא. לכן נאֵמר, וכמו שאומר פה רבי שמעון¹: "בראשית ברא אלקים" וממשיך, יש להסתכל בו בכל מי שאומר שיש אל אחר. "א-ל אחר" זה אומר הפוך מהא-ל הזה, הפוך מתכונת ההשפעה והאהבה. א-ל אחר זאת אומרת, תכונת הקבלה האגואיסטית שלנו שמשפיעה כביכול על מה שנעשֶה בעולם. מי שכך חושב שיש בו כזה כוח, הוא "נאבד מן העולם" הזה, כמו שנאמר "כדנה תאמרון להום", כי אין שום בורא אלא חוץ מהבורא העליון. שאין אל אחר חוץ מהקב"ה בלבדו.

אז אנחנו צריכים יחד איתכם להבין נכון כל מלה בקבלה, שנושאת בתוכה מטען פנימי מאוד מאוד

חשוב (ראה שרטוט מס' 1).

.

שרטוט מס' 1

ולכן שמיים זה בינה, ארץ זה מלכות. שמיים זה תכונת ההשפעה, ארץ זה תכונת הקבלה או הרצון לקבל. ומעל כל זה, גם מעל השמיים וגם מעל הארץ יש רק כוח אחד, הבורא ששולט בכל, גם בתכונת ההשפעה וגם בתכונת הקבלה. ושתי התכונות האלה נמצאות בתוכנו, וביניהן בין השמיים והארץ, אנחנו נמצאים. אז מה אנחנו, איך אנחנו מתכוּנת המלכות יכולים לאחֵד עם תכונת הבינה, ובצורה הזאת לגדל בתוכנו, שיצמח בנו רצון שלם, מטרתי?

בהתחלה ברא הבורא את השמיים ואת הארץ, זאת אומרת בראשית, נבראה כל מערכת הבריאה באמצעות שני הכוחות האלה, ושני הכוחות האלה הם הפוכים זה לזה וגם שווים ומחזיקים את כל הבריאה. לא רק כשמיים וארץ כעליון ותחתון.

אם אנחנו מפרשים את זה לפי התכונות שלנו, אם נשרטט את זה (ראה שרטוט מס' 2) כשני קווים, ימין ושמאל, קו שמאל זה הארץ, תכונת הקבלה, לקבל, וקו ימין זה השמיים, תכונת ההשפעה

שרטוט מס' 2

וביניהם נמצא האדם, ואנחנו, צריכים לספוג את שתי התכונות האלה לפי סדר מסוים.

בהתחלה מעל האגו שלנו נזדהה עם תכונת ההשפעה. באותה מדה שאנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה, נוכל לצרף לזה את תכונת הקבלה וליצור על בסיסם את הקו האמצעי. הקו האמצעי הזה בנוי משניים, ובפרופורציה מסוימת ביניהם, יוצר בנו צירוף של שני הכוחות האלה שנקראים "אדם".

"אדם" לא נקרא המעבר שבעולמנו, זה שהולך בעולמנו, אלא "אדם" נקרא התכונה שאנחנו יוצרים בתוכנו כתוצאה מהנקודה שבלב, מתוך הנקודה שבלב שלנו. כאשר אנחנו את הנקודה שבלב הזאת באמצעות שני הכוחות האלה, השמים והארץ, מרחיבים, מאחדים ומפתחים עד למצב שהיא כוללת בתוכה במצב האידיאלי, בסוף ההתפתחות שלנו את האיחוד של כל השמים והארץ - אז אנחנו נעשים כאלה גדולים.

המאמר הזה מדבר על איך אנחנו עושים את זה, איזה שלבים עלינו לעבור, מהי הסיבה ומסובב של הפעולות שאנחנו צריכים לבצע. ואת כל השלבים האלה אנחנו צריכים לעבור החל מהשלב הראשון ועד השלב האחרון במהלך 6000 שנה של הקיום שלנו (ראה שרטוט מס' 2) כמו שאומר כאן ספר הזוהר. זאת אומרת, ה"קיום" שלנו נקרא, ההרגשה שלנו את העולם הזה, שאחר כך נעלם מהחושים שלנו, כי את העולם הזה שלנו אנחנו מרגישים.
אם נצייר פה את הראש שלנו, (ראה שרטוט מס' 2) אז כל העולם מצויר כאן על המסך, כאילו שאנחנו רואים קדימה, אבל בעצם אנחנו רואים את זה לאחור עם חמשת התכונות שלנו, כביכול ראייה, שמיעה, ריח, מישוש וטעם. אבל כל זה באמת לא זה, זה בסך הכול הרגשות הפנימיים שלנו, החושים הפנימיים שלנו, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

בראיית העולם שלנו זה נראה לנו כחושים פיזיים שבעזרתם אנחנו קולטים מידע, אבל בעצם המידע הוא בתוכנו, כמו שכתוב בזוהר וב"הקדמה לספר הזהר" ובעוד הרבה מקורות קבליים אחרים, והיום גם המדע מדבר על זה.

