סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם . תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ז', הסתכלות פנימית, אות ה'
שיעור 15|27 אוג׳ 2018
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ז'
שיעור בוקר 27.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 548, דף תקמ"ח, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", התסכלות פנימית,
אותיות ה' – ו'
קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות" כרך ב' חלק ז' עמ' 548 דף תקמ"ח, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", הסתכלות פנימית, אות ה'.
אות ה'
"ותדע שב' ההארות שאמרנו שקבלו ג"ר דנקודים מאור החדש דבקע לפרסא, עשו ב' מצבים באו"א.
זאת אומרת שהיה גילוי, אחרי קטנות דעולם הנקודים שיצאו על רשימות ב'/א' מצומצמים, יש עוד ריבוי הרשימות שנקרא שיש שם עוד זוג רשימות שזה ד'/ג' מיני דא"ק. ועל זה ראש דס"ג עושה זיווג. הוא מוריד את המסך שלו מנקבי עיניים לפה, ועושה זיווג על הקומה השלמה, על ד'/ג', ונותן אור הגדלות הזה לנקודים דרך ישסו"ת, שזה כתר דנקודים שעומד למטה מטבור. ועל אח"פ דכתר מתלבשים גלגלתא עיניים דאבא ואמא, ועל אח"פ דאבא ואמא מתלבשים גלגלתא עיניים דזו"ן.
הציור הזה מובן לכולם? אני בכוונה לא רוצה לצייר כי זה צריך להיות כבר מצויר בראש.
שאלה: מה זה נקרא שיש אור חוזר בכלי?
אנחנו עוד לא קראנו דברים כאלה. אבל כלי זה רצון. לפעמים כשאומרים כלי אנחנו מדברים על הרצון אפילו שהוא לא מתוקן. כדי שהרצון יהיה מתוקן הוא צריך לקבל את האור העליון. ואז האור העליון שמשפיע על הרצון הוא מביא לרצון כוונה. הרצון בעצמו לא משתנה, אלא משתנה הכוונה עליו. במידת הכוונה שהרצון לקבל מקבל מהאור העליון, הוא מוצא בעצמו כוח להגביל את עצמו ולהשתמש רק בחלק ממנו כדי להשפיע.
נניח אני בא אליך, אתה מביא לי הרבה הרבה דברים טובים. אני רוצה באמת לבלוע את כולם, אבל לא נעים. אז אני עושה לעצמי חשבון מה אני יכול לקבל ומה לא כדי שיהיה לי טעים ונעים. אולי אני אפילו עושה חשבון שיהיה לי טעים ונעים כדי להראות לך שטעים ונעים לי ולגרום לך בזה נחת רוח.
הרצון לקבל הוא תמיד רצון לקבל, זה חומר. ואיך אני משתמש בו, זה נקרא ה"כוונה". במידה שאני מקבל כוח מלמעלה, אני יכול לעבוד עם הרצון לקבל הזה יותר או פחות. או סתם לברוח מהבושה, מכל מיני אי נעימויות בתוך הרצון לקבל, או לגרום לך כל מיני נעימויות, תענוגים. ככה עובדים.
תלמיד: מה זה אור חוזר?
התענוג שאני רוצה להשפיע לך נקרא "אור חוזר". האמת שאין אור חוזר. אין. זה מה שאני מתכוון [לתת] לבורא, כאילו שאנחנו מחזירים את האור. אלא מדובר כשאנחנו מקבלים בצורה מיוחדת, בכוונה מיוחדת לגרום לו בזה נחת רוח, ויש יחד עם הכוונה הזאת גם מעשה. כי אני יכול לצמצם את עצמי ולא לקבל כלום. אני יכול לצמצם את עצמי ולא לקבל כלום לעצמי. אני יכול לצמצם ולא לקבל כלום לו, לבורא. ואני יכול לפתוח את הרצון לקבל שלי ולהתחיל לבדוק. קצת לפתוח, קצת לקבל, עוד קצת לקבל.
נניח אני לוקח איזו סוכריה קטנה, לוקח ממנה ביס קטן, ובודק את עצמי, האם באמת אני נשאר בכוונה לעשות לך בזה נחת רוח? והאם לי יש מזה משהו או לא? אם אני לא ארגיש מתיקות גם לך אני לא אתן. אני צריך לתת לך תענוג משלי, שאני נהנה בשבילך. אז את התענוג שאני מרגיש מהסוכריה אני צריך לעטוף בכוונה לעשות לך מזה נחת רוח. העטיפה הזאת שאני עושה על המעשה שלי, על המתיקות שאני מרגיש, כשהכוונה היא שאתה תהנה, זה נקרא "אור חוזר".
תלמיד: יש ארבע בחינות דאור ישר. אנחנו מגיעים לבחינה ד', והיא מרגישה בושה. אחר כך יש מסך ואור חוזר.
ואז יש לנו כלי. כשיש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, זה נקרא שיש לנו "כלי". בתוך הכלי אני צריך לקבוע כמה מידת ההשפעה שלי לבורא או מידת השתוות הצורה, מידת הדבקות.
תלמיד: אז אם אור חוזר הופך להיות לכלי למה ממשיכים לעבוד עם המלכות?
אבל מאיפה בא אור חוזר? הוא בא מצמצום, מהעובדה שאני מקבל קצת וטועם, לוקח ביס, "כמה זה טעים", אני יכול לעשות את זה בשבילו או לא? אם לא הוא, הייתי טועם, הייתי נהנה מזה, לא נהנה? באיזו צורה ליהנות? מה ההבדל בטעם כשאני נהנה בעצמי ובין הטעם כשאני עושה בשבילו?
