שיעור בוקר 14.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 535, מאמרי "שמעתי",

מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 535, "שמעתי" מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה", טור ב' דבר המתחיל "יש לדעת כי "זה לעומת זה עשה אלקים"."

כבר עומדים אנחנו במאמר הזה כמה ימים, היום נקווה שאנחנו נסיים אותו. ואני ממליץ שכל אחד ואחד או כל עשירייה ועשירייה בכל זאת תחזור מדי פעם למאמר הזה כי הוא באמת מסדר לנו את כל הגישה הנכונה להשגת האלוהות.

קריין: אנחנו שוב ממשיכים בעמוד 535, טור ב' דבר המתחיל "יש לדעת".

"יש לדעת כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כלומר, כפי שיעור שיש גילוי בהקדושה, בשיעור זה מתעורר הס"א. זאת אומרת, בזמן שהאדם טוען "כולה שלי", היינו שכל הגוף שייך להקדושה, אז גם הס"א טוענת כנגדו גם כן שכל הגוף צריך לשמש להס"א.

לכן על האדם לדעת, כי בזמן שהוא רואה, שהגוף טוען שהוא שייך לס"א, וצועק בכל כוחו את השאלות הידועות, שהם בחינת מה ומי, זהו סימן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו שכל כוונתו הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו."

עוד פעם "לכן".

"לכן על האדם לדעת, כי בזמן שהוא רואה, שהגוף טוען שהוא שייך לס"א, וצועק בכל כוחו את השאלות הידועות, שהם בחינת מה ומי," בשביל מה אני עובד, לשם מי אני עובד, למה מה אני צריך את העבודה הרוחנית וכן הלאה, "זהו סימן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו שכל כוונתו הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו."

הוא עדיין לא מקבל תשובה, תגובה על זה, אבל זה שכוונתו להגיע להשפיע לבורא, לעשיית נחת רוח לבורא, זה כבר ברור מפני שרואה התנגדות מצד האגו שלו שהוא לא נותן לו לעשות שום דבר, אפילו דברים קטנים ביותר שקודם היה עושה אותם בלי לחשוב, היום אפילו אחרי הרבה חשיבה, מחשבה, מאמץ, קשה לו מאוד לבצע משהו ששייך להשפעה, לחיבור וכן הלאה.

"לכן עיקר העבודה הוא דוקא במצב הזה. והאדם צריך לדעת, שזהו סימן שהעבודה הזו היא קולע למטרה. והסימן הוא, שהוא לוחם ושולח את חציו לרישא דחויא [לראש הנחש]," זה סטרא אחרא. "היות שהוא צועק וטוען טענת מה ומי, שפירושו "מה העבודה הזאת לכם". היינו, "מה אתם תרויחו בזה שאתם עובדים רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו?" וטענת "מי" פירושו, שזהו טענת פרעה, שהיה טוען: "מי ה', אשר אשמע בקולו?"."

את שתי הטענות האלה סך הכול אנחנו שומעים מהאגו שלנו, "מה העבודה הזאת לכם", למה אתם רוצים להשפיע ולא לקבל, ו"מי ה', אשר אשמע בקולו?", למה לעבוד את מישהו זה יותר חשוב, אם בורא או אחרים, לא חשוב מי, אבל מישהו מחוצה לי, אומר הגוף "למה זה יותר חשוב מזה שאתה עובד בשבילי? אלה בעצם שתי השאלות שהאדם תמיד נמצא בהן, ואם הוא באמת נמצא בהן סימן שהוא באמת מכוון נכון בדרך.

שאלה: מה רע בשאלות האלה של מי ומה?

מצוין, זה שאלות טובות, אסור למחוק אותן, אלא צריכים נכון לעבוד איתן, כי בלי שהאדם מברר אותן נכון ועונה עליהן נכון הוא לא יכול להגיע לרוחניות, לאמת, לכוח אחד שבו שולט הבורא. כי כל השאלות האלו יש בהן הרבה אופנים, כל השאלות האלו "מה ומי" זה נקרא, "מה העבודה הזאת לכם", זאת אומרת מה העבודה להשפיע, בשביל מה אתה צריך להשפיע, יש לך טבע, תעבוד, תרוויח, זהו. להשפיע זה כנגד הטבע, זה הרבה כוחות, בלבולים במוח ובלב, אתה לא יכול בכלל להיות בזה, "מה העבודה הזאת לכם".

וגם עבודת "מי", את מי אתה רוצה לשרת? אם אתה עובד לעצמך, שאתה מבין מה טוב לך ולפי זה אתה עושה כמו בעולם הזה עם העבודה, משפחה, כל מיני דברים שאתה רוצה להשיג בחיים שלך, זה נקרא עבודה נכונה, שאתה רואה מה אתה לעשות כדי להצליח, להרוויח. אבל לעבוד בורא נסתר, לא ידוע אם הוא קיים בכלל, מיהו, מהו, מה הוא רוצה מהאדם, האם אתה בטוח שכשאתה מגיע להשפעה אתה מגיע אליו? ובכלל, מיהו שאתה צריך לעבוד בשבילו, מאיפה אתה יודע על בטוח, וכנגד זה כל פעם יש לך את האגו שלך שכל הזמן מסתיר את הבורא.

ולכן שתי השאלות האלה "מה העבודה הזאת" זאת אומרת השפעה מה היא והבורא מיהו? שני הדברים האלה הם נעלמים מאיתנו, אני לא רואה אותם באופק. לפעמים הם מתגלים ואז אני מרגיש את עצמי רע. איך אני יכול מההרגשה הרעה הזאת שאני מחפש את הבורא ולא מוצא, שאני אולי רוצה לעשות איזו פעולת השפעה, נגיד שאני רוצה, אבל אני לא יודע איזו, איך ולמי למה ואיך, איך אני יכול לחזק את עצמי בעבודה כזאת "מי ומה". זאת בעיה.

"ולכאורה נראה הטענה של "מי" הוא טענה שכלית. שמדרך העולם הוא, שאומרים למי שהוא: "לך תעבוד אצלו", האדם שואל: "אצל מי?". לכן כשהגוף טוען "מי ה', אשר אשמע בקולו", הוא טענה שכלית. אלא לפי הכלל, שהשכל אינו עצם בפני עצמו, אלא שהוא בחינת מראה, ממה שנמצא בהחושים, מתראה כך בהשכל, שזה סוד "ובני דן חושים".

כלומר, שהשכל אינו דן אלא לפי מה שהחושים נותנים לו לעיין ולהמציא איזה המצאות ותחבולות, שיתאים לתביעות החושים. כלומר, מה שהחושים תובעים, השכל משתדל להמציא להם את מבוקשם,"

שוב.

"כלומר, שהשכל אינו דן אלא לפי מה שהחושים נותנים לו לעיין ולהמציא איזה המצאות ותחבולות, שיתאים לתביעות החושים." העיקר אצלנו בכל זאת זה החושים והחושים נותנים לשכל כל מיני תיאורים, כל מיני צורות ואז השכל כבר מביא את זה כטענה שכלית. אבל בכל זאת הכול תלוי רק בחושים כי אנחנו זוכרים שהיסוד של כל הבריאה הוא הרצון, והשכל בא כדי לשמש את הרצון בכל מיני צורות ישירות, הפוכות, אבל לבצע בסופו של דבר מה שהרצון המקורי רוצה. "כלומר, מה שהחושים תובעים, השכל משתדל להמציא להם את מבוקשם, אולם השכל לפי עצמו אין לו שום צורך עבור עצמו לאיזה תביעה שהוא. לכן, אם נמצא בהחושים תביעות של השפעה, אז השכל עובד לפי קוי השפעה, ואין השכל שואל שאלות, היות כי הוא רק משמש את החושים."

