שיעור בוקר 07.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 172, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות מ"ב – מ"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", אות מ"ב, עמוד 172.

אות מ"ב

"ונתבאר היטב הטעם של ירידות הקומות זו למטה מזו בעת השתלשלות הפרצופין זה מזה, שהוא משום שהביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג בכל פרצוף מאביד תמיד שם את הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם. ויש לדעת אמנם שבאלו הרשימות הנשארות במסך לאחר הזדככותו יש בהם ב' בחינות:

הא' נק' רשימו דעביות,

והב' נקרא רשימו דהתלבשות.

למשל, אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא' דא"ק, אמרנו שהבחינה האחרונה דרשימות דעביות, שהיא הרשימו דבחי"ד, נאבדה ממנו, ולא נשאר במסך אלא הרשימו דעביות דבחי"ג, אמנם הרשימו דבחי"ד כוללת ב' בחינות כנ"ל: דהתלבשות ודעביות, ולא נאבד מהמסך בסבת ההזדככות ההיא רק הרשימו דעביות דבחי"ד, אבל הרשימו דהתלבשות דבחי"ד, נשארה במסך ההוא ולא נאבד ממנו. ופירושו של הרשימו דהתלבשות הוא בחינה זכה מאד מהרשימו דבחי"ד, שאין בה עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון. ורשימו זו נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו הוא רק הרשימו דעביות שבה בלבד."

שאלה: מה המידע שיש בתוך רשימו דתלבשות ובתוך רשימו דעביות?

מלכתחילה היה רשימו ד'/ד', רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. אחר כך על ידי קבלת האור בעל מנת להשפיע הרשימות האלה משתנות, ד'/ד' הופך ל-ד'/ג', ד'/ג' ל-ג'/ב' וכן הלאה.

תלמיד: אבל מה יש בתוך כל אחת מהרשימות? מה זה אומר שזה של התלבשות ומה זה אומר שזה של עביות?

יש מלכתחילה עביות שהיא הרצון לקבל שיש בתוך הנברא, ויש אור עליון שממלא את הנברא לפי הרצון שלו. יש לנו שני פרמטרים, עביות והתלבשות, והם צריכים להיות מותאמים זה לזה. לכן יוצא שבכל כלי, בכל פרצוף, בכל רמה, איפה שנפגשים עביות והתלבשות, הם צריכים להיות שקולים זה כנגד זה, והמסך הוא המחבר את שניהם ומביא אותם לתוצאה משותפת. יוצא שאנחנו מתחילים מהרצון הגדול ביותר, מבחינה ד', ואחר כך ג', ב', א', שורש בעביות, או בקבלת האורות מהאורות שנכנסים לשורש, א', ב', ג', ד'.

תלמיד: כשהמסך מתחיל לעבוד עם הרשימות, מה נותנות לו ההבחנות של האור ומה נותנות לו ההבחנות של הכלי?

על ידי הרשימות המסך מתחיל להתקשר מהעביות שלו ולהתאים את עצמו לאור שיכול למלא אותו. יוצא ששני הדברים האלה, אור ורצון, מתחילים להיות באיזו צורה בהשתוות ביניהם, ולכן האור ממלא את הרצון.

שאלה: ההתלבשות היא למעשה הזיכרון של פעולת האור מהפעולה הקודמת. מה זה נותן לכלי מבחינת העבודה כשיש לו גם את העביות וגם מה שהיה לפני כן? איך זה מקדם אותו?

הוא מסביר שאתה נכנס למסעדה ואתה לא יודע מה להזמין, אבל אתה מרגיש שיש לך רצון מסוים וכנגד זה יש לך טעמים מסוימים שאתה מעדיף ולפי זה אתה בוחר. אתה צריך להיות מצויד בשני הנתונים, בעביות המסך ובחיסרון.

תלמיד: מהמקום של החיסרון, של הכלי לפי העביות, זה מאוד ברור, כך גם אנחנו קוראים לכל מדרגה. אבל זה שאנחנו מציינים את ההתלבשות וזה שהמסך עובד עם ההתלבשות, מהו השילוב של שניהם יחד?

את המסך אנחנו צריכים כדי להגיע להשתוות בין הרצון לקבל ובין האור. כי הרצון לקבל בלי המסך הוא הפוך מהאור, ואז האור פשוט לא מגלה אותו ולא מתלבש בו ואין ביניהם שום קשר. כדי שיהיה קשר בין הרצון לקבל לאור שהוא כולו להשפיע, אז צריך להיות משהו באמצע, המקשר הזה הוא המסך.

