שיעור בוקר 16.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז,

דף א'תתקל, עמ' 1930, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

אותיות ע"א – ע"ז

אלה סימנים של כלי הרוחני, ומי שבורח מהם חוזר לבהמיות ושם כבר נקבר.

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקל, עמוד 1930 "ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", אנחנו נמצאים באות ע"א.

הוא ממשיך להסביר לנו איפה עומדים כל העולמות, באיזו צורה הם ממלאים את המקומות של העולמות.

קריין: אות ע"א דברי האר"י.

אות ע"א

"ואמנם הספירה האחרונה מו' ספירות דיצירה, הנה היא נקראת מלכות דיצירה, נוקבא דז"א דיצירה, אשר עתה היא הספירה הששית של עולם הבריאה, והנה שם הוא סוד עבר הירדן מקום בני גד ובני ראובן." בתפארת דיצירה. "והיא בחי' מלכות דיצירה של אז עם כל הג' ראשונות דעשיה של אז, שהם עתה ד' ספירות תחתונות דבריאה."

זה ברור או לא? אין כאן שום דבר חוץ משרטוט.

"ואמנם הספירה האחרונה מו' ספירות דיצירה," ספירה אחרונה מהי? "הנה היא נקראת מלכות דיצירה," זה ברור. "נוקבא דז"א דיצירה," גם ברור. "אשר עתה" איפה היא עומדת "היא הספירה הששית של עולם הבריאה," זאת אומרת מלכות דיצירה היא עומדת בחזה דמקום הבריאה.

יש לנו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה (ראו שרטוט מס' 1). הוא אומר כך, מלכות דיצירה עומדת בחזה דמקום הבריאה. 4 ספירות דיצירה מעל הפרסא ו-6 ספירות דיצירה מתחת לפרסא, זה עולם היצירה.

ועולם הבריאה עומד בעולם האצילות, 6 ו-4. ומחזה דעולם הבריאה ועד חזה דמקום היצירה עומדים 4 ו-6 ספירות של עולם העשיה. וממלכות דעשיה ולמטה שזה 4 ו-10 זה מדור הקליפות.

שאלה: עבר הירדן זה מלכות דיצירה?

לא, איפה זה כתוב?

תלמיד: הוא מדבר פה על עבר הירדן.

חכה, אני עוד עם האצבע על "הספירה הששית של עולם הבריאה,".

"והנה שם" בספירה הששית של עולם הבריאה, של מקום הבריאה, שם מקום "הוא סוד עבר הירדן". זה עבר הירדן (ראו "עבר הירדן" בשרטוט מס' 1).

תלמיד: מלכות דיצירה פלוס 4 ראשונות של עשיה, כל זה נקרא עבר הירדן? למרות שפה הוא גם כותב על ג' ראשונות של עשיה משום מה, זה בכלל צריך להיות 4 ראשונות של עשיה.

לפעמים כך ולפעמים כך הוא קורא, דיברנו על זה כבר אתמול.

הוא אומר כך, "והנה שם הוא סוד עבר הירדן מקום בני גד ובני ראובן." זה בספירה הששית של עולם הבריאה, בחזה דמקום הבריאה. "והיא בחי' מלכות דיצירה" כתוב לנו כאן מלכות דיצירה (ראו "מ" בשרטוט מס' 1) "של אז עם כל הג' ראשונות דעשיה של אז, שהם עתה ד' ספירות תחתונות דבריאה." זה מה שהוא אומר, לכל זה הוא קורא "מלכות". אפשר להגיד כך, שאת מלכות ו-4 ספירות של עשיה, את כל זה הוא משייך יחד, עד סוף מקום הבריאה.

אות ע"ב

"וכל אלו הד' ספירות תחתונות דבריאה של עתה, הם סוד עבר הירדן, והם ת"ת ונצח והוד ויסוד דבריאה של עתה." בדיוק מה שמסומן בעיגול בשרטוט "אבל מלכות דבריאה של עתה שהיתה אז ספירה הרביעית דעשיה," המלכות הזאת עצמה, דמקום הבריאה "היא הנקרא סוריא, ומעלתה גרועה מעבר הירדן." אבל למרות שכך, בכל זאת כמו עבר הירדן גם סוריה עדיין שייכת לארץ ישראל.

