שיעור 03.03.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: פורים - 1

קריין: כתבי בעל הסולם עמוד 553, שמעתי, "ל"ז, מאמר לפורים".

אני ראיתי את ההכנה שלכם, אני חושב שאין לי מה להגיד אתם מוכנים כנראה. פורים זה הקצה השני של ההתפתחות שלנו. הבורא או הטבע בגימטרייה א-לוהים בורא את הרצון לקבל, נותן לרצון לקבל אפשרות להתפתח בצורה אינסטינקטיבית, בדומם צומח חי. אחרי חי מגיעה דרגה מיוחדת בהתפתחות שנקראת "מדבר".

המדבר מתחיל להתפתח במין האנושי מתקופת האדם, כמעט לפני 6000 שנה, לכן הוא נקרא "האדם הראשון". בבהמה על שתי רגליים כמונו התחיל להתפתח האגו, ולפני זה היו חיים בצורה אינסטינקטיבית כמו חיות, לא היה חסר בעצם כלום חוץ ממה שהגוף היה דורש. האגו שהתחיל להתפתח התחיל להעלות את היצור הזה לדרגה אחרת של הקיום, שפתאום הוא התחיל להרגיש את הזולת. לא מה שחסר לו, אלא מה שיש לזולת, זה התחיל להיות חסר לו.

זאת אומרת, הוא התחיל לקבל הזדמנות להגדיל את הרצון לקבל שלו על חשבון הזולת. החיה לא מקנאה, הסוס לא מקנא שאני חי, ישן במיטה, אוכל במטבח, אין לא בעיות כאלה, הוא צריך לספק רק מה שהגוף שלו דורש.

האדם בשונה מהחי הוא כל הזמן מסתכל על האחרים, ומה שיש לאחרים זה מה שהוא רוצה גם כן. זאת אומרת, יש לו כבר אפשרות להגדיל את הרצון שלו ועל ידי זה להגדיל את הרגשת הזולת, וזה העיקר. כשהוא מתחיל לצאת מהעיגול שלו למה שיש לזולת ומה שחסר לזולת, ומה שיחסר לו, מגדיל את הרצון לקבל שלו, הוא בזה מתחיל להיות ביכולת להרגיש את העולם שמסביב, לא רק את עצמו בתוך עצמו, אלא מה שבתוך העולם, וזה בהתפתחות הדרגתית הלאה יכול להביא אותו להרגשת הבורא. לכן הדרגה הזאת היא כל כך חשובה, דרגת האדם.

אבל כדי להגיע לזה הוא צריך לפתח בהרבה מאוד את הרצון להרגיש את הזולת בצורה אגואיסטית קודם כל, לקנות לעצמו כל אותם הרצונות, התשוקות, ההשגות שיש לזולת, למשוך לעצמו אותם, להיות יותר גדול בחכמה, במדע, בתרבות, בחינוך, בכל מה שיש, בקיצור לבלוע את כול מה שרק אפשר, מה שיש לאחרים. כמה שיש לו חיסרון יותר גדול, אגו יותר גדול, הוא יותר מתקדם. וההתקדמות הזאת מביאה אותו יחד עם זה להתנגשות עם אחרים, מה שלא היה קודם.

וההתנגשות הזאת היא טבעית כי באה כתוצאה מהתפתחות האגו שבכל אחד, כל אחד רוצה מה שיש לשני, ואז על ידי זה מגיעים למשבר, ומתוך המשבר אנחנו כבר רואים את האנושות הזאת שהיא נמצאת בבבל העתיקה שהם מתחילים להסתכסך, לבנות מגדל וכן הלאה.

ואז אברהם מוצא פיתרון, זאת אומרת, הוא בכלל מגלה את כל התהליך, אמנם הוא היה מגולה מאדם והלאה לכמה אנשים המפותחים האגואיסטים, אבל הוא גילה את שיטת התיקון שלא הייתה קודם. בעצם צריכים כאן להגיע למצב או שמתפתחים בדרך ייסורים או בדרך האור דרך התורה ואפשר למשוך מבחוץ כוח חיובי ואז לתקן את עצמם.

וכל ההתפתחות האגואיסטית הזאת היא מיועדת לתיקון שלה כדי בדבר והיפוכו באגו הגדול ביותר והאנטי אגו הגדול, משתי התכונות הללו, משני הקצוות הללו להתחיל להרגיש את הבורא, את המקור שלהם. וזה במידה שאדם מתחיל להידמות, להזדהות עימו וכן הלאה. וזו סוף ההתפתחות בינתיים.

זאת אומרת, גילוי האגו ככוח הרע ותיקון האגו לכוח הטוב. ואת סוף ההתפתחות הזאת מסמל לנו חג הפורים. שמגלים סוף סוף מיהו הרשע האמיתי שזה המן, זרע עמלק, עמלק זה על מנת לקבל, הכוונה שלנו, ואנחנו צריכים להגיע למצב שפשוט מתקנים את עמלק. זה שהורגים, הורסים את עמלק זה נקרא "כוונה על מנת לקבל", "עמלק", וזה כל חג הפורים שאנחנו צריכים להגיע אליו.

מתי הוא קורה? הוא צריך לקרות גם באותה בבל, זאת אומרת, באותה החברה שכולה מבינה שאין לה ברירה, אלא היא חייבת להיתקן. מתי זה קורה? כשיש איום גדול על אלו שיכולים לתקן ולא מתקנים, על היהודים. מי זה היהודים? אנחנו לומדים איתכם שברצון לקבל יש לנו ד' דרגות דהתפתחות, דומם, צומח חי מדבר, גם בכל אחת מהן יש ד' דרגות ההתפתחות, וגם באדם יש ד' דרגות ההתפתחות. דומם, צומח, חי מדבר.

הדרגה הגדולה של ההתפתחות האגואיסטית שבאדם, דרגת המדבר שבמדבר היא נקראת "יהודי", למה? כי הדרגה הזאת אמנם היא הגרועה ביותר, היא האגואיסטית ביותר, אבל היא מביאה את האדם הנושא אותו רצון הגדול לזה שהוא קולט מכולם את הרצונות, לזה שהוא מתקדם ובצורה אגואיסטית מצליח [יותר] מכולם, וגם בזה שאחר כך הוא מזמין על עצמו שנאה, כמו שאנחנו רואים ממגילת אסתר, ובכלל מכל ההיסטוריה שלנו. והשנאה הזאת היא צריכה בסופו של דבר לתקן אותו, זאת אומרת, להביא אותו לתפקיד, ותפקידו הוא להפוך את הרצון לקבל שלו האגואיסטי, הנורא הזה לרצון להשפיע וזה על ידי שיטת אברהם, המאור המחזיר למוטב.

אז אנחנו נמצאים לפני המועד הזה שמסמל לנו את התיקון הגדול שהיה פעם בשורש, קרה בבבל, לא אותה בבל של אברהם, אלא כשקבוצת אברהם [הייתה] במדבר, כשהוא יצא מבבל והיא עברה את הקלקולים בגלות מצרים, והתיקונים, אחר כך עד בית המקדש הראשון, וכשנפלה מדרגת בית המקדש הראשון ושוב נכנסה לבבל, וחייבת כך להיות כדי להתערבב עם כולם, כמו שאנחנו היום גם מתערבבים עם כולם, כששוב נכנסו לגלות בבל בין שני בתי המקדש, שם קרה המקרה הזה של פורים, שזה סימון לזמנינו.

קריין: כתבי בעל השולם, עמוד 553, מאמרי שמעתי, מאמר "ל"ז, מאמר לפורים".

לז. מאמר לפורים

"יש להבין כמה דיוקים בהמגלה:

א. הנה כתוב "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן". ויש להבין, מהו "אחר הדברים", היינו לאחר שמרדכי הציל את המלך, השכל מחייב, שהמלך היה צריך להגדיל את מרדכי. ומה כתוב, שגדל את המן.

ב. בשעה שאסתר אמרה למלך "כי נמכרנו אני ועמי", שאל המלך "מי זה ואיזה הוא"? משמע שהמלך לא ידע משום דבר. הלא כתוב בפירוש, שהמלך אמר להמן "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך". אם כן אנו רואים, שהמלך כן ידע מהמכירה.

ג. על "כרצון איש ואיש", דרשו חז"ל "אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן". (מגילה י"ב). ידוע, איפה שכתוב "מלך" סתם הכוונה על מלכו של עולם. ואיך אפשר, שהקב"ה יעשה כרצונו של רשע?

ד. כתוב "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". שמשמע שרק מרדכי ידע. הלא כתוב לפני זה "והעיר שושן נבוכה". אם כן, הרי כל העיר שושן ידעו מזה.

ה. מה שכתוב "כי כתב, אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך, אין להשיב". ואיך נתן אח"כ אגרות שניות, שסוף כל סוף הם מבטלים את האגרות הראשונות?

ו. מהו הענין שחז"ל אמרו "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ז. מהו שאמרו חז"ל על הכתוב "והשתיה כדת". מאי כדת, "אמר ר' חנן משום ר' מאיר, כדת של תורה, מה דעת תורה, אכילה מרובה משתיה".

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים מקודם להבין את ענין המן ומרדכי. שדרשו חז"ל על הכתוב "כרצון איש ואיש", היינו המן ומרדכי." אני ממליץ להשתדל לקשור את כל הדברים האלה לימינו, זה מאמר שהוא אקטואלי ביותר. לא בצורה פרטית של כל אחד, אבל בצורה הכללית, מה שמתרחש בעולם, זה ה"ניוז" ממש. "שיש לפרש, שרצון מרדכי נקרא דת תורה, שהיא אכילה מרובה משתיה. ורצון המן הוא להיפך, השתיה מרובה מאכילה. ושאלנו, איך אפשר להיות, שיעשה סעודה כרצונו של רשע? על זה כתוב תשובה בצידו "אין אונס", שפירושו שהשתיה לא היה בדרך הכרחי, שזהו הפירוש אין אונס.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל על מה שכתוב "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט". אמרו, בשכר "ויסתר משה פניו", זכה ל"תמונת ה' יביט". שפירושו, כי דוקא בזמן שאינו נצרך להדבר (היינו שיכול לעשות עליו מסך), אז מותר לו לקבל.

וזה שכתוב "שויתי עזר על גיבור", היינו מי שהוא גיבור ויכול ללכת בדרכי ה', אז הקב"ה נותן לו עזרה. וזה שכתוב "והשתיה כדת". מהו כדת? מטעם כי אין אונס. שפירושו, שלא היה זקוק לבחינת שתיה. אבל אח"כ, כשהתחילו לשתות, אז נמשכו אחר השתיה. היינו שכבר היו כרוכים להשתיה, היינו שהיו זקוקים לשתיה, אחרת לא היו יכולים ללכת קדימה. זה נקרא אונס. וזה נקרא, שביטלו שיטת מרדכי.

וזה סוד שאמרו חז"ל, שאותו הדור נידון לכליה, משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע. והיינו כנ"ל, שאם היו קבלו את השתיה בבחינה אין אונס, לא היו מבטלין את רצונו של מרדכי. וזהו שיטת ישראל. מה שאין כן אח"כ, שלקחו את השתיה בבחינת אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכליה את דת תורה, שהוא בחינת ישראל. וזה ענין "אכילה מרובה משתיה". כי ענין שתיה הוא סוד גלוי חכמה, הנקרא בחינת ידיעה. ואכילה נקרא אור דחסדים, שהוא סוד אמונה."

שאלה: אמרת לנו לקחת את זה להיום ולמצב שלנו בעשיריות, באיזו גישה צריך לעשות את זה בכדי לא לטעות?

לא למצב העשיריות, למצב הכללי שבעולם. אנחנו נמצאים היום בבבל, בבל הזאת היא מתגלגלת יפה מאוד למשבר, שהוא כבר מוסכם על כולם שאנחנו נמצאים בו, אבל מי יודע עד מתי ואיך, מה יהיה הסוף, לאן נברח. תושבי בבל ברחו לכל הכיוונים מאותה הציוויליזציה, מאותו מצב שהיה להם שם. ולאן יש לנו לכל האנושות לברוח? אני לא יודע, עכשיו מחפשים במאדים עוד משהו שם, עוד כוכב איזה 40 שנות אור מאיתנו, יש שם אולי משהו..

