שיעור בוקר 17.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תיקון השבירה – קטעים נבחרים מן המקורות כהכנה לכנס איטליה

קריין: קטע מספר 22 מתוך בעל הסולם "פרי חכם", שיחות, "פעולות האדם ותחבולותיו".

"הנה כל פעולות האדם הפרטי ותחבולותיו, הם סדר אחד שערך המאציל ב"ה, בסוד בחירתו בו באהבה. אשר מבין כל המעשים האלו יוצא ציור אחד, מזהיר כעצם השמים לטוהר, כי כולם מלוכדים ומשולבים זה בזה, בסוד עילה ועלול, סיבה ומסובב, עד שכל המעשים יתאחדו, למעשה אחד... וזה סוד אחדות הפעולות מן הפעולות, פירוש, מכל נברא יוצא הרבה פעולות, שסופם להתלכד זה בזה, עד שנעשים פעולה אחת ממש, והיחוד הזה מגיע בכל נברא ומעשיו... ולאחר כל התאחדות מעשי הנבראים למעשה, בסוד "אם למקרא", לאותו נברא פרטי, צריך שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי, ומהזווגים שלו הוליד בנים, וגם בנים הולכים בדרכיו, מזווגי זווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם זרע ישראל. ובגמר התיקון, יתלכדו זה בזה, עד שנעשה מבין כולם אדם אחד, כמו אדם הראשון, והבן מאד. וזה סוד כלל ופרט, ואין בכלל יותר ממה שבפרט, לכן כל פרט ופרט מסוגל בעוד שהוא פרט, להכלל בכלל. וזה סוד, כל שהיה בכלל ויצא מהכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא." 

(בעל הסולם. "פעולות האדם ותחבולותיו")

זאת אומרת, אין לנו ללמוד על אף פרט בפני עצמו, אלא כל פרט ופרט קיים רק כדי להצביע על הכלל, ואנחנו צריכים מכל הפרטים ללמוד רק על הכלל. אין לנו ללמוד מהפרטים, אין בהם שום ממשיות, אלא כל אחד ואחד הוא מיוחד בזה אם הוא מצטרף לכלל או יוצא מן הכלל, רק כדי שנלמד ונתפוס את הכלל. הכלל הוא הנושא.

"הנה כל פעולות האדם הפרטי ותחבולותיו, הם סדר אחד שערך המאציל ב"ה, בסוד בחירתו בו באהבה. אשר מבין כל המעשים האלו יוצא ציור אחד, מזהיר כעצם השמים לטוהר, כי כולם מלוכדים ומשולבים זה בזה, בסוד עילה ועלול, סיבה ומסובב, עד שכל המעשים יתאחדו, למעשה אחד... וזה סוד אחדות הפעולות מן הפעולות, פירוש, מכל נברא יוצא הרבה פעולות, שסופם להתלכד זה בזה, עד שנעשים פעולה אחת ממש, והיחוד הזה מגיע בכל נברא ומעשיו... ולאחר כל התאחדות מעשי הנבראים למעשה, בסוד "אם למקרא", לאותו נברא פרטי, צריך שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי, ומהזווגים שלו הוליד בנים, וגם בנים הולכים בדרכיו, מזווגי זווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם זרע ישראל. ובגמר התיקון, יתלכדו זה בזה, עד שנעשה מבין כולם אדם אחד, כמו אדם הראשון, והבן מאד. וזה סוד כלל ופרט, ואין בכלל יותר ממה שבפרט, לכן כל פרט ופרט מסוגל בעוד שהוא פרט, להכלל בכלל. וזה סוד, כל שהיה בכלל ויצא מהכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא." 

(בעל הסולם. "פעולות האדם ותחבולותיו")

שאלה: בעל הסולם הזכיר בסוף הקטע את אדם הראשון. מה הקשר בין אחדות הפעולות, להתאחד זה בזה עד שיוצאת פעולה אחת, לבין אדם הראשון?

אנחנו צריכים לגלות את המערכת הזאת שנקראת "אדם הראשון", שנקראת "אדם".

תלמיד: מה הקשר בין הפעולות?

על ידי הפעולות שלנו אנחנו מגלים את רשת הקשר בינינו. כל הפעולות שלנו מתלכדות יחד ואז הן מתגלות כלפינו כמערכת, כרשת שנקראת "אדם הראשון".

תלמיד: זו התוצאה, זה סובב ומסובב?

זו תוצאה מהמאמצים שלנו.

תלמיד: מה זה אדם הראשון?

אדם הראשון זה ההתקשרויות בינינו, בין כולם. אני מסתכל נניח על איזו מפת דרכים, באותה מדינה יש מלא דרכים, אני מסתכל עליהן, זה הקשר בין המקומות. יש כזה קשר בין כולם, לא תלת ממדי אפילו, אין שם ממדים, רשת הקשר הזו נקראת "אדם". למה? כי עד כמה שאותם הבודדים, המקומות הפרטיים האלה, החתוכים זה מזה, המבודדים זה מזה, יכולים לייצב ביניהם התקשרות, אז הם בונים את רשת הקשר הזו יחד עם האור העליון, עם הבורא, ומבקשים שיעשה להם את כל הדברים האלה בשכל וברגש, ומה שהם בונים נקרא "אדם". לכן, הם גם נקראים "אדם". זו התוצאה מהיגיעה שלהם.

