שיעור בוקר 14.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 433, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות י"א-י"ג

קריין: בעל הסולם, עמ' 433, "הקדמה לספר הזהר", אות י"א.

אות י"א

"ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום, שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו, שבמחשבת הבריאה, כנ"ל. ועובר, דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש: "עייר פרא אדם יולד". ונשאר משועבד, תחת המערכה ההיא, עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול.

ועל ידי עסק המצות, מי"ג שנים ואילך, שעוסק, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר, הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו, לאט, על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך, נפש קדושה, משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת, דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התקון.

וכן מוסיף והולך, לקנות ולהשיג, מדרגות דקדושה, ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה. עד שהן מסייעות לו, להאדם, להפוך, את הרצון לקבל לעצמו, שבו, שיהיה כולו, בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. שבזה קונה האדם, השואת הצורה ליוצרו. כי קבלה ע"מ להשפיע, נחשבת לצורת השפעה טהורה. כמ"ש במסכת קדושין, דף ז', שבאדם חשוב, נתנה היא, ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה.

ואז, קונה דבקות גמורה, בו ית'. כי דבקות הרוחני, אינה אלא השואת הצורה, כמ"ש חז"ל: "ואיך אפשר להדבק בו, אלא הדבק במדותיו". שבזה נעשה האדם, ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה.

אות י"ב

והנה נתבאר היטב, דבר התיקון של הרצון לקבל, המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה. כי הכין הבורא ית', בשבילן, ב' מערכות הנ"ל, זה לעומת זה, שעל ידיהן עוברות הנשמות, ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה.

וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל, כמו צורת הרצון להשפיע. ואז, יכולים לקבל כל הטוב, שבמחשבת הבריאה. ויחד עם זה, זוכים, לדבקות חזקה בו ית'. מפאת, שזכו, ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון.

ואז, כיון שלא יהיה עוד, שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ, ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם, במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט, במשך שבעים שנות חייו, אינה, אלא להביאם, לגמר התיקון, של השואת הצורה האמורה.

גם נתבאר היטב, ענין התהוות, ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו, ע"י תורה ומצות. ואם לא היו נמשכים לנו הגופים, ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו, לתקנו לעולם, כי אין אדם מתקן, מה שאין בו.

אות י"ג

אמנם עדיין, נשאר לנו להבין, סוף סוף: כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא, והיה במחשבת הבריאה, בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה?

והענין הוא, כי באמת, תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית', גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן. עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'.

והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה, משמשים כאחד. והעתיד, משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן, נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג). ומטעם זה, לא היה כלל, ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא [של פירוד], בא"ס ב"ה. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'.

ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א): "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא, שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". ועי' בתע"ס ענף א'."

שאלה: מנקודת הראות של הבורא הנשמות יצאו תיכף מתוקנות בגמר התיקון, אבל זה עדיין לא מובן, כי אנחנו נותנים את הדוגמה שהבורא הוא כמו אבא אוהב, ולכן לא מובן איך אבא שחושב על הילדים שלו, ולא חשוב לו מה הם המרגישים, פה כתוב כאילו מבחינת הבורא הכול מתוקן ולא משנה מה הנבראים מרגישים.

זאת אומרת, כולנו נמצאים גם בגמר התיקון כמו שהבורא רוצה לראות אותנו, כי כלפיו המציאות לא משתנה, והוא רואה את הנבראים בכל המצבים שלהם איך שהוא רוצה, גם במצב הסופי.

תלמיד: אבל זה מהזווית, מנקודת המבט שלו, לא מהנקודה שלנו.

כן.

תלמיד: לכן זה לא מובן איזו מין אהבה זאת, אם לא חשוב לו מה אנחנו מרגישים?

לכן אנחנו צריכים להבין שאהבתו היא דווקא בגלל שאנחנו מיועדים לעבור את כל המדרגות האלו, ולקנות לאט לפי הבחירה שלנו, לפי המאמצים שלנו את התכונה הסופית הנכונה.

תלמיד: אבל איך זה שכל מה שאנחנו מרגישים בדרך לא חשוב?

אני לא הייתי אומר שזה לא חשוב. אלא זה שיש לנו צורה סופית, זה לא מבטל את הצורות שאנחנו עוברים בדרך, הן מאוד חשובות. יש בכוח ויש בפועל. אז בכוח אומנם אנחנו כבר נמצאים בגמר התיקון, וכל אחד נמצא שם במקומו הנכון, אבל בפועל אנחנו צריכים לעבור את כל השלבים האלו כדי להגיע לאותה צורה, ולקבוע את עצמנו בזה.

תלמיד: בכל זאת דורות אחרי דורות של אנשים נולדים, מתים, ולא מגיעים לזה, אפילו לא יודעים על זה.

כנראה שחלק מהדרך האנושות באמת עוברת בצורה שהיא ממש לא מבינה מה היא עושה, ואיפה היא נמצאת. זה נכון, אבל זה לא מוריד מהתיקון.

שאלה: אם אפשר לשאול שאלה מערכתית, אם על ידי תורה ומצוות אנחנו עוברים תיקון, אז למה צריך שתי מערכות נניח אבי"ע דטומאה, ואבי"ע דקדושה, או מה הקשר בין מערכת אבי"ע דקדושה, לתורה ומצוות?

אם אנחנו מוכנים לעשות תיקונים בפועל, אז אנחנו עוברים למערכת אבי"ע, ואז אנחנו מקבלים דרגות מאבי"ע דטומאה, ומתקנים אותם בהתאם לזה לאבי"ע דקדושה.

