שיעור בוקר 12.11.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "ערבות" – חלק ב'

קבוצת ניו יורק, אני רוצה לדעת אם יש שאלות בקשר לכנס כדי שנוכל לדון עליהן.

תלמיד: יש לנו כמה שאלות, זה לא מוכן כרגע. יש לנו עוד הרבה על מה לדבר היום, אנחנו רוצים להמשיך לעבוד על חומרי השיעור, אבל היו כמה שאלות.

שאלה ראשונה היא לגבי אורך השיעורים. בכנס הקודם אמרת ששיעור צריך להיות קצר יחסית.

תבדוק עם כולם, לי לא חשוב. משעה וחצי עד שלוש שעות, כי פחות מזה אני לא חושב ששיעור הוא מציאותי. אני שמעתי ששלוש שעות זה כבר מעייף, זה מידי, זה נמרח, בכנס הקודם קיבלתי כזאת תגובה, לכן אחר כך עשינו שעתיים. אולי שעתיים זה באמת נכון. אתם רוצים יותר? בבקשה יותר. לי לא חשוב, אני אעשה מה שאתם רוצים. אז תעשה משאל עם ולפי זה נמשיך.

שאלה: חשבנו לעשות באמצע הכנס, באמצע שבת אחרי שלושה שיעורים, איזו פעילות שמתחילה מקומית, מתרחבת לאזורית ואז גלובלית שבה אנחנו מדברים על המצב שלנו, על מה שקורה בכנס, ומה אפשר לעשות כדי להשתפר. האם יש מקום לדברים כאלה או שעדיף לא להתמקד בדברים כאלה באמצע הכנס?

אם אתם מדברים ביניכם על נושא הכנס, ודאי שעדיף שזה יהיה, טוב שיהיה ואפילו על חשבון השיעורים שלנו. כדאי אפילו לקצר בשיעורים כדי שאתם תהיו בקשר ביניכם, אבל בקשר בונה, לא פורמאלי, אלא קשר בונה. אם אתם יכולים לארגן דבר כזה, זה הכי חשוב, יותר חשוב מכל הדיבורים שלי.

שאלה: בסוף הכנס הקודם נשים שאלו אם תרצה לשמוע גם קבוצות מיקוד של נשים, טכנית זה אפשרי, השאלה אם אתה רוצה לשמוע, אם זה יעזור?

לא. זה לא יעזור, אלא יקלקל. אנחנו עושים כנס נשים וגברים, ומופיעים רק גברים ושואלים רק גברים. אנחנו יכולים לקבל שאלות מנשים, אלא שגבר יקבל את השאלות, אצלנו יש אחראי לזה. בקיצור צריך להיות מצד הנשים גבר שמתרגם, שמעביר, שפונה ושואל.

חוץ מזה אם נשים רוצות לעשות כנס נשים לנשים בלבד עם השאלות הספציפיות לנשים, אני כן מוכן, לא אכפת לי לעשות עוד אחד. ואנחנו מתקדמים לדבר כזה, הן כבר מתכננות לעשות כנס כזה. אבל לא מעורב, מעורב זה לא טוב, זה מסיח את דעתם של הגברים ואני לא מסכים לזה.

לנשים דווקא לא אכפת. זה טוב להן אם הן עם גברים, הן אוהבות מתוך זה להתעניין יחד, ללמוד יחד, זה לא מפריע להן אלא דווקא ההפך, זה מעלה להן את חשיבות הלימוד. ואילו גברים שנמצאים יחד עם נשים, כבר אין לימוד ואין כלום.

שאלה: בכנס מוסקבה הקודם עשית רצף של שאלות ואחרי זה היו שאלות בשידור חי, הפורמט הזה הוא טוב, אתה רוצה שנמשיך איתו בכנס ניו יורק?

לי לא חשוב באיזו צורה, רק שיהיו שאלות שבאות דרך הגברים. אתם בוחרים הכול, רק כאן אני אומר מה הגבול.