תלמיד: רשימו דהתלבשות שאנחנו מזכירים אותו, איך הוא מקדם אותנו ברמת העבודה?

רשימו דהתלבשות הוא מסביר לנו מהו האור שממלא אותנו, מה מתלבש בכלי.

אות מ"ג

"וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה, שנשארה בכל מסך, גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה, בראשים דכל הפרצופים, החל מע"ב דא"ק וכן בס"ג דא"ק וכן במ"ה וב"ן דא"ק ובכל פרצופי אצילות. כי בפרצוף ע"ב דא"ק, שאין שם במסך אלא רשימו דעביות דבחי"ג, המוציא ע"ס בקומת חכמה, הנה הרשימו דהתלבשות מבחי"ד הנשארת שם במסך, שאינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון, משום זכותה כנ"ל, הנה היא נכללת עם העביות דבחי"ג ונעשת לרשימו אחת, ואז קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות עם אור העליון, וע"כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון, המוציא ע"ס בקירוב לקומת כתר, והוא מטעם היות בה בחי' התלבשות דבחי"ד. והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה בזכר, כי הרשימו דעביות מבחי"ג נק' נקבה, להיותה הנושא לבחי' העביות, והרשימו דהתלבשות דבחי"ד נק' זכר, משום שבא מקומה גבוה ממנה, ומשום שהוא זך מעביות. ולפיכך הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה, אמנם ע"י התכללות הנקבה בו, נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה."

שאלה: התכללות עביות בחינה ד' בעביות בחינה ג' שהיא עביות קטנה יותר, למה היא נותנת לזכר שהוא הרשימו של ד' דהתלבשות כוח? זה לא הגיוני, כי העביות דבחינה ג' היא יותר קטנה.

מה זה יותר קטנה? היא הפועלת, כי זה רשימו דעביות. ברשימו דהתלבשות אין כוח, אלא ככל שהיא מתחברת עם רשימו דעביות, אז לפי זה היא יכולה לפעול.

תלמיד: איך זה יכול להיות? כי רשימו דהתלבשות של בחינה ד' מצריכה את העביות הכי גדולה של הכלי.

אבל אין לה כוחות. רצון יש, אבל אין כוחות, אין מסך, אין על מה לשלם.

תלמיד: היא עכשיו מתכללת בעביות דבחינה ג'.

כן, ופועלת לא יותר מבחינה ג'.

תלמיד: זה כל הכלי מבחינתה ולכן זה נקרא שלם.

כן.

שאלה: בפרצוף א' אנחנו אומרים שסיבת הזדככות הפרצוף היא בגלל האור המקיף שלוחץ עליו. האם זה אור מקיף של אין סוף?

אין דבר כזה. בכל מקום אור מקיף זה מה שנשאר בכלי מהפעולה הקודמת.

תלמיד: אבל פה פרצוף א' הוא עביות ד' והתלבשות ד', הכול שלם וגדול, אין עוד כלי, אין עוד יותר גדול.

הפרצוף הראשון הוא עביות דשורש ועם זה הוא עובד.

תלמיד: מהו האור המקיף של הפרצוף הראשון?

אין לו אור מקיף, אתה יכול להגיד שזה אור אין סוף, אבל זה לא שהוא היה בתוך הכלי אלא קיים ומוכן להתלבש בתוך הכלים.

תלמיד: מה השינוי שנעשה כאן כדי שמזדככת העביות של הפרצוף הראשון?

בכל פרצוף יש אור פנימי ואור מקיף והם מנוגדים זה מזה. הניגוד שלהם הוא הקובע את הדרך של הפרצוף. בפרצוף הראשון היה אור אין סוף שזה היה כאור המקיף. וכאור הפנימי אחרי הזיווג דהכאה היה לו בחינת נפש, לא קיבל יותר. אחר כך רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: מפני שהאור המקיף הוא זה שלוחץ על הזדככות המסך, איך להפעיל את האור המקיף, איך לעזור לו?

אתה מפעיל אותו על ידי יתר הפרצופים. ככל שהפרצופים נולדים יותר ויותר ויותר הם מבקשים דרך הפרצופים הקודמים מאינסוף להעביר להם אורות ועל ידי זה האורות כל הזמן מתגלים יותר ויותר בפרצופים העליונים על ידי עבודת התחתונים.