תלמיד: אז תורה ומצוות זה האמצעי, זה הכוח שפועל במעבר בין שתי המערכות האלה?

כן.

תלמיד: ומה הקשר בין מעבר מאבי"ע דטומאה, לאבי"ע דקדושה, ולעלייה מעולם העשייה, לעולם האצילות? כי אנחנו לומדים שבתהליך התיקון אנחנו גם עולים, אז מה הקשר?

ככה עולים. כשאנחנו מקבלים כל פעם רצון לקבל יותר גדול ממערכת הטומאה, ובהתאם לתיקון אותו בעל מנת להשפיע, אנו עולים בדרגות מערכת דקדושה.

תלמיד: בציור שיש לי בראש ,העלייה היא כלפי מעלה, ולעומת זאת התיאור של שתי המערכות הוא כאילו משמאל לימין מערכת הטומאה מול מערכת הקדושה, אז איזה משתי התנועות אלה קיימת בסוף. זה ככה או ככה, או ששתיהן ביחד?

זה כלפי הנבראים, אז אנחנו עולים בקו שמאל ועוברים לימין, ושוב לשמאל ושוב לימין, וככה ממדרגה למדרגה, בזיג-זג.

שאלה: החיבור הזה הוא כמו יצירה, הוא כתוב כל כך יפה, וכל כך מדויק, אין לתאר. כבר עשרים שנה אני קורא אותו, וכל פעם אני מתפעל מחדש. אינטלקטואלית בעל הסולם לא משאיר אותך בפתח, זה ככה, זו האמת, וזה ברור.

כן.

שאלה: מצד שני, הרגש ועוד בתקופה כזאת שחלק מהלב בגיהינום, איך מצרפים את שני הדברים האלה ביחד עכשיו לעבודה? כי אינטלקטואלית הכול פה שלמות, אבל הרגש לא יודע מה לעשות עם המידע הזה. כאילו הבורא סוגר אותו, ואומר שים את הלב בצד. איך אתה מצרף את זה לתוך העבודה?

אני לא יודע, אני אולי לא יכול להיכנס אל הרגש שלך כדי להתפעל, ולענות לך בצורה רגשית. אבל זה מה שעשה הבורא, ואנחנו חייבים בסבלנות לעבור את כל אותם שלבי ההתפתחות.

תלמיד: כשאנחנו באים לפה לשיעור, אנחנו מביאים את כל מה שספגנו במשך היום, אבל מה לעשות, יש חברים ובני משפחה שעכשיו חטופים או אלף ואחד דברים. ואז אני מביא את זה לפה, ואני שומע את הדברים האלה, ומרגיש סוג של חוסר אונים. אז משתדלים להעלות על זה תפילה, להצדיק ולראות את המערכת השלמה הזאת, ומצד שני זה נראה כאילו יש משהו לא פתור. מה לעשות עם כל המצב הזה, ועם ההרגשה הזאת?

להשתדל ליישב את זה יחד עם כל יתר הדברים. אין מה לעשות. גם בזה אנחנו רואים את פעולות הבורא. שהוא מביא תוספת כבדות לכל אחד ואחד בהתאם לנשמתו המתפתחת. זה חלק מהדרך, אנחנו חייבים להתפתח על ידי פעולות לא נוחות כאלו, לא יפות, שכביכול מוציאות אותנו מהדרך הישרה.

תלמיד: אנחנו גם לומדים שאנחנו קוראים ומשתוקקים למצבים האלה, אז אנחנו כנראה מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ותכלס כנראה עכשיו זו הפעולה הכי מועילה שאנחנו יכולים לעשות בכל מקום באנושות.

כן.

תלמיד: וכשאנחנו בתפילה זה מאוד מחזק ונראה שהתפילה יעילה. ואז יש רגעים שהבורא נותן לך מצב שאתה אומר, "יאללה על מי אני עובד, מה אני כבר עושה פה?" אתה כאילו לא מאמין שבאמת אתה עושה איזה הבדל עם המאור.

שיש לך כוח.

תלמיד: יש רגעים שאני מוצא את עצמי ממש מתבייש שאני קיים בכלל. אני חושב שאני מעורר פה מאורות, אני מציל את העולם, ותכלס מה אני עושה?

אבל זה מה שיש לנו. ואנחנו באמת מצילים את העולם, כך צריכים להבין, לחשוב, ולהאמין. זו עבודה מאוד מאוד נחוצה, וחשובה. ואין עבודה יותר גבוהה, או חשובה בעולם הזה. זאת אומרת, אומנם בעצמנו אנחנו לא מוסיפים שום דבר על הבריאה, אבל בזה שאנחנו רוצים להיות שותפים למה שקורה לנו, בזה אנחנו כן ממשיכים.

שאלה: מה זה זמן הקלקול וזמן התיקון שהוא אומר פה באות י"א?

לכל אחד יש מספר פעולות שהוא יכול לעבור בצורה של קלקול, וגם מספר פעולות כנגד זה שנקראות תקופת התיקון.

תלמיד: מה מבדיל בין זה לזה, זה נראה שיש הבדל מאד חד בין זמן הקלקול לזמן התיקון. מה מבדיל ביניהם?

מבדיל ביניהם כוח הבורא שנותן להם את זמן הקלקול, ואחר כך את זמן התיקון.

