שיעור הקבלה היומי5 ago 2016
שיעור בנושא "יום השנה להסתלקותו של האר"י"
5 ago 2016
שיעור בוקר- 05.08.16 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב יצחק לוריא
בעוד יומיים אנחנו מציינים את יום פטירתו של האר"י. אדם מיוחד היה הרב יצחק לוריא האשכנזי, האר"י ז"ל. העניין שחכמת הא-לוהות, גילוי הא-לוהות, המקום שבו אנחנו קיימים מתגלה לאדם בעולם הזה בצורה הדרגתית. בפעם הראשונה זה התגלה לאדם, קוראים לו "האדם הראשון" כי הוא היה האדם הראשון שגילה, ואחרי זה בשרשרת מקובלים עד אברהם, ואז אחרי אברהם ליצחק, ליעקב, למשה, לאהרון, ליוסף, לדוד וכן הלאה
כול התורה מתגלה בשלבים, כי כול ההתפתחות שלנו היא אגואיסטית, ואנחנו רואים את זה גם על פני האנושות שכך מתפתחת.
המקובלים מתפתחים מדור לדור, קודם הם היו קבוצות קטנות, עד אברהם. אברהם קיבל כבר קבוצה גדולה, ואחרי תוספת האגו הגדול היא קראה לעצמה עַם, "עם ישראל", "ישר א-ל". גם הקבוצה הזאת הגיעה דרך עליות, ירידות רוחניות ושבירות לגלות האחרונה, לירידה האחרונה.
נשמת האר"י מסמלת לנו את היציאה מהגלות הזאת ותחילת הגאולה, זאת אומרת תחילת גילוי העולם העליון, הכוח עליון לכול האנושות. כך שמתוך העולם הזה נוכל לגלות את עולם אין סוף, לחבר את שני קצוות הבריאה ולעבור מהחיים המקריים והנפסדים לחיים נצחיים ושלמים.
האר"י מיוחד בזה כי הוא פתח לנו את חכמת הקבלה בצורה שלמה, מפני שבזמנו הגלות האחרונה בעצם הסתיימה, והוא היה עומד כבר על גובה גילוי הרצון לקבל הגדול כדי שיוכל, בתיקון שלו, לגלות את כול הבריאה ולכתוב בצורה שלמה את החכמה הזאת, על זה שכול חלקי הבריאה מקושרים, באיזו צורה, על ידי איזה חוקים ונוסחאות, איך הם מתפתחים, ואיך אנחנו בני האדם, היינו הנשמות בעצם, מתחילים לגלות וממשיכים ומתקדמים לקראת הגילוי השלם. זה נקרא "גמר התיקון" שלנו. את כול זה גילה האר"י וכתב בצורה שמתאימה לכלים שלנו, לנשמות שלנו, גם לדור הזה.
לכן אנחנו נקרא עכשיו את הקטעים של המקובלים שמבינים מי זה היה האר"י, מה הם כותבים עליו ואיך שהם משבחים אותו. זו באמת נשמה מיוחדת.
בעל הסולם כותב שאם היו לי מילים לשבח את הנשמה הזאת ואת המפעל שהוא עשה, איך הוא פעל והשאיר לדורנו את כול המפתחות האלה לגילוי העולם הרוחני. אבל אין לנו אפילו כוח להשיג, אלא שאי פעם כן נשיג, נקווה שנשיג את גדלותו של האר"י. בעצם בעל הסולם גם אומר שהוא זכה לעיבור נשמת האר"י ולכן יכול לכתוב את "פירוש הסולם" על ספר הזוהר, ואת פירוש "תלמוד עשר הספירות" על ספר "עץ חיים", ובעצם כול זה בזכות עיבור נשמת האר"י. זו באמת נשמה מאוד מיוחד, זאת אומרת כלי מאוד מיוחד שהמקובל הזה תיקן.
לכן וודאי שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שייכים אליו, כי רוצים להיות אפילו במקצת דבוקים לנשמה הגבוהה הזאת. עד כמה שנוכל להתכלל בו, להידבק בו, להכניע את עצמנו לעומתו, כלפיו, אז בהתאם לזה גם אנחנו נוכל ליהנות מאורו ואולי גם להשיג משהו מהשגתו.
"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף".
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,
אשר בו באמצע ממש,
וצמצם את האור ההוא,
והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.
ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני
מהנקודה האמצעית ממש.
והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת
בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.
באופן שמקום החלל ההוא
היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום,
אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני
באמצע אור האין סוף ממש,
הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים,
והנבראים, והיצורים, והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,
מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.
קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם."
(האר"י, ספר עץ חיים, חלק א', שער א')
כך האר"י מתחיל את ספר "עץ חיים", וכך גם בעל הסולם מתחיל את "תלמוד עשר הספירות", מהקטע הזה. אנחנו באמת רואים כאן עד כמה הלשון שלו מיוחדת, חלקה, יפה, רכה, קרובה אלינו ובכלל עד כמה הוא מדייק. אנחנו רואים מ"תלמוד עשר הספירות" עד כמה הוא מדייק בכול פרט ששם הוא מחליט שצריכים להסביר. כל ההסבר שלו הוא במיוחד להמשכת האור מקיף כדי שגם אנחנו, על ידי הלימוד שלו, נכנס להשגה.
"אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו עוסקים ברזי התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו."
(עץ חיים, הקדמת המרח"ו על שער ההקדמות)
כך המקובלים משיגים. אנחנו יכולים לחשוד כאילו איזו הנאה יש לבורא מזה שאנחנו עושים משהו, אלא שאנחנו לא מבינים את כול המערכת הגדולה הזו ועד כמה הכול מחובר יחד. הקדוש ברוך הוא אותו הכוח שמתגלה על ידי המערכת, ואם לא המערכת, הוא לא מתגלה, כביכול לא קיים, לכן עד כמה שהנבראים תלויים בו בהכול, הוא גם תלוי בנו, כדוגמת ילדים והורים בעולם שלנו.
"והנה אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששָרתה עליהם רוח הקודש... רזי התורה וסתריה, לא יתגלה לבני אדם בכוח עיונם החומרי, אלא ע"י שפע א-לוהי, המושפע ממרום קודשו, ע"י שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא."
(ספר עץ חיים, הקדמת המרח"ו על שער ההקדמות)
זה כבר מה שאנחנו צריכים לעשות, זאת אומרת, כול העבודה זה להגיע למצב שאנחנו גורמים לגילוי הבורא, כי הגילוי שלו נעשה בנו, בתחתונים. ואם הגילוי שלו הוא כדי להשפיע לו נחת רוח, אז אנחנו מרגישים עד כמה הוא רוצה להשפיע לנו, ובזה אנחנו נעשים דבוקים זה לזה בהשפעה הדדית.
שאלה: אתה יכול להסביר מה התקופה הזאת שהאר"י היה נמצא בה, מה הרקע הזה שדווקא בתקופה הזאת הוא מתגלה, מה היה בעולם בנקודה הזאת?
אנחנו לומדים על ארבע גלויות וארבע גאולות שזה צריך להיות לפי הה-ו-י-ה, כמעבר מבחינה לבחינה בה-ו-י-ה הראשונה שבאין סוף וזה נקרא "הכלי הכללי", ובהתאם לזה כל הבריאה בכללות זה שם ה-ו-י-ה, תבנית כזאת שהיא צריכה כך להתקיים ולהתפתח, וגם כל חלק וחלק. זאת אומרת כל עולם, כל פרצוף, כל פעולה תמיד כוללים ה-ו-י-ה, הפרט הקטן ביותר וכל הבריאה כולה.
לכן אם אנחנו מדברים על התפתחות האנושות, גם אנחנו מתפתחים אפילו בעולם הזה בגשמיות כתוצאה, כענף מהשורש הרוחני, גם אנחנו מתפתחים לפי דרגות שלבי הה-ו-י-ה.
אז היו לנו ארבע גלויות, ואנחנו נמצאים עכשיו בסיום של הגלות האחרונה, והיו שלוש גאולות, ואנחנו נמצאים בפתח של הגאולה האחרונה. האר"י מסמל לנו את סוף הגלות האחרונה, הרביעית, ותחילת הגאולה. ולכן הנשמה שלו, כשיצאה לגילוי, יכולה לגלות את כל המערכת, ונתנה מתוך הביאור שלה בעולם שלנו, יכולת להמון אנשים להגיע להשגה, ולא רק להשגה ולגילוי הבורא, אלא להמשיך את האורות דרך הכלים שלהם. את זה התחיל בעל שם טוב וכל המקובלים אחריו, ועד בעל הסולם ועד הרב"ש. ומה שקרה בסופו של דבר, זה שהאר"י נתן לכולם את שיטת חכמת הקבלה בדרגה ד', בבחינה האחרונה.
