שיעור ערב 29.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

עמ' 262, מאמר "מוליך החמורים"

קריין: אנחנו קוראים זוהר לעם, כרך א', עמוד 262, "הקדמת ספר הזוהר", כותרת "מוליך החמורים", בטור א' דבר המתחיל "והנה".

"והנה, המוחין דחכמה נקראים ע' (70) שמות או ע' עטרות. כי עין רומזת לחכמה. ומתוך שאין המוחין הללו מתגלים, אלא ע"י עליית השבת התחתון לעליון, נמצאים המוחין מתחלקים על שניהם, חֶצים לשבת העליון, וחצים לשבת התחתון. ולכן יש בברכת ויכולו, ל"ה (35) מילים, שהן חצי המוחין שבשבת העליון. ובקידוש עצמו יש ג"כ ל"ה מילים, הרומזות לחצי המוחין שבשבת התחתון. ואלו הם המוחין, שכנ"י, המלכות, השבת, מתעטרת בהם.

וכיוון שהעיגול והריבוע כלולים יחד בשבתותיי, נמצאים גם המוחין דעיגול בבחינת שָמור, כמו הריבוע. ואע"פ ששמור מורה על דין וגבול, שצריכים להישמר ממנו, ובשבת עילאה, שהוא עיגול, אין דין, מ"מ, מתוך התכללותו ביחד בשבת דריבוע, נוהגת גם בעיגול בחינת שמור.

ושבת עילאה עצמו, נכלל בזָכור ולא בשמור. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. ואין בו דין כלל, שיהיה ראוי לומר עליו שמור. כי אין שמור נוהג אלא רק בנוקבא. אמנם מבחינת מה ששבת עליון נכלל בשבת תחתון, נוהג שמור בשניהם יחד, אבל לא בשבת העליון בפני עצמו.

והשלום שלו, הוא זכור. וע"כ, אין מחלוקת למעלה. כי המלך העליון, בינה, מ"י, שהושלם באות י', כלים של זכר, מורה שאין שם מחלוקת כלל, בלי דין, כי ע"כ נקרא עיגול. אבל שבת תחתון, מ"ה, הושלם באות ה', וע"כ יש בה מחלוקת, ימין ושמאל, וע"כ נקרא ריבוע.

.84 כי שני שלומות יש למטה. אחד יעקב, ת"ת. ואחד יוסף, יסוד. ומשום זה כתוב, פעמיים שלום: שלום שלום, לרחוק ולקרוב. לרחוק יעקב, ולקרוב יוסף. לרחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. וכן כתוב, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. ולקרוב כתוב, חדשים מקרוב באו.

כי שני שלומות יש למטה בזו"ן, יעקב ת"ת, יוסף יסוד. וזה רומז על ב' זיווגים שבזו"ן. כי שלום הוא זיווג. כי יש בו זיווג עליון, להמשכת קומת חכמה. ויש בו זיווג תחתון, להמשכת חסדים. והעליון יעקב, והתחתון יוסף.

וכיוון שאין ז"ת יכולות לקבל קומת החכמה בלי חסדים, ע"כ קומת החכמה בזו"ן רחוקה מהם. כי לא יוכלו לקבל אותה, אלא רק ע"י התלבשות בחסדים. כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. כי קומת החכמה רחוקה ממנו, והוא צריך לבוש כדי לקבל אותה. וע"כ השלום של יעקב נקרא רחוק. והזיווג התחתון, שלום של יוסף, נקרא קרוב. כי מתקבל בלי לבוש. ולא עוד, אלא שע"י קומת החסדים שלו, יוכל לקבל גם חכמה.

ב' שלומות, של יעקב ושל יוסף, הנוהגים תמיד בזיווג דגדלות של הזו"ן, נבחנים לריבוע. הרי יש בהם מחלוקת, והם מסתיימים באות ה', הנוקבא. משא"כ המלך העליון, בינה, מ"י, המסתיימים באות י', זכר, ואין בהם מחלוקת.

ואפילו עניין רחוק וקרוב אינו נוהג בבינה עצמה, בהיותה בחינת ג"ר, וג"ר יכולות לקבל חכמה בקרוב, שאינן צריכות לבוש החסדים כלל, והן מקבלות חכמה בלי חסדים. ואין במלך העליון שני שלומות, כמו בזו"ן, כי הוא מלך שהשלום שלו.

.85 מרחוק, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלו. ועל זו כתוב, תשמורו, שנכללת בשמור. ומקדשי תירָאו, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לפחד מפניה יותר מכל, כי עונשה מיתה. כמ"ש, מחלליה מות יומת.

מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה, מות יומת. ועל זו כתוב, תירָאו. והנקודה האמצעית נקראת, אני. ועליה שורה אותו הסתום העליון, שלא נגלה, הוי"ה. ואני והוי"ה, הכול אחד.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא מחמוריהם, ונישקו את מוליך החמורים. אמרו, ומה כל החכמה הזו שיש תחת ידך, ואתה מחמר אחרינו. מי אתה? אמר להם, אל תשאלו, מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה. וכל אחד יאמר דברי חכמה, להאיר את הדרך.

מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, המפתחא, שממנו מושפעת החכמה דל"ב (32) נתיבות. נקודה בהיכלו, האות ב' שבבראשית, שמשם מושפעת קומת החכמה לזו"ן, בעת שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א עילאין. כי אז נכללים ביחד שתי השבתות, שבת עליון ושבת תחתון. ועליהם כתוב, מרחוק ה' נראה לי. כי אין הזו"ן יכולים לקבל חכמה, זולת בלבוש החסדים.

מרחוק, זו הנקודה העליונה, העומדת בהיכלו, החו"ב, שהם מרחוק אל הזו"ן. וזו"ן צריך לבוש החסדים מהעולם התחתון, שהוא מ"ה, המסתיימים בנוקבא. כיוון שנצרך לזיווג התחתון דמ"ה, שהושלם בנוקבא, הנקראת שמור, הרי גם קומת החכמה נכללה בשמור. ולפיכך כתוב עליהם, את שבתותיי תשמורו.

וגם השבת העליון, הנכלל בזו"ן, נכלל במידת השמור, ולא בזכור, כי הם בהכרח מסתיימים בנוקבא, כדי לקבל קומת החסדים. ורק המלך העליון, חו"ב בפני עצמם, המקבלים חכמה מקרוב, בלי לבוש החסדים, מסתיימים בזכור, ונקראים זכור ולא שמור.

הנקודה העומדת באמצע, עצם המנעולא, שנתקנה באו"א עילאין באוויר שלא נודע. הנקודה האמצעית משמשת רק בא"ק, ולא בעולם האצילות. וע"כ אין השגה באו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה. וכל החכמה מושפעת בעולם האצילות רק מז"ת דבינה, הנקראות ישסו"ת, ששם משמש המפתחא, הנקרא נקודה בהיכלו. ומתוך שנתקנה באו"א עילאין נקראת, ומקדשי, וע"כ שורה בה יראה, כמ"ש, ומקדשי תיראו, שזו הנקודה העומדת באמצע."

שאלה: כשאנחנו קוראים בזוהר עם העקביות בין המילים השונות, האם עלינו להתכל ככה בכל מצב ומצב בצורה עקבית?

"הזוהר" זה ספר מאוד מאוד מורכב, הוא מסביר לנו בצורה כמו ספר, כמו סיפור, אנחנו שומעים את זה. שני חכמים יצאו לדרך ויש לידם חמור שעליו יש כל הציוד שלהם, וליד החמור בן אדם שהוא מטפל בחמור ומוליך, יודע לאן ללכת. בדרך הם מתחילים לדבר דברי תורה, אז ברור כבר שלא מדובר בדרך רגילה, אלא בדרך שהם הולכים במדרגות רוחניות, והחמור זה החומר של הבריאה, ועל החמור ישנו מטען והחמור הזה סוחב אותם, זאת אומרת זה הם בעצמם שכך מסבירים לנו ממה האדם מורכב, והעיקר זה "מוליך החמורים" שיודע את הדרך, יודע איך לסחוב את החמור ולאן.

ואז יוצא, שהם שואלים על המוליך חמורים הזה, כן, בדרך כלל זה אדם פשוט מאוד, מה הוא יודע? לטפל בחמור ויודע דרך זה איך להגיע למצב. אבל כאן אם הוא מטפל בחמור אז הוא מטפל בחומר של הבריאה, בכל הרצון לקבל, הוא יודע איך ללכת בדרך כדי להגיע למטרת הבריאה. ולכן הם מגלים כי כאילו הם לא יודעים, ולאט לאט פתאום הוא נכנס לדיון ביניהם על איזה דברי חכמה, על איזה מדרגות רוחניות בחכמת הקבלה, על מה שהם שם דיברו ביניהם והוא פתאום נותן להם תשובות, תירוצים, שאלות כאלה שהם לא יודעים מה קורה. אז הם שואלים "מי אתה?", אז הוא מתחיל להסביר מאיפה יש לו את החכמה הזאת ולאיזה דרגה הוא שייך.

