שיעור בוקר 11.04.13 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, מאמר קט"ו: "ענין דומם, צומח, חי, מדבר", עמ' 617

heb_o_rav_bs-shamati-115-domem-tzomeah_2013-04-11_lesson

1. "דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו, אלא רשות של בעל הבית עליו, והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית." בלי לעשות על כך ביקורת, אלא בהתאם לכוחות שמפעילים אותו, כך הוא פועל. אנחנו רואים כאלה לפנינו, את כל הדומם, כל הצומח, כל החי, וכל דרגת המדבר בעולם הזה, כולם נפעלים על ידי כל מיני כוחות פנימיים, חיצונים, וכך כולם פועלים. ואם נראה לאדם שהוא חי לפי הבחירה שלו, זה מפני שהכוחות האלה, שמפעילים אותו, נסתרים ממנו, ואז נראה לו שהוא פועל לפי ההחלטות. מאיפה החלטות, הוא כבר לא יודע, זה כבר נעלם בו. כך גם החי, חושב כך או כך, ללכת כך או כך לעשות. וגם אנחנו ככל שאנחנו מתקדמים במדע, אנחנו מגלים יותר ויותר שכל מה שאנחנו עושים זה הכל לפי חוקי הטבע, הנתונים, הרשימות, שהכל נמצא בנו זה מכבר.

   "לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמו שכתוב, "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו." מלכתחילה זה נתבע בכולם, וכך כולם מתנהגים. לכן אין לנו מה לחפש בתוך האדם, שיופעל בצורה אחרת.

   צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת, שכבר יכול לעשות דבר שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית," בעל הבית מסתתר, כמו שאנחנו מהתינוק, מהילד קטן. ובעל הבית נותן לו מקום חופש, כאילו בעל הבית לא נמצא. ואז בטווח הזה האדם צריך להשלים את מה שבעל הבית מחסיר מעצמו, שנתן לו חופש. במקום שאין שוטר אתה צריך להתנהג כאילו שהוא נמצא. מה התועלת? התועלת שאתה צריך ללמוד את החוקים, ואתה בעצמך צריך להעלות את עצמך לדרגה שאתה מתוך עצמך מקיים אותם החוקים מרצונך.

   "היינו שכבר יכול לעשות דברים שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו, אבל עם כל זה כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים. זאת אומרת שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו." הוא מוגבל, הוא חייב לקחת דוגמה מהסובבים אותו ולהתנהג כמותם. זאת אומרת, לא לוחצים עליו, אף אחד לא עומד עם מקל שכך אתה צריך לעשות, אלא הוא צריך להעלות את עצמו לדרגה, שמתוך התיקון הפנימי שלו הוא לוקח דוגמה מאחרים, ומתנהג כמותם. זאת אומרת, כביכול מכתיבים לו את צורת ההתנהגות, אבל כדי להגיע לזה הוא יכול להעלות את עצמו בצורה עצמאית. הוא מסוגל להגיע להבנה, להכרה, לחשיבות, להזדהות. זאת אומרת, יש כאן שני דברים, עצמאות עד דרגה מסוימת, לקבל דוגמה ולהתנהג כך שהחברה מכתיבה לו את זה.

   "זאת אומרת שאין לו בחינת חיים בפני עצמו אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל," אבל הוא שמח מכך, הוא לא חייב להרגיש את עצמו שהוא מקופח, שהוא לחוץ, שהוא עבד, לא. כי בדרגה שנתנו לו להיות צומח, הוא צריך להיות מאושר, שלם. זאת אומרת, שהוא מכבד אותה צורת הזדהות עם הסביבה שהוא מחויב, שהוא צריך לגלות אותם כשלמים והוא רוצה להדמות להם וכן הלאה. זאת אומרת, הצומח לא מרגיש הגבלה מכך שהוא לא יותר מזה, והוא צריך למצוא את עצמו בשמחה להיות כמו כל הסביבה.