תלמיד: איך אפשר לומר שאין בכלל מה שאין בפרט?

כל אחד ואחד, כשהוא מתקשר נכון עם האחרים, הוא נכלל באותה הרשת והרשת נכללת גם בו. הוא בעצמו נכלל מעשר הספירות הפרטיות, מפני שהוא נכלל בעצמו בתוך עשר הספירות הכלליות ועוד כלליות ועוד כלליות וכך הלאה.

תלמיד: איך אתה מגדיר את המכנה המשותף בכל מה שעכשיו דברנו?

ה-ו-י-ה.

תלמיד: להגיע לה-ו-י-ה?

ה-ו-י-ה, עשר ספירות הן ה-ו-י-ה, רק יש פרטיות יותר ופרטיות פחות, כוללות יותר וכוללות פחות. אבל ככה זה, אין יותר מזה. יש עשירייה שהיא בטוח לא יותר ולא פחות, רק באיזה קנה מידה. אבל לפי קנה המידה אתה מגלה צבעים, צלילים, כל מיני כאלה תופעות, רק רוחניות.

שאלה: איך האדם יכול להתחבר לכל החלקים של הנשמה השבורה?

את זה אנחנו כל הזמן לומדים מה צריכים לעשות. רק את זה אנחנו צריכים, להתחבר לכל החלקים השבורים. להגיד "כל הפוסל במומו פוסל", לא הם שבורים, אלא אני שבור לכן אני רואה את העולם שבור. אני רואה עולם מלא אנשים ששונאים זה את זה, מרביצים ומשקרים, ומה עושים זה לזה, כל זה מפני שאני כך רואה את העולם, "כל הפוסל במומו פוסל" .

אז אני צריך לתקן את עצמי עד שאראה את העולם כגן עדן. הוא היה גן עדן? גם היה גן עדן רק אתה ראית אותו בצורת גיהינום, תיקנת את עצמך בהדרגה עד שהפכת את תפיסתך לגן עדן. השתנה משהו במציאות חוץ מהתפיסה שלך? כלום. זה מה שאנחנו עושים בסך הכול. לכן החכמה נקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל את המציאות.

שאלה: אמרת עכשיו שכשכל אחד נכלל בצורה נכונה באחרים אז הוא נכלל ברשת הקשרים של האדם הראשון. מהי אותה התכללות נכונה באחרים, איך היא מושגת?

יש לך מלא פסוקים על זה. להיות "כאיש אחד בלב אחד, כולם חברים, כולם נכללים זה מזה, "ואהבת לרעך כמוך.". חוץ מזה אין שום דבר.

תלמיד: כשאומרים שצריך להתכלל נכון באחרים, גם צריך לקחת בחשבון שאפשר להתכלל בצורה לא נכונה באחרים. מה ההבדל בין השניים?

תיקח מאמרי רב"ש על החברה ותראה מה שכתוב. ותראה כמה שמפעם לפעם אתה תראה שם דברים יותר עמוקים, יותר מחויבים.

שאלה: לא הבנתי. מה אפשר ללמוד על הפרט שיוצא מהכלל?

פרט שיוצא מן הכלל הוא מלמד שהוא מחזיק את הכלל, והכלל כולו הוא בסך הכול כולל את הפרטים שרוצים להחזיק את הכלל. והכלל בעצמו לא יכול, זה כמו שאומרים "אין בורא ללא נברא", שלכלל עצמו אין מציאות בפני עצמו.

קריין: קטע 25 מתוך "הקדמה לספר הזוהר", ס"ח.

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שווים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מידתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו... ועל כן טובת הציבור וטובתו הפרטית - היינו הך."

(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, סח)

תלמיד: נאמר שיש איזשהו מעשה וכל הכלל כולו עושים אותו, ופרט אחד מחליט שהוא לא מסוגל, לא יכול, לא עושה אותו.

למה לא מסוגל?

תלמיד: לא יודע, לא מסוגל.

לא שלא יודע, מפני שלא יכול להתכופף כלפי הכלל, כלפי האחרים. אל תגיד שלא יודע, אין דבר כזה, הסיבה היא ברורה. בקהל, בכלל, לא יכול להיות שלא ידוע כי אנחנו מדברים על הפעולה, בפעולה זה לא העולם הנסתר, זה הנגלה. אם אני רואה שאחרים עושים ואני לא, הבעיה היא שאני לא נכלל מהם, שאני לא מתכופף, שאני לא יכול להתעורר על ידם ולכן אני לא יכול לקיים מה שהם עושים.

תלמיד: אז מה זה מלמד על הכלל כולו?

שאם אני עושה משהו יחד עם הכלל אז הפעולות שלי הן כמו הכלל כולו. אתה יכול ללמוד ממני על כול הכלל. כלל ופרט שווים, שבי יש העתקה של כל החברה. אדם הוא עולם קטן.

תלמיד: אותו פרט לא הצליח להתכופף, לא התכופף כלפי הכלל.

אם הוא לא הצליח אז הוא יוצא מן הכלל.

תלמיד: אז מה זה מלמד על הכלל? מה אפשר ללמוד מזה?

אפשר ללמוד מזה שהכלל לא הצליח לעבוד עליו והוא לא הצליח לכופף את עצמו כלפי הכלל, שניהם אשמים. צריכים להתפלל.

