שיעור ערב 13.08.19- הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", עמוד מספר 125, "תיקון חמישים ושש", פסקה שניה, דבר המתחיל "וארבע פעמים".

"וארבע פעמים גלתה השכינה בגלות, מפני שהכניסו ערווה בין ארבע אותיות. ואע"פ שנאמר כל אלו עריות בספירות ובשם יהו"ה. לא במקומו שלמעלה. אלא כאשר השכינה גולה כל ספירות יורדות עימה. ואין פירוד בה ובין ע"ס. וכאשר יורדות מתלבשות בשישה ימי החול שישה ענפים. חסד ביום ראשון, גבורה ביום שני, עמוד באמצע ביום שלישי. ג"ס שנִיוֹת בשלושה ימים אחרים, שהם רביעי חמישי ושישי. ועשר אמירות זו י' אבא. חמישה אור זו ה' אמא. שש פעמים טוב ו' שיש בשישה ימי החול. ה' של השישי ה' של יהו"ה. רא"ש של בראשית זה כתר ראש של כל ראשים.

ומדוע יש פירוד, מפני שאין צדיק אות ברית שם. וסוד הדבר אדם אין צדיק בארץ שהוא אות ברית שם. ובשבת שהוא יום שביעי שם קירוב וייחוד השם יהו"ה וכל הספירות. ומפני זה תלמידי חכמים זיווגם מלילי שבת ללילי שבת. זה העריות היו ודאי למטה. אבל למעלה נאמר לא יגורך רע. וצדיק שקרֵב לאשתו בימות החול, אותו בן שעושה עליו נאמר צדיק ורע לו. שגרם שנעשה קודש חול, שהוא יום השביעי. ובאותו זמן הוא סוד צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אבל למעלה אין ערווה וקיצוץ ופירוד ופירוץ. ומפני זה למעלה יש ייחוד באח ואחות ובבן ובבת באם עם בן. אם כן אין לך להידמות ליוצרך. שאתה הוא גורם שלא תהיה בצורת דמות שלו למעלה. כמו שאתה אומר כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם.

ובוא ראה, בשעה שרצה הקב"ה לברוא אדם, כך היה רוצה לעשות אותו כמו צורת הדמות שלו, בלי ערווה ובלי פֶּרֶץ ופירוד כמו שאתה אומר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. להיות כל ספירות כלולות בו, בלי פירוד וקיצוץ. ולהתייחד בן עם בת שהם אחים. שעליהם נאמר אחים תאומים. כמ"ש ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו. באיזה מקום, אל הטבעת, זו טבעת של אות ברית מילה, שהוא שיעור לכל עריות למטה, ושיעור הייחוד למעלה. ולמעלה נאמר בו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. אבל למטה נאמר בו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. לא תְעָרֵב בייחוד טוב עם רע, ואם לא מות תמות. נאמר כאן מות תמות, ונאמר בשבת מְחַלְלֶיהָ מות יומת.

ואדם ודאי נעשה בצורת דמות שלמעלה. ועשה שם פירוד ונפרש משם. אמר לו רבי אלעזר, אבא, איך נעשה בצורת דמות שלמעלה. שהרי שמעתי כמה דעות שם. אמר לו, בני, כאשר נעשה, כל הספירות נכללו בצורת דמות נשמתו. ונשמתו הייתה מרכבה להם, שעליה נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. כמו הע"ס בלימה. וכל גווני הנשמות היו מאירים בנשמתו והיו מאירים על פניו. וממנו היו מזדעזעים עליונים ותחתונים, והיו משתחווים לו מפני אלו אורות שהיו מאירים בו. כמו האדם שלמעלה שהיו משתחווים לו, כך היו משתחווים לאדם שלמטה. עד שהיה אומר הוא בואו נשתחווה ונכרָעָה, נִבְרְכָה לפני ה' עושֵׂנו. ובאותו זמן היה הוא שולט על כל המוֹנֵי מעלה ומטה.

