שיעור בוקר 09.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מן המקורות

זה בעצם העיקר בשבילנו, איך אנחנו מגיעים לתיקון שלנו, לגמר התיקון, איך אנחנו מתקדמים בדרך הזאת, תומכים בחברים שלנו, מרגישים זה את זה, וכול זה אך ורק מכך שאנחנו מתקרבים זה לזה. ההתקרבות צריכה להיות בלב, היא לא מזה שאנחנו מתאספים באיזשהו מקום, אומנם זה גם חשוב כי אנחנו קיימים בינתיים בעולם הגשמי. אבל העיקר להרגיש איך אנחנו יכולים להיות קרובים ברגשות שלנו, במחשבות שלנו, בתוצאות שלנו, בדיבור שלנו על עבר, הווה, עתיד, איך אנחנו מתארים את הקיום שלנו, וכל זה יהיה לנו לחיבור. איך שלא נסובב את הדברים, אנחנו צריכים לעשות תיקון על שבירת הכלי דאדם הראשון.

שאלה: נקרא עכשיו קטעים בנושא - להתחזק באין עוד מלבדו. איך באמת מתחזקים באין עוד מלבדו? איך מצדיקים את הבורא על כל הפעולות שאנחנו רואים בעולם, על כל מה שהוא עושה לנו, על כל דבר, לטוב ולרע, איך עושים את זה?

אנחנו צריכים להבין שהעולם שלנו הוא מאוד מיוחד, הקיום שלנו הוא מאוד מיוחד. נדמה לנו שאנחנו קיימים במציאות קבועה ושהמציאות הזאת היא מציאות שקיימת ויש לה צורה ויש לה כוח, אבל זה לא כך, אלא עלינו להבין שכל זה רק נראה לנו כך. לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו לתפיסת המציאות האמיתית, כלומר לשנות את התכונות שלנו עד כדי כך שנוכל לעבור מהמציאות המדומה שלנו למציאות האמיתית. אז נראה ש"היינו כחולמים" ונגלה את עצמנו בצורה נכונה.

קריין: קטע מס' 1.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו") 0655

העיקר להבין איפה אנחנו טועים בדרך. וכל הכוחות האלה שעל ידם אנחנו טועים הם באים מלמעלה, הבורא שולח אותם, זה לא תלוי בנו, אלא אך ורק הבורא מכוון אותנו לכל הטעויות כדי שמהן נקבל צורך שלם לצאת מהן, לתקן את עצמנו. לא שאנחנו מתקנים את עצמנו אלא אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו עד שהוא מתקן אותנו.

בדרך כשאנחנו פונים לבורא אנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים במצב רע, עד כמה אנחנו לא יכולים לעזור לעצמנו בכלום, שחוץ מעזרה מהבורא שום דבר לא יכול לעזור לנו, ומה עלינו לעשות כדי שסוף סוף נקבל עזרה ממנו ונינצל מכל אותם ה"בורות", בעיות שנמצאים בדרך לפנינו.

שאלה: הוא כותב, "שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה." מהי הסיבה להטות אותנו מדרך הישר? מה העבודה שלנו?

הבורא ברא אותם בכוונה, מה שנקרא "בראתי יצר הרע", והסיבה היא כדי שנחפש כנגד היצר הרע את הכוח הטוב, זה נקרא "תורה תבלין". ואז על ידי הכוח החיובי נתקן את הכוח השלילי ונרוויח פעמיים.

תלמיד: אנחנו במשך שנים עושים עבודה, המון עבודה, ולא כל כך מצליחים.

אל תגיד לי שאתה עושה עבודה שנים, אולי עשית עבודה לגמרי לא נכונה, אני לא יודע. אלא כתוב כאן, וגם כתוב בכל המקורות שלנו, שהבורא עשה את הדברים הרעים כדי שאתה בכדי להתגבר עליהם תזדקק לו, לעזרתו. ואז תקבל את העזרה שלו בצורה חדשה, נכונה, לא כמו שחלמת וציפית, אלא זה משהו חדש, ייצא ממך אדם חדש.

תלמיד: אני אישית לא כל כך מצליח, למה אני לא מצליח?

