שיעור בוקר 05.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 408, מאמר "השלום"
קריין: אנחנו קוראים בדבר המתחיל ב"אולם בעת".
אנחנו עוברים כאן הרבה פעמים על אותם הדברים, אני רואה שהם בכל זאת מאוד נוגעים למצב המודרני שלנו הנוכחי, אז נמשיך פשוט, אחרת אנחנו שוב ושוב נעבוד על אותם הפסוקים.
"הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד." אם למשל רוסיה חוץ מזה שעשתה מהפכה ואחר כך עבדה בדיכוי על האוכלוסייה שלה, אם במקום זה הם היו עובדים בצורה כזאת שהיו מפעילים את החינוך הנכון מיד, וגם העם היה מוכן לכל המהפכות האלו, אז באמת היו עולים על כל ארצות התבל. "כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד' יקראו.
אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר [מוטיב-פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה] לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.
ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו.
ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.
ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.
ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', על דרך שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות ו', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".
וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר.
ואמת הדבר, אשר הבנת הדבר באופי כזה, צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום, זולתו מצד הטבע העקשנית, שלא תדע פשרות. וזהו, שרציתי להוכיח במקום זה."
שאלה: אז בעצם בעל הסולם אומר שהכוח המניע ברוסיה לא היה נכון בבניית חברה שיתופית, אבל מה קורה אם יש להם כבר ניסיון והם עכשיו מחליפים את הכוח המניע?
מאיפה יש בהם שכל להפעיל את זה אחרת?
תלמיד: נגיד שיש.
לא "נגיד". מאיפה? אנחנו רואים שאין להם שכל. כי אין להם שיטה.
תלמיד: אני אומר, אם עכשיו הם היו לוקחים שיטה.
איזו?
תלמיד: שיטה של בניית חברה.
איפה ראית את השיטה הזאת?
תלמיד: על פי בעל הסולם.
אם הם היו לוקחים את זה אז הם היו צריכים עכשיו לחנך את עצמם, קודם כל.
תלמיד: ואם הם יחליפו את הכוח המניע הזה, הם כן יצליחו?
כל אחד יצליח. בבקשה. לא רק הרוסים, כולם. רק צריכים קודם לעבור שינוי, צריכים קודם לעבור חינוך.
תלמיד: אני אומר שיש להם כביכול יתרון בזה שהם כבר ניסו.
אין להם שום יתרון. שום יתרון. לגמרי. אנחנו רואים היום שהם חוזרים לאותן הטעויות. כמו שאנחנו כל הפעמים חוזרים על הטעויות שלנו. הם חייבים לקבל חינוך מהמדריך וללכת אחרי המדריך בעיניים עצומות וזה לא כל כך הולך עם הגאווה של הרוסים. יהיה להם קשה.
תלמיד: אנחנו רואים שכל הקבוצות שלנו מתחילות מרוסים בעצם, שיש להם איזה משהו בפנים, שכבר עברו משהו.
כן. נכון. אז מה? זה לא נקרא שהם יותר מסוגלים להגיע לתיקון מאחרים. רגישים יותר בהתחלה, וודאי שכן. זה לא אומר שום דבר על המשך הדרך, זה תלוי כבר ביגיעת האדם בצורה הרוחנית. לכן אל תעשה כאילו סיכומים מהירים.
שאלה: האם אפשר ללכת רגע עם הדברים של בעל הסולם כאן שלב שלב, הוא מתאר שינוי בחומר הדלק שמניע את האדם. זה משהו שאנשים צריכים להבין, זה חלק מחבילת החינוך?
תלוי באיזו דרגה אתה מחנך אותם.
תלמיד: אתה יכול להסביר במה השינוי במילים כמה שיותר פשוטות? חומר הדלק המוכר לנו, שזה גם פסיכולוגים יודעים להסביר, שאדם רוצה תענוג, נזהר מסבל, וזה מוכר, לכן הוא מזיז את היד מהשולחן לכיסא. מה זה חומר הדלק החדש שהוא פתאום מתאר כאן כדבקות?