אות ע"ג

"ונמצא כי המלכות דיצירה של אז," מלכות דיצירה של אז שעומדת בחזה דבריאה "היה עבר הירדן של אז. ומלכות דבריאה של עתה היתה אז בחינת סוריא, והששה אחרונות של עשיה של אז, שהם ששה ראשונות דיצירה של עתה, היו חוצה לארץ," זאת אומרת שש אחרונות של עשיה זה חו"ל "לפי שאלו היו אז בחינת עשיה," שהיא עומדת אז שם "ונודע כי בחוצה לארץ תלייא עשיה," תלויה עשיה "ושלטא תמן." ושלטה שם. "וכבר ביארנו כי רגליו של אדם הראשון היו מחוצה לארץ." מקום שש תחתונות דעולם העשיה דאז או מקום של שש ראשונות של מקום היצירה.

שרטוט מס' 1

שאלה: אנחנו לא מדברים פה על גיאוגרפיה, נכון?

מדברים על גיאוגרפיה רוחנית.

תלמיד: אבל למה שמות כמו סוריה, למה לא צרפת, ארצות הברית?

על מה אתה מדבר בכלל צרפת, ארצות הברית? צרפת וארצות הברית זה נקרא מקום חורבה, מזבלה. זאת אומרת במקומות האלה אתה לפעמים יכול לברר את הדברים, הם באים לבירור, אבל שיש בהם איזו קדושה, זאת אומרת כוח השפעה אין בכלים האלו. בסוריה, בעבר הירדן, עד בבל, יש לך יכולת לברר את הדברים, "שורש" ו"ענף" זה נקרא. לא שאם תיקח משהו מהאדמה של סוריה ותבדוק אז יש שם איזו קדושה, אבל מבחינת גיאוגרפיה רוחנית, מבחינת הכוחות שפועלים בעולם הרוחני, יש בהם קדושה.

תלמיד: בצרפת אין שורש וענף?

אין בצרפת שורש וענף, יש שורש וענף אבל לדברים כאלה שאני מתבייש להגיד כאן.

בלי לזלזל בשום דבר, נדבר ברצינות, אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו על ענף ושורש, כי אין לנו הרגשת ענף ושורש. אם תהיה כאן או תהיה בצרפת אתה תרגיש אותו דבר מבחינת האדמה. אתה תגיד שהאדמה יותר טובה, פחות טובה לתבואה או למשהו, אבל אתה לא תרגיש כוחות שפועלים בכל מקום שעל פני כדור הארץ. יש כוחות שונים, אבל איזה כוחות, איזה שורש, אנחנו לא מגלים, כלפי האדם זה לא מתגלה.

אני לא זוכר מי זה היה, אולי נמצא זאת באיזה מקום, שהיה מקובל אחד בארץ ישראל והוא כתב מכתב לחבר שלו ברוסיה או למישהו, ואז הוא אמר לו "אני ראיתי אותך שם עד יום שני השבוע, אבל אחרי זה לא ראיתי". אז הוא כותב לו "אתה לא ראית אותי כשאני הייתי בעכו, ועכו זה כבר לא ארץ ישראל". אתה מבין? הוא נמצא שם ברוסיה ואומר "אני לא ראיתי אותך, איפה היית?", אז הוא אומר "אני באמת הייתי בעכו ולא בארץ ישראל". אני לא מבין את זה, גם אתה לא מבין את זה, אבל נבין. יש הרבה דברים כאלו.

