שיעור בוקר 01.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 163, פתיחה לחכמת הקבלה אותיות י"א – י"ד

קריין: אנחנו לומדים מ"פתיחה לחכמת הקבלה", אות י"א, בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 163.

אות י"א

"ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז, הם וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו, רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל, כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון."

אני אקרא ואולי בדרך אני אוכל להוסיף משהו.

אות י"א

"ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז." זאת אומרת, העולם הזה הוא כולו נמצא בבחינה ד' וכולו נקרא גשמי, כי הוא הרצון לקבל הטבעי, האמיתי שנברא. "וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז," יש רצונות יותר גבוהים מהרצון לקבל, זאת אומרת יותר להשפיע, והם נקראים "עולמות עליונים". "עולמות עליונים" נקראים השפעה, "העולם הזה" נקרא עולם של קבלה. "הם וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו," יותר גבוה, יותר נמוך, יותר רחוק, יותר קרוב, "רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל," אנחנו מדברים כאן על איכויות שברצון לקבל. "כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון."

שאלה: לָמה הוא קורא לבחינה ד' גשמי? זה לא על העולם הזה שלנו מדובר.

לא, גם על העולם הזה, גם העולם הזה נכלל בדרגה אחרונה של הרצון לקבל של בחינה ד'. הוא גם אומר "כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו," רק רצון לקבל, "הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז." יש את העולם הגשמי, יש את העולם הזה, גם בגשמיות וגם ברוחניות. אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים גם באיזו מציאות, אמנם היא מציאות מדומה, זאת אומרת שאנחנו מדמיינים אותה כאן. לָמה מדמיינים? כי אין לנו קשר עם השורש. ולכן מה שאנחנו מרגישים במציאות הזאת זה בתוך הרצון לקבל בלבד, ללא הבחנות, ללא השוואה עם האור העליון, ולכן זה נקרא "מדומה". כמו שאנחנו אומרים לאיזשהו אדם "זה נדמה לך", זאת אומרת חסרות לך הבחנות ולכן אתה לא רואה את האמת.

שאלה: לא ברור על איזו בחינה ד' הוא מדבר. אנחנו מבינים שבחינה ד' היא הרצון לקבל השלם, שמסוגל לקבל את ההטבה של הבורא.

כל הרצון לקבל שיש לנו, כל הרצון לקבל זה הכול בחינה ד', בכל האפשרויות שיש לו, וזה מופיע בכל העולמות. אבל רצונות שהם למעלה מהרצון לקבל הם כבר הדרגות העליונות.

שאלה: עוד קצת בירור על הרצון לקבל. מתי ההכרחיות נגמרת והרצון לקבל מתחיל?

זה הכול תלוי באדם. מתי שהוא נכלל בחברה, בזה הוא מחלק את העולם שלו לגשמי ורוחני. עד כמה שאני רוצה למסור את עצמי לחברה, לעשירייה, כמו שרב"ש כותב לנו במאמרים שלו על החברה, אם אני מוכן להתקשר אליהם יותר ממה שאני מתקשר לעצמי, זה נקרא שאני רוצה לצאת להבחנות רוחניות. אם אני שומר על עצמי ומקושר לעצמי יותר ממה שאני מקושר לחברים, זה נקרא שאני נמצא בעולם הגשמי.

שאלה: בעל הסולם אומר, "כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה". על מה הוא מדבר? מה זה בכלל בחינה ד'?

הוא כותב לך שבחינה ד' זה נקרא הרצון לקבל המושלם. מה זה המושלם? שיש בו רק רצון לקבל, בלי שום תערובת עם רצון להשפיע. יש סך הכול שני רצונות, שני רצונות יש לנו בבריאה, בכל מה שקיים, זה רצון לקבל ורצון להשפיע. אם זה רק רצון לקבל זה נקרא "בחינה ד'". ובבחינה ד' יש גם חלוקות לפי רצון לקבל יותר או פחות. אבל לא לפי התערבות עם רצון להשפיע, אלא רק גודל הרצון לקבל בלבד.

תלמיד: אז לָמה לכל הרחוק ביותר מבחינה ד' נבחן למקום יותר גבוה? מה זה מקום יותר גבוה מבחינה ד'?

