שיעור בוקר 21.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 423, מאמר: "החרות"

קראנו הרבה [פעמים] את המאמר הזה. עדיין אנחנו לא כל כך מבינים, אולי זה מרוב הפרטים שהוא מביא כאן. אבל תכלס לעניין, איך אנחנו מממשים את החירות, שומרים על עצמנו לא להתבלבל, להיכנס תחת ההשפעה הנכונה שמביאה אותנו למטרה. איך אנחנו מבררים את זה? איך אנחנו בטוחים בזה? מה ההתערבות שלנו צריכה להיות בזה? ועדיין מהרבה פרטים לא כל כך מובן מה עושים. נקווה שעוד יתברר.

אחרי רבים להטות

"והנה הכתוב אומר: "אחרי רבים להטות", זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד.

אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.”

מה בעל הסולם אומר לנו כאן? שהדמוקרטיה היא כוח הרסני, שיטה הרסנית שבאנושות. מה זה שוויון בין כולם? הוא לא אומר שזה עשירים ועניים, אבל לפי מידת ההתפתחות, לפי מנת המשכל אתה לא יכול לתת לרוב העם [להוביל] כשהוא לא מבין כלום במה שהוא מתקיים ומתקיים בפועל, בהשוואה למיעוט העליון המפותח. אם אתה נותן להם שוויון, בזה אתה הורס את החברה, הורס את המדינה, הורס את העולם. כי הכול נברא מהטבע בפירמידה, ולכן הוא כותב על זה גם במאמר "השלום לעולם".

"אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש"ה.

ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של "אחרי רבים להטות", המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו - והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית', אשר נתונים ובאים אלינו "מעילא לתתא". וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד"ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של "אחרי רבים להטות", הוא חוק ההשגחה והטבע."

למה אמרתי שלא? כי אולי לא מדובר על האדם.

שאלה: זה לא נראה ככה בעולמנו אנו, העניין שזה חוקי טבע, אלא שזה "אחרי רבים להטות". כי אני חושב שבעולם יש איזו אליטה שהיא מחליטה וזה משתלשל אלינו.

אתה מדבר על החברה האנושית.

תלמיד: ודאי.

הוא אומר לך בכללות של כל המציאות, וגם לא מובן על איזו מציאות הוא מדבר. מה זה נקרא אחרי רבים להטות? אני גם לא מבין. מה זה, אחרי הרבים? אני עכשיו לוקח כל מיני אנשים מאפריקה, אוקיאניה, סין, הודו, ומה? אני מחויב להטות אחריהם? מה זאת אומרת?

תלמיד: לא. כל מדינה מחליטה דבר מה, ואחר כך זה מושלך לכל העולם, אבל בהתחלה זה כל מדינה לעצמה אחרי רבים להטות.

איפה אתה רואה "אחרי רבים להטות" שיש באיזו מדינה?

תלמיד: מהי דמוקרטיה?

איפה יש דמוקרטיה?

תלמיד: למשל מה שיש בארץ, זה לא אחרי רבים להטות?

בארץ? יש לך מאה משפחות שהן שולטות על המדינה.

תלמיד: אבל על פניו זה לא נראה כך.

על פניו לא נראה. בטח, בנקים, בזק, כל מיני אחרים. מה אתה מדבר? איפה יש לך אחרי רבים להטות?

תלמיד: זה נכון שבסיכומו של דבר זו קבוצה קטנה שמחליטה, אבל כשאנחנו חיים בחיים האלה הרגילים, אנחנו רואים שזה לא ככה, אלא יש בחירות ויש ממשלה.

איזה בחירות, על מה אתה מדבר בכלל? מבלבלים לך את המוח ואתה הולך לבחור. ואחר כך הם עושים מהתפקיד שלהם מה שהם רוצים, ומספרים לך דרך כלי תקשורת שנמצאים בידיהם מה שהם רוצים. אין לך כלום מהדמוקרטיה כמו שצריכה להיות דמוקרטיה. דמוקרטיה זאת אומרת שליטת העם. איפה ראית דבר כזה? אתה כבר זקן ואתה עדיין נאיבי כמו תינוק.

תלמיד: אז לְמה הוא מתכוון באחרי רבים להטות?

אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, שהחוק אחרי רבים להטות יכול להיות שקיים בטבע, ביער, אבל אצלנו בחברה אנושית, ודאי שלא.

תלמיד: אם הוא לא מתכוון לחברה האנושית, למה הוא מתכוון, לעולמות עליונים?

אני לא יודע. אולי בין החיות זה קיים, כי שם הגדול ביותר, החזק ביותר צריך לדאוג לכל העדר או לכל הלהקה. יכול להיות שככה זה קורה, אבל בחברה האנושית? מה פתאום שרוב העם ייתן לי סימן לאן אני צריך להתפתח, מה אני צריך לעשות? איך זה?

תלמיד: אבל בעל הסולם הרי כתב את זה בשביל מישהו, הוא לא כתב את זה בשביל החיות.

אבל זאת לא סיבה שאני צריך להסכים עימו. אני רואה עדיין שמה שהוא כתב זה לא נכון. מותר לי או לא?