שאלה: הוא מזכיר זיווג שהוא "בקירוב לקומת כתר". מה זה הזיווג הזה?

זיווג בקירוב זה תמיד זיווג שיש לו רשימו דהתלבשות אבל אין לו רשימו דעביות.

תלמיד: איפה בתהליך קורה הזווג? אנחנו נמצאים בפרצוף ע"ב, ד'/ג'.

מה זה ד'?

תלמיד: ד' זה רשימו דהתלבשות.

לא שלם. לכן זה נקרא "זווג בקירוב לקומת כתר".

תלמיד: זאת אומרת כשע"ב הוא עושה זיווג. הזיווג הראשי שלו זה ג'. האם יש לו גם משהו מד', הוא עושה זיווג גם על ד'?

מד' יש לו הארה קטנה כי יש לו ד' דהתלבשות.

תלמיד: ומה זה נותן לכלי?

תוספת, הרגשה על מה שיש למעלה ממנו.

תלמיד: ובתהליך של מלמעלה למטה זה נשמע לי אולי פחות חשוב, אבל אולי מלמטה למעלה התוספת הזאת נשמעת ממש חשובה כי זה מה שמושך אולי את הכלי למעלה.

גם זה וגם זה - חשוב. כל רשימו זה דבר מאוד חשוב כי לפי הרשימות הפרצופים ממשיכים את התוצאות, את התפתחות שלהם.

תלמיד: האם הזיווג "בקירוב" זה כמו בחינת מעבר בין ג' ל-ד'?

כן, גם כן.

שאלה: האם בשביל שיהיה קשר עם העליון צריך להיות מבורר איזה תענוג יש לי ועם איזה רצון אני משתמש?

מה זה קשר עם העליון?

תלמיד: זיווג דהכאה שיש זיווג עם העליון, קשר עם העליון אז יש את הרשימות גם של האור וגם של הכלי. מה צריך להיות מבורר בשביל שיהיה קשר עם העליון - התענוג, המילוי שהיה לי ואיזה רצון בדיוק?

כן. אבל יש לך את כל הרשימות, יש לך נתונים.

תלמיד: איבדתי את זה.

מה זה איבדת, בהזדככות המסך?

תלמיד: כן.

לא, אתה לא איבדת. אתה בנית על זה את הפרצוף הבא ובפרצוף הבא יש לך חלק מהפרצוף העליון.

שאלה: האם כשהעביות גדולה מהתלבשות זה על מנת לקבל וכשהתלבשות גדולה מעביות זה על מנת להשפיע?

לא. זה בכלל לא נכון. אין מקום לשאלה כזאת.

אות מ"ד

"ואחר זה יש גם התכללות הזכר בנקבה, דהיינו שהרשימו דהתלבשות נכלל בהרשימו דעביות, ואז יוצא זווג דהכאה על קומת הנקבה בלבד, שהוא רק קומת בחי"ג שהיא קומת חכמה הנקרא הוי"ה דע"ב, כנ"ל. והנה הזווג העליון, שהנקבה נכללה בהזכר, נבחן לקומת הזכר, שהיא קומת כתר בקירוב. וזווג התחתון שהזכר נכלל בהנקבה, נבחן לקומת הנקבה, שהיא קומת חכמה בלבדה. אמנם קומת הזכר, מתוך שהעביות שבו אינו מעצמו, אלא ע"י התכללות עם הנקבה, הנה הגם שמספיק ליציאת קומת ע"ס ממטה למעלה הנק' ראש, כנ"ל, עכ"ז אין קומה זו יכולה להתפשט ממעלה למטה לבחינת גוף, שפירושו, התלבשות האורות בכלים, כי זווג דהכאה על עביות הבא מבחינת התכללות, אינו מספיק להתפשט לבחינת כלים, ולפיכך אין בקומת הזכר רק בחינת ראש בלי גוף. וגוף הפרצוף נמשך רק מקומת הנקבה, שיש לה עביות מבחי' עצמית ומשום זה אנו מכנים את הפרצוף רק על קומת הנקבה בלבד, דהיינו בשם פרצוף ע"ב, כי עיקרו של הפרצוף הוא בחינת גוף שלו, שהוא התלבשות האורות בכלים, והוא יוצא רק מקומת הנקבה כמבואר. ע"כ נקרא הפרצוף על שמה."

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו אומרים שהאור העליון מכה במסך דראש, לבין זה שיש התכללות בין קומת הזכר לקומת הנקבה?

