שיעור בוקר 02.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות, המשך מקטע 12.

כמו שאנחנו לומדים בכל חכמת הקבלה, בכל המציאות, אנחנו כנבראים יכולים לגלות כל עניין מהבחינה שכנגדו. ולכן אם נגיד אנחנו מדברים על יום האהבה, ובכלל על כך שמטרתו של הבורא להביא את כל הנבראים לאהבה, אז צריכה להיות כאן כנראה שנאה גדולה ואכזבה גדולה, עד שאנחנו מגיעים לכך שאהבה מכסה את השנאה.

קריין: קטע מס' 12, כותב בעל הסולם.

"איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבינינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לפגם תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות. 

וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה דהשתא [של עכשיו], יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך."

(בעל הסולם. אגרת ב')

שאלה: המטרה של הבורא להביא את כל הנבראים לאהבה, אז כנראה שצריכה להיות פה שנאה גדולה ואכזבה גדולה. לצערנו אנחנו רואים את השנאה ממש יומיום בשיח הציבורי, וברחוב. האם זה מספיק בשביל להגיע לאהבה?

אני לא חושב. קודם כל, אנחנו ראינו כבר התפרצויות של השנאה בצורה הרבה יותר גדולה ממה שיש כאן ואני לא חושב שזה העניין. האנושות צריכה לדעת איך מגלים נכון את האהבה. אם היא עומדת לפנינו ואנחנו חייבים להגיע אליה, אז מהו אותו תשלום, אותה התכונה שאנחנו צריכים לגלות כדי לגלות את האהבה, כי רק שנאה לא תעזור.

אנחנו צריכים להיות בשכל וברגש הנכון, כדי לסובב את הכלים הפרטיים שלנו, ובהתחברותם לכלים יותר כוללים, שהם יהיו נגד האהבה ובעד האהבה, עד שאנחנו נגלה אותה בצורה שלמה ומקרבים את עצמנו אליה, גם בשכל הטוב, גם בשכל הרע, כך שאנחנו מרוצים מהבורא שנתן לנו את כל האמצעים להבין את החיבור השלם והנצחי בינינו.

שאלה: מה זאת אהבה, זה אור, זה כלי?

אהבה זה שאני דואג לכלים של השני, כמו שאני דואג לכלים שלי ועוד יותר.

תלמידה: זה להעביר לו אור? מה זה אומר לדאוג לכלים שלו?

את זה כבר את תוסיפי.

שאלה: הוא אומר, "וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות יהיה נוגע בחושים שלנו," בעצם הוא אומר לנו, שאם אנחנו לא באים לשיעור בוקר אנחנו "אוכלים אותה", כאילו אין שום דבר.

אנחנו צריכים בכל רגע ורגע בחיינו לרוץ אחרי גילוי האהבה בינינו כמה שאפשר, בכל מיני צורות ואופנים.

תלמיד: אני מרגיש שהוא אומר, שאין פתרון קסם, ופתאום אתה תקבל את זה ותהיה על השפעה וזה נגמר.

תיזהר לא לדבר שטויות.

תלמיד: למה? הוא אומר שאין קסם לזה, זה לא פתאום מגיע אליך. אתה צריך לעבוד כל יום ויום, כל בוקר ובוקר, לאסוף ולאסוף עד שהחושים שלך יהיו מחודדים ותקבל את זה.

נכון.

תלמיד: את ההשפעה.

נכון.

תלמיד: על זה הוא מדבר?

כן.

תלמיד: אבל למה הוא מתכוון בקטע שהוא אומר, שהחושים מתחדדים כתוצאה מעשיה מרובה?

ככל שאתה תכנס יותר לממש את תנאי האהבה, אתה תרגיש כמה עוד חסר לך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעלות או לשפר את איכות התפילה שלנו, כדי להשתוות לעלייה בעוביות שאנחנו חווים?

אם אנחנו מתחבקים יחד ורוצים למצוא מילים משותפות מהלב האחד שלנו לבורא האחד, אנחנו נצליח. רק בצורה כזאת.

תלמיד: קיבלתי הודעה מחברה שהיא במצב מאוד קשה, יש טילים שעפים מעליה ואין לה איפה להסתתר. אני מנסה לחשוב על החברה הזאת. אנחנו מדברים על אהבה, אז איך אנחנו יכולים להגביר את האהבה כדי שהמצב הזה יפסק, שהיא תוכל לחיות בשלווה ולא בפחד?

אנחנו יכולים להגביר את האהבה שלנו לכל החברים והחברות, אם נרצה להקיף אותם בכלי אחד כולנו יחד סביב כדור הארץ וזה יתכלל בתוך ליבנו. והלב שלנו הכולל את כל הלבבות, יוכל לקלוט את כל החברים שלנו מכל העולם, שירגישו שם שהם נמצאים במצב שמספק אותם בכל הדרישות שלהם בצורה השלמה.

