שיעור בוקר 10.08.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 23,

הקדמה לספר "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 23, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", ממשיכים בכותרת: "חיוב ודרך התפשטות החכמה".

חיוב ודרך התפשטות החכמה

"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב [עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן]" עש"ה.

היוצא מדברינו, שעניין החכמה האמורה, אינה מוגבלת כלל בלשון של חכמת הקבלה, כי עיקרה הוא אור רוחני, היוצא ומתגלה מעצמותו ית' בסוד הכתוב, "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו", דהיינו, על שני הדרכים הנ"ל: מעילא לתתא, ומתתא לעילא.

והדברים והדרגות האלו, באים ומתפשטים על פי לשון מותאם להם, שהם באמת כל הויות הבריות ומנהגיהם שבעולם הזה, שהמה ענפיהם. כי "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל"," זאת אומרת, לכל מה שיש בעולם הזה, אפילו אטום, מולקולה, כל דבר, יש בכל זאת כוח עליון שמחזיק ומכוון אותו, מנהל ומנהיג אותו. "והיינו שהעולמות יוצאים ונחתמים זה מזה, כחותם ונחתם, וכל שבזה, נוהג בזה. עד לעולם הגשמי, שהוא ענף אחרון שלהם, אבל כולל את העולם העליון ממנו כנחתם מחות.". אין בעולם שלנו דבר כלשהו שלא מגיע מלמעלה. הכול מגיע מלמעלה וקודם מסתדר ומתיישב מלמעלה על ידי הכוח העליון, היינו בצורה של השפעה חלוטה, וכל המערכת הזאת שמצטברת ומתייצבת בהשפעה חלוטה יורדת למטה ומתהפכת בעולם שלנו כבר בצורות כאלה שאנחנו יכולים לגלות אותן כאן.

שאלה: אם על כל דבר ודבר יש פעולה קודמת, מלאך קודם שהכה בי ואמר לי גדל, אז מה אני בסך הכול?

אתה אותו החפץ שהמלאך הזה נותן לו מכה, ומחייב אותך בזה לעשות פעולה.

תלמיד: גם הפעולה והתגובה הם בטח מכה מעוד מלאך.

לא, כאן יש עניין של ההסכמה שלך. הבורא נותן לך מכה, דרך המלאך, ואתה מתחיל להרגיש אם זה טוב או רע, בסדר ולא, ואז אתה נמצא בין שני מצבים, נעים או לא נעים, אמת או שקר. ואם אתה מעלה את האמת למעלה מאי הנעימות, אז אתה מתקדם לאמת, או ההיפך.

תלמיד: והמקום הזה הוא מקום פנוי או שגם הוא תגובה?

כאן זו הבחירה שלך. הבחירה שלך היא בזה שאתה יכול לבחור בסביבה שתעזור לך להחזיק באמת, כפי שלמדנו בבחירה חופשית.

תלמיד: זו בחירה נקייה שלי או שאני צריך רק להסכים?

רק להסכים. ודאי שהבורא יעשה איתך מה שהוא רוצה, אבל אתה יכול לזרז את הדרך, על ידי הסכמה מהירה למה שהבורא עושה. והמהירות הזאת תלויה במידה שבה אתה קשור לחברה, לסביבה, שעוזרת לך להבין שכדאי ללכת איתה יחד, עם הסביבה, שאתם מייצבים בסביבה כזה כוח הדדי, שאיתו אתם יכולים להתקדם.

בהתחלה הכוח ההדדי הזה נראה לכם כאיזה משחק, ולאט לאט המשחק הזה מתחיל לקבל תמיכה רוחנית. ואז דרך הקבוצה שיש בה עשרה אגואיסטים כמוני, על ידי המשחק בינינו כולנו מגיעים לחיים רציניים, רוחניים.

תלמיד: במה הכוח ההדדי הזה שהופך רוחני עוזר לנו בהתקדמות שלנו?

בזה שאנחנו עוזרים זה לזה, משחקים זה כלפי זה. אנחנו לא רציניים מצד אחד, אבל מצד אחר אנחנו בכל זאת תומכים זה בזה, דווקא על ידי קנאה, תאוה וכבוד. כאילו שקר על שקר שווה אמת, ממש כך. קבוצה של שקרנים, אגואיסטים, שכל אחד בה רוצה רק לטובת עצמו, כשהם מתחברים יחד ומתחילים לשחק כל אחד כלפי האחרים משחק מכור מה שנקרא, שקר, אז שקר על שקר שווה אמת.

תלמיד: אמרת בחלק הקודם, שקשה מאוד לשחק באהבה כלפי החברים, אבל זה דבר נחוץ. שאפילו היום קשה לך, כך שמעתי בין המילים, כי זה הדבר הכי קשה בדרך, להפגין אהבה כלפי החברים.