אם אתה שואל למעשה, אז באמת אנחנו צריכים במקרה כזה לדבר. נניח שהחבר שלך לא מסכים עם מה שאנחנו החלטנו ומה שאנחנו עשינו, הוא נגד, לא בלב ונפש עם הכלל שלנו, אז אנחנו צריכים להתפלל עבורו, ממש להציל את נשמתו. זה נקרא שאדם לא יכול לצאת מבית הסוהר, לברוח משם, אנחנו כן יכולים לעשות את זה.

שאלה: אם יש חכם אחד שרואים את החכמה שלו, כולם רואים את החכמה שלו, ויש חכם מצד אחר שלא מקובלת עלי החכמה שלו, מה אתה אומר אז?

אני לא אומר כלום, אני לא מסתכל עליו.

תלמיד: המחנה חצוי, חצי אומר ככה, חצי אומר ככה אז למי הולכים?

אז צריכים לעבוד על החיבור. אני לא מבין על איזה מקרה אתה שואל.

תלמיד: אני שואל באופן כללי, נניח יש איש חכם שאתה הולך אחריו, ויש עוד חכם שאתה רואה שגם הולכים אחריו, אז איך אתה יכול להחליט עם מי ללכת?

אני לא הולך אחרי אף אחד.

תלמיד: אז מה אתה עושה?

אני בחרתי לעצמי אחרי מי ללכת.

תלמיד: אחרי מי?

אחרי הבורא.

תלמיד: תשובה טובה.

אחרי בן אדם ללכת? איפה ראית בן אדם כזה בעולם שלנו?

תלמיד: הוא הגיוני.

לפי השכל שלך הוא הגיוני? אז אתה הולך אחרי ההיגיון שלך.

תלמיד: לא שלי.

כן כי אתה מחליט .

תלמיד: לא, אני רואה שהרוב הולך איתו.

אז אתה הולך לפי הרוב.

תלמיד: בוודאי, מה אני אעשה?

טוב, אין על מה לדבר.

קריין: קטע מספר 23 מתוך זוהר לעם, פרשת תולדות.

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."

(זוהר לעם, פרשת תולדות, 3)

למה הבורא עשה מהתמונה האינטגרלית תמונה בדידה, דיסקרטית? אנחנו על ידי הפעולות הבדידות מגיעים סך הכול לצורה השלמה, אנחנו לא יודעים לעשות את זה, אבל בכל זאת כל פעולה ופעולה שלנו, אפילו שהיא פעולה פרטית, מוגבלת, אנחנו בכל זאת עושים בה פעולה שלמה. מי שלמד על אינטגרלים, למד שאנחנו עושים צורת אינטגרל, אחר כך מה שבתוך האינטגרל פלוס C, ה C הזה, התוספת הזאת זה גומר את הפינות האלה, איפה שאנחנו בצורה הבדידה לא מסוגלים להיכנס ולהשלים, אין לי מילים כל כך אבל במתמטיקה זה ברור.

בקיצור כל פעולה ופעולה זה נקרא "ה' יגמור בעדי", שאני עושה משהו ככה מרובע קטן, עוד מרובע קטן, עוד מרובע קטן, איך להשלים את המרובעים האלה עם כל מה שיש?

למשל נגיד שיש תמונה (ראו שרטוט) אז אני יכול לחשב את הפיקסלים (הריבועים) האלה אבל איך אני מחשב את מה שמעליהם? (ראו למעלה בשרטוט מס' + חץ) , שזה מחוץ לריבועים? את זה איך אני עושה? איך אני משלים את השטח שהוא ההבדל בין ריבוע לעיגול, זו שאלה ידועה, אז אין לנו אפשרות, נגיד שאני רוצה למדוד מהו השטח P, איך אני בודק את השטח, איך אני יכול למדוד אותו? אני יכול למדוד אותו רק לפי מספר הריבועים, אז איך אני משלים? לכן יש לנו עוד תוספת לאינטגרל וזה נקרא "ה' יגמור בעדי", שאני אעשה את הפעולות בעזרתו אבל "יגמור" זו עוד תוספת שאני לא מסוגל לקחת בחשבון.

שרטוט

שאלה: דיברנו אתמול עם חבר על הכנס ועל ההכנות אליו, וגם על האטמוספרה שהייתה אתמול וכשאתה מתחבר עם החברים אז אתה מקבל כל הזמן כוח מאוד גדול מהחיבור הזה. השאלה היא מה בכל פעם חסר לנו כדי שעכשיו בשלב הנוכחי אנחנו בכל זאת שנרגיש שהבורא מוסיף לאינטגרל הזה, שהוא מכסה כמו שעכשיו אמרת?

אני לא יכול להגיד לך. יש בזה כמה דברים שהם בעצם אחד, מצד אחד אני מקבל יותר ויותר הרגשה, איזה ניחוש שהבורא נמצא בפעולות, אני מקבל את זה דרך החברים ודרך החברה, שכמה שאני נכלל בתוך החברה אני בזה מגדיל את השטח שלי שבו אני רוצה להרגיש את הבורא, וכשאני יוצא מעצמי אליהם אני בעצם בונה את השטח הזה שבו הוא מתגלה. זו בעצם העבודה.

