שיעור בוקר 06.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1932 מאמר 634 "יראת שמים"

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', מאמר "יראת שמים".

יראת שמים

יום כיפור, תשכ"ה

""אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק... אלא הוה כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות א').

יש לשאול מהו הקשר של "ויהי מורא שמים" וכו' ל"שלא על מנת לקבל פרס".

אלא אם האדם עוסק שלא על מנת לקבל פרס, אם כן נשאלת השאלה, מי הוא המחייב אותו לעבודה. כי בדרכי הטבע הוא שהשכר הוא המחייב לעבודה. ואם אין בדעתו לקבל שכר, מיהו המחייבו. כי בשלמא עבד המשמש את הרב, הוא מסיבת שאין לו ברירה, כי האדון מושל עליו, אבל כאן בעבודת ה', הוא דבר התלוי בבחירה.

ועל זה בא התירוץ, ויהי מורא שמים עליכם, היינו שהסיבה המחייב לעבודה יהיה רק מטעם מורא שמים. וענין הבחירה חל על המורא שמים. וזהו, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שזה ניתן לאדם, שיבחר לעצמו את היראת שמים שלו, ויש לכל אחד ואחד שיעור בפני עצמו."

תלמיד: הוא כותב, ""הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שזה ניתן לאדם, שיבחר לעצמו את היראת שמים שלו, ויש לכל אחד ואחד שיעור בפני עצמו". מה זאת אומרת שיבחר את יראת שמים? מה זו הבחירה הזאת ביראת שמים, ממה היא בדיוק?

ממה הוא רוצה לפחד, כאילו שזה מרצון. בלקבל שכר אני כן יכול להגיד שאני רוצה את זה או רוצה את ההוא. בלקבל עונש אנחנו כבר לא כל כך יכולים לברר, ואז מה אנחנו עושים? לפי כמה שנראה לנו שהם פחות, זה ברור. כך גם באותו הסולם.

תלמיד: מה זה אומר שיבחר לעצמו יראת שמים? ממה הבחירה הזאת מורכבת?

היא מורכבת מזה שאדם יתאר לעצמו בדיוק מה הם הייסורים מקבלת העונש, מהי השמחה מקבלת התורה, ואיך הוא יכול לבחור בזה ולעמוד בזה. זו באמת בעיה.

תלמיד: האם הבחירה הזאת לוקחת אותו לדבקות בבורא?

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להיות בבחירה הזאת כל הזמן?

בעצם כן.

תלמיד: האם כך אנחנו מצליחים להשליט את הבורא עלינו כל הזמן, כתוצאה מהבחירה הזאת.

כתוצאה מהבחירה.

תלמיד: המהפך הזה, להיות עבד שמשמש את הבורא מלרצות לקבל משהו, זה מעבר ברור בחיים של האדם, נכון?

לא כל כך.

תלמיד: אבל אני יכול לזהות אם אני רוצה לקבל משהו מאיזו פעולה, או שאני רק רוצה להנות למישהו.

כן.

תלמיד: אז המעבר הזה מאוד ברור. האם זה המעבר באדם להשפעה או ללשמה?

זה לא מעבר ללשמה, אלו בירורים בינתיים.

תלמיד: ובין החברים, בינינו עכשיו בעשיריות?

תגיד לי במה ראית שזה מעבר בין לא לשמה ללשמה.

תלמיד: כשהוא כותב "הוה כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". אותו מורא שמיים שאדם מקבל כשהוא רואה את עצמו משמש כעבד, מה זו בדיוק התכונה הזאת, ההרגשה הזאת?

הוא מפחד מהבורא, ולכן הוא מוכן לעשות הכול.

תלמיד: אני לא יודע מה זה לפחד מהבורא, אני יודע לפחד מזה שאני לא יכול להשפיע למישהו שיקר לי, שחשוב לי.

בזה אתה ילד טוב. איך יכול להיות שרק על זה אתה חושב?

תלמיד: אני לא שם. אני רק אומר שאני מבין את המצב הזה, כמו אימא שרוצה רק להשפיע לתינוק ומסתכלת מה חסר לו. המצב הזה שאימא מטפלת בתינוק בדקדוק, אם האדם יהיה כך כלפי הבורא באמצעות הגדלות שהוא מקבל, אז הוא הופך להיות כעבד, הוא משמש את הרב. זה נכון?

