שיעור בוקר 13.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 174, דף קע"ד.

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים".

פרק ז', אותיות א' – ה', פרק ח', דף קע"ה, אותיות א'-ג'

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות" חלק ג' הגענו לדף קע"ד, עמוד 174. "הסתכלות פנימית". "אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים". פרק ז' ב"הסתכלות פנימית" דף קע"ד, אות א'.

פרק ז'

מבאר עשר ספירות דסוף הפרצוף ובו ג' ענינים:

אות א'

ההפרש שמפה עד הטבור, לבין מטבור ולמטה

"ומה שהרב מכנה תמיד לכל גוף בשם ז' ספירות תחתוניות, יש בזה ענין נכבד מאד. והוא, כי כבר ידעת, שאין דבר העביות והגבול שבמלכות פועל, אלא רק בשעת הארת האו"ח מלמעלה למטה, דהיינו ממלכות ולמטה, ותדע, שיש כאן הפרש גדול מאד בין הארת האו"ח מלמעלה למטה, בטרם התלבשות האור בכלים גמורים, שה"ס מפה עד הטבור, ובין הארת האו"ח מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים גמורים, שה"ס מטבור ולמטה. כי המלמעלה למטה שבטרם התלבשות, מכונה בשם תוך הפרצוף, שפירושו עיקר הפרצוף, כי שם מלובש כל האור ישר שבפרצוף, והמקום הזה מכונה מפה עד הטבור דפרצוף, שהפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות דמלכות."

שאלה: אתמול נתת תרגיל, לנסות לכוון את כל הרצונות לבורא, והוספת שאותו חלק שאני יכול להשתמש בו למען הבורא, הוא נקרא "תוך". האם ניתן לעשות את זה עם כל הרצון?

אם יש לך פרצוף, אם יש לך מסך, אם אתה יכול לסדר את הרצון שלך שיהיה לו ראש, תוך סוף. אם יש לך קשר עם החברים, אם אתה יכול להתחבר איתם, לבנות קודם כל צמצום על הרצון שלך וגם הם, ואז יש ביניכם רצון משותף, ברצון המשותף הזה, אתם יכולים לקבל בעל מנת להשפיע ביניכם כלפי הבורא.

זאת אומרת, כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, הביטול הכללי ביניכם צריך להיות כלפי העליון, כלפי הבורא, ואז אתם בונים אותה צורה כמו הבורא כלפיכם. למה זה נעשה בצורה כזאת מסובכת ביניכם, כל אחד כלפי האחרים? כי אחרת אתה לא מגיע לצורת ההשפעה, אחרת אתה לא יודע מה זה נקרא להשפיע. נראה לך שגם עכשיו אתה משפיע.

אז אומרים לך "אתה רוצה להשפיע? בבקשה. אם אתה מתחבר עם האחרים בקבוצה בצורה הדדית, שאתם מחזיקים זה את זה וככה אתם מחוברים, אז בצורה כזאת אתה כן יכול להיות בהשפעה ולהשפיע לבורא". ואז מסבירים לך איך אתה משפיע, איך אתה בונה את הפרצוף.

תלמיד: הביטול ההדדי שלנו בעשירייה הופך להיות תשתית לראש?

כן, ודאי. במידה שאני מבטל את עצמי כלפי העשירייה, במידה הזאת, אני מוכן, אני מסוגל להשפיע לבורא. להשפיע לאדם, לעשיריות, לעשרה חברים או להשפיע לבורא, זה אותו דבר. במידה שיש לי השפעה לכל החברים שלי, במידה הזאת, אני יחד איתם, שם זה עוד יותר קל כביכול, "איש את רעהו יעזורו", אנחנו יכולים להשפיע לבורא. ואז אנחנו נמצאים בשמחה, בחיבור, בהתלהבות, בהתעלות. תנסו ותראו כמה שזה יציאה מכל הבעיות, צרות רק לעולם ההשפעה, אין יותר.

תלמיד: כאשר אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העשירייה, מה מכריח אותנו בסופו של דבר לרדת לתוך הרצון לקבל?

את זה אנחנו נלמד, אל תקפוץ.

שאלה: מה זה "ההתלבשות בכלים גמורים, שה"ס מטבור ולמטה." מה זה "ההתלבשות בכלים גמורים"?

לא יודע, הקטע הבא זה נקרא "עשר ספירות דסוף הפרצוף", אז בוא נראה מה שכתוב שם.

