שיעור הקבלה היומי٤ ديسمبر ٢٠٢١(בוקר)
שיעור בנושא "נשמת אדם הראשון"
٤ ديسمبر ٢٠٢١
שיעור בוקר 04.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נשמת אדם הראשון – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטע מס' 1, כותב בעל הסולם במאמר "ששים רבוא נשמות".
אנחנו נקרא, נלמד ולפי זה נשאל ונחשוב על מה מדובר.
"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
יש רק גילוי הבורא לנברא, לרצון לקבל שברא, והגילוי הזה כלפי הרצון לקבל נקרא נשמה. אותו גילוי הוא בעצם לא נמנע מאף אחד, אלא זה רק לפי הרצון שבכל אחד ואחד. אלו שמשתוקקים לגלות את גילוי הבורא הם נקראים "ישר אל", "ישראל". כמו שאנחנו רואים בהיסטוריה שהתחברו בבבל אוסף של אנשים מכל מיני עמים, מכל מיני חלקים, לא חשוב מי ומה, וכך בנו את הקבוצה הזאת שנקראת "ישראל". מי שמשתוקק הוא עומד לפני המאור הזה שמאיר עליו, שהבורא רוצה לגלות את עצמו, ומצד הבורא אין שום בעיה, אין שום הבחנות וחילוקים, אלא הכול תלוי בכל אחד עד כמה הוא משתוקק לקבל את גילוי הבורא.
לכן כל אחד ואחד יכול להגיע בהתפעלות שלו למצב שהוא מרגיש את כל האור העליון הזה שמאיר עליו. וכלפי האדם זה בא בחלקים, כמו שאנחנו לומדים על פרצופים, ספירות, עולמות. עולם זה מהמילה העלם והסתר. עד שאדם מגיע למצב שהוא ברצון שלו, ביחס שלו לבורא מגיע ממש בדיוק לאותו היחס כמו של הבורא אליו ואז יש גילוי שלם. אבל בסך הכול תמיד לאדם מאירה נשמה שלמה, מידה שלמה של הבורא לנברא. ואין נבראים, יש רק נברא אחד, וזה שנראה לנו שיש הרבה נבראים זה בגלל שאנחנו לא שלמים ולא מחוברים בינינו כמו שצריכים להיות מחוברים. אבל אם היינו מבטלים את הרצון האגואיסטי שלנו והיינו מתחברים בינינו בלב ונפש, אז היינו מרגישים שאנחנו בעצם מבנה אחד, נברא אחד, ומאיר בנו אור אחד.
זה מה שבעל הסולם אומר, "ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר." כמו שזה היה מלכתחילה לפני השבירה, שבירת האדם לחלקים רבים. "כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים." בגשמיות אנחנו רואים שאנחנו מחולקים, שאנחנו רחוקים, הפוכים, מנוגדים זה לזה. ברוחניות זה ההיפך, כשאנחנו מתגברים על האגו שלנו שמפריד בינינו, אנחנו מגלים את עצמנו כאחד. "אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות," כך אנחנו סופרים, מפני שהמבנה שלנו הוא מתחיל להיות למטה מבינה, זעיר אנפין ומלכות, ויוצא לנו מספר שישים. "נראה", אומר בעל הסולם, "שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד." שכך אנחנו רואים בגלל שהגוף שלנו, הרצון לקבל שלנו, לא הגוף הגשמי, הבשרי, אלא הרצון לקבל שלנו שנקרא הגוף של הפרצוף הרוחני שלנו, הגוף של הנשמה, הוא עדיין מקולקל, ואז נראה לו שיש הרבה חלקים, שיש ששים רבוא נשמות. "דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל," לא מסוגל לקבל אור אחד שיאיר בכלי אחד, "ובכח התורה והמצווה", בכוח האור המחזיר למוטב שמאיר עליו, והמצווה, כשמשתדל מלמטה כלפי האור הזה להביא כל הזמן את הרצון שלו לתיקון, אז "נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך," זה מגיע בשלבים, במידות, אז "באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו." יותר ויותר.
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
רק כלפי האדם יש חילוקים, יש חלקים, והכול מתחלק למצבים, לזמנים, לאורות וכולי. מה שאין כן באמת, מחוץ לאדם, כשאנחנו מתקנים את עצמנו, מתעלים מעל עצמנו, אז ודאי שאין שום דבר חוץ מאור אחד וכלי אחד.
שאלה: היות והמאמר נקרא "ששים רבוא נשמות", האם יש הבדל איזה מהחלקיקים האלה נכנס לקטגוריה של ששים רבוא הנשמות?
אנחנו צריכים להבין שנשמה היא חלק אלוה ממעל. אתה לא יכול להגיד שיש נשמות בכולם, אלא במי שמשתוקק לבורא. הרצון להגיע להשפיע לבורא, להזדהות עימו, להתחבר עימו, שזה מביא את האדם בדרך כלל ללימוד ויישום של חכמת הקבלה, הרצון הזה נקרא "נשמה". לא בכולם ישנן נשמות עליהן אנחנו מדברים כאן, אלא למי שמשתוקק להתאחד, לגילוי הבורא, להתקרב לבורא, הוא כן בעל נשמה.
תלמיד: שש מאות אלף נשמות אלו מידות של הנשמה?
החלקים האלה שאנחנו מדברים עליהם לא שהם קיימים כחלקים וכך זה קורה. אלא שש מאות אלף חלקים שבנשמה הם מספר המדרגות שיש לנו, אלפיים אלפיים אלפיים חלקים שבהם אנחנו משיגים את הנשמה, את האור הכללי. וששים רבוא נשמות, זה שהחלקים האלה מתחברים יותר ויותר עד שמגיעים לנשמה אחת. זאת אומרת, זה לא משהו מוגדר וכך קיים, אלא זה מוגדר אבל כלפי האדם המשיג. לא לשים לב למספרים האלה, אלא זה רק לפי השגת האדם.
שאלה: רק אנשים עם נקודה שבלב שאנחנו מתייחסים אליהם כישר אל יש להם נשמה. האם בסוף התיקון כל האנושות תהיה נשמה אחת?
כן. רק יש הבדל שישנם רצונות שהם משתוקקים לאיחוד עם הבורא ולכן הם משיגים זאת על ידי איחוד ביניהם, וישנן נשמות שמרגישות רע אבל אין להן יכולת, הכנות להבין ולבצע התקרבות לבורא, והן נקראות אח"פ. אנחנו נקראים גלגלתא ועיניים, אלו שמשתוקקים לזה ויכולים להגיע.
כמו שאנחנו לומדים ב"פתיחה", ובחכמת הקבלה בכלל, שאנחנו צריכים לגלות את הנטייה הזאת, לתת לנטייה הזאת כיוון, כוח, חיבור בינינו, ולפי זה לקבל מלמעלה את כוח האור ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו. ועם כוח האור הזה שמאיר עלינו אנחנו כן יכולים להתקדם עד שמגיעים לנשמה אחת. אבל באמת יש רק נשמה אחת, רצון אחד ואור אחד. אלא רק כלפי בני אדם, לפי השבירה שבהם, לפי התיקון שבהם, כך הם מגלים שהם נמצאים או בריבוי רצונות והארות קטנות או כבר ברצון אחד ואור אחד.
תלמיד: אם אנחנו ממשיכים לעשות את העבודה שלנו, אז האנושות פשוט תתחבר אלינו, לבני ברוך או לישראל?
זה כבר לא שייך לנושא, אבל כן. ודאי שאם אנחנו נבצע את מה שמוטל עלינו, ונהיה יותר קרובים זה לזה ונתחבר יותר והאור יותר ויותר יאיר בנו, זה ימשוך גם את כל באי עולם כי הם ירגישו עד כמה לעומתם יש לנו יותר קרבה לבורא, ואז יבואו אלינו ויתחברו ויהיו כמונו. אין בזה יותר טוב ויותר גרוע, יש רק הבדל בחלקים, ישנם חלקים שהם יותר נמשכים לקרבה לבורא ופחות נמשכים. אבל בסופו של דבר אין הבדל בין אף אחד לאף אחד, כולם מתחברים לרצון אחד שכולל את כל הרצונות הפרטיים שכבר מתוקנים בחיבור השלם ביניהם, ובזה נגמר הכול.
שאלה: בעל הסולם כותב, שהנשמה נמצאת בכל בני ישראל, בכל אחד בשלמות. מה זה אומר בכל אחד בשלמות?
האור העליון פתוח לכל אחד ואחד, אלא כל אחד ואחד מגלה אותו בסגנון שלו. אנחנו עכשיו לא יכולים לתאר את זה.
אם אני שומע איזה צליל ואתה שומע אותו הצליל, יש הבדל בינינו? בטוח. אבל אנחנו יכולים באמת להשוות, לשקול מה ההבדלים? לא. מה ההבדל בהבנה של איזה מושג אצלך ואצלי? לא יכולים לדעת. ישנם כאלו דברים שאנחנו לא מסוגלים בכלל לגעת בהם. אנחנו מבינים שכנראה זה כך, אבל לא יותר מזה, כי זה כבר תלוי בכלים יותר פנימיים שלא נמצאים בתחושות שלנו.
