שיעור בוקר 13.12.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 395, מאמר הערבות, אות י"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 395, אות י"ט.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי [לא חולקים]. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

זה ברור שמתעוררים רק אלו שיש להם רצון. כי כל הבריאה היא רצון, ולפי מיון הרצונות האלו, על האור הקטן מתגלה השכבה הקטנה והיא משתוקקת לבוא במגע עם האור, להתמלאות באור, לכן מתעוררים האנשים שיש בהם את הנטייה הזאת. ואחריהם יותר ויותר, בהתאם לכמה שהשכבה העליונה יכולה כבר להשתתף בהזמנה הזאת ולהרגיש את עצמה בערבות כלפי שכבות רצון יותר נמוך ויותר נמוך, שהם יכולים לעורר אותם, הם יכולים להיות המעבר כלפיהם, הצינור כלפיהם, ובצורה כזאת הם מקיימים את התפקיד ואחריהם מתעוררים יתר הרצונות, שכבות ברצון לקבל הכללי, זאת אומרת יתר העמים.

יש סך הכול שבעים שכבות שנקראות שבעים אומות העולם, זה סתם ככה נקרא. השכבות האלו הן ממש כמו פרוסות בתוך הלב הכללי, בתוך הרצון הכללי שהבורא ברא. ואז שכבה אחרי שכבה כך מתעוררת ומתעוררת יותר ויותר, ואנחנו לא יכולים להגיד שמי שיותר אציל הוא מתעורר קודם, דרגת הזכות היא דווקא לא קשורה לדרגת העביות. אנחנו מבינים שדווקא הרצון לקבל הגדול, איפה שצריך אחר כך להתקיים כל הסיום של תיקון הבריאה, הוא מתעורר אחרון.

לכן כשאנחנו מסתכלים על העמים שלא התעוררו ועוד לא שייכים בינתיים לחברה האנושית ממש, להשתתפות טכנולוגית, חינוכית, תרבותית, מכל שכן להתעורר לתורה ולדתות בכלל, זה לא אומר שום דבר. דווקא כשהם יתעוררו הם יזמינו את האור העליון הכי גדול. לכן לא לזלזל באף אחד, כמו שכתוב "תיזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה". אין להם בינתיים שום דבר בשכבות שלהם, עניוּת, אבל דווקא מההשתתפות שלהם בכלי הכללי מגיע המאור הגדול. לכן אסור לנו להתייחס בזלזול לאיזו אומה או לאיזה חלק, או בתוך אומה אחת לחלקים שלה כאלו וכאלו, חס ושלום. זה פשוט רק מצביע עד כמה אנחנו לא מבינים את המערכת הכללית. כי במערכת הכללית מהתחלה ועד הסוף, אם מסתכלים עליה בצורה המתוקנת, בעין מתוקנת, רואים שכולם באמת שווים.

כל זה שנבחרנו להיות לעם, זה פשוט הרשימות הכי קלות, הכי דקות שהן מתעוררות למגע עם הבורא. והרשימות האלה כביכול באו מלכתחילה מכולם, מבבל, משבעים אומות העולם באו מכל מיני כיוונים, מכל מיני מקומות. לכן זה גם מובא בחוקים של עם ישראל, אפילו בחוקים הגשמיים שהם דווקא לא כל כך מכבדים מה שאומרת חכמת הקבלה, אבל ברור שמי שרוצה להתכלל בעם, הוא נכלל והוא נקרא "יהודי". אין דבר כזה שהוא היה קודם צרפתי, הוא נקרא מרגע זה יהודי. לא ממוצא צרפתי אלא ממש כמו שזה. כי בזה שהחליף את הכיוון שלו לישר א-ל כבר כך נקרא. לכן יש לנו רק בעיה לעורר כמה שיותר מהר את השכבות שבכל הכלי הכללי.

שאלה: מה זה לקיים תורה לפני שהיא ניתנה?

לקיים תורה לפני שהיא ניתנה, זה שהם קיימו אותה מפני שהחברה לא הייתה מגוונת, מגובשת, רחבה, עם רצון לקבל מפותח. תקופת האבות היא לפני הכניסה למצרים, ממש, או תגיד לפני קבלת התורה. תקופת האבות, כשיעקב מת במצרים, זאת אומרת שזאת התורה שהיא מחוצה למימוש של הרצון לקבל בפועל שמתקשרים מעליו, אלא עובדים לפי הזיכוך האישי שלהם. אבל אלה הרבה אנשים, זה כמו שרמב"ם כותב שמבבל יצאו עשרות אלפים, זה ממש עדר גדול.

אבל עדיין ענין החיבור שלהם היה בצורה כזאת שהיו זכים, יחסית אגואיסטים, לעומתנו זה בכלל, ולכן קיימו את החיבור בצורה שהאגו בהם בינתיים לא היה כפרעה שאחר כך גדל. ולכן לא היו צריכים את התורה, אלא כל התורה היא מתוך התקדמות הדדית זה לזה, ומזה הרגישו את הא-לוהות בכלים זכים מאוד. זאת אומרת, לא לחקור, לא להתקשר, לא להבין אותו בתוך העביות הגדולה, אלא ככה זה.

תלמיד: זאת אומרת תורה זאת הוראה איך להתחבר. האם יש הוראות לכל שכבה?

לכל שכבה.

תלמיד: ולנו, אותה שיטה שקיבלנו לפני כמה אלפי שנים, היא מספיקה לאגו שלנו?