יש כאן הרבה דברים שאנחנו יכולים לברר אם תרצו, השכל והחוש אלה שני דברים שמנהלים אותנו או אנחנו מנהלים אותם, תלוי איך מתייחסים אליהם. אבל זה העיקר בכל הבריאה שכל וחוש, זאת אומרת ראש ולב, ואותם אנחנו צריכים להסביר יותר ויותר לעצמנו כך שכל פעם אנחנו נוכל להבדיל מה זה שכל ומה זה לב, טענות של השכל וטענות של הלב ואיך אנחנו עובדים, איך אנחנו מתקנים את השכל ואת הלב.

שאלה: אנחנו בהתחלה עובדים עם השכל, כאילו אנחנו משכנעים את עצמנו על ידי עבודה בעשירייה שהבורא קיים ואנחנו הולכים אליו, וכנראה שאז בא החוש והשכל משתנה. כך אנחנו עובדים?

בדרך כלל זה נכון. אנחנו באים לחכמת הקבלה מפני שאנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים להכיר, להבין מה סוד החיים, מי מנהל את החיים, איך אני יכול להיכנס לנהל את החיים שלי וכן הלאה. הכול זה מצד השכל, חסרה לי ידיעה, חסר לי השכל.

אבל אחרי זה אנחנו לומדים, וחוץ מזה שלומדים אנחנו נכנסים לאיזה טיפול עליון שפועלים עלינו כוחות ומתחילים להרחיב את הרצונות שלנו, ואז אנחנו מתחילים להיות מבולבלים כי הרצון שלנו גדל והוא שואל כל מיני שאלות ברצון, והשאלות מתחילות להיות "מה העבודה הזאת לכם"?

בשביל מה אתה רוצה להשפיע או למה אומרים לך להשפיע אם אתה כולך רוצה לקבל ולמלא את עצמך, שזו הנטייה הטבעית שלך, תגיד אגואיסטית, זה אני, אני רוצה למלא את עצמי בכל מיני מילויים רגשיים וגם שכליים.

וכאן אומרים לי בחכמת הקבלה, "לא". לאט לאט, עד שאני מבין את זה גם עובר הרבה זמן, אתה לא צריך לעבוד עם השכל שלך ועם הרגש שלך, אלא להשתדל להגיע לרגש ושכל אלוהי. רגש ושכל אלוהי זה נקרא שאתה מרגיש את הזולת ואחר כך רק את עצמך במידה שאתה יכול לעזור לזולת. השכל שלך צריך לעבוד גם אחרי הרגש רק לכיוון זה, איך לעזור לזולת.

ואז יוצא שאותן ההבחנות, ההגדרות, הערכים של השפעה שאני לא רגיל אליהם, שאני לא רוצה אותם, שאני תמיד דוחה אותם, פתאום דוחפים לי בחכמת הקבלה, מכניסים לי אותם פנימה ואני צריך להיות בזה ואני ממש לא רוצה. ישנם אנשים שקרובים יותר להשפעה, לאהבת הזולת, "תן לחיות לחיות", הם עוזרים לאנשים, אני לא כזה, אני אדם נורמאלי. אין לי שום בעיה, אני לא רוצה לאף אחד לגרום רע, אבל לרוץ לעשות לכולם טוב אני גם לא מרגיש שאני חייב.

ואני גם רואה מסביבי שאנשים לא עושים כך, כל אחד דואג לעצמו, למשפחה שלו, לאומה שלו. אם אנחנו מדברים על אקלים, כל מיני כאלה דברים גלובאליים שאנחנו כולנו שייכים לזה, אז דואגים כולם לכדור הארץ, אולי, אבל לא שיש לי בזה נטייה טבעית. וכאן בחכמת הקבלה אני שומע שדורשים ממני להפוך את עצמי. מה זה? קומוניסטים, סוציאליסטים, אידיאליסטים, אני לא יודע מי הם אותם מקובלים.

הם אומרים, "לא, אלה חוקי הטבע", ואנחנו רוצים או לא רוצים נצטרך לקיים אותם. ובטבע יש רק כוח אחד שהוא כוח השפעה ואהבה. לכן כל הטבע, אם אנחנו לא היינו מקלקלים אותו או לא היינו רואים אותו בעין שלנו האגואיסטית, היינו רואים הרמוניה שלמה שנקראת "גן עדן" או "עולם העליון". אלא ככל שאנחנו מכניסים את עין הרע האגואיסטית שלנו, אנחנו מקלקלים את הראיה שלנו, אנחנו מקצרים את שדה הראיה שלנו עד הגבולות שנקראים "העולם הזה", וגם אפילו בגבולות האלה אנחנו רואים ומבינים הכול בצורה מעוותת.

מה שלא יהיה אנחנו נצטרך להחליף את הגישה שלנו לחיים, לקיום, לטבע, או בדרך הטובה או בדרך הרעה. בדרך כלל זה קורה בשניהם שנקרא דרך "הקו האמצעי", כך מסבירים לנו. אבל באמת, מלכתחילה הבורא ברא אותנו, מעמיד אותנו בצורה הפוכה מעצמו. ברא רצון לקבל שהיה עובד בהשפעה, שהיה אדם וחווה. זאת אומרת הרצון לקבל בכוונות על מנת להשפיע נמצאים בגן עדן, זאת אומרת כולם בהשפעה, כולם בתוך האור העליון, בכוח השפעה, אבל במצב הזה הם לא היו משיגים את המצב שלהם.

וכדי לתת להם הרגשה והשגה בבורא, בהכרת הבורא, להיות כמו הבורא לפי הרגש והשכל, אז הם צריכים לקבל את התכונות ההפוכות מהבורא, כי כל דבר אפשר לחקור רק מהצורה שכנגדו. ולכן ישנה שבירה, זה נקרא "חטא עץ הדעת", ואנחנו מתחילים מנקודת השבירה. כל דור ודור מתחיל לתקן את "החטא שלו" מה שנקרא, "החורבן" שלו, וכך אנחנו מתחילים להכיר את עצמנו.

אז כשאנחנו מגיעים לאיזה מצב, שדוחפים אותנו כוחות הטבע להכיר יותר ויותר את מערכת ההשפעה כנגד המערכת שלנו שהיא מערכת הקבלה, אז אנחנו רואים שיש כאן שתי שאלות בעיקר, הכול מתרכז בשתי שאלות, שאלה שכלית ושאלה רגשית. "מי ה' אשר אשמע בקולו"? זה רגשי ו"מה העבודה הזאת לכם"? שאלה שכלית. ואנחנו צריכים לעבוד על שתי השאלות האלה. על ידם, על ידי הבירור שלהם אנחנו יכולים להגיע להבנה מה יש כנגד זה במערכת ההשפעה. אנחנו נמצאים במערכת קבלה, במוח ולב, במי ומה, ויכולים אז להגיע מתוך זה למערכת השפעה, גם למי ומה, להשגת הבורא ולהרגשת כל המציאות כולה. לזה בעצם אנחנו עכשיו עומדים להגיע.

