שיעור בוקר 05.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 238, בית שער הכוונות,

אותיות כ"ו-כ"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 238, "בית שער הכוונות", פרק ג', אור פשוט, אות כ"ו.

אות כ"ו

"וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין, כבר נתבאר למעלה, כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי תפארת שבו ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים, ונתפשט בחוץ מחצי תפארת שבו ולמטה, ונעשה עולם הנקודים."

אות כ"ז

"ואמנם תכף בעת הצמצום, שהוא עליית האור למעלה, טרם צאתו מן העינים, ועדיין לא נעשו הנקודים, תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניות, כי האור הפנימי נסתלק למעלה, ולא יכלו לעמוד שם, וירדו למטה תחת רגלי היושר של אדם קדמון, במקום האור המקיף אשר תחת רגלי היושר של אדם קדמון בלבד."

קריין: אור פשוט, אות כ"ז, נמצא בסוף טור א'.

פירוש אור פשוט לאות כ"ז

"תכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מן העינים וכו' נחשכו שתי בחינות החיצוניות וכו': פירוש, כי ענין עלית המלכות המסיימת לחצי ת"ת דא"ק שביאר הרב לעיל, הנה באמת לא עשה שום רושם בא"ק עצמו, ועליות אלו של המלכות, היו כדי לעשות זווג חדש לצורך התחתון שהם הנקודים, אבל בא"ק עצמו לא היה שום שינוי, כי כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהו על העליונים משם. ולפיכך לא נעשה שום סיום חדש תוך פרצוף א"ק עצמו, אלא כל הסיום החדש שנתחדש בצמצום הזה, פעל רק על הכלים דפרצוף התחתון דא"ק הנקרא נקודות דס"ג, המתחיל מטבור ולמטה דא"ק ומסתיים בנקודה דעוה"ז. כנ"ל.

כי הנה גם בפרצוף זה דנקודות דס"ג דא"ק, נעשה בו ג"כ סיום חדש מתוך עלית המלכות למקום בינה, וכאן פעל הצמצום להפריד את הכלים הנמצאים למטה מחזה שלו, מפאת המלכות המסיימת שעלתה שם. ונמצא כל החלק הזה שמחזה ולמטה עד לנקודה דעוה"ז נפרד מבחי' הפרצוף, ואינו ראוי לקבל שום אור, בדומה ממש לנקודה דעוה"ז שמתחת רגלי א"ק הפנימי." כאילו נקודת דעולם הזה עלתה לפרסא.

"(הרב מכנה פרצוף זה בשם חצי ת"ת ולמטה דא"ק, ובמקומות אחרים קורא אותו נקודות דס"ג, (עי' בשער ההקדמות דרוש ד' בעולם הנקודים) והוא פרצוף שלם ראש וגוף כנ"ל, שמכח הצמצום החדש נסתלק כל האור ממנו ועלה למעלה מטבור דא"ק, כנ"ל בדברי הרב)."

כולם זוכרים מה זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג. נקודות דס"ג התפשטו למטה מטבור עד הסיום, מילאו נה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא. מתוך זה שמלאו אותם, הצטמצמו. ואז מלכות המסיימת שהיתה בסיום רגלין עלתה עד חצי תפארת דנקודות דס"ג, והמקום, הגבול הזה נקרא "פרסא".

כלום לא קרה כל כך, אבל מה בעל הסולם אומר שקרה? האורות שהיו קודם למטה מפרסא עד הסיום, עכשיו הם עלו למעלה, זה נקרא "צמצום ב'", עלו למעלה, בינתיים. ואז הוא אומר שהאורות האלה שהיו למטה, שכביכול עלו למעלה, הם נעשו כאורות המקיפים סביב הפרצוף שנשאר לנו מנקודות דס"ג.

הפרצוף של נקודות דס"ג הוא מתפשט מפה דס"ג ועד הפרסא, מפה דס"ג עד הטבור ומטבור עד הפרסא. ואותו חלק של הנקודות דס"ג שהיה מפרסא ועד הסיום, אותו חלק הצטמצם. כי מלכות מהגלגלתא צמצמה אותו, ואז אותו אור שהיה שם, הוא עלה למעלה, הוא אומר. אבל עוד לפני שהוא עלה למעלה, מה שנעשה כאן, שהאור הזה מתעגל סביב נקודה חדשה. ואז שני האורות האלה שהם היו בתוך הפרצוף הזה, הם הפכו להיות למקיפים חיה ויחידה והם נמצאים כך שמתעגלים למטה מסיום רגלין דא"ק.