כן. אבל צריכים גם להבין שאנחנו נמצאים בקבוצה שבה יכולים לעשות זאת כי כביכול אנחנו מעריכים אהבה, חיבור, תמיכה, ולכן כל אחד שעוסק בזה כלפי האחרים כביכול מתגאה שמעריכים אותו, יעריכו אותו, לא יזלזלו בו וכן הלאה. וכך אנחנו נמצאים במצבים מעניינים מאוד, שעל ידי החיבורים האגואיסטים בינינו, אנחנו מגיעים להבחנות רוחניות אמיתיות של אהבה והשפעה הדדית. זה מאוד מאוד מעניין, זה נקרא שבסופו של דבר "מלאך המוות נקרא מלאך הקדוש".

תלמיד: יש כוח מיוחד מאוד במשחק, כך שהוא פתאום הופך לאמיתי, רוחני, יש מעבר כזה ממשחק לאמת.

זה לא מפני שאנחנו משחקים, אלא מפני שכלפי הפעולות שאנחנו עושים, יש השפעת המאור מלמעלה.

תלמיד: איפה בנקודה הזאת של המשחק אנחנו מדליקים את הבורא בינינו?

לפי השתוות. כמו ילד, מאיזה רגע המשחקים שלו הופכים להיות רציניים כל כך עד שהם בונים אותו? אבל אנחנו רואים שזה כך.

תלמיד: מהי הנקודה שבה המשחק הופך למציאות, איפה הרגע הזה, מהו הרגע הזה?

זה תלוי בתמיכה, עד כמה כולם תומכים. זה לא תלוי במשחק עצמו, אלא עד כמה תומכים בו יותר אנשים. לכן כתוב "ברוב העם הדרת המלך" וכולי.

שאלה: למה אנחנו מכירים רק שפה של לחץ כדי להרגיש אהבה?

כי אנחנו אגואיסטים. אתה לא רואה זאת על עצמך? אנחנו אגואיסטים, אנחנו לא יכולים לסבול שיש עלינו לחץ, וכאן הבעיה. תסתכל על עצמך, תסתכל על האנשים סביבך, אף אחד לא רוצה להרגיש את הלחץ.

שאלה: איך המקובל מלביש את האור במילים? המילים שכתובות בספרים וגם ההסברים שלך, אלו לא סתם מילים, אלא יחד עם ההסבר אתה כמורה מעביר גם אור שמלובש באותן המילים.

אני לא יכול להסביר את זה, בינתיים אין לנו הרגשה משותפת בזה. אבל ודאי שכל השפעה בין אדם לאדם, אפילו בין אנשים לא רוחניים, שלא נמצאים עדיין ברוחניות, כל השפעה ביניהם היא רוחנית במשהו. בכלל, אין בעולם הזה קשר גשמי, הקשר הוא לא גשמי, הכול רוחני, זה רק נמדד במידות מאוד מאוד קטנות, עוד נדבר על זה.

תלמיד: כתוב שהחכמה תתגלה בימינו ואפילו הקטנים ילמדו. איך נעביר לילדים את יסודות חכמת החיבור, מה היסודות כאן?

חוץ מחיבור אין שום דבר, כי אנחנו מתקנים את השבירה שהבורא הכין לנו מלכתחילה. ובחיבור, כשאנחנו מחברים את עצמנו יותר ויותר, כמו לגו או קוביות שמהם אנחנו בונים בניין או תמונה, אנחנו מתחילים להבין את המוח האלוהי, את הכוונה שלו, מה הוא רצה, בשביל מה עשה.

שאלה: אם אין לנו הערכה כלפי כל הפעולות של אהבה, השפעה ודברים כאלה, איזו קנאה זה נותן לנו? ואיך זה מוציא אותנו מעצמנו?

אנחנו צריכים להשתדל להעריך את פעולות האלו, של אהבה, של חיבור, של תמיכה הדדית, ואם לא, אנחנו מקבלים מכות מלמעלה, ואז אנחנו יכולים להעריך יותר את העזרה ההדדית בין החברים ואת תמיכה שלהם. כך אנחנו לומדים.

