שיעור בוקר 14.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2044, מאמר 877, "ג' תפלות - ב'"

mlt_o_rav_2024-04-14_lesson_rb-0877-gimel-tfilot-2_n1_p1_qyHfvhg1

ג' תפלות - ב'

בלק תשד"מ

"בזמירות לליל שבת (ב"כל מקדש") כתוב שם: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים".

ויש להבין, מהו החשיבות של תמים. לכאורה, נראה מי שהוא בעל שכל יותר קטן הוא יכול להיות יותר תמים, ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הבקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי זה יוצא שמדת התמימות ניתן לקטני דעת.

ואאמו"ר זצ"ל פירש, שמקודם הוא רואה רק מומים, ואח"כ הוא עושה מזה תמים. וההסבר הוא, שבזמן שאדם רואה בעולם רק חסרונות, הן בפרט והן בכלל, זה נקרא מומים, וזה מכונה קו שמאל, ואח"כ הוא מקבל הכל למעלה מהדעת, זה נקרא תמים.

נמצא לפי זה, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר מומים, כמו שכתוב: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". והוא צריך את כל זה לקבל למעלה מהדעת, נמצא שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר גדולה, נמצא שהתמימות שלו הוא יותר גדולה, ממי שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר קטנה.

וזה שאומר: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עול-מים". פירוש, כדי שיהיה לאדם כח התגברות, לאחר שהוא רואה עולם מלא מומים, כנ"ל, אין בידו של אדם לעזור לעצמו אלא שהוא צריך אז לישועה מן השמים, שיהיה כח בידו להכנס לתמימות, למעלה מהדעת, וזהו: "ה' אלקי ישראל תשועת עולמים", היינו שיכנס כל המומים למעלה מהדעת שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו "עול-מים", עול הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים.

ובזה נבין דברי הזהר הקדוש (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכתוב שם, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות, שזה פירוש "תפילה לעני כי יעטוף". יעטוף, מלשון "והעטופים ללבן", שפירושו איחור, היינו שמאחֵר כל תפילות שבעולם. ושואל הטעם למה תפילה לעני מאחר לכל התפילות, הוא משום שעני הוא שבור הלב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, עיין שם בהסולם.

ויש להבין הטעם למה הקב"ה שומע לתפילת העני, לפני כל התפילות. ואומר הטעם משום שקרוב ה' לנשברי לב, ויש להבין מהו החשיבות של נשברי לב שה' קרוב אליהם. הנה מלכות נקראת בזה"ק בשם "עניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וענין זה מבואר בכמה מקומות בהסולם, שיש בהמלכות ב' מצבים, ופעם מבואר לפי מצב א' נקראת עניה, משום שאין לה חסדים. ובמקום אחר הוא מכנה שם בהסולם, מצב הב' של המלכות נקראת עניה, משום שהיא צריכה לקבל, מזעיר אנפין בעלה.

ולפי ענינו יש לבאר, שמלכות שמים, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, היינו שלא על מנת לקבל פרס, אז מלכות נקראת עני משום שאין לה מה לתת להאדם שעובד בשבילה. כי דרך העולם הוא, כי מי שעובד עבור מי שהוא, הוא מקבל תמורה עבור עבודתו. ובזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני, היינו שדומה למי שהוא עובד עבור עני ואין לו מה לשלם לו משהו.

ובהמתבאר, יש לפרש תפילה לעני: האדם, מתפלל לה', שתפילתו יהיה לעני. היינו שמתפלל, שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו לשם שמים, דהיינו שרוצה לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. ועבודה זו נקרא שהוא רוצה לעבוד לשמה. פירוש, אף על פי שעדיין לא הגיע לזה, אבל הוא רוצה. וזהו הבחינה הראשונה בעבודת ה'. ומטרם שהאדם מגיע לבחינת לשמה, נמצא שהוא עובד לא לטובת ה', אלא לטובת עצמו.

ובזה נבין למה תפילת עני היא מתקבלת קודם לכל התפילות, עד כדי כך שהזהר הקדוש אומר שהיא מעכבת לכל התפילות, שהיא קודם לתפילה לדוד ותפילה למשה. ויש לשאול, מדוע היא צריכה לעכב לשאר התפילות. וכי לא יכולין לענות באותו זמן לכל אחד מה שהוא מבקש בבת אחת, אלא עונין לכל אחד בזה אחר זה.

אלא זה יכולים להבין, אם נלמוד כל אלה ג' התפילות באדם אחד. שבדרך כלל, יש להבחין ג' תפילות: א' תפילה למשה, שהוא בחינת תורה. ב' תפילה לדוד, שהוא מלכות, היינו שכבר זכה לבחינת מלכות, אלא שהוא מתפלל, שהמלכות שמים שהוא כבר זכה, לא תסתלק ממנו.

ג' תפילה לעני, שהוא רוצה, להתחיל לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. אז הגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, משום שהוא נגד טבעו. ואז הוא בא לידי מצב שהוא רואה שהוא בעירום וחסר כל, היינו שאין לו תמיכה שיכול לקבל ממנו חמרי דלק לעבודה. זאת אומרת, מטרם שחשב שצריכים לעסוק בעבודה דלשמה, אז הוא היה בסדר. היה לו תורה ותפילה ומעשים טובים. והיה לו רכוש ממה להנות, והיה מסתכל על אנשים שהיה בא במגע עמהם, הוא מרגיש את עצמו שהוא גבוה מהם משכמו ולמעלה.

ועכשיו, בזמן שהוא התחיל ללכת בדרך המגיע לשמה, הוא מרגיש את עצמו שהוא יותר מקופח מכל בני גילו, כי להם יש חיות. ומרגיש אותם בדיוק כמו שהוא הרגיש את עצמו, מטרם שהתחיל לשנות את דרכו. ואז הוא מרגיש שעולם חשך בעדו, והוא על דרך כמו שכתוב: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמות ה, כג).

ולפי ענינו יש לפרש, כי מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת.

ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד.

ולפי זה כל אחד מבין, ששליחותו של משה שצריכים לכנס בעבודה דלשמה, אז השכל מחייב, שעתה אם מתחילין ללכת בדרך האמת, היינו לטובת ה', שהוא שיהיה לכל אחד בעת עשיית עבודת ה' כונה בעל מנת להשפיע, אז בטח שכל אחד ואחד יתחיל עכשיו את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. והתשוקה תהיה כל כך גדולה עד שיהיה קשה לו לפרוש את עצמו לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכי גשמיים, הנחוצים ביותר, מסיבת שעכשיו הוא עוסק רק לשם שמים. והגם שעוד לא נכנס בעבודה זו, שיהיה לו הרגשה כזו שעובד לשם שמים, מכל מקום היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.

אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה.

וזה הענין יש לפרש בהפסוק הנ"ל, כתוב, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.

מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה.

ועל זה באה התשובה: "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, איך שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע; לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה ישלחם". כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא). נמצא, לאחר שיהיה להם כלי לקבל אז אני אתן להם את הכח הדרוש לזה.

