שיעור בוקר 09.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים מהמקורות, אנחנו בקטע מס' 83. אומר הרב"ש:

""יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום. זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה".

(הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)

בעל הסולם רוצה להגיד כאן שדווקא על ידי הנפילות אנחנו מקבלים כלים נכונים כדי לשמור על המצב למעלה מהדעת ולהתעלות. לכן "אלף פעם יפול צדיק וקם", לא לפחד מירידות, מנפילות, משבירות, מכל מיני מצבים, אלא מהר ככל האפשר להמשיך.

נקרא שוב.

""יציאת צדיק מן המקום עושה רושם"". הרושם הזה שהוא מקבל עוזר לו להצדיק את המצב ולעלות עוד יותר למעלה, לכן נקרא צדיק. "שפירושו, שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת"", כביכול המחשבה הזאת היא לא מחשבה של צדיק, אז מה קורה כאן? "זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום". כי הבורא עושה לו כך. "זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה".

אנחנו לא אחראים על העליות והירידות, ורואים מכאן שדווקא הירידות, הנפילות, הן גורמות לאדם שיעלה עוד יותר גבוה. זאת אומרת החשוב בשבילנו זה רק הקצב, כל הזמן להשתוקק לעליות, ואז לא נתחשב בירידות, כמה שיהיו – יהיו, העיקר עוד פעם ועוד פעם לעשות עלייה. זאת אומרת להשתדל שוב ושוב לעשות פעולות בעל מנת להשפיע.

קריין: קטע מס' 84. אומר בעל הסולם:

"בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם וחיות בהעבודה של קבלת עול מלכות שמים, ואז אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, והגוף מתרגל בעבודה זו, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש להאדם האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. היות שעיקר מה שדורשים מהאדם, הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה', שהוא בחינת השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע.

וזהו כמ"ש "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא".

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: בקטע הזה בעל הסולם כותב שצריך ליהנות בגלל הבורא, ובפעם אחרת הוא כותב שאם אתה מתחיל ליהנות מהעבודה אז אתה הופך מיד לרשע. אני לא מצליח להבין.

יש הרבה פסוקים שכאילו מבטלים זה את זה. כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אז עלי להיות גאוותן שאני נמצא בעבודה רוחנית? אבל על מנת להשפיע זה דווקא לא להיות בגאווה, אלא ההיפך, שאדם מקטין את עצמו. יש הרבה פסוקים וכאלו מצבים שנראה לנו שהם לא מתחברים זה אל זה.

זה תמיד כך, מפני שאנחנו מרכיבים עשר ספירות בינינו ובתוך כל אחד ואחד, והקשר בין הספירות הוא כל כך רב גוני שמצד אחד זה הרצון לקבל, מצד אחר הוא צריך להיות בצמצום, אבל הוא גם צריך להיות בגדלות, בעל מנת להשפיע, וזה לא מסתדר. האור העליון שמסדר בינינו את כל המערכת מביא אותנו למצב שכל הקצוות האלה מתחברים ומשלימים זה את זה, אבל בשכל שלנו אנחנו לא כל כך מסוגלים לסדר את הדברים האלה יחד, זה לא מסתדר. אני מבין אותך, אבל חכה ותראה שכך יהיה.

תלמיד: אפילו עכשיו בשיעור באיזשהו רגע אתה מתחיל ליהנות מהקטעים האלה, אתה קורא את זה, טוב לך. מה עושים עם זה, איך אפשר לכוון את זה בצורה נכונה?

ודאי שקודם כל אתה צריך ליהנות. אתה נהנה מזה שאתה נמצא ליד החכמה, והחכמה היא מאוד עמוקה, אדירה וחכמה עליונה שמסבירה לנו על המבנה של כל המציאות והכוח העליון שפועל במציאות, אז כבר יש לך מזה הרגשת תענוג והרגשת חשיבות וכן הלאה. עם זאת אתה צריך להיות בקביעת המצב איפה אתה נמצא לעומת זה.

זה מסתדר בדרך. אני לא יכול להגיד לך עכשיו מהו המצב הנכון, כי גם מצב שאתה מתבטל, גם מצב שאתה מתגאה, את כל המצבים האלה צריכים, הכול מסתדר על ידי המאור המחזיר למוטב. כשיהיו עשר ספירות שלמות שיתחברו כולן יחד, אז תראו שזה מסתדר. העיקר בינתיים להשתדל לקבל כל מצב באמונה למעלה מהדעת, ואז בטוח תעשה עוד צעד ועוד צעד בצורה נכונה.

שאלה: לפי הקטע הבא כתוב על אמצעים ליהנות נחת רוח ליוצרו, ככל שיותר נכנסים לתוך העבודה, יש יותר אמצעים כאלה או שהם הופכים להיות יותר קשים?

"גם זה וגם זה". ההשלמה צריכה להיות יותר מדויקת גם בגובה וגם ברוחב, זאת אומרת יש כאן השלמה. השלמה זו השלמה. אנחנו מתקרבים לעיגולים.

