שיעור בוקר 30.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.08.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/NV8vaeib?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות ק"ח – קי"א)

שיעור 45

קח) וכאן נגמרו כל האחורים דאו"א לירד, שהם האח"פ, כי בשבירת מלך הדעת נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת כתר. ובשבירת מלך החסד נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת חכמה. ובשבירת מלך הגבורה נתבטלו האח"פ השייכים לקומת בינה. ובהסתלקות שליש עליון דת"ת נתבטלו האח"פ דקומת ז"א. ונמצא שנתבטלה כל בחינת הגדלות דאו"א ולא נשאר בהם רק הגו"ע דקטנות. ונשאר במסך רק עביות דשורש, ואח"כ נזדכך המסך דגוף מכל עביותו ונשתוה למסך דראש, אשר אז נמצא נכלל בזווג דהכאה של ראש, ומתחדשים שמה הרשימות שבו חוץ מהבחינה האחרונה, (כנ"ל באות מ"א), ובכח התחדשות הזה יצא עליו קומה חדשה הנק' ישסו"ת.

קט) ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה לא נשאר בו כי אם בחי"ג, ויוצאים עליו ע"ס בקומת חכמה וכשהוכרה עביות דגוף שבו, יצא מהראש מאו"א, וירד והלביש במקום החזה דגוף דנקודים. (כנ"ל באות נ"ה), ומוציא מחזה ולמעלה הע"ס דראש, והראש הזה מכונה ישסו"ת. והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב"ש ת"ת עד סיום הת"ת. והוא מלך הד' דנקודים, וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה העביות דבחי"ג ראש וגוף, והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהם. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ב הנשאר בו, ויצא עליו קומת בינה, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בב' הכלים נצח והוד. והם שניהם מלך אחד, דהיינו מלך ה' דנקודים, וגם הם נמשכו לבי"ע ונשברו ומתו, ונזדככה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיה, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"א שנשארה בו, ויצא עליו קומת ז"א, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בכלי דיסוד, והוא מלך הו' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דבחי"א בראש וגוף, והכלים דאחורים שבראש נפלו למדרגה שמתחתיהם, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש הנשאר במסך, ויצא עליו קומת מלכות, והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות, והוא מלך הז' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דשורש בראש וגוף, והאחורים דראש נפלו למדרגה שמתחתיה, בגוף. ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו"ת. וכן שביה"כ דכל ז"ת דנקודים, הנק' ז' מלכים.

שאלה: מדוע הזיווגים נעשו באבא ואמא ובישסו"ת, והשבירה הייתה בזו"ן?

לא יכול היה להיות אחרת. הרי אבא ואמא וישסו"ת הם הראש, וזו"ן הם הגוף. ודאי שהגוף נשבר. הראש מחליט, והגוף נשבר. יחד עם זאת, עלינו לדעת כי הראש אינו מחליט להישבר. הוא פשוט לא יכול לקחת בחשבון את כל הנתונים שבגוף. זאת משום שבבניית הגוף השתתפו הראש דס"ג ופרצוף השערות דס"ג.

למעלה מטבור יש פרצוף נוסף ומיוחד שנקרא "ז"ת דס"ג" או "ישסו"ת העליון". אין הכוונה לפרצוף ישסו"ת שיוצא לאחר הזדככות אבא ואמא, אלא לישסו"ת שמעל הטבור, שהוא ז"ת דבינה; והוא שהשתתף יחד עם הס"ג בבניית עולם הנקודים בקטנות ובגדלות.

הראשים של אבא ואמא וישסו"ת שמתחת לטבור מוגבלים מאוד. הם אינם יודעים על כל השיתוף בין בינה ומלכות. הבנתם את השיתוף בין בינה ומלכות, נגזרת מראש דס"ג. ובראש דס"ג השיתוף בין בינה ומלכות נעשה עם מלכות המצומצמת שרצונותיה טרם התגלו. באבא ואמא דניקודים חסרה אפוא ההבנה שהרצונות של מלכות מצומצמים, ושמה שנמצא בהם אינו מגולה.

אבא ואמא דניקודים פועלים לפי יכולתם במלוא היושר ובדביקות גמורה, אבל מתוך הסתרה של הרצונות האמיתיים שעתידים להתגלות בשבירה. את ההסתרה הזו עושה ישסו"ת שמעל הטבור. ישסו"ת שמעל הטבור הוא פרצוף שערות שמסתיר את הרצון האמיתי מכל הנקודים. אם כן, לפי מה שמגולה להם, אבא ואמא עושים חשבון נכון. אלא שלא הכול מגולה, ולכן הכלים נשברים.