אתה מעביר אותם למצב שהם מרגישים הכרחיות בשינוי החברה, בחיבור החברתי, שאין כאן מנוס אלא כל אחד צריך לוותר על עצמו למען החברה. ועדיין במסגרת העולם הזה, זה איכשהו מובן, כי אם אנחנו על ידי הטבע סגורים על הכדור הארץ האחד וכולנו צמודים זה לזה וכולנו תלויים זה בזה, אנחנו לא יכולים לעשות כאן ברקזיט אחד לשני, זה לא יעזור, אנחנו חייבים רק לסדר את היחסים בינינו.
בצורה הגיונית ברור לכולם, הקשר בינינו הוא מה שדורש התיקון. על זה אנחנו מדברים. אז איך לעשות קשר בינינו כל כך נכון וטוב שאנחנו נהנה ממנו, שאנחנו לא נפזר את הכסף לחימוש ולכל דבר שדורש [כספים]. כמה האמריקאים בזבזו השנה? שמונה מאות מיליארד דולר על נשק. אתה מבין מה זה? לנשק. זה מעבר לדמיון. וכמה בכל העולם? אז כאן זו בעיה. נדמה לי שניים או שלוש טריליון דולר. בקיצור זה משהו שכל העולם עובד עליו.
זה ברור שאנחנו צריכים רק את זה. אז אתה מסביר את המערכת ואיך אנחנו קשורים ואיך אנחנו צריכים להיות, ואהבת לרעך כמוך, בכל זאת לא יעזור, אנחנו חייבים לקיים את זה, ואם לא אנחנו נכנסים לכאלה צרות וסכנת השמדה וכן הלאה. חינוך, חינוך, חינוך. עד שמתחילים קצת לרכך את עצמנו יחד עם כל התוצאות שאנחנו רואים בדרך, והמשבר הוא רב גווני גם בכלכלה, גם בתעשייה, גם בכל דבר הוא מתקרב, וכך אתה יכול במשהו להתחיל לתקן את החברה. כי יש לך היום כל כך הרבה כלי תקשורת רחבים שמגיעים לכל אחד שאין כאן בעיה, החינוך יכול להיות מאוד מאוד ברור ומועיל.
תלמיד: החלק שהסברת עכשיו של ההכרחיות בחיבור מצד זה שנהיינו תלויים אחד בשני ואין ברירה זה ברור, גם הרבה אנשים אחרים מסבירים את זה, אפשר להבין את זה. מכאן יש פער עד לשינוי חומר הדלק של האדם.
חומר הדלק הוא פשוט, אנחנו חייבים לחשוב על החברה. אסור לנו לחשוב כל אחד על עצמו, אחרת אנחנו לא שורדים.
תלמיד: אנחנו צריכים להתחיל ליהנות מלחשוב אחד על השני? ליהנות מהקשר בינינו?
אפילו לא ליהנות, תתחיל מלא ליהנות. אני נהנה מזה שאני לא הולך לאבדון, שעכשיו לא נופלת עליי פצצת אטום ואני נמצא כבר בפחד, זה הכול תלוי בתעמולה. ואדם חי [בפחד] רק שלא תהיה מלחמה. מה חשבו אנשים אחרי מלחמת העולם השנייה שיצאו מכול הזוועות האלו, "רק לא מלחמה, יש לי חצי קילו לחם ליום ומים, ברוך ה', שום דבר חוץ מזה לא רוצה. זהו. העיקר שלא תהיה מלחמה. זה הכול".
תלמיד: זה פשוט מוטיב פאוור של להימנע מצרות.
קודם כל להימנע מהצרות ואחר כך להוסיף מעל הצרות עוד תענוגים. לאט לאט, אבל עושים, מהצמצום והלאה. זה נקרא חינוך, זה נקרא לסדר, לעשות מהעם צורה נכונה.
