שיעור בוקר 04.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות,
ליקוטי מקובלים בנושא "התנאים ללימוד בין חברים"
קריין: קטע מס' 2
"בזמן שמי שהוא צריך ללמוד מהשני, זאת אומרת, במקום שאם הוא מחשיב את השני, השני מחייב לו יגיעה, אז הגוף מבטל את דעתו ועשייתו של השני. והוא מטעם, שהגוף רוצה במנוחה. לכן יותר טוב לו ויותר נח לו לבטל את דעתו והמעשים של חבירו, כדי שלא יצטרך לתת יגיעה. לכן נקרא זה "עשה לך רב", שפירושו, שבכדי שהחבר יהיה לך רב, אתה צריך לעשות זה. היינו, לא בשכל, כי השכל מחייב אחרת, ולפעמים הוא מראה לו להיפך, שהוא יכול להיות רב והשני תלמיד שלו. לכן נקרא "עשה" לשון עשיה ולא שכל."
(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'" 1985)
שאלה: לא ברור מה זו עשייה, איפה לעשות אם לא בשכל?
יש עוד לעשות במעשה.
תלמיד: מה, בידיים ברגליים?
כן, בפעולות שבינינו.
תלמיד: לעשות זה מאמץ פנימי, אני צריך איכשהו להגדיל את החבר, לעשות ממנו רב כדי באמת לראות אותו כגדול. אני יכול לשכנע את עצמי בשכל לראות את המעלות שלו ולא את החסרונות, אבל הוא כותב לא בשכל אז איפה?
טוב, ברור שבסופו של דבר תראה זאת כתוצאות בשכל שלך, אבל לא לזה אתה מתכוון.
שאלה: העניין הזה מאוד קשה. אני יכול להבין שאנחנו צריכים להיות שווים, אם יושבים עשרה חברים ולומדים יחד, אז להיות שווים מורגש כדבר הנכון לעשות. אבל מה פתאום שאחד צריך לקבל משהו מהחבר לתוך עצמו? מה הוא צריך לקבל מהחבר?
את הגישה שלו.
תלמיד: לאיזה צורך?
לפתרון הבעיה שכולם נמצאים בה.
תלמיד: אני אומר שזה קשה, כי אדם במצבנו שמסתכל על גישה, דעה של חבר יכול להרגיש שהיא לא נכונה לפתרון, ולכן זה כבר לא עניין שכלי אלא הרגשה. מצטייר לי שאם אקבל לתוכי את הדעה הזאת, זה יהיה כפגם, כאילו אני הורס את עצמי, ולכן אדם דוחה את כל ההשפעות האלה. אז או שהם יסתדרו או שהוא יקלוט אותם אחרת, אבל כל עוד יש הרגשה שזה יבוא לך לרעה, תדחה זאת. איך עובדים עם זה ולאן זה מתקדם?
זה מתקדם לכך שתקבל זאת על עצמך בלי לחשוב על התוצאות, ואז תוכל להתחיל לעבוד עם זה.
תלמיד: אז בעצם אדם צריך להעלים את עצמו, ואז ההשפעה לא תחדור לתוכו? מה שהוא מקבל מהחבר לא מתלבש בתוכו והוא כאילו עובד עם זה בצד.
כן.
תלמיד: אדם עובד בצד עם רגש אחר, איך זה מועיל לו, מקדם את התפתחותו?
אדם יכול להשתמש בזה. זה כמו שיש לנו במתמטיקה מספרים מרוכבים.
שאלה: הוא מסביר פה דבר מאוד טבעי, הוא אומר שאדם עצלן ולא רוצה לראות את החבר כגדול, כי זו יגיעה. זאת אומרת כנגד זה הוא צריך לצייר לעצמו סיבה כן לראות אותו כגדול כי הוא לא יכול לעשות פעולה בלי מניע. איזה רווח, שהוא קורא לו "עשה", צריך לצייר?
אתה מקבל מהעולם, מהיקום, לא יודע מאיפה, נתון חדש, טבע חדש ולכן כדאי לך כך לעשות.