ולכן, כדי להרגיש את העולם בתוך עצמך, כמו עיוור שמרגיש רק מה שקורה בתוכו (ראה שרטוט מס' 2), אנחנו משיגים מצב, שבו אנחנו מבינים שתפיסת המציאות נמצאת רק בתוכנו ומבחוץ אין שום דבר. וברגע שאנחנו מודעים לחוסר המוצא הזה שלנו, אז ניתנת לנו אפשרות לצאת מתוך עצמנו ולהתחיל להרגיש את העולם שמחוצה לנו. והמצב הזה, דרגת ה- 6000 שנה, זה לא 6000 שנה, אולי פחות.

אחרי הרמה הזאת של השגה, של גמר התיקון, כבר איננו מרגישים את העולם הזה בתוכנו כמו שעכשיו אנחנו מרגישים אותו, את עצמנו ואת כל השאר, אלא מרגישים כבר ממד אחר. בחיבור נכון בתוכנו של שמיים וארץ, נולד מצב שבו אנחנו עולים מעל הארץ וגם מעל השמיים.

שרטוט מס' 3

ספר הזוהר מסָפּר, שאת כל זה אנחנו מעלים בשני חלקים. התכונה הזאת של בינה בנויה משני חלקים, תכונת השמיים בנויה מתכונה שנקראת "א-להים" (ראה שרטוט מס' 3) א-לו-הים,

"ים" זו תכונת הבינה, "אל"ה" זו תכונת המלכות. הם מתחברים יחד, וביחד יוצא שֵם הבורא,

א-לוהים.

כל המלים חוץ מהמלה אל"ה (ראה שרטוט מס' 3), נאֵמרות בלשון הארמית. אנחנו יודעים שיש שפה עברית, והשפה האחורית זו השפה הארמית. השפה העברית היא שפה שממנה יורד האור אלינו, והשפה הארמית זו השפה ההפוכה לשפה העברית. כאשר אנחנו פותחים, קוראים את ספר הזוהר או ספרים אחרים שלנו, הקבליים העתיקים עוד מזמן בבל העתיקה, אז אנחנו רואים שחלק מהטקסטים נכתבו בארמית וחלק בעברית. זה יכול להיות אפילו בצורה מעורבבת, גם בזוהר זה מעורבב.

ואומר לנו פה הזוהר לָמה זה קורה ככה²: "שהמלאכים הקדושים" זאת אומרת כוחות ההשפעה "אינם מקשיבים לתרגום, דהיינו ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו. א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקדש," בעברית "בשביל שישמעו מלאכים הקדושים, ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה. ומשיב, אלא ודאי, משום זה כתוב תרגום, בשביל שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו,"

בבחינה האגואיסטית אנחנו נמצאים בשני הכוחות האלה והאדם כל הזמן נקרע בין שניהם ואינו יודע. הם קובעים לנו את הצעדים שלנו, את המחשבות שלנו, אנחנו חושבים אדום, שחור, כחול, מתוק, חריף, חם, קר, קרוב, רחוק, גבוה, אך זה לא ככה. בעצם רק שני כוחות פועלים עלינו פה, אחד שהוא ימין והשני שהוא שמאל, ושניהם כאשר הם מתחברים ביניהם, הם מעוררים בתוכנו כל מיני תופעות כאלה, הרגשות כאלה.

הכוחות האלה מתחלקים לכוח לקבל וכוח להשפיע. הכוח לקבל עובד לפי תוכנה שנקראת "לשון עברית", וכוח הקבלה עובד על שפה-תכנית שנקראת "לשון ארמית". זאת אומרת, השפה היא בעצם תוכנה, תוכנת מחשב שמנהיגה את כל המערכת של כוחות השמאל וכוחות הימין.

יש שני כוחות, שתי מערכות, יש שני כוחות גדולים וביניהם אנחנו נמצאים. ובשתי המערכות האלה יש שתי תוכנות שהן הפוכות זו לזו, כל אחת בהתאם. יש כוחות אל"ה וכוחות מ"י, כוחות ההשפעה וכוחות הקבלה, ושני הכוחות האלה ביחד נקראים "בורא" כי הם ביחד שולטים בנו.

ההבדל בין שניהם הוא בסך הכול, שהכוחות שנקראים כוחות הקבלה, אין להם קשר ישיר עם תכונת האל"ה. כי אם תוכנת הקבלה, תוכנת ההשפעה, תקבל את הרצון לקבל שלה, אז בסוף הם יפילו אותנו לאגו כזה גדול שלא נוכל לצאת משם. ולכן כוחות הקבלה וההשפעה עובדים בינם לבין עצמם.

אם ניקח מערכת אחרת ממה שפה שרטטנו, (ראה שרטוט מס' 3), אז הן עובדות ביניהן על תכונה כזאת, יש ארץ, יש אל"ה ויש שמיים. תוכנה אחת נקראת "עברית" והאחרת נקראת "ארמית". שתי שפות שוות, שתיהן הגיעו אלינו מבבל העתיקה. אברהם שיצא מבבל העתיקה, כתב את ספר "ספר היצירה" בעיקר בעברית. יש שם כמה מושגים בארמית, אבל העיקר הוא עברית, וזה תלוי בהתאם למה שרוצים להביע. אם רוצים להביע את כוחות ההשפעה, תכונות ההשפעה, התנועה קדימה, אז משתמשים בעיקר בעברית. אם רוצים לפעול ולכתוב על כל מיני כוחות שנמצאים תחת הכוחות לקבל, אז משתמשים בארמית.