אם ישנם יצורים, מדרגות, שהם נמצאים למעלה מבחינה ד', זה מפני שיש להם רצון להשפיע. ואז הם לא נמצאים בבחינה ד' אלא למעלה ממנה, בבחינה ג', ב', א', שורש.

תלמיד: ככל שאתה בעצם עושה עבודה רוחנית, אנחנו צריכים לעבור כל השלבים האלה, גם בחינה ד', גם בחינה ב'?

אנחנו צריכים להתעלות מבחינה ד' ולעבוד עם בחינות למעלה יותר מבחינה ד'. עד שמגיעים לכל הבחינות האלו, נכללים בהן עם בחינה ד' יחד, ככה זה.

תלמיד: איך אתה מתעלה מעל בחינה ד'?

על זה אנחנו נלמד אחר כך, זה לא עכשיו. עכשיו הוא רק מדרג לך את כול הדברים, אומר איפה נמצאת כל הבריאה.

שאלה: לפי מה שמתאר בעל הסולם, העולם המדומה זה העולם הכי הנמוך ויש בו את העביות הכי גדולה. האם העבודה פה היא איך לצאת מהעביות הזאת לקבוצה, לשאר הדברים האלה שנקראים מחוץ לעולם המדומה הזה?

אנחנו עכשיו מדברים על המבנה של כול העולמות ולא על העבודה שלנו. אני מצטער, אבל אני חייב ללמוד את זה לחוד ואת זה לחוד, אחרת יהיה לנו בלגן, אנחנו לא נוכל לצאת מה"פתיחה". אנחנו עכשיו למדנו שכל חומר הבריאה זה רצון לקבל, שנמצא כיסוד לכל יתר ההבחנות שנמצאות למעלה ממנו. ואיך אנחנו, בנו, לא וכן, זה אחר כך, עכשיו בינתיים תלמד מה שכתוב כאן קודם כל.

שאלה: האם העולם הזה נחשב כממוקם פיזית בעולם העשייה, או שהוא מחובר לתחתית, לחלק התחתון של עולם העשייה?

העולם שלנו הוא התחתית של עולם העשייה. יש את העולם הזה הרוחני ויש את העולם הזה הגשמי, אנחנו נלמד את הדברים האלה אחר כך, אבל בינתיים נכיר את המערכת בכללות.

שאלה: מי מחליט שהרצון לקבל כבר מושלם בכל הבחינות?

זה לא מי מחליט, זה האור העליון שברא את הרצון לקבל יש מאין, הוא מסדר את כול סולם הערכים. ואז יוצא שהמקום הכי נמוך זה הרצון לקבל, רק לקבל לעצמו בלבד, ללא שום קשר עם רצון להשפיע, והמקום הזה הוא הכי נמוך ונקרא "העולם הזה". מי מחליט? ודאי שהבורא, האור העליון, בזה שמסדר כך את סולם המדרגות.

אות י"ב

"אמנם יש להבין, כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה, הוא רק הרצון לקבל בלבד, ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית', א"כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות, ואנו מצווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות, עד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של מחשבת הבריאה."

זו עדיין שאלה. כל אות י"ב זו רק שאלה. אם הרצון לקבל הוא מגיע מהבורא שהבורא ברא אותו יש מאין, שהבורא חשב שזה מה שהוא צריך לברוא, יש מאין, שחוץ מזה שום דבר הוא לא צריך, חוץ מהטבע שלו הוא צריך עוד משהו שזה הפוך ממנו, וזה רצון להשפיע. אז למה זה שהבורא ברא במיוחד, שזה באמת התינוק שלו, שהוליד ממש מעצמו, זאת אומרת מתוך המחשבה שזה נקרא מחשבת הבריאה, למה הרצון לקבל שקשור למחשבת הבריאה מלכתחילה, פתאום אנחנו מדברים עליו כל כך בזלזול, שזה לא רצוי ולא טוב ונבזה? הרי זה משהו שהבורא ברא, הרי זה משהו שהבורא חשב רק עליו שצריך להיות, שחוץ מהבורא רק זה שיקרה. לכן הפעולה היחידה של הבורא היא בריאת הרצון לקבל. הדאגה היחידה של הבורא היא שהרצון לקבל הזה יתפתח ויחיה. אז למה אנחנו פתאום מתייחסים לרצון לקבל הזה בצורה כל כך בזויה?

אות י"ב בבקשה עוד פעם.