גוון שחור על העין ושערותיו שחורות וכל גוונים שחורים יפים ניתנו בו, מצד האמא. לָבָן של העין ולבן של הפנים ולבן של המוח ולבן של עצמות, ניתן בו מצד האבא. שכך נאמר, שלובן שבעין ומוח ועצמות ניתנים מאבא, ושחור של עין ושֵׂער ניתנים מאמא. ולבן ושחור שניהם נמצאים מכתר עליון. שחור מבחוץ ולבן מבפנים. וכתוב ועתה, לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. וכתוב אחר אומר יָשֶת חושך סִתְרו.

והרי נאמר שחור לנקבה לבן לגבר. והתורה משם היא לבן מבפנים שחור מבחוץ. ולמעלה או"א אמרו על עמוד האמצעי ושכינתו, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. עמוד האמצעי בלבן, והשכינה בשחור. כמ"ש שחורה אני ונאוָה. בוא ראה, אמא עילאה הייתה שחורה לפני אותו אור שלִפְנים ממנה. אבל כאשר יורדת למטה נראים גווניה בחמש ספירות שהם ה' ענפי האילן. זרוע ימין ושמאל וגוף ושתי שוקיים. צדיק נוטל כל גוונים. כמ"ש וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה בגוונים מאירים. וכך שכינה תחתונה נראית בחמישה גוונים ממטה למעלה. ואלו גווני שש ספירות, ועליהם נאמר ותכלת וארגמן ותולעת שָני ושֵש ועִזִים. וכמו שנכללים כל גוונים ממעלה למטה בצדיק, כך נכללים כל גוונים ממטה למעלה בעמוד האמצעי.

בוא וראה, ארבעה ענפים גדולים היו בעץ. והם היו שתי זרועות ושתי שוקיים. וכולם בשיעור האות ו' העליונה. ובכל אַמה ה' ענפים קטנים שהם זרת, שנאמר בה ושמים בזרת תִכֵּן. והם שיעור של ה'. ועל ה' ענפים היה י' שהוא כף היד, וזה פרי האילן. וכמה שרטוטים מרוקמים בכף היד שהם גוונים יפים של הפרי, שבהם נפתחת שושנה שנעשית ממנה פרי. והם כפתור וָפֶרח כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה. ואלו שלוש עצמות בזרוע ימין, ושלוש בזרוע שמאל, מנורה הגוף של האמצע.

בני, בכל אלו התיקונים ברא את אדם ובת זוגו. והוא עשה פירוד למעלה בין הקב"ה ושכינתו, שגרם לסלק השכינה מהקב"ה. כך הקב"ה סילק ממנו בת זוגו. והסתלק הקב"ה ממנו. שבמקום שלא שורה השכינה שם, הקב"ה לא שורה שם. ומנין לנו שהסתלקה בת זוגו ממנו, כמו שאתה אומר, ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו. וזה גרם ליעקב שנאמר בו ויִוָתֵר יעקב לבדו. ובאותו זמן ניצח אותו ס"מ, ויגע בכף ירכו. באיזה מקום פרח בגיד הנָשֶה. שפרחה י' מגיד הנשה שהיא י' של יעקב, ונשאר הוא עקב, שהוא דש בעקב. וזה סוד וידו אוחזת בַּעֲקב עשיו, שהוא דש בעקב בגלות ובעול המלכות של שבעים אומות, שהוא לזנב ולא לראש.

כמו שגרם אדם שהשכינה פרשה מהקב"ה, כמו שאתה אומר, ובפשעיכם שולחה אמכם, ונשאר הקב"ה יחידי בלי המלכה, כמ"ש הצדיק אבד, מהו אָבַד, איבד המלכה. ומפני זה לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, זו אחרת, שאין היא בת זוגו, מצד עץ הדעת טוב ורע. באיסור והיתר טומאה וטֹהרה כשר ופסול דם טהור ודם נידה. ומפני זה נאמר זכה נעשה לו עֵזֶר, לא זכה כנגדו. שמסתלקת ממנו האשה שהיא עה"ח, שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, רְאה חיים עם אשה אשר אהבת. שעליה נאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. שהוא היה חָרות על הלוחות. חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכויות, חירות מכל חוליים רעים, מעניות וטפשות וצער ודוחק ורעב. ועליה נאמר ארץ אשר לא במסכנוּת תאכל בה לחם, לא תֶחְסר כל בה.

