סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 07.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא – העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות.
העבודה באמונה למעלה מהדעת.
זו הכניסה לרוחניות. קודם כל זה מה שקובע איפה אנחנו נמצאים, אמונה למעלה מהדעת. זה בעצם כמו התעודה של האדם, מי הוא, מה הוא, איפה הוא נמצא, כלפי האנושות, כלפי בני האדם, כלפי האגו שלו, כלפי הבורא, כלפי הכול. סך הכול רק נתון אחד, אמונה למעלה מהדעת, היא קובעת מי הוא האדם, מה עימו.
אז נתחיל. כל יום ויום עוד פעם ועוד פעם, עד שנכנסים יותר ויותר, זה יכול לקחת זמן רב, אבל כל פעם יש צעדים, וצריכים למעלה מהדעת להאמין שכל יום מתקדמים לאותו מושג עד שהוא נעשה כחלק מהאדם הקובע את הדרגה הרוחנית של האדם, שהוא כבר נמצא בעולם האמת, בעולם הרוחני ושהוא כבר בהתאם לזה נמצא במגע עם החברים ומגע עם הבורא וכך הולך כבר קדימה. אז כניסה למצב שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", זה מה שעומד לפנינו.
קריין: קטע מס' 37 מתוך רב"ש א', "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".
"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה.
(הרב"ש, מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
דיברנו על זה הרבה פעמים בכל מיני אופנים. בואו נפתח את הקטע הזה.
שאלה: כיצד אנחנו כעשירייה צריכים לגשת לכניסה הזאת שאתה מדבר עליה?
רק על ידי זה שאני משתדל להתחבר עם החברים ודרך החברים לבורא. אמנם אני לא מרגיש את החברים, אני לא מרגיש את הבורא, רק את המושגים האלה אני שומע אבל הרגשה אין לי.
זאת אומרת עדיין הרצון לקבל שלי לא בונה בי כאלו הבחנות, דמויות, צורות, שהכול צריך להיות בתוך הרצון לקבל. חוץ מרצון לקבל לא נברא כלום. לכן צורות הרצון לקבל המיוחדות זה חברים, זה בורא, זה אני, זה עולם וכן הלאה. זה הכול מצטייר ברצון לקבל שלי.
אז אני רוצה עכשיו להתקדם למצב שבשבילי החברים יהיו קרובים לי, הבורא יהיה קרוב לי, ולהבחנות האלה אני משתוקק. אני משתוקק שהם יהיו אצלי חיים חשובים, מורגשים כמו שאני מרגיש משהו מוחשי שיש כאן בחמישה החושים הגופניים שלי, לזה אני משתוקק. ועל זה אני עובד.
שאלה: המ"ן משחרר אותנו מהרע. האם זאת התפילה הנכונה?
אני לא יודע למה המ"ן משחרר אותנו מהרע. אני לא יודע מה זה מ"ן. הבורא משחרר אותנו מן הרע, את זה אני מבין. אני מתפלל לבורא שינקה אותי מכל הדברים שמפריעים לי, להרגיש רוחניות, להרגיש את הבורא עצמו, את החברים שאני נמצא איתם. אבל מ"ן, אני לא מבין הבחנות כאלה. צריכים לדבר בצורה יותר קרובה אלינו, על מה שמובן לנו, כי מדובר על מה שאנחנו לא מרגישים ורוצים להרגיש.
אנחנו לא מרגישים את העולם העליון, לא מרגישים חברים שממש נמצאים בתוכי כמשהו מוחשי. אנחנו לא מרגישים את הבורא. אנחנו רוצים שזה יבוא להרגשה שלנו.
שאלה: רב"ש כותב פה "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה". השאלה, איפה ומתי עובר הגבול אחרי שעשיתי את המקסימום מאמץ, מתי אני באמת עשיתי את כל המאמצים?
מתי שאתה מקבל את הדרגה הזאת, אמונה למעלה מהדעת. ככה זה, אין אחרת.
תלמיד: איך יודעים שאני באמת עושה את המאמץ הזה, וזה לא סוג של עקשנות לעשות עוד ועוד?
כל פעם לבדוק את עצמו, כלפי קבוצה, כלפי בורא, כלפי הפצה, כלפי לימוד, כלפי כל דבר ודבר. כמה שאפשר. כן. ואפילו שאתה רואה שאתה לא מצליח, אתה לא מסוגל להתגבר על העצלות שלך, על עוד כל מיני הפרעות, לא חשוב, אתה ממשיך, מתגבר וממשיך במשהו. או שאתה מתגבר או שאתה נמשך לתפילה. צריכים לברר, או לכאן או לכאן. אבל אתה חייב לא סתם להתנתק מהפרעות, אלא כל הפרעה והפרעה ניתנת כדי שהאדם יגיב עליה, ואז הוא צריך לראות באיזו צורה רוחנית יותר טוב להגיב אליה.