בקיצור, אין לאן לברוח, אנחנו נמצאים במצב שהוא הופך להיות לכולם מאוד מאוד לא רצוי והוא מאוד דומה למה שכתוב כאן, כי זו אותה הסיבה, אותם היסודות, הסיבות, ולכן צריכים לקשור את זה למצבנו. נוכל להבין יותר מה עלינו לעשות, איפה אנחנו נמצאים, מה עם האנושות, מה עם כולם. נוכל להסביר לכולם מה שקורה. אנחנו נמצאים לפני התפתחות ההסברה, חכמת הקבלה חכמת החיבור, אנחנו צריכים להרגיש איפה, מה עכשיו מתרחש בעולם.

תלמיד: ולהשתמש במונחים שאנחנו עכשיו שומעים, כמו "העיר שושן ידעה"?

צריכים ודאי להבין שזה כמו באגדה, רמזים. אבל אותה הסיטואציה שהייתה שם, כמו שכתוב, היא גם מתרחשת היום.

תלמיד: למרות שכל ספרי הקבלה מדברים על העבודה הפנימית של אדם אחד, בדרך לתיקון.

לא, אבל אנחנו לא חיים רק בתוך אדם אחד בפנים, אנחנו חיים במצב שאנחנו צריכים להגיע מהעולם החיצון לעולם הפנימי. אנחנו עוד לא מגיעים למצב שאנחנו חיים כולנו רק בפנים בתוך עצמנו, כל אחד בתוך עצמו, ובכלל אין כאן הרבה, אלא יש כאן רק איזו דמות של אדם אחד, היינו עשר ספירות, פרצוף וזהו, אנחנו עוד לא נמצאים במצב כזה.

עדיין אצלנו בהרגשה שלנו אנחנו חיים בצורה כמו שעכשיו מרגישים, אז מה אני בורח מהמציאות הזאת? אני לא יכול לעשות את זה. כשהמאור המחזיר למוטב ייתן לי את האפשרות לראות את המציאות בצורה אחרת, זה יהיה אחרת, בינתיים לא. האם אני אדמיין לעצמי איזו תמונה שקרית שקיימת רק נשמה אחת וכולנו כלולים בה? אנחנו אומרים שכן, זה נמצא, אבל לא לפני התיקון.

שאלה: מה זה נקרא במציאות של היום "שרצון מרדכי נקרא דעת תורה, שהיא אכילה מרובה משתיה."?

אני לא נכנס לזה, אני אומר שצריכים לקשור את זה. אני לא הולך להסביר לך את מה שאתה צריך להסביר לעצמך, להזיע קצת ולהסביר.

תלמיד: אבל איך קושרים בין כל הדמויות לבין מה שקורה היום?

אתה נותן לכל הסטודנטים שלך כאלו תרגילים, אז אני נותן לך.

כולם הבינו שהם צריכים קצת להתאמץ, אחרת כולם נרדמים.

שאלה: לפי ענף ושורש צריך להתגלות איזה כוכב שנוכל לברוח אליו, לָמה זה לא מתגלה?

אני לא קראתי על זה בחכמת הקבלה שיש לנו תכנית כזאת לפַנינו שאנחנו צריכים לגלות כוכב ולברוח אליו, שאנחנו קלקלנו את כל כדור הארץ ועכשיו צריכים לחפש מקום אחר לקלקל. לא גיליתי דבר כזה בתהליך הבריאה. לָמה אתה חושב שזה הגיוני כך לחשוב? זה מעניין.

תלמיד: כשהרגישו רצון חזק להתרחק הם ברחו מבבל. עכשיו כשאנחנו מרגישים אותו דבר, אז צריך להיות גם איזה מקום לברוח אליו.

יצאו מבבל לא בגלל שברחו מבבל. אברהם רצה לעשות את התיקון במקום, לגמור עם כל בבל, את כולם להביא ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה גמר התיקון של האנושות, אבל זה לא ניתן. ולכן הוא עזב, זרקו אותו, או שהם ברחו. בקיצור, לא היה אפשר לתקן את בבל מפני שגם קבוצת אברהם לא הייתה עדיין מתוקנת.

רק אחרי קבלת התורה, זאת אומרת, המאור המחזיר למוטב שהוא מתקן את כול האגו שבקבוצה הזאת, ומעלה אותם מעל האגו בכוונה בעל מנת להשפיע, אז הם יכולים להגיע לכל הבבלים ולהציע להם את שיטת התיקון. להראות להם את שיטת החיבור, נגיד כך. לפני זה, לא.

אבל מה זה שייך לכוכב אחר? אני לא מבין. מה התועלת? עכשיו נניח שניקח איזו פלנטה אחרת? לא מבין את הגישה.

תלמיד: אם ברצון העכשווי אנחנו מרגישים מוגבלים, אז צריך להתגלות רצון נוסף שאליו אנחנו נוכל לברוח.

לא רצון נוסף, אנחנו צריכים לגלות במקום רצון לקבל רצון להשפיע, זה מה שצריכים לגלות, לא יותר.

קריין: עמוד 554 , טור א' באמצע.

"וזה עניין של בגתן ותרש, שרצו לשלוח יד במלכו של עולם. "ויודע הדבר למרדכי, ויבוקש הדבר וימצא". וענין הביקוש לא היה בפעם אחד, שלא בנקל השיג מרדכי זה, אלא אחר עבודה רבה גילה לו את ענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה לו בבירור, תלו את שניהם. היינו לאחר הרגשת הפגם מזה, אז תלו, היינו שהעבירו את עשיות ורצונות האלו מהעולם.

"אחר הדברים האלה". היינו אחר כל הטרחות והיגיעות, שעשה מרדכי על ידי הבירור, מה שהוא עשה. ורצה המלך לתת לו שכר תמורת יגיעתו, בזה שהוא עובד רק לשמה ולא לתועלת עצמו. והיות שיש כלל, שאין התחתון מסוגל לקבל משהו בלי צורך, מטעם ש"אין אור בלי כלי", וכלי נקרא חסרון. והיות שהוא לא צורך בשביל עצמו שום דבר, איך יכולים לתת לו משהו?

ואם המלך היה שואל את מרדכי, מה לתת לו עבור היגיעה, והיות שמרדכי הוא צדיק, שכל עבודתו הוא רק להשפיע, ואין לו שום צורך להתעלות במדרגות, אלא הוא מסתפק במועט, ולהמלך היה רצון לתת את אור החכמה, שזה נמשך מקו שמאל, ועבודתו של מרדכי היתה רק מקו ימין לבד.

מה עשה המלך, גדל את המן. היינו, שהחשיב את קו שמאל. וזה סוד ושב את הכסא על כל השרים. וכמו כן נתן לו השליטה, היינו שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן, כי כן צוה לו המלך, שהוא יקבל השליטה." אחרי שאדם מתחיל להתקדם לרצון להשפיע, נכנס לקבוצה, ללימוד, להפצה, קצת מתקרב לעניין הא-לוהות, הרצון לקבל שלו גדל בצורה משמעותית, הוא נעשה יותר אכזרי, יותר אגואיסטי, יותר גס, וזה טבעי, כך צריך להיות. ואנחנו רואים את זה על עצמנו. מי שלא רואה, סימן שלא משקיע מספיק בהתקדמות לטוב. ברגע שבאמת מתחיל להתקדם לטוב, הוא מתחיל להרגיש, או מתחילים לזהות בו שהוא נעשה יותר רע.

"וכולם היו משלימים עימו, שענין הכריעה הוא קבלת השליטה.

כי דרך של המן בעבודה מצא חן בעיניהם יותר מדרך של מרדכי. וכל היהודים, אשר בשושן, קבלו את שליטת המן. עד שהיה קשה להם להבין את דעתו של מרדכי." אנחנו עכשיו רואים גם בעולם עד כמה היהודים שמחים לעבוד להמן ולהשתחוות לאגו שלהם, וכמה שיותר. ותגיד להם שצריכים להיות מחוברים למעלה מהרצון לקבל, להיות בהשפעה, להתקדם לחיבור, קצת יותר לכבד את ארץ ישראל, מדינת ישראל, השפעה, לא רוצים, לא דתיים ולא חילוניים. משתחווים להמן. "הלא כולם מבינים, שהעבודה ללכת בקו שמאל, הנקרא ידיעה, הוא יותר קל ללכת בדרכי השם ית'." שהם השפעה, נתינה, השתתפות עם כולם, אהבה.

"וכמ"ש ששאלו, מדוע אתה עובר את מצות המלך?" זה מה שכל השונאים שלנו צועקים עלינו, שאנחנו עוברים על מצוות המלך. "וכיון שראו, שמרדכי מחזיק בדעתו ללכת בדרכי אמונה, נפלו במבוכה, ולא ידעו עם מי הצדק." נקווה שזה יהיה עוד מעט, שלא תהיה להם ברירה. "והלכו ושאלו את המן, עם מי הצדק?" איזה חכם ראשי. "כמ"ש "ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם, אשר הוא יהודי"." שהוא בעד איחוד, חיבור, חיבור של כולם ובכלל של כל האנושות, להציל את בבל כולה "היינו, שדרך היהודי הוא אכילה מרובה משתיה," השפעה יותר מקבלה, על כל הדברים שתשלוט הכוונה על מנת להשפיע. "כלומר שעיקר הוא אמונה. וזהו כל יסוד היהדות.

וזה גרם להמן הפרעה גדולה, מדוע שמרדכי לא הסכים לדעתו. לכן כשכולם ראו את דרכו של מרדכי, שטען שרק הוא הולך בדרך היהדות, ומי שהולך בדרך אחר, כבר נקרא שהוא עובד עבודה זרה. וזה שכתוב "וכל זה איננו שוה לי, בכל עת אשר אני רואה, את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"," מסכנים, הם לא יכולים לראות עד כמה שאנחנו, משנה לשנה נעשים יותר צודקים. באמת אני משתתף בצערם, זה ממש נורא. כול הדברים שאנחנו אומרים שכך זה יהיה, כך זה קורה, זה חונק אותם. "שמרדכי טוען, כי רק דרכו הוא שער של המלך, ולא של המן". שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה, לכוח העליון, אלא רק על ידי השתוות הצורה. מרדכי זה תכונת הבינה, מור דרור.

"ובאמור נבין מדוע כתוב "ומרדכי ידע", שמשמע דוקא מרדכי ידע. הלא כתוב "והעיר שושן נבוכה". משמע שכולם ידעו.

אלא יש לפרש, כנ"ל, שהעיר שושן היו נבוכים, ולא ידעו עם מי הצדק. אבל מרדכי ידע. שאם יהיה שליטת המן, בזה יהיה כליה חס ושלום לעם ישראל, היינו שימחה את הכלל ישראל מן העולם. כלומר את דרך היהדות של עם ישראל," עם ישראל הם רק אותם האנשים שמכוונים ישר א-ל, כי אין ישראל בצורה הרגילה כמו העמים, זה לא עם כמו כל העמים לפי סימנים ביולוגים, כל אחד יכול להיות יהודי אם הוא מקבל על עצמו את הגישה הזאת ישר א-ל. ולכן אנחנו צריכים לחלק את האנושות לאלו שהם ישר א-ל, לאלו שהם יהודים מההיסטוריה שלהם, ולאלו שהם לא נכנסו לעניין זה מחוסר הרצון, חוסר הקשר שלהם בינתיים.