תלמיד: משתמע מהכתוב שדווקא בזמן הקלקול האדם כאילו משיג את הרצון לקבל, את כל הגוף, נשמה, זמן, מה שכתוב פה. ואז יש לו איזו נקודה שבה זה אמור להתהפך והוא אמור להתחיל לעבוד עכשיו על להשיג משהו. אבל הוא עדיין לא מברר מה זה המשהו הזה, חוץ מזה שהוא קורא לזה השפעה טהורה.

כן.

תלמיד: אני מנסה להבין מה זה הי"ג שנים האלה שזה הזמן שבו האדם מתהפך, או משהו בו אמור להתהפך?

אין, תזרקו את הי"ג שנה.

תלמיד: מה זה הדיוק של הזמן, שמשהו מתהפך אצל האדם ועכשיו הוא עובד על התיקון?

כל פעם שהוא זוכה לכך שהבורא, האור עליון מתקן אותו, הוא עובר במשהו ממערכת הקלקול למערכת התיקון.

תלמיד: האם אדם מודע לכך שעכשיו הוא עבר איזה תיקון? זה במודעות שלו, בתחושות שלו?

בחלק מהדרך לא ובחלק מהדרך כן. כמו ילדים קטנים, יש תקופה שהם לא מבינים מה הם עושים ולא זוכרים אפילו אחר כך, וככל שהם גדלים הם מבינים יותר ומתחילים לברר.

שאלה: על מי בעל הסולם מדבר פה?

הוא מדבר על איש שנקרא ישראלי, שיש לו נטייה להגיע להכרת הבורא ולכן הוא רגיש לכל הפעולות שהבורא עושה עליו.

תלמיד: כי לפי מה ששמעתי הוא מדבר רק על נשמות, על רצון, ועל עבודה של תיקון הנשמות.

כן, אלא על מה?

תלמיד: לא ברור מה הקשר בין מערכת החלבונים שהיא "אני", לבין כל מה שכתוב פה. איך המערכת הנצחית הזאת ומערכת החלבונים בת החלוף, האדם, קשורים? איך הדבר הזה שנקרא נשמה ממשיך להיתקן ומה הקשר שלו עם מערכת החלבונים הזו?

את זה הוא רוצה בהדרגה להסביר לנו. אם תשב בסבלנות, אז תשמע ותבין את הדברים.

שאלה: בעל הסולם מתאר כל כך יפה את כל המערכת, איך היא סגורה ושלמה ויש לה תכלית ובנצחיותו עבר, עתיד והווה משמשים כאחד. אם כך איך אנחנו אומרים שיש צער השכינה וכשאדם מרגיש ריחוק מהבורא, הוא צריך לחשוב לא על צערו, אלא על צער השכינה, ומצד הבורא אנחנו מהנים אותו בכך שאנחנו מזרזים את התהליך?

כאן הוא מסביר לך את מבנה הרצון להשפיע, הרצון לקבל, העולמות. ואחר כך הוא יסביר לך, על ידי מה אנחנו יכולים להתקדם בעצמנו, להוסיף לתהליך שאנחנו עוברים, מהכוחות שלנו. בינתיים לומדים כמו שזה.

שאלה: אנחנו לומדים שכדי לזהות את הטוב, צריך שיהיה רע. והוא כותב פה, שבסוף הרע נעלם, "יבולע המות לנצח". מהי מציאות שאין בה רע, איך יכול להיות טוב אם אין רע?

הרע התגלה והטוב כיסה אותו, ביטל אותו ושולט לבד.

תלמיד: איך זה שונה מההתחלה, אם אין רע?

אני לא יודע, אני לא נמצא במצב העתידי שבו רק הטוב שולט, אבל הטוב מתגלה על פני הרע.

תלמיד: הוא כותב שקבלה על מנת להשפיע נחשבת כהשפעה. אומרים שכלפי אדם חשוב, נתינה נחשבת לקבלה. למה מדגישים, למה אומרים את זה?

כי אין לנו אפשרות לעשות השפעה, אלא רק לקבל על מנת להשפיע. אנחנו רצון לקבל ומצרפים אליו כוונה, או על מנת לקבל, או על מנת להשפיע.

תלמיד: יש מקום לבלבול סביב זה?

הבלבול תלוי באדם, עד כמה הוא מברר את כוונתו.

שאלה: הרצון לקבל עובר כל הזמן שינויים והאדם מרגיש את השינויים האלה. מה זה אומר שאדם עובר תיקון?

זה נקרא שהאדם שהזמין עליו תיקון, עובר תיקון.

תלמיד: יש חפיפה מלאה בין מה שהרצון לקבל עובר, לבין מה שהאדם עובר? גם האדם מיתקן?

האדם מתלבש בתיקונים של הרצון לקבל.

תלמיד: ומה קורה אם הוא מתלבש בתיקונים האלה?

בכך הוא מראה את עצמו, במה הוא דומה לבורא.

תלמיד: כשאני קם בבוקר, אני מתפלא עד כמה אין לי שום קשר להשפעה.

יפה מאוד, סימן שישנת טוב.

תלמיד: ואז אני שואל איזה תיקונים עברתי בכל התהליך הזה?

מה שייך תיקונים ללילה?

תלמיד: אחרי כל כך הרבה שנים שאני לומד, אני קם ואין לי שום קשר להשפעה, בכלל לא מעניין אותי להשפיע.

כל בוקר, כל יום, אתה מתחיל מחדש.

תלמיד: אז מה רכשתי, אם אני קם כל כך הפוך?

נדמה לך שלא רכשת כלום, אבל זה לא כך.

תלמיד: אז איך זה?

אתה עדיין לא באמת מרגיש את כוח הטוב שרכשת, הוא נסתר, כל פעם נעלם כביכול, ואתה מגלה כל פעם את יצר הרע שלך מחדש.