אם אני לוקח את הסוכריה הזאת לעצמי, זה מתוק, זה טוב, זה מזכיר לי אולי את אמא שלי שנתנה לי פעם סוכריה כזאת מיוחדת. זה כל כך עושה לי תענוג מיוחד. אבל עכשיו כשאני חושב איך אני אעשה נחת רוח לו, לבורא, אז או שהבורא קטן ממני, ואז אני לא מרגיש שאני עושה לו נחת רוח. או שהבורא גדול בעיני, ואז כל הטעמים האלה הם לא טעמים של סוכריה, אלה טעמים של גדלות הבורא. מה אני עושה בו, עד כמה שאני בזה משפיע לו.
זאת אומרת, התענוג שאני יכול להעריך מהסוכריה כפול גדלות הבורא בעיני שווה השפעת נחת רוח לו. כי אני לא יכול להגיד איזו נחת רוח אני משפיע לו. אני רק יכול לבדוק כמה בכלים שלי אני מרגיש את הנחת רוח הזו. לכן זה דבר גדול מאוד. זה פי תר"ך פעמים, כל פעם פי תר"ך פעמים.
תלמיד: אם אני עושה נחת רוח לבורא זה מספיק.
אתה צריך לבדוק, למדוד, לטעום מה אתה נותן לו, איך הוא נהנה. כי בזה שאתה מביא לבורא את התענוג ומרגיש שהוא נהנה מזה, והוא נותן לך את התענוג הזה שאתה נהנה מזה שאתה מהנה לו, בזה אתם כבר נעשים בפעולה הזאת, בנקודה הזאת דבוקים. ואתה צריך להגיע לדבקות.
אות ה'
"ותדע שב' ההארות שאמרנו שקבלו ג"ר דנקודים מאור החדש דבקע לפרסא, עשו ב' מצבים באו"א. כי ההארה הא' שקבל כתר דרך הטבור, הורידה הה"ת מכתר לפה דאו"א, ואז שבו או"א לבחינת ראש כמו הכתר,"
זה נקרא גדלות דמין הא'. אם אבא ואימא מקבלים גדלות על ידי זה שמתחברים לאח"פ דכתר, אבא ואימא זה חכמה ובינה, אז זה נקרא אצלם "גדלות דמין הא'". לא על חשבונם אלא על חשבון הכתר.
"כי כבר המסך נמצא למטה מהם, וזה נבחן שנה"י דכתר התלבשו בהם, ואו"א השיגו אור הפנים.
מה צריכים אבא ואמא כדי לקבל גדלות דמין הא'? רק להתבטל לאח"פ דכתר. להיות עובר. כבר הם נמצאים בגדלות דמין הא'. הכתר מתחיל לגדל אותם במדרגה שלו, לא במדרגת אבא ואמא. זאת אומרת, זה שהם היו גלגלתא עיניים סך הכול, אם הם מתבטלים לאח"פ דכתר הוא מתחיל לגדל אותם להיות בקומה שלו.
וכאן ישנן הרבה שאלות. עד איזה מצב? עד איזו קומה? האם הם יכולים לגדול בצורה כזאת? מה נקרא שהם נולדים אחר כך מאח"פ דכתר הזה? מה קורה הלאה? כאן בנקודים אנחנו לומדים את זה, אבל לא כל כך בפרטות.
ועכ"ז עדיין לא הועיל זה לאמא, כי אע"פ שהיא יכולה עתה להחזיר פניה לאבא, ולקבל אור החכמה, כי כבר נתבטל הגבול שנעשה בסבת ה"ת שבעינים, מ"מ אין לה עוד סבה שתפסיק אחורים שלה, שיש לה משורשה שבאו"י, כי היא חושקת תמיד לחסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה כנ"ל.
זאת אומרת, מה שמעניין כאן, שאבא ואמא לא בקשו להיות מחוברים לכתר, לא בקשו להצטרף לדרגה הזאת. פשוט הכתר עבד עליהם בצורה כזאת, "לפי סדר המדרגה" זה נקרא. ואז סיפק להם לא גדלות אלא התעלות לדרגתו, להתכללות בו.
"ונמצא כי אבא בלבד נהנה מן החזרה לראש, כי מקבל הג"ר והפנים שלו, אבל אמא, עדיין מחזקת באחורים שלה, בסוד כי חפץ חסד כנ"ל."
כי היא לא רוצה חכמה, היא לא רוצה שום גדלות. היא חפץ חסד, בינה. ולכן אבא הצטרף לכתר, ממש בשמחה כביכול, ואמא נשארה עדיין בצניעות.
"ולכן באו עתה או"א במצב של פנים באחור. דהיינו פני אבא באחורי אמא: כי אבא יש לו בחינת פנים, ואמא" יש לו חכמה. "עוד מחזקת את אחורים שלה על אבא." באור החסדים. ולכן זה נקרא, "פנים באחור". "הרי כי הארה זו שקבל הכתר להוריד הה"ת מעינים, עשה רק מצב פב"א באו"א."
שאלה: איזו מין גדלות זאת שהאח"פ כאילו לא מופעלים?
לא מופעלים באבא ואימא?
תלמיד: כן.