לשאלה מדוע הייתה שבירה, יש תירוצים רבים. אחד התירוצים הוא שאי אפשר להמחיש את מלכות באמצעות בינה. אפילו ס"ג אינו מרגיש מה ההבדל בינו לבין גלגלתא. רק כשמלכות תישבר ותקלוט את כל תכונות הבינה, יתגלה בתוכה החלק שאינו יכול להתכלל עם הבינה. רק אז ייצא החיסרון שנקרא לב האבן לגילוי. לשם כך נעשתה השבירה.

במובן מסוים בינה, ראש דס"ג וישסו"ת יודעים מה צריך לקרות, אבל עד להתגלות לב האבן, לא ידוע מה בדיוק ייוולד מהתנגשות הרשימות ד' ג' עם הרשימות של בינה.

שאלה: אם זו"ן לא עשו את החשבון, מדוע הם נשברו, הרי הם רק תוצאה?

אבא ואמא אינם יכולים לספק לזו"ן מַסָכים, כך שברצון לקבל שלהם יורגש תענוג של אהבה ונתינה בלבד. כל הרגשה אחרת של תענוג ברצון לקבל נקראת שבירה.

ניתן לתאר זאת כך: נניח שעשית חשבון ואתה מוכן להרגיש תענוג במילוי של אדם אחר. לפתע אתה מגלה שאתה נהנה ממילוי עצמך. ההרגשה הזו מתעוררת בך לאחר שנהנית ממילוי עצמך, כתוצאה ממילוי עצמך. כשאבא ואמא עשו זיווג דהכאה, החשבון שלהם לא היה לשבור את זו"ן. אולם כשהכלים בז"ון התחילו לקבל אור, התגלה להם רצון גדול יותר מהרצון שאבא ואמא ציפו.

אבא ואמא לא היו יכולים לקחת בחשבון את הרצון הנוסף בזו"ן. זהו רצון שמתגלה רק בזמן קבלת האור העליון של גמר התיקון. אבא ואמא לא יכלו לעשות חשבון על לב האבן, כי לב האבן טרם התגלה. כבר בעולם אין סוף נעשה עליו צמצום.

בגדלות עולם הניקודים אבא ואמא עושים חשבון וזיווג דהכאה, אבל לב האבן נפתח גם הוא ומתחיל לקבל אור. ומכיוון שלב האבן נכלל בכל רצון בסיומו, כל הרצונות נשברים.

את השבירה, אי אפשר היה לצפות מראש. לכן אבא ואמא רק נתבטלו, כלומר נאסר עליהם לעשות חשבון. הם טעו, אבל לא נשברו. הראש אינו יכול להישבר. החשבון שאבא ואמא עשו היה הוגן. הגוף נשבר בגלל לב האבן שהתגלה. יחד עם זאת, בזכות גילוייו של לב האבן, התגלה גם הקשר בין כל יתר סוגי הרצונות שאפשר לתקן – רצונות שלפני השבירה לא ידעו כיצד לתקנם. עתה, לאחר השבירה, יודעים איך לתקן אותם על ידי בחירה חופשית.

אלמלא לב האבן, הרצונות לא היו נשברים, ומתוך שנשברו התגלה לב האבן בכל רצון ורצון, בכל חיבור וחיבור. בשבירה התגלו רצונות על מנת לקבל בכל הכלים שלפני השבירה היה להם מסך; ולאחר השבירה הם איבדו את המסך.

את החשבון לפני השבירה ואת הזיווג דהכאה, עשה ס"ג. לכן כל הרצונות חוץ מלב האבן היו מכוסים במסכים. עתה, כשגם הקשר בין אח"פ וגלגלתא עיניים נשבר כתוצאה מהתגלות לב האבן, התחתון צריך לתקן את גלגלתא עיניים ואת אח"פ דעלייה. לפני השבירה לא היה צורך בכך.

את לב האבן, לא אנחנו צריכים לתקן. איננו מסוגלים לכך. יחד עם זאת, הבחירה החופשית בכל יתר חלקי הרצון, ניתנה לנו כתוצאה מהתגלות לב האבן ושבירת הקשר בין בינה ומלכות בכל החלקים שאינם לב האבן. מתוך גילוי לב האבן ניתנה לנו הזדמנות להתקשר עם הבורא. כך אנו יכולים לממש את עצמיותנו.