2. אות ב'

ע"ס דסוף הפרצוף הן או"ח

"אמנם האו"ח היורד מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים, נבחן לע"ס של סיום הפרצוף. ומקום זה מכונה מטבור ולמטה, עד סיום הפרצוף. כי הטבור הוא מלכות דמלכות, שמעת הצמצום ואילך, כבר אינה יכולה לקבל מאור ישר כלום, ולפיכך אותן ע"ס שמפה עד הטבור, אע"פ שמתנוצצות גם למטה מטבור, אמנם, לפי שהאור ישר אינו נמשך עם ההתנוצצות, אלא האו"ח לבד, נבחן ע"כ לאור נקבה, כלומר שמקבלת ואינה משפעת. וכיון שאין בע"ס הללו שום השפעה והתפשטות, ע"כ המה מסיימים לאותה המדרגה."

שאלה: סליחה אולי אני מבולבל, אבל פעם ראשונה שאני שומע שאור חוזר יורד. אור חוזר זה לא משהו שהנברא מעלה?

אז אתה שומע עכשיו. עכשיו אתה רואה, אז מה הבעיה?

תלמיד: יש אור חוזר יורד?

יש אור חוזר היורד, ודאי.

תלמיד: זה אומר שהנברא מעלה כלפי מעלה, כלפי הבורא הוא כאילו מחזיר חזרה?

יש הרבה סוגים של אור חוזר. אור חוזר הוא מתלבש על אור ישר, ויחד עימו יורד למטה. כי בלי אור חוזר בכלל אין התלבשות אורות בכלים. האור שמתפשט מאין סוף לכל העולמות, הוא מלובש באור חוזר, בלי זה הוא לא יכול להתלבש בכלי.

שאלה: בעל הסולם כותב שהבחינה של סוף הפרצוף נחשבת לאור נקבה?

כן, כי אין לו כוח להלביש בצורה האקטיבית של האור הישר.

תלמיד: ומה זה שאין לו שום השפעה, הרי הוא דוחה, זו לא פעולה לכיוון השפעה?

הוא מתקשר, הוא מתלבש, אבל ההתלבשות שלו היא התלבשות פסיבית. זה נקרא "תשש כחו כנקבה".

תלמיד: לא ברור מה זה סוף הפרצוף?

סוף הפרצוף זה עשר הספירות, שבהן אין לפרצוף כוח להלביש את האור העליון בצורה אקטיבית, בלהתלבש ולהתקשר אליו, לאור העליון, אלא רק בצורה פסיבית. זאת אומרת, הוא נמצא בהתקשרות לאור העליון, אבל לא בזה שמקבל אותו בעל מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: מתי הוא מקבל את ההבחנות האלה, שאין לו כוח, בהזדככות המסך או בהתלבשות של האורות?

את כל ההבחנות, הוא מקבל מהראש.

שאלה: בהמשך לזה, לא ברור איך אחרי שיש את העשר ספירות מפה עד טבור, יש משהו מטבור עד הסוף? מה זה בא לציין שם?

יש לך עשר ספירות בראש, שהוא מחליט שבחלק מהעשר ספירות האלה הוא מקבל בעל מנת להשפיע ואז הן הופכות להיות לעשר ספירות דתוך. ובחלקים הנותרים מעשר הספירות, הוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע, אלא נמצא בהם בלהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא "עשר ספירות דסוף".

תלמיד: וזה חשבון שנעשה כבר במסך?

הכול בראש, הכול בראש הפרצוף.

אות ג'

כל מה שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. הפה עוד אין בו מבחינת קבלה

"ואין להקשות, לפי"ז איך עובר האור ישר מפה ולמטה, אחר שגם הפה הוא בחינת מלכות, שאינה מקבלת או"י מהצמצום ואילך, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שהצמצום נעשה על בחי"ד מבחינת היותה כלי הקבלה, שפירושו, אחר שהמלכות כבר התפשטה בעצמה, והלבישה את האור העליון כולו, מה שאין כן, הפה שהוא המלכות של ראש, המשמשת שם בבחינת ממטה למעלה, דהיינו שאין עוד בה מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא רק שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, ע"כ משום שגרמה להתפשטות ע"ס דראש, יכולה גם היא להתפשט משם ולמטה, מינה ובה, על ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות: חכמה, בינה, ת"ת, שבמלכות ראויות לקבלת האור ישר, ורק המלכות דמלכות, דהיינו הטבור, נחשבת כאן לכלי המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה יכולה לקבל לתוכה כלום מהאו"י."