כן.

תלמיד: איך להגיע לזה עם החברים?

אתה צריך לקבל את הטבע של האימא, והחברים שיקבלו בעיניך טבע שהוא הפוך. ואז מהיחס בין אימא לחברים שלך, כלומר אתה כלפי החברים כעבד, יהיה לך ברור למה מתכוונים, איך להיות כלפי הזרים וכלפי הקרובים.

תלמיד: הוא כותב שהשכר הוא המחייב לעבודה.

כן.

תלמיד: והדבר היחיד שיש באדם זה להגיע ליראת שמיים.

כן.

תלמיד: איך אדם מחליף את הדרייב שלו לקבל שכר, לקבל פרס, כמו שהוא קורא לזה, ללהיות ביראה, שזה יהיה הדרייב שלו, כל הזמן להיות ביראה ולא בלקבל פרס? איך קורה מעבר כזה?

אין תשובה?

תלמיד: אני חושב שזה קשור לגדלות הבורא. זה לא פחד, אלא זה כמו כבוד מאוד גדול. אתה מתייצב בפני מלך ואתה מרגיש שאין לך מעשים טובים, וזו יראה, פחד, אבל לא מזה שתקבל מכה, אלא זה פחד של מורא, של כבוד. ככל שהמלך גדול יותר ויש לך יותר גדלות בורא, כך יש לך יותר יראה.

אתה מרגיש כך.

תלמיד: האם אפשר לומר שיש התפעלות מהשכר שהחברים מקבלים?

כאן לא כתוב. הוא לא רוצה להיכנס לכל מיני אפשרויות אחרות.

תלמיד: אני שואל כי זה ממשיך שאלה מתחילת השיעור, שיש עניין של עבודת האדם מול הבורא ואדם מול הקבוצה. אדם מול הבורא צריך להיכנס ללשמה, ומול הקבוצה הוא צריך להיכנס לחיבור כדי יחד להגיע לזה.

כן.

תלמיד: אז צריכים להתחיל להיות רגישים אחד לאחר.

כן.

תלמיד: בתוך הרגישות הזאת, אני חושב שהעניין של שכר ועונש הוא הזדמנות לצאת לחברים, איך לי נראה שהחברים מקבלים כל מיני דברים, כי אני לא יודע מה הם. לכן אני שואל על הנקודה הזאת.

נברר אותה.

תלמיד: אותי תפס המשפט, "אבל כאן בעבודת ה', הוא דבר התלוי בבחירה". ברגע שבחרת, אתה רוצה לעבוד את ה'.

כן.

תלמיד: זה כמו שאתה רוצה לעבוד את החברים ובכל רגע להיות שם. אפילו הבקשה שלך היא עבור החברים, כי זה בא כבר מרצון. יש פה ממש קפיצה כזאת, שאתה כל יום נמצא שם ומשם מגיעה היראה, אתה מפחד לאבד את הקשר הזה, אתה באמת רוצה להיות כל הזמן בשביל החברים, ומתוך החברים לבורא, שהקשר הזה לא ייפסק לרגע. הבחירה הזאת היא כל יום מחדש. מרגישים את זה גם בעשירייה, אם אתה בוחר להיות עם החברים, אז המאמץ הוא השכר, כי אתה רוצה להיות שם וכבר לא משנה מה התוצאה. אלא עצם זה שאתה נמצא בתוך החברים, בתוך הקשר הזה, הבורא כבר עושה את מה שצריך לעשות.

יפה.

תלמיד: עם איזו יראה אנחנו צריכים להגיע לכנס?

מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד כולנו יחד, ברצון אחד, בנקודת רצון אחת, ולהצליח בזה. זו המטרה הרצויה. האם נוכל להגיע בצורה כמו שאנחנו עכשיו? אני רואה שאין סיכוי.

