שיעור בוקר 31.01.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 312, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "שמיים וארץ", סעיפים 151-152

קריין: ספר זוהר לעם. כרך א'. עמ' 312. "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "שמיים וארץ", סעיף 151.

כבר דיברנו על זה ש"הקדמת ספר הזוהר", היא במקום כל ספר הזוהר והיא מגיעה כקיצור, כאיזו מין הקדמה שרוצה בצורה לאקונית להביא לנו את כל התוכן שיש בספר הזוהר, רק בצורה קצרה וקונקרטית.

הרב"ש מאוד העריך את זה ואומנם כמעט ולא למדנו את זה עם קהל התלמידים, אבל כשישבתי איתו שבעה ללא התלמידים, הוא בחר שנלמד את "הקדמת ספר הזוהר" ואמר, "בוא נלמד את זה, זה במקום כל ספר הזוהר".

ולכן כך אנחנו צריכים גם להתייחס למה שאנחנו לומדים, שאומנם אין כאן כמו ב"תלמוד עשר הספירות" חשבונות, פרצופים, רמות, נרנח"י, כח"ב זו"ן, כל מיני דברים כאלה, אבל בצורה אחרת, יש כאן כל השתלשלות העולמות, הפרצופים והספירות, את הקשר ביניהם ועד כמה אנחנו תלויים בהם והם תלויים בנו.

שמיים וארץ

[שמיא וארקא]

.151" פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. פסוק זה, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר, שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמ"ש בירמיהו, כזאת תאמרו להם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה, משום שאין אל אחר, חוץ מהקב"ה בלבדו."

שוב.

קריין: שוב "שמיים וארץ", סעיף 151.

.151" פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. פסוק זה, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר, שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמ"ש בירמיהו, כזאת תאמרו להם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה, משום שאין אל אחר, חוץ מהקב"ה בלבדו.

ביאור הדברים. סובב על מה שאמר, שבוּ ונחדש תיקון הכלה. וע"כ פתח לבאר, בראשית ברא אלקים, שהוא השורש לכל תיקוני הכלה במשך 6000 שנה. אלקים, הוא אלקים עליון, בינה. ונקרא אלקים, בעניין מ"י ברא אל"ה. וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, כך השם מתחבר תמיד, ובזה מתקיים העולם.

ועם זה ביאר, שהקב"ה הבינה, שנקרא אלקים, בשיתוף מ"י באל"ה, ע"י התלבשות אור החכמה בלבוש כבוד, המאיר מחסדים, שבזה מתקיים העולם. וע"כ האלוהים, אשר לא עשו את השמיים ואת הארץ, אשר לא יכלו לתת קיום לעולם, אלוהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י, הם מוכרחים בהחלט להיאבד מתחת השמיים, זה שמיתקן בחיבור אל"ה במ"י.

כי מכוחם לא יכול להיות קיום לעולם, אלא חורבן. וע"כ מדגיש הכתוב, ומתחת השמיים אל"ה. ופסוק זה הוא תרגום, חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. כלומר, אל"ה, להורות על עניין חיבור מ"י אל"ה."

זאת אומרת, הוא רוצה כאן להתחיל להסביר לנו איך מתחברים גלגלתא עינים ואח"פ שיהיה לנו פרצוף שלם, מערכת שלמה, ויוכלו האורות לעבור לתחתונים, מגלגלתא עינים לאח"פ.

מה כאן החלק שיהיה מבנה שלם שעל האורות, על הכוח העליון, ומה התחתונים צריכים לסייע כדי שיתחברו גלגלתא עינים ואח"פ יחד והאורות ימלאו את האח"פ, כמו שצריך להיות בגמר התיקון.

שאלה: למה משתמשים במושג "אלוהים אחרים" אם הכוונה למשהו שהוא לא אלוהים. יש "אלוהים אחרים"?

יש הרבה כוחות, והמערכת בנויה כך שהיא צריכה להיות באיזשהו איזון, שהכוחות הטובים והכוחות הרעים – כביכול שיש כוחות רעים, שהבורא ברא אותם גם באותה הכוונה כמו את הכוחות הטובים, כדי להביא את כולם לאיחוד, לחיבור, לגמר התיקון, וכולם ישתתפו בגמר התיקון בצורה שווה עם כל התכונות שלהם.

והמערכת היא שלמה כמו שהייתה מלכתחילה, והיא רק נראית שבורה ונראית שייכת ודורשת תיקון, אבל זה הכול כלפי התחתונים, להראות להם עד כמה הם נמצאים בחוסר תיקון ובשבירה. ובמידה שהם מתקנים את היחס שלהם לחיבור ולקלקול, ומתחילים לראות שאין קלקול, אלא הכול מתוקן והקלקול שהיה הוא היה בהם ולא במערכת החיצונה, אז בזה הם מתקנים את עצמם, מתקנים את העולם ומגיעים לגמר התיקון.

לכן המערכת מלכתחילה נראית מאוד מאוד שבורה, כמו שאנחנו רואים את העולם הזה, לפחות חלק מהמערכת הגדולה. ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לא לסדר את העולם, כי בנו תלוי רק לסדר את עצמנו, את היחס שלנו, את ההסתכלות שלנו על מה שקורה בעולם, במערכת החיצונה, עד שאנחנו נראה אותה כמערכת שלמה, מתוקנת, אידאלית. ואין יותר מה לתקן אלא את הסתכלות האדם, תפיסת המציאות שלנו על כול המציאות הסביבתית. ואז אנחנו נראה את עצמנו במערכת הבורא שהוא ממלא את המערכת ואנחנו איתם יחד נמצאים בחיבור.

שאלה: באיזה רגע העשירייה יכולה להגיע להצדיק את העולם?

במידה שעשירייה משתדלת להיות מתוקנת, במידה הזאת היא רואה את העולם מתוקן, כי העולם הוא העתקה מהפנימיות שלנו, מהמצב הפנימי שלנו ולכן כך זה עובד. ככל שאנחנו מתקנים את עצמנו, את הקשר בינינו, בין בני האדם ובעיקר בין אלה שיש להם קשר לחכמת הקבלה. ובמידה שאנחנו יכולים להתקשר בינינו, לאתר כל מיני באגים, כל מיני קלקולים ומבקשים על זה תיקונים מאין עוד מלבדו, כי רק הבורא יודע לעשות תיקונים ואנחנו יכולים רק לבקש עליהם, רק להיות מלווים כאילו לתיקון, אז במידה הזו שאנחנו מאתרים ומבקשים ממנו לתקן את הקלקולים והוא עושה את זה, כך אנחנו מתקדמים למצבים המתוקנים ומגיעים לגמר התיקון. זה כל המצב שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: מה זה אומר לחבר בין גלגלתא עיניים לאח"פ?

גלגלתא עיניים זה חלק מהכלים שלא מקולקלים, והם כלים של כתר, חכמה וג"ר דבינה, אם אנחנו יכולים להוציא אותם מסך כול הכלים השבורים, תלוי על מה אנחנו מדברים. אח"פ זה הכלים השבורים, כלים שיש בהם רצונות לקבל שאותם אנחנו צריכים לתקן על ידי גלגלתא ועיניים.