שאלה: כתוב "כל אשר בכוחך לעשות עשה", ואחרי זה כתוב שבאותו זמן הוא מגיע לזמן הישועה. למה הכוונה?
"ישועה" זה נקרא שהוא מתחיל להרגיש נטייה לאהוב את כולם, את כל החברים. שאנחנו עכשיו מסתכלים על עצמנו שנמצאים במסך, אמנם אני מסתכל על פרצופים ופרוצים לא אומרים כלום, אבל אני רוצה להרגיש בי נטייה לאהבה, שאני אוהב אתכם. למה? כי אתם הכי קרובים למה שיש לי, יותר קרובים מהמשפחה שלי, יותר קרובים מכולם, כי אנחנו נמצאים הכי קרוב זה לזה במערכת אדם הראשון. וזה לא חשוב שאחד הוא מאפריקה והשני מאיטליה ושלישי מהמזרח שם מאיזה מקום, לגמרי לא חשוב. אלא לפי ההבחנות הרוחניות, לא הגשמיות, לא של העולם הזה אלא הרוחניות, אנחנו הכי קרובים. אנחנו חלקים הצמודים זה לזה במערכת אדם הראשון, והחיבור בינינו יכול להיות רק בהרגשת האהבה.
אהבה זה שרוצים, כל אחד שרוצה להתחבר לשני, לעזור לשני. ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה", ולמרות שיש קושי אני בכל זאת רוצה להיות בחיבור בין כולם. ולכן הנטייה לתיקון היא נטייה לאהבה, להתחברות. כי כל חכמת הקבלה מדברת על ההרגשה, כי הבורא ברא רצון לקבל, זה רצון להרגיש ואנחנו רק צריכים לבדוק מה בדיוק אנחנו צריכים להרגיש, באיזה כלים ומה להרגיש. זה כל חכמת הקבלה.
שאלה: האם ניתן להגיד שאמונה למעלה מהדעת זאת הרגשה של יתר שמחה בהתקדמות?
כן. כמה שאנחנו מתקדמים באמונה למעלה מהדעת, אנחנו נרגיש יותר שמחה מזה שמתקדמים בדרך לדבקות יתר עם הבורא. נכון.
שאלה: רב"ש כותב שהתורה היא תורת החיים, שזה אומר שזו בעצם חכמת הקבלה. האם נכון להגיד שתורת אור או תורת החיים אלו הספרים, זה השיעורים, ובזה אנחנו צריכים להיאחז?
תורה זה אור, זה לא ספרים, היינו תורה זה הכוח עליון שמגיע לנו מהבורא עצמו. שאנחנו מעוררים את הכוח הזה והוא בא ומתקן אותנו. מה שמיוחד בכוח הזה, שאנחנו מתקשרים לבורא והאור הזה, הכוח הזה מהבורא מאיר עלינו אפילו שאנחנו נמצאים בצורה הפוכה מהבורא. אנחנו נמצאים בעולם של חוקים, במערכת חוקים, אז למרות שאנחנו הפוכים מהבורא יש משהו שקושר אותנו עם הבורא, שזה נגד החוק הכללי. שבכל זאת מהבורא מגיע אלינו קשר, כוח שהוא מארגן אותנו, שהוא בורא אותנו, שזה נקרא שהעולם נברא על ידי תורה, על ידי אותו האור, והאור הזה מוכן, מסוגל לתקן אותנו ולהוציא אותנו מכל מצב שאנחנו הפוכים מהבורא.
לזה מיועד כוח התורה, ולכן אנחנו מבקשים שיהיה. אז מסבירים לנו המקובלים שכבר עברו את השלבים האלו, באיזו צורה אנחנו יכולים למשוך את האור הזה מהבורא, על ידי מה אנחנו יכולים להשתוקק לאור הזה יותר, על ידי איזה חיסרון אנחנו מוציאים בדיוק את האור הזה מהבורא שיבוא אלינו. זו פיסיקה רוחנית, אין כאן שום דבר שהוא מעל הטבע, זה בתוך הטבע, רק בתוך הטבע הרוחני.