על ידי זה מתעוררים בי כל מיני רגשות חדשים, ועד שאני מתחיל ממש להרגיש וגם להבין בשכל שלי, שכך הבורא רוצה, שכך הוא עושה, לאט לאט מתקרבים לגילוי הבורא. זה לא נעשה בבת אחת. זה כמו שאנחנו אומרים עיבור, יניקה, מוחין וכך זה קורה. אבל באותם הכללים שאנחנו לומדים. לא יצא לך לבנות מחדש שום דבר אלא ההפך, עד כמה שתתקדם יותר, תזכור שאת זה למדת וכך כתוב שם ושם שצריכים לעשות, ועכשיו אתה רק מבין שאתה צריך לעשות.

תלמיד: בעל הסולם הרי עשה הרבה מאוד פעולות שונות חיצוניות כביכול, מצד אחד הוא כתב כאלה כתבים נעלים, תלמוד עשר הספירות וכולי, מצד שני הוא הלך להמונים ועשה פעילויות חיצוניות, אז אצל מקובל ברמה כזאת תמיד יש לו את נקודת הקשר הזאת עם הבורא מעל לכל מה שמתרחש? גם בכאלה פעולות גשמיות, צריך להציב את הנקודה הזאת של הקשר עם הבורא, כל פעם גבוה וגבוה יותר?

כן, רק זה לסירוגין עם נפילות, ירידות, חשכות, ויש כאלה תקופות שאדם מרגיש את עצמו שהוא לגמרי מנותק והניתוק הזה מגיע לו ממש מרצון העליון והוא חייב לעבור את זה. נדמה לו בכל המצבים האלו שהוא מתנתק לגמרי ויש כאלה מצבים שהוא באמת מנותק ואחר כך חושב שהוא מנותק, אז כבר לא מנותק כי יש לו כבר את הידיעה על זה שהוא מנותק. ואחר כך שוב מתנתק לגמרי, זאת אומרת מאבד לגמרי את הקשר למציאות הרוחנית, וככה זה עד שיותר ויותר נמצא בהסכמה עם ההנהגה העליונה, שמאבד את הפרטיות שלו ומוכן להתכלל במה שהבורא עושה עמו, ואז הוא נעשה שלם.

תלמיד: לגבי הטכנולוגיה. אמרת שאני נכלל בחיבור עם החברים ומאבד את האינדיווידואליות שלי, בעבודה שלנו אנחנו עושים את זה תוך התכללות אל תוך כל הקבוצה העולמית שלנו או שזה נעשה עם העשירייה?

אנחנו צריכים עכשיו להתחיל לחשוב על הכלי שלנו הכללי וגם כן על הכלי שלי הפרטי על העשירייה שלי, איך אני נכלל בעשירייה הקטנה שלי, ואיך אני נכלל בעשירייה הגדולה, איך אני נכלל עם העשירייה הקטנה שלי בעשירייה הגדולה, ואיך אני נכלל עם העשירייה שלי ועם עוד הרבה עשיריות בעשירייה הגדולה.

בקיצור כל האפשרויות שאתה רואה כאן, סך הכול המערכת הזאת היא לא מסובכת מידי, היא די פשוטה, יש לך אין סוף עשיריות שכולן מסודרות לעשרות, למאות, לאלפים ועוד ועוד. אז מה? סך הכול אין בזה שום דבר. צורה כזאת בדידה, דיסקרטית שמחולקת תמיד לעשרה ויש קשר בין הכתרים, בין חוכמות לבינות בכל העשיריות האלה, שסך הכול זו עשירייה אחת, ויש קשר בעוד כל מיני צורות של העיגולים ויושר והרבה מאוד צורות ההתקשרות.

כמו בגוף שלנו שיש רמות שונות, אבל בכל זאת יש מערכות שהן פועלות גם כן בין הרמות. וכך אנחנו צריכים לחשוב יותר על זה. אני אומר לכם, אתם תתחילו בזה יותר להתעמק ואתם תראו עד כמה שזה דווקא עוזר לכם כי אתם יכולים בכלי הכללי הזה יותר קל להגיע להרגשת המציאות הכללית, להרגשת הכוח הפועל בתוך המציאות הזאת, לבורא. הרבה יותר קל.

אנחנו כולנו נעשים כלולים במערכת גדולה אחת. קודם גם כן היינו אבל לא במאמצים שלנו, ועכשיו במאמצים שלנו שאנחנו נעשה יחד שרוצים להרגיש, מה שנקרא "רצוננו לראות את מלכנו", זה מאוד עוזר. אני מקווה שאתם תקבלו עכשיו את ההרגשה הזאת הכללית שאתם נמצאים במערכת הכללית, הרבה יותר קל מה שבעשירייה כי פועל כאן כוח הרבה יותר גדול.

תלמיד: מאז כנס מולדובה ועד היום, ממש ברור שאתה לא יכול לעשות שום פעולה בלי העשירייה, אם אין כוח מתוך העשירייה אתה פשוט יושב ולא יכול לזוז.

כן.

שאלה: האם עכשיו לקראת כנס איטליה ואחריו עוד כנס באירופה, אנחנו נתחיל להרגיש את אותו דבר בין העשיריות? האם זה כך שעשירייה אחת לא יכולה לעשות דבר בלי עשיריות אחרות או שזה לא ככה?

לא, לא מבוטל שום דבר. זה גם כך. גם אנחנו נרגיש קשר בין העשיריות ונרגיש כעשירייה אחת כללית. עשר ולא תשע, ולא אחד עשרה.