למה כמה אלפי שנים? אנחנו חיים לפי שיטת החיבור שמביאים לנו רב"ש ובעל הסולם. רב"ש במיוחד, תראה מה הוא כתב, כל המאמרים שלו הם תורה, תורת החיבור בינינו לבורא. והוא לא היה כותב כך לדורות הקודמים, לא היו עד כדי כך כלים גדולים, אכזריים, אפילו לפני מאה ומאתיים שנה. רק מהאר"י והלאה התחיל העניין שצריכים ממש לבצע חיבורים עד העומק האפשרי, תמשוך כמה שאפשר מאור מחזיר למוטב ותתחבר עם כולם, מי שמתחבר מתחבר. לא היה כך.

תורת ישראל הייתה פתוחה לכולם. אנחנו ראינו את זה מהיוונים, מכולם, שבאו ולמדו ומזה יש לנו כל האמונות האלו וכן הלאה. אבל זה לא היה מורגש באומות העולם ובכלל שזו שיטת גילוי הא-לוהות ממש עד כדי כך. לגלות את הא-לוהות אתה צריך עביות, עדיין זה לא התפתח.

תלמיד: אבל איזה מרכיבים יש בתורה שהיו אז ועכשיו, וגם באבות, מה החידוש בהוראה?

ברצון לקבל בלבד.

תלמיד: ברצון כן, אבל בתורה עצמה יש חידוש או שזו אותה תורה, פשוט פועלת אחרת על הרצון לקבל שמתפתח?

כן וודאי. אותה תורה פועלת כל פעם אחרת בכל רצון פנימי, אישי וכללי. זה מקור, תורה היא אמצעי להתגלות הבורא.

תלמיד: תורה היא אור או שיטה, איך נכון להגיד?

בדרך כלל אנחנו אומרים על זה שזאת שיטה. לאור העליון אתה יכול לקרוא גם כנרנח"י, כתורה, בסך הכול בכללות. אבל עיקר התורה אנחנו אומרים על שיטת חיבור הרצון לקבל, תיקון הרצון לקבל, שהוא אז יהיה מוכן לקבל את גילוי הא-לוהות שמתגלה בנרנח"י.

תלמיד: אז יש שוני במאור או בשיטה?

יש שוני, ודאי. תורה זה נקרא הוראה, זו אורה, זו שיטת החינוך, שיטת החיבור שעל ידה מתגלה הבורא כמילוי, פנימיות התורה.

תלמיד: אז במה שונה השיטה שהייתה דאז, ועכשיו?

תלוי לאיזה רצון לקבל משתמשים בה, בגובה, בעומק, בעוצמה. אתה לא זקוק לאור עליון גדול כדי לתקן ולחבר כלים שהם קצת שבורים. מאדם הראשון, משבירת האדם הראשון, מהמערכת הזאת הכללית שהבורא ברא, שהתגלה שם הרצון לקבל על מנת לקבל, נעשתה ערבוביה, התערבבות של כל החלקים. ואז יש מיון של החלקים האלה על ידי האור הכללי, והחלקים האלה מתחילים להיכנס למיון, לסינון, והחלקים כל פעם מתגלים שונים, אחרים, על ידי התנגשויות, על ידי מלחמות, על ידי צרות. הראשון מהם זה מגדל בבל, שאז התגלה הרצון לקבל שלא מסכים, לא מסוגל, וכן הלאה.

מהשבירה של חטא עץ הדעת, פעם ראשונה כשהתגלתה השבירה הזאת, אבל היא כבר מסודרת, שבירה מסודרת, הם כבר הסתדרו. אחרי חטא עץ הדעת החלקים האלה נעים מסתדרים ומסתדרים, נופלים ונופלים, ואז יש סדר ביניהם, זה עולה וזה יורד, זה עולה וזה יורד, וככה זה עד שהם מתעצבים. ואז יש לך מסה כזאת שמסודרת כבר לפי השכבות של הרצון על מנת לקבל. והרצונות האלה, על ידי המאור המחזיר למוטב שכל פעם משפיע עליהם, הם מתחילים להתעורר, להתעורר בעד, נגד, האור משפיע עליהם. ופעם ראשונה שהאור מגלה בהם את ההתנגשויות זה במגדל בבל.

תלמיד: אם אני מבין, זה אותו אור, פשוט בגלל שמשתנה הרצון לקבל בכל דור ודור הוא פועל אחרת?

כן. גם רצון לקבל זה אותו רצון לקבל, רק מתגלה ברצונות, בשכבות יותר תחתונות.

תלמיד: זאת אומרת, הכול כלפי הרגשה של האדם?

כן, ודאי.

תלמיד: בכל זאת גם בחיצוניות אנחנו רואים, כי מה זו שיטה? שיטה זה גם ספרים, גם כל מיני תרגילים, פעולות.

בהתאם לזה צריכים לכתוב.

תלמיד: כי יוצא שפעם, באבות, בכלל לא היה צריך לעשות שום דבר בחיצוניות. אחר כך כן עשו בחיצוניות, היה בית מקדש, לא היה. זאת אומרת, היו כל כך הרבה שינויים, כן היו עשיריות, לא היו עשיריות.