אבל שם חוקים מוחלטים, שהם כולם מסודרים לפי רשת החוקים ואנחנו צריכים ללמוד את הרשת הזאת ולהשתמש בה. לכן זה נקרא "חכמת" הקבלה ולא סתם משהו, זו מערכת ידיעות, מערכת חוקים, תרגילים שאנחנו צריכים לבצע ואז אנחנו מקבלים לרשותנו את אותו כוח האור ויכולים כבר להשתמש בו. ואנחנו בדרך, כמו שאנחנו עכשיו נמצאים אנחנו כבר בדרך. ייקח עוד זמן אבל אנחנו נתחיל בקרוב להרגיש איך שזה עובד, איך שזה פועל, בעיקר אפשר לראות את זה ביחס לחברים, עד כמה שהם נעשים גם יותר רחוקים, כמו תלמידי רבי שמעון לפני שיעור, שרצו להרוג זה את זה, ועד כמה שהם אוהבים זה את זה בזמן השיעור ואחר השיעור, ואחר כך שוב נופלים לאגו שלהם, לרע, ואחר כך שוב מתקנים את עצמנו לצד הטוב וככה זה, עוד ועוד.
לא להתייאש. ודאי שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, למי שיש נשמה גדולה קשה לו יותר, לוקח לו זמן יותר להתקדם, להיכנס לאמונה למעלה מהדעת, אבל בסופו של דבר כך זה קורה. כמו שאדם קטן רוצה ללמוד איזה מקצוע פשוט ולעבוד כעובד, ואדם גדול הוא רוצה להיות איזה מדען, אז הוא לומד שלושים, ארבעים שנה. ככה זה.
שאלה : נאמר ש"רבות רעות לצדיק"1, זה בשביל איחוד בעשירייה?
כן. הצרות שמרגיש אדם שמתקדם, מתגלים לו אותם הקלקולים שיש לו, היינו הרצון לקבל בכל מיני צורות, שהוא צריך לתקן את היחס שלו לחברים ולבורא מעל החסרונות האלו, זאת אומרת מעל הדחיות, מעל השנאה, דחייה, כל מיני כאלה הפרעות, ובמידה שאני מתקדם משנאה לאהבה אני מודה לבורא.
שאלה: אם אני לא מצליח בחיבור עם החברים ולא מצליח להרגיש את החברים, למי אני יכול לבוא בטענות?
לבורא. אלא למי?
תלמיד: אבל לא הבורא מלמד אותי פה, הרב מלמד אותי, אני רוצה לבורא בטענות לרב.
אלי? אז אני שולח אותך אליו. אני מלמד אתכם איך לפנות לבורא. אני לא הכתובת. אני מסביר לכם באיזו מערכת אתם נמצאים, ואיך אתם יכולים להשתמש במערכת. זה מה שאני מסביר. אני לא לוקח אתכם ביד והולך איתכם קדימה, אמנם שזה ככה נראה אבל לא נכון. אני עושה מכל אחד ומכולכם יחד עצמאים, שאתם יכולים לפנות לבורא, כל אחד עבור אחרים וכולם יחד וכך להתקדם.
אני לא גננת, גם כן, אבל לא שבזה אתה נגמר ותלוי בי. כל פעם אתה צריך להשתדל להיות יותר עצמאי. וברוחניות אי אפשר אחרת, כי לכל אחד ישנו רצון לקבל משלו וכך הוא צריך לעבוד, מתוך הרצון לקבל שלו. תראה את מאמרי רב"ש על החברה ותראה מה שכתוב. זה לא שאני מוחק את הקשר ביני לביניכם, ודאי שלא, אבל הכול תלוי בכמה שאתם מתבטלים כלפי מה שמקבלים מהמורה, במידה הזו אתם יכולים להשתמש בכוח של המורה, זה גם כן כמו עם החברה.
שאלה: האם מסלול העבודה בקבוצה נכון אם הוא כלול משתי תפילות? אחת, תפילה ראשונה, תן לחבריי כוח להחזיק בכוח התורה, באור החיים. תפילה שנייה, תן לחבריי כוח של חיבור עם הבורא.
נכון. אפשר להגיד ודאי שהן תפילות טובות. כן.
שאלה: כיצד ביטוי של אהבת חברים כלפי האדם, מביאה אותו לתפילה ולאמונה למעלה מהדעת?
אם אני מרגיש את אהבת החברים לפעמים זה מרגיז אותי. למה? כי אני מרגיש שזה אומר לי עד כמה שהם מתקדמים ואני לא. כשאני מרגיש אהבת חברים יכול להיות שזה מחליש אותי, כשאוהבים אותי אז אני כבר יכול ככה להיות כמו ילד קטן כלפי הגדולים. להרשות לעצמי כל מיני כאלה צורות התנהגות כמו קטן. זה מצד אחד.