ולכן איך אתה מרגיש את האור ואיך אני מרגיש את האור, באיזה צבע, באיזה כוח, אמנם אנחנו מודדים את זה, אבל המדידה הזאת היא מדידה שלא מביאה בחשבון את ההתפעלות הפנימית, כי זה כבר שייך להרגשה. ואת ההרגשה אנחנו לא יכולים למדוד בכלים שלנו, בעולם שלנו, אלא רק בחכמת הקבלה, שם אנחנו יכולים להגיע לזה, וגם כשמגיעים לזה, מגיעים על ידי החיבור בינינו.
אז על ידי התכללות בינינו בגוף דאדם הראשון, שם אנחנו כן יכולים להתחבר. ובחיבור ההדדי כשכל אחד בונה בתוך השני ספירות פרטיות, אנחנו יכולים על ידי התכללות ספירות בספירות שאנחנו בונים, להגיע לכדור, לעיגול, במקום איזו מדידה ליניארית. ואז אנחנו יכולים להבין מה זה נקרא "להיות כאיש אחד בלב אחד", מה המושג הזה "להיות בלב אחד". אבל עכשיו אין לנו אפילו אפשרות להתקרב לזה. זה יבוא.
תלמיד: עכשיו אמרת שכל אחד בונה בתוך האחר ספירות פרטיות.
בהתכללות שלנו בינינו, בהתחברות שלנו בינינו, כל אחד נכלל בשני, וכך אנחנו נמצאים בהתחברות בינינו, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה". מה זה נקרא "להתפרנס זה מזה"? להתחבר זה עם זה, ואז כל אחד בונה בקשר שלו עם האחרים את הספירות הפרטיות שלו. חוץ מהמבנה היסודי שהיה בכל אחד ואחד מלכתחילה, אנחנו מתחילים להתפרנס, זאת אומרת להתחבר בינינו ולקבל, לבנות כל מיני פרצופי ביניים בינינו. על ידי זה אנחנו מתחילים לראות איך אנחנו משלימים זה את זה, איך אנחנו בונים את הצירוף הנכון, ומתוך זה אנחנו מכירים את הבורא.
תלמיד: איך אני יכול להתכלל עכשיו בחבר מהעשירייה שלי כדי לבנות ספירה פרטית או ספירות פרטיות?
את זה אנחנו לומדים כבר ממאמרי החברה. מתקרבים לזה על ידי זה שמבצעים את מה שבעל הסולם ובעיקר רב"ש מסבירים לנו איך אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה. אם אנחנו משתדלים להתחבר זה עם זה למעלה מהדעת, זאת אומרת למרות שאני דוחה את החבר והחבר דוחה אותי, אם למעלה מזה אנחנו בכל זאת מתחברים, ומביאים בחשבון לא את התכונות הגשמיות של האדם אלא את הנטייה הרוחנית שלו לגילוי הבורא, אם אני רוצה להתחבר עם אותה נטייה ואני מעלה אותה למעלה מכל המרחק הגשמי שנמצא בינינו, בהרגשה הגשמית, אז כך אנחנו בונים את המערכת.
שאלה: בקטע מדובר על שש מאות או ששים ריבוא נשמות ונשמה אחת כללית משותפת. מה ההבדל בין ההרגשה של המצב שבו אנחנו מרגישים שאנחנו נשמה וסביבנו יש עוד 599 נשמות לבין מצב שאנחנו נשמה אחת?
ככל שאנחנו יודעים לחבר את הרצונות שלנו לרצון אחד. האמת שאנחנו לא יכולים לחבר את הרצונות, הם לא ניתנים לחיבור, אלא "רצון כאחד" זה שהכוונה היא אחת על פני הרצונות, והרצונות נשארים כמו שהם, כל אחד ואחד לפי טבעו, אלא החיבור הוא רק למעלה מהם בכוונה. אז ככל שאנחנו יכולים לחבר אותם יחד, דווקא בגלל שהם רצונות שונים והכוונה שלהם היא כוונה אחת, אז אנחנו יכולים על ידי זה להבדיל, ללמוד את הנושא שאנחנו מרגישים בתוך הרצונות האלה בצורה מאוד מדויקת, עד צורה אינסופית ממש.
כי האור העליון שבורא את הרצון, הוא נותן לרצון הזה יכולת להיות גם מחולק לששים ריבוא נשמות, לשש מאות אלף חלקים. שש מאות חלקים זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. שש ספירות כפול אלפים וכולם הם מתאחדים במלכות. ואז המלכות מתוך זה שהיא מחברת את כל עשר הספירות האלה בצמצום ואור חוזר בנטייה שלה לבורא, מפני שהיא באור חוזר שלה מתקשרת לבורא שהוא אחד, אז גם התפיסה שלה, למרות שהיא תפיסה דיפרנציאלית, בדידה, למרות זאת היא מחברת את כל ההתפעלויות האלה להתפעלות אחת ומרגישה את הבורא כאחד, ומרגישה את כל הנבראים כאיש אחד בלב אחד.
למרות שזה קורה לא בפועל אלא למעלה מהרצונות השבורים, הרחוקים, ודווקא על ידי זה שיש שני מצבים, מצב של חלוקה ומצב של חיבור, אז על ידי זה אנחנו יכולים דווקא להגיע להבחנות מאוד מאוד מדויקות בגילוי הבורא לנברא.
שאלה: בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר ויותר על מערכת אדם הראשון, ונלמד את הנושא הזה יותר לעומק, מצד אחד. מצד אחר, אנחנו רואים איזה איחוד, חיבור עוצמתי מופיע נגד עינינו בין אנשים, שזו תכונה מאוד מיוחדת, וכביכול יש סממנים של איזו תקופה חדשה. מה תפקידו של הכנס שעומד להגיע בתחילת ינואר, ואיך עלינו להכין את עצמנו אליו בצורה נכונה?
אני לא מארגן את הכנסים, לא את הערב, ולא שיעור, אני לא קובע את הנושא, אני לא קובע כלום, זו העבודה שלכם. אני רק ממליץ שתחברו לזה יותר ויותר אנשים, וככל שכל אחד ואחד יהיה שייך לזה, זה הרווח שלו ממש.
לכן אני ממליץ לכם להיות מחוברים, אומנם הכנס הזה הוא בשפה הרוסית והמרכז שלו כנראה יהיה במוסקבה כמו שאני מבין, אבל זה לא חשוב. אנחנו חייבים לקבל את הדברים האלה שעדיין יש חלוקה בשפות, שזה מגיע אלינו משבירת אדם הראשון ממש כמו שכתוב על זה בתורה, לכן נתעלה מעל זה ונקווה שעל ידי כאלו מצבים, על ידי כאלו אירועים נגיע יותר מהר לחיבור בינינו. ומהמבנה שאנחנו נחבר, מתוך המבנה הזה נגלה את השלמות. הכול לפנינו והכול טוב.
שאלה: כתוב שהבורא נפח נשמת חיים באדם. איזה הבדל יש בין האדם לבין הבורא אם הוא נפח בו את נשמת החיים?
המבנה של האדם זה רצון לקבל שהבורא ברא מיש מאין, מכלום שלא היה קודם הוא ברא רצון לקבל. אחרי זה הוא מילא את הרצון לקבל באור שלו, ברצון להשפיע מצידו, ושבר את הקשר ביניהם, כך שהקשר היה קיים מתוך זה שהוא מגיע מהבורא. נכנס האור העליון לתוך הרצון, הרצון להשפיע נכנס לתוך הרצון לקבל, וזה מחזיק מתוך זה שהבורא מחזיק.
כשהבורא לוקח את הכוח שלו וכבר אין חיבור בין הרצון לקבל לרצון להשפיע על ידי הבורא, אז הרצון לקבל והרצון להשפיע מרגישים את עצמם בצורה הפוכה, וזה גורם להתרחקות ביניהם, באותה המידה מתרחקים אלו מאלו ומזה נעשתה הבריאה. בריאה נקראת "בר מהבורא", חוץ מהבורא, ועל זה אנחנו מדברים. כל המצב שלנו הוא לגלות את הפער בינינו עם הבורא, ואיך אנחנו נדע את זה? מתוך הפער שבינינו, בין החלקים השבורים, ככל שמשתדלים להתחבר לחלקים מחוברים נגד השבירה, נגד כוחות הדחייה, נגד האגו מה שנקרא, בזה אנחנו מעצבים את דמות הבורא, שהבורא נקרא "בוא וראה". במידה שאנחנו מחברים את עצמנו יחד למרות שלא רוצים, זה ברור, במידה הזאת אנחנו נותנים לכוח הפנימי, לאור העליון שהסתלק בשבירת אדם הראשון, לחזור ולהאיר בנו שוב. לזה צריכים להגיע.
שאלה: מה מאפיין את האדם לפני השגת דרגת נשמה?
שהוא משתוקק להגיע לזה, ולכן הוא מוכן לעשות חיבור בתוך העשירייה.
שאלה: אם הבנתי נכון, עבודת החיבור, ההשתוקקות לחיבור צריכה להיות רק כלפי התחברות לרצון לרוחניות שיש בחברים, רק על ההשתוקקות הזאת להסתכל?
כן.
תלמיד: במצב שיש הרגשת ריחוק מאוד חזקה, כלפי כל שאר הרצונות, זאת אומרת, יש דחייה בצורה הגשמית, אבל מחשיבים רק את הרצון לרוחניות ושם בנקודה הזו מתחברים.
נכון.
תלמיד: מה קורה עם המקום שקודם היה מאוד מאוד רחוק, ולא יכול להתקרב?