אבל אלה סמלים, אתה מדבר על הסמלים. אתה חושב שבית המקדש זה איזה משהו שם? אם היית רואה את המבנה הזה, תראה מה שכותב רמח"ל, זה לא איזה בנין ענק, זה סמל. אם אתה מדבר על מה שמתגשם בעולם הזה, מה שבונים, זה סמל. זה סמל כמו שהשולחן שעכשיו יושבת סביבו עשירייה, זה סמל שהם יושבים סביב שולחן עגול, מתאחדים ככה בעיגול. אבל הם בעיגול באמת ביניהם? לא. באמת מתאחדים? עוד לא. לכן כל מה שמדברים בעולם הזה זה הכול מין התגשמות, דוגמה, הדגמה הייתי אומר.

תלמיד: אני יותר מתכוון לכך שבמאה הששית לפני הספירה נניח, הכניסו לימוד תורה. פעם לא היה לימוד תורה ואז הכניסו את זה שכולם ישבו וילמדו. אחר כך הכניסו תפילות, קודם לא התפללו.

אחרי החזרה מבבל.

תלמיד: לזה אני קורא שיטה. זאת אומרת, היה באמת שוני בשיטה, כל העם התחיל ללמוד תורה.

כי רצו לחדש את העניין כמו שהיה פעם, אבל היו צריכים לחדש כי כבר באו מהגלות. לא יצאו לגלות אחרי קבלת התורה, אלא בפעם הראשונה לבבל, ובמאה השישית לפני הספירה חזרו ואז מדן ועד באר שבע קבעו לימוד התורה לכולם, ואז נכתבו גם ספרים, אנחנו לא מכירים את כולם, הרבה מהם נעלמו, נשרפו.

תלמיד: אז אפשר לקרוא לזה שינוי שיטה, כמו שנגיד הכניסו תפילות לכל העם?

אני לא חושב שזה שינוי שיטה, זו אותה שיטה שמכוונת לגילוי הבורא בתוך הקשר בין הנבראים, לפי הכלל "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", זה כל מה שקיבלו במתן תורה וזה מה שנמסר להם, שצריכים לקבוע את זה למעלה מהאגו, בהתעלות מעל האגו, בחיבור ביניהם. הם לא חידשו כאן שום דבר, אין כאן מה לחדש שום דבר, כל החידושים באים מהאבות למשה, ומשה חידש, כי הוא כבר הביא אותם לפסגה חדשה, כי בזכות ה"פרעה" שהתגלה, שזה האגו הכללי שהבורא ברא, משה הביא אותם לנקודת החיבור עם הבורא מעל האגו שלהם, ואז אנחנו כל הזמן עובדים מעל האגו הזה ומשתדלים כל פעם לקבוע איזשהו קשר עם הבורא שנמצא בפסגת הר סיני.

לכן כל התורה באה ממשה ואין בה שום שינוי. השינוי בתורה, הוא באור שמתגלה לכל אחד ואחד, ולכולם, בהתאם לחיבור ביניהם, בשכבות שונות. אבל השיטה עצמה, זה כמו שתגיד עכשיו, אתה צריך צמצום? כן, צמצום א'. מסך? כן. זיווג דהכאה? כן, וכן הלאה. ודאי שכן, זה לא יכול להשתנות. אבל אחרי שחזרו מהגלות של נבוכדנאצר, מה שהתווסף זה לימוד התורה לכלים שחוזרים, מתעלים מהגלות. זה לא שקיבלו רצון חדש שונה מאשר במצרים, אלא הגלות הזאת גילתה להם איפה הם נמצאים ושהם צריכים להתעלות. לכן יש שם עניין הפורים, אבל זה היה בכוח, בפועל זה יכול להיות רק בגמר התיקון.

שאלה: אנחנו מדברים על ערבות, ששש מאות אלף אנשים, חברים נאמנים, הסכימו בפה אחד. ומה שקורה עכשיו, חלק גדול מהעם הוא בכלל נגד המדינה, לא דואג לביטחון, מוכנים להיבלע בים של השכנים. טראמפ חותם על היהדות כלאום וחלק גדול מהיהודים בארצות הברית הם נגד מדינת ישראל. איך כל זה מביא אותנו לערבות?

יהיה עוד יותר גרוע. האנטישמים האמיתיים זה היהודים, כי בהם ישנה הנקודה הזאת של חיבור עם הבורא שעכשיו נמצאת בהסתרה, אז הם מרגישים את שני הכוחות האלה בתוכם ולכן הם מתנגדים לזה. אין לך אומה אחרת שבן האומה רוצה לברוח מהאומה שלו, אין דבר כזה באף מדינה, באף עם, כי זה נמצא בתוך הרצון לקבל. יש לי רצון לקבל, ואני נמצא בתוך הרצון לקבל שלי ואני מרגיש שאני שייך לעם שלי, וזהו, אין לי ניגודיות. "יהודי" זה מי שנמצא כל הזמן בהתנגדות, הוא לא מסכים עם עצמו.

מה לא מובן? נמצא הרצון לקבל הגדול הזה (ראו שרטוט מס' 1), ונמצאת נקודה שבלב, לא במרכז, והיא נותנת, הנקודה שבלב, לעומת הרצון לקבל עצמו, היא נותנת לי הרגשת התנגדות, התנגשות, שאני לא מסכים עם עצמי, אני לא רוצה, אני נגד הנקודה הזאת. ישנו ה"אני" וישנו "חלק א-לוה ממעל", ולכן היהודים הם כל כך שבורים פנימית, וכולם רוצים לברוח מהלאום שלהם, "תן לי להסתתר באיזו אומה, תן לי לעזוב את האני שלי". ולא פלא, שככל שהרצון לקבל גדל יותר, אז יש יותר אנשים, ובכל אחד מהם יותר ויותר לחץ, דחף, לעזוב את הלאומיות שלו. זה ברור, כך הוא הטבע.