אות ד'

הטבור, שכבר בא לכלל קבלה, אינו ראוי להתפשטות עם או"י, אלא באו"ח בלבד

"ומכאן תשכיל תמיד להבחין אשר המלכות המשמשת ממטה למעלה, יש לה יכולת, להתפשט מינה ובה על ד' בחינות, אשר בג' בחינות הראשונות היא מקבלת אור ישר. אמנם המלכות המשמשת כבר ממעלה למטה, דהיינו המלכות שבאותה המלכות שהתפשטה, כנ"ל, כבר אינה ראויה לקבל לתוכה כלום מאור ישר, כי כבר כח הצמצום רוכב עליה. ומלכות המשמשת ממטה למעלה נקראת בשם כתר מלכות, או פה. ומלכות המשמשת ממעלה למטה, נקראת בשם מלכות דמלכות, או נפש דנפש, או טבור."

שאלה: מה ההפרש כאן בין מלכות שהיא בשימוש ממטה למעלה ומלכות המשמשת כבר ממעלה למטה?

תפקיד שונה. דוחה ומקבל, יש הבדל. אז זו אותה מלכות, שחלק מהאור היא דוחה, וחלק מהאור היא מקבלת. דוחה את אור החכמה, מקבלת אור החסדים וכן הלאה. במלכות יש המון פעולות כלפי איזה אור, כלפי איזו עביות היא פועלת. או כלפי מעלה, כדי להלביש את האורות ממטה למעלה, או כדי לקבל אותם מלמעלה למטה.

שאלה: לא יודע אם נכון לשאול כך, אבל נחת רוח לבורא זה ממה שמעלה אור חוזר או מה שמתפשט בתוך?

מה שמתפשט. מה שמקבל בתוך הפרצוף זה נקרא ממש בפועל השפעה. השפעה לבורא זה עד כמה שאתה ממלא את עצמך באור שלו, בנוכחות שלו. התינוק לא נותן הנאה לאמא בזה שהוא דוחה, אלא עד כמה שהוא מקבל ממנה היא נהנית.

קריין: כותרת "בראש רק שרשי כלים. בתוך, כלים לאו"י. בסוף, או"ח בלבד", אות ה'.

אות ה'

בראש רק שרשי כלים. בתוך, כלים לאו"י. בסוף, או"ח בלבד

"והנה נתבאר ההבחן, שבין ראש תוך סוף של כל פרצוף: כי הע"ס דראש, אין שם כלי קבלה גמורים, כי האו"ח העולה ומלביש אותם ממטה למעלה, אינם נחשבים לכלים, אלא רק מועילים להתפיס האור ישר בפרצוף, באופן שיוכל אח"כ להתנוצץ ולעבור ממעלה למטה, כנ"ל, וע"כ מכונים בשם שרשי כלים. והע"ס של תוך הפרצוף מפה עד הטבור, הן הכלים הגמורים ושם עיקר התלבשות האור ישר בפרצוף. והע"ס של סוף הפרצוף, הן בחינת אור נקבה, להיותן או"ח בלי או"י, ומקבלות ואינן משפיעות, וע"כ מסיימות לפרצוף, ומפסיקות את אורותיו."

שאלה: הוא מתאר כאן ראש, תוך וסוף של הפרצוף, שבסוף יש רק אור חוזר. כשאנחנו מתחילים את העבודה שלנו בחיבור בעשירייה ממה אנחנו מתחילים? מהראש או מלמטה, מהסוף?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לפני שאנחנו עושים צמצום, ומהצמצום אנחנו בונים את הפרצוף הבא. לפני צמצום אין לנו בכלל תחילת הפרצוף הרוחני, ואחרי הצמצום אנחנו בודקים את עצמנו, אם הרצון לקבל שלנו למעלה מהצמצום, מה אנחנו יכולים לעשות חוץ מלצמצם את עצמנו? האם אנחנו יכולים עם הרצון לקבל שלנו להיות המשפיעים, מה זה משפיעים? שאני אקבל תענוג לתוך הרצון לקבל, והתענוג הזה יהיה השפעה לעליון, לא לעצמי.

תלמיד: אני מבין נכון שהפעולה הראשונה אחרי הצמצום היא הראש?

