שיעור בוקר 29.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 147

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות י"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 147, "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות י"ח.

אות י"ח

"ועתה נבוא לעומק הענין, והטעות, שהיה קשור ברגלו, כי זה העצה"ד טו"ר, היה מעורב מבחי' חלל הפנוי, כלומר, מצורת הגדלות שבקבלה. שעליה היה הצמצום, ואור העליון כבר נפרד משם, כנ"ל. וכבר נתבאר, שאדם הראשון, לא היה לו כלל בבנינו, צורת גדלות הקבלה, הנמשך מחלל הפנוי, אלא כולו נמשך ממערכת הקדושה, שענינם להשפיע. כמו"ש בזוהר קדושים, דאדה"ר לא הוה לי' מהאי עלמא כלום, ע"ש. וע"כ נאסר לו העצה"ד, כמו ששורשו, וכל מערכת הקדושה, שהמה נפרדים מהס"א, משום שינוי הצורה שלהם, שהיא ענין הפירוד כנ"ל, וע"כ גם הוא נצטוה עליו, והוזהר מלהתחבר בו, כי יופרד מחמתו משורשו, הקדוש, - וימות, כמו הס"א והקלי' שהמה מתים, לסבת הפכיותם ופירודם מהקדושה, וחי החיים, כנ"ל. אמנם, השטן הוא הס"מ הוא מלאך המוות, שנתלבש בהנחש, וירד והסיתה לחוה, בדבר שקר שבפיו, לא מות תמותון. ונודע, שכל דבר שקר שאין אומרים דבר אמת בתחילתו אינו מתקיים, וע"כ הקדים אותה בדבר אמת, וגילה לה מטרת הבריאה, שכל ענינה לא באה, אלא לתקן העץ הזה, כלומר, כדי להפך כלי קבלה הגדולים על צד ההשפעה, וז"ש חז"ל שאמר לה, אשר אלקים אכל מעץ הזה וברא את העולם, כלומר, שהסתכל על ענין זה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה וע"כ ברא העולם.

וכמו שנתבאר לעיל, דכל ענין הצמצום א', לא היה אלא בשביל האדם, העתיד להשוות הצורה של קבלה, להשפעה, עי' לעיל, והוא דבר אמת. וע"כ היה השעה משחקת לו, והאשה האמינה אותו, בשעה שהכינה את עצמה לקבל ולהנות רק בע"מ להשפיע, נמצא ממילא, שפרח הרע מן העצה"ד טו"ר ונשאר עצה"ד טוב. להיות שכל ענין הרע דשם, הוא רק מבחי' שינוי צורה, דקבלה לעצמו, שהיה מוטבע בו להטביע, אמנם בקבלה ע"מ להשפיע, הרי הביאתו על תכלית שלימותו, ונמצאת שעשתה יחוד הגדול, כמו שראוי להיות בסוף מעשה.

אמנם זה הקדושה העליונה, היה עדיין שלא בעונתו, שלא היתה ראויה לעמוד בה, זולת באכילה א', אבל לא באכילה הב' (שז"ס הזוה"ק דכלא מלילא בשיקרא). ואסביר לך, כי אינו דומה, המנזר עצמו מהתאוה, בטרם שטעמה והורגל בה, להמנזר עצמו מהתאוה, אחר שטעמה ונקשר בה, כי הראשון ודאי יכול להזיר את עצמו, בפעם א' על תמיד, משא"כ השני, צריך לעבודה יתירה, לפרוש מתאותו לאט לאט, עד שגומר הענין. כן הדבר הזה, להיות שהאשה עדיין לא טעמה מעצה"ד, והיתה כולה בבחי' השפעה, ע"כ, בקל היה מעשיה לאכול אכילה ראשונה, ע"מ להשפיע נ"ר להשי"ת בתכלית הקדושה, משא"כ, אחר שטעמה אותו, כבר נקשר בה תאוה גדולה וחמדה יתירה לעצה"ד, עד שלא היתה יכולה עוד לפרוש מתאותה, כי כבר יצא הענין מרשותה. והיינו שאמרו חז"ל, שאכלו פגה, פי', טרם בישולו, דהיינו בטרם שקנו הכח והגבורה למשול על יצרם, והבן היטב. ודומה למה שאמרו ז"ל במס' יבמות אליבא דאבא שאול, שאמר, הנושא יבמתו לשם נוי ולשם אישות הוי כפוגע בערוה, ואמרו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, עש"ה. וז"ש ז"ל, אכלתי, ואוכל עוד, כלומר, שאפי' בו בעת, שכבר שמע בפירוש, שחרה בו השי"ת, מ"מ לא יכול לפרוש הימנו, שכבר נקשר בו התאוה. ונמצא, שאכילה א', היה ע"צ הקדושה, ואכילה ב', היה בזוהמא גדולה.