זה נקרא "גדלות דמין הא' על חשבון העליון". גלגלתא עיניים דאבא ואימא הם צמודים לאח"פ דכתר, מלבישים על אח"פ דכתר או נמצאים בתוך אח"פ דכתר, איך שנוח להגיד, תלוי מאיזו בחינה אנחנו מדברים, ומפני שהם קשורים לאח"פ דכתר, אז גלגלתא עיניים דאבא ואימא עם אח"פ דכתר נעשים עשר ספירות בפני עצמם.
תלמיד: בלי התחתונים.
בלי אח"פ דאבא ואימא, רק גלגלתא עיניים. זה נקרא "גדלות על חשבון העליון", "גדלות דמין הא'". זה יפה מאוד. תראו מה שקורה כאן בצמצום ב', זה בגלל צמצום ב', שכל מדרגה מתחלקת לגלגלתא עיניים ואח"פ, ואז אני יכול לצמצם את עצמי, וברגע שאני מצמצם את עצמי ומוכן להתכלל בעליון ככה, אני בעליון. ואני מתחיל שם להתפתח, לא בעצמי, לא כולי, לא עם הכלים דקבלה שלי, אבל עם החלק שלי, זה עיבור, ומתחילים להיות כל ירחי הלידה.
אחר כך בקטנות גם. כאן אין עיבור בין כתר ואבא ואימא, הם כולם מלכתחילה נמצאים בקטנות. ואז יש גדלות דמין הא', גדלות דמין הב', קטנות וגדלות בעולם הנקודים. בעולם האצילות יש עיבור, יניקה, מוחין וכאן רק יניקה ומוחין.
שאלה: האר"י מתחיל ואומר שהארה א' מורידה את הכתר.
מלמעלה מגיע אור ונותן דרך ישסו"ת גדלות לכתר.
תלמיד: מאיפה הכתר מקבל? מה זו ההארה הזאת דרך הטבור?
מישסו"ת שעומד למעלה מטבור.
תלמיד: וירידת ה' תתאה, עכשיו כשהיא יורדת מעיניים לפה?
ודאי. הכוונה בראש דס"ג.
תלמיד: כן. אז עכשיו ה' תתאה כביכול דווקא תלך ותקנה יותר עצמאות. כאילו היא מתפתחת במצב הזה שהיא יורדת למטה?
ה' תתאה יורדת ממצב הקטנות למצב הגדלות. מחזה נניח לסיום, או מנקבי עיניים לפה.
תלמיד בכל מצב, ירידת ה' תתאה למקומה זו התפתחות דווקא?
זה שינוי מקטנות לגדלות.
שאלה: קראנו "כי אבא יש לו בחינת פנים, ואמא עוד מחזקת את אחורים שלה על אבא". למה אבא ואימא לא מחוברים, למה הוא פנים והיא אחוריים?
אבא מקבל את אור החכמה מהכתר, בצורה ישירה, כי אבא יש בו רצון לקבל. אבל אימא זה רצון להשפיע, היא נמצאת בדרך כלל באחוריים לאבא. היא לא רוצה לקבל ממנו אלא אך ורק אם יש למי להשפיע. אם יש לה בנים, זו"ן, אז במידה הזאת היא פונה לאבא, מקבלת ממנו ומשפיעה הלאה. היא נמצאת ונשארת בעצמה כחפץ חסד נטו לכל הזמנים, לכל המקרים. זאת הבינה, הבינה האמיתית. כי יש בבינה כמה חלקים, אבל זה החלק האמצעי של הבינה שהוא לא שייך לא לכתר וחכמה, ולא שייך לזעיר אנפין ומלכות, אלא זו הבינה בעצמה, היא כל הזמן חפץ חסד.
תלמיד: אז מה התפקיד של האבא ומה התפקיד של האימא?
התפקיד של אבא להביא לאימא את אור החכמה, שיהיה לפניה אור החכמה כשהיא תצטרך. זה כמו שאתה צריך להביא הביתה פרנסה ולתת לאשתך, וכל היתר זה שלה. היא תדע איך לחלק את זה לילדים, לבית, לכל מיני דברים. ככה זה. כך לומדים מכאן.
תלמיד: אז מה שיתוף הפעולה בין אבא לאימא? איך הם משתפים פעולה, איך הם יודעים לשתף פעולה?
כל מה שאבא יכול לקבל מכתר הוא מקבל, ואת כל זה הוא אוגר בעצמו ומציע את זה לאימא. אימא כל הזמן מרגישה מה קורה שם למטה עם הזו"ן. ברגע שזו"ן יכולים לקבל היא מקבלת מאבא ומעבירה להם. היא עוטפת את זה באור החסדים ונותנת את אור החכמה בעטיפת אור החסדים לזו"ן. זו"ן מקבלים כבר בלבוש של אור החסדים. אימא עושה הטבה לזו"ן. זה כמו שפרה מקבלת דם מלמעלה והופכת אותו לחלב כלפי מטה.
תלמיד: למי יש חיסרון, לאימא או לאבא?
חיסרון מגיע רק מהתחתונים.
תלמיד: זה משפיע גם על האבא או רק על האימא?
על אימא כן, על אבא לא.
תלמיד: איך היא מקבלת את החיסרון והוא לא מקבל את החיסרון?
הם נמצאים כך שהיא נמצאת בקשר עם התחתונים, הוא לא נמצא בקשר עם התחתונים, כי הוא נמצא באמצע, חכמה. כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. חכמה נמצאת בקשר עם כתר ובקשר עם בינה. בינה נמצאת בקשר עם חכמה ובקשר עם זו"ן. זה כל התהליך. דווקא במערכת כזאת אנחנו, התחתונים ביותר, יכולים להיות בקשר עם העליון ביותר. שיש כאן פנים ואחוריים, פנים ואחוריים בכל מדרגה.