שום דבר. אנחנו רק רוצים חיבור פנימי סביב הנושא, ובתוך החיבור בינינו רוצים לגלות את הבורא כדי לגרום לו נחת רוח.
תלמיד: וכשמתחברים בנקודה הפנימית, מה קורה לאותן הדחיות שהיו קודם? זאת אומרת, הדחייה הגשמית נעלמת, או שהיא עדיין קיימת?
לא, זה בהתאם למצב הכללי שלנו, הפרעות או גדולות וגדֵלות, או שהן נעלמות, ובכל מיני צורות אנחנו צריכים להבין שזה הכול בא ומתגלה לפי הצורך בתיקון הכללי.
שאלה: למה כל כך קשה ללמוד את החיבור?
זה כנגד הרצון לקבל שלנו, כנגד האגו שלנו. אין יותר חשוב מלהתגבר על הפירוד וודאי ורק בזה העבודה שלנו.
שאלה: מה זה התהליך הזה של בניית הספירות שלך בשני? אמרת שצריך לבנות את הספירות שלך בתוך החבר.
ההתכללות הזאת מגיעה במידה שאנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, ואחר כך אנחנו מתחילים לגלות עד כמה באמת נעשה הקשר בינינו בצורה הפנימית. אנחנו מתחילים לחזור לאותו מבנה של אדם הראשון, אדם אחד. אבל זה לא לעכשיו.
שאלה: מהן הספירות בקשר בינינו?
שאנחנו צריכים להגיע מכל הספירות הפרטיות שיש בכל אחד ואחד, למבנה של התכללות זה בזה כמה שאפשר, ובמידה שאנחנו מתקשרים זה אל זה, בהתאם לזה אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא "התכללות". את זה צריכים להשיג. כל הדברים האלה משיגים מהפעולות.
שאלה: מה ההבדל בין נשמה לניצוצי נשמה לפי המאמר?
בינתיים אין לנו הבדל, רק זה חלקים, חלקים יותר קטנים, יותר ויותר קטנים, ככה הוא קורא לזה.
שאלה: האם לאדם הראשון היה גוף, זאת אומרת רצון לקבל?
אדם הראשון ודאי שזה רצון לקבל. חוץ מהבורא, מה שיש זה רק הרצון לקבל שהוא ברא.
שאלה: איך אני אדע שקיבלתי נשמה, שיש לי נשמה?
לפי איך שאני מרגיש את הבורא. "נשמה" זה חלק אלוה ממעל, שאני מקבל אפילו התפעלות, התרגשות מהבורא אפילו דבר הקטן ביותר שמגיע לי בתוך החיבור שלי עם החברים, לפי זה אנחנו כן מגיעים להתקרב לבורא, להתכלל עם הבורא.
שאלה: מה זה אומר שהנשמה מאירה לאדם בתוך העשירייה?
הנשמה זה האור הכללי שצריך למלאות את הגוף של האדם הראשון, הוא נקרא "נשמה" מפני שמה שיש לנו, מגיע לנו דרך כתר וחכמה זה מגיע מלמעלה, ומהאמצע, מבינה זעיר אנפין ומלכות, זה כבר האור שמתפשט כלפי הנברא. ולכן כך אנחנו מקבלים אותו. על ידי הכלים שלנו. זה נקרא "ז"ת של הפרצוף".
שאלה: מה זה אומר שבתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה?
שהגוף שלנו, הרצון לקבל שלנו בכללות נקרא הגוף שלנו, הוא הפוך מהאור העליון, ולכן הוא לא נותן לאור העליון להתפשט בו, כי אין שום השתוות בין הרצון לאור, אבל כשאנחנו מתקנים את הרצון בכוונה על מנת להשפיע, אז לפי ההשתוות של הרצון להשפיע מצד הגוף, מצד הרצון ומצד האור, האור נכנס לתוך הרצון. ודאי כמו שאנחנו לומדים את זה על ידי צמצום מסך אור חוזר זיווג דהכאה שממלא את הרצון, ואז לפי זה יש איחוד חיבור בין האור לרצון.
שאלה: האם הנשמה זו תכונת ההשפעה?
"נשמה" זה תכונת ההשפעה שהאדם מקבל מלמעלה על ידי ההזדהות שלו עם הבורא.
שאלה: האם בחיבור מושלם עם העשירייה אפשר להגיע למצב של שישים ריבוא נשמות, או שזה רק בחיבור של כל הכלי העולמי?
מספיק להתחיל עם העשירייה כדי לקבל את זה, ואחר כך כמו שכתוב "נשמת אדם תלמדנו"1. מתוך העשירייה והלאה אנחנו נלמד את מה שמגלים בעשירייה. זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו"1.
שאלה: האם באדם הראשון היו אהבה וגם יראה כלפי הבורא?
כן, ודאי, אבל בצורה כזאת שעוד לא בירר את זה, עוד לא רכש את זה בעצמו.
קריין: קטע מספר 2, כותב בעל הסולם.
"מסבת חטאו של עצה"ד [עץ הדעת], פרח נשמת חיים הנצחיית, שנפח ה' באפו, לצרכי האדם הראשון לבדו, וקבלה לצורה חדשה, המכונה זיעה של חיים, כלומר שנתחלק הכלל לפרטים מרובים מאד, לטפין טפין, שנתחלק בין אה"ר [אדם הראשון] וכל תולדותיו, עד עת קץ, באופן, שאין שינוי כלל במעשה השי"ת אלא צורה נוספה יש כאן, אשר זה אור החיים הכללי, שהיה צרורה באפו של אה"ר [אדם הראשון], נתפשט לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורה, בגופות מרובות, ובגוף אחר גוף, עד גמר התיקון המחויב."
(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)
בצורה כזאת דיפרנציאלית, בדידה, כשכל אחד יכול לתקן במשהו ואחר כך מגיעים להתחברות ולתיקונים בגושים יותר ויותר גדולים עד שמגיעים למבנה הכללי השלם של האדם הראשון. כביכול כך אפשר להסביר את הדברים.
שאלה: כתוב שנוצר הרצון לקבל, לאחר מכן הבורא נופח בו נשמח חיים, נשבר, מתאסף, מתי כל זה הופך לנברא?
"נברא" נקרא כשיש לו רשות בפני עצמו, שהוא לא נמצא ממש בשליטה של העליון, אלא הוא מתחיל לקבל עצמאות, אז אפשר להגיד שמרגע זה והלאה נעשה הנברא. ודאי שהוא נמצא במצב כזה לא מבטן אימו ולא אחר כך כשגדל אפילו אחרי הלידה, אלא ממתי אנחנו אומרים בחיים שלנו שאדם נעשה בפני עצמו? לפי חכמת הקבלה זה מגיל 13. צריכים ללמוד מה זה נקרא גיל 13, שממנו והלאה כביכול האדם נעשה עצמאי. זה במקרה שאנחנו מדברים על בני אדם.
אם אנחנו מדברים על הכלי הרוחני, אז שתהיה לרצון לקבל יכולת לעשות צמצום על עצמו, לפחות לקבל או לא לקבל, מהנקודה הזאת והלאה אנחנו יכולים לדבר על עצמאות. לפני זה אין לו עצמאות, הוא נמצא ברצון לקבל והרצון לקבל מבלבל אותו וזורק אותו מצד אל צד כדי שיתחנך ויגדל ויגיע למצב שרוצה להיות למעלה מהרצון לקבל. סך הכול זו המטרה שלנו, לגלות שאנחנו רוצים להיות למעלה מהרצון לקבל.
תלמיד: כלומר זה סוף הנברא, סוף מחשבה?
כשאני מגיע לצמצום זו תחילת ההתפתחות הרוחנית. "צמצום" זה נקרא שאני מכאן והלאה יכול להתפתח במשהו באופן עצמאי. במידה שאני עושה צמצום על הרצון לקבל שלי אני כבר לא נמצא בשליטה שלמה של הבורא. הבורא נתן רצון לקבל, אני על ידי המאמצים שלי רכשתי יכולת להיות למעלה מהרצון לקבל, מזה אני מתחיל דרך החופשית. אני חופשי מהבורא, מהרצון לקבל שהוא ברא, ואז יכול להתחיל להידמות לו, להשתוקק לרצון להשפיע.
שאלה: אמרת לנו שאין מה לייחס חשיבות למספרים, 600,000 וכן הלאה, האם כוונתך הייתה לומר שהמספרים לא חשובים מבחינתנו רק בגלל שאין לנו השגה בזה, או שבאמת למספרים אין חשיבות?
על המספרים אנחנו צריכים ללמוד, כולם קשורים למערכת הרוחנית, אין להם שום יסוד בעולמנו כאן, וכל השנים, הדרגות, הדקות, השעות, כל מיני המדרגות, על הכול אנחנו צריכים ללמוד רק מהמערכת הרוחנית, רק במידת ההתעלות למעלה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, שם לכל המספרים האלה אנחנו נוכל לתת את הצביון הנכון, בינתיים לא. כי אנחנו עדיין לא התחלנו בינינו להשיג חיבור ולהשיג רוחניות כדי להרגיש בזה משהו, ולכן לתת משמעות למדרגות, מספרים אנחנו לא יכולים, אין לנו יסוד לזה.
שאלה: מה הקשר בין דורות לפרצופים?