האור העליון מכה במסך שעומד בפה דראש ורוצה להיכנס לתוך הרצון לקבל, לתוך הפרצוף, זה מצד אחד. מה הקשר בינו לבין מה?

תלמיד: לבין זה שיש התכללות בין קומת הזכר לקומת הנקבה.

אני לא מבין אותך, אפילו את השאלה אני לא מבין.

שאלה: למה הוא עבר לדבר במושגים של זכר ונקבה ולא על אור שמכה במסך כפי שלמדנו עד עכשיו?

כי הוא חייב להסביר את הדברים האלה. יש לך מלכתחילה, מתחילת הבריאה זכר ונקבה, אור וכלי. עביות היא נקבה והאור הוא הזכר, השפעה היא זכר, קבלה היא נקבה.

שאלה: האם לצורת ההשפעה הקודמת של הכלי אפשר לקרוא אור?

על צורת ההשפעה אתה יכול תמיד להגיד שהיא האור.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שהזיווג נעשה מעולם אין סוף על כל פרצוף מחדש. איפה אנחנו רואים זאת בתהליך הזה? כי לכאורה נשמע פה שהיה פרצוף א"ק, הגיע ד'/ד', ד' הזדכך, זו ההתלבשות של פרצוף ע"ב, הפרצוף הבא, ואז הוא כאילו "אוכל" את מה שנשאר מהפרצוף הקודם. איפה החידוש פה של האור ששוב פעם עושה זיווג על הפרצוף מאור אין סוף שמגיע מחדש לפרצוף ע"ב?

אבל זה אור אין סוף כלפיו. כלפי ע"ב האור שנשאר אחרי גלגלתא הוא אור אין סוף. כי הוא לא מגביל אותו, הוא לא רואה שום גבול, המסך שלו הוא בחינה ג', והאור שמתגלה כלפי המסך הזה הוא אור אין סוף כלפי ע"ב.

תלמיד: איך לתאר נכון את המערכת, האם שהיא עשתה זיווג אחד בא"ק שהוא רק הולך ומתמעט עד סוף כל ההשתלשלות, או שכל פעם מחדש יש זיווג על הפרצוף התחתון מאין סוף אפילו שהוא תחתון וכל פעם יש זיווגים חדשים?

חייבים להיות אינסוף זיווגים, אלפי זיווגים.

תלמיד: אבל האם כל פעם זה מאין סוף?

אין סוף זה נקרא שאין משיג, שהוא לא משיג. אין סוף לאור הזה מפני שאין מסך להגביל אותו, למדוד אותו, לכן זה נקרא שהוא אין סוף.

שאלה: אפשר להגיד במילים פשוטות שרשימו דהתלבשות זה כמו ניסיון החיים שלו ורשימו עביות זה המצב החדש שהוא עכשיו מגלה?

כן.

שאלה: מה מאפיין את התכללות זכר בנקבה ונקבה בזכר? מה ההבדל המהותי ביניהם?

זה לפי מה עושים חשבון, לפי הרצון של מי עושים חשבון, לפי היכולת של מי עושים חשבון, או לפי הזכר או לפי הנקבה, או לפי כוח המסך או לפי האור, התענוג שמגיע.

תלמיד: האם זה לא חיבור בין אותם נתונים? יש רשימו דעביות, רשימו דהתלבשות, מה זה משנה מה מחבר קודם.

יש הבדל מי הקובע, או הזכר או הנקבה.

שאלה: כתוב "הזווג העליון, שהנקבה נכללה בהזכר, נבחן לקומת הזכר, שהיא קומת כתר בקירוב". מה יכול לקחת הע"ב שכביכול צריך לבנות ראש?

ד' דהתלבשות.

תלמיד: איך הוא יכול לקחת משהו כי בשבילו זה אין סוף?

זה לא אין סוף, הוא לוקח מגלגלתא, אלו רשימות שנשארות מגלגלתא.

תלמיד: הוא עובד מהרשימות שנשארות לו מהכתר.

כן.

שאלה: נראה שכשהנקבה נכללת בזכר, אז יש פה זיווג בקירוב קומת כתר, אבל כשהזכר נכלל בנקבה עדיין הזיווג נשאר ג'. מה יוצא למערכת מזה שיש את ההתכללות של הזכר בנקבה?

מה יש מזה שיש התכללות נקבה בזכר?

תלמיד: התכללות נקבה בזכר אמרנו שכשנעלה מלמטה למעלה, אז יש לי כיוון לאן לעלות, יש לי זיכרון לאן אני צריך לעלות.