מצד שני, אם אני מרגיש אהבת חברים זה מעורר בי שמחה שאוהבים אותי, והכרחיות איך אני מגיב אליהם. זה תלוי הכול במידת ההתפתחות של האדם. ושאני רוצה להגיב אליהם נכון אז כבר בהתאם לזה יש לי עבודה גדולה. בכל זאת, אני צריך בכל דבר להרגיש צד החיובי וצד השלילי, כאילו צד השלילי, ולהפוך את שניהם להתקדמות.
שאלה: אפילו שאני לא מרגיש שאני עשיתי הכול, אני מתכלל עם החברים שהם מרגישים שכבר עשו?
זאת שאלה. כן. אני משתדל, גם לבד לעשות כל מיני, לראות את כל ההבחנות גם בקשר שלי עם החברים, וגם לתאר את עצמי שאני כבר נכלל בחברים ונמצא בהם, ואנחנו נגיד כגוף אחד, ואז איך אנחנו מתנהגים. האם אני יכול להישאר בכזה מצב, אמנם שהוא דמיוני עדיין? למה דמיוני, כי מהמצב הזה שאני מתאר לעצמי אני לא מרגיש שאני באמת נמצא בזה, שיש לי כוח של החיבור. אבל אני משתדל לתאר את זה כאילו שאנחנו יחד. בואו אנחנו נשתדל.
אנחנו לא שוכחים שלאן שאני נמשך, מהמקום הזה אני מעורר עלי אור מקיף שמאיר עלי, ומקדם אותי באמת בפועל להגיע לאותו מקום, ולכן כך אני משתדל לראות את עצמי מחובר עם החברים, בלב ונפש נמצא בהם. ואפילו שאין את זה בינינו ואני מרגיש כל מיני חיכוכים שיש בינינו, אני קודם כל משתדל להרגיש שאנחנו יחד והחיכוכים הם מסביב, ודווקא אני מתחיל אז לראות את החיכוכים האלה, כל מיני בעיות קטנות שיש בינינו, אני מתחיל לראות אותן שהבעיות האלה אני צריך אותן, שזה כמו הקליפה על הפרי, שומר עלינו שאנחנו לא נברח, לא נפרד, שיש משהו שלוחץ עלינו שמזהיר אותנו שנמצא. ולכן אנחנו כבר בזה יכולים לראות עד כמה ששני הכוחות האלה הם צריכים להיות יחד, גם כוח הטוב החיבור אהבה, וגם כוח הרע הריחוק השנאה, שאי אפשר זה ללא זה ממש כמו פרי עם קליפת הפרי והפרי בפנים.
שאלה: שאלה של תלמיד מהאינטרנט. מה גורם לאדם להתפלל עבור החבר?
הכרחיות שאני בלעדיהם לא מסוגל להגיע להשפיע לבורא.
תלמיד: האם ככל שמתקדמים באמונה למעלה מהדעת תמיד חייבת להיות סתירה בין מה שבנינו בלמעלה מהדעת על פני הדעת?
כן. אחר כך אלה יהיו הבחנות יותר ממשיות, גבוהות, אבל זה חייב להיות עד גמר התיקון. אני לא יודע מה קורה שם, אבל עד גמר התיקון אנחנו תמיד הולכים בפלוס ובמינוס, זה כנגד זה.
שאלה: מי שיש לו התנגדות גדולה, אתה אומר שיש פה נשמה גדולה, מה זה נשמה גדולה?
רצון לקבל גדול שהוא צריך לתקן כדי מעליו לבנות את היחס לבורא. אדם כזה בדרך כלל מפגר בדרך אחרי החברים שלו, הם נראים יותר קלים, יותר מוצלחים, תופסים מהר יותר את העניין, יש להם נשמות קלות, עביות קטנה, והוא עם עביות גדולה, עד שהוא מתחיל להבין, להרגיש, לוקח לו פי כמה שנים ממה שלהם, ועד שהוא מתחיל לעשות. אבל כשהוא נכנס לזה אז הוא כבר נכנס עם כל העביות שלו, ואז וודאי שהתועלת שהוא יכול לעשות לכלי הכללי היא יותר גדולה. אבל יש ויש, כל אחד שיעשה את שלו ואחר כך כולם מתחברים. אנחנו לא בוחרים בנשמה, מה שהבורא עושה, עושה, זהו.
שאלה: אנשים מתקשרים אלי מאפריקה בקשר למה שאמרת בישיבת הכתבים לגבי האנשים השחורים שרוצים להיות לבנים ודברים אחרים, ואנשים מבולבלים, הם לא מבינים מה הם אמורים לחשוב ולהגיד, והם ביקשו ממני להסביר, ואני חושב שכדאי שרב עצמו יסביר בגלל שאנשים לא מבינים.