שאלה: בכנס הקודם זה התחיל עם מטרה להגיע לחברים במעגלים יותר רחבים, לקרב אותם, ובסוף סיימנו בכנס מאוד פנימי. השאלה אם בכנס הזה יש בכלל טעם לחשוב על מעגלים יותר חיצוניים או שמלכתחילה להתעמק פנימה יותר במקום שלנו? כי הרגשת החברים היא שאנחנו צריכים להתעמק יותר פנימה אל המקום שבו אנחנו נמצאים.

נכון. כל הלימוד שלנו הוא יותר ויותר פנימה, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לעשות פעולות החוצה, ופעולות החוצה הן כבר אחרות והפוכות מפעולות פנימה, ולכן ודאי שאני רואה שאנחנו צריכים להבדיל בין אלו לאלו. אנחנו לא מזמינים אנשים חיצוניים, רצינו פעם לעשות את זה וראינו שלא הצלחנו, כי בכל זאת אנחנו מכונסים בפנים כשאנחנו מתאספים.

לכן כנסים למתחילים, למשל אתמול עשיתי וובינר, אני נותן שעה בשבוע, אמנם הוא ברוסית אבל ראיתי שמתחברים מצ'ילה ומדרום אמריקה דווקא מתחברות הרבה קבוצות. אני מוכן לעשות את זה בצורה אחרת, לעשות זאת ביום ראשון שזה יום חופש כללי, אני מוכן לעשות שעתיים, שלוש, לא חשוב כמה, לכל הכלי העולמי, ואני אדבר לא בעברית כי יש מעט מאוד אנשים חיצוניים, אלא בכל זאת ברוסית, ויהיו תרגומים לכל השפות. ואני כבר אשים לב לקבוצות לאו דווקא מרוסיה, אלא מכל העולם. מה שאתם רוצים, אני מוכן כך לעשות, תחשבו על זה אלה שמתעסקים בהפצה הרחבה החיצונה.

שאלה: ספציפית לכנס הזה, הזכרנו שבכנס הווירטואלי הקודם בצפון אמריקה מבחינת כמות אנשים היו לנו חצי מאלה שהיו בכנס הפיזי, נראה לי שזה גם דומה ביתר המקומות בעולם. מה לדעתך אפשר לעשות כדי להביא יותר חברים לכנס הווירטואלי? כי זה לא רק לידע אותם, כמובן שיש כזה דבר, אלא זה משהו אחר.

אני חושב שהבעיה היא שאתם הופכים כנס וירטואלי לשיעורים, ושיעורים אפשר לשבת ולשמוע מהבית, או באיזשהו מקום אני עם עוד כמה חברים לוקחים כמה בקבוקי בירה ויושבים יחד ושומעים שיעור. אם אתם תעשו מכנס כינוס, שיהיה יותר דגש על החיבור ביניכם ופחות על מה שאני מדבר, כי אני מספיק מדבר כל יום, אז אנשים ירגישו שכדאי להם לבוא ולהתחבר פיזית, נפשית יחד, ולא להיות מרוכזים בי אלא ביניהם. לכן הכנס צריך לקבל צורה אחרת.

תנסו לחשוב איך לעשות זאת, ולא שאתם מסדרים את סדר היום שזה שיעורים, וסביב המורה שאי שם יושב, זה לא כנס. זה פשוט יום שבו לומדים שלוש פעמים במקום פעם אחת. תנסו לחשוב איך אתם עוברים לפורמט אחר, שכל הכנס הוא ממש יהיה ככינוס, שאתם תרגישו מה עוד לעשות כדי ליצור את ההרגשה הזאת של "שדה אשר ברכו ה'" בינינו. זו הנשמה, זה הכלי של הנשמה, זה הלב המשותף שלנו, איך את זה אנחנו בונים. אם אנחנו נתרכז בזה, כולם ירצו להיות גם פיזית יותר קרובים זה לזה ויתקבצו יחד למקומות כאלו. תחשבו על זה.

תלמיד: בכנס במוסקבה היה את העניין של קבוצות המיקוד, זה מאוד מאוד חיזק את המרכזים המקומיים, היה רצון מאוד חזק לאנשים להתאסף במרכזים המקומיים, כי היה את העניין שאם יש עשרה אנשים בקבוצה, אז הם מקבלים את יכולת השידור ויכולים להשתתף כקבוצת מיקוד במהלך השיעורים. אז אולי לחשוב על איזשהו תרגיל כזה שיביא עוד יותר כוח לקבוצות המקומיות ורצון לחברים להתאסף.