שאלה: וכל עשירייה תגלה את התלות שלה בכל העשיריות האחרות?

כן. ודאי. גם תלות וגם עד כמה שהם תלויים בה.

שאלה: ואם אני מרגיש כרגע שכעשירייה אנחנו עוד לא רצים לקראת כל הדברים שבאים אלינו, כמו למשל מאירופה, מאיטליה, מה אפשר לעשות כעשירייה?

"הכול במחשבה יתברר"¹, הכול במחשבה. אם אתה רוצה, אם אתה יכול, אם אתה מסוגל לעשות כל מיני פעולות גשמיות שיתמכו במחשבה, תעשה. אבל בסופו של דבר רק המחשבה.

שאלה: איך "פרט וכלל שווים" מביא את כל העולם לה-ו-י-ה אחת שורשית הנקראת אהבה?

כשכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, ניצח, הוד, יסוד, מלכות, מתקשרים מלמעלה למטה וממטה למעלה, מהות הקשר שלהם נקראת אהבה.

שאלה: כשאמרת להגדיל את שטח הבורא, כלומר את המקום שבו הוא מתגלה, אז האם השטח של הבורא זה מושג העשירייה, והמקום זה הרצון? ואם כך, אז איזה רצון יש להגדיל, את הרצון שלי או את רצון העשירייה? אני לא כל כך מבין איך אפשר להגדיל את רצון העשירייה.

להגדיל את רצון העשירייה אתה יכול רק על ידי זה שאתה מתחבר לאחרים. בציור (ראה שרטוט מס.3) אתה רואה את הפיקסלים, ובעיה להגדיל או להקטין כל אחד מהם בנפרד, אתה יכול להגדיל את מספר הפיקסלים ועל ידי זה תהיה לך תמונה יותר ברורה. ככה זה עובד. ככה עובדים המחשבים, אפס או אחד, ועל ידי אפסים ואחדים יש לך מספרים ואת כל הפעולות.

שאלה: אז צריך לעבוד יותר על הגדלת הקשר בתוך העשירייה שלי, האחת?

כל העשיריות. לא חשוב איזה. אני בתוך העשירייה שלי, אני עם העשירייה שלי ועם כל העשיריות, אפילו אני עם כל העשיריות ללא העשירייה שלי. נגיד שכל הכתרים קשורים זה לזה, החכמות, הבינות, כל הספירות האלה הן קשורות זו לזו. נניח, ספירת הוד קשורה לספירת הוד ולעוד ספירת הוד ולעוד ספירת הוד, זה כמערכת בתוך המערכת, שכל ספירות הוד, כל ספירות נצח, כל ספירות תפארת, כל ספירות יסוד, כולן קשורות זו לזו, חוץ מזה שיש ביניהן עוד התקשרויות שונות.

לכן אם אתה שייך, נגיד, לספירת הוד בעשירייה שלך, אתה יכול להיות קשור עם כל מיני ספירות הוד בעשיריות אחרות. ולא לחכות שדרך העשירייה שלך תשפיע עליהם, אתה יכול גם להיות קשור ישירות. תהיו קצת יותר חופשיים בזה. אחר כך זה יסתדר, אתם תרגישו איך שזה עובד, זה ממש כמו גוף חי. יש בזה חוקים, אבל את החוקים האלה אנחנו כבר נגלה בצורה כזאת חופשית.

שאלה: האם התפילה המשותפת שהעשירייה עושה למען האיחוד שלה עצמה, מעלה את הרצון ההדרגתי לאיחוד עם הכלי העולמי, או שזה משהו שצריך לעבוד עליו בנפרד?

צריך לעבוד בנפרד, אבל בכל זאת, במה שכל עשירייה ועשירייה עושה בעצמה, בזה היא קשורה לכל העשיריות והיא פועלת עליהן בהכרח, רוצה או לא רוצה, בצורה אינסטינקטיבית, ככה היא פועלת מאליה.

שאלה: אנחנו נפגשנו עם העשירייה של מוסקבה ויש לנו כבר פגישות שמתוכננות עם עשיריות נוספות. אתמול בעשירייה התווכחנו לגבי עד כמה אנחנו צריכים לעשות את זה. האם אנחנו צריכים ממש להתמוסס ולהיפגש יום יום עם החברים מהכלי העולמי או שבאיזו צורה בתוך העשירייה, בפנים, אנחנו צריכים לתמוך בזה, במהות שלנו כעשירייה, מה נכון?

אני לא יכול להגיד. אני ממש לא יכול להגיד לך. זה תלוי בחיים שלנו. אני יוצא בבוקר מוקדם מהבית לעבודה, בקושי רואה את הילדים שלי כשהם קמים. יוצא לעבודה, חוזר הביתה בערב, עייף, והם דווקא משתוללים, לא רוצים ללכת לישון. צעקות, לא רוצים, אני רואה אותם רק לכמה רגעים כאלה בבוקר ובערב. מספיק לי או לא? כדי לשמוע את הצעקות האלה, מספיק. כדי להתכלל איתם קצת, יכול להיות שלא.

החיים שלנו מסודרים ככה שאין לנו כל כך זמן לכל ההתקשרויות האלה. "עכשיו אני אלך להתקשר עם כל העשיריות שבעולם", יש מאות עשיריות שאפשר למצוא, ומה יהיה? לכן כמה שאפשר, אפשר, כל אחד שישתדל להתרשם מזה. והעיקר זה בכל זאת העשירייה שלו, ונגיד שעם העשיריות האחרות הקשר יהיה בצורה ווירטואלית, כן, אין ברירה.