תלמיד: מה זה שהוא כותב כאן שמי שיעבוד לטובת החברה יתחיל להרגיש דבקות "במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו"? אתה יכול לתת לזה מילים קצת יותר מודרניות?
אנחנו לא משתמשים בכוח החיבור של העם. הרבה מאוד מהעם שהוא יוצא לרחוב ועושה מהומות יש לו תענוג שהוא נמצא ברחוב יחד, ואז לא אכפת לו את מי לשבור ומה לעשות העיקר יחד, יש בזה התעלות מסוימת, גאווה, כל מיני כאלה רגשות, ואנחנו צריכים להשתמש בזה.
תלמיד: אז בדרך החינוך אנחנו צריכים לאט לאט לעבור גם, עדיין בתוך האגו, מאגו אינדיווידואלי לאגו קולקטיבי יותר?
כן. האגו הקולקטיבי מחבר את כולם. ואחרי האגו הקולקטיבי אנחנו כבר צריכים להפוך את זה לטובת הקולקטיב ולא לטובת כל אחד ואחד בתוך הקולקטיב.
תלמיד: אפשר להגיד שזה ממש שלבים מאגו לאגו קולקטיבי עד להשגת הבורא שבתוך הקולקטיב?
הקולקטיב בעצמו, בפנימיותו, זה הבורא, "בתוך עמי אנוכי יושבת".
תלמיד: אז בתהליך הזה של החינוך אנחנו צריכים לשנות את החברה רק בהתאם לכמה שאדם מתקדם באיכות חומר הדלק, כן?
כן. פחות או יותר כך.
שאלה: איזה לקח למדה רוסיה?
שום דבר, היא חוזרת עכשיו למשהו שהוא יותר גרוע מקודם.
תלמיד: אם עוד רגע אירופה מתפרקת מה היא תלמד מזה? אנחנו רואים שלא לומדים כלום, חוזרים על הטעויות ומתפרקים עוד ועוד.
אני לא רואה שום עתיד טוב, בשום דבר. אני גם לא רואה שהם יתנו לטראמפ לעשות משהו, גם הוא לא ינצח עם התוכניות שלו, כי הם יעשו לו מוות ממש, או שאולי יהרגו אותו. האנושות לא סובלת מהפכנים כאלה. אני מדבר לפי ההיגיון האנושי לא לפי תכנית מלמעלה.
תלמיד: מתי האנושות תבין משהו?
האנושות תבין משהו על ידי מכות בלבד. והמכות האלה יחייבו אותה לחפש אמת וזה יכוון אותה לשמוע משהו מאיתנו. מתי זה יבוא? אנחנו ניפגש באיזשהו מקום, איפה שאנחנו יכולים להגיע עם ההפצה שלנו מצד אחד, ואיפה שהמכות יפנו אותם אלינו מצד שני, באמצע שם ניפגש.
תלמיד: עוד כמה המכות חסרות כדי שאנחנו ניפגש?
אני לא חושב על זה. אני חושב שאנחנו צריכים להפיץ כל כך הרבה שאפילו במקום שהם לא זזים זה יגיע אליהם, ומספיק להם עם המכות, אני לא מאחל להם, לאף אחד, מכות. זו לא הגישה שלנו.
תלמיד: אני גם לא מאחל מכות, אבל איך לזרז?
ההסבר שלנו צריך להיות כל כך טוב, שאפילו במכה הקטנה שהם עכשיו כבר מרגישים, זה יהיה מספיק להם כדי לשמוע מה שאנחנו אומרים ולקבל את זה.
תלמיד: אבל גם אם תהייה ממש התרסקות, רואים כמו בדוגמה מרוסיה, כלום לא יצא מזה, הם חוזרים על אותן טעויות.