תלמיד: האימא מנווטת את כל התהליך? היא מקבלת מהתחתונים את הכוח לעלות למעלה? היא מתכננת את כל הסיפור?
הסיפור מתוכנן מאין סוף, מלפני שיצאו בכלל אפילו ד' בחינות דאור ישר.
תלמיד: אבל מי מנהל את העניינים, הנקבה, האימא? היא לוקחת, היא מעבירה, היא מסכימה, היא הולכת באחוריים של האבא.
יוצא כאילו לצורך הפעולה שכתר וחכמה הם פסיביים, זו"ן הם פסיביים, ואימא היא מנהלת את הכול. נכון, לעת עתה בינתיים זה כך.
קריין: אות ה', טור א' באמצע.
"וההארה הב' דרך היסוד דא"ק אשר קבלו או"א דנקודים, דהיינו הו' והנקודה, הביאה לאו"א במצב פב"פ. כי אותו השורק שהאיר היסוד להם, הוא בחינת זו"ן: כי הו' הוא בחינת ו"ק חג"ת נה"י דז"א, והנקודה היא בחינת מלכות. והם נעשו למ"ן באו"א. כנ"ל (דף תכ"ג אות ל"א בדברי הרב) וגרם לאמא שתפסיק אחורים שלה, ולהחזיר פניה לאבא כדי שתזדווג עמו פב"פ, ולהמשיך הארת חכמה לצורך זו"ן שעלו אליה למ"ן. והנה נתבאר שע"י הארת האור החדש דרך הטבור אל הכתר, קבלו או"א המצב דפב"א, זו הגדלות דבינה א' "וע"י הארת האור החדש דרך היסוד לאו"א קבלו או"א המצב דפב"פ," מאיפה? דרך זו"ן. כי זו"ן העלו מ"ן לאמא ודרשו, חייבו את אמא להיות בפנים עם אבא. ואז אבא ואמא נכנסו לזיווג במידה של המ"ן, והשפיעו לזו"ן את אור החכמה. "וגם האורות דזו"ן היסודיים בצורת מ"ן, שע"י זווגם דפב"פ הוציאו והולידו אותם למקומם." כי זו"ן היו רק בגלגלתא ועיניים ועכשיו קיבלו גדלות.
"ואין להקשות, כיון שנה"י אלו דא"ק הפנימי לא יכלו לקבל מטעמים דס"ג, עוד מטרם צמצום ב', כנ"ל (דף ש"צ באו"פ ד"ה וס"ג) משום שבע"ב חסר המסך דבחי"ד, ואיך יכלו כאן לקבל האור החדש דזווג ע"ב ס"ג. והנה בכלל אין זה שום קושיא, כי כאן שאני, שהרי הרשימות עצמן דנה"י דא"ק עלו למ"ן ונתכללו בזווג דע"ב ס"ג, וע"כ המה יכולים עתה לקבל מע"ב." כי בנה"י דא"ק יש לנו ד' דעביות. זו לא בעיה שהם מעוררים את ע"ב וס"ג ועולם הנקודים. "אמנם לפי האמת, אין זה נבחן על שם קבלת הכלים דנה"י דא"ק, כי לא המשיכו אור החדש הזה לצורך עצמם, אלא לצורך לידת ז"ת דנקודים, בדומה לטפה הנמשכת ממוח האב, וכלפי עצמם דנה"י דא"ק, נחשב קבלתם רק דרך העברה בעלמא."
נה"י דגלגלתא מתעוררים כאן כדי להשפיע ד' לזו"ן דנקודים, כי זו"ן דנקודים זה אותו הזו"ן של נה"י דא"ק דגלגלתא, רק שעכשיו ישנה מערכת חדשה לפניהם. כי גלגלתא לא יכולה לספק להם שום דבר, לא לזו"ן שלה ולא לנה"י שלה, ע"ב גם לא יכול לספק שום דבר, אבל באה בינה והוסיפה אור החסדים, תכונת החסד משלה, ולכן אותו זו"ן דגלגלתא עכשיו מתעוררים, רק שהם נקראים "זו"ן דנקודים", והם מתעוררים לראש חדש של כתר אבא ואמא. האם הראש הזה הוא כל כך גדול, מיוחד, לעומת מה שאין בגלגלתא? כן, בראש הזה של הנקודים ישנן תכונות הבינה, שהיא יכולה לתת לבוש לאור החכמה, לכן כאן מתעוררות הרשימות האלו כמו בנה"י דגלגלתא בתקווה שהן כן יכולות לקבל בעל מנת להשפיע.
עובדה שהם המשיכו את זה וכל הפרצופים העליונים עושים את הזיווג הזה, וכביכול שמחים שכל המערכת תהיה עכשיו בגמר התיקון, כי באמת חייב להיות גמר התיקון. אם לא היה נסתר עוד מתחילת הבריאה לב האבן, שרק עכשיו יתברר שהוא קיים, אז הכול היה בסדר. זאת אומרת על כל האבחנות שהיו ידועות לכל הראשים של הפרצופים שיצאו עד כה, היה צריך להיות גמר התיקון. וזה שלֶב האבן נגלה זה דבר שאי אפשר היה לצפות מראש, אי אפשר לדעת, אי אפשר לעשות שום חשבון כדי לגלות אותו. עכשיו כשמגיע אור דגדלות על ד'/ג', אז מתגלה שיש שם לב האבן חדש, ממש חדש. הבורא כביכול ממש שם רגל לנברא, מפיל אותו. זה לא היה מתוכנן, מצד הנברא הוא לא יכול היה לצפות לזה ולעשות על זה שום חשבון מראש.