שרטוט מס' 1

לכן אתה לא צריך לשאול אף אחד, אלא כמו רופא, האם אתה שואל את החולה מה קורה לך בדם, איזה נתונים שם בסדר או לא בסדר? אתה לוקח ממנו, מוצץ ממנו קצת דם ובודק, ואתה רואה. כך אנחנו, אנחנו מבינים מה קורה בעם ישראל. לכן השנאה הזאת, הפילוג הזה, כל הדברים האלה הם קיימים, ובצורה גשמית אתה לא יכול לעשות עם זה כלום. כי האור העליון, האור המקיף הכללי (ראו שרטוט מס' 2) משפיע עלינו, ואתה נגד ההשפעה שלו לא יכול לעשות כלום. הוא קובע לך את הזמן, הוא עובד לפי הזמן, ואז הרצון לקבל שלך כנגד זה גדל יותר ויותר, ואז הרצון גדל ומזה יש לך את כל התופעות שבעם ישראל, בפרט שהם יחד, בפרט שמרגישים את עצמם כיחד, כאומה, כתלויים זה בזה, וכולי וכולי.

אז לבנות את מדינת ישראל בתנאים כאלו כמו שעשו, אחרי השואה, אחרי כל הבעיות בכל מיני מדינות, הפוגרומים, שהיו זה היה בסדר, כי זה היה לבנות כבריחה מרע, אז נארגן קיבוצים, נעשה ככה, העיקר ניתן לעצמנו יכולת להתקיים. אבל איפה שעברנו את ההכרחיות הזאת והתחלנו לראות איפה אני נמצא, "אוי ואבוי, אני נמצא בין היהודים", את זה אני כבר לא יכול לסבול. זה מה שקורה, וזה מובן. כל עוד לא תסדר את היחס הנכון בין הרצון הגדול שגדל לבין הנקודה שבלב, אתה לא תוכל לעשות שום דבר.

שרטוט מס' 2

תלמיד: זה הרצון האמיתי שיש בעם, להתערבב עם השכנים, להיעלם, לוותר על הכול.

כן, תתערבב. כל יהודי, אמנם הוא לא יודע, אבל זה מה שיש בו. אני רוצה לברוח מהלאומיות שלי. זאת אומרת, אם הרצון לקבל הוא יותר גדול מהנקודה שבלב, אז הוא רוצה לקחת את הנקודה שבלב ולרמוס אותה, ממש למחוק אותה, לבלוע אותה, להיעלם. זה מה שאנחנו עושים. זאת אומרת, משתמשים בנקודה שבלב לטובת הרצון לקבל כמה שאפשר, בינתיים.

תלמיד: אבל היא מאוד קטנה, היא לא גדלה. איך מכל הנקודות הקטנות האלה יהיו 600 אלף אנשים?

הנקודה שבלב לא יכולה לגדול, זה חלק א-לוקה ממעל, זה חלק מהאור חוזר שהיה לנו במערכת דאדם הראשון, והיא לא יכולה לגדול. זאת אומרת, אתה על ידה, על ידי לימוד, ועל ידי קבוצה, עשירייה וכן הלאה, אתה משפיע דווקא עליה, אם אתה כבר רוצה, בצורה שאתה מביא לה את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף. ישנו אור מקיף כללי, וישנו אור מקיף לעובד ה' (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: אז איך 600 אלף נקודות שבלב הופכות להיות לעם מול הרצון לקבל הכול כך גדול שרוצה למחוק את הנקודות שבלב, להיעלם?

ברגע שהנקודות שבלב מבינות שהן צריכות להתחבר ביניהן, הן מרגישות את עצמן שהן קשורות לאור העליון (ראו שרטוט מס' 3). אתה צריך להיות בעשירייה, אם יש לך עשירייה, אתה כבר מתוכה משפיע בחזרה לאור העליון, ואתה קובע. אז ממנה יש לך אור חוזר, ובאור חוזר אתה מחזיר את הכול לבורא, ואתה מתחיל לקבוע.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אנחנו נגיד עשיריה, איך אנחנו עושים זאת?

אם אתם עשיריה, אז אתם תעשו את זה. על זה רב"ש כותב, רק מחיבור.

תלמיד: רק מתוך החיבור בינינו אנחנו יכולים להקרין לכל העם את הרצון הזה להיות בערבות?

קודם לעצמינו. כי אם יש כאן עשירייה, אז יש לך כבר בתוך הרצון לקבל, את הבורא, הכוח העליון, כוח המשפיע, משהו, אם ישנה עשיריה (ראו שרטוט מס' 4). ואם יש כמה עשיריות, והן מתחברות, אז כבר הרצון לקבל בעצמו מתחיל להיות מדורג, מפורמט הייתי אומר, מקבל פורמט של על מנת להשפיע, של כוח השפעה, צמצום, השפעה הדדית, נטייה לחיבור. הוא כבר מתחיל להיות משהו לא מהעולם הזה.

הרצון לקבל הזה זה כל העולם, זה העולם הזה, ואז אתה מתחיל להרגיש שינויים. זה משתנה, וזה משתנה. קודם כל האקלים הכללי, דומם צומח חי, קודם כל זה נרגע, אין את ההוריקנים האלה, או השריפות האלה, החום והקור מתחילים להות מאוזנים. אחר כך חוזרות כל מיני צורות חיים שנעלמו מהעולם שלנו במאה השנה האחרונות. אנחנו זוכרים שהן היו, הן כבר אינן, אבל הן חוזרות.