בדרך כלל המצב מלכתחילה היה כך שהבורא ברא כלים, עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכשהם התחילו לקבל אורות, אז בכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, האורות יכלו להתפשט כרגיל, ומחסד, תפארת ומטה, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שם כבר התערבו כלים דקבלה ולכן הייתה שם שבירה.

כמו שלמדנו בעולם הניקודים, יש לנו כלים שנמצאים מטבור הכללי, טבור דגלגלתא עד הפרסא, שזה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, ומהאמצע תפארת ולמטה, כבר מתחילים להיות כלים דקבלה, שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ולכן האור יכול להתפשט בחצי עליון של המבנה הזה, ובחצי התחתון הוא לא יכול להתפשט. ומה שקרה אז, שחיברו רצונות לקבל שלמטה מפרסא עם הרצונות להשפיע שלמעלה מפרסא ועל ידי החיבור הזה, האור העליון נכנס לרצונות שלמטה מפרסא ושבר אותם, נכנס בהם בעל מנת לקבל ובזה כל המבנה הזה התפרק.

ומה שקורה עכשיו, שעלינו לעשות תיקונים לאט מפרסה על ידי עליית הכלים השבורים מלמטה מפרסא אל למעלה מפרסא, לתקן אותם שם, למלא אותם שם, ומתי שאנחנו נמלא את כול הכלים האלה המתוקנים למעלה מפרסא, אז אנחנו נגרום לזה שהם ירדו למקומם. וכשהם יהיו כבר במקומם, אז יהיה גמר התיקון. ואז יהיו עשר ספירות שלמות מכתר עד המלכות וכולנו נהיה עם המסכים והאור העליון יתפשט מהבורא עד סוף הבריאה - מהכתר של הגלגלתא ועד המלכות דעולם העשייה. ובזה אנחנו נסיים את התפקיד שלנו, את העבודה שלנו, וכל האורות שהבורא רוצה לתת לנבראים, ייכנסו וימלאו את כול הכלים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להרגשה כאשר אין לנו שום תמונה סופית של הבורא, לא משנה עד כמה אנחנו רואים אותו כטוב או כרע בעשירייה?

אנחנו צריכים לתקן את היחסים בינינו, לשבור את כל המחיצות שבינינו, לחבר את הרצונות שלנו יחד כך שכל רצון ורצון יסייע לרצונות האחרים ונהפוך להיות לרצון אחד. אומנם בזה אנחנו לא משתנים, אבל כמו חלקים במכונה שכולם עובדים בצורה יפה, הדדית, ורק עוזרים זה לזה, כך גם עלינו להגיע למצב כזה.

מה שאין כן עכשיו, ככל שאנחנו מגלים את עצמנו יותר, אנחנו מגלים שאנחנו מפריעים זה לזה, שאנחנו מקולקלים, לא מסוגלים לעבוד יחד, ומיום ליום יש לנו כל מיני רצונות ומחשבות שמפריעים לנו להתחבר. ועם כל זה אנחנו מבינים שאין ברירה, וזה דווקא גילוי השבירה וסימן של ההתקדמות שלנו לתיקון כאשר מאתרים יותר ויותר את מקורות המחלה - האגו שלנו שכל הזמן בוער. למרות זאת אנחנו ממשיכים ומתקדמים, אומנם יש הרבה הפרעות, אבל אנחנו לא מזלזלים בהן, אלא בצורה עקבית אנחנו מגלים אותן ומתקנים אותן, על ידי איש את רעהו יעזורו.

ככל שבכל אחד מאיתנו יש תכונות רעות, אז התכונות האלה יכולות להיות כנגד התכונות הרעות של השני, השלישי, הרביעי. וכשאנחנו משתדלים לחבר אותן כדי שדווקא מתוך הרוע שלהן, מתוך השבירה יעזרו זו לזו, ומבקשים את הבורא שיעזור לנו לעשות את הפאזל המיוחד הזה, אז נראה שזה כן אפשרי. וכך מכל הכלים השבורים, בכל האופנים והכיוונים, נוכל להתחיל לבנות משהו שהוא טוב.

תסתכלו על העולם שלנו, עד כמה כולנו נמצאים מפוזרים, מנוגדים, וכל אחד חושב על עצמו ורוצה לבנות את עצמו על חשבון מישהו אחר. אבל ברגע שנתחיל להבין שהעולם יכול להיות טוב רק בתנאי שנאסוף את עצמנו, את השברים שלנו, ונתחיל לראות לאיזה צד לחבר אותם יחד, מכיוון לכיוון - כמו שאנחנו מסתכלים על צעצוע שצריכים לחבר אותו אבל אנחנו לא יודעים מה צריך להיות מחובר עם מה - אם כך נשתדל להתחבר, אז פתאום נראה שיש בינינו הכנות מאוד מיוחדות מצד הבורא, והכול יכול להיות ב 100% נכון וטוב, אבל רק בתנאי שנרצה שזה יהיה במשהו טוב לאחר.

ואז פתאום אני רואה איך אני יכול להתחבר עם האחר, וכך השני יכול להיות מחובר עם השלישי במטרה שיהיה לו טוב וכן הלאה. כך אנחנו מתחילים להתחבר בינינו וחובה שזה יקרה. הגענו למצב שאנחנו יכולים בפועל להתחיל לעסוק באיסוף הפאזל הזה, אבל רק בתנאי שמה שאני מחבר לאחר יהיה לטובתו, וכך כל אחד לטובת האחר. אם נתחיל לאסוף את זה מדברים קטנטנים, אז נתחיל לראות איך המערכת הזאת קמה ומתחילה לחיות ונרגיש את החיים שלנו רוחניים. הכול עומד לפנינו והזוהר על זה מדבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבדיל בין הבורא שברא את השמיים ואת העולם מהאלוהים האחרים שמביאים לחורבן?

אנחנו לא יכולים להפטר מאלוהים אחרים, את האלוהים האחרים הבורא הביא לנו בשבירה, הוא הביא לנו את כל הכוחות הרעים, הוא סידר בינינו את כל אותם המקורות הרעים, כדי שנדע איך לעבור ביניהם, לא לגעת בהם ולא להשתמש בהם בשלב הראשון. בשלב השני אנחנו מחברים את האלוהים האחרים והם עובדים יחד עם האלוהים הנכונים בצורה הפוכה. זה כמו שבכל דבר אנחנו צריכים משהו שיעבוד נגדו, כמו גלגל שמסתובב קדימה וגם מסתובב אחורה, בוכנה שזזה קדימה ואחורה, וכמו מערכות שונות בגוף שלנו - "זה כנגד זה ברא אלוהים".

לכן עלינו לא לזלזל בשום דבר שהוא נגד, אלא יבוא הזמן ונוכל להשתמש בו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו צריכים עכשיו לפתח אהבה ואחר כך לכסות באהבה את כול הפשעים. זה יבוא.

שאלה: איך עלינו להגיע לבקשה משותפת ומסוימת בעשירייה דווקא לגבי תיקון, כדי שלא נוותר ונהיה בבקשה הזאת עד הסוף?