"בזה נקל לדעת, שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות. או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים. או על פי שמות מוסכמות, וזה היה נוהג בקבלת הגאונים מזמן גניזת הזהר". הוא מסביר לנו כאן דברים שאנחנו לא נמשכים אליהם, ולא לומדים אותם, כי בשבילנו העיקר זה שפת הקבלה. "הנה נתבאר שדבר התגלות ה' אינו עניין של גילוי בפעם אחד, אלא עניין ההולך ומתגלה בהמשך זמן המספיק לגילוי כל המדרגות העצומות המתגלים מעילא לתתא, ומתתא לעילא. ועל כולם בסופם מתראה עליהם ה'." גם בהשתלשלות מלמעלה למטה, גם בהתעלות ממטה למעלה, אנחנו חייבים לרכוש להבין, לדעת, לקבל, ולקלוט את כל המדרגות האלו מפני שזה מה שנקרא גילוי הבורא לנברא. "בדומה לאדם הבקי בכל המדינות, ובריות העולם, שאינו יכול לומר שנגלה לו העולם כולו, בטרם שגומר הסתכלותו באחרון שבבריות ובמדינות. ועד שלא הגיע לזה, הרי עדיין לא השיג את כל העולם. כן השגת השי"ת, הוא, בדרכים מוכנות מראש, שהמבקש מוכרח להשיג כל הדרכים האלו, בעליונים ותחתונים יחד. ומובן אשר העולמות העליונים הם העיקריים שבדבר זה, אלא שבאים בהשגה יחדיו, מפני שאין הבדל ביניהם בצורות, אלא רק בחומר, שחומר העולם היותר גבוה, הוא חומר יותר זך. אבל הצורות נחתמים זה מזה, ומה שנמצא בעולם עליון, נמצא בהכרח בכל העולמות שמתחתיו, היות שהתחתון נחתם ממנו. ותדע שאלו המציאויות והנהגותיהם, שהמבקש את ה' משיג, המה הנקראים מדרגות. להיותם מסודרים בהשגה, זה על זה, כמו שלבי הסולם."

שאלה: איך המבנה של הפירמידה מתבטא לאור מה שכותב פה בעל הסולם? הרי לאדם צריך להתגלות הכול אבל אנחנו בנויים כפירמידה, יש אחד בראש הפירמידה, יש אחד בתחתית הפירמידה, אנחנו שונים, אז איך זה בא לידי ביטוי, שהכול צריך להתגלות לאדם?

אנחנו שונים אבל כשאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו משלימים את השוני, ואת מה שחסר לכל אחד ואחד. אנחנו לא יכולים לתאר איך אנו משלימים זה את זה, כי אם בחיבורים הגשמיים אנחנו מתחברים כך שכל אחד רוצה לשאוב את הכול מכולם, לקבל את זה אצלו בפנים, וודאי שזה מוגבל ולא שלם. אז בצורה הרוחנית אני מתחבר בזה שאני יוצא החוצה מעצמי לכולם, ואז כולם הם אני, ואני משיג ומרגיש מה שיש בכולם, ולכן אין לי שום הגבלה בהשגה.

תלמיד: ואז הפירמידה הופכת לעיגול?

היא הופכת לכדור.

תלמיד: "הנה נתבאר שדבר התגלות ה' אינו עניין של גילוי בפעם אחד, אלא עניין ההולך ומתגלה בהמשך זמן המספיק לגילוי כל המדרגות העצומות". אנחנו לומדים איתך שבעצם כל ההתגלות באה במכה הראשונה, זאת אומרת הגילוי הראשון הוא בעצם הגילוי של הכול, של גילוי הבורא לנברא.

אתה מסלף את דברי, לא כך אמרתי. אמרתי שהגילוי הראשון הוא הגילוי הכי קשה לאדם המשיג, זה הכול.

תלמיד: אבל פה הוא אומר, "אינו עניין של גילוי בפעם אחד, אלא עניין ההולך ומתגלה בהמשך זמן המספיק"..

נכון עד גמר התיקון, לאורך כל סולם המדרגות. אחרת בשביל מה הסולם?

תלמיד: כמובן שזו ההתחלה, הוא הגילוי הראשון שבו מתגלה הבורא לנברא. אז מה כל הסיפור, זה כל הקושי? אמרת שאחר כך זה כבר קל, שאחר כך זה כבר מתגלגל לבד.

זה לא מתגלגל לבד אף פעם, זה סולם, וסולם קשה, אבל אתה מתחיל להתרגל, אתה כבר מבין ומכיר מה קורה. זה כמו כשנכנסת לבית הספר, ועוד לא ידעת מה קורה, מה הולך, ומה רוצים ממך. אבל אחר כך אתה מתחיל להתרגל, ויודע שכך אתה צריך להתנהג, כך מתנהגים איתך וכן הלאה. אבל זה לא נעשה קל, זה אפילו יותר קשה, אבל אתה כבר רגיל, אתה כבר מכיר את התהליך, הוא כבר נמצא בך.

תלמיד: אז למה הגילוי הראשון כל כך קשה, למה הוא כמעט בלתי אפשרי?

מפני שהוא חדש, כי הכניסה מלא לשמה, לשמה זה דבר חדש, זה דבר מאוד חשוב, אבל מאוד קשה, כי האדם מחליף את היוצרות שלו.

תלמיד: את התפיסה שלו.