   "זאת אומרת שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה-אחת, והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה. וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה שבו הוא נמצא אין לו עוד הכח הזה," אבל הוא מרגיש את הגבולות שלו, מסכים איתם, שמח בזה, מקבל את זה, אחרת לא תהיה לו הרגשת הביטול.

   אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע."

   חי: בעלי החי, אנו רואים שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו"

   "ואינם משועבדים להסביבה, אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו, ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית, היינו שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה, אלא שיש לו חיים בפני עצמו מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש, היינו שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת." זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע השלם". הוא עדיין לא מסוגל להפעיל יותר את הכוחות שלו, אבל הוא חופשי מהסביבה. להיות חופשי מהסביבה זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש את עצמו שהוא מסוגל להיות עצמאי עד כדי כך, כדי לא להזיק לאף אחד. לעשות תנועות כנגד הרצון לקבל שבו, כולו, זה נקרא שהוא לא תלוי, שהוא עצמאי. ולא לקחת שום דוגמה מאחרים. ואם בדרגת הצומח הוא חייב להיות נכנע כלפי הסביבה, אז כאן הוא חופשי כלפי הסביבה. זאת אומרת, כוח נוסף שנותן חופש מבפנים, וחופש מבחוץ, ממש "חפץ חסד". אבל הוא עדיין לא יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלו, ולהפוך אותו בעל מנת להשפיע, כי זו כבר דרגת המדבר, שהוא כבר משעבד את עצמו לסביבה מרצון עצמו, מרצונו החופשי.

שאלה: בקשר לצומח, מה זאת אומרת, להיות משועבד לסביבה שלו?

החי עוד לא משועבד לסביבה. בכלל מה זה נקרא "משועבד"? משני הכיוונים. או שאין לי כוח, ואני משעבד את עצמי לסביבה ללא בחירתי, ללא ידיעתי, כמו כל האנשים שבחוץ. הסביבה משפיעה עליהם, ומכתיבה להם הכל, איך שהם יתנהגו, זה מצד אחד. אחר כך הם מתחילים להרגיש, שאני מנוהל על ידי הסביבה. כל כלי התקשורת פועלים עלי, החינוך הזה לא בסדר, השכנים שלי לא בסדר, כולם לא בסדר, כולם לוחצים עלי. אבל לא שהם לא בסדר בלבד, אלא הם מכתיבים לי איך שאני אהיה.

כמו שאנחנו רואים עם הילדים, הסביבה קובעת מה יהיה עם הילד. אז הכרת הרע מהסביבה. אחר כך הוא מחפש סביבה חדשה, בסביבה החדשה הוא כבר נכנס לשם, כשהוא מזלזל בסביבה החיצונית, הוא נכנס לסביבה הפנימית, ושם כבר העבודה אחרת. מהי העבודה האחרת? בזה שהוא מתחיל להבין, שהוא חייב להיות משועבד לסביבה מכוחותיו עצמו. אז הוא מתחיל להשתדל. וזה לוקח זמן, זה לוקח הרבה שנים, עד שהוא בכל זאת מבין שאין לו ברירה, והוא חייב לשעבד את עצמו לסביבה.

סך הכל אדם מתפתח, גם בגשמיות וגם ברוחניות, רק מתוך הסביבה. אז הוא כבר מתחיל להתקשר באיזו צורה, והוא רואה שהוא לא מסוגל לעבוד עם הסביבה ממש. מי שבאמת ניסה לעשות את זה, להתקשר עם קבוצה, צריך לגלות שאת זה אני לא יכול, לזה אני חייב עוד כוח עליון, סתם כך בפעולות ראשונות התחלתיות זה אפשרי, אבל באמת, שזה בלתי אפשרי.