ובזה מובן חומר ענשו של עצה"ד, שנתקבצו עליו כל בני אדם למיתה, אמנם זה המיתה, נמשך מתוך אכילתו, כמו שהזהיר אותו השי"ת, ביום אכלך ממנו מות תמות. והענין להיות שנמשך לתוך איבריו, צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי, אשר מצמצום ולהלן, כבר אור העליון א"א לו להיות עמה, בכפיפה אחת, וע"כ זה הנשמת חיים הנצחית, המפורש בהכתוב, ויפח ה' באפו נשמת חיים וכו', היה מוכרח להסתלק משם, ונתלה לו חייתו הזמנית בפת לחם. וחיים האלו, אינם חיים נצחיים כלמפרע, שהיה לצורכו עצמו, אלא דומה בערך, לזיעה של חיים, כלומר שנתחלק לו החיים לטפין טפין, באופן שכל טפה וטפה, הוא חלק מהחיים שלו הקודמים, שה"ע ניצוצי נשמות שנתחלקו לכל תולדותיו עד שבכל תולדותיו, מכל בני הישוב ומכל הדורות, עד דור האחרון, המשלים מטרת הבריאה, המה, בערך שלשלת גדולה אחת, באופן שמעשי השי"ת לא נשתנו כלל וכלל, מחמת חטאו של עצה"ד, אלא זה האור החיים, שהיה באה"ר בבת אחת, נמשך ונארך, לשלשלת גדולה המתגלגלת, על גלגל שינוי הצורות, עד גמר התיקון, בלי הפסק כלל כרגע, להיות מעשה ה' מוכרחין להיות חיים וקיימים, ומעלין בקודש ואין מורידין, והבן זה היטב. וכמקרה האדם, כן קרה לכל בני העולם עמו, כי כלם ירדו מבחי' נצחית וכללית, על גלגל שינוי הצורה, כמו האדם, כי האדם ועולם, ערך פנימי וחיצון להם, אשר החיצונית תמיד עולה ויורד בהתאם להפנימי, ואכמ"ל. וז"ע בזיעת אפיך תאכל לחם, שבמקום נשמת החיים הקדום, שנפח ה' באפו, נמצא עתה, זיעה של חיים באפו."

תלמיד: ניתן לראות מאכילת עץ הדעת של האישה שבפעם הראשונה זה לא היה חטא, בפעם השנייה היא כיוונה, זאת אומרת כל השינוי הוא בכוונה.

כי היה כבר טעם, לכן היא כבר התכוונה.

תלמיד: כלומר כל העבודה שלנו היא על הכוונה.

כן.

שאלה: מתי קורה הסוויץ' הזה שאדם כבר מתחיל לעבור מ-לעצמו ל-להשפיע בכוונה?

גם זה וגם זה תלוי בכוונה.

תלמיד: כל חכמת הקבלה היא חוכמת הכוונות. מתי קורה שאדם כבר מצליח לעבוד עם כוונה כזאת שהוא יוצא מעצמו ומתחיל לחשוב ש"אין עוד מלבדו", איך אני משפיע? מה אני צריך לעשות כדי שזה יקרה? כי אם זה לא יקרה, אז זו בעיה. זה מה שצריך לקרות.

מה לקרות, האם לנגוע בעץ הדעת?