ואפילו שלא מבינים בדיוק מה קורה לנו, ככל שאנחנו מתעסקים בזה, זה כמו ילדים שלא יודעים בדיוק במה הם עוסקים אבל הם עסוקים במשחק שלהם, והמשחק עצמו מקדם אותם. הם מתחילים לראות שזה ככה וככה וככה וככה צריכים לעשות. לומדים. נופלים, מקבלים מכות, בוכים אבל יחד עם זה ככה גדלים. כמו שכתוב, אין צדיק אשר עשה טוב אלא אם עובר דרך הרע, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". רק דרך חטאים, דרך שגיאות, טעויות מגיעים לפעולות הנכונות, וכן הלאה.

אז לא להתרגש, נלך ונעשה. שאלות האלה, מה ומי, הן השאלות העיקריות בבריאה. הן נובעות מזה שאנחנו מורכבים ממערכת שכלית ומערכת רגשית.

שאלה: האם השאלות של המי ומה ייגמרו מתישהו או שהן יתחדשו בנו כל פעם מחדש כדי שנתעלה מעליהן?

לכל חלק וחלק הקטן ביותר של האדם הראשון, כשכל הכלי דאדם הראשון התרסק והתחלק להמון חלקים, לכל חלק וחלק יש גם קשר עם הבורא ויש לו מקום בתוכנית איך כולם צריכים להתחבר יחד שוב לאותו גוף שנקרא "אדם הראשון", שזה פרצוף בעצם, או נשמה, ושם יש מקום לכל אחד ואחד, ובלי מישהו זה לא יכול להיות שלם, לא יכול להיות גמר תיקון.

לכן אנחנו נמצאים במערכת הזאת, אנחנו לא יכולים לברוח ממנה, לא יכולים לשנות שום דבר חוץ מלתת הסכמה וזירוז בדרך. אני יכול לזרז את ביאתי למקום המתוקן למצב המתוקן, ואם אני לא עושה את זה, יש כוחות בטבע שילחצו עלי ויחייבו אותי בכל זאת להגיע לזה, במוקדם או במאוחר. אני יכול רק לזרז את ההתפתחות. זה הרבה מאוד, כי אני יכול להגיע עכשיו בגלגול הזה לגמר תיקון הפרטי שלי, ואני יכול להסתובב עוד הרבה גלגולים אולי עם עוד אנשים שגם לא הצליחו לעשות את זה, או לא התקרבו לזה בכלל.

אז הכול תלוי ביגיעה שלנו, עד כמה אנחנו רוצים להרכיב את האדם הראשון הזה, מיני אדם הראשון בתוך העשירייה שלנו. עד כמה אנחנו רוצים שהמערכת הזאת תהיה ממש חיה בינינו, ונברר אחר כך מה הם היחסים שצריכים להיות בפרצוף הנכון, ולהעלות את הפרצוף הזה למדרגת עולם העשיה, אפילו העולם הזה, להעלות אותו דרך כל העולמות עד עולם אין סוף, דרך 125 מדרגות. זו בעצם המטרה שלנו בעבודה שלנו בעשירייה.

שאלה: כשאתה מרגיל את עצמך ללמוד בעל מנת להשפיע והשכל כבר לא שואל "מי", זה אמצע הדרך או סוף הדרך?

אני לא יכול להגיד, המצב הזה יכול להיות בכל מצב. יכול להיות שבאדם מתעוררת שאלה "בשביל מה אני עובד, ואני לא רוצה", והוא מתנגד וצועק, וממש מגלה את השנאה לכל העניין, אבל לא בורח מהדרך. ואז כמעט מיד אחרי זה הוא מרגיש שדווקא על ידי זה יש לו פתרון שהוא יכול להתקדם עם קצת שינוי בהסתכלות על מה שקורה.

ולכן ההתקדמות שלנו היא דווקא במה ומי, פעם שכלית, פעם רגשית, וככה עוד יותר. כי הרבה פעמים אני עוצר ואומר, "בשביל מה אני עושה, למה אני עושה, לא כדאי לי, אין לי בזה שום דבר. ובמקרים אחרים אני נמצא תחת הרגשה, אז לא אכפת לי כל השכל, אני נמצא בהרגשת ההתקרבות וההתקדמות וההתפתחות וכל השכליות האלה שהיו לי, כבר לא במוחי". הרגש יותר חזק מהשכל, בזמן שהוא נמצא חזק, פועל, והשכל יותר חזק מהרגש, כשהרגש לא פועל ואז אנחנו יכולים לעורר את השכל. ככה הם עובדים לסירוגין.

שאלה: יש הרגשה שיש איזה חלק בדרך שאנחנו עוברים בלי נפילות, בלי ירידות, האם המצב המתואר כאן הוא מצב כשאין ירידות או שהוא אחרי ירידה?

אני לא חושב שיש מקומות שאין בהם נפילה, ירידה. כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם". לא יכולה להיות עלייה רוחנית אם אין לפניה ירידה או נפילה רוחנית. כי אתה צריך לגלות את הכלי השבור, לחפש איך לתקן אותו, לארגן את כל הסביבה לתיקון שלו, ואחר כך לעלות. אחרת איך תעשה? לכן בלי ירידות אין עליות, וירידות הן לא ירידות, הן עליות בקו שמאל. אנחנו קוראים לזה ירידות ככה בקיצור, אבל זו לא ירידה, אלא מוסיפים לי רצון לקבל, זה שאני מגלה שאני שוב ושוב נופל, זה כדי שאקח את הכלים האלה ואיתם שוב אתקרב לקבוצה ולבורא, ואשתדל עם כל הכלים האלה שהתגלו בנפילה להגיע לדביקות שוב ושוב. לכן אי אפשר להגיד שיש מצב של עלייה ללא ירידה הקודמת לה.

יותר מזה, כתוב שהירידה הגדולה ביותר תהיה בצעדים האחרונים לקראת גמר התיקון, כי שם יהיו מצבים מאוד קשים גם בכדור הארץ שלנו, בעולם שלנו. כאלו גלי רעב ואכזריות בין כל בני האדם, עד כדי כך שבן אדם לא יהיה בטוח שהוא נמצא בבית שלו. כתוב "אויבי איש אנשי ביתו" ועוד ועוד, לכן אפילו היו מקובלים שכתבו, "אני לא הייתי רוצה לחיות במצב כזה". עד כדי כך הם רצו למסור לנו את המצבים האלה, שבכל פעם שאנחנו מתקרבים לתיקונים גדולים, לפני זה יהיו לנו ירידות יותר גדולות. אבל צריך להבין, שכל התמונה הזאת שאנחנו מרגישים זו תמונה שהיא בשכל שלנו, כמו שאנחנו לומדים מתפיסת המציאות.

ולכן אם אנחנו יודעים איך לגשת אליה, איך לתקן אותה, אנחנו יכולים לראות שהעולם טוב, או יחסית טוב ולא עד כדי כך נורא. זאת אומרת אנחנו יכולים לשנות את העולם. כי העולם הוא מהמילה "העלמה", העלמה זה כמו הסתרה. במידה שאני מסתיר את האגו שלי תחת המסך כך אני רואה את העולם האמיתי, אני רואה בורא מעליי. במידה שאני לא יכול להסתיר אותו אז אני רואה את ההיפך, את השבירה לפניי. אנחנו עוד נדבר על זה, פשוט תראו על כמה דברים צריך לדבר במאמר הזה.

תלמיד: בכל זאת זה לא ברור. מצד אחד הוא כותב שכשאתה מרגיל את עצמך לעבוד בעל מנת להשפיע, השכל כבר לא שואל את שאלת "מי". אבל מצד שני, נראה שהשאלות יהיו ממש עד סוף הדרך. זה מבלבל. מה מהות המצב הזה, כשהשכל לא שואל כבר "מי"?