עכשיו יש לנו כנס באיטליה, נתקשר לעשירייה האיטלקית. אחר כך יש לנו כנס בבולגריה, ונתקשר דרך הכנס הזה עם העשיריות שבאירופה. ככה זה יהיה. נראה, אחר כך אולי נעשה עוד כנסים בדרך, עד שהכנס שלנו יהיה בפברואר בישראל. אז נעשה, נגיד, פעם בחודש או חודשיים כנס ווירטואלי בין כולם, בין כל העשיריות שבעולם. זה לא חייב להיות ליום או ליומיים, אלא חצי יום, שליש יום. נראה. אבל וודאי שצריך להיות גם זה וגם זה.

שאלה: דיברת קודם על הקשר בין ספירות ה'הוד' של כל העשיריות, ספירות 'נצח' של כל העשיריות. האם יש משהו כזה שנקרא כימיה בין אנשים או משהו שמביא להיות קרובים זה לזה.

כן.

שאלה: מה הקשר בין זה לזה?

אפשר להתקשר לפי הנטייה שיש בין כל אחד לאחד, ואחר כך לראות עד כמה שהנטיות האלה משתנות. יש ויש. אני לא יכול להגיד, אלה דברים שצריכים לעבוד עליהם ולראות את זה מהחיים. עד כמה אתה יכול לספר לילד שלך על כל החיים? אתה פותח לו איזו כניסה והוא הולך ופותח שערים ומקבץ ידיעות והתפעלויות והתרגשויות וכך משתלב. אי אפשר לדבר ולהסביר על כל פרט ופרט, לא.

קריין: קטע 24 מ"מאמר לסיום הזוהר".

"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מייד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מייד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

אנחנו רואים את זה כך גם בחיים שלנו, לפעמים אני קשור עם איזה אדם, פתאום לא שמתי לב שהתנתקתי לגמרי ואני קשור למשהו אחר, לדברים אחרים, ואחר כך כשאני נזכר בו, כאילו נראה לי מוזר שפעם הייתי קשור אליו ועכשיו לא, ועכשיו כן, וכן הלאה.

זאת אומרת יש כל מיני צורות קשר ולכן אנחנו צריכים להשתדל לחדש אותם ולא להתפעל מזה שפתאום קשרים נחתכים, ושוב חוזרים לקשר, העיקר זה כל הזמן להיות בהתרגשות, בהתפעלות. כי תראו מה קורה, במידה שאני נקשר לכל אחד ואחד, אני בונה בי, מתוך התקשרות שלי עמו, את המערכות האלו, וכשאני אהיה כלול מכל המערכות האלו אז אני אקרא אדם. ולכן כמה שאנחנו נכללים מחברים, והתכללות זה עד כמה שאנחנו רוצים לתמוך בהם וכמה שאנחנו רוצים לקרב אותם כדי שהם יתמכו בנו, להיות בקשרים הדדים זה עם זה, וזה דרך הבורא, כי אין אדם יכול להציל את עצמו מבית האסירים וגם החברה שלו לא יכולה אלא רק אם היא הולכת בשם ה' לעזור לו, לעלות אותו לדרגה אחרת. אז ככה זה עובד.

ולכן אנחנו צריכים כמה שאפשר להיות יותר במגעים זה עם זה. ותראו עד כמה עבודה יש בזה, ואתם תתעשרו מהר מאוד בכלים ובהתפעלויות שבהם. נפתחה לנו כאן איזו הזדמנות, אפשרות, להרחיב כל כך את הכלים שלנו, שזה פלא לראות עד כמה בעולם שלנו אנחנו ממש גונבים מעצמנו את צורת העולם, תמונת העולם, התפעלות. וברוחניות זה נפתח על ידי הקשרים. לכן צריך כמה שאפשר לחבר את הרשויות האלה יחד ולהגיע לרשות אחת.

קריין: שוב, קטע 24 מ"מאמר לסיום הזוהר".

"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מייד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מייד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר." 

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

לפעמים באמת מספיק לי להתחבר עם מישהו, ואני מקבל דרכו כאלה הרגשות, ידיעות, קשרים, הקשרים, שפשוט לא יאומן שזה אפשרי. וזה לא תלוי בכמה שהאדם ההוא גדול, אלא עד כמה שהוא יותר אולי שייך לטבע שלי ואני לשלו, וככה זה עובד. תנסו, תראו.

תלמיד: אתה אמרת שכתוצאה מהקשרים בינינו הגוף גדל. איך מהקשרים בינינו אני גדל?

אני כאילו מספח אלי מה שיש לך, ולו, ולו, ולו, ואז הראש שלי נעשה כמו אלף מוחות, ראשים. הרגש שלי כמו פי אלף רגשות, מה זאת אומרת, זה לא פי אלף, זה פי אלף שונים, ומחוברים יחד, אז אתה יודע איזו מן אינטגרציה יש כאן? התחברות, הצטלבות, איזו קומבינטוריקה יש כאן בין כולם. מזה באה החכמה.

תלמיד: מה שחסר זה הנקודה מה מפעיל את הכלי שגדל?

אני מפעיל. אם אני לא ארצה להיות מחובר עם אחרים, כלום לא יעזור לי.