אתה לא מצליח מפני שאתה לא יודע איך לבקש.

תלמיד: אני זוכר שאמרת שהרב"ש אמר לך "למה לא ביקשת". ואני חושב שאנחנו כן מבקשים, אז מה לא בסדר?

אולי אתה צועק כל עשרים וארבע השעות, אבל אתה צועק לא נכון.

תלמיד: מהי הצעקה הנכונה?

צריכים לדעת איך לפנות, איך לבקש, איך להתפלל.

תלמיד: זאת הבעיה שלי.

זו הבעיה, כי בזה אתה מייצר את הכלי והכלי הזה הוא בעצם מקרב אותך לבורא.

תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי ליצור את הכלי הזה, שאני אוכל לבקש והבורא באמת ישים אותי על הקו הישר? מהי העבודה פה?

לפנות נכון לבורא.

תלמיד: מה זה לפנות נכון לבורא?

להתחבר ככל האפשר עם החברים יחד, כאיש אחד בלב אחד, ולבקש מהבורא שייתן לנו את הלב האחד, ושבתוך אותו הלב נרצה דבר אחד – דבקות בבורא.

תלמיד: אני לא מרגיש שזה קורה.

אלו כבר טענות אחרות. אתה תבקש.

תלמיד: רק לבקש?

כן.

שאלה: מה זה "שמאל דוחה וימין מקרבת"?

מצד הבורא יש לנו שתי בחינות שפועלות ומקדמות אותנו בדרך לתיקון, שמאל וימין. כוח השמאל הוא שדוחה אותנו דווקא מהכרה נכונה, והימין מקרב אותנו להכרה נכונה, וכך אנחנו מתקדמים. כשיש לנו את שתי ההבחנות המנוגדות האלה, אז אנחנו יכולים לבחור ביניהן מהי הדרך בקו האמצעי בצורה ישירה.

תלמידה: במה שמאל וימין מתבטאים בעולם הזה? איך אנחנו מזהים אותם?

תתחילו לעבוד ותראו, שאחד דוחה ואחד מקרב.

שאלה: עד כמה חשובה בניית הכוונה הנכונה בזמן הכנס?

לבנות כוונה נכונה לפני הכנס זה הדבר הכי חשוב.

שאלה: למדנו גם בשיעור הראשון ובכלל, שיראה היא כמו תרופה בשבילנו. אם יש לנו יראה מכל סוג שהוא, אז זה כבר עוזר לנו לשמוע יותר טוב, עוזר לנו לביטול, כאילו בלי זה אי אפשר באמת להשיג, וזה משחרר אותנו מעצמנו. אבל אנחנו לא מצליחים להגיע לזה בעצמנו, והרי כתוב ש"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". האם אפשר לבקש מהבורא בצורה טבעית שייתן לנו יראה?

אפשר רק בתפילה קולקטיבית אמיתית, אם יחד תפנו לבורא.

תלמיד: ה"יחד" הוא גם תלוי ביראה.

ממשהו אתה צריך להתחיל. אתה רואה איך אנחנו מתחילים, יש כתבים שאנחנו לומדים, יש יראה בעולם הזה וכך אנחנו מבינים מהי יראה גשמית, ומכך אנחנו יכולים להגיע ליראה הרוחנית.

תלמיד: צריך כאילו לגרד את זה כל הזמן במנות מאוד מאוד קטנות עד שמצליחים להשיג מידה מסוימת.

"איש את רעהו יעזורו", תראו זה לזה שבכל אחד יש קצת יראה.

שאלה: אמרת שאדם צריך להתחבר עם חברים ולבקש את הבורא. האם זה המרכז של העשירייה?

כן.

תלמיד: במהלך היום כשאני לא נמצא פיזית עם החברים, אם אני מדמיין כל חבר בראש שלי ואני מחובק איתם ופונה לבורא לדבקות, האם זה נקרא חיבור?

כן. זה בטוח לא פחות מזה שאתה רואה אותם בעיניים שלך.

תלמיד: ואני צריך להשתדל במהלך היום כל הזמן להחזיק את החברים בראש.

בלב.

שאלה: האם רק צער השכינה הוא בעצם צער שהוא נכון? האם יש מקום לצער על חבר שמת?