ובעצם אחרי האר"י, בעל הסולם רק התאים את זה, אי אפשר להגיד, "רק" על בעל הסולם, אבל כאילו שהתאים את חכמת האר"י, שיטת האר"י לדורנו, בזה שכתב "פירוש הסולם" על ספר הזוהר ו"תלמוד עשר הספירות". אבל זה הכול בעצם על פי האר"י. ולכן התקופה שבה האר"י היה קיים, בתפר שבין סיום הגלות הרביעית לתחילת הגאולה האחרונה הרביעית, היא תקופה מאוד מיוחדת, שהיא קרתה במאה ה-15.
אבל כמו שמסביר לנו בעל הסולם, זה לא בבת אחת שעניינים רוחניים מיד מתממשים בגשמיות, אלא שיש שכאן סדר של התפתחות האורות והכלים, והסדר הזה לוקח זמן, ולכן זה יכול להתעכב כך וכך שנים, אנחנו לא יודעים בדיוק, עד שזה מתגלה. אתה רואה, אנחנו זכינו מאוד לפרסם קצת, בינתיים, את שיטת האר"י ואת שיטת בעל הסולם ואת הספרים שלהם וכן הלאה. ומי יודע, אולי נצטרך עוד דור אחד לעבוד בזה או שאנחנו נקווה שכבר נזכה לכל התיקון הכללי גם בעולם כולו.
אבל בכל זאת הדבר הזה הוא ממושך, וזה סדר של התגלות הכלים. כי הכלים חייבים להתגלות בידיעה, בהרגשה במימוש, בבחירה חופשית, במשיכת האורות וביישום הכלים. יש כאן תהליכים שאי אפשר לדלג עליהם מפני שהאדם שהוא בעל רגש ושכל ויכולת, צריך לעבוד נגד הטבע שלו בלהתחבר עם האחרים וזה תמיד מנוגד לו וכן הלאה, זאת אומרת, לברר את כול השבירה. זו בעיה, בעיה לא קטנה ולכן זה נמשך כמו שאנחנו רואים מהאר"י ועד בעל הסולם. וכבר מהרח"ו, רב חיים ויטאל שהוא התלמיד הראשון ואפשר להגיד היחידי של האר"י, כמו שכתבו עליו, גם הוא כתב בספר ההקדמות, ב"הקדמה לספר ההקדמות", שאני יושב משועמם ומיואש, למה המשיח לא בא. זה במאה החמש עשרה. הוא היה מקובל גדול. זאת אומרת, חיכה וציפה. ובכל זאת מבינים אנחנו שזה עניין ממושך, אבל כל דור ודור מוסיף ומוסיף לאותו מפעל שפתח האר"י.
תלמיד: אז התרומה הייחודית של האר"י, היא בזה שהוא נתן את כל חכמת הקבלה בשלמותה ואחריו, באו גם הבעל שם טוב, בעל הסולם, הרב"ש.
שהם כולם מממשים את השיטה שלו. האר"י שִכתב את חכמת הקבלה בדרגה ד', בה' תתאה של שם הה-ו-י-ה, בהתפתחות ההיסטורית. זאת אומרת, מרבי שמעון, מרבי עקיבא, מאותה התקופה, הוא המקובל הבא שעשה את זה. לפניו היה רבי שמעון, לפני כן היה משה, ולפניו אברהם, וקוצו של י' שזה האדם הראשון.
קריין: קטע מספר 4, נמצא ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 139, אות ח', ב"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".
"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.
אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.
ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל."
שאלה: לא מובן איך התלמידים של האר"י לא הבינו אותו.
חוץ ממרח"ו לא הבינו.
תלמיד: אבל הם היו מקובלים.
כן, אבל יש הבדל. מה זה נקרא להבין? כולם למדו כאן את טבלת הכפל, ואם אתה תדרוש להוכיח ששתיים ועוד שתיים זה ארבע, אף אחד לא יכול להוכיח, כי אלה דברים קשים מאוד. מאיפה אתה לוקח את זה? להבין זה נקרא להשיג את עומק התופעה שאתה מדבר עליה. והם לא היו בזה עד כדי כך, התלמידים שלו. זה דבר אחד. דבר שני, נקרא עכשיו את הקטע הבא "בעת פטירתו".
קריין: קטע מספר 5, מתוך "כתבי בעל הסולם", אגרת ל"ט.
"שבעת פטירתו [של האר"י ז"ל] לא היה שם הרח"ו ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל [אומר הרח"ו], כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."
שאלה: אנחנו לומדים שאברהם אבינו הביא את חכמת הקבלה. ומה שכתוב בספרים כבר יודעים ממנו, אז במה האר"י חידש בשיטה שלו?
אם אתה תלך לכל מיני שבטים שחיים עד היום בכל מיני ג'ונגלים, בכל מיני מקומות כאלה, ותשאל אותם מה זה לחבר דברים, להחסיר, כל מיני כאלה דברים פשוטים, הם יספרו לך. אם אתה תשאל אותם משהו יותר מזה, הם לא ידעו, אילו נוסחאות במתמטיקה, כוחות בפיסיקה, כי לא התפתחו עד כה.
יש עניין של הכרת החיים ויש עניין של הכרת עומק החיים, ואת זה בעל הסולם מסביר לנו ב"הקדמה לספר הזוהר". הוא אומר, ישנם דורות שהם שייכים לחב"ד, לאלפיים הראשונים, ויש שלאלפיים השניים, אנחנו סופרים מאדם הראשון, דורות ששייכים לחג"ת דפרצוף, ודורות ששייכים לאלפיים השלישיים, אלה דורות של נה"י דפרצוף, שבהם אנחנו כבר נמצאים בסוף.
אז מה אופייני בכל הדורות האלה? הדורות הם יורדים בזה שיש להם רצון לקבל יותר ויותר גדול, דורש יותר, אכזרי יותר, "פני הדור כפני הכלב"1. אבל הדורות האלה כשהם אפילו במקצת מתגברים על מה שיש להם ומשיגים קצת לעומת מה שהשיגו הדורות הקודמים בהרבה, כשמשיגים קצת, מפני שהם עובדים על רצון לקבל כל כך עבה, אכזרי, חשוך, הם מביאים אורות גדולים מאוד, לא בעצמם, אלא מאותה המדרגה של הנשמות הקודמות.
זאת אומרת, מזה שאתה יושב כאן ומשתדל משהו להבין, ומשהו להשיג, ואיכשהו להתחבר, ולא הולך לך, אתה מעורר אור גדול מאוד למעלה, לאברהם יצחק יעקב, לכל הנשמות האלה שכבר נמצאות בתיקון. ולכן אנחנו לא יודעים במה שאנחנו פועלים, זה נסתר.
תלמיד: האם האר"י גילה משהו חדש?
הוא גילה בעומק הדברים שהדורות הקודמים לא יכלו לגלות. כי הגילוי תלוי ברצון לקבל הגדול. עד כמה שהוא יותר גדול, אפשר לגלות יותר, כי יש לך כלי. למה הדורות הקודמים לא גילו כימיה וביולוגיה וכל הדברים האלה, לא בנו מטוסים וכולי, מה שאנחנו עושים, למה? הם היו פחות חכמים? הם לא היו פחות חכמים, האגו שלהם היה פחות. זה הבדל. הם לא היו כל כך אכזריים, כל כך רוצים, כל כך בוערים, לא. היה הכול חופשי, יפה, לאט לאט, כמו שאתה מרגיש שזה היה. אפילו לפני חמישים שנה החיים היו פסטורליים כאלה, יותר נוחים.
זה עניין של האגו שלנו, לא שאנחנו יותר חכמים, האגו שלנו דוחף אותנו ליתר התפתחות. ולכן אנחנו אכזריים, מגלים קצת עבודה, כמה שמסוגלים, לעומתם זה קצת, אבל בהם אנחנו מעוררים אורות הגדולים, אצלנו כלום, אצלם כן. כל הרווח שלך שאתה מוסיף להם, שם הקופה שלך.
תלמיד: הוא אמר, "אתם לא הבנתם". אנחנו יודעים שזה לא עניין של הבנה בשכל, זה קטע של הרגשה. הוא כל פעם אומר, אתם לא מבינים כלום, אני מבקש מכם שלא תגידו כלום.
לא, אתם לא הבנתם את העיקרון.
תלמיד: את העיקרון. את זה אני לא מבין. זה לא בשכל, זה בהרגשה. גם לא יכלו להשיג את ההרגשה הזו?
את העיקרון הם לא הבינו. קודם כל, אתה רואה שהוא אומר, "אין לך עסק בנסתרות," אתה לא מבין איך אני יכול לבוא אליך וללמד. ודאי שיכול לבוא וללמד, אבל לא בצורה של אדם. בצורה שאני אוסיף לך את הרוח, את השכל, את הרגש, את היכולת, אני אתלבש בך. כך אנחנו כל הזמן נמצאים, זה נקרא עיבור הנשמות. גם עכשיו אני מסתכל עליך, יש לך עיבור הנשמה.