לכן אומר בעל הסולם, (ראה שרטוט מס' 3) נכתבו הטקסטים בקבלה בשפה הארמית, כדי שה"מלאכים", כוחות ההשפעה לא יבינו אותם ולא יקנאו לאנשים לאלה שמשתמשים ביחד בשתי השפות, כדי שהם לא יתערבו בעבודה הזאת, שלא בשטחם, ולא יוציאו את האדם מהבחירה החפשית שלו. כי במקרים כאלה, אפילו בקבוצות הכוחות האלה, קבוצת המלאכים הקדושים, אי אפשר היה לייצר שמיים וארץ חדשים.

מדובר פה הרבה על עולם האצילות, מ"י ו-אל"ה שיוצרים את המלה א-להים, תכונת הבורא, ואיך הם פועלים עלינו. העניין הוא שיש מערכת עליונה (ראה שרטוט מס' 3), פרצוף עליון שנקרא "בינה", יש ג"ר או גלגלתא עיניים שנקרא "מ"י", והחלק התחתון שנקרא "אח"פ" או "אל"ה". תכונת הבינה הזאת נקראת "א-להים", זאת אומרת התכונה הכללית של אל"ה ו-ים.

מתחת לבינה יש מבנה שנקרא "זעיר אנפין". (ראה שרטוט מס' 3) שכביכול נכנס לתוך הבינה עד החצי שלו. כמו בינה שנמצאת כאן עד החצי שלה, גם הזעיר אנפין מתחלק לשניים, אבל על הזעיר אנפין כבר מתלבשות הנשמות, המלכות - אותו חלק של המלכות שעולה בקומה שווה לזעיר אנפין. מלכות נמצאת בכמה מצבים כלפי הזעיר אנפין, כדי להעלות כלפיו את הנשמות – מלכות כוללת בתוכה את הנשמות.

מלכות במצב הרגיל שלה היא בסך הכול נקודה (ראה שרטוט מס' 3). וישנם שלוש מצבים: המצב הראשון נקרא "עובּר", זה המצב השני שבקטנות, ויש בסך הכול גלגלתא עיניים שלה שמתלבשים על הזעיר אנפין. זה כבר מצב גדלות כאשר גלגלתא עיניים, אח"פ וגם מלכות מקבלים את השֵם

א-להים. זה נקרא כך, כמו הבורא עצמו, מפני שמקבלים ממנו את כל התכונות שלו.

שואל³, הארץ באה מהמלה "ארקא", גם "ארעא". ומשיב הזוהר, "משום שארקא הוא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין," קין זה תכונת הארץ. אתם זוכרים מהתנ"ך מה קרה שם. "כי לאחר שנגרש מעל פני הארץ, ירד שמה ועשה תולדות, ודעתו נתבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחשך ואור." זאת אומרת, עכשיו אומר לנו הזוהר מה נמצא מתחת לאדמה, מתחת לארץ.

(שרטוט מס' 3) הבורא ברא שמיים וארץ, ובין השמים, תכונת הבינה, והארץ תכונת המלכות, נמצאים זעיר אנפין ומלכות. והנשמות עולות כדי לקבל אור. אבל האור לא יכול לעבור כי יש שם מחסום שנקרא "פרסא" והאור העליון מגיע רק עד הפרסא. והנשמות כדי לקבל אור צריכות לעלות מעל הפרסא, מעל המכשול הזה.

ארץ, כפי שרואים בשרטוט, זה לבוש חיצון, כיסוי, הקליפה של האדמה. ומתחת יש עוד "שבע ארצות", שבע שכבות של אדמה, שנקראים: "ארץ", "אדמה", "ארקע", "גיה", "נשיה", "ציה", "תבל". הארץ שלנו היא העליונה משבע הארצות ונקראת "תבל", ממנה אנחנו מתחילים לעלות למעלה. ארקא היא השלישית מבין שבע האומות.

בעל הסולם נותן פה הסבר לָמה זה קורה. "שבע ארצות" זה משום שכל פרצוף רוחני, כל כוח רוחני בנוי משבעים, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ולכן הארץ שנכללת, כוללת בתוכה עוד תכונות רוחניות. הודות לזה היא יולדת, היא מפתחת והיא נותנת פֵּרות, ויש אדמה שלא נותנת פרי אלא עפר. אותן שכבות של אותו רצון אגואיסטי שעדיין נקרא "ארץ", נותנים פֵּרות. הארץ נקראת ארץ מהמלה רצון.

"ויש שם שני ממונים"⁴ בתוך הארץ, בשתי השכבות האלה, אחד על החושך ואחד על האור, ונהיו שניהם יחד - "ונשלמו יחד" כאשר הגיע לשם קין. זו אותה תכונה ואל תחשבו על איזה אדם שמטייל ונכנס לשם. השמיים והארץ "ונשלמו יחד. וראו הכל שהם תולדות קין. ועל כן, שני ראשים להם כשני נחשים, חוץ מבעת שאותו הממונה שעל האור שולט, הוא מנצח על שלו, דהיינו על האור, ומנצח על האחר. דהיינו על הממונה שעל החשך. ולפיכך, נכללו אותם שבחשך באותם שבאור, והיו אחד."