שאלה: אחרי שקראנו את זה לא ברור למה צריך גדלות דמין הא'.
זה סדר המדרגה. איך יכול להיות שיהיה גדלות באבא? אם באבא לא יהיה אור חכמה אמא תתעורר?
תלמיד: מהזו"ן.
כן, אבל היא לא תוכל לפנות לאבא כי אין לאבא חכמה. אתה בעצם שואל כך, למה כשאמא צריכה את אור החכמה היא לא תפנה לאבא ואז אבא יפנה יותר למעלה ויקבל את זה?
תלמיד: נכון.
זאת שאלה נכונה, אבל מצד שני אנחנו צריכים להבין שאבא ואמא מלכתחילה נמצאים פנים באחוריים. וכאן אנחנו מגיעים לתיקון מיוחד, שגם כדי שיהיה לך את אור החכמה בחכמה, כבר צריכה להיות עבודה בתוך המערכת. לפי הסדר המצב ברור, רק חסר כאן איזה משפט חזק, למה המערכת צריכה את זה. כתר חייב לתת לאבא מנה מיוחדת שלפי זה הוא מספק לאבא ואמא דרגה מיוחדת שלהם והם אחר כך, מאב"א מגיעים לפב"א ומגיעים פב"פ ומשפיעים לזו"ן. כי הקומה הזאת, שהם צריכים להשפיע לזו"ן, נקבעת עכשיו מצד העליון בכתר ואבא, ואחר כך מצד התחתון, מזעיר אנפין לבינה. ואחר כך לפי זה יש לאבא ואמא התאמה, "בין מה שטוב בעיני אלוקים ואדם" מה שנקרא, מה שמצד המאציל ומה שמצד הנאצל. אני צריך לחשוב איך להגיד את זה במשפט פשוט יותר.
תלמיד: אז אפשר גם להגיד שבכלל התחתונים לא יכולים להעלות זו"ן כל עוד אין גדלות דמין הא'?
וודאי.
תלמיד: אז חייבת להיות קודם פעולה מלמעלה בשביל שבכלל יוכלו לבקש.
כן, אבל אני רוצה לתת לזה הצדקה כביכול, למה זה צריך להיות בצורה כזאת. בצורת המערכת זה ברור כי אבא נמצא באחוריים לכתר, הוא צריך להתעורר בפנים, הוא לא יכול לקבל את אור החכמה. אבא נמצא בקטנות, איך יקבל את אור החכמה? לכן הכתר חייב לספק לו אח"פ משלו, ואמא לא, על אמא זה לא משפיע. אנחנו רואים את זה גם בטכניקה בסמי קונדוקטור, מוליך למחצה, שאתה נמצא בקשר ובכל זאת לא, בצורה כזאת שמצד אחד אין לך גישה ומצד שני יש. אז עד שהכתר לא ישפיע לאבא מלמעלה את אור החכמה, הוא לא יביא את אבא ואמא לגדלות.
גדלות דמין א' זו קטנות באמא, זו גדלות רק בכתר, זה לא לכל הקומה. אבל אמא לא צריכה יותר, זה שהיא בחסדים בשבילה זו שלמות. יש בזה הרבה דברים, אבל בטרנזיסטורים ממש רואים את הדברים האלה איך הם פועלים, ממש אותו תהליך נניח, אותה השיטה.
קריין: אנחנו נמצאים בטור ב', אות ו'.
אות ו'
"והנה נתבאר מה שהקשינו לעיל באות ב' למה לא נתפשט פרצוף הנקודים, ג"ר וז"ת בבת אחת, ע"ד כל הפרצופים הקודמים. כי יש כאן מרחק של ג' מצבים בהכרח. שהרי הג"ר דנקודים יצאו ע"י הזווג שבנקבי העינים, והוכרחו להמצא משום זה במצב של אב"א, שבמצב הזה אפילו או"א בעצמם נבחנים למחוסרי נה"י, כנ"ל באות ב',"
גם אבא וגם אמא.
"ומכ"ש שלא יכלו להוציא את הז"ת, אלא אח"ז ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, שעלו לע"ב ס"ג, והולידו האור החדש דבקע לפרסא, שתחלה קבל הכתר האור הזה דרך הטבור, והוריד הה"ת מעינים והביא לאו"א במצב דפנים באחור, כנ"ל, ואח"ז קבלו או"א את אור הזה דרך יסוד דא"ק, הנה אז השיגו את הז' אורות השייכים לז"ס תחתונות שהן זו"ן, ואז באו למצב דפב"פ ויכלו להוליד את הז"ס תחתונות דנקודים.
גם נתבאר היטב ענין ההשתנות דז"ת דנקודים"
קריין: שוב אות ו'.
"והנה נתבאר מה שהקשינו לעיל באות ב' למה לא נתפשט פרצוף הנקודים, ג"ר וז"ת בבת אחת, ע"ד כל הפרצופים הקודמים."
למה יש כאן כמו בטרנזיסטור עצירה באיזה מקום ואז דורשים איזו כניסה צדדית ואז יש אפשרות לאור להמשיך הלאה.