תיקון לב האבן אינו מוטל עלינו. לב האבן הוא הנקודה יש מאין שהבורא ברא. הוא קודם לנו. לב האבן אינו הטבע שלנו. הוא אינו מתחבר עם הבינה. הוא אפילו לא "יצר הרע". יצר הרע נקרא להשפיע על מנת לקבל. לב האבן אינו יכול לעשות דבר, אלא רק לקבל על מנת לקבל. אין בו יצר רע, שאנו מגלים כרע, כתוצאה מהשימוש בו. הנקודה יש מאין, לב האבן, אינה מסוגלת לדבר. לכן היא אינה יכולה לפתות את האדם. לב האבן אינו יכול לומר: "אני קדוש, קח גם אותי לקדושה, לזיווג דהכאה". הוא עד כדי כך ברור כ"עמלק", כרע, שאי אפשר לעשות איתו שום חשבון, אלא רק להרגו, היינו להוציאו מפעולה.

לכן על לב האבן לא עושים איתנו חשבון. איתנו נפרעים על הקשרים האפשריים בין בינה ומלכות. בשבירה התגלה עד כמה גלגלתא עיניים השבורים ואח"פ דעלייה השבורים, מנוגדים זה לזה. כתוצאה מהשבירה התגלתה התכללות אח"פ בגלגלתא עיניים, והתכללות גלגלתא עיניים באח"פ, ומקום החתך ביניהם שנקרא שליש אמצעי דתפארת או קליפת נוגה. קליפת נוגה מסייעת לנו לבנות בעצמנו את הנשמה שלנו. הנשמה שלנו אינה הרצונות השבורים עצמם, אלא המסכים שאנו רוכשים על פניהם.

המבנה שהאדם רוכש, הנשמה, אינו בנוי משום דבר שהבורא הכין. הוא בנוי מהשתוקקות שאנו מגלים על פני כל הנתונים שמתבררים מהשבירה. זה הכלי החדש, זו הנשמה. זה האדם החדש ששווה לבורא, ועומד מולו כעצמאי. כל ההסתרות שבדרך בונות בנו את ההסתרה האמיתית למען הבחירה.

אות ק"י

"והנה נתבארו הטעמים ונקודות שיצאו בב' הפרצופין או"א וישסו"ת דנקודים, הנק' ע"ב ס"ג, שבאו"א יצאו ד' קומות זה למטה מזה שהם: קומת כתר הנק' הסתכלות עיינין דאו"א, וקומת חכמה הנקראת גופא דאבא, וקומת בינה הנקראת גופא דאמא, וקומת ז"א הנק' יסודות דאו"א שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם מלך הדעת ומלך החסד ומלך הגבורה ומלך ש'"ע דת"ת עד החזה. וד' הגופין אלו נשברו פנים ואחורים יחד, אבל מבחי' הראשים דהיינו בד' הקומות שבאו"א נשארו בקומות כל הכלים דפנים שבהם, דהיינו בחינת הגו"ע ונ"ע דכל קומה שהיה בהם מעת הקטנות דנקודים. ורק הכלים דאחורים שבכל קומה שנתחברו בהם בעת הגדלות, הם בלבדם חזרו ונתבטלו בסבת השבירה ונפלו למדרגה שמתחתיהם, ונשארו כמו שהיו לפני יציאת הגדלות דנקודים כנ"ל באות ע"ו ע"ז ע"ש.

אות קי"א

ועד"ז ממש היה בפרצוף ישסו"ת יציאת ד' קומות זה למטה מזה, שקומה הא' היא קומת חכמה, ונק' הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה, וקומת בינה, וקומת ז"א, וקומת מלכות, שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם: מלך ב"ש תתאין דת"ת, ומלך נו"ה, ומלך היסוד, והמלכות. וד' הגופים שלהם נשברו פנים ואחור יחד, אבל בהראשים, דהיינו בד' הקומות דישסו"ת, נשארו הכלים דפנים שבהם, ורק האחורים בלבד נתבטלו בסבת השבירה, ונפלו למדרגה שמתחתיהם. והנה אחר ביטול אלו ב' הפרצופין או"א וישסו"ת, יצא עוד קומת מ"ה בנקודים, ולפי שלא נתפשט ממנה לבחינת גוף אלא רק תיקוני כלים בלבד, לא אאריך בו. וכבר נתבאר בתלמוד ע"ס דף תקמ"ג אות ע', ובאו"פ ד"ה וכאשר, ע"ש."

שאלה: מהם "קומות"?

קומות הן מידת האור חוזר שמושג בראש, כמו למשל קומת כתר, חכמה או בינה. גוף הוא התפשטות, תוצאה בלבד. ודאי שאת הפעולה הבאה, את הפרצוף הבא, קובע הגוף, כי הגוף דעליון הוא כמו אור כלפי הגוף דתחתון. יחד עם זאת, הקומה תמיד נקבעת על ידי מידת האור חוזר שעולה מפה למעלה בזיווג דהכאה בראש. לפי הקומה שהאור חוזר עולה, נקבע גודל הפרצוף, גודל ההשגה.