בסוף האדם משיג מצב שכולל בתוכו גם את השמיים וגם את הארץ, את כל תכונות הקבלה ותכונות ההשפעה ביחד, ובצורה הזאת נעשָה שווה לבורא. מהבורא יוצאים שני הכוחות האלה, ויכולים לצייר את התנועה שלנו כך ( ראה שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

אם הבורא נמצא בנקודה העליונה, וממנו יוצאים שני כוחות שיורדים אלינו. אנחנו צריכים לחבר ביניהם ולהתחיל לעלות. הנקודה התחתונה זו הנקודה שבלב שלנו, שמתחתיה זה הגוף הגשמי שלנו שאינו נלקח בחשבון. מהנקודה שבלב הראשונה, אנחנו צריכים באופן קבוע לעלות אותה לחיבור בתוכנו של שני הכוחות האלה, עד שנעלה אותה כך שתיעשה שווה לתכונות הבורא. העלייה האחרונה שאנחנו עושים בקו האמצעי, היא נקראת ה"שגחה באמצעות קו האמצעי", וכשאנחנו עולים לשם, כל הארץ מעלינו.

כל ההתקדמות שלנו קדימה מבוססת (ראה שרטוט מס' 4) על שבע השכבות האלה, שמתחילות בתבל שהיא הדרגה הראשונה, וממשיכות בשבע שכבות של הרצון שלנו שנקרא "שבע ארצות". אנחנו מעלים אותן וכוללים אותן בעבודה הרוחנית שלנו, מתעלים עד דרגת הבורא, וככה בונים בתוכנו נשמה שבנויה משבעת החלקים האלה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבעה חלקי הנשמה שבהם אנחנו מתחילים להרגיש, לא את מה שאנחנו מרגישים בגופנו, שבו אנחנו מרגישים את העולם שלנו, אלא מתעלים ומפתחים את הנקודה שבלב. ופה אנחנו מרגישים עם הכלי הרוחני שלנו את העולם העליון.

לכן שני הממונים האלה⁵ שנקראים "עופיר" ו"קסטימון", הצורה שלהם זו הצורה הנשית של הרצון שלנו. יש להם צורות של "מלאכים הקדושים, בשש כנפיים". לָמה שש? כי כבר הראינו (שרטוט מס' 4) את שש התכונות העליונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות, החלק האחרון שמתחברת למטה. אלה שישה חלקים, כמו שאומר בעל הסולם, שישה מלאכים בעלי שש כנפיים. מצד אחד יש את עפרירא, מצד השני יש את קסטימון, וכל אחד מהם בנוי משישה חלקים. ומלכות שמתחילה להעלות אותם מעליה למעלה, היא בעצמה מתעלה להתחבר איתם. היא מתחילה מִהדרגה הקטנה ביותר שלה, תבל, ומסיימת בדרגה השביעית העבה ביותר, הדרגה הגבוהה ביותר.

בקשר לעפירירא וקסטימון, בזוהר כאן מדובר עליהם מעט מאוד ואין לי מה להוסיף עכשיו, אולי בעתיד נפרט יותר.

כאשר הם נמצאים בחושך הם הופכים ל"שני ראשים" ומתקדמים כשני נחשים⁶, וכל זה בסיס של האגו שלנו. אז עפרירא וקסטימון נמצאים ממש בתחתית האגו שלנו, בריקנות, ורק שנרחצים בים הזה שנקרא "בינה" וכשמגיעים ל"עזא" ו"עזאל" אלה שני מלאכים גדולים, כוחות עצומים ששולטים בכולם, והמלחמה והעמידה נגדם, מתבטאת במצבים מתוחים מאוד של האנושות. הם קופצים בהרי החושך וחושבים שהבורא רוצה להביא אותם לדין. שני הכוחות האלה של ההשגחה שלנו, הם כוחות הדין הקשים. יש כוחות רחמים, ויש כוחות של דין. עזא ועזאל הם כוחות קשים.

יש פה הסברים גדולים שהוספתי כאן. ומה שאנחנו עוברים איתכם, זה קטעים מספר הזוהר ולא כולם. על כל קטע כזה יש פה שלושה עד ארבעה עמודים של הסבר. את ההסברים תנסו להבין, ואם יהיו לכם שאלות אז בשמחה אענה עליהן.

העניין הוא, שהספר נכתב לא כדי להבין אותו, לגמרי לא בשביל זה. הוא נכתב בשביל להוציא ממנו אור עליון, זאת אומרת, למשוך אותו לתוכנו. במקרה כזה באמת הספר משמש לתפקידו.

"ואלו שני הממונים,"⁷ עזא ועזאל, שפורחים ומשוטטים, מוסיפים בים של בינה "ופורחים משם". אוויר זה כבר תכונות החסדים שמעל בינה, ששם אין אור חכמה. "והולכים בלילה אל נעמה" כאשר מאיר רק אור חכמה, זה חושך, בלי אור חסדים. אז האדם לא רואה כלום כי הרצונות האגואיסטיים מסתירים ממנו את הכול. "נעמה אם השדים", זאת אומרת, יש כוחות נשיים, נקביים, אגואיסטיים, והם נקראים "שדים". ברור שמפה כל המיתולוגיה שכל כך התפשטה בכל העמים עוד אז.