אם אתם רוצים ללכת בצורה עקבית מכאן לגמר התיקון ולא לסטות מהדרך, אז אתם צריכים קודם כל לקבוע לעצמכם שאתם לומדים יום יום, שאתם משתתפים איתנו יום יום, ורוצים להיכנס ככל האפשר לתוך החומר. לפעמים נראה לנו שהחומר שאנחנו לומדים הוא לא כל כך חשוב, כי אנחנו לא לומדים על ספירות ועל עולמות אלא יותר על עניינים ששייכים לאדם, לנפש האדם, אבל זה מה שיותר קרוב אלינו וזה מה שיותר חשוב.

אנחנו הולכים לפי הקדמת ספר הזוהר שהיא ההקדמה לכל חכמת הקבלה. זה החלק הראשון שהמקובלים כתבו על חכמת הקבלה כשגילו את חכמת הקבלה לעולם לפני אלפיים שנה. לכן עליכם להיות נוכחים בכל שיעור, לא לחשוב שאתם כבר יודעים, כי בכל שיעור מקבלים מנת אור שמתקנת אותנו, שמסדרת אותנו, שמחברת אותנו במשהו יחד, ולכן זה מאוד מאוד חשוב לנו להיות בכל השיעורים ובכל השיתופים.

שאלה: אדם שחי כאן על הגלובוס הזה ויש לו אפשרות ראשונה בחיים לעשות פעולה חופשית, מה היית ממליץ לו, ממה להתחיל?

הוא צריך להתחיל מזה שהוא מסכים עם כל מה שקורה ולא הולך סתם נגד משהו, אלא מקבל את כל הלחצים החיצוניים כדבר שמגיע אליו מכוח עליון שאין עוד מלבדו, והוא רוצה להיות במאזן הכוחות עם אלה שהוא מרגיש שלוחצים עליו. העיקר להגיע להרגשת האיזון ואחר כך להמשיך הלאה.

שאלה: כתוב שבשלב הראשון אנחנו צריכים להתגבר על הכוחות הרעים ובשלב השני אפשר לעבוד עם הכוחות האלה. איך אנחנו יודעים מתי להימנע מהכוחות האלה ומתי לעבוד איתם?

אנחנו מקבלים על כך הדרכה בדרך. וככל שאנחנו יכולים לממש את ההדרכה הזאת בפועל, כך נתקדם ונבין יותר לעומק מהי ההדרכה.

שאלה: אתה מדבר על קנאה, תאווה וכבוד. אבל לפעמים אני מרגיש כעס, כעס כלפי, כעס כלפי הקבוצה ולפעמים גם כעס כלפי הבורא. האם מותר מלמעלה להשתמש בכעס שלי כחומר דלק?

כן, רק בצורה הפוכה. טוב שיש לי כעס, יש לי טענות, כל הדברים האלה. עם כל היחסים השליליים האלה אני מגיע לאנשים או לקבוצה שיש לי כנגדם משהו, אבל כשאני מגיע עם הטענות האלה אני כבר רוצה לברר אותם. ואז אני יכול להביע להם את זה והם יעזרו לי להבין איפה אני נמצא ואז אני מתקן את עצמי. כי בטוח שאני לא צודק, אבל אני רוצה להשתמש בכל הכעסים והטענות האלה כדי לברר את המצב שלי הפרטי, האישי ולתקן את עצמי להיות יותר מתאים ויותר מתאים לבורא. כך אנחנו צריכים להשתמש בזה.

שאלה: חשבתי על אלוהים אחרים, האם אלה רצונות, מחשבות לא מתוקנים בנו?

כן.

תלמיד: האם זה הדבר היחיד שעלינו לתקן כדי להגיע לגמר תיקון?

כן. אלוהים אלה כוחות, כוחות שמתגלים לנו. ו"אחרים", מפני שהם לא מושכים אותנו לתיקון, לחיבור, להשפעה ואהבה, אלא ההיפך. וכשהם עושים את זה ההיפך, זה נקרא "עזר כנגדו", הם מראים לנו איך אנחנו באמת צריכים להפוך אותם, ונהפוכו, ונעשה אותם כטוב. זו העבודה שלנו.

שאלה: האם אפשר להגיד ש"מי" קשור לאורות ו"מה" קשור לכלים?

כן. במשהו אפשר כך להגיד.

שאלה: זאת אומרת "מי" יותר גבוה מ"מה", אבל בתיקון קודם מגלים ש"מי" אחד ואחר כך מגלים כוח "מה", חכמה. זאת אומרת התיקון הוא ההיפך, אחר כך מקבלים כלים מתוקנים.

כן.

שאלה: הסברת לפני כמה דקות שהמערכת בנויה בצורה כזאת שמשהו יכול להתקיים רק בתנאי שזה מביא טוב לשני. איך לבדוק שזה באמת טוב לשני, שזה לא רק נראה לי טוב לשני אלא באמת טוב לו?

רק לפי העשירייה אנחנו יכולים לבדוק את זה. הבדיקה היא רק בתוך החיבור של כולם.

שאלה: דיברת על קלקולים. יכול להיות שחבר שלי בעשירייה רואה קלקול ואני לא רואה, איך אנחנו מאתרים נכון את הקלקולים בינינו?

זו עבודה לא פשוטה וממושכת. אנחנו צריכים להגיע למצב שלאט לאט מתקרבים זה אל זה כדי להגיע למטרה. זאת אומרת אנחנו מבררים את המטרה, היא נראית לנו נגיד כנקודה, ואז אנחנו רוצים במקום נקודה לראות איזה שטח ששם אנחנו נמצאים ונכללים יותר ויותר. זאת אומרת יותר ויותר אנחנו, אני והוא, בונים את השטח המשותף, נכללים בו יותר ויותר ויותר. זה נקרא שעובדים נכון בינינו.

תלמיד: לגבי הבקשה לתיקון. נתת את הדוגמה של ילד קטן שלא עוזב עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. יכול להיות שהבורא נותן את המענה אך המענה לא תואם את מה שביקשנו. איך יודעים מתי לעצור?

אם אנחנו עובדים יחד ופונים לבורא אז הבורא עושה את זה וגם מסביר לנו מה הוא עושה. אז כל הדברים האלה הפכו להיות לעבודת ה' ולא עבודה שלנו. העבודה שלנו זה רק בבקשה. ועבודת ה' שהוא מבצע.

שאלה: אמרת שעלינו לשבור את כל המחיצות בינינו. כשקראנו את מנעולא ומפתחא אמרת שיש תענוג גדול לבורא מזה שאנחנו שוברים את המחיצות. האם המחיצות בינינו הן אותם המנעולים שעלינו לשבור?

כן. כך בדיוק. אין יותר שום מכשולים. אנחנו שוברים את כל המנעולים ואת כל המחיצות שיש בינינו ומחברים את עצמנו. יש כאן כמה צורות עבודה, אבל היא כולה לכיוון החיבור.

שאלה: מה זה בדיוק לבנות שטח משותף בינינו?

שטח משותף, שאנחנו מסכימים לתיקון שבו אנחנו מחוברים ועושים עבודה אחת.