עתה נבוא לבאר את מה שהתחלנו, בענין תפילת עני, למה תפילה זו מעכבת לכל התפילות. היות שאנו מדברים באדם אחד שנוהג בו כל אלה המצבים, נמצא שאי אפשר להתקבל תפילת דוד, שהוא מה שהוא כבר זכה למלכות שמים, אלא שהוא מתפלל שלא יפסוק ממנו את המלכות שמים, זה שייך להתפלל, לאחר שיש לו כבר מלכות שמים. מה שאין כן, כל מי שעדיין רחוק ממלכות שמים שעדיין נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים, איך יכולים לתת לו שדבר זה לא יתפסק ממנו בשעה שעדיין אין לו כלום.

לכן מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה."

שאלה: כתוב "מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה'". מה ההבדל בין עבודת ה' לפני משה, לבין עבודה לשם שמים אחריו?

לפני משה אנחנו לא יודעים, זה היה לאנשים בודדים, לא לכלל, ללא תמיכה מעשירייה, מקבוצה או מעם. כך אנחנו לומדים. אבל אחרי משה כבר נקבעה עבודת ה' בתוך העם, במסגרת האומה, ונעשה חלק גדול וקבוע מאלה שרוצים להגיע לבורא, שכולם יתחברו, ומאז ועד היום בכל דור ודור מנסים להתקשר, להתקרב ולהגיע לבורא.

תלמיד: איזה שימוש אנחנו יכולים לעשות במצב של לפני משה בעבודה שלנו היום?

הוא מסביר לנו במאמרים הראשונים את עניין ההשפעה, החיבור. אנחנו חייבים להשקיע כוחות בחיבור הדדי למעלה מהרצונות הטבעיים שלנו שמביאים אותנו דווקא לפירוק. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: המצב הראשוני מתאר יותר עבודה כאינדיבידואלים בלי תמיכה לעומת עבודה בקבוצה, איך אנחנו מנווטים בין שני הכוחות האלה?

קבלה אי אפשר ללמוד בלי תמיכה מהקבוצה, בלי חיבור, בלי נטייה, כשבודקים כל הזמן, כל רגע ורגע, כמה עוד יכולים להיות מחוברים ועוד יותר צמודים זה לזה. אלו בעצם כל החיים שלנו. ואז אנחנו מתחילים להשיג, להרגיש בתוך החיבור הזה את המדרגות הרוחניות, במאמץ, באמונה למעלה מהדעת, בחיבורים, בנרנח"י וכן הלאה.

תלמיד: כלומר השלב לפני משה הוא שלב שעברנו, ועכשיו אנחנו בשלב אחר במקומו?

מזמן משה אנחנו כלולים בתוך החלק הרוחני של האנושות, ואנחנו חייבים להשיג בכל דור ודור חיבור, עד כדי כך שלא תהיה לנו שום צורה אחרת של קיום אלא רק בו.

שאלה: למה הכוונה במאמר ב"תמים"? איך אנחנו יכולים להשתמש במצב של תמים בקבוצה?

תמים, הכוונה היא שאדם הולך רק קדימה, רואה לפניו את המטרה, רואה את עצמו מסור להליכה הקבוצתית יותר פנימה בחיבור, ויותר רחוק בהתפתחות הקבוצה בה הוא נמצא.

תלמיד: מהי הגישה כדי להיות תמים בעשירייה?

דווקא את המושג "תמים" משיגים קודם כל בעשירייה. זה כאשר אדם מוסר את עצמו לגמרי דרך העשירייה לבורא, ואין לו יותר שום דבר במציאות חוץ מעוד ועוד להתקרב לבורא ככל שהוא עובד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איזו תפילה אנחנו צריכים כדי להגיע לבחינת תמים?

רק להתפלל. להיות בחיבור למעלה מכל יתר הנטיות שלנו, ורק להיות בחיבור.

שאלה: כתוב שהמדרגה הראשונה בתפילה היא לזכות למלכות שמים. מהי התכונה של מלכות שמים?

אנחנו מתחילים להרגיש שייכים לרצון אחד כשלפנינו מטרה אחת, ורק לכיוון זה אנחנו נמשכים. את זה בעצם אנחנו מגלים כרצון המשותף שלנו.

תלמיד: איך נכון לבקש כדי להגיע לזה?

פשוט לבקש.

שאלה: איזו תפילה יכולה לשנות ולהביא אחדות למצב של ישראל, כדי להביא אותנו לאיש אחד בלב אחד?

קודם כל תפילה לחיבור בינינו, מפני שאין יותר חשוב מחיבור. אנחנו חייבים להכניס את עצמנו לעיגול אחד, לרצון אחד. מהמצב הזה אנחנו צריכים להגיע לעוצמה גבוהה יותר של חיבורים, עד שנגיע למטרת הבריאה, למטרת החיים, הקיום, לתיקון הכללי שהוא להיות "כאיש אחד בלב אחד". יותר מזה אין.

כי בתוך זה אנחנו משיגים את המטרה העיקרית בה כולנו והבורא מתאחדים יחד ומגיעים למטרת החיים, לחיבור שלם עמו. וזה לא אדם אחד, מדובר על כל האנושות, שאנחנו יחד נמשכים לזה עד גמר התיקון השלם, המלא והקבוע.

שאלה: תפילת העני, האם זה מצב בתוך מצב, שאנחנו פונים ומה שמקבלים מהבורא?

זה אחד מהמצבים שבו אנחנו מרגישים שאין לנו כלום, אנחנו לא בהכרה, לא בהבנה, לא בכוח, ממש ריקניים וחלשים, זה נקרא מצב העני. זה מצב טוב, אחד מהמצבים שאנחנו בהכרח חייבים לעבור, כי בלי הרגשת העניות אנחנו לא יכולים להגיע לשום דבר, לשום צורה אמתית אחרת. זה גילוי של המצב האמתי שלנו, אם אנחנו נמצאים ללא קשר עם הבורא, וממנו מתחילים.

תלמיד: האם חשוב ששני המצבים יתקיימו בבת אחת, מה שקיבלנו מהבורא ומצב העני?

כן. טוב להחזיק זאת יחד כשיש שתי נקודות הפוכות בחשיבותן, ואנחנו מנסים לחבר ביניהן בתוכנו.

תלמיד: התפילה הבאה היא תפילת דוד, בקשה להחזיק, להיות כבר במצב החדש.

כן, נכון מאוד.

שאלה: כשנאמר "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב", האם זה בא לעזרת האדם כדי שיוכל להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: למה הכוונה שמלכות שמים נקראת עניה ודלה?

כיון שבתכונה שלה עצמה היא לא יכולה לא למלא את עצמה ולא לעשות שום צעד קדימה, זה הטבע שלה.

תלמיד: כי אין לה את הפנייה שלנו?

כן.

שאלה: תפילת העני היא תפילה שנענית לפני הכול, היא גם דוחה את יתר התפילות. והוא כותב שהוא גורם לריב עם הקב"ה. מה זה לגרום לריב עם הקב"ה?