את זה אתם צריכים לכתוב באיזה דף, באיזה מקום של הכנס, ושיהיו שם כל מיני המלצות, כל מיני דברים, דרישות, ואז שידונו וימליצו. מצידי אני מוכן לתת כמה שיחות שאתם רוצים וקצרות, וכל היתר שתהיה פעילות שלכם, אבל באמת פעילות, לא שנרדמים אחרי המסכים, אלא שבאמת נכנסים בלב ונפש לחיבור. זה נקרא כינוס.

שאלה: נחשוב על זה. שמענו שהולך להיות כנס פיזי בשנה הבאה בצפון אמריקה, האם אפשר להשתמש בכנס הזה כהכנה לאותו אירוע?

זה קצת רחוק.

תלמיד: האם זה יכול להיות בסיס לכנס פיזי או שאין קשר ביניהם?

אני לא יודע, אני לא חושב שזה יכול להיות בסיס לכנס פיזי, אצלנו משתנים דברים מהר מאוד ואנחנו עוד לא יודעים. אני מקווה שלכנס פיזי אנחנו נהיה באמריקה, במקסיקו, אני רוצה לעשות לפני זה גם כנס במונטריי, יש לי שם גם אפשרות לצאת לכלי תקשורת, אולי גם תהיה הזדמנות כזאת באמריקה.

לכן אני חושב שעוד מוקדם לנו להגיד איזה נושא יהיה לכנס. נחשוב על זה אחרי הכנס הגדול שלנו, כשנתחיל להתקרב לכנס שלכם. אבל הכנס יהיה פיזי, אני מסכים, חשבתי קודם שאנחנו כבר יכולים לעבור לכנסים וירטואליים, אבל שכנעו אותי בכל זאת להישאר בינתיים במתכונת הזאת.

אז אני אבוא למונטריי, אני אבוא לניו יורק, ונעשה כנסים פיזיים. הנושא ייבדק.

תלמיד: לגבי השפה שבה תדבר בכנס. בדיונים הראשונים שהיו לנו הרגשנו שאולי עברית עדיפה כי החברים בצפון אמריקה רגילים לראות אותך מדבר עברית עם תרגום.

אין לי שום בעיה, אז הייתה עדיפות לקבוצות ברוסיה, ולכן דיברתי ברוסית. אם אתם מעדיפים שהאמריקאים ישמעו עברית, שזה לא יהיה כל כך אנטגוניסטי להם, למרות שהם לא מבינים גם אותה, אז אני מוכן לדבר בעברית. לי זה לא פחות, אני מבטא את עצמי בעברית כמו ברוסית.

אם זה נוגע לאיזה הבחנות מדויקות, נפשיות, פנימיות, לאיזה מילים אולי, הרוסית היא בכל זאת שפה מאוד עשירה בעניין ההרגשה, אבל אני לא מרגיש שום הגבלה. בפרט שזו שפת המקורות שלנו, ואפשר להביא גם ציטוטים מהמקור, לא בתרגום, לא כלום. אני מוכן. כבר דיברנו על זה אני חושב שזה יהיה בעברית.

תלמיד: אז נעבוד על התוכן כמו שאתה מנחה אותנו, אולי זה קצת ישנה את הלו"ז. אבל רצינו גם להוסיף שקבוצת ניו יורק באמת עשתה פעולה מיוחדת, ומינתה מישהו מהקבוצה שיהיה אחראי על כל אחת מהמחלקות, ויוצא שיש לנו חבר שהוא אחראי על התיאום של כל הפעולות מכל הכלי העולמי, יש לנו חברים שמוציאים את האינפורמציה, ומחזירים אותה אלינו, כך שאנחנו נוכל לשרת את הכנס בצורה הטובה ביותר. זה כהכנה לכנס ואנחנו מאוד שמחים. ואם יש למישהו איזה רעיונות, תכתבו לנו לכתובת של הכנס.