במשפט אחד אני יכול להסביר לך מה אני אומר. כי עם הכתבים לפעמים אנחנו מתבלבלים, זאת אומרת הם מדברים על משהו אחד, ואני בזמן הזה מדבר על משהו אחר שקודם דיברנו עליו, ואז יוצא שאנשים מחברים את הקטעים האלה עם הקטעים האלה, מה שדיברתי על הנושא הקודם ועכשיו, ואז יוצא שיש בלבול, והרבה פעמים לא יוצא מזה משהו טוב, ולכן הפסקנו לדבר לפני כולם בשיחות עם הכתבים.
תלמיד: זה אמור היה להיות פעם לא משודר בפייסבוק, אבל גם את זה החזירו אחר כך, למיטב ידיעתי.
כן. טוב, אני לא יודע כי יש עם זה בעיה, כי זה מין שיחות כאלו, כך וכך. אני לא בדיוק יכול להסביר לפעמים את עצמי, אתם יודעים ש"כבד לשון אנכי".
אני רוצה להגיד כך, הבעיה הייתה עם ההתנגשות בין האפרו אמריקאים והלבנים בארצות הברית. ואני אומר כך, שזו השנאה, הדחייה, ההתנגדות, ההתנגשות, בין כל ארבעת סוגי בני האדם, שהם לבן, שחור, אדום וצהוב. הצהוב זה בדרך כלל הסינים והיפנים מהמזרח, מאסיה. השחור זה ברור שזה מאפריקה, הלבן זה מאירופה, והאדום זה מאמריקה. אני מדבר על מה שהיה לפני הערבוביה הזאת שנעשתה על ידי זה שאנשים התחילו לנוע ממקום למקום עם קולומבוס ועם כל התנועות האלה. אז יש ארבעה סוגים כנגד ארבע צורות שברצון לקבל. מהשורש, מהכתר, יוצא לך א', ב', ג, ד', חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, וכך זה יוצא.
מה שעכשיו מתגלה, כשמתגלות כל מיני התנגשויות בין אלו לאלו, שלא ניתן לעשות שום דבר ביניהם. לקראת התיקונים, עכשיו מתגלים כל מיני קלקולים, וכמה שהאמריקאים או בכל מקום אחר ינסו, תראו עוד מה שיהיה באירופה עם כל אלו שבאו בזמן האחרון, המהגרים, ובכלל בכל מקום, השנאה תעלה בין כל אחד לאחד, עד כדי כך שיהיה כמו שאומרים "שונאי אדם יושבי ביתו". זאת אומרת מי שנמצא אצלך בבית, שהם הקרובים שלך כאילו, המשפחה שלך, אתה תרגיש ביניהם שנאה כי הרצון לקבל מתחיל לעלות, והאנשים לא יכולים לסבול אחד את השני, גם את עצמם הם לא יכולים לסבול.
וזה הכול כדי שאנחנו נעשה תיקונים. והתיקון יכול להיות לא בזה שהם עושים שם כל מיני פעולות, עומדים על רגל אחת כך ומבקשים סליחה. שום דבר לא יעזור, כלום. אלא אנחנו צריכים לכתוב על זה ולהסביר, שרק האהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שאנחנו יכולים לעשות, וכלום חוץ מזה. לכן על זה אנחנו צריכים לכתוב. שחבל על הזמן, יש שיטה שמביאה חיבור עד לאהבה בין כל בני האדם שלא מסתכלים על הצבע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לא יעזור כלום רק השיטה שלנו.
אנחנו עכשיו נכנסים לתקופה עם וירוס הקורונה, של שנאה בין העמים, ובכלל בין בני אדם, עם כל הבעיות שיהיו לנו עכשיו במסחר ובתעשייה, בכל הדברים האלה. בשום דבר אנחנו לא נוכל לסדר את החיים שלנו.
רק על ידי זה שאנחנו ניקח את השיטה, את שיטת הקשר הרוחני ביננו, שאנחנו צריכים לעלות לדרגה יותר עליונה. לכן זה מתגלה. כל מה שעכשיו מתגלה, מתגלה חיסרון במדרגה יותר עליונה. חיסרון בחיבור הנכון בינינו. גם בין המובטלים והעשירים והעניים. גם בין הילדים וההורים. גם ברמה ביולוגית עם הווירוסים. גם ברמה של הגזעים האלה, סוגי בני האדם. לא חשוב. הכול יתגלה בצורה שלילית ורק דבר אחד יכול לסדר את זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו צריכים כוח עליון שיבוא ויסדר. לא יעזור לך כלום. ואנחנו צריכים על זה לכתוב, לדבר. לכן דברתי על זה עם הכתבים.