שאלה: אתה יכול לעשות קצת סדר, איזה היגיון בסיפור של האר"י? איזו פריצת דרך גדולה, לעומת אלפי שנים של מקובלים גדולים לפניו. הוא הביא דברים שלא היו.
יש לך את זה במדע, אותו דבר. נניח היו ביולוגיה, זואולוגיה, גיאוגרפיה, פיזיקה, כימיה. הכול היה גם לפני מאה שנה, גם לפני אלף שנה, גם לפני אלפיים שנה וגם היום. יש התפתחות, התפתחות ממש בדרגה. היום אנחנו יכולים לקחת כל מיני חלקיקים ומהם להרכיב אטומים, מהאטומים להרכיב מולקולות, מהמולקולות נניח, אנחנו לא יודעים אבל עוד מעט, מהמולקולות לעשות חיים וכן הלאה. אנחנו יכולים לשחק עם הדברים שקודם לא ידענו, לפני אלף שנה. אבל בכל זאת היה מדע, רק בדרגה אחרת.
תלמיד: אבל היום איזו תגלית מדעית, מיד עושים יישום תוך זמן קצר. פה, תגלית מרעישה, האר"י בא ופתח את זה ואז עברו עוד חמש מאות שנה ולא נעשה בזה כמעט כלום.
לא נכון. אז אתה שואל כך, איך זה יכול להיות שעברו חמש מאות שנה ללא כלום? זה לא ללא כלום. אתה לא יודע איך בכל דור ודור פועלים המון אנשים, וכלים נפעלים כל הזמן על ידי האורות מלמעלה. ולכן זה לא שאנחנו כן רוצים, לא רוצים, אלא הכול זה לפי הסדר. מצד אחד אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות באחישנה. ומצד שני אם לא מצליחים, אז יוצא שעל ידי זה הזמן נמשך.
תלמיד: אני שואל לגבי הסיפור. מצד אחד, הוא השתוקק שיהיה סדר בכל מה שהוא הביא. מצד שני, הוא משביע את תלמידו שזה יהיה בלחישה ולא יגלה את זה. כאילו דבר והיפוכו.
לא, זה מתקשר מאוד. האר"י לא הספיק לסדר את הדברים. הוא לימד אנשים, שהיו קודם כל צעירים, הוא היה בן 38 כשנפטר. וחיים ויטאל היה בן 29. מה זה 29? זה בחור. ומי היו יתר התלמידים? גם כאלו קטנים. רק אחד ביניהם הידוע רמ"ק, רב משה קורדובירו. היה אדם עצום, הוא היה בן 70 בזמן של האר"י, והוא ישב שם כמו תלמיד. וכל הזמן רצה לקבל ממנו משהו, אבל לא תפס. לא תפס, כי הוא היה שייך לדור הקודם, לרגש ושכל, להתפתחות הנשמה מלפני הגאולה האחרונה. אר"י היה הראשון מהדור של המשיח, ורמ"ק היה שייך לדור הקודם.
ולכן כל הקבלה שלו, אני למדתי המון ספרים של רמ"ק לפני שהתחלתי את האר"י ואת בעל הסולם. כל הספרים שלו היו כתובים בסגנון אחר לגמרי. מרגישים את זה. הוא מסביר לא מלמעלה, אלא מלמטה.
שאלה: בעל הסולם זכה לעיבור נשמת האר"י, מה זה אומר "עיבור נשמת האר"י"?
"עיבור נשמת האר"י" זה נקרא שאדם עושה מאמצים ולפי שורש הנשמה שלו, אנחנו לא יודעים למה, הוא זוכה לזה שמתחיל להרגיש שמתלבש בו כוח מיוחד ברגש ובשכל וביכולת. והוא משקיע לפי הכוח הזה ומקבל גילויים.
שמעתי שלזוג של הנסיכים באנגליה נולד תינוק, ילד. הוא נולד במשפחה כזאת. יחד עם זה נולד מישהו באפריקה או בהודו שהוא במצב קצת שונה. איך אתה תסביר את זה? למה מגיע לו להיוולד כך, וההוא מגיע לו להיוולד כך? על זה אין לנו תשובה. אנחנו רק יודעים שבסוף הדרך לכל אחד יהיה אותו הדבר, ובינתיים לכל אחד יש גורל שונה.
שאלה: לגבי הקטע הראשון שקראנו, מה ההבדל בין יצורים לבין נבראים, נאצלים, נעשים?
אלה ארבע הדרגות, כמו דומם, צומח, חי, מדבר, לפי סוגי הנשמות שנמצאות בעשיה, יצירה, בריאה ואצילות. נעשים, יצורים, נבראים ומאצילים.
שאלה: אנחנו יודעים שכל ההתפתחות שלנו הולכת לפי תכנית הבריאה. איפה אנחנו נמצאים היום בסולם ההתפתחות, בני ברוך העולמי, לפי כל מה ששמענו היום?
אנחנו נמצאים ממש במצב בין בעיתו לאחישנה. אם נוכל לעבור למימוש אחישנה בקבוצה קטנה, לא בכל ההיקף שלנו, יש לנו באמת אלפים שמתחברים אלינו, אלא בקבוצה הקטנה, אם אנחנו נוכל להגיע לאחישנה, אז באמת אנחנו נוכל להביא את התיקון לעולם בצורה מהירה.
לפנינו אין יותר מכשולים. אין ירידות, אין נפילות, אין כלום, הכול תלוי בנו. אנחנו כבר הגענו למצב שמכאן והלאה הכול נמצא בידינו.
שאלה: בהמשך למה שתיארת קודם את היחסים של האר"י עם התלמידים שלו, האם המבנה הרגשי והשכלי של האדם קובע את היכולת שלו להיות תלמיד של מקובל? זאת אומרת, מה הופך אדם להיות תלמיד?
רשימו.
תלמיד: מה זאת אומרת?
רשימו זה המקום של האדם במערכת הכללית של הנשמה הכללית. אם הוא שייך לפי הרשימו להתפתחות שכבר צריך להגיע להתפתחות, אז הוא מתפתח. יש כאן בנאים. תשאל אותם. נניח אני בונה בית. אז אני צריך בינתיים ברזל, אחר כך בטון, אחר כך בלוקים, אחר כך עץ, אחר כך זכוכית, אחר כך דלתות, אחר כך חשמל, וכן הלאה. הכול נמשך זה אחר זה אחרי זה ואחרי זה. זה קובע את זה, זה קובע את זה וכן הלאה.
זאת אומרת, בבנייה אנחנו רואים שאתה לא יכול להביא, מתחילת הבניין, מערכת מזגנים. צריך קודם לבנות את הדברים, יסודות והכול. גם מערכת חשמל, כל הדברים. יש סדר. ולכן יש סדר בהתפתחות החלקים, בתיקון החלקים בנשמה הכללית. את הסדר הזה לא אנחנו קובעים, אלא עביות וזכות של החלקים האלו, "רשימות" מה שנקרא, ואז יש סדר יציאת הרשימות.
במי שהרשימו מתחיל להתעורר, הוא מגיע, מרגיש שהוא שייך לאיזו מערכת, הוא צריך לחזור לאיזו מערכת. ואיך הוא שומע את זה, איך הוא מרגיש את זה? כשהוא שואל "בשביל מה אני חי", "למה אני חי"? "העולם הזה? לא, זה לא כל כך מושך אותי, יש עוד משהו, אני לא שייך למערכת הזאת של העולם הזה. אני צריך לחפש עוד משהו". מה זה עוד משהו? המקום שלו לא בעולם הזה אלא במערכת הכללית דאדם הראשון, מערכת רוחנית.
שאלה: זה מדגיש עוד יותר את השאלה. האם המערכת מסדרת כך, ואני לא מדבר על מקובל שמגיע למקובל אחר, אלא מגיעות "נקודות שבלב" ללמוד, מה שנראה כאילו רב בתמונה שלהם.
אז מה?
תלמיד: יכול להיות מצב שהמבנה הרגשי והשכלי שלהם לא מאפשר להם להיות תלמידים. אני לא מצליח להבין, איך יכול להיות שיושב מקובל מול מקובל?
כך מגיעים הרבה אנשים, והם עוזבים והולכים. הם בינתיים מתקנים את עצמם במשהו, נכללים ממשהו, ועוזבים, וצריכים להסתובב עוד אולי מאה שנה, אולי כמה גלגולים עד שחוזרים בחזרה.
שאלה: מה על התלמיד לעשות כדי לא לפספס אותה נקודה במערכת.
חשיבות המטרה, חשיבות הרב, חשיבות הקבוצה, חשיבות הבורא, חשיבות.
קריין. קטע מספר 6.
"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא."