אות י"ב

"אמנם יש להבין, כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה, הוא רק הרצון לקבל בלבד," בלבד. "ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית'," מהבורא. "א"כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות, ואנו מצווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות, עד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של מחשבת הבריאה."

הבורא ברא רצון רע, רצון לקבל, הוא נקרא יצר הרע. והוא מפתח אותו עד שיהיה לגמרי לגמרי הפוך ממנו, גם בגודל וגם בתכונה. ואנחנו צריכים את ההפכיות הזאת לתקן, דווקא אנחנו. כמו שהוא אומר, שאנחנו צריכים לזכות אותו על ידי תורה ומצוות, על ידי כל מיני פעולות כאלה, שאנחנו מנקים אותו, עד שזולת זה, התיקון הזה, לא נגיע למטרה הנעלה של מחשבת הבריאה. שכל מחשבת הבריאה שאנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, זה בתנאי שאנחנו מתקנים, מנקים את היצר הרע הזה, את הרצון לקבל הזה שנמצא בנו. שרק הרצון לקבל הזה הוא מפריד מאיתנו את הבורא, וכל המרחק הזה של 125 מדרגות, זה רק רצון לקבל שמתגלה יותר ויותר, ואנחנו צריכים לנקות אותו, לנקות אותו מזה שהוא לא יהיה הפוך מהבורא, אלא דווקא שיהיה בעד הבורא. אנחנו עושים אותו ממינוס לפלוס, לא סתם מנקים. אנחנו דווקא ההפך, משתמשים בו בהפוך ממה שהוא נברא. וזו העבודה שלנו, שאנחנו על ידי זה ממש נעשים בעצמנו כמו בורא. כי אנחנו לוקחים את הרצון לקבל שהוא עשה, הכין אותו בצורה מקולקלת, ואנחנו מתקנים אותו כל פעם, ואז אנחנו עובדים עימו, משייכים אותו אלינו. ואז אנחנו פלוס הרצון לקבל הגדול הזה, ההפוך מהבורא, שנעשה דומה לבורא, אנחנו בזה דווקא מדמים את עצמנו לבורא, מגיעים אליו, דבוקים בו.

שאלה: אנחנו לומדים כל הזמן שקבלה זה מדע. לאור זה איך אני בדיוק מבין את המושג הזה של בריאה יש מאין?

אלא מה, המדע לא אומר ככה ליקום שלנו? מה זה שייך? שקודם לא היה כלום, ופתאום היה המפץ הגדול, וממנו כל המקום של הבריאה, וכל החומר של הבריאה. ולפני זה, לפני זה אין, אין.

תלמיד: לא, אני קראתי שמדברים על קריסה של יקום אחר?

אני לא יודע מה אתה קראת, אבל אני למדתי את זה הרבה שנים. בוא, תתעניין, תקרא, ואחר כך נדבר. חוץ מזה זה לא מפריע למה שאתה תמצא שם. זאת הבריאה שזה יש מאין. המפץ הגדול, תקרא מה שהיה, ומה שלפני זה. זה מה שהמדענים חושבים היום. מה שהם יחשבו מחר, הם בעצמם לא יודעים. לכן אין כאן מה להתווכח. אנחנו אומרים מה שאומרת חכמת הקבלה. אתה יכול להגיד, אני לא מסכים, שיש לך איזו דעה קודמת, גדולה. אתה מבין מה היה לפני הבריאה, דברים כאלה. אז נתווכח בפעם הבאה. כשתגיע לגמר התיקון, כשאתה תהיה כבר בסוף הבריאה, אז נדבר. זה לפחות מתוך מה שתשיג.

שאלה: יצר הרע, כל כך הרבה צרות, וירוס קורונה, כל הבלגנים, שנאה, רציחות, בלגנים בכל העולם?

אתה צריך לנשק את היצר הרע. איך אתה מדבר עליו. זה מה שהבורא ברא, ונתן לך כדי שאתה על ידו דווקא תגלה את העצמאות שלך, ותגיע לקומת הבורא, לגובה שלו. בלי יצר הרע לא תוכל להבחין שום דבר במציאות. בלי יצר הרע אתה תישאר כמו ניצוץ קטן שאין בו כלום, לא רגש ולא שכל. אנחנו צריכים מאוד לכבד את היצר הרע. אתה צריך, מה זה.