תוספת. והתכללות זכר בנקבה?

תלמיד: לפי מה שכתוב פה עדיין יוצא אותו זיווג, כמו שאם לא הייתה התכללות.

לא, אלא הוא הולך עכשיו לפי הכלי, לפי העביות.

תלמיד: זה נכון, זה מה שכתוב, אבל בשביל מה צריך את ההתלבשות הזאת בזיווג הספציפי הזה?

פעם אתה הולך לפי הזכר, פעם אתה הולך לפי הנקבה, ויש הבדלים בין זה לזה. בהבדלים האלה אתה מודד עד כמה כל אחד שוקל לעומת האחר, עד כמה חשובה לך הנקבה לעומת הזכר ועד כמה הזכר חשוב לעומת הנקבה. כשאתה גומר את החישוב הזה, אז ברור לך מה יש לך ביד. בהתכללות נקבה בזכר יש לך כלי, ובהתכללות זכר בנקבה יש לך אור, וכך אתה ממשיך. ואת זה יש לך בכל המדרגות.

תלמיד: אפשר להגיד שהזיווג על ג' של הנקבה הוא מקבל משמעות בזכות זה שהוא נכלל ב-ד' והוא יודע מי הוא בעצם, כמו שהחושים שלנו עובדים, תמיד אנחנו אומרים שהם צריכים שני דברים בשביל למצוא את הפער ביניהם?

בלי שהזכר יתכלל בנקבה לא יכולה להיות התכללות נקבה בזכר.

שאלה: האם אפשר לומר שהמערכת לומדת מטעויות?

אין כאן טעויות. כאן זה עדיין האור העליון שרוצה להיכנס לתוך הרצון לקבל, נכנס לרצון לקבל בהדרגה, ובכל מדרגה ומדרגה הוא בונה לעצמו את הכלי.

תלמיד: האם זה כמו עם בעל הבית שאני מרגיש שלקחתי יותר מדי ועכשיו אני צריך להחזיר, למדתי מהטעות של הפעם הקודמת?

למה טעית?

תלמיד: כי לקחתי יותר מדי.

למה יותר מדי? אם לקחת יותר מדי, אז תהיה שבירה.

תלמיד: אז למה יש הזדככות של המסך?

כי אתה לא יכולת לעמוד במצב כמו שהיה קודם, ולפי ההחלטה שלך אתה מזדכך. נגיד שאתה מגיע לקופה ואומרים לך שזה עולה כך וכך, ואתה רואה שיש לך פחות כסף, אז אתה יוצא מזה, אתה לא נשבר, אתה מסכים עם החשבון ומסכים עם התוצאה.

תלמיד: איך מהדבר הזה נוצרת הרגשה?

על זה נדבר, לא עכשיו.

אות מ"ה

"וע"ד שנתבארו ב' הקומות זכר ונקבה בראש דפרצוף ע"ב, ממש על אותו דרך יוצאים ב' הללו גם בראש הס"ג, אלא שם קומת הזכר הוא בקירוב לבחינת חכמה, משום שהוא מהרשימו דהתלבשות דבחי"ג בהתכללות העביות דבחי"ב. וקומת הנקבה היא בקומת בינה דהיינו מהעביות דבחי"ב. וגם כאן נקרא הפרצוף רק על שם קומת הנקבה, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז בפרצוף מ"ה דא"ק, ושם קומת הזכר הוא בקירוב לקומת בינה, המכונה קומת ישסו"ת, להיותו מרשימו דבחי"ב דהתלבשות בהתכללות עביות מבחי"א, וקומת הנקבה היא קומת ז"א לבד, כי היא רק בחי"א דעביות, וגם כאן אין הפרצוף נקרא אלא על שם הנקבה, דהיינו פרצוף מ"ה או פרצוף ו"ק, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז תשכיל בכל הפרצופין".

שאלה: מה זה אומר שהזכר הוא ראש בלי גוף?

אין לו כלים להמשכת האורות, כמו לנקבה. נקבה היא עביות, הזכר הוא התלבשות. אז יש לנו כוחות להתלבשות ואין כוחות לעביות. זאת אומרת לזיווג דהכאה בראש יש לנו כוח, אבל להמשיך את זה לתוך הפרצוף אין כוח.

תלמיד: האם יש מציאות כזאת? איך הראש עושה חשבון אם אין לו כוח?

