שיעור צהריים 25.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, השכר) – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לפום צערא אגרא" (לפי הצער, כך השכר), קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 5.

העניין שאנחנו למדים כאן הוא שככל שאנחנו סובלים ולא יכולים לסבול את האגו שלנו, וככל שאנחנו משתדלים לצאת ממנו, לפי הסבל הזה אנו כן מסוגלים להתקדם לסופו, לצאת ממנו ולהיכנס לתכונת ההשפעה. וזה בעצם מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו.

"לפום צערא אגרא [לפי הצער, השכר]." ככל שאנחנו נהיה בצער מכך שאנחנו נמצאים בתכונת הקבלה "היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה היה השכר שלו. לפי שיעור היגיעה כך הוא השכר, מטעם שהיגיעה היא השכר, וה' נתן לו את הרצון להתייגע."

(הרב"ש. 844. "יגיעה היא השכר")

זה שהבורא נותן לנו רצון להתייגע כדי שאנחנו נמשיך בכל זאת ונגיע בסופו של דבר, נתקרב ונעבור את השער הזה של האגו שלנו, של היציאה ממנו החוצה לחופש, לכך שאנחנו יכולים להתרחק מטבע שלנו, זה בעצם השכר. "לפום צערא אגרא", זאת אומרת, ככל שאנחנו נצטער על כך שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, באגו שלנו, לפי זה אנחנו נקבל אחר כך את השכר, השכר הוא שנתעלה מעל האגו שלנו ונצא לחופש ממנו.

קריין: קטע שישי, אומר הרב"ש.

"יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', כ"ז) "בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא". פירושו, כפי רוב הצער, שהאדם סובל בקיום תורה ומצות, כן יהיה שכרו מרובה. משמע מכאן, שכן האדם עושה משהו, שבגלל שהאדם עושה, הוא מקבל שכר. אולם גם זה יש לפרש על דרך הנ"ל. שהאדם צריך להאמין, שהצער והיגיעה שיש לאדם, בזה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מדביקות ה', והוא שקוע באהבה עצמית, הצער הזה, זהו המכונה, שכר."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה" 1990)

קריין: קטע שביעי.

"בזמן שבא איזה התנגדות לעבודה, אזי צריכים להיות בשמחה, משום שרק עכשיו יהיה מקום להרוויח שכר מרובה, כמו שהאדם הוא בשמחה, בזמן שהוא רואה, שיהיה לו הרבה להרוויח, ואין הוא מסתכל על היגיעה, אלא רק על השכר. כמו שכתוב אנו צריכים להתגבר בתורה ומצוות.

ובזמן שיהיה לנו הפרעות, יהיה לנו שמחה, מזה שניתן לנו הזדמנות להרוויח הרבה שכר."

(הרב"ש. 622. "ענין התגברות")

זאת אומרת, לפי היגיעה, השכר. ככל שיש לנו יותר יגיעה, יותר הפרעות, יותר בעיות, אנחנו הולכים בכוח, משתדלים לעשות משהו, ולפי זה השכר שלנו יהיה. זאת אומרת, לא לפחד מכך שזה קשה, אלא דווקא ההיפך, בכך שזה קשה אנחנו עושים הרבה יותר נחת רוח לבורא מאשר אם זה היה קל.

שאלה: איך בדיוק אדם יכול להתעלות מעל האגו כדי לממש את חשיבותה של היגיעה, מה היא הנקודה שהאדם לא רואה כאן?

האדם לא רואה איפה הוא מרוויח ואיפה הוא מפסיד באמת. אילו יכול היה לראות, ודאי היה רואה שאיפה שיותר קשה דווקא זוהי הדרך ולא איפה שקל יותר, ולכן היה בוחר ביגיעה. כמו שלמדנו בכמה מאמרים, האדם תמיד צריך לבחור ביתר יגיעה, איפה שהוא יכול להתייגע יותר, לפי זה הוא מקבל שכר, כי השכר שלו הוא להגיע למטרת הבריאה, כך הוא צריך לעבוד.

שאלה: ניתן להתגבר על המכשולים כי הבורא נותן לנו את המאמץ, אבל איך אפשר לנצל, להשתמש נכון בשכר?