"אם השדים, שטעו אחריה בני אלהים הראשונים (בראשית ו')", כאשר האדם מתחיל להתפתח רוחנית, והכּוונה אפילו אנחנו כאן, אז מופיעות בו כל האפשרויות, כל מיני ציורים מעוּותים של העולם העליון, כל עוד שאנחנו לא מתגברים או עולים למצב, לשלב שבו מופיעה לפנינו נעמה וקופצת. זאת אומרת, "מדלגת ששים אלף פרסאות, והיא נעשית ומתהפכת לכמה צורות לבני אדם, בשביל שיטעו אחריה בני אדם". על ידי זה, היא באמת מנתקת את האדם מהאגו שלו, מעלה אותו למעלה וזורקת אותו. את זה אנחנו מרגישים מתוך המצבים הפנימיים שלנו.

"ואלו שני הממונים, פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את בני בניו של קין, ברוח של יצרים הרעים, לעשות תולדות."⁸ האדם ממשיך להתפתח אגואיסטית.

כל ההתפתחות שאנחנו עוברים בעולם שלנו היא תחת השפעת האור בתוכנו, אלא שהאור פועל אחורית וזה מתבטא בתוך התהליכים הגשמיים שלנו. יצאנו מבבל העתיקה, התפשטנו על פני הארץ רק כדי לפרסם לאנושות אותו הרעיון שהתגלה בבבל העתיקה, שנעשה ביחד לשלם אחד, ואת הרעיון הזה אנחנו נעביר ונוציא לחיים. בבבל לא יכול היה להיעשות שום דבר, כי האגו לא היה מספיק. לכן כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, זו רק ההתפתחות האגואיסטית שלנו שהיא נחוצה, אנחנו צריכים להשיג מצב שניווכח שהטבע האגואיסטי שלנו פשוט הורג אותנו.

על נעמה וכל הנחשים האלה, בני קין והתולדות שלו, מספר לנו הזוהר בצורה של משל. בפְנים מסופר לנו בצורה עוד יותר מדעית עם מִספרים, פרצופים וכן הלאה, איך אנחנו צריכים להגיע לזה שנבחין בתוכנו באגו הגמור בצורתו הסופית והגמורה, כאשר לא נוכל יותר לזוז. ועד כמה שזה לא ברור, לכך מביאות אותנו הדתות, החל מבבל העתיקה ועד ובמיוחד כל חורבנות הבית השונים שהתפתחו.

אז מה ההבדל בהתפתחות הדתית של האדם מהאחֵר? הוא דורש לעצמו כל מיני טובות שכר בעולם הזה ובעולם הבא, בצורה כזאת הוא מפָתח את האגו שלו בצורה מאוד עוצמתית.. לא סתם מעניין אותו רק החיים הבהמיים בעולם הזה, הדת אומרת לו שיש משהו מעבֵר: תמשוך לעצמך את האור העליון לטובתך, כדי שיהיה לך טוב בעולם הזה, שיהיה לך טוב בעולם הבא. על זה מיוסדות כל הדתות. או בשיטות פרעה, כאשר הוא הרג ולקח את הכול לקברים שלו ובנה אותם במשך עשרים שנה.

אבל האדם רוצה לקחת הכול אתו. הוא חושב שאחרי מותו הוא לוקח אתו את המעשים הטובים שלו, ועוד דברים ומשהו נשאר, משהו שיהיה אחריו. זה כדי לפתח את האגו קצת מעל העולם שלנו, להשאיר אותו לא רק כדומם, אלא משהו יותר בעל נפח, נצחי. ואז האדם מתחיל להתקשר, מתחיל להתאכזב מהאגו הזה. לא בזה הארצי הקטן, אלא באגו שמעל החיים של העולם שלנו. ואז הוא מוכן, האגו הזה, להתחיל להיתקן בצורה רצינית.

לכן כל האמונות והדתות האלה הן תחת השפעת שני כוחות הטומאה האלה שהיו בתוך האנושות והאדם בצורה מכוּונת, כדי לעשות מאתנו אנשים כמה שיותר אגואיסטיים. לשים אותנו בקשר עם הכוחות העליונים ואחר כך לאכזב אותנו מזה. ואז באמת יש לאדם דרישה, לעשות משהו עם הקלקול שלו מלמעלה. זה נקרא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". אחרי שהאדם מתאכזב מכל ההתעוררויות האגואיסטיות שלו הראשוניות, אז הוא דורש אור לתיקונו.

והלאה כבר מדובר כאן על איך הוא מתקן את התכונות שלנו, אות קנ"ט. "השמים השולטים שם אינם כאלו השמים שלנו, ואין הארץ מולידה בכחם, זרע וקציר כאלו שלנו, ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים." וכן הלאה.

בזה הזוהר מסיים את המאמר הזה ומסביר שוב לָמה קיים התרגום בין ארמית לעברית. כי הארמית עצמה נקראת "תרגום", שאפשר בעזרתה בלי לשים לב, בצורה עקיפה לפתח את אל"ה, את התכונות האגואיסטיות שבנו. לכן כבר בתחילת שיחתנו איתכם (ראה שרטוט מס' 3), הראינו את מ"י ו-אל"ה. אל"ה מתפתחת בעזרת הארמית, ומ"י מתפתחת בעזרת העברית.