אז היו לנו שם כל מיני מקיפים אחרים, ויש עוד שני מקיפים. מאיפה הם באו? הם באו מהאור הפנימי שהיה קודם בפרצוף, אבל הפרצוף הצטמצם, לא יכול להחזיק אור פנימי בעל מנת להשפיע, אז האור פנימי הפך להיות לאור מקיף. ואור מקיף מתעגל אז סביב נקודת הצמצום החדשה, כי היא מולידה אותו.

תראו מה שהוא כותב למעלה בכ"ז.

"ואמנם תכף בעת הצמצום, שהוא עליית האור למעלה," צמצום ב' הוא מתכוון. "טרם צאתו מן העינים," שנעשה הזיווג הבא בנקבי עיניים דראש דס"ג על ב'/א', צמצום ב'. זה עדיין לא נעשה, זה בינתיים שהאורות מסתלקים מנקודות דס"ג. "ועדיין לא נעשו הנקודים, תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניות," ד' וג', שהיו למטה מפרסא עד הסיום רגלין. "כי האור הפנימי נסתלק למעלה, ולא יכלו לעמוד שם," האורות. ואז הם ירדו כמקיפים, שלא יכולים לקבל אותם בעל מנת להשפיע, "וירדו למטה תחת רגלי היושר של אדם קדמון, במקום האור המקיף אשר תחת רגלי היושר של אדם קדמון בלבד." זאת אומרת יש שם עוד כל מיני מקיפים מצמצום א', כל מיני אורות שלא התקבלו בפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג. אז נתווספו שם עוד שני האורות האלו, שהיו בד' וג' בנקודות דס"ג, שהצטמצמו.

שאלה: רגלי יושר דא"ק הם שינו את המקום שלהם בזמן צמצום ב'?

רגלי יושר דא"ק לא שינו שום דבר, אלא פרצוף נקודות דס"ג שירד למטה מטבור התפשט עד סיום רגלין, ואז כשנעשה צמצום ב', הרגליים שלו התקצרו עד הפרסא.

תלמיד: ושני האורות המקיפים החדשים, חיה ויחידה שעכשיו עלו, הם מתעגלים סביב נקודת הפרסא?

הם מתעגלים עכשיו לא סביב הפרסא, אלא למטה מסיום רגלין.

תלמיד: איפה זה למטה מסיום רגלין?

סוף הפרצוף, סוף הגלגלתא, סוף כל העולמות.

תלמיד: מה יש שם?

לא יודע. על זה לא למדנו. אני לומד מה שלמדנו. מה שהוא נותן, על זה אני לומד.

שאלה: איך בעל הסולם קורא לאורות בשמות כשהם לא בתוך הכלים בכלל?

איך הוא יקרא להם?

תלמיד: לא יודע, איך יש לו מדידה בכלל אם זה מחוץ לכלי?

אני לא יודע. אני מסתכל על חתיכת סטייק, אני אומר זה סטייק יפה, טוב, חם כנראה, יש לו כך וכך טעמים. מאיפה אני יודע? זה אותו הדבר.

תלמיד: אני מפחד שאני אלך לפילוסופיה, אבל את הסטייק אני רואה בעיניים, זה כן פוגש אותי באיזה כלי.

אז הוא רואה את זה ומספר לך. הוא רואה את זה, הוא ממש רואה את האורות המקיפים. אחרת איך הוא מגלה? הם מתעגלים, האמת שהם מתעגלים סביב נקודת הצמצום החדשה שהיא עומדת בפרסא. אז יש כאן הרבה שאלות, נברר אותן אחר כך.

שאלה: איזה אור הצטמצם, אור חסדים?

הצטמצם האור הפנימי שהיה בפרצוף נקודות דס"ג מנקודת החזה שלהם שנקראת אחר כך פרסא עד הסיום, האורות האלה הצטמצמו. זאת אומרת לא האורות הצטמצמו, אלא הכלים, על האורות אי אפשר להגיד שהם הצטמצמו, והכלים הפסיקו לגלות את האורות האלה כאורות פנימיים.

תלמיד: אור פנימי זה מבלבל, כי אני יודע שאור פנימי זה רק מעל הטבור. היה שם אור פנימי מתחת?