כמו שדיברנו, שיש במין האנושי גם צורת דומם, צומח, חי, מדבר שבמין האדם, ואלו שיש להם מדבר שבמדבר, הרצון הזה הוא אגואיסטי מאוד, הוא מושך אותם להיות יהודים. זאת אומרת, הם מתחילים להרגיש מתוך הרצון המיוחד הזה עד כמה שהם צריכים להיות שייכים לכוח עליון. "שהבסיס העבודה הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים", וללכת בעינים עצומות עם ה', ולומר תמיד על עצמו "עיניים ולא יראו". היות שכל אחיזתו של המן הוא בקו שמאל, הנקרא "ידיעה", שהוא ההפכיות של האמונה.".

שאלה: מה זה אומר "ללכת בעיניים עצומות"?

באמונה למעלה מהדעת. עיניים נקרא "עיניים להם ולא יראו", שמה שאתה רואה, אתה רואה באגו שלך. ללכת למעלה מהאגו זה נקרא ללכת בעיניים עצומות. שאלה טובה.

"וזה סוד שהמן הטיל גורלות, על דרך שהיה ביום כיפורים, כמו שכתוב "גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל". שענין גורל לה' הוא בחינת ימין, שהוא סוד חסדים הנקרא אכילה, שענינו אמונה. וגורל אחד לעזאזל, הוא סוד קו שמאל, בעצם הוא בחינת לא יצלח לכל, וכל הסטרא אחרא נמשכת מכאן. לכן נמשך מקו שמאל, סיתום על האורות, כי הקו שמאל מקפיא האורות, וזה סוד "הפיל פור הוא הגורל." היינו, שמפרש מה שהפיל, ואומר פור, שענינו פי-אור (במבטא הוא פי-אור), שעל ידי הגורל לעזאזל נסתמו כל האורות, ונמצא שהפיל את כל האורות למטה." רצה לקבל מדי ואז הקבלה יותר מההשפעה, לא על מנת להשפיע אלא על מנת לקבל, וכל האורות נעלמים. "והמן חשב שצדיק יכין ורשע ילבש", שהוא יוכל לקבל כוונה על מנת להשפיע מאברהם ולעבוד איתה על מנת לקבל מעצמו.

"זאת אומרת המן חשב, שעל כל עבודות ויגיעות, שעשה מרדכי ביחד עם כל הנלוים אליו, את השכר מה שמגיע להם, המן חשב שזה השכר הוא יקח." כי איפה יכול להתגלות שכר? ברצון לקבל. הרי בשביל מה הרצון לקבל? שם החיסרון, המקום לקבלת התגמול. מי שצריך לעבוד זה בכוונה על מנת להשפיע, מי שצריך לקבל מזה ולהינות זה הרצון לקבל, הוא מיועד לזה. "כלומר שהמן חשב את האורות, שמתגלים ע"י התיקונים של מרדכי, יקח הכל לרשותו."

כמו שהיהודים היום, כל מה שיש להם, הרצון לקבל הגדול, אכזריות בעסקים, כוח שכלי, רצון חזק, בכול משתמשים כדי לנצל את זה לעצמם, זו צורת המן. המן זה אותו האגו הגדול שרוצה לשלוט, והוא נמצא דווקא בעולם שלנו ביהודים, והם מנצלים אותו כדי למלא אותו, ומנצלים את כולם לידם גם כדי למלא את עצמם, את האגו שלהם, זו צורת המן.

"וכל זה היה מטעם שראה, שהמלך נתן לו את השליטה להמשיך את אור החכמה למטה. ולכן כשבא להמלך, לאמר להשמיד את היהודים, היינו לבטל שליטת ישראל, שהוא בחינת אמונה וחסדים, ושיהיה בחינת ידיעה מגולה בעולם. והשיב לו המלך "הכסף ינתן לך והעם לעשות כטוב בעיניך", היינו כטוב בעינים של המן, היינו לפי שליטתו, שהוא שמאל וידיעה." חייבים לגלות את הרע, אי אפשר בלי זה, אחרת אי אפשר לחזור בתשובה מה שנקרא, לדרוש את המאור המחזיר למוטב. לכן הרע הזה חייב להתגלות. לכן המלך הוא תומך כביכול בהמן, שהמן יראה את העבודה שלו לפני כולם. אני חושב שהיהודים די בולטים היום בעולם בהצלחה הזאת.

"והנה כל ההפרש בין אגרות הראשונות להשניות, הוא במילת "היהודים". והנה בפתשגן הכתב (שענין פתשגן, פירושו הוא התוכן שיצא מלפני המלך, ואח"כ נותנים על הפתשגן הכתב, ביאורים, שמפרשים מהו כוונת הפתשגן) היה כתוב. "להנתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה". ולא כתוב, על מי להיות עתידים, רק המן נתן ביאור, על פתשגן הכתב, כמו שכתוב, "ויכתוב כל אשר צוה המן." ובאגרות שניות כתוב, את מלת היהודים,  כמו שכתוב, "פתשגן הכתב להנתן דת, בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים ולהיות היהודים, עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם".  לכן כשבא המן לפני המלך אזי המלך אמר לו, הכסף שהוכן מראש נתון לך, היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם שהעם לעשות בו כטוב בעיניך. היינו שהעם כבר רוצה לעשות כטוב בעיניך, זאת אומרת שהעם רוצה לקבל שליטתך. אבל המלך לא אמר לו לבטל את שליטת מרדכי והיהודים, אלא שהוכן מראש, שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גלוי חכמה, שזהו כמוציא חן בעיניך. ופתשגן הכתב היה, "להנתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים", שפירושו,  שהדת היה, שיהיה גלוי שענין גלוי חכמה (הוא( לכל העמים, אבל לא היה כתוב, שיבטלו בחינת מרדכי והיהודים, שהוא סוד בחינת אמונה. אלא הכוונה היתה שיהיה גלוי חכמה, ומכל מקום הם יבחרו בחסדים. והמן אמר, מאחר שעכשיו הוא הזמן של גלוי חכמה, בטח אין הגלוי חכמה ניתן, שלא להשתמש עם החכמה, כי מי עושה איזה דבר שלא לשימוש. כי אם לא משתמשים עם זה, נמצא שיהיה פעולה לבטלה, אלא בטח רצון ה' הוא, בכדי להשתמש עם החכמה עשה ה' הגלוי הזה.

וטענתו של מרדכי היה, שענין הגלוי הוא רק להראות, מה שהם לוקחים לעצמם ללכת בדרך הימין, שהוא חסדים מכוסים, אין זה מטעם שאין ברירה, לכן הם הולכים בדרך הזה, וזה נראה כמו כפיה, זאת אומרת שאין להם עצה אחרת, היות שאין עתה גלוי חכמה, אלא עכשיו שיש גלוי חכמה, יש מקום לבחירה מרצונם הטוב. כלומר שהם בוחרים בדרך של חסדים, יותר מבחינת השמאל, שהיא גלוי חכמה."

נניח יש לנו כל טוב בעולם הזה, אנחנו יכולים כל אחד להיות כמו ביל גייטס, לא חשוב מי. ואנחנו דווקא מבטלים את כל היכולות האלה, אלא מסתפקים בהכרחיות, ואת כול היכולת שלנו אנחנו מעבירים לעל מנת להשפיע כדי להשיג את המדרגה הבאה היותר עליונה ברוחניות. זאת אומרת מבזים את הגשמיות ומעלים את עצמנו לרוחניות. אמנם שכן יכולים לחיות, אם נשאר בגשמיות נחייה בצורה, כביכול, ללא שום הגבלה. זה המעבר שצריכים לעשות. זאת אומרת, לגלות עד כמה שעל מנת להשפיע זה הדבר המיוחד.

"זאת אומרת שגלוי היה רק בכדי, שיוכלו לגלות את החשיבות של חסדים, שזה חשוב להם יותר מחכמה. וזה שאמרו חז"ל, עד כאן באונס, מכאן ואילך ברצון. וזהו הפירוש על "קימו וקיבלו היהודים עליהם". זאת אומרת שכל ענין גלוי חכמה לא בא עכשיו, אלא כדי שיוכלו לקבל את דרך היהודי, ברצון. ובזה היה ענין המחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של מרדכי היה, כי מה שאנו רואים עתה, שה' מגלה את שליטת החכמה, אינו בכדי שיקבלו את החכמה, אלא להשביח את החסדים. כלומר, שעתה יהיה להם מקום להראות, שזה שמקבלים את החסדים הוא ברצון. כלומר, יש מקום לקבל חכמה, כי עתה הוא שליטת השמאל שמאיר חכמה, ומכל מקום הם בוחרים בחסדים. נמצא שהם מראים עכשיו, בזה שמקבלים את החסדים, שהימין שולט על השמאל, היינו שעיקר הוא דת יהודי. והמן טען ההיפך, כי מה שה' מגלה עתה את הקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, הוא בכדי להשתמש עם החכמה, אחרת נמצא שה' עשה פעולה בחינם, היינו עשה דבר, ואין מי שיהנה מזה. לכן אין להסתכל, על מה שאומר מרדכי, אלא שכולם צריכים לשמוע בקולו, ולהשתמש עם גלוי חכמה, שנתגלה עתה.

ולפי זה נמצא שהאגרות השניות, לא ביטלו את הראשונות, אלא שנתנו ביאור ופירוש, לפתשגן הכתב הראשון, שענין "גלוי לכל העמים", שענין גלוי חכמה שמאיר עכשיו, הוא בשביל היהודים. כלומר, שזה הוא כדי שהיהודים, יוכלו לבחור את החסדים מרצונם הטוב, ולא מטעם שאין בחירה, ללכת בדרך אחר. לכן כתוב באגרות השניות, "להיות היהודים עתידים ליום הזה, להנקם מאויביהם". היינו כנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטה לחכמה, הוא כדי להראות, שהם מעדיפים החסדים יותר מחכמה. וזה נקרא "להנקם מאויביהם", שאויביהם רוצים דוקא חכמה, מה שאם כן היהודים דוחים את החכמה."

איך זה יכול להיות שיהודים דוחים את החכמה? זה עיקרון, החכמה מגיעה כדי שאני אדחה אותה ואדבק בבורא, ואז אני בדבקות בו משיג את כל החכמה ובכלל הכול. זאת אומרת, גילוי החכמה אני חייב, אבל רק כדי להשתמש בה לשבח את החסדים, לשבח את הדבקות. כי על ידי זה אני מגיע לבורא, לקשר עימו, לדבקות עימו, ומתחיל להשיג אותו ולא את פעולותיו אלא "במעשיך הכרנוך". לכן כאן גילוי החכמה הוא לא שאנחנו ניהנה מאור החכמה, אלא שאנחנו על ידו, חכמה זה כמו רצון לקבל שהוא בגובה, עולים ועולים עד דרגת הבורא אם מעדיפים להיות מעל החכמה בחסדים. זה כמו מעלית, החכמה דוחפת אותנו למעלה. חסדים מתפשטים במישור, והחכמה היא לגובה.

שאלה: יוצא שהכרחי לשתות ולקבל חכמה כדי לדחות ולאכול.

הכרחי לקבל חכמה כדי להעלות עליה עם חסדים.

תלמיד: בדיוק, אחרת אין התקדמות.

נכון, וודאי, זה מה שהוא אומר. לכן כתוב פתשגן הכתב ליהודים, זאת אומרת למי שיכול לעלות את הכוונה על מנת להשפיע מעל לרצון לקבל, להם זה מיועד.

תלמיד: וזה נקרא באונס או ברצון?

זה אנחנו תיכף נראה.

תלמיד: כי אני בוחר בחכמה כדי לדחות אותה, זה כבר כאילו רצון טוב.

זה רצון טוב, נכון. אתה זקוק לחכמה כדי להעלות חסדים.

תלמיד: ואם אני זקוק, זה אומר כבר באונס. אין ברירה כאילו. אני זקוק כדי להתקדם, אז זה נקרא אונס.

לא כך. כך על כל מחשבת הבריאה אתה יכול להגיד שהיא באה אלי באונס.

תלמיד: נכון.

עוד נדבר על זה. שאלה מעניינת.

שאלה: האם אור חכמה מגדילה אצלנו את החיסרון בדרך?

אור חכמה זה מה שממלא את הרצון לקבל שלי.