אין קשר. פרצופים זה מה שאנחנו מייצרים בתוך הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. דורות, אני לא מדבר על העולם הזה, דורות זה מה שאנחנו מייצרים בפרצופים שבאים בזה אחר זה, ובכך אנחנו בונים את המדרגות ואת התיקונים שלנו.
שאלה: במאמר מדובר בגלגל של שינוי הצורה בגופים רבים. מה המשמעות של זה?
הרצון לקבל התחלק להרבה רצונות פרטיים כך שכל אחד יכול להתקיים ולתקן את עצמו ולעזור לאחרים להתקיים ולתקן את עצמם. העזרה ההדדית היא בכך שכל אחד מתקן את עצמו בלהתחבר לאחרים, ולא בבת אחת כולנו יחד כמו שהיה מלכתחילה כשהרצון לקבל היה אחד. אלא כשהוא התחלק יש לנו אפשרות לעשות עבודה בחלקים רבים, בצורה פרטית. כך אנחנו לא נתקעים ברצון לקבל האגואיסטי הגדול אלא ברצונות קטנים אגואיסטים שאנחנו יכולים לתקן אותם אחד אחד.
שאלה: איך מתבצע החיבור בין חלקי הנשמה לבין התולדות של אדם הראשון?
אחר כך כל התולדות דאדם הראשון, שאלה חלקים פרטיים מהנשמה שלו, כל התולדות האלה מתחברות יחד בכל דור ודור ומגיעות שוב לפרצוף אדם אחד.
שאלה: מה זה תולדות ומה קורה עם מצבים שלא מצליחים לתקן?
כל מצב ומצב נקרא "דור". כל צורה של חיבור שונה שמתגבר ומקרב אותנו לגמר התיקון גם נקרא "דור". כל המצבים שבאים לקראת התיקון הכללי נקראים "דורות".
תלמיד: מה קורה עם מצבים שלא מצליחים לתקן?
תצטרך לתקן אותם בצורה אחרת, אחרי מכות וכל מיני דברים אחרים. אי אפשר להזניח ולא לתקן, התיקון חייב להיות שלם. ואף אחד לא יתקן לך חוץ מאותו רצון שצריך לתקן, כי זה הפגם שבו.
שאלה: צמצום הרצון זה עיבור הנשמה?
כן.
שאלה: המאמר מתחיל במילים "מסיבת חטא עץ הדעת". איך להרגיש את החטא בחיי היום יום של כל אחד מאיתנו או בעשירייה?
להרגיש פשוט שאתה לא מחובר לחברים ולכן אין ביניכם אור עליון שיכול לחבר אתכם יחד ולתת לכם את הרגשת הנשמה.
תלמיד: איך אני מתקן את החטא?
תשתדל להתחבר עם החברים לרצון אחד, לכוונה אחת, לכיוון אחד ולמטרה אחת. אין שום אפשרות אחרת.
שאלה: מהי זיעת חיים ולמה בעל הסולם משתמש דווקא במושג הזה?
זיעת חיים זה חלק קטן מאוד, הארה קטנה מאוד מהאור העליון האמיתי, לכן זה נקרא כך.
שאלה: איך קרה שהאדם הראשון התחיל לשנות את הצורה שלו אם בבורא לא היה שינוי בזמן הזה?
אנחנו צריכים ללמוד את חטא עץ הדעת. האדם הראשון הרגיש שיש לו מה להוסיף בדבקות שלו בבורא לאותה הדבקות שהוא קיבל מהלידה. הוא נולד מה שנקרא "מהול", בלי יצר הרע שהתגלה בו אחר כך, ולכן הוא לא יכול להוסיף משהו אם אין לו רצון רע. לכן חיפש על ידי מה עוד הוא יכול להידבק בבורא וגילה שזה מה שחסר לו, זה נקרא שמשך בעורלתו.
מתוך זה שלא החזיק, שגם זה היה מתוכנן, לא החזיק בזה שהתגלה האור הגדול, התענוג הגדול למעלה מאותו מסך שהוא נברא, אז נפל מהדרגה שלו ואיבד קשר עם כל החלקים שלו, שהאור העליון היה מחבר ביניהם. וכך זה המשיך עד למצב שאנחנו נמצאים כאן בהרגשת העולם הזה, שזו גם רוחניות, רק הפוכה ושבורה. אנחנו צריכים להשתדל לבצע בינינו את הדרך הזאת לחיבור עד שנגיע להרגשה של כוח האדם.
שאלה: למה יותר קל לתקן הרבה רצונות אגואיסטיים קטנים מאשר רצון אגואיסטי אחד גדול?
יותר קל לתקן רצונות קטנים כי הם קטנים בכמות וגם באיכות ואז אפשר להתגבר עליהם, זה ברור לנו אפילו מהחיים שלנו. לכן התיקון הוא מצד הבורא שברא רצון לקבל גדול וכנגדו אור גדול, ושבר את הרצון לקבל על ידי האור, וישנה התאמה בין הרצון לקבל והאור, ואחר כך אפשר לעשות תיקונים קטנים על ידי חיבורים קטנים.
שאלה: האם הרצונות שאנחנו צריכים לתקן הם רק אלו שלא מאפשרים לנו להתחבר בעשירייה? איך נבדיל ביניהם לבין רצונות גשמיים בתחילת הדרך?
הרצונות הגשמיים לא כל כך חשובים לנו, אנחנו צריכים לשים לב רק לחיבורים בינינו בעשירייה. אנחנו לא צריכים לעבוד על הגבלת הרצונות לקבל שלנו, פחות לאכול, לשתות, לנשום, פחות להרשות לעצמנו כל מיני דברים. אנחנו צריכים רק להשתוקק להיות יותר קרובים זה אל זה. זו בעצם המצווה הגדולה, העיקרית.
שאלה: בסוף הקטע כתוב, "שהיה צרורה באפו של אה"ר [אדם הראשון], נתפשט לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורה, בגופות מרובות, [ובגוף אחר גוף,]" בזו אחר זו, "עד גמר התיקון". מה זה אומר?
תתארו את זה בצורה כזאת פשוטה, היה רצון לקבל גדול, וכדי להביא אותו לעל מנת להשפיע אז מה שעושים, שוברים אותו לחלקים קטנים. יש לנו רצונות אגואיסטים קטנים, אחדים, ואז מתקנים כל חלק וחלק מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. גם זה לא פשוט, אנחנו מרגישים את זה, כל אחד מאיתנו הוא אחד מהחלקים האלה, שצריך לתקן את עצמו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בכל הרצונות, המחשבות והפעולות שלו. אבל בכל זאת זה אפשרי לעומת מה שהיה אם היינו נמצאים ברצון אחד.
קריין: ציטטה מספר 3, כותב רב"ש,
"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.
והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות."
(הרב"ש. 179. "עיבור - א'")
אחרי חטא אדם הראשון הרצון לקבל היה אחד עם אור אחד, ואז נשבר לחלקים קטנים וכבר כל אחד מאיתנו הוא חלק מאותו רצון שנשבר. יש בכל אחד ואחד מאיתנו קצת אור שנשאר מתוך השבירה, ועל ידי הפעולות שלנו בחיבור בינינו בעשירייה אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה אל זה. ודאי שזו לא קירבה פיזית אלא פנימית, ככל שמסוגלים יותר, ככל שאנחנו יכולים לבקש מהבורא, ואז על ידי זה אנחנו מושכים עלינו את המאור המחזיר למוטב.
הפנייה שלנו לבורא שיקרב אותנו זה אל זה נקראת "העלאת מ"ן". על ידי זה שאנחנו מקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב הוא בונה בינינו מסך, חיבור בינינו, ואז אנחנו מתחילים בחיבור הזה לגלות את האור העליון שהוא נותן לנו מילוי. איזה מילוי הוא נותן לנו? שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד על פני העביות, וכך אנחנו מגלים את הכוח העליון בנו.
שאלה: מה זה אומר שהיו ניצוצות של אור חוזר לאחר חטא של עץ הדעת, האם זה מתייחס לחיבור עם הבורא?
ודאי. אותו האור שהיה לנו, כי בכל זאת באדם הראשון היתה איזו מידת השפעה, חיבור, אבל טבעי שמגיע אליו מהלידה, הכול הסתלק, נשארו שיריים, נשארו רשימות, ואנחנו צריכים להעלות את הרשימות האלה ולהשתמש בהן נכון.
שאלה: איך אני יכול להרגיש את הנקודות שבלב שבחברים שלי כדי שאני אוכל להתחבר איתם?
תשתדל להראות להם עד כמה אתה נמצא בנטייה אליהם, ואחר כך תראה שאתה כן מזהה שהם נמצאים באותן הנטיות כלפיך, אבל תתחיל מעצמך.
שאלה: בעל הסולם ב"שישים רבוא נשמות" מצטט את "ספר בראשית" ב', ז', וכתוב שם "ויפח באפיו נשמת חיים", זאת אומרת משתמשת פה התורה "באפיו" ברבים. ובקטע 2 מ"פנים מאירות ומסבירות", הוא כותב "פרח נשמת חיים הנצחיית, שנפח ה' באפו", ואחר כך שוב משתמש "באפו של אדם הראשון", ביחיד. האם יש לזה איזו חשיבות?
