שיעור בוקר 03.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - ימי בין המצרים

קטעים בנושא "ימי בין המצרים"

קריין: קטע מספר 16, מתוך "הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות".

"אמר הצעיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי, חיים ויטאל. בהיותי בן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, תָשָׁשׁ כֹּחִי, ישבתי משתומם. ומחשבותי תְּמֵהִים. כי עָבַר קָצִיר, כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. רפואה לא עלתה לְמַחֲלָתֵינוּ. אין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. ולא עלתה אֲרוּכָה [מַרְפֵּא] לְמַכָּתֵינוּ, לְחֻרְבָּן בית מקדשינו. הנחרב זה היום 1504 שנים. אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם [נגמר היום], יום אחד של הקב"ה, שהוא אֶלֶף שָׁנִים, וגם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, שהם 504 שנים יותר מחצי היום השני. וְכַלּוּ כֹּל הַקִּצִין, ועדיין בן דָּוִד לא בא. ונודע את אשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו. וָאֶתְּנָה את פָּנַי לחקור ולדעת מה זה, ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי."

(הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות)

סדנה

מה זה נקרא כל יום שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב?

*

מזמן האר"י והלאה כבר יש חובה לתיקון השבירה. לכן מאז ולא לפני זה, אנחנו יכולים כבר לספור אותן השנים הרבות שאנחנו נמצאים בפיגור של התיקון, וכל יום שהתיקון לא נעשה, מוסיפים לשבירה. מתגלים רצונות יותר ויותר גרועים שאנחנו היינו צריכים כבר לתקן אותם, להתחבר מעליהם, ואנחנו עדיין לא עושים, אז ודאי שההכבדה היא גוברת.

קריין: קטע מספר 17 מתוך ספר "שערי קדושה" של ה "מהרח"ו".

"אמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים ולא נחרב אלא בעון שנאת חנם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חנם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם, אלא בשעתם, אבל שנאת חנם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על לא תשנא, ובטול מצות עשה (ויקרא י"ח י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד אלא שעל מצוה זו אמרו (תו"כ פ' קדושים) שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה. ולא זכה משה לכל מעלותיו, אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם, כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה שמות פ"א) על "וירא בסבלותם", ועל פסוק (שמות ל"ב ל"ב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא", ולכן היה שקול ככל ישראל."

(מהרח"ו. ספר שערי קדושה, חלק ב', שער ד')

איך קורה שאנחנו שונאים את הבורא? מה הסיבות שאדם כביכול שונא את הבורא?

*

קריין: קטע מספר 18 מתוך "אגרת ס'" של "בעל הסולם".

"היה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיו בקיאים בתורה, ומפני מה חרב? ואמרו בשביל שנאת חנם. יכול להיות שהכוונה על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח)."

(בעל הסולם. אגרת ס')

מה זה נקרא ש"התפרדה החבילה"? שקודם הייתה שורה היטב, מיוצבת והתפרדה.

תלמיד: אני לא יודע מה זה בדיוק התפרדה החבילה.

שהחזיקה על ידי המצווה העיקרית הזאת, הוא לא אומר בינתיים מה, רק אחר כך הוא אומר שזה על ידי "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת החבילה היא הקבוצה, העם, הקשר בין כולם, שזה היה על ידי קבלת התנאי "ואהבת לרעך כמוך", וזה החזיק אותם עד שהפסיקו לשמור על זה. כשהפסיקו לשמור אז התפרדה החבילה. הוא קורא לזה "המצווה העיקרית הזאת", "כלל גדול בתורה". דברו על זה.

*

למה "ואהבת לרעך כמוך" זו באמת המצווה העיקרית, "כלל גדול בתורה"? כל התורה מגיעה לנו כדי לשמור על הכלל הזה בלבד. אם נקיים אותו, נקיים את התורה, לא נקיים אותו, לא מקיימים תורה ולכן חורבן וגלות. אז למה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה"?

*

למה הבורא נקרא "אהבה"?

*

קריין: קטע מספר 19 מתוך "וזאת ליהודה" "בעל הסולם".

"כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם. שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד."

(בעל הסולם. "וזאת ליהודה")

מה זה אות האל"ף הזאת, אלופו של עולם, כתוב ש"כולם ידעו אותי", מה ידעו, אות אל"ף? מה זה נקרא לדעת את ה'?

*

קריין: קטע מספר 20 מתוך "כתבי רב"ש" כרך א', "מהו בעבודה, ישראל שגלו-שכינה עמהם".