כן, נכון.

שאלה: התבלבלתי לגבי הגוף והראש. הגוף, זה ה-7 תחתונות, אז אם כך איך קיים פה בראש אם הוא קשור למלכות?

כן, נכון. אתה צודק. הבלבול הזה קורה הרבה פעמים. קודם כל, כל מה שיש בפרצוף יש בראש, והראש מחליט איך הוא משתמש בכל הרצונות שיש לו, ואז הוא מחלק את הרצונות האלה, ממיין אותם, ואז הוא בונה מהם גוף, תוך וסוף. החלק שהוא יכול לקבל זה נקרא "תוך" והחלק שהוא לא יכול לקבל אלא רק להשפיע זה נקרא "סוף".

זה שאנחנו מחלקים את כל הפרצוף שהראש זה ג' ראשונות, ואחר כך מהפה עד הטבור זה חג"ת, ומהטבור למטה זה נהי"מ, אלה דברים אחרים לגמרי. זה היחסים בין כל החלקים, ולא שיש ביניהם משהו כמו שחלק מהספירות נמצא בראש וחלק בתוך וחלק בסוף. בכל אחד מהם יש עשר ספירות, רק בראש אנחנו מחליטים איך אנחנו עובדים עם עשר הספירות, בתוך אנחנו עובדים איתן בפועל, ובסוף אנחנו יכולים רק להיות איתן בכוח בלבד.

שאלה: מה זה אור חוזר בלי אור ישר?

זה אור חוזר שאין לו כוח להלביש את האור הישר, רק לדחותו. אבל יש גם אור חוזר שהוא גם מלביש את האור הישר, שהוא יכול להחליט אז, כמה שהוא מקבל על מנת להשפיע, וכמה שהוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. עוד מעט, בחלק הבא, ב"תלמוד עשר הספירות", אנחנו נלמד שבאור חוזר יש לפחות עשרים סוגי אור חוזר. ואז אנחנו נלמד איך הם עובדים, איך הם עושים.

תלמיד: איך יכול להיות משהו בלי אור ישר?

לא, לא יכול להיות. כשיש לנו רצון לקבל, ועל הרצון לקבל נעשה צמצום, ואז הרצון לקבל מרגיש שבא אליו אור ישר ולוחץ עליו, אז הרצון לקבל שאחר הצמצום כבר מתחיל לעשות חשבון מה הוא יכול לעשות עם האור הישר, כמה לקבל וכמה לא, ובזה הוא בונה תוך וסוף של הפרצוף. הכול נעשה בפה דראש.

תלמיד: לא ברור לי.

מגיע האור העליון לרצון, שהרצון מסוגל לעשות צמצום, לא לקבל לעצמו. ואז האור העליון שמגיע לרצון, והרצון דוחה אותו, לא רוצה לקבל אותו בשום צורה, אז האור והרצון כך בונים את הראש, ואז מתוך הדחיה של הרצון, שהוא עושה צמצום, מסך ואור חוזר, הוא מלביש את האור הישר, כמו האורח ובעל הבית, שבעל הבית לוחץ עליו ואומר, איך אתה לא מקבל שום דבר ממני? ואז הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. את זה הוא עושה בעשר ספירות דראש. את החלק שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע הוא מקבל בעל מנת להשפיע, מהפה עד הטבור של הפרצוף, ואת החלק שהוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, הוא כנגד זה דוחה אותו, וזה נקרא שיש לו "אור חוזר" או "אור חסדים", ומזה הוא בונה את סוף הפרצוף, מטבור על הסיום רגלין. מה לא מובן?

תלמיד: איפה האור חוזר בלי האור ישר?

בסוף הפרצוף.

תלמיד: מה הוא עושה?

מה הוא עושה? הוא לא יכול לקבל אור ישר, הוא פשוט מופיע שם בדחייה לאור ישר. זה נקרא שהאורות שבסוף הפרצוף, מתפרסים ממטה למעלה בדחייה. בתוך הפרצוף מתפרסים מהפה עד הטבור, ממעלה למטה, זה נקרא שהוא "מקבל", ובסוף הפרצוף הוא לא מקבל, דוחה, אז הם מתפשטים ממטה למעלה, מסיום רגלין עד הטבור.

שאלה: האם ניתן להגיד שבמאמצים שלנו להתחבר, כשמתחילים להרגיש את הכלי המשותף, מתמוסס בזה אור חוזר?