תלמיד: מתי אדם יכול לומר שהוא קשור להשפעה, אוהב את הבורא, דומה לבורא, מתי זה קורה?

זה יבוא כשאתה לא תרצה שיהיה לך מזה סכום יפה למלא בו את הקופסה שלך. כשזה יהיה באמת מכוון לטובת הבורא ולא לטובתך, אז תוכל להרגיש איך אתה יכול ללכת ולאסוף את המצבים הטובים, הנכונים.

שאלה: כתוב, "הכין הבורא ית', בשבילן, ב' מערכות הנ"ל, זה לעומת זה, שעל ידיהן עוברות הנשמות, ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה." הנשמות מתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש המתלבשים זה בזה?

כן.

תלמיד: גוף זה הרצון לקבל, למה מתכוון בעל הסולם במושג "נפש", החלק השני?

החלק הרוחני שמתלבש באדם ובהתאם לפעולות הנכונות שלו, החלק הזה גדל ועל ידו דווקא האדם עולה בגופו ונשמתו מדרגה לדרגה.

תלמיד: אז הנפש היא החלק של אבי"ע דקדושה, והגוף של הטומאה, או שזה לא קשור?

נגיד שזה יחד, כן.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן איזה עיקרון, שקבלה "על מנת להשפיע" נחשבת לצורת השפעה טהורה. מה יש ב"על מנת" הזה שהופך קבלה להשפעה, ובעיני מי היא נחשבת, מי צריך להחשיב אותה? מה הדבר הזה, פטנט שהאדם ממציא לעצמו?

זה פטנט לכוון למה מיועדת קבלה על מנת לקבל וקבלה על מנת להשפיע. העיקר הכוונה, ואם זה על מנת להשפיע, זאת השפעה טהורה.

תלמיד: מי עושה את החשבון הזה?

המערכת.

תלמיד: איך המערכת עושה חשבון על כוונות של חלק מהמערכת?

כנראה שהיא עושה. השתלשלו העולמות וכל הדרגות ובהתאם לאדם זה נעשה.

תלמיד: אנחנו צריכים לחפש בפעולות שלנו שהן פעולות של קבלה, כוונות של השפעה? כי בדרך כלל באה הכוונה ואחרי זה באה הפעולה, כפי שאומרים, "סוף מעשה במחשבה תחילה". האדם חושב מה הוא רוצה ואחרי זה עושה פעולות, ופה נראה שהוא עושה פעולה וצריך רגע לחשוב, "מה הכוונה שלי, איך אני מסובב את פעולת הקבלה הזאת לא לתועלת עצמי".

פעולה בלי כוונה היא דבר ריק. אנחנו חייבים לייצב את הכוונה שלנו ואחר כך בהתאם לכוונה לעשות פעולה. שכל הפעולה תיכנס תחת הכוונה ולא אחרת.

תלמיד: כשאומרים שטבע האדם הוא רצון לקבל, זה לא מעיד על הכוונה היחידה שיכולה להיות? איך יכולה להיות בתוך רצון לקבל לעצמי עוד כוונה?

יכול להיות רצון לקבל על מנת לקבל לעצמו, ויכול להיות שחלק ממנו בכל זאת האדם רוצה לעשות בכוונה לטובת הבורא.

שאלה: אני אשאל שאלה פשוטה, אנחנו לומדים שהבורא ברא משהו שאין בו, יש מאין.

הבורא ברא משהו שאין בו.

תלמיד: צמצם את עצמו וברא רצון לקבל. ומצד שני אומרים שבכל אחד מאיתנו יש חלק אלוה ממעל, זאת אומרת, יש חלק שלו. אם הוא צמצם את עצמו וברא משהו שלא קיים בו, ומצד שני בכל אחד מאיתנו יש חלק שלו, איך זה מסתדר?

הוא צמצם את עצמו, הוא לא נמצא שם ברצון לקבל, מצד שני אנחנו אומרים שיש חלק שלו בכל אדם ודווקא החלק הזה מתפתח.

לא, הבורא נמצא בכל מקום, גם ברצון לקבל לעצמו. רק הוא לא מראה את פעולותיו, ואתה לא יכול להשיג, לגלות את הבורא, בעל מנת לקבל.

תלמיד: זו השאלה, איך הוא יכול להיות במקום שהפוך לתכונה שלו?

הוא יכול. לבורא אין בעיה.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו צריכים לעשות משהו לטובת הבורא. מה זה לעשות משהו לטובת הבורא? מה אני האגואיסט הקטן יכול לעשות לטובתו?

כמו שתעשה איזשהו פעולה כדי לשמח את אמא.

תלמיד: הוא צריך ממני משהו שישמח אותו, הרי הוא במנוחה מוחלטת?

זה לא חשוב, אבל מה שאתה יכול לעשות, הוא לא יכול.

תלמיד: אבל הוא צריך לתקן אותי כדי שאוכל לעשות את זה. אז אני צריך רק לבקש ממנו?

לא, הוא ברא בך מספיק תכונות, רצונות ומצבים, כך שאתה כן יכול לעשות בעצמך משהו שישמח אותו.

תלמיד: אז צריך התגברות, כי בדרך כלל מהמצבים שהוא שולח לי בא לי ממש לברוח, לא בא לי בכלל להיות איתו בקשר במצבים האלה שהוא שולח.

זה כדי שתתקן אותם.

תלמיד: אבל אז אני צריך לפנות אליו, לבקש ממנו.

זה עוד יותר נכון, כן.