תלמיד: לא. אני מדבר על כוונה. איך אני נכנס למצב שאני מכוון על מנת להשפיע? שאני מכוון ל"אין עוד מלבדו"?

ל"אין עוד מלבדו" אתה יכול להיכנס אך ורק כשאתה מרגיש שאתה נמצא במגע עם "אין עוד מלבדו".

תלמיד: האם זה פתאום קורה?

לא, זה לא קורה פתאום. אתה מגיע ומגיע מידי פעם במקצת, עד שאתה רואה שכנראה יש לך קשר עם "אין עוד מלבדו", בכוונות, במעשים, במקרים, ואז אתה נמשך לזה ופועל בזה.

תלמיד: אמרת שאני מגיע לאט לאט, קצת קצת. האם אני מתחיל להרגיש בדרך שמשהו מתחיל להתבשל?

נגיד.

תלמיד: אני שואל לפי מה שאמרת.

יכול להיות שכן, יכול להיות שאתה טועה.

תלמיד: אבל בשלב מסוים זה צריך לקרות. מה קורה שלב לפני כדי להגיע למצב הזה, כדי לדעת להיות מסוגל לכוון? מה אני צריך כדי ללכת נכון?

אתה צריך לכוון בפעולות שלך להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם אני צריך לפספס הרבה עד שאני קולע?

למה לפספס?

תלמיד: כי אני צריך לכוון כל הזמן, מאיפה אני יודע איך לכוון נכון?

זה כל העניין, שאתה מוכן.

תלמיד: יש לאמת את ההיפוך המוחלט שהוא השקר, כלומר צריך להגיע מהצד הזה לאמת, אז יש מין כוונה הפוכה כזאת.

כן. את זה אתה לומד בדרך.

תלמיד: ואז מכוונים אותי לשם.

כן.

שאלה: מה שהוא מתאר באות י"ח זה ממש נשמע כמו טרגדיה, איך הבורא ניפץ את אדם הראשון לרסיסים. למה צמצום א' שמלכות עשתה לא מספיק לבורא?

מה המטרה?

תלמיד: אנחנו אומרים, להידבק בו, להשוות צורה אתו, והמילים האלה כבר לא מספיק ברורות. כי הוא ניפץ את אדם הראשון, ואחרי שמלכות עשתה צמצום א' זה עדיין לא מספיק. למה זה לא מספיק לו?

למה החטא עצמו של עץ הדעת לא מספיק?

תלמיד: הוא גרם לאדם הראשון לחטוא. למה הוא עשה את זה אם מלכות כבר עשתה צמצום א' והחליטה שהיא רוצה להשוות צורה אתו?

אין מספיק נתונים שעליהם אפשר לעשות צמצומים ותיקונים, חייבת להיות שבירה.

תלמיד: מהי מטרת השבירה?

מטרת השבירה היא שיהיו נתונים, ומהשבירה ייקחו רשימות ויעלו אותן לתיקון או לחיבור, ואז יהיה פי תר"ך פעמים חיבור ממה שהיה קודם.

תלמיד: איך הנברא יכול לאחות כזאת שבירה עצומה שהיא על כל פרט הכי קטן?

הנברא לא יכול לעשות את זה, אבל מפני שהוא נמצא במערכת, אז אפילו בפעולה שלו הוא גורם חורבן לכל המערכת.

תלמיד: האיחוי של השבירה שהוא מתקן, האם הנברא מסוגל לתקן דבר כל כך עצום?

הוא מתחיל מנקודה אחת.

תלמיד: איך המערכת תומכת בכזה תיקון? איך הוא יעשה את זה?

במערכת יש רשימות מהדבר הכי קטן עד הדבר הכי גדול, מהשבירה ועד גמר התיקון. הכול נמצא במערכת.

שאלה: כתוב עד גמר התיקון. מתי אני מגיע לתיקון? איך אני עובד על עצמי כדי לתקן?

קודם כל על ידי חיבור עם החברים, ומתוך החיבור לחברים להתקדם לחיבור עם הבורא בתוך החיבור עם החברים.

תלמיד: האם אני צריך לעבוד על התאוות שלי, לעבוד על עצמי מבחינת האישיות שלי, המידות שלי, כדי להתקדם לתיקון?