אדם צריך לראות את עצמו בקבוצה, בעשירייה, זה המספר האופטימאלי של אנשים לפי הטבע שלנו ושהבורא קבע מראש. אנחנו צריכים לראות את עצמנו קשורים למספר כזה של אנשים. בתוך עשירייה אנחנו מרגישים קשורים יחד בצורה שלמה. אחרי כן אנחנו צריכים להשתדל להשיג בעבודה שלנו חיבור, שבו צעד אחר צעד, פעם אחר פעם, משיגים חיבור מתגבר בינינו ועם הבורא, עד שמגיעים לחיבור השלם, כשכל הנבראים מרגישים שנמצאים בחיבור אחד ביניהם ועם הבורא, וזה ייקרא גמר התיקון.

תלמיד: אנחנו צריכים להתאמץ בחיבור ולא משנה איזה מצב אנחנו עוברים, כדי להגיע למצב של "נצחוני בניי"?

כן, בדיוק.

שאלה: מה ההבדל בין תפילת העני, לתפילת משה ותפילת דוד?

יש על זה מאמר שלם. נבקש מהצוות שלנו שימצא ונקרא אותו.

שאלה: כל התפילות שלנו הן אגואיסטיות, איך לעבד את התפילה מאגואיסטית לתפילה נכונה כדי שהבורא יגיב?

הרצון שהאדם מרגיש בתוכו בהתעוררויות שלו, אלה לא רצונות אגואיסטיים, ולא רצונות אלטרואיסטיים, אלא פשוט הרגשה שכך נוצרתי, וזה מה שאני רוצה. לאחר מכן בהמשך ובהתאם להתפתחותנו אנחנו מעניקים לרצון שלנו ווקטור מסוים כשאנחנו מכוונים אותו לעשירייה, לבורא, ורוצים לראות את כל המערכת הזו של האדם, העשירייה, והאנושות, כלומר את כל הכלי העולמי, והבורא יחד. זה מהווה את הכיוון המרכזי, העיקרי, והמטרה העיקרית של כל המאמצים שלנו.

תלמיד: כלומר עלינו לתאר לעצמנו תמונה של מצב אליו אנחנו רוצים להגיע בתפילה?

כן בדיוק, דווקא תמונה כזו.

שאלה: במאמר מדובר על ג' תפילות. אחת מהן היא תפילה למשה. מהי "תפילה למשה"?

תפילה למשה היא על חיבור, איחוד שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: האם נכון לחשוב שתמימות זו לא תכונה של אדם טיפש, אלא תכונה של הלב ולא של השכל? מה זה תפילה תמימה?

תפילה תמימה זה רצון שאינו שלם, שעדיין לא מוגדר.

תלמידה: ומה ההבדל בין תפילה תמימה, לתפילת עני?

לעני יש רצון שמבוטא באופן ברור, הוא רוצה לתקן את הכלי שלו, הוא רוצה למלא אותו. והתמים עדיין לא יודע איך לפעול.

שאלה: כתוב במאמר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". האם תוכל להסביר את זה?

אנחנו רואים שמכל הנבראים המפותח ביותר הוא האדם. הוא יותר גבוה מבעליי החיים, מהצומח, מהדומם. לכן האדם רוצה יותר מכולם, וגם סובל יותר מכולם. ולכן "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", זה חוק.

כיוון שהבורא יצר רצון, וברצון הזה מתקיימים כל הנבראים. אז למי שיש רצון גדול יותר, יש גם הרגשה יותר גדולה של ריקנות, וגם השתוקקות גדולה יותר להרגיש מילוי של הריקנות הזאת. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כלומר למי שיש רצון יותר גדול, נחשב לגדול יותר על פי פוטנציאל ההתפתחות שלו. ואת זה אנחנו רואים גם בחיים שלנו.

שאלה: במאמר הבורא אומר למשה תראה מה אעשה לפרעה "כי ביד חזקה ישלחם". מה אומר הביטוי הזה לגבי היד החזקה?

פּרעה זה כוח מיוחד בטבע שיש לו פונקציה מיוחדת, תפקיד מיוחד שמתפתח באדם, ומראה לאדם מה הוא הכוח שמתנגד לבורא, כנגדו. ואז מופיעה באדם נחיצות עמוקה לברוח ממצרים, ובזה פרעה עוזר לאדם, ומכוון אותו לקראת היציאה ממצרים.

כך שפרעה זה כוח רציני בטבע, למעשה זה כל האגואיזם שבטבע, כל הרצון נקרא פרעה. אין שליט אחר מלבד הבורא, ופרעה הוא הצורה ההפוכה שלו, כנגדו.

שאלה: אני מאוד מתרגשת מזה, זה כל כך יפה לראות את כל הפגמים בעולם ועדיין להיות בתמימות, זו סתירה שרק הבורא יכול להחזיק אותה. האם אני רואה את זה בצורה נכונה?

אנחנו תמיד רואים איזו תמונה מהעולם או ממשהו, ולאט לאט מתקדמים לעצב אותה בצורה יותר ויותר נכונה. אז סבלנות, נמשיך, נוסיף לאותה תמונה עוד ועוד פרטים, נרכז אותה בפוקוס יותר ויותר ברור, וכך נתקדם.

שאלה: איך האדם מסדר, וחווה את שלושת התפילות הללו בעבודה?

הוא צריך לראות את עצמו שזה הוא שמקבל נתונים מהמצב שלו, ותמיד יש לו אפשרות לרכז את המאמצים שלו למטרת הבריאה, ולראות עד כמה הוא שייך לזה.

שאלה: המאמר מתאר מצבים שונים. עד כמה חשוב לנו להיות באותם מצבים כדי שהתפילה תשמע על ידי הבורא?

אנחנו כל הזמן צריכים לראות את עצמנו יותר מגובשים בעיגול, ושעיגול הזה יהיה כמה שיותר חזק בקשר הפנימי שלו, והכיוון שלו יהיה תמיד לקראת הבורא. כך שהצורה הזאת, התמונה הזאת, תהיה נכונה להביא אותנו לגמר התיקון.

שאלה: איזו תפילה יעילה צריכה להיות בדור האחרון?

התפילה של דור האחרון היא כשאנחנו כבר מבינים שכל המטרה שלנו היא להגיע לחיבור האמיתי בינינו, להגיע למצב הסופי שלנו. בזה אין לנו דבר יותר חשוב מלהיות יחד, ובתוכנו להרגיש את מטרת החיים שהיא אחת לכולנו. כשאנחנו מחוברים יחד, אנחנו יכולים לאט, לאט, לעצב בנו רגישות למטרה המשותפת, ובצורה כזאת נתקדם.

שאלה: כתוב "ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו." מה העזרה שניתנת על ידי היד החזקה, למה הכוונה?

יד חזקה זה הבורא שמכוון אותנו לתיקון השלם, כך הוא בעצם משתדל להביא אותנו למצב הזה. אבל צריכים גם להבין שזה קורה במידה שאנחנו מסכימים עם זה, ומסוגלים לקבל את זה.

שאלה: עם ישראל נמצא עכשיו במצב מאוד מתוח מבחינה ביטחונית. איזו תפילה אפשר לשאת עכשיו עבור העם שלנו?

רק על חיבור והתקרבות לבורא. אין לנו שום מנוס, אין לנו שום אפשרות להינצל מהכוחות הרעים, אלא רק בחיבור שלנו, ועם הבורא. לכן אנחנו נמשכים לאותו כיוון, ולאותה מטרה, וצריכים להשתדל להגיע להשפעה הדדית, להשפעה לבורא, ולדבקות.