יופי, בהצלחה. אני מקווה שכל החברים שלנו מכל העולם ישתתפו בזה בצורה פעילה, כי באמת ההשתתפות בזה מקדמת את האדם בצורה הכי מועילה לתיקון. זהו, יותר מזה אין לי מה להוסיף. רק תחשבו כולם איך אנחנו עושים מכת הפצה ביום הזה של הכנס. לא לחשוב שזה יום אחד, וזה יעבור, זה האמריקאים עושים. זה לא שהאמריקאים עושים, אלא כולנו מתחברים, ומתחברים מחוצה לכל אחד בשדה העבודה, "שדה אשר ברכו ה'", שכולם צריכים לצאת לשדה הזה, ושם להשקיע את עצמנו, בחיבור עם כולם. אז בבקשה לחשוב איך אנחנו עושים את זה. ואנחנו יכולים תוך יום אחד, תוך חצי יום להשיג ממש מדרגה רוחנית, הכול תלוי במאמץ.

תלמיד: מתוך "שם משמואל", הוא כותב כך: "ההפרש בין לשון אסיפה בבני אדם ובין לשון קיבוץ, כתוב "האספו הטהרו":. דהנה אסיפה הוא יותר התאחדות בלב ונפש מלשון קיבוץ, כי קיבוץ שייך גם בגופים לבד אף שהדעות בלתי מתאחדות, אבל לשון אסיפה בבני אדם הוא בלב אחד ג"כ, והוא לשון אסיפה מבחוץ לבפנים ששם מתאחדים ביותר.

זהו, אז זה צריך להיות.

שאלה: נראה לי שמאוד חשוב שנתמקד בחברים שלא הצליחו להגיע לכנס הווירטואלי האחרון, שלא השתתפו כי יש לנו הרבה מאוד חברים שמגיעים לכנסים הפיזיים, ואנחנו רואים שבכנס הווירטואלי הם לא השתתפו. לכן אני חושב שהפעולה הראשונה של ההפצה היא שכל הקבוצות יתמקדו באותם החברים שלא הגיעו בפעם האחרונה, וצריך להרים את החשיבות בנושא. יש הרגשה מאוד מיוחדת שלא מקבלים דווקא בכנס פיזי, ואנחנו צריכים לשם כך גם כמות וגם איכות, וגם איך נוכל להיות שלמים בלי כל החברים שלנו?

כן, זה נכון, צריכים לשים לב לזה. דיברנו על זה קודם, אני לא יודע, יכול להיות שברוסיה יותר הצליחו להביא את האנשים לכנס ובאמריקה פחות, זה תלוי במאמץ. הקבוצות צריכות להשפיע זו על זו, לספר זו לזו איך הן הצליחו, אם מישהו יותר מצליח, פחות מצליח, וכך ללמוד זו מזו. אבל לעבוד על זה שלפחות את כל החברים שאי פעם קשורים, נניח פעם בחודש, יש כאלה שמגיעים רק מכנס לכנס, לקשור אותם לכנס היומי, זה חובה. ובכלל לפרסם את הכנס. כנס יומי ווירטואלי זה יכול להיות דווקא דבר שאפשר מה שנקרא למכור אותו, זה הרבה יותר קל.

שאלה: האם אני צודק בזה שהמטרה שלי היא להיות הערב של כולם?

זה ודאי, אתה מצדך, כמו שדיברתי הרבה פעמים, המלכות שאחראית להביא את כל יתר הכלי, את כל יתר הספירות לכתר, לקשר לכתר. אתה, וכך כל אחד ואחד. ואם אתה לא תעשה את העבודה שלך אז זהו, חלק המלכות שנמצא בך, אם לא תהיה מתוקן, כל המערכת בכל חלק וחלק שבה היא תהיה בחוסר.

תלמיד : אם כך אני זורק אתגר ספציפית לישראל, היות ומה שהם עושים משפיע מאוד על מה שקורה. האתגר הוא שכל מי שנמצא כאן ורוצה להיות הערב ליתר הכלי, תתחילו להזיז את עצמכם ותוודאו שהאנשים שנמצאים בעולם יגיעו לכנס הזה, אין יותר זמן לשטויות, אנחנו חייבים לפעול עכשיו.