תלמיד: התגובה הראשונה היא לא לרצות, זה טבעו של עצלן, הוא אומר זו יגיעה, למה לי להתייגע, מה ארוויח מזה? אני גדול, החבר קטן, נוח לי. אני צריך משהו שיהיה יציב מספיק בשביל להתגבר על העצלנות הזאת, על חוסר הרצון לראות את החבר גדול. מה הדבר הגדול שאני צריך לראות מול העיניים כנגד הטבע?
יש לי דחף פנימי לגלות טבע בממד יותר רחב, ולכן אני הולך על זה.
תלמיד: זאת אומרת אם עכשיו אראה את החבר כגדול אני ארוויח טבע אחר, יהיה לי משהו חדש, גדול?
כן.
תלמיד: אז זה שווה.
עד כמה שהגדלת אותו, הגדלת את עצמך.
שאלה: אמרת שצריך לראות את החברים המלמדים כמו שאנחנו רואים אותך, גם אם הם עושים טעויות ואפילו כל מיני דברים נגד מה שאני חושב. המצב הוא שאנחנו לומדים בסגנון של מדריך ותלמידים ולא כמו רב לתלמידים. האם התלמידים לא מוכנים או שהמדריכים צריכים לשנות משהו ביחס?
אני אולי לא יודע בדיוק איך להעמיד את הדברים, אבל מי שרוצה להידמות למורה יש לו כאן אפשרויות להתעסק בזה יותר. זה מה שאני חושב. יותר מזה אין לי מה להוסיף.
תלמיד: אז אנחנו במקום חופשי בו המדריך כן יכול לענות על שאלות אפילו שאולי התשובות לא נכונות, פשוט אנחנו רואים אותם כרב, כמורים?
כן. במשך הזמן תראו מה היה נכון או לא נכון, ומי יודע אם שמעת נכון וכן הלאה.
שאלה: כשאני על ידי יגיעה רואה את החבר כרב, הרווח שלי ברור. כשמדריך יושב כאן ומקבל יחס שהוא כאילו רב, שהוא גדול, איך הוא יכול לשמור על עצמו?
אני לא יודע.
תלמיד: כי עכשיו כולם חברים, תלמידים ואז זה משתנה, יש מדריך ויש תלמיד, אם זו פעם אחת זה אולי לא נורא, אבל אם זה לאורך זמן מה יכול לשמור? כי יש הרבה חברים שפוחדים, וכתוצאה מכך לא מעבירים שיעור, לא עונים על שאלות, כאילו, מה, אני רב, אני צריך להסביר להם? ואז השיעור הופך למעין חברתי כזה. זה טוב אולי לוותיקים אבל חדשים באים כי הם צריכים תשובות, ואני שיושב שם לא נותן תשובות, אני פוחד, לא נעים, מי אני שאתן להם תשובות? אתה צריך לתת איזו הנחיה והדרכה, אחרת לא ברור מה עושים?
איזו הדרכה אני יכול לתת, גם אני לא יודע.
תלמיד: אז איך נדע, האם השיעור צריך להיות יותר חברתי, כך שכל אחד עונה על שאלות?
השיעור צריך להיות יותר חברתי, יותר חם, יותר מכוון למרכז, שכולם ירגישו את עצמם במרכז, ואז בצורה כזאת הם בעצמם יפתחו את השיעור ויתמלאו ממנו.
תלמיד: אולי זה מצב אידיאלי. אבל תסתכל על המסכים, כל האלפים שבאו, נשים, גברים, כולם באו כדי לקבל ממך תשובות. אם יישבו פה אנשים ויתנו משהו לא ברור, מי ייתן להם תשובות?
זו בעיה. אני לא יודע, נראה שבסופו של דבר הם מקבלים תשובות רק לא בדרך ישירה.
תלמיד: כרגע הם מקבלים תשובות ממך. איך הם יקבלו תשובות מהמדריכים שיושבים ורק עושים סדנה? הם אומרים "עכשיו אתה, תענה ואתה תענה". אני לא יודע, תלמיד עונה נכון, לא נכון, זאת אומרת זאת לא תשובה.
זה לא חשוב נכון או לא נכון, לגמרי לא חשוב.