זו לא רק תפיסה, היוצרות הן יותר עמוקות מהתפיסה.

תלמיד: למה כל כך קשה להשיג את הממד הראשון?

כדי שתצטרך את עזרת ה', שהבורא יעזור לך.

תלמיד: איך אני מגיע לזה שהבורא יעזור לי, עד כדי כך שהוא יפתח לי את השער?

לכן הוא צריך להקשות עליך, כדי שתדרוש שהוא יפתח לך את השער, ויעשה בשבילך את כל מה שאפשר.

תלמיד: ברור שזה רק דרך החברים, ואין שום אופציה אחרת.

נכון. לכן אנחנו צריכים לשבור את עצמנו, להתחבר עם החברים, וזה קשה מאוד, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", קשה מאוד להתחבר עם האחרים.

תלמיד: איך אני עושה שזה יהיה פחות קשה? הרי זה כל העניין.

סגור עיניים, תקבל ותכנס בעיניים סגורות, ממש, תעשה מה שכתוב, ואל תחשוב.

תלמיד: להתבטל מול המצב?

כן, להתבטל כלפי המצב, ואז המצב יתחיל לעבוד עליך, ואחרי שהוא יעבוד עלייך, אתה תבין שזה נכון.

תלמיד: ואז פתאום יתגלה הבורא?

אז נראה, אם פתאום או לא פתאום.

שאלה: איך התייחסו האבות לזה שבדור האחרון נצטרך שפה חדשה, האם הם עשו הכנות לזה? איך בתחילת הגילוי של חכמת הקבלה הם ידעו שבסוף הדורות אנחנו נצטרך שפה אחרת יותר מתאימה?

לאבות אין זמן, אין להם בעיית זמן, הם כבר נמצאים בסוף, ורואים מתחילת העולם ועד סופו. לכן כל הבעיות שלהם בשבילנו זו בעיה, אבל לא בשבילם. הם מסבירים את זה כמו מורה בבית הספר שיודעת על הילד הקטן מה הוא מבין, איפה הוא צריך עזרה, ומה הוא צריך לקלוט. ואז היא מסבירה לו בצורה שיותר מתאימה ונכונה לו, ומתאימה את הדברים בשבילו, בציורים, במילים, באגדות, בכל מיני דברים. עד שהוא גדל ומתחיל להיכנס לזה בצורה יותר רצינית, עניינית, טבעית. ככה גם אנחנו.

שאלה: הוא כותב כאן, שהעולמות עליונים הם העיקריים ומשיגים אותם בבת אחת כי אין הבדל ביניהם. מה זה נקרא שמשיגים אותם בבת אחת?

כשאנחנו כבר מגיעים למדרגות העליוניות אנחנו מתחילים להבין את השיטה, את הגישה, ואיך אנחנו עוברים עליהן. אנחנו כבר בעלי ניסיון, בעלי כוח וכלים, ולכן אנו משיגים אותן בצורה אחרת. נלמד על זה בתלמוד עשר הספירות, זו לא בעיה.

העיקר בשבילנו כמו שכותב לנו בעל הסולם, אלו המדרגות הראשונות, בהן הקושי העיקרי. כי אנחנו צריכים להבין מה רוצים מאיתנו. איך אנחנו יכולים לעבור, איך אנחנו עוברים ממדרגה למדרגה, ואיך מטפסים? זו הבעיה העיקרית, המדרגות הראשונות.

ביטויים רוחניים

"הרוחני אין לו דמיון ועל כן אין לו אותיות להגות בהם. ואפילו אם נאמר עליו בכללות, שהוא אור פשוט, היורד ונמשך למבקש, עד שמלבישו ומשיגו, בכל השיעור, המספיק לגילויו ית' - הרי זה גם כן, לשון מושאל: היות שכל המכונה בעולם הרוחני בשם אור אינו דומה לאור השמש או לאור הנר, ומה שאנו מכנים בעולם הרוחני בשם אור, הוא מושאל משכל האנושי, שטבעו, שבשעה שמופיע באדם בהתרת הספיקות, הוא מגלה כעין שפע של אור ותענוג, בכל קומת הגוף. ועל כן אנו אומרים לפעמים, אור השכל הגם שאינו אמת. כי האור שמאיר באותם חלקים מחומר הגוף, שאינו ראוי לקבל עיונים נפתרים הרי הוא ודאי דבר פחות משכל. ועל כן גם אותם אברים תחתונים ופחותים, יכולים לקבלו ולהשיגו.

עם כל זה, למען נוכל לכנות השכל באיזה שם, אנו מכנים אותו משום זה בשם אור השכל - וממש על דרך זה, אנו מכנים את פרטי המציאות שבעולמות העליונים, בשם אורות להיותם מביאים למשיגים אותם, שפע של אור ותענוג, לכל קומת הגוף, מראש ועד סוף. ומטעם זה, אנו זכאים לכנות למשיג בשם התלבשות, שהלביש לאור ההוא.