זאת אומרת אתה אומר כך, אני צריך להיכנס למחברת שלי, לפייסבוק שלי, לכל המקומות שבהם אני מתכתב עם האנשים, איפה שיש לי כתובות שלהם, ולפרסם לכולם ידיעה על הכנס, ובקשה ואפילו דרישה, שהם ישתתפו בזה, ולשלוח להם, לא חשוב עד כמה הם קשורים כבר או לא, את כל הידיעה, ואת הדף של הכנס, והכול, ולעורר אותם להשתתף. יפה, לכל אחד יש היום בתוך הטלפון שלו, בתוך המחשב שלו את כל הכתובות האלה, וודאי שכל אחד ראוי שיעשה כך.

שאלה: אם נסתכל על התהליך שעברנו, יצאנו ממקום של עשיריות קבועות שהיו בזמנו, שבהן באמת הייתה הרגשה של בטחון, של בעלי הבית, שאנחנו בונים תכנית לערבות עם מפגשים שבועיים וכולי. ואז אתה זרקת אותנו לעשיריות של יום אחד, זה היה בהתחלה, לפני ההתכללות והכול, אם אני זוכר נכון זה היה כדי שנגיע לצעקה לבורא.

ובאמת אחרי תקופה של כל מיני סיבובים וגם הרבה מאוד התערבבויות, ישנה הרגשה, לא אצל כולם, אבל אצל לא מעט חברים, שאיבדנו אחיזה, זאת אומרת, יצאנו ממשהו מאוד קבוע, אולי קצת יותר פסיבי, לא אקטיבי כלפי כניסה לערבות, שמחכים שמשהו יקרה וכל מיני דברים כאלה. עכשיו, לפחות פה, כשאנחנו הולכים להיכנס למסגרת חדשה, השאלה היא, האם זה טוב להחזיר את הרגשת השליטה? זאת אומרת נניח שעכשיו יהיו לא מעט חברים שייכנסו לעשירייה ביחד לשלושה חודשים, ואז הם יוכלו לבנות ביחד תכנית עבודה, איך נכנסים לעבוד, איך עוזרים לאקטיביות שעליה דיברת היום, איך כל רגע מחזקים את הקשר בינינו, מחוצה לנו. או שאשאל אחרת, למה התהליך הקודם לא הביא אותנו לצעקה לבורא, למה הוא הביא למצב כזה לא ברור, מה חסר כדי להגיע מהמקום הזה לצעקה לבורא?

חיסרון. עדיין אין חיסרון לזה.

תלמיד: אז אם עכשיו ניכנס לתהליך, נעלה הילוך, נתחיל מחדש, דף חדש, איך כן להגיע לצעקה לבורא?

מפעם לפעם, נרגיש שהחיים הרוחניים נמצאים דווקא בין החברים, בינינו, מחוצה לי, שם נמצא המרחב הרוחני ולא בי. ואז אני מתחיל להעביר את הדגש של הקיום הנצחי שלי, הכדאי, לשם, מחוצה לי, וכל הזמן לדאוג מחוצה לי, כאילו נפתח עוד בנק, איזו קופסה, ששם אני מוסיף ומוסיף את מטבעות היגיעה שלי, יותר ויותר, ומשייך לזה יותר ויותר חשיבות, מאשר לבהמה שלי, אז אני רואה את עצמי, ואת החיים שלי האלו כמשהו ארעי, ושם זה המקום הקבוע. וכך לאט לאט אני עובר. אני אומר לך מתוך ההרגשה, איך שאני מרגיש.

תלמיד: איך לקנות כחברה את המיומנות הזאת של היחס הנכון, בין זה שהכל צריך להיות תלוי בנו, "אנחנו עכשיו הולכים על הכול, אם לא נכנסים לערבות לא יהיה כלום, נגמור את החיים וכולי", לבין התלות המוחלטת בבורא בכל רגע ורגע?

טוב, אתה קיצוני, אתה מביא שתי נקודות קיצוניות, אלה סתם דיבורים.

תלמיד: אני בכוונה מנסה לחדד את זה, כי זה כאילו נזרקים ממקום למקום, איך לבנות יחס נכון לשתי הנקודות.