השכר בעצמו נותן לנו ידיעה איך אנחנו יכולים להמשיך להתגבר ולהגיע למטרת הבריאה, איך מגיעים ממצב למצב למטרת הבריאה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לאותו הצער שהופך לשכר?

אנחנו לא צריכים להגיע לצער, אנחנו צריכים ללכת בדרך ישרה, לא בגלל שזה טוב או לא בגלל שזה רע, לא בגלל שכך זה קשה או לא בגלל שזה קל, ולא בגלל שזה בשמחה ולא בגלל שזה בקושי. אנחנו תמיד רוצים רק לבחור בדרך האמת, איפה היא האמת, ולפי זה להתקדם. כך צריך להשתדל לעשות.

שאלה: מדובר כאן על שכר, אבל יש כל מיני עונשים, האם השכר הוא אחד, אותו הדבר, או שהוא תלוי בהתאם ליגיעה שאתה משקיע, כך גם השכר?

נכון מאוד, לכן נאמר "לפי צערא אגרא", ככל שקשה כך השכר גדול יותר.

שאלה: יש לי שאלה בעניין של תורה ומצוות, משהו בכך לא מסתדר לי. הבנתי שהתורה והמצוות זה רק ברוחניות, או שאני טועה? כי עכשיו בגשמיות אני לא מקבלת, לפחות אני לא מרגישה שאני מקבלת משהו, וגם אין לי מה לתת, אז מה העניין הזה שאנחנו מצווים כל הזמן על תורה ומצוות גם בגשמיות?

ככל שאנחנו יכולים להתקרב יותר לבורא, לפי זה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך עלינו ללמד את הבהמה שלנו לשמחה רוחנית, איך לעבור לחומר דלק כזה?

אנחנו צריכים לעבוד רק על החיבור בינינו והחיבור עם הבורא, ואז כתוצאה מהעבודה הזאת אנחנו נגלה עד כמה אנחנו עוברים כל פעם למצבים רוחניים יותר.

שאלה: לא פעם שמעתי ש"לפום צערא אגרא", לפי היגיעה מקבלים את השכר, אף פעם לא הגעתי לכך ותמיד זו הייתה שאלה גדולה. היום קראנו מה קורה כשמגיעה שמחה כזאת לאדם והוא מבין, אבל מה קרה לאדם כשמגיע אליו המצב הזה, וזאת השמחה, מה קורה לאדם בזמן הזה?

הוא פשוט מקבל מנה קטנטונת של אור עליון.

קריין: קטע שמיני, אומר הרב"ש.

"ידוע שאין האדם עולה בדרגה אלא אם כן יש לו צורך. אז הוא יכול לקבל מילוי מה', משום שאין אור בלי כלי, היינו שאין שום דבר בלי שום רצון. כי הרצון להדבר נקרא כלי שבהמילוי.

לכן כשהאדם חושב שאין לו חסרון ממשי, היינו שלא רואה שהוא יותר גרוע משאר אנשים, אז נאמר עליו "בתוך עמי אנוכי יושבת".

מה שאין כן כשהוא מרגיש שרע לו יותר מכל האנשים, שהוא עני בדעת, שאין לו שום השגה בתורה ומצוות, הגם שיש הרבה אנשים שאין להם שום השגה, אבל היות שאין להם צורך להשגה בתורה ומצוות, אז הם לא מרגישים מזה שום יסורים.

וברוחניות אומרים "לפום צערא אגרא", משום שהצער והיסורים מזה שחסר לו, ובשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו שממלאים לו את חסרונו. לכן כשהקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא עני, על ידי זה הוא מסוגל לקבל מילוי."

(הרב"ש. 348. "בשעה שה' אוהב את האדם")

"ידוע שאין האדם עולה בדרגה" הרוחנית, "אלא אם כן יש לו צורך. אז הוא יכול לקבל מילוי מה', משום שאין אור בלי כלי," ואם הוא עולה, זאת אומרת שיש לו צורך, הוא דורש יותר אז הוא מקבל את הכלי, מילוי ומילוי בכלי. "היינו שאין שום דבר בלי שום רצון. כי הרצון להדבר נקרא כלי שבהמילוי.