זה תלוי מה קורה לך בדרך. העיקר הוא הקשר עם החברים ודרכם קשר עם הבורא. ומה שבקשר הזה מתגלה, אתה צריך גם את זה לתקן.

תלמיד: האם זו מטרת הבריאה?

כן.

שאלה: קודם תיארת איך אדם לאט לאט מתקרב, מרגיש שאין עוד מלבדו, אבל גם שמעתי שיכול להיות שאדם טועה, שאולי נדמה לו שהוא נמצא באין עוד מלבדו. האם העשירייה יכולה לעזור לאדם בבירור הזה?

העשירייה חייבת לעזור לאדם, כי את כל התיקונים הוא צריך לקיים בתוך העשירייה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שלא לשתף התפעלויות פנימיות בעשירייה, התפעלויות מאין עוד מלבדו, מה שאדם מרגיש שהוא גילה.

החברים בעשירייה מדברים ביניהם, ואז הם יכולים לדבר, חוץ ממצפוני ליבו מה שנקרא, מה שהוא מרגיש בצורה אישית בלב, את זה הוא לא פותח לכולם.

תלמיד: איך אני מבדיל בין התפעלות מאין עוד מלבדו לבין מצפוני ליבי? שניהם שלי.

עוד נדבר על זה, אלו דברים רחבים.

שאלה: יש נקודה שאפשר להרגיש כאן במאמר, והיא זה שטועם פעם ראשונה לעומת זה שטועם פעם שנייה. כשאתה טועם פעם שנייה את אותו דבר, מה התגובה שלך צריכה להיות כדי לטעום אותו נכון? בפעם הראשונה טעמת, עכשיו יש לך טעמים, יש לך עם מה לעבוד. איך אתה כל פעם טועם ולא בורח, אלא ממשיך לטעום?

אתה נמצא לפני המצב "אכלתי ואוכל עוד".

תלמיד: אם אתה מרגיש שאתה לא יכול להוציא מהטעם הזה את מה שנדרש ממך, אז יכול להיות שזה דוחה אותך, ואתה אומר "אני לא אצליח", ואז אתה אולי יוצא, או זז, או ממתין. איך כן להמשיך לאכול?

זאת אומרת, לקבל על מנת להשפיע?

תלמיד: כן, לפחות ברמות שלנו.

לא על מנת לקבל?

תלמיד: לא על מנת לקבל. אלא לקחת את הטעם שכבר טעמת, ושתהיה לך עם זה עבודה נכונה.

אם יש לך רשימות מזה שטעמת על מנת להשפיע, אז אתה יכול להמשיך.

תלמיד: כשכל הזמן מגדילים לאדם את הטעם, איך הוא ממשיך לעבוד עם זה נכון?

האם לפני זה הוא עשה פעולה נכונה?

תלמיד: הוא עשה פעולה נכונה וכתוצאה מזה יש לו עכשיו טעם, הוא הצליח לטעום.

טעם בקבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: כן, ועכשיו מצופה ממנו להמשיך.

בסדר. ומתגלה כנגדו.

תלמיד: מתגלה כנגדו אותו טעם, ועכשיו הרבה יותר קשה לו להמשיך. מה הוא עושה כדי לעלות הלאה?

חיבור ותפילה.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שעכשיו הוא רואה שקשה לו, כי הוא צריך את התפילה, אז זה יגרום לו להתרחק, לפחד לטעום שוב?

יכול להיות, אני לא יודע על איזה מצב אתה מדבר בדיוק. אם הוא טעם והצליח בעל מנת להשפיע, אז הוא הולך עכשיו הלאה על מנת להשפיע. הוא מתפלל, מבקש מהבורא כוחות נוספים, והולך עם הכוחות הנוספים האלה בכוונה על מנת להשפיע על טעם יותר גדול, וכך מתקדם.

צריך לעכל את זה.

שאלה: הרגשתי גם בחלק הראשון וגם עכשיו שיש משהו שהוא קצת ברמזים, ואני רוצה לשים את העניין על השולחן. אני גיליתי שבאמת בסופו של דבר אני הולך למות.