שאלה: אם יש שני אנשים בעשירייה שנמצאים בקונפליקט והם מצליחים להתגבר עליו, או לא מצליחים להתגבר עליו, איך האהבה שלי יכולה לתמוך בהם, או יכולה להשתוות אליהם כדי להגיע לאותה רמה של אהבה, לדרגה כל כך גבוהה?

אתה תצטרך להשלים אותם לאהבה נכונה. וכשאתה דואג להם שיתחברו יחד יפה וטוב, אז אתה תרגיש שפעלת נכון ושהם נמצאים בשמחה ובנטייה לזה.

תלמיד: איזה תחבולות אנחנו צריכים למצוא, כדי לפנות לבורא שנהיה מסוגלים להתקדם מהמצב ההפוך אל המצב הרצוי?

אנחנו צריכים להרים ידיים כדי להשיג משהו על ידי הכוחות שלנו. אנחנו צריכים לחבר במעגל את כל החברים שלנו בכל העולם ובתוך העיגול אנחנו רוצים לקבל כל אחד מבני האדם, ולא חשוב מאיזה סוג, גיל וצבע, אלא כל אחד שרוצה להיות בתוך העיגול שלנו, שהוא עיגול של אהבה בלבד, שבו כל אחד לא דואג לשני לכלום, חוץ מלספק לו כוח האהבה שמגיע מהבורא אלינו ומתפזר בינינו וממלא את כל השטח שבינינו. והשטח שבינינו זה מה שהלבבות שלנו מתחברים.

אם אנחנו רוצים להגיע למצב כזה, אנחנו ודאי שלא מממשים את זה, אלא רק רוצים שזה יקרה, והבורא הוא שגומר בעדנו וכך אנחנו מגיעים ליישום הנכון.

שאלה: קטע מס' 13, כותב הרב"ש.

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חברי, וכמו כן אוזני שומעות את קולם, פי מדבר אתם, הידיים מחבקות, והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי, והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם, רק אני וחבריי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

שאלה: גם בקטע הקודם וגם בקטע הזה, הוא מתאר שמקבל המתנה מחויב לחדש את זה כל יום, וזה משהו שכבר נמצא בתוכנו. אז איך אנחנו כל הזמן מעוררים את זה, איך לגלות את זה כלפי חוץ?

כלפי חוץ אני לא יודע. אבל כלפי הארגון, כלפי החברים שלנו שבכל העולם, את זה אנחנו כן חייבים לגלות יומיום.

תלמיד: הכוונה הייתה כלפי החברים בעשירייה.

כן.

תלמיד: מתואר פה מצב בו הוא כבר השיג לבוש כלשהו של אהבה, ואז הוא מגלה שהחברים כבר נמצאים ועובדים איתו. איך לעורר בכל אחד מאיתנו את המתנה הזאת שקיבלנו מהבורא?

קודם כל, אפילו בלי מילים. אני רוצה שהלב שלי יפעל על הלב של כל חבר וכך נתחבר ונרגיש את השפעת הלבבות. חוץ מזה יש לנו שיחות, פגישות ולימודים.

תלמיד: איך לעורר זאת קודם בלב? האם עליי לחשוב דווקא איך לעורר זאת בלב החבר או בלב שלי?

אני קודם כל מעורר את זה בלב שלי כדי להשפיע מליבי ללב הכללי ובצורה כזאת אני מכוון את הלב הכללי הזה להשפיע ללב מסוים, וכך משתדל לרפאות את לב החבר. יש פה הרבה פעולות אבל העיקר שכולנו משתדלים ואז זה עובד ומשלים זה את זה.

שאלה: מסבירים לנו מקובלים שהעבודה היא להשיג אהבה, כי זה מה שיעשה לנו השתוות צורה עם הבורא. הוא נקרא "אהבה" לכן גם אנחנו, כשנהיה באהבה נהיה איתו בהשתוות צורה.

יש הרבה סוגי אהבה. יש את העבודה בעשירייה בין החברים, ויש מה שנקרא "אהבת עולם" להתכלל בצער הציבור. גם את סוג האהבה הזה צריך לרכוש. למה עיקר העבודה הוא דווקא בעשיריה? למה אהבה כלפי משהו שהוא לא בעשירייה נחשב כאילו פחות?

אתה חייב להגיע לחיבור בעשירייה בהרגשת אהבה הכוללת בתוכה את כולם, כך שבמקום עשרה, תשעה, תרגיש שיש לך כאן פשוט ים של אהבה ותוכל להיכנס לתוכו ולהיות שם למעלה מהזמן.

תלמיד: השאלה היא למה דווקא בעשירייה?

זאת חובתך, נקודה.

תלמיד: ומה לגבי אהבה לכלל הנבראים?

אחר כך הכלל. כשתהיה לך דוגמה איך להיכלל בעשירייה תוכל להתכלל כך בכלל.

תלמיד: ולא ההיפך?

לא, ההיפך זה שקר.