(בעל הסולם, שמעתי קב. ולקחתם לכם פרי עץ הדר)
הרשימו שלו עד כדי כך מיוחד שהוא נקרא "משיח בן יוסף". יש משיח בן יוסף, שזה שייך ליסוד, יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם. והמשיח שאנחנו כבר מקווים אליו, זה משיח בן דוד. נקווה שנזכה. אבל זה שהוא היה משיח בן יוסף, זה מסמל לנו שהוא באמת היה הראשון מתיקון המלכות. הוא היה שייך ליסוד של הנשמה הכללית, ואחריו, ממנו והלאה יש כבר תיקון על ידי השיטה שלו, על ידי החכמה שלו, על ידי הקבלה שלו, שהוא נתן את זה מדרגת היסוד הכללי, ואנחנו כבר נמצאים במימוש שלו בדרגת המלכות.
שאלה: קראתי, שהשם משיח בן יוסף מוזכר לגבי כמה אנשים, לא רק לגבי האר"י.
נכון, גם אני קראתי בכמה מקומות שאומרים שמשיח בן יוסף הוא כלפי כמה מקובלים, והאמת זה לא סותר את העניין שהאר"י הוא משיח בן יוסף. כי זה לא שייך לגילוי האדם בעולם הזה באיזה גוף גשמי שמלווה את הנשמה, אלא זה שייך לתפקיד, לתפקוד הנשמה שלו.
שאלה: והאם משיח בן דוד יכול להיות גם כמה אנשים, כמה גופים?
עד כאן. אני לא רוצה להגיד.
שאלה: אם אני מבין נכון, לפי מה שקראנו, ההתחלה של הכול נובעת מצמצום האור אין סוף.
כן.
שאלה: אז איזו סיבה יש לאור אין סוף להצטמצם?
אתה צריך ללמוד יסודות, אני מצטער. במילה אחת, בושה.
קריין: קטע מספר 7.
"ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, אשר הארת נשמה זאת היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים לגלות חכמה העליונה. ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזאת, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם במלים המתאימים לדבר, באופן שלא יכשלו המעיינים בה. שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. ע"כ הבנת דבריו ז"ל.
ויש להוסיף כפי מה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם.
וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.
ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל."
(בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")
יש כאן עניין של קבלת הרשות. יכול להיות מקובל עצום, גדול, מעל כולם, כמו משה רבנו, אין לנו איש יותר יקר ויותר ענק ממשה, כך גם כתוב בתורה, אבל מה שהוא גילה, הוא גילה בסגנון מה שכתב, אין לנו יותר מזה, ומה שנסתר שם, נסתר. אבל חכמת הקבלה היא חכמה, צריכים לגלות אותה. משה לא קיבל רשות ליותר, ומה שכתב זה מה שהיה לו, זהו. זה לא אומר על גודל הנשמה, זה סך הכול התכנית הכללית של הבריאה, שלכל אחד ואחד יש תפקיד והוא מבצע אותו. לכן המקובלים מאוד מאוד שומרים על זה.
אז הייתה רשות, כמו שאנחנו רואים לרשב"י, ואחר כך לאר"י, ואחר כך כתב בעל הסולם שקיבל רשות מהשמיים, ולכן כתב פירוש גם על כתבי רשב"י וגם על כתבי האר"י.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדעת איזו רשות אנחנו מקבלים?
לא, אנחנו לא יכולים לדעת. מי שמקבל, מקבל. ויותר לקבלת הרשות זה "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", תקרא על כך במאמר "עת לעשות" ועוד כאלו מאמרים, שם הוא כותב על זה קצת. אבל אנחנו צריכים ללמוד, ומי שיגיע מקבל את זה.
האמת שבזמננו זה כבר לא כל כך בעיה כלפי הרשות, כי אנחנו נמצאים כבר אחרי גילוי חכמת הקבלה, אנחנו יכולים לפרסם מה שאנחנו לומדים בכל מקום, בפרהסיה וכן הלאה. אחרי בעל הסולם אפשר לפתוח את הדברים שלו, כי אנחנו נמצאים לא בגילוי האדם היחיד כלפי האור העליון, אלא בהפצת חכמת הקבלה כלפי הרבים. זה כבר משהו אחר.
.
קריין: ציטוט מספר 8.
"ונאמנה דעו כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.
לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה שנדפסו כל כתבי כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש."
(ר' פנחס אליהו הורביץ, ספר הברית השלם, חלק ב', מאמר י"ב פרק ה')
העיקר אנחנו צריכים ללמוד, וכמה שאפשר יותר ללמד. אין לנו סכנה לפתוח את דברי החכמה כך, שאנחנו מלמדים את כולם. אפילו שלא מבינים בדיוק, וגם מלמדים אולי בצורה לא נכונה, ואלו ששומעים ולומדים מאיתנו לא מבינים ומקלקלים את מה ששומעים מאיתנו, זה לא חשוב. האור העליון כבר בכל זאת נמשך, כי כולנו נמצאים כבר בתיקון הכללי. הגיע הזמן שכולנו צריכים להיתקן, ולכן אנחנו כמו ילדים שעושים כל מיני שטויות, לא נכון, שוברים דברים, מתקנים דברים, אבל כל זה לצורך התיקון.
שאלה: האר"י כותב ש"מטרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים, היה אור פשוט ממלא כל המציאות", מאיזה גובה השגה הוא מדבר ?
"מטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים", זאת אומרת, לפני עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, היה אור אין סוף, עולם אין סוף, ואחר כך אדם קדמון, ואחר כך אבי"ע. מאיזה גובה הוא מדבר? הוא מדבר על עולם אין סוף. לפני שהייתה הגבלה היה אין סוף, אור אין סוף ממלא את כל הכלי אין סוף.
שאלה: זה גמר התיקון הפרטי?
לא, זה לא גמר תיקון, כי לא היה אפילו מה לתקן. אז למה אנחנו יכולים להגיד על תיקון? אור אין סוף ממלא את הכלי, רצון בצורה המלאה. אם הכלי הזה יתרחק מהאור וירצה אחר כך לחזור לבד, בעצמו לאור, שהאור ימלא אותו, אז מצד הכלי זה נקרא שהוא תיקן את עצמו, אבל בינתיים לא קלקול ולא תיקון. אין כלום.
שאלה: האם זו השגה של מטרת הבריאה?
אין השגה, אין מי שמשיג.
שאלה: אם כך הוא מדבר לפני ההשגה, לפני הבריאה.
כן, הוא כאילו מדבר לפני הבריאה. הוא מדבר על מצב הראשון הכי עליון שישנו בבריאה, שזה עולם אין סוף.
שאלה: אם כך, זה בעצם מדבר על כל המקור שלנו שאנחנו מדברים על האר"י?
נכון.
שאלה: אז לא יכול להיות ספק אצל מישהו, שהוא בכלל יכול להגיד על מילה על זה.
אני לא יודע. אתה יכול להגיד, "אני לא מאמין לו".
שאלה: אנחנו מציגים כל הזמן את הקבלה כמדע.
האם אנחנו צריכים להציג את זה, כן או לא? אין לך מדע אחר בעולם שמדבר על כל מה שיש בעולם שלנו, כתוצאה מהמערכת הפנימית של הטבע, שסוגר את הכול, שמדבר על היסודות, על החוקים שנמצאים ביסוד הטבע.
שאלה: לאורך ההיסטוריה במדע שלנו, ברגע שיש איזו תגלית ברפואה, או כמו אינשטיין שגילה פתאום משהו חדש, אז אמנם אלה שרק התחילו ללמוד לא מבינים אותו כל כך, אבל יש מספיק אנשים שיבינו את זה, כדי להמשיך לפתח את זה קדימה. ואני שם לב שבחוכמת הקבלה, ברגע שמישהו כמו האר"י למשל, בא ופתח שערים וגילה איזה משהו שלא היה נודע עד כה, יכולות לעבור חמש מאות שנה עד שמישהו באמת יתחיל להבין בכלל על מה הוא מדבר, או לפתוח את זה זה.
זה לא נכון, זה אתה חושב כך.
שאלה: הרי נאמר שאף אחד לא הבין אותו.
אולי תסביר לי גם כך על הפיסיקה של האלף השנים האחרונות? אז אתה לא מבין, אתה לא יודע כמה אנשים בכל דור, בכל שנה, בכל חודש, היו עוסקים ועוסקים בזה, רק אתה לא יודע מזה. מאיפה אתה יודע מה קרה מהאר"י ועד היום? מיד אחרי האר"י יש את חיים ויטל, ולחיים ויטל היה בן, והיה לו נכד והם התחילו להדפיס את ספרי האר"י, הם התחילו לסדר אותם. יש המון אנשים, ומדובר על כך בהרבה ספרים, איך נעשה עם דברי האר"י שהוא כתב.
קריין: בהקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות" של בעל הסולם, באות ח', ט' הכל מפורט שם.