שאלה: איך זה נעשה? איך הכלי שלי גדל כתוצאה מזה שהתרחבו הקשרים בינינו?

איך עכשיו זה גדל? כי אני עכשיו גדל, נראה לי שאני גדל בצורה פרטית, זה לא נכון, גם עכשיו אצלי פועלים אותם חוקי הטבע. ויותר ויותר תאים וקשרים מתגלים, וכך אני נעשה יותר חכם, יותר רגיש, זה כל הלימוד, כל ההתפתחות שלנו כך. זה ידוע.

עד כמה שהאדם יודע להתכלל עם כול מיני דברים שמחוצה לו, הוא נעשה מזה נכלל וכולל אותם, ולכן מזה באה לו חכמה, ידיעה, הרגשה. שום דבר אין לך שזה שלך. שלך זה סך הכול איזה רשימו קטן אחד. כלום חוץ מזה. כל היתר שאתה קבלת, אתה קבלת מזה שהתקשרת עם כל מיני גורמים אחרים מחוצה לך.

שאלה: אתה אמרת שכל הפעולות נעשות בשטח של הבורא. גם מה שאתה אמרת על הקשר בין האנשים או בכול זה שטח של הבורא.

כן, כי זה כלי אחד.

שאלה: אחרי כנס מולדובה אפשר להגיד שאנחנו "ביום שאחרי", כי השתנה הכול. בכל הפרדיגמה משהו השתנה, כי שם כל אחד הרגיש קשור לכל העשיריות, כל העשיריות היו קשורות אחת לשנייה כאחד, ועם כל מה שעברנו עכשיו, "עם ישראל", איך אנחנו ממשיכים את המצב, מה עכשיו הערך של האדם, העשירייה וכל מה שקרה?

זה טוב, אני שמח לשמוע שאתה מדבר כך ובכלל אולי עוד כמה חברים ככה חושבים שבאמת השתנה אפילו המבנה של בני ברוך, אחרי כנס מולדובה. כי התגלה לנו, מפני שעשינו שם חיבור טוב, חלק מהכלי, כי כל הכלי העולמי התחבר אלינו, ובאמת מתוך זה קפצנו לדרגה הבאה. עכשיו אנחנו צריכים להגיע לכלי חדש. לקבוע את הכלי החדש. אז מה אתה שואל?

תלמיד: אז איך אנחנו ממשיכים עכשיו, כי מורגש שכבר אין קשר כמו קודם לגופים, שחשבתי שהעשירייה שלי זה עשרה גופים.

עכשיו לא. עכשיו בכל דבר שאנחנו מתקשרים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאני מתקשר לכלי הכללי ולאזור שלו, לגוף המסוים שלו, למשל עם קבוצת מוסקבה אז אני מתקשר אליהם, ואני מבין שבכל הכלי הכללי זה חלק, אבל ההרגשה של הכלי הכללי קיימת בי.

תלמיד: זאת אומרת עכשיו כל חיבור בעשירייה, כל קשר, זה כבר קשר לכל הכלי העולמי, לכלי אחד?

כן. ודאי.

תלמיד: אז איך זה משנה את המחשבה שלנו?

אני מרגיש שאם אני עכשיו מתקשר לאיזה חברים מאירופה, זה פועל, כך שכביכול גם אני מתקשר לחברים שלי בדרום אמריקה. ממש כך.

תלמיד: כן, זה ממש מורגש ככה.

יופי, אם זה מורגש כבר זה מצוין. אז אנחנו מדברים על אותו דבר.

תלמיד: אז אנחנו מוסיפים כל הזמן פיקסלים בתמונה הזאת?

כן. מקבלים רגשות פנימיים משלנו. לא שאנחנו מוסיפים מחוצה לנו, מפני שזה מתייצב בנו, נולד בנו דבר חדש, אנחנו מתוך זה מרגישים שהתמונה הזאת מתרחבת. זה מצוין מה שאתה אומר.

תלמיד: הפיקסלים האלה זה חיבורים בין כל הכלי העולמי?

כן. וצורת הכלי הגדול הזה שנקרא "אדם", מתחילה יותר ויותר להתבאר לי, להתברר.

תלמיד: אנחנו גם פיזית צריכים להוסיף משהו בעבודה שלנו?

לא, על זה דברתי, שאני לא יכול להיות מקושר עם כל העם פיזית והכול, אלא פה ושם להשתדל להיות קשור עם קבוצה אחת פעם ביום אולי, אם אפשר. איזה sms מספיק, או מכתב קצר, או טלפון. לא חשוב מה. אבל זה טוב, בצורה כזאת אנחנו נתחיל להרגיש כבר את הכלי בצורה שיש בו מי שממלא אותו. שנתקרב להרגשת השטח הזה שיש ב"בני ברוך" העולמי, נתחיל איכשהו לתאר את זה רגשית, אתה תתחיל להרגיש שהבורא ממלא אותו.

תלמיד: למשל בכלי דובר רוסית ישנו מאמר צהרים שכולם מתחברים בכל העולם, דוברי רוסית באותה שעה. וזה יום אחרי יום, כל החברים רואים את זה, מדברים, יכולים לתת התפעלות כל אחד מי שרוצה ולא רוצה. וגם במקביל יש זום באירופה, אותו דבר באנגלית, אז כל אחד יכול להצטרף.

