שיעור בוקר 26.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1630 מאמר 55 "שמחם בבנין שלם (א')",

עמ' 1653, מאמר 124 "לשמשני"

1. קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', מאמר 55 "שמחם בבניין שלם (א')".

   "שמחם בבנין שלם".

   שמחם בבנין שלם (א')

"שמחם בבנין שלם", ויש להבין, מהו הפירוש בנין שאינו שלם. הלא בנין שאינו שלם אינו ראוי לכלום.

ויש לפרש, בזמן דקדושה הוא בנין שאדם בונה בלבו מקום להשרות שם קדושה. כי יש בלב האדם ב' כוחות, דיצר הטוב ודיצר הרע. ובנין שאינו שלם, הכוונה שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, שהוא בחינת כלים דהשפעה. ובנין שלם נקרא שיכול לעבוד את העבודת ה' גם ביצר הרע, כמו שדרשו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד ע"א)".

הבורא הוא מקור הטוב, מקור השפעה, אהבה, חיבור, וברא את הנברא, יצר את הנברא הפוך ממנו. קודם כל כדי שלנברא יהיה קיום, כי אחרת, אם גם הנברא היה ביצר הטוב, הוא היה נבלע בבורא, ואילו כשהוא עומד מול הבורא ביצר הרע, אז ככל שהיצר הרע שלו גדול יותר, כך הוא יותר בולט, יותר נברא.

לכן הבורא ברא את הנברא בצורה שהיא דומה לו, לבורא, אבל הפוכה ממנו, ולכן כשהאדם מתפתח הוא מתחיל להרגיש עד כמה הוא יותר ויותר רע, אבל הוא לא מזהה שהוא הפוך מהבורא. בני אדם בעולם הזה מרגישים שככל שהם מתפתחים, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", "מרבה נכסים מרבה דאגה", וכן הלאה. זאת אומרת, ככל שהאדם מתפתח יותר, כך הוא מפתח את הרכוש שלו, ובסופו של דבר יש לו מזה יותר דאגות ובעיות. הוא לא נעשה בזה שלם, רגוע ומשיג את מהות הבריאה, שבעצם שם היה מגלה את עצמו שהוא נמצא במנוחה מוחלטת, בכל ההבנה, ההרגשה, החיבור ודבקות בכל הטבע.

ולכן הבורא ברא אותנו בצורה כזאת, שככל שאנחנו מתפתחים ביצר הרע, כך אנחנו מתחילים לגלות שמתרבות הבעיות, הצרות, והצרות עצמן מחזירות אותנו לאט לאט לתיקונים. או שאנחנו מתחילים לגלות את הצורך בתיקון בעצמנו על ידי המכות או שאנחנו מקבלים מהשמיים דרך אנשים מיוחדים את ההסבר לגישה הנכונה לחיים, שכדאי לנו לאזן את הרע שבנו, ואז על ידי שני הכוחות האלה, כמו הליכה על שתי רגליים, אנחנו יכולים להגיע לשלמות.

שלמות לא יכולה להיות ביצר הטוב בלבד, כי זה הבורא, וגם לא ביצר הרע כי זה אסון ממש, אלא רק על ידי זה שאנחנו מאזנים את שני הכוחות האלה כך שבמידה שיש לנו יצר הרע אנחנו מתקנים אותו על ידי יצר הטוב ומשתמשים בשניהם. זה נקרא "קו האמצעי". לכן השמחה יכולה להיות רק בבניין שלם שכלול משני כוחות מנוגדים שעובדים יחד.

לכן כתוב, "שמחם בבנין שלם", ויש להבין, מהו הפירוש" בנין שלם ו"בנין שאינו שלם. הלא בנין שאינו שלם אינו ראוי לכלום". מה יש מאיזו הריסה?

"ויש לפרש, בזמן דקדושה הוא בנין" שלם "שאדם בונה בלבו מקום להשרות שם קדושה". אדם רוצה לבנות בתוכו מקום להבנה, להרגשה מה זה נקרא קדושה, מה זה נקרא רוחניות, מה זה נקרא עליון, נצחיות, כי זה בעצם כל האדם. "כי יש בלב האדם ב' כוחות", היצר הרע והיצר הטוב [דיצר הטוב ודיצר הרע]. ובנין שאינו שלם, הכוונה שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר הטוב", להשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת הוא מצמצם את הרצון לקבל שלו ועובד מעל הרצון לקבל שלו רק איפה שהוא יכול לתת, להשפיע, לא לשמש בעצמו מבפנים אלא מחוץ לו. הוא עושה דברים טובים לאנשים, אבל לא בזה שנותן את עצמו לזה. זה נקרא "שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, שהוא בחינת כלים דהשפעה". "להשפיע על מנת להשפיע" מה שנקרא.