שאלה: בקשר להמן שהפיל גורלות. לי זה נשמע שהוא הגיע למצב כזה שהוא רצה להחליט מה כדאי לו, זו אולי רגע של חולשה?

לא, הגורלות זה לא כלפי המן כל כך, כמו שזה כלפי היהודים. המן, מרדכי, ההבחנות האלה הן ברורות. מה שלא ברור איך זה השפיע על היהודים בשושן הבירה, כי אנחנו צריכים להבין שכול זה כדי לנצל את הכוונה על מנת לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אני מתכוון לזה שהוא הפיל גורלות לכאן או לכאן, זאת אומרת לא היה לו קו ברור, רצון לקבל, אלא היה לו רגע של התלבטות, אם הוא הפיל גורלות.

יש כאן כל כך הרבה הבחנות בפנים שאני מעדיף שאתם תגמרו את הבירורים האלה, אנחנו עוד נקרא כמה פעמים את האיגרת הזאת.

שאלה: האם את פורים צריך לראות כהתהוות של החברה, איך היא מתחילה לפתח יחס לבורא, או שצריך לראות את זה בגובה הבריאה כולה, איך שנברא רצון לקבל?

אלא כלפי ילדים שמשחקים בפורים?

תלמיד: לא. אנחנו אומרים שפורים זה גמר התיקון. האם מדובר על הרצון לקבל הכללי, שהוא בסוף מקבל עלייה לתיקון, או שמדובר על העבודה בתוך הרצון לקבל, העבודה הפרטית של כולנו כחברה?

גם וגם. כל התופעות האלה שאנחנו לומדים בפורים קורות איתנו יומיום כשאנחנו צריכים להעדיף חסדים על החכמה. אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה ביניהם. אבל מדובר כבר על כביכול המכה הסופית.

תלמיד: זה גם ברזולוציה שמתחילת הבריאה הראשונה, וגם גמר תיקון הפרטי של כל אדם, שבסוף יש לו היפוך פנימי של הרצון לקבל הפרטי שלו.

נניח, כך גם כן. אתם שואלים דברים נכונים, כל אחד ואחד. אבל אני לא יכול לענות בצורה כזאת כמו שאתם שואלים, כי יש כאן הרבה הבחנות. אם אנחנו מדברים על גמר התיקון, על פורים, הבחנות קטנות באמצע זה אפשר, אבל כאן זה השתנות של הרבה נתונים שעוד לא ביררנו אותם.

שאלה: למה מרדכי עומד בשער העיר, מה הוא מצפה שיקרה שם?

האמת שהגישה למלך היא דרך מרדכי, דרך הכוונה על מנת להשפיע. אבל אף אחד לא מכיר את זה. הוא יושב שם כמו מיותר. אבל ככה זה.

תלמיד: הוא פונה לרצון לקבל הכללי, שלא מסוגל בכלל לשמוע. זה רצון לקבל. לא ברור מהאיגרת למה בכלל הוא פונה.

זאת העבודה שאנחנו רוצים לעשות, וגם לא הולך לנו. גם אנחנו יושבים בשער המלך, ורוצים להסביר לכולם שלמלך להגיע צריכים על ידי השפעה, על ידי תכונת ההשפעה, שזה נקרא "מרדכי". ואף אחד לא רוצה לשמוע. ואנחנו יושבים ככה מובטלים וכולם מזלזלים, וזו הצורה שלנו.

תלמיד: אם המהות של הרצון לקבל זה לקבל, בצורה הכי ישירה, מה הוא מצפה שהם יעשו חוץ מזה?

מרדכי מצפה למצב שהרצון לקבל יבין שבלי רצון להשפיע הוא לא יכול להתקדם. המצב שהרצון לקבל מגלה שבלי רצון להשפיע הוא לא יכול להתקדם, נקרא "משבר". כולנו נמצאים בכאסח. אף אחד לא יכול להתקשר עם השני. אין שום סיכוי להתקשר בין המדינות באירופה, בין המפעלים, אין, אין. עד כדי כך נמצא הרצון לקבל בשליטה, שהוא לא יכול להתפתח הלאה. כי ההתפתחות היא על ידי רצון להשפיע, שאתה מקשר אחד לשני. ואין רצון להשפיע.

הרצון לקבל כל כך גבר, שהרצון להשפיע לא יכול לקחת בחשבון. כל הרצונות עברו לעל מנת לקבל בלבד. על מנת לקבל בלבד, כל אחד לחוד. כדי להתקשר לאחרים אני צריך גם לתת להם, גם לקבל מהם. יוצא שבצורה כזאת האגו הגדול ביותר שמגיע, כולם מרגישים שהכול מתפורר. זה הופך להיות משטר נאצי, מתפורר ממש. זה הסוף של הרצון לקבל, כי לא מסוגל לעבוד עם הרצון להשפיע בכלל. חייב משהו להיות כדבק בין האגואיסטים ואין.

תלמיד: איזה מגע אמור להיות בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע? איפה המגע אמור להיווצר?

רצון להשפיע צריך להיות בכל זאת במקצת, ככוונה. כי אין רצון להשפיע, יש כוונה על מנת להשפיע. רצון זה רק לקבל. פשוט רצון לקבל שיש עליו קצת על מנת להשפיע, כאילו, להשפיע על מנת לקבל, זה צריך להיות. מגיעים למצבים שלא מסוגלים. כמו ילדים קטנים, "תן לו צעצוע, והוא יתן לך את הצעצוע שלך". לא, לא יכול לתת. שניים כן, אבל להחליף לא. מגיעים לכאלו מצבים. זה רצון לקבל השלם, כמו שרואים בתינוק.

אז במשבר, הרצון לקבל במשבר רואה שכבר זהו, לא יכול יותר להתפתח. חסר רצון להשפיע. כאן מתחילה בצורה אינסטינקטיבית להתגלות שנאה ליהודים בצורה קיצונית. אנטישמיות קיצונית. וזה הטבע, זה חוק טבע. וזה מה שעכשיו צריך לקרות. ומי עשה את זה? אותם יהודים אמריקאים נניח, שם זה בולט במיוחד, שבמאומה לא התחשבו במה שנקרא השפעה, מה ששייך להשפעה, במיוחד גם בישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל בכלום, אלא זלזלו בהכול.

פעלו יותר מישמעאל נגד מדינת ישראל. ובזה הם הרסו את היסוד של על מנת להשפיע שהיה צריך להיות בהם. זה הסוף שלהם, זה הסוף. עכשיו צריך לראות מה יהיה. או שילכו עד הסוף בקו הזה, עם כל הסוציאליסטים והנאצים עד שהם בעצמם יתחילו לאכול אותם, או שיבינו שאין ברירה, שהם חייבים להשתנות, כי הם הפכו להיות להמן האמיתי, הם בעצמם.

תלמיד: האם מרדכי פונה לרצון של היהודים, כשהוא עומד בשער?

כן. לנקודה שנקראת "המן" הוא לא יכול לפנות, היא לא שומעת. אבל צריכים להבין שהנקודה הזאת פועלת דווקא מתוך היהודים, מהרצון לקבל הגדול ביותר. גם הכוונה על מנת להשפיע, הם השתמשו בה כדי לנצל את הרצון לקבל עד הסוף. לכן הצליחו בכל העסקים, בכל דבר.

תלמיד: איך הרצון לקבל נטו שנקרא "המן" פועל במצב המתוקן, תחת שליטה של יהודים? אם היהודים היו מתוקנים, איך הוא היה פועל?

הוא לא נמצא תחת שליטת היהודים, הוא שולט עליהם. הרצון לקבל ללא שום גבולות הוא מה ששולט עליהם. ולא אכפת להם כלום, שום אידיאולוגיה, שום יהדות, שום דבר, רק כסף, רק שליטה.

תלמיד: האם יגיע מצב אחר שהיהודים ישלטו ברצון לקבל?

אלה כבר יהודים אחרים, אלה כבר יהודים אמיתיים. הם יהודים שמשתמשים בעל מנת להשפיע, בכוח ההשפעה שישלטו על הרצון לקבל.

אנחנו מדברים כאן על שתי צורות היהודים, יהודי לפי הגוף ויהודי לפי הנשמה. יהודי לפי הגוף הוא מי שמשתמש במה שיש בו בעל מנת לקבל, היהודי האמריקאי המצוי. ויהודי שהוא יהודי לצורך הנשמה, הוא מי שכבר מבין שעל מנת להשפיע זה החשוב, שניתן לו הרצון לקבל המוגבר הזה כדי להתגבר עליו בכוונה על מנת להשפיע, כדי לעלות יותר ויותר על מנת להשפיע, בגובה, בכוונה על מנת להשפיע, לעלות כמו במעלית. לכן הרצון לקבל גדל, ואז הוא מעלה כוונה על מנת להשפיע על פניו, וכך גדל.

זו היהדות, זו שיטת מרדכי. שצריכים את הרצון לקבל, אבל בשביל מה צריכים, זה מה שהוא הולך להסביר. ועד שהמלך גידל את המן, עד אז הוא ישב בשער המלך, לא היה מה לעשות. לכן חכמת הקבלה, כל השיטה הזאת הייתה במסתור, היא הייתה נסתרת, כי בשביל מה? לא היו צריכים אותה כל האלפיים שנה. אלא עכשיו כשהמן מתחיל להתעורר ודווקא כשהיהודים קיבלו את היכולת כך להתסיס אותו, לגלות אותו, אז היום זה זמן הפורים.

שאלה: בתפקיד מרדכי יש יהודים ליברליים באמריקה, שהם כאילו נלחמים על המקום של האזרח הקטן. מה יש לך להגיד על זה?

אני לא מבין את זה. את הבלבולים האלה אני לא רוצה לשמוע, "היהודים הליברליים באמריקה הם נלחמים בעד האזרח האמריקאי הקטן". זה לא שייך למטרת הבריאה, ואין לי עם זה מה לעשות. אתה יכול להגן עליהם במה שאתה רוצה.

האם הם מראים לכולם את שיטת החיבור? זה שהם נמצאים בכל מיני מאבקים, בכל מיני ארגונים, זה לא חשוב לי. כולם הם ארגוני המן, כולל ירוקים, כחולים, כולל מה שאתה רוצה, צבעוניים, לא חשוב מי, זה הכול משרדי המן. משרד מרדכי הוא רק אחד, חיבור, זה הכול. אל תהיה כאן אפוטרופוס של היהודים האמריקאים, אנחנו מדברים לעניין התיקון, בלבד.

תלמיד: אני מנסה להבין איך לפנות אליהם.

על זה אנחנו לא מדברים עכשיו. אל תתחיל לפנות אליהם. זו בעיה שצריכים להתחיל ללבן אותה, לדון, לסדר אותה נכון ורק אחר כך אולי אפשר לפנות. בינתיים אין למי, הם כולם נמצאים בצד המן עד כדי כך שהם לא יכולים לשמוע. צריכה להיות הכנה רבה וגישה מאוד הדרגתית, מתונה בהבנה איך לעבוד איתם. אני מבין שאין לי לזה ידיעות והכנות ואת זה צריכים לארגן.

להתחיל מזה שהם פועלים למען האזרח הקטן, זה לגמרי לא לפי הנושא. זה סתם. הם יכולים להיות הראשונים בעד כל דבר יפה וטוב, רק לא בעד החיבור שהם צריכים להראות לכולם. וזה מה שהם צריכים לעשות. הם צריכים לבצע רק את התפקיד, יש להם רק פונקציה אחת שהם צריכים לבצע, בלבד, להראות איך מתחברים ולהיות דבק בין כולם. בינתיים הם מסתובבים בין כולם בכל העולם כדי למצוץ מכולם את כל מה שיש. הם צריכים להיות הפוכים, הם צריכים להיות דבק טוב באנושות, כי בהם ישנם ניצוצי השפעה והם צריכים להשתמש בהם כדי לקשור את כולם יחד בשיטה טובה. זה בלבד.