זאת אומרת הסיפור הזה מוליך החמורים, המחמר, זה סיפור מאוד מאוד חשוב בכל ספר הזוהר, יש שם הרבה [סיפורים] כאלו אבל זה במיוחד.

שאלה: תיארת כרגע את הדמויות השונות, את הפעולות שלהן. המקובל קורא את זה מתוך קשר, מתוך חיבור עם העשירייה שלו. האם מדובר על מצבים שונים שהוא נכלל בהם כשהוא קורא, למשל בסיפור על מוליך החמורים, הוא נכלל במצב של מוליך החמורים?

כן. אתה תתחיל להיכנס לזה, זה כמו שאם אתה תקריא איזה רומן רציני לילד קטן מה הוא יבין משם, או שאתה תקרא את זה או תיתן לאדם מבוגר לקרוא את זה, איך הוא יבין את הדברים? יש הבדל. ואנחנו נספוג את זה. אלה דברים מאוד חשובים. וגם זה שאנחנו משתדלים להבין מה כתוב בזוהר, להיות עם זה, להרגיש את זה, זה מאוד משפיע עלינו. ספר הזוהר הוא מיוחד בזה שיש לו אור פנימי כזה שהוא מאוד משפיע ומגדל אותנו רוחנית.

שאלה: מה זה "שמור וזכור", האם ניתן להשתמש בעצות האלו בינינו?

כן זה נלמד, לא עכשיו אבל נלמד על זה.

שאלה: לפני שעברנו לקרוא מהזוהר היו בעיות טכניות. זה נכון להסתכל על זה כהפרעה כנגד חיבור. ואם כן האם אנחנו יכולים בזמן הקריאה בחיבור בינינו גם לפתור את זה. או שזה פתרון רק טכני?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לפתור את זה על ידי חיבור בינינו. זאת בעיה טכנית שההנהלה חייבת לפתור וכבר הגיע זמן שסופסוף נפתור. ויש לזה הרבה פתרונות אני חושב ואני לא מסכים שככה זה יישאר בידיים של אדם אחד, אני אפילו לא יודע מי אחראי על זה.

תלמיד: זו השרשרת של האחראים, אבל הם עובדים עם צוות רחב.

אני לא רואה צוות, אני לא רואה באף מקום שעובד הצוות ושהם אחראים. הם שמים מישהו והוא אחרי המסכן, זה יכול להיות אחד זה יכול להיות שני, זה יכול להיות עוד מי שאתה רוצה, זה לא מספיק. אנחנו רואים לפי תוצאות, אני לא אקבל את זה. וכל יום יש משהו חדש, זה לא יתכן זה דבר אחד.

דבר שני, פתאום התחילו קבוצות להתחבר, פתאום אני מסתכל קבוצה "עברית 10" ושם יושבים מאמריקה לטינית. אצלי זה יוצר בלבול, כי יש לי עבודה רוחנית עם כל הקבוצות איך אני משפיע אליהן. הם לא יודעים את זה, עושים ככה כי נראה להם שזה טוב. יש הרבה דברים שלא עושים לפי השכל של אדם הפשוט.

קריין: אנחנו בעמוד 263 בטור ב' שורה "מחלליה".

"מחלליה הם, מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שאותה הנקודה שורה, ופוגם בה. העיגול הוא או"א, הריבוע הוא זו"ן, המלבישים לאו"א, ונכללים בתוך העיגול. והמלכות דאו"א היא הנקודה שבתוכם.

ויש במלכות הזו ב' בחינות, מנעולא ומפתחא. המפתחא נקראת נקודה בהיכלו, והיא רק יסוד שבמלכות, ומשמשת רק בישסו"ת. המנעולא היא מלכות שבמלכות, נקודה אמצעית ממש, ומשמשת רק באו"א עילאין.

ומי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, כלומר למלכות דאו"א, שאוויר שלה לא נודע, למקום שהנקודה האמצעית שורה, ופוגם בה, מות יומת. כי רוצה להמשיך אור לתוך החלל שלה, ואסור להמשיך בה שום אור. ועל זה כתוב, תיראו. ועל הנקודה האמצעית כתוב, ומקדשי תיראו.

עצם הנקודה האמצעית נקרא אני. ואו"א הם הוי"ה, השורים על אותה נקודה. כי ע"כ הם סתומים עליונים שלא נגלים, שאין למחשבה השגה בהם כלל. וזה, אני הוי"ה. והכול אחד. שהם נחשבים לאחד. כי ע"כ נקראת גם הנקודה בשם או"א. כלומר, ומקדשי תיראו. שעצם הנקודה נבחנת לקודש, כמו או"א, כי הם אחד.