"ובנין שלם נקרא שיכול לעבוד את העבודת ה'" בעל מנת להשפיע זה נקרא "עבודת ה'", "גם ביצר הרע", שאפילו את כל האגו שלו, את כל התכונות הרעות שלו הוא יכול להפוך לשימוש הטוב. זה כבר דבר גדול, זה אדם גדול, אם הוא מסוגל לעבוד כך עם עצמו. הוא צריך לעבור דרך הכרת הרע, ובמידה שמכיר את הרע בכל תכונה ותכונה שלו, בהדרגה הוא יכול להפוך כל תכונה לעל מנת להשפיע. ובצורה כזאת הוא מגיע למצב שעובד את הבורא "בשני יצריך", גם ביצר הטוב, להשפיע על מנת להשפיע, וגם ביצר הרע, לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים ליישם, לבנות מבנה שלם ונכון בעשירייה?

בזה שאני מתחיל להסתכל על החברים כדוגמאות שהבורא שם לפניי גם לרע וגם לטוב. ואז אני לוקח מהם דוגמה, איך אני צריך להשתנות כדי להתייחס אליהם בצורה הטובה ביותר. לא שאני עושה את זה בפועל, מיד כלפיהם, אלא בינתיים אני לומד. כי החברים הם לא חברים, אלו דמויות שאני רואה ברגשות שלי, בחושים שלי, ואני חייב לקבל אותם שכך מגיע לי מהבורא.

אם אני מייצב את עצמי נכון ביחס אליהם, אחריהם עומד הבורא, ואז אני יכול להגיע למצב שאתייחס גם אליו נכון. אחרת אני לא אדע, אני יכול לפנטז בכל מיני דמיונות שלי, איך להתייחס לבורא, איך לדבר אליו, מה לעשות, וכאן עם החברים זה דבר פתוח ופשוט. אתה רואה אותם לפניך, אתה רואה באיזו צורה אתה מתייחס אליהם - שלילית, חיובית, משהו בין זה לזה, כך וכך - ואז לתאר לעצמך מצב שהבורא עומד אחריהם ומייצב לך את הדמויות האלו ואתה צריך ללמוד על פניהן איך להתייחס אליו.

על זה יש לנו הרבה חומר שכתוב בו מה לעשות, רב"ש ובעל הסולם כותבים על זה. שאני צריך להתחבר איתם, להיות כאיש אחד בלב אחד, בסופו של דבר, אבל בהדרגה להגיע לזה שבונים חברה בתמיכה הדדית ומשתמשים ברגש ובשכל של כל אחד כדי להיות במצב של "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד עוזר לאחרים לכוון אותם לכיוון הנכון, לגישה נכונה, בתמיכה מכולם לכל אחד ואחד.

כך אנחנו לומדים, וכשכל אחד מתייחס כך לקבוצה, אנחנו בונים בזה מערכת ערבות, שהיא בעצם מערכת של עזרה הדדית שלמה של אנשים שרוצים לייצב ביניהם את הבורא. במידה שהם יכולים לייצב כזה מצב ביניהם, יחסים של השפעה, של חיבור, של תמיכה, עד אהבה ביניהם, בהתאם לזה הם מתחילים להרגיש עד כמה הבורא מתגלה ביחסים האלו, בנפש דנפש, רוח דנפש, נשמה דנפש, חיה דנפש, יחידה דנפש, וכך הם גומרים את המדרגה הראשונה של ההתקרבות לבורא, גילוי הבורא ביניהם.

אחר כך יותר, נפש דרוח, רוח דרוח, נשמה דרוח, חיה דרוח, יחידה דרוח, וגומרים את הדרגה השנייה וכך 125 דרגות. הכול בזה שהם מתחברים ביניהם ומחפשים איך להגיע לגילוי יחסים כאלו, שהם השפעה הדדית, תמיכה הדדית, עד אהבה הדדית. ואז בכל המדרגות האלה שהם עולים בהתחברות פנימית, נפשית ביניהם, כך הם מגלים את הבורא ביניהם. היחסים שביניהם נקראים גילוי הבורא ביניהם.

שאלה: אתה מנסה להרגיש את העשירייה מחוברת, את החברים שלך. אבל מה מתווסף להרגשת הקשר הזה בין החברים כדי לגלות כמו שאתה אומר, את נפש דנפש, נפש דרוח, ואת יתר המדרגות?

רק חיבור בינינו כדי לגלות את הבורא, כדי לגרום לו בזה נחת רוח מאיתנו. לשמח את הבורא בזה שאנחנו מתחברים, כמו ילדים טובים שמשחקים ביניהם יפה כדי לשמח את אימא.

תלמיד: אם אני עוזר לחברים או מארגן את החיבור ויוצר את המקום הזה בפעולות שלי, זאת אומרת שאני מזמין את המאור?