הסתלקה ממנו, וניתנה לו אחרת מצד הלבנה, שכתוב עת ללדת ועת למות, עת לָטַעַת ועת לעקור נטוע. שהיא חצי שלה חיים עושר, וחצי שלה מוות עניות. כמו הלב שנאמר בו לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. שניים בשותפות. ומפני זה אם זכה עֵזֶר במילוי הירח, ואם לא זכה, כנגדו בחֶסרון הירח.

עריות מצד י"ה. עֶ"ר יָ"ה תֵעוֹר קַשְתךָ. עריות מצד ו"ה. לא תקרבו לגלות ע"ר ו"ה. וזו לילית שהיא ערוות אשה ובתה, שהם ה' ה'. ערוות כלתך זו י' קטנה של אדנ"י. שהיא כלה האמורה בשה"ש. בוא וראה, שכינה תחתונה נקראת בתה מצד האמא העילאה. כלה מצד הכ"ל. כ"ל ה'. אחות מצד עמוד האמצעי. שאר בשרו מצד אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר, מצד דרגתו.

תיקון שבע וחמישים

בראשית תר"י שְבָא. והן שתי נקודות, שתי יצירות. שנאמר בהן ויִצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבֵא אל האדם לראות מה יקרא לו. בוא וראה כמה נשמות וכמה ציורים צייר הקב"ה בצורת דמות המרכבות שלמעלה, שהן חיות הקודש. שיורשים בני אדם נשמות מהן. והביא הקב"ה את האדם בגלגול על כולם. לראות מה יקרא לו. ולא מצא עֵזֶר בהם, כמ"ש ולאדם לא מצא עזר כנגדו. והוא קרא להם לכל אחד שמות כפי הכוח שלמעלה. שכתוב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. לכל חיה ומלאך ואופן קרא להם בשם ידוע. לכל אחד על מַתְכּוּנְתוֹ בעבודתו ובמשמרתו.

בוא וראה, אדם היה יודע כל מלאך ואופן וחיה ושָׂרף. כל אחד שהיה ממונה על שליחותו. והיה יודע כל שם של כל אחד שהיה כפי שליחותו, וכך היה קורא לו. שכך מצאנו בספר רזיאל שניתן לאדה"ר. שמט"ט קרא לו הקב"ה שמות הרבה. לעיתים נקרא מיטטור בזמן שממונה על המָטָר. ולעיתים נקרא פתחון סגרון אטמון, אטמון בזמן שהוא אוטם חטאי ישראל, סגרון בזמן שסוגר שערי התפילה, פתחון בזמן שפותח שערי התפילה, פִּסקון בזמן שפוסק הֲלָכות המשנה בישיבה התחתונה, וכך כל שמות כפי שליחותו, וכך כל מלאך משתנה שמו כפי שליחותו, כמ"ש למה זה תשאל לשמי והוא פֶלאי, וכפי הנס שעושים כך הוא שמם.

ולכל שליחות ושליחות שלהם יש רגע ושעה ידועה, ומזל ידוע, ויום ידוע, וכוכב ידוע, ושָם משתנה. זה המלאך נקרא בשישים ריבוא שמות המלאכים. הוא נקרא חסדיאל בזמן שעושה חסד עם העולם. גבריאל בזמן שעושה גבורה בעולם. סתוריאל בזמן שמסתיר בני העולם בכנפיו מאלו מלאכי חבלה, כמ"ש ותחת כנפיו תֶחְסה צינה. ונקרא חתמיאל בזמן שחותם זכויות וחטאים על בני העולם. כתביאל בזמן שכותב חטאים וזכויות.