תלמיד: כאילו אנחנו דורשים מתלמיד מתחיל שיחשיב תלמיד אחר כרב, אז הוא באמת יקבל ממנו אבל זו משימה מאוד קשה. כאן הוא רואה אותך, מחשיב אותך כרב, כי הוא שמע תשובות והוא מסתפק בזה, הוא מאמין.
אין ברירה אלא שתלמדו יחד כולכם בחברותא.
תלמיד: זאת אומרת הגיעה תקופה שאין בה סמכות אחת, יישבו פה מדריכים ויהיה מעין שיעור חברתי כזה. את תשובות נקבל מהבורא או מהחברים, או ממי?
כן, מהחברים.
שאלה: להבין את העיקרון בין הלימוד בחברותא לבין לימוד עם מורה. אם אנחנו לומדים בחברותא אפילו בתוך עשירייה אחת, וכל אחד עושה את החבר כרב ולומדים יחד מתוך מקור, קוראים מאמר של רב"ש או בעל הסולם. מה חסר בתנאים האלה כדי להתקדם רוחנית?
חסר שאתם שואלים שאלות, ומשתדלים לענות על השאלות האלה כך שכולם ישתתפו.
והשתתפות הזאת היא בעצם הלימוד יחד.
תלמיד: אנחנו יושבים עשרה חברים מול מקור פתוח קוראים ביחד, מדברים, שואלים שאלות, עונים אחד לשני ממש תשובות בצורה פתוחה, גלויה.
כן.
תלמיד: האם אלה תנאים מושלמים אידיאליים כדי להתקדם להשגה?
כן.
תלמיד: בשביל מה צריך מורה?
כדי שאם לא יודעים איך לענות המורה נכנס ועונה. אבל לא שהם לא יכולים ללמוד ללא מורה.
תלמיד: האם תשובה שהמורה ייתן זו תשובה שאף פעם החברים לא יגיעו אליה?
לא, לגמרי לא. תשובה שהמורה נותן זו תשובה הגיונית שמקובלת עליהם.
תלמיד: מה התוספת של מורה, מקובל בעל השגה, נותן לאותה קבוצה שלא יכולה להגיע ללימוד נכון, לפי התנאים הנכונים, עם המקורות, עם ההתחברות ביניהם?
הוא חייב להיות בדרגה יותר גבוהה מהם, ואז הם בטוחים שלא ייצאו מהדרך ויתקדמו נכון.
תלמיד: אז המורה בדרגה גבוהה יותר מהם ובזה שהם שואלים אותו, מתקשרים אליו או שומעים אותו, מה הוא עושה בהם?
מה הוא עושה בהם?
תלמיד: מה המורה גורם לתלמידים, במה הוא פועל עליהם?
הייתי אומר - סדר.
תלמיד: הוא סדרן?
לא. בכל אחד ואחד מתלמידיו הוא עושה סדר.
תלמיד: איזה סדר, פנימי?
פנימי.
תלמיד: אז יש פה פעולה רוחנית שהמורה מבצע בתלמידים שלו.
כן.
תלמיד: אז זו פעולה שתלמיד ותיק או מנוסה או ידען, לא יכול להחליף את המורה בעל ההשגה?
בעצם לא.
תלמיד: אז יש פה בעיה.
לא בעיה, כשאתם לומדים בלעדיי, אתם לומדים את החומר. לאט לאט החומר מתברר בכם, ואחר כך אנחנו מגיעים לכך שמבררים אותו.
תלמיד: אנחנו מדברים על מצב שהחברים לומדים בחברותא, שיעור שהרב לא מעביר והחברים יושבים ולומדים. איך עושים את זה בלי מורה בעל השגה שעושה בתלמידים סדר פנימי? זה חסר.
לא חסר, כי אתם לומדים את זה גם מחומר הלימוד עצמו.
תלמיד: האם גם המקור עושה בנו אותו שינוי?
כן, גם המקור עושה שינוי.
תלמיד: אם לאדם יש שאלות על העבודה הפנימית, מאיפה הוא יקבל תשובות ברורות לשאלות שלו?
הוא יקבל תשובות ברורות מההתקשרות שלו עם חבריו.
תלמיד: האם גם על מצבים פנימיים שהוא עובר, שהוא לא יודע איך לשאול אותם, איך לבטא את עצמו?