ודאי שיש בזה פעולות שהאדם יכול לעשות. מפעולות יותר קרובות לחיבור, לפעולות שרק תומכות בחיבור. אבל בכל זאת כדאי לעשות את כל מה שרק אפשר, "כל מה שבידך בכוחך לעשות, עשה".

שאלה: צורת העבודה של לתקן את היצר הרע על ידי היצר הטוב, היא גם בשלב הראשון, בבניין לא שלם?

אנחנו עומדים על הבניין, אנחנו עובדים על לחבר את עצמנו בכוחות השפעה, בתמיכה הדדית שמרכיבים את מערכת הערבות, את הבניין על ידי כך שכל אחד תומך באחרים, וכולנו יחד בונים את המערכת, את הרשת, שזו העשירייה השלמה שנתמכת על ידי כל אחד מאיתנו.

במידה שכל אחד נכלל בשני, וכמה שהוא יותר רוצה לתמוך בשני, ודואג לשני, במידה הזאת הוא נמצא בהשפעה, ובמידה הזאת יחד עימו נמצא הבורא, עוזר לו, תומך בו וממלא את המאמצים שלו. כך אנחנו בונים את הבניין.

תלמיד: מה ההבדל בין תיקון היצר הרע על ידי יצר הטוב בכל אחד משלבי התיקון?

אנחנו משתמשים גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב כדי לתקן את הכול. יצר הטוב זה כשאנחנו מעמידים את מערכת הבינה, מערכת ההשפעה למעלה מהרצון לקבל, וזה נקרא שאנו עובדים בעביות שורש, א' וקצת מב'. וכשמתחילים לעבוד עם היצר הרע גם בעל מנת להשפיע, זו כבר דרגת הז"ת דבינה, חכמה וכתר, או זעיר אנפין ומלכות, לפי העביות. שם אנחנו עובדים גם ביצר רע על מנת להשפיע, מגלים את אורות ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, זאת אומרת אורות של הג"ר דנשמה, חיה ויחידה.

תלמיד: מה זו בשבילנו עכשיו המדרגה הקרובה של לתקן את היצר הרע על ידי יצר הטוב?

בשבילנו זה רגיל, להגיע לנפש, זאת אומרת אנחנו רוצים להיות מקושרים בינינו בצורה כזאת שנרגיש שאנו נמצאים במערכת אחת. שיש בינינו קשר לבבי, שאנחנו נמצאים במערכת אחת, תלויים זה בזה, תומכים זה בזה, וכך מתקדמים מיום ליום.

תלמיד: למה השמחה היא רק בבניין שלם?

במה עוד אפשר לשמוח? במה עוד אנחנו עושים נחת רוח לבורא? בזה שאנחנו מתחברים מעל האגו שלנו, בונים מהיצר הרע, מהאבנים של לב האבן בניין, שבו הבורא יכול להיות. זה נקרא בניין דקדושה.

תלמיד: האם אנחנו לא צריכים להיות שמחים בכל מצב ומצב שיש לנו?

איך יכול להיות שאנחנו נבנה את זה בלי שמחה? אם זו עבודה רוחנית, על מנת להשפיע נחת רוח לבורא כדי שאנחנו נבנה בניין, ובעצם אנו בעצמנו האבנים בקירות של בניין, והבורא יכול לשרות בנו.

תלמיד: מה זה בניין?

בניין זו מערכת של עשר ספירות.

תלמיד: ומה הופך את הבניין הזה לבניין שלם?

שהוא כולו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ולפני שהוא שלם אין מקום לשמחה. לא שמחים במצב הנוכחי.

בכל זאת מהרגע שבו אנו מתחילים לבנות, אנחנו כבר צריכים להיות שמחים כי למרות הכול הגענו למצב שאנחנו יכולים לבנות, לעשות משהו, להיבנות, וזו כבר שמחה גדולה.

תלמיד: אז מה זו השמחה בבניין השלם? מה יש בה?

שזה ככר מקום ראוי להכנסת האורח, הבורא, בתוכו.

תלמיד: וזה גמר התיקון, השמחה של הבניין השלם?

אני לא יודע אבל נגיד שזה גמר התיקון, למרות שיש הרבה שלבים לגמר התיקון.

שאלה: אפשר לשמר את הקדושה בצורה אחת או כחלק קבוע מתוך המבנה?

זה מגיע בחלקים, אני לא יכול להגיד. זה מגיע בהדרגה, בחלקים, אתם תראו איך זה קורה. העיקר שאנחנו מתקרבים לזה, ומתחילים באמת בפועל לבנות את הבניין. בואו נתחיל אותו.

שאלה: המצב שאנחנו בונים ומגיעים אליו, האם בסופו של דבר זה אותו מצב?