וכל מלאך כפי שמו יש לו פסוק בתורה, כתביאל על שם והמכתב מכתב אלקים הוא, חָרות על הלוחות. זכריאל על שם זוכר ברית אבות, ויש לו פסוק זוכרנו לחיים, ונִכְפֶּה בזָכור. שמריאל בשָמור, חסדיאל בחסד, גבריאל בגבורה, צדקיאל בצדק, רפאל ברפואה, יתואל בתפארת. מלכיאל במלכות. אין מלאך שאין לו עיקר ויסוד בספירות. וכל ספירה יש לה שם ידוע והוי"ה ידועה. וכל שמות שם יש להם עיקר ויסוד.

וזה הכלל אֱחוז בידך, שכל ממונים שלמעלה שמות שלהם תלויים בספירות ושמותיהן, כל אחד יש לו פסוק על שם השם שלו.

וכל המלאכים שסוסיהם סוסי אש, ומַרְכבותיהם אש וקשתותיהם אש ורומְחֵיהם אש וכל כלי מלחמה שלהם אש, יסודם בגבורה. ומלאכי חבלה שהם אש, היסוד שלהם בגיהינום. ויש מלאכים שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות, היסוד שלהם בעמוד האמצעי. ויש מלאכים שהם ממי הרקיע, שנאמר בהם והמים אשר מעל השמים, מצד הימין. כולם שורשם למעלה. ואין מלאך שלא נמצא בו שם יהו"ה. שנמצא בכל מקום, כמו הנשמה שנמצאת בכל איבר ואיבר. ומפני זה יש לבן אדם להמליך יהו"ה בכל ספירות, ובכל כיסאות, ובכל מלאכים, ובכל איבר ואיבר של האדם. שאין מקום פנוי ממנו לא בעליונים ולא בתחתונים. יהו"ה לא נקרא בייחוד של ארבע אותיות אלא בעילת העילות שמייחד אותן. ומפני שהוא מייחד ארבע אותיות, בו נקראו יהו"ה בייחוד אחד, ה' אחד ושמו אחד. ומפני זה שָׂם אמונת ישראל בארבע אותיות אלו. וכל השמות שׂם כינויים לשם זה. אין שֵם עד א"ס ועד אין תכלית, גדול ושולט מן זה, למעלה עד א"ס, ולמטה עד אין תכלית. וכל צבאות ומחנות ממנו יְרֵאים ומזדעזעים.

תיקון שמונה וחמישים

בראשית ברא אלקים אֶת. בת יחידה היא בת מלך פנימה. את האַמה שלה, ועליה נאמר ויַפֵּל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תַחְתֶנָה. מהו ויסגור, פתח רבי שמעון ואמר. וִירִיחו סוגרת ומסוגרת. מהו ויריחו, זו היא יָרֵח שהיא גוף שלה. האַמה מבת המלך, שהיא נקודה שלה, סוגרת ומסוגרת מבפנים. כמו זה כּ.

ובגללה נאמר, לעומת המסגרת תהיינה הטבעות, לבָתים, לְבַדים, לשאת את השולחן. מה הם הטבעות, אלו שתי אונות הלב שהן עגולות כטבעות. והלב הוא בשמאל. כך השולחן צריך בשמאל. שולחן בצפון. לבתים לבדים. מה הם לבתים, הם שני בתי הלב. מה הם לבדים, הן שתי כליות, שתיהן לחוץ, עליהן נאמר ויהיו תואמים מלמטה. שתי כנפי ריאה, ויחדיו יהיו תמים על ראשו. ומפני ששמיעה תלויה בלב, ונאמר הלב שומע.

בוא וראה, נאמר בזו הצלע וייקח. ואח"כ וייבן ה' אלקים את הצלע. מהו וייבן, אלא בָּנֹה בניתי בֵּית זְבוּל לך מכון לשִבְתְךָ עולמים. והבית בהִבָּנותו אבן שלֵמָה מסע נבנָה. שני בתי הלב הם שני בנייני זה הפסוק. כמ"ש והבית בהיבנותו זה בית ראשון. אבן שלמה מסע נבנה זה בית שני. וכנגדם אמר בנֹה בניתי שני בניניים. אחד נקרא בניין האמא העילאה והשני בניין האמא התחתונה.