ואז כמו שכתוב בישעיהו, כולם יתחברו, כל העמים, אף אחד לא ירים את היד על השני, וכולם יגיעו לארץ שקטה, ונחלה יפה. אז בואו נקווה שכל המצבים האלו שאנחנו עוברים עכשיו הם כדי לזרז אותנו לחשוב על המצב השלם הזה.

שאלה: מצב העני, האם זה יכול להיות מצב של כל העשירייה או שזה מצב של יחיד?

זה יכול להיות בכל העשירייה, ויכול להיות בכלל בכל הכלי העולמי.

תלמיד: איך ניתן ביחד להשיג את מצב הזה של העני, שהתפילה שלנו תשמע?

כעיקרון זה לא קשה, לפחות להבין מה זה אומר. זאת הרגשה שאין בי הבנה בהרגשה, אין בי הבנה והרגשה של מה שהאדם צריך להשיג, ובכלל כל האנושות. אנחנו צריכים לתאר אותה לעצמנו, כאיש אחד בלב אחד. ככה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את כולנו, את כל בני האדם בעולם. חיים יחד, מרגישים רצונות משותפים, ואת כל הרצונות המשותפים האלו אנחנו מכוונים לבורא, זה נקרא להיות בלב אחד.

שאלה: מצד אחד יש ברית לשון שזה קשור לשתיקה, מצד שני יש רצון גדול לדבר, להפיץ, איך לשלב את שני הרצונות הגדולים האלו?

קודם צריך להיות רצון לחיבור בעשירייה, לאחר מכן במאות, באלפים. בגדול אם יש לאנשים הזדמנות כזו הם חייבים להרחיב את המעגל שבו הם נמצאים למעגל יותר ויותר רחב, זה הכול. עד לכך שהמעגל הזה יכלול בתוכו את כל האנושות.

תלמיד: הוא כותב ש"עשיית עבודת ה' כונה בעל מנת להשפיע, אז בטח שכל אחד ואחד יתחיל עכשיו את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. והתשוקה תהיה כל כך גדולה". כשמתחילים לעבוד עם הכיוון להשפעה, ממה מתלהבים, מה התשוקה פה?

מתלהבים מזה שכולנו רוצים. האדם מתפעל כמה שיש סביבו חברים שנמצאים באותה נטייה, באותה הליכה קדימה לאותה המטרה וזה מה שהוא מגלה ורוצה.

שאלה: אז הוא מרגיש כאילו הוא נמצא בדרך עם עוד חברים שהם גם רוצים, זו ההתלהבות שהוא מקבל?

כן.

תלמיד: ואחר כך הוא כותב שאם זה קורה, אז "יהיה קשה לו לפרוש את עצמו לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכי גשמיים, הנחוצים ביותר".

כן, זאת אומרת ככל שהוא מתקדם הוא מקצר את העיגול הגשמי שלו שהוא דואג, ופותח יותר ומרחיב יותר את העיגול הרוחני, עם איזה כמות ואיכות אנשים הוא רוצה להיות קשור בלב אחד.

תלמיד: אז במצב כזה שהוא מתקדם, מה צריך להיות היחס של תלמיד לאירועים חיצוניים וגשמיים שקורים? האם החשיבות שלהם לעולם הגשמי יורדת?

כן.

שאלה: נכתב שתפילת העני היא תפילה של אדם עם לב שבור, המצב בישראל שובר את הלב שלנו, האם אנחנו יכולים להחליף את תפילת העני לתפילה עבור ישראל?

כן, זה אפשרי.

שאלה: סדר התפילות הוא, קודם תפילת עני, אחר כך דוד, אחר כך משה, זה הדרך ל"לשמה", ליציאה ממצרים?

כן.

תלמיד: האם בהמשך יכול להיות סדר שונה של התפילות?

אנחנו לא צריכים לחשוב על זה, התפילות האלה במידת גילוי האגואיזם, הן יתגלו בנו באופן אוטומטי.

שאלה: כשקורים דברים רעים בעולם אנחנו מתחרטות על זה שלא התפללנו מספיק, האם חרטה היא גם סוג של תפילת עני?

כן.

שאלה: אמרת שאהבה זאת דרישה להתכללות, מה ההבדל בין תפילת העני ודרישה להתכללות?

עני זה כשהוא מרגיש את החיסרון שלו שהוא כולו כולו ממלא אותו ולכן הכלי שלו הוא הכי גדול. תפילה להתכללות זו תפילה כמו שאנחנו מרגישים, מהמילה "התכללות", זאת אומרת שיש לו משהו משלו ויש מחוצה לו משהו והוא רוצה להתכלל. זאת אומרת זה לא תפילה שתופסת את כול הכלי הריק שלו.

שאלה: הוא מציג כאן שלושה מצבים ביחס למטרת הבריאה, 1 שלא "לשמה", 2 רצון ל"לשמה" ו 3 "לשמה", השאלה שלי מבחינת אופי העבודה שלנו, מה מהות ההבדלים בין המצבים האלה, או בכלל מה ההבדל בין המצבים האלה?

זה הבדל מהותי בכל פעם. זאת אומרת עד כמה הרצון שלו יותר קרוב לרצון העיקרי, המרכזי, הסופי.

תלמיד: מה ההבדל מבחינת מהות העבודה ביום יום, כשאני בש"לא לשמה" או שיש לי רצון ל"לשמה" או כשאני ב"לשמה", איך להגדיר את זה במהות, בתחושה?

בתחושה אני לא יכול להסביר, האדם שמרגיש את זה, הוא מרגיש את התחושה שלו. אבל ההבדל ברצונות האלה הוא, עד כמה הרצון האמיתי הכי גדול, הרצון ל"לשמה" הוא יותר ויותר שולט על אדם.

תלמיד: יהיה נכון לומר שבכל שלב, הקושי וההתנגדות הם יותר גדולים, וזה אולי ההבדל?

גם קושי, גם מדרגה, אי אפשר להסביר, מה ההבדל בין "לא לשמה" ו"לשמה", ההבדל הוא גדול.

תלמיד: אוקיי, זה הבדל גדול, אבל הבדל בין שיש לי רצון ל"לשמה", או אני ב"לשמה", הרצון לזה הוא גם מספיק? מה זה לרצות, אני עדיין לא שם, אבל זה לא כמו ש"לא לשמה". כשאני רק רוצה, הרצון לבד כבר שווה משהו?

הרצון הזה הוא דבר גדול מאוד, גדול מאוד.

תלמיד: גם כשאני עדיין רק בו ולא הגעתי ליעד?

כן.

שאלה: אני מרוצה מזה שאני לומד, וטוב לי בזה שאני לומד. האם אני צריך להיות בתחושה של עני או עשיר במהלך הלימוד?

גם זה וגם זה צריך להיות. מתוך שירגיש את עצמו עני, אז ירצה לקבל יותר וללמוד יותר, וזו הרגשת העני. אבל הוא צריך גם להתכלל עם התוצאות, שירגיש את עצמו שהוא ממלא את הכלי שלו.