לא, אני מדבר על המשבר שעכשיו הוא גם מולטי משבר ומשבר עולמי. מולטי זאת אומרת בכל מיני שטחים בכל מה שאדם עוסק, וגם סביב הכדור.
שאלה: מה מאפשר להסבר שאנחנו נותנים לחלחל לאדם בצורה כזאת שברגע שתבוא מכה הוא יצוץ בו, הוא יקפוץ בו, הוא ייזכר בו, הוא יעבוד איתו?
אני משתדל להגיע אליו לפני המכות, אני לא מבין למה אתם מחכים למכות.
תלמיד: זה ברור. אני שואל מה מאפשר להסבר שאנחנו נותנים עכשיו לחלחל פנימה לאוזן של האדם, גם אם הוא לא מייחס לו איזו משמעות כרגע.
אני מחפש בחיים שלו אותן הנקודות שאליהן אני יכול להתקשר אליו. למשל חינוך ילדים, בעיות פרנסה, חוסר עבודה, איום כספי, איום מלחמה, כל מיני דברים כאלה. כי בכל זאת יש מעליו את האיומים האלו, אני יכול להשתמש בזה כדי לנגוע בו ולהסביר שיש כאן מה לתקן.
תלמיד: צורת הביטוי החיצונית או הכוח הפנימי שיש בהסבר שלנו, מה יותר משמעותי מבחינת ההסבר עבור האדם ששמע את זה?
יש כאן הרבה דרכים. תתאר לעצמך שהאנושות עכשיו מפסיקה לייצר דברים שממש אין בהם צורך. אלה שרוצים להרוויח דוחפים לך אותם שאתה תקנה כדי להרוויח, ולך אין שום צורך בזה ואתה בכל זאת קונה כי הם משכנעים אותך, מבלבלים אותך, זה 80% מהתוצרת העולמית. תתאר לעצמך שאנחנו מפסיקים את זה, איזה עושר יש בעולם בלי זה, איזה חיסכון באנרגיה, באקולוגיה, בכל דבר.
שאלה: בעל הסולם כותב בצורה מאוד ברורה, שאם אנחנו מדברים על החיבור בצורה מנותקת ממטרה גבוהה יותר, מטרת הבריאה, הוא פרינציפ יבש ללא חיות.
זה אצלנו מקושר עם מטרת הבריאה, אצלם בינתיים זה לא יכול להיות. כשאתם מתחילים עם חכמת הקבלה גם אצלכם זה לא מקושר.
תלמיד: לפי התרשמותי, היום כמעט כל אדם שאתה מדבר איתו על חיבור מבין מלכתחילה שאין לו כוח בכלל לעשות, גם אם זה מוצא חן בעיניו, הוא ממש אומר את השורות האלה, "לא יהיה לי כוח לעשות את זה, לא תהיה לי מוטיבציה לעשות את זה, זה נשמע כמו חלום".
אז אתה תתחיל איתו בזה שיש כוח עליון?
תלמיד: אני מתרשם כמו הדברים של בעל הסולם שכן, שצריך להתחיל את ההסבר, או לשלב את ההסבר, למשהו גבוה יותר. אם אתה בא רק עם חיבור, אנשים מלכתחילה היום במאה העשרים ואחת אין להם מוטיבציה, מלכתחילה הם מבינים שגם אם זה מוצא חן בעיניהם, אין להם כוח לעשות את זה, בדיוק מה שהוא כותב פה. ואין להם כוח להזיז את היד, לעשות משהו לטובת הדבר הזה. אני מדבר עם אימא שלי על זה, היא אומרת לי, אתם חולמים.
טוב. ואז מה?
שאלה: כמו שאני מתרשם מבעל הסולם, ההסבר צריך להיות משולב עם משהו גבוה יותר, משהו שיש בו מוטיבציה שמושכת את האדם באיזו צורה.
באיזו צורה משולב? אנחנו עושים את זה בצורה כזאת שזה לא הכוח העליון.