שאלה: הוא כותב, "אחר שכבר השגתי" אחר כך "ונדמה לי" אחר כך "וכאילו", וממשיך "שמתדמה לעיניי... שאין שום מציאות". יש פה השגה, יש דברים לא מושגים, יש הכרזה, איך אמונה ואהבה משתלבים.

אני לא יודע אם אנחנו יכולים עכשיו לברר זאת, יש בעיה. עוד לא השגנו לא את זו ולא את זו כדי להתחיל לברר את הקשר ביניהן.

תלמידה: המכתב הזה הוא כל כך גדול, יש בו אמת כל כך גדולה. מודגש שם שמה שחשוב זו המטרה, זה מעשה האהבה. כלומר בעשירייה אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את החשיבות הזאת, לרקום את הכיסוי, את הלבוש הזה. רצינו כמובן לקרוא את האגרת הזאת כולה.

שאלה: החברות מעוררות אותי בכל יום מחדש, ממש מוציאות אותי מתוך העולם הגשמי ומכריחות אותי לעבוד על אהבת החברים בינינו. האם אפשר כל הזמן להיות במצב של התעוררות בעשירייה ובחברה שלנו?

זו חובה להיות כך. כדי להתקרב לכך אני צריך לבדוק את עצמי האם אני נמצא במגמה הזאת, להתקרבות לכולם וקבוע. ובפרט עליי להבין שבתוך הכלי הזה של כולם נמצא הבורא, ואליו אני רוצה להגיע כנקודה המרכזית של הכלי הזה.

שאלה: כשאני מרגיש שהחבר לא זקוק למתנות שלי, מה לעשות?

זה לא יכול להיות. זה אומר שאתה צריך לחשוב איך הם צריכים לקבל את המתנות, איך צריך להגיש אותן לחבר.

תלמיד: כנראה כאן הבעיה. אתמול עברנו עם החברים על אגרת מ' של רב"ש, שם הוא מדבר הרבה על מתנות, ונראה שזו לא איזו תיאוריה יפה אלא עבודה רצינית ופרקטית. ברור שהיא צריכה להיעשות ברמה היומית וגם מאוד ברור שיש בעיה גדולה, איך לתת את המתנות האלה, איך לקבל אותן. בינתיים אנחנו לא מרגישים מה כל אחד מאיתנו אוהב, ואת זה כמו שהוא כותב שם, מתוק, חמוץ וכו' צריך לתת. כל עוד לא מרגישים זו בעיה גדולה, מה עושים?

קודם כל צריך להרגיש את הנחיצות להגיש לכל חבר את מה שנחוץ לו, אחרת זו לא מתנה. צריך להרגיש שאתה לוקח את זה מעצמך ונותן לו, זו החלפת כלים, רצונות שאיתם הוא יוכל לעבוד יותר טוב ממך. ואחרי זה העיקר שהמתנות האלה יחליפו בסופו של דבר את כל הרצונות בעולם, שכל מה שניקח מעצמנו וניתן לאחרים, יהיה הכלי הכללי בו נגלה את הבורא.

תלמיד: אני מרגיש עכשיו שיש לי מצבור כוחות שבחלק ממנו אני יכול להשתמש ולהעביר לחברים ובחלק לא, אני לא מצליח לייצב נכון מתנה נכונה. את הכוחות האלה אני מממש בהפצה ורוצה להבין כמה זה פיצוי הולם, אני מרגיש בזה מילוי גדול, את הכוחות שבעבר לא הצלחתי להעביר לחברים וזה החליש אותי, אפשר עכשיו להקדיש להפצה, מה שממלא אותי ועושה לי טוב. כמה זה נכון?

האחד לא מפצה על האחר. אבל גם זה שלב הכרחי בדרך הכנת הכלים עד האיחוד המלא.

תלמיד: האם יכול להיות שההפצה שלי כלפי הקהל החיצון יכולה להפוך בדרך כלשהי למתנה בעבור העשירייה, עבור החברים?

זה אפשרי אבל צריך להביא זאת בחשבון מראש.

קריין:: מחר בערב ייערך כאן בבית "קבלה לעם" בפתח תקווה ערב "חוויה עם משמעות" בנושא ט"ו באב – יום האהבה.

מהי המשמעות?

קריין: עומדים לדבר שם על משמעות של אהבה.

זו הפעם הראשונה שאני שומע שלאהבה יש משמעות.

קריין: עומדים לדבר על כל מיני סוגי אהבה על פי חכמת הקבלה, איך עוברים מאהבה עצמית לאהבת הזולת, איך מגלים את הטוב שיש באהבה כמו שמלמדת חכמת הקבלה. יהיו הרבה חברים טובים שלנו שיעבירו הרצאות קצרות וכל מיני קטעים אמנותיים ותהיה שירה, יהיה אוכל ותהיה אווירה טובה של חיבור. מדובר באירוע הפצה שאליו מזמינים חברים חדשים, מכרים, כל מי שמעוניין לבוא, לשמוע ולהרגיש את הטוב הזה שאנחנו חיים יום יום.

טוב, כנראה שזה טוב באמת.

(סוף השיעור)