מי זה אני?

תלמיד: האגו שלי, האגו שלנו.

האגו? זה יפה.

תלמיד: ובאמת זו המטרה של הלימוד שלנו. אולי כל אחד מרגיש את זה אבל לא משתף את זה, אז אולי אפשר להגיד ביחד מה שאמרת, שלא חשוב מה הבורא עושה איתנו, אבל טוב להגיד לו, "עכשיו אני מבין לאן אני הולך ואני מוכן להמשיך, אפילו אם זה הסיום של האגו שלי".

כן, אז נמות.

תלמיד: ביחד.

ביחד. אם זה יותר נעים לך, אז ביחד.

שאלה: בעניין הזה שקראנו פה, מבחינת היחס בעבודה בעשירייה, מהי החשיבות לעבוד מהקל לכבד?

חייבים, כי אחרת לא נבין את הכבד אם לא נעבור דרך הקל. זה חוק פשוט, חוק של הצטברות. כל חוקי הטבע הם כך עובדים, כך אנחנו רואים את התפתחות הטבע עצמו.

תלמיד: אני חייב לדבר מהניסיון שלי גם בכנסים, ואנחנו לקראת כנס, וגם ביקשו מאיתנו להעביר חיסרון מבורר בדעה אחת במה היינו רוצים שהכנס יטפל. אני מרגיש גם על סמך הניסיון, שנכון שצריך ללכת על כל הקופה, אבל אנחנו מתקשים לכוון בגובה העיניים, מה שנקרא, וכמו שאמרת, אם לא נלך מהקל לכבד אנחנו ניפול. אני פשוט משתף חשש שאנחנו נציב לעצמנו מטרה מעשית גדולה בעבודה, ואז נאכל בוסר. זה קרה כבר.

טוב, בסדר, כל אחד יחשוב על זה ונראה.

שאלה: איך הס"מ רימה את חווה בלי פקודת הבורא? עם איזה רצון פעל הס"מ?

על זה אנחנו צריכים ללמוד הלאה בהקדמה.

שאלה: הוא כותב שזו זיעת חיים, טיפין טיפין. אני זוכר שיחה שלך עם חבר שסיפר לך משל על מישהי שבאה לחנות של הבורא והוא נתן לה שקית רק עם זרעים, ואמר לה "רק את זה יש לי". והחבר שאל אותך איך משקים את הזרעים, ואמרת לו בזיעה. מה זה התיקון הזה של זיעת אפך תאכל לחם?

כשנגיע לזה, אז נדבר, לא לפי מה שאתה רוצה לשאול.

שאלה: כשמדברים על גאולה ועל ציפייה להגעת המשיח, האם זה משהו שאנחנו צריכים להאמין בו? ולאן מגיעים בעולם הבא?

שתי שאלות מאוד יפות. לאן מגיעים בעולם הבא? לאן שאתה רוצה אתה מגיע.

תלמיד: איך אנחנו מתייחסים לנושא של הגאולה וביאת המשיח?

מתייחסים לזה ברצינות ומצפים.

תלמיד: האם מצפים כל יום לביאת המשיח?

כן, לכל יום שיבוא.

תלמיד: ותחיית המתים?

כן, ולכול מה שקשור לזה.

שאלה: למרות הציווי הברור מצד הכוח העליון, אדם וחווה אכלו את הפרי, כי שמעו את מה שהנחש אמר להם. יוצא שהם סומכים גם על כוחות אחרים חוץ מהכוח העליון וזהו חטא של עבודה זרה. אם כך, מה התיקון של החטא?

התיקון של החטא הוא שבכל המעשים שלנו אנחנו לפני זה רוצים להגיע לכוונה על מנת להשפיע במעשה.

שאלה: יש לנו את כנס הקבלה העולמי שנקרא "חיים בעשירייה", והוא יתקיים ב 27-28 בינואר 24, ביום שבת וביום ראשון מבוקר עד ערב. הוא ישודר בכל המערכות שלנו, יהיו התאספויות מאוד גדולות ברחבי העולם, וגם כאן בפתח תקווה הכלי ישראלי, גברים ונשים, יתכנסו יחד לפעילות גדולה. הנושא שבחרנו הוא "חיים בעשירייה". מה זה אומר חיים בעשירייה? מה הם באמת חיים בעשירייה?