ומי צודק שם ומי לא צודק, אף אחד לא צודק וכן צודק. זה הרצון לקבל שמתגלה בבני האדם. צריכים להסביר את זה. אף אחד מהם לא אשם או לא אשם. בין אם היו השחורים במקום הלבנים מתנהגים כך גם לפני מאתיים שנה בכל הסגרגציה הזאת, ובכל המלחמות האלה, בדרום וצפון, או הפוך. לא לעשות חשבון עם מה שהיה. אנחנו צריכים להימשך לטוב, לקדימה, לחיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה". אם לא נעשה את זה אז אנחנו פשוט נהיה כל הזמן במלחמות, ומזה אף אחד לא יקבל שום עדיפות על השני. צריכים להבין שהאגו שלנו הוא האויב המשותף שלנו.
תלמיד: אולי אנחנו יכולים לעשות איזו תכנית עם האפרו אמריקאים כדי להסביר את זה? כיוון שכאשר אנשים יקבלו את הווידיאו הזה, וישמעו את רב אומר דברים שאנשים שחורים רוצים להיות לבנים, או שאנשים שחורים הם פחות חכמים מהלבנים, אנשים אולי יפרשו את זה בצורה לא נכונה.
אני רוצה אולי שנעשה איזו תכנית שבה אתה תסביר את התוכן של מה שאמרת, דווקא עם החברים השחורים, האפרו אמריקאים מהחברה שלנו, ואז אתה תוכל להסביר את זה. אני חושב שזה חשוב בשביל ההפצה העתידית שלנו והתדמית של רב.
אני מוכן לדבר על זה, אבל שוב, הבעיה היא שלא צריך אפילו רגע אחד להסתכל אחורה ולחפש מי צודק או מי לא צודק, אלא "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אתה לא נמשך לאהבה, אהבה זה חיבור הדדי ללא שום תנאים, ללא שום תנאים, אם אנחנו לא באים לזה, אז אנחנו אבודים. אנחנו ניכנס למכות גדולות והן ילמדו אותנו איך להתייחס נכון זה לזה.
אבל אני מוכן. בבקשה. תקבע זמן, תקרא לחברים שלך מאפריקה, מאיזה מקום, מארה"ב, מאיפה שאתה רוצה, שיהיו הרבה, נעשה שיחה בינינו, ואני אסביר. רק תדבר איתם לפני זה שאנחנו רוצים לדבר בצורה לא אחורה אלא קדימה. כי אחורה אין מה לעשות, אתה לא תמצא שום פתרון. הם גם יודעים באמריקה שאין לזה פתרון. אין. אם היו לוקחים אותי, נניח עכשיו ואומרים "תעשה סדר בחברה האמריקאית", ושם יש לטינוס, וגרמנים, ואנגלים, ומי לא, יהודים, אלו ואלה, זה ממש בבל. מה לעשות? רק דבר אחד. בואו נלמד מה זה נקרא "חיבור", "אהבה". מה זה אהבה? "על כל פשעים תכסה אהבה", זה נקרא "אהבה".
זאת אומרת, ישנם פשעים? יפה, ישנם פשעים. אפשר לאתר את הפשעים האלה? ודאי. כל הזמן זה חונק אותי. אני לא יכול. אני שונא אותו, ואותו, ולא אוהב, ודוחה. יופי. עכשיו יש לנו בסיס, יסוד שעליו אנחנו יכולים לבנות אהבה. כי "על כל פשעים תכסה אהבה". יש לנו פשעים, יופי.
הבורא הכין לנו ונתן לנו גם הזדמנות על זה לבנות אהבה. ובתוך האהבה הזו אנחנו מגלים אותו, אותו בעצמו. לכן הוא ברא לנו כזה עולם. אז לא לבכות שהוא ברא עולם כזה, אלא להודות שעכשיו אנחנו יכולים לבנות את האהבה.
שאלה: אמרת שמה שקורה באמריקה זה מודל למה שקורה באופן כללי בעולם גם בין המדינות. השאלה לגבי החיבור אם הוא יכול להתקיים כמו שאתה אומר מעל כל הפשעים ומעל כל ההבדלים?
לא. זה אותו הדבר. למשל זה גם ידוע בין הרוסים והאוקראינים כל הזמן, כמו בין השכנים בדרך כלל. ולמרות שיש ביניהם קרבה שאי אפשר להבדיל כמעט, בכל זאת שום דבר לא יעזור.