עזוב אותי מכל המשרדים האלה, זה בעד אקולוגיה, זה בעד מדע, עוזרים לזה ועוזרים לזה. אני מבין שזה קורה והם באמת פועלים. אני נכנס ל JCC אני רואה מלא לא יהודים שמשתמשים בכל המתקנים האלו, נכון, רק לא לזה מצפים מהם. זה לא שייך, זה לא התפקיד היהודי.

אומות העולם צריכים חיבור. זה מה שהם דורשים מהיהודים בתת ההכרה. האנטישמיות בגלל זה, לא משום צורה אחרת. אתה יכול להגיד, "כמה פרסי נובל קיבלנו, כמה נתנו לאנושות", אתה גנבת מהאנושות ולא קיבלת, זה מה שהם מרגישים. אתה לא מבין אותם והם לא שומעים אותך, והם צודקים. את תפקידך תקיים ולא מה שבא לך שאתה עושה בדרך. יש לך שכל טוב, יש לך רצון חזק, אתה משתמש בזה לכל מיני צורות אחרות, למדע, לתעשייה, למסחר, לכל דבר ודבר, את זה לא צריכים.

היהודי פיתח את כל האנושות והביא אותה עד המשבר הנוכחי, וזה רק בגלל היהודים, היהודים עשו את כל התהליך הזה, הם משכו אחריהם את כל האנושות. אתה יכול לראות את זה בהיסטוריה ואיך שזה נגלה, ולא יכול להיות אחרת כי בהם יש אותו ניצוץ. אתה יכול להגיד, "כן, אבל זו קידמה, זה משהו טוב", אני לא חושב שזה טוב, כלפי מטרת הבריאה אין בזה שום דבר טוב. כלפי מטרת הבריאה יש רק דרך, שמגיעים למשבר, להכרת הרע ואחר כך רק עושים טוב. לכן זה שבאים אומות העולם ואומרים שאתם גורמים רק רע בעולם, אני מסכים איתם במאה אחוז.

מה אנחנו מסבירים? אנחנו דווקא את זה מסבירים. שהיהודים הם מושכים את כל הדברים האלה לכיוון הרע, למשבר, לגילוי הרע, מה שנקרא "הכרת הרע", ואחר כך חייבים להמשיך את זה לטוב. אז בואו כמה שיותר מהר רק נכיר את הרע ונשנה את הכיוון לטוב.

תלמיד: אני מסכים איתך, אבל יש להם שריון מאוד עבה.

אני לא מאשים אותם. יש לי שם הרבה קרובים, אני נמצא בקשר איתם, אני רואה כמה שהם אטומים. חלק מהם היו בישראל והיו ישראלים ממש, ומאז שנסעו לשם כולם משתנים. זה ברור. אני לא מאשים אותם, אני אומר "זו עובדה". אף אחד כאן לא אשם, כולם נמצאים בתהליך. אנחנו מדברים דווקא עלינו, שאצלנו בעצם היכולת לשנות את התהליך.

תלמיד: אפשר להביא אותם או לשכנע אותם להכרת הרע? האם יש דרך להימנע מהייסורים, או שאנחנו יכולים להאיץ את התהליך?

לא להאיץ את התהליך. להאיץ את התהליך זה דווקא טוב, זאת אומרת במקום לקבל אלף מכות, לקבל מכה אחת קטנה ומספיק. למה? על ידי זה שמוסיפים חכמה, "חכם עיניו בראשו", שאני מקבל מכה אחת ואני אומר, "מספיק, אני מסכים". זאת אומרת אני צריך מכה אחת לרצון לקבל שלי שהוא יסבול, אבל יחד עם זה הוא מדליק לי את המוח ואני מתחיל לראות את העתיד. כי בסך הכול אנחנו רצון לקבל, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נפעלים.

לכן אנחנו צריכים לפרסם יותר את החכמה ומאמרים ושזה יטפטף ויטפטף לכולם, גם ליהודים וגם לא ליהודים. כי כמו שכתוב בישעיהו הנביא, "אומות העולם יביאו את ישראל על כתפיהם לירושלים, לבית המקדש". אנחנו צריכים שכולם יידעו את התפקיד, כולם יידעו את המצב. אנחנו כולנו נמצאים בצלחת אחת, רק יש אנשים שבהם תלוי יותר, ויש שבהם תלוי פחות. יש אלו שנמצאים במרכז הבמה, ויש כאלו שמבחוץ, אבל הם יכולים ללחוץ ולעשות את התפקיד שלהם. צריך להסביר לכולם, ובהסברה אנחנו יכולים לשנות את המצב.

מה עשה מרדכי? הוא לא המשיך לשבת בשער המלך, הוא יצא למאבק. וכולם נמצאים במבוכה ולא יודעים מה קורה כאן, מה פתאום מרדכי הזקן החלש שישב על האבן ליד שער העיר ולא היה לו מה לעשות, פתאום הוא קופץ ומתחיל לעשות בלגן. מה אתה נכנס? יש כאן ממשלות, קונגרס, יש לך או"ם, ממשלה בישראל, בכל מקום, יש לך את האיחוד האירופאי, כל מיני דברים, יש לך ארגונים גדולים, מה אתה מבין, מי אתה בכלל? וכנגד קו שמאל, כנגד האגו הגדול עם כל הכסף והנשק ועם כל מה שיש לקו שמאל, לקו ימין אין כלום, אין שום דבר חוץ משיטת החיבור. ודרך שיטת החיבור יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב, את האור העליון. אז מצד אחד בצורה גשמית אין להם שום דבר, ובצורה רוחנית הם קשורים לכוח עליון. ככה זה, זאת העבודה. צריכים להבין את המצב שלנו ולדעת איך להשתמש בו.

אבל לגשת ליהודי אמריקה אנחנו חייבים ודאי, אבל עוד אין להם מספיק מכות. זה שזה קורה בכל מיני מקומות, זה עדיין לא אותה דרגת הפחד והאיום שיכולה להשפיע עליהם שהם ישמעו, שיחפשו ממש תיקון. זה עובר דרך הרבה שלבים, בכך שיחפשו איך לתקן את זה תמורת כסף, תמורת כל מיני קשרים שיש להם, לאן לברוח, איך להעביר עסקים, כל מיני דברים שהיהודים כבר עשו כשהיו לוחצים עליהם. בטח יתגלו עוד מקומות כאלה על פני כדור הארץ שיזמינו אותם, למה לא? הם יכולים לגרום להתפתחות המדינה.

הרוסים יזמינו אותם, מה הבעיה? יגידו להם, "יש לנו את סיביר, בבקשה תבואו, יש לכם שם פי כמה מאמריקה והכול ריק, דובים ויער, תתחילו את החיים". אני אומר לך ברצינות. משם הם יצאו, דרך אגב, מאיפה כל היהודים האמריקאים? בדרך כלל ממזרח אירופה. אז ייכנסו קצת יותר מזרחה, לא נורא.

בינתיים אין עם מי לדבר. הם בינתיים מחפשים תשובה במקום, וגם שזה יעבור. לא מבינים שהתהליך הוא בלתי הפיך. יחד עם אירופה, בכל מקום זה יהיה.

שאלה: יש לי שאלה על התהליך הפנימי שקראנו עליו קודם, שצריך כל הזמן להעדיף חסדים על פני חכמה. בתהליך ההתפתחות הרצון לקבל כל הזמן גדל, כל פעם שאנחנו עולים מעליו, אז באופן טבעי הרצון לקבל גדל.

זה כתוב בהתחלה, ש"גידל המלך את המן". אחרי שמרדכי הציג את עצמו שהוא כבר נמצא בפעולה, עכשיו המלך מגדל את המן.

תלמיד: האם אני צריך לבחור לקבל קודם חכמה כדי לעלות מעליה בחסדים? כי כשהרצון לקבל גדל, זו פעולה פסיבית.

לא, מה זאת אומרת, פסיבית?

תלמיד: כשאני עושה מאמץ לחיבור, גדל האגו, הרצון לקבל. אני לא עושה משהו כדי שהוא יגדל.

נכון.

תלמיד: אז לפי מה שאני מבין, אני צריך לבחור קודם לקבל אור חכמה?

לא, אתה תמיד נמשך לחסדים, תמיד חסדים בלבד, אל תסתכל על החכמה. לא, מצד מרדכי אין פעולה להזמין את המן, אין פעולה לקראת שמאל, רק ימין, זהו.

אבל אנחנו עוד לא הגענו לימין, לזה שאנחנו מממשים את הימין. זה חסדים, זו בינה, מתגלה לך תכונת הבינה, שצריכים עכשיו רק לשלב אותה עם החכמה. פורים זה כבר גמר התיקון, גמר התיקון זה כבר חיבור בין חסדים לחכמה. רצון לקבל גדול, שעליו שורה כוונה על מנת להשפיע. ולפני זה התיקון הוא רק של מרדכי, חסדים, חסדים, זהו. לקבל על מנת להשפיע, הוא רק לקראת גמר התיקון מתגלה. זה גם כתוב, שזה רק לקראת גמר התיקון.

תלמיד: אני הבנתי מהמאמר, שכל העולם כל הזמן רוצה יותר ויותר חכמה, ואנחנו אומרים שעל פני החכמה הזאת אנחנו צריכים להלביש אמונה.

לא כל הזמן, אלא כשהעולם מגיע למצב שהרצון לקבל מיצה את עצמו, והוא מתחיל להתפורר, לפני זה היה שגשוג, לא היית יכול לצאת בכלל. רק בעל הסולם ראה שעוד מעט בא עתיד כזה, אבל האחרים היו בחלום אמריקאי. אחרים בכלל לא חשבו שצריכים לפתח חסדים. מה פתאום? תביא לנו תורה, ישיבות, תביא לנו מפעלים, צבא וכולי.

תלמיד: אני רוצה רק איכשהו לקשור את כל מה שדיברנו על האמריקאים, היהודים האמריקאים, החלום האמריקאי, לקבוצה, לעשיריה ולהתקדמות הרוחנית. עכשיו עברנו מצב מאוד גדול, עשינו כנס, בכל הכלי העולמי היתה הרגשה שכולנו באיזו הכבדה. שזאת תוצאה מזה שדווקא עשינו מאמץ לחיבור.

כן. אתה שואל כלפי המצב הנוכחי שלנו, המקרי הזה, אחרי הכנס?

תלמיד: כן.

זה משהו אחר ממה שאנחנו מדברים.

תלמיד: אני רוצה לשאול כלפי ההתקדמות הרוחנית שלנו כקבוצה.

אתה מבלבל אותנו, אנחנו מדברים על מה שקורה באמריקה, מה שקורה בעולם, ולא מה שקורה בקבוצת בני ברוך, לפני או אחרי הכנס.

תלמיד: בלי קשר לכנס, האנלוגיה למה שקורה בעולם היתה מאוד מאוד ברורה, ורציתי להבין איך אפשר לקחת את זה גם אלינו.

לא, אל תיקח אלינו. אתה עובד עם הקהל, אתה לא יכול. יש לי כאן חמש מאות איש, אני לא רוצה לבלבל אותם. יש לי קו, אני חייב לשמור עליו.

שאלה: אנחנו עכשיו קוראים את המאמר הזה, המאמר הזה מדבר עלינו. אפשר להסתכל על זה איך שאתה רוצה, זה יכול להיות גם על העולם, גם בחוץ וגם עלינו, גם עלינו עכשיו, המן, מרדכי, זה בתוך העשיריה?

לא, חבר'ה אני לא אלך לפי מה שאתם רוצים. כי לי יש קו ברור, מה שאני צריך להשיג במשך השיעור, ובמשך השבוע הזה שאנחנו נמצאים בבירור פורים, ואתם יכולים למשוך אותי לאלף כיוונים. שכול האנשים שיש כאן, כל אחד ילך לכיוון שלו, ואני לא אלך עם אף אחד, אני אלך רק עם עצמי. אחרת אני לא אהיה מורה דרך, נקודה.