תלמיד: זאת אומרת שכל הקלקולים שאני רואה כביכול, אמרת מקודם שהתכונות הרעות אחד אצל השני הם באים רק לעזרה. זאת אומרת, כל מה שאני רואה אצל החברים זה בעצם אצלי ואני מבקש עליהם תיקון.

כן.

שאלה: נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור דא"ק, התערבבו בנה"י דגלגלתא. זאת השבירה. השאלה מהו התיקון?

התיקון שאנחנו מוציאים אותם בחזרה מהשבירה, מעלים אותם למעלה מפרסא ומקימים מהם כבר עולם השלם, עולם האצילות.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו עכשיו נמצאים בשלב שאנחנו יכולים לחבר חלקים לגמרי שונים וכולנו כבר מוכנים לזה. וכשאתה מדבר על זה אז ממש יש התרגשות גדולה בפנים ומוכנות במאה אחוז מצד כולם. איך אנחנו יכולים להדביק אחד את השני בהתלהבות הזאת כדי שלא נעצור באמצע הדרך הזאת?

את זה אתן צריכות בעצמכן להמציא איך אתן יכולות לגשת אחת לשנייה ולקרב אותן איכשהו לעבודה המשותפת ולתיקון המשותף שלכן. תחייכו, תכבדו זו את זו במשהו, תעשו משהו נעים בשביל האחרות וכך לאט לאט אתן תגיעו לעבודה משותפת. אין כאן מה לעשות. אלה תרגילים גשמיים רגילים פשוטים שצריכים לעזור לכן.

קריין: 152.

"152. ופסוק זה תרגום חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. האם כך הוא, משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו? א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה.

אלא ודאי שכתוב תרגום משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי בפסוק הזה גם המלאכים הקדושים בכלל. כי גם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ.

כי לשון התרגום קרובה ללשון הקודש, ומ"מ אין המלאכים נזקקים לה, ואינם יודעים אותה. ולשאר לשונות אוה"ע הם נזקקים ויודעים. כי לשון התרגום הוא אחוריים, ו"ק של לשון הקודש. כי ו"ק נקראים אחוריים ותרדמה, בלי מוחין, שהם ג"ר.

וע"כ התרגום הוא באמת קרוב מאוד ללשון הקודש, אלא שיש כאן עניין אחר, שבסיבתו אין המלאכים נזקקים לה. כי לשון הקודש, הוא הלשון המכריעה באמצע, לשון המאזניים, המכריעה את כף הזכויות על החובות, ומחזיר הכול לקדושה. וע"כ נקראת לשון הקודש.

ועניין המאזניים מובן ממה שאמר רבי שמעון, השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, מלכות. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבִתה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה. הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה. ואז אֶדַדֵם מלמעלה עד בית אלקים, תהיה נקראת אלקים.

הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט. שנאמר, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות. כי המוחין דג"ר, הנקראים אלקים, אינם בקביעות בשמיים ובארץ, שהם זו"ן.

כי בעת שמעלים מ"ן מלמטה, נעשה מ"ה למ"י, ואותיות אל"ה מתחברות במ"י, ונעשה שֵׁם אלקים, שהם המוחין בשמיים וארץ. ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, מסתלקים המוחין מזו"ן, ונשארים בכו"ח דכלים וברוח נפש דאורות, הנקראים מ"י או מ"ה, ואותיות אל"ה נופלות לקליפות. כי מ"י גו"ע, ואל"ה אח"פ.

הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע, שעל ידו נמשכים המוחין, הנקראים קודש. כי ממשיך השם הקדוש אלקים לזו"ן, ומכריע אותיות אל"ה לכף זכות דקדושה. ונקראים מאזניים מלשון אוזן, כי אורות אח"פ נקראים ע"ש בחינה עליונה שבהם, שהיא אוזן.

ולעומתו יש לשון תרגום. כי בעת שאין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה. ואז נגלים האחוריים דזו"ן, מ"ה. וחוזרים שמיים וארץ, זו"ן, לו"ק. והוא לשון תרגום.

ובזה תבין, אשר תרדמה בגי' תרגום. והוא אותיות, תרד מ"ה. כי ע"י לשון זה, שאינה בטהרה, מתגלים האחוריים, מ"ה, שזה תרד מ"ה. ונמצא, יורדים המאזניים ובאים לכף חובה.

וכל זה הוא בנוגע לזו"ן, שהם שמיים וארץ, שנבראו במ"ה. כי הם יצאו מזיווג דיסודות, הנקרא מ"ה. אבל המלאכים הקדושים יצאו מזיווג דנשיקין דאו"א, ואין בהם מ"ה, אלא רק מ"י, עולם עליון, בינה. אשר מצד אחד הם נמצאים משום זה תמיד רק בו"ק בלא ג"ר, אמנם מצד שני גם ו"ק שלהם הם אור חסדים דבינה עילאה, מ"י, החשובים כג"ר ממש, ואינם צריכים לחכמה, כמו אמא עילאה. וע"כ הם קדושים. כי ג"ר נקראות קודש". זאת אומרת למרות שאין בהם אור חכמה אבל לא חסר להם והם יכולים לבצע את התפקיד שלהם במלואם.

"ולפיכך, אין המלאכים מתפעלים כלל מלשון התרגום, המגלה מ"ה בזו"ן ומחזיר אותם בו"ק, מב' טעמים:

א. שאפילו בעת שיש לזו"ן ג"ר מלשון הקודש, אינם מקבלים ממנו הג"ר, בהיותם חפצים רק באור חסדים, כמו אמא עילאה.

ב. כי גילוי האחוריים דמ"ה אינו נוגע להם, כי אין בהם מ"ה.

וזה שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו, אינם נזקקים, משום שאינם מפסידים כלום מחמתו, ואינם מרוויחים מהסתלקותו, כי הם רק ו"ק. ואינם מכירים אותו, כי אין בהם מ"ה.

ונאמר, שלא יקנאו את האדם להרע לו. כי הפסוק הזה מקלל אלוהים אחרים, המפריעים לגילוי מוחין דג"ר מחכמה. שע"כ הם צריכים להיאבד מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. ולפי שגם למלאכים אין ג"ר דחכמה, אלא ג"ר דחסדים לבד, הרי ירגישו מחמת זה ביזיון לדרגתם, ויקנאו אותנו על היותנו מחשיבים את עצמנו כל כך.

וגם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ, כי נקראים אלקים, בהיותם נמשכים מאמא, הנקראת אלקים. וע"כ הם בכלל אלקים. והם לא עשו השמיים והארץ, כי גם הם אינם יכולים לקיים שמיים וארץ בג"ר דחכמה, ואין קיום לשמיים וארץ ליישוב בני אדם בזרע ובקציר, אלא רק ע"י המוחין דג"ר דחכמה, הרי שגם הם לא עשו השמיים והארץ."

תמיד יש לנו בעיה מסוימת בכך שאנחנו לא יודעים למה לשייך את בינה. מצד אחד, יש לה חלק מהכתר, חלק מהחכמה, חלק מעצמה, מהבינה, חלק מזעיר אנפין שהיא נותנת לו כדי לבנות את המלכות. ולכן, יש לנו בבינה, כביכול, קשר בין כל הספירות העליונות והתחתונות ממנה, וכך היא פועלת. לכן, על התפקיד שלה אנחנו עוד נצטרך ללמוד.