כן, בסופו של דבר זה מסתדר.
תלמיד: הרבה פעמים אתה מכוון אותנו בשיעורים, למשל אמרת על הסעודה שחסרה לנו יותר כוונה. מאיפה תבוא ההכוונה הפנימית הזאת לדרגה הבאה, לשלב הבא?
אם זה בלעדיי, אז אני אומר לכם מראש, אל תחשבו שאתם נשארים יתומים, לא. הכול ממשיך ומסתדר, והכול ייצא בסדר.
תלמיד: האם אפשר להגיע להשגה בלי נוכחות המורה?
כן. בשביל זה לא צריכים לחפש בכל מקום מי יהיה המורה.
שאלה: כשאנחנו בעשירייה קוראים מאמר, אנחנו מאוד נזהרים לשאול עליו, כולם וותיקים והם מפחדים לבלבל בשאלות ובכלל לא עונים על השאלות האלה. לכן הלימוד הופך להיות רק קריאה.
לא לבטל את זה.
תלמיד: לא מבטלים, אבל אין משהו אחר. האם כדאי או אפשר לפעמים לשאול וגם לענות בין החברים כדי להתכלל, או להיזהר מזה?
כן. אתם יכולים גם לשאול, גם לענות, גם להיות בספק ולדבר על זה.
תלמיד: כי בדרך כלל רק קוראים.
כשאתם נמצאים במחלוקת, אתם מבררים יותר את הנושא, כמה הוא מובן, לא מובן, וכן הלאה.
שאלה: לגבי העניין של לימוד בין חברים, היו פה כמה דוגמאות שישבו זוג חברים וותיקים והעבירו שיעור וגם נתנו תשובות. אני הרגשתי שזה היה מאוד טוב שהם נתנו תשובות, ושאפשר ללמוד הרבה מהתשובות. בעיניי הקושי העיקרי הוא בלימוד החכמה עצמה, נגיד תע"ס או פתיחה, שם מאוד לא ברור מה לעשות. אם מישהו שואל שאלה, לדוגמה, "למה הזיווג בנקבי עיניים או בפה", מי אמור לענות אם בכלל לענות? לא ברור מה עושים.
כאלו שאלות אתם יכולים לרשום ולשאול אותי למחרת.
תלמיד: אם מתייחסים ללימוד בינינו, כולל כשאתה לא תהיה, אז מה עושים?
זה נמצא באיזשהו מקום בתע"ס. אבל יתר השאלות ששייכות לעבודה, למבנה הפנימי שלנו, זו כבר צריכה להיות תשובה שתבוא מהבירור הפנימי שלנו.
תלמיד: בעשירייה שלנו נגיד, אנחנו עושים ישיבת חברים ומביאים מאמרים לבירור, כל אחד אומר מה הוא מרגיש, וזה מאוד תורם. אני שואל האם יש טעם או אפשרות ללמוד את המאמרים של פתיחה או תע"ס בינינו? כי זה מאוד לא ברור איך לעשות את זה ואם בכלל.
למה לא?
תלמיד: מאותו עניין שרק קוראים. כי במאמרים האלה אתה מרגיש הבדל גדול בין מישהו שלמד 15 שנה למישהו שהתחיל לפני שנה, כי יש שם ידע שהוא בנוי בצורה שכבתית. לכן לא ברור איך ללמוד, ואם ללמוד את זה.
פשוט מאוד, ללמוד. מקסימום אתם יכולים לקחת קלטות שלי עם הילל, הוא היה מסביר טוב מאוד.
תלמיד: עכשיו בשיעורים שאתה לא נמצא זה מה שעושים, שומעים שיעורים שלך החל מארבע בחינות דאור ישר עם שרטוטים, וזה באמת מאוד יפה. זה מובן שאפשר לעשות את זה.
אפשר, אין שום בעיה.
תלמיד: השאלה, האם יש איזו צורה שאפשר ללמוד את זה בינינו?
אני חושב שזה כדאי לכולם.