שאלה: באיזה רגע מתחיל הלשמה, כאשר כבר יש לנו את שני הקווים ואנחנו רוצים להעביר את עצמנו לצד השני, כלומר להחזיק במצב, או כאשר מגיעים לתפילת משה?

לשמה זה כשהאדם כבר מקבל חיזוק מלמעלה והוא יכול להשתוקק לקשר עם הבורא ורק זו מטרתו.

תלמיד: כלומר, אין לו חזרה למצב הקודם?

כמעט ואין לו.

תלמיד: זאת ממש מציאות חדשה שבה הוא נמצא 24/7?

כן.

שאלה: בתחילת המאמר הוא מדבר על מומים ו"להכנס לתמימות, למעלה מהדעת". אחר כך הוא פתאום עובר לתפילה לעני. מה הקשר בין לגלות מומים ולעבור למצב תמים לבין תפילה לעני?

כל מצב ומצב הוא מאוד חד בפני עצמו.

תלמיד: "שיכנס כל המומים למעלה מהדעת שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו "עול-מים", עול הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים.

ובזה נבין דברי הזהר הקדוש (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכתוב שם, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות". הוא כאילו עובר מזה לזה. מה רב"ש רוצה לומר לנו?

שאנחנו עוברים את הדברים האלה איך שמנהלים אותנו מלמעלה.

שאלה: באיזה מצב אנחנו יכולים להנות יותר לבורא, בלשמה או בלא לשמה?

בשני המצבים, בשתי התכונות. אנחנו חייבים להשתוקק להיות טובים באופן מקסימלי, משפיעים בעיני הבורא. ולאחר מכן, לגבי האופן שבו הרצונות שלנו מתממשים, אנחנו נראה.

שאלה: עני נותן נחת רוח לבורא או שעדיין לא נותן?

זה אתה צריך להגיד, אתה שואל אותי? לך נותנים הזדמנות ואתה צריך להשתדל בכל רגע לקיים אותו.

תלמיד: עצם זה שאדם עובד בעשירייה, בכלל מה שקורה סביבו כדי להגדיל את החיסרון שלו, האם זה מספיק בעיני הבורא, הוא נותן פה נחת רוח לבורא, או צריך להיות עוד משהו?

הבורא צריך לראות אותנו עם הרצון הגדול ביותר, כל אחד וכולנו יחד, המכוון לקשר בינינו ולמילוי אינסופי. זאת אומרת, בלי שום הגבלות מצידנו. זה מה שהבורא רוצה לראות.

שאלה: מה זה "קרוב ה' לנשברי לב"?

אם אדם נמצא בשבירת הלב, זה אומר שיש לו רצון גדול מאוד, מצד אחד, ומצד אחר הוא לא מממש את הרצון עדיין וצריך לא לשכוח שבמקרים כאלה הבורא קרוב אליו, הבורא אוהב את הדברים האלה. למה? כי מזה האדם פונה לבורא ומבקש ממנו שזה הדבר החשוב ביותר. זה בעצם האמצעי האמיתי ביותר, שמעלה את האדם למטרה.

שאלה: האם השתוקקות זו תפילת העני?

כן.

שאלה: האם שבירת הלב בישראל עכשיו יותר קרובה ליציאת מצרים או לפחות משליטת פרעה?

אני לא יכול להגיד. עדיין אנחנו רחוקים משבירת הלב. תסתכלי אפילו על המצב הביטחוני שלנו, על כל המצבים של האומה. מתוך המצבים הרעים שאנחנו עוברים, אנחנו לא מחפשים פתרון אמיתי, אלא העיקר להפטר ממה שמפריע לנו בכל רגע. לכן, המצב שלנו רחוק מלהיות תפילה שלמה.

תלמידה: איך להגיע לתפילה שלמה?

אני לא יודע. צריך להיות ממש "סיעתא דשמיא", עזרה מלמעלה. העם הזה – צריך לנענע חזק את עם ישראל ולהביא אותו למצב שהוא ירגיש שהוא אחראי על כל העולם, על כל האנושות, על כל אחד ואחד ועל כולם יחד, שבו תלוי המצב של העולם. עם ישראל לא מרגיש את זה.

מה לעשות? אם היינו יחד יכולים להתחבר בתפילתנו להשפיע על עם ישראל שיתעורר שממש יתאושש מהשינה שלו, מהתרדמה שלו, אז היינו יכולים לחשוב אחרת. בינתיים אנחנו רק מחכים שכל מצב שיבוא - הבורא יבטל את המכה הזאת ויציל אותנו. למה, עבור מה, בשביל מה, לשם מה? אנחנו לא שואלים.

ולכן המצב שלנו לא טוב. אנחנו עדיין לא יכולים להתפתח, אפילו שרואים לפנינו מצבים מסוכנים, אנחנו לא רוצים לחשוב עליהם, סוגרים את העיניים ואוטמים את האוזניים ולא חשוב לנו מה קורה. העיקר כרגע לא לסבול, ברגע הבא מה שיהיה יהיה. זה דבר נורא.

שאלה: תפילת העני היא כאשר יש רצון אבל החדות שלו נאבדה, נעלמה ואתה לא מוצא אותה, המצב הזה לפעמים מגיע ולפעמים נעלם. אפשר לומר שזאת תפילת העני?

אני מאוד מרוצה מכולכם על פי השאלות, על פי התשובות, על פי איך שאתם משתוקקים קדימה, למה שאתם משתוקקים, אתם נמצאים במצב טוב מאוד. אתם מרגישים, אתם מבינים את מה שקורה לנו ולעולם, את מה שהבורא רוצה מאיתנו, זה כבר קיים בכם, זה רובד גדול של רגישות רוחנית שמתפתחת בכם. אני מאוד שמח מזה.

שאלה: מה הבורא רוצה מאיתנו במצב שקורה עכשיו בישראל?

אני לא יודע, אי אפשר להגיד, איך אנחנו יכולים לגלות מה רוצה בורא. גם אם נגלה את הכלי שלנו, את הרצון הכללי אני לא חושב שמתוך זה אנחנו יכולים להגיד מה הבורא רוצה. כי מה שרוצה עם ישראל זה רק רוגע ושיהיה אפשר לסגור את הימים האלה ככה בשקט, נעבור אותם וזהו. עם ישראל נמצא במצב אטום. אם היינו יכולים, היינו יוצאים אליו וצועקים, אבל כבר ראינו שבזה לא מגיעים לתוך האוזן. מה לעשות? אני לא יודע.

תלמיד: עם מי הבורא עושה חשבון במצב הזה, עם עם ישראל? עם בני ברוך? עם האנושות?

עם כולם. עם הכלים שנמצאים כבר למעלה מהרצון לקבל, עם אלה שנמצאים בתוך הרצון לקבל, ועם אלו שנמצאים בגבול, ביציאה מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע, יש אצלנו הרבה אנשים כאלה.

תלמיד: מה הבורא רוצה מאלו שנמצאים עכשיו ביציאה? איך אפשר להשתמש במצב הזה כדי לצאת ממש עכשיו ממצרים?

אנחנו צריכים להרגיש שהמצב שאנחנו נמצאים בו הוא מצב שאנחנו לא יכולים להסכים עימו, שאנחנו חייבים לצאת ממנו, ולא מפני שהוא רע לנו אלא בגלל שאנחנו לא יכולים לעלות למעלה מהחשבון האגואיסטי שלנו.