ודאי שלא. בכל אחד זה לפי היחס, היגיעה, ההכנות, לפי אוצרות הטבע שלו וכן הלאה. אבל זה לא חשוב לנו, העיקר שכולנו משתתפים, כי מה שאנחנו מגלים אחר כך הופך לנכס המשותף שלנו.

שאלה: סתירת נערים וסתירת זקנים, נשמע לי קצת דומה למה שאנחנו מדברים עכשיו. זה נכון?

אני לא יודע, ולא רוצה לערבב את זה עם זה.

שאלה: כשאני נגד החבר זה הכלי קבלה שלי? מה הקשר בין כלי קבלה ליצר הרע?

אני לא יכול להיות נגד החבר ממש, אלא אם אנחנו לא מסכימים במשהו, אם זה בגשמי אפשר לברר את זה בתוך הקבוצה, אבל אם זה רוחני, אני צריך לעבוד על עצמי.

תלמיד: ומה זה כלי קבלה, מה הקשר? מרגישים שיש קשר בין יצר הרע לכלי קבלה. מה הקשר ביניהם?

כלי קבלה לא מתוקנים זה היצר הרע. זה הוא בעצמו.

שאלה: אמרת שאת הבניין אנחנו בונים מהאבנים של לב האבן. כיצד? הרי אנחנו צריכים להתעלות מעליו, מעל לב האבן כל פעם?

אל תיקח את הדוגמה הזאת בצורה גשמית, כאילו אתה לוקח את הלבבות, חותך מהם חתיכות ומזה אתה בונה את הבניין. אל תעשה את זה כך, למרות שאני מבין שאתה ארכיטקט וחושב לפי המקצוע שלך.

אנחנו משתדלים לחבר את הלבבות שלנו, למרות שהם שונים, מנוגדים, ונדחים זה מזה. אנחנו בכל זאת רוצים לקרב אותם כדי שהם יעבדו יחד בבניין, ויחזיקו את הבניין בצורה שלמה למרות שהם מנוגדים.

כך אנחנו בונים את הקירות, ואת כל מה שיש בתוך הבניין. כל פרט ופרט מנוגד למשהו שלידו, אבל אנחנו מחזיקים אותם יותר ויותר, כדי שהם יעבדו ביניהם בהרמוניה, וכך אנחנו בונים ושומרים את הבניין.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים עד גמר כל הבניין, עד גמר התיקון. בדרך ודאי שתמיד יש לנו בעיות, איך להחזיק את עצמנו, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, והיו ביניהם מריבות גדולות, אבל זה הכול בדרך לבנייה הנכונה.

גם בהיסטוריה יש לנו רישומים כאלו, שהם גילו את השנאה, ולא הבינו מאיפה באה התפרצות כזאת של שנאה בין חברים שהיו יחד הרבה שנים ושום דבר כזה לא קרה ביניהם קודם. כמו בין כל בני האדם היו ביניהם כל מיני ויכוחים קטנים, ופתאום מתגלה שנאה כל כך גדולה ממש כמו בין חיות רעות, והם לא יכולים לסבול זה את זה, עד לדרגה שהם מוכנים להרוג זה את זה.

גילוי הרע שנעשה בין בני אדם שבדרך הוא מאוד גבוה, מאוד גדול, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן בין אנשים שמיועדים לעבודה רוחנית גדולה, יש יצר הרע מאוד גדול והוא מתגלה בצורה כזאת שהם לא יכולים לעשות עימו שום דבר.

רק הבורא, הוא המסוגל בלבד. אז אנחנו צריכים להבין כאן שעלינו רק להתכופף, לבקש, והעיקר להתאזר בסבלנות. העיקר סבלנות, עוד פעם, ושוב לתת לבורא הזדמנות לעבוד עלינו, לשנות בנו את יצר הרע מיום ליום, ולתקן במשהו את היחסים בינינו.

מיום ליום אנו מתחילים להכיר מי אנחנו, איך לבקש, ואיך להשתמש בעזרה שלו וכן הלאה. זה לא פשוט. אבל נעבור את זה, אל תדאגו. הבורא דואג שאתם תהיו בטיפול הנכון.

שאלה: בבניית המבנה, האם קודם אנחנו עובדים עם היצר הטוב ואחר כך עם היצר הרע, או מחליפים ביניהם לעתים?

אני לא אגיד שבהתחלה עובדים עם היצר הטוב ואחר כך עם היצר הרע, כי אין בנו יצר טוב. אנחנו מתחילים מיצר רע קטן מאוד, אבל מאיר לנו משהו שמראה לנו שכדאי לוותר על היצר הרע כדי להתקדם, וכך אנחנו הולכים.