אתה יכול להיות בטוח שבעולם שלנו היום אין משהו כזה, כבר אין, ופתאום אתה תגלה שבאים, שוב נמצאים. איפה הם היו, איפה הם היו חיים? באמת לא היו. כי האגו שלנו מצייר לנו אותם בצורה כמו שזה היה. חוזרים לאותה צורה מתוקנת, לאותה צורה שהיתה פעם, אבל פעם היא היתה מתוקנת מלמעלה, עכשיו עברנו קלקלול, תיקנו, וחזרנו כאילו למצב הקודם. ואז חוזרים דומם צומח חי, ואתה לאט לאט מגיע לתיקון האדם. אנחנו נראה שינויים קודם כל באקלים, בכל מיני הדברים האלה, מהדרגות הנמוכות, והכול זה לפי הצורה הזאת.

שרטוט מס' 4

תלמיד: אז ערבות בעשיריה שלנו תזמין את הערבות בכל הרצון הגדול?

כן.

תלמיד: אז כל הכנס שלנו צריך להיות ערבות בסופו של דבר?

ערבות זו מילה כזאת שלא כדאי כך לקרוא אולי, אבל כן.

תלמיד: אז איך אפשר לקרוא לדבר הזה שאנחנו צריכים לייצר? אם זו לא ערבות, מה המילה של זה?

אני כתבתי לכם אתמול על שם הכנס.

שאלה: אתה כתבת שכנס המדבר זה בני ברוך כעשיריה אחת, והכנס הגדול זה כל העולם כעשיריה אחת. זה נכון, על זה אתה שאלת עכשיו?

כן, רק בבני ברוך לא כדאי להשתמש. אלא אנחנו עשיריה אחת, זה במדבר, ובכנס הגדול כל העולם עשיריה אחת. משהו כזה.

תלמיד: בנושא הזה רציתי להגיד, קראתי את יוספוס פלביוס, דיברנו על זה לפני כמה ימים, ונדהמתי לגלות שהוא בעצמו אומר שהיהודים היו בשנאה ופירוד כל כך גדולים, שהם שרפו את אסמי האוכל הרזרביים אחד של השני, מתוך השנאה. ממש הם אכלו את עצמם מבפנים, וזה גרם לחורבן הבית.

ובמצדה זה לא היה אותו דבר, ממש אותו דבר.

תלמיד: ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

אתה לא צריך שונאים חיצוניים, זה ברור. באף אומה אין דבר כזה.

תלמיד: זה ממש מדהים לראות שאנחנו נמצאים כרגע באיזושהי צומת מאוד מעניינת. אני ממש שמח לראות שיש לנו מצד אחד את מה שמתגלה מבחוץ, ומצד שני את האופציה לעשות תיקון גדול בכנס הגדול הזה. למשל היום יש לנו חזרה ראשונה של להקת הכנס, אז גם תחשבו עלינו קצת. ואני יודע שהרבה אנשים מתעסקים בכנס כבר הרבה זמן, והם מתחילים להרגיש את החיות הזו. אז קודם כל אני קורא לכולם להתעורר, ולהתחיל להתעסק בחומרי הכנס, כול הבירורים האלה זה מאוד מעורר.

למדבר אנחנו לוקחים רק פלייבייק, או גם כלים?

תלמיד: פעם קודמת עשינו אקפלה.

תלמיד: התכנון הוא רק אקפלה, אנחנו שרים במעגל וכולם מצטרפים אלינו.

בסדר. כי חשבתי שאם תהיה שם הפסקת חשמל. אז אנחנו נשיר, בסדר גמור. אני מצייר לעצמי כל מיני כאלה דברים, אקשיין.

שאלה: עשרת השבטים שאבדו אחרי שבירת הבית הראשון, איך הם הצליחו להתערבב בתוך כל יתר האנשים?

אם זה קורה מהשמיים, ככה זה קורה. אין כאן שאלה. זה לא שאדם אחד היום מחפש, ונותנים לו אפשרות לחפש בעצמו כדי שידע ברצון שלו האישי מה הוא רוצה. אלא הם עשו את זה לפי הפקודה מלמעלה.

שאלה: אנחנו מעוררים את השכבות הבאות משבעים אומות, או שהן מתעוררות לפי פקודה?

הכול הולך לפי הזמן ולפי הפקודה מלמעלה, אבל בהתאם לעד כמה אנחנו מוכנים מלמטה. יש בעיתו ויש אחישנה, וכל הזמן נמצאים בהתייחסות מסוימת ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת, אין לנו שום פעולה שאנחנו מעוררים את אומות העולם, ישראל לא מעוררים את אומות העולם, הם מתעוררים מעצמם?

ודאי שזה תלוי בנו. אם ניתנה לנו אפשרות להיות המרכיב הפעיל במערכת הכללית, אז ודאי שהתעוררות של כל פרט ופרט שבמציאות תלויה בהתעוררות ובביצוע שלנו. לכן הם נמצאים איתנו בהתנגשות ובטענה שאנחנו עוצרים מהם התקדמות לטוב. זו הסיבה לאנטישמיות. אנחנו לפי תכנית הבריאה צריכים להביא את כול הבריאה לטוב, ואנחנו או מעכבים, או גורמים לכל הבריאה להתקדם לרע.

