תקציר שיעור בוקר – 2.2.24
האדם, מהדוגמה שעומד באמצע רחוב עם השק נמצא בכל מיני שאלות, איך אני אסחוב את השק? האם אני בכלל מוכן לשאת אותו? זה חלק מהעבודה. אבל עלינו להבין שאם יש לנו הזדמנות וכל הנתונים מראים שאנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש עזרה, אז כנראה שזה עלינו ולא לברוח.
העבודה היא עבודה קבוצתית, זה חוק אחד, כמו אדם כלפי הבורא, כך גם הקבוצה כאחד כלפי הבורא.
כשאתה נמצא במצב שאין לך כוחות מעצמך, אין לך שום מניע, שום סיבה להתחיל לעבוד, עליך לעורר בך את הנקודה ההתחלתית, וממה אתה יכול להתחיל? מזה שאתה נמצא בחברה והיא מוכנה לעזור לך בתנאי שתראה לכולם עד כמה העבודה שלך נמצאת למעלה מהדעת.
מצד אחד אני לא רוצה להיכנס למצבים כאלה, מצד שני זו נקודה משמחת מאוד בדרך, שאין לי כלום לעצמי ואני לא יכול לעשות אף פעולה ותנועה קלה, אז אני יכול לפנות לבורא, לצעוק ולבכות שיעזור לי.
אדם שרוצה להתקרב לבורא, אין לו טענות לאנשים אחרים, אלא הבורא מכוון אותם בדרכם והוא רק נמצא בין כולם ומבקש מהבורא כוחות ההשפעה למה שהוא זקוק.
עלינו להשתדל ללכת בעקבות מה שכותב בעל הסולם. האם אני צריך לדרוש מסביבה שלי שתתנהג כמוני? ודאי שלא. האם אני צריך להשפיע עליהם רעיונות שהם נגד מה שהם מבצעים? גם כן לא, אלא לטפל רק בעצמי.
אתה צריך להשפיע על הסביבה החיצונית רק על ידי דוגמה. אם אתה מבצע פעולות השפעה, הם רואים זאת ויכול להיות שיראו גם את הסיבה שאתה עושה כך ויתקרבו. מזה שתהיה ביניהם אז תשפיע עליהם, כי סביבך יהיה שדה חדש שימשוך אותם לכיוון חדש.
עבודה נקראת כשאדם רוצה להיפטר ממנה.
בכל רגע ורגע אדם צריך לצפות לקבל מהבורא שינוי, שבכל רגע הוא ישתנה.
בעבודה שלנו להרים את השק הכוונה היא שאני מקבל מהקשר שלי בקבוצה עוד חלק שלא השתתף קודם בחיבור ומשתדל להתאים אותו לחיבור.
עליך לדעת שכוח החיבור צריך להיות כנציג שלך בבורא ובקשר עם כולם.
"תולה ארץ על בלימה" זה מצב שבו האדם מבין שאין לו שום הבטחה שהמאמצים שלו יצליחו פעם, אלא רק הבורא יכול לשנות לו את המצב ולקרב אותו לתיקון.
איך אנחנו מגיעים בעבודה שלנו לפעולה משותפת? אם אנחנו מתחברים. וכוונות, רצונות, פעולות שלנו מכוּונים לכך שנהיה כאיש אחד בלב אחד, בפעולה המסוימת הזאת.