יש לנו שני חלקים בדרך. חלק בדרך הוא של עליית המלכות לדרגת הבינה וחלק הוא מאמצע הבינה עד הכתר. כשאנחנו עולים ממלכות לבינה, אנחנו רוצים לקנות תכונות השפעה ולכן אנחנו לא רוצים להתעסק עם הכלים דקבלה, רק להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, לתת, להתחבר וכן הלאה. אחרי שאנחנו רוכשים את תכונות ההשפעה אנחנו נמשכים להשתמש בהן, אז מה אני אעשה בהן כשאני עכשיו רוצה להשפיע? אני נמצא במצב של אישה בסוף היריון, היא מאוד רוצה ללדת, יש לה צירי לידה, היא כבר רוצה להוציא את העובר מתוכה, כך אנחנו, כשאנחנו מגיעים לדרגת הבינה ומתמלאים בכל תכונות הבינה, בהשפעה, אנחנו רוצים להמשיך את זה, ואז אנחנו מולידים מעצמנו את השלב השני, החצי השני של הדרך, אנחנו כבר רוצים לבוא להשפעה. ואז מגיעים ל-להשפיע. אבל גם בהשפעה יש לנו עליות, ירידות, כל מיני מצבים הרבה יותר עסיסיים, רגשיים, ממה שהיו קודם.

שאלה: האם עבודת הקבלה היא מלחמה תמידית בין השאלות האלה לבין המטרה?

אני לא חושב שזאת מלחמה. אפשר להגיד שזאת מלחמה, אבל אני חושב שזו חגיגה. נסתכל על זה כך. למה לא? אני חושב שבני אדם רגילים שלא מגיעים עדיין לאיזשהו קשר עם התיקונים, הם נמצאים בזמן מלחמה. מלחמה לשרוד, להבין בשביל מה אני חי. רוב בני אדם בכלל היו רוצים לגמור עם החיים שלהם וכן הלאה. הם נמצאים תחת שליטת תאגידים, כל מיני חברות שמשחקות איתם, מוכרות להם את כל הזבל ואלה רצים לעבוד רק כדי לקנות את הזבל, כדי למלאות את חשבון הבנק של העשירים שמוכרים להם את זה. אני לא חושב שבצורה שאנחנו שמסתכלים על החיים, הפסדנו משהו. יש לנו הסתכלות, אולי עוד לא עיצבנו את הראייה שלנו על העולם, אבל בכל זאת, איפה אנחנו נמצאים ואיפה האנשים האומללים שלא יודעים בשביל מה הם חיים ומהי מטרת החיים נמצאים, הריצה שלהם כל הזמן היא רק להשיג, להשיג, לפחות משהו, כמו שמלמדים אותם בטלוויזיה והאנשים האחרים. אנחנו לפחות לוקחים לעצמנו את מטרת העבודה, מטרת החיים, מטרת הטבע הנצחי, השלם, שאליו אנחנו מכוונים. לא הצלחנו עד כה, אבל אנחנו בדרך, לפחות, בכל זאת אנחנו מתקדמים למשהו נצחי ושלם, ולא חיים כמו כולם,

שאלה: בזמנו אמרת ששכל הוא גם מין חוש כזה. גם התודעה שלנו צריכה שכל ורגש. רק בהשלמה של האחד את השני אנחנו יכולים להגיע לעיבוד תמונת המציאות, להסתדר והכול. אנחנו חייבים גם את זה, הם משלימים אחד את השני?

העיקר זה הרגש. רצון זה רגש, אבל כדי לתת הבחנות לרצונות שונים או לשינוי לרצון אחד שכל הזמן משתנה, אנחנו צריכים שכל, כי השכל מבקר את הרגש. זה מה שקורה.

תלמיד: האם זה קשור לקו ימין ושמאל או לתכונות הבריאה?

אחר כך בתוכנו נלמד איך זה קשור, אבל עכשיו העיקרון פשוט, כל הבריאה היא רגש, רצון. רצון זה חומר הבריאה, ושכל אנחנו צריכים רק מפני שהרצון הזה נשבר להרבה חלקים וצריך לאסוף אותם באיזושהי צורה ומתוך זה לתת לכול אחד ואחד גם משקל וכיוון, לאתר את המקום שלו במערכת החדשה המתוקנת, לכן אנחנו צריכים שכל. זאת אומרת, השכל מתפתח במידה שאנחנו עושים את התיקון הרוחני.

תלמיד: בסוף הדרך כשאנחנו נעלה ונתחבר לאור, השכל ייעלם?

השכל לא ייעלם, הוא יהיה באותה רמה כמו הרגש, שניהם ישתמשו ביחד להשגת השלמות.

שאלה: איך לגשת למצב בו אנחנו נמצאים מול הרוחניות ומתחילים להיות מודעים למקור האמיתי של ההתעוררות שלנו?

אנחנו פשוט צריכים להתקדם, ובאיזשהו שלב כשאנחנו הולכים בדרך אנחנו נתחיל להבדיל בדיוק בין שכל ורגש, איך להעמיד זה כנגד זה, איך לברר ברגש שלנו דרגות, ובהתאם לזה דרגות לשכל שלנו.

והקשר בין שכל לרגש נקבע בהתלבשות האור הישר בתוך האור חוזר. אז אנחנו מתחילים על ידי ה"אור חוזר", לחקור, להבין את ה"אור הישר", לקבל אותו ולהרגיש אותו, להבין אותו בשכל ורגש. שם יש שכל ורגש יחד, ומזה אנחנו נוכל להיות מורכבים. זה יבוא, אני חושב די בקרוב.

שאלה: מה זה "קדושה" ואיך אנחנו מרגישים אותה בעשירייה?

"קדושה" זה נקרא השפעה ואהבה. שזה שתי דרכים, זאת אומרת, זו אותו דרך בשני חלקים, מ"מלכות" עד "בינה" זה דרגות השפעה, ומ"בינה" עד "כתר" זה דרגות האהבה. מ"מלכות" עד "בינה" זה פעולות "לא תעשה", זאת אומרת, לא לעסוק ברצון לקבל, ומ"בינה" ל"כתר" כבר אנחנו מתחילים לעסוק עם הרצון לקבל אבל בעל מנת להשפיע, לכן יש שם חיבור שזה ביטוי של אהבה.

שאלה: אם השכל רק משמש את החושים אז מדוע כשמתעורר, נניח, רגש של שנאה ורצון להזיק לזולת, נראה שהשכל מחשב בעצמו עלות תועלת של נזק עצמי לעומת נזק לזולת?

השכל עובד אחרי הרגש, הרגש יותר חזק. זאת התשובה.

שאלה: האם בדרגה ארצית, גשמית, אלה השכל והרגש שלי, והשכל והרגש האלוקיים מופיעים בחיבור בעשירייה?

כן.

שאלה: איך השאלות האלה יבואו לידי ביטוי בעשירייה?

מערכת של עשירייה צריכה להיות כמו עשרת הספירות, כמו פרצוף, קשר צריך להיות כמו בפרצוף, אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה, וכל פעם זה משתנה. כמו שאנחנו רואים פרצופים שמשתנים, אם הם עולים מדרגה לדרגה באיזה עולם, מעולם לעולם, וכן הלאה, הכול משתנה, אלא כל העבודה שלנו היא רק לבטל כל אחד את עצמו כלפי האחרים, לשרת כמה שיותר את כולם בעשירייה, וכך אנחנו מתקדמים. אין יותר מה להוסיף.