שאלה: בפורים מתואר שיש מלך אחד, ויש דרך איך להגיע למלך, ולהשיג את מה שהוא רוצה לתת. העניין הוא שלגבי היהודים או לגבי העולם, אין לנו מטרה אחת. מטרת הבריאה בעינינו היא משהו אחד, ובעיני אחרים מטרת הבריאה היא משהו אחר.

לא נכון.

תלמיד: למה זה לא נכון?

כי חיבור זה הכול.

תלמיד: אני לא מדבר על חיבור, אני מדבר על המטרה, למה אנחנו קיימים פה, מה קורה פה בעולם?

כדי להתחבר ולהביא את הדוגמה הזאת לכל היהודים, ויחד איתם לכל העולם.

תלמיד: אבל היהודים לא חושבים כך. בשביל היהודים מטרת הבריאה היא משהו אחר לגמרי.

גם אתה לא חושב כך. רק חלק קטן ממך שומע את זה, אבל לא מסכים, אז מה?

תלמיד: אם היתה הכרה שמטרת הבריאה היא לא תורת דרווין, או היהדות כמו שהיא, אז היה ויכוח על הדרך, עכשיו אין לנו ויכוח. מצד אחד הוויכוח הוא על הדרך, אבל פה הוויכוח בכלל הוא על המטרה, מהי מטרת הקיום שלנו בעולם הזה. אם תגרום לאנשים להבין שהמטרה זה "גילוי א-לוהותו לנבראיו בעולם הזה", אז יהיה עכשיו ויכוח על הדרך. אנחנו בעצם מתווכחים עם אנשים על הדרך, כאשר המטרה היא לא אותה המטרה. ואז בצורה כזאת אנחנו כמו אחרים שמציעים איזה פתרון לבעיות שיש בעולם.

אין עכשיו ויכוח על המטרה אלא ויכוח על ההצלה. זה לא נכון מה שאתה אומר, אנחנו עכשיו לא מדברים על פילוסופיה, בשביל מה העולם קיים, אנחנו מדברים על הגוף שלנו, להינצל ממוות, ובזה אנחנו קרובים לכולם. והם גם יודעים שבעצם החיבור הטוב בין כולם, זו ההצלה, זה ברור לכולם. רק [הבעיה היא] איך להשיג את החיבור הטוב? אז הם אומרים, "לא, אנחנו לא מסוגלים, אנחנו נעשה כך, או כך". אבל באמת, אין אדם בעולם שתיאורטית לא יסכים איתך, שיחס טוב בין בני אדם פותר את כל הבעיות, זה הכול. על זה אין ויכוח?

תלמיד: לא.

זאת המטרה?

תלמיד: לא.

למה לא?

תלמיד: מטרה של מה?

המטרה שלנו היא לעשות חיים טובים לאנשים בכל העולם, המטרה הרוחנית הופכת להיות עכשיו למטרה הגשמית. אני לא צריך לדבר איתם על סוף הבריאה, מטרת הבריאה, דבקות בא-לוהות, לא. אני אומר, "חבר'ה חייבים להתחבר אחרת אנחנו לא נשרוד? כן. אתם יודעים איך? לא. אני יודע, אתם רוצים לשמוע אולי? אני מוכן לספר", זה הכול.

תלמיד: אבל אז אנחנו לא היחידים שאומרים כל מיני דברים.

בסדר, אבל אנחנו מציאותיים, באותה רמה וגובה כמו כולם.

תלמיד: על איזה בסיס, כי קמנו יום אחד והחלטנו שזה נכון?

לא אנחנו קמנו, אני מצטער, אתה אולי הגעת לכך שאתה נופל ולא מבין איפה, אנחנו נמצאים בלנסות להתקשר בינינו על ידי שיטה שהיא משתמשת בכוח הטבע החיובי, שאנחנו מושכים אותו והוא מחבר בינינו ומקרב בינינו לאט לאט, בהדרגה, אבל לחיבור האמיתי, שהכוח החיובי הזה שורה בנו, שולט בנו וכך מחזיק אותנו. ורק הוא מסוגל גם לשלוט כך באנושות כולה ולעשות ממנה אגודה אחת.

צריכים להסביר את זה לאט לאט. והעיקר לתת דוגמה מאיתנו. אנחנו עדיין לא יכולים להיות דוגמה. וזה שקמים נגדנו ובעדנו זה טוב, זה הכול תואם לבירור. וכל האלו שחושבים שיש להם שיטה אחרת, הם ייכשלו. כי הם לא משתמשים בכוח החיובי שבטבע כדי להתחבר.

תלמיד: מאיפה אתה הוצאת את הדבר הזה שנקרא הכוח החיובי של הטבע? מאיפה הוא הגיע ולמה הוא קיים?

אני הוצאתי את זה מחכמת הקבלה.

תלמיד: מאיפה הגיעה חכמת הקבלה?

היא הגיעה לנו מאברהם אבינו.

תלמיד: כדי מה לעשות?

כדי לעשות מקבוצת אנשים, שהם יהיו כאיש אחד.

תלמיד: אבל מטרת חכמת הקבלה היא לא בעולם הזה, מטרת הקבלה היא גילוי הבורא.

אברהם רצה לעשות שלום בבבל. ובמקום למכור פסלים, הוא עכשיו רצה למכור את השיטה שלו של החיבור, הוא הבין שאת זה יותר צריכים.

תלמיד: אני אנסה לשאול בצורה אחרת. צריך להביא בסיס למה השיטה שלנו נכונה ומה המטרה שלה, כי אנחנו מתחרים עם עוד אלף שיטות אחרות שהן הרבה יותר חזקות מאיתנו ושם נותנים הרבה יותר תשובות.

לא נכון, כי במשך הזמן כולם נופלים. ומפני שהשיטה שלנו לקוחה מהטבע ואין בה שום אמונה, אלא תעשה כמו שחכמת הקבלה אומרת לך, תקבל את הכוח הזה ותשתמש בו. הכוח הזה מתגלה בחיבור בין בני אדם. תביא עשיריה שתרצה להתחבר, יכול להיות שתצטרך להכניס אותה לצרות, לבעיות כדי שהם ירצו להתחבר, אבל ברגע שהם כן מתחילים להתחבר הם מגלים את הכוח העליון, שזה נקרא כוח החיבור, ואז הם יכולים להתחבר ובכך הם מגיעים למצב המיוחד.

תלמיד: אני לא חולק על חכמת הקבלה, אני פשוט מנסה לחדד בתור מישהו שנמצא הרבה בשטח ומדבר עם אנשים. היה בכנס את הבחור של שייטת 13, שסיפר שיש דרכים בעולם ליצור קשרים טובים בין אנשים בלי שום קשר לחכמת הקבלה.

תביא לי את כל החכמות, ואת כל האיינשטיינים, אז מה? אני יודע את החכמה שלי ואני נמצא בה ויש לי את זה. ולכן מה אתה רוצה להגיד, שאני נמצא בדמיון אם זה נמצא בי? זה בך עדיין נמצא בדמיון.

אז אני אומר לך, אין אפשרות כך להסביר לאדם, לכן זה נקרא "חכמת הנסתר". במי שיש לו את זה אז יש. במי שאין עדיין, אין.

תלמיד: אני מנסה להגיד שכאשר אנחנו באים להסביר לאנשים, אם אין לנו את הבסיס הראשוני המסר לא עובר.

איזה?

תלמיד: מה המטרה של החיים. הרי כל האנשים נמצאים פה בגלל שהם שואלים מה המטרה של החיים.

וההוא מהשייטת, מוצא איזה מטרה בחיים? מה אצלו מטרת החיים? הכול זה דמיון, הכול זה בלוף.

תלמיד: אבל בשבילו זה טוב, כמו עוד הרבה מאוד אנשים אחרים בדברים אחרים.

אני לא מבין איך אתה מדבר עם אנשים, באמת. תסביר לעצמך קודם. וכדי להסביר אתה צריך עוד הרבה ללמוד ולכתוב לעצמך, לכתוב ממש את הסדר שאתה הולך להסביר, מאיפה זה בא לך ואיזה הוכחות יש ואיזה דברים, ואז זה יהיה אפשרי. אין לך את זה, אין. אני מרגיש ושומע, שאין לך את זה. איך אתה הולך כך להסביר?

שאלה: אני רוצה לשאול כלפי המצב הזה של יהודי אמריקה, אנחנו רואים שאפשר להתקדם בדרך של מכות ולחץ, ואפשר גם להתקדם בדרך של כבוד, של משהו חיובי. אם אנחנו עכשיו נשתמש בכל החברים שלנו בכלי העולמי, שיפנו ליהודי אמריקה, אתם ההצלה שלנו, אתם הגדולים, אתם היחידים שיש לכם סיכוי להביא משהו טוב, חיובי לעולם, זאת אומרת למשוך אותם לא דרך המכות והלחץ, אלא דווקא מהמקום של כבוד, של הצלחה. שדווקא בזה אתם היהודים מיוחדים.

תראה, אני נמצא באיזה מצב, שלי יש שיטה. אפשר לפנות אליהם ולהגיד שבאמת עתיד העולם תלוי בהם, בכמה שהם יממשו את שיטת החיבור, שהעולם מצפה לזה. שכל האנטישמיות היא דווקא מזה. אנטישמיות גדלה בכל חברה שהיהודים נכנסים בה ומפתחים את אותה החברה. אנחנו רואים את זה מאיך שיהודים עברו מספרד לצרפת, לגרמניה, לאנגליה, וזרקו אותם, כל פעם היו מזמינים אותם וזורקים, מזמינים וזורקים. למה? כי מזמינים כשצריכים אותם, אחר כך האנטישמיות גדלה בגלל שהם נמצאים בתוך התעשייה, בתוך מערכות המדינה, והמדינה מתחילה להתפתח. הם מתחילים למסור את האגו שלהם גם לאחרים. ואז מפני שהאגו מתפתח, הוא מוליד את האנטישמיות, מוליד בעצמו. זה נמצא בתוך הטבע, "אנטי על מנת להשפיע". זה נמצא ברצון לקבל.

אז רצון לקבל שגודל, הוא נעשה מנוגד לעל מנת להשפיע. ובתת הכרה הוא מרגיש שזה נמצא ביהודים, ולכן מתחילים לשנוא אותם וזורקים אותם. עכשיו העולם כולו שנעשה אינטגרלי בכל מקום פחות או יותר, הוא יהיה מאוד מאוד אנטישמי. אבל ליהודים אמריקאים אתה יכול לגשת בצורה כזאת ולהגיד, אתם יכולים באמת להראות לעולם את הדוגמה שלכם. אם אתם תתחילו להתחבר, העולם יבין למה הוא שונא אתכם, כי אתם לא הבאתם את שיטת החיבור ועכשיו העולם מאוד זקוק לזה, ואתם יכולים להראות לו את הדוגמה הזאת. ואתם בזה לא רק דוגמה, אתם מחייבים בזה את כל העולם. כמו שאתם חייבתם את העולם להתפתח, אתם עכשיו תתחילו לפתח אותו לכיוון הנכון, לכיוון החיבור.

בבקשה, תבוא אליהם עם כבוד כזה ותתחיל לדבר בצורה כזאת. ודאי שזה רצוי. אנחנו פועלים בזה. לא במילים כאלה כמו שאתה אומר, אבל מסבירים שההצלה שלהם, ובכלל של כל העולם הוא בחיבור, והמפתח נמצא בידיים שלהם. פחות או יותר על זה אנחנו כותבים מאמרים בכמה מקומות באנגלית, איפה שמסוגלים להופיע.

תלמיד: ואם הפנייה תהיה לא מתוך ישראל, אלא דווקא מתוך נציגים מאומות העולם, מחברים שלנו באפריקה, ביפן, בארצות הברית, זה מה שאנחנו רוצים מכם, זה מה שאנחנו דורשים מכם. וכך נביא להם את הכבוד.

יכול להיות, אתה צודק. כן. יכול להיות שאנחנו צריכים לעזור להם לכתוב כאלה מאמרים ולסדר את זה גם כן. אמנם שכאן השאלה עד כמה שיתפעלו מזה, מאיזה חבר מאפריקה. זה לא נראה לי לגמרי.