עד נקודה מסוימת זה הולך, עובד, ממנה והלאה לא (ראו שרטוט מס' 1). למה? עד שיהיה בנקודה הזאת עוד אינפוט אחד ואז החץ האדום הזה [האור] ממשיך הלאה. אז יש כאן ד'/ג', שמגיעים מנה"י דא"ק, כתר וחכמה באבא, באמצע זו הפרסא ואז בינה וזו"ן.
שרטוט מס' 1
"כי יש כאן מרחק של ג' מצבים בהכרח. שהרי הג"ר דנקודים יצאו ע"י הזווג שבנקבי העינים, והוכרחו להמצא משום זה במצב של אב"א, שבמצב הזה אפילו או"א בעצמם נבחנים למחוסרי נה"י, כנ"ל באות ב', ומכ"ש שלא יכלו להוציא את הז"ת, אלא אח"ז ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, שעלו לע"ב ס"ג, והולידו האור החדש דבקע לפרסא, שתחלה קבל הכתר האור הזה דרך הטבור, והוריד הה"ת מעינים והביא לאו"א במצב דפנים באחור," זה נקרא "גדלות דמין א'". גדלות באבא, קטנות באמא. "כנ"ל, ואח"ז קבלו או"א את אור הזה דרך יסוד דא"ק, הנה אז השיגו את הז' אורות השייכים לז"ס תחתונות שהן זו"ן, ואז באו למצב דפב"פ ויכלו להוליד את הז"ס תחתונות דנקודים."
תלמיד: מהו יסוד דא"ק?
ביסוד דא"ק יש לנו רשימו דגדלות, רשימו דגמר התיקון, והרשימו הזה כל הזמן נמצא ב''רשימו שקט'', אבל שקט כמו כלב זועם במלונה. הוא זועם אבל זועם בשקט כי אין תנאים עדיין.
תלמיד: אז הזיווג הזה על הרשימו דיסוד דא"ק שקרה בפה דס"ג, הוא לא זה שגורם בעצם לאור לרדת למטה? מה הקשר בין זה לבין המ"ן של התחתון שהוא גורם לזה לקרות?
מאיפה יש מ"ן דתחתון?
תלמיד: לא יודע.
התחתון בקטנות. מאיפה הוא יודע שהוא עכשיו יכול לקבל גדלות, לעורר? מאיפה יש לו רצונות כאלה?
תלמיד: יש את ההזדככות שעלה למעלה לראש דס"ג.
מי?
תלמיד: בצמצום ב' עלו למעלה שתי סוגי רשימות. רשימו דקטנות וגדלות. בזיווג ברשימו דקטנות, נוצר עולם הנקודים בקטנות.
כן.
תלמיד: ועכשיו רשימו בגדלות נוצר.
רשימו דגדלות, ואז הוא נעצר. זה נקרא ''גדלות דמין הא'''. כדי להביא את זה לשבירה, זאת אומרת לגדלות השלמה לא לשבירה, שבירה אנחנו לא יודעים, צריכים להתעורר ד'\ג', מנה"י דא"ק.
תלמיד: אז גדלות דמין הא' זה גם על רשימו ד'\ג'?
כן.
תלמיד: הקשר בין אבא לאמא לכתר. בגדלות המין הא' וגדלות המין הב', האם הקשר הוא אותו קשר?
זה לא אותו קשר, כי אם משהו משתנה בפרצוף, הוא משתנה בכל הפרצוף. ואם אמא נמצאת עכשיו עם אבא באיזה יחסים יותר קרובים, כתר חייב לספק את הכוח והעמדה ליחסים האלו, אז וודאי שזה משפיע על כל הפרצוף. גם זו"ן מרגישים שאבא ואמא נכנסים עכשיו לפנים באחור.
שאלה: בעל הסולם כותב, "כי יש כאן מרחק של ג' מצבים בהכרח." מהם ג' המצבים?
אחור באחור, פנים באחור ופנים בפנים. זה כמו שמציירים טרנזיסטור. (ראו שרטוט מס' 2)
שרטוט מס' 2
יש לך צינור וברז ואתה מסובב את הברז ופותח את הצינור. יש מצב שאין כאן [בצד אחד] ואין כאן [בצד שני] אור. ויש מצב שיש [בצד אחד] אבל הברז סגור ואין [בצד שני]. יש מצב שהברז פתוח ואז יש [בצד אחד ובצד שני]. (ראו שרטוט מס' 2)
העיקר לשבת על הברז. את זה דווקא זו"ן עושה, דווקא התחתונים. הבורא נותן לנו גם אור חכמה וגם אור חסדים שהוא על הברז.
תלמיד: מה זאת אומרת לשמור על הברז? האם מישהו אחראי על הברז?
כוונות. הכוונות שלנו סוגרות או פותחות את הצינור.
שאלה: הכוונה עצמה היא שפותחת את הצינור?
רק הכוונה, כן.
תלמיד: אחר כך בעל הסולם אומר "ג' מצבים בהכרח. והוכרחו להמצא משום זה במצב של אב"א, שבמצב הזה אפילו או"א בעצמם נבחנים למחוסרי נה"י," איך זה יכול להיות "למחוסרי נה"י"?
אין גדלות, רק גלגלתא ועינים.
תלמיד: איך יכולים אבא ואמא יכולים להיות במצב כזה?