אנחנו לא מדברים כך כי אנחנו עדיין לא עובדים עם האורות, אנחנו מדברים על הרצונות בלבד. האורות עוד לא נמצאים בתוך הרצונות שלנו, אנחנו עוד לא מסוגלים להרגיש את האורות בעל מנת להשפיע, ולכן האורות האלה לא מופיעים בנו כדי לא לבלבל אותנו. אם היינו מקבלים עכשיו איזה אור, היינו מרגישים בו כזה תענוג, שלא היינו יכולים לצאת מעל מנת לקבל, היינו רק חושבים איך עוד אני אקבל.

שאלה: בקשר לעשר ספירות דראש, כתוב שאין שם כלי קבלה גמורים. כאילו לא מתקבל שום תענוג בכלים של הראש?

בראש אין כלים, רק שורשי כלים, רק החלטות, כוונות, מחשבות, אבל לא בפועל את התלבשות האור בתוך הרצון. בראש עדיין אין רצון בפועל, ולכן בראש מתגלים תענוגים רק כדי להחליט עליהם, אם אני מסוגל לעבוד איתם או לא. לכן ה"ראש" זה נקרא ממטה למעלה, ה"ראש" זה נקרא רק ההחלטה. "ראש" נקרא אחרי הצמצום, שאני יכול לעשות צמצום על עצמי ולהגיד, אני הולך עכשיו לבדוק את כל התענוגים שבאים אלי מבעל הבית, אבל אני בודק אותם לא לעצמי אלא רק איך אני יכול ליהנות לבעל הבית. ואז אני בונה "ראש".

שאלה: אין בחשבון הזה על התענוגים גם איזה סוג של קבלה? אתן דוגמה, נניח שחבר מזמין אותי למסעדה יקרה בערב, שולח לי את התפריט ואני מסתכל על התפריט ואני רואה סטייקים ועוד, ואני כבר מתחיל להרגיש איכשהו את התענוג שאני אקבל.

זה טוב מאוד שאתה מרגיש תענוג, כי זה עוזר לך להחליט, האם אתה יכול לקבל את ההזמנה הזאת או לא.

תלמיד: אבל הרגשת התענוג הזה ממה שאני הולך לקבל, זה לא סוג של קבלה?

אתה חייב להרגיש את התענוג הזה, כדי להחליט בטוח שאתה הולך לקבל על מנת לקבל או על מנת להשפיע, בלי זה לא יכול להיות. הרוחניות מלאה תענוגים, ממש כאלו תענוגים שזה משגע. אבל דווקא למה, מאיפה זה, מתוך זה שאתה עושה את זה בכוח ההשפעה. שאתה יושב מול בעל הבית, ואתה טועם את כל התענוגים, את כל האור אין סוף על מנת להשפיע, אז אתה טועם את כל האור אין סוף, רק הכוונה היא בעל מנת להשפיע.

שאלה: בעבודה בפרצוף אחרי הצמצום יש חשבון בראש וקבלה על מנת להשפיע, ואז אנחנו מתארים שהמסך בטבור מזדכך ועולה חזרה לפה, לחשבון נוסף. מעין בוכנה כזאת שמקבלת ועולה בחזרה ומקבלת. אבל זה לא תהליך שהוא בלתי פוסק, זאת אומרת יש עצירות בדרך, יש ניתוקים, אז השאלה היא האם אחרי הניתוק חוזרים לאותה מדרגה, או שהחשבון מתחיל מחדש?

הכול נובע מהחשבון בראש, שהוא בא מלכתחילה ואחר כך הכול מתבצע. זה לפי החלטות שנעשו מקודם.

תלמיד: אבל קורים מצבים שנניח עושים איזה חשבון, ונמצאים אקטיביים, אבל פתאום מוצאים את עצמנו באיזה ניתוק.

אין ברוחניות פתאום, "פתאום" ברוחניות זה שבירה.

תלמיד: בדיוק, חוזרים כאילו לשבירה.

אין דבר כזה, איפה אתה ראית דבר כזה?

תלמיד: יש ניתוק, זה לא שנעשית שבירה.

איפה ניתוק?

תלמיד: ניתוק בעבודה, ניתוק בחיבור.

איפה אתה ראית את זה?

תלמיד: ניתוק בקשר ביני לבין העשירייה.