חיים בעשירייה זה אומר שאני מרגיש שאני שנמצא בעשירייה כל הזמן והחיים שלי מתקיימים שם.

תלמיד: איך מגיעים לחיות בעשירייה, שכל החיים שלך שם, שאתה רואה את כל המציאות בתוכה?

כול מה שאני רוצה לגלות בחיים שלי נובע ממידת הקשר שלי בעשירייה.

תלמיד: בכנס, האם נכון לחפש את ההרגשה החדשה של עשירייה עולמית, או לחפש את עצמי בתוך העשירייה שלי או בעשירייה אקראית שלי, זאת אומרת בקבוצה מצומצמת יותר?

תמיד יש לנו את השאלה הזאת. הייתי אומר שאני ממשיך את הקשר עם העשירייה. הכנס עובר, וככל שאני מתעורר בו וממשיך משהו חדש, אני חוזר אחריו שוב למצב שלי.

תלמיד: האם כדאי להתרענן ולהיות בעשיריות אקראיות ועם חברים אחרים ואז לחזור לקבוע?

להתרענן כן. האם כמו שאני יוצא לחופשה?

תלמיד: כן.

יכול להיות. אבל לדעת שזה זמני.

תלמיד: אז האם עדיף להיות אקראי, או דווקא להתעמק בכנס עם אותם חברים?

להתעמק בכנס ככל האפשר, ואחר כך לבוא לעשירייה ולהתעמק בעשירייה ככל האפשר מכל הרשימות של הכנס.

תלמיד: מה אפשר להוציא מכנס, מהתאספות עולמית כזאת? למה לצפות?

להתעוררות יותר גדולה, לדחף יותר גדול, לאור מקיף יותר גדול שלוחץ עליי ומביא אותי להתקרבות לכל הקבוצות.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על המצב בישראל בשנה האחרונה ובכלל על המצב בעולם כולו, אז מה הכנס יכול לתת?

הכנס יכול לתת קיבוץ, חיבור, כוחות כאלה שכולנו נוכל להתעלות לדרגה רוחנית.

תלמיד: ובמה שונה הכנס משיעור יומיומי? כי יש לנו באמת שיעורים מאוד חזקים יום יום, בוקר, צהריים, ובערב יש הרבה רצועות, מהי התרומה שלו?

יש ויש. יש לפעמים ששיעור בוקר הוא חזק יותר מכל כנס, ויש כנס שהוא חזק יותר מכל שיעור בוקר.

תלמיד: כלפי המטרה, אם אנחנו מסתכלים על "בני ברוך" עכשיו, מה היעד הבא, לא גמר תיקון, אלא היעד הבא בהתקדמות הרוחנית שלנו, לאן לכוון בכנס כזה?

לזה שכל אחד יוצא מהלב שלו ומתחבר עם הלבבות של החברים, וכך הוא מתקדם.

שאלה: למה החיים הם דווקא בעשירייה?

כך כתוב בספרים, קודם כל. מלכתחילה אנחנו בנויים כך שבחיבור בתוך העשירייה, אנחנו יכולים למצוא תחילה למדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: אבל למה זה נקרא "חיים"? שדווקא את החיים האלה אתה מצליח למצוא בעשירייה, ולא מוצא בשום מקום אחר?

חיים זה מה שאתה מקבל בכלי מאוחד, שהתחבר עם עוד כלים, שיש להם שורש שונה.

תלמיד: ומה זה מוסיף לאדם, על פני המצב שלו כשהוא בלי עשירייה?

זה לא מוסיף לו כלום. אדם חייב להיות בעשירייה, אחרת הוא לא משנה את מצבו הרוחני.

תלמיד: הרוחניות, איפה היא מתחילה בדיוק?

בחיבור עם השותפים שלו.