ואין להקשות, אם כן היה יותר נכון לכנותן בשמות הנוהגים בדרכי השכל, שהם: עיון, השגה וכדומה. או להתבטא בביטויים המבליטים את תופעות השכל העיוני? והעניין הוא שאין לו דמיון כלל, לדרכי תופעות השכל, משום שהשכל הוא ענף פרטי מיוחד, הנמצא בין כל הפרטים שבמציאות, ועל כן יש לו דרכים מיוחדות, לדרכי הופעתו. מה שאין כן, ענינים שבמדרגות, להיותם כלל שלם הכולל כל הפרטים הנמצאים בעולם, יש לכל פרט ופרט, דרכים שונות זו מזו. ועל פי רוב תפיסת ענינים שבמדרגות דומות לתפיסת גופי בעלי חיים. כלומר, בשעה שמשיג איזו מהות, הריהו משיג את כולו מראשו עד סופו.

ואם נשפוט, על פי חוקי השכל העיוני, יש לנו לומר, שהשיג את כל מה שיש להשיג, באותו המהות, ואפילו יהגה בו אלף שנים, לא יעדיף עליו כחוט השערה. ועם כל זה בתחילה הריהו דומה ממש ל... כלומר, שרואה הכל, ואינו מבין כלום ממה שהוא רואה. אבל על ידי שיהוי זמן מחוייב להשיג עוד ענינים נוספים, הדומה לעיבור יניקה מוחין, ולעיבור ב', ואז מתחיל להרגיש ולהשתמש בהשגותיו, בכל מה שברצונו, ובאמת לא הוסיף כלום על השגותיו, ממה שהשיג בתחילתו, אלא בבחינת גמר ביכור, שאז היה טרם בישולו, ועל כן לא היה יכול להבינו. ועתה נגמר בישולו.

והנך רואה ההפרש הגדול שיש לו מדרכי תופעות שכליות, ומשום זה לא יספיקו לנו, הגדרים שאנו רגילים להשתמש בהם, בעניין דרכי תופעות שכליות, ואנו מוכרחים לשמש, רק בדרכים הנהוגים בחומרים הגשמיים, כי לאלה על כל פנים דומים לגמרי בצורותיהם, אף על פי שרחוקים בחומר בתכלית המרחק."

אם אנחנו רוצים איכשהו להתגבר על הקטע הזה "ביטויים רוחניים", אז כדאי לנו לקרוא שוב ולחשוב.

ביטויים רוחניים

"הרוחני אין לו דמיון ועל כן אין לו אותיות להגות בהם. ואפילו אם נאמר עליו בכללות, שהוא אור פשוט, היורד ונמשך למבקש, עד שמלבישו ומשיגו, בכל השיעור, המספיק לגילויו ית' - הרי זה גם כן, לשון מושאל: היות שכל המכונה בעולם הרוחני בשם אור אינו דומה לאור השמש או לאור הנר, ומה שאנו מכנים בעולם הרוחני בשם אור, הוא מושאל משכל האנושי, שטבעו, שבשעה שמופיע באדם בהתרת הספיקות, הוא מגלה כעין שפע של אור ותענוג, בכל קומת הגוף. ועל כן אנו אומרים לפעמים, אור השכל הגם שאינו אמת. כי האור שמאיר באותם חלקים מחומר הגוף, שאינו ראוי לקבל עיונים נפתרים הרי הוא ודאי דבר פחות משכל. ועל כן גם אותם אברים תחתונים ופחותים, יכולים לקבלו ולהשיגו.

עם כל זה, למען נוכל לכנות השכל באיזה שם, אנו מכנים אותו משום זה בשם אור השכל - וממש על דרך זה, אנו מכנים את פרטי המציאות שבעולמות העליונים, בשם אורות להיותם מביאים למשיגים אותם, שפע של אור ותענוג, לכל קומת הגוף, מראש ועד סוף. ומטעם זה, אנו זכאים לכנות למשיג בשם התלבשות, שהלביש לאור ההוא.

ואין להקשות, אם כן היה יותר נכון לכנותן בשמות הנוהגים בדרכי השכל, שהם: עיון, השגה וכדומה. או להתבטא בביטויים המבליטים את תופעות השכל העיוני? והעניין הוא שאין לו דמיון כלל, לדרכי תופעות השכל, משום שהשכל הוא ענף פרטי מיוחד, הנמצא בין כל הפרטים שבמציאות, ועל כן יש לו דרכים מיוחדות, לדרכי הופעתו. מה שאין כן, ענינים שבמדרגות, להיותם כלל שלם הכולל כל הפרטים הנמצאים בעולם, יש לכל פרט ופרט, דרכים שונות זו מזו. ועל פי רוב תפיסת ענינים שבמדרגות דומות לתפיסת גופי בעלי חיים. כלומר, בשעה שמשיג איזו מהות, הריהו משיג את כולו מראשו עד סופו.