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב שאו"א יצאו בקומות כתר, חכמה, בינה וזעיר אנפין ואילו ישסו"ת יצאו בקומות חכמה בבינה זעיר אנפין ומלכות?

אבא ואמא הם ד' ג', ולא ד' ד' כמו גלגלתא. ס"ג הוא עצם חכמה. הוא עובד עם אור החכמה שמתגלה בחכמה. כל האור שבא לתחתונים הוא אור חכמה. הכתר עצמו הוא דוגמת הנתינה, הבורא, נציגות הבורא. מתוך מה שיש בכתר שלנו אנו משיגים שזה הבורא.

שאלה: מהם המלכים? האם הם כלים בלבד, או שמא הם כלים עם מסך?

המלכים הם הגופים, הרצון לקבל שבו מתפשט האור. האור צריך להתפשט ברצון לקבל הזה ולגלות בו את מידת הדביקות והאהבה, את התענוג להנות מתוך שמהנים לבורא. בתוך ה"גוף" של הנברא הבורא מגלה איך הוא נהנה ממנו. שם, בתוך הנברא, הבורא והנברא נפגשים יחד. הכול מתגלה בתוך האדם, בתוך הכלים שלו. מחוץ לאדם אין כלום. העולם המדומה שנראה לנו כקיים מחוץ לנו, אינו קיים. הכול נמצא בתוך הפרצוף.

אפילו למה שנמצא בנו, במצבינו הנוכחי, אפשר לקרוא "פרצוף". גם במצבנו הנוכחי יש איזשהו זיווג דהכאה בין החושים, על מה שאנו יכולים לקבל ורוצים להנות ממנו בהרגשה שלנו. אמנם אין אלה זיווגי הכאה בהשוואת הצורה, אבל העיקרון הוא אותו העיקרון.

אם כן, מה שמתפשט בתוך הפרצוף, בשמונת המלכים, מתפשט ממעלה למטה. והתפשטות האור בתוך הכלים, שוברת את הכלים, היינו מגלה בכלי שחסר לו מסך.

שאלה: המלכים לאחר השבירה הם כלי ללא מסך?

המלכים לאחר השבירה הם כלים ללא מסכים, רצון לקבל על מנת לקבל ללא מסך. אלא שזהו רצון לקבל על מנת לקבל שיודע מה הוא רוצה לקבל, כי האור נכנס בו למרות האיסור. עתה, שלא כמו לפני השבירה הוא כבר בבחינת "וקא מכוון", יש לו כוונה לקבל. (על "קא מכוון", ראה תע"ס חלק ב' הסתכלות פנימית, פרק ד' אות ל"ז. העורך) .

שאלה: אם כך, מדוע המלכים נפלו לבי"ע ולא מתחת לסיום?

המלכים נפלו למטה מפרסא ונמצאים בין פרסא לסיום, כי הם רוצים ליהנות מהבורא, מהאור. הם רוצים ליהנות מההשפעה. הם מוכנים לעשות הכול ובלבד שיתנו להם תענוג מהשפעה. זה נקרא "קליפה". מה שאם כן בעולם שלנו, הרצון שלנו ליהנות דומה לתינוק שחוטף משהו מידי הגדולים. זה לא נקרא קליפה, זה לא אגו או יצר הרע.

אגו, יצר רע או קליפה, הם ביחס לבורא בלבד. רצון ליהנות מהבורא, לנצל את הבורא לטובתי – זו הקליפה. לכן הקליפה עומדת כנגד הקדושה ונמצאת למעלה בעולמות בי"ע. בי"ע דקדושה כנגד בי"ע דקליפה. בבי"ע דקדושה אנו רוצים להשפיע, בבי"ע דקליפה אנו רוצים להשפיע כדי לקבל תענוג. זה כל ההבדל. הן הקדושה והן הקליפה מוכנות להשפיע, השאלה היא האם יהיה לנו רווח מההשפעה או שאנו מוותרים על הרווח. כאן המקום שהאדם צריך לקבל החלטה.

מכאן מובן מדוע שליש אמצעי דתפארת הוא מקום עדין מאוד ומסוכן, המקום שבו האדם מחליט האם הוא בקדושה או לא. לכאורה בשני הצדדים יש אפשרות לפעול בהשפעה. למעלה, הגלגלתא עיניים כולו להשפיע, למטה האח"פ מוכן להשפיע, השאלה היא האם לטובת עצמו או לא? זה הבירור של "קליפת נוגה".