רשימות. בלי רשימות אין שום דבר, העיקר הוא הרשימות, רשימות מאין סוף, מגלגלתא, מע"ב, מכל צעד ושעל. הרשימות קובעות את ההמשך.

שאלה: יוצא שלכל פרצוף יש שני ראשים, מהתכללות של זכר בנקבה ונקבה בזכר.

נכון.

תלמיד: אז לפי איזה ראש כל פרצוף מחליט?

לפי ראש דעביות, כי בראש דהתלבשות אין מספיק נתונים, אין לו רשימו דעביות. רק לפי רשימו דעביות הפרצוף מחליט כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע מהראש לגוף ושם מתפשט האור.

שאלה: איך לתאר בצורה נכונה מה זו התכללות הרשימות? רשימו זה רושם, אתמול הייתי במסעדה ויש לי רושם ממה שאכלתי, מה היה הטעם, זה רשימו דהתלבשות. רשימו דעביות הוא מה אני רוצה היום, או כמה כסף יש לי לשלם על זה. אז מה זו התכללות בין רשימות?

שאתה עושה חשבון בין זה לזה. כי שתי הרשימות האלה הן די מנוגדות, רשימו מהטעם ורשימו מהכיס כמו שאמרת, אז איך אתה יכול להשוות ביניהן? אתה עושה פעם לפי זה, ופעם לפי זה, ואחר כך אתה משווה ביניהם.

תלמיד: עשיתי התכללות בין הרשימות, מה השתנה ברשימות דהתלבשות אחרי ההתכללות?

אחרי זה אתה לא מתחשב ברשימו מסוים, יש לך כבר התכללות.

תלמיד: זה לא עובד עם רשימו מסוים, רק ביחד, זכר ונקבה, נקבה וזכר.

כן.

שאלה: האם המצב הזה שיוצא ראש בלי גוף, זה מצב שלם?

זה לא מצב שלם, פשוט אין לו עביות מספקת להמשיך את האור לתוך הפרצוף.

תלמיד: כל התהליך הזה הוא בהשתלשלות ממעלה למטה.

כן.

תלמיד: אחר כך הוא עולה ממטה למעלה.

כשעולה ממטה למעלה זו הזדככות.

תלמיד: האם הראש דהתלבשות נותן תמיד את המשיכה למצב הבא, הגבוה יותר?

לא, המצב הבא הוא לא גבוה יותר. הוא ממשיך את קבלת האור על מנת להשפיע לפרצופים יותר קטנים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג מ"ה, ב"ן וכולי.

תלמיד: כשהנברא מטפס ממטה למעלה הוא לא מגיע קודם לגלגלתא, הוא יגיע קודם לע"ב אחר כך לגלגלתא.

איך זה קורה?

תלמיד: למה יוצא ראש דהתלבשות?

מפני שיש רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. יש אור ויש כלי, יש רצון להשפיע ורצון לקבל, ומשני הנתונים האלה נבנים עכשיו הפרצופים.

תלמיד: מה זה מועיל לתהליך של כל הבריאה?

התלבשות האור בתוך הכלי זו התכלית של הבריאה, שכל הכלי, היינו הבורא, יתלבש בכל הנבראים, הכלים.

תלמיד: זאת אומרת שיתלבש בגוף שלהם, לא בראש שלהם.

בראש זה חשבון בכל מדרגה ומדרגה, ואחר כך מה שיש בראש מתלבש בגוף.

תלמיד: אבל פה זה ראש שלא מתלבש בגוף, הראש דהתלבשות הזה הוא לא מתלבש בגוף.

כנראה שיש כאן איזו בעיה, אין אולי מספיק עביות בגוף, או יש איזה איסור. אבל לא יכול להיות שתהיה התלבשות אורות בכלים ללא חשבון, ללא הכאה.

תלמיד: זה שיש ראש דהתלבשות כזה, מה זה מוסיף לכל תהליך הבריאה, לכל תהליך ההשתלשלות ממעלה למטה ולעליה ממטה למעלה?

ראש דהתלבשות עושה חשבון עם עצמו ואחר כך עם העביות שבגוף, וכך משני הראשים האלה יש לו פרצוף שלם.

תלמיד: למה לא מספיק ראש דעביות?

הוא לא עשה חשבון על ההתלבשות, אז איך יכול להיות שיהיה כאן משהו בכלל? הוא צריך קודם לעשות חשבון עם התענוג שבעל הבית מציג לפניו.

תלמיד: ראש דהתלבשות הוא בעצם תנאי ליציאת ראש דעביות אחר כך.