לא הייתה אנטישמיות עד כדי כך גדולה, היא הייתה בכל הדורות, דרך אגב. מקבלת התורה, שקיבלת והיית יכול כבר להתחיל לייצב את החיבור בין כולם, היא כבר הגיעה. זה נקרא הר סיני, שירדה שנאה לאומות העולם. כי ישראל שקיבלו את השיטה, כבר בזה שהם פועלים אפילו בין עצמם בלבד, הם מתחילים להיות מרכיב שמשתנה או לטובה או לרעה בכל המערכת הכללית. ואם הם לא משתנים לטובה, הם גורמים רע לכולם.

מתי? מגיעים לחורבן בית המקדש הראשון, כבר אחרי זה יש מלחמות ביניהם. ומלחמות שבאים אליהם, וככה זה עד שכובשים אותם, מביאים אותם שוב לבבל. בבבל הם מתחדשים, נלמד פעם למה זה דווקא חזרה לבבל, וחוזרים לכאן. וכל הזמן זה מלחמות. ובהתאם לזה כל הזמן מתעוררת האנטישמיות. מזה שבאה מלחמה בין היהודים, בזה כאילו בא מלאך ותוקע את הכידון במקום של רומא והתחילה רומא להיבנות. יש הרבה סיפורים על זה.

תלמיד: שאלה על תופעה שלא הכרתי. לפני יומיים היה אירוע אנטישמי בניו יורק, בניו ג'רזי. בהתחלה אמרו שזה לא אנטישמיות, בסוף הסתבר שזה אנטישמיות.

לא יכול להיות. מה, סכסוך בין המשפחות?

תלמיד: אמרו שזו עסקת סמים.

לא.

תלמיד: לא זו הנקודה. הנקודה היא שהסתבר שיש את מה שנקרא "יהודים עבריים" שהם היו מעורבים בזה. כלומר, יהודים שחורים שרואים את עצמם שהם היהודים העתיקים ביותר, האמיתיים

כן. יש כזה ארגון.

תלמיד: החלק הזה זה ישראל או שזה אומות העולם?

אני לא יודע, לא מכיר אותם. לא בא לי לחקור אותם וללמוד אותם. יש כאלה הרבה קבוצות, כמו שברוסיה היו כל מיני כאלה. יש הרבה קבוצות של רוסים ברוסיה עצמה, שהם אמרו "אנחנו יהודים, אנחנו מקיימים". הם גם בישראל נמצאים, "שבתניקים "הם ככה קוראים לעצמם. פגשתי אותם כאן ופגשתי אותם שם, זה דבר מעניין. הם מאוד כאלה פשוטים, לעניין, אדוקים. זה מאוד מעניין לראות קבוצות של אומות העולם שמקבלים את היהדות כמו שהיא, וככה קדימה.

תלמיד: האם אלה קבוצות של אומות העולם או שזה חלק מישראל?

יש לך באנושות כל מיני שיטות, וחיבורים, ועיוותים למיניהם. אני לא נכנס לזה. ממש, תמיד הייתי נזהר לא להיכנס לזה. בשביל מה? אם יש לך שיטה אחת, חכמת הקבלה, שמרפאה את הרצון לקבל והיא התרופה היחידה כי היא מביאה את המאור מחזיר למוטב על ידי חיבור, אז זהו.

תלמיד: האם אתה מנתח את האירוע הזה כיהודים?

אני לא יודע. יכול להיות שהם מרגישים את עצמם כך, ויכול להיות שהם מרגישים את עצמם בשנאה לכל היהודים המודרניים. אבל אני לא אומר שזה נכון. סתם אני אומר, תיאורטית. שכל היהודים המודרניים בעיניהם הם ממש פושעים. שאין להם מקום, וזכות קיום. מי יודע את התורה שלהם? אם הם באו להרוג זה כבר לא תורה. כי בתורה אין דבר כזה להרוג. פשוט אין. אתה חייב לתקן. ואם הם באים להרוג, בטוח שהם לא מקיימים את התורה אלא באיזה עיוות, כרגיל כמו שזה היום.

שאלה: אתה רואה בעולם, אתה הולך להינדים, אתה הולך ליהודים, אתה הולך לאחרים, כולם בטוחים שהם העם הנבחר. מה אדם צריך להשיג מתוך הרצון הזה להיות הנבחר?

זה שאני הולך לכל אחד ואחד, או לגורו לייטמן או לגורו גורו, כולם אומרים שהצדק איתם. הייתי בבני ברק. אתה בא לאיזה רב'ה, הוא אומר לך, "אצלי הצדק. אתה רוצה תורה? זה אצלנו." אני זוכר, באתי לאברהם אשכנזי. קצת למד אצל בעל הסולם, אבל עם גאווה כזאת. הוא אמר "אני חסיד סלונים. אצלנו שבת, ואהבת חברים ותפילה. שלושה דברים יש לנו". לנו. מי שאומר "לנו", זה כבר אומר. אז לכן מי שאומר "לי יש, תבוא אלי". אני אף פעם לא מזמין. אתה תסביר, להפיץ כן. אבל למשוך, לא.

תלמיד: מה האדם רוצה להשיג? כי לכל אדם יש רצון, לא רק בקהילות אלא לכל אדם יש רצון להיות נבחר. אז מה המטרה של מצב כזה?

מה המטרה של איזה מצב, שאדם הולך לחפש מקום?

תלמיד: להרגיש שאתה הנבחר.