תלמיד: כן תמיד נוצר לי בראש שהבורא כזה גדול, יכול לעשות את הכול טוב. אתה יודע פאנן, הכול טוב. היה בורא גם בלי צרות כאלה?

לא, אין שום בעיה שהכל טוב. הבעיה היא שאתה על ידו יכול להגיע לדרגת הבורא, ולא להישאר בדרגת הנברא הנבזה בעולם הזה, שאתה חי מקורונה לקורונה.

תלמיד: יש איזו נוסחה למה זה קורה ביצר הרע כל הזמן, רק ביצר הרע מתקדמים?

כן.

תלמיד: יש איזה הסבר כזה הגיוני?

כן, אני אגיד לך פשוט. מתקדמים רק על ידי הגברת היצר הרע, שהבורא עושה את זה על ידי המאור המחזיר למוטב. הבורא זה האור, והוא מאיר קצת עליך, על הרצון לקבל שלך. הרצון לקבל נעשה יותר גדול, יותר רצון, יותר רוצה, יותר רוצה להבין, יותר רוצה להרגיש. זה מה שקורה. ואז אתה מתעורר, אבל אין לך בינתיים מה שאתה רוצה. אתה רק רוצה, אבל לא קיבלת. אז אתה מתוך זה מרגיש את הבריאה, ואת הבורא, ואת הכול, שכולם לא בסדר, כולל אותי. לא בסדר, בסדר, מה לעשות. ככה זה, כל הפוסל במומו פוסל. יש לך מום יותר גדול, עכשיו הבורא ברא יותר, אז אתה יותר פוסל את כולם. זה בסדר אני דווקא אוהב את זה. זה שאתה רע כזה, וכל הזמן רע, רע, זה דווקא טוב. כי פעם תתקן את עצמך סוף סוף. אז יהיה טוב. בינתיים אנחנו כולנו סובלים ממך.

תלמיד: אבל מה העבודה שלי, מה אני צריך לעשות פה?

העבודה שלך להכיר שזה הבורא עושה בך, את היצר הרע, ואתה צריך להתייחס אליו, ליצר הרע, קצת מהצד. כמו שהפסיכולוגים אפילו אומרים, תצא מעצמך, תסתכל על עצמך מהצד. ואולי אתה אז תגלה הרבה אפשרויות לחיות, לתקן את עצמך, משהו לעשות. נגיד אני עם החברים, עם החברה, צריך להיות מחובר. אבל אני דוחה אותם, אני לא צריך אותם. בשביל מה אני צריך? מקובלים כתבו שאני צריך. אני מרגיש לפי הטבע שלי, שאני לא צריך אותם. מה יש לי מזה? אז אומרים לי, אתה תצא מעצמך, תסתכל על כל הבריאה, תסתכל בשביל מה ניתנה לך העשירייה. ואז אתה תבין, שבלהתקשר אליהם, אתה מתקשר לנשמה שלך.

שזה לא סתם עשירייה, סתם מגיעים אליך איזה פרצופים, איזה בני אדם. לא, הם מלמעלה מסודרים כך שהם חלקי הנשמה שלך. אם אתה מתחבר אליהם, אתה מחזיר את הנשמה שלך. השלד של הנשמה שלך אליך. ואחר כך כשאתה מחבר אותם יחד, ועושה ביניהם אותה תכונה כמו הבורא, בלהשפיע בצורה הדדית זה לזה, בתוך עשירייה, אז אתם נעשים כלי, דומים להאור. והאור מופיע ביניכם. כך אתם מגיעים לגילוי הבורא. אז אם אתה מסתכל כך, ומבין שזה מה שנעשה, ויש לך הזדמנות בלהתחבר לחברים, אז אתה תצא מעצמך, ותתחיל לעבוד עם עצמך בצורה אחרת. שאני חייב לעבוד עם עצמי בצורה כמו שזה לא הגוף שלי, אלא זה הרצון לקבל שהבורא ברא, ונתן לי כדי שאני כך אעבוד.

תלמיד: מישהו אמר, אני לא יכול להיות פה, אנשים בורחים מהנושא הזה. כי בעצם זה לא קיים בשום מקום, רק בחכמת הקבלה. זאת אומרת, אין לעבוד עם האגו. מה הסיבה שאנשים בורחים בכלל. בגלל שהם לא יכולים לעבוד עם האגו, עם הקטע הזה שהוא לא יכול להתגבר על הרע?