וייבֶן, לשון ואִבָּנה גם אנכי ממנה. בניין של ייבום. וכמו שזו הנקודה היא סוגרת ומסוגרת. כך צריכה בת שהיא בתולה, להיות סגורה ומסוגרת בבית אביה. בתולה ואיש לא יְדָעָהּ. ותרד העַיְנָה זו בת עין. סוגרת ומסוגרת בעין. ושלושה גוונים סובבים אותה. ועליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. וכאשר הוריד להם משה תורה לישראל ממנה, אמר, הֱיוּ נכונים לשלושת ימים אל תיגשו אל אשה. שלושת ימים כנגד שלושת גווני העין. והיא מכוסה ונסתרת בהם. ואיש לא יְדָעָהּ בהם, עד שמתפשטת מהם.

ובאותו זמן שמתפשטת מאלו לבושים, מתייחדת עם בעלה בקירוב בשָׂר. כמ"ש עצם מעצמַיי ובשר מבשרי לזאת ייקרא אשה כי מאיש לוּקחה זאת, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. שכך הדרך להתייחד זכר ונקבה בקירוב בשר. וזה קִרבת הייחוד שלמעלה, שלא יהיה דבר חוצץ. ומפני זה נאמר, שכאשר בן אדם מתפלל ומייחד הקב"ה עם שכינתו, שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכינתו, קרקור הקיר קירות הלב, שלא יעשה פירוד וקיצוץ בין הקב"ה ושכינתו. וסוד הדבר והיו שניהם עֲרומים האדם ואשתו, ערומים בקירוב בשר בלי לבוש כלל. ובאותו זמן שהקב"ה ושכינתו כאחד בלי לבוש כלל, נאמר בו ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, מהו סיום הפסוק ולא יתבושָשו. אמר לו, בני, במקום שיש ערווה יש בושת. וזה הוא ירא בושת. ומי שאין לו בושת בוודאי לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. ובושת היא בשלושה גוונים לבן ואדום וירוק בַּפָּנים. שנאמר בהם לא עתה יֵבוֹש יעקב בגוון אדום וירוק. ולא עתה פניו יֶחוורו בגוון לבן. ואלו שלושה גוונים שיש בהם בושת, אלו הם שלושה גוונים של שלושת קליפות האגוז שהן עריות שבהן מתלבשת קשת ונראית בהם.

ומפני שהן עריות שלוש קליפות. נאמר בהן אין דורשים בעריות בשלושה. ואסור להסתכל בהן. ומפני זה אסור לעם הקדוש להסתכל בגווני הקשת. וזה סוד העורלה שיש לה שלוש קליפות, שצריך להעביר אותן מאות ברית קודש, ומיד, וראיתיה לזכור ברית עולם. ועל אלו שלוש קליפות נאמר שַל נְעָליך מעל רגליך. ומיד וראיתיה. ובזמן שמשה היה לבוש בהם, כתוב בו, אל תִקְרב הלוֹם. מיד שהתפשט מהם התקרב שם.

וזה סוד הקורבן, שהייתה יורדת האש לשרוף אלו שלוש קליפות. כמ"ש זאת תורת העולה היא העולה על מוֹקְדָה על המזבח, כל הלילה. הרי שלושה גוונים של אש, שהיו יורדים בשלוש תפילות להדליק ולשרוף אלו הקליפות. ובאותו זמן היה הקב"ה מתקרב בשכינתו והיו מתקרבות אותיות שלו, י' בה', ו' בה'. ובזמן שהיו מתלבשים באלו הקליפות, נאמר בהם לא תִקְרבו לגלות ערווה. ולא צריך לקרב אותיות י' בה', ו' בה'.