אז הוא כבר צריך כוח עליון, הוא כבר מתחיל לגלות עד כמה שזה לא הולך, הוא מתחיל לשעבד את עצמו לסביבה, ואז הסביבה היא בהתאם לזה שהוא רוצה שהכוח העליון יעזור לו. וזה נעשה בכוונה, שיהיה לו "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שהבורא יאיר לו דרך הסביבה אליו, וכך הוא יקשור את עצמו "ישראל אורייתא", למערכת שהוא בונה בסביבה, ו"קודשא בריך הוא", ואז בצורה כזאת הוא מתחיל להתקדם.

אז כל ההתקדמות שלו, איך אני מכניע את עצמי לסביבה בצורה כזאת, שאני חושב עליה שהיא נמצאת בגמר התיקון, ושאני חייב לראות אותה כטובה. וכל הרעות שאני רואה ממנה זה הכל בצורה כזאת כלפי ההבחנות האלה והאלה, כדי שאני אבטל את עצמי, באותם הצינורות, באותם המקומות, האור משפיע אלי, אני פותח את עצמי להשפעת המאור.

כמו שדיברנו עכשיו על התכווצות והתרחבות, זה אותו הסגנון. זאת אומרת, בכמה שזה לוחץ עלי, וכמה שאני פותח בכוח נגד הלחץ, מפני שאני רוצה להיות בחפץ חסד, לא חשוב איך שזה לוחץ, לא חשוב איך שזה קורה, זה לוחץ על האגו שלי ואני רוצה להיות מעל האגו, ואני פותח. אז באותה הפתיחה שלי כנגד ההתכווצות, האור משפיע, עובר עלי, פועל ומתקן. וכך אני פועל דרך הסביבה עד גמר התיקון, זו בעצם אותה העבודה, רק שאני אז מגלה יותר את המערכת עצמה, וכך מתקדם.

זאת אומרת, העבודה היא כמו שאנחנו אומרים, בביטול כלפי הסביבה. זה רק במילים שונות.

שאלה: עד עכשיו דיברת על ביטול בדרגה של הצומח?

זה לא חשוב באיזו דרגה, זה תלוי בעביות האדם, יש סגנונות שונים, אבל הכיוון הוא אותו כיוון.

שאלה: מה זאת אומרת, לא חייב להדמות לאחרים, ויכול להיות עצמאי?

מדובר כאן בהתנהגות שהיא עוד יותר נעלה. זאת אומרת, אני לא צריך ששוטר יעמוד בדרך. אפילו בלי השוטר, אני רוצה לקיים את עצמי בצורה הנכונה, להתנהג נכון. אז אני גם רוצה ללמוד את החוקים, ואת החוקים אני מקבל למעלה מהאגו שלי, מעל הרצון שלי. כשאני רוצה להשליט אותם על עצמי, אני עובד נגד הרצון כל הזמן. הרצון גדל והחוקים אז יותר ויותר מתרבים ומתפרטים, ואני מקיים אותם. יש עוד דרגות, כמו בשומרים ושוטרים שאנחנו לומדים ב"המטפסים להיכל המלך". לפי הרצון שגדל בי, כך אני מרגיש אותם יותר ויותר.

הרי מה זה נקרא שאני נלחם נגדם? שאני מוכן. אני רוצה לקיים את החוקים האלה של השומרים ושוטרים. אני לא מנצל אותם באגו שלי, ההיפך, הם מראים לי כמה שאני אגואיסט ולא מסוגל לעבור אותם. ואז אני צריך לקבל את כל ההתנהגות שלהם כי אלו השומרים והשוטרים של המלך. הם מראים לי עד כמה אני לא ראוי לעלות בעוד דרגה ועוד דרגה עד להר המלך. אז אני נלחם איתם בזה שאני מצמצם את האגו שלי, ומתעלה מעליו, עושה את הפעולות למעלה מהדעת, עד כדי כך, שאני בזה הורס את השוטר, השומר. הוא הופך להיות לכוח עזר, כנגדו. מה שהיה כנגדו, נעשה כעזר. וכך אני עובר אותם.