צער השכינה הוא העיקר בשבילנו, שאנחנו לא יכולים למלא את רצון הבורא בהשתוקקות אליו. כל היתר מתקרב ומתרחק, בא והולך.

קריין: קטע 2.

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

שאלה: מה זה אומר בדיוק צער השכינה, האם זאת מטאפורה, דימוי, או שזה אומר כשהבורא מרגיש כאב כמו אבא שלא רוצה לפנק את הבן שלו וזה כואב לו?

"שכינה" זה מה שאנחנו מרגישים כהשפעת הבורא עלינו, ואנחנו צריכים להגיע למצב שזו אותה השפעת הבורא שאליה אנחנו דבוקים ונמצאים בדבקות שלימה בלתי פוסקת.

ואת כל הדברים האלה אנחנו משיגים דווקא במצבים לא כל כך נעימים, נגד הדחיות, נגד החושך, חוסר ההרגשה, אנחנו בכל זאת מקרבים את עצמנו להשפעת הבורא כי זה מגיע ממנו ואנחנו מוכנים להיות קשורים אליו אפילו במצבים הלא נעימים.

שאלה: בתחילת הקטע הוא כותב שלא יכול להיות שהוא מקבל רע מהבורא בצורה גלויה, אבל הרבה פעמים אתה מרגיש שאתה מקבל רע. אז איך זה יכול להתיישב עם זה שהבורא לא נותן לך רע בצורה גלויה?

אנחנו לא מרגישים ישירות מהבורא שום דבר אלא הכול עובר דרך המערכת שלנו. אם המערכת שלנו לא מכוונת לדבקות בבורא, אז אני מרגיש מצבים הפוכים ממנו ואז אני מגלה אותו כרחוק. אם ההיפך, אז אני מרגיש שאני קרוב. אבל שוב, מפני שכל השינויים יכולים להיות רק בנו והבורא הוא תמיד טוב ומיטיב, ו"אני הוי"ה לא שיניתי", זאת אומרת טוב ומיטיב תמיד, לכן זה שאני מרגיש שינויים ביחסים אליי, הכול תלוי בכלים שלי שהם כל הזמן משתנים. וכאן אני צריך לשים לב איך אני מייצב את הכלים שלי כך שהם יהיו כל הזמן מכוונים בצורה ישירה לבורא, כך שאין טוב ואין רע אלא פשוט הכול זה "אין עוד מלבדו". זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז שאני מרגיש רע או חווה רע, או רואה רע, מה זה?

אם אני מרגיש מישהו כרע, זה סימן שהתעוררו בי כלים מקולקלים ובהם אני מרגיש רע, כהשפעה ממישהו.

תלמיד: והפעולה של הבורא אף פעם לא רעה?

אף פעם. לא יכול להיות, איך יכול להיות שיגרום למישהו רע אם הוא כולו טוב בתכלית?

תלמיד: אז במה ההפכים פה, אם הבורא אף פעם לא עושה לך רע?

בנו, אנחנו הפוכים ממנו.

תלמיד: כשעושים תיקון ומתחילים לראות שזה לא רע, ואתה רואה אסונות מול העיניים, איך אתה מתייחס אליהם?

גם כשאני רואה אסונות מול העיניים וכל מיני בעיות מול העיניים, אני צריך להגיד שהכול קורה בכלים של העולם והכלים של העולם הם הכלים שלי, רק כלים חיצוניים, ובמידה שאני אתייחס אליהם באהבה, אני לא אראה אותם בצורה כזאת.

תלמיד: אז מה זה התוספת הזאת של להתייחס באהבה למה שאתה רואה?

שאני חייב לתקן את עצמי כך שאני אראה רק דברים טובים, שהראיה שלי תתוקן.

תלמיד: אבל כשאני אסתכל בעיניים שלי, אני עדיין אראה את האסון?

לא.

תלמיד: למה לא? הייתה רעידת אדמה, לא תהיה פתאום רעידת אדמה?

לא. אנחנו לא נראה את זה.

תלמיד: למה?