זו בעיה, אנחנו צריכים להמשיך, זה לא נגמר היום, זה רק מתחיל מחר, זה בפתח אבל הם עדיין לומדים את זה מהכותרות בעיתון.

שאלה: נראה כאילו שיש פרופורציה מדויקת בין מה שקורה עם יהודי העולם בכל מיני מדינות, לבין מה שקורה עם היהודים פה בישראל. חברים שלי עזרו לי לעשות עלייה, היינו בקשר עם רבנים, ואני רואה שככל שאנחנו עושים עבודה יותר חזקה לחיבור ואיחוד, הדעה שלהם על חכמת הקבלה משתנה באופן כללי. בעבר כשהייתי שולח מאמרים באנגלית, גם בעברית, לאותם רבנים, לא הייתי מקבל שום תגובה, הם היו פשוט זורקים את זה הצידה, אבל עכשיו כשאני שולח אני מקבל הודיה, תודה, המאמר ממש מדויק. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לרכז כאן את המאמצים שלנו ולא לנסות לשכנע אותם, זה יביא את השינוי הכי גדול.

אתה צודק במאה אחוז, אני מסכים איתך, רק מה עוד לעשות, אילו עוד מאמצים? כשאני אמרתי לרב"ש את מה שאתה אומר לי עכשיו, הוא היה אומר תראה לי בית מרקחת שאפשר לקנות שם רצון לקבל, רצון לרוחניות, רצון להשפיע. מה אתה עוד יכול לעשות?

תלמיד: אחד הדברים שגיליתי רק מלהתהלך בעיר, ולא משנה לאן הלכתי, זה שאנשים רוצים לדעת מה אני חושב בתור אמריקאי מטקסס, ואז אני אומר להם שהטקסנים הם כמו הישראלים, הם אומרים את שהם חושבים. אומנם עצבנתי כמה אנשים, אבל בסוף כולם חזרו ואמרו "תודה, אתה צודק". העניין שאנחנו לא משתמשים בכל הכלים שיש לפנינו, אולי אנחנו מפחדים מהתרגום ועוד שטויות כאלה, אבל אם אנחנו לא משתמשים בכל האנשים שלנו כדי לתפקד, אז אנחנו לא מממשים את התפקיד שלנו.

נכון, אתה צודק. אתה רואה כמה קשה, יש הרבה תכניות אבל קשה לבצע, זה בעיה. אתם יכולים להגיד הרבה דברים אבל אין לי כוח, אני עושה את מה שאני יכול לעשות, להצטלם, לגרום לכתיבת כמה מאמרים, אני נותן שיעור ועוד שיעור, כל מה שניתן לעשות.

שאלה: נראה שאנחנו מקדישים זמן רב למצב של יהודי אמריקה, איך להגיע אליהם, איך לשכנע אותם.

זה לא שייך לאמריקה, זה שייך לכל העולם. זה מרכז התיקון. מרכז התיקון הוא לא בישראל.

תלמיד: כל התיקון שאתה מדבר עליו הוא כאילו מתמקד ותלוי ביהודי אמריקה.

היכן שיש עכשיו מכה, שם אנחנו יכולים להסביר, לברר, ללבן את השיטה, למקום הזה אנחנו יכולים להגיע ולהראות את העניין, מה הסיבה שלו, המטרה שלו וכן הלאה.

שאלה: זה תמיד יהיה תלוי ביהודים שנמצאים באותו מקום?

כן, ודאי, תמיד סביבם.

תלמיד: כלומר אי אפשר לבוא ולדבר על תיקון העולם בלי לדבר על היהודים שבאותו מקום ודרכם להתחיל.

לא, אחרת בשביל מה ולמה, גם אין לך סיבה, הסיבה היא תמיד סביב היהודים.

תלמיד: זה רק כלפי יהודים שחוטפים כעת את המכה כדי שהתעוררו?

אם הם לא מתעוררים היית יכול לדבר איתם? זה עדיין לא מכות, זה כלום, זה שהם יושבים עכשיו בסלונים שלהם ומדברים שם על מה שקורה, "אוי ואבוי", זה סתם, הם חושבים שהכול ייגמר, הם חושבים שהם יכולים להרגיע, להשתיק את זה, לקנות וכולי. אבל עוד מעט זה יהיה אחרת, כי אם אתה לא יכול לשחרר את הילדים לבית ספר ואתה חייב להביא אותם עד הדלת, וגם בבית הספר אתה לא בטוח מה קורה, גם באוניברסיטאות, באוניברסיטאות זה מכה, אז זו בעיה גדולה מאוד. הבורא מסדר חיים שאין ברירה, חייבים לחשוב מאיפה ולמה ומה עושים.

תלמיד: גם היהודים באירופה ממש מפוחדים.

אני יודע, אני זוכר, להיכנס למקום של יהודים אתה צריך לעבור הרבה דלתות ובדיקות.

תלמיד: יש סיכוי שהם ישמעו, כי אנחנו מתמקדים כעת באמריקה.

לא, באירופה זה לא אותו דבר, זו לא אותה עוצמה, זו לא אותה הופעה.

שאלה: איך אפשר להסביר במילים פשוטות מה אנחנו רוצים שיהודים יעשו באמריקה?

אנחנו רוצים שהם קודם כל יבינו שהמצב שקורה הוא מצב טבעי בהתפתחות האנושית, הוא נמצא עכשיו בדרך ואנחנו לא יכלים סתם לשנות אותו או לחכות שהוא יעבור, אנחנו לא יכולים. כך האנושות מתפתחת ואין מנוס. זה יתגבר יותר ויותר מפני שאנושות חייבת לקבל צורה מיוחדת של חיבור. כל עוד זה לא יהיה, שום דבר לא יקרה. ומי יכול לחבר? אותם יהודים. על ידי מה? על ידי השיטה שיש בהם. שיטת אברהם חיברה אותם פעם לעם וכעת הם צריכים לחזור לאותה שיטה.

תלמיד: זה לא ברור לי, כי אני לא יודע להסביר מה זה חיבור.

לכן צריכים להתחיל מרחוק, בצורה הדרגתית. לכן אנחנו קוראים לתהליך הזה "תהליך החינוך", האם אתה חושב שזה יעבור מהיום למחר, שתוך שבוע ימים אנחנו נוכל להסביר הכול וגמרנו, נעבור את זה? הלוואי שזה ייקח כמה שנים. .

תלמיד: העניין שאנחנו צריכים להסביר משהו שאנחנו בעצמנו לא משיגים.

אנחנו משיגים. אנחנו יודעים איך לעשות חיבור, אנחנו יודעים איך להתחיל בזה. יכול להיות שלא יתנו לנו יותר. רק שתדעו, למה אנחנו צריכים להגיע לדרגה יותר גבוהה, לדרגה רוחנית, למה זה בכלל מגיע לך? כי אם אתה לא דואג לחבר לזה את כל העולם אז אתה תשב בשער המלך, כמו עכשיו, תלמד את חכמת הקבלה שלך בשקט וזהו.

למה חכמת הקבלה מתגלה דווקא במאה העשרים ואחת ואילך? מפני שהעולם זקוק, אחרת לא היינו מקבלים את זה. אחרת לא היית רואה את הספר הזה בחיים, לא היית יודע בכלל שהוא קיים. זה מתגלה מפני שהעולם זקוק לזה. אם אנחנו לא עושים חיבור לשם העולם, אנחנו לא נקבל כלום. אתה יכול לשבת וללמוד עוד מאה שנה ושום דבר אתה לא תשיג, גם חיבור לא יתנו לך. לא יתנו לך להתחבר כי בחיבור אתה מתחיל להשיג את הרוחניות. למה? כי יש מין פירמידה, יש יחס, יש פרופורציה בין מה שאתה צריך להיות לעומת המדרגה שלהם, והמדרגות שלמטה ולמעלה. אם אתה לא מושך אחריך את המדרגות התחתונות, למה שאתה תעלה? זה צריך להיות בבת אחת, האחד תלוי בשני. כמו שבעל הסולם מסביר לנו בהקדמה לספר הזוהר, 2000, 2000, 2000, אם אנחנו מתקנים, הם עולים ואנחנו עולים.

לכן אם אתם חושבים שאתם תתקדמו בלי הפצה, זה לא יקרה. אנחנו רואים את זה לפי גילוי חכמת הקבלה. יש אפשרות להפיץ כי העולם זקוק לזה, לכן מתגלה חכמת הקבלה ואז מגיעים אליה אנשים. אבל כדי שהם יעלו? זה רק על ידי זה שיפיצו הלאה. ויש לך הזדמנות, גילו לך את מה שגילו כדי שאתה תטפל באחרים, ואתה לא תקבל יותר, אתה אפילו לא תוכל שלך לסדר את עשירייה יותר.

תלמיד: במאמרים שלך אתה אומר שהפתרון הוא בחיבור, שהיהודים צריכים להיות דוגמה לעולם.

לא דוגמה גשמית אלה בעיקר דוגמה רוחנית, אם היהודים מתקשרים אז האור העליון פועל דרכם לאחרים.

תלמיד: זאת אומרת הם לא צריכים לעשות עכשיו פעולות חיצוניות.

הם צריכים להתחיל להכיר מי זה עם ישראל, מהי ההתפתחות האנושית, מה התפקיד של ישראל בכל ההתפתחות, ושאין לאן לברוח, אנחנו חייבים לבצע את זה, להביא את כל העולם לחיבור. איך עברנו את כל הדברים האלה, מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו בהווה, ולאן זה מביא אותנו, לעתיד.

תלמיד: הם לא יכולים להאמין שזה מהבורא.

אתה מסביר להם בצורה הגיונית, הם רואים את זה לפי ההיסטוריה, מה זאת אומרת הם צריכים להאמין? לא צריך להאמין אם אני רואה דברים, מה זה נקרא "חכמה"? מה זה נקרא "מדע"? אם אני רואה תופעה שחוזרת על עצמה עוד פעם ועוד פעם, אז בשבילי הסטטיסטיקה הזאת כבר הופכת להיות נתון מדעי. איך בכל מקום אנחנו חוקרים את הטבע ומוציאים ממנו חוקים? מה זאת אומרת? מאיפה? עד שתפוח נופל על הראש כמה פעמים ובודקים את הסיבות והתופעות לא יכולים להוציא את המשוואה הזאת, זה פשוט, ככה זה בכל מקום שאנחנו חוקרים את הטבע, אנחנו לא מקבלים מהטבע נוסחה מוכנה, אנחנו מקבלים סיבה ותוצאה אפשריות, בודקים בכל מיני צורות, בכל מיני נתונים, תנאים ומתוך זה אנחנו מגיעים לנוסחה, ככה זה.

תלמיד: אז המטרה עכשיו הפצה ליהודי אמריקה?

המטרה היא להסביר להם לפי כל התהליך ההיסטורי, באופן קצר, לא ככה להיכנס פנימה, להסביר להם מה קורה בכלל בחיים, מה קורה בטבע, בחברה האנושית, מה קורה בזמננו, למה זה קורה, לאן זה צריך להוביל אותנו ומה עלינו לעשות, כי דווקא עלינו לעשות כדי לשנות את המגמה הנוראית שעכשיו מתגלה ושהמגמה הזאת היא מגמה טבעית.

תלמיד: אם הם שואלים מה צריך לעשות עכשיו, מה התשובה?

העולם שונא את היהודים בגלל שהוא מצפה מהם לשיטת החיבור, גם הם לא מבינים אבל זה מה שקורה בהם.

תלמיד: אז מה היהודים שם צריכים לעשות עכשיו?

קודם כל ללמוד שזו הסיבה, להסכים עמה, לעבור הכרות עם השיטה ואחר כך להתחיל לממש.

תלמיד: מה זה "לממש"? לעשות מה?

לממש, לעשות חיבורים ביניהם, כמו שמשה עשה עם עם ישראל ביציאת מצרים.

תלמיד: מבחינה מעשית, זה לעשות מעגלים כמו פה?

