הבורא, האור, מברר את הכלים, אנשים פרטיים, נשמות, ומביא אותם יחד, מתחילים ללמוד, להתחבר, לשמוע על החיבור, עד שבאים אחרי הרבה בירורים שלוקחים הרבה זמן ויגיעה, שחיייבים להתחבר ובלי זה אי אפשר להשיג את המטרה. ומרגע זה והלאה מדברים עליהם ● עכשיו אנחנו עוברים את ההכרה שאת גילוי הבורא אנחנו יכולים לעשות רק בחברה, שלא יכול להיות חוש לגילוי הבורא אלא שעשרה אגואיסטיים מתחברים ביניהם בויתור ושוויון, והאינטגרל שהם מייצבים ביניהם זה החוש לגילוי הבורא; ואת זה האדם אפילו לא יכול לשמוע. זה לוקח זמן, כי הלב שלנו עטוף בהרבה מאד עטיפות אגואיסטיות, עד שלאחר השקעה רבה מצטברת סאה, סכום יגיעה, והאדם מבין שכבר אין ברירה, שחייבים להגיע לברית - שכולנו חייבים לחתום שמהיום והלאה ברור לנו שאין ברירה, התנאי מלמעלה הוא שאנחנו, הכלים השבורים, חייבים להתחבר, והאור העליון יכול להפוך את הדחייה לחיבור, לעשות את ההיפוך הזה. ומאז והלאה הם מתחילים לעבוד על הכלי. אנחנו בעצם נמצאים במצב כזה - לפני חתימת החוזה שנקרא ברית, שבאמת מבינים שאם חותמים ומקיימים, זו בעצם הפעולה היחידה שממנה והלאה אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא ● מה שהשגנו במשך השנים זה הכרת הכלי - שהכלי יכול להיות רק בחיבור בינינו. ואם נסדר בינינו את הקשר הנכון, נגלה בו כבכלי את האור, שזה הבורא. ואמנם שכל הפעולות שלנו יכולות להתבצע על ידי האור, זה נעשה אך ורק לפי הדרישה שלנו ● התנאי הראשון כדי להיות מחובר עם האחרים זה שאני לא עושה עליהם ביקורת -"עיניים להם ולא יראו". אם האנשים שנמצאים סביבי לא מפריעים, אם הם לא נגד, לא מזיקים לחיבור, אז אני צריך להגיד שלכל אחד יש מקום וכל אחד בדרך ● רק בסוף, בגמר התיקון, מובנת המשמעות האמיתית של כל מילה ● מה שעומד לפניכם זה לקבוע ברית, שכל אחד ירגיש שכל הברית תלויה בו, שהאחרים מקיימים אותה במאה אחוז, ואם הוא לא רואה כך אז הוא צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו" ו"כל הפוסל במומו פוסל" - אני רואה את הכל לפי הפגמים שלי; לאחר החתימה אני צריך להגיד שכולם מקיימים את הברית והפגם הוא רק בי, ואולי אני זה שקודח את החור בסירה שלנו ● ברית - שאנחנו מוכנים לעשות צעדים משותפים מרגע זה והלאה. ואם אדם לא קודח חור בסירה אנחנו לא מעבירים עליו ביקורת ● הכלי כל פעם מתחדש, ובכלי החדש אתה שוכח על החיבור, על האור המחזיר למוטב, על הכל. אבל יש לפניך כתב ברית שמזכיר לך בצורה מכאנית ממש שאת הכל משיגים בחיבור, שאני צריך לבטל את עצמי כלפי החברים, לדון אותם לכף זכות, להתחבר למעלה מהדחייה בינינו, ולאחר שנשיג את החיבור נראה שאין בזה שום דבר, ואז נזכור שהבורא צריך לקיים את החיבור ולעשות את הקשר - את הכל צריכים לכתוב בכתב הברית, כי בכל מצב הכל נאבד ● אם אתה מתעלה מעל האגו שלך ובשבילך טוב ורע מאבדים את החשיבות של זה יותר מזה, אתה נמצא במצב שנקרא "קו אמצעי" ● הבורא נמצא בתוך הברית, כי אתה חותם בתנאי שהוא נמצא אתך, אחרת אתה לא יכול להתחייב. לכן כל מה שאתה כותב זה באיזה מצבים אני צריך להיות כל הזמן, לארגן את עצמי, כדי שאני אזמין עלי את המאור המחזיר למוטב, לאיזה מצבים אנחנו צריכים כל הזמן להגיע כדי לעורר את המאור הזה. בזה אני הופך את דרך בעתה לאחישנה, בזה אני מקצר את הזמן, ממתיק את המצבים ● בדרך כלל מוכנים לברית ממש לאחר שמרגישים שהרצון לקבל שולט ואי אפשר להימלט ממנו אלא רק לברוח ממנו, וגם הבריחה הזאת היא ממש בכוח העליון, ואם אנחנו רוצים חוץ מלברוח ממנו גם להתעלות מעליו ללהשפיע על מנת להשפיע, ולאחר מכן ללקבל על מנת להשפיע, אלה שלבים מאד מתקדמים ● מה שאנחנו מדברים עכשיו על הברית זה ממש תחילת המימוש, ואם נעשה כך, נתחיל לממש זאת בגלוי, זה יהפוך לעשיה ממשית ● כל אחד צריך לראות את עצמו ככלי המשרת לאחרים, ואז תראה כמה התכונות החלשות שבך יכולות להשתתף. העיקר קודם זה לראות את החיבור הרצוי, ואז לגייס את כל הכוחות לממש אותם. וחשוב מאד לתת דוגמא לאחרים ●