ואם נשפוט, על פי חוקי השכל העיוני, יש לנו לומר, שהשיג את כל מה שיש להשיג, באותו המהות, ואפילו יהגה בו אלף שנים, לא יעדיף עליו כחוט השערה. ועם כל זה בתחילה הריהו דומה ממש ל... כלומר, שרואה הכל, ואינו מבין כלום ממה שהוא רואה. אבל על ידי שיהוי זמן מחוייב להשיג עוד ענינים נוספים, הדומה לעיבור יניקה מוחין, ולעיבור ב', ואז מתחיל להרגיש ולהשתמש בהשגותיו, בכל מה שברצונו, ובאמת לא הוסיף כלום על השגותיו, ממה שהשיג בתחילתו, אלא בבחינת גמר ביכור, שאז היה טרם בישולו, ועל כן לא היה יכול להבינו. ועתה נגמר בישולו.

והנך רואה ההפרש הגדול שיש לו מדרכי תופעות שכליות, ומשום זה לא יספיקו לנו, הגדרים שאנו רגילים להשתמש בהם, בעניין דרכי תופעות שכליות, ואנו מוכרחים לשמש, רק בדרכים הנהוגים בחומרים הגשמיים, כי לאלה על כל פנים דומים לגמרי בצורותיהם, אף על פי שרחוקים בחומר בתכלית המרחק."

שאלה: למה זה חשוב שלא נשיג את זה בשכל אלא שנשיג את המהות, ואז הגוף מקבל את הצורה השלמה, מה המשמעות של זה?

אם אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים, למה אנחנו צריכים להגיע, גם אם אנחנו לא משיגים את הדברים האלה בצורה ברורה ופרטנית, אז אנחנו כבר מגיעים לתפיסה הכללית ונכנסים למצב שאנחנו כביכול מכירים אותו כולו וזה החשוב. כי אם אני נמצא במצב הכללי שהוא מוכר או לפחות אני מקבל אותו כידידותי כלפיי, אז זה עוזר לי בלב ובנפש להתקשר אליו אפילו שאני לא מבין אותו.

כמו תינוק שהוא באופן טבעי דבוק לאימא אומנם הוא לא מבין למה הוא דבוק, הוא תלוי באימא אומנם הוא לא יודע למה הוא תלוי, אבל ההרגשה הזאת, החיסרון הזה שמעורר בו הטבע, היינו כל מה שלמעלה מאיתנו שמפעיל אותנו, זה בעצם נותן לנו להתקשר למדרגות יותר עליונות, להכיר בהן ולהידבק בהן. זה מאוד מאוד חשוב. והגישה הזאת מצד הבורא כלפי הנבראים היא בעצם מעידה על האהבה שלו כלפי הנבראים. הוא רוצה להכניס אותנו לתוכו ובצורה כזאת לגדל אותנו, כדי שנרצה להיות בתוכו. לכן כל העבודה שלנו היא לקבל בהדרגה תכונות לשמה, תכונות על מנת להשפיע, תכונות חיבור, אלו צורות הביטול שלנו כלפי הבורא, כי אז הוא יכול לטפל בנו בצורה שלמה, ואנחנו מתבטלים כלפיו גם בצורה שלמה.

תלמיד: האם כל זה דורש חשיבות של הבורא מעל כל מה שאנחנו מרגישים, גם אם אנחנו מבינים או לא מבינים?

אנחנו צריכים לאט לאט להשפיע לחברים את חשיבות הבורא, אין יותר מזה. אם הבורא יהיה יותר חשוב מהאגו שלנו כשהבורא בעצמו מעלה אותו בנו כל פעם בכל מיני צורות, ואנחנו על פני הצורות האלו נעריך אותו יותר, אז הוא יעזור לנו בדבר והיפוכו כדי שנעלה יותר וניכנס לטיפול שלו.

שאלה: האם כדי להחליף כל מצב מקבלה להשפעה צריך כבר להיות בתכונת לשמה?

זה שאנחנו עולים ומקבלים כל מיני צורות השפעה, זה בסך הכול ההתאמה שלנו לבורא כדי להתכלל בו, להיות בתוכו, כשהוא בעצם כל המציאות. כל המציאות שאתה יכול רק לדמיין לעצמך ולא לדמיין, זה לא חשוב, היא כולה תכונת ההשפעה של הבורא. ותכונת ההשפעה היא לא הכול, כי זה כלפיך מתגלה, אלא הבורא הוא למעלה מזה, ושם אין אתה וכלפיך ואפשר לגלות את תכונת ההשפעה, אין בזה צורך. אנחנו צריכים פשוט להיכנס לתוך הבורא ולתת לו לעבוד עלינו, לסדר אותנו, לייצב אותנו, וכך נגלה את הייחודיות ואת השלמות שלו.