אין חשיבות. תעזוב את המחקר הפילולוגי שלך, זה לא יעזור. זה תלוי איך הוא מסתכל על המבנה הזה, האם כמבנה אחד, או אחרי השבירה שאלו כבר הרבה חלקים. וכשמשתוקק לחזור לאחד, אז האם לפי ההשתוקקות שלו הוא נחשב לאחד, או לפי כך שלמעשה זה עדיין שבור. לא צריכים להתעמק בזה, צריכים לחשוב על מהות העניין, והמקובלים כותבים נכון.
שאלה: האם ההשפעה והתלות ההדדית בינינו גדלה ככל שיותר מתקרבים לתיקון הנשמה?
ודאי.
תלמיד: האם זה נקרא עצמאות?
לא, אנחנו נלמד מה זה עצמאות. אני לא יכול לענות במילה אחת מה זה "עצמאות". עצמאות ממי? עצמאות במה? זה לא פשוט.
שאלה: איך לזרז את תיקון מערכת אדם הראשון כדי למנוע כל מיני אסונות, מלחמות גרעיניות ופנדמיות?
רק על ידי החיבור, כמו שאנחנו לומדים. אנחנו יכולים לשמור על עצמנו לא להיכנס לייסורים גדולים, ובעל הסולם כותב על זה שיכולות להיות אפילו מלחמות עולם שלישית ורביעית, וזה הכול תלוי בנו.
עכשיו האנושות נמצאת לפני מצב מאוד לא פשוט. ההתקדמות שלנו היא התקדמות שלילית, אנחנו לא נמשכים להתקרבות בינינו, לחיבור בינינו, ובזה שאנחנו רוצים להעלות את רמת החיים, למלא את הכלים האגואיסטים שלנו, אנחנו עוד יותר מתרחקים זה מזה, ורואים מה קורה עם המדינות, עם העמים. לכן יש לנו כאן בעיה, אנחנו נמצאים בצורה הפוכה מהצורה שבה צריכים להתקדם.
לכן אנחנו מגיעים למשבר. במקום לעשות תיקונים בהתקרבות זה אל זה אנחנו מתרחקים, ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית שלנו מרחיקה אותנו זה מזה, ולכן אנחנו מתקרבים למשבר גדול מאוד. זה לא יהיה בבת אחת, אלא ממש בזה אחר זה נתחיל לרדת יותר ויותר מהמצב שבו אנחנו נמצאים למצבים הרבה יותר גרועים, וזה לא שמישהו אחד אשם, אלא כולנו נמצאים בהתפתחות אגואיסטית, וכך נגלה שאנחנו חייבים בתיקון, אבל דרך ייסורים, וכנראה שזה מה שעלול לקרות. או שאם נתקרב בינינו, ובאלה שלומדים את חכמת הקבלה יש כוח עצום, לכן אם נקרב את עצמנו זה אל זה יחד, על ידי זה אנחנו יכולים למנוע המון אסונות בכל העולם.
אבל באמת כל המשברים עוד לפנינו. יכול להיות שאת כל המשברים האלה אנחנו יכולים להפוך לעליות, ואם לא, זה מה שעומד לפנינו, לפני כל העולם. אנחנו לא יכולים להפוך שום דבר לטוב, תראו מה קורה עם ההתפתחות הטכנולוגית, עם כל דבר.
שאלה: קודם למדנו שמצדנו המאמץ הוא הביטול, וזאת הפעולה העיקרית שלנו, ועל הפעולה הזאת אנחנו מקבלים מסך מהבורא. עם החברים אנחנו מדברים כל יום על החשיבות של הביטול, מבקשים מהבורא כוחות לביטול, להתגברות, כוללים את זה בתפילה, ולמרות הדחיה בכל זאת מחזיקים ביחד וממשיכים לבקש. באיזה שלב אנחנו נבין שיש לנו מסך?
כשאתם תוכלו לעלות למעלה מהאגו שלכם לחיבור, ולהיות בחיבור במרכז הקבוצה יהיה חשוב יותר מכל מצב אחר.
תלמיד: אבל זה כל הזמן דוחה אותנו ואנחנו בכל זאת ממשיכים.
ודאי שתרגישו שאתם מתרחקים, זה כדי שכנגד זה תגדילו את הקשר ביניכם. למה אתה מתלונן שיש לכם הפרעות, איך תתקדמו בלי הפרעות?
תלמיד: כנראה שאני מנסה להבין מה ההבדל בין העבודה הזאת שלנו, לבין זה שכבר יש לנו מסך?
אין לכם מסך, במה יש לכם מסך? "מסך" זה כוח התגברות על כוחות הפירוד. אנשים מצד אחד מגלים שהם דוחים זה את זה, שונאים זה את זה, לא יכולים לסבול זה את זה, מטבעם, ומצד אחר הם מתגברים על הנטיות האלה להתרחק זה מזה ומתחברים. זאת העבודה, ואז זה נקרא שהם "רוכשים מסך". כוח התגברות על כוח הדחיה, כוח חיבור למעלה מכוח הדחיה ששורה עליהם, זה המסך.
תלמיד: מה שאני מנסה להבין זה במה זה נבדל, הרי אף אחד לא רוצה לעסוק בעבודה הזאת וכל הזמן להיות בדחיה, ובזה שבכל זאת אנחנו נשארים ביחד זה עדיין לא נחשב כמסך?
לא, זה עדיין לא נקרא מסך. אתם עדיין לא מגלים כוחות דחיה כאלה שאתם בכוח, בהכרה מחזיקים יחד. אתם לא מתפללים לבורא שייתן לכם כוח חיבור על פני כוח דחיה. אתם לא מחזיקים בשיניים רק כדי לא להיפרד. אתם לא מגלים עדיין כוחות דחייה ושנאה וביקורת הדדית שיש לכל אחד כלפי האחרים בקבוצה שעל פני זה אתם יכולים להתחיל לגלות את כוח החיבור. כוח החיבור יכול להתגלות רק מעל כוח הדחיה, ובכוח החיבור אתם תתחילו לגלות את הבורא.
שאלה: כמה הכרחי להתפלל עבור כל העולם? האם לא יכול להיות חיבור בעולם לפני שהוא קורה בינינו, ואם כן, איך עלינו לארגן את התפילה?
מתוך ההרגשה, שאתם מרגישים מה חסר לכם, "חסר לנו להבין כמה אנחנו רחוקים זה מזה, חסר לנו להבין כמה אנחנו חייבים להתקרב, חסר לנו להבין מה חסר לנו בכלל". את כל הדברים האלה תכניסו לתפילה, מה חסר לכם כדי להגיע למצב חיבור ראשון שבו אתם מגלים שאתם יחד נפשית ומגלים את הבורא בקשר ביניכם.
שאלה: אם נגיע לאיזו רמת חיבור בתוך העשירייה ולקשר עם הכלי העולמי, האם זה יספיק כדי לעצור את המשברים ולשנות את העתיד הלא טוב שצפוי לאנושות?
אני לא יכול לומר אם תוכלו לעשות זאת מיד, אבל כניסה לרוחניות של קבוצה כול כך גדולה כמו בני ברוך, ודאי שישנה את המצב בעולם ובטוח את מצבנו.
שאלה: מה מבכל זאת מונע מאיתנו מלהתחבר ולהתקרב זה לזה?
האגו שביניכם, במיוחד בין נשים, יחד עם זאת אני חושב שנשים דווקא יהיו יותר מוצלחות מגברים.
שאלה: האם החייאת הכלים בעשירייה זה משהו שקורה בזכות ניצוצי קדושה שבאים מהמצב הקודם שהיינו בו, או כל פעם יש ניצוצי קדושה חדשים שמתעוררים?
כל פעם ניצוצי קדושה חדשים. כל פעם זה מצב חדש עם הכול הפרטים שבו.
שאלה: האם מערכת האדם הראשון המתוקנת אלה רצונות שונים, או שזה הופך להיות רצון אחד גדול משותף?
כשאנחנו מחברים את כל הרצונות האלה ודאי שאנחנו מחברים רצונות שונים, מה שיש בהם שמשתף אותם, מחבר אותם, זו הכוונה כלפי הבורא. שכל אחד מוכן להיות בחיבור עם האחרים כדי לכוון את עצמו לבורא, כי בלי חיבור עם אחרים גם אני לא יכול לכוון את עצמי לדביקות בבורא. לכן אני מתחבר עם כולם ועל ידי החיבור איתם אני מכוון את עצמי לחיבור עם הבורא.
שאלה: האם כל החיים שלנו זה עליית הרשימות? ואיך אפשר לא לשכוח את זה כדי לא ליפול לעולם הגשמי?
על ידי "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים להזכיר זה אל זה שכל העבודה שלנו זה לעלות את החסרונות לחיבור בינינו ולהגיע למצב שהבורא יוכל להתגלות בנו.
שאלה: איך ומתי העשירייה מקבלת מסך, האם אפשר לתאר את זה מבחינה רגשית?
מתי שהמטרה תהיה לכם חשובה יותר מכול מיני חשבונות ביניכם.
קריין: קטע מספר 4, כותב רב"ש.
"משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים. והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים, ואין לו שליח נאמן. מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות ושילחם על ידי שליחים רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות.
שבאופן זה, דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים, לברר כל הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפות, מסיבת החטא דעץ הדעת כנ"ל.
וסוד הנפשות רבות הוא, בחינת התפרטות לאורות הפנימיים, ובחינת ימים מרובים הוא, בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניים, ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול שחטא בו אדם הראשון, ואז יהיה גמר התיקון."