שאלה: איך אנחנו עוזרים זה לזה בעשירייה להתקדם דרך אותן השאלות?

העיקר זה בדוגמה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשכל מבוטל לרגש, שהוא כביכול בהשפעה?

לא מבוטל, אלא השכל עוזר לנו להבין איך, למה ולאן אנחנו מתקדמים עם הרגש שלנו.

שאלה: אבל הוא כביכול עובד בשביל הרגש?

הוא עובד בשביל הרגש.

שאלה: אז מה שאנחנו צריכים זה בעצם להפוך, שהרגש יעבוד בשביל השכל?

לא, אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים רק להתקרב בינינו רגשית יותר ויותר בתוך העשיריות, ואז מתוך זה אנחנו נבין את ההבחנות החדשות בשכל וברגש. נבין מה אנחנו מרגישים, למה כך מרגישים, מאיפה, וכן הלאה, רק מתוך ההתקרבות בעשירייה. אחרי הרבה פעולות למיניהן וזמן, עוברים עוד כמה חודשים ושוב אנחנו מרגישים שאין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים עוד יותר להתקרב זה אל זה בצורה פנימית.

שאלה: אז אפשר להגיד שאנחנו משיגים איזשהו רגש של חיבור, וכבר בשלב מסוים יכולים להתחיל למדוד את ההתקדמות שלנו בשכל ורגש משותף של העשירייה?

כן, כן. אתה גם יכול לראות את זה על החברים, יש כאלה שמזלזלים יותר זה בזה, ויש כאלו שיותר מתקרבים זה אל זה, וכך צריכים להשאיר להם מקום להכרת הרע ולתיקון.

שאלה: גם הרגש וגם השכל משותפים בתוך העשירייה, או רק הרגש?

גם השכל. איך אני יכול לעבוד בלי שכל? בינתיים השכל שלי הוא לגמרי מנותק מהרגש, מאוחר יותר אנחנו מגיעים להתחברות בינינו, ואז השכל והרגש של כל אחד וכולנו יחד נעשים כשייכים למערכת אחת. אנחנו מגלים, מזהים אותם כבר בצורה כזאת.

שאלה: האם אפשר להגיד שהרגש כביכול מרגיש שזה שייך לנו, אבל שהשכל כאילו בא מלמעלה?

כן, יכול להיות שיותר קל לך להגיד ככה בינתיים. אבל האמת, גם השכל וגם הרגש הכול זה בא מלמעלה. האדם הוא כאילו כמו מחשב ריק שאתה צריך להכניס בו גם תוכנה וגם נתונים, אז התוכנה היא השכל, והנתונים זה הרגש.

שאלה: איך לחבר נכון את הפאזל של רגש ושכל?

את זה האדם צריך לבצע מתוך הניסיון שלו, מתוך המאמצים שלו. להשתדל לעבוד עם השכל ועם הרגש יחד.

שאלה: אפשר להגיד שרגש ושכל זה גם כמו העבודה מצד ה"כלים" ומצד ה"אורות"?

לא, לא כדאי.

שאלה: בשיעור בוקר עם החברים מקבלים חיות ורגש מהאמת העמוקה, וברגע הבא ובמשך היום השכל מתאמץ לשכוח. איך לא לשכוח את מה שהלב הרגיש בשיעור?

אני נמצא תמיד עם הטלפון, כרגיל כמו כולם, יש לי את אותו מאמר בוקר בתוך הטלפון ואני כל הזמן חוזר לאותו טקסט. לא לאותו טקסט, המאמר הוא ארוך, ואני יכול לטייל בו מלמעלה למטה וממטה למעלה על כל המאמר, ובזה לחדש בי כל מיני הבחנות. זה מה שאני ממליץ.

שאלה: האם אפשר לומר שהשכל נמדד על ידי אותם השינויים שיש לנו ברגשות?

כן זה נכון, השכל ניתן כדי למדוד את הרגש. אתה צודק, הוא כלי עזר לרגש. העיקר זה הרגש, והשכל ניתן רק לברר את הרגשות, להשוות ביניהם, ולעשות מזה סיכומים, אבל אחר כך שוב להפעיל את הרגש. כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשפיע על הרגישות?

ודאי. על ידי המחשבה, על ידי התעמקות במחשבה אתם יכולים להעלות את הרגישות. כן. ככל שאדם יותר ויותר שקוע באיזו תופעה, כך הוא מתחיל להיות יותר ויותר רגיש לאותה תופעה, לכל הניואנסים, לכל המרכיבים שבה.

שאלה: האם יש שכל רוחני של עשירייה? אם כן, איך אנחנו יכולים להשיג אותו?

ודאי שיהיה שכל רוחני בעשירייה, ברגע שהיא תתחיל להיות עשירייה, כשכולם יתחברו יחד אז אתם צריכים להרגיש, אחרי כמה מאמצים להיות ביחד, שיש לכם רגש משותף, שכל משותף, מחשבה, הכרה, הבנה, שיש כבר משהו שנולד בתוך החיבור ביניכם, שהוא דבר חדש שנקרא "פרצוף".

שאלה: כתוב "והסימן הוא, שהוא לוחם ושולח את חציו לרישא דחויא [לראש הנחש], היות שהוא צועק וטוען טענת מה ומי,". איך אפשר להישמר מראש הנחש?

ראש הנחש זה בינתיים הראש שלנו האגואיסטי, זה נקרא ראש הנחש. לכן להישמר ממנו זה רק על ידי שאני מחליף את הראש של קבלה לראש של השפעה, ובזה אני מתחבר ליתר הראשים של החברים שלי, וכך אני ניצול מלהיות בתוך הנחש.

שאלה: איזה מילוי מתאים לשאלות "מי ומה"?

רק גילוי של תכונת ההשפעה ברצון, וגילוי של עוצמת החיבור בראש, במחשבה.

שאלה: איזה מבנה בתיקון הרוחני אנו בונים בעזרת השאלות?

בלי שאלות אי אפשר. כמו שכתוב גם בחכמת הקבלה שהכול בנוי על השאלות. נגיד על אותן השאלות "מי ומה", שאלה היסודות של הבריאה. הכול בנוי על השאלות ולכן צריכים לשאול שאלות. ואני רק מבקש תחשבו פעמיים לפני שאתם שואלים שאלות, שהשאלות האלה לא יבלבלו את החברים, לכן אפילו שאתם מקבלים את התשובות אבל השאלות האלו הן לרעתכם.

צריכים לחשוב קודם כל, איך אני על ידי השאלות שלי עוזר לאחרים. אם אני בכלל לא עוזר לאחרים בשאלה שלי, אז אני לא שואל אותה. כי אני בזה רק מזיק לאחרים וגם לי. אז אנחנו צריכים בהחלט להגיע למצב שרק השאלות שבאות לפי המאמר, שכולם ירצו לשמוע תשובה, רק שאלות כאלה אני שואל.

שאלה: איך השאלות "מי ומה" יגדלו? בכמות או באיכות?

לא, רק באיכות, בעומק. ככול שאנחנו נלך בדרך עד גמר התיקון, אנחנו נהיה עם השאלות האלה "מי ומה". "מי ה' אשר אשמע בקולו", זאת אומרת למה אני צריך לשמוע לכוח ההשפעה ולא לכוח הקבלה שלי, שנמצא בי, ומנהל לי את השכל והרגש? וזה שהבורא נתן לי יכולת לקלף את עצמי מהשכל הגשמי, ולחשוב על הרוחניות, אז יש לי עכשיו שאלה "מי ה' אשר אשמע בקולו" "ומה העבודה הזאת לכם".