שאלה: התופעה של הקבוצה שלנו פה בפתח תקווה היא שונה לעומת מה שקורה בכל הכלי העולמי. מה מיוחד דווקא במקום הזה שנקרא ב"ב פ"ת, שיש שיעור פיזי? אני שואל, כי חבר מניו יורק שהגיע לאחד הכנסים אמר לי באחת ההפסקות, "אני באתי לא רק בשביל הרב, באתי אליכם, באתי למקום הזה, אני מרגיש שבמקום הזה קורה משהו גדול. יש כוח בקהילה הזאת, בחברים האלה שמתכנסים".
יש פה רב, עשיריות ויש פה קבוצה פיזית. מה התפקיד שלה?
אני חושב שיש לכם את כל התנאים כדי להיכנס לקשר ביניכם, ובקשר הזה לגלות את הבורא.
שאלה: כשאנחנו עושים פה איזו התכנסות פיזית, נגיד לשיעור, לישיבת חברים, האם יש בזה משהו שיוצר מרכז?
כן, ודאי, יש בזה כוח.
תלמיד: והוא יכול לסחוב אליו את כל שאר החברים מכל העולם?
כן.
שאלה: יש הבדל בין שני סוגי השיעורים, שיעור בוקר ושיעור צהריים, מבחינת הקהלים. לפי הנתונים אנחנו רואים שאומנם יש אותו מספר גם בבוקר וגם בצהריים, אבל בצהריים מדובר ברוב של נשים. האם צריך להיות הבדל בשיטת ההוראה כשחברים מעבירים שיעור בבוקר לעומת חברים שמעבירים שיעור בצהריים?
אני חושב שעדיין לא. אם חלק היה בהשגה וחלק עדיין ללא השגה, אז מילא, איכשהו. אבל בינתיים אין.
תלמיד: ומהי הצורה הנכונה גם לזה וגם לזה?
כמו שאנחנו לומדים.
תלמיד: כמו שאנחנו לומדים, האם זה אומר שהמרצים הם יותר כמו מדריכים, "עכשיו נראה קליפ, עכשיו נקרא, עכשיו תעלו שאלות, עכשיו חברים יענו תשובות, מזמינים את כולם", סוג של רמזור כזה?
נגיד.
תלמיד: זו הצורה הנכונה?
אתם בוחרים מה יותר נוח. יכול להיות שבכל שיעור, עם כל שילוב הקבוצות, תהיה לך ממש צורה אחרת.
תלמיד: מה זאת אומרת עם כל שילוב הקבוצות?
שבכל שיעור שמתאספות קבוצות, עשיריות, תהיה לך צורה אחרת של לימוד.
תלמיד: מה המקום של החברים, האם יש מקום למנחים לתת תשובות?
אני חושב שכן, לא רק תשובות, אלא הסברים והכול.
תלמיד: גם בבוקר וגם בצהרים?
כן, גם בבוקר וגם בצהרים. זה תלוי בכם.
תלמיד: מתוקף מה הם עונים?
מתוקף מה שהם רואים שאפשר להוסיף הסבר לשיעור.
שאלה: "עשה לך רב" זה לתועלת שלי, או לתועלת החבר שאני עושה לי כרב?
יש אתה ויש חבר.
תלמיד: בקטע 1 הוא אומר למדתי מתלמידיי יותר מכולם. והמטרה שלנו, שאנחנו צריכים לדאוג להשגה של החבר. אז אולי לתועלת ההשגה של החבר עליי ללמוד מהם?
איך שאתם מחליטים.
שאלה: מה זה ללמוד?
ללמוד זה נקרא לדון במה שכתוב בספר.
תלמיד: מה זה אומר ללמוד מהרב?
ללמוד מאדם שהוא בדרגה יותר גבוהה ממך.
תלמיד: על מנת לעשות את זה, אני צריך לצרף את החיסרון שלי לכלי שלם?
אתה צריך לצרף את עצמך לכלי שלם, כן.
שאלה: למה אתה אומר שזה לא משנה אם חבר עונה נכון או לא נכון?
בעצם ללימוד זה לא חשוב, אבל להבנת החומר, להתקדמות הכללית בחומר, זה חשוב.
תלמיד: כשאתה מסביר משהו, אני מקבל את זה כאמת מוחלטת, אני צריך להתיישר אליה וזה מוליד בי הבנות חדשות, השגות חדשות.