אני לא מחפש שאני נבחר. אני מחפש איך לממש את עצמי, מה בדיוק התפקיד שלי שאני נמצא בעולם הזה. זו הנקודה שבלב, היא דורשת את המימוש הגבוה ביותר האפשרי, ואפילו מעל האפשרי אבל מימוש הגבוה ביותר. המימוש הגבוה ביותר זה להגיע לא-לוהות, שזו הרמה הגבוהה ביותר של הביצוע. יש לי רצון לקבל שאני אבטא אותו באותה צורה שנקראת א-לוהים, אז אני באמת מגיע למימוש המושלם של עצמי. זה העניין.

מה אכפת לי דרך מי להגיע, דרך אגב, שיהיה גורו כזה או גורו כזה או כך או כך, אני לא לוקח שום דבר מלכתחילה כאפריורי שזה הצודק, שלזה אני שייך וזהו, לא, שיבדוק את עצמו. ואנחנו רואים שבטיפול שנותנים לנו מלמעלה אנחנו כל הזמן נמצאים בספקות ובלשכנע את עצמנו נכון או לא נכון וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו מדברים שהיהודים שונאים זה את זה והשנאה בין היהודים גדולה. זה נכון.

כן, מפני שכל אחד, כמו שציירתי כאן, כל אחד נמצא מחובר משני כוחות מנוגדים, ובו הגוי שונא את היהודים ויהודי שונא את הגוי. שני הרצונות האלה נמצאים בהתנגשות, אז הוא נמצא כל הזמן בפיצול. מתוך זה שהוא נמצא בפיצול הוא יכול להרוויח הרבה דברים גשמיים, כי הוא יכול לדבר, כאילו יש לו שני מוחות, "אם אני עושה ככה, או אם אני עושה ככה, אם אני עושה את זה או את זה". תסתכל על החבר, הוא אצלנו דוגמה, יש לו שכר מאוד ככה בפנים. אבל כל אחד. ולכן מצליחים, כי אנחנו יכולים לראות כל דבר מהיפוכו אבל מבחינה שכלית. מבחינה רגשית זה עושה בנו בעיות שכל אחד בוער כל הזמן ולא יודע מה לעשות עם עצמו.

שאלה: אם הולכים למזרח התיכון, רואים שאנשים הורגים אחד את השני. אז יש שנאה גדולה יותר?

לא, באומות אחרות זה שנאה פשוטה, חד סטרית. אצל יהודים לא, יהודי הוא קודם כל שונא "חלק א-לוה ממעל" שנמצא בו, והוא לא יודע מה לעשות עמו ולכן הוא לא מרוצה אף פעם, הוא מחפש. הוא חושב שעל ידי כל מיני הישגים גשמיים, תרבותיים, אנושיים לא יודע למי, הוא יכול להרגיע את עצמו, אבל זה לא יוצא. מה שעושה יהודי בעולם, אמנם הם אפס אחוז, פרומיל או כמה שהם שם בעולם, ומה שהם עושים.

תתאר לעצמך שכל האנושות תקבל את הנקודה שבלב, ותהיה כמו עשרה מיליארד יהודים יחד כולם. יהיו עשרה מיליארד יהודים. מה זה, כן? לכן רק במידת התיקון שהם יקבלו, הם יתחילו לגלות את הנקודה שבלב. היא יישנה, מהשבירה היא נמצאת בכל אחד. אבל יש כאן ראש, תוך, סוף בפרצוף הזה, ואנחנו צריכים לעורר, ולטפל בקיצור בהדרגה, אבל זה יהיה משהו שלא יאומן, אם כולם כך יהיו. לאן לברוח? זה שבורחים לחו"ל דרך אגב, זה גם כדי להרגיש קצת את עצמו באמת לחופש, למשהו פושר. זה מורגש. כאן זה לוחץ, לוחץ על כל אחד. אתה יוצא לרחוב אתה מרגיש שכולם לוחצים עליך, אפילו שיש מרחק בין בני אדם. מה שאין כן בחו"ל כאילו אתה הולך במדבר, גם כשאתה מטייל בניו יורק, זה ככה.

תלמיד: באמת גם בבומבי הרבה בלגן, אבל בישראל זה.

שם נחתי.

תלמיד: אבל לא מרגישים את העביות.

בגלל שלא מרגישים עביות, בגלל זה, כן. אין מקום שיש בו פחות לחץ, ממה שהיה מורגש בהודו. ממש לא היה. מה זה, אתה נוסע עם הריקשה הזאת כאילו אתה במדבר. ויש מיליונים לידך. זה פלא.

תלמיד: אתמול הייתי בקבוצת תל אביב והם עשו את שיעור הבוקר הראשון שלהם במרכז, והייתה הרגשה חזקה מאוד, של כמה הם עובדים יחד בקבוצה שלהם. לחיים לתל אביב.

לחיים לתל אביב.

שאלה: יש לנו רצונות שמתעוררים כתוצאה מהשפעת הסביבה, ומעוררים כל מיני אמוציות, תחושות. נגיד חבר חדש מגיע לעשירייה, ויש רצונות יותר עמוקים, יותר חשובים. מתוך מה נכון לעבוד בעשירייה כדי שמרצונות חיצוניים יותר, נוכל לעבור לרצונות חשובים יותר.