שאלה: האם התרגום הוא הכוונה שלנו להתפלל לחיבור בינינו?

התרגום הוא שייך לחיבור, זה מה שאני יכול לומר.

שאלה: האם ההפרדה של המלאכים הקדושים על יד לשון הארמית, לשון הפוכה, היא מכוונת כדי שהכוח העליון לא יתערב בחופש הבחירה של האדם?

אפשר להניח שכן.

שאלה: מה המשמעות שהמלאכים יש להם רק ג"ר דחסדים?

לחלק מהבריאה יש היכולת להשתמש באור החסדים בלבד, ומהם יש כוחות שנמצאים בג"ר דחסדים, שיכולים להופיע, ויש כאלה שנמצאים רק בז"ת דחסדים ועוד אחרים, כל מיני אופנים. יש הרבה אופנים למלאכים.

שאלה: מה הוא בדיוק כוח המלאכים שהוא מקנא באדם?

זה נקרא מלאכים, זה בכל זאת מצד אחד זה מלכות ומצד שני קשורה לבינה, ויש בהם קנאה בבני אדם שיכולים להשתמש למעלה מכוחות המלכות.

שאלה: לפי הקטע חשבתי כל הזמן ששפת הקודש היא אהבה, ופה בכלל לא מדובר על אהבה, יכול להיות שאני טועה?

לא, אבל תמשיך, אתה בדרך.

שאלה: האם תוכל להסביר מהי המשמעות של המלאכים הקדושים?

"מלאך" זה מהמילה מלכות, רק ההבדל בין מלאך לאדם הוא שלמלאך אין בחירה חופשית. נניח יש לך בעבודה עובד שהוא מדען או מהנדס, ולצורך עבודתו משתמש בשכל, ברגש, בידע, בניסיון, והוא מבצע את העבודה לפי מה שהוא חושב בעצמו, ויש כאלו שאין להם עבודה כזאת אלא הם רק מבצעים את העבודה שנותנים להם, ואסור להם, אפילו אם יש להם רצון, לצאת מגבולות המשימות שנתנו להם.

"מלאך" זה הכוח שמבצע, אין לו בחירה חופשית, הוא פשוט מבצע הכול. אבל מתוך כך שהוא מבנה רוחני, יש לו קנאה, תאווה וכבוד, וכל מיני תופעות כאלה שהוא מקרין אותן בחזרה למקור שמשפיע עליו, ומזה יש תופעות מאוד מעניינות מהמלאכים.

גם בנו ישנם אותם המלאכים שרוצים לבצע כל מיני פעולות והם קופצים, ורוצים, שליליים וחיוביים, חיצוניים, אבל אנחנו לא משתמשים בהם בדרך כלל. עוד נדבר על זה.

שאלה: החלק הזה במלאכים שיש בהם רק ו"ק והם לא מכירים את מ"ה, האם יש בהם רק ו"ק מתוך בחירה או מתוך הטבע שלהם?

לא, זה מהמבנה הכללי.

שאלה: איך אנחנו משתמשים בכוחות השונים כדי לעלות מעל הפרסה?

אנחנו צריכים לעשות פעולות שיעלו אותנו למעלה מפרסה. קודם כל להתחבר לכל מיני משימות עליונות, להתבטל כלפיהן, להתקשר אליהן, ואז נוכל לעלות ולהשתתף במשימות עליונות, וכך נעלה למעלה מהפרסה. אלו בירורים, איזה כלים דקבלה, איזה כלים דהשפעה אנחנו צריכים שיישארו איתנו, שאנחנו משתמשים בהם, ולא משתמשים, אלו דברים לא פשוטים, אנחנו נברר אותם לאט לאט.

שאלה: בחלק הקודם של השיעור אמרת שהבורא לוחץ על האדם בכל מיני אופנים, בעבודה, דרך הבוס, דרך אשתו, וגם אמרת שצריך להגיע לאיזון כוחות עם אותם לחצים. איך בדיוק עושים זאת?

תנסה לשלב את כל הלחצים ואת כל ההשפעות עליך ולהביא אותם לאיזה סיכום, למה זה בסך הכול דוחף אותך? למה זה מכוון אותך? ואז תראה בסופו של דבר שהבורא דרך כל ההזדמנויות האלה רוצה ממך משהו. תנסה לברר למה הוא דוחף אותך ולמה הוא מצפה ממך.

תלמיד: וספציפית כלפי הגורמים הלוחצים האלה, איך להגיע איתם לאיזשהו איזון, האם יש איזושהי המלצה שלך?

כן, רק לא להסתכל עליהם אלא על הבורא, שהוא מפעיל אותם, אין בהם שום אישיות מעצמם, אפילו שהם כבני אדם, בגופים של בני אדם, העיקר הוא, לשם מה הבורא שולח אותם?

תלמיד: כדי להתקשר אליו.

ודאי שבדרך כלל זה כך. זה יכול להיות בצורה ישירה, וזה יכול להיות בצורה אלטרנטיבית עדיין.

שאלה: כתוב בטקסט שלשון התרגום איכשהו מגנה עלינו בפני קנאת המלאכים, מהי בדיוק לשון התרגום?

בינתיים זה לא עבורנו אבל עוד מעט אנחנו נהיה ברמה כזאת שנוכל לעלות לרמת המלאכים. מלאכים הם אלו שיכולים לבצע בצורה ישירה את רצונות הבורא, ובקרוב גם אנחנו נהיה כאלה.

שאלה: זה נראה שלא המלאכים נשלחו על ידי הבורא אלא ברגע שהאדם מעלה מ"ן בצורה נכונה הוא בונה מחדש את הבורא הנכון שיורד מחכמה. אז מי זה שנשלח, האדם שבורא את הבורא או המלאכים?

הבורא שולח מלאכים לאדם והאדם שולח מלאכים לבורא. ככה זה.

שאלה: האם לשון המאזניים שעליה כתוב כאן זו מדידה של התכונות שלנו?

כן, אפשר להגיד, את צודקת.

שאלה: האם עבור שמירת הברית שעליה אנחנו מדברים רבות מספיק לשמור על השם "אלה" בלי "מי"?

זה מספיק, אבל זה לא פשוט, כי יש לך כאן עסק עם הכלים דקבלה.

שאלה: אני מרגיש מחויב לעשות את העבודה כאילו שאין לי בחירה כאן. איך אני צריך להבין את המצב של המלאכים, האם גם אני מלאך בזה? כי אני לא רוצה להיות במצב "מלאך".

"מלאך" זה מבנה רוחני שאין בו בחירה חופשית. המלאך מקיים פקודות של הבורא או של האדם ונמצא באמצע בין שניהם, בין הבורא לאדם. לכן להיות מלאך, נניח שאומרים על מישהו שהוא "ממש מלאך", זה לא כבוד כל כך גדול, כי מלאך זה נקרא שפועל, מבצע ללא שום החלטה מעצמו. זה נקרא מלאך.