כן.
תלמיד: כלפי חבר, כשהוא אומר משהו, אני צריך להעביר את זה בפילטר שלי? כי אם אני אתחיל להעביר את זה בפילטר, אני לא אלמד ממנו כלום, אני אשאר בתוך עצמי.
כן.
תלמיד: אז אני צריך לקבל את מה שהוא אומר כאמת מוחלטת ממש?
כן, בצורה ישירה.
תלמיד: וכך אני אלמד ממנו?
כן.
שאלה: יש לנו אלפי שיעורים מוקלטים אתך, האם יש אותו כוח רוחני בשיעורים מוקלטים כמו בשיעורים שאתה נמצא?
יכול להיות שזה אותו כוח, זה רק תלוי באנשים ששומעים. יש כאלה ששומעים מאדם חי, ויש ששומעים מאדם מוקלט ויש הבדל.
תלמיד: אז מה כדאי לנו לשמוע? שיעורים מוקלטים או ללמוד בעשיריות?
ללא ספק שלימוד בעשירייה זה יותר חשוב. אתם לומדים עם אותם אנשים שנמצאים אתכם גם בשיעורים האחרים, תומכים זה בזה ועוזרים איש לרעהו. כן, זה מאוד חשוב.
שאלה: הרבה פעמים אתה אומר ששיעור של משהו שאתה מעביר לנו זה מנה,. נאמר שהשיעור לא אתך, איך אנחנו אומרים שהשיעור היה טוב? שיוצאים עם יותר השתוקקות? איך אנחנו מודדים שקיבלנו מנה של משהו מהשיעור?
כשאתם רואים שהשיעורים האחרים, עם כל מדריכי השיעורים, עוברים באותו כיוון כמו איתי ואתם נהנים מהם. אתם יכולים לשמוע גם שיעורים של רב"ש.
תלמיד: כן, שיעורים מוקלטים שלך או של או רב"ש זה ברור. אבל יושבים זוג מרצים ונאמר יש תהליך, שיעור שאפשר ליהנות ממנו, הוא יכול להיות מעניין, יכול להיות שהם ישאלו שאלות ויגידו תשמעו את התשובות ויהיה יותר חברתי, יכול להיות שיתנו יותר תשובות, הבנתי שהכול בסדר כל עוד יש כיוון נכון. איך אנחנו, בסוף השיעור אומרים קיבלנו איזה שיעור, קיבלנו מנה של משהו, לפי מה אפשר למדוד את זה?
לפי גדלות הקבוצה, גדלות הבורא, ודאי שגדלות המנחה, מגיד השיעור, שהם עולים בעיניכם, אז קיבלתם שיעור. זאת אומרת שיעור זה מידה, שאתם לומדים משהו ממקום יותר גבוה.
תלמיד: וזה בעצם הדבר העיקרי?
כן.
תלמיד: זאת אומרת היתר זה אמצעי? המנחים יעבירו ככה, יעבירו אחרת, הכול אמצעי בעצם.
כן, נכון.
שאלה: כשאתה עונה לפעמים לשאלות, נראה שאתה נותן כיוון לחבר כדי שהוא ישלים את ההבחנות בעצמו, או שאתה עונה על חיסרון ספציפי של חבר ומתלבש בו. השאלה איך בחברותא אנחנו צריכים לנסות להיות שם במקום דומה לדוגמה שאתה נותן לנו, או פשוט לענות לשאלות של חבר שעולות פה בצורה חופשית?
אתם צריכים לענות לחברים שלכם ששואלים שאלות באותו סגנון, באותה הצורה שאתם למדתם ושהם שואלים. זהו, לא לסובב דברים.
תלמיד: מה זה אומר? צורה פתוחה, זה כמו שלמדנו?
כן, אם הם שואלים, אז אתם עונים, מה כאן בעיה?
תלמיד: כל אחד לפי המקום שלו, הידע שלו?
כל אחד כמה הוא שמע, רצוי כמה שהוא שמע מהרב"ש.
שאלה: בצורה הכי פתוחה, לא בצורה שאתה מעביר שיעור? לא בצורה שאתה עונה על שאלה?
יכול להיות, כן.
(סוף השיעור)