זה המון. אתה רק לא יודע.
שאלה: כי כתוב שבעצם התלמידים שלו לא ממש הבינו אותו.
התלמידים לא הבינו? מספיק אחד שהבין. ויכול להיות שהאחד הזה גם לא היה צריך להבין, אלא הם לקחו את הדברים שלו וקברו אותם. קברו אותם ממש בקבר, כמו דברי הזוהר שנעלמו, ואחר כך לאחר כאלף שנה בערך התגלו, בזמנו של רבי משה דלאון. גם כאן הם קברו אותם, והדור השני והשלישי אחרי האר"י, כבר התחיל להוציא את הכתבים האלו ולסדר אותם, הם סדרו מהם "שמונה שערים" וכולי.
שאלה: זה בדיוק מה שאני אומר, שמישהו בא עם תגלית כמו הזוהר, והדור כאילו לא היה מוכן לזה, אף אחד לא מצליח לקחת את זה.
לכן קוברים אותם, מכניסים אותם למחבוא.
שאלה: אתה יכול פשוט לחדד את העניין של המדע?
מה יש כאן להגיד? זה מדע שיכול להבין אותו ולעסוק בו רק אדם שהנפש שלו מוכנה לזה. אתה לא יכול לקחת סתם אנשים מהרחוב, להכניס אותם לאוניברסיטה ויצאו מהם מקובלים. אתה לא יכול, זה לא יעזור, אפילו שהם ירצו ללמוד את חכמת הקבלה. מה זה נקרא שהם "ירצו"? אם אין להם נשמה שהיא בשלה להתפתחות רוחנית, זה לא יעזור כמה שתדבר איתם. כי אתה תדבר איתם כמו שאתה מדבר אל חתול, והחתול יסתכל ויחכה, מתי אתה תגמור לדבר ותיתן לו משהו לאכול.
שאלה: אז אפשר להגיד שבעצם המדע הרוחני, המדע של חכמת הקבלה, קודם כל כדי להשיג אותו, צריך להרגיש אותו.
צריך שורש נשמה מוכן.
שאלה: גם אם יחשפו אותו, אם אתה עדיין לא הגעת למדרגה או לדור הנכון, אז למעשה זה לא מדע, זה בעצם נעצר שם, אין התפתחות של המדע הזה.
המדע מתפתח אך ורק על ידי אנשים המוכנים לזה, זה כך גם בכל מדע אחר. מה זה מדע? הכול קיים בטבע, רק יש מישהו שמגלה ויש מישהו שלא יכול לגלות. אז במדע הרגיל, בחמישה החושים שלנו, ברצון שלנו, יש מלא אנשים שרוצים לגלות ויכולים לגלות. אבל גם כאן המדע מתגלה על ידם.
שאלה: זה נכון במדע שלנו יש, אבל במדע הרוחני בחכמת הקבלה, יכול להיות שאין אף אחד שיבין את מה שאתה אומר. זאת אומרת, אם אנחנו מגדירים את חכמת הקבלה כמדע, אז איך זה יכול להיות שאתה תפתח משהו, ואף אחד לא יבין אותו?
אני יכול את אותו התרגיל לעשות עם המדע הרגיל. האם את המדע של איינשטיין מבינים?
שאלה: ברגע שהוא גילה, התחילו להבין אותו.
זה אותו הדבר, אבל כמה אנשים בעולם מבינים? אולי מאה איש היום מבינים אותו, גם לא בטוח.
תלמיד: וכמה מבינים את חכמת הקבלה?
עוד פחות, כי זו חכמה עוד יותר עליונה. אין כאן שאלה. לכול אדם צריך להיות מוכן, לחכמת הקבלה צריכה להיות הכנה מיוחדת, למדע הרגיל גם צריכה להיות הכנה מיוחדת, ולא כל אחד ואחד.
תלמיד: מה ההכנה המיוחדת ללמוד את מדע הקבלה? כי יש פה אנשים שלומדים עשר ועשרים שנה?
נשמה, כלי לתפיסת החכמה ולגילוי החכמה נקרא "נשמה". אם הכלי הזה לא מוכן, אז אדם נקרא עדיין בהמה, והוא לא יכול לתפוס את החכמה הזאת, הוא צריך להיות בדרגת אדם. ואדם זה נקרא שהוא "דומה" לבורא. במידה שהוא דומה לבורא, הוא מרגיש, הוא מבין את הבורא. החכמה הזאת מגלה את הבורא. ואתה מסתכל על הגוף, ואתה אומר "הוא אדם הוא אדם והוא אדם". וזה לא נכון, "כולם כבהמות נדמו", וכדי להיות אדם, אתה צריך התפתחות מיוחדת פנימית. נגיע לזה כולנו אבל יכול להיות שעוד לא עכשיו.
יש כאן תנאי מיוחד, לא לכולם. לכן זה באמת חכמת הנסתר. אתה יכול ללמוד כל החיים כמו שהם למדו אצל האר"י, ובסופו של דבר לא תשיג כלום. אבל היגיעה שלך בכל זאת נחשבת, היא נמצאת בכל זאת בנשמה שלך, ואתה על ידה זוכה. זוכה אחר כך, מתי שיגיע הזמן שהנשמה שלך צריכה להתחיל להתגלות. למה? כי אתה בורג אחד במערכת הכללית, וכשהמערכת מתפתחת, החלקים האלו מתפתחים ואלו ואלו, כמו בעובר. ראית צילומים של עובר במעי אמו? מתפתח זה, ואחר כך זה, ואחר כך זה. חלקים כאלו וכאלו.
יכול להיות, שהנשמה המסוימת הזאת, עדיין לא מתפתחת, בסוף היא תתפתח. אבל מה שמשקיע האדם, זה כבר לא שהוא בעצמו משקיע, מביאים אותו למקום, ואומרים לו "תן יגיעה", והוא נותן וזה נכלל פנימה. שום דבר לא נעלם, אין דבר כזה בטבע. לכן צריכים פשוט קודם כל להסכים עם הגורל, ולממש את מה שנותנים ובצורה שנותנים. זה נקרא "עבד ה'", "עובד ה'".
קריין: אנחנו ממשיכים קטע מספר 9, מתוך בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט'.
"אור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד".
(בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט)
מהבעל שם טוב יש לנו את כל התורה המעשית. אנחנו מחלקים את חכמת הקבלה לשני חלקים. חלק אחד זה החלק הלימודי של העולמות, לימודי הספירות. והחלק השני זו העבודה של האדם בהשגה. נאמר רב"ש, כל המאמרים שלו עוזרים לנו להשיג בפועל את הדברים. "תלמוד עשר הספירות" זה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב לזה, ולהתקדם ולהבין את זה. אז יש כאילו רגש ושכל. רגש זה רב"ש, ושכל זה בעל הסולם, נאמר שזה כך.
אז אחרי האר"י שהוא כולו היה כשכל, היה איש ענק כבעל שם טוב, שהוא את כל שיטת האר"י, הסביר בחייו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג. כמו בעל הסולם ורב"ש, כך זה האר"י והבעל שם טוב, אם אפשר כך לדמות את זה לזה.
קריין: קטע מספר 10, מתוך בעל הסולם, אגרת ל"ח.
"שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."
(בעל הסולם, אגרת לח)
זה עניין של ירידת הדורות. ששם היו דורות זכים, היו צריכים "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה"2, בקיצור היו חייבים להשקיע המון כוח. ואנחנו צריכים להשקיע פחות כוחות פיזיים, כי העביות שלנו, שאנחנו מתגברים עליה אפילו במקצת, נותנת לנו אפשרות להתקדם.
שאלה: איך האדם מזהה את התפקיד שלו במערכת?
"כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה". ואז, כשתתחיל להשיג, אז תשיג. כמו שבעל הסולם, מאיפה הוא ידע שהוא עִבּור נשמת האר"י, איך הוא השיג את זה? זה לא שנופל עליו מיום הלידה, זה מתגלה אחר כך, כהבנת התפקיד הכללי.
תלמיד: אבל מתוך הלימוד, מתוך העשייה? ממה זה מתגלה?
כן, ודאי שמתוך ההשגה. וההשגה תלויה בכמה שאתה מתבטל כלפי החברה ויחד איתם מגיע להמשכת המאור המחזיר למוטב, וכך משיג.
שאלה: מה פשר ה"התעללות" הזאת שכבר מתמשכת אלפיים שנה?
לא אלפיים שנה, ששת אלפים שנה.
תלמיד: לא, אלפיים שנה, מאז חורבן הבית. לפני זה הייתה קבוצה של אנשים.
אז מה, לפני זה לא סבלו? גם סבלו. למה? זה עניין של תיקון הכלים השבורים. מחטא אדם הראשון, שהתגלה החטא, כל התהליך של ששת אלפים שנה, זה ששת אלפים שנה של גילוי הסבל, גילוי החורבן, גילוי חטא עץ הדעת, ולאט לאט התיקון ההדרגתי שלו. תיקון הכלים.