מה פתאום? אור פנימי זה נקרא אור שהכלי מקבל אותו בעל מנת להשפיע. לא חשוב למעלה, למטה מטבור, מה אתה מדבר? מי אמר לך שיש הגדרה כזאת של אור פנימי למעלה מטבור.

תלמיד: מתי התקבל שם אור פנימי, זאת השאלה שלי.

אז איך נקודות דס"ג התפשטו? מה זה נקרא "התפשטו" למטה מטבור?

תלמיד: זה בפעולה הזאת, עכשיו הבנתי את זה.

בסדר.

שאלה: מה זה אומר אור שהוא מקיף? זה אומר שלכלי אין בו השגה?

שבכלי אין יכולת לקבל אותו כפנימי.

תלמיד: ואיך יכול להיות שהיה לי אור שהיה בפנים ופתאום הוא נהיה אור מקיף?

כי אין כוחות עכשיו לקבל אותו כפנימי.

תלמיד: מה זה אומר לקבל את האור כפנימי, לעומת לקבל את האור כמקיף? את הדוגמה של הסטייק הבנתי, אני מנסה לא להיתקע בדוגמה כזאת.

יותר מזה, אני רק יכול לאחל לך שמהדוגמה של הסטייק כך תבין גם את האורות האלה. אין לי מה להוסיף.

שאלה: יכול להיות שההתעגלות הזאת כנגד אותה הארה היא נובעת כתוצאה מהצמצום?

ממשיכים. אני רואה שאתם עדיין לא מבינים איך ללמוד. מה שכתוב, על זה תשאלו. מה שלא כתוב, אני לא יודע. אני שמח לדווח לכולם שאני לא יודע מה שלא כתוב. הלוואי שאני אדע מה שכתוב.

שאלה: האם במהלך לימוד "בית שער הכוונות" מספיק רק להקשיב גם אם אינך מבין מה כתוב בכלל או גם לבקש הבנה?

גם לבקש הבנה, למה לא? מה יש כאן שאי אפשר להבין? אי אפשר להשיג. אבל להבין בצורה הגיונית אפילו, כן. אבל רצוי שתהיה קצת אחיזה להבין, שתהיה אחיזה במילים במשהו, אבל להשתוקק להשגה. "מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי".

קריין: "אור פשוט" עמוד 239 סוף טור א'.

רב: "תכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מן העינים וכו' נחשכו שתי בחינות החיצוניות וכו': פירוש, כי ענין עלית המלכות המסיימת לחצי ת"ת דא"ק שביאר הרב לעיל, הנה באמת לא עשה שום רושם בא"ק עצמו," זה תמיד כך, פרצוף תחתון לא עושה רושם על העליון הוא רק מוסיף עליו את המקסימום שיכול לעשות. "ועליות אלו של המלכות, היו כדי לעשות זווג חדש לצורך התחתון שהם הנקודים, אבל בא"ק עצמו לא היה שום שינוי, כי כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהו על העליונים משם. ולפיכך לא נעשה שום סיום חדש תוך פרצוף א"ק עצמו, אלא כל הסיום החדש שנתחדש בצמצום הזה, פעל רק על הכלים דפרצוף התחתון דא"ק הנקרא נקודות דס"ג, המתחיל מטבור ולמטה דא"ק ומסתיים בנקודה דעוה"ז. כנ"ל."

שאלה: אנחנו לומדים שהפרצופים מתלבשים אחד על השני אז מה זה שבא"ק אין צמצום ובס"ג יש צמצום?

כל אחד מצומצם בצורה אחרת מהקודם. גם בא"ק יש צמצום א', אבל בס"ג כבר מתחיל להיות כאן צמצום ב'.

תלמיד: אבל איך מה שמשתנה בס"ג לא משנה את מה שקיים בא"ק?

איך יכול להיות שכן? הא"ק רק מתלבש בצמצומים האלו כדי להוסיף אורות על עצמו, אבל לא שהוא מצומצם בצמצום ב'. איך יכול להיות? מי יותר חזק גלגלתא או ס"ג? ודאי שגלגלתא. והיא יכולה לסבול הכול, שיתלבשו עליה כל מיני פרצופים מוגבלים קטנים, היא רק מקבלת מזה תוספת שהיא יכולה להעביר להם עוד כל מיני תיקונים. בשבילה זו תוספת.

שאלה: אפשר להסביר את הקטע הזה שקראנו עכשיו?

אני קורא. אות כ"ז.