תלמיד: נכון, וזה חסר.
לא.
תלמיד: לא יודע אם כוח עליון אבל משהו גבוה יותר.
אנחנו מסבירים את זה, ואני אמרתי את זה אלף פעם, כל הזמן אני חוזר ואומר לכם, שאנחנו נמצאים בעולם עגול, בטבע שהוא כולו סגור אינטגראלי, שיש כוח שפועל בתוך הטבע שזה נקרא הכוח העליון, הכוח הזה הוא כוח החיבור, וכן הלאה. זאת אומרת, לא מייחסים את זה לדת או למשהו, אלא בסך הכול כל זה מדע. דיברנו על זה אלף פעם, על זה מותר לך לדבר.
שאלה: זה נכון, אני מכיר את הדברים האלה הרי. אבל בכל זאת יש הרגשה שחסר פה משהו. גם ההסבר הזה שאנחנו חיים בתוך איזה מערכת שהיא מחוברת, ואפילו שהתכלית שלה להביא את כולנו לחיבור וכולי, זה עדיין משאיר את האדם באיזה חשבון של כמה מכות אני אקבל, או כמה אני ארוויח, ואז לפי החשבון הזה בסופו של דבר הוא אומר, "אין לי כוח לעשות את זה". "עזוב את זה".
זה תמיד. לכל איש חילוני או דתי, לא חשוב. לכל אדם ואדם, יש אותו חשבון.
שאלה: כמו שבעל הסולם מתאר את הדברים פה, להבנתי הוא אומר, לאדם תהיה מוטיבציה לעשות פעולה לחיבור, רק כשזה יהיה מחובר לו עם משהו הרבה יותר גבוה. שהחיבור יהיה אמצעי למשהו גבוה הרבה יותר. את זה איכשהו צריך להביא לאנשים. נראה לי שזה האתגר, כי אנחנו כבר מדברים די הרבה זמן על חיבור עם אנשים.
אתה רוצה להביא להם איזה עולם הבא? לספר להם..
שאלה: אני לא יודע איך לקרוא לזה. אני שואל אותך מה לעשות, אני לא יודע איך להגיד את זה במילים?
אם אתה שואל אותי? אני לא יודע. איפה אנחנו רואים את זה כאן אצל בעל הסולם בצורה ברורה, שכך הוא אומר?
שאלה: ממש בפסקה שקראנו עכשיו. הוא אומר שלאדם לא תהיה מוטיבציה לעשות את זה, רק אם הוא יעשה את זה מתוך.. הוא מדבר על זה בשפה התורנית שלו בצורה מאד ברורה, דבקות בא-לוהות וכולי. אבל לי יש הרגשה שלאדם היום במאה העשרים ואחת לא תהיה מוטיבציה לעשות פעולה לחיבור, אם זה לא יהיה מחובר למשהו גבוה הרבה יותר מזה.
אני פונה לאדם שרוצה להינצל ממכות בחיים שלו, ואני אומר לו שבחיבור בינינו אנחנו נמצא כוח שיעזור לו להינצל מהמכות, ולהגיע לחיים יותר טובים. אני עדיין לא לוקח אותו מעל החיים האלו, כי שם אני כבר נמצא לגמרי בתחרות עם כל מיני דתות ואמונות, ושיטות. את זה אני לא רוצה. את זה אסור לנו את זה לעשות. כאן אני מסביר את הכול בצורה מדעית, ואנחנו בעצם חוג מדעי. אנחנו כמו איזו אוניברסיטה, ולא שייכים לא חילונים, ולא דתיים, ולא כלום.
שאלה: אני אומר שוב, הניסיון הזה של רוסיה הוא איכשהו נצרב בצורה לא מודעת בכל אדם. אנשים מלכתחילה מבינים שאולי באמת לשם צריך להגיע. אבל אי אפשר, ואין לי כוח לעשות את זה, וברמה המידית זה לא משתלם לי בכלל, ועדיף לי לדאוג לעצמי וכולי. את הפלונטר הזה איכשהו צריך לפתוח.