תפרסמו. אתם עושים הרבה פעולות שאני אחר כך במקרה איכשהו שומע. איפה זה מתפרסם, איפה אפשר לדעת? ככה אתם גונבים מעצמכם מתוך זה שסוגרים את זה בין כמה קבוצות או אנשים, או מי שיודע יודע. ככה לא עושים. מי שיודע, כן, ומה עם מי שלא יודע? זאת אומרת, לא אכפת לך מהכלי הכללי, אתה לא מרגיש עדיין שזה שלך.

תלמיד: פעולות כאלה שהן כביכול נראות גשמיות, אבל נעשות יום אחר יום, עד כמה זה תורם להתגבשות לכלי אחד ושיתוף כזה מיוחד כמו שיש?

זה תורם ויכול להיות לרעה ולא לטובה. למה אני עכשיו מתרגז כמו שאתה מרגיש? כי אם אתם עושים את זה באיזה חלק קטן ביניכם כביכול, אז יותר טוב לא לעשות. אם זה סגור, אם אתם לא רוצים לפרסם, או שלא עושים את זה בכוח אפילו ללא כוונה, אתם חייבים להיות פתוחים לכולם בפעולות כאלה, זה קודם כל, אחרת זה לרעתכם.

שאלה: מוסקבה עושה את הפגישות האלה פתוחות והן מובאות משני עד חמישי בשעה חמש. הרעיון היה ליצור כזה כלי לפני שיעור ערב. ונולד כזה כאב שאם בערב אנחנו לא מרגישים את אותו הכלי שהיה בכנס מולדובה, כבר בלתי ניתן לסבול את המצב הזה, יש כבר דרישה הכרחית לזה. השאלה היא, איך לעשות הפעולה הזאת באמת רוחנית במאה אחוז, כלומר בפורמט שאתה היית רוצה שזה יהיה?

אני לא יודע, אני לא רוצה להגיד לכם כלום. פשוט תעשו. אבל שוב, זה לא רק קבוצת מוסקבה או קבוצות רוסיות, זה לא טוב. תשדלו לפתוח את זה כמה שיותר. אתם לא יכולים להגיד שאתם כלי רק לדוברי רוסית או רק לאלו שהיו במולדובה.

תלמיד: קבוצת שיקגו הצטרפה אתמול.

אני לא יודע מי מצטרף ומי לא, רק תבין שאתה לא יכול לקחת גוף של אדם ולהתחיל לטפל רק בחלק מסוים ממנו, בזמן שכל הגוף חולה. אתה צריך לחשוב על החיות הכללית שלו, איך אתה מחיה אותו. ואם אתם פועלים רק בין כמה קבוצות בצורה כזאת בדלנית, אז אתם גורמים רע במקום טוב גם לכם וגם לכולם.

לכן אני אומר, תחשבו על כל הכלי העולמי הכללי. תפרסמו את הדברים האלה, צריך להיות איזה מין לוח שאני נכנס לשם ושם כתוב, אבל בצורה קצרה בלי לבלבל אתכם, שבשעות כאלה וכאלה, בלינקים כאלו וכאלו יש כאלו וכאלו דברים. ואז אני נכנס ואני רואה במה אפשר להשתתף.

תלמיד: לפני מולדובה זאת הייתה פלטפורמה לדוברי רוסית, ואחרי מולדובה התחילו להצטרף קבוצות מכל הכלי העולמי.

בסדר. אל תספר לי את זה, אני אומר לך מה שצריך להיות. אולי אתם כבר נמצאים בזה, ואולי עוד לא.

שאלה: מה ההבדל בין התרחבות לירידה, לנפילה?

אני לא יכול להגיד לך מה ההבדל. התרחבות זה נקרא שאני מתחיל לקבל הרגשה, יחס ליתר החברים, ליתר הקבוצות ואז בתוכם אני מרגיש איך שהכוח העליון פועל בהם, איך שהוא מחזיק אותנו יחד, איך שמשתנה ביחס שלו לכל הקבוצה ואלי וכן הלאה. זה מתוך ההתקשרות שלנו בינינו. ככה זה. אבל שוב, "אין חכם כבעל ניסיון". אם אתה משתדל להרגיש את הדברים האלה, אז זה יקרה, זה יבוא.

תלמיד: רק רציתי לספר שבצפון אמריקה יש לנו לוח שנה של גוגל ואנחנו נעבוד עם כל שאר הקבוצות. נחבר אותם לזה, כי זה מאוד נוח, זה פשוט נפתח לך עם כל הלינקים לכל הפעילויות. אז אני רוצה שכולם ידעו, גם כל דוברי האנגלית ואנחנו נבנה לוח כזה בינלאומי לכל הפעילויות.

יופי. שילמדו אותי גם.

תלמיד: הודעה מהחברים בסנטיגו, כמו שקיים זום במשך היום, אנחנו גם בכלי העולמי מתאספים חצי שעה לפני שיעור בוקר, משתיים עד שתיים וחצי, שעת ישראל, ועושים הכנה בעברית, אנגלית, ספרדית ורוסית. ומזמינים את כל החברים להשתתף בהכנה הזאת של כל הכלי העולמי. וזה נעשה בזום של כנס תמידי, אותו זום של תורנות רמח"ל וכל החברים מוזמנים.

מצוין, תודה.

(סוף השיעור)

---

1. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר(.↩