במצב המתוקן אנחנו לא נראה את האסון, כי האסון קורה בנו, בכלים השבורים שלנו, ואם אנחנו מתקנים אותם בעל מנת להשפיע אז אנחנו נראה בהם רק דברים טובים. ובמקום כל מיני אסונות שראינו, הרגשנו, אנחנו נראה רק את אהבת ה' המתגברת.

תלמיד: אז מה רואים במצב המתוקן?

רק אהבה.

תלמיד: שמקובל מסתכל על העולם, מה זה נקרא שהוא רואה אהבה?

המקובל רואה בעולם בכלים שלו שהכול נמצא באהבת הבורא אליהם, לכולם. זה כמו שאתה רואה למשל שהילד מקבל עונש מההורים, אז אתה יכול לראות דרך ההורים עד כמה הם חייבים לתת לו עונש, וכמה שהם בעצמם בוכים, אתה יכול להראות את זה דרך הילד עד כמה שהילד בוכה ואומר "אבא רע", "אימא רעה", וזה הכול תלוי בך. התמונה ודאי שהיא הרבה יותר מורכבת, אבל בינתיים לעת עתה כך מסבירים.

שאלה: משהו אחד זה שאני אומר לעצמי את המשפט הזה "אין עוד מלבדו", ומשהו אחר זה כשאני יכול להתחבר עם הבורא וכאילו להתקדם יחד איתו, כלומר לקיים את הכיוון שלו. איך בכל זאת להגיע לזה ש"אין עוד מלבדו" יהיה בהרגשה, ויהיה כחלק מהמציאות ולא סתם אמרה?

כך זה יקרה לאט לאט, בהדרגה, שאנחנו נגלה לעצמנו שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב לרעים ולטובים, ודאי שלכל אחד לפי הכלים שלו כדי לתקן אותם ולהביא לגמר התיקון, וכך אנחנו נגלה, כך אנחנו נתקדם.

תלמיד: איך מקובל מגיע להרגשה כזאת שאפילו עם כאלה ייסורים ומצבים שונים כמו שאנחנו מגלים, בכל זאת אנחנו רואים אותו. איך הוא עושה את ההתכוונות הזאת על מה שהוא רואה או מרגיש בעולם הזה? למשל אותן רעידות אדמה, איך המקובל מגיע לזה שהוא מעליהן, או מאחריהן, או פשוט בנפרד ורואה את שלמות הבורא או אהבתו?

זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא עד כמה הכלים, הרצונות שלו מתוקנים, עד כמה הוא קרוב לבורא. זה כמו בעולם שלנו, לא צריך בשביל זה להיות בעולם הרוחני.

למשל כשההורים מענישים את הילד, ויש לנו כזה משל, שהילד רוצה כביכול לתקן איזה משהו עם סיכה בעין שלו, ואז האב חוטף לו את הסיכה והילד בוכה וצועק ומתגלגל על האדמה. אז האבא מסביר לעוברי אורח, לאנשים אחרים, "תראו מה שהוא רוצה, הוא רוצה שאתן לו סיכה כי מגרד לו בעין, אי אפשר לעשות דבר כזה". אז יש דברים שאנחנו לא מבינים ויש דברים שאנחנו יכולים להסביר.

שאלה: כלומר אנחנו צריכים להבין את הבורא כדי להצדיק אותו?

אנחנו צריכים בצורה אפריורית, מראש בכל זאת לקבל את זה שהעולם בנוי על ידי כוח הטוב, ובואו אנחנו נסתכל על העולם וננסה להבין אותו כביכול, שהוא בנוי על ידי כוח הטוב, מבוסס על הטוב, והבורא הוא "טוב ומיטיב". ואם אנחנו רואים שזה לא כך אז בואו נשליך את זה עלינו, על עצמנו, נגיד שזה בגלל שיש לנו עיניים מעוותות, שלא שומעים טוב, לא רואים טוב. ובמידה שבה אנחנו נתייחס בטוב אחד לחברו, זאת אומרת אנחנו נוכל לתקן את עצמנו לאהבה זה לזה, אז במידה הזאת אנחנו נתקן את היחס שלנו לעולם.