מי רוצה לעבוד נגד האגו שלו, אף אחד לא רוצה.

תלמיד: אז זה רע?

אבל אין ברירה, יש אמת. ואם האמת יקרה לי, ואני רוצה לא לחיות סתם, אלא להגיע להמטרה, מטרת הבריאה, אז אני הולך ועובד.

תלמיד: רק חכמת הקבלה מדברת על זה?

על מה?

תלמיד: זאת אומרת, הקטע הזה לעבוד עם היצר הרע, שום דת בעולם לא עושה את זה?

רק על זה חכמת הקבלה מדברת. רק על זה כל התורה מדברת. כי כתוב, "בראתי יצר הרע, ובראתי תורה תבלין", כי המאור שבה מחזירו למוטב. זו כל התורה. תורה זה נקרא אור שמחזיר, מתקן, זאת אומרת, את היצר הרע, ליצר הטוב. ואם לא מתעסקים בזה, זה לא נקרא שעוסקים בתורה. אז לא עוסקים בתורה. עוסקים במשהו שזה חכמה. כתוב חכמה בגויים תאמין, ברצון לקבל. אבל תורה, תורה קיימת רק בישראל, במי שמשתוקק "ישר א-ל". כמה יש לך כאלו בעולם. אולי בקושי אלפיים, שלושת אלפים, זה הכול.

תלמיד: אלה שמתעסקים בדת הנצרות, הם לא יודעים שיש יצר הרע וכל הסיפור הזה?

הם לא יודעים שבהם ישנו יצר הרע.

שאלה: מה זה אומר לתאר את הרצון לקבל עם התורה?

החבר שאל, האם התורה היא קשורה לרצון לקבל. אז אמרתי לו, רק מי שמטפל ברצון לקבל, הוא מגלה שבעולם שלנו יש כוח שמתקן את הרצון לקבל, והכוח הזה נקרא תורה.

שאלה: זה אומר שעלינו ללמוד תורה?

"ללמוד תורה" זה נקרא למשוך את המאור העליון המחזיר למוטב, מחזיר את הרצון לקבל למוטב, לרצון להשפיע. ואז אנחנו לומדים תורה, לומדים איך האור העליון הזה שנקרא "תורה", הוא בנו הופך את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע ואנחנו נוכחים בזה. אנחנו רואים את זה. אנחנו לומדים את זה. ואז אנחנו בזה לומדים את התורה. ומתוך הפעולות האלה אנחנו מתחילים להכיר פעולות הבורא. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". שבזה שהוא מטפל בי ומתקן את הרצון לקבל שלי שיהיה בעל מנת להשפיע אני מכיר אותו. אחרת אני לא אכיר אותו. אחרת מי מכיר את הבורא? ואנחנו לא רק מכירים. אנחנו דבוקים בו. אנחנו נעשים כמוהו, מכירים את הפעולות שלו.

שאלה: מה זה אומר לעשות את זה דרך התורה?

לא דרך התורה. "התורה" זה נקרא אותן הפעולות שהרצון של הבורא עושה על הרצון שלנו האגואיסטי. שהוא פועל על זה, האור הזה בכללות נקרא "תורה". והפעולות האלה שאנחנו רואים איך הבורא עושה זה נקרא שאנחנו לומדים פעולות האלה. זה נקרא "לימוד תורה".

קריין: לדעתי, החבר שואל על המילים פה שכתובות באות י"ב שתסביר אותם. "אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות, ואנו מצווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות,". מה זה אומר "לזכות אותו על ידי תורה ומצוות"?

יש לנו רצון לקבל, האגו שלנו. (ראו שרטוט מס' 1) מלמעלה מגיע אור והוא משפיע על האגו, על הרצון לקבל ונותן לאגו הרגשה שהאגו הזה הוא רע. האגו מתחיל להרגיש שהוא הפוך מהאור. יש לו הרגשה רעה.

ואז הוא רוצה להפוך את עצמו להיות הטוב. איך הוא עושה את עצמו לטוב? הוא רוצה לקבל את האור, אבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, שתהיה לו כוונה על מנת להשפיע. אם הכוונה להשפיע לבורא שווה לכוונת האור במשהו, להשפיע לנברא, אז לפי הגודל של הכוונה להשפיע לבורא, וגודל הכוונה להשפיע לנברא, שניהם דבוקים, נעשים כאחד, דבוקים. זה כל העניין.