ותדע, שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא, אינו כפשוטו, אלא הוא כמ"ש, אורח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאוֹר עד נְכון היום. ונאמר, שרבי אלעזר הלך לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא חותנו, יש בזה רמז לשיעור המדרגה, שעומדים בה אז. כי לז"א יש או"א של עצמו, או"א עילאין. גם יש לו או"א של אשתו, שהם ישסו"ת. ותחילה משיג הז"א או"א של הנוקבא שלו, שהם ישסו"ת, מוחין דנשמה.

ואח"כ עולה למדרגה יותר גבוהה, ומשיג או"א של עצמו, שהם או"א עילאין, מוחין דחיה. והנה הצדיקים ההולכים במדרגות, הם מרכבה לז"א. וכיוון שהאורַח שהולכים בו רבי אלעזר ורבי אבא היה במוחין דנשמה, ע"כ בא הרמז, שרבי אלעזר הלך לראות את חותנו, או"א של הנוקבא שלו, שהיא מוחין דנשמה.

והעניין ההוא של מוליך חמוריהם, המחמר אחריהם, הוא הסיוע לנשמות הצדיקים, הנשלח להן ממרומים, כדי להעלותן ממדרגה למדרגה. כי לולא הסיוע הזה, שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן לפי מעלתו ומדרגתו של כל צדיק, שולח לו הקב"ה נשמה גבוהה ממרומים, המסייעת לו בדרכו.

והנה בתחילה, אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא כלל." זה נקודה מאוד מעניינת, תשמעו איך הזוהר מסביר איך אנחנו מגלים את הנשמה שלנו. "והנה בתחילה, אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא כלל. ונדמה לו, שהיא נשמה נמוכה ביותר, שהתלוותה עימו בדרכו. וזה נקרא עיבור נשמת הצדיק. כלומר, שהנשמה של מעלה עוד לא גמרה הסיוע שלה, וע"כ אינה ניכרת כלל, מי היא. אלא אחר שגמרה כל הסיוע שלה, והביאה את הצדיק למדרגה הרצויה, הנה אז ניכרת אצלו, ורואה את רוממותה." זאת אומרת, כל עוד אנחנו לא מגיעים ליישום של הנשמה, אנחנו לא יכולים להגיע להבנה מי זה התלבש בנו. איזה סוג נשמה איזו דרגה, איפה אנחנו נמצאים.

"והנה נשמה זו, שבאה לסייע לרבי אלעזר ולרבי אבא, הייתה נשמת רבי המנונא סָבָא, שהיא נשמה מאוד נעלה, ואין קץ לרוממותה, שהיא אור יחידה. אמנם בתחילה באה אליהם בדרך עיבור, ולא הכירו בה יותר, אלא רק במידתו של מוליך החמורים, הפשוט, בעל החמורים. שאומנותו, להעביר נוסעים על חמוריו ממקום למקום, והוא עצמו הולך ברגל לפני חמוריו ומוליכם. וע"כ נקרא מוליך חמורים."

הליכה בדרך הרוחנית, עלייה בדרגות רוחניות. אבל בכל זאת לא עד כדי כך שמדברים על הנשמה. רב המנונא סבא, זו הנשמה הכי גדולה. נשמה זה נקרא האור שמגיע ומתלבש בתוך הרצון המתוקן על מנת להשפיע של האדם, שהוא מעלה אותו לדרגות כאלו שזו כבר הנשמה של רב המנונא סבא, שזו נשמה של גמר התיקון זאת אומרת, זה מילוי שמגיע לאדם ומעלה אותו לגמר התיקון שלו.

שאלה: מדוע הוא אומר להעביר את המשא לחמור שלהם?

החומר זה החומר הכללי זה לא חומר ששייך למישהו אישית. אנחנו מקבלים הכבדת הלב, כל המטען, אנחנו מקבלים את זה מלמעלה. העבודה שלנו היא רק לשייך את זה לבורא ולהשגת המטרה.

"ואמר רבי אבא, נפתח פתחי התורה, שעתה השעה והזמן להיתקן בדרכנו, לפתוח את צינורות הנשמה, ע"י פתיחת שערי סודות התורה, כדי שייתקנו בדרך ה' שהולכים בה. וביאר רבי אלעזר הפסוק של שבתותיי תשמורו, מבחינת המדרגה שהיה עומד בה, ממוחין דישסו"ת, שנקראת לראות את חותנו.