כאילו יש לי עכשיו שני בעלי בתים עליי. יש מלך כסיל שנולדתי עימו, שזה האגו שלי, הרצון לקבל, עד כדי כך אני נמצא בו והכול עובד בשבילו, ואני לא מבדיל שזה לא אני אלא הוא, עד כדי כך כל מה שיש בי אני הכול משייך, הכול נותן, הכול עובד רק בשביל היצר הרע שלי. זה המלך רע. למה רע? כי אני לא רואה בו שום תועלת. הוא רק מפתה אותי שאני אעשה יותר ויותר והכול בעצם עובר אליו. זה נקרא "חיל בלע ויקיאנה"¹, הוא בולע את כל התוצאות מהיגיעה שלי.

חוץ מזה יש עוד "מה העבודה הזאת לכם", למה אתם רוצים לצאת מהעבודה למלך זקן וכסיל שאתם שאלתם "מי ה' אשר אשמע בקולו"? כאן זו העבודה, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אנחנו צריכים לעבוד על גדלות תכונת ההשפעה, אהבת הזולת וחשיבות המטרה הרוחנית במקום המטרה הגשמית. ולא כמו שאנחנו אומרים את זה למתחילים שיהיה לך עולם הבא, נצחי, שלם. זה ודאי, אבל לא זו האמת. האמת שאנחנו צריכים להעריך, לעשות שינוי בערכים שלנו שכוח ההשפעה ואהבת הזולת הוא יותר גבוה, יותר גדול מכוח הקבלה והאהבה העצמית.

שאלה: כאשר אני מצליח לעבוד ולהתעלות מעל השאלות האישיות של "מי ומה", מתי השאלות הופכות לשאלות של העשירייה?

לא, הן צריכות להיות השאלות של העשירייה. זה הכול. אם לא השאלות "מי ומה" זה לא שאלות מהעשירייה. אלה שאלות אגואיסטיות ממישהו שם בעשירייה. שאלות "מי ומה" רק הן שייכות לדרך, רק הן שאלות רוחניות ורק אליהם אנחנו צריכים להתייחס. אין לי שאלות אחרות בחיים.

שאלה: מה עלינו לעשות כאשר מגיעות רגשות לא נכונים שמכוונים אל השכל, וכיצד לעבור אל השכל האלוקי?

הכי בטוח להתקרב לקבוצה. שתהיה לי איזו פעולה קבוצתית אפילו פיזית, ובהתאם לזה אני מתרחק מ"מי ומה" הגשמיים, ל"מי ומה" הרוחניים. ושוב אני אומר, חייב להיות בטלפון שלכם מאמר ואתן צריכות, וגם הגברים צריכים, לחזור עליו. מספיק לקרוא שתיים שלוש שורות וכבר יש לכם על מה לחשוב.

שאלה: האם הרגש והשכל הרוחני מחליפים את הרגש והשכל הגשמי או מתווספים אליהם?

זה בא לסירוגין, או זה במקום זה או שהם מצטרפים זה לזה עד שאדם נכנס לרוחניות וכבר נמצא בהרגשה רוחנית ממש. על זה כתוב "נשמת אדם תלמדנו"². הנשמה של האדם מלמדת אותו, הוא רק צריך לתת מאמצים באותם המקומות שהמקובלים ממליצים לנו. אבל איך זה יקדם אותו הוא לא יודע. אנחנו פשוט צריכים להמשיך.

שאלה: למה אנחנו דוחים את האנשים שדואגים לנו? איפה פה החוק "על כל פשעים תכסה אהבה"?

אני לא יודע בדיוק למה את מתכוונת, אבל אם קורה כך שבמקום יחס יפה וטוב אנחנו נותנים בחזרה יחס הפוך, אז החברים צריכים לעורר באדם את הרגש הנכון ש"יחזור בתשובה" מה שנקרא.

שאלה: מה הפירוש להסתיר את האגו ולפתוח את הבורא לפניי?

אני חושב שבמשיכה לאהבת הזולת, לאהבת חברים אנחנו פותרים את שני דברים האלה יחד. רק תבינו, גם גברים וגם נשים שאין לנו ברירה, שאנחנו בכל זאת חייבים להגיע לאהבת הזולת ודרך אהבת הזולת נגיע לכל הפתרונות האחרים. אנחנו חייבים לחזור למערכת אדם הראשון, במידה שנחזור לאותה מערכת, לאותו כלי אחד, באותה מידה כן נבין ונרגיש ונשיג את העולם הרוחני, המצב הרוחני שלנו.

שאלה: בעבודה הרוחנית שלנו השכל מנסה לגרום לרגש להתעורר לזולת. איך הוא יכול לזרז ולעזור ללב לפתח הרגשה אמיתית של אהבה לזולת?

צריך פשוט לקיים את מה שאומרים לנו, תחזרו שוב על מאמרי רב"ש על הקבוצה. אנחנו עוד מעט גומרים את המאמר הזה, בואו נעשה כך שאחריו תחזרו על מאמרי רב"ש על הקבוצה או תעשו סיכום מהמאמרים שלו ותעברו על הסיכומים האלה ככל האפשר, אפילו כל יום.

קריין: אנחנו בפסקה שמתחילה ב"והשכל דומה לאדם".

"והשכל דומה לאדם, המסתכל במראה, לראות אם הוא מלוכלך. וכל המקומות שהמראה, מראה לו שהוא מלוכלך, הוא הולך להתרחץ ולנקות, היות שהמראה הראה לו שיש בפניו של אדם דברים מכוערים וצריכים לנקותם." שוב.

"והשכל דומה לאדם, המסתכל במראה, לראות אם הוא מלוכלך. וכל המקומות שהמראה, מראה לו שהוא מלוכלך, הוא הולך להתרחץ ולנקות, היות שהמראה הראה לו שיש בפניו של אדם דברים מכוערים וצריכים לנקותם". אותו דבר השכל צריך לעשות לנו, להראות לנו איפה אנחנו מלוכלכים כדי שנדע איך לנקות את עצמנו ולהגיע להזדהות עם הבורא.

"אולם הדבר הקשה ביותר הוא, לדעת מה נקרא דבר מכוער, אם הרצון לקבל, כלומר מה שהגוף דורש לעשות הכל רק לתועלת עצמו, או הרצון להשפיע הוא דבר מכוער, שאין הגוף יכול לסבול אותו. וזה אינו השכל יכול לברר, כדוגמת המראה, שאינו יכול לומר, מהו מכוער ומהו יופי. אלא זה תלוי הכל בהחושים, שרק החושים הם קובעים את זה.

לכן כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי", בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי".

נקרא שוב מהמילה לכן.

"לכן כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה." אתם רואים, על ידי הרגש, על ידי המאמץ הרגשי אנחנו פועלים על השכל, כך אנחנו בנויים. "לכן כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה," כשאני כופה את עצמי ורוצה להשפיע לזולת, רוצה לעשות משהו ששייך להשפעה "לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה." כך אני משנה את הטבע שלי. "ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי"," כי גם הוא עובד בהשפעה "מי" הייתה השאלה, "מי ה' אשר אשמע בקולו?" בשביל מה לי לעבוד בהשפעה, עכשיו אין שאלה כזאת. "בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי".