מלכתחילה המצב הראשון זה שאבא ואמא בקטנות, קטנות באבא, קטנות באמא. ואחר כך בא אור החכמה מהכתר ואבא נכנס לגדלות ואמא נשארת בקטנות, זה נקרא שנמצאים ב''גדלות דמין הא''', רק האבא נמצא בגדלות.
תלמיד: מה זה זיווג אבא ואמא?
זיווג פנים באחוריים.
שאלה: איך אפשר לעשות זיווג פנים באחוריים?
אמא לא רוצה לקבל ממנו אור החכמה, אבל לא בגלל שהיא לא יכולה, היא לא רוצה. אתה שואל שאלה מאוד חכמה, באמת. למה אנחנו יכולים להגיד על זיווג אבא ואמא זיווג פנים באחוריים? כי אמא לא מקבלת אור החכמה, אז אין זיווג? לא, זה לא נכון. כי זה שהיא לא מקבלת אור החכמה זה זיווג, מפני שעל ידי כך שהיא לא מקבלת אור החכמה, היא משבחת את החסדים. ובזה נעשית יותר גדולה, יותר מכובדת, יותר מתקרבת לתפקיד של אמא. שהיא לעצמה לא תקבל שום דבר ממה שאבא הביא לה, רק לצורך זו"ן.
זאת אומרת, אמא נהנית מאור החסדים, זה נקרא שהיא משבחת חסדים ויש לה בזה גדלות. לכן נקרא שהזיווג פנים באחור, אמא לא מקבלת את אור החכמה, אבל היא נמצאת עמו בזיווג, כי היא כאילו מקבלת את אור החכמה, אבל לא לפועל, אלא רק כדי לשבח חסדים ובגלל זה היא גדלה. מתי גדלה האישה שבבינה? מתי שיש לה אור החכמה ולא מקבלת את זה, זה "כל כבודה בת מלך פנימה"1.
תלמיד: זה הפוך.
זה הפוך, ודאי.
שאלה: זו"ן דנקודים הם ביטוי חדש של נה"י דגלגלתא?
כן, נכון.
תלמיד: מה התועלת?
זו לא תועלת, הם מבצעים אותה פעולה של נה"י דגלגלתא, אפשר להגיד שאלה אותם נה"י דגלגלתא שנמצאים עכשיו עם ראש חדש. שהראש הזה יכול לתכנן בשבילם מילוי, שעכשיו הם יכולים לקבל אור דגמר התיקון.
תלמיד: התועלת של הצורה החדשה הזאת זה הבירור של ל"ב האבן, של הגילוי?
על זה עוד נדבר. תיכף נגיע לשבירה, שם יהיה לנו עוד יותר ברור. אבל שאלות יפות, אני מרוצה מאוד.
שאלה: אז בעצם זה המקום שסוף סוף הרשימות ד'/ג' וב'/א' צמצום ב' הם כאילו משתלבים באותו הבירור?
כן.
שאלה: בעניין הזיווג פנים באחור, איך זה יכול להיות שאמא לא רוצה אור חכמה?
מתי אמא רוצה אור חכמה?
תלמיד: כשזו"ן מבקשים. כשיש פנייה מהתחתונים.
עדיין זו"ן לא מבקשים. אנחנו עכשיו לא לומדים על זו"ן. אבל זה שזו"ן לא מבקשים מעמיד אותה באחוריים לאבא, היא לא רוצה חכמה.
תלמיד: כי איך זה יכול להיות שיש בכלל מצב כזה, שיש אור חכמה ולא רוצים לקבל אותו?
דווקא בצורה כזאת אמא מתקיימת, היא תמיד מתקיימת ללא אור חכמה. אפילו שמעבירה אותו למטה, לעצמה היא לא מקבלת.
תלמיד: כן, אבל הוא עובר דרכה.
לא, היא רק פותחת את הצינור, לעצמה לא קיימת.
תלמיד: אבל היא מקבלת התרשמות מהאור חכמה.
רק במידה שזה מועיל לזו"ן.
תלמיד: ולמה זה נקרא שזה משבח?
היא מתמלאה מהשפעה.
תלמיד: מה זה שזה משבח את החסדים?
כי זה שאין אור חכמה והיא נמצאת בחפץ חסד, אז היא נמצאת. זה חפץ חסד שביער, "אין לי חולצה ולא צריך". אבל אם תבוא אלינו לארמון המלך והמלך יפתח לך את כל המלתחה שלו, ואתה תראה שם אלף חולצות כאלו וכאלו, בוא נראה אם אתה צריך אותן או לא. אם תגיד אחר כך, "אני נשאר ערום". כולם יגידו עליך, תראו איזה צדיק הוא.
תלמיד: ובמה זה טוב למערכת?
משבחת חסדים. יפה שואלים, אתם שואלים טוב. לחסדים אין מידה, אין משקל. אני לא רוצה כלום, אני כולי רק מהאוויר. עכשיו אני יכול להגיד, החסדים שלי שווים אלף חולצות או חמש מאות. אתה יכול לתת משקל לחסדים, לשקול אותם, להגדיר אותם. אחרת אין לך במה.
אנחנו גם משתמשים בצורה כזאת אפילו בעולם שלנו, שאנחנו שוקלים דבר אחד על ידי דבר שני, "עזר כנגדו". איך אנחנו שוקלים את הבורא לעומת הנברא? אנחנו משתמשים בזה בהרבה דברים, גם בטכניקה, שמחליפים דבר בדבר. בפיזיקה כך זה בכל הניסויים שלהם.