אני לא חושב שיש לנו משהו עם רוסיה.
שאלה: לא, אני מביא את רוסיה רק בתור דוגמה, זה בכלל לא רוסיה.
זו לא דוגמה בכלל. זה מתוך זה שאתם לא מבינים בזה כלום, לכן זה דוגמה. איזו דוגמה יש בין רוסיה, לבין מה שכתב מרקס, ולבין מה שכתב בעל הסולם.
שאלה: בעל הסולם מביא את זה פה בתור דוגמה, זו דוגמה לאנשים שניסו להתחבר בלי א-לוהות, בלי הכיוון הנכון.
הם אפילו לא ניסו להתחבר. עזוב. אנחנו עוד צריכים להיכנס לזה. עכשיו נמשיך, אנחנו לא נברח מזה. אבל זה לא שהרוסים ראו את זה פעם כבאמת המטרה להתחבר למעלה מהכול. אתה לא יודע מה קרה שם, עם איזה אומה היה לך עניין. אלפית מהאומה שמעה בכלל על משהו, כל היתר היו כולם.. וגם זה מהר מאד נגמר, כי הם הרסו את עצמם תוך כמה שנים. אז היה "נפ" מה שנקרא, והם כבר התחילו לרדת מזה.
תלמיד: בכתבי הדור האחרון, כותב בעל הסולם.
"לא כידונים ולא חינוך ודעת הציבור יכולים לשנות את טבע האדם שיעבוד מרצונו החופשי בלי חומר דלק מתאים, ולפיכך הוא קללה לדורות, כי מתי שיעבירו ויבטלו משטר הכפייה, יחדלו העובדים לתת פריון עבודתם, שיספיק לקיום המדינה. ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות, אשר ע"י חינוך ותעמולה מותאמת, אותו שכר ועונש הרוחני יהיה חמר דלק מספיק לפריון עבודתם. ולא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם. אלא כל אחד ואחד יעבוד בשביל החברה בנפש חפצה יותר ויותר, כדי לזכות בשכרו מן השמים"
זה הכול טוב ויפה, רק שעם זה אתה לא יכול לצאת להפצה. הוא מדבר על כך שזה באמת החוק הפנימי, נכון, אבל לצאת להפצה אתה יכול רק מתוך זה שאתה מראה לכולם שזו המערכת העגולה, פועל בה חוק שאתה לא קורא לו בורא, אלא חוק החיבור שמצד הטבע כולנו כך מחוברים, כולנו צריכים להתחבר לחוק הזה, ובהתאם לזה אנחנו מצליחים. אתה סך הכול רק מחליף את ההגדרות, לא יותר מזה.
שאלה: אני דווקא לגמרי מסכים אתך, אני גם רואה את זה בשנה האחרונה מאד ברור, מאוד חזק שאנשים מוכנים לקלוט את זה מאוד.
מה מרגיש אדם שעכשיו מתחבר אל תוך המערכת הזאת, האדם הרגיל לא מי שלומד הקבלה. מה הוא החומר דלק הזה, איך הוא מרגיש אותו פתאום, מה הוא מרגיש בתוך האירוע החברתי הזה שיוצרים בשבילו, בתוך הסדנה שיצרת לו, בתוך תהליך החינוך שיצרת?
מראים לו איך אנחנו יכולים או לא יכולים בחיבור בינינו, למצוא אותו כוח שיכול לשנות אותנו ולעשות מאתנו חברה יפה, טובה. זו דוגמה, זה כמו מעבדה. זה מה שאנחנו רוצים על ידי עשיריות. דיברנו על עשירייה כמעלית.
שאלה: כן, אבל לא לאדם שהוא עכשיו מקובל.