אחר כך היצר הרע גדל, ואז דורשים מאיתנו שניקח כוחות מהחיבור בינינו, מהערבות וכך להתקדם. כל פעם יש לנו הפרעות בדרך, כל פעם מסוג אחר. אנחנו נמצא בכתבי רב"ש ובעל הסולם, בעיקר ברב"ש, ונראה איך הכתבים שלו יעזרו לנו להבין איזה סוג חיבור בינינו יכול לעזור לנו בכל מקרה ומקרה, וכמה אנחנו חייבים לא לשכוח שהחבר שלידי הוא בעצם התמיכה היחידה שיש לי בחיים. וכך נתקדם.

תלמיד: שמעתי שהיצר הרע הוא קבלה על מנת להשפיע, זה לא מסתדר לי.

לא. היצר הרע הוא יצר רע, הוא רצון לקבל. יכולים לעבוד למעלה מהרצון לקבל שזה להשפיע על מנת להשפיע, ואפשר לקבל עם הרצון לקבל עצמו, למלאות אותו באור העליון, שזה נקרא לקבל על מנת להשפיע.

אם אני עובד עם הרצון לקבל רק בעביות שורש, א' וחצי ב', אז אני עובד עימו בלהשפיע על מנת להשפיע. אני עדיין לא מרגיש שאני יכול ליהנות מקבלה ממש, ולכן אני יכול להיות קשור עם אחרים ולקבל מצד אחד ולהעביר זאת לצד האחר. אבל אם אני עובד כבר עם העביות שלי, עם האגו הגדול יותר בעביות ג', ד', אז אני כבר לא יכול להעביר לאחר. כאן יש שיטה יותר מתקדמת - אני חייב לקבל בעל מנת להשפיע שזו באמת השפעה אמיתית, השפעה גמורה, שגם הרצון לקבל שלי הופך להיות למשפיע.

צריכים לקרוא יותר את המאמרים האלה, קצרים, ארוכים, ובמשך כמה שנים תשיגו את כל החכמה הזאת בפועל.

שאלה: כתוב כאן "שמחם בבנין שלם", אבל יש שמחה של השפעה גם בבניין שאינו שלם. האם אני לא צריך להיות ביחס שווה לשניהם ולאפשר לבורא להוביל אותי לאן שהוא רוצה בין שני המצבים האלה?

לא, אלו שני חצאים שבדרך – החצי הראשון הוא שמחם בבניין בלתי שלם, שאתה נמצא בכלים דהשפעה, בלהשפיע על מנת להשפיע, ונהנה מאור החסדים שממלא אותך. והחצי השני של הדרך הוא שאתה כבר עובד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, ואז אתה נמצא בבניין שלם.

ודאי שלעבוד בבניין שלם, כמו שכתוב "שמחם בבנין שלם", זה סיום העבודה, זו מטרת העבודה. בכל עשר הספירות, בכל הכלים של האדם הוא נמצא בעל מנת להשפיע והבורא אז ממלא אותו, "אותו" הכוונה לעשירייה שלו, לכלי שהוא בנה, ואז הוא שמח בבניין שלם. זה נקרא "לעבוד בכל לבבך ובשני יצריך".

שאלה: איך לבנות בסיס יציב לבניין?

אתם בונים אותו ביחס ביניכם בקבוצה. עכשיו אתם בונים את היסודות לבניין הרוחני שלכם ככל שאתם מבינים שרק בקשר ביניכם אתם יכולים לבנות את הבניין. לכן לחזק את הקשר בין החברים לפי המאמרים שאנחנו קוראים, זה בעצם בניית הכלי של אדם הראשון, אתם מתחילים את זה מצידכם. כך כל עשירייה בונה את החלק שלה, ואחר כך נעבוד על לחבר בין עשיריות, לזה נקבל כבר תכנית עבודה מהבורא.

שאלה: חבר שאל מה זה אומר להיות נגד החבר, ואמרת שצריך לברר אם זה עניין גשמי או עניין רוחני. אם זה עניין גשמי, אז אפשר לברר בקבוצה, ואם זה עניין רוחני, אז אני צריך לעבוד על עצמי. אפשר להרחיב מה זה אומר עניין גשמי ועניין רוחני שאני נגד החבר?

לא, זה עניין של הרגשה בלב. אני לא יכול להגיד שלעשות כך זה יותר רוחני, ולעשות אחרת זה יותר גשמי. אלו דברים שאדם צריך לברר לבד, אין בזה הבחנות מדויקות או מכשיר מדידה שאנחנו יכולים למדוד איפה זה נמצא. אבל אסור לנו לעצור, כלומר לא להעמיד את זה בצד, אלא להמשיך ולחפש איך אנחנו בונים קשר יותר הדוק, צמוד בינינו. זה מה שאנחנו צריכים.

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1653. מאמר רב"ש 124, "לשמשני".

לשמשני

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני"."

"לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

כך הוא מתקן את הראייה שלו, הקליטה שלו על העולם, וכבר לא רואה שום חסרונות, אז הוא מגלה שכל העולם מלא רק בכוח העליון.