קריין: קטע מספר 11, מתוך ספר תולדות האר"י.
"יום אחד בערב שבת יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''.
אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם."
(מובא בספר תולדות האר"י)
יפה. זאת אומרת, הוא, כמשיח בן יוסף, במעמד הזה ישנה הנקודה שהוא יכול להביא את הגאולה השלמה כמשיח בן דוד, להתקשר לדרגה ההיא. ולזה היה צריך בכל זאת התעוררות מכמה אנשים קרובים, כדי להיות כעשירייה, לא חשוב שלא היו שם עשרה, אבל כמין חיבור. ואף אחד לא הסכים לעשות את העלייה הזאת.
יש כאן דברים שהם סתומים וסודות, אבל כך זה. גם אנחנו, הרבה פעמים בעולם, בחיים שלנו אנחנו עוברים ליד התיקון ומפספסים אותו. זה יתגלה אחר כך לכל אחד, שהייתה הזדמנות ונעלמה.
שאלה: המקובלים הגדולים בכל הדורות היו מבינים בשכל וברגש מה אפשר לגלות, ומה אי אפשר?
ודאי. תגיד לי, יש לך ילדים?
תלמיד: יש.
גם נכדים אולי?
תלמיד: עוד לא.
עוד לא. בסדר, בכל זאת עברת ילדים. אתה רצית לנפח את הילד עם כל הידע שאתה יודע, או שנה אחר שנה.
תלמיד: אני מבין שאי אפשר.
זהו. כך זה, אותו דבר.
שאלה: מה זה אומר היה תיקון ומפספסים אותו?
הייתה יכולת לתקן ופספסת. היית יכול לפגוש איזה אדם שהיית עושה איתו איזה עסק ומרוויח מיליונים, אבל כאילו לא נתקלת בו.
קריין: קטע מספר 12, מתוך הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות של ספר "עץ חיים".
"אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל... בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה [מרפא] למכתינו, לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' [1504] שנים. אוי לנו כי פנה היום [נגמר היום], יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' [504] שנים יותר מחצי היום השני. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי."
(ספר עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)
זה מה שהוא רצה בעצם לחקור, איך לקרב את כל העולם לתיקון הכללי.
קריין: קטע מספר 13, מאותו מקור, ספר "עץ חיים".
"כתוב בספר הזוהר, פרשת וירא: "וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם, עתידים למצוא סודות החכמה". הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדור אחרון תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה, שלא השיגו הקודמים אלינו. ובזה נסתלקה השגת הַפְּתָאִים, המקשים ואומרים אִיכְשׁוּר דָּרֵי [וכי הוכשר הדור?], ואם דורות שלפנינו לא השיגוה, איך נדענה אנחנו, ובזה יִסָּכֵר פיהם."
(ספר עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)
זאת אומרת, אנחנו נמצאים בדור האחרון, את זה גם בעל הסולם כותב, שחכמת הקבלה חייבת להתפרסם ואנחנו חייבים לעשות את זה. ומי שלא מבין, לא מבין, מי שלא מסכים, שלא יסכים. אנחנו צריכים לעשות את שלנו.
ולכן כל מי שרוצה להגיע להשגה, לגילוי, להצלחה, הכול תלוי אך ורק בהפצה. כי מה זה הפצה? אני מקרב לעבודה, למערכת הכללית, שזה נשמה אחת, אני מקרב עוד חלקים ועוד חלקים, ואם לא בצורה איכותית, אז לפחות בצורה כמותית. ובזה אני בעצם יכול להצליח גם בעצמי. אפילו אדם שלא כל כך לומד ולא כל כך עובד בקבוצה, אלא יש לו הצלחה בהפצת חכמת הקבלה לרבים מחוצה לקבוצה, הוא על ידי זה יגיע לגילוי. כי הוא בזה מפעיל את המערכת הכללית, מושך אליה את המאור המחזיר למוטב. לכן כדאי לנו להשתמש בזמננו, שהדור ראוי לזה, לגילוי.
שאלה: למה יש כזו התנגדות היום, בדור שלנו, שהוא למעשה דור הגאולה, ללמוד את חכמת הקבלה?
אתה רוצה שהאגו לא יתנגד לכל הדברים האלה? זה בתת ההכרה. אתה יכול לדבר עם חילוניים שאין עליהם שום השפעה מהמתנגדים, אין שום בעיה, אבל הוא מרגיש בתוכו התנגדות. כי האגו שלו בתת הכרה מתנגד בתוקף למשהו שזה נגד האגו.
זה טבעי. זה ממש כך. דבּר עם אנשים ברחוב. אני מדבר כאן, אני מדבר בכל העולם. אם אתה מדבר על העבודה הרוחנית, זה משהו אחר. אם אתה מדבר כך סתם בכללות, מטשטש, זה לא, אבל אם אדם יודע שזו חכמת הקבלה, מה אתה בעצם בא להגיד לאדם? אתה אגואיסט, אתה חייב להשתנות, אתה חייב ממש להפוך את עצמך לגמרי לההיפך. "מה, אני אהפוך את עצמי? אני אסובב את העולם, למה אני צריך לסובב את עצמי?". אתה מבין? אז איך אתה רוצה שלא תהיה התנגדות? ודאי שכן.
תלמיד: אבל גם האחרים, מי שלומד, יודע את דברי האר"י ויודע את מהרח"ו, ובכל אופן יש התנגדות.
האגו עדיין לא מתוקן, כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". בטח. ואנשים שהיו כאן וקצת למדו, יוצאים מכאן עם קצת ידע ונעשים שונאים את הדרך שלנו ואותנו ואותי ואת חכמת הקבלה. ככה זה, כי אדם עוד לא יצא מהרצון לקבל, והוא הוסיף לזה קצת מאור, ואז הרצון לקבל שלו הפשוט על ידי המאור נעשה לקליפה. זה הכול.
זאת אומרת, לפני שאדם מתקן את עצמו, לפני שהוא הגיע לשלב שהוא ממש מתקן את עצמו, לא סופית אלא בדרגה הראשונה, אתה לא יכול להגיד עליו כלום. הוא יכול להתהפך לקליפה ולהיות השונא שלך יותר מכל אדם אחר בעולם שלא היה איתך יחד בלימוד. ואנחנו רואים את זה.
בכלל כלפי חכמת הקבלה, אם אתה רוצה לקרוא על זה קצת היסטוריה, אז אחרי האר"י כל היהודים נניח באירופה הם התחלקו לפי היחס שלהם לשיטת האר"י, איך לממש אותה, למתנגדים וחסידים. חסידים הם שאמרו שאנחנו כן צריכים להשתוקק לזה ולעבוד על זה ולהגיע לדרגת החסד וכן הלאה. הם הלכו אחרי הבעל שם טוב שהוא היה הראש של התנועה הזאת. והייתה התנועה ההפוכה, שהיא לא רצתה לקבל את הקבלה ולא רצתה שום דבר, והיו גם שם מקובלים, אנשים בעלי השגה, אבל הם לא רצו להפיץ את זה לעם ולא רצו ממש לגלות לעם שום דבר. הם נקראו "מתנגדים". ועד היום הזה הפער הזה הוא מאוד מורגש, אמנם עברו כבר ארבע מאות שנה.
זה בדתיים, שיש כאלה שמאוד מתנגדים, בתוקף לגמרי, ועד לאט לאט עד אלו שכאילו מסכימים. ובין החילוניים זה גם כן, אבל בין החילוניים זה מפני שאתה רוצה לפגוע באגו שלהם.
תלמיד: אנחנו אומרים שיש כאלה שמלמדים את חכמת הקבלה, כמו ברג ואחרים, אבל הם נטו לכיוון שונה, לא מבעל הסולם.
ברג, כמו שאמר רב"ש, ואני הבאתי להראות לו את הפרוספקטים מברג, קטנים כאלה שהוא מפרסם, הוא אמר, "ברג עשה מקבלה חסידות". הוא הפך את זה למשהו כזה מודרני שמושך אנשים, כל מיני תאוות קטנות בחיים, זוגיות, ילדים, אנשים, פתרון חלומות, יש כל מיני כאלה קורסים למיניהם וכן הלאה. הוא עשה מקבלה חסידות.
תלמיד: האם ברג למד אצל הרב"ש, הוא הכיר אותו?
לא, אצל רב"ש לא. וגם לא אצל בעל הסולם. הוא למד אצל הרב ברנדווין, שהיה גם התלמיד של בעל הסולם. הרב ברנדווין היה החבר הקרוב של הרב"ש, הם היו חברים, היו לומדים יחד.