קריין: קטע מס' 85. אומר הרב"ש,

"להתגבר על השאלות, הוא רק בכח האמונה, שענינו הוא למעלה מהדעת. שצריך להשיב להרשע, שבבחינת השכל יש מקום למה שהוא שואל, אבל למעלה מהשכל, שפירוש בבחינת אמונה, שהוא מאמין בדברי החכמים, שרק הדרך הזה שהוא לשם שמים.

היינו בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים.

לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות".

(הרב"ש. 572 "שני יגיעות")

שאלה: בחלק הראשון של השיעור אמרת שאנחנו אף פעם לא יכולים לברר את המצב שאנחנו נמצאים בו ולהחליט מה נכון עבורנו במצב מסוים. אבל גם אמרת שאנחנו צריכים לברר איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו רוצים להשיג. האם אתה יכול להסביר עוד?

תן לי דוגמה אפילו מהחיים שלנו שאדם, מזה שהוא נמצא במצב מסוים, מבין ומרגיש נכון את המצב שהוא נמצא בו. אין דבר כזה. כי תמיד אתה צריך להיות לפחות במדרגה יותר עליונה. איך ילד שלא הגיע להיות אדם גדול, אבא, יכול לדעת על עצמו איפה הוא נמצא, מה קורה לו, איך הוא יכול להעריך את המשחקים שלו, דברים שהוא נמצא בהם בחיים, איך הוא יכול? רק בתנאי שהוא הגיע למדרגה יותר עליונה וזה ברור לנו. גם ברור מהמבנה של חכמת הקבלה, כי כל מה שיש במדרגה התחתונה היא מקבלת מהעליונה. ולכן כל עוד לא תגיע לדרגה עליונה אין לך שום סיכוי להבין משהו על עצמך. ולכן צריך רק לבטל את הרצון לקבל כדי לעלות למדרגה יותר עליונה, להפוך אותו יותר לעל מנת להשפיע, זה נקרא להמית אותו ולהקים אותו לתחייה, ובצורה כזאת אתה יכול להבין הכול על המצב שלך ומה לעשות. אי אפשר אחרת.

תלמיד: אז מה הטעם לברר איפה אנחנו נמצאים ומה רוצים להשיג?

לברר כדי ללכת למעלה מהדעת, כדי לעלות למדרגה יותר עליונה. כי כשאתה עולה במדרגות, אתה צריך לדרוך על מדרגה שאתה נמצא בה ולעלות למדרגה יותר עליונה, בצורה כזאת אתה עולה. אותו דבר אנחנו. לכן זה לא נקרא בירור שאני צריך לדעת ממש איפה שאני נמצא, אני יודע שאני לא אדע את זה. בשבילי להיות בכל מדרגה ומדרגה זה רק להשתמש בה כדי לעלות למעלה ממנה.

קריין: 86, של הרב"ש.

"ענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה.

אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות.

היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה."

(הרב"ש. 794 "מקום ההשגה")

יש לנו כאן מפתח, אומנם עוד לא התחלנו להשתמש בו כדי לפתוח את הדלת וככל שאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, אנחנו בזה דווקא נכנסים לדעת. ומי שלא הולך למעלה מהדעת הוא לא נכנס לדעת, הוא נעשה יותר טיפש. מתחיל לחטט בין האותיות, המילים, מוציא חכמות למיניהן מהכתוב ולא מההשגה. ולעומת זאת מה שאנחנו צריכים זה רק להשתוקק להשגה, באמונה למעלה מהדעת כדי שיהיה לנו כלי, ולפי זה נתקדם.

מדובר במדרגה גדולה, "מקום ההשגה" כמו שכותב רב"ש, זו הכותרת למאמר שלו, וזה משהו מיוחד. הוא כתב את זה לעצמו.

שאלה: לא הבנתי את העצה, מה זה מצווה להרחיב את הרגשותיו ואיך לבנות את הניגוד זה בין המוח ללב?

הכול מכוסה על ידי חסדים וכוח השפעה שמקבלים בהשתוקקות להיות תמיד למעלה הדעת. ככל שמשתוקקים להיות בכלים דהשפעה, כך נעשים יותר חכמים, כי כל החכמה מתגלה באור החסדים.

שאלה: מה הכוונה ללכת באמונה למעלה מהדעת ודרך זה אתה נכנס לתוך הדעת?

ככל שהולכים למעלה מהדעת, דעתו של אדם מתרחבת והוא מקבל מזה יותר ידיעה ויותר הרגשה. אבל הנטייה שלו תמיד להיות עוד ועוד למעלה מהדעת. עוד נדבר על זה, זה לפנינו. מדובר על איך לעבור ממדרגה למדרגה רוחנית.

קריין: היום יש לנו תרגיל מומלץ משיעור הקבלה היומי, כל עשירייה חושבת איך לארגן היום תפילה של הכלי העולמי, שבה נשתדל לפנות לבורא מכל הלבבות שלנו כדי לעשות לו נחת רוח. את ההצעות לשלוח לדואר של boardworldkli@gmail.com.

(סוף השיעור)