ודאי. קודם זה ראש דהתלבשות. הוא צריך לדעת מה זה לפניו, היחס של בעל הבית אליו, היחס שלו לבעל הבית, ההתקשרות ביניהם, מה הם משיגים זה על ידי זה. לא רק התהליך אלא מה מטרת כל החיבור הזה.

תלמיד: אז למרות שלראש דהתלבשות אין גוף, המימוש של מה שהוא מגלה שם הוא אחר כך בראש דעביות.

כן. ראש דהתלבשות, ראש דעביות, גוף, וכך בכל מקום ומקום.

שאלה: פרצוף ע"ב, ד'/ג', האם הד' זה רק התלבשות בראש, הוא לא מתפשט בגוף?

רשימו דהתלבשות לא מתפשט בגוף אלא הוא מאיר רק בראש.

תלמיד: אז מה זה אומר למשל שאמרנו פעם שבפרצוף ס"ג יש רשימו ג' שמתפשט עד הטבור?

בס"ג יש לנו כל מיני תוצאות. עוד מעט נגיע לזה, נברר.

שאלה: הרשימות מתחדשות בגוף הפרצוף.

רשימות מתחדשות בראש הפרצוף.

תלמיד: אחרי שיש ביטוש.

אחרי שהמסך עולה לראש, אז שם הוא מקבל רשימות חדשות.

תלמיד: האם זה נקרא שהוא מרגיש גם בראש?

כשהוא עולה לראש, הוא נכלל באור אין סוף, תלוי איזה אין סוף, אבל בשבילו זה אין סוף, אין גבול, ועכשיו הוא עושה חשבון לקבלת האור על מנת להשפיע.

תלמיד: זה ממש רגש, זו הרגשה של כוח ורצון לפרצוף הבא.

כן.

תלמיד: האם זו ההרגשה שבעולם של הכוונות?

ודאי שהכול לפי הכוונה שלו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם המבנה של ראש דהתלבשות, ראש דעביות, גוף, זה המבנה שיהיה מע"ב והלאה?

כן.

תלמיד: מה הדבר הזה, זה כאילו יש שני ראשים?

כן, הראשון לפי מה שאני רוצה והשני לפי מה שאני מסוגל.

תלמיד: הראש באופן כללי, נגיד ראש דגלגלתא, עושה חשבון כמה יש לו?

יש שם ראש אחד.

תלמיד: הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע?

נכון.

תלמיד: אחר כך מע"ב כשיהיה ראש דהתלבשות, ראש דעביות ורק אחר כך גוף, מה החשבון שראש דהתלבשות עושה?

הוא עושה חשבון כמה היה רוצה לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה החשבון שעושה ראש דעביות?

כמה הוא מסוגל לקבל על מנת להשפיע. יש הבדל בין רוצה ויכול.

שאלה: לכאורה פרצוף א"ק, פרצוף גלגלתא היה אמור לקבל את כל האור כי יש לו התלבשות ד' ועביות ד'?

אם לא בעל מנת להשפיע אז היה מקבל את כל האור.

תלמיד: מה זו התוספת שעכשיו אמרת? יש לו עביות ד' בעל מנת להשפיע, רשימו דהתלבשות ד' ורשימו דעביות ד', ד'/ד', אז הוא יכול לעשות חשבון על כל הרשימו דהתלבשות ד' והוא אמור לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע.

לא.

תלמיד: למה לא?

אין לו כוח.

תלמיד: אבל יש לו רשימו דעביות ד'?

זה שהוא רוצה, רשימו דעביות, זה לא אומר שהוא יכול.

תלמיד: לא מובן.

חוסר כוונה.

תלמיד: אבל רשימו דעביות זה מה שהוא יכול, ורשימו דהתלבשות זה מה שהוא רוצה. הוא רוצה ד' ויכול ד'.

גלגלתא רוצה לקבל את כל האור אין סוף שנמצא מסביבה.

תלמיד: כן.

למה היא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע? מחוסר מסך, מחוסר כוונה. היה צמצום שבו היא החליטה שהיא מקבלת רק בעל מנת להשפיע, וכשהיא בודקת כמה היא יכולה לקבל רק בעל מנת להשפיע, היא רואה שהיא לא יכולה לקבל יותר מעשרים אחוז.

תלמיד: מצוין, אז המערכת היתה אמורה להיות מתוארת בצורה כזו שגלגלתא מתחילה עם רשימו דעביות ג' על חשבון המצב הקודם?