שאלה: על דרגת החי כתוב, "ובטח שהוא יכול לפעול משהו נגד רצון בעל הבית, היינו שיכול לעבוד בבחינת השפעה". יש פה כביכול סתירה.

אין כאן סתירה. הרצון של בעל הבית זה מה שיש בי, זה האגו שלי. אני עובד נגד האגו. הרי מאיפה אני רואה את בעל הבית? רק מתוך הפעולות שבי. זה לא כמו בחיים שלנו שאנחנו רואים מישהו מולנו.

"מדבר: יש בו מעלות:

"א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית," מדובר כבר על מקבל על מנת להשפיע.

"ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח." לא צריך לקחת מהם דוגמה בכלום. "היינו, שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת." מרגיש רצונות זרים שמחוץ לו. זאת אומרת, מתייחס אליהם כאל שלו. כמו שאנחנו אומרים, שיש רק נשמה אחת והיא כולה שלי, וכל העולם הוא רק העתקה מהפנימיות שלי, כמו מכונה פוטוגרפית, וכך הוא מרגיש. זה נקרא להרגיש את רצון הזולת, "כמוך". "לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם. על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההווה, וגם רק פרטיות עצמו."

שאלה: בדרגת המדבר, איך בכלל יש דבר כזה שנקרא "זולת", אם הוא מרגיש שהכל שייך לו?

זה כבר לא נקרא זולת, זה "כמוך", "ואהבת לרעך כמוך". אבל הוא משייך לעצמו, הוא מצרף לעצמו, מחבר לעצמו עוד ועוד, כאילו שזה ממש שלו. פתאום אתה מגלה שהוא קרוב יותר, ועוד יותר, עד כדי כך שאתה דואג לו יותר מעצמך. אלו דרגות ההתפתחות.

שאלה: אבל בתחושה הוא מרגיש שזה חלק בלתי נפרד מעצמו?

אפילו עוד יותר, הוא מרגיש את עצמו כחיצון כלפיו, שהוא המרכזי. שהוא ממש הנשמה שלך, ואתה רק חיצון כלפי הנשמה. הוא נעשה יותר יקר ממה שאתה מרגיש את עצמך.

שאלה: וזה כך גם לגבי דומם, צומח, חי ומדבר? מה שאנחנו רואים עכשיו במציאות שלנו, כל זה שייך אליו?

מתחילים ממדבר, ומדבר כולל בתוכו גם חי, צומח ודומם.

שאלה: האם בעל חי יכול לעבוד מחוץ לעצמו, גם בהשפעה?

בעל חי לא יכול. הוא לא מרגיש את רצון הזולת, איך הוא יכול לעבוד מחוץ לעצמו?

שאלה: כתוב שיש מצבים שפועל בניגוד לרצונו של בעל הבית, איך זה יכול להיות?

כי זה נגד האגו שלו. הבורא ברא, "בראתי יצר רע". אז אם אני הגעתי למצב של החי, אני עדיין יוצא לחפץ חסד, ובחפץ חסד אני לא פועל נגד האגו, אני לא עובד עימו בעל מנת להשפיע, אני רק נמצא מעליו.

שאלה: איך זה יכול להיות אם כך, שבזה הוא גורם תענוג למארח בניגוד לרצונו? בזה שהוא פועל נגדו הוא גורם לו תענוג?

בזה שעליתי מעל ה"בראתי יצר רע", אני כבר נמצא בחפץ חסד, אני כבר נמצא במצב שבעל הבית נהנה ממני בצורת הקטנות. כמו עם ילד קטן, כמו מתינוק. אנחנו נהנים מתינוק? נהנים. ואם הגדולים היו מתוקנים, היו נהנים מהם עוד יותר, רק שאנחנו לא מרגישים את זה, כי אין לנו בחיים שלנו את הצורה הנכונה של הגדול. אבל אם הגדול הוא גדול, כמה האמא נהנית ממנו, ומסתכלת עליו כעל איזה מוצלח. אבל אם הוא רגיל, אז רגיל.