אנחנו צריכים לעשות ביקורת על עצמנו, לבקר את עצמנו, ולבקש מהבורא שייתן לנו אפשרות לראות את עצמנו בצורה נכונה. ואז להחליט מה חסר לנו, וגם זה עם תפילה ותשובה מלמעלה. אם נכוון את המאמץ שלנו למטרה בצורה נכונה, אז נקבל את כל המרכיבים כדי להגיע למטרה הנכונה. לאתר את המטרה, זה העיקר.

תלמיד: האם זה משהו שצריך ללוות אותנו כל הזמן?

לא כל הזמן, אבל לפחות בשבועיים האלו אנחנו צריכים כל הזמן להיות בחיפוש, איך אנחנו מבררים את המטרה, ואיך אנחנו רואים נכון את המקום שלנו.

תלמיד: האם זו עבודה פרטית או עבודה משותפת או גם וגם?

פרטית עד כללית לגמרי. נקווה שנבין את זה, נרגיש את זה, נגלה את זה, ונשתתף בה.

תלמיד: אדם שומע שהוא צריך שתהיה לו יראה כלפי ה', ואז הוא יכול לבדוק בתוכו ולראות שגם אם זה נכון, הוא לא יודע איך לעבוד עבור ה', הוא לא יודע איך לעבוד לאדונו. ופה יש עניין, שהרבה פעמים הלב שלו בצורה טבעית אומר, זה לא בשבילי או לא עכשיו, והוא מתרחק מהיראה הזאת כי הוא לא מרגיש הדדיות בקשר בינו לבין הבורא. מה צריך להיות מעבר ליראה, שיכול להכניס את האדם לתוך עבודה ממש?

אדם צריך להיות מוגן כנגד עונש, כי איפה שיש שכר יש גם עונש. ואז, האם הוא עובד מפני העונש, או זה כבר לא חשוב לו, והוא באמת כבר נמצא באהבת הזולת. קשה כאן להגדיר.

תלמיד: האם האדם צריך להמציא לעצמו את השכר והעונש? גם אם הוא מרגיש שצריכה להיות לו יראה וגם אם יש לו, הוא לא מרגיש מה השכר והעונש בפעולות שלו או בחוסר הפעולות שלו. לכן הוא לא יכול לנוע מכאן, הוא צריך להמציא או לקבל הרגשה של שכר ועונש. האם הרגשת היראה כבר מעוררת באדם את ההרגשה של שכר ועונש?

מאיפה הוא ייקח את זה?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. גם אם יש יראה, איך מתקדמים מפה לתחילת העבודה? אם תחילת העבודה היא הרגשה של שכר ועונש על פעולה כזאת או אחרת, אז אין באדם עדיין את ההרגשה של מה יביא לו שכר ומה יביא לו עונש.

כן.

תלמיד: פה הבירור, איך להתחיל לקבל קשר עם המערכת ולהרגיש מה מקומך, מה אתה אמור לעשות. כי לפעמים יש כזאת הרגשה שזה לא בשבילך, ואולי בפעם הבאה. למה יש כזאת הרגשה לאדם, אם כבר יש לו יראה וזה כל מה שהיה תלוי בו?

כי זה מכביד עליו מאוד. והרצון לקבל כאן כבר לא נותן לאדם חופש לבחור בייסורים, להתקרב על ידי כאבים וייסורים, זה לא מוצא חן בעיניו.

תלמיד: לאנשים שהם עובדי ה', מה העצה להיכנס מעל השלב הזה לתוך העבודה?

להיכנס לפעולות שכולן קשורות לא לתענוגים אלא לייסורים, ואז הוא משתדל להיכנס תחת רשת הייסורים. לא לצפות לתענוגים, אלא ככל שיש לו ייסורים, הוא מוכן להיות בזה, העיקר לברר את האמת.

תלמיד: כלומר האדם צריך להגיע למצב שיותר חשוב לו להשפיע לבורא מאשר הרגשת הייסורים שעלולים להתגלות בו.

זה ודאי. צריכים לחשוב על זה.

תלמיד: יראה יכולה להיות מועקה גדולה. הבורא הוא רב ושליט, ואדם רוצה להשפיע לו בגלל שהוא רב ושליט, אבל הרצון לקבל משתולל בתוכו וכל הזמן נמצא בהתנגדות. ואז הוא נמצא בין זה שהבורא רב ושליט, לבין הרצון לקבל שכל הזמן נותן לו ממש ייסורים. איך יוצאים מהפלונטר הזה? מה צריך להוסיף ליראה כדי שהיא לא תהיה בייסורים?