לא, היא לא יכולה, היא עובדת עם הרצון שלה. היא לא יכולה לעבוד עם איכות אחרת, אלא רק עם הכמות.

תלמיד: אז למה זה מתואר כאילו יש לה ד'? כי כל שאר הפרצופים, נגיד ניקח את פרצוף ע"ב, אנחנו אומרים שיש לו רשימו דעביות ג', רשימו התלבשות ד', ולכן מובן למה הוא לא יכול לקבל את כל האור.

אין לה רצון אחר של ג', יש לה רצון לקבל של ד'. היא רוצה לקבל על מנת להשפיע את כל הד' אבל למעשה היא לא יכולה יותר מעשרים אחוז, לכן יש זיווג דהכאה, אחרת לא הייתה הכאה.

תלמיד: ואיך ההתנהגות הזאת ממשיכה לפרצוף הבא, איפה אנחנו רואים את אותה תבנית מתנהגת עכשיו בפרצוף הבא?

קיבלה על מנת להשפיע 20% מבחינה ד', וזהו, המסך מזדכך כי הוא לא רוצה לקבל יותר, הוא מעדיף להיפטר מכל האור, לעלות לראש, ולהיכנס לזיווג דהכאה מחדש. אולי הוא יכול לעשות עוד משהו על מנת להשפיע, עושה את זה, מקבל משהו בעל מנת להשפיע יותר מקודם, וזה נקרא פרצוף ע"ב.

תלמיד: אז למה העביות של ע"ב מכונה בשם ג'?

כי העביות בעצמה היא פחות מקודם.

תלמיד: אז אם העביות בעצמה היא פחות מקודם, והרשימו דעביות אמרנו שזה כמה אני מסוגל.

כמה שאתה מסוגל, גם פחות מקודם.

תלמיד: מסוגל פחות מקודם, זאת אומרת עוד פחות מה 20% שגלגלתא יכלה לקבל קודם?

בהרבה פחות.

תלמיד: אז למה בכל זאת זה מתואר כאילו יש התאמה בין רשימו דהתלבשות, לרשימו דעביות בפרצוף גלגלתא, שלכאורה אמור להיות שכל האור אין סוף אמור יתקבל בפרצוף? למה זה מתואר בצורה כזו שכאילו יש התאמה ביניהם, לכאורה אמור היה להיות זיווג שלם?

הרצון לקבל שבגלגלתא בדיוק מותאם לאור אין סוף שעומד סביב גלגלתא לפני זיווג דהכאה. יש בתוך גלגלתא את כל הכלים בשביל כל האור בעל מנת להשפיע, רק חסר לה מסך.

תלמיד: ואז הוא עושה חשבון על ד'?

כן.

תלמיד: ואז הוא היה אמור לקבל את כל האור?

הוא לא יכול.

שאלה: איך זה יכול להיות?

כי אין לו כוונה על מנת להשפיע על כל בחינה ד'.

תלמיד: אבל יש לו עביות דבחינה ד'?

יש לו רצון.

תלמיד: אבל אמרנו שרשימו דעביות זה כל מה שהוא מסוגל?

לא, הוא לא מסוגל על מנת להשפיע.

תלמיד: זו בדיוק הלוגיקה שנשברת לי כאילו בפרצוף גלגלתא. בכל שאר הפרצופים מובן שיש ג'/ד', ב'/ג', תמיד יש פער בין מה שהוא רוצה, למה שהוא יכול. בפרצוף גלגלתא זה לא מתקיים, לכן זה לא נתפס, כאילו ד'/ד', הוא מסוגל ד', ורוצה ד'.

כי מלכתחילה יש הבדל בין מה שהפרצוף רוצה לקבל, לבין מה שהוא רוצה לתת. מאיפה פרצוף גלגלתא לוקח כוח לתת? אין דבר כזה, זה לא בא לו מהבורא. אלא זה בא לו רק מהבושה, מזה שהוא רוצה להידמות לבורא. זה כוח אחר לגמרי, זה לא כוח טבעי שהבורא ברא.

תלמיד: אז למה הוא מכונה בשם ד'?

כי זה עביות דבחינה ד', כך אנחנו קובעים את זה.

תלמיד: כאילו מלכתחילה עביות דבחינה ד' כבר מתחילה בחסר?

כן, אז מה? "סוף מעשה במחשבה תחילה", העיקר להביא את הנברא לצורה המתוקנת.

(סוף השיעור)