זאת אומרת, מתינוקות ומילדים קטנים אנחנו נהנים בצורה טבעית. זה נקרא שבעל הבית נהנה ממני אם אני נמצא בחפץ חסד, אבל בצורה של הקטנות. וגם העבודה שעשיתי עד כה הייתה בלי להכיר אותו. זה כמו שילד לא מכיר במה שההורים שלו עושים בשבילו, כך אנחנו, במצב הקטנות, בחפץ חסד, לא מכירים את בעל הבית. אנחנו משתמשים בו, פונים אליו, מקבלים ממנו, אבל זה בצורה של חוסר הכרה, ממש כמו שילד כלפי ההורים. אז הוא נותן תענוג לבעל הבית, אבל תענוג לא מכוּון. כמו שילד לא יודע שהוא נותן תענוג לאמא, שהאמא נהנית ממנו. אז תנסו רק להמחיש את המצב.

שאלה: אנחנו רואים, שיש פה פער גדול ממדרגה למדרגה. איך קורה המעַבר ממדרגה למדרגה, האם מדרגה קודמת צריכה להביע השתוקקות כלפי המדרגה הבאה? מה אנחנו צריכים ללמוד מהדרגות האלה?

המעַבר הוא די דרמטי. נניח, כשאתה מגלח את עצמך לפעמים, כואב לך? לא. ועכשיו דורשים ממך להתחיל לחתוך קצת משהו מעצמך. ההבדל הוא גדול, או שאתה מוריד מהצומח, או שאתה מוריד מן החי. והכי גרוע זה להוריד מדרגת המדבר.

זאת אומרת, יש כאן לחצים גדולים מאד, בקבוצה, על ידי המאור המחזיר למוטב זה לא טרגי, אבל אלו בכל זאת לחצים גדולים. הכל תלוי בהכנה. אם האנושות תעבור את זה בצורה יפה, או על ידי אירועים נוראיים, ייסורים איומים, אז כאן יש אפשרות לסגור כמו באינקובטור, כמו בתיבת נוח, כמו בבינה, שאם אתה סוגר את עצמך, אתה עובר את המבול. זה תלוי בהכנה. הקבוצה היא תיבה.

שאלה: לכל אחד מאיתנו יש הרגלים או כל מיני דברים שהיינו רוצים להיפטר מהם, אבל זה קשה לנו עם זה. מישהו יודע שאסור לו לאכול משהו, אז הוא לא אוכל, ויוצא מצב שאנחנו כאילו נכנסים לדרגת דומם. אנחנו מנסים לשמור על מה שיש לנו ומתנגדים להתקדם לדרגה הבאה, כמו על קצה החרב שנותנים לנו טיפת רעל ואנחנו מקבלים אותה. מה זה הטבע הזה ואיך אפשר להתנגד לו?

אם אנחנו מדברים על הרוחניות או אם אנחנו מדברים על הגשמיות, רק על ידי הסביבה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו, לשנות את ההרגלים שלנו. רק על ידי הסביבה. אני רוצה להפסיק לעשן, אני חייב להיכנס לחברה שכל הזמן הם ידברו עד כמה שזה נורא, עד כמה שזה פועל רע, וכולי וכולי. האנושות כבר מכירה את זה מזמן וכך מסדרת את עצמה. זה נקרא "חינוך", וחינוך אינטגרלי על ידי הקבוצה, על ידי הסדנה. זה מה שאנחנו מדברים, חוץ מזה אין שום אפשרות להשפיע על האדם שישנה את עצמו. רק על ידי הסביבה המתאימה.

שאלה: במה אדם בונה את עצמו בצורה עצמאית מצד אחד, ומצד שני הוא משליט על עצמו חברה?