שאלה: הוא מתחיל מזה שלרוחני אין דמיון, והוא גם חוזר על זה בהמשך. מה זה אומר?

אנחנו לא צריכים דמיון לרוחניות, כי יש לנו את כל הכלים הגשמיים, חברים, ספרים, פעולות חיבור, אורות מקיפים שאנחנו מעוררים על ידי זה. אנחנו צריכים לראות בעבודה שלנו עבודה מעשית, שלפי המאמצים שלנו, ככל שהם יהיו יותר פנימיים וחיצוניים, בזה נעורר את הכוח העליון שנגדנו, לא שהוא "נגדנו" אלא כנגד זה הוא עובד ופועל דווקא עבורנו, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: למה בגשמיות יש דמיון וברוחניות אין? איך להשתמש בדמיון הגשמי הזה?

כתוב שהרוחניות נמצאת למעלה מכל דמיון כי היא לא דורשת דמיון. אתה צריך להגיע אליה בצורה כזאת שאתה מרגיש אותה בכל החושים שלך ובמיוחד בכאלה חושים שאין עליהם שאלה. כשאני מתחיל להרגיש את הבורא אין לי שאלה, כי אני מרגיש אותו, אני מגלה אותו בצורה שברור לי שהוא קיים וברור לי שהוא זה שעובד ונמצא כנגדי ועובד איתי כשותף, ואין לי שאלה אם הוא קיים או לא קיים.

תלמיד: בשביל מה ניתן לנו דמיון? בגשמיות שלנו יש תופעה כזאת דמיון.

כדי שנוכל לעלות ממדרגה למדרגה. בין המדרגות אנחנו צריכים להשתמש בדמיון, כמו שדיברנו על שלבי ההסתרה ושלבי הגילוי, ארבעה שלבים, לכן צריכים.

שאלה: האם אנחנו נכנסים למצבים האלה דרך הלימוד של המאמר הזה?

כן.

שאלה: במדע המתקדם בעולם שלנו, חוקרי המוח או בביולוגיה ופיזיקת הקוונטית, המדענים הגיעו לתפיסה כזאת שיש איזו מודעות שמציירת את תמונת המציאות, אבל הם לא יכולים להשיג אותה, זה מעבר לגבולות ההשגה שלהם. ומה שאנחנו לומדים בחוכמת הקבלה שדווקא את הקטע הזה אנחנו לומדים, שזו חכמה על תפיסה ועל איך שהמודעות עובדת. האם נכון להתייחס כך?

לכן חוכמה הקבלה נקראת חכמת הקבלה, איך לקבל את התגלות האלוהות בעולם שלנו ולהרגיש אותה ועד כדי כך לתפוס אותה שאנחנו גם יכולים למסור אותה לאנשים אחרים ולדורות הבאים. זו תפיסת הקבלה, זו חוכמת הקבלה, איך לקבל אותה המציאות שהיא לא מתלבשת, שלא מורגשת, שלא מופיעה בחמישה חושים שלנו שבהם בני אדם פועלים. ואם לא בחמישה חושים שלנו אז איך היא יכולה להתלבש במוח שלנו? לא יכולה. כי המוח שלנו הוא תוצאה מכל אותן ההרגשות שלנו שאנחנו מרגישים מהעולם שלנו, שמתפתחים בעולם שלנו. בזה אנחנו בונים ובונים במוח שלנו כל מיני צורות, הבחנות, דמויות, קשרים, סינפסים וכן הלאה, ולכן אנחנו לא יכולים לתפוס את העולם הרוחני.

אז מה לעשות? אנחנו כאן מגיעים למצב שחייבים לפתח משהו חדש. מה החדש? החיבור בינינו שיהיה וילמד אותנו מה זה נקרא לגלות בנו, בתוכנו, חיבורים חדשים במוח ובלב, שאין לאדם, אבל אנחנו כן יכולים לבצע את זה. ואם אנחנו בונים לאט לאט אותם החיבורים האלה, אז הם כמו הסינפסים בתוך המוח שהם מחברים לנו כל מיני דברים ישירים והפוכים בכל מיני צורות, שהן בעצם נוסחאות של חיבור בחומר ובמרחק, במרחב, ובכל מה שיש. ואנחנו בזה בונים בנו כלים לתפיסת הדברים שנמצאים למעלה מהרגש והשכל הגשמי, וכך אנחנו מביאים את עצמנו ליכולת לתפיסה הרוחנית. אין לי מילים, אנחנו נגיע לזה, יבואו מילים. בזמן שאתם תהיו מוכנים גם אני אהיה מוכן.