תתאר לעצמך שאדם צריך לעשות ניתוח באוזניים, ניתוח בעיניים, שהוא ישמע טוב, שהוא יראה כמו שצריך, ובעולם הרוחני זה אותו דבר, אנחנו צריכים לעשות ניתוח באוזניים, בעיניים, ואז אתה תראה ותשמע הכול בצורה נכונה.

שאלה: אנחנו עוד מעט נתאסף לכנס ונגיע לכזה חיבור, לכזאת אהבה המקסימאלית שנוכל, ואז לא נראה את כל הקלקולים של העולם מתוך המצב הזה?

יכול להיות שאתה תראה אבל אתה לא תייחס להם שום חשיבות. כאילו שאתה רואה שאדם מכה את הבן שלו, הוא מרביץ לו, או נניח שלא שם לב אליו, והבן צועק כי רוצה גלידה והוא חולה, כואב לו הגרון ואסור לו, ואבא לא קונה לו. והאנשים אומרים לאבא "למה אתה כזה אגואיסט, קמצן, תקנה לו גלידה", והוא אומר "אני לא יכול, אסור לו, הרופא אמר שאסור", וכן הלאה. אז הוא אוהב אותו או לא? כך גם אנחנו מסתכלים מהצד שלנו על כל מה שקורה. אז בואו נהיה קצת יותר חכמים.

תלמיד: האם נרגיש את אהבת הבורא ומתוך זה נוכל גם להתייחס לעולם הסובל הזה כאל אותו הילד עם הגלידה?

פה אתה כבר רוצה לעשות שמיניות כלשהן. אתה אומר שאם היית יודע, אם היית רואה, אז בטח שלא היית מתייחס כך. זה לא תיקון. תיקון הוא כשאתה מקבל את התנאים שהבורא נותן באמונה למעלה מהדעת, לא בתפיסות, לא בהבנות האגואיסטיות שלך, אלא באלטרואיסטיות. עוד קצת והכול יהיה ברור לכולם.

שאלה: האם הרגשת הכאב והסבל תגדל ככל שאנחנו מתקרבים לגמר התיקון והאם אנחנו צריכים ללמוד לקבל את הדברים האלה יותר נכון, להפוך אותם?

כן. גם הרגשת הסבל תגדל, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולקראת גמר התיקון יהיו בעיות יותר גדולות, אבל עם זאת, בהתאם לכך ובאותה פרופורציה, אנחנו נגדל וכבר נוכל להבין איך להתייחס נכון למה שקורה.

שאלה: אנחנו לומדים שפסגת האנושות היא בני ברוך והיחס שלנו לכול, קובע את כל מה שקורה בעולם. יש ייסורים גלובליים כמו רעידת אדמה פתאומית, וכביכול שום דבר לא יכול להשתנות מלבד היחס של בני ברוך או של כל האנושות, להצדיק או לא להצדיק את הבורא, ויש גם ייסורים דינאמיים כמו קונפליקטים גלובליים. האם גם כאן הכול תלוי בבני ברוך אם הם מצדיקים או לא? מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה של הבורא?

ההבדל הוא אך ורק ביחס הפרטי והכללי, קבוצתי למה שקורה. אנחנו צריכים להשתדל להבין שכך הבורא מחנך אותנו והוא לא מתחשב בכלל במצבים פרטיים שלנו אלא רק בכמה הוא יכול לקרב אותנו לתיקון הכללי.

קריין: ציטוט מתוך מאמר של הרב"ש "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

"ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".

והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה"."

(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

שאלה: מה צריך להתרחש כדי שהאדם יעבור ממצב שאולי הוא לא מאשים אבל לא מבין את כל האבסורד בחיים שלו, בעולם, למצב שהוא מצדיק את הבורא?

זו כבר התעלות של האדם למדרגה אחרת. קודם כל הוא רואה את העולם כמו שהוא. רוב האנשים בעולם בכלל לא חושבים על זה, הם פשוט קיימים כמו חיה שהיא חיה והיא קיימת, אבל היא לא חושבת על זה שהיא קיימת, שיש אני ואני קיים, אלא אני פשוט חי.

תלמיד: פשוט נמאס להימצא באותו המצב כל הזמן.