לכן כשהאדם חושב שאין לו חסרון ממשי, היינו שלא רואה שהוא יותר גרוע משאר אנשים, אז נאמר עליו "בתוך עמי אנוכי יושבת"." זאת אומרת שהוא כמו כולם ואין בכך שום דבר מיוחד.

"מה שאין כן כשהוא מרגיש שרע לו יותר מכל האנשים, שהוא עני בדעת, שאין לו שום השגה בתורה ומצוות, הגם שיש הרבה אנשים שאין להם שום השגה, אבל היות שאין להם צורך להשגה בתורה ומצוות, אז הם לא מרגישים מזה שום יסורים.

וברוחניות אומרים "לפום צערא אגרא", משום שהצער והיסורים מזה שחסר לו, ובשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו שממלאים לו את חסרונו. לכן כשהקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא עני, על ידי זה הוא מסוגל לקבל מילוי."

(הרב"ש. 348. "בשעה שה' אוהב את האדם")

שאלה: מה זה "עני בדעת"?

שאין לו שום ידיעה, שהוא היה יכול להרגיש, שיש לו השגה, הבנה, או קשר עם הבורא.

שאלה: למה הצער בונה כלי?

כי זה צער מחוסר הבנה, השגה, התקדמות, השפעה. חסר לו גם את הכלי, וגם את המילוי שבתוך הכלי.

תלמיד: אבל הצער עצמו הוא הכלי? מה הצער עושה שבעקבותיו נוצר כלי?

יש כאן באמת בעיה קצת עדינה, האם אנחנו צריכים צער או לא? ואם צער, אז על מה בדיוק? האדם צריך להצטער על זה שאין לו כלי, זאת אומרת על כך שאין לו שום חיסרון לגלות את הבורא, להרגיש את הבורא, להתחבר עמו. שאין לו שום תשוקה לזה שהוא מסוגל להשיג את מטרת הבריאה, את מה שהבורא רוצה ממנו, וכן הלאה. זה בעצם החיסרון של הכלי.

תלמיד: אז מה הצער עושה, הוא מייצר את החיסרון?

הצער נותן לאדם הרגשה שחסר לו קשר עם הבורא.

תלמיד: אז אם הצער נותן הרגשה, מה זה הכלי?

זה הכלי.

שאלה: איך מגיעים לצער הנכון?

כשאני כל הזמן מחפש, במה אני מצטער, מה מצער אותי, מה דוחף או מושך אותי, וכל הזמן בודק את עצמי עד כמה אני יכול להתקדם ולהבין מהו הכלי האמיתי.

שאלה: כתוב, "לפי הצער, השכר", איזה צער מביא לשכר?

הצער על כך שעדיין לא הגעתי לעומק של הכלי, כשאני באמת מצטער שהכלי שלי עדיין לא שלם.

שאלה: אולי יש כאן חוסר הבנה בגלל המילה "צער", "ייסורים", זה משהו שאני סובל ממנו, וכאן אני חושב שמדובר על הרגשה כמו של רעב, כאשר האדם מרגיש רעב, וככל שהרעב יותר גדול, כך הוא ירגיש תענוג יותר גדול מהאוכל. זאת אומרת ככל שהרעב הרוחני שלנו גדול יותר, כך נקבל הרגשת תענוג גדולה יותר מזה שהבורא יתחיל למלא אותנו באור.

וגם יש פה עניין נוסף, שאני רואה שלא את הרעב עצמו אני צריך להרגיש, אלא את הרעב של החבר. אם אני אתחיל להרגיש את הרעב הרוחני של החברים בעשירייה, ובשבילם אני אתחיל להכין את הסעודה, וכאשר הם יתמלאו, אז זה יהיה פשוט משהו.

אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף להרגשת חיסרון בכלי, מה עוד חסר לנו כדי שנוכל למשוך את הבורא, למלא אותו, להרגיש את הכלי האמיתי שלנו, את הרצון, והחיסרון האמיתי.

תלמיד: אז הייסורים זו עבודה בקו שמאל, ובקו ימין אנחנו צריכים לעבוד אחרת לגמרי, כאילו הכול כבר נעשה?