נמצא, שעיקר עבודה הוא בה-"מה העבודה הזאת לכם?". ומה שהאדם שומע, שהגוף כן שואל שאלת "מי", זהו מטעם, שאין הגוף רוצה להשפיל עצמו כל כך. לכן הוא שואל שאלת "מי", שנראה כמו ששואל טענה שכלית. אבל האמת הוא כנ"ל, שעיקר העבודה היא בה-"מה"." ככל שנעסוק בהשפעה כך נתקדם. ולפי זה השכל שלנו ישתנה.

נקרא שוב מהמילה נמצא.

"נמצא, שעיקר עבודה הוא בה-"מה העבודה הזאת לכם?". ומה שהאדם שומע, שהגוף כן שואל שאלת "מי", זהו מטעם, שאין הגוף רוצה להשפיל עצמו כל כך. לכן הוא שואל שאלת "מי", שנראה כמו ששואל טענה שכלית. אבל האמת הוא כנ"ל, שעיקר העבודה היא בה-"מה"."

זאת אומרת להשתדל לעשות פעולות השפעה בינינו, ובזה נתקדם.

שאלה: הוא אומר פה שלא הכול יכול לשמש בצורת מראה, ולהגיד לי מה מקולקל בי, ומה אני צריך לתקן. האם יש מראה אחרת שבה אני כן יכול להסתכל, או שהגישה היא שאני לא חשוב, ואין מה לשאול שאלות כאלה בכלל?

מה פתאום? בבקשה, אם יש שאלות, אתה לא יכול לזלזל בהן. כך בנויה המערכת שבכל זאת השאלות האלה מתעוררות, וכשהן מתעוררות כולן לעניין. השאלה היא איך אתה ממיין אותן ואיך אתה מגיב עליהם, סך הכול.

תלמיד: אם השכל הוא מראה שבטוח משקרת לי, האם יש מראה אחרת, שאני כן יכול לדעת את האמת?

רק בצורה שאתה מתקן את הרגש, על ידי פעולות אנטי אגואיסטיות. תמיד מתעוררות בך שאלות ופעולות אגואיסטיות, ואתה הולך בצורה ההפוכה, בכוונה, במאמץ, בידיעה, שכך אתה עושה, ואז כתוצאה מזה אתה מצפה להבחנות חדשות בשכל.

תלמיד: אבל איך אני יודע שההבחנות שאני מקבל בשכל עכשיו נכונות ולא אגואיסטיות?

לפי מאמץ שלך לעשות עוד ועוד פעולות אנטי אגואיסטיות, במקום שתעשה מה שבא לך, אתה עושה מה שהבורא רוצה ממך. אתה מחליף בין פרעה לבורא, "מה העבודה הזאת לכם", ו"מי ה' אשר אשמע בקולו". אז אתה עובד ב"מי ה' אשר אשמע בקולו", ומתוך זה אתה משיג את התוכן של "מה העבודה הזאת לכם".

תלמיד: ובמאמץ הזה לעשות פעולות של השפעה, יש לי מראה, יש לי יכולת לדעת אם אני עובד נכון או לא, או שזה לא חשוב ופשוט לנסות ולעשות?

בדיוק יש לך הבחנות, כי זה בדיוק יוצא נגד היצר הרע שלך, נגד האגו שלך. אין לך הבחנות יותר ברורות. נגיד אתה חושב לעשות משהו לעצמך, אז תחשוב איך במקום זה לעשות משהו טוב לעשירייה, לחברים. ודאי שזה לא יבוא לך סתם ככה לראש, אלא או שאתה רואה דוגמה כזאת, או שהבורא שולח לך הזדמנות כזאת. הוא נותן לך רצון לדאוג לעצמך, ויחד עם זה שולח לך עוד מחשבה, כאילו נפרדת, שאתה יכול להתעלות למעלה מהאגו שלך, ולעשות פעולת השפעה. ככה זה.

שאלה: האם תוכל להסביר את המשמעות של מה שכתוב, שאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפייה לעבוד בבחינת השפעה?

מה המשמעות שהאדם מרגיל את עצמו לעבוד בדרך הכפייה? שהוא והחברים מסכמים ביניהם שהם מזכירים כל פעם בעשירייה את חשיבות החיבור. ולכן הם כל פעם משתדלים להחזיק, כמו שמחזיקים כדור באוויר, כשעומדים חמישה או עשרה אנשים בעיגול, וכל אחד מוסר את הכדור לאחרים, ובצורה כזאת הם כל הזמן מחזיקים את הכדור של חשיבות הרוחניות, שהיא נמצאת למעלה מהם באוויר. זה מה שאנחנו צריכים, זה נקרא השפעת הסביבה על האדם.

אז בואו קצת ניתן לזה תשומת לב, וכוח וזמן. בסדר?

שאלה: בהתחשב בכך שאנחנו לא מבטלים שום דבר, מה זה לנקות את הלכלוך?

כל דבר שמפריע לי לראות את האמת נקרא "לכלוך".

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא מבטלים שום דבר. אז מה זה אומר, מה אנחנו עושים עם הדברים האלו?

הלכלוך טוב כי הוא מצביע לי על המצב שאני צריך לנקות, על המצב שאני צריך לתקן. ולכן יש לי עבודה, זאת אומרת הלכלוך נותן לי עבודה, כי על ידי הסרת הלכלוך אני מגיע לאמת.

שאלה: אמרת שאדם צריך לעשות מאמץ רגשי ולא שכלי. מה זה מאמץ רגשי?

שאני רוצה לעלות את חשיבות ההשפעה, למעלה מחשיבות הקבלה.

תלמיד: אבל אני רוצה מה שאני רוצה, מה המאמץ בזה?

המאמץ הוא כנגד הרצון, אחרת זה לא מאמץ.

תלמיד: איך אני יכול להיות נגד הרצון?

אני מצטער, אתה לא שומע מה אני אומר. תחשוב, מאמץ זה מקום שאני לא רוצה, ורוצה לשנות את הקו המחשבה, את הרצון שלי, שם זה שייך למאמץ.

שאלה: איך אני אתקן את היחס שלי לפגמים שאני רואה בחברים?

למעלה מהדעת, למעלה מהשכל. אתה צריך לרצות, רק לרצות לראות את החברים שלמים. למה? כי זה יהיה סימן שאתה מתקדם, שאתה שלם במדרגה שלך. כי ככל שעכשיו מתגלות לך בהם כל מיני תכונות שליליות, אתה רוצה לכסות אותם באהבה.

מה זאת אומרת לכסות אותם באהבה? אני לא רוצה לראות שהם שליליים, אני רוצה לראות אותם חיוביים. כמו באהבה שלנו כלפי הילדים, אנחנו לא רואים בהם משהו רע, אלא רק טוב. האהבה מקלקלת את הראיה, לכן לכל אימא הילד שלה נראה הכי יפה, הכי חכם, הכי הכי. כך אנחנו צריכים להבין, שהכי חשוב לנו להגיע לדרגת האהבה.

שאלה: כשאני מתבטל, זה נחשב לתיקון? זאת אומרת, אנחנו עוברים הרבה מצבים ביחד, מה בכלל נקרא תיקון? אם עברתי לשלב הבא, זהו תיקנתי את המצב?

תלוי באיזו צורה אתה עובר, יכול להיות שאתה פשוט אומר, אין לי ברירה אני מוותר, זה לא תיקון. אתה צריך להגיע למצב שאתה מעלה את עצמך מעל כל הביקורת שלך, מעל כל היחס השלילי שלך לחבר, ועל פני זה אתה קובע שאתה אוהב אותו, עם כל הדברים השליליים שיש בו, ואתה אוהב אותו ממש כמו שאימא אוהבת את התינוק.