אנחנו מבקשים מהבורא, תעזור לנו להשתוקק לאמת, להשתוקק להשפעה, להשתוקק לצאת מכל המצב הנורא הזה שבו אנחנו נמצאים. נורא מפני שאנחנו לא יכולים להשפיע זה אל זה, לא יכולים להתחבר זה עם זה, לכן זה מצב נורא.

תלמיד: איך לא להיות אדישים למצב, "זה בסדר, טילים עוברים, נחכה כמה ימים עד שהמצב יירגע ונחזור לשגרה שלנו"?

זה נורא. לא בגלל הטילים, טילים זה מילא, אלא מפני שהבורא רוצה לתת לנו הזדמנות לפנות אליו ולבקש ולהתעלות ואנחנו לא משתמשים בזה.

תלמיד: צריכים לפחד במצב הזה? כי מרגיש שכבר שאין שום פחד, כאילו כלום לא מזיז לנו.

זו הבעיה, שאין פחד ואין כלום, יש אדישות. אם היינו מפחדים, אם היינו מחפשים איך להינצל, אבל אין לנו את זה, האדישות היא ממש מעל הגבול של החיים.

תלמיד: אז מה עושים במצב כזה שאתה פשוט אדיש לא משנה מה? כלום לא מפחיד אותך, לא מזיז לך.

אני לא יודע. תתאר לעצמך שהיינו שומעים היום ברדיו או קוראים בעיתון, שלפי הערכת הצבא כמות האנשים שימותו עד סוף השבוע תהיה נניח 90% אחוז מאוכלוסיית מדינת ישראל, משהו ממש סופי, מה היה אז?

תלמיד: זה בדיוק. גם אם תהיה קטסטרופה כזאת, איך להשתמש במצב כזה ולא להיות אדישים?

זה נקרא "אני הכבדתי את ליבו". בצורה כזאת אנחנו צריכים "בא אל פרעה", לפנות לבורא, כי דווקא הוא משפיע עלינו בצורה כזאת שאין לנו מה לעשות. אנחנו חייבים למצוא כוחות להתעלות מהמצב, לצאת מהמצרים, אחרת זה לא יקרה.

תלמיד: במה הלב כבד בדיוק?

הלב לא מרגיש, אפילו אם תהיה מונחת חרב על צווארו של אדם, עד כדי כך אנחנו אטומים, לא רגישים.

תלמיד: אז מה לבקש מהבורא?

לבקש בכל זאת שיפתח לנו את הלב, שנראה באיזה מצב אנחנו נמצאים, מה הוא רוצה מאיתנו, איך אנחנו צריכים להגיב. שלפחות המצב האמיתי שהבורא רוצה שנגלה, יתגלה בנו, ואז נראה מה לעשות.

שאלה: מה בדיוק החשבון שהבורא מצפה עכשיו מאיתנו?

החשבון הוא פשוט, באיזו מידה המצב שלנו רחוק מהמטרה הסופית.

תלמיד: מה נקרא שאני עושה חשבון על הנקודה הזאת, עד כמה אני רחוק מהמטרה הסופית?

כל עם ישראל חייב להיות "כאיש אחד בלב אחד". מה זה "עם ישראל"? מי שבכל העולם מחובר ומכוון למטרת החיים, למטרת הבריאה. זה לא חשוב אם הוא נולד ישראלי או יפני, אין הבדל, כל אחד שהבורא נתן לו רצון, הזדמנות להכיר את מטרת הבריאה, כל בני האדם האלה צריכים להרגיש איפה הם נמצאים לעומת המצב הנכון.

תלמיד: מה יש במלחמות שדווקא דרכן הבורא מעורר את העולם, מעורר את כולם לעשות חשבון?

במלחמה האדם מתחיל להרגיש את החשבון שלו כלפי החיים והמוות הגשמיים, ומתוך זה יש לו כבר חשבונות יותר קרובים לרוחניות, "בשביל מה אני חי?".

תלמיד: היציאה, הנקודה הזאת שיוצאים ממצרים, המעבר הזה להשפעה, זה כמו מלחמה?

כן, ודאי.

תלמיד: על מה בדיוק המלחמה שם ביציאה?

בין פרעה לבורא.

תלמיד: ואיך מנצחים את פרעה?

בזה שלא רוצים להישאר בעבודה שלו, כמו שכותב גם רב"ש ובכלל, שעבודת מצרים הייתה חביבה עליהם מאוד, שהם אהבו את זה.

תלמיד: אז מה זה נקרא שניצחנו את המלחמה נגד הפרעה?

שברחנו משם, אי אפשר אחרת לנצח. את פרעה עצמו אי אפשר לנצח.

תלמיד: איך בורחים?

בורחים, פשוט מאוד. מתאחדים ומבררים מה הוא המשה בינינו והכיוון שלו ליציאה, ולשם כולם נמשכים.

שאלה: מה זה "בא אל פרעה" אם בורחים מפרעה?

"בא אל פרעה" זה קודם, כשדורשים "שלח את עמי ויעבדני" וכן הלאה, ואחר כך בורחים. הבורא דרך פרעה נותן להם לצאת, ואז הם יוצאים. תתאר לעצמך שהיום היית מרגיש שיש לך אפשרות להתעלות מעל האגו שלך ואתה חופשי, אתה יוצא מכל האגו שלך, מכל החשבונות שלך, מכל הדברים. אנחנו לא יודעים מה זה, מה נקרא החופש הזה.

תלמיד: מה זה? מה אני במצב הזה? מי אני?

אתה דוד החופשי.

תלמיד: חופשי ממה? מה מכוון אותי? מה מניע אותי? מאיפה לאיפה, איך? איפה אני במרחב הזה? מי אני?

אתה יכול להיות דבוק לבורא ולהמשיך להתקדם בקשר עמו. הרצון לקבל שלך לא מפריע לך יותר, אתה יוצא מגבולות מצרים.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת שהפתרון האמיתי הוא חיבור בעם ישראל. אז מה מעורר את עם ישראל לרצות את הפתרון האמיתי, את החיבור האמיתי?

הנקודה שבלב, השפעת הבורא עליה, על הנקודה שבלב, והדוגמה מהסביבה.

תלמיד: ועם ישראל הכוונה שאנחנו מדברים על בני ברוך, זאת אומרת החברים מכל העולם?

לא, לא רק בני ברוך, אבל כולם יכולים להימשך למטרת הבריאה.

תלמיד: ואם בעם שלנו הפיזי פה בישראל אין דיבור על הבורא, יש רק צרות, אני מנסה להגן על עצמי, אין צרות, אני חי את החיים, מה אמור לעורר אותם?

אתה רואה שעכשיו הם יושבים וחושבים כנראה מה יהיה עם המלחמה שאנחנו כבר נמצאים בה. עוד מעט יבואו כל מיני כלים של הפרסים, אז מה יהיה איתנו? ויש להם אלפים, אז מה יהיה? מה יקרה?