אני לא יודע מה היחס הנכון לשתיהן, אני אומר שהחשיבות היא למה שקורה מחוצה לנו, ביחס בינינו. ובינינו, שם אתה תרגיש את הקשר שלך עם המקובלים, עם כל הגדולים, עם הנשמות המתוקנות, אתה תגלה את המציאות העליונה רק מחוצה לך. והדגש הזה, מחוצה לך, פתאום תתחיל להרגיש את המקום הזה, שהוא קיים, שיש לו משקל, שיש לו נפח, שהוא מקום, הוא נקרא "המקום" כי בו אתה מגלה את הבורא. ואת כל המצוות אנחנו עושים כלפי המקום הזה, היחס של האדם למקום, מהיחס של אדם לחברו ליחס של אדם למקום.

בזה אנחנו כבר מגלים את השכינה, אין מילים אחרות כאן. ומרגע לרגע, מיום ליום, נתחיל לאתר את הדבר הזה, כקיים יותר, כמציאותי, כבעל משקל, הוא נמצא, אני כבר לא אשכח אותו, אני כבר מתייחס אליו או פחות או יותר, אני נקשר אליו, למקום הזה, הוא הופך להיות אצלי בהרגשה. אני אפילו יכול לאתר בו כל מיני צורות, עביות מסוימת, אני חש אותו, אני טועם אותו, ממש. נניח שזה כמו ערפל, כמו צמר גפן, בינתיים לא [ברור], אבל משהו שכבר קיים. אנחנו חייבים להגיע לשכינה.

שאלה: מקובלים הכניסו הרבה מאמץ לכל מה שהם נתנו והשאירו לנו, מה עלינו לעשות כדי להכניס לפעולות משהו באמת אמיתי, חד, מדויק?

מה שעשו כל המקובלים עד כה, הם הכינו לך את הכול, ואתה צריך לעשות את כל העבודה מההתחלה ועד הסוף. הדור האחרון שאנחנו נמצאים בו צריך להתחיל מאפס, ממש מאפס ולגמור עד מאה אחוז. זה מה שהמקובלים הכינו. הם תיקנו את הדברים האלה, כמו שהדורות הקודמים תיקנו לנו את המצב שאנחנו נמצאים בו, אבל עלינו לעשות את העבודה העיקרית. כל מה שהם עשו זו הייתה רק הכנה, והיום אנחנו מתחילים לעשות את העבודה בפועל. אז אל תחשוב שאנחנו כך, [לא מוטלת עלינו עבודה] עלינו ממש לבצע את כל העבודה, ואנחנו צריכים להרגיש את עצמנו חשובים ומקיימים.

שאלה: אתה חושב שבכנס הווירטואלי כדאי שקבוצות גדולות ישלימו מקומות שאין עשיריות בקבוצות אחרות?

אני לא יודע כלום ולא רוצה לדון בזה, זה לא המקום לדון. על הכנס לא לדון איתי, תדונו ביניכם.

תלמיד: זו הודעה מטעם צוות ההכנה לכנס, וזה גם קשור לחלק מההמלצות שנתת. קבוצת קייב הכינה טבלה, חיברה כמה קבוצות שיהיו תורניות במשך היום על גדלות וערבות.

אז מה הם רוצים, שהכול יתפרסם? שכולם יקבלו את זה? גם על זה לא לפנות אליי. אל תביאו לכאן כל מיני הודעות לא קשורות. שכל קבוצה, מה שבא לה היא עושה. אני נגד זה, יהיה בלגן בשיעור. יש את מארגני הכנס, קבוצת ניו יורק, דרכם בבקשה אתם יכולים להעביר את כל הדברים, אם זה מקובל עליהם הם יעשו, אם לא מקובל עליהם הם לא יעשו, ולא שתקום איזו קבוצה, שתגיד אנחנו עושים כך וכך, אנחנו רוצים כך וכך. לא נכון לעשות כך.

שאלה: אמרת שאדם צריך להגיע לייאוש מחוסר היכולת שלו להתחבר. למדנו שרוחניות מורכבת מניגודים, אז מה מנוגד להרגשת חוסר היכולת להתחבר?