וכך כל האנושות מתפתחת בעזרת שני כוחות הטומאה האלה, וכאשר אנחנו כבר מרימים ידיים ומוכנים לשנות את עצמנו אפילו להשפעה, רק כדי לא להישאר בתוך הריקנות הזאת, אז נתחיל להרגיש בתוכנו לא את הריקנות אלא את העולם שמחוצה לנו, שלא בתוכנו.

וזה בעצם היתה העברה קצרה של המאמר הזה, "שמיים וארץ".

שאלה: האם אנחנו אותם האנשים מבבל העתיקה, או אלא הרצונות שלי שאני צריך לאסוף?

זה באמת נכון, כולנו נכללים בתוך שלם אחד וכל אחד בעצם זה בריאה שלמה, וכל בבל היא בתוכי. אני צריך לפענח אותה בתוכי ולראות בתוכה את כל התכונות שלי, הכוחות, וכל זה כאילו כל האנושות בתוכי. ומה שאני מצייר לעצמי שנמצא מחוצה לי, האנושות, הרגשות ובכלל כל היקום, זה כביכול השתקפות שלי עצמי כלפי חוץ, ככה נראה לי שאני קיים, בהתאם לשרטוט הזה.

תעברו שוב אולי, כמה פעמים על ההרצאות שלנו על תפיסת המציאות ותראו עד כמה שזה מדהים וכמה שנים המקובלים כתבו על מה שהיום מתחילים המדענים לכתוב, שכל העולם קיים רק בתוכנו, ואנחנו בעצם יוצרים אותו בתוכנו, ומחוצה לנו אין שום דבר, רק אור עליון.

ולשאלה, האם כולנו מבבל העתיקה? אז כן, כולנו באים מאותו מצב שנקרא "בבל העתיקה".

שאלה: מה זה נקרא "ברא שמיים", הבורא ברא את עצמו?

הבורא מגלה את עצמו דרך תכונות ההשפעה שלנו כלפי תכונת הקבלה שבתוכנו. לתכונות הקבלה בתוכנו קוראים "שמיים". ובאמת אם נִראה את ההשפעה של הכוחות העליונים והשתקפותם בכוחות התחתונים, אז כל כוח כזה שנקרא "מלאך", אלה פשוט חוקים, כוחות, טבע אחר, שיוצרים בעולמנו, בתפיסת העולם שלנו, בי בתוכי, תמונה מסוימת, כמו וקטורים במסך המחשב, והתמונה הזאת של הכוח הזה של הבורא, מציירת בתוכי הרגשה של שמיים.

שאלה: האם השכל הגשמי שלנו זה פּרעה?

לא. להשיג את פרעה זה לא פשוט, צריכים ממש לגלות את האגו האמיתי שמתגלה רק בהשתוקקות גדולה לחיבור בינינו. אם ננסה להתחבר בינינו, נגלה שאנחנו לא רוצים את זה. שאנחנו מוכנים להכול, רק לא לזה ונזהה כזאת שנאה הדדית, שתיקרא "הר סיני" - סיני מהמלה שנאה. ואז נגלה בתוכנו את "תכונת פרעה", זאת אומרת תכונת הדחייה זה מזה, תכונה אגואיסטית שמורידה אותנו רק כלפי עצמנו.

ולכן כיוצאים ונמלטים ממצרים, אפילו במדבר, רוצים לחזור, לטבוע בים, לא משנה איך. יש לפניהם עדיין את הר סיני שם הם מראים את השנאה האנושית אחד כלפי השני, עד שלא יכולים לסבול אחד את השני. אבל באותו זמן נחוץ להם לעשות את החיבור הזה, אחרת לא ישרדו, אחרת פרעה ישיג אותם עכשיו ויהרוג אותם, את האגו שלהם. ובזה עוד מעט תימצא האנושות.

שאלה: האם האגו המתפתח נמשל למטריה שנפתחת בגובה נמוך, בגובה גבוה?

אם נדמה לך כך, אז בסדר, אפשר גם ככה, שזה מתפתח מלמטה למעלה ונִפתח. וגם מטריה זה דוגמא טובה, כי זה כמו מסך. כשהאדם מגלה את האגו, הוא הופך להיות למסך שלו. אולי צריך לחשוב להשתמש בדוגמה הזאת. תודה רבה.

שאלה: כאשר אדם נכלל בבורא, האם הוא בזה מבטל את עצמו?

מה פתאום, בשום אופן. כך היינו כבר בתחילת הבריאה (ראה שרטוט מס' 5), כך נבראנו על ידי הבורא. הנה, פה בשרטוט, בעולם אין סוף היינו כולנו נקודות ולא הרגשנו את הקיום שלנו, כמו זרעי חיטה שלא מרגישים שהם נבראים ויש להם משהו עצמאי משלהם. אחר כך אנחנו יורדים לדרגת העולם שלנו, ופה אנחנו בכלל לא מחוברים אחד עם השני וצריכים מחדש להתחבר ביחד, בהתאם למצב הזה. כלומר, כדי להשיג את המצב הזה אנחנו צריכים כולנו להתחבר בינינו ביחד.