אני אקרא.

לשמשני

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני"." זאת אומרת, כדי לעזור לי. במה?

"לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל," זאת אומרת, בעל הסולם. "הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו," שמראים לו כל מיני חסרונות שהוא רואה בהם, אבל מקבל את זה כחסרונות שלו. "בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה," במה? "בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

אני מסתכל על העולם, על דומם, צומח, חי, מדבר בכל מקום, במיוחד בין בני האדם, שאני רואה חסרונות,אלה החסרונות שלי. אם הייתי שלם, לא הייתי רואה שום דבר בעולם חוץ השפעת הבורא על העולם, זאת אומרת גילוי השכינה. וכך אני רואה כל מיני חסרונות, כל מיני חורים כאלה בתוך השכינה הזאת, וזה הכול אך ורק מפני שאני נמצא במצב מכוער, במצב מקולקל.

שאלה: מה הכוונה כאן בחסרונות שאני רואה?

כל דבר שאני רואה וזה לא מוצא חן בעיניי, לא לפי דעתי, לא לפי הרצון שלי, זה נקרא שהרצון שלי לא בסדר, שדעתי לא בסדר, בקיצור שאני לא בסדר. אם הייתי שלם, לא הייתי רואה שום דבר בעולם חוץ מהופעת הכוח העליון על כולם, עלינו, שממלא את הכול, מסובב את הכול ו"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אז יוצא שהתיקון של החסרונות שאני רואה, זה לא שאני יאהב אותם, למשל לא אהבתי בי משהו וזה תוקן ואז אני אוהב את זה, אלא שאני אגלה את השכינה?

זה אותו דבר. אתה צריך לתקן את עצמך כך שאתה תראה שאתה נמצא בתוך השכינה והיא ממלאה ומסובבת אותך. אנחנו צריכים להיתקן כדי לראות את הבורא, ככוח העליון בכל מקום.

תלמיד: לשם כך ניתנו לי החסרונות האלה שאני רואה?

כל החסרונות שאתה רואה בכולם, בעולם, בדומם, צומח, חי, בני אדם, אתה מרגיש אותם כדי לתקן את היחס שלך אליהם, לכולם. לכן הכול נברא בשבילך, ואתה כדי לתקן את עצמך ולראות בכל העולם רק את הופעת הכוח העליון, הופעת הבורא.

שאלה: כתוב כאן שכדי שאני אוכל לתקן את החיסרון שאני רואה אצל אחרים, אני צריך איכשהו לשייך את החיסרון הזה אליי. איך עושים את זה נכון?

תעבוד בצורה פשוטה, מה שלא נראה לך יפה וטוב, זה נקרא שאתה רואה פגמים בעולם במקום לראות את השכינה. לא צריכים לסובב שום דבר, פשוט בצורה ישירה, איפה שאני רואה דברים לא טובים, זה נקרא שאני מקולקל.

שאלה: אבל כל הצרות בעולם קורות כי אנשים מנסים לתקן את החסרונות שהם רואים.

האנשים האלו אם לא היו רואים את הרע, לא היו באים לתקן את הרע, אז כל העולם היה כמו זה. וכשהם באים לתקן כביכול את הרע, אז גורמים בזה ייסורים גדולים מצד אחד, ומצד אחר הייסורים האלה שהם גורמים זה לזה, מקדמים אותם לתיקונים. ובסופו של דבר הם יגיעו למצב ששום דבר לא צריכים לעשות בעולם, אלא רק הקשר היפה בין בני אדם יסדר את הכול.

תלמיד: כלומר, אם אנחנו אומרים שהאדם רואה רק השלכות, אז החסרונות הם ביטוי של ההשלכות. הצורות האלו של החסרונות יש להן איזה שורש. אז עלינו לתקן את ההשלכות או את השורש?

אנחנו צריכים לתקן רק את עצמנו, ולא שום דבר מחוץ לנו. אנחנו צריכים לעבוד על מה שמחוץ לנו, כי אנחנו חיים בעולם הפיזי, אבל בצורה רוחנית אנחנו צריכים לתקן רק את הקליטה שלנו, כי נראה לנו שאנחנו רואים את העולם בצורה מקולקלת, אבל בעצם אנחנו המקולקלים. אף אחד מאיתנו לא היה רואה שום פגם בעולם, אם לא היו בו פגמים. "כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: אבל לתקן את התפיסה זה לא לתקן את הבעיה או את שורש הבעיה אני יכול לשכנע את עצמי בכל דבר.

אם אני מתקן את עצמי ולא רואה את הפגם, אז תיקנתי את עצמי. ואם אנחנו נעשה כך, אז אנחנו נתקן את עצמנו ואז אנחנו נרגיש שכל הפגם הוא בקליטת המציאות ולא במציאות עצמה שהיא הבורא.