ומפני זה תיקנו שלוש תפילות בכל יום, להעביר שלוש קליפות אלו של עורלה מאות ברית שהיא השכינה. ובזה שוֹרָה בשלושה גוונים מאירים. שהם כהנים לויים וישראל. שעליהם נאמר מה יפו פעמייך בַּנְעָלִים בת נדיב. והם נעילת חגים וזמנים ומועדים, שעליהם נאמר שלוש רגלים תחוג לי בשנה. שלוש קליפות עליהן נאמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם. בראשונה כותנות אור, ולאחר שחטאו כותנות עור. מעור שהוא עור של נחש. ולשבעים שָנים מתפשט אותו העור ממנו.

ששלושת גוונים של לבושי השכינה. הם שלוש אותיות ו' של ויִסע ויבוא ויֵט. בזמן שנעברים כותנות עור הנחש, מאירים שלושה גווני אור השכינה. ומיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלו שלוש אותיות ו' הן שלושה גגות האות ב. אחד לשמים ואחד לארץ ואחד לים. ומזו הב' תלויים שבעים גוונים. והם שבעים ושניים. שעליהם נאמר הנה ה' רוכב על עָב קַל ובא מצרים. על ע"ב בשבעים ושניים גוונים מאירים. ומיד ונעו אלילי מצרים מפניו.

ואלו שלושה גוונים רמוזים בה'. ה' שלושה גגות שלה הם לבושים מאירים, של בת המלך. שהיא י' בת עין. והיא חמשת אלפי שנים של בריאת העולם. והיא ה' קטנה של אברהם שדרגתו חסד, שעולה לשבעים ושניים. ה' י' מן אלקים. ה' י' מן יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ה' הלבוש שמכסה על י'.

תיקון תשע וחמישים

בראשית, כי באש ה' נשפט, שהם כותנות עור שצריך בהן הבדלה. כאשר אומרים ישראל בורא מְאורֵי האש, ואומרים המבדיל בין אור לחושך. חושך שחור. כותנות עור שלו, שחורים. שנאמר בהם שחורות כעורב. והנחש היה עָרוּם מהם. שלכל חיה ברא לבושים, ולכל בריות שנבראו בששת ימי בראשית. ונשארו גופי המַזיקים לעשות ולא עשה אותם, מפני שהיה ערב שבת. וזה הוא אשר ברא אלקים לעשות. ומפני זה והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים, שלכולם עשה לבושים, ולו לא עשה, מפני שהיו מַזיקי העולם.

ומדוע לא עשה להם. מפני שהיה לו לברוא את האדם ערב שבת. ובגללו לא ברא להם. ומפני זה נכנס קנאה בלב הנחש באדם, מפני שנשאר ערום בגללו בלי לבושים. והוא גרם אח"כ שהתפשט אדם מלבושיו. וירש אותם נמרוד ועשיו. שהיה עשיו צורת דמותו של הנחש. ומפני זה והנחש היה ערום. ערום לרע. שגרם בעורמה שלו נקבה רעה סם המוות, מיתה לאדם ולאשתו. ועורמה שלו הייתה שפיתה את חווה. מפני שדעתן של נשים קלה. שכתוב ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. והקב"ה לא אמר, אלא מכל עץ הגן אָכוֹל תֹאכֵל, שהוא לא ציווה לו שלא לאכול אלא מעץ הדעת טוב ורע, שהוא ערבוביה של טו"ר. אילן של שקר, אחד בלב ואחד בפה. לבו מלא שקר. וּמְפַתֶה בפיו בדברי אמת.

והנחש הרע עבר כאן על לא תַעֲנה ברֵעֲךָ עֵד שקר. ועל לא תרצח, ועל לא תנאף, ועל לא תגנוב, ולא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. על לא תענה ברעך, שהעיד שקר שאמר (נ"א אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. ועל לא תגנוב, שגנב דעת חווה כגון זה שאמר אף כי אמר אלקים וגו' ) כי יודע אלקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם וִהייתם כאלקים יודעי טוב ורע, כדי שלא תהיו בצורת דמותו. ועבר על לא תנאף, שהטיל זוהמה בחווה, ועבר על לא תרצח שהרג את אדם וחווה. שכך דרך יצה"ר מפתה בני אדם, ואח"כ עולה ומלשין עליו, ולוקח רשות ויורד ולוקח נשמה."

(סוף השיעור)