שאלה: זו סקירה מאוד מעניינת של הנושא של האר"י. הייתי רוצה לשאול גם לגבי הסקירה עצמה של אלפיים שנות התיקון, שלפני כן נכתב ספר הזוהר שהוסתר, אחרי זה האר"י שפרסם את הספר שלו, שגם הוא אסר את הפרסום שלו למעט לחיים ויטאל, ואחרי זה כמובן התנועה של החסידות עם הבעל שם טוב, ואחרי זה בעל הסולם. השאלה שלי מתייחסת למעשה להשוואה בינינו לבין המצב של האר"י, לגבי הקטע שהוא הציע לתלמידים לעלות לירושלים ולהביא את התיקון. למעשה אנחנו רואים שבעל הסולם הוא עיבּור של נשמת האר"י, זאת אומרת זה הרי היה רק תרגיל כדי לנסות את התלמידים שלו.
אני לא יודע, את זה אתה מפרש כך.
תלמיד: אני שואל.
אני לא יכול לענות לך על זה, אני לא הייתי נוכח בזה.
תלמיד: השאלה שלי בהשוואה למצב הזה שאתה אמרת לנו, ואני לא מטיל בזה ספק, שעשירייה אחת מספיקה להביא לשינוי העולם, או לתיקון העולם.
אנחנו רואים את זה גם מאותה דוגמה של האר"י.
תלמיד: אני מרגיש שיש פה חברים עם פוטנציאל שמעל הדעת, איך אנחנו יכולים לממש את זה?
אני לא יודע, לא הגיעה אלי עוד הבנת הזמן. יכול להיות שביום שישי הבא, כמו שהיה אז אצל האר"י ביום שישי, אני אגיד לכם "חבר'ה אנחנו עולים לירושלים". כמה מכוניות ייסעו אני חושב?
תלמיד: אנחנו מוכנים.
אבל צריכים לעשות קפיצת הדרך, לא לנסוע במכונית, זה משהו אחר, זה דילוג המדרגות.
שאלה: בכל התקופה של החיים שלי ישבתי בחדר חשוך. וכך הבורא רצה שהגיע האור, והאור בשבילי זה אתה וכל הכלי העולמי. אני לומד, אני מאוד רוצה להגיע לגילויים. איך היית מציע לי לחלק את זמני למשל שעה ביום בין הספרים?
כתוב, "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ", ולכן אני לא יכול להגיד לך. אצל רב"ש אנחנו היינו קוראים את המאמרים שלו ואחר כך "תלמוד עשר הספירות". זוהר היינו קוראים בערב, מי שהיה בא, כי היה גם שיעור בערב חצי שעה בלבד. ובשבת היינו קוראים זוהר שעה, או ארבעים דקות איך שזה יצא. לא היינו כל כך שקועים בזוהר, אלא במיוחד במאמרים של רב"ש וב"תלמוד עשר הספירות".
אני לא יודע איך לחלק את כל החומר שיש לנו, וברוך ה' לא חסר. אלא מאמרי "שמעתי" אתה חייב לקרוא, מאמרי רב"ש חייב ללמוד. אני ממליץ ללמוד יחד איתנו, שיעור בוקר זה אותו מקום ואותו מעמד שממנו אתה יכול להזין את עצמך לגמרי. אם יש לך עוד זמן, אני ממליץ להפיץ, להפיץ חכמת הקבלה. זה הכי בטוח חוץ משיעור בוקר לכל אחד שרוצה באמת להגיע לגילוי.
תלמיד: עולמי השתנה, הייתי בחדר חשוך, עכשיו אני כבר לא שם, אבל אני יכול להגיד שעולמי השתנה, אבל מבחינת הלימוד שלנו באמת משהו השתנה?
אתה תמשיך ואתה תראה עד כמה שאתה משתנה והעולם משתנה והלימוד והכול. זה מתאסף, אלה דברים שמתאספים.
קריין: נקרא רצף של שלושה ציטוטים מתוך ספר "אור הרש"ש".
"יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו. "
(הרש"ש, אור הרש"ש, עמ' 159)
את חכמת הקבלה הכרחי ללמוד, כי על ידי זה מגיעה הגאולה, ואין לנו שום עסק בתורה למטרה אחרת.
קריין: ציטוט מספר 15.
"לו עָסקנו בחכמת הקבלה הייתה מתקרבת הגאולה, כי הכול תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתנו מלהתעסק בה, היא גורמת איחור ועיכוב בניין בית מקדשנו."
(עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)
זה כבר משהו אחר. כל הצרות מגיעות עקב זה שלא מתעסקים בחכמת הקבלה. כל הדברים הטובים מתגלים בזה שכן מתעסקים בחכמת הקבלה. בעסק שלה או לכאן או לכאן תלויים או הצלחת החיים, או ההיזק.
קריין: קטע מספר 16.
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק, בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, וְשַׂק הושת כְּסותה, וכל האומות יאמרו לישראל... מה תורתכם מתורתנו, הלוא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם."
(עץ חיים, חלק א', הקדמת מוהרח"ו, י"א-י"ב)
זה לכבוד החכמה.
קריין: קטע מספר 17 מתוך ספר "היכל הברכה".
"בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש... ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ... ואין לו חיים ולא חלק בחיים."
(ר' יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז)
בעצם כל המאמצים שלנו בעולם הזה לא זוכים לשום הצלחה ותוצאה.
קריין: ציטוט מספר 19 מתוך כתבי הראי"ה קוק.
"אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו ובדברי חכמת אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים."
(הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה)
העיקר לעסוק בזה, בזה כבר ממשיכים המאור.
קריין: קטע מספר 21 מתוך ספר "נוצר חסד".
"יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בזמן המשיח, אשר הרע והמינוּת גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים, כתבי האר"י, והיו מבטלים כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור."
(ר' יצחק אייזיק ספרין, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ')
לימוד שמושך מאור המחזיר למוטב, הוא שמתקן את הכלים שלנו. זה לא בדיוק לפי מה שאנחנו חושבים שאדם נעשה יפה ורך ואדיב כזה ומשהו. אנחנו לא רואים את התיקונים הפנימיים שבנשמה, ודווקא מקובלים הם לא כל כך אנשים כאלה אדיבים. אבל התיקונים הם בהחלט נעשים רק על ידי לימוד חכמת הקבלה, אם אנחנו מדברים על תיקונים של הנשמה.
קריין: קטע מספר 22 מתוך כתבי בעל הסולם, אגרת ל"ט.
"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות."
(בעל הסולם, אגרת לט)
בזכות זה שבעל הסולם קיבל את עיבור נשמת האר"י, הוא הצליח לכתוב פירוש על כתבי האר"י. מה שלא היה מהאר"י ועד בעל הסולם לאף אחד.
קריין: קטע מספר 23 מתוך המאמר, "תורת הקבלה ומהותה" של בעל הסולם.
"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עִמָהם בפרהסיה בפני כל עם ועֵדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה... וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זְכִיָיתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי."
(בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")
קריין: קטע מספר 24 מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם.
"מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיְנים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש."
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח)
מה אנחנו רואים מכאן? שהנשמה המיוחדת הזאת לגילוי חכמת הקבלה הייתה אצל רשב"י ואחר כך אצל האר"י. אחרי האר"י אף אחד לא ידע לסדר את הכתבים שלו עד שהם הגיעו לבעל הסולם. מי הוא בעל הסולם? הוא שקיבל את עיבור נשמת האר"י, ולכן היה יכול לסדר את הכתבים שלו. ממנו יש לנו את כל חכמת הקבלה בצורה נוחה ונכונה כך, שאנחנו יכולים להשתמש בה. ולכן הדור שלנו כבר מוכן בכול.
שאלה: האם אתה זה אותה נשמה?
אני לא יכול לדבר על מה זו נשמה, ואם זו אותה נשמה או לא. אני לא יודע איזו תמונה יש לך שאתה אומר נשמה, לכן לא כדאי. זו יכולת לגלות את החכמה הנסתרת.
שאלה: כשאנחנו מדברים על כתבי האר"י, אז בעצם אנחנו מדברים שהרב חיים ויטאל כתב אותם.
הוא כתב אותם ממה ששמע מהאר"י בכל השיעורים.
תלמיד: בעל הסולם כתב שהוא מפרש את דברי האר"י, ובזה הוא בעצם מפרש את מה שהרב חיים ויטאל שמע מהאר"י.
ודאי.
תלמיד: אם כך, האם לא הולך פה משהו לאיבוד בדרך?
אתה יכול להגיד אותו הדבר כך על ספר הזוהר. שם זה עוד יותר, כי מצאו מכתבי הזוהר רק חלק קטן, אולי מצאו עשרה אחוז מספר הזוהר שיש לנו היום. כי במקורו ספר הזוהר היה על כל התנ"ך, ואין לנו נביאים ולא כתובים, מה שיש לנו זה קצת על שיר השירים, כלום. אם ספר הזוהר היה מודפס היום בדפוס רגיל, אבל במהדורה שלמה כמו שרשב"י לימד את תלמידיו, אז היו אולי שלושים או ארבעים כרכים, בלי פירוש סולם.