אם יש אור שברא את הרצון לקבל, זה אור אחד. יש אור שמשפיע על הרצון לקבל ומעורר ברצון לקבל הרגשה שהוא מקבל, הפוך מהבורא, זה אור אחר. זה אור שנותן לרצון לקבל כוח להשפיע לפי מה שרצון לקבל מבקש ממנו. ויש אור שמגיע והוא מתחבר לרצון להשפיע שמתעורר ברצון לקבל, וכך הם מתחברים. יש הרבה אורות. הרבה אורות מלמעלה, והרבה תגובות מלמטה.

שרטוט מס' 1

אז אם כך אני חוזר על אות י"ב.

אות י"ב

"אמנם יש להבין, כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה," של כל הבריאה "הוא רק הרצון לקבל בלבד, ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה," לא שייך לבריאה, לנבראים "אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית'," מהבורא "א"כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות," למה הוא רע, למה הוא כזה, מה קרה, למה אנחנו חושבים שהוא רע? "ואנו מקווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות," אם אני עושה פעולות תיקון על הרצון לקבל ומכוון אותם בחזרה לדבקות בבורא זה נקרא "תורה ומצוות". "עד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של מחשבת הבריאה." מחשבת הבריאה, שאנחנו נהיה שווים לבורא. סימן קרואה, זו מחשבת הבריאה, להיות דומים לבורא.

שרטוט מס' 2

מה אני עושה? 1. הנברא זה הרצון לקבל, זה האגו. 2. מגיע לאגו האור העליון. 3. האור העליון מתחיל להזמין בי את הרגשת הרע. אני מתחיל להכיר את האגו שלי, הוא לא סתם אגו שלי, עד כמה הוא רע. רע. במידה שאני מרגיש שזה רע, ואני לא יכול להסכים עם זה, במידה הזאת אני מתחיל לבנות בי כל מיני מערכות איך להפטר מהרע. אני יכול להפטר, להפטר, להפטר מכל מיני סוגי הרע. עד שאני מגיע למצב שאי אפשר לברוח מזה. אי אפשר.

נגיד, בא וירוס הקורונה, באות כל מיני כאלו בעיות, אין לי לאן לברוח. אני מתחיל לחשוב, מאיפה, למה, כן, לא, מה לעשות? ואז אני מתחיל להכיר שאין לי ברירה, 4. אני צריך להפוך את הרצון לקבל שלי הרע, להפוך אותו לטוב. ואז מתחילה העבודה.

זה נקרא כבר "הכרת הרע". אז אני צריך לעבור הרבה שלבים עד שאני מכיר את הרע, ואז אני מתחיל לעבוד עימו. אין לי ברירה. אנחנו נמצאים עכשיו בשלב הזה. עכשיו פעם ראשונה אנחנו נראה עד כמה האנושות רוצה לצאת מכל העומק שהיא נכנסה, מכל הרע הזה, ולא מסוגלת. היא נדרשת כאן לשנות את החברה, לשנות את היחסים בין בני אדם. לחשוב על העולם כולו כעולם האינטגרלי. בלי זה היא לא יכולה לפתור שום בעיה.

כאילו לא היה שום דבר. איזו מכה הייתה, כמה אלפי אנשים מתו? פחות מהרגיל. מה קרה? האיכות של המכה. כי המכה הזאת באה בצורה איכותית חדשה. היא פעלה כנגד כל האנושות בצורה כללית, אינטגרלית. ולכן זו מכה באיכות חדשה, ואנחנו לא ידענו ולא יודעים איך להתגונן כלפיה, ולכן יש לפנינו בעיה. אני לא כותב שום דבר. אפילו בטוויטר לא מסוגל לכתוב, כי זה צריך עכשיו להתגלות, עד כמה האנושות תלמד ממש מכל הפעולות שלה עד עכשיו שהן לא טובות, לא עוזבות אותה. כל העבודה שלנו היא להשתמש בכוח העליון כדי להפוך את עצמנו להידמות לבורא, על מנת להשפיע.

לכן מה שאנחנו עושים כאן ממינוס, (ראו שרטוט מס' 2) שמכירים את זה, הופכים את עצמנו לפלוס, ואז בצורה כזאת אנחנו עושים. על ידי מה? על ידי אותו אור. האור שמשפיע והופך אותנו ממינוס לפלוס נקרא "תורה". והשינוי שהרצון לקבל מקבל על ידי התורה שמתקן את עצמו בכוונה על מנת להשפיע נקרא "מצוות".