וככל שנתקדם זה נראה לנו שזה לא יכול להיות. ככל שנתקדם יותר ונהיה יותר מחונכים, מפותחים במדע, בתרבות, בחינוך, בכל הדברים האלה, השנאה בין כולם תהיה יותר גדולה. למה? לחייב אותנו לבנות קשרי אהבה, כי זה מה שצריך לגמר התיקון.
לכן אנחנו חיים בעולם שנעשה יותר ויותר גרוע, אבל לא שהוא מתגלגל בעצמו. הרצון לקבל שלו שנמצא בו והאור העליון שמאיר יותר ויותר כי הוא רוצה להתקרב, ועד שהוא נכנס לתוך הרצון לקבל, שניהם ממש עומדים זה מול זה, ולכן מגלים את הרע ברצון לקבל.
ולכן אין פתרון, גם למעמד של הרוסים והאוקראינים, הרוסים והבלרוסים, ואפילו עמים קטנים מאוד שנמצאים שם למשל אוזבקיסטן, טורקמניסטן ובעוד מקומות שם, יש כל מיני עמים קטנים, וגם ברוסיה יש כמה כאלה שיתחילו לגלות את השנאה, את הדחיה, ולא יעזור כלום.
רק "על כל פשעים תכסה אהבה". ואהבה הם יכולים להביא רק מתוך החיבור בינינו, שאנחנו בונים את החיבור, ובהתאם לזה הם יכולים להביא את החיבור. לכן, כשהם ירגישו את השנאה ונוכל להביא להם את הפתרון, אז באמת נהיה מה שנקרא "להיות אור לגויים", לעמים.
תלמיד: מה שאנחנו רואים כעת זו שבירה טוטלית ואתה אומר תמיד שגם האיחוד האירופי מתפרק, אז איך זה יחזור להתחבר שוב, גם ברמה של מדינות וגם במדינות נפרדות?
אני לא יודע בדיוק באיזו צורה זה יהיה, אני לא רוצה להכתיב את זה. יש לי כל מיני השערות משלי, אבל אני בדרך כלל לא מגלה עתידות. אני רק נותן תמונה כללית שבה ברור איפה אנחנו נמצאים, צורת התיקון הכללי. אבל מה בדיוק? מי, מה ואיך, אני לא בטוח. כי בכל זאת, לבורא יש תוכנית שלא מגולה לי בכל הפרטים. אבל אנחנו צריכים לעשות מה שעלינו לעשות. ועלינו לעשות חיבור בינינו והפצה מתוך החיבור. הפצה במה? בזה שכולנו צריכים להתחבר מעל לפשעים.
תלמיד: אני שואל כדי להבין את הלוגיקה של ההפצה, האם מתחברות תכונות דומות בראשונה או מעל כל ההבדלים? זה בקשר לארה"ב ששם יש אנשים שונים, האם לחפש תכונות דומות או פשוט כולם יחד? זו שאלה גם לגבי יתר המדינות.
איך אתה בוחר אנשים שמגיעים אליך לקבוצה? בחרת בהם?
תלמיד: לא.
אותו הדבר כאן. מה שהבורא מביא לנו, לפי כלי דאדם הראשון כך אנחנו צריכים לחבר. יכול להיות שעכשיו תהיה לנו נחיצות להתחבר עם ג'מייקה, אחר כך עם קוסטה ריקה, אחר כך עם אלבניה, יוגוסלביה, כל מיני דברים כאלה, אני לא יודע וזה לא ענייני. אני צריך לעבוד על האהבה, על החיבור הכללי. וכשאני עובד על החיבור הכללי, מתגלה לאט לאט איך שזה הולך ומתאסף. זה לא אני, הבורא עושה את המשחק. אני צריך רק לדחוף, לרצות, לבקש, לתת תפילה.
אבל שוב אני אומר, חבל על כל היחסים האלה שמתגלים למשל בין אוקראינה ורוסיה, בלרוסיה ורוסיה, ואלפי אלפי בעיות שישנן ועוד יתגלו כמו באירופה בימי הביניים, זה עוד יתגלה בין כל המדינות הקטנות האלה. אנחנו כבר חשבנו שאירופה זה שוק משותף, זה באמת שוק, אבל לא משותף.
תלמיד: כלומר, העבודה שלנו היא לבנות מטרייה.
כן. העבודה שלנו זה להראות לכולם שרק מטריית האהבה תציל אותנו ממלחמת עולם שלישית.
שאלה: אמרת שההפצה שלנו חייבת לנבוע מתוך החיבור בינינו. אתמול היה לנו בירור גדול בנושא, האם תוכל יותר לברר לנו מה זה אומר להפיץ מתוך חיבור?