תלמיד: ואני צריך להגיד לו את זה?

לא צריך להגיד, בשביל מה להגיד, ברור שכל אחד צריך להתייחס כך לשני.

תלמיד: מספיק שאני מראה לו את יחס אהבה שלי כלפיו?

לא צריך אפילו להראות את זה. הכול תלוי ברוח החברה. זה נקרא "תורת הנסתר", הבורא מתגלה כלפי כל אחד בצורה אישית, וגם אנחנו לא חייבים להתפרץ באהבה. מה להביא פרחים זה לזה?

אם היחס הזה עוזר לנו, לאהבת החברים, לכולם, אז כן נדבר על זה. אבל אם זה לא עוזר ואפילו יכול לגרוע, יכול להוריד לנו את אהבת חברים, כי כשאנחנו מדברים על זה הרבה, זה מוריד את הערך, אז אנחנו לא מדברים. כמו גברים, רוב הזמן אנחנו שותקים. זה טבע של נשים, יותר לדבר, והטבע של הגברים יותר מופנם.

שאלה: האם יש תועלת בתפילה שיוצאת מהשכל ולא מהרגש?

ודאי שיש גם בה תועלת, אבל זה כך נראה רק לאדם. לא יכול להיות שתפילה יוצאת מהשכל בלבד, לא, זה לא מחשב. התפילה צריכה לצאת מתוך הבחנות רגשיות, כי הטבע שלנו הוא רצון, היינו רגש.

שאלה: תוכל להרחיב על איך שאלת "מי" שייכת לרגש, ושאלת "מה" שייכת לשכל?

מי ה' אשר אשמע בקולו, זו הבחנה יותר שכלית. כי או הבורא, הרצון להשפיע, או הטבע של הנברא, הרצון לקבל, מי ישלוט בי? אז אני עדיין חושב על זה בשכל שלי.

מה שאינו כן העבודה ב"מה"? היא יותר רגשית, כי היא יותר שייכת לי אישית. לא למי אני שייך שם מלמעלה, אלא מה העבודה הזאת? זאת אומרת, מה נדרש ממני? זה שאני נמצא בשליטת הרצון לקבל, זה ברור לי, ושכל הרגש שלי נמצא בו, בתוך הרצון לקבל. ועכשיו כשאני צריך להחליף את כל הרגש שלי, את הרצון שלי, לרצון להשפיע, אז הוא יקבל כיוון לגמרי אחר. איך אני אעבוד עם זה? זו עבודה יותר רגשית.

שאלה: כשאדם קורא שעליו לשנוא את הרצון לקבל, או שזה אירוע מוחלט וזה יוצר איזו אלימות פנימית. האם חשוב להרגיש את האלימות הפנימית הזאת, או צריך להיות לנו יחס אחר לאגו? איך עלינו לעבוד איתו מבלי להיות במלחמה עימו?

אני לא חושב שאפשר להיות עם האגו שלנו באיזו הסכמה, בשביתת נשק, זה לא יעזור לנו. זה כמו שלא עוזרים לנו כל ההסכמים בין אנשים, או מדינות ששונאות זו את זו. זה רק דוחה לזמן מה ואחר כך השנאה מתפרצת עוד יותר בינינו. לכן לא יכול להיות שום שלום ורוגע, או הסכמים עם היצר הרע. רק כמו שכתוב, "תן לו בשיניים, הקהה את שניו", רק בצורה כזאת.

אתה לא יכול להמית אותו. אתה לא יכול לעשות עימו שום דבר חוץ מלדחוף אותו לפינה ולהחזיק אותו שם. הוא בטח כל פעם יקפוץ משם ואתה תצטרך שוב להכניע אותו, וכך כל יום ויום.

שאלה: האם אפשר לומר שהעשירייה שלי היא המראה שלי, שמראה לי את החסרונות שלי?

נכון, העשירייה שלי זה המראה שמראה לי, את ההבחנות השליליות שלי. זאת אומרת, מה שאני צריך לראות בעשירייה, זה עד כמה אני עדיין לא מושלם בהשפעה שלי אליהם, כי השפעה אליהם זו השפעה לבורא.

תלמיד: האהבה הזו שבעצם מכסה על העיניים את מה שהעיניים רואות, האם היא לא תסתיר לי לאחר מכן את האפשרות לראות את החסרונות שלי? את האהבה לעשירייה?

לא, כי אתה צריך לממש את האהבה הזאת לעשירייה, ואתה מממש אותה על ידי זה שאתה מכופף את עצמך, את האגו שלך כלפיהם. אז אל תדאג, אתה בזה לא מקטין ולא מסתיר את האגו שלך, הפוך, אתה יותר רואה איפה אתה צריך לתקן אותו, איפה אתה צריך לכופף אותו כלפי העשירייה.

שאלה: האם אדם יכול להיות מודע לזה שהשכל או הרגש שלו חזקים, או שהשכל חזק יותר מהרגש שלו, או שהרגש שלו חזק יותר מהשכל שלו?

כך אנחנו הולכים על שתי רגליים, פעם זו ופעם זו, עוד נלמד איך ללכת. אנחנו עכשיו רק נכנסים לתהליך הזה.

שאלה: מהי ההגדרה המדויקת של רגש בחכמת הקבלה, שמעתי שהרגש זה נתונים. מהם הנתונים?

מה ששמעתם אני לא רוצה לשמוע, אני רוצה לשמוע את השאלה, "מהו הרגש?". "רגש", זה מה שמורגש, מה שממלא את הרצון לקבל של האדם. זה נקרא רגש, פשוט מאוד.

שאלה: איזה פעולה נקראת פעולת השפעה?

השפעה נקראת פעולה, שהיא נובעת מזה שהזולת או אדם אחד, או עשירייה, או העולם, או הבורא, הם יותר [חשובים לי] מהרצון שלי ואז אני משתמש ברצון שלי כדי למלא את הרצון של אותו זולת.

שאלה: לעיתים קרובות עולות שאלות בעשירייה, אך השאלות אינן מתממשות על ידי כל העשירייה, אלא רק על ידי חבר אחד או שניים. מתי השאלות כבר אינן נחשבות כשאלות אישיות אגואיסטיות, אלא שאלות של העשירייה?

אני חושב שמלכתחילה העשירייה צריכה להסכים שכל השאלות שעולות בתוך העשירייה הן שאלות ששייכות לכל העשירייה, ולא לאחד כן ולשני לא. ואם מתקדמים יחד נגיד גברות וגברים, אז אין דבר כזה ששאלה שייכת לאחד ולא לשני. אלא כל השאלות חשובות לכולם שווה, וכל התשובות מתקבלות אצל כולם שווה.

שאלה: מתוך ייאוש מוחלט בכוחות עצמי, איך אוכל להתקדם למטרת הבריאה?

דווקא מתוך הייאוש המוחלט, אנחנו יכולים להתקדם למטרת הבריאה, כי אין לנו יותר במי לבטוח אלא רק בבורא.

שאלה: אז מה לעשות?

פשוט מאוד, מה שאנחנו לומדים. אלא על מה אני סומך? על השכל והרגש שלי? על הכוחות שלי?

(סוף השיעור)

---

1. "חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל" (מ"ג איוב כ', ט"ו).↩

2. "נשמת אדם תלמדנו" (האימרה מיוחסת לרבי מאיר: "ואמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו" [רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג']).↩