לכן כשאנחנו רוצים להיות מלאכים של הבורא, הכוונה היא שאנחנו רוצים שעם כל יצר הרע שלנו נהיה כמלאכים. יצר הרע נותן לנו את כל הבחירה חופשית, הוא עושה מאיתנו בני אדם, אם לא היה יצר הרע היינו לגמרי חלק מהבורא, לכן אנחנו רוצים להגיע למצב שעם כל ההבחנות שלנו אנחנו נהיה כמלאכים, זאת אומרת שכל יצר הרע שלנו יסכים ויבצע מתוך עצמו, מתוך בחירתו, את כל הפעולות הנכונות, וכל הפעולות הרעות יהיו כטובות.

שאלה: כשהבורא לוחץ על האדם ומביא לו הכבדה, ואדם מרגיש שאם לא יעשה את הפעולה הנכונה אז "כאן יהיה מקום קבורתכם", ומצידו הוא מתפלל בכל הכוח שלו, איך הוא מנתב את הפעולות שלו לפעולה נכונה יותר כשאין לו מושג מהי?

הוא עושה פעולה קשה ככל האפשר לרצון לקבל שלו. יש כזה כלל - הבחירה היא בחירה ביגיעה, איפה שאתה לא רוצה, שם תעשה, מכל האפשרויות שלך. ואז זה יהיה מספיק, ואז זה יהיה נכון.

שאלה: אנחנו משתדלות להתאסף פיזית כמה שאפשר ואנחנו לומדות יחד את ספר הזוהר, מורגש חיבור מאוד גדול וגדילה גם בלב וגם בדעת, בשכל, איך עלינו להתקדם עם כמה שפחות נפילות וחיבור מתגבר לכל בני ברוך?

שאלה רחבה, אני לא יודע בדיוק איך לענות עליה, כולנו נמצאים בתנועה הזאת. אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר קרובים זה לזה, כמה שיותר אולי לדבר, למרות שיש אנשים שמדברים פחות ומשתתפים יותר. אני לא יודע מה להגיד לך, הכול תלוי בהכרה, בהבנה, בהרגשה עד כמה אני תלוי בשני. שאין לי שום עתיד בעוד רגע, אם לפני שאני מגיע לעתיד הזה, אני לא מתחבר עם החבר - אני חייב להתחבר עם החבר ואחר כך אני אגיע.

זה כמו שיש משחק על דיסק כזה ואנחנו צריכים לעבור ממצב למצב כך, שאם אני רוצה לעבור לקראת המטרה למשבצת אחת, לצד אחד, אני חייב להתחבר עם מישהו ואחר כך לעבור ולהתחבר עם עוד מישהו, ואחר כך עם עוד מישהו להתחבר, לסמן "וי" על כל חבר וכן הלאה. אני חייב להיות במשהו מחובר עם חברים, עם חבר, עם כמה חברים יחד וכן הלאה.

זאת אומרת, זו בעצם ההתקדמות. כשאנחנו מסתכלים על מטרת הבריאה, אנחנו רוצים להגיע אבל אנחנו לא קושרים את זה לחיבור בינינו, וזו הבעיה. הבעיה שאנחנו מחליפים את המטרה לאמצעי. אנחנו צריכים להבין שחיבור עם כל חבר וחבר בצורה פנימית זו ההתקדמות למטרה. אני פשוט לעשות לסמן אצלי - זה עשיתי, זה עשיתי, זה עשיתי, עם חבר הזה, עם חבר הזה, עם חבר זה, וכך כשאני מרגיש שאני עובר על החיבורים האלה אז אפשר להגיד שאני באמת מגיע לסוף. ובסוף היום תעשו סיכום, התחברתי עם כמה חברים ואני מקווה שעל ידם אני עוד יותר אתקדם לחיבור השלם בין כולם.

תלמיד: אנחנו מחזיקים את זה קודם במחשבה ואחר כך זה עובר ללב? איך זה קורה? כי ההרגשה מאוד התפתחה ומורגשת לאחרונה.

כן, כך צריך להיות. אני מרגיש את מה שאת אומרת, כי מה שאת מרגישה חוזר אלי.

שאלה: הזכרת את החשיבות להתחבר לכל החברים. אבל למה האהבה כלפי החברים היא לא פרופורציונאלית, יש חברים שאני לא שונא אותם אלא פשוט אני אוהב אותם פחות וחלק אני מתחבר אליהם יותר. איך אני יכול לרפא את היחס הזה ולהגיע לכנס ערבה עם יחס שווה לכל חבר?

יכול להיות שאתה לא יכול לעשות את זה עכשיו. בכנס ערבה יהיה לך יותר קל לעשות כי יהיו שם מאות אנשים כמוך ואז אתה תהיה יותר מעורב בהמון כוחות שלידך. ולכן אני חושב שעכשיו אל תדאג לזה, העיקר עכשיו תתקדם עם העשירייה שלך ובצורה שאתה מסוגל. שנגיע לכנס ערבה אתה תראה עד כמה זה יפעל עליך אחרת.

שאלה: גם אנחנו מתכוננים לערבה ויש תקווה גדולה שיהיה חיבור גדול וחזק. אנחנו יודעים שחשוב שנתחבר אבל יצר הרע מפריע לנו. אפשר לומר שיצר הרע הם ההרגלים שלנו והאם אנחנו יכולים לתקן את ההרגלים הרעים שלנו, כמו אדם שמעשן סיגריות אחר כך מפסיק. מה תוכל להמליץ לנו, האם אנחנו יכולים לתקן את ההרגלים שלנו?

אלה לא הרגלים. אנחנו מדברים על היחסים בין החברים, כלפי החברים. כלומר, היחסים השלילים שיש בך כלפי החברים תהפוך אותם לחיוביים. אלה הרגלים שאתה צריך לשנות.

תלמיד: את זה אני יכול לעשות.

תעשה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב של לעשות פעולות רוחניות. מה זה פעולה רוחנית ואיך אנחנו מממשים את זה?

פעולה רוחנית היא שאני מתקרב לחבר יותר, כל היתר הן פעולות גשמיות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכות להתחבר לחברות בעשירייה כל יום בצורה פנימית ואז לעשות "וי" על החיבור. אצלנו בעשירייה יש הרבה בירור סביב מה זה חיבור. תוכל להסביר לנו מה זה אומר להתחבר פנימית ומתי כבר אפשר לעשות "וי" שעשינו את החיבור הזה?

אני לא יכול. בשביל זה אני צריך להיות במקומכם. אתם צריכים להבין מה זה נקרא להתחבר פנימית יותר עם החברה ולעשות "וי", זה רק עליכם.

שאלה: אמרת שעוד מעט נעלה לדרגה של מלאכים ושלהיות מלאך זה לא כזה דבר חשוב כי אין חופש בחירה. מלאך הוא שלב ביניים בדרך שלנו והאם כולנו נהפוך להיות מלאכים?

לא, אנחנו לא צריכים להשתוקק להיות מלאכים. אנחנו צריכים להשתוקק להיות בני אדם. אדם הוא מי שיש לו חופש בחירה. למלאך אין לו חופש בחירה, למלאך ניתנת משימה והוא מבצע אותה.