שרטוט מס' 5

כאשר אנחנו מתחילים להתחבר בינינו, ליצור כביכול את אותו עולם אין סוף מעצמנו, מכוחותנו, מהקשרים שלנו, אז אנחנו עוברים כל מיני שלבים, כל מיני שינויים גדולים. קודם כל זה שנאה, אחר כך נחיצות, אחר כך חשיבות מודעת, שאני לא יכול לעשות זאת לבד אלא אני צריך לדרוש מהאור. ואז בהשפעת האור אני מתחיל להתחבר, חיבור, איחוד, ערבות הדדית, ואחר כך בתוך תוכי אני מתחיל להרגיש בחיבור הזה את תכונת הבורא. זאת אומרת, פה כבר יש את גילוי הבורא.

כל השלבים האלה עוברים מהר מאוד, לא צריך להסתכל על זה כשלבים ארוכים. מה שחשוב זה השלב הראשון, שהוא השלב הקשה ביותר, זה הקשר הראשון עם הבורא. ואחרי שמשיגים את המצב הזה, שעברנו בו בכל העצמאות שלנו, אנחנו לא מתבטלים אלא הופכים להיות שווים לבורא, שלמים, נצחיים בכל כוחנו וידיעתנו אותו עצמו.

שאלה: מדוע נאֵמר שהאדמה נעלמת, הארץ נעלמת? האם האדם לא מוצא תמיד את הרצון לקבל?

האדמה, הארץ לא נעלמת, היא מתעלה ומתחברת עם בינה. איך זה יכול להיות? (ראה שרטוט מס' 2) אנחנו מדברים על זה שהארץ שהיא בינה, ומשם הם עולים יחד עד להשפעה גמורה. אבל בזה שום תכונה לא נאבדת, פשוט מתחלף אופי השימוש שלה, סגנון העבודה עם שתי התכונות האלה למען להשפיע לשתי התכונות האלה.

שאלה: אלו תכונות הן החשובות אצל פרעה, איך לתאר את זה?

פרעה זה התכונה ההפוכה לבורא. יש לנו בהיסטוריה כמה דוגמאות כאלה כמו פרעה, אולי מישהו פחות מוכר לכם, אחשוורוש. זו תכונה הפוכה לבורא, זה כאשר הבורא משחק אתנו ומתלבש בתכונתו ההפוכה האגואיסטית. זאת אומרת, במקום תכונת ההשפעה הוא פועל הפוך מעצמו. גם כאשר תכונת הבורא, החסדים, הייתה פונה לתכונתו ההפוכה, לכוחות הדין.

מה קורה במצב כזה לאדם? עליו פשוט להתכלל לתוך תכונת ההשפעה שלו, גלגלתא עיניים, ולהתחבא בתוכן. זה בתיבת נח ובהרבה מקרים. גם אותה עריסה שבה היה משה כאשר שחררו אותו ביֵאוֹר, לפני שלקחה אותו בת פרעה. הרחם של האישה, שבעתיד יהיה שָם העובּר, האדם. כל זה נקרא "תכונות הבינה" שמקיפה, מגינה, יוצרת סביבה להתפתחותנו. לזה אנחנו צריכים לשאוף כבר מתחילת ההתפתחות שלנו, כי זה השלבים הראשונים, בכל מקום, בכל הדרגות. ואחר כך כשנעשים מבוגרים יותר, אנחנו כבר עוברים את השלבים, כל מיני גדלות, עיבור, יניקה, מוחין.

שאלה: איך אדם יודע שהוא נפגש עם הפּרעה?

פרעה זו תכונה טובה מאוד. פרעה מציג את עצמו בצורה ברורה שאי אפשר להתבלבל עם שום דבר אחר. זו כזו הרגשה, כשאתה מבין בדיוק שפּה אין לך מה לעשות. אנחנו רואים מתוך ספר התורה, איך משה חושש מאוד ללכת לפרעה, מפחד כמו ילד קטן ללכת יד ביד עם הבורא, ולא מוכן ללכת אליו. זאת אומרת, בלי הבורא לא תוכל להגיע אל פרעה. והבורא אומר לו: בוא, אני אבוא אתך, אחרת לא תכיר את הכוח השלילי הגדול הזה, שנברא על ידי הבורא הפוך כנגדו עצמו.

בעצם ההליכה אל פרעה זה הרגשת עצמי בין שתי מערכות הענק האלה, החיובית והשלילית. כאשר אדם מתחיל סוף סוף להבין שיש רק מכשול אחד בהתנהגות שלו, שבו הוא לא יכול לברוח מאף אחת מצורות הטבע האלה, אלא חייב לסדר אותן בתוכו פנימה, וכאשר הוא מסדר אותן בפנימיות הוא בונה בתכונות האלה את הנשמה שלו. ולכן אנחנו זקוקים לכל התכונות השליליות האלו, שבעצם הבורא בעצמו משחק אתן ושׂם עליו מסכה עצומה.