בזה שהוא משליט על עצמו חברה, בזה הוא בונה את עצמו בצורה עצמאית. אתה יכול להיות רק תחת שליטה, או שאתה בפְנים עם חברה אגואיסטית בחוץ, אתה בפְנים והחברה בחוץ אלטרואיסטית. זה הכל. ובחברה אלטרואיסטית, זאת אומרת קבלית, אתה עוד רוצה להתקשר, שגם את זה מסדרת לך הסביבה, רוצה להתקשר לכוח העליון, זאת אומרת הכוח הפנימי של החברה שזה נקרא "בורא".

שאלה: אז הדוגמאות שהוא לוקח מאותה חברה, אילו דוגמאות הוא לוקח?

מסירות, השפעה, התרוממות, חשיבות המטרה וכולי.

שאלה: ואיך אפשר לזהות, שהוא כבר לא רואה דוגמאות, אז איך מוצאים עוד דוגמאות? שהוא לא מצליח לזהות עוד דוגמאות בסביבה.

הכל תלוי בעד כמה שהוא משפיל את עצמו כלפי הסביבה, אז רואה יותר דוגמאות. כך הוא לא יראה שום דוגמה. אני מסתכל עליהם, איזו דוגמה אני יכול לקחת? בכמה שאני משפיל את עצמי בכוח מלאכותי אני פתאום רואה דוגמאות של התנהגות מיוחדת.

שאלה: גם בהכנה אמרת שאותם אנשים שפועלים בצורה אקטיבית כלפי החברה הם עוברים מצבים שגורמים להם להתרחב אחר כך.

אבל הם מקבלים מהסביבה כוח הרע, כוח הדחייה, וכוח הטוב, כוח משיכה. גם בעצמם הם מתחילים להרגיש עד כמה שהם רעים, לא רוצים להתקרב, וכמה שכן רוצים להתקרב. הם מתחילם לזהות עד כמה שהסביבה היא הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר עמוקה, כמו בדרגת יוסי בן קסמא. הם מתחילים להרגיש ששם יש אור מיוחד, כוח מיוחד, הבורא נסתר בתוך החברה. הם מתחילם כך להרגיש. אין לנו ברירה, זה הכלי ההרוס שלנו, אנחנו צריכים להקים אותו מעפר.

שאלה: אני פשוט מנסה לתפוס את הנקודה הזאת של להיות אקטיבי כלפי הסביבה. במה אדם הופך להיות אקטיבי כלפי הסביבה?

בכל דבר שהוא יכול לשרת להם. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה, שתהיה לך אפשרות לשרת לחברה במה שאפילו נגד הרצון. אם היית בעולם הרוחני, היית פועל רק לפי הרצון. כשאתה נמצא בעולם הגשמי, אז פיו וליבו לא שווים, אתה יכול לא לאהוב מישהו ובכל זאת לעשות לו, להחליט שאני עכשיו הולך ועושה לו מתנה.

איך אתה יכול לעשות? דווקא בגלל שאתה נמצא בעולם הגשמי. שיש עליך, על הרוחניות שלך, עוד לבוש מיוחד שנקרא "גשמיות". ובלבוש החיצון הזה בגשמיות, אתה יכול לשחק. זאת אומרת, לעשות פעולות שלא לפי הרצון. שלא לפי הרצון. כך אנחנו מתנהגים כל הזמן.

אני מתנהג עם כולם איך שאני רוצה. אם הייתי רוצה, אולי לא היה כאן אף אחד. אלא לא, אני מתנהג יפה. למה? אני רוצה להרוויח עליכם, אז כדאי לי להכניע את עצמי, אז עוד משהו.