אני מבין אותך, אבל אני עונה לך בצורה כללית. יש אנשים שמתקיימים כי הם פשוט חיים, כמו חיות, תרנגולת, כלב, פרה, לא חשוב מה, הם פשוט חיים והם לא שואלים את עצמם, "למה?". גדלתי, התחתנתי, הולדתי ילדים, אני עובד, וכך אני חי עד שאני מת.

תלמיד: ההתפתחות של האדם צריכה להתרחש איכשהו בשינוי כלפי אותו המצב?

ודאי שכן, מה השאלה?

תלמיד: אתה מקלל את הבורא, אחרי זה אתה איכשהו מצדיק אותו, אחרי זה שוב מקלל, אחרי זה שוב מצדיק. למה קורה לפעמים שאני כאילו לא מאפשר לעצמי לקלל את הבורא, כאילו אני לא עובד בקו שמאל אלא מקבל את זה.

אתה עוד לא ייצבת את היחס שלך לבורא בצורה סופית. נראה לך שאתה יכול להתייחס אליו כך, אחרת, ויש לך איזו בחירה בזה וכן הלאה. אנחנו לומדים ואנחנו מסתכלים על החיים שלנו בצורה אחרת. אנחנו יכולים כמובן להתייחס לחיים, לעצמנו, לבורא, לתפיסה שלנו, לתגובה שלנו בצורה שונה, אבל העניין הוא שאם אנחנו מביאים בחשבון את הידיעות שהמקובלים אומרים לנו, ובצורה זמנית אנחנו מקבלים את הדברים האלה כדי שנוכל לראות עד כמה אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, אז אנחנו שמים את עצמנו בכזה מצב שאנחנו נמצאים בעולם שבו קיים בצורה חד משמעית כוח חיובי בלבד, והכוח הזה מפתח אותנו.

אם אנחנו רוצים להיות קרובים בצורה מקסימאלית לאותו הכוח ולהתפתח בצורה המהירה ביותר תחת ההשפעה של הכוח הזה, אז אנחנו צריכים בכל הכוחות שלנו להיות קרובים אליו ככל האפשר. זאת אומרת, לקבל את כל הפעולות של אותו הכוח כחיוביות, ככל שהן יראו לנו שליליות, ואז אנחנו נתחיל להרגיש, להבין, לתפוס שבאמת כל מה שקורה קיים וקורה רק לטובת ההתפתחות החיובית שלנו, אבל ההתפתחות החיובית הזאת כוללת בתוכה גם התפתחות שלילית, זה מה שנקרא "קו שמאל".

אנחנו מקבלים ממנו כל מיני השפעות שליליות שונות ואנחנו צריכים לקבל אותן כדברים הכרחיים עבור ההתפתחות שלנו ולהסכים איתם ולהרגיש אותם כדברים חיוביים. זאת העבודה שלנו בינתיים. זאת אומרת, איך לתפוס, לקבל נכון את השפעת הבורא עלינו, איך אנחנו יכולים להגיב בצורה הכי נכונה לאותן ההשפעות, ואיך אני יכול מתוך קשרים חיוביים עם הבריות, עם הנבראים להתקרב בצורה מקסימאלית לבורא, להתחיל להרגיש אותו נכון, לבנות את הדמות שלו בצורה נכונה, וכך להתקרב אליו.

תלמיד: תודה על התשובה, אני רוצה לשאול שאלה אחרונה. אם כך עדיף לא להשקיט את המצבים האלה אלא פשוט להודות שעכשיו אני נמצא במצב כזה שבו אני רואה שרע לי, אני רואה את המצב כרע אבל אני רוצה לעלות מעל זה?

נכון, בשביל לזה אתה צריך להיות קרוב לקבוצה ואז כשאתה נשען עליהם אתה תראה את היחס הנכון של הבורא אליך.

שאלה: יוצא שאנחנו רואים מה שאנחנו רואים, ובאמונה למעלה מהדעת אנחנו יכולים להצדיק את מה שקורה, זאת אומרת זה העניין של היחס שלנו למתרחש?

אנחנו לא משנים כלום חוץ מהיחס שלנו.