שלמרות זאת אני שמח מזה שאני מגלה את החוסר שלי, את החולשה שלי בלהתחבר, כי אז אני פונה לבורא. לפני זה אין לי דחף, אין לי סיבה לפנות אליו. עכשיו אני פונה אליו, כי ראיתי עד כמה נחוץ להתחבר ועד כמה אני לא מסוגל.

שאלה: איך אנחנו יכולים ליישם את הכוח מעשירייה קבועה לעשירייה אקראית? כי בקבועה אנחנו מרגישים שאנחנו בונים משהו במשך הזמן, ובאקראית אנחנו צריכים להתבטל כל הזמן מול חברים אחרים.

אני לא יודע מה להגיד לך, אני לא חושב שיש כאן עניין של החברים האלו או חברים אחרים, זה עניין של מושג, שיש כאן מחוצה לי רצונות, ואני חייב כל הזמן לעבוד כלפיהם, לא חשוב מי הם בדיוק, ולהעדיף אותם על פני המחשבות והרצונות שלי. ואם זו עשירייה קבועה, או לא קבועה, אני לא רוצה לדון בזה, אני מתרחק מכל הדברים האלה, אתם תדונו במה שטוב לכם, במה שרע לכם, אתם כבר קיבלתם את כל הנקודות כדי לעשות הבחנות, תעשו את ההבחנות הנכונות, ותסדרו את עצמכם כלפי מה שאתם צריכים כדי להגיע למטרה. נקווה שתדונו במצב הנכון. ישנם כאלה שרוצים כך, ישנם כאלה שרוצים אחרת, לא יודע, אני לא מבין ולא רוצה לדעת.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש מהעשיריות האקראיות שאנחנו נמצאים בערבות אפילו שמופיע רק חבר אחד מהעשרה?

אם מגיע רק חבר אחד מתוך עשרה ללימוד אני לא יכול להיות בערבות עם אף אחד. וודאי שלא. זאת לא שאלה, אז אין קבוצה, אז אין כלום. הכל מתחילים רק מזה שישנם אנשים שרוצים יחד בחיבור ביניהם לגלות מקום, לבנות מקום, מה שנקרא כלי, לגילוי הבורא. אם אין אנשים, לפחות שניים, שלושה, אז אי אפשר לבנות את זה, כי אני צריך להיות עם האגו שלי מול האגו של מישהו אחר וכך בינינו לפחות, אני אגואיסט והוא אגואיסט ואנחנו בינינו מייצבים את המקום לגילוי הבורא, שכל אחד יכול במשהו להתעלות מעצמו כלפי החבר. זה מינימום שניים. אבל אם יושב אדם אחד בשיעור ואין לו עם מי להתחבר ולנסות לבנות את היציאה מעצמו, אז אין לו סיכוי להגיע לערבות, לבורא. זה מה שאני יכול להגיד.

לכן צריכים לדאוג כמה שאתם יכולים להגיע לשיעור. אני מבין שהזמנים הם שונים, עכשיו אצלנו שש בבוקר, אצלכם בניו יורק שתיים עשרה בלילה. בצ'ילה זה עוד שלוש שעות הבדל. ואני חשבתי שזה כמו באמריקה הבדל בין החופים.

תלמיד: שתים עשרה וחצי.

עכשיו השעה שם שתיים עשרה וחצי? אז זה לא נורא סך הכל.

תלמיד: יש לנו שני עדכונים חשובים. אחד נתחיל עם זה שכולנו נהייה היום במחשבה על הצלחת ערבי מבוא שמתקיימים בחמישה סניפים, אשקלון, חב"ר, ראשון לציון, תל אביב ונהריה. יש לנו את כל הסניפים האלו שמארחים ערבי מבוא בערב.

זה לתלמידים חדשים או בכלל חדשים?

תלמיד: חדשים לגמרי.

חדשים לגמרי. ערבי מבוא. זה מפורסם, ידוע?