כן.

שאלה: לאחרונה הבנתי שכשיש איזה סבל, איזו בעיה מצד הבורא, אז התפילה והקשר איתו, עם החברים, ועם הקבוצה חזק מאוד. כי יש בזה צורך אמיתי, וכאשר אין את זה, קשה ומורכב לבנות דרישה באותה דרגה, וזה לא יוצא באותה עוצמה. קשה לבנות קשר באותה עוצמה כמו כשאתה חווה מורכבויות, ייסורים. אז איך לעשות את זה, שלא נצטרך לייסורים, אלא שדרך העבודה בקבוצה נוכל לבנות את אותו החיסרון?

לא ניתן לעשות את זה בלי ייסורים. הייסורים הם חלק בלתי נפרד מההרגשה שבכלי, של המילוי, והכיוון למילוי. בלי ייסורים לא היינו יכולים לכוון את עצמנו בשום דרך לבורא, בשום דרך.

תלמיד: אני פשוט נזכר בזמנים שהיו לנו בעיות, והיה לנו כזה חיסרון, ורצון, ואז כשהבורא טיפה משחרר, אתה כבר לא מסוגל לעשות.

נכון. לכן בלי ייסורים, בלי סבל, אי אפשר להתקדם. אבל אנחנו לא צריכים להגביר ולהגדיל אותם, אלא פשוט להבין שבלעדיהם אנחנו לא מסוגלים להרגיש את הכלי האמיתי שלנו.

תלמיד: אז אני לא יכול לבקש שהבורא ייתן לי ייסורים?

לא, וגם לא צריך. אין צורך בייסורים, אתה יכול להחליף אותם באהבה.

תלמיד: אז איך לבנות אהבה באותה עוצמה?

תבקש. גם על אהבה צריך לבקש.

שאלה: יש לי דוגמה פרקטית, ביום ראשון הכלי האפריקאי נפגש כדי לעשות הפצה עבור אפריקה. זו הייתה הפעם הראשונה שהגיעו להפצה יותר אנשים מאשר הסטודיו יכל להכיל. היו אנשים מגאנה, ממקומות שונים באפריקה, ומה שקרה היה ממש מסתורי. בפעם הראשונה שעשינו אירוע כזה, והגיעו יותר אנשים ממה שיכולנו להכיל, כל הציוד פשוט לא עבד, והייתי ממש שבורה מזה.

תהיתי למה כשהצטרפנו ככה יחד בפעם הראשונה, הבורא לא אִפשר לנו להראות לאנשים את הסרטון. זה עורר בי הרבה מאוד צער כי חשבתי שאולי עשינו משהו לא נכון. בסוף נשארו כמה חברים מניגריה, ואז הווידאו כן עבד. אבל הייתי מאוד עצובה כי עשינו את זה רק בפורום קטן, אבל כשכולם היו זה לא הצליח. ואנחנו צריכים לעשות את זה שוב. מה עלינו לעשות אחרת כדי שזה יצליח?

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שלא נורא שזה לא הצליח. בכל זאת, יבואו זמנים שהכול יסתדר, הכול יתחבר בצורה נכונה, ואנשים יבואו, קווי התקשורת יתפקדו נכון, והכול יסתדר. לא כדאי לבכות על זה.

אבל הכול לטובה. מה שעברתם, בכל זאת עברתם. ואני בטוח שכמו שפעם כל המין האנושי יצא מאפריקה, המקור של כל בני האדם הוא באפריקה, אז בסופו של דבר, כמו שהיה לפני אלפי אלפי שנים, ככה אני בטוח שמאפריקה עוד יצאו הרבה חכמים, מקובלים שמשיגים את הבורא, ומביאים לנו קשר עימו. אז נלך יחד עם כל היבשת הזאת, ונצליח. אני מאוד שמח שאת אתנו.

שאלה: כל הייסורים הם מהרצון לקבל, ואנחנו בהשפעת המתנה?

כן.