פירוש אור פשוט לאות כ"ז

3. "תכף בעת הצמצום וכו'", שנעשה צמצום ב', "טרם צאתו מן העינים וכו'" דראש דס"ג, מנקבי עיניים דראש דס"ג. עוד לפני זה "נחשכו שתי בחינות החיצוניות וכו':" שהיו מפרסא עד הסיום רגלין מפרצוף נקודות דס"ג. שהם נקראים "תפארת ומלכות", את שתי הבחינות החיצוניות האלו. "פירוש, כי ענין עלית המלכות המסיימת" שעמדה בסיום של הפרצוף נקודות דס"ג, היא עלתה "לחצי ת"ת" דגופא שלה, למקום הפרסא, שאנחנו קוראים אותה אחר כך. "דא"ק שביאר הרב לעיל, הנה באמת לא עשה שום רושם בא"ק עצמו" נגיד בגלגלתא ואפילו בנקודות דס"ג שירדו למטה, אלא עכשיו יש תוספת.

   "ועליות אלו של המלכות, היו כדי לעשות זווג חדש לצורך התחתון" אבל לא לצורך עצמו, ולא לצורך הפרצופים הקודמים. שכל מה שאנחנו לומדים עכשיו זה ירידה מאין סוף עד העולם הזה, ולכן כל פרצוף הבא הוא חלש יותר, תוצאה מפרצוף הגדול העליון. ורק יכול להיות תוספת עליו. אז זה הכול היה כדי לעשות זיווג חדש לצורך תחתון "שהם הנקודים," הם הנקודים. מי זה הנקודים? גלגלתא, ע"ב וטעמים דס"ג. זה טעמים. והנקודים, הם פרצוף שיוצא מהס"ג, מצמצום ב', מנקבי עיניים דראש דס"ג.

   "אבל בא"ק עצמו" זאת אומרת גלגלתא ע"ב ס"ג "לא היה שום שינוי, כי כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהו על העליונים משם." לא יכולה להיות פעולה בחזרה. "ולפיכך לא נעשה שום סיום חדש תוך פרצוף א"ק עצמו," כולל דס"ג "אלא כל הסיום החדש שנתחדש בצמצום הזה, פעל רק על הכלים דפרצוף התחתון דא"ק הנקרא נקודות דס"ג, המתחיל מטבור ולמטה דא"ק ומסתיים בנקודה דעוה"ז. כנ"ל."

מה יש כאן להוסיף, אני לא ידוע. הטקסט בעצמו נראה לי ברור. תשאלו.

תלמיד: אנחנו לומדים שהצמצום הזה כן פעל מיד על ראש דס"ג.

ראש דס"ג קיבל כתוצאה מצמצום, צמצום, ועשה עכשיו זיווג חדש, ויוצא מזה פרצוף חדש. היה ראש שהיה ראש דס"ג נשאר ודאי, ראש דצמצום א', ועכשיו שס"ג עושה צמצום וזיווג על צמצום ב', זה נקרא שהוא עושה "פרצוף השערות". כמו שאצלנו יש ראש ועל הראש ישנן שערות, כך הפרצוף דס"ג דצמצום א' עושה על עצמו פרצוף נוסף שנקרא "פרצוף השערות". ואנחנו לומדים אותם אחר כך במיוחד באצילות. על הס"ג עצמו זה לא פועל, זה הכול תוספות מעליו.

שאלה: מה זה רושם, ומה זה התוספת. רושם של מה שהוא אומר הרושם של הכלי? או שזה רושם של האורות מהרצון?

"רושם" זה נקרא, שיש רושם או אין. ישנה השפעה או אין השפעה.

תלמיד: אז מה זה התוספת?

התוספת שיש לנו תוספת של צמצום ב' על פני צמצום א'. ישנו פרצוף שעובד בצמצום א', שאימא נגיד עושה לעצמה איזה מאכל, ויחד עם זה היא מחממת בקבוקון לתינוק. אז זה שהיא מחממת בשבילו בקבוקון, זה נקרא "תוספת שערות", פרצוף השערות שבא על פני פרצוף העיקר, הפנימי. תמיד יש לנו פרצופים, צמצום א', ועליהם צמצום ב'.