איזה מקובל? אני מדבר על כל אחד, מה זה שייך למקובל או לא? "מקובל" זה נקרא שמשתוקק לזה מרצונו. לא חשוב באיזה צורה הוא נמצא, מצליח או לא מצליח בחיים וכן הלאה, הוא רוצה את זה, אצלו זה חיסרון. אצל אחרים זה חיסרון לחיים טובים. ואנחנו מתקרבים למצב שלאף אחד לא יהיו חיים טובים. לאף אחד. ליהודים עוד פי כמה וכמה לא, וכן הלאה.
לכן אני אומר, איך אנחנו יכולים לצאת לעמך, בצורה כזאת שאנחנו שומרים שלא יתנפלו עלינו שאנחנו כאילו מסובבים את הדת, ואנחנו לא שייכים לדת ולא לכלום, אלא זו גישה לשינוי החברתי. בקשר לדת, תראו את מה שבעל הסולם כתב לנו קודם במאמר "השלום". א-לוהים, טבע, את כל הדברים האלה. אתם זוכרים את מה שהוא כתב. לא מן הסתם הוא כתב את זה, תבדקו.
תלמיד: לוס אנג'לס קיבלה מתנה גדולה מלמעלה לאחרונה, פרויקט הפצה, להפיץ ליהודים יוצאי הקהילה הפרסית. ביום ראשון סיימנו את הפרויקט הזה, וזה היה מוצלח מאוד, לא רק מהתרשמויות שראינו מאנשים שהשתתפו, אלא גם איך שזה השפיע על הקבוצה. איך שכל חבר בקבוצה הצטרף, כדי להפוך את הפרויקט הזה למוצלח. זה גם נתן לנו חומר דלק להיכנס לכנס עם ההתרשמות הזאת שקיבלנו מפרויקט ההפצה הזה.
אנחנו הזמנו כשנים עשר מהתלמידים הנמצאים בקבוצה הצעירה אצלנו שרק התחילו ללמוד לכנס, ואנחנו מתחילים הלילה פגישות הכנה כדי להכין את עצמנו להיות סביבה טובה לתלמידים האלה, כדי שהם יוכלו להיכנס ולשתול פה את הנקודות שבלב שלהם. זה מה שרצינו לחלוק אתכם. לחיים.
בסדר גמור. בהצלחה.
תלמיד: חברים אהובים ויקרים, אנחנו, קבוצת מוסקבה רוצים לדווח בגאווה גדולה על כך שקיבלנו מתנה עצומה מקבוצת ניו יורק, קיבלנו את ההזדמנות להתקשר עם קבוצות הכלי העולמי ולספר ולשמוע על הכנות לכנס וגם להעביר את כל הרוח, רוח החיים, חשיבות המטרה, גדלות הבורא, את כל מה שאנחנו משתוקקים אליו בכנס הזה. וכך גם לבקש, ואפילו יותר מזה לדרוש מהקבוצות האלה לחיבור בינינו ולערבות.
עשירייה ראשונה של מוסקבה מתחילה להתקשר עם קבוצת פתח תקווה. עשירייה שנייה של מוסקבה עם קבוצת צ'ילה. עשירייה שלישית עם קבוצת אסיה. עשירייה רביעית עם קבוצת טורקיה. עשירייה חמישית עם קבוצת נירנברג. עשירייה שישית עם קבוצת חב"ר, והעשירייה השביעית של מוסקבה עם קבוצת חיפה. אנחנו מקווים שעד יום שישי נתחבר עד כדי כך עם הקבוצות האלה ונתלכד, שנוכל לספר לכם על ההכנה המשותפת שלנו, ואתם תראו את התוצאות של הערבות הזאת בפועל.
אם קבוצה כלשהי רוצה לקחת על עצמה את ההזדמנות הזאת ליצור קשר עם ניו יורק, כדי לנסות לשכנע אותם שיתנו לכם סיכוי, ונעשה את זה יחד. תודה, לחיים חברים.
(סוף השיעור)