תלמיד: אני רק מנסה לשאול על הצורה הזאת, שיש תלמיד ששומע מהרב שלו, ואז בהכרח לא כל החכמה של הרב נתפסת בכלים של התלמיד.
למה?
תלמיד: כי התלמיד קטן יותר מהרב.
כן, אבל "נתפסת" האם הכוונה היא בשכל וברגש, או בכתב?
תלמיד:אני יושב מולך, עם עוד עשירייה, ואנחנו נשמע את אותו הדבר שאתה אומר וכל אחד יתפוס את זה אחרת וירגיש את זה אחרת.
נכון, כי אתם מעבירים את זה דרככם. וכל אחד לא אומר את מה שאני אמרתי, אלא איך שהוא הבין את מה שאני אמרתי. אבל כאן מדובר על כך, שהוא כותב את מה שהמורה אמר לו. הוא לא כותב את מה שהוא מבין היום, כי מחר הוא כבר לא יוכל לקרוא את זה, כי מחר הוא ישתנה, ומה הוא יקרא? הוא יקרא את איך שהוא הבין אתמול.
תלמיד: אז מה זה נקרא שתלמיד מגיע לדרגה כזאת, שהוא יכול לכתוב בדיוק את מה שהמורה אמר בלי הפילטרים שלו, בלי הפירושים שלו?
מבטל את עצמו לגמרי וכותב. כמו שאנחנו מביאים עכשיו מישהו מבחוץ, מה שנקרא "סופר מהיר" והוא כותב.
תלמיד: האם יש הבדל בין אם נביא לפה קלדן שישב ויקליד את מה שאתה אומר, לבין זה שיש קשר מיוחד בין מורה לתלמיד?
לא, לא צריך להיות הבדל, צריך לכתוב מילה במילה. ואם המורה אמר משהו בטעות, אז התלמיד כותב את מה שהמורה אמר בטעות. מאיפה הוא יודע אם זו טעות או לא, האם לפי מה שהוא חושב? אין כאן מקום לחשוב. זה העניין של ביטול, ורק בצורה כזאת מעבירים את דברי החכמה. אחרת אתה מקלקל אותם, ולמחרת אתה בעצמך לא יכול ליהנות מהם.
שאלה: מצד אחד דיברנו כמה פעמים על איך שהאגו מתנגד לחכמת הקבלה. מצד שני, כשהולכים לקבר של האר"י בצפת, רואים את כל סוגי האוכלוסייה בעם מאוד מתפעלים מהאר"י.
שאני נסעתי כמה פעמים לאוקראינה, לרוסיה, אתה יודע כמה טסים לשם לקבר של רבי נחמן, אולי חצי מיליון, זה משהו ענק.
תלמיד: ממה מתפעלים האנשים מהאר"י, כאלה שלא לומדים קבלה ומבינים את פנימיותה, מה כל כך גדול שם בעיניהם?
הם עמךָ, והעמך שמע שזו סגולה גדולה להיות בקבר של הצדיק ושם לבקש. אתה יכול לראות את הסרט שלנו מיפן, כשהיינו שם, ונכנסנו לאיזה מקום ששם כל מיני אנשים היו באים להתרפאות. הם היו שורפים שם כל מיני עצים, מקלות, ואז היו מושכים את העשן על עצמם, להביא רפואה, זו אמונה. אני לא יכול לצחוק מזה, אני לא יכול. יש כאלה שהולכים לכותל מתפללים, ויש כאלה שבעוד מקום אחר.
אנחנו לפי חכמת הקבלה יודעים שבכל מקום איפה שאתה עושה מניין, זאת אומרת חיבור, לא סתם עשרה אנשים שאין להם קשר זה לזה, כמו שאתה לפעמים עובר ברחוב ושומע "מנחה" או "מעריב", שאנשים מזמינים להתפלל. אלא חיבור בין עשרה שהם כאחד, ושהאחד הזה שהם מייצבים ביניהם נקרא "שליח ציבור" שלהם, ובכך הם מעלים את המ"ן ואז הם מקבלים מאור המחזיר למוטב, וככה כמה פעמים ביום. זה משפיע, זה נקרא "תפילה".
כל היתר, אתה יכול לראות בכל מקום, ככה אנשים מאמינים. למשל, מי שלא נשוי נוסע לעמוקה לקבל ברכה להתחתן.
שאלה: האם אדם מסוגל להשיג יותר משורש נשמתו, או "ושובה ישראל עד ה' א‑לוהיך", לכן כתב בעל הסולם "במופלא ממך אל תדרוש".
אני לא יודע. אתם שואלים שאלות שאני על זה רוצה לענות, שאני לא יודע. אני אגיד לך אחרת, היה שורש נשמה לבעל הסולם?
תלמיד: וודאי.
יופי. אחר כך הוא הגיע למה? לזה שזכה לעיבור נשמת האר"י. אז מה, האם היו לו שתי נשמות?
תלמיד: חס ושלום.
למה חס ושלום? אולי זה טוב?
תלמיד: אין שתי נשמות, יש נשמה אחת.
בגוף אחד נשמה אחת. אולי היו לו שני גופים?
תלמיד: לכולנו יחד יש נשמה אחת.
אז מה זה נקרא "שלו הייתה עיבור נשמת האר"י"?
תלמיד: הוא השיג את כל הרגש של האר"י, כל מה שהאר"י הרגיש בעל הסולם הרגיש. ההשגה היא ברגש ולא בשכל.
אז זה נקרא "עיבור נשמת האר"י? נגיד שזה כך, אני אלך איתך, כי יש בזה אמת. מה הלאה, מה אתה שואל על זה? האם זה היה בעל הסולם או היה האר"י?
תלמיד: זה כבר לא משנה, משנה עצם העובדה שעושים תיקון, נכון?
בכל זאת, זה לא האר"י, אלא זה בעל הסולם שקיבל את עיבור נשמת הארי, ולכן הוא היה יכול לפרש את שיטת האר"י בכלים שלו המתאימים לדור הזה.
שאלה: האם חובה על כל תלמיד להשיג את ההשגה האישית שלו?
זו חובה לכל אחד להגיע לשורש נשמתו.
תלמיד: כי אחרת למה נולד האדם? הוא נולד להשיג את ההשגה האישית שלו.
נכון,. אבל אנחנו במיוחד ביארצייט של האר"י, ממש משתחווים לכוח העליון ששלח לנו נשמה כזאת שהביאה לנו את שיטת התיקון לדורנו, ושהמשיך אותה בעל הסולם ובזכותו אנחנו זוכים להתחבר לנשמת האר"י.
שאלה: וזה לא במקרה שתלמיד בוחר את הרב, זה מסודר מלמעלה?
וודאי. איזו בחירה יש לנו?
שאלה: וגם את החברים האלו, זה מסודר מלמעלה?
בטח. מה אתה חושב, שהם כאלה חכמים שהם הגיעו לכאן לבד?
תלמיד: לכן הם קדושים, לכן אני אוהב אותם ואני מתבטל כלפי כולם.
גם זה טוב, אם כך אני מקנא בך.
שאלה: אמרת שמקובלים לא נעשים אנשים יפים יותר, טובים יותר, נעימים יותר, מה זאת אומרת?
זו דרך שדורשת הרבה סבל, הרבה סבלנות, הרבה איפוק והרבה תמיכה. זו דרך שמעלה המון עצבים, כי הכול הוא נגד הרצון האגואיסטי שלך. דבר ראשון, אם אתה רוצה לעבוד נכון נגד הרצון שלך, זה רק המאור יכול לעשות זאת, ולא אתה בעצמך. כל הטעות שלנו היא שאנחנו בעצמנו חושבים שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו. והדבר השני הוא, שהתיקון לא בכך שאני מכופף והורס את האגו שלי, אלא שאני בונה מעליו רצון להשפיע, אהבה וחיבור.
ולכן, אני לא נוגע באגו שלי, אני לא נוגע במה שאני, אתה עבריין, אתה קמצן, אתה שתלטן, אתה גנב, אתה שקרן, כמו שאומרים ב"סליחות", המון חטאים, הכול כתוב ולא סתם.
מי גילה את זה? מקובלים גילו את זה. האדם הרגיל ברחוב, תגיד לו שהוא כזה, הוא ייתן לך מיד מכה, סטירה, "איך אתה אומר עליי כך?" אבל הם כתבו על עצמם שהם כאלו והם נשארו כאלו. מתי הם כותבים על זה? מתי שהם מגלים את הדרגות העליונות. אז איך יכול להיות שהם כבר מדברים שהם כאלו יחד עם זה? מפני שיש שתי קומות, "על כל הפשעים תכסה אהבה".
(סוף השיעור)