גם בעולם האצילות יש לנו הרבה פרצופי שערות. "שערות" זה בדרך כלל שפרצוף עליון עושה כל מיני תוספות, פרצופים, הכנות, פעולות כלפי התחתונים. זה נקרא "שערות". "שערות דראש", "שערות דזקן", "שערות ריישא", "שערות דיקנא", זה הכול שערות, מהמילה "סוער". סוער שצר לו, שהוא מצמצם את עצמו כי לא יכול לתת כל מה שהוא רוצה לתחתון, אלא רק במקצת כמה שתחתון יכול. אמא לפי הלב שלה הייתה רוצה לתת לתינוק הכול, אבל הוא לא יכול יותר מחמישים גרם חלב חם.

וכך זה. אנחנו גדלים על ידי הפרצופים העליונים. הם תמיד עושים שערות, סוערים מזה שצריכים לעצור את עצמם ולא לתת לנו את כל מה שהם רוצים, אלא לפי הרצון שלנו, היכולת שלנו. יש צער גדול מאוד למעלה בכל הפרצופים, אפשר להגיד פרצופים שהם מצטערים, כי זה מערכת, זה הכול בורא, אבל יש צער גדול בכל הפרצופים האלה, בבורא, מתוך שהתחתונים לא יכולים לקבל ממנו כל השפע שהוא הכין בשבילם. הרבה יותר ממה שאתה מצטער על זה שאתה רוצה לקבל על מנת לקבל ולא נותנים לך, הבורא מצטער על זה שאתה לא יכול, ולא רוצה לקבל על מנת להשפיע, ולכן הוא חייב לא לתת לך.

שאלה: קודם דיברנו על השתוקקות, אמרת שמשיגים רק השתוקקות שלנו לבורא, לא אותו עצמו. אנחנו משיגים גם את ההשתוקקות שלו אלינו?

אבל מהשתוקקות אתה יכול ללמוד עליו.

שאלה: אז אני שואל, אם אנחנו גם משיגים את ההשתוקקות שלו אלינו?

בזה כן. ודאי. בהתלבשות. אבל שוב, בהשתוקקות אתה חוקר אותו. בהשתוקקות אתה לומד אותו. הפרצוף של השתוקקות שלך שאתה בונה, זה דמות הבורא, אבל בצורה של השתוקקות.

שאלה: המקיפים, התפקיד שלהם להמשיך למשוך את הכלי להתפתח?

כן.

תלמיד: והמקיפים החדשים.

לא יודע. עוד לא היה כתוב על זה. מה אתה שואל?

תלמיד: מקיפים.

לא רוצה לענות על מה שעדיין לא היה כתוב.

"כי הנה גם בפרצוף זה דנקודות דס"ג דא"ק, נעשה בו ג"כ סיום חדש מתוך עלית המלכות למקום בינה," בנקודות דס"ג "וכאן פעל הצמצום להפריד את הכלים הנמצאים למטה מחזה שלו, מפאת המלכות המסיימת שעלתה שם." עד מקום החזה. היינו, עד הפרסא "ונמצא כל החלק הזה שמחזה ולמטה עד לנקודה דעוה"ז נפרד מבחי' הפרצוף, ואינו ראוי לקבל שום אור, בדומה ממש לנקודה דעוה"ז שמתחת רגלי א"ק הפנימי."

זאת אומרת, מה נעשה על צמצום ב'? אותה הגבלה סיום רגלין של הא"ק הוא עלה לטבור דנקודות דס"ג, או למה שנקרא ל"פרסא".

"וזה אמרו "שתכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מהעינים וכו' נחשכו שתי בחינות החיצוניות כי האור הפנימי נסתלק למעלה" כמ"ש לעיל, שיש ד' חלוקות בפרצוף הזה דנקודות דס"ג, שמחזה ולמעלה נקרא פנימיות, ומחזה ולמטה נקרא חיצוניות. וגם מחזה ולמטה נחלק לב' בחינות: פנים ואחור, ואלו ב' הבחינות דחיצוניות דהיינו פנים ואחור שמחזה ולמטה, נפלו ונפרדו ממנו, מחמת עלית המלכות המסיימת אל מקום החזה. וז"ש "שנחשכו שתי בחינות החיצוניות כי האור הפנימי נסתלק למעלה". כלומר, שמחמת עלית מלכות המסיימת למעלה מהם, נתרוקנו מכל אור הפנימי שבהם.