(הרב"ש. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)
מה הוא אומר, "משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים", המלך לשלוח לבנו למדינת הים וכולם גנבים סביבו. לכן הוא פורט את הדינרים לחלקים ועל ידי זה שמחברים את כל החלקים יחד אחרי שמביאים אותם לבן שלו, שוב הבן שלו מקבל את כל המשלוח מאביו.
כך גם אנחנו, קיבלנו מהבורא אור אין סוף, עולם אין סוף, אנחנו לא יכולים להחזיק זאת, לא מסוגלים לקבל זאת בעל מנת להשפיע, לכן הבורא שובר את האור שלו ואת הכלי שלו לחלקים קטנים ומחלק אותם בין כולם עד שכל אחד ואחד מתקן את עצמו. ואז אנחנו על ידי זה יכולים להגיע למצב שכל אחד מקבל את החלק שלו בעל מנת להשפיע, מתחבר עם כולם, ואנחנו שוב חוזרים לאותו כלי אחד בעל מנת להשפיע, כך אנחנו מגיעים לגמר התיקון.
כל העבודה שלנו היא בין תחילת הבריאה לבין סוף הבריאה, שם אנחנו נמצאים בפירוד בינינו ויותר ויותר מגלים כמה אנחנו נמצאים בפירוד בצורה יותר ויותר מדויקת ומתחברים בינינו בהתאם לזה בצורה יותר ויותר מחוברת עד שמגיעים לגמר התיקון.
שאלה: תוכל להסביר מה זה "נשמות רבות הם חלוקה לאורות רבים" ?
אין לנו יותר מאור וכלי. ובחלוקה בין האורות והכלים האלו, אנחנו מוציאים את כל החלוקות שלנו שבעולם הזה: שעות, ימים, בני אדם, עונות השנה, בעצם בכל. לכל הדברים האלה יש התכללות של ספירות אלו באלו, ומתוך ההתכללות שלהם יש בנו כל כך הרבה הבחנות.
מה שאנחנו צריכים זה להתעלות למעלה מכל ההבחנות ולהתחבר למעלה מהם עם הבורא שהוא אחד. ואז יוצא שאנחנו מרצונות שונים רוצים לעשות רצון אחד שמחובר עם המקור שלו, עם בורא אחד. וכל הדברים שמתעוררים בנו באמצע: ימים, לילות, ועוד כל מיני הבחנות, הכול יעלם ויקבל ברוחניות גם צביון אחר.
שאלה: למה שאני לא ארצה לגנוב את אותה הפרוטה שאני נושא? הרי התפקיד שלנו הוא להגדיל את הנקודה שבלב, את החשיבות הרוחניות, למה שאני לא אגדיל וארצה לגנוב את זה?
אתה לא תרצה לגנוב מפני שלא יהיה כדאי לך, בגלל הבושה, מה יחשבו וידברו עליך. אם יהיה לפניך מיליון דולר, אתה תגנוב ולא תחשוב כל כך, אבל אם יהיה לפניך דולר אחד, אתה תחשוב, האם כדאי לי לעשות את זה, ככה כל אחד ואחד מאיתנו. המידה איפה שאני מחליט לגנוב למרות הכל או לא לגנוב, המידה הזאת נקראת גובה המסך.
תלמיד: אבל החברים אומרים לי שזה חשוב מאוד, שכדאי לי לגנוב את זה.
מה כדאי לגנוב?
תלמיד: החברים אומרים ואני מאמין להם שזה דבר גדול, אז אני רוצה את זה על מנת לקבל.
איפה יש לך אפשרות לגנוב שאתה מדבר על זה?
תלמיד: הנקודה שבלב שלי נהיית לי חשובה מאוד, הרוחניות נעשית לי חשובה. ואני מרגיש פתאום גאווה ואני מתחיל להתעסק ברוחניות על מנת לקבל.
כן.
שאלה: זו גניבה?
כן. זה שאתה מתחיל להתעסק בגשמיות במקום רוחניות, זה כאילו שאתה גונב. אז מה?
תלמיד: אז יש פה סכנה.
אין סכנה, כי אתה נמצא מלכתחילה בקליפות בוא נגיד, אפילו שזה עדיין לא קליפה. מלכתחילה אתה נמצא כך.
תלמיד: טוב, נקווה.
אנחנו כולנו נמצאים ב"זיעת הקליפות", זאת אומרת הדרגה הקטנה ביותר של הרצון לקבל.
שאלה: איך אני יודע שההבחנות הרוחניות הן לא אשליה של הדמיון?
אם זו רוחניות, זה בין החברים בקבוצה, כשאתם משתדלים להגיע לחיבור ביניכם, כדי להתעלות למעלה מהרצון הפרטי של כל אחד. תחשבו על זה.
קריין: 5. כותב בעל הסולם.
"לאחר כל התאחדות מעשי הנבראים, צריך שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי, ומהזיווגים שלו הוליד בנים, וגם בנים הולכים בדרכיו, מזיווגי זיווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם זרע ישראל. ובגמר התיקון, יתלכדו זה בזה, עד שנעשה מבין כולם אדם אחד, כמו אדם הראשון, והבן מאוד."
(בעל הסולם. "פעולות האדם ותחבולותיו")
שאלה: מתוך מה שקראנו מורגש שהתיקונים מחולקים לחלקים בהתאם לתכונות שלנו. והם מגיעים בהדרגה בהתאם ליכולת שלנו לעבוד בעשירייה והם מגיעים בצורה של דחייה במטרה לחבר בינינו. ויש נקודות כשל, הכשרה אחת שעצם המחשבה עליהם מעוררת ביקורת גדולה. וכאן משתלבים גם העשירייה, גם הרב וגם הבורא. האם אפשר לומר, שאם לא נחבר את הביקורת הזו לעשירייה, כלומר אם אנחנו לא מדברים על זה, אז אנחנו בעצם גונבים התקדמות?
אני לא יכול לענות לך על זה, כי יש בזה הרבה דברים ואני לא יכול להיכנס לכל זה, זה שייך לבירור שבתוך הקבוצה. ומי יודע מה עומד אחרי המילים שלך, ואיך אתה תשתמש בהם אחר כך בעשירייה. לכן אני מצטער, אבל אין לי תשובה לזה.
אתם צריכים העיקר ביחד לברר את הדברים ולא לעזוב באמצע, ולא להישאר בפירוד אחרי הבירור, אלא להגיע למצב שכל הבירורים תמיד נגמרים באיחוד ביניכם. ולא שאחד מרגיש את עצמו צודק, והשני לא, ושלישי כן, וכן הלאה. העיקר זה להגיע לחיבור.
תלמיד: אבל באופן כללי אפשר לומר שההתנגדויות האלה הכרחיות כדי לבנות מסך?
"מסך" זה נקרא שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, כדי להיות בחיבור עם כולם. וכך כל אחד ואחד. ואז מתוך המאמצים שלנו אנחנו בונים מסך אחד, ואז האור העליון יכול להתיישב באותו המסך.
תלמיד: אם כך אפשר לומר, שאם כבר מכניסים את הביקורת הזו, אז המטרה שלי צריכה להיות ביטול בפניי העשירייה?
כן, זה נכון. שיהיה בינתיים כך, אומנם יש בזה הרבה שאלות.
שאלה: מהו האוצר שכל אחד מאיתנו קיבל וצריך להיזהר לא לגנוב?
את החלק שלו בכלי הכללי.
תלמיד: למה החלוקה עושה את זה אפשרי שלא נגנוב את האוצר?
כי לא כדאי לך לגנוב. נגיד אתה נוסע לאיזשהו עיר, ואני נותן לך עשרה דולר ומבקש שאתה תמסור את זה לחבר שלי. כשתבוא אליו ותמסור לו את הכסף, אתה תכיר אותו ותראה מה תוכלו לעשות יחד ואתם תהיו חברים. אז לפי החשבון שלך, לא כדאי לך עבור עשרה דולר לקלקל את היחסים איתי וגם עם החבר ההוא ובכלל לחתוך את עצמך מהמצב הטוב שיכול להיות.
זה מה שנעשה. לכל אחד ניתן בדיוק אותו האור בכל רגע ורגע בחייו שהוא יכול להתמודד עימו ולקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת להיות מקושר למטרת הבריאה בצורה כזאת, שרק לזה הוא מכוון. הבורא לא רוצה להכשיל אף אחד ואם הוא עושה את זה, אז זה לצורך הלימוד והתיקון.
שאלה: כתוב, "בנים הולכים בדרכיו, מזיווגי זיווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם זרע ישראל." מה זה אומר שהם "הולכים בדרכיו" ואיך זה קשור לעולם הזה?
לעולם הזה זה לא קשור, הכול מדובר ברוחניות כך אנחנו עושים תיקונים רבים בזה אחר זה. הוא רק מדבר על זה בצורה כזאת, הגשמיות שלנו לא מתקנת כלום, היא רק מביאה לנו יותר ויותר הכבדת הלב ומצבים שצריכים לתקן, זה התפקיד שלה.
שאלה: אז מה זה שבעים אומות העולם באדם הראשון, מה הקשר בינם ומבנה האדם הראשון?