שאלה: אם בעשירייה מתגלה איזה פגם אז עלינו להגיד שאנחנו לא מתוקנים בגלל זה יש פגם? אבל הפגם קיים, נגיד חבר אומר שצריך להתפלל או שלא צריך לעשות כלום, או שהוא אומר כל מיני דברים קשוחים, אבל הפגם נשאר.

אני לא מבין, אתם לומדים כבר הרבה שנים ואתם לא מבינים שהמציאות היא מה שאתם מציירים לעצמכם, בתוככם, ולא שזו מציאות שהיא באמת כך, אמיתית. אין דבר כזה.

הדבר האמיתי חוץ מהאדם נמצא בבורא, בכוח העליון, ואנחנו צריכים להתמודד רק עימו אם אתם רוצים לקבל תפיסה של מקובלים ולא של אנשים פילוסופים, ופוליטיקאים וכן הלאה. תחשבו.

שאלה: אדם במקום לראות את השכינה, רואה את הפגמים?

הוא צריך להבין שכל מה שהוא רואה זה הפגם שנמצא בו, ולא באף אחד אחר. ולכן אם הוא מתקן את עצמו, הוא לא רואה את הפגמים האלה מבחוץ. ודאי שכבר מדובר על גמר תיקון, אבל בעצם זו האמת.

תלמיד: אז עליי לבקש שהבורא ייתקן אותי?

אתה צריך לבקש שהבורא ייתקן אותך בזה שאתה תראה את האמת, והאמת היא שהכוח העליון שורה בכל העולם ו"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אבל זה הכי קשה כי בדרך כלל אני רואה שזה לא אני, אלא משהו מחוצה לי.

זה בטח לא פשוט, אבל אתה צריך לבקש שהבורא ייתקן את כלי הקבלה שלך ואז אתה תגלה שכל העולם הוא השכינה שנמצאת וממלאה אותך.

תלמיד: אבל זה לא תמיד מספיק ברור.

אני מסכים שזה קשה, מסכים שזה כמעט בלתי אפשרי, אבל ככל שאנחנו נתאר את הדברים האלה לעצמנו, אנחנו נתקרב יותר ויותר לאמת.

תלמיד: כלומר, כדי להרגיש שזה שלי עליי כל הזמן לחשוב על זה, לתאר את זה?

כן. רצוי.

שאלה: כשאנחנו מדברים על חיבור או על הקשר בינינו, האם מדובר על לאהוב את חברך? "ואהבת לרעך כמוך" זה מה שאנחנו צריכים לתקן?

כן. בסופו של דבר, מפני שאנחנו רואים שהקלקולים הם בעיקר ביחס שלנו לאנשים, וביחס של האנשים אלינו, בין בני אדם, לכן התיקון הכללי הוא "ואהבת לרעך כמוך". אם אתה מתקן את היחס שלך לבני אדם, אז מפני שזו דרגה העליונה של האגו שלנו, אתה מתקן את היחס שלך לכל הטבע, לדומם, צומח וחי.

שאלה: השאלה מתייחסת לנאמר בטקסט שכל החסרונות שאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו לכן יש לו מה לתקן. האם אפשר להסביר את הטקסט הזה?

אנחנו רואים את המציאות דרך ארבע בחינות ברצון לקבל שלנו, לכן אנחנו לא רואים את המציאות האמיתית שהיא האור העליון, אלא איך הרצון לקבל המקולקל שלנו מתלבש על האור העליון, ואת האור העליון שעובר דרך הרצון לקבל אנחנו קצת מרגישים פה ושם מתוך הקלקולים שהרצון לקבל עבר. לכן התיקון הכללי הוא "ואהבת לרעך כמוך", כי אם אתה מתייחס לאחרים כמו לעצמך אז אתה מנטרל את האגו שלך, ואז הרצון לקבל שלך נעשה מנוטרל, שקוף, מתוקן. על זה מדובר.

שאלה: אני רואה שאתה עם המילים שלך משנה אותי ומעביר אותי מהרע לעבר הטוב, האם אתה לא פועל גם כדי לשנות את העולם החיצון כדי להביא אותי ואת העולם מהרע אל הטוב?

אני לא יכול לעשות את זה ואף מקובל לא מסוגל, ואפילו אם היה מסוגל, כתוב על זה קצת, גם לא היה עושה את זה, כי בזה הוא היה גונב מאיתנו את היכולת לתקן את עצמנו, זאת אומרת גונב מאיתנו עבודה וגונב מאיתנו פרנסה, גמר תיקון. ואז איך נגיע לתיקון? עם הכלים המקולקלים שלנו אנחנו לא יכולים לראות את העולם המתוקן, ואם הוא גונב מאיתנו את היכולת לתקן את הכלים, אז נישאר במצב כמו שאנחנו עכשיו לעולם ועד.