כמו שבעל הסולם אומר על ירושלים שזה שורש לקליפה, מקום החורבן, מקום החורבה וכולי וכולי. הוא מרגיש את זה, הוא מרגיש. אם תשאל אנשים אחרים הם יגידו "ירושלים עיר הקודש". איפה הקודש אם נחרב בית המקדש? ובנוסף, "ועד שלא קם, כאילו כל יום נחרב", אז אם נחרב שם שולטת הקליפה. ואם לא בירושלים? אם לא בירושלים לפחות אין קליפה. יש פחות קליפה אולי, אבל לא כמו ששם. אז למה זה הקודש? על שם עתיד אתה יכול להגיד, אבל לא שהיום. "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים".

קריין: כתוב ב"אור הבהיר" על הר הזיתים.

"בהר הגשמי שלפנינו בעולם הזה הנקרא הר הזיתים, יש לו ג"כ יחס שאול בשייכות לשם הזה, שזסו"ה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים... ולפיכך מובן שאם בעל השגה קרא שם ההר הזה ודאי שהבין שלמות הבנתו של השם הזה, ואם איזה נבזה [קרא שם ההר הזה], ודאי... שהזדמן לו איזה מקרה שראה שאדמתו יפה לזיתים או ראה שגדלים עליו זיתים מרובים וכדומה."

אבל גם זה וגם זה נקרא הר הזיתים, רק זה לפי הרוחניות שהוא השיג, וזה לפי הגשמיות, שראה לפי האדמה שהיא טובה לזיתים. ככה זה.

שאלה: הרבה פעמים בתע"ס בעל הסולם פשוט נותן שמות למקומות?

זה לא הוא נותן, מה פתאום. אדם הראשון נתן שמות לכל המקומות האלה. כל בעל השגה, כשמגיע לאיזו השגה, ברור לו שזה נקרא כך. הוא פתאום מרגיש איזו הבחנה ואומר "זה סוריה", "זה עכו וזה חיפה". פשוט לפי הגיאוגרפיה או לפי הבחנות אחרות, אבל אתה משיג את זה, אתה מרגיש את זה. אפילו שלא ידעת קודם ששם כזה קיים בכלל, אתה פתאום אומר "לא, זה חייב להיות זיתים". איזה זיתים? מה זה זיתים, איזה שם זה? כן, ככה זה קורה, כך אני מרגיש שזה נקרא.

תלמיד: היום לפני שאנחנו בהשגה ולא מבינים את הדברים האלה לחלוטין, אנחנו רק צריכים להתאמץ לזכור איך זה נמצא בתוך התיאור הכללי של הציור?

כדי שיהיה לנו על מה לדבר, אחרת איך? אז לא תזכרו לגמרי את כל הפרטים, זה באמת מלאכותי, מי שיש לו זיכרון ידע ומישהו אחר לא, אבל קצת לתאר לעצמנו משהו, שכך זה קיים ברוחניות בבחינה החיצונה כלפי אדם שנמצא בזה כנשמה. אנחנו קוראים לזה בכל זאת, לעולמות, "ארץ ישראל, סוריה, עבר הירדן, לבנון, בבל" ועוד מקומות כאלו וכאלו. זה כמו שבעולם שלנו זה הכלי החיצון, היינו כך העולמות נקראים, ההבחנות בעולמות, כמו תפארת, 4 תחתונות דיצירה, 10 ספירות דעשיה וכן הלאה, זאת אומרת, בעולמות המקומות כך נקראים, אבל בתוכם נמצא אדם.

כשאתה אומר אדם אז אתה אומר "הרגליים שלו מו' תחתונות דעשיה", כלומר אתה אומר שזה מתלבש על זה. יש לך איזה יחס בכל זאת בין עולם ואדם. אבל בעולם הרוחני זה רק הבחנות חיצוניות ופנימיות, והעולם שלנו זה העולם המדומה, סתם אנחנו קוראים לפי ענף ושורש.

תלמיד: בהתחלה, כשפעם ראשונה נתקלתי בחומר הזה, היתה לי איזו השתוקקות ללמוד את השרטוט ולדעת איפה כל דבר נמצא. והיום, אני לא יודע, אני משרטט פה סוריה, עבר הירדן, אבל אני מאוד רוצה להרגיש מה זה סוריה, ומה זה עבר הירדן. זה כיוון נכון? זה מה שאנחנו צריכים לרצות?