וע"כ ביאר, ששבת עצמה היא בחינת זו"ן, שאינם עוד קודש, אלא שהם ממשיכים מקודש, ממוחין דישסו"ת, שהזו"ן ממשיכים ביום השבת. ועל המוחין האלו דרשו את הכתוב, ומקדשי תיראו. כי החכמה הבאה לזו"ן ממוחין תתאין דישסו"ת, עוד נוהגת בהם יראה. כי הם עוד עומדים לשאלה. וע"כ יש בקודש ההוא בחינת יראה.

וכאן סייע להם מוליך החמורים, וגילה בהן סוד מוחין דחיה. כי, את שבתותיי תשמורו, ביאר על שבת עליונה ושבת תחתונה, הבאים ביחד ע"י עליית זו"ן לאו"א, ונעשים הזו"ן עצמם קודש, ריבוע בתוך עיגול. ועליהם לא נאמר יראה, אלא, תשמורו לבד. כי המוחין דחיה דוחים כל החיצוניים, וכל הדינים יוצאים ממנה ביום השבת. ומבחינה זו אין שם יראה. והכתוב, ומקדשי תיראו, ביאר להם על הנקודה האמצעית, המשמשת בג"ר דאו"א, ג"ר של מוחין דחיה, שאין בה השגה כלל, ויש בה יראה."

שאלה: עיבור נשמת צדיק זה מה שמוציא אדם לחיפוש רוחני?

כל פעם שאדם עובד רוחנית יש לו עיבור נשמת צדיק. יש לו תחילה של המדרגה הבאה שנמצאת בו ומתפתחת בו, זה נקרא "עיבור נשמת הצדיק". בכל אחד ואחד יש, אפילו בנו יש עכשיו עיבור נשמת הצדיק, הדרגה הרוחנית הבאה שלנו, אבל אנחנו לא מבדילים בזה, לא מבחינים בה.

תלמיד: בעניין הקודם, שאם יש חבר לבד, גם אתה וגם החברים המליצו שאם יש חבר לבד בחדר שלו בשיעור, צריכים תמיד להשלים לעשירייה. והחבר היה לבד והצטרף אלינו לעשירייה.

אין שום בעיה אני לא דיברתי על זה. אני דיברתי על בעיה אחרת היום, ששמו קבוצה ספרדית שמאוד אהובה עלי, וכתוב על זה "עברית 10" הקבוצה שלך. זה מבלבל אותי מאוד כי אני מתייחס לכל קבוצה וכל שם בצורה מיוחדת, שאני חייב לתת להם את התמיכה. ומישהו מחליף כי ככה בא לו. הוא "מבין" ברוחניות, הוא לא חושב שזה אפשרי ככה, לא נראה לו. אז אתם לא מבינים עם מה יש לכם עסק ולכן להיות קצת באיפוק ולא סתם ככה לעשות כל מיני דברים. כי ברוחניות אין לזה אחיזה ולכן אני פשוט המום. אז לא לעשות דברים בלי לשאול אותי.

תלמיד: רק לדייק. אם חבר מתחבר כרגע לגלקסי לשיעור והוא לבד בחדר, אז מומלץ לו לעבור לעשירייה ולהשלים ולא להישאר לבד?

תשלימו אותו איכשהו זה בסדר, אבל בלי לצרף שמות. יש קבוצה עיקרית ומישהו מצטרף אליה כאילו קופץ על העגלה.

שאלה: מה זאת הנקודה הזאת שבה מוליך החמורים הופך לחשוב פתאום בשבילם?

הם מתחילים לגלות שההפרעות שיש לפניהם ואיך שהם הולכים לפתור אותן, זה בלגלות שנתנו להם כדי לעלות לדרגה עליונה יותר.

תלמיד: אני רוצה רק להבין את הנקודה הזאת שנבין. אם אדם עכשיו לבד בחדר והוא רוצה להצטרף לעשירייה, להיכנס לעשירייה אחרת, שיכנס, אבל לאותה שפה שלו. מה שבלבל אותך אתה אומר שאתה רואה פתאום מישהו דובר ספרדית בתוך "עברית 10".

גם, על זה כבר אני בכלל לא מדבר.

תלמיד: אז שייכנס לשפה שלו, לדוברי שפה שלו בלבד.

כל מי שרוצה לעשות איזה שינוי שישאל. אתם נמצאים בכיתה אני המורה, צריכים לשאול את המורה האם מותר לעשות איזה שינויים בכיתה.

(סוף השיעור)