אז זה לא רוחניות, מה אתה רוצה. אתה מבין איפה אתה נמצא? כאן אנחנו מדברים על פעולות רוחניות, שיש צמצום, זאת אומרת שהוא לא מקבל לעצמו שום דבר, ועכשיו הוא בודק איזה מסך יש לו כדי לעשות פעולה מעל הצמצום, בעל מנת להשפיע. מה אתה מדבר, אתה והעשירייה?

תלמיד: אבל את כוח הצמצום הוא יכול להחזיק אותו מבלי להפסיק?

ודאי שהוא נמצא בכול למעלה מהצמצום, כן.

תלמיד: נכון, השאלה אם הוא מחזיק את כוח הצמצום מבלי שנשאר לו כוח להחזיק את הצמצום מבלי שזה יתבטל לו?

אתה מבולבל, אני מצטער.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו, הוא אומר על פעולת ההתפייסות. מה זה להתפייס, מה מיוחד בפעולה הזאת?

הוא עושה כמין פשרה, מהרצון לקבל לרצון להשפיע, לאור העליון, למסך. לפעמים אנחנו מדברים במילים כאלו. מפני שהתחתון הוא מוגבל ואז מה הוא יכול לעשות, אין לו מה לעשות, הוא חייב להתקיים כך, עד כמה שיכול להיות ברצון לקבל שלו, ומצומצם ברצון להשפיע, ואז משפיע וכן הלאה. תמיד נמצאים אנחנו הנבראים בין בורא לרצון לקבל שלנו, ואז כמה שיכולים משתמשים ברצון לקבל, וכמה לא, אז מוותרים.

שאלה: בכל זאת החלק של הרצון בפרצוף מטבור עד סיום רגלין, המקום הזה נשאר ריק, הוא דוחה את האור חזרה. מה עם חלק הרצון הזה? כי הרי האור רוצה למלאות.

שם נמצא אור חוזר, ואפילו לפעמים בהארת חוכמה, תלוי איזה תיקונים ישנם שם. כל העבודה היא דווקא בסוף הפרצוף, וכמה אנחנו מסוף הפרצוף יכולים להוסיף לתוך הפרצוף. כמה הרצונות האלה שבהם אי אפשר היה לקבל קודם, עכשיו אנחנו נוסיף לזה כוונה על מנת להשפיע ונקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה כבר התיקון של הפרצוף?

כן.

שאלה: איך אנחנו יודעים שעשינו מספיק הכנה, שנהיה מסוגלים לקבל את האור בעל מנת להשפיע?

זה הכול חשבונות שבראש, כי מצד אחד יש לך בעל הבית שמאיר לך, והוא מאיר לך דרך כל הפרצופים הקודמים, זו מערכת שמסודרת כך, ומצד שני יש לך הרצון לקבל שלך ותענוגים ורשימות. יש לך כל הנתונים כדי לעשות חשבון נכון ברוחניות. בגשמיות אז כאן אין מה לעשות, חברים נמצאים לפניך ואז כל התענוגים שלך, האגו שלך בבטן שלך, תחליט איך אתה עובד עם האגו שלך כלפי החברים. ובזה יהיו לך בדיוק האבחנות הנכונות, האינדיקציה הנכונה כלפי הבורא. אם אתה יכול להשפיע לחברים, להחזיק אותם יותר חשובים מעצמך, אז אתה כבר מוכן בהתאם לזה, במידה הזאת, להיות בקשר עם הבורא. מאוד פשוט, קונקרטי, אין כאן לאן לברוח.

קריין: פרק ח', דף קע"ה.

פרק ח'

"מתחיל לבאר סדר השתלשלות עשר הספירות היוצאות זו למטה מזו הנקראות א"א או"א וזו"ן, או גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, הנאצלים זה מזה בדרך גורם ונמשך, ובו ג' ענינים:

א. שעשר הספירות הראשונות שיצאו אחר הצמצום נקראות אדם קדמון. ב. שאדם קדמון נקרא עולם הכתר משום שבחינה ד' משמשת בו לזווג דהכאה. ג. הזווג לכל פרצוף הוא, בפרצוף העליון שלו."