שאלה: הסברת קודם, שככל שיש יותר יגיעה ויותר מאמץ, ככה השכר יותר גדול, ויש יותר נחת רוח לבורא. מצד שני, לפני כמה שיעורים שאלו אותך אם כדאי לעשות בעשירייה דווקא פעולות שאנחנו לא אוהבים, שקשות ולא נוחות לנו, ואמרת "לאו דווקא". אז אני רוצה להבין, האם הכוונה במילה "יגיעה" זה לעשות משהו נגד הרצון שלי?

לא. רק נגד הרצון לקבל.

שאלה: מה הייחודיות של הייסורים של העני בעבודה הרוחנית, לעומת ייסורים רגילים, והאם יש שמחה בייסורים האלה?

כן, יש. כיוון שהעני מחפש דווקא דעת, את דעת התורה, את הדעת הרוחנית, ולכן הוא יותר מצליח.

שאלה: אנחנו מרגישים צער וחסרונות חדשים. האם הבורא שולח לנו את הרצונות החדשים האלה כדי שנוכל לקבל אורות חדשים לצורך תיקונים חדשים?

נכון.

שאלה: הייתי רוצה לתת טיפ קטן לחברה. בקבלה מדיה יש את כל הקליפים והתוכניות. יש אפשרות להוריד אותם למחשב ואז לא צריך לסמוך על האינטרנט, כך הכול כבר מוכן, נמצא במחשב ואפשר פשוט להקרין את זה.

תכתוב לה.

שאלה: הקטע הזה מזכיר ומעורר ייסורי אהבה. בעולם שלנו כשאנחנו מתאהבים אנחנו יודעים למי אנחנו מתגעגעים, אבל מה אנחנו צריכים להרגיש כמושא הגעגוע של הייסורים הרוחניים שלנו?

מה אנחנו צריכים להרגיש?

תלמידה: האם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את האובייקט, את הגורם לייסורים שלנו?

עלינו לתאר לעצמנו איך אנחנו משפיעים לבורא ובמשפט קצר, "אני רוצה להרגיש שאני משפיע לבורא".

שאלה: האם אדם צריך לשמור בתוכו את הצער מחוסר ההתקדמות או שהוא צריך להביא אותו לקבוצה, מהי הגישה הנכונה?

הגישה הנכונה היא גם להעביר זאת לקבוצה.

שאלה: מהי התפילה הנכונה ביותר כדי להתכונן לייסורים?

אנחנו לא צריכים אף פעם להתכונן לייסורים או להתקדם לייסורים. אנחנו בכלל לא צריכים לחשוב על ייסורים אלא אנחנו רק צריכים כל הזמן לחשוב שהבורא הוא "טוב ומיטיב".

תלמידה: האם יש צורך שכולנו בעשירייה נרגיש צער ביחד? האם צריך להרגיש את הצער?

כן, אנחנו צריכים להרגיש צער ביחד בעשירייה, זה משהו אחר. עלינו לדבר על המטרה שהיא מיוחדת ואחת לכולם. עלינו לדבר איך אנחנו משיגים את המטרה, איך אנחנו עוזרים ומושכים את כל החברים לקראת המטרה.

שאלה: האם כשמישהו מצדיק את הבורא אז הצער נעצר, ואם הצער נעצר, אז איך אנחנו ממשיכים להצדיק את הבורא?

אנחנו ממשיכים להצדיק את הבורא בזה שמרגישים טוב ממנו.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לבחור, או דרך ייסורים, או דרך אהבה. למה הרבה פעמים אנחנו עושים את הכול כדי ללכת בדרך אהבה, ובכל זאת מקבלים ייסורים?

הרי ידוע לנו גם מהחיים שלנו, שלא יכול להיות זה ללא זה. קודם אנחנו מקבלים את הייסורים ומתוכם מגלים את האהבה.

שאלה: מתואר כאן מצב שאני מרגישה שאני גרועה מכולם, וההרגשה הזאת היא מתנה מהבורא. ביחס לקבוצה לדוגמה, אני מרגישה שאני הכי גרועה, הם מצליחים ואני צריכה להתכלל בהם אבל לפי ההרגשה שלי, אם אני יותר גרועה מכולם אז אני אמשוך אותם למטה, אני אזיק להם או אעזוב אותם. במה אני יכולה להיות מועילה לקבוצה, איך להתכלל נכון?