תלמיד: האם זאת הנחת שאני עושה לו, כשאני פונה אליו?

כן.

שאלה: הרגע שמעתי שענית לחבר, שמה שאני יכול לעשות, הבורא לא יכול לעשות. מה זו המהות הזאת, התוספת הזאת?

זה לא שהבורא לא יכול לעשות, הוא לא עשה.

תלמיד: אז מהי מהות התיקון?

כוונה על מנת להשפיע, שתחול על כל הרצון לקבל.

תלמיד: למה הוא לא יכול לשים את זה בתוכי ואנחנו צריכים לעבור את התהליך הזה? למה הוא לא ברא אותי עם הכוונה על מנת להשפיע?

כדי שתגיע לזה על ידי הרצון שלך.

תלמיד: את זה הוא לא יכול לעשות?

את זה הוא לא יכול לעשות.

שאלה: התיקון הוא הדרגתי, נכון?

כן.

תלמיד: מצב שבו אדם מרגיש בפירוד מהחברים שלו, מרוחק מהשפעה, לא סובל את התכונה הזאת, לעומת מצב שהוא מבקש ומקבל תיקון, מה התווסף עכשיו?

אתה שואל מה ההבדל בין אדם מקולקל ומתוקן?

תלמיד: כן. למשל הוא גילה בו רצון שהוא מרוחק מהחברים, ועכשיו ביקש וקיבל תיקון. על מה התיקון הזה?

על אותם רצונות שגילה, שהוא מרוחק מהחברים, כי במידה הזו הוא גם מרוחק מהבורא.

תלמיד: כשהוא מקבל את התיקון, במה התיקון לעומת הקלקול שהיה לו קודם?

כנגד הקלקול שהיה לו קודם עכשיו הוא מתקן את עצמו ומתקרב לבורא בכך שמשפיע לו יותר.

תלמיד: משפיע לבורא.

כן.

תלמיד: ומה קורה עם הקלקול הקודם?

הוא מכסה אותו בהדרגה.

תלמיד: מה זה מכסה, ומה זה בהדרגה?

הקלקול שהוא עשה, הקלקול הזה מתכסה בתיקונים.

תלמיד: האדם מרגיש מרוחק, מבקר את החברים, הכול נראה לו שבור, מפורק, אין בורא, כלום. הוא מבין שהמצב הזה מגיע אליו כדי שהוא יפנה לבורא ויבקש תיקון, התקרבות וחיבור איתם. ומה עכשיו?

עכשיו הוא קודם כל צריך לגלות שאם הוא לא פונה לבורא כמו שצריך, בצורה, במידה שצריכה להיות, אז הוא לא יגיע לתיקון אף פעם. הוא צריך לראות כמה התיקון שלו חייב להיות שלם. ואז הוא נזכר בכל הרצונות שלו, בכל הפעולות שעשה כביכול נגד הבורא. וכשהוא רואה את כול הקלקולים שלו, הוא מקבל את כוח התיקון ויכול להביא את המסך על פני כל אותם קלקולים שביצע קודם.

תלמיד: אני מבין שהתיקון במצבנו הוא לא הדרגתי אלא מצטבר לכל הקלקולים שלו, ואז על פני זה יש לו תיקון ראשון אולי.

כן, התיקונים לא מגיעים מיד, אלא הקלקולים מצטברים.

תלמיד: במצבנו, כשאנחנו מגלים ריחוק מהחברים ורוצים לתקן אותו, מה קורה?

האדם צריך להבין, להרגיש, לגלות, שכנגדו עומדות כל הטעויות והעבירות שהוא עשה לחברים ובכלל לכולם, ואז הוא מתחיל לתקן אותן.

תלמיד: אבל בנקודת זמן מסוימת הוא לא מרגיש את כל הקלקולים שלו.

לא, זה לא מתגלה מיד, אלא חלק מיד וחלק בהדרגה.

תלמיד: אז בינתיים, כשאנחנו מבקשים במצבנו, כשעוד לא התגלו לנו כל הקלקולים, והבקשה שלנו היא לא על כל הקלקולים, מה נקרא שאנחנו כן מתקרבים, כן ביקשנו נכון?

במידה שמתגלה לנו שאנחנו הפוכים מהרצון להשפיע לבורא, במידה הזו אנחנו יכולים לבקש תיקון, וזה בהתאם לדרגה שלנו, לא יותר מכך. זה יתגלה, כמו שאנחנו אומרים, בשתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: מה אנחנו מוסיפים על מערכת הבריאה?

אנחנו מוסיפים על מערכת הבריאה את הפעולות שלנו. זה נקרא שמכניסים בה נשמה, את הרצון לקבל ואת הכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: במה זה תורם לכל מערכת הבריאה?

כל מערכת הבריאה מקבלת מזה חיות, היא מתרחקת מעל מנת לקבל ומתקרבת לעל מנת להשפיע, כלומר מוסיפה כוונה שכולה תלויה בנו.

תלמיד: משהו משתנה בכללות מערכת הבריאה או זה רק שינוי בהרגשה שלנו?

זה משתנה בכל מערכת הבריאה, זה נקרא שהיא רוכשת "נשמה".

תלמיד: במה אנחנו שותפים לבורא?

בזה שאנחנו מזמינים את התיקון על ידי זה שמרגישים את הקלקול, ומגלים את הבורא כסיבה לקלקולים וסיבה לתיקונים.