שאלה: כל פעם שיש כנס או שאתה חולה, או שאנחנו חולים, פעם התחילה הקורונה, ותמיד יש בלגן. היינו פה ביום שישי, ובשביעי לאוקטובר, ששמענו אזעקה, שאלת "מה קרה?" אמרתי "יש אזעקה" אף אחד לא האמין שיש אזעקה בחוץ. בכנס עצמו מה בעצם אנחנו צריכים לגלות, את העביות? האם על מנת לגלות את האור הגדול בתוך הכנס, אנחנו צריכים לגלות את העביות במחלות, וקשיים אצלנו?

את מה שיש בדרך.

תלמיד: אז איך אני יכול לפסוח מעל זה? כי אתה יודע, כל פעם כשאתה אומר שיהיה כנס, אני באופן אישי נלחץ, ופשוט נהיה חולה. דרך אגב גם אתה אמרת, שכל פעם שיש כנס אתה מרגיש לא טוב, ונהיה חולה. למה זה צריך לקרות ככה? למה לא ישר לאור, למה צריך להיות כזה "נאחס" לפני כנס?

אני לא עושה חשבון עם זה.

תלמיד: אבל שמת לב לזה?

לא.

תלמיד: לא שמת לב שיש לנו כל פעם מחלות, וקשיים לפני כנס?

זה ממאמץ.

תלמיד: זה לא בגלל שאנחנו צריכים לגלות את העביות לפני הכנס או בכנס עצמו?

אני לא חושב שזה שייך לעביות.

תלמיד: זה לא שייך?

זה שייך למאמץ הפנימי שאנחנו נותנים, ואז נכנסים לכל מיני מצבים של שינויים.

תלמיד: באות מהמורות, ממש מהמורות.

טוב מאוד.

תלמיד: זה טוב? למה גורמות המהמורות האלה?

זה טוב מאוד, ונקווה שנצא מזה ברכוש גדול.

תלמיד: זאת אומרת, גילוי אור גדול.

כן.

שאלה: לגבי העשיריות בכנס, גם לך יש עשירייה, ואתה גם בא ומלמד אותנו ככלי שלם.

כן.

תלמיד: כשאתה בא ללמד אותנו, כשאתה נמצא איתנו במצב הזה, אתה מרגיש שאנחנו כעשירייה אחת גדולה, ואתה יחד איתנו?

כן.

תלמיד: אז יש אפשרות להיות מצד אחד בעשירייה פרטית, וגם שאדם יוצא לעשירייה כללית יותר?

בזמן הכנס אין עשירייה פרטית, כולנו מתחברים.

תלמיד: כשאתה מגיע לכאן, אין לך את העשירייה שלך בלב?

לא.

תלמיד: יש בינינו אנשים שמלמדים תלמידים אחרים.

כן.

תלמיד: וזו שאלה מעניינת, כי לפעמים יוצא מצב שאתה מתחבר, ואתה צריך להעביר כוח רוחני, אז אתה ממש נמצא בחיבור עם התלמידים שלך, בזמן שאתה מלמד. האם זה בסדר שאני מתחבר עם קבוצה אחרת של אנשים, מאשר הקבוצה הגרעינית שלי?

מה זה חשוב? אם זה אפשרי, בבקשה, כולנו בסופו של דבר מתחברים.

שאלה: באחד הכנסים החשובים שלנו הרב נתן תפילה של "מעביר בניו" וכולנו חווינו חוויה עמוקה של מה זה תפילת רבים. אני מחכה כבר הרבה זמן לתפילה. יש לנו עכשיו עשיריות, השתנה המצב הרוחני, נאספנו לעשיריות שמחכות לפעולה משותפת. האם אנחנו יכולים להשתמש בכלי החדש הזה של עשיריות, וליצור תפילה משותפת, תפילת רבים ביחד של "מעביר בניו" לקראת הכנס, בתוך הכנס, לעשות משהו חדש, חזק, משותף?

כן, נגיע לזה. בסדר גמור.

שאלה: את הכנס הקרוב אנחנו רוצים ממש לבנות אותו יחד, לחזק את העשיריות, כל אחד את העשירייה שלו, ובכלל את כל הכלי כולו כעשירייה.