"מה שאנו מדברים גלות אצל הקב"ה, הוא רק בערך הנבראים. כלומר, שהוא לפי השגת הנבראים נוהג ענין של גלות וגאולה. שלפעמים הם משיגים את הקב"ה, שהוא מלך גדול ויושב בהיכלו, ושרפים וחיות ואופני הקודש עומדים סביביו. ולפעמים הם משיגים אותו, שצורתו הוא כמלך שגלה אותו מהיכלו, ויושב בשביה תחת שליטת מלך אחר. וזה נבחן שהמלך נמצא בגלות. ולפי זה יש לפרש, שעם ישראל יצאו מארץ ישראל ונחרב בית המקדש. ועל דרך עבודה יש לפרש, שעם ישראל יצאו לחוץ, ואינם מרגישים טעם בתו"מ, והלב שלהם, שהיה מקום להרגשת הקדושה, המכונה "בית המקדש", המקום הזה נחרב. והמלך השני, הנקרא "מלך זקן וכסיל", כבש את לבם. וכל הכלים דקדושה הוציא משם. שפירושו, שכל המחשבות דקדושה, שהיה בלבם, הוציא משם, והכניס לתוכה צלם בהיכל ה'. שפירושו, שמקודם לכן היה שם קדושה. והוא הוציא את כל המחשבות דקדושה, ש"קדושה" נקראת מחשבות לשם שמים, והוא כבש את לבם, והכניס ללבם מחשבות, שהם רק לתועלת עצמם, שזה נקרא, שהמלך זקן וכסיל כבש את בית המקדש, וגלה ישראל מתוכם. כלומר, שבחינת ישראל כבר לא נמצא אצלם בתוך גופם. וזהו כמו שכתוב (תהילים ע"ט) "אלקים באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". כלומר שבחינת ישראל יצאו מלבם ובאו במקומם גויים."

(רב"ש-א'. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

מה אנחנו משיגים מזה שהבורא החריב את בית המקדש וגלה אותנו, מה אנחנו וכל האנושות משיגים מתוך המצב הזה?

*

קריין: קטע מספר 21 "אגרת ע"ו", מתוך "כתבי רב"ש" כרך ב'.

"אמרו חז"ל על פסוק "מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על מה אבדה הארץ - אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחילה". והר"ן שם מביא בשם רבינו יונה ז"ל וזה לשונו: דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים - למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים: על מה אבדה הארץ? עד שפירשה הקב"ה בעצמו. שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחילה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה וכו'. עד כאן לשונו. והיינו כנ"ל, שעיקר לימוד התורה וקיום המצוות הוא בכדי להמשיך את גילוי אור פניו למטה. וזה בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה מתגלה על ידי הבחירה ושעוסקים לשמה. ואז מתקיים כמו שאמר רבי מאיר: "הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה" וכו', שזה נקרא שמלכותו ית' מתגלה למטה. וזה ענין "ועשיתם אותם - כאילו אתם עושים אותי".

(רב"ש-ב'. אגרת ע"ו)

מה זה נקרא לברך בתורה תחילה? זה דבר מאוד ידוע שהחורבן נעשה מפני שלא ברכו בתורה תחילה.

*

קריין: קטע מספר 22 מתוך "פרי חכם" של "בעל הסולם".

"שמעתי ממורי שליט"א, "כשנחרב הבית מיד אמר רבי עקיבא לתלמידיו, נחרב הבית, (בלשון של מהו בכך?!), גשו ונלמד". ולעניות דעתי נראה הפירוש של הדברים הקדושים האלו, דהנה הקדוש הזה [רבי עקיבא], היה תמיד מורה את תלמידיו "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין" וכו'. אבל לא שמשו כל צרכן בענין הזה, ומתו בימי הספירה וכו'. "עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימד להם". ואז שמעו בעצמם, דהיינו, שראו בעיניהם למי הם מטהרים את עצמם, ומי מטהר אותם. וזה פירוש, כשנחרב הבית אמר להם מהו בכך?!, צא ולמד למי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם. שאלו הדברים צריכים עיון גדול, לכן אין לכם עתה רק להצליל דעתכם ללימוד הזה."

(בעל הסולם. פרי חכם – שיחות קודש)

איך אנחנו לומדים למי אנחנו מטהרים ומי מטהר אותנו? איך אנחנו יכולים להגדיר את זה, באיזה משפטים, למי אנחנו מטהרים ומי מטהר אותנו?

*

(סוף השיעור)