תלמיד: בעל הסולם כתב דבר שהוא לא נכון?

כן.

תלמיד: איך?

לא יודע, אבל אני יותר צודק. אני מסתכל על החיים שלנו, אני רואה שאף אחד לא רוצה לרוץ אחרי רוב העם, רק הטיפשים. אני לא רוצה לרוץ אחרי רוב העם, אני רוצה שהעם ירוץ אחריי.

תלמיד: אז זה אחרי יחיד להטות.

אז מי צודק?

שאלה: חוק המציאות מחייב אחרי יחיד להטות, כי אם אני לא אשמע לגוף שלי אני מייד אמות בגשמיות. ברוחניות אם אני לא אשמע לך אני גם כן אמות. אז מה העניין פה?

אתה בסדר, אתה בצדק.

שאלה: מה שכתוב בעמוד 423, כל הפסקה הזאת זה ברור, זה מראה את הפגם בשיטה הדמוקרטית. אבל מה שקורה בעמוד הבא, לא הבנתי מה הוא מנסה להגיד, כי הוא גם אומר שבעצם זה לא יכול להתקיים אם לא נלך אחר הרבים.

זאת אומרת יש כאן סתירה, אתה אומר נכון. יש כאן סתירה, מצד אחד כאילו לפי האידיאל צריך להיות אחרי הרבים להטות, ואנחנו לומדים כך מהמערכת העליונה, שמטרת הבריאה היא חייבת להתקיים, להתבצע, להתגלות בתוך הרבים, דווקא בהתקשרות של כולם. וככל שאנשים אפילו הכי פרימיטיביים, סליחה שככה אני אומר, דווקא שם מתגלה העניין הזה ביתר כוח. העליונים הם מיעוט, הם רק כביכול נותנים את הדרך או משהו, אבל הרבים הם המבצעים. לכן יש כאן סתירה, נכון, בין אחרי רבים להטות לבין אחרי יחיד להטות, ועדיין אנחנו לא מבינים מה עושים.

דרך תורה ודרך יסורים

"ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.

ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: "דרך תורה" ו"דרך יסורים", באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ"ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר."

כי זה מגיע לנו מסוף הדרך, ממטרת הבריאה, שם באמת כולם מחוברים, כולם נכללים זה מזה וכולם שווים. אם אנחנו באים מתוך החיבור, אין הבדל בין אחד לשני, אלא כולם שווים. זה ברור לנו, כי ההתכללות היא מביאה אותנו לרמה כזאת. אבל לא שבעולם הזה בינתיים ועכשיו זה כבר קיים.

זכות הרבים להפקיע חרות היחיד

"ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של "אחרי רבים להטות", מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. --- אולם החוק הזה של "אחרי רבים להטות", חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.

אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן?"

"אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב' (במאמר מהות הדת ומטרתה בד"ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.

נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של "אחרי רבים להטות".

בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י"ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.

ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של "אחרי רבים להטות" כמבואר."

שאלה: מה ההגדרה הנכונה של "אחרי הרבים להטות"?

לא יודע, תלוי על מי אתה מדבר.

תלמיד: מה בעל הסולם מתכוון בחוק הזה?

הוא רוצה להסביר לנו ש"חוק" זה נקרא שמשתלשל ובא מיסוד הבריאה, ממטרת הבריאה, שממנה התחיל הכול ובזה נגמר הכול, ושם הנקודות האלה מתחברות יחד. "אחרי רבים להטות" הכוונה, שלהביא את כול המציאות לדבקות בבורא זה החוק העליון. לפי זה מתקיימת כל המציאות.

תלמיד: להביא את כולם, זה האושר של החברה.

ואז כל אחד שווה לכולם. ובאמת אחרי המושג הזה חייבים להטות את כולם, זאת אומרת להביא את כולם לגמר התיקון, במילים אחרות. אם עושים איזו פעולה משנית לא חשוב מה, שלא מתכוונים שהיא תגרום לגמר התיקון של כולם, הפעולה הזאת היא לא כשרה. "סוף מעשה במחשבה תחילה".

תלמיד: הוא מבלבל אותי מאוד. מצד אחד הוא מדבר שיש את אושר החברה ששם צריכים ללכת לפי הרוב, ומה שיותר קשור לעניינים פנימיים זה לפי היחיד. ומצד שני הוא אומר, שכדי להביא את העולם לאושר עתידי, צריכים גם ללכת לפי הרוב. לא מובן.

אני מבין, בסדר. עוד נמשיך, ואחר כך נחזור אולי. זה מאמר מאוד לא פשוט. זה מאמר שהוא כתב אותו ומצד אחד רצה לשפוך את מה שיש לו, מצד שני הוא הבין שזה המאמר השלישי אחרי "מתן תורה" ו"הערבות, ואת שלושת המאמרים האלה, את שלושת הקונטרסים האלה הוא רצה להפיץ לעם, לכן הוא נמצא כאן בלבחור את הדרך. הרבה דברים כאן לא מובנים. למה הוא מתכוון, הוא מטשטש.