כן, אז אתה צריך להרגיש עד כמה שזה רצון לקבל ועם איזו צורת הרצון להשפיע יש עליו מסך. וכך זה על כל פרט ופרט, אין הבדל אחר ביניהם, אלא אופי של הרצון לקבל ואופי של המסך ששורה עליו. ולכן הוא מקבל כאלו שמות וכאלו כתוביות, "סוריה", יש י-ה בסוריה, סור י-ה.

שאלה: היכן בשרטוט טבור דא"ק?

טבור דא"ק איפה שכתר דעתיק. (ראו "טבור דא"ק" בשרטוט מס' 2)

תלמיד: אם כך, איך יכול להיות שד' ספירות נצח הוד יסוד מלכות דא"ק הופכות כנגד ד' עולמות בריאה יצירה עשיה כנגד ע"ב ס"ג מ"ה ובו"ן דא"ק?

אני לא יודע מאיפה לקחת את זה. יש כאן כתר חכמה בינה, חסד גבורה שליש תפארת, שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כל זה, זה סוף דא"ק. זהו, אין לי מה לציין יותר.

שרטוט מס' 2

תלמיד: למה אני שמח שאתה אתה ואני אני והכול כל כך רחוק ממני, ואני ממש שמח שהכול רחוק ממני?

אתה ניזון מאור המקיף, מהתקווה שלך. אני אומר לך, זו יכולה להיות שמחה יותר גדולה ממה שתקבל ביד. כשזה עדיין לא מוגבל בכלי שלך, אז נראה לך "אה, מה זה ואיך זה וכמה שיהיה לי". לאחר שקיבלת, יום יומיים, אין בעיה, אתה כבר לא מרגיש את זה, נעלם, ההתפעלות נעלמת, כי אין מקיפים, יש פנימי.

תלמיד: למה עדיף להיות טיפה ולא אוקיינוס?

טיפה יותר טובה מהאוקיינוס כי טיפה יכולה להתכלל באוקיינוס ואז יש לה את כל האוקיינוס ממש מסביבה. כשהיא נכללת, כשהיא מבטלת את עצמה, כל האוקיינוס שלה. אבל כשהיא הופכת להיות לאוקיינוס זה כבר מוגבל. יש עניין של הבלתי מוגבל ומוגבל. הבלתי מוגבל הקטן יותר חופשי מהמוגבל הגדול. תראה את הילדים.

תלמיד: אני שואל את זה כי תמיד אני מעדיף להיות כלפיך כטיפה ואתה תהיה האוקיינוס עד גמר תיקון.

נצליח.

קריין: אנחנו נמצאים בדף אתתקל"א עמוד 1931 אות ע"ד דברי האר"י.

אות ע"ד

"ונודע כי כל רגל ורגל נחלק לשלשה פרקין. והנה שני הפרקים העליונים שבשני הרגלים, שהם הנקראים עגבותיו, היו מן בבל ומן אקרא דאגמא כנזכר בגמרא."

זאת אומרת בבל עוד שייכת לארץ ישראל.

קריין: אות ע"ה.

אות ע"ה

"ואל תתמה מזה, כי קרובות הם לארץ ישראל מאד. כמ"ש במדרש ובירושלמי מעשה בההוא גברא שהיה חורש עם פרתו וברחה מלפניו והוא אחריה עד שהגיעו לבבל קודם הלילה. ואם כן אינו רחוק שיהיה גופו מארץ ישראל ועגבותיו מבבל, שהם שני הפרקים עליונים הסמוכים אל הגוף. ושאר ארבעה פרקים תחתונים שבשתי רגליו, היו מן שאר הארצות שבחוצה לארץ."

כנראה שבשש תחתונות דעשיה זה 2 ו-4. 2 זה בבל ו-4 זה חו"ל. קודם כתבתי חו"ל על כל ה-6 אבל יכול להיות שזה לא בדיוק נכון, הוא לפעמים מתבלבל (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

קריין: אות ע"ו.