כל אדם מועיל לקבוצה שלו אפילו אם הוא הכי רע. אנחנו לומדים מהבורא, יש אדם שהוא בפני עצמו מועיל ויש אדם שהופך את עצמו ממזיק למועיל. עלינו לשים לב מאיפה הוא מגיע, איך הוא משתנה ובזה השכר שלו.

תלמידה: אם הייתה הרגשה כזאת ואדם ברח, התרחק מהקבוצה ואחר כך הוא הרגיש שהוא לא עשה מספיק. האם יש כאן מקום עבודה? הוא הרגיש שאחרי הכול היה צריך להישאר בקבוצה, לעשות מאמץ, הרגשה כזאת שלא היתה מספיק עבודה.

עוד תהיה לכם הזדמנות לתקן זאת במדרגות הבאות. אף פעם אל תחשבו על העבר, תחשבו על העתיד.

שאלה: לפעמים, כשהבורא לוקח מאיתנו את הרצון, האם המטרה שלו היא שייווצרו בנו מלמטה הכלי והרצון הנכונים?

כן, בדיוק.

שאלה: האם כשהאדם לא מרגיש צער ומכשול בעבודה אז הוא בכלל לא נמצא בעבודה רוחנית?

כן, בלי התנגדות אין התקדמות.

שאלה: ישנם רגעים שאתה הולך לשיעור, למפגש, לקבוצה בכוח. האם זה לא מזיק לקבוצה?

להיפך, זה מאוד מועיל גם לקבוצה וגם לך.

שאלה: הבוקר נתת לנו תרגיל, להגיע מחר לשיעור מוכנים לחיבור פנימי של כל "בני ברוך" וממנו לחיבור הכללי לכל העולם. ואנחנו, גם הכלי הנשי וגם הכלי הגברי, רוצים מאוד להשיג את הרגשת הנחיצות הזאת, שהיא תתגבר בנו עד שהיא ממש תחיה בנו. מה נדרש מאיתנו היום, איזו פעולה נעשה היום, שתעלה את הנחיצות הזאת לחיבור בינינו, ושלא נגיד מחר אלא כבר נגיע מוכנים לשיעור מחר עם הנחיצות הזאת?

מה אתם חושבים, איך נעלה את הנחיצות לחיבור?

תלמידה: זה פלונטר, ממש.

מה את חושבת?

תלמידה: לדבר על זה כל הזמן, בכל הזדמנות.

לדבר על זה, אולי זה אמצעי טוב להגיע לכך. מה חושבת החברה מספרד?

תלמידה: אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על זה. אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות הכול כך מיוחדת שעכשיו אתה מדבר על זה, כדי להתחבר לבורא. כדי להגדיל את החיסרון הזה לתפילה. רק הוא יכול לתת לנו את זה.

בסדר.

איך עוד מגדילים חיסרון לתפילה?

שאלה: האם הצער הוא באמת כדי שכל העשירייה יגיעו לחיסרון - לבוא מוכנים?

כן, ודאי. ודאי שכל עשירייה תהיה בחיסרון אחד. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", כי לב זה חיסרון. ברור?

תלמיד: אנחנו עובדים על זה.

שאלה: אני חושבת לבקש. וככל שנבקש יותר ונחכה לתשובה, נצפה לתשובה.

טוב.

שאלה: השאלה לגבי הקטע, שלאדם יש צורך בתורה ומצוות, כשהוא מרגיש גרוע יותר מכולם. מה הנקודה של להרגיש גרוע יותר מכולם, למה החיסרון שלי נמדד ביחס לחיסרון של החברים?

כי אנחנו שייכים לכלי אחד. ולכן אנחנו תמיד נמדדים אחד כלפי האחרים.

תלמיד: במה זה עוזר לי להרגיש יותר גרוע?

ההרגשה הפנימית הזאת, שאין בעולם אדם יותר גרוע ממני. גם בידע, גם בשכל, גם בקשר עם אחרים, גם בכל דבר ודבר. אני הכי הכי מוזנח, גרוע, ממש זבל.

תלמידה: כשאני מרגישה את זה באמת, אז אני צריכה תורה ומצוות.

למה את צריכה להגיע לזה דווקא?

תלמידה: זה מה שאמרו במאמר.