וכך אנחנו מתקדמים. וזה נקרא "תיקון על ידי תורה ומצוות". תורה זה האור העליון שמתקן את הרצון לקבל שלנו בכוונה מעל מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אני רוצה להיות במצב שבו אני רואה שאני צריך לעשות תיקון. האם אפשר להימצא כל הזמן במצב שאני רואה שיש לי עוד תיקונים לעשות?

אתה יכול לראות שלפניך יש תיקונים בתנאי שאתה תתחבר עם העשירייה. כי כל התיקונים אתה יכול לעשות רק בחיבור שלך עם עשירייה. אלו הם התיקונים. ואם אתה לא נמצא בעשירייה, אתה אפילו לא תראה מה יש לך לתקן. אתה תראה שאתה מתוקן, הכול בסדר. מה רוצים ממני? אני עשיתי למישהו רע, אני רע, מה פתאום? אני כמו כולם. אני אפילו אולי מתפלל ועושה משהו לבורא.

אלא רק בתנאי שאתה מכין מקום לתיקון, שזה התכללות בחברה, רק בתנאי הזה אתה מתחיל לגלות מה אתה באמת צריך לתקן. אחרת אתה תמצא לעצמך כל מיני כאלה פעולות כוזבות שאתה תחשוב שזה מצוות, שאלו התיקונים. התיקונים זה חיבורים שלך בעשירייה. מתוכם תבין הלאה מה אתה צריך לעשות. ומי שלא מחובר עם עשירייה, עדיין אין לו מקום לעשות תיקונים, אין לו מקום להתחבר לבורא, אין לו מקום לגלות את הבורא. עד כמה שזה לא נעים לשמוע אבל אני חייב את זה להגיד ולהזכיר.

שאלה: אם אני מממש את היצר הרע שלי, אני מזהה אותו ואני מתפלל לבורא שיתקן אותו אבל היצר הרע לא מיתקן, מה חסר לי?

אם היצר רע לא מיתקן אחרי כל המאמצים שלך ולא משתנה, סימן שאתה לא עושה את זה נכון. אבל אם תעשה את זה נכון אתה תרגיש לרגע אחד שאתה תיקנת את עצמך והשגת משהו ומיד תגלה שיש לך יצר רע עוד יותר גדול כדי שתתקן גם אותו ועוד ועוד, וכך בכל פעם ופעם שאתה הולך לתקן את היצר הרע שלך אתה תגלה תיקון ומיד קלקול עוד יותר גדול וכך תוכל להתקדם עד שתתקן את כל יצר הרע שלך.

שאלה: כדי לעבור מרע לטוב אנחנו קודם מגלים את הרע הזה בנו וככל שאנחנו חוקרים אותו כך אנחנו מגלים, כך אני מגלה שאני הופך ליותר גס, לבלתי נסבל, ממש הפוך, וכאילו כל העבודה מכוונת לתוך העשירייה, לאהבה כלפי החברים, ואז איכשהו פרקטית זה הופך לבלתי אפשרי, ונראה שאם תלחץ עוד יותר, מה יצא?

תגיד בבקשה, אתה למדת בבית ספר, אולי אפילו באוניברסיטה, וקיבלת נגיד בבית ספר שאלות למבחן בכיתה א', ואז בכיתות ב', ג', ד', ובכל פעם שעלית מכיתה לכיתה המבחנים נעשו יותר קשים, נכון? אז מה אתה בוכה, זה לא מובן שכך צריך להיות? אנחנו עולים במדרגות, צריכים לתקן רצון לקבל יותר גדול, יותר גדול, ואז על ידי זה אנחנו מתקדמים לגמר תיקון. כך זה קורה, זה לפי ההיגיון הרגיל גם בעולם שלנו.

שאלה: איך לחזור בתשובה אם עשיתי כמה פגמים בעשירייה מבחינת מחשבות וכוונות לא טובות?

זה לא חשוב, מה שהיה היה. תרשום את זה על חשבון הבורא.

שאלה: אני מרגיש שהאגו שלי לא רוצה להשפיע. אני מבין שמקובלים כותבים שהוא רע אבל אני מזדהה איתו יותר מאשר איתם, אני לא רוצה להשפיע וזה גורם לי רע. כיצד לעבור שלב ולהרגיש את האגו כרע?