תלמיד: מפורסם, ידוע, הרבה חברים לוקחים חלק בהפצה ובהנחיה של הערבים האלה. עוד הודעה משמחת זה שהחל מהערב אנחנו חוזרים אחרי הפסקה מסוימת, אנחנו חוזרים לשיעורי זוהר. משני עד חמישי החל מהערב אנחנו נהייה בשיעורי זוהר איתך מחמש וחצי עד שבע בערב. אנחנו נמצאים במהלכו של פרויקט הפצה מאוד גדול ויש חברים שיכולים לעזור בשעות הערב, מה ההמלצה שלך לגבי הפצה בזמן השיעור?

ההפצה יותר חשובה. אבל אם באמת הוא יוצא להפצה ומשקיע שם את עצמו. אז הרווח לחברה ולו יותר גדול מההפצה, כי זה קריאת הזמן.

אני לא בטוח שאנחנו נלמד זוהר כל ימות השבוע, חוץ מיום ראשון ושישי ושבת, יש לנו סך הכול שני שלישי רביעי חמישי, ושישי בצהריים. אני חושב שאנחנו ניקח עוד יום או יומיים, ואני רוצה לשאול אתכם שאנחנו נלמד "עץ חיים" של בעל הסולם, זאת אומרת עם פירוש "פנים מאירות ומסבירות", וזה שנכתב לפני "תלמוד עשר הספירות", ושם יש דברים כאלה שנכנסו ל"תלמוד עשר הספירות", ויש כאלה שלא נכנסו ל"תלמוד עשר הספירות", הוא מסביר שם את זה בצורה אחרת, לפעמים הרבה יותר קלה, יפה, קרובה לקריאה.

לכן אני מאד אוהב את הספר הזה, רק יש לנו בעיה, צריכים להדפיס, אני חושב שאם אנחנו נלמד אז אנחנו צריכים להדפיס אותם, כי כבר בסביבות חמש מאות, שש מאות נגיד, אפילו אלף ספרים הם יתפזרו בין התלמידים. אז רצוי שאנחנו נעשה את זה בעצמנו, שיהיה לנו כרך, זה בכל זאת מכתבי בעל הסולם והאר"י, מה יכול להיות יותר.

אז צריכים לתת לו פקודה שידפיס, איך לסדר את זה. אולי בכרך אחד אפשר שזה יכנס.

חוץ מזה איך אנחנו אחראים בכל זאת מה במשך היום עושים. יש אולי מעט אנשים ששומרים על הכיוון, על המשימה היומית וכן הלאה, או לא.

תלמיד: יוצאת כל יום משימה יומית. יש שלושה מפגשי זום במהלך היום, שזה זום עולמי, זה לא רק עם העשירייה, אלא כל החברים מכל העולם נכנסים לכתובת אחת. ויש ומאמר צהריים.

את הכול אני מבין. איך אני עכשיו יוצא מהשיעור לאוויר העולם. בפינה עכשיו עוצר אותי שוטר, מקבל אחר כך קנס בחנייה, ובעל הבית בעבודה, מנהל בעבודה, עושה לי שם גם עשר דקות שטיפת מוח, אשתי מתקשרת בטלפון עם כל מיני דברים בעיות בבית וכן הלאה וכן הלאה. איך אני שומר על זה שכל מה שמתגלה, מתגלה להצלחת גילוי השכינה? איך אני מקבל את כל הדברים האלה, להצלחת גילוי השכינה. איפה אני בניתי חברה שיכולה לחזק אותי כנגד כל ההפרעות האלה של העולם הזה שהבורא מציב לפניי, או לא? יש לי משהו כנגד זה, או לא? הוא עושה לי כל מיני בעיות, צרות, שכנגד זה אני אבנה בתוך החברה שלי חיזוקים שאני לא אתפעל מהשוטר ולא מאשתי אפילו ומכל יתר ההפרעות, אלא אני אהיה עוד יותר על ידם מחובר לשכינה. איך אני עושה את זה? מי ישמור עליי, בזמן שאני פתאום מתנתק?

איך אתם עושים? עכשיו מגיע אליי טלפון, אדוני, שמך כך וכך? כן. אתה חייב להגיע למשטרה, יש לך כאן תיק. "ברגע זה אין לי שכינה, יש לי תיק במשטרה". מה אני עושה? את זה יש לכם, או לא? תדאגו.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-11-12_lesson_arvut_n1_p2_ppdtsLyL