זה עולם השקר, חשבונות לכל הכיוונים. אבל אפשר לעשות זאת. אפשר להתחיל. ואפילו רבי יוסי בן קיסמא שהיה מקובל כזה גדול. אבל החברה כלפיו, היתה חברה שנמצאת ממש באין סוף. כך הוא היה רואה אותה. הוא רואה אותה מגובה הסולם איפה שהיה עומד, איפה שהיה נמצא. אם הוא נמצא בגובה מאה עשרים בסולם, אז באותו גובה מאה עשרים הוא רואה את הקבוצה. ועוד יותר, מאה עשרים ואחת, כי קבוצה היא תמיד חייבת להיות יותר עליונה ממנו כדי שהוא יתקדם.

תאר לעצמך, אתה עומד בגובה מאה עשרים ואחת במדרגה, בסולם, והחברה עוד יותר גבוהה, ואתה מסתכל עליהם מבחוץ, מי הם, כלום לא מבינים, כלום לא יודעים, ובכלל איזו התנהגות, שום דבר. אבל הוא חודר לתוך המציאות, כי הוא רואה את זה עם הכלים שלו בפנים.

תלמיד: אז בחדירה הזאת שהוא עושה, שהוא מסתכל עליהם למעלה, על מה בדיוק הוא מסתכל כאילו מה הוא מתרשם שזה גורם לו להתפתח?

הוא רואה אותם שלמים. רואה אותם שלמים. הוא רואה אותם גם אחרי כל הלבושים האלה של מאה עשרים מדרגות. הוא מוריד את הלבושים האלה, מפשיט אותם.

תלמיד: ומה עם הפגמים שהוא רואה? הרי הוא רואה אותם,

אילו פגמים?

תלמיד: הוא גם רואה פגמים בהתאם לזה שהוא רואה אותם שלמים?

לא. הוא לא רואה בהם פגמים. הוא רואה אותם יותר מעצמו. אם הוא נמצא במדרגת מאה עשרים, והם במדרגת מאה עשרים ואחת, הוא רואה בקבוצה אח"פ דעליון.

שאלה: אז הוא לא יכול לעשות את זה עם כל בן אדם בעולם? למה הוא צריך דווקא את התלמידים האלה אם יש לו את היכולת הזאת?

כי הם משחקים לו כך, הם רוצים כך, זה הבורא הזמין לו את התלמידים האלה, הוא הביא אותם אליו, או אותו אליהם.

תלמיד: אז זה בגלל הנקודות שבלב והרצון כן להתקדם רוחנית?

ודאי. כי זה באמת כך, הם באמת בפנים כאלו.

שאלה: כתוב במאמר שהחי יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש, היינו שאין לו הרגש הזולת, וממילא אינו יכול לדאוג עבור הזולת. והמדבר מרגיש את הזולת ולכן הוא יכול לדאוג לזולת ולהשלימו.

כן.

תלמיד: המעבר בין לא יכול להרגיש את הזולת לבין מתחיל להרגיש את הזולת. אתה יכול לתאר אותו קצת?

תאר לעצמך שאתה אוהב את הילדים שלך, זה נקרא דרגת המדבר. וכשאין לך אליהם שום רגש, לא לרע ולא לטוב, זו דרגת חי. מהו המעבר בין זה לזה? לא לפי מצב הרוח שלך. אלא לפי ההכנה הפנימית של הרצון, של היכולת.

נניח שיש אדם שאינו מסוגל להרגיש את הילד שלו כשלו, שזה כך. ויש אדם, ופתאום נעשה כן, שזה הכל בשבילו, שזה ממש הדבר העיקרי בחיים שלו.

זה מצד הטבע שמתגלה. אבל כאן מדברים על תיקון מעל האגו. אני לא יכול לתת דוגמה ברוחניות, אבל בעצם תקיש מגשמיות.

שאלה: כרגע דיברת לגבי דרגת הצומח. הבן אדם צריך להרגיש שהוא לא משועבד למרות שזה קורה. במידה שאנחנו מתקדמים, שמגיעים למדבר, זה מבלבל. כי כל הזמן הוא צריך להיות בנטייה להרגיש את הזולת ולא ההפך.

נכון. רק מהבלבולים, לאט, לאט, זה מתברר.

(סוף השיעור)