תלמיד: איך הוא מחלק בין חיי החברה לבין העתיד של החברה, שהוא הרוחניות של החברה? עיקרון המגמה שלו היה להוריד לעם את התקדמות הדרך ברוחניות, ופה הוא מחלק את זה.

הוא מחלק את זה כך שמצד אחד החברה בעצמה נמצאת ברצון לקבל שלה, בעל מנת לקבל ברמה גשמית, בהמית, ולכן כך היא מתקיימת כמו שמתקיימת, לפי הרצון הזה, כמו עדר שהרצון האגואיסטי מוביל אותו, ומהצד השני, החוק שפועל מלמעלה פועל בצורה אחרת, הוא מביא את כל האנושות כאחת לדבקות בבורא. ולכן יש התנגשות בין הדרך שהרצון לקבל שולט בתוך החברה האנושית לבין הדרך שבאה מלמעלה, שהאורות באים מלמעלה ואיך שהם מסדרים את החברה בכוח, מכניסים אותה לאיזו תעלה שכולנו חייבים להשתנות בתוכה.

יש כאן התנגשות בין שני כוחות, כוח רע וכוח טוב, כול עוד אנחנו לא הופכים אותם לאחד, למה? כי הכול בא מהבורא. אם אתה מקבל שאין עוד מלבדו, שגם לדברים הרעים וגם לדברים הטובים מתייחס בשווה, אז אתה תופס את הקו האמצעי. כאן אנחנו צריכים חינוך, חיבור, הבטחה ותמיכה, שהאדם לא ייטעה ויקבל שכול מה שקורה לו בא מלמעלה, ומה שהוא רואה הוא רואה עולם מדומה וכולי. העיקר זה לכוון את עצמו כל הזמן לזה שיש לו עסק עם הבורא, לא חבר ולא חברים ולא עולם ולא כלום, זו הדגמה של הבורא שהוא נמצא לפניו.

תלמיד: האם כשאנחנו יוצאים לעם, עושים סדנאות, הכול בעגול, אז משתמע שהכול הומוגני והמוח שיוצא מהחיבור הוא שמוביל. האם זה "הרבים?"

אנחנו צריכים להסביר לעם שאם אנחנו נלך להתחבר, המוח שלנו או הרצון שלנו יקבלו פקודות נכונות מלמעלה. במידה שאנחנו משתדלים להתחבר נבין את הפקודות מלמעלה ונהיה מזוהים איתן.

שאלה: מדברים על הכלל "אחרי רבים", מבחינת כמות או איכות?

מה ההבדל?

תלמיד: בחדר הזה יש שלוש מאות איש.

אנחנו לא נלך לפי הרבים בגלל שהם עשרה מיליארד.

תלמיד: אם מאתיים תשעים ותשעה אנשים מתוך שלוש מאות בחדר הזה מחליטים על משהו אבל אתה, הרב, מחליט משהו אחר, אתה הרבים, כי הרצון שלך שולט. לא?

אני לא חושב, אין לזה הגדרה כזאת, ההגדרה בכוח לא באיכות ולא בכמות. הוא כותב את זה לאנשים בסך הכול. הוא לא אומר שרבים נקרא "רבים" לפי הגובה. לא.

תלמיד: אבל הבורא הוא אחד, ובה בעת יש שמונה מיליארד בני אדם קטנים שנשלטים לפי האחד שהוא הרוב, הוא הרבים.

אין לי מה לענות, אנחנו צריכים לברר את כל הדברים האלה. בינתיים אני שומע מכם שאלות טובות.

שאלה: אין לנו ברירה אלא ללכת לאן שהעדר הולך, בין אם הסיבה שהוא הולך לשם היא בגלל שאיזה איש אחד אמר להם או שזאת הדעה שלהם, אבל לא משנה, לאן שהם הולכים אין לי ברירה אלא להצטרף אליהם, ובעל הסולם אומר שזה היסוד של חברה. שאם כל אחד היה עושה מה שהוא רוצה לא הייתה חברה. והחוק הוא שכולנו נאלצים לוותר על עצמנו ובסופו של דבר נשברים וחייבים ללכת אחרי העדר הזה, אחרי הכוח הזה שזז קדימה.

ואם זה מקובל שמשנה את דעתה של החברה או שזה איזה בעל ממון שמשנה את דעתה של החברה, זה לא משנה. זה החוק, אני לא יכול להיות מנותק מהחברה, אני חייב לקבל את הכיוון שאליו הם הולכים.

ואז?

תלמיד: זה החוק. אפשר לראות מה המשך המאמר אומר.

אבל אני רואה שזה לא מתקיים.

תלמיד: בחברה שלנו היום יש יותר מדי אנשים שהצליחו לשבור את המארג של החברה. באמת היום קשה מאוד לראות את זה, כי כל אחד מושך לכיוון שלו, נהיה כזה אגואיסט, שבעצם החברה פשוט מתפרקת. והיום החברה לא קיימת בגלל שהחוק הזה לא מצליח להחזיק אותנו.

טוב, נניח שאתה צודק. שמענו גם את זה.

תלמיד: משימה יומית, כדברי רב, כל אחד מכין דף שלם של תפילה עבור חבר, עשרים משפטים לפחות.

(סוף השיעור)