תלמיד: אז למה אמרת שעוד מעט נגיע לדרגה של מלאכים?

אם אנחנו נקבל הנחיה לעסוק רק בתכונות פעולות השפעה ואנחנו נקיים את הפעולות האלה, אז בכך נקרא מלאכים. ואז נתעלה גבוה יותר ויהיה לנו חופש בחירה. ומתוך חופש הבחירה אנחנו נבצע את הפעולות האלה, זו כבר דרגת האדם.

תלמיד: כלומר, בכל אופן אנחנו נהיה חייבים לעבור דרך המדרגה הזאת?

כן.

שאלה: איך קורה שאני מתחיל לעשות מאמצים לשפר את היחסים עם החבר אבל הוא דוחה את המאמצים האלה ולא מקבל את המאמצים האלה בצורה חיובית?

תנסה להגיע אליו מהצד השני, תנסה להגיע אליו בצורה אחרת. אבל אתה חייב להמשיך לעשות מאמצים כדי להתחבר עם החבר.

תלמיד: לפעמים המאמצים, היגיעה שאני עושה כדי להתחבר הלב לב האבן שלי מקשה עליי לעשות את זה הוא ממש מעמיס, מעמיס ולא נותן לי לפתוח את הלב. איך אני מתמודד עם לב האבן שלי עם הלב הקשה שלי?

תנסה לקחת איתך יחד עוד חבר אחד ויחד תנסו לעשות את העבודה הזאת.

שאלה: אם אני חושב במהלך היום על החברים ומתפלל, האם זה אומר שאני מתחבר אליהם?

אתה משתדל. מתחבר או לא אני לא יכול להגיד.

תלמיד: מה זה אומר שאני חושב על חברים ואני מתחבר אליהם בפנימיות?

עצם זה שאתה מרגיש שאתה עושה את זה, זה נקרא שאתה מתחבר.

אתה רוצה להתחבר עם החברים, ואתה כאילו מדבר איתם, כלומר מדבר איתם בפנים. אתה לא מתקשר אליהם, לא מתקרב אליהם, אתה בפנים כאילו מדבר איתם ורוצה להתקשר אליהם. ואז אתה שואל את עצמך האם זה באמת חיבור וקשר.

תלמיד: על מה אני מדבר איתם?

זה לא חשוב על מה. האם אתה מדבר איתם פיזית או מדבר בדמיון? האם אתה מתקרב אליהם פיזית או פנימית?

תלמיד: פנימית. אני חושב עליהם במהלך היום.

יופי. אז בצורה כזאת אתה גם מדבר איתם, כאילו מדבר.

תלמיד: כלומר אני חושב על החברים בפנימיות וכביכול מדבר איתם.

כן, בפנימיות.

תלמיד: על מה אני מדבר איתם?

לא חשוב על מה.

תלמיד: איך אני מתחבר אליהם?

בצורה כזאת כשאתה מדבר איתם מתוך הלב שלך אל הלב שלהם, לא בצורה פיזית, אלא מתאר את הקשר הזה, אז אתה שואל, "האם זה קשר נכון? האם אני מתאר נכון את הדברים האלה? האם הם קורים באמת?". ואני אומר לך שלא, שזה עדיין בכוח ולא בפועל.

שאלה: בטקסט כתוב שהם נכללים מאלוהים אחרים. למה זה כתוב ברבים? האם הבורא הוא לא אחד?

קוראים בשם רבים ולא בשם יחיד מפני שהבורא מתייחס ומפעיל עלינו כל מיני השפעות בכל מיני אופנים. לכן כך אנחנו אומרים, אלוהים אחרים, הרבה אלוהים, כוחות שונים, זרים, וכן הלאה.

תלמיד: איך גם אנחנו נכללים באותו מצב כדי להגיע להתכללות עם הבורא, עם המצב השלם?

אנחנו משתדלים להסכים עם כל הפעולות והפניות שלו ורוצים להיות מותאמים אליהם. אבל אנחנו לא מסוגלים בדרך כלל, כי אלו הרבה מאוד אופנים שונים ואנחנו לא מסוגלים להיות כמוהו. בדרך כלל אנחנו צריכים לרדת ליחסים ספציפיים ובהם להשתדל להשתלב בתוך פעולות הבורא.

שאלה: כשאני חושב על החברים ומדמיין את הדיבור איתם וגם הבורא נכנס עם התפילה, איך אני הופך את המצב הזה ממצב שהוא בכוח לפועל?

"בכוח" זה נקרא שאתה לא מדבר איתם, אלא זה רק בדמיון שלך.

תלמיד: נכון.

איך להעביר את זה מהכוח אל הפועל? אתה צריך להשתדל לארגן תנאים חיצוניים.

תלמיד: אז בפועל זה ממש כביכול להרים טלפון לחבר, לשאול "מה שלומך? "בוא נקרא קטע, נעלה תפילה"?

יכול להיות, אם זה מוצא חן בעיניו, אם הוא מוכן לזה וכן הלאה.

בקרוב ניסע למדבר, תהיה לכם שם הזדמנות להיות זה עם זה, לדבר, לשוחח ולעשות הרבה בירורים. במדבר זה עוד יותר קל, במקומות כאלה, כי שם אתה יכול להתחבק עמו, להיות לידו ולדבר על מה שכולם מדברים. ואז אתם ממש נמצאים "בצלחת אחת".

תלמיד: האם לדיבור הזה כשאני נפגש עם החבר, יש התחלה מסוימת וסוף מסוים או שזה לא משנה מה קורה?

לא משנה. זה נכלל בסך הכול. לפעמים חצי מילה מספיקה.

שאלה: בהמשך לבירור הזה, עדיין רוב שעות היממה אנחנו לא בקשר של דיבור או רואים אחד את חברו, ובוודאי שבזמן השיעור אנחנו לא יכולים לדבר פיזית. אז מה זה כן חיבור בפועל?

"חיבור בפועל", נקרא כשאנחנו מרגישים במאה אחוז שאנחנו קשורים ומבינים זה את זה.

תלמידה: איך להגיע לזה?

זה תלוי בך.

תלמידה: אני מכירה את החברות כבר שנים, את האופי שלהן, מידי פעם אנחנו מדברות במהלך היום, אבל עדיין זה לא מרגיש כמו החיבוק שאתה מדבר עליו. איך מתקדמים לשם? חשבתי שזה כן לדבר בפנימיות?

אני לא יכול להסביר לך מה זה פנימיות אם את לא מרגישה פנימיות. יש לכן מסך כלשהו, די חזק בין הפנימיות לחיצוניות. אתן יכולות לדבר על כל מה שקורה בעולם או כל מה שקורה אפילו במשפחות, אבל אצל כולם, דברים חיצוניים, אפילו כשזה קורה גם במשפחה שלך. זה נקרא "קול חיצוני" כי אתם מדברים על מה שקורה אצל כולם. אבל על הדברים הפנימיים לא מדברים. אני לא אומר שאתם צריכים לדבר, אבל אם יש נטייה כזאת אז צריכים להבדיל בין אלו לאלו.

תלמידה: אז מה אפשר לעשות עם המסך הזה? זה מאוד מורגש, שיש קיר.