שאלה: הוא כותב שהבורא ברא מערכות, מערכת טומאה וקדושה עבור הרצון לקבל, ואז הגיע למצב של גוף ונפש המתלבשים זה בזה. ואז הוא כותב, "וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל, כמו צורת הרצון להשפיע". מהי הבריאה שנקראת "תורה ומצוות"? אנחנו אומרים שהוא ברא רצון לקבל, אבל גם אומרים "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין", מהי הבריאה הזו?

זו מערכת מקבילה במשהו לרצון לקבל הדרגתי, שמשתנה מדרגה לדרגה, וכך על ידי זה גם מערכת האור, ביאת האור שאנחנו יכולים להזמין, פותחת את עצמה ויכולה להקרין את הכוח העליון, את כוח הבורא, על הפעולות שלנו.

תלמיד: למה זה נקרא "בריאה בפני עצמה"?

כי היא לא שייכת לבריאת האדם, לבריאת העולם. היא מערכת שאנחנו משתמשים בה.

תלמיד: איך נוצר המגע בין שני דברים שונים? יש רצון לקבל כחומר גולמי, הוא עובד בהתחלה עם כוונה על מנת לקבל, מגלה שלא טוב לו שם, ורוצה לעבוד עם כוונה על מנת להשפיע, ויש תהליך שהוא עובר. ויש מערכת שנקראת "תורה ומצוות" הפועלת על המערכת הזאת. איך נוצר מגע בין שני הדברים האלה?

תורה ומצוות זו מערכת שמתפשטת מהבורא אלינו ומקבילה לכל מערכת העולמות, עולמות, פרצופים, ספירות.

תלמיד: היא מערכת של השפעה או של מה?

היא מערכת שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי לתקן את עצמנו.

תלמיד: איך יש מגע בין משהו שהוא כל כך מזוהם כמו הרצון לקבל בצורתו לבין תורה ומצוות, שזה משהו הפוך ממנו? אלה שני דברים הפוכים. איך יש ביניהם בכלל מגע?

אין לנו שייכות לדברים הגרועים, רעים שאתה חושב עליהם אם אנחנו לא נמצאים בהם. לכן, זה כמו שאתה יכול להגיד על תינוק שהוא כולו מקולקל. ומה אז?

תלמיד: זה גם לא ברור, כי תינוק נאמר, יש בו גנים, ולפי הגנים יש איזו תוכנית של פעולה, שהוא יעבוד והוא יגדל, הגוף שלו לפחות יגדל בשכל וכן הלאה, ופה יש איזו מערכת של רצון לקבל שנבראה, זה נאמר ברור, ומערכת אחרת של מצוות שאמורה לפעול עליה ולעזור לה לעשות את התיקון. איך נוצר המגע בין שתי המערכות האלה?

על ידי רצון לקבל.

תלמיד: איך הוא יכול להרגיש משהו שהוא הפוך ממנו או לרצות אותו בכלל?

קודם כל, זה שיש מגע, זה שיש קשר, זה לא תלוי באדם, אלא הקשר הזה הוא קיים מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה.

תלמיד: ואומרים שאנחנו צריכים לרצות תורה ומצוות שיפעלו עלינו, שהמאור יפעל עלינו, שיעשה לנו את הפעולה.

יש אומרים. כתוב. כשהאדם מגיע למצב שהוא באמת רוצה לתקן את עצמו, וזה יהיה רק במידה שהוא מרגיש עד כמה זה עושה לו רע, עושה לו נזק, אז כאן הוא צריך לעבוד לא כדי להזמין תורה ומצוות כדי להיות טוב ולקבל שכר, אלא כדי להתעלות למעלה מהשכר.

תלמיד: אבל גם זאת פעולה של תורה ומצוות על האדם.

כן. ודאי שבסופו של דבר הבורא עושה הכול.

תלמיד: אולי מערכתית זה קשה להבין, אבל כשאנחנו באים לשיעור, כמו שחבר אמר קודם, קמים, הכול מחוק וקורה משהו ויוצאים מהשיעור אחרת. מהו הדבר הזה שקורה בשיעור או במגע עם הדבר הזה שנקרא "תורה ומצוות"?

על ידי השיעור אתם ספגתם משהו ממה שאתם נמצאים כאן. העיקר, בכל זאת, מתוך החיבור ביניכם, ועל ידי החיבור האור העליון יכול להופיע יותר מאשר שמאיר בצורת האור המקיף, ואתם מקבלים את ההארה הזאת.

מפני שההארה הזאת באה מהחיבור ביניכם, היא גם פועלת עליכם כדי להביא אתכם לחיבור אמיתי ברצונות שלכם והיא מחברת אתכם יחד לאיזו מערכת. המערכת הזאת היא פועלת על ידי אותו המאור שפעל, ויוצאת לכם מערכת קטנה שהשגתם עכשיו בזמן הלימוד עם האור הפנימי שבתוך המערכת וכך אתם מתקדמים.

יש כאן בהתקדמות הזאת גם עבודה פרטית של כל אחד וגם עבודה כללית שלכם. עבודה פרטית אתם עושים בכל מקום, חוץ מאשר בחדר הלימוד, ובחדר הלימוד כשבאים, אז כאן אתם איכשהו נכללים זה מזה.

שאלה: כתוב שהתיקון הוא על ידי תורה ומצוות, תורה על ידי המאור שבה המחזירו למוטב, אבל איך המצוות מתקנות את טבע האדם?

שיש לאדם תורה, זאת אומרת, כוח להתגבר על הרצון לקבל ולעשות פעולות בעל מנת להשפיע, וכשהוא עושה את הפעולות האלה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שהוא "עושה מצוות".

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו תמיד נצרף תורה ומצוות ביחד?