שאלה: לפי הדוגמה של הטקסט שקראנו הוא מדגים את העניין הזה, אז על הטקסט הזה אפשר לחשוב, להתבונן, להבין אותו בשכל או גם יותר מזה?

תקראו אותו כמה פעמים ואתם תראו עד כמה יש בו יותר ויותר דברים מובנים ולא מובנים. וכול זה יעזור לכם להתייצב בתפיסה החדשה.

שאלה: הבנתי שברוחניות גם תינוק וגם אדם זקן משיגים אותו עולם אבל הזקן רואה את כל הביטויים שלו ויכול להשתמש בהם בצורה נכונה והתינוק עדיין לא מבין אלא רק איכשהו קצת מרגיש.

כן, בדומה לעולם שלנו. אנחנו רואים אותו עולם כמו הילדים הקטנים אבל מבינים ממה שרואים הרבה יותר מהם, את הקשרים בין הדברים אנחנו רואים הרבה יותר.

שאלה: במה תלוי הקשר בינינו?

וודאי שזה תלוי בכמה אנחנו מתחברים בינינו. זה ברור.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקדם לדבקות עם הבורא בצורה הכי טובה ואפקטיבית, ואיך ההפצה יכולה לתמוך בזה?

אתם מבינים כביכול את השאלות ומבינים את התשובות אז למה אתם שואלים אותי? ברור שזה רק על ידי החיבור, זאת התשובה.

שאלה: אבא ואימא רוחניים גם נמצאים בעולם גשמי?

לא. הכול נמצא בתכונות רוחניות שהן למעלה מהאדם.

שאלה: האם הקשר בין סיבות לתוצאות הוא זהה במישור החומרי ובמישור הרוחני?

כן ולא. אם זה כלפיי הקבוצה יותר נכון, ואם זה כלפיי האדם האינדיווידואלי זה פחות נכון.

שאלה: האם נכון לומר שהצורה מושגת מתוך פעולה כמו "ממעשייך הכרנוך".

ברוב הדברים כן.

שאלה: דווקא עכשיו אחרי תשעה באב, רגע לפני ט"ו באב, יום האהבה, איזו הזדמנות או איזו התעוררות של הלב בכל הכלי העולמי אנחנו יכולים להשיג על ידי שיעור וסעודה?

אנחנו לומדים שרוחניות כוללת שני מצבים הפוכים, יתרון אור מתוך החושך, ולכן אם אנחנו צריכים להגיע לחיבור, לאהבה, לחיבוק, ממש בצורה השלמה, אז כנגד זה הכלי צריך להתגלות בצורה ההפוכה. ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מגלים אותו ואיך מחזיקים אותו בצורה הפוכה, כי "יתרון אור מתוך חושך", ואנחנו כנבראים לא יכולים לגלות את האור אלא על פני צמצום, מסך ואור חוזר ואז אנחנו מגלים את האור על פני אותו הכלי המצומצם שעבר צמצום, מסך ואור חוזר.

ולכן תשעה באב מסמל לנו את כול האגו שיש בנו ועד כמה אנחנו הפוכים מהטוב, ומצד האחר, עד כמה שאנחנו יכולים להתעלות מעל הרע הזה ולגלות את המצב הטוב. ואנחנו כן מגלים ומתקרבים לזה, אפילו שרובנו לא מרגישים בינתיים, אבל כן, אנחנו נלך ונתקרב וניכנס לתוך זה.

לכן אני שמח שאנחנו עברנו את תשעה באב, ודווקא עברנו אותו בצורה לא פשוטה, אני ראיתי שזה עבר על הרבה חברים שלנו בצורה די קשה, ועכשיו אנחנו מתקדמים לט"ו באב, שזה נקרא "יום האהבה", ולכבוד זה אנחנו עושים סעודה.

תלמיד: מחר בבוקר נתחיל ללמוד על זה וגם נעשה סעודה כמו שהחברים מספרים.

יופי. אז העיקר שאנחנו מתכוונים לחיבור וגילוי האהבה בינינו ובתוכו גילוי הבורא כלפינו. אז אני שמח שיש לנו בזה גם לימוד וגם סעודה.

תלמיד: יש עוד חברים שכותבים לי שהם עדיין מרגישים בתשעה באב.

זה סימן שעבר עליהם חזק, וסימן שהם לא יכולים לעבור לשלב הבא, צריכים להיות בזה הרבה יותר גמישים, וזה מחוסר חיבור לעשירייה, אז בבקשה תתחברו אליי ונעלה יחד בחיבוק.

(סוף השיעור)