לכן תפסיקו לחלום, צריכים לעבוד. תתחילו במקצת בחיבור האמיתי ואז תראו עד כמה זה משנה אתכם ואת כל המציאות.

שאלה: אנחנו צריכים להיות מודעים לחיסרון לחיבור בינינו ואת זה שאנחנו לא מחוברים, ומצד שני אנחנו גם צריכים להיות שמחים בזה שאנחנו לא מחוברים או בזה שאנחנו מגלים את זה שאנחנו לא מחוברים. אז איך נצליח, מאיפה ניקח את חומר הדלק אם אנחנו אמורים להרגיש כך?

תעשו חיבורים ביניכם בעשיריות או בחמישיות, לא חשוב, אבל תעשו חיבורים ותראו כמה בשינוי של החיבור לטובה אתם מתחילים להרגיש התקרבות לבורא, להבין יותר, להרגיש יותר. תעשו מאמץ, תעשו תרגילים.

שאלה: לפעמים אתה רואה את הפגם וזה מכעיס אותך עד כדי כך שאתה שוכח מהבורא, שוכח מהחברים וממש כאילו נופל,. האם אפשר להימנע מזה ולקצר תקופות כאלה?

אני מבין שאתה לא רוצה לסבול, אבל אתה צריך לראות מה יותר חשוב, להשיג משהו או להישאר ברוגע ולא להשיג. כל השגה, כל מאמץ, כל עבודה, כל רווח דורש השקעה, אין מה לעשות, אז תעשה חשבון.

אם לאט לאט עם החברים אתם בונים מערכת קשר ביניכם, אז תרגישו כמה המערכת הזאת מקלה על כולם. אתם לא צריכים להשקיע כוחות אלא רק קצת להתקרב ביניכם, וכבר תרגישו כמה אתם מתקדמים ומבינים יותר. מתוך אותו המקום שהייתם מרוחקים וקצת התקרבתם, אתם תתחילו להרגיש שאתם מבינים יותר ומרגישים יותר, וכך תתחילו להשיג את הרוחניות. רק משם, "ממעמקים קראתיך ה'", זאת אומרת דווקא ממקומות הפירוד והריחוק תבקשו חיבור ובחיבור תשיגו.

שאלה: האם זה אומר שקודם כל עלי לעבוד עם אותם החסרונות שהבורא מציג לי בעשירייה?

ודאי שכן. איפה עוד אתה רוצה לעבוד? רק במקום שיש לך בעיות שלא סגרת ב-100% ביחסים שלך עם החברים, שהלבבות שלכם עדיין לא מחוברים בלב אחד.

שאלה: אני מסתכל על חבר ואני רואה שהחבר סובל, יש לו איזה בעיה. האם כשאני אתקן את המצב שלי אני אראה שהמצב של החבר נשאר אותו דבר ורק אני לא חושב יותר שהוא סובל או שהוא באמת יפסיק לסבול?

תתחיל לעבוד, תביא לנו כל מיני מצבים כאלה ואנחנו נדבר עליהם. יש כאן דברים שאפשר לטעות בהם.

שאלה: למה בכלל לעבוד עם החסרונות אם יש מקום שפשוט מנקה, מטהר ומחזיר אותנו למוטב מעל החסרונות האלה? בשביל מה לעבוד איתם ולהגיב כלפיהם בכלל?

אלה הכלים שלך. איך אתה יכול להתקדם אם לא יהיו לך כלים, חסרונות? זה כמו רעב, זה כמו תיאבון, זה כמו כל מיני הבחנות שליליות שבלעדיהן איך תדע איך לתקן?

איך אנחנו לומדים בבית ספר? למה נתנו לך כל פעם שיעורי בית, תרגילים בכיתה? תחשוב איך אנחנו יכולים להתקדם אם אנחנו לא מזהים את הקלקולים. צריכים להבין את הקלקול, צריכים להבין מאיפה הוא נובע, איך אפשר לתקן אותו, ולתקן אותו. ובתיקון אני מתקשר לבורא ולחברים, ויחד בחיזוק הקשר בינינו אני מתקן את הקלקול. אתה לא חושב מספיק על מה שאנחנו לומדים, מה זה נקרא "כלי שבור".

תלמיד: אם כבר יש מקום שהוא טוב לנו אז רק צריכים לעבור לשם ואז אנחנו לא נוגעים בתיקון של החיסרון עצמו.

אתה לא יכול להיות ביחד אם אתה לא מרגיש עד כמה אתה מנותק. אתה מדבר בצורה ממש לא נכונה. במקום לשאול אותי כל הזמן, תקרא עוד ועוד מה שכתוב. אל תחשוב שמה שאתה מבין זה נכון, תתחיל לקרוא מתוך זה שאתה לא יודע.

(סוף השיעור)