ומ"ש "תיכף בעת הצמצום טרם צאתו מהעינים", הכונה היא, מטרם שנעשה הזווג על מלכות דראש שעלתה למקום העינים, כי אז נתרוקן באמת כל הפרצוף הזה, ואפילו הכלים הפנימים שבו שמחזה ולמעלה, כי כל האורות שמטבור דא"ק ולמטה נסתלקו כנ"ל, אמנם הכלים שמחזה ולמעלה, אע"פ שהאורות נסתלקו מהם, עכ"ז לא נפרדו מבחינת אצילות, כי מלכות המסיימת עומדת גם עתה למטה מהם, וע"כ אחר הזווג הם ראוים לקבל אור העליון, משא"כ אלו ב' בחינות החיצוניות הנמצאים תחת המלכות המסיימת, הרי נפרדו לגמרי מאצילות, וכמו שהיו נמצאים מתחת לנקודה דעוה"ז הם דומים, ואפילו אח"כ כשיעשה הזווג בעינים, גם אז לא יהיו ראוים לקבל אור העליון, להיותם מתחת נקודת הסיום."

יש לי שאלה אחרת. היום בערב יש לי "שיעור נשים". באות לכאן נשים, יושבות במקומכם, ואני בשמחה מעביר להם שיעור, והם שומעות בארבע אוזניים ובארבע עיניים. לא כמוכם. מה אתם רוצים לאחל לי בזה? איזה סוג ההצלחה?

תלמיד: אני רואה ומרגיש בבית את החשיבות של השיעורים האלה, ואני מאחל שמתוך השיעור נרגיש איך כולנו כלי אחד עם כל החלקים שבו, מתקדמים קדימה אל הבורא.

טוב. מי עוד רוצה?

תלמיד: אני חושב שזה שעברנו היום בבוקר על הנושא של החיסרון וההשתוקקות, זה נותן הרבה כוח. וזה שהרבה פעמים נראה כאילו שיש פער בין מה שאנחנו מדברים לבין איפה שאנחנו נמצאים, הגורם גם לספקות וגם להיחלש בדרך, אז את הנקודה הזאת נכון לחזק.

את זה לחזק לנשים. בסדר. עוד?

תלמיד: כדאי לנצל את ההזדמנות להכנה לכנס הגדול, ככה שנוכל להיות שם באמת כלי אחד גדול של נשים וגברים יחד. שזה לא חלילה יחליש אותנו. כי לפעמים מגיעים לכנס ויש איזה הרגשה של פיזור, אלא להיפך להשתמש בפוטנציאל הגדול הזה שיש שם, כדי להגיע למקום הכי פנימי שאפשר לעשות כהכנה לכנס.

יפה, עוד.

תלמיד: להכין כזה חיסרון, כזה דחף, שיהיה לנו כל כוח לדרוש ולפרוץ בתפילה אחת.

טוב.

תלמיד: שיתגייסו עכשיו למהלך ההפצה, וייתנו לנו כוחות להפיץ.

הן נותנות לכם כוחות להפיץ, כי דווקא היום שיהיו כאן נשים, אז תרביצו הפצה במקומן במיוחד. וחוץ מזה נכון, אני אדגיש את זה.

תלמיד: אם סיימנו את נושא הנשים, יש לי הודעה.

אתה רואה, אני מחפש מי ידבר בעד נשים, אז הוא אומר "אם סיימנו".

תלמיד: זה גם קשור לנשים וגם קשור להפצה. בשבת תהיה לנו הכשרה וסדנה, בנושא "חבר מביא חבר" לכנס הגדול.

מתי זה בשבת?

שאלה: בחלק האחרון של שיעור שבת, בין שבע לבין שמונה בבוקר.

בין שבע לשמונה בבוקר? לא ידעתי. יופי, אז השיעור שלי מתקצר.

תלמיד: כן. אנחנו נעשה הכשרה בנושא חבר מביא חבר לכנס הגדול ולצורך כך אנחנו בונים תוכן להכשרה הזאת. מה שאנחנו מבקשים זה שחברים שלנו, שהביאו בשנה שעברה חברים לערבים שעשינו בכנס והחברים או בני משפחה, שהביאו מכרים שנהנו מאותו הערב, אנחנו רוצים לשמוע מכם את הדברים האלה את הדברים שעבדו טוב, לצורך התוכן שאנחנו בונים להכשרה הזאת שתהיה ביום שבת.