הקיר הזה לא מורגש בין פנימיות לחיצוניות. הוא בין חיצוניות לחיצוניות. יש חיצוניות שהיא בכל מקום אותה חיצוניות כמו בעיתונים, ויש חיצוניות שקורית בכל משפחה, שאין בה שום דבר פנימי, אישי, אינטימי. אבל "על זה לא מדברים". אבל לא זה ולא זה, שייכים לחכמת הקבלה.

תלמידה: אז איך אנחנו חודרים, נכנסים לתוך האזור שהוא כן יותר פנימי?

זה כבר תלוי בלב שלכן. כמה אתן רוצות לפתוח אותו כלפי הבורא. שהבורא ימלא את הלב, שנרגיש אותו בתוך הלב, מה הוא רוצה מאתנו, על מה אנחנו רוצים לוותר, לתת לו וכן הלאה. אם לא נעשה את הפעולות האלה, נגמור כמו חיות בעולם הזה.

תלמידה: על מה הבורא רוצה שנוותר? מה הוא מצפה מאתנו כדי שנשמע אותו, כדי שהוא יפתח לנו טיפה את הפנימיות הזאת?

הבורא רוצה שנעריך את החיים הפנימיים יותר מהחיים החיצוניים, שקודם כל יהיה לנו קשר בינינו לבורא וכל היתר כארעי. אם נשתדל לכוון את עצמנו לכך, כבר יהיה לנו רווח גדול, נראה לאן אנחנו מתקדמים. ואם לא נוכל לסדר את עצמנו כך, אז נראה כמה אנחנו מתרחקים וחוזרים לפעולות של העולם הזה, קניות, עבודה, קצת בילוי וזהו.

תלמידה: אז לזלזל בחיים החיצוניים יותר?

לא. כדי להעלות את חשיבות הרוחניות למעלה יותר, השיטה היא לא להוריד את חשיבות הגשמיות למטה, אחרת זה לא יגרום לעליה, אלא החשיבות הרוחנית צריכה להיות למעלה מכל הדברים הגשמיים. גם כשהדברים הגשמיים לוחצים עלי, למשל כשאני רוצה לסדר, לשנות דברים, משפחות, עבודה, ועוד, אז למעלה מזה, אני מסתכלת על הרוחניות, כמה זה יכול להועיל או להרוס לי את הרוחניות.

תלמידה: בזמן השיעור למשל, רובנו מרגישים שהרוחניות הרבה יותר חשובה מהגשמיות, ואז קמים בבוקר ושוב הגשמיות משתלטת עלינו, פתאום. איך מתחילים להגדיל את הרוחניות מחדש?

אני משאיר את הרוחניות במקום שלה, גבוה מעל הכול ואת הגשמיות אני מקיים תחת המטריה הזאת, ואז פתאום תראי באיזו קלות זה מסתדר, אדם צריך רק להסכים שכך הן צריכות להיות מסודרות אצלו, המגמה הגשמית והמגמה הרוחנית.

תלמידה: ובשביל מה צריך את הגשמיות? במה היא משרתת את הרוחניות במצב הזה?

אחרת לא היינו יכולים להעלות את הרוחניות למעלה מהראש.

תלמידה: אז זה כמו שטיח, קרקע לדרוך עליה?

אני אומר ששתי השכבות האלה, צריכות להיות מסודרות בצורה כזאת שהרוחניות תהיה למעלה והגשמיות למטה, ואנחנו שומרים בכל המקרים בחיים, את היחס הזה.

תלמידה: שמעתי שאמרת לנו כהכנה לכנס, שאם לדוגמה הגברים נמצאים בפעולה גברית שזה הטיול, אז בפעולה הזאת זה טוב שנשים סובבות את הגברים.

לרדת למקרים כאלה, אני לא חושב שזה עכשיו המקום. נדבר אחר כך, זה מנותק ממה שאנחנו אומרים, רחוק.

שאלה: כשאנחנו מדברים על הבחירה החופשית, אז המצב של חוסר בחירה חופשית הוא מצב שהאדם מרגיש בו חסר אונים, שכאילו הבורא כופה עליו איזה מן ייאוש כזה ואז הוא חייב לפנות לבורא דרך החברים, זאת הכוונה?

כן.

שאלה: זה שאני רוצה להבין לעצמי, האם זה מפריע לי להבין את הזוהר?

לא. בתקופה הראשונה שלומדים אנשים פשוט רוצים לדעת מה כתוב, להכיר את הטקסט, להכיר את הספר, כמו כל ספר אחר. אחרי כן הם כבר יכולים להתחיל להיכנס פנימה יותר, אבל לא שגישה כזאת מפריעה למתחיל.

שאלה: למה הבורא גורם לנו לשכוח את הקשרים שבנינו איתו וכל פעם צריכים לבנות אותם שוב ושוב?

כדי להוסיף את זה לחשבונכם, וזה הכול שלכם, לא לדאוג. אתם שוכחים את זה כי כך צריך לשכוח.

שאלה: בכנס הערבה הקרוב העשירייה שלנו תתחלק לשלושה חלקים, חלק יגיעו לכנס הערבה, חלק ישתתפו בכנס בטורקיה וחלק יצפו בכנס מהבית. איך במצב כזה אנחנו יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד?

ככל שאנחנו נרצה להתחבר בינינו ובבורא, אז אנחנו נהיה בלב אחד שזה הבורא. הוא אחד, שורה בכל העולם, אין גבולות, אין חלקים, אין כלום. אם אני מתחבר אליו, אני מתחבר לכל חבר וחבר שגם מחובר לבורא. זה הכול. נשתדל כך לחיות.

שאלה: השאלה היא לגבי מפגשים פיזיים שלנו בעשירייה, כשאנחנו כבר נפגשות, איך אז להגביר את הפנימיות על החיצוניות? הגענו, אנחנו כבר נמצאות יחד בגופים שלנו. איך להפוך את המפגש למפגש פנימי?

הכול תלוי בהכנה ולא במפגש עצמו. לשם מה אני באה? אני באה כדי להתקרב ולהתכלל בכל החברות שלי ולהיות בהן ולא להרגיש את עצמי. אני רוצה להרגיש את הפנימיות שלהן. הן כולן מחוברות, אני רוצה להיות ממש שם, להמיס את עצמי שם. אם אני מכינה את עצמי כך להיות בקשר עם הקבוצה שלי, אז בסופו של דבר אני אצליח.

תלמידה: ואיך לעזור לחברות להגביר בפנימיות, להיכנס לפנימיות? יעזור לדבר על זה?

על ידי דוגמה, שקודם כל תנסי את להיות ממש ביניהן כמרכז שאפשר שם להתחבר. קודם תתחילי בעצמך, ואז תרגישי עד כמה שזה נותן דוגמה לאחרות. לא מספיק להגיד "טוב", אלא צריכים לעשות את זה.

שאלה: האם אנחנו צריכים סבלנות כדי להגיע למצב השלם של החיבור, או שאנחנו צריכים כל הזמן להאיץ?

אחד לא מפריע לשני, אנחנו צריכים בסבלנות כל הזמן להאיץ את עצמנו.

(סוף השיעור)