לא. קודם תורה. כשאדם יודע להשתמש בכוח התורה, אז הוא מסוגל לעשות מצוות.

שאלה: בהמשך לבירורים, אנחנו במשך היום עוברים כל מיני מצבים. נמצאים באיזה מצב רוגע, פתאום, בשנייה אחת זה הופך למצב שאתה מרגיש כמו הדוגמה שאתה נותן, הארנב המפוחד, עושה את העבודה ומשתדל לקשור את זה לבורא וחוזר עוד פעם למצב הרגיל שהיה לפני כן. מה זה המצב הזה שאתה כביכול נזרק או מצב שמטלטל אותך ואתה מחזיק בבורא בכל הכוח ואז מצליח כביכול להצדיק אותו? מה זה התהליך הזה שאדם עובר?

עובר תהליכים כאלה ולומד מהם משהו. עד שקושר את זה למקור העליון והופך את הירידות לעליות.

תלמיד: כשהמצב קורה יש לו לבוש חיצוני ויש את הלבוש הפנימי. איך אנחנו פועלים נכון כדי להצליח לקחת מהלבוש החיצוני שהוא לא אמיתי, הוא מדומה כביכול, את זה לתוך התיקון הפנימי שצריך לעשות?

ככל שאנחנו קשורים לחיבור שלנו, למטרה שלנו, ששם אנחנו מתחברים עוד יותר, למרות שעוד לא נמצאים בה, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: כל חבר עובר מצבים בעשירייה, אז איך אנחנו עושים את זה ביחד? זה מורגש שכל אחד בנפרד יש לו איזו סיטואציה שהוא מתמודד איתה כל פעם מחדש.

אם אנחנו רוצים לעשות את הפעולות האלה יחד, הבורא עושה את זה.

תלמיד: מקודם שמעתי אותך אומר, אדם מזמין תיקון והוא מקבל תיקון. מה זה אומר להזמין תיקון?

זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא.

תלמיד: במצב שהוא נזרק למשל כמו "הארנב המפוחד", במצב הזה הוא צריך להזמין את התיקון?

נגיד.

תלמיד: בשיעור אמרת שנבנה פה כלי. כדי שהכלי הזה, שהמערכת הזאת שאנחנו בונים כאן תהיה עוצמתית יותר, על מה היא מסתמכת מבחינת העבודה של כל חבר במשך היום?

זה הבורא מסדר אותנו, מהנטיות של כל אחד ואחד לתיקון, הוא מחבר ומסדר לנו איכשהו מקום מיוחד ששם אנחנו נמצאים.

תלמיד: בעבודה נכונה שלנו במשך היום נניח בעשירייה, שכל חבר עושה עבודה, עובר מצבים, מתגבר עליהם ואז שמגיעים לשיעור הבוקר בעצם זה חלק, מה שהוא עושה, המאמצים האלה בהתגברויות, הצרוף של כל המאמצים של כל החברים, זה גם מה שעוזר לבנות את הכלי המשותף במשך השיעור?

כן. כל יגיעה, כל לחץ שאנחנו מפעילים זה מקדם.

שאלה: אדם רגיל, מן המניין, איזו מציאות הוא מרגיש?

גם אתה רגיל מהמניין. אז מה אתה שואל?

תלמיד: איזו מציאות אנחנו מרגישים?

אנחנו מרגישים מציאות שנמצאים בה בעולם הזה ועושים מאמצים לצאת מהעולם הזה לדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: כי מה שהוא כותב פה זה נשמע דמיוני, אולי גם טכני, אבל מה יש בין המציאות שאנחנו מרגישים כרגע לבין מה שהוא כותב פה? מה הנקודה הראשונה שנתפסים עליה, שאפשר להתחיל באמת להרגיש את הדברים?

אם משתוקקים לחיבור אז על ידי ההשתוקקות הזאת עוברים ממצב למצב וכך מתקדמים. מה שחסר לנו זה רק חיבור בינינו.

תלמיד: מה הופך את המערכת הזאת למציאותית בשבילי?

שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, גם בזמן הירידה, גם בזמן העלייה, בכל המצבים.

תלמיד: ובתוך החיבור בינינו נתחיל להרגיש את העולמות?

כן כן. רק בתוך החיבור. זה יהיה לנו כלי חדש, מקום חדש שאנחנו יכולים לגלות.

תלמיד: אז מה זה הכלי הזה של החיבור, זה נקרא נשמה? מה זה ממה שהוא כותב פה?

כלי של חיבור זה יקרה הנשמה בפנימיותה, ובחיצוניותה זה ייקרא העולם.

תלמיד: ובתוך הכלי הזה מתחילים להרגיש את המדרגות?

כן, כל מה שמתחילים להרגיש זה מאותו הכלי.

שאלה: אמרת שהכלי בפנימיות שלו נקרא נשמה ובחיצוניות נקרא עולמות, מה זה בעשירייה? עד כמה ההגדרות האלה צריכות להתלבש כדי שבפנימיות נהיה כנשמה ובחיצוניות כעולמות?

על ידי התרגילים שהבורא מסדר לנו נגיע לכזה מצב, שהחיבור הפנימי שלנו יהיה כנשמה אחת והחיבור החיצון ייראה לנו כעולם אחד שבו אנחנו נמצאים.

תלמיד: מה זה חיבור פנימי וחיבור חיצוני?

החיבור הפנימי הוא כשאנחנו מתחברים בלבבות שלנו והחיבור החיצון הוא כשאנחנו נניח, מחברים את הכלים החיצוניים שלנו.