תראה, כשהתחלתי ללמוד חכמת הקבלה אני הייתי בצבא במילואים, הייתי בעסק שלי, הייתי מבולבל ומעורב עם כל מיני בעיות של בעל עסק מצד אחד, מצד שני הייתי לומד ונמצא לא בקבוצה, עוד לא הייתה קבוצה, אלא הייתי בא ולומד. אבל בכל זאת הייתה שאלה עד כמה אני נמצא בסביבה שהיא גורמת להתפתחות שלך או לא. לכן צריכים בכל זאת להשתדל בפנים, כמו שאנחנו מציירים את זה בציור הזה, צריכים איכשהו לצייר את העולם שלי כך שיש כאן כוחות זרים, ואני לא רוצה להיות מושפע מהם, אלא רק בענייני עבודה.

בוא נגיד כך, זה מורגש מאוד באישה שיש לה תינוק בבית, והיא חייבת לעבוד. ישנם כאלה לצערנו הרבה נשים שהם חייבות לעבוד, אבל ממש עם הלב שלה היא נמצאת בבית עם התינוק, וכל הזמן חושבת רק עליו. אמנם שהיא מדברת, ועושה משהו, עושה קניות, נכנסת לכל מיני מקומות, יוצאת, אבל העיקר בשבילה זה כל הזמן לדעת מה קורה שם עם התינוק שלה האהוב.

כך אנחנו צריכים להיות כלפי עשירייה. יש לי אפילו משפחה, ואישה, וילדים ועבודה, אבל אני מהמשפחה ומהעבודה לוקח עוד משהו שיקר לי בחיים, שזה הקבוצה, מפני שדרכה, בתוכה אני מגלה את הבורא. הקבוצה זה הפתח לעולם העליון, בה אני מגלה את העולם העליון, בה אני מגלה את הבורא, ולכן זה מה שחשוב לי יותר מהכול, כי זה כעולם הנצחי כנגד העולם המדומה. אני לא מזלזל, אסור לי לזלזל בעולם הזה, אבל אין להשוות. אני צריך כל הזמן לדאוג מה קורה לי עם העולם הרוחני, זאת אומרת עשירייה ובורא בתוכה. זה הכול. ואז כל הזמן, כל הזמן כמה שאפשר יותר.

אתה יכול לבלות, אתה יכול לעשות כל מיני דברים, עסקים, מה שאתה רוצה, אבל בכל זאת שיהיה לך מקום בראש כמו לאותה אישה כלפי התינוק שאתה קשור לעשירייה, שבלב שלך אתה נמצא שם.

אני רק רוצה להזכיר לכם בגלל שזה שיעור יותר כללי מהרגיל, שהשתתפות בהכנה שלנו לכנס, גם השתתפות שלנו בכל האירועים שלנו שבאים דווקא עכשיו בזמן הקרוב, אתם עוד תשמעו על זה למי שעוד לא שמע, השתתפות שלנו יחד בכל האירועים עליהם אנחנו מחליטים, כדאי מאוד. כי דווקא על ידי זה אנחנו נתקרב, נתחבר, נגלה נקודת החיבור, דרכה נתחיל להרגיש את הכוח עליון, ודרכו, דרך החיבור הזה אנחנו ניכנס לעולם העליון.

שאלה: תמיד הייתה לי את התחושה שאת הבורא שאנחנו צריכים לבנות, למעשה זה כאילו שני כוחות שאנחנו יכולים לבנות אותו חיובי או שלילי על פי החיבור שלנו מחד, ומאידך מסביבנו תמיד מורגשת כאילו תחושה של אהבה. האם זה משהו שמגיע מעצמותו, או שזה מאותו הבורא שאנחנו צריכים לבנות?

מה ההבדל בין עצמותו ואותו בורא שצריכים לבנות, יש שניים?

תלמיד: לא, כי הבורא הוא כאילו בנוי משני ניגודים שזה נמצא בו, ולמעשה אנחנו יכולים לבנות אותו כך או כך. אני פשוט רואה את האנשים האחרים שיש להם חיוביות, שהם שפעי אהבה אפילו שלא לומדים אתנו, ומאידך אצלנו אנחנו צריכים לבנות את הדמות הזו. אצלם זה כאילו בא מכיוון אחר.

אני לא יודע מה שאתה אומר, אני יודע על מה שאנחנו צריכים. על זה תשאל, כל היתר אני לא יודע מה אצלם, ומה ההבדל בין זה לבין זה.

אנחנו צריכים לבנות עשירייה, עשירייה פרטית. עשיריות פרטיות אנחנו נבנה אותם במדבר. שוב נבין מה זה נקרא "עשירייה", מרכז של עשירייה הקטנה, ומה זה עשירייה הגלובלית עם המרכז שלה גלובלי אנחנו נשתדל להשיג, להרגיש בכנס שלנו הגדול. שני הכנסים האלה הם ממש ככנס אחד, אבל כולם הם בצורה כזאת, נקווה שנתקיים.

לפני זה יש לנו עוד כמה פעולות שאנחנו צריכים ממש להשתתף גם בהם כהתקדמות הגשמית, כבניית העשירייה שלנו. זה צריך מאוד להועיל לנו. אם תשמעו מה שאני אומר, כך גם ברמז, אז תבינו. ואם יקיימו, אז אנחנו נהיה יחד, ואם לא, אז תעשו חשבון.

תלמיד: בהקשר של ההכנה לכנס, נשלחה היום סדנה לכל העשיריות בכל הכלי העולמי למפגשי עשיריות שלנו היום, שמטרתה היא לעורר אותנו ככלי עולמי וכעשיריות, להיות יותר פעילים בהכנה לכנס. אז כולנו היום נעשה אותה סדנה, ומחר בבוקר יהיה מקום לשאול ולשתף בהתרשמויות מתוך הפעולה הזאת.

(סוף השיעור)