כן, לעשות עשיריות דרך כל מיני כלי התקשורת של היום, נכון, כדי לגרום להגברת כוח ההשפעה בעולם, שזה ישפיע על כולם וכך גם אומות העולם יתחילו מהר מאוד לתמוך בזה כי יש לנו בעיה בכל העולם, בכל המדינות אותה הבעיה, חוסר חיבור.

תלמיד: מי צריך לארגן את כל זה?

אנחנו צריכים לארגן את הכול, אנחנו צריכים.

תלמיד: אני לא רואה שיש להם הזדמנות לעשות משהו שם?

יש להם אמצעים והם יעשו הכול לפי מה שנלמד אותם, בשביל זה אתה צריך גם ללמוד.

תלמיד: אתה רואה בעתיד שיהיו מעגלים ב- JCC?

לא, אני רואה כך, כל JCC, בכל סלון, בכל בית, איפה שרק אפשר אנשים מתכנסים בצורה פיזית או יכול להיות מתקשרים אפילו בצורה וירטואלית ואנחנו דרך האינטרנט, דרך ערוצי טלוויזיה מגישים להם שיעורים בחיבור, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לעם וברגע שאתה מתחיל לעשות זאת, הכול מתחיל להשתנות.

שאלה: נראה לי שבארצות הברית, אין את החינוך וההכנה שיש לנו פה.

ודאי שאין.

תלמיד: במצב הקיים, זה לא נכון שהשינוי צריך להיות פה, כי יש לנו הכנה וחינוך.

ומה צריך להיות עוד? אני אגיד לך, חסרים כאן אנטישמים, בארץ ישראל.

תלמיד: אתה אומר אולי שאנחנו לא עושים מספיק.

אתה לא יכול להביא תיקון לאנשים שאומרים שהם לא צריכים תיקון. ובכלל שהחיים שלהם הם חיים טובים.

תלמיד: אז איך אנחנו יכולים לצפות מארצות הברית למשהו?

אז יהיו עוד כמה מכות.

תלמיד: פה אנחנו לא עושים, העם היהודי פה בישראל, עם קשה עורף.

אני לא מבין מה אתה אומר. "עם קשה עורף" זה נקרא שמקבל מכות ולא מרגיש שאלה מכות. כאן הוא לא מקבל מכות. הם חושבים שהם חיים טוב, המדינה משגשגת, היא נמצאת ברשימת המדינות המוצלחות, אין אבטלה, האנשים בטוחים בביטחון שלהם. כל הזמן מדברים ככה, כדי למלאות את הטלוויזיה. הכול בסדר גמור. תשאל כל אדם ברחוב, הוא יבכה לך כרגיל כמו יהודי, אבל מצד שני הוא לא מרגיש שכֹּל כך רע לו. איך אתה יכול לבוא אליהם ולהתחיל איתם את שיטת החיבור? איזה חיבור? מה הם צריכים?

תלמיד: יש לי משפחה קרובה בארצות הברית, ואני מרגיש, אם אני יכול להגיד, שלפחות המכות פה על היהודים יותר חזקות מהמכות שיש בארצות הברית.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל נחכה ונראה. הם ירגישו מכות חזקות, אני אומר לך, לא שאני חס ושלום מאחל להם את זה, אלא זו התוכנית ובטבע כך מושרש, ולא יהיה מנוס מזה, וזה לא תלוי בטראמפ ובכלום. זו פשוט התוכנית שמתגלה ותתגלה יותר ויותר, ולא תוכל לעצור אותה בכסף ולא בכוח ולא בכלום. והיהודים בעצמם מייעצים את התוכנית הזאת עם סנדרס וכל האחרים, ואתה תראה מה יהיה. אז אליהם אתה יכול לפנות, כי הם יסבלו. אתה אומר שהמצב כאן יותר גרוע משם? אתה תשמע מהם עוד מעט.

תלמיד: לא המצב, אלא נראה לי שהרמה של המכות פה היא יותר חזקה מהמכות שם.

זה נראה לך, אבל זה לא נראה לאלו שנמצאים כאן.

שאלה: למה אנחנו מתחשבים ביהודים בארצות הברית ולא ביהודים בצרפת? בצרפת יש כבר אנטישמיות והם מקבלים מכות.

אני לא יודע איך לגשת ליהודים בצרפת, אין לנו שפה משותפת, אין לנו מנטאליות משותפת כי הם צרפתים ולא יהודים, כן. זה פשוט סוג אוכלוסייה שאין לנו איתה קשר. אין איתה קשר. מאוד קשה איתם. אני לא יכול לגשת אליהם, לא יודע איך לעשות זאת. וגם במשך השנים הרבות, לא הרגשנו שום תגובה מיהודי צרפת וגם לא מהצרפתים על הפעולות שלנו, שום תגובה. זה עם מאוד מיוחד שהגאווה שלו לא נותנת לו אפשרות בכלל להסתכל על אחרים. מה לעשות. אני לא מאשים אותם בזה, זה הטבע, אני רואה את זה כמכת טבע. אני לא יודע, כלפי הצרפתים אני מרים ידיים. מה שיש, יש, מה שיהיה, יהיה. גם כאן, מכל האנשים שמגיעים, אנחנו רואים כמה צרפתים מגיעים אלינו, ממש אפס. תנסה כמה שאפשר, בבקשה. מה, אני אגיד לכל אחד במה הוא יכול לנסות בגלל שהבורא נתן לו הזדמנות? לי הוא לא נתן בכלל הזדמנות לשפות.

שאלה: אנחנו לומדים שהרבה תלוי בנו כאן. איך אנחנו יוצאים משליטת החכמה ומשבחים את החסדים?

רק בצורה מעשית. כשאנחנו מתחברים למעלה מהאגו, אנחנו בזה מושכים מאור המחזיר למוטב והוא מביא לנו את תכונת החסד. אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: הרבה פעמים כשאתה מדבר על יהודי אמריקה ומתאר את המצב של הקלקול הנוכחי, במה הם מתעסקים, מה אכפת להם, מה לא אכפת להם, אז אתה מזכיר את זה שהיום היחס שלהם למדינת ישראל וליהדות הוא לא נכון, ונראה שאתה מייחס זאת ליחס שלהם לתיקון. אתה יכול להסביר בדיוק מה הקשר? אם כל מה שהם צריכים זה לחשוב על האיחוד, על החיבור, למה זה מתלבש ביחס לישראל וליהדות?

דיברתי על זה כל כך הרבה ואני כבר לא יודע מה להגיד. האגו מדביק את האדם למקום שהוא נמצא, והם הופכים להיות אזרחים אמריקאים ולא שייכים לאזרחי מדינת ישראל. הם רוצים לנתק את הקשר שלהם עם ישראל, הם לא מתעניינים במה שקורה כאן, רובם היום היו מרוצים אם ישראל לא הייתה קיימת, ואת זה אני אומר לך ממה שאני שומע מהם, או בצורה שישראל קיימת זה לא מוצא חן בעיניהם והם היו רוצים לשנות את זה, ולא לשנות לטובת ישראל אלא לטובתם, וזה טבעי. אני לא אומר שהם גרועים, כי כל ההתפתחות היא תוצאה מהרצון לקבל שבאדם, ולכן זה המצב. ועוד הרבה דברים כאלו.

האנשים שנמצאים כאן בכל זאת יש להם איזו שאלה למה הם קיימים, בשביל מה קיימים, מה קורה להם, חוץ מהצלחה, למרות שהם אגואיסטיים מאוד, אבל הם קשורים למטרה נוספת שקיימת בתת ההכרה. שם הם התנתקו מזה ולכן מצבם הוא כזה. אבל מה זה שייך לנו עכשיו?

תלמיד: אני אגיד למה. יש יחס לישראל, תמיכה כללית במדינת ישראל, ויש העדפות פוליטיות, האם אני מסכים עם המדיניות של ישראל או לא, והוויכוח הזה קיים בתוך יהדות אמריקה. דבר נוסף, זה היחס ליהדות, והרבה פעמים אתה אומר שלא אכפת להם מיהדותם.

זה דווקא לא כל כך.

תלמיד: אני אשאל את זה בצורה ישירה. האם יכול להיות שיהודי באמריקה יתכוונן לקראת התיקון ועדיין ישמור דעתו הפוליטית שישראל צריכה להתחלק לשתי מדינות?

אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא מתעסק בפוליטיקה. לא אכפת לי שתי מדינות או עשר מדינות, אכפת לי חיבור בלבד, אם זה יהיה לטובת החיבור או לא. זה כבר ויכוח אחר.

תלמיד: זה כבר ויכוח אחר. זה פשוט עניין של לראות איך אנחנו מסבירים.

כולם חושבים שאני שייך לפוליטיקה. לא. אם אני לפעמים נוגע בזה, זה לא מהצד הפוליטי. מה אכפת לי מהפרלמנט, מהכנסת וממה שקורה שם, אכפת לי רק להביא את שיטת התיקון לידיעת כולם.

תלמיד: נתת הסבר, תיאור מאוד טוב של מה המצב שלהם כיום, שהם לא באמת מרגישים את המכות כמו שזה נראה אולי בכותרת בעיתון.

כן, זה ברור.

תלמיד: אמרת שצריך לפנות אליהם בצורה מאוד הדרגתית. בקיצור, הפרדת בין המסר שלנו אליהם, לבין איך לגשת אליהם, שזו בכלל טכנולוגיה בפני עצמה. אני רוצה לשאול איך להבדיל בין מה שצריך להגיד, לבין עד כמה ומתי להגיד? כי אתה אפילו אומר, "לא אכפת לי איך הם יקבלו את זה, לא משנה לי מה כרגע הם מרגישים, אני אפילו צריך להיות קשה איתם".

נכון שאני לא מתחשב עם מה שהם מסוגלים היום לשמוע, אבל אני חייב להתחשב בהזדמנות שיש לי לפנות אליהם ומי יודע מה יהיה מחר. אני חייב להציג לפניהם כל מה שרק אפשר, ובמשך הזמן שאני כבר לא יהיה קיים, בכל זאת זה יעבוד. כמה שנוציא יותר היום זה יהיה יותר טוב. אני לא מתחשב בתגובה שלהם, כי התגובה תשתנה בהתאם למכות שיהיו מחר.

מה מזה שצעקו עלינו או צחקו מאיתנו שאנחנו דיברנו על המשבר? משבר קרה. מה מזה שלא היו מרוצים שאני כל הזמן דיברתי עבור טראמפ במשך השנה? אנחנו בכל זאת צריכים בכמה שאפשר לגלות את הקו הנכון, וזה עובד.

אני לא יכול להיות דיפלומטי, אני לא יכול להתחשב במה שהם. מה שהם יכולים היום לשמוע אלה דברים שבכלל אין מה לדבר. לבכות יחד איתם על המצבות? תגיד לי, על מה? לדבר איתם באיזו צורת ביטחון אני מעביר את הילדים מהבית לבית הספר? איך לא ירביצו לבן שלי בקמפוס באוניברסיטה? על זה אני צריך לדבר איתם, על דברים כאלה? אני מדבר על הסיבה, למה זה קורה, שהם בעצם אשמים בזה. ולא שהם אשמים, התגלגל המצב בצורה נכונה, ועכשיו אחרי קפיטליזם וליברליות אנחנו מגיעים למשטר הנאצי. טראמפ דרך אגב יכול להיות מצוין בתור דיקטטור נאצי, הוא גם גרמני, מה הבעיה?

תלמיד: גם זה אגב נשמע מאוד קיצוני. כשאנחנו אומרים עוד רגע אמריקה הופכת להיות נאצית, זה דבר מאוד קיצוני.

אני חושב שגם השמאל וגם הימין כבר נמצאים בזה, זה לא רחוק. סנדרס לא? הוא אומר למחוק את מדינת ישראל. לפי מה אתה בודק אם אדם נאצי או לא? אדם שכך מדבר הוא כזה. בעיני יהודי במקום כזה הוא יותר גרוע מהיטלר.

(סוף השיעור)