אות ע"ו

"והרי עתה ביארנו איך אדם הראשון לוקח מכל העה"ז, וגם היה גופו באורך התפשטות שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה גם כן והכל אחד. והנה נתבארה הבחינה הראשונה, איך היו העולמות בעת שנברא אדם הראשון." זאת אומרת לפני שנעשתה עליה בערב שבת. "וביארנו איך ראשו וגרונו היו תוך ג"ע," היינו באצילות, "וגופו ורגליו בשאר העולם." גופו זה חג"ת ורגליו נה"י היו כבר מחוצה לגן עדן בשאר העולם.

שאלה: אנחנו לומדים בפירוט את מקום הגוף וכל חלקיו של אדם. אבל מה הטעם בלימוד המפורט הזה ועוד לקשור את זה גיאוגרפית למדינות, איך זה קשור בכלל לעבודה שלנו, להתקדמות שלנו?

בכל המקומות בעולם הזה, בכל היקום הייתי אומר, למה יש שוני בין המקומות, בין כל חלק וחלק, בין כל פריט, בין כל חלקיק החומר, למה הוא זז ממקום למקום, למה הוא נתקע במקום הזה או באיזה חומר אחר. מאיפה זה מגיע? זה מגיע מהכוחות הרוחניים הפועלים, ובסופו של דבר מגיעים לשלוט על החומר כי אין עוד מלבדו, והם מפעילים את החומר.

ואם היה איזה חלק, גוף, באיזה מקום בגלקסיה אחת ואחר כך עבר לגלקסיה אחרת לא חשוב איפה, זה מפני שפועל עליו כוח. ולמה הכוח מזיז אותו ממקום למקום, מפני שזה מקדם את כל המציאות לתיקון. זה כלפי חומר דומם וגם צומח וגם חי, הכול לפי תכנית שאי אפשר לשנות אותה והיא חייבת להתקיים כך עד גמר התיקון. גם בני אדם נמצאים תחת השפעת הכוח הזה, וכך גם כשאני פתאום נוסע לאיזה מקום, או מישהו מגיע אליי, או שיש הוריקנים או אנשים שעוברים מאסיה לאירופה וכן הלאה. מאיפה זה מגיע? כוחות פועלים עליהם. כוחות. אין שום דבר חוץ מזה. וכך אנחנו צריכים לראות.

יותר מזה, אתם תראו עד כמה שאתם רואים שהאדם הזה צריך לעשות כך וכך והוא באמת יעשה כך וכך. זה לא מפני שאתם מכתיבים לו איך לעשות, אלא אתם מראש כבר מרגישים שזה חייב כך להתקיים, להתבצע. כי זו מערכת אחת. זה מצד אחד. מצד שני, אנשים הנמצאים במקומות מסוימים, יש בהם יותר כוח, נמצאים במקומות אחרים, פחות כוח, כמו שכתוב "משנה מקום משנה מזל". ודאי שזה על רוחניות במיוחד, כי שם המזלות, האורות שפועלים, אבל גם בגשמיות, כתוצאה מההשפעה הרוחנית, אדם שעושה משהו ועובר ממקום למקום, זה גם, אין מקרה, הפעולות הכי קטנות, בכל דבר, אפילו בדומם, צומח, חי, הכול השפעה מכוונת מלמעלה, מגמר התיקון כולל תחילת התיקון.

ולכן, אם אנחנו מדברים על השאלה של מוסקבה, איך יכול להיות שחכמת הקבלה מחלקת את הדברים האלה, ודאי שהיא מחלקת, אתם רואים לפי ההיסטוריה של עם ישראל, כשהוא נפל מהשפעה לקבלה, זרקו אותו לחו"ל. למה? לפי השוואת הצורה הוא צריך להיות בחו"ל. עכשיו הוא צריך להיות בתיקון, אז הכוחות האלה החזירו אותו לתוך מקום בארץ ישראל. לא יהיו מוכנים, יזלזלו בתיקון, לא ירצו לעשות אותו, יזרקו אותו שוב לחוץ לארץ כמו שכותב בעל הסולם וכן הלאה. אנחנו רואים שיש כאן היסטוריה וגיאוגרפיה. אין מה לעשות.