אתה לא תוכל לעשות את זה לבד. אתה חייב חברים שהם יתפסו אותך ויוציאו אותך מתוך האגו שלך יחד עם הבורא. הבורא והחברים יחד, רק הם יחד יכולים להוציא אותך מתוך האגו שלך.

שאלה: מה חסר בכדי שהאנושות תעבור תהליך של הכרת הרע ושנאה לרע ורצון לדעת מה הטוב, כי נראה שהיא תמיד מקבלת מכות בלי שהיא תשנה את היחס שלה בצורה מהותית?

זה נכון. אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מאוד מיוחד ואנחנו צריכים לעזור לאנושות ולהסביר מה קורה. בחודשים הקרובים האנושות תתחיל לעכל סוף סוף איפה היא נמצאת. היא נמצאת באנושות אינטגראלית כלפי הכוח העליון של הטבע. עליון זה לא חשוב, אבל כלפי הטבע, כלפי הגורל, כלפי לא יודע מה ומי.

האנושות תראה עד כמה היא לא מסוגלת לנהל את עצמה בגלל היצר הרע שלה, בגלל האגו ששולט בכל אחד ואחד וכל אחד מושך לכיוון שלו ואתה לא יכול לעשות עם זה שום דבר. אתה מגיע לממשלה, תראה כמה הם מוכנים להרוג זה את זה. אתה מגיע לכל מקום, אתה רואה איך האגו שלנו חוגג, לא נותן לנשום, לא נותן לעשות כלום.

והמצבים האלה הם יגברו עוד יותר, עד כדי כך שאם עכשיו ישבנו בבית, אז כמו שכתוב "שונא איש יושבי ביתו", אתה תתחיל לגלות בבית שכולם שונאים אותך. ילדים, אישה, כולם, ממש כל הקרובים שלך, כל מי שנמצא, כולם שונאים אותך. עד כדי כך האגו בכל אחד ואחד ידרוש מכולם כאלו דברים, כאלו יחסים.

לכן אם לא נתחיל להסביר מכאן והלאה את הנחיצות שלנו לתיקון על ידי קרבה, על ידי מאמצים שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו ניכנס לתקופה שהיא חושך, היא חושך ממש. זה נקרא "חושך מצרים". כמו שהיה לקבוצה הזאת שרצתה לצאת ממצרים, על ידי מה רצתה לצאת? על ידי מכות.

היא לא רצתה לצאת, היהודים רצו להישאר במצרים, היה להם טוב, פרעה היה טוב. מה הוא היה אומר? תעבדו ותיהנו מהחיים, נתתי לכם את החלק הכי יפה בנחלתי, ואתם עובדים ומתפרנסים והכול יפה, מה חסר לכם? לא חסר לכם כלום. ואז הבורא מביא מכות עד שהיהודים האלה, הקבוצה הזאת שהיא חייבת לפי תוכנית הבריאה להתחבר עמו, עם הבורא, הקבוצה הזאת מתחילה להרגיש מכות מכל הכיוונים. מפרעה, מהמצרים, מהטבע, מהכול, עשר מכות מצרים מכל הצדדים. ומה נותר להם? רק לפנות לבורא. אבל זה מאוד קשה.

עם זה אנחנו צריכים להגיע היום לעולם ולהגיד לו, ישנה רק אפשרות אחת, לצאת מהאגו שלנו, להתעלות מעל האגו שלנו ואז בצורה כזאת אנחנו כן יוצאים מהווירוס הזה ולא נותנים לכל יתר הווירוסים להיכנס בנו, אחרת הם עומדים בתור.

אני אומר לכם, ואנחנו כבר מבינים את זה ומסכימים עם זה שכנראה באמת כל הווירוסים, כל הבעיות עומדות בתור. לכן בוא נבין את הייעוד שלנו, למה אנחנו קיבלנו את הידע, את הקשר בינינו, ולמרות שאנחנו מאוד קטנים ולא מבינים עדיין הרבה ואין בנו כוח, זה כך צריך להיות, מפני שכל ההבנה וכל הכוח בא מתוך החיבור עם הבורא. זה לא שבנו צריך להיות אלא מהחיבור עמו ולזה אנחנו מסוגלים.

(סוף השיעור)