הפצה מתוך החיבור זה נקרא שאנחנו קודם כל עובדים על החיבור, מרגישים שנמצאים בחיבור, מגבשים את המסר שלנו מתוך החיבור בינינו ומפיצים בהרגשה שזה מופץ בהסכמה בינינו לחוג החיצון, לאנושות. שיש לי הרגשה כזאת שכשאני כותב ומוציא, אני מוציא את זה מתוך העיגול שלי, למשל העשירייה או יותר מהעשירייה כלפי עיגול יותר חיצון.
שאלה: אני מבין ומרגיש מה זה אומר "על כל פשעים תכסה אהבה", אבל איך אפשר לדבר בלי לשקר לשאר האנשים? אפילו אני שעובד בזה כבר מעל חמש עשרה שנים, אני עדיין רואה את זה כל כך רחוק בלהסביר את זה, להביא את זה למקום של ההיגיון, של הבנה.
כשהתחלת לפני חמש עשרה שנה היו תנאים אחרים והיו אנשים אחרים, היום ההתקדמות היא הרבה יותר מהירה ומרמה אחרת. וגם כשהתחלת דיברנו על הדברים האלו, אי אפשר היה להסתיר ממך. כבר תרגמנו את כול המקורות כמה שאפשר ללטינית, לספרדית ולכן גם היום אותו הדבר. תפתח לאנשים, אנחנו נמצאים לפני גמר התיקון, הם צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים. הם צריכים לדעת, לא לפחד. לא להסתיר מהם שום דבר. ודאי לכתוב ולהגיש להם את זה בצורה שהם יכולים לבלוע זאת, בצורה הדרגתית, אבל תפתח את הכול, אין לנו מה להסתיר. הם צריכים לדעת מה קורה ומה יקרה, היום הם בנויים לזה.
שאלה: אם לאדם יש עביות גדולה, יש לו הזדמנות להגיע לרגישות גבוהה יותר?
ודאי שעד כמה ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"2, אז יש לו כלי יותר גדול ובהתאם לזה יש לו רגש גדול. אבל בינתיים רגש גדול, זה רגש על מנת לקבל לעצמו ובחוסר הרגשת הזולת, עד שהוא מפתח אותו ואז בהתאם לזה הוא מגיע להרגשת הזולת. זה כמו שאם יש לך עביות גדולה, אז יש לך אור חוזר יותר גדול. עביות קטנה, אור חוזר קטן, לכן כל הגדול מחברו בעביות מגיע יותר לגובה. אבל צריך לעבוד על זה, זה לא פשוט. כמה שהאגו יותר גדול, הוא יותר ויותר שייך לתיקונים גדולים, אבל צריכים להשקיע בזה הרבה.
שאלה: האם הכנעה של האגו בפסוק שקראנו אפשר לומר, שמינוס מגדיל את הפלוס, שהנפח מעל הדעת גדל, ואז נוסף עוד נפח למינוס?
אפשר להגיד כך.
תלמיד: ובגמר התיקון?
בגמר התיקון הכול משתווה.
קריין: קטע מספר 38. מתוך רב"ש ג'. "הכאת המחשבות לאדם".
""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."
(הרב"ש, רשומות. מאמר 2 "הכאת המחשבות לאדם")
תקרא שוב.
קריין: נקרא שוב קטע מספר 38. רב"ש ג' "הכאת המחשבות לאדם".
""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."
(הרב"ש, רשומות. מאמר 2 "הכאת המחשבות לאדם")
אני חושב שזה קטע קשה. זה בא מתוך הפעולה הרוחנית. נחזור אליו מתישהו בעתיד.
שאלה: למה הוא כותב, "ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא"? למה זה מוחא?
כי אלה בירורים שהוא עדיין עושה.
תלמיד: העבודה באמונה למעלה מהדעת היא עבודה שבלב, כמו שדיברנו אתמול?
כן, אבל אין לך עדיין לב לזה. אתה מכוון את עצמך, אתה מנסה לראות לאן אתה שם את רגל כדי להתקדם. אין לך בהרגשה שלך עדיין הבחנות כאלה, רק במוח.
תלמיד: אז המוח מקדים, זאת אומרת, הכיוון מקדים ואז עושים את הפעולה בלב?
ודאי. כך אנחנו עובדים. מלימוד, מחיבור, מהכול, מכל מיני דברים כאלה שאני מחשב אותם קודם כל במוח. אחר כך אני משתדל לבצע אותם בלב ולראות גם את התוצאות בלב.
תלמיד: אז כשרב"ש כותב "שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא", זה כבר תוצאה בלב?
כן. השמחה באה כתוצאה מהלב.
-
(סוף השיעור)