שאלה: "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", כשאנחנו לא מרגישים את זה, מה צריכה להיות התפילה שלנו שנוכל לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו כלפי הבורא? שאנחנו לא סתם אומרים את הדברים האלה אלא מרגישים אותם, נותנים כוח לחברים, לכלי העולמי, שכולם יוכלו להרגיש את זה, שזאת האמת שאנחנו שומעים מהחכמים שלנו שנחזיק בזה, ולא משנה מה. איזו תפילה צריכה להיות לנו בשביל זה?

כדי להבין את זה אנחנו צריכים לקרוא את קטע מספר 4, איך נכון להתייחס לחיים.

קריין: קטע 4.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. 

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח." 

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: אני מרגיש בתקופה האחרונה שיש זירוז מצבים ויש פער הולך וגדל בין תחושה של כאב ודבקות. מה ההמלצה שלך, איך להתמודד עם המצב הזה?

להשתדל עוד ועוד לחזור על שאלות, תשובות, היכן שאתה מתקשה, עד שאתה תבין אותם, תרגיש אותם. אין שום בעיה, אני לא רואה שיש איזו הפרעה, חוץ מזה שאתה צריך להשקיע יותר, לא לחשוב שזה יבוא מעצמו. לא להעמיד לפני הבורא תנאים שכך אני רוצה להתקדם ובצורה כזאת אני לא רוצה להתקדם.

שאלה: כשיש יחס כזה שלילי, שקרי כלפי העולם הגשמי, האם אפשר לפנות לבורא ולבקש תיקון או שזה צריך לבוא כתוצאה מהעבודה הרוחנית?

לבורא אפשר לפנות תמיד ובכל עניין, בכל נושא, והכי טוב לכוון את עצמכם ככה לבורא שאתם אף פעם לא מתנתקים ממנו, שאתם תמיד נמצאים איתו בקשר. על זה נאמר "הלוואי ויתפלל כל הזמן"¹. זה הכול. לא צריך לבחור זמן או תנאים, צריך כל הזמן לפנות לבורא בעקשנות, והכי חשוב לא לתת לו לברוח משדה הראייה שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים מה שהבורא עושה זה תמיד טוב. אבל כשאנחנו מקבלים משהו שנראה לנו כמו עונש או כאב, שזה באמת לא, אבל כשאנחנו מתלוננים, אומרים משהו רע על הבורא, האם אנחנו יכולים להגיד שבפנים קיימת האמת להצדיק את הבורא?

כן.

שאלה: אם יש מקרה מצער בעיניים הגשמיות שלי, אני רואה שיש מקרה מצער, האם זה שאני מדבר על זה בצורה חיובית ומצדיק את זה יחד עם החברים, האם יש לזה ערך? אם כן מהו הערך שיש לזה?

תחשוב, נדבר על זה.

שאלה: איך רב"ש התייחס למצבים כאלה כמו שאנחנו נמצאים בהם עכשיו?

כמו שאנחנו מתייחסים. במשך הזמן שאני הייתי לידו עברו עלינו הרבה מצבים קשים, לא נעימים, אבל עברנו אותם. כי אנחנו קיימים בעולם הזה לא כדי לעבור מצבים גשמיים, אלא כדי לעלות מהם למצבים הרוחניים. אז הכול עוד לפנינו. לכן שהכול יהיה לטובת הבורא ואנחנו נשתדל לסובב כל דבר כדי להעלות אותו בעינינו עד המקום המגיע לו.

שאלה: כל הרע שהאדם רואה הוא רואה בכלים המקולקלים. האם תיקון הכלים לא גורם לכהות חושים ואדישות שמתחוללת סביבו?

ההיפך, ככול שהאדם מפתח את עצמו, החושים שלו נעשים יותר ויותר חדים, עדינים, ומקבלים רזולוציה יותר גבוהה, בכל דבר ודבר. אנחנו רואים את זה כפי שאנחנו מתפתחים במשך ההיסטוריה, כמו בכלים מוסיקליים ועוד. אל תדאגו, אנחנו בכל זאת מתפתחים ומתקרבים לגמר התיקון וזה הכול נמצא לפנינו וקרוב.

(סוף השיעור)

---

1. "הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו" (גמרא, ברכות כ"א)↩