לא יכולים למדוד אור חסדים, זה אוויר, איך אתה יכול למדוד? אתה מביא אור חכמה ואז אתה אומר, עד כמה שאוויר בשבילו חשוב כמו אור החכמה, שזה שק של זהב. זה נקרא "טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף"2, כך זה, זה לעומת זה.
קריין: אנחנו באות ו', טור ב', פסקה אחרונה, "גם".
"גם נתבאר היטב ענין ההשתנות דז"ת דנקודים מז"ת דפרצופים הקודמים, שלא נמשכו בארח ישר מן ג"ר שלהם, מה שעמדנו בזה באות א'." כמו גלגלתא ע"ב ס"ג. יש ראש ומראש מה שיש מתפשט בגוף ישר, יש החלטה בפה דראש והגוף תוצאה ישירה מהראש. כאן לא, כאן כאילו יש כמה מעברים עד שזה יגיע למימוש. "כי נתבאר, שאו"א מצד עצם אצילותם אין להם מבחינת זו"ן ולא כלום: כי מלבד שהם עצמם מחוסרי נה"י, כנ"ל, הנה הם מבחינת ה"ר בלבד, ואין בהם מבחינת ה"ת כלום, כנ"ל (תמ"ד בהסתכלות פנימית אות ט')" אין להם רצון לקבל, רצון לחכמה. "אשר הה"ת נשארה בעינים בכתר, ולא נמשך ממנה כלום לאו"א דנקודים. ע"ש. ולפיכך אי אפשר כלל שז"ת דנקודים ימשכו בארח ישר מאו"א, אלא רק על ידי א"ק הפנימי, שהכלים שלו המה מבחי"ד כי ע"כ קומתו עד הכתר, כנודע. ולכן לא היה אפשר שיצאו ז"ת דנקודים רק אחר שנה"י דא"ק הפנימי בעצמם יעלו למ"ן לע"ב ס"ג, וימשיכו עי"ז אור חדש, בסוד השורק, שפירושו ו' ונקודה דהיינו האורות היסודיים של הזו"ן, וא"ק הפנימי השפיע אותם למ"ן לאו"א, כנ"ל, ואז נזדווגו עליהם או"א והולידו אותם למקומם.
ואין לשאול, שלפי"ז, למה צריכים לגמרי אל הפרצופים דאו"א, כיון שאין להם שייכות לבחי"ד הכלולה בזו"ן, והיה להם לצאת באורח ישר מא"ק הפנימי, אכן זה לא יתכן כלל לפי דרך המדרגה, כי הנאצל מא"ק הפנימי, הוא פרצוף ע"ב, שקומתו עד החכמה, ולא פרצוף ז"ת, שהם קומה דבחי"א, וחסר להם ג"ר מעצם אצילותם כנודע. ולפיכך זו"ן מחויבים לצאת דרך או"א, דהיינו בהשתלשלות המדרגה עד למסך דבחי"א, כמ"ש (בהסתכלות פנימית דף תמ"ב ד"ה ועדיין. עש"ה כל ההמשך). הרי שלשניהם הוא צריך, כי העצמות דז"א, המחויב להכלל בה"ת אינו יוצא אלא ע"י נה"י דא"ק הפנימי ודבר אצילותו ליציאה למקומו, לא יצוייר כי אם ע"י פרצופי או"א."
נלך קצת קדימה, אחר כך נחזור עוד אחורה. הדברים האלה הם צריכים להתיישב.
שאלה: אתה יכול להסביר למה באמת הפרצוף הזה ירד שונה מכל יתר הפרצופים, מה שעכשיו בעל הסולם הסביר?
פעם ראשונה בהשתלשלות הפרצופים מאין סוף, אנחנו נתקלים בפרצוף שיש בו בדרך כמה תחנות לקבלת האור, זה בעולם הנקודים דגדלות. בקטנות כאילו הכול בסדר, יוצאים לך כל החלקים בקטנות. גם יש שם שאלות, בכל זאת מיוחד. כי זה הפרצוף הראשון שיצא על צמצום ב', קודם לא היה. קודם היה צמצום א', עכשיו עוד תנאי, צמצום ב', עד כאן מותר וזה לא. ואם עד כאן מותר וזה לא, אז בכל חלק וחלק בפרצוף יש לך חלק שיש בו פרסא.
איך האורות עוברים דרך הפרסא? מחלק אחד של הפרצוף לחלק השני של הפרצוף. יש כאן בעיות. הפרצוף לא יכול להיות שלם, אם באמצע יש לו הפסקות כאלה. כמו שאתה עושה שם כאלה בידודים בין החלקים, אז זה הפרצוף הראשון שהוא כזה. אבל דווקא בזכות זה יבוא אחר כך התחתון, הנשמה השבורה ותהיה לה הזדמנות ואפשרות לקבוע איך היא מחברת את כול החלקים האלה, באיזו צורה וסדר. ואיך על ידי זה היא עושה את הפעולות שהיא משפיעה ממטה עד האין סוף, דווקא בזכות החלוקה החדשה הזאת. כי בזה מלכות מתחילה לשלוט על הבינה וזה העיקר. בינה זה א-לוהים, ואם הוא רוצה להשפיע, אז מלכות שולטת. היא כאילו בקפריזות שלה היא תופסת אותו ומנהלת אותו כביכול, זה נקרא "נצחוני בני", "נמכרתי עם התורה", וכן הלאה.
(סוף השיעור)
heb_o_rav_2018-08-27_lesson_bs-tes-07_n1_p2_hd