ולכן בעולמנו, למרות שנדמה לנו שאנחנו נמצאים בבעיות עד כדי מוות וכל מיני פעולות שקורות לנו, כל זה בא מהבורא, מצדו האחורי, שבכוונה הוא רוצה בצורה הזאת להביא אותנו להכרת הרע, ולהראות שאם אנחנו רוצים לראות את עולמנו בצורה אחרת, אנחנו צריכים להשתנות. ולא להאשים את הבורא, כי הוא השיקוף שלנו. וכל המעבָר הזה מארמית לעברית, אל"ה, מ"י, כל התכונות האלה השונות וההפוכות זו לזה, שמדברות על הבלבול הזה, כל הבעיות האלה, ייפנו כולם להרמוניה אחת. כמו שנאֵמר, ש"מחשכה יאיר". אבל עד אז, אנחנו צריכים עוד להכיר את החושך, וגם את החושך מכירים מתכונות האור.

אז אם אנחנו נתחיל ללמוד בצורה רצינית את חכמת הקבלה או למשוך את האור המקיף, בכל מקרה יתגלה לנו חושך, אבל הוא יתגלה לנו בתוך האור. אנחנו יודעים איך הוא יתגלה, את משמעות החושך, ואנחנו נברך אותו, כי הודות לחושך הזה, כמו באמצעות מלח או תבלינים אחרים שאי אפשר לאכול אותם, כי הם לא טעימים, אבל דווקא הם נותנים לאוכל שלנו טעם. גם פה, צריך להתגלות כל החושך, אבל אם תראה אותו באור, אז הוא ייתן לך אותו טעם, כאשר בהפרש ממך ומהלילה, אתה רואה את כל תכונות הבורא, ובעצמך תשלב אותן בתוכך.

שאלה: איך הכי טוב להתכונן לכנס?

תכנסו ל www.kab.info בכל השפות. תבררו קליפים, שירים, הופעות, הרצאות, ואילו הכנות נדרשות מכם. תשאלו שם שאלות ואנחנו נענה. אנחנו חייבים להתחבר בינינו כך שנהפוך את המגה קונגרס הזה לפעולת חיבור הדדית, ואז בחיבור הזה תתחילו לנסות ולהרגיש את הכוח העליון, כדי שהחיבור שלנו יגיע למצב כזה שהוא יהיה כבר דומה לבורא במדה מספקת.

(סוף השיעור)

---

1. "קנא) פתח ר"ש ואמר וכו': פתח ר' שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. מקרא זו, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמו שנאמר, כדנה תאמרון להום, אלהא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, משום שאין אל אחר חוץ מהקב"ה בלבדו."↩

2. "קנב) והאי קרא איהו וכו': ומקרא זה הוא תרגום חוץ מהמלה אלה, שבסוף המקרא. אם תאמר, שהוא משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, דהיינו ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו. א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקדש, בשביל שישמעו מלאכים הקדושים, ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה. ומשיב, אלא ודאי, משום זה כתוב תרגום, בשביל שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי במקרא הזה גם המלאכים הקדושים בכלל, כי גם הם נקראים אלהים, והם בכלל אלהים, והם לא עשו השמים והארץ."↩

3. "קנג) וארקא, וארעא מבעי וכו' שואל, הכתוב אומר וארקא, וארעא היה צריך לומר. ומשיב, משום שארקא הוא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין, כי לאחר שנגרש מעל פני הארץ, ירד שמה ועשה תולדות, ודעתו נתבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחשך ואור. אשתבש פירושו מבולבל, כי על שריגים מתרגם שבשין (בראשית מ' י"ב) ובשביל ששריגי הגפן מבולבלים ומסוכסכים זה בזה ע"כ הושאל ללשון בלבול וסכסוך."↩

4. "קנד) ואית תמן תרין וכו': ויש שם שני ממונים שליטים, השולטים, זה בחשך וזה באור, והיו עוינים זה את זה. ובשעה שירד שמה קין, נתחברו זה בזה, ונשלמו יחד. וראו הכל שהם תולדות קין. ועל כן, שני ראשים להם כשני נחשים, חוץ מבעת שאותו הממונה שעל האור שולט, הוא מנצח על שלו, דהיינו על האור, ומנצח על האחר. דהיינו על הממונה שעל החשך. ולפיכך, נכללו אותם שבחשך באותם שבאור, והיו אחד."↩

5. "קנה) אנון תרין ממנן וכו': אלו ב' ממונים, נקראים, עפרירא וקסטימון, והצורה שלהם, הוא כצורותיהם של מלאכים הקדושים, בשש כנפים. אחד הוא בצורת שור, ואחד בצורת נשר. וכשמתאברים נעשו לצורת אדם."↩

6. "קנו) כד אינון בחשוכא וכו': כשהם בחשך הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם, והם מדלגים תוך הרי חשך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין."↩

7. "קנז) ואלין תרין ממנן וכו': ואלו שני הממונים, שוחים בים הגדול, ופורחים משם, והולכים בלילה אל נעמה אם השדים, שטעו אחריה בני אלהים הראשונים (בראשית ו'), וחושבים לקרב אליה, והיא מדלגת ששים אלף פרסאות, והיא נעשית ומתהפכת לכמה צורות לבני אדם, בשביל שיטעו אחריה בני אדם."↩

8. "קנח) ואלין תרין ממנן וכו': ואלו שני הממונים, פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את בני בניו של קין, ברוח של יצרים הרעים, לעשות תולדות."↩