תלמיד: בכל זאת, מה הם הכלים החיצוניים, איך לדרג אותם בעבודה שלנו בחיבור?

אני לא בדיוק יודע להגיד, אבל כלים פנימיים הם אלה שאיתם אני פועל בתוכי, בעצמי והחיצוניים הם מה שאני מתאר בעולם החיצון, סביבי.

שאלה: איך אדם יכול להתכלל במערכת המשנה את הרצון לקבל כך שיהיה עם כוונה על מנת להשפיע ויגיע לדבקות חזקה בבורא?

האדם מרגיש את עצמו במצב כלשהוא כלפי החברה ורוצה להידבק בה, כי בצורה כזאת הוא יוכל להגיע לדרגה הבאה שלו. אם הוא עושה את כל הפעולות שהוא מסוגל כדי להתחבר לחברים הוא מעלה את עצמו לדרגה יותר גבוהה, ושם גם מרגיש את עצמו ואת החברה בדרגה מספר שתיים. וגם שם הוא עובד באופן בו הוא מתחבר עם החברים, נדבק אליהם, נכלל בהם, מתבטל כלפיהם וזה מעלה אותו לדרגה עוד יותר גבוהה. וכך אדם עובר מדרגות.

שאלה: האם היה בכלל מצב שהרצון לקבל לא היה מקולקל?

צריך להניח שכן. שהבורא ברא רצון לקבל ואומנם הרצון לקבל הזה רצה לקבל הנאה ותענוג, אבל זה עוד לא היה אסור ולכן לא היה קלקול.

תלמיד: מאיזה שלב או רגע הרצון לקבל כבר מקולקל?

למדנו זאת, היכן שרב"ש כתב עד י"ג שנה, שם הוא מסביר את הדרגות של הקלקולים שמתגלים.

תלמיד: אז זה תלוי בגילוי, בהכרה שלנו?

כן, ודאי שזה תלוי בגילוי של הכלי.

תלמיד: אם כך, אם הכול שלם אז אין מה להוסיף, הדבר היחיד שצריך לתקן או לשנות זה את תפיסת המציאות שלנו.

כן.

שאלה: מה המשמעות שגוף ונשמה מתלבשים זה בזו, האם הכוונה שאנחנו יכולים לפרש את המציאות בשתי צורות, מהגוף או מהנשמה?

כן.

שאלה: כדי להגיע לאהבה שלמה אדם צריך לעבור את כל השלבים של האגו, את כל הירידות, או שאיכשהו אפשר לקפוץ מעל מצבים?

לא.

שאלה: מה השינוי, ההבדל, בין התיקון בחיבור לעשירייה לבין החיבור לכלי העולמי, ואיך אנחנו נעשים שותפים במעגלים שנראים לנו כרגע רחוקים?

כשאנחנו נכנסים לעבודה הרוחנית אנחנו מתחילים יותר להבין עם מי אנחנו צריכים לסדר את הקשר הנכון שלנו ומה אנחנו משיגים על ידי כך, איזה תיקונים רוחניים, איזה פעולות, כוונות בעל מנת להשפיע. אז זה יבוא.

שאלה: אנחנו בעשירייה עובדים בצורה אקטיבית כבר למעלה משלוש שנים, איך להבין האם אי פעם משכנו את אור התיקון, או שאנחנו רק בשלב ההכנה של התהליך הזה?

אנחנו תמיד מושכים אור עליון על עצמנו בכל שיעור, בכל התאספות, בכל פגישה בינינו, אנחנו רק צריכים להגדיל את הקשר בינינו ואת הדרישה שלנו לקשר חדש.

תלמיד: אמרת שמושכים את האור באמצעות תפילה, אבל אם עוסקים בהפצה לא בהכרח נזכרים לפנות לבורא לפני או אחרי המעשה. האם פעולת ההפצה עצמה מושכת את מאור התיקון?

כן, הפצה היא הפעולה הכי מועילה לתיקון אחרי השיעור.

שאלה: האם כדי להתחבר עם המערכת ולהיות בכוונה על מנת להשפיע, צריך להרגיש חסרונות ורצונות?

צריך להרגיש חסרונות ורצונות של החברים, ואז לספוג את ההשתוקקויות, את הרצונות שלהם ולרומם אותם, להעלות אותם כתפילה, אתה מתפלל עליהם.

שאלה: האם כל המצבים והצורות עד גמר התיקון נשארים בצורתם המקורית?

לא. הרצון לקבל משתנה בתוכו, בעצמו, וגם המאור שימלא אותו ברצון המתוקן יורגש אחרת.

תלמיד: כלומר אם מישהו כבר עשה תיקון מסוים, עבר צורות מסוימות של תיקון, אז לכל היתר יותר קל?

כן.

שאלה: איפה נמצאת הנשמה שלי עכשיו? האם התהליך או המסע שמדובר עליו הוא מסע כדי לגלות את הנשמה שכבר קיימת או מסע כדי לבנות את הנשמה?

כדי לגלות.

שאלה: הזכרת שהכלים החיצוניים הם מה שאני תופס מהסביבה שלי, מחמשת החושים שלי. אם כן, איך אפשר להתקשר או להתחבר לחוש השישי?

לחשוב על השפעה וכך לאט לאט תתקרב לזה.

שאלה: ענית לחבר שאם האדם לא מבקש בצורה ראויה מהבורא הוא בכלל לא יגיע לגמר התיקון. איך לבקש בצורה ראויה?

קודם כל יחד עם החברים. לאחר מכן כבר תראה באיזו צורה יחד איתם תוכל להתקדם ולבקש עוד ועוד.

(סוף השיעור)