זה, בשבת-ראשון.

תלמיד: כן, בכנס שיהיה בסוף ינואר.

כן.

תלמיד: ביקשנו מכל החברים בכלי העולמי ומהעשיריות, לשלוח לנו כל מיני בעיות, אתגרים, כל מיני דברים שמפריעים, כי אנחנו רואים לפי השאלות בשיעורים שיש הרבה בעיות קבועות שחוזרות על עצמן.

כן.

תלמיד: איך נכון להיכנס ולטפל בבעיות האלה? מה הדרך הנכונה, איך אתה רואה לנכון לגשת לזה, אולי שעשירייה תתמוך בעשירייה אחרת כדי לטפל בבעיה שלה? חשבנו על סדנה.

צריכים דיון וזה לא פשוט. אני חושב שקודם כל צריך לבנות מרכז כזה בתוכנו, קבוצה או צוות שתומך בכולם, בכל החברים של בני ברוך, ואז נוכל לדעת מה עלינו לבצע הלאה.

תלמיד: אתה יכול להרחיב על זה?

לא. כי אין לי נתונים, ואני גם לא שייך לזה.

שאלה: אני מסכים 100% שזה מה שצריך לעשות, הצוות, המרכז הזה, שאנחנו נשב נדבר על זה, ושלכל הכלי עולמי יהיה מקום בדיון הזה.

בסדר. טוב, אם אתה וכל החברים שלך תתחברו, אתם בטוח תקבלו מרכז שממנו והלאה אנחנו נצליח לעדכן את עצמנו נכון.

שאלה: לגבי הבירור שלנו כחברי בני ברוך. אני חושב שרוב העשיריות הוותיקות בעולם נמצאות במצב שנוגעים בלהשפיע על מנת להשפיע. ככה אני מרגיש. שסך הכול כולנו משתדלים להתבטל, ולעשות הכול למען העשירייה. אני גם מרגיש שאתה מנסה כבר לדחוף אותנו, לשלב הבא שנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", לבנות את המסך הזה.

האם זה נכון שלקבל, הכוונה היא לקבל כל מצב שהבורא נותן לנו, ולקשור אותו אלינו, ולהשפיע מבחינתנו זה להיות בקשר איתו, לחיות איתו בכל מה שהוא נותן לנו בתפילה, בהודיה או בבקשה. האם ההבחנה הזאת נכונה?

כן. בצורה כללית כן.

שאלה: מה דעתך על זה שבכנס יהיה שילוב, יהיו גם עשיריות אקראיות כדי שנוכל להתכלל, ואחר כך גם נחזור לעשיריות הקבועות שלנו, שנוכל להרגיש את ההבדל, ואת ההתפעלות?

אני לא יודע, ואני לא פותח עכשיו פורום על זה. תדבר עם המארגנים, ואחר כך תראה מה כן ומה לא.

שאלה: איך מפתחים רגישות להרגיש את הרשימו כדי לעבוד בצורה נכונה ומדודה?

דבר עם החברים בקבוצה, בתוככם קיים רשימו, ואתם צריכים לעורר אותו, וללכת עימו קדימה.

שאלה: קודם חבר אמר "למות ביחד" וזה הצחיק פה את האנשים, אבל זה לא מצחיק בכלל. למה אי אפשר להגדיר שלָמות ביחד זה פתרון פרימיטיבי, כי היעד הוא לא למות ביחד.

אם אתה מדבר על רצון לקבל, אז להמית את הרצון לקבל זה נכון, להמית את עצמו.

תלמיד: ומה עושים ביחד?

עוזרים זה לזה.

תלמיד: ומה במונחים של הפתרון הפרימיטיבי הזה?

על זה לא מדברים בחכמת הקבלה.

תלמיד: לכל התלמידים החדשים, ברוכים הבאים לבית המקדש, כאן אתם תקבלו תרופה, כאן אתם תקבלו הזדמנות לבקש להיות אדם. ואני מבקש לא לשכוח לבקש להיות אדם, בזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. תודה רבה חברים, תודה שאתם פה, לחיים.

(סוף השיעור)