אות א'

ביאור סבת השתלשלות ה"פ געסמ"ב, ויציאתם זה מזה

"עתה נבאר סדר השתלשלותם של הפרצופין זה מזה, ואיך שהם עלולים זה מזה בדרך ההתחייבות של "קודם ונמשך". וכדי לקצר בלשון ולהרחיב במובן, נכנה את ה' הבחינות של ראש, בשמות: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה. וה' הבחינות של גוף, בשמות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות. ודבר הזדככות המסך, נכנה, בשם עליה, כי עליה פירושה הזדככות, כנודע, וכשנרצה למשל לומר, שבחי"ד נזדככה לבחי"ג, נאמר שהמלכות עלתה לז"א. והזהר שלא לשכוח זה."

7. אות ב'

   ד' מילואים שיש בד' אותיות הוי"ה, שהם עסמ"ב

   "ושמות ה' הפרצופין: א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא, נכנה בשמות: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהיא ע"פ הגימטריא של ד' המילואים, הנוהגים בשם הויה. ולפרצוף א"א שהוא הכתר, נכנה גלגלתא. ולפרצוף אבא, שהוא חכמה, הנקרא ג"כ או"א, נכנה ע"ב, שה"ס הוי"ה במילוי יודין, כזה: יוד, הי, ויו, הי, שעולה בחשבון ע"ב. ולפרצוף אמא, שהיא בינה, הנקראת ג"כ ישסו"ת, נכנה בשם ס"ג, שה"ס הוי"ה במילוי יודין עם א' בואו, כזה: יוד, הי, ואו, הי, שעולה ס"ג. ולפרצוף ז"א, נכנה בשם מ"ה, שה"ס הוי"ה במילוי אלפין, כזה: יוד, הא, ואו, הא, שעולה מ"ה. ולפרצוף הנוקבא, שהיא מלכות, נכנה בשם ב"ן, שהוא הוי"ה במילוי ההין, כזה: יוד, הה, וו, הה. וטעם המילואים וחשבונות הללו, כבר נתבארו בספרי פנים מאירות ומסבירות לע"ח ביאור רפ"ח ניצוצין ואכמ"ל בזה."

   אות ג'

"ע"ס הראשונות שבקו א"ס נקרא עולם אדם קדמון. וקומתו עד הכתר. הזווג לכל פרצוף צריך להיות בעליון ממנו"

זה שאנחנו קראנו עכשיו איזה קטע ולא הבנו שם הרבה דברים, אל תדאגו, אנחנו נבין את זה לאט לאט במשך כל הלימוד, רק אין לו ברירה הוא חייב לכתוב על זה מפני שזה שייך לגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, לפרצופים האלה, אז הוא כבר כותב מאיפה השמות האלה, למה, מה הגימטרייה האלה, אבל אחר כך אנחנו נברר את זה, זה במשך הזמן, לא עכשיו, זה עוד רחוק מאיתנו. זה בעולם האצילות שם אנחנו נתחיל לברר את הדברים והם יהיו לעניין, אנחנו נבין למה זה ככה.

קריין: אות ג'.

"וזאת כבר ידעת, אשר העשר ספירות ראשונות שנאצלו לאחר הצמצום נקראות בשם אדם קדמון, ויש בו ה' פרצופין: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. שבכל אחד מהם יש בו: ראש, תוך, סוף. ע"ד שנתבאר לעיל. והוא נקרא בכללו עולם הכתר, או עולם אדם קדמון. והטעם שנקרא כולו כתר, כבר נתבאר באו"פ (ד"ה ונתבאר), שהוא משום שמסך דבחי"ד בשיעורו האמיתי, אינו משמש בשום עולם זולתו, ע"ש. וצריך שתדע שהזווג דהכאה לע"ס דראש דכל פרצוף, צריך להיות בפה דראש דפרצוף העליון ממנו, ע"ד שביאר הרב כאן (בח"ג סעיף י"ב) בד' העולמות אבי"ע, שהזווג לצורך ע"ס דאצילות נעשה בעולם שלמעלה מאצילות שהוא א"ק. ולצורך הבריאה נעשה הזווג באצילות, וכו'. ע"ש."

כן. זה ברור, שהעליון מוליד את התחתון והוא מודד את כל קומת התחתון וממלא אותו, כול זה נעשה מתוך מהעליון כלפי התחתון. כמו שבעולם שלנו, כמו שבכל דבר מלמעלה למטה ככה מתפשטים.

שאלה: למה הזדככות המסך זה נקרא עלייה, הרי המסך מאבד כוח?