כל העבודה שלנו היא לא להיות ביראה מפני הייסורים שבה. כי אז אתה לא בן אדם, אלא אתה פשוט תוצאה ממה שעובר עליך.

תלמיד: כך הטבע של הבריאה הכניס אותנו לזה.

אבל אנחנו צריכים להתעלות. אז איך מתעלים?

תלמיד: ההתעלות היא מטעם ייסורים.

מה זה מטעם ייסורים?

תלמיד: הבורא הוא רב ושליט, הוא קובע לך הכול.

אז מה?

תלמיד: יש לך מורא מהכוח שלו. לעומת זאת הוא כן מאפשר לך, הוא נותן לך את הקשר איתו, אבל אתה מקיים קשר איתו מטעם ייסורים. למה? כי קיים בך הרצון לקבל, לא אתה בראת את הרצון לקבל בתוכך, הבורא שם אותו בתוכך, ואתה נמצא בין לבין. מה אדם צריך להוסיף ליראה שלו מרב ושליט שאלו לא יהיה ייסורים, אלא שייצא מהייסורים, מההגדרה הזאת?

אני לא יודע להגיד לך.

תלמיד: אני חשבתי על עניין של אהבה. תמיד אומרים שיש יראה ואהבה, אבל מה זו אהבה? האם היא תגיע כמשהו בעתיד, אולי היא תפתח את הפלונטר הזה, או שכבר תוך כדי עבודה אדם צריך לדמיין מה זה לאהוב את הבורא? משהו צריך להתווסף לעבודה שלו כדי שהיא לא תהיה במועקה כל הזמן. מה זו אהבה? איפה היא מופיעה? איך מוסיפים אותה לעבודת ה'?

גם עכשיו כשאנחנו באים לכזה אירוע גדול של כנס, נראה לי שזו הזדמנות גדולה להביע אהבה של כלי, כי הבורא מלווה אותנו ככלי כל כך הרבה שנים. אלו ההתרשמויות שלי.

תלמיד: אני רוצה להצטרף לחבר. בכל הנושא של לשמה, אי אפשר לדבר על לשמה בלי אהבה. הרי כתוב לקיים את התורה לשמה, רב"ש כותב על זה הרבה, על אהבת התורה. אנחנו רואים כמה המקובלים מתפוצצים מרגש כשהם מדברים. וגם כשאנחנו מדברים על יראה, חשבתי שזו יראה שלא נגיע לאהבה הזאת שאנחנו כל כך משתוקקים אליה.

אמרת לנו, שאתה רוצה שכל אחד יאכל נתח בשר שלם בכנס הזה, ולא חתיכה קטנה. אני חושב שצריך להוסיף את המושג אהבה וגם את אהבת התורה, מה זה שאני אוהב את התורה. בחרנו את המילה "לשמה", אי אפשר לקחת רק את המילה "לשמה", חייבים להוסיף תורה לשמה. יש לנו פה אפשרות למהפך אדיר, מהפך רגשי. אולי אתה יכול לכוון אותנו.

לא, אין לי מה להוסיף.

תלמיד: מי יכול לעזור לאדם להיכנס תחת רשת של ייסורים העיקר לברר את האמת?

רק הבורא. אין עוד מלבדו.

תלמיד: איך לבקש ממנו כדי שנקבל את היכולת לעשות כזאת בחירה?

בתפילה. תפילה שבה אתה מבקש הכוונה.

תלמיד: איך לבקש מהבורא נכון, כך שהוא ייתן כוחות להיכנס תחת רשת של ייסורים כדי לברר את האמת?

איך עושים?

תלמיד: מה צריכה להיות הבקשה?

בקשה כמו שאמרת, איך להיכנס תחת שליטת הבורא בלי הקדם של ייסורים.

תלמיד: האם אחד מסימני הדרך שמתקרבים למטרה הוא שאדם סופג ייסורים?

כן, נגיד.

(סוף השיעור)