דבר שני, זה שבאמת שלחנו לפני יומיים וגם נתחיל לשלוח עכשיו הזמנות לערב הפתוח שיהיה בכנס, זה הערב שיהיה ב-27 בפברואר, הערב האחרון של הכנס, שהוא ערב פתוח לקהל הרחב, אליו אנחנו רוצים להזמין אנשים, אז שלחנו ונשלח גלויות שאתם יכולים להזמין אותם דרך הוואטסאפ, יש לינק לדף נחיתה וכן הלאה, עם כל הפרטים.

למה כל זה דיברת, שיהיה שיעור משבע עד שמונה בשבת?

שאלה: כן שני דברים, שיעור בשבת, הכשרה שנכין את עצמנו, אנחנו צריכים עזרה של החברים בתוכן של מה עבד טוב. שתיים רוצים להזכיר לכולם שבאמת יש ערב פתוח ב-27 בחודש בכנס הגדול שאנחנו נזמין אליו את כל עם ישראל ואנחנו הכנו לכם כלים לעשות את הדבר הזה עם דף נחיתה, עם גלויה שנשלח ותשתמשו בזה.

טוב, גם אני אקבל גלויה?

תלמיד: כן.

עוד לא קיבלתי.

שאלה: רציתי רק להוסיף שגם היום בערב יש התכנסויות של נשים מכל מיני מעגלים, וכמו שבכנס הגדול זה ברור לנו לפתוח את הלב ולא להיות ביקורתיים, לקבל את כולם בחום ובאהבה, מתוך תחושת שוויון, אז גם היום זה הזדמנות לתרגל את הדבר הזה.

אני לא הבנתי, היום בערב אני עם נשים.

תלמיד: נכון, אבל מגיעות נשים שלומדות עשרים שנה, ומגיעות כאלו שממש התחילו לא מזמן, זה יהיה יפה ככה להיות יותר בקשר של איחוד ביניהם.

אתה פונה לנשים?

תלמיד: כן.

שהן יהיו יותר מעורבות ותיקות ועם הצעירות.

תלמיד: כן.

הבנתי, קשה היה להבין. בסדר גמור.

שאלה: עוד נקודה אולי חשובה מאוד, השיתוף של כלי הנשי בכלי עולמי עד כמה שהוא חזק וחשוב, הכלי הנשי בכלי העולמי.

בסדר, כן.

תלמיד: הכלי ישראלי יותר ויותר יתחבר.

כן, זה ברור.

שאלה: אנחנו צריכים עזרה בנוכחות בשיעור בוקר.

מצד נשים?

תלמיד: בוודאי, נשים יכולות בקלות להעלות את אחוז הנוכחות של גברים בשיעור בוקר.

למה אתם לא פונים?

תלמיד: פנינו, התחלנו לעבוד איתן, זה גם כן מצד הצוות של העלאת חשיבות שיעור הבוקר.

יפה מאוד, אם אישה קצת לוחצת על בעלה זה שווה מכל הלחצים שלנו, זה ברור. ככה זה.

תלמיד: הנושא של שיעור נשים הוא באמת שבירת המחיצות בינינו, זאת אומרת בין הנשים, ותמיכה בגברים ותמיכה והכנה לכנס הגדול, יש גם ציטוטים שהוכנו לנושא הזה, אבל בטוח שאפשר להתחשב בכל מה שפה העלו הגברים, ואם יש עוד בקשות או עוד דברים תשלחו, תבקשו ואפשר יהיה להגמיש בזה את התכנים של שיעור נשים.

כן, תשלחו הכול ואז אנחנו נשתמש בזה בערב. ובאמת צריכים להבין שדרך אישה גבר יכול לתקן את עצמו בצורה מאד משמעותית. דווקא דרך אישה. אישה שאומרת, שלוחצת, שיודעת איך לסדר את הגבר, נוקבא סובבת את הזכר צריכים, להבין את זה.

תלמיד: ובנוסף באמת כמו שאתה כבר אמרת שזה לא יתפספס פשוט, זאת הזדמנות דווקא לגברים מי שלא חייב ממש לשמור על ילד בבית או משהו כזה, לנצל את ההזדמנות הזאת.

כבר דיברתי על זה. זה שיש היום הזדמנות דווקא לעשות הפצה גם במקום גברים ובמקום נשים. אז אני מצפה שכל הגברים הם יהיו במקום ההפצה ונשים יהיו כאן אצלי, כן ממש. אז תשתדלו למסור מקסימום ילדים לשכנה, לחברה, לא יודע מה שם, ולשחרר את הגברים לפעולת הפצה ונשים לפעולת הסדנה.

(סוף השיעור)