אבל הוא מזדכך, הוא מפסיק לעבוד עם העביות שלו, ולכן נקרא שנעשה יותר זך, עולה. הפעולה שלו יכולה להיות פחות בהשפעה מקודם, אבל אנחנו מודדים עם איזה דרגת עביות הוא עובד ולכן זה נקרא שהמסך עולה. כמו שאנחנו אומרים מסך עולה מטבור לפה של הפרצוף, אז בזה הוא כאילו מגרש את האורות, למה, זה מכובד יותר? כן, הוא משתמש בפחות עביות. לפי המעשה אנחנו אומרים שהמסך מזדכך, נעשה יותר זך, ועולה מטבור לפה, זה נקרא עליה מפני שפחות משתמש בעביות. אתה יכול להגיד אבל משתמש בפחות בעביות אז הוא פחות משפיע? זה משהו אחר, זה לחוד וזה לחוד, יש עניין של הפעולה ויש עניין של התוצאה מהפעולה.

שאלה: אז יוצא שהראש של התחתון תמיד עושה בירור או החשבון בעליון, גם את הרשימות הוא מקבל בעליון?

לא. ראש של התחתון הוא לא עושה חשבון עבור העליון, אבל הוא מחייב את העליון לחשוב עבורו, להחליט עבורו, להוליד אותו אפילו.

תלמיד: על סמך מה הראש עושה חשבון?

הרשימות, הכול לפי הרשימות.

תלמיד: הוא מקבל את הרשימות מהעליון?

הוא מקבל את הרשימות דרך העליון מאין סוף ממש, כי כל הרשימות עולות לאין סוף ויורדות מאינסוף דרך כל הפרצופים לאותו מקום שהפרצוף צריך להיוולד.

שאלה: למדנו היום שהמרחק מגביר את הכוחות בינינו, אז בהסבר שנתת עכשיו בין הפעולות לתוצאות במהלך ייצור אור החוזר, מה המכאניקה שמתרחשת בין הפעולות לתוצאות?

לפי הפעולות הן התוצאות ככה זה ברוחניות. עד כמה שאני מסוגל לקבל רשימות, להבין את הרשימות, לארגן את הרשימות, לסדר את עצמי כלפי הפעולה הבאה לפי הרשימות, לפי זה ההצלחה שלי ברוחניות. העיקר בשבילנו זה נכון לממש את הרשימות, ויש בנו רשימות מכל הפעולות שלנו. אם אנחנו מתעלים בקבוצה למעלה מהרצון לקבל שלנו, אנחנו יכולים להרגיש את הרשימות הרוחניות שהן נמצאות בנו מירידת הפרצוף שלנו, העשירייה שלנו מלמעלה למטה.

אנחנו למדנו היום בלידת הפרצופים, שבהתחלה הפרצוף יורד מאין סוף עד המקום שבו הוא נמצא מבחינת הרשימות, זה עדיין לא פרצוף ואנחנו לא מרגישים כלום, אנחנו מרגישים את עצמנו למטה, אבל כשאנחנו מתחילים להרגיש את הקשר בינינו ורוצים לממש את הקשר בינינו בעל מנת להשפיע בינינו ולבורא, אז אנחנו בהתאם לזה מקבלים את הרשימות שהן באו מלמעלה למטה אלינו, זה לפני לידת הפרצוף. ואז אנחנו מתחברים בינינו ורוצים לממש השפעה הדדית על מנת להשפיע בזה נחת רוח לבורא, בזה גורמים ללידת הפרצוף לפי הרשימות שירדו מלמעלה למטה.

זה מה שלמדו היום בחלק הראשון של השיעור.

שאלה: הייתי רוצה לחדד, האם נכון להבין שבראש יש את הבירור שהוא יותר אקטיבי מצד הבריאה, ומה שנכנס לתוך, זה כבר יותר אקטיבי מצד הבורא שממלא עם אורו?

בראש אני עושה תכנון מה אני הולך לעשות בהתקשרות עם החברים ובהתקשרות לבורא, ואחר כך אנחנו מממשים את זה בינינו בתוך הפרצוף כל הקבוצה, העשירייה, והבורא מתלבש בנו.

תלמיד: האם זה נכון לומר שהחלק התחתון של הפרצוף המטרה שלו זה לתקן את החלק העליון של הפרצוף?

החלק התחתון של הפרצוף הוא נמצא גם בראש הפרצוף וקובע את כל ההחלטה.

(סוף השיעור)