זה המבנה של האדם, זה זעיר אנפין ומלכות, סך הכול שבעים אומות. שבע כפול עשר זה מה שיש. ואם שוברים זו"ן, אם נשברים, אז אנחנו צריכים לתקן אותם ולהביא אותם לחיבור עם בינה, ואז בינה מתקנת אותם וממלאה אותם. במידה שהזו"ן יכולים להתקשר לבינה, הם נכנסים לעיבור ואחר כך יניקה, ואחר כך מוחין. שלוש דרגות זו"ן צריכים לעלות כדי להיות קשורים לבינה.
שאלה: לפי הכתוב ולפי מה שאמרת, זה לא שווה או אין אפשרות לגנוב, כי לכל אחד יש חלק קטן. אז למה האנושות נכנסת?
האנושות לא שייכת לזה, מדובר רק על אלו שיש להם נטייה לבורא. למה אתה שואל על האנושות בכלל?
תלמיד: ואנחנו לא יכולים לאחר בתרומה שלנו לכל המבנה הכללי, לכל ההתקדמות הכללית ולהיות בדרך ייסורים?
אני לא מבין אותך.
תלמיד: יש דרך ייסורים ודרך תורה ולפי הקטע פה יש רק דרך תורה, זה בנוי כך שכל אחד יש לו בדיוק חלק קטן ולא שווה לו לגנוב.
כן, אבל גונבים.
תלמיד: ובכל זאת גונבים, זו השאלה, איך זה?
איך זה שגונבים? כי אנחנו לא רואים שאנחנו בזה לא מרוויחים כלום. העיקר זה מה שיש בידינו, מה שיהיה אחר כך זה לא חשוב. אתה רואה מה קורה בעולם, האנושות לא חושבת מה יהיה מחר, "לא אכפת לי כלום, אני אשרוף את כל העצים, אפלוט גז CO2 וכן הלאה וכן הלאה. אחרינו אפילו שיהיה מבול, לא חשוב." ואתה רואה את זה, אז מה אתה שואל?
תלמיד: זה ברור שהאנושות לא רואה כלום, אני שואל עכשיו רק עלינו.
גם אנחנו לא חושבים על שום דבר. אם היינו חושבים, אז האנושות הייתה מקבלת מאיתנו את ההשפעה הזאת והייתה גם משתנה. אנחנו היינו אז מושכים אותה לדבר אחר.
תלמיד: אז מה שכתוב בקטע שמלמעלה זה ככה, אבל מצידנו אנחנו עוד לא בזה, אנחנו גונבים?
ודאי שאנחנו גונבים, אנחנו לא מתחשבים בכלום. בטח. הוא כותב על המצב המתוקן שבו אנחנו עובדים בהעברה ממקום למקום, כל אחד את הפרוטה שלו ובסופו של דבר מחברים אותן יחד לחשבון גדול.
תלמיד: זאת אומרת שהוא ברא לנו לכל אחד את הפוטנציאל הזה.
ודאי, הכול כבר מוכן לתיקון.
שאלה: אמרת שכדי לבנות מסך אנחנו חייבים לעלות מעל הדחיות בקשר בינינו. אז השאלה שלי, אם העשירייה שלי מתגלה לעיני כקליפה, איך אני יכול לבקש מהבורא להתחבר איתם? זה כאילו לא שייך לי, זה לא שייך לנשמתי, ואני רוצה להתאחד עם משהו מחוץ לי ואני לא מצליח להתגבר על הדחייה הזו, והבורא יצר אותי עם רצון לקבל כזה ואני מרגיש בימים האחרונים שאני לא מסוגל לשלוט בדבר הזה, אז מה אני עושה במצב כזה?
זה שאתה לא יכול לשלוט ברצון לקבל שלך, זה סימן יפה מאוד שאתה נמצא ממש בגבול. הבורא נתן לך רצון לקבל שבור לפי הדרגה שלך, לפי המצב שלך בצורה טובה, שלמה. זה דבר אחד, דבר שני, כשאתה חושב שזה בכל זאת הרצון לקבל שלך, ובו אתה רואה את החברים והקבוצה ובכלל כל העולם, אז זה גם טוב, הוא מראה לך שהוא עושה לך את זה, שאתה מעלה ביקורת על כל העולם והכול נמצא בידיים שלך. אז תתחיל בבקשה לתקן, תהפוך את זה. קודם כל זה מגיע מ"אין עוד מלבדו", מהבורא, לא הקבוצה אשמה במשהו ולא אתה אשם במשהו, אלא הבורא כאן משחק. הוא מעמיד אותך כלפי המצב המקולקל ותנסה להביא את המצב הזה למצב המתוקן. תנסה בלב שלך לחבר את כולם יחד, אל תעביר ביקורת על אף אחד, תעשה מכולם יחד כלי אחד ובו נמצא הבורא. תשתדל בכל הכוח לתאר את הדברים האלה, זה יהיה הכי קרוב לאמת.
תלמיד: איך אני יכול להכניס את כולם לכלי אחד, לחבר את כל העשירייה? האם אני צריך להעלות מ"ן, או האם אני צריך לעבוד על כוונה להתבטל בפניהם?
ודאי, בכל דבר שאתה לא תצליח להביא אותם לצורה שלמה, לכלי שלם ומילוי שלם, אז אתה צריך לבקש שהבורא ייתן לך אפשרות לסדר את זה ולראות את זה בצורה כזאת.
שאלה: יש איזו תחושה שנקלענו עכשיו לאיזשהו מחסום, לקיר שאי אפשר לעבור. כביכול בנינו הכול, אנחנו קוראים קטעים, עושים תורנויות של גבאי וש"ץ, בונים תפילה, מארגנים שיח טלפוני בזום במהלך היום, אבל זה עובר באופן מכאני. אז פורמלית אנחנו מקיימים את הכול אבל מה אפשר להוסיף, איך להתקשר פנימית זה עם זה, עם הנשמות הגדולות של בעל הסולם, של הרב"ש? אנחנו הרי נוגעים בהם, אנחנו כוללים אותם בעשירייה שלנו כשאנחנו קוראים את המאמרים, אבל אנחנו לא מרגישים את זה.
זה בדיוק מה שאתם צריכים, להתפלל, להרגיש את בעל הסולם, הרב"ש, כל המקובלים הגדולים שהיו בקשר עם הבורא, שהם יהיו כגשר המחבר ביניכם, בין העשירייה שלכם לבורא. ויותר חשוב, אם אתם תתפללו על כול הכלי העולמי, ואל תחשוב שזה משהו קטן, זה כלי מאוד מאוד חשוב שנמצא בקשר עם הבורא, אמנם הוא לא מרגיש את זה. ואנחנו קודם כל צריכים להתקשר אליו, כי זה מה שעומד לפנינו, בינינו לבורא, ככה הוא ברא. אז בואו נחשוב איך לעשות את זה כדי לגלות את עצמנו בדרגת התיקון. רק להתפלל זה מה שנשאר לנו, אבל צריכים לברר את הנושאים לתפילה.
שאלה: כשאנחנו מתחברים בינינו, זה כאילו שאנחנו שולחים סימן לבורא שאנחנו מוכנים לקבל את נשמת החיים שהוא נופח באפינו?
כן, אנחנו מקבלים כל פעם חלק מהנשמה הכללית והאמת שלא חשוב לנו אם אנחנו מבינים את זה, או לא מבינים, וגם לא חשוב כמה אנחנו מצליחים ולא מצליחים. הנגיעה שלנו בנשמה הכללית היא בעצם כבר מתקנת אותנו. אנחנו עוד לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, באמת המצב שלנו הוא די מתקדם.
שאלה: אומרים שבמצב האמיתי תפילה ומ"ן זה אותו הדבר, אבל במצב שלנו אנחנו יכולים להעלות מ"ן, או מעלים מ"ן רק אחרי המחסום?
לא, גם אנחנו מעלים מ"ן. כל רצון ורצון שעובר דרכנו עולה לבורא מתקבל שם ועושה שינוי בכל הכלי. זה לאו דווקא שאנחנו מודעים לזה, מבינים את זה, עושים חשבון וכן הלאה, זה עובד אפילו בצורה שאנחנו לא מודעים.
שאלה: יש משברים שמתקרבים אלינו זה ברור, ובעשירייה יש אנשים שהחברים שלי אוהבים ויש שאני אוהב. מה אפשר לעשות בעשירייה כדי להגן עליהם, ספציפית להגן על ההורים שלנו?
אנחנו צריכים להראות יחס יפה וטוב לכולם כולם. זה נקרא "להרוג באהבה", תראה לכולם שאתה מתייחס אליהם טוב, כך שמי שקם נגדך הוא יקבל היזק, ממש מכה מתוך זה שאתה מתייחס אליו טוב והוא מתייחס אליך רע.
שאלה: אחרי ערב האיחוד שמעתי שאנחנו נמצאים בשלב חדש של חיבורים מסביב לכל העולם, ועכשיו אמרת, להתפלל על כל הכלי העולמי, כי זה יותר חשוב. מה זה השלב הזה, מה ההכוונה הזו עכשיו?
אנחנו יכולים להתקדם כמו שקודם לא יכולנו, על ידי השפעה כללית של בני ברוך העולמי, וכדאי בזה להשתמש מפני שזה באמת כוח גדול מאוד, חבל לנו לפספס את זה. בואו נשתמש בכלי הזה כדי להתקדם, זאת אומרת אני רוצה לייצב לעצמי יותר נכון את הקבוצה הכללית הבינלאומית.
תלמיד: ואיך זה קורה מתוך העשירייה?