תלמיד: ובאיזה שלב זה יפסיק להיות רק איך אנחנו מנצחים את הדבר הזה שעומד מולי אלא כאילו מתי הם יסתכלו פנימה? מתי האנשים יתחילו להסתכל בפנים? היה לנו עם עירק, היה לנו את השואה, כבר עברנו הכול.

מה זה הכול עברנו? מי יודע מה זה הכול?

תלמיד: אז רק עוד צרות?

עברנו הרבה ולפי התוצאות שלנו לא עברנו כלום. במה העם השתנה לעומת גמר התיקון? בשום דבר. אתה מבין כשמסתכלים על מה שקורה, אז רואים עד כמה שהבורא הוא עושה את כל המאמצים שקבע בטבע של העולם ואנחנו לא מגיבים.

נשים אנגלית 1.

שאלה: איך אנחנו חברי הכלי העולמי יכולים לתמוך בחברים שלנו בישראל? מה צריכה להיות התפילה שלנו?

אין הבדל היכן אנחנו נמצאים. או שאתם באנגליה או שבקנדה או בארצות הברית, באירופה, באפריקה. זה לא חשוב. אנחנו צריכים להיות בלב אחד כי הפתרון הוא להגיע ללב אחד, ולא היכן אדם חי ועד כמה הוא מרגיש את עצמו רחוק או קרוב למכה שיכולה לבוא עלינו. זה לא חשוב. לכן נקווה בכל זאת שאנחנו נעורר את עצמנו, את הלב האחד שלנו, ונרגיש עד כמה שאנחנו יכולים בכך להשפיע על כל העולם.

שאלה: סדר התיקון הוא סדר פרטי או שצריך להיות תיקון הכללי ורק אז חיבור?

תיקון כללי מוחלט יכול היה לעשות בשבילנו עכשיו הכול. אני מניח שכולכם רואים מה קורה במקומות האלה שנמצאים עכשיו בהצפות. המים פשוט מכסים עוד ועוד שטחים מהאדמה ואין לאדם איפה להיות. שיטפס על הגג. אין לו איפה להיות עם הילדים, עם אספקה, עם הכול. ואני לא מתאר לעצמי איך אפשר במקרה כזה לשרוד, שכל העם יכול לשרוד.

כעיקרון, זה יכול להיות גרוע ממלחמה. בואו נקווה שכולנו ניפטר מכל המכות הקשות האלה של הטבע, כלומר של הבורא, ושנעלה מעל זה אל הבורא בעצמו. זה מה שהוא מצפה מאתנו כנראה.

שאלה: לעצמנו אני חושב שזה די ברור, העבודה שלנו בעשיריות, בקבוצה בכלי העולמי כולו היא יותר ברורה, גם אם לא ברורה המדרגה הבאה, עדיין אנחנו עובדים על זה המון. מה זה נקרא לעורר את העם? למה בדיוק לעורר את העם? עכשיו שמעתי שמאות טילים נורו וכולם יורטו. אנשים ירגישו ביטחון, איזה יופי. אז המלחמה לא באמת קרתה, אז מה יש לעורר פה? למה לעורר את העם?

העם צריך לדעת שהוא נמצא בסכנה ושהוא חייב להתחבר לחיבור פנימי אחרת הוא לא יכול להינצל מהמכה הזאת. נגיד כשמגיעים אליך עכשיו כמו אלף זבובים כך כאלו מגיעים הכלים, ומתנפלים עליך, אז מה תעשה?

תלמיד: אני אחפש חומר הדברה טוב.

זה לא כל כך יעזור. כאן צריכה להיות כבר תגובה אחרת.

תלמיד: איך לקשר את זה לחיבור בינינו? אנשים יגידו איזה יופי יש לנו טילים, כיפת ברזל, פיתחנו את זה, בזכות זה ניצלנו. בזה נגמר.

זו הבעיה, שאנשים חושבים שזה כלי ההגנה.

תלמיד: אז מה זה נקרא לעורר את העם? אני לא מצפה שמישהו אחר יעשה את זה. איך אנחנו יכולים לעורר את האנשים לחיבור?

רק להסביר. לצאת ולצעוק ולהסביר מה לעשות. מאיפה באה המכה ושאנחנו על ידי המכה הזאת צריכים לראות את המטרה שלנו, לאן אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: איך להגיע לכל העם? באלו אמצעים? איך אנחנו יכולים להגיע לכל העם?

אני לא יודע. אתה רואה האויבים שלנו כן יכולים להגיע לכל העם. הם אומרים, אנחנו עכשיו מתחילים לירות עליכם, וכך עם ישראל מתאושש. על זה כתוב שהפרעה הוא דווקא מעורר את כול העם לפנות לבורא, "הפרעה הקריב". איך הוא הקריב? דווקא על ידי מכות, על ידי זה שלוחץ עליהם, סוגר אותם.

שאלה: האם יש הבדל בין להשיג את התורה בשלמותה, בצורה שלמה לבין להגיע לחופש מהאגו שעליו דיברת קודם?

זה אי אפשר אחד ללא השני. אלא הן צריכות להיות שתי מטרות בשבילינו כמטרה אחת. להשיג את התורה ולהיפטר מהאגו שלנו, להיות עם חופשי. כל האנושות חייבת להגיע לזה וודאי שאם אנחנו מדברים על העמים אז נניח העם הטורקי הוא הקרוב ביותר לעם ישראל. ואנחנו נראה את זה, איך שזה יתפתח אבל כך זה. כולנו נרגיש שחייבים ללכת יחד בחיבור בינינו לעזור אחד לשני נגד הפרעה, האגו שלנו, לא סתם הם מרגישים בזמן האחרון גם את מכות הטבע, שהטבע הוא האלוהים זה הבורא.

שאלה: מה היה חסר בכל המאורעות העבר השואה והמלחמות וכל מה שהזכירו שהם כאילו עברו כך סתם בלי לעשות שום שינוי באמת בלב של האנשים, מה היה חסר שם?

הם תוקנו ברצון שלנו האגואיסטי בצורה יותר יסודית ופנימית, מה שלא היה קודם. ולנו נשאר רק לעשות את בשלב האחרון, כמו שכותב בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: הוא אומר כך, למדנו שיש ג' סוגים של יראה, יראה על גופו כאילו ראשו בעולם הזה, יראה על העולם הבא, שני אלו לא נחשבים ברוחניות אלא רק היראה השלישית שאם נוכל לעבוד לשמה. הבורא נמצא בהסתרה כדי שנוכל לבחור לרצות להשפיע בעצמנו באופן חופשי, אז למה הבורא שולח אסונות?

איך הבורא יכול לחייב אותך לשאול על החיים שלך. הוא רוצה לתת לך חיים רוחניים ואתה לא רוצה. אתה אומר אני צריך להיות מסודר בעולם הזה כמו שצריך, יותר מזה אתה לא דורש והוא רוצה לתת לך משהו אחר, איך הוא מביא אותך לרצון למתנה שלו, שהוא רוצה להביא לך, מה יש לו לעשות?

שאלה: רצינו להבין איך זה שאנחנו אמורים להגיע ללשמה שזה מאהבה, מהשפעה אבל הדרך שמקדמים את העולם לא רק אותנו, היא בהפחדה קיומית, איפה כאן הבחירה?