ולכן לכל אדם ואדם, לכל עם ועם יש מקום מיוחד על פני כדור הארץ. ודאי שיש בזה הרבה שינויים, אבל שוב, הדברים האלה לא שייכים לרוחניות. רוחניות הכוונה היא שאדם שולט בזה, יכול לשלוט, יכול לתקן את הדברים שלו על ידי המאמץ שלו. וזה לא כך, עמים העוברים ממקום למקום, או אפילו עם ישראל בגלות, העובר ממקום למקום, הוא לא יודע למה הוא נע ונד. אבל כשמתחילים תיקון, אז כל חלק וחלק על פני כדור הארץ, עד כמה שאנחנו לוקחים ממדור הקליפות את הקליפות ומכניסים אותן לקדושה, אז אנחנו בונים מזה קדושה. קודם כל, כל החו"ל הזה, (ראו שירטוט מס' 4 (סימן שאלה)), זה בסך הכול חוץ לארץ, חוץ מבבל, סוריה, לבנון, עבר הירדן ואפילו מצרים עד הנילוס, כשנגמור למלאות את הקדושה הזאת, היא תרד למטה ותמלא את המקום של הקליפות ואז יהיה גמר התיקון וכל המקום הזה ייקרא אצילות. זה "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים". אז במהרה בימינו.

שירטוט מס' 4

קריין: אנחנו בדף א'תתקל"ב, עמ' 1932 באות ע"ז, דברי האר"י.

אות ע"ז

"ועתה נבאר הבחינה השניה והיא אחר שנברא אדה"ר והכניסו הקב"ה בג"ע כי אז היה מחצי יום ששי ומעלה, אשר אז בהכרח מתוספת הקדושה בעולמות כולם, כמבואר אצלנו בענין ערב שבת. כי משעה חמישית של ערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם, וקדושה נתוספת בהם כנזכר אצלנו בסוד ה' יתירה הנז' בפ' ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, לרמוז אל שעה חמישית כנזכר."

שאלה: בהסתכלות הכללית יש פרצופים, אדם הראשון יש לו גם פרצוף, למדנו ראש, גרון, גוף, תוך וסוף. מה שונה, מה החידוש מבין הפרצופים הקיימים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מה החידוש בפרצוף הזה של אדם הראשון? למה נברא חדש פה? למה הוא לא כמו כל שאר הפרצופים?

זה הבדל, כי באדם הראשון הייתה נקודה של בחירה, אותה נקודה הנובעת משני הפכים שמחברים נושא אחד, והיא נקראת נקודה שבלב, שזה נקרא זרע א-לוהי, "חלק א-לוה ממעל". כששני דברים הפוכים, נושאים הפוכים, הפוך, שאחד מבטל את השני, יכולים להיות יחד. למה? כי זה בא מהבורא, אצלו זה אחד.

תגיד, "אבל זה לא יכול להיות". זה לא יכול להיות מפני שאתה מסתכל על זה מהשכל הבהמי שלך, אבל ממדרגה יותר עליונה, א-לוהית, שם זה מתקיים בהשלמה. איך? אתה לא תבין עד שתעלה למדרגה ההיא. והניצוץ הזה, הטיפה הזאת, הזרע הזה, ממש מהא-לוהות, נמצא בנו ואנחנו צריכים לפתח אותו. לכן אנחנו נקראים "אדם", הדומה לבורא, זה בפוטנציאל שלנו, אם נשתמש בזה נכון. את זה מלמדת בדיוק חכמת הקבלה.

שאלה: אבל גם בצמצום ב' היה חיבור של בורא ונברא.

לא, זה רק בעולמות כדי לחבר להשפיע ולקבל יחד. כדי לחלק את המרחב ל-להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה מקום כאילו

כן

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-16_lesson_bs-tes-16_n1_p2_pVrqGnsF