כל עשירייה חושבת עצמה שהיא נמצאת בתוך העשירייה הגדולה שזה כל הכלי של בני ברוך העולמי, וכך אנחנו מרגישים את עצמנו עטופים בכל החברים שלנו מכל העולם. זה מאוד עוזר, אנחנו כולנו מתקדמים על ידי האור מקיף, כל אחד ואחד, וכל עשירייה ועשירייה וכל העשיריות יחד, ואז אנחנו נשתמש בזה יותר.
קריין: קטע 6. כותב בעל הסולם.
"כל נשמה שלימה משיגה כל הנשמות, מאדם הראשון עד גמר התיקון, כמו אדם המשיג את מכריו ושכניו, ועל פי ידיעותיו הריהו נשמר מהם, או שמתחבר ומתקיים עימהם. ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם."
(בעל הסולם. "מבשרי אחזה אלוקיי")
כל אחד ואחד משיג את נשמת אדם הראשון בצורה שלמה.
קריין: קטע 7. כותב בעל הסולם.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. רק את זה אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת לקחת את כל הרצונות השבורים, המחשבות וכל מה שאנחנו מתכוונים, הכול, הכול, ורק דבר אחד, לחבר את הכול כדי שבחיבור בינינו להתחבר עם הבורא. כי הכול בא ממנו מלכתחילה ונשבר.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות."
(בעל הסולם. אגרת ד')
קריין: קטע מס' 8.
"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."
("זוהר לעם". "תולדות", מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)
שאלה: בקטע 5 מדובר על 70 אומות העולם ועל זרע ישראל. אבל אם רק זרע ישראל מתחבר ובונה את נשמת אדם הראשון, אז בשביל מה צריך את אומות העולם?
זרע ישראל נקרא "ישר-אל", רצון שמתעורר באנשים לחיבור עם הבורא. כמה יש לנו כאן אפילו נשים, מכל המדינות, מכל הסוגים, כולם יוצאי אדם הראשון. זאת אומרת, אותו רצון שיש לו השתוקקות לבורא. ואז יוצא שזה מה שאנחנו צריכים, לחבר את עצמנו שיהיה רצון יותר גדול, חזק, ואז אנחנו נגלה את הקשר שלנו למערכת אדם הראשון ועם הבורא שברא מלכתחילה את המערכת הזאת, וכך נצליח.
שאלה: מה הפעולות שלנו מוסיפות לנשמת האדם כדי שהיא תהיה דומה לנשמת אדם הראשון?
זה דבר מאוד חשוב. אנחנו מוסיפים ומוסיפות בעיות, חסרונות, כישלונות, קושיות, כל ההפרעות שיש לנו, לקשר עם הבורא. ואז על ידי התגברות על כול הקשיים האלה אנחנו מגדילים את הקשר שלנו עם הבורא פי תר"ך פעמים. זאת אומרת, שש מאות עשרים פעם מגבירים את הקשר הזה מאיתנו לבורא לעומת מה שהיה לאדם הראשון.
הוא נקרא שהיה בגן עדן והיה כביכול מדבר עם הבורא. זאת אומרת, היה לו קשר ישיר עם הכוח העליון. אנחנו מתקדמים יותר מדרגת בינה, איפה שהיה אדם הראשון, לדרגת הכתר. כי אדם הראשון, כמו שכתוב, היה מהול. זאת אומרת, לא היה לו רצון לקבל גדול.
ולכן כשהוא עובר את התיקונים ש"משך בעורלתו",2 זאת אומרת שהוא מקבל תוספת רצון לקבל גדול, ואז יש לו יצר הרע ומתקן את היצר הרע, אז הוא מגיע להתקשרות לבורא מדרגת הבינה להתקשרות עם הבורא בדרגת הכתר. וזו בעצם אותה התוצאה הרצויה, העליונה, המיוחדת שאנחנו משיגים.
צריכים לחזור לאותה מערכת של אדם הראשון אבל עם כל התנאים שלנו. ואז אנחנו נהיה פי תר"ך פעמים יותר גדולים ממה שהוא היה.
לא היו לו כלים דקבלה, נקרא שהוא נולד "מהול". הוא היה בדרגת בינה. ואנחנו מגיעים עם כל האגו שלנו, עם כל הרצון לקבל שלנו הגדול לאותה דרגת הקשר עם הבורא. לכן אנחנו מקבלים פי תר"ך פעמים, פי שש מאות עשרים פעם התקשרות עם הבורא יותר גדולה ואנחנו משיגים את כול המציאות פי כמה יותר. במקום אור הנשמה שהיה לנו וגם לא כולו, אנחנו מגיעים לאור הנרנח"י והכול בזכות השבירה.
שאלה: האם זה ההבדל בין הנברא מיד עם הבריאה, לבין הנברא שהתחבר אחרי השבירה?
נברא לפני השבירה הוא לא ממש נברא, כי הוא לא מנותק מהבורא. ונברא אחרי השבירה זה נברא עם היצר הרע והוא ראוי לתיקון, הוא ראוי לחיבור.
שאלה: האם אחרי חטא עץ הדעת הנברא בעצמו רצה להיות משפיע ואוהב כלפי הבורא?
אנחנו אולי נלמד את זה, זה לא פשוט. לא. אחרי החטא אדם משתוקק לאותו מצב כמו שהיה לו, אבל בכלים שלו החדשים, שזה הרצון לקבל שלו השבור. ולכן הנטייה שלו למלאות את עצמו באותו האור שהיה לו קודם היא כבר נטייה לא קדושה אלא קליפה ולכן הוא נופל.
שאלה: בקטע 5 כתוב "נברא רק אדם יחידי ומהזיווגים שלו הוליד בנים". עם מי הוא הזדווג, מהו אותו הזיווג?
הוא עם הרצון לקבל שלו. אותו החלק שנשאר לו מהרצון להשפיע, ואז הוא מוליד רצונות חדשים. אנחנו לא יכולים לזה להיכנס. אני צריך ממש לשרטט את זה, להראות איפה זה נמצא. בינתיים צריכים לקבל את זה כמו שזה נשמע.
שאלה: כתוצאה מהשיעור הזה, מהו המצב הרצוי שאליו אנחנו צריכים לשאוף או להשתוקק להגיע כעשירייה?
אנחנו צריכים להבין יותר את הדרך שלנו, להתחבר בינינו יותר, לזרוק קצת מעצמנו כל מיני מחשבות ורצונות שהם לא שייכים למטרה. שבאמת נגיע למצב שאנחנו מחוברים ומחוברים עם הבורא.
אני מאוד שמח שישנן שאלות מנשים, והן לא פחות חזקות מהשאלות של הגברים, אפילו יותר, הן יותר מסובבות. כל הכבוד לנשים. אני לא אומר זאת כדי לעורר אתכן, זה באמת נכון. מה שאנחנו רוצים הוא שתתחברו יותר ותראו לנו דוגמה איך מתחברים. נשים רגילות לעבוד כנגד האגו שלהן, גם בבית, במשפחה, בכל מקום הן מסוגלות לקבל על עצמן מרות ולעבוד נגד הרצון, "זו חובה ואני עושה". לגברים אין את זה כי הם לא עוברים תהליך לידה וטיפול בילדים ולכן הם כמו ילדים קטנים. אני מדבר על זה הרבה פעמים, אבל זה באמת נכון. לכן דווקא על הגברים יש יותר חובה לתקן את עצמם כי הם מקבלים את האגו בצורה טבעית מהטבע. לנשים יש כוח התגברות, רצונות כאלו שהן מתחברות כבר למעלה מהאגו, יש להן כבר מלכתחילה התעלות מעל זה. לכן כל המצוות והתיקונים הם בעיקר על גברים ולא על נשים.
שאלה: כתוב שעבור כל איבר יש בריאה בעולם. מה רוצה להסביר לנו פה המקובל?
שכל הבריאה היא מתחלקת להרבה מאוד פרטים. גם בעולם הגשמי אנחנו רואים העתקה מכל הפרטים של המבנה הרוחני. אמנם העולם נקרא העלם, אבל יש בו, למרות ההעלם, בכל זאת כל מיני חיבורים שהם תואמים לחיבורים רוחניים.
תלמיד: אם נמצא איזה יצור באוקיינוס, האם אני והעשיריה לא נגיע לתיקון עד שלא נחבר אלינו את הרצונות של אותו היצור?
אתה כלול מכל הרצונות של כל הנמצאים במציאות. כי על ידי השבירה כולנו נכללים מכולם. ולכן, אם אתה מתקן את עצמך, אז אתה בזה מתקן את כול העולם. "פרט וכלל שווים".
תלמיד: האם זה אומר בכל ארבע דרגות ההתפתחות?
כן.
שאלה: איזה איבר בגוף האדם הראשון מרחיבה העשירייה?
כל הגוף דאדם הראשון נקרא "עשירייה". כל גופו דאדם הראשון זאת עשירייה.
סדנה
מה אנחנו יכולים בסך הכול לראות כתוצאה ממה שעברנו עכשיו בשיעור הנוכחי? מה אנחנו יכולים להגיד על נשמת האדם הראשון? על כל אחד ואחד מאיתנו? איך אתנו מתקנים את הנשמה הזאת שאנחנו תוצאה מזה שהיא נשברה? מה אנחנו השגנו על ידי כך שהיא נשברה ומה אנחנו משיגים על ידי כך שהיא מתחברת?
*
(סוף השיעור)