ועל ידי זה אתה מתקרב לבורא. אי אפשר לנענע אותך בלי פחד.

תלמיד: אבל אז יוצא שאני משתמש בדרך כמו פוליסת ביטוח.

לא, למה? אתה מחפש את הבורא ברגעים הקשים וככה אתה מגיע אליו לאט לאט.

תלמיד: וכל העם?

וככה גם כל העם. ההבדל בינך לכל העם הוא שאתה קצת יותר מפולפל?

תלמיד: שאני יותר עם עביות, אבל אם נגיד לאנשים עכשיו, הנה יש איום תלכו תתחברו, עבר האיום הם ימשיכו במה שהם רגילים כל החיים, יגידו תודה לבורא וימשיכו לעניינים שלהם.

כן.

תלמיד: זה לא נגמר, הייתה שואה, עכשיו אירן, כל פעם יש משהו חדש.

לא, אבל תהיה לך מכה כזאת שהיא לא תעבור מהיום למחר. אתה רוצה לשחק עם הבורא? אנחנו מתקרבים למצבים כאלה, הבורא עושה את הדברים כאלה כך, לאורך הזמן, אבל גם אנחנו בכל זאת נכללים מזה.

שאלה: אם כך זו הייתה הצלחה פנומנאלית כבירה מה שקרה הלילה. כל העולם מדבר על זה בחדשות, אפילו טיל אחד לא נפל עלינו. אם זה ככה מה הבורא רוצה להראות לנו שכן מצליחים ולא מצליחים. פעם ליטוף, פעם סטירה איך אפשר להסביר את זה?

זה בדיוק מה שהוא מתכוון להראות לנו עד כמה הוא רוצה מאיתנו החלטה.

תלמיד: מה זה אומר?

ההכרה ביחס שלו על ישראל.

תלמיד: כאילו הבורא הראה שהוא איתנו היום ממש עד הסוף, מתנה.

במה?

תלמיד: במה שקרה הלילה. זאת הייתה מתנה מה שנקרא "תראו איך אני יכול לעשות לכם טוב, ממש תראו איך אתם יכולים להראות כלפי העולם, יוצאים מן הכלל". זה לא סתם קרה.

מה שם קרה בלילה?

תלמיד: איראן שלחה מאתיים טילים, כלום לא קרה כאן, אף אחד לא ניפגע, בקושי במשהו, נפצעה איזו ילדה, אבל יכול היה להיגמר באסון, באלפים של הרוגים, ולא קרה כלום.

קריין: הוא מתכוון שירו יותר מ 150 טילים בליסטיים אף אחד לא הגיע, לא פגע וגם כמה מאות כטב"מים וגם אף אחד מהם לא באמת עשה נזק, זה מה שהוא מתכוון.

שאלה: איך אתה מסביר זאת?

אלו חסדי ה', אבל זה יכול להתהפך ולהיות לנו בצורה הפוכה כי אנחנו לא מתייאשים, לא נעשים יותר ישרים, אנחנו לא אומרים "בסדר גמור אנחנו מרגישים מה הטילים האלה, מה כל האלו שהיו צריכים להגיע אלינו על הראש ולא הגיעו, כביכול אם היו מגיעים עד כמה זה היה מיישר אותנו, עד כמה זה היה מקרב אותנו לתפילה הנכונה, לחיבור הנכון", ואנחנו לא עושים את זה. אתה חושב שבפעם הבאה זה יהיה יותר טוב?

תלמיד: לא, השאלה היא איך אפשר לקחת את זה מפה ולנצל את זה לשיווק, לאיזו תפילה משותפת, איזו מחשבה מה קרה לנו? איזו מתנה קיבלנו? מה אנחנו עושים עם זה? איך מתקדמים מפה?

תגיד אתה, אתה קשור עם הקהל הרחב, אתה יודע איך לפנות אליהם.

תלמיד: אפשר להגיד, "תקשיבו עד עכשיו חטפנו מכות שביעי באוקטובר, מה שלא קרה, אבל תראו מה קרה הלילה, קיבלנו צ'אנס נוסף, בואו ננצל את זה, בואו נעשה את זה נתחיל לקחת את זה לכיוון שבאמת התפילות שלנו נענו בנושא הזה. אמרת שקיבלנו חסד הלילה. מה אתה אומר לאנשים איך לקחת את זה מהנקודה הזאת?

עכשיו אנחנו צריכים מיד לעשות חשבון נכון כלפי כל האומה וגם החברים שלנו כמו שעכשיו אתה תראה, אלמטה, ניו יורק, ניקולאייב סוצ'י, פתח תקווה, מוסקבה, טורונטו, איטליה, קייב, תראה מה שקורה כאן. זה הארגון.

תלמיד: יש לנו הזדמנות בכל הארגון שלנו לדבר על זה.

אנחנו מדברים, אבל מה הלאה?

תלמיד: מה הלאה? לתת כוח, לעשות עבודה, תפילה לבורא, להגיד זה לא סתם קרה, קיבלנו מתנה, בואו נראה מה עושים עם המתנה הזאת, איך מודים לבורא על מה שהוא נתן לנו? צריך לפתוח ולדבר על זה עם כל העולם. הבורא לטובתנו בואו נראה מה עושים הלאה, בואו נשתנה שימשיך להיות טוב, ברכה לישראל.

כן.

שאלה: קודם כל רוצים להודות לבורא על זה שיש לנו מורה מופלא שמכוון אותנו איך לראות בכל מצב את הבורא ולחפש את הבורא ולא דברים אחרים.

עכשיו אני מתייחס אלינו, אנחנו עם ישראל הרוחני, כל העשיריות שנמצאות כאן, כל הקבוצה העולמית היקרה שלנו, זה לא חשוב איפה אנשים נמצאים זה עם ישראל, מה העבודה שלנו כשאנחנו מגלים מצב מהסוג הזה? איך אנחנו יכולים לקחת את זה לעבודה בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה העולמית, האם זו הצלחה? האם זה כישלון? האם עשינו טוב? האם לא עשינו טוב? איך אנחנו יכולים לבוא אל פרעה באמת עם הבורא ולנסות להשתמש במצב הזה כדי להתקדם לרוחניות? כי אנחנו כאן כדי להתקדם ברוחניות.

מה אנחנו צריכים לעשות? להודות קודם כל לבורא, ולהודות לבורא אנחנו יכולים על ידי סעודה כללית של כל הקבוצות שלנו בעולם, אלמטה, טורונטו, ניקולייב סוצ'י, ניו יורק, בלטיה, מוסקבה, קייב, הולנד, ממש כולם כולם שנשב כאילו בשולחן אחד ונעשה סעודה בערב, אולי זה אפשרי לעשות.

מקובלים שמעלים את עצמם לקראת הבורא ורואים איך הם יכולים להשפיע אליו, איזו הזדמנויות יש לאדם להשפיע לבורא, הם מחברים לנו תפילות, משפטים, פסוקים, כל דבר בזמנו, ולכן אנחנו משתמשים בתפילות שהם חיברו ובצורה כזאת יכולים למשוך את עצמנו לבורא, למשוך את הבורא אלינו וכך להביא את כל המציאות, את כל העולם לחיבור אחד.

(סוף השיעור)