בסדר. אבל אפילו לפני זה אם את מרגישה, כבר את צריכה למשוך תורה ומצוות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהייסורים מגיעים אלינו מהבורא, שהוא מעורר אותם בנו כדי לחזק את איכות הקשר בינינו, כדי שעוד יותר נתחבר?

בטח. איך עוד לעורר אתכם, אם לא על ידי ייסורים. אפשר לעורר אגואיסטים רק על ידי ייסורים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזרז את התחלפות המצבים?

זה תלוי במידה שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה. זה שאנחנו רוצים להתקרב זה לזה, זה כאילו שאנחנו לוחצים על הגז.

תלמידה: במה תלוי הרצון שלנו להתקרב זה לזה, איך מגבירים אותו? כי יש רצון כללי, אבל איך באמת להרגיש שעובדים עם זה?

להשתוקק למטרה.

שאלה: איזו כוונה חשובה יותר, לדעתך - הבקשה והכוונה לחבר את העולם שלנו עם העולם הרוחני או לבקש כוח השפעה, כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא?

השני.

שאלה: האם הכלי נבנה מעל הרצון שלי, או שאני יכול לעבוד עם הרצון של החבר, לקחת את הרצון שלו ולעזור לו לבנות את הכלי?

גם זה וגם זה טוב. גם וגם טובים.

שאלה: הצער שעליו אנחנו מדברים, האם זו ההרגשה של להיות לחלוטין מנותק מהבורא?

כן.

שאלה: באיזו נקודה מבודדת של אהבה עצמית, אתה לא יכול להתחבר, האם זה העצב.

כן. זו הרגשה שאני עזוב. כמו שאנחנו רואים את הקוסמונאוטים, אלה שטסים לחלל. כשהוא מתנתק מהחללית שלו אז הוא לכל כיוונים, לא יודע איפה הוא נמצא. וזאת ההרגשה, שאין לי שום קשר עם היסוד.

שאלה: לגבי החיסרון - אני חושב לבוא בתפילה להפוך את שונאינו לאוהבינו. יש מצב שאדם מגלה שכל מה שהוא פעל ועשה כדי להתקרב לבורא, התברר כשקר וזה רק הרחיק אותו מהבורא.

כן.

תלמיד: זו הרגשה מאוד מאוד משפילה. איך מתרוממים מהמקום הזה?

עוזבים את הכול ורוצים להתקרב לבורא. תעזוב את כול השאלות האלה, ישר לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, רק להשתוקק לקשר עם הבורא וחוץ מזה, שום מחשבה אחרת.

כן.

שאלה: במצב כללי שחיסרון ועוצמת התפילה תלויה מעוצמת הבקשה ופה יש שני מנגנונים, זה הכול סבל. אבל יש סבל שהוא סוכריה שמחכה לי. וסבל של מקל שמגיעות אלי מכות. נראה לי שמקל הרבה יותר מועיל.

אסור לך לבקש מהבורא מקל.

תלמיד: אבל אני לא מבקש גם סוכריה?

תבקש רק התקרבות. התקרבות, מפני שאתה רוצה לדעת את החוקים שלו, וכדי לעבוד לפי החוקים שלו. רק משפט אחד "למדני את חוקיך".

שאלה: יש שתי מילים בעברית צער וייסורים. בצרפתית זה תורגם למילה אחת. מה הבדל בין צער לבין ייסורים?

צער זו הרגשה פנימית, וייסורים זה גם הרגשה פנימית. ויש הרבה מילים שדומות זו לזו.

שאלה: החלק השני של השיעור היום, דיבר על אורות התורה שמרפאים אותנו. וזה מרגיש לי שאנחנו צריכים דחיפות לגבי זה שאנחנו חולים מבחינה רוחנית, ואנחנו צריכים למהר לבית החולים שירפא אותנו. אז השיעור של מחר צריך להיות אותו בית החולים, אליו אנחנו ממהרים כדי להתרפא. להתחבר ולנקות את עצמנו לעבודה.

כן, אני מסכים. להיות איתכם, כולכם בבית חולים כדי